פורום הורות (עמוד 262)

חוץ מזה שאיברי גוף/הפרשות של הגוף לא צריך להיות משהו בוטה או מבייש,

סתם יוצר בעיות בדימוי גוף ופותח פתח להפוך אותם ל"קללות"

אם תתייחסי לזה בעצמך כדבר טבעי, גם הילד יתייחס לזה כאל משהו טבעי

והאטרקציה בלהגיד את זה כדי ליצור פרובוקציה תרד.

כמובן, זה לא סותר את זה שצריך ללמד ילד שאלו איברים מוצנעים, על כל המשתמע מכך.

ושזה לא נעים לי לדבר על זה, כמו שאני לא ארצה לדון איתו/לשמוע אותו עושה גרפס לצורך הענין

עקרונית אני אומרת "פיפי" ו"קקי" זה לא בא ל"תאר" שום דבר.

בכל מקרה כל מילה עדינה ו"מרמזת" תיהפך להיות השם של הדבר עצמו ואז יחפשו מילה אחרת...

זה טיבם של מילים "עדינות" וכינויים רומזים.

זה מזכיר לי שהייתי קטנה חשבתי שלהשתין זו מילה ממש לא יפה וגסה.

אבל אז גיליתי שזו המילה שהתנ"ך משתמש בה....

"קטנים" "גדולים" "מקדימה" "מאחורה"

את גם אוחזת במידת הצניעות, שהיא טובה ויקרה - וגם מוּדעת לגבולות שלה, וחשוב לך לא לתת לה לצאת מפרופורציות.

אז האיזון הנכון כבר מוטמע, ומכאן יצמחו הפתרונות הטכניים בקלות. את בוודאי תמצאי את המילים הנכונות והאופן הבריא לתקשר עם הילד

צניעות כמובן זה טוב ויפה, אבל לא כדאי להעביר לילדים שדר, ולו קלוש, שיש משהו לא טוב באברים המוצנעים. את לגמרי צןדקת בענין הזה.

כך שצריך לשים לב שלא מתחמקים מ"לקרוא לילד בשמו"- וזה יכול להיות איזה שם שתרצו- פיפי קקי או "קטנים גדולים" או צילי וגילי. לפחות בגילאים הצעירים, ובמיוחד שמתחילים להתעסק בגמילה וכשהילדים מגלים את האברים שלהם חשוב לתת להם תחושה שאלו אברים חשובים, ולכן אנחנו מצניעים אותם. לא שהאברים הם לא צנועים ולכן לא טובים אלא שהם כן טובים ולכן הם מוצנעים.

אישית, בגילאים צעירים אני כן משתמשת ב"קקי פיפי", ובגילאי 4-5 מלמדת לומר "אני צריכה ללכת לשירותים" או "בואי לנגב לי" בלי לתאר את מושא הניגוב...

עדיף להשתמש במילים הכי סטנדרטיות.

ואם מדובר באברי גוף אז במילה האמיתית\רפואית של איברי הגוף. 

נכון בהתחלה זה יכול להרגיש מוזר להגיד את זה אבל צריך להתאמן על טון ענייני כמה שאפשר ולא להפוך את זה ל"עניין".

כשמתחילים להמציא מילים אחרות זה סתם מתחיל להתבלבל עם המשמעויות האחרות של המילה.

ואם מדובר על מילות "חיבה" כאלה אז אני לא מבינה למה זה נצרך. זה לא משהו חמוד. לדעתי עדיף לסגל לדברים האלה ענייניות ומצד שני לא להפוך את זה לשיחת היום. יש לילדים איזה גיל שמתעסקים יותר עם הנושא אבל לאט לאט זה עובר.

מחילה. לדעתי המילים ה"פשוטות" של חלק מהאיברים הן זולות ומגעילות.

ולגבי צילי וגילי- סתם כתבתי...אגב, יש כבר דבר כזה...לא יודעת מה אצל אחרים, אבל אצלנו "בולבול" זה ציפור. ברור. יש צופית וירגזי ובולבול ודוכיפת ושחרור.    ובאמת לכן מפריע לי השימוש הנוסף במילה...

בתכל'ס הבן שלי אומר גם וגם....

במילים רגילות ולא לעשות עניין

ילד צריך מילים גם לחלקי גוף וגם למה שיוצא ממנו

ולבדוק מה אומרים בסביבה שלכם

מכנים בשמות אחרים את היציאות (לא מדברת על האיברים עצמם)

אני לא הבנתי מה הוא רוצה ממני אז לדעתי זה סתם חבל, גם בתור אמא לילדה שלי שבת 3 אני אומר רגיל

אבל הגדולה שלי בת 6 זה שונה היא יודעת שאם סתם היא תאמר היא תיכנס לשירותים כי רק בשירותים מדברים על מילים כאלה, תק קצרה היא נכנסה לשירותים אבל אחר כך זה נגמר....... 

..........

הייתי בשניהם בשנה+ האחרונה. גן החיות התנ"כי הוא יפה, אבל גדול מאוד.

לי היה יותר נעים בספארי (אני מתכוונת גם מבחינת היכולת של הילדים להתמודד עם הגודל של גן החיות).

זו תהייה נסיעה הרבה יותר קלילה

לא כל רכבת שנוסעת לירושלים עוצרת שם (נתקענו שם בגלל זה פעם)

למרות שבחופש יש מן הסתם יותר

פשוט להרחיק אותו משם, בלי דיבורים.כדי שלא יקבל את הצומי בדרך זו אך מצד שני- לא יהיה בסכנה חלילה

הרי אם הוא יתקרב לשקע חשמל עם מזלג את תזנקי אליו ותחטפי לו את המזלג, נכון? כנ"ל אם הוא ירוץ לכביש פתאום.

זה מסר די ברור.

אם הוא יתקרב לארון וישפוך כמה משחקים- את לא תגיבי ככה. וגם זה מסר ברור...

המלצה- אם יש חפצים או מקומות שאת ממש לא רוצה שיגיע אליהם- פשוט תרחיקי. תנעלי, וכד'.

נכון שלא כל דבר אפשר, ויש גיל שצריך "לספוג" בלגן בבית ובארון. כי זה הכיף והלימוד שלהם.

ועל דברים רעים- תגשי מהר בלי לזנק, והקול שלך יגער בו וישיג אותו עוד קודם שאת תגיעי אליו... 

מה עם עונש (על הדברים המסוכנים)?

אני על מעשה מסוכן גוער בחורה ונותן "ליטוף" על היד

בין הנזיפה לבין מה שעשו.

הם יכולים להעלב מאוד מהנזיפה או מהעונש, ולהמשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר. הם לא מקשרים עדיין (מתמודדים עם קטנטן כזה בדיוק בתקופה זו...)

אני מוצאת שצריך פשוט להרחיק בצורה עניינית (אם צריך למהר, אז כמובן במהירות, אבל בלי לעשות עניין), ולמצוא תעסוקה אחרת... עם הגיל זה יעבור...

תנסי להציע לו צעצועים,ספרים,מוסיקה,מוביל,אולי מנשא כמובן אם אתם בטוחים שלא מציק לו משהו או שהוא סתם רעב,עשה

אני אחרי לידה שלישית ב"ה!!

והאמצעית..

שנה וחצי

כל היום על הידיים!!

כואבות לי הידיים והכתפיים...

והיא צורחת אם לא מרימים אותה....

אשמח לטיפים

אני מבינה כמה זה מלחיץ....תראו להם שיש עוד אלטרנטיבות,שאתם שם בשבילם עם קשר עין ודיבור

אני חצי יום עם הקטנציק עלי במנשא מעולה ונוח שקניתי יד שנייה. הוא מבסוט ורגוע וצופה בעניין במה שאני עושה וזה מפתח לו את המוח -חחח- כיף לו להיות בגובה העניינים ולא לבד על הרצפה - אפשר להבין! במנשא גב איכותי זה לא כבד מדי, וגם אימון מאוד בריא לשרירים (כי הוא גדל בהדרגה, וככה בדיוק ממליצים כשמתאמנים - להעלות משקל מאוד בהדרגה). וככה אני רגועה שאחיו לא ימעך אותו בטעות, ולא צריכה כל רגע להשגיח...

במיוחד בשעות העמוסות- ארוחת ערב מקלחות והשכבה. וימי שישי.

חוסך לך המון נדנודים, חוסר סבלנות, עייפות והתעסקות.על הגב וגמרנו.

(הקטנה שלי עלתה על הגב בגיל 4 חודשים וירדה ממנו בגיל שנה וחצי...)

גם אצלי זה היה ככה,ביגלל זה רציתי לעודד אותכם שלא חייבים כל הזמן ידים

אני בילד הזה פשוט החלטתי לשנות את כיוון המחשבה שלי:

נקודת הפתיחה היא שילד צריך אותי כל הזמן כשהוא ער-

לא סתם על הידיים, אלא ללמד איך לשחק (במיוחד שאין אחים אחרים מסביב),

לשיר שירים, ריקודים וכו'.... (אפשר אפילו לקפל כביסה תוך כדי שהוא משחק עם הבגדים)

מידי פעם כשהוא כבר משחק לבד על הספה- פתאום אני מקבלת 10 דקות מתנה להספיק לעשות דברים.

וכשהוא ישן- זה הזמן שלי לכל מה שאני צריכה.

לאט הוא יגדל וילמד להעסיק את עצמו וכמובן שאם יש ילדים אחרים מסביב- תראי שזה מעניין אותו לא פחות...

אולי כי יש פה חבורה שלמה שרק מחכה לכל ציוץ כדי להרים אותה על הידיים??

בילדים הראשונים זה לא היה. העסיקו את עצמם לבד יפה מאוד.

והרבה פעמים כשאני איתה והיא מיללת מין בכי כזה של שעמום, אני מניחה אותה בלול/ שטיח פעילות מולי, ומדברת אליה שתשמע את הקול שלי, ותהיה איתי בקשר עין ושמה סביבה משחקים/ אוניברסיטה וכד'-

מצד אחד שתרגיש שאני קרובה ואני שם- ומצד שני שתלמד להעסיק את עצמה לבד בלי להיות כל הזמן על הידיים.

מפריע לו אך בידיים נרגע, אולי כדאי לחשוב בכיוון הזה... שיניים, רעב, אוזניים...

אולי רקע מקדים מה פתאום עכשיו התחיל עם זה?

ולשאלתכם- כן, זה ילד ראשון.

הוא באמת רוצה לשחק איתי כל הזמן...

מקווה שזה יעבור ברוגע ובשלום

ולגבל את זה שלילד יש צורך במגע אנושי וחם

הוא לא מציק כי הוא מפונק- הוא מבקש כי יש לו צורך

אם הוא היה בא ואומר לך- אמא תחבקי אותי- היית מסכימה גם שעות לחבק אותו- נכון?

אז למה כשהוא בוכה ומבקש  על הידיים- זה שונה????

תחשבי על זה...

קנו לנו במתנה לול - שיהיה לו כמובן איפה לשחק

הוא ש-נ-א את הלול, גם כשהיה איתי במטבח ואני מבשלת והוא ליידי

רק במנשא.

עד שלמד לזחול והתחיל להפוך את כל הבית

ואלו שאחריו - כל אחד היה משהו אחר

יש ילדים רגועים יותר, שיודעים ומסוגלים להירגע לבד ויש שפחות

בכל אופן הוא בהחלט מתקרב מאוד לגיל זחילה, ואז יהיה לו מעניין על הרצפה

את פגשת פעם חברה שידעת שהיא בדרכה למקוה? אז למה את חוששת שכולם יראו אותך?

אז קודם כל, להוריד חשש! וגם אם מישהי תפגוש אותך ואולי תעלה במוחה מחשבה, אז מה? תתעלמי!

הכי חשוב הרוגע הפנימי שלנו....

ולגבי הילדים- בני כמה הם? אני פשוט אמרתי לילדים שלי שאני צריכה ללכת ואחזור עוד מעט.

הבכורה שיגעה אותי במשך יומיים לאן הלכתי ואמרתי לה שהייתי צריכה וזהו.

היא הבינה שיש דברים שאמא לא חייבת לספר לילדה על הכל....

ואולי- לשלוח את הילדים עם האבא לתפילה כי אמא נשארת לארגן/ לנוח או משהו כזה ואז הם בכלל לא ידעו?

ואת יוצאת פשוט מאוד מניסיון עובד מצויין!

יש לזה שני יתרונות:

1. הכל מתקתק מוקדם

2. הילדים לא ישנים מאוחר מדי

מביך אותי לראות מידי פעם נשים רצות למקווה במבט מפוחד ועצבני לכל הצדדים

תוך שהן אוחזת את ה(לא יודע מה אתן סוחבות שם) צמוד לגוף כאילו כדי להסתיר.

הכי מצחיק זה אלו שנצמדות לקירות ומזנקות מצל אחד לשני. כיאלו הן הולכות לעבור על הפשע החמור ביותר..

בזמן שלמעשה,

הליכה נינוחה ורגועה לא היתה מעלה חשד אצל אף אחד.

(ודאי לא אצל גברים)

את גם לא חייבת תשובות לאף אחד, וודאי שלא להמציא תירוצים וכד'

הילדים שואלים? מהם את מודאגת?? תגידי שאת הולכת ל..אנא עארף, זה לא עניינם.

ונכניס שבת מוקדם

בעלי ילך לתפילה ויחזור מהר בלי פטפטת אי"ה, נאכל סעודה, אני אתחיל להשכיב את הילדים ואז אבא יבוא לעזור ואני אצא.

אני מקווה שזה באמת יהיה כזה פשוט...

ולגבי ההליכה והחשדות. לא אכפת לי, שיחשדו!! אם זה מה שמישהו חושב זבשו. עוד לא קרה לי מעולם שחשדתי במישהי שהיא הולכת למקווה כי זה לא מעניין אותי. אני נמצאת בחוץ המון פעמים בשעות האלה ובטוחה שהיו כאלה שהלכו למקווה, אבל מה כ'פת לי!

בהצלחה!

אני גרה ביישוב קטן. המקווה קרוב לביה"כ (תכנון דפוק).

כולם יכולים לראות מי הולכת. אין איפה להסתתר

זה לא נעים.

ולדעתי זה לא צנוע. כי באמת כולם רואים.

אני אישית לא הולכת בליל שישי. זה לא אפשרי מבחינתי. יש לי בנות מתבגרות שהולכות לביה"כ ואני ממש לא חושבת שאני צריכה לשתף אותן בהליכה שלי למקווה (הרי ברור שיראו אותי שם).

(לא מתכוונת להכנס לויכוח הלכתי אם מותר או אסור. זה פשוט בלתי אפשרי עבורי).

ואני לא מעוניינת לפתוח דיון בנושא.

רק אגיד ברמיזה שאפשר לקבל היתר להרבה דברים.

כמעט ולא יצא לי לטבול בימי שישי.

כנראה הקב"ה עוזר לי.

המקווה אמור להיות סמוך לביכנ"ס/בית מדרש ע"פ ההלכה

אולי מדובר על מקווה גברים?

מקווה נשים אמור להיות במקום מוסתר (אך לא מסוכן)

הבעיה היא שבד"כ שני המקוואות סמוכים ואי אפשר להפריד (מטעמי חיסכון...)

ויש מקוואות שעושים כניסה נפרדת ונסתרת יותר למקווה הנשים.

וזה ממש לא תופס יותר מקום. התיק קל משקל מאד והתיק הקטן לא מפריע בכלל. זה תלוי בדגם ובחברה של התיק.

עגלה אני דווקא לא ממליצה

וגם ממש לא תיק כזה שהגלגלים והידית בנויים בתוכו.

זה נורא מסורבל, כבד, מסתבכים כשיש מדרגות וכו'.

בכדי לקנות לו את הילקוט הכי נוח והכי קטן.

ליבי נכמר ונחמץ כשאני רואה זאטוטים סוחבים תיקים גדולים עליהם בכמה מידות..

התיקים הילדותיים שמתאימים לכיתה א'- כבדים בטירוף גם כשהם ריקים.

קלמר+ 2חוברות+ מחברות= כובד מטורף לילד בכיתה א'.

הילקוטים הקלילים יותר- עשויים בדוגמאות מבוגרות לילד בכיתה א'.

חבל ומעצבן כל פעם מחדש.

אם ראית שהיא כזו אז אל תספרו לה כלום ותשאירי לבעלך להסתדר עם המישפחה שלו

ובכלל לא כדאי לעשות מזה כזה סיפור גדול. לקבל את האופי של החמה, לדעת איך להתמודד (לא לספר דברים אישיים) ונגמר העניין

למדתי מאמא שלי דבר חשוב וחשוב לי שכול אחד יקח את זה הלאה-

החבר הכי טוב,השותף לחיים זה הבעל.רק אותו משתפים בדברים מהותיים ומשמעותיים שלא רוצים שידעו.

לא חברים,לא משפחה,לא אחים.חבל סתם ליצור קנאה.אני לא אומרת לא לשתף בכלל אבל תדאגי לשמור דברים בינך ובין בעלך בלבד.מנסיון זה מאוד מחזק את הזוגיות כשיש סודות משותפים.

במקרה של דבר מאוד אינטימי עדיף להתייעץ עם רב או מייעצת מאשר בתוך המשפחה-אלא אם כן יש לך אמון מלא באדם שאת משתפת שלא יפלוט שום מילה.

תתעסקי בענייניך בחדרך ותני להם את הזמן בשביל עצמם.

הורים לא חייבים לתת סיבה לכל מה שהם עושים.

וחבל מאד בעיני שהם צריכים להמציא לך סיפורים כי זה סימן שאת חוקרת אותם יותר מידי....

תתייחסי לכך כרמז שכעת לא מקומך "להתערב". ותכבדי את שמירתם על פרטיותם.

ומה שאת אמורה לעשות אח"כ - זה פשוט לא להיות שם. אין לך חדר משלך? חברות ללכת באותו זמן?

אם את חושבת שאת כבר בוגרת ויודעת לאן הלכו (בהנחה שזה כך), אז תהיי גם בוגרת לתת להם קצת זמן משלהם.

תני להם לעשות את מה שנכון שיעשו

ומה את בכלל נדחפת להם

תגידי כשאת קולטת שאמא שלך הולכת,את עדיין בכל זאת שואלת לאן? למה?

 תעבדי על המידות

ודוקא לשאול

כשאת יודעת את התשובה?

היא לא קטנה זה זלזול

זה ענין של עבודת מידות ושלא תאשים את ההורים שלה

היא עושה מעשה מבייש

לאן הם הולכים, רק שהיא מבינה את הסיבה האמיתית. 

לא מחייב שהיא זו ששואלת.

חבל להתקיף סתם כשלא יודעים מה המקרה האמיתי..

גם הסגנון שלה נשמע כזה

"כל פעם"- איך את מצליחה להבין כל פ-ע-ם ממש נשמע מעקב

ו"אח"כ הם מגיעים ואוכלים יחד"-מה את רוצה?? זה בד"כ קורה גם בלי מקוה נשמע שיש פה הרבה הסתכלות מזלזלת שלא נותנת להם מקום  אצלה

מה מביך? זה בראש שלה! של הילדה!

תני להם פרטיות.

"חושבים שאני סתומה"? מה את רוצה? את נשמעת שהתעסקת בהרבה תחומים בענין היום הזה..רק את זה שהזוג צריך לעשות זאת בצניעות לא קלטת?

זה נשמע סגנון חטטני, נדחף, מזלזל בהורים בצורה שהיא לא נותנת להם מקום.. אלא מרשה לעצמה לחטט ולא לתת לגיטימציה אצלה לפרטיות של הסמכות ההורית

ועוד נפגעת?ואם אמא שלך תקרא כל פעם בחשאי יומן שאת כותבת.. ועוד תיפגע שאת לא מספרת לה.

את תקבלי את זה?

או תתני לה הרצאה על כבוד הילדה?

שהלך לאחור כדי לא לפגום בצניעות אביו, וזכה לברכה, וממנו יצא אברהם - ולא מחם, שפגם בצניעות אביו, וקולל, וממנו יצא כנען בעל התועבות.

אני לא רציתי לדעת, בכלל לא רציתי לדעת. הייתי עושה הרבה מאמצים כדי לא לדעת.

אבל גם ההורים שלי כנראה חשבו שאני סתומה, ולא שמרו את האינטימיות שלהם באמת לעצמם, וככה גם אני הייתי צריכה להיות מודעת לה.

היו תקופות שממש סבלתי מזה. לא רוצה לא רוצה לא רוצה.

לא רוצה לראותא ת המבטים האלה. לא רוצה את הארוחת ערב המיוחדת. לא רוצה לקפל כביסה ולראות. לא רוצה שתמציאו לי למה צריך לישון היום מוקדם. לא רוצה ללכת החוצה להסתובב כמה שעות רק כדי לא לשמוע ולא לדעת.

אולי הייתי ממליץ לך לעקוב אחר מועד הטבילה למשך מספר חודשים

ולערוך תחזית ובלילה המדובר למצוא תעסוקה מחוץ לבית תפרגני להורים שלך ...

אם את מעל גיל 20, אולי זה הזמן לצאת מהבית ולשכור מקום משלך.

ואם את מתחת גיל 20, אל תחשבי על זה בכלל. תתעסקי בעיניינים שלך.

 היא ודאי תוכל לתאר לך טוב יותר מה מתרחש בכיתה, וגם מחוץ לכיתה.

ואת המורה המחליפה צריך לתלות בכיכר העיר.

חוצפנית.

לאחותי יש התמודדות דומה,

אולי היא תוכל לסייע לך מניסיונה.

רטלין לא פותר את כל הבעיות שיש לאדם בחיים

הוא לא מקנה מיומנויות למידה

הוא לא מקנה מיומנוות חברתיות

הוא לא מקנה ביטחון עצמי והרגשת הצלחה

הוא רק מחליש את הסממנים של ההפרעת קשב וריכוז--- וגם מעורר תסמינים ותופעות לוואי אחרות

כל הכשרה בסיסית - כוללת- או צריכה לכלול-

את הידע וההבנה הבסיסית שהתמודדות עם ADD היא משולשת-

אולי רטלין

חובה- ליווי לימודי וחברתי לילד- להקנות לו את המיומנויות שהוא פיספס בינתיים

וגם הדרכה והכוונה להורים - איך לעזור לילד

דברי עם יועצת בית הספר.

חפשי ברשת אתרים ומידע של קהילות הורים לADD

חפשי ספרים בנושא

א. ריטלין בצורה נכונה - אכן מקנה ביטחון עצמי והרגשת הצלחה ב"קטע הלימודי". יכול ממש להשפיע על תדמית עצמית חיובית (כמובן, בעיות חברתיות יכולות להזיק בפני עצמן, ללא קשר לקשיי ריכוז או לא).

ב. ריטלין לא רק "מחליש" סימנים של בעיות ריכוז, יכול ממש לגרום להתגברות עליהן, כאילו אינן.

ג. לא בהכרח מעורר "תסמינים ותפעות לוואי". לפעמים כן ולפעמים לא. ולפעמים תלוי בילד/בסוג/במינון.

ד. ילד בכיתה ב שמקבל ריטלין ולומד היטב, בד"כ לא "פיספס" באופן שמצריך הקניית מיומנויות לימודיות. ומבחינה חברתית - ילד עם קשיי ריכוז אינו אמור להיות פחות "חברותי" מאחרים. תלוי באישיות. יש כאלה שבדיוק ההיפך.. ודווקא בגלל ה"בעיה"...

ה. גם "הדרכה והכוונה להורים" לא תמיד נצרכת. הרבה פעמים זה פשוט למדי ברגע שמקבל מה שצריך.  

ב. איך הוא היה לפני כן מבחינה חברתית?  אם זו בעיה שלא התחילה מהריטלין, אז אכן חייבים לעזור לו. לבקש ישיבה עם המחנכת (אם יש יועצת טובה - גם איתה. אם לא - עדיף שלא תקלקל). לתכנן איך לשלב אותו בכיתה, וכמובן שהמורה תיקח אחריות גמורה על אי פגיעה בו.  

כדאי גם לראות אם יש חבר-שניים, אולי אפילו מהשכונה, שאפשר להזמין הביתה מידי פעם.

ג. ל"בדידות" החברתית אין בהכרח קשר ישיר לריטלין או לadd.  אבל אם זה התחיל מהריטלין, שווה לבדוק מינון/סוג עם הנוירולוג.  יש ילדים שהsr מכניס אותם ל"קיפאון", הם לא יוצאים להפסקה, וממילא אינם שותפים במשחקים וכד'.  לפעמים החלפה לla משנה את המצב. זה צריך התייעצות.  כך גם מינון גבוה מידי - יכול לגרום אותה בעיה.

כדאי שתשוחחי בנחת עם הילד, מה הוא עושה בהפסקה, יוצא, אין חשק לצאת.. כבדרך אגב, אולי יעזור להבין את המצב שאינו יודע להגדירו בדיוק.

כיף! גם לנו יש כאלה. ממש מכה. בלי סוף.

אני החלטתי לקנות מחבט חשמלי, ואני חובטת בהם בלי רחם במידת הצורך. זה באמת מפחית את הכמות שלהם גם באופן כללי (אולי הם "לומדים" שלא שווה להגיע לכאן).

הם מתים בצ'יק. אבל יש המונים חוץ מאלה שאני הורגת.

יש חומצת מלח שבפעם אחת אוכלת הכל. את שמה באסלה מחכה כמה דקות חוזרת לשטוף והאסלה מבריקה כמו חדשה. כמובן שצריך לעבוד עם כפפות ולפתוח חלון עם יש... אני שמה גם חיתול על הפנים כדי לא לשאוף את הריח. אגב הוא טוב גם לכתמים על הרצפת שלט יורדים... ולגבי הזבובים תקנו קוטל יתושים ושימו אותו במקום גבוה...

וזה אמור להיות חזק יותר מאקונומיקה או מחומר של שירותים- כמו סנובון?

רשתות יכולות לעזור במניעה מעופפים בבית.

(לא את הברחשים הקטנטנים והמעצבנים אבל זבובנים הם אמורים לחסום)

והדירה שכורה כך שלא אשקיע בה

לפזר מלח לימון לכמה זמן. ולשפשף טוב.

הם עולים מהביוב.

אחת לכמה שבועות פתחי את הביוב במיקלחת ורססי חומר הדברה( אצלינו מספיק ה k300) .

כנ"ל לביוב של הכיורים- פשוט להשפריץ בכמויות.

ואם יש לכם גישה לביוב שבחוץ- בידקו שאין שם חריץ כלשהו ואם כן דאגו לחסלאותם כבר משם.

דרך אגב אפשר ל ראות את השלבים של הם גם במים בביוב- אם תיראי תולעים קטנות תידעי שהן בקעו ואוטוטו יהפכו שוב לזבובונים מעיקים.

וד"א- הם אוהבים פירות וירקות.

אישית אני מעלימה כל חתיכה הכי קטנה של פרי/ ירק ישר לפח.

קניתי. אנסה

הייתרון:

חומץ תפוחים הוא אוכל- לא רעל כמו ריסוסים

חיסרון:

לא לשים חומץ על השיש להרבה זמן- עלול לשחוק ולהכתים אותו

בארה"ב

אם  יש צורך יעשו את זה תוך כמה ימים.

אנחנו טסנו עם תינוקות מגיל חמישה שבועות - שלושה חודשים ואין שום בעיה. (כמובן שזה אומר שטסנו גם עם גדולים יותר)

מים? או משהו ממותק?

אם ממותק- אז לא כ"כ רצוי, שיניים וכו'.

אם מים- נשמע נורמלי לגמרי. שתיים שלי גם נרדמו עם בקבוק (ומוצץ). כשתרצי לגמול אותה מטיטול- פשוט תצטרכי לגמול אותה מהבקבוק קודם, אבל זה עוד רחוק.

גגלי עששת הבקבוק

למה את לא נותנת מוצץ אגב?

לשואלים- בקבוק מטרנה.

לפחות בלילה.ביום פחות נורא,זה לשינה יותר קצרה.גם הילדים שלי היו ככה, ועכשיו אחד מהם ממש עם חורים רציניים בשיניים-בן 3.5.כמובן שזה לא רק הבקבוק- זה הרבה גנטיקה-אבל אם השיניים דפוקות אז בקבוק בלילה ממש יכול להחמיר את המצב...

אוכלת משעת ההשכבה 3 בקבוקים

ויש לה מוצץ

לעבוד בדייסה או ארוחה יותר ממלאת והכי עזר לי עם הרעב גם כדי שתהייה בטוחה שזה לא זה

תתני החל משעתיים לפני כל חצי שעה מהוא לאכול יש להם קיבה קטנה מנות קטנות ומשביעות עד השינה

אותה בעיה הייתה לי עד שהחלטתי שאין ברירה אלא להרגיל וגם הוא אצלי אכל הרבה דברים וסתם בלילה עוד שלושה בקבוקים כי הוא לא יודע להרגיל את עצמו לישון לבד ....

אז בהמלצת חברה התחלתי לפני חודשיים (הוא הייה בגיל 9 חודשים ) לעבור למוצץ בהתחלה הייה לא קל עד שחברה אמרה לי תמצאי מוצץ בפטמה בול כמו הבקבוק !! למזלי טומי טיפי הוציאו סדרה כמו הבקבוק שהשהוא מכור אליו ... אותו פטמה ותוך שלושה ימים לאט לאט  התרגל אבל חשוב להקפיד לא להציע מוצץ שהוא כבר יותר מדי מתוסכל ועצבני וגם לא  רעב אלא שהוא רגוע בהתחלה כדי ליצור הרגל בהצלחה זה גרם לכך שהוא יישן יותר בקלות חוזר לישון (אין את זמן הכנת הבקבוק ...

והכי חשוב סבלנות לתהליך ....

אם לא מסכים שהוא יעזור.

זו לא מצווה גדולה ללכת לכולל כשהאישה קורסת. אפילו עבירה.

ודבר שני חשוב חשוב חשוב- אתם ביחד חזית אחת מול הילדים.

אין כזה דבר אמא מרשה ואבא לא או הפוך.

כל צד מגבה את השני ומראה לילדים שאין תועלת לפנות לצד אחד אם לא קיבל את מבוקשו מהצד השני.

את רק בן אדם ומה הפלא שהגעת להתפרצות.

הם לא צריכים לקבל כל מה שהם מבקשים רק מה שאת חושבת שנכון שיקבלו. גבולות.

המון הצלחה בזוגיות דבר ראשון, ועם הילדים- מתוך כך.

הלוואי שתצליחי למצוא את הדרך לקבל מאישך היקר רק את היחס שראוי לך - יחס של בת מלכים.

לא נראה לי שזה יפריע לה יותר מדי, כל עוד זה יהיה נוח. ותודה 

ואם כבר- עוד שאלה לגבי נשיכות- איך מגיבים על נשיכות בין אחים?
 

תודה רבה.

לא כל כלב נושך ולדעתי תגובה כזאת רק מעודדת את הילד לפחד מכלבים..

אפשר לשאול את הילד, איך לדעתו מרגיש מי שנושכים אותו ולשדר לו את הכאב של האחר..

אם זה לא עוזר- אפשר לקנות לילד נשכן כזה של תינוקות ולהגיד לו שמתי שהוא כועס ומרגיש שהוא ממש רוצה להוציא את הכעס שלו בנשיכה, אז שינשך את הנשכן חזק חזק כי לנשכן זה לא כואב..

לגבי מגן ברכיים- יש לקנות מפלסטיק כזה כמו מגינים לאופניים בכל חנות צעצועים.. אבל אני פעם ראיתי על תינוקת ברחוב מגן ברכיים מבד, כנראה בשביל שלא השתפשפו לה הרגליים בזחילה.. עד היום אני מחפשת כזה..

אולי בחנויות ספורט ואופנים?

ולגבי הנשיכות,פשוט עושים פרצוף כועס ומראים שזה לא מקובל אצלכם בבית,הבת שלי ניסתה פעם לנשוך אותי ואחרי התגובה  הזועמת שלי היא הבינה שלא כדאי לה לנסות עוד פעם

הנושכת היא בת שנתיים. ממש לא נראה לי שהיא תבין הסבר כזה.

אני מגיבה בצורה תקיפה (שגורמת לה לבכות), אבל לא נראה לי שזה עוזר; כשהיא כועסת על אחותה הגדולה (שבדיוק הרביצה לה או לא נתנה לה משהו שהיא רצתה), היא משתמשת ב"נשק" הזמין הזה...

לא התכוונתי להסבר ארוך אלא לתגובה תקיפה

כן, זה מה שאני עושה (התגובה שלי הייתה מכוונת ל"כוכב לכת").

נשיכה היא כלי מצוין להשיג את כל מה שילד צריך. זה כואב מאוד לננשך- מה שלא תמיד אפשר להשיג בסתם מכה, וזה מקפיץ את כל המבוגרים מסביב. 

תרחיקי את הנושכת ללא מילים ותני עודף תשומת לב לננשכת. היא תנסה אותך עוד מספר פעמים ותפסיק.

בדוק ומנוסה.

שאר התוכנות קלות לפריצה.