פורום הורות (עמוד 262)

בהנהלת:
שרשור חדש
אוכל ובלאגן..0 אלישבע 0
הבן שלי בן שנתיים, מתוק ומלא מרץ ושמחת חיים. (שובב.. )
כמעט בכל ארוחה הוא מתישהו זורק ומעיף את כל האוכל לרצפה.
בדר"כ זה כשהוא מסיים לאכול אבל לאו דווקא.

כשהוא היה קטן יותר זה לא הפריע לי כי מבחינתי זה היה חלק מהחוויה של האוכל וחלק מההכרות עם האוכל ועם העולם, אבל עכשיו מרגיש לי שהוא כבר גדול וצריך ללמוד איך מתנהלים בזמן ארוחה.

ניסינו כל מיני דברים:
- להסביר לו יפה שאוכל לא אמור להיות על הרצפה.
- להגיד בצורה תקיפה.
- ועכשיו גם התחלנו בסוף כל ארוחה לאסוף איתו ביחד את כל האוכל שזרק.

אבל שום דבר לא עוזר.

אשמח אם תחכימו אותי עם רעיונות מה לעשות.
תודה מראש!
כיום, הבן שלי בן 3 ב"ה ואני נזכרת שבאמת לפני שנהרות22
הוא גם היה זורק את צלחת האוכל!
והייתי מסבירה לו שזה אסור...וכו ' אבל לא עזר
לכן, נהגתי לשבת עימו או שהייתי מאכילה אותו והצלחת הייתה רחוקה ממנו.
ואם הוא רצה לאכול לבד אז הייתי נותנת לו.. ומחזיקה את הצלחת שמא ויעיף פתאום.
לכן הייתי צמודה אליו בכל ארוחה.
עד שגדל אז הוא כבר לוקח את הצלחת בעצמו וזורק בכיור.
עניין של זמן שיגדל..
בהצלחה
להתעלם! יעבור כי מהר.אמא קטנה

הוא מנצל את ההתיחסות שלך וזה מעלה את הערך שלו לזרוק על הרצפה.

זה שלב התפתחותי, כל הילדים כמעט עושים אותו דבר בגיל הזה.

ככל שתתעלמי, ותאספי אחרי שהוא סיים מתי שהוא כבר לא בסביבת השולחן,

תראי שזה יעלם מהר.

 

אם זה ממש הרבה אוכלבת 30

את יכולה להוריד אותו מהכסא ולתת לו לאסוף את האוכל. לא שזה יגרום לו להבין שמה שהוא עשה לא מוצא חן בעיניך...אולי הוא יחשוב שזה חלק מהמשחק, אבל הוא כן יבין שלמעשה שלו יש תוצאה.

אני לוקחת לבת שלי את הצלחתצורית7

אבל היא כבר בת 2.8 ומבינה טוב מאד שאסור לזרוק אוכל....

 

 

הרב יעקובסון אומר שאיןבדילמה

באמת עניין לחנך בדבר שכשהילד יגדל יעבור לבד-ראית פעם בן אדם מבוגר נורמלי שזורק את האוכל?

אז העניין הוא רק פרקטי ולא חינוכי לכן אני הייתי פשוט עוצרת אותו מיד לוקחת את הצלחת וחסל..

תודה. החכמתי מהמשפט שכתבתחגבית הסלע
כשאני רואה שמתחילים לזרוק אוכל אני פשוט לוקחת אתפנסאי
הצלחת.

זה לא נתון לדיבורים או ויכוחים. פשוט לוקחים וזהו. אם יודעים שהוא לא אכל הרבה לשאול שוב עניינית, אתה רוצה לאכול עוד? אבל בלי לזרוק אוכל. ולהיות בכוננות. אם זורק שוב לקחת וזהו.

תוך כמה ימים הילד מבין שזה לא משחק וזהו.
כנראה שהבן שלי זריז במיוחד.. 0 אלישבע 0
כמעט אין סיכוי לתפוס את הצלחת, זה מאוד לא צפוי ועניין של שניה בדיוק!
וזה גם כשאני יושבת צמודה אליו כל הזמן..
הוא גם לא בדיוק זורק את הצלחת אלא הופך אותה על המגש ואח"כ מפזר לכל עבר..

תודה לכולם!
מבינה ממכם שפשוט צריך שיהיו בבית מטאטא והרבה סמרטוטים.

אשמח לשמוע עוד כיוונים אם יש!
פטנט הקסם פאר היצירה

מזדהה איתך יקירתי אותו בעיה אצלי אז שמצאתי מספר פתרונות למשל מפת ניילון הכי פשוה חד פעמית פורשת על הרצפה במרכזה הכיסא שילכלך ....כמובן שאני מעירה כי זה חינוך אבל לא נכנסת ללחץ כי בכל מקרה מרימים את הנילון והכול נקי !

וגם חברה טובה נתנה לי לנסות והתאהבתי בזה מוצר הנקרא פטנט הקסם של טומי טיפי גומי המחזיק בוואקום את הצלחת במקום מניחים מתחת לצלחת כמו פליימנט והוא מונע מהתינוק לזרוק את הצלחת לרצפה !!! גאוני !!  וגם שימי לב תעסוקה בזמן האוכל שירים מוזיקה ועוד יהייה עסוק בהם במקום לזרוק לרצפה .........מתפלפל

אולי אפשראנונימי (2)

להלהיב אותו עם משחק אחר. למשל כשנראה לך שהוא לקראת סוף העניין שלו באוכל - לבקש שיושיט לך את הצלחת, ולמחוא כפיים בהתלהבות כשהוא עושה את זה. או ללמד אותו להניח צלחת בכיור, ושירגיש גדול וחשוב שהוא יודע לעשות את זה. או כל דבר אחר שעולה בדעתך ושייראה לו משחק מעניין חדש במקום המשחק המצחיק של לזרוק לרצפה.

יש צלחות שנדבקות בוואקום למגש...בת 30אחרונה
רוצה להמליץ לכולן לכתוב את כל הדברים החמודיםבת 30

שהילדים אומרים ועושים.

רק לתלות דף על המקרר, ומיד לרשום, אחרת שוכחים....וחבל.

ישבתי עכשיו וקראתי דפים מלפני שלוש וארבע שנים והתגלגלתי מצחוק...איזה מתוקות! איזה פנינים!

זה גם מעניין לראות התפתחות שונה אצל כל ילד. (הקטנה שלי עכשיו בת 1.9 כמעט- התחילה לקשקש כמה מילים, זאת שמעליה בגיל הזה כבר דיברה משפטים וסיפרה סיפורים...)

 

מומלץ!! גם לילדים כיף לשמוע את זה...

 

אני בד"כ לא עושה דברים כאלו אבל הגיעו מים עד נפשהלוי מא

מצורף קישור לטלפון של לשכת שר הבטחון

 

הגיע הזמן שהטלפון יצלצל שם ולדרוש נקמה בשונאי ישראל

 

הטלפון הזה ממומן על ידינו ולכן עלינו להשתמש בו מדי פעם

 

לא להגיב פה בפורומים נטולי השפעה להתחיל לדבר עם המנהיגים שלנו ולשגע אותם

 

שיבינו שיש פה עם שמצפה לתשובות

 

יאאלא לעבודה

http://www.b144.co.il/B144_sip/members/4B1404134470605B4A160417.aspx?_business_name=&_area_code=&_city=&_street=&CategoryID=&_page_no=2&stn=&fwfltr=&sortnum=3&focus_date=1/7/2014&_page=business

 

קפיץץץץץץץץחרדי מקורי
שלוש שעות ואף אחד לא התקשר או קרא גם להתקשרהלוי מא

אני ממש מיואש מהעם הרדום שלי

אתה מקבל שם את הטלפונים??+mp8
ממש לא!הלוי מא
התקשרתי עכשיו.אנונימי (2)אחרונה
להורים, ילדים, וסתם.... מי שמחפש אטרקציה לחופש-פהנפש חיה.

גמישה בטירוף, בת שנה לא זוחלת ובפיזיותרפיההסהר האיתן

היא ממש על הסף של זחילה עם פיזיותרפיה היום אם זה לא היה שנה מעוברת היה לה יומולדת,

היא מסתובבת סביב עצמה ומתגלגלת הבעיה שהיא לא אוהבת את התרגילים של הפיזיותרפיה ובוכה ביאוש מהר

מה עושים? אנחנו משפחת הצבים אני ואחיי הלכנו קרוב לגיל שנה אז אני לא דואגת

הבעיה שהפיזיותרפיסטית גם אמרה לי שהיא ממש גמישה וזה מה שמונע ממנה להתקדם

היא מחזיקה לי חפצים עם הרגליים כמו בובות וכאלה ומנסה להניף אותם אל על לפעמים היא ממש מצליחה המום

והיא גם ממש חכמה עם תובנה רגשית גבוהה אם אני ובעלי רבים היא מתכנסת בעצמה

מתעסקת בשולי הבגד או עסוקה במשחק ופשוט מתעלמת מאיתנו או שאם אמא בוכה אז היא מנסה ללטף אותי

או להצחיק אותי אז אני לא חושדת שהיא לא חכמה

 

איך גורמים לה לא לבכות מהתרגילים? היא ממש בוכה אצל הפיזיותרפיסטית

היא באה אליה פעם בשבועיים כבר חודשיים ככה

לי הציעו לשים 2 רגליים בצד אחד של המכנסיים וזהעדידפ

אמור להכריח

תודה עדידפהסהר האיתן
גם לי יש בנות גמישותפרקראחרונה

אם כי לא עד כדי כך כמו שתיארת.

 

היא חכמה? תשתמשי בזה. תציעי לה משחק שהיא אוהבת, קצת מרחוק. כשהיא מתקרבת טיפה להרחיק (כמובן - להיזהר לא לייאש אותה, רק קצת למשוך)

 

אני לא יכולה לדעת למה היא בוכה. יכולות להיות מלא סיבות. אני יודעת מה יקל עליה - החיוך שלך. אל תעשו את התרגילים כעונש, אלא כמשחק. תנסו תרגיל אחד, פעם אחת, ואז מייד לעצור ולעשות בשיא ההתלהבות כפיים, וקריאות עידוד ו"וואו כל הכבוד", כאילו היא הרגע חצתה את האוקינוס בשחיה בעצמה או משהו כזה. הבת שלי בת שנה וזה עוזר ללמד אותה דברים שלא בא לה לעשות כי היא נורא נהנית מתשומת הלב, וזה גם מפרק את זה לשלבים קטנים, שיותר קל להתמודד איתם, ויותר קל לילד להבין מה את רוצה.

 

נקודה נוספת, אם היא חכמה, זה בד"כ בא ביחד עם "אני לא אוהב שמכריחים אותי". אז תני לה לבחור לבוא אליך, כמו שאמרתי קודם, נניח, תציעי לה במבה, משחק או כל דבר שהיא ממש ממש רוצה, אבל שהיא תצטרך לעבוד טיפה כדי להשיג. אם זה ילך, מפעם לפעם תגדילי קצת את המרחק. על כל הישג, הקטן ביותר - לעודד, לחייך, להגיד לה כל הכבוד וכו.

 

זה קצת קשה, אבל רוב הסיכויים שגם אם היא תלמד מאוחר, הרי שבסוף היא תדע! 

תאמיני שאתן יושבות יחד ומתרגלות כי כיף לכן להיות ביחד, לצחוק, להתגלגל, מוסיקה וכו' ולא כי "אוי ואבוי, מה יהיה, והפיזיוטרפיסטית אמרה... והסבתא לחוצה...וכו' וכו'.

 

בקיצור - תאמיני בה ובעיקר, תאמיני בעצמך!

בהצלחה

מכות בחינוך(אני)

יש לי  ילד  מאד מאד שובב וממש קשה להשתלט עליו אני בדרך כלל מנסה להישאר רגוועה אבל קורה לי פעם בשבוע בערך שאני מתעצבנת ונותנת לו  כמה מכות בטוסיק אני יודעת שזה קצת לא נעים לא אבל הסבירו לי שסתירה ממש אסור לתת ומכה ביד זה לא כואב ולא עושה את פעולת החינוך רע לי מאד אם זה שאני מכה אותו, בזמן האחרון זה כבר נהיה מוגזם שום צעקות או ענשים לא מזיזים לו  ורק אם אני נותנת מכה קטנה  בטוסיק הוא מתחיל להירגע. אבל מאד מאד רע לי עם זה, מה דעתכם?

אנונימית ברשותך..לא מגיבה כמעט, אך חייבת..אנונימי (2)

 

עדיין אינני אמא, ואיני יודעת מה הצורך של הורה וממה זה נובע,ואם אפשר להמנע בכלל, זה הכי טוב. משאיר רישומים שאפשר למנוע.

 חוויתי גם את היד של אבא ושל אמא, לא הרבה פעמים,פאצ' או מכה על הפה  אך יכולה להעיד שזה לא אותו הדבר.

 

ההבדל האדיר ביחס בנפש ובחילוק בין אבא לאמא בנושא זה תדירות המגע החיובי, אסביר-

אמא אצלנו בבית היא דמות מחבקת, מנשקת, יוצרת מגע. כשקיבלתי מכה על הפה כי זה באמת חמור, הייתה גם את הימין מקרבת מאידך. 

אבל ברגע שהמגע עם אבא נוצר ברגעים של ה'פאצ' הזה אז זה ממש לא לעניין. אם אין ימין מקרבת אז אין מקום לשמאל דוחה! זה רק מרחיק יותר, גורם לתסכול ולכעס. חבל.

 

מה שאומר לך שורה תחתונה, תבחני את עצמך , את תדירות המגע החיובי עם ילדייך, אסור שהיחס בין החיובי למתפרש כשלילי יהיה שווה, ואפילו לא קרוב לזה, הוא אמור להיות מועט וזניח.

 

עם זאת תבחני לאחר מעשה, ועדיף לפני אם זה בא מחוסר שליטה או מחינוך, בקלות אפשר להסוות תסכול וחוסר שליטה מאחורי מסיכת חינוך, ומנסיון אישי בתור ילד קל מאד לזהות  את זה...

 

שאלת השאלות - שאלה בנושא אמונהרות22
זה בטח לא קשור לפורום אבל זה הפורום היחיד שאני שורצת בו ומכירה אותכם אז גם יותר נוח לי כאן לשאול.

הרי יש סטיקר של אימרה של ר' נחמן:
"העולם הזה, מטעה אותנו לגמריי ".

מה שזה אומר : שכל עינייני העולם הזה הוא שולי. ולא באמת אנחנו צריכים לחיות חיי עולם זה.. אלא - חיי עולם הבא!

עכשיו, אני לא יודעת איזו אוכלוסיה יש כאן ואיך תגיב אבל באמת מעניין אותי באיזו דרך חיים אתם בוחרים לחיות?

א. חיי עולם הזה - הנאות, מסיבות, רכב מפואר, בית מפואר, כל רהוט חפץ שיש לכם יד ראשונה, פרנסה משגשגת, כל מה שאתם רוצים יש!

או שמעדיפים :

ב. חיי עולם הבא - מצוות תורה מעשים טובים, לא מדברים לשון הרע, מקפידים בצניעות, מידות טובות, אבל לחיות כאן : בצמצום בעוני לא גרוע אלא סביר שיש מה שאתם צריכים. לא מה שאתם רוצים. כמובן יש בית ורכב אבל יד שניה רהוט יד שניה מסתפקים במה שיש.. ומה שחשוב לכם בעיקר זה תורה ואמונה אבל לחיות חיי מסירות של ... מה שיש ב"ה. וגם אם אין. אז אין! .


אצלי יצר הרע משחק איתי בין השניים לא יודעת להתמודד עם זה.
יום אחד אני רוצה להיות בחיים של א' ויום אחד רוצה לחיות חיי ב'..

אתם יכולים להסביר לי מה אתם חושבים על מה שרשמתי הנ"ל?
תודה לשיתוף פעולה
אפשר להפוך כל דבר לקדושהמשיח עכשיו!

טלפון שאת שולחת בו תזכורת לנשים להדליק נרות שבת, לפרסם בפייסבוק על מצוות וגאולה, רכב לנסוע לשיעורים או לעשות איתו מצוות, בית גדול ומרווח לקיים בו התוועדויות, ממתקים למשוך ילדים למסיבות שבת, וכו' וכו'

 

יש עולם הזה ואנחנו חיים בו. עלינו מוטל להפוך כל דבר (כולל עצמנו) לכלים שיכילו את הטוב הרוחני.

שאלה נחמדה..ד.

אם באמת הברירה היתה כך או כך - אז בוודאי ש"ב" עדיף.

 

אבל אין צורך להעמיד את הדברים בצורה כזו.

 

התורה לא מצווה אותנו "להסתגף".. אדם רשאי לחיות בצורה "טובה" בעולם, לדעת פרופורציות, ולהשתמש גם ברחבות החומרית לשם שמיים.

באמת העולם הזה מטעה אותנובת 30

אבל זה לא אומר שצריך להפנות לו גב. הרי ה' ברא את העולם ושם אותנו בתוכו...

בעולם הזה אנחנו צריכים לפעול- לחיות, לדאוג שתהיה המשכיות, לתקן את מה שיש לתקן.

אבל צריך לקחת דברים בפרופורציה. נניח- לייחס חשיבות וכבוד לא למי שיש לו בית מפואר וכל מה שתיארת, אלא למי שהעושר שלו הוא בחיי הרוח והתורה.

לא לייחס חשיבות רבה מדי לדברים החיצוניים- באילו בגדים אלביש את ילדי כדי שכל השכנים יתפעלו, אלא יותר לדברים הפנימיים- איך אחנך ואגדל את ילדי כדי שיהיו אנשים מאמינים ובריאים בנפשם. וכו' וכו'.

אי אפשר לומר שבכללי הגשמיות אינה סותרתפנסאי
לרוחניות.

מה לעשות? היצר החומרי תמיד ימשוך למטה ותמיד ירצה עוד- מי שיש לו מנה רוצה מאתיים

ולעומת זאת הנשמה, תמיד רוצה להתחבר לקב״ה ולעלות למעלה.

רק מה, באמת הקב״ה שם את הנשמה בעולם החומרי מתוך מטרה שנקדש עבורו את העולם.

אז אם בעבר היה נכון לחיות בצורה של היבדלות מהעולם, היום תורת החסידות מגלה לנו שאפשר אכן למצוא דרך ביניים.

כמובן בהנחה שאכן עושים הכל לשם שמים. אבל היצרים תמיד ממשיכים להתסיס. גם אחרי שיודעים את האמת... כל יום מלחמה חדשה, ובעז״ה כל יום הצלחות נוספות...

בהצלחה לכולנו בעבודת ה׳!
המשימה של החייםאלעד

אני חושב שכאשר אדם חי בעולם הזה לשם העולם הבא,

כל המציאות היומיומית שלו מקבלת פנים חדשות וזוכה לאור רוחני שבאמת לכאורה לא ממש שייך לעולם הזה הגשמי שלנו.

משיח עכשיו נתנה כמה דוגמאות יפות, אבל אני אחדד. לא רק שבעזרת כלים רגילים ניתן לעשות חסדים ומצוות כפי שהיא כתבה, אלא המעשים עצמם יכולים להפוך לקדושה בין-רגע.

לדוגמא, כאשר אדם מעלה טרמפיסט או קונה משהו לאשתו או להורים, הוא יכול פשוט לתת להם את החפץ, והוא יכול להתכוון שהנה הוא עושה כעת מעשה חסד וכיבוד הורים וכד' ואז אותו מעשה מקבל נופך ומשמעות עמוקה הרבה יותר.

 

מחד- את צודקת. העולם הזה עלול להטעות אותנו כי בקלות כל הטוב הזה יכול להסתתר.

אך מנגד- דרושה רק מחשבה וכוונה אחת קטנה בכדי לרומם את כל המציאות.

 

בהצלחה!

קישור שמוסיף אור על הענייןהלוי מא

רבי יהודה הנשיא 

 

ניתן להתמקד על הפיסקא הרביעית ולהתבונן בבבילוגרפיה מקור 6

לא צריך באמת לבחור כך או כךפרח-בר
ניתן לשלב את העולמות
מז"א לשלב בין שני העולמות?רות22
השאלה אם אנחנו בוחרים להנות בעולם הזה? אבל זה גם יכול לבוא על חשבון זכויות בעולם הבא.

לדוגמא הרבנים הצדיקים ודוגמא קרובה יותר על הרב אליישיב והבבא סאלי קראתי בספרים שהם היו אוכלים לחם ושותים מים ללא שום הנאה!

בקושי היו יושנים אלא : "והגתה יומם וליל " הרב עובדיה זצ"ל היה ישן 3 שעות.

ז"א העדיפו לחיות העוני בצמצום הכל למען התורה ולא להנות בעולם הזה.. הם לדוגמא לא שילבו בשני העולמות.

השאלה אם עדיף פחות להנות כאן למען התורה או להנות גם כאן אבל זכויות בשמים יורדות לי בגלל הנאות שאני עושה בעולם הזה. ( מתוך שיעור תורה ששמעתי) .
זה כבר אמונה סוביקטיביתפרח-בר
אני חושבת שכן צריך להנות מהעולם הזה ומכל הטוב שיש לו להציע - ארץ זבת חלב ודבש.
וגם כמובן תמיד תמיד להשתדל להיות אנשים טובים יותר ולעבוד על המידות כל הזמן.
מבחינתי שני העולמות משתלבים לגמרי. זה נראה לי כל כך מדכא ולא נכון להתייחס לחשבונות שמים , תעשי את ההשתדלות תעשי את הכי טוב שאת יכולה אבל תהני מהחיים אנחנו פה לזמן קצוב מאד ...
הבעש״ט אומר על זה: ״כי תראה חמור שונאךפנסאי
רובץ תחת משאו- עזוב תעזוב עימו״

כי תראה חמור - כשתתבונן בחומר שלך, דהיינו בגוף הגשמי, ותראה שהוא שונאך - שהרי בתחילה ישנה "שנאה" בין הנשמה השואפת למעלה לבין הגוף המושך למטה לעניינים הגשמיים,

והנה הוא רובץ תחת משאו - הוא נושא את עול המצוות שקיומן נעשה בעיקר על ידי הגוף ונראה כי אין לו חפץ בהם עד שהוא כורע ו"רובץ תחת משאו".

ממשיך הפסוק ושואל בתמיהה: וחדלת מעזוב לו - האם לא כדאי להתמסר לעבודה השייכת לנשמה ולא לעזור לגוף, אלא להיפך, לשבור אותו על ידי תעניות וסיגופים!? התשובה היא לא! - עזוב תעזוב עמו - יש לשמור על הגוף ויחד איתו לעבוד את הבורא.

הנה בקישור תוכלי לקרוא יותר בהרחבה:

http://www.chabadonweb.com/contents.asp?aid=27403
גם אם מישהו יבחרl666

באופציה הראשונה לא בטוח שהוא יקבל מה שהוא רוצה, חלק ניכר מאוכלוסיית העולם חי בעוני ולא מבחירה

 לא כל אחד יכול להרוויח הרבה וכמה שלא תרוויח תמיד יהיו דברים שעדיין אי-אפשר לקנות

כל אחד חי לפי דרגתו.בת 30
עבר עריכה על ידי בת 30 בתאריך ב' בתמוז תשע"ד 19:46

הבבא סאלי שנים לא נגע בבשר אבל בסעודות שהוא ערך לעיתים קרובות הוא הגיש בשר והרבה...ואף ישב עם האורחים ועודד אותם לאכול.

אדם, מהפשוט ביותר ועד בצדיק ביותר חייב ויכול להתנהג רק לפי מדרגתו. כשהבבא סאלי התנזר מבשר זה היה לו טוב, מבחינה רוחנית. זה התאים למקום הרוחני שבו הוא היה. אם אני אתנזר מבשר ככה זה בעיקר יוריד לי את הB12 ויתסכל אותי.

מה לעשות אני לא הבבא סאלי...

וככה בכל דבר. אדם שמוסר נפשו על ענין מסוים- חייב להיות בענין ולא להתבאס מהמסירות נפש שלו.                                       אשה לא יכולה לומר: אני מוסרת נפשי על לימוד תורה של בעלי" וכל היום לבכות בסתר על רמת החיים הנמוכה שלה ולהתבאס מזה שהבית שלה פחות מושקע, נניח. אם היא באמת בענין- אז היא תהיה שמחה בחלקה.

וכו' וכו'. זה בא לידי ביטוי בהמון תחומים.

אז את לא יכולה להתייסר כאן על משהו רק כדי להרויח מזה "נקודות טובות" בשמייים.

זה גם לא בריא להנות ממשהו- נוף יפה, בגד חדש, ארוחה טובה, ולהחניק את ההנאה כדי שלא "ירדו" לך נקודות.

כמדומני שחשבונות שמיים הם קצת יותר עמוקים ומורכבים מזה. אבל אני לא באמת מבינה בהם.

 

נראה לי שאדם צריך לחיות את חייו בטוב, לא לחפש בכוח קשיים ויסורים. הם ממילא מגיעים..קורץ

 

ולגבי צדיקים גדולים שויתרו על חיי עולם. נכון. אבל זה היה מתאים להם ולדרגתם. הם לא אילצו את עצמם בכוח לעשות את זה והם גם לא סבלו מזה. זה פשוט לא היה נחשב בעיניהם בגלל דרגתם הגבוהה. אבל אף אחד מהם לא ביקש מכל חסידיו או תלמידיו לנהוג כמוהו. כי זו לא דרך העולם ולא דרך לרבים.

תארי לעצמך שאת לא קונה בגדים חדשים יותר. מה, לא מבאס? בטח שכן, כי זו דרך העולם וגם חז"ל הדגישו את זה. אבל פה ושם יש נשים שבגלל מעלתן ומעלת בעליהן- הן לא מרגישות שום חסרון בבגדים הישנים הטובים וממילא זה לא מפריע להן.

 

בקצרה- צדיקים עושים את מה שהם עושים בגלל שהם צדיקים, ולא שמעשיהם גורמים לצדקותם. כלומר- הענעין הוא קודם להיות צדיק ומתוך זה ממילא מגיעות ההנהגות המיוחדות. ומי שלא צדיק- שלא ינסה בכלל לחקות הנהגות, כי זה לא שייך לו בכלל.

 

הובנתי?

 

אוליnaergel
עבר עריכה על ידי naergel בתאריך ב' בתמוז תשע"ד 14:03

אולי חיי העולם הזה שכוללים אם אפשר את הבית היפה והאוטו הנחמד אם אפשר, וחסד וצדקה וצניעות? אני לא יודעת למה אנחנו תמיד חושבים שצריך לבחור, ושזה או זה או זה.

הקב"ה שם אותך פה רק פעם אחת לטוב ולרע ולדעתי ניתן לנצל את שניהם, הם הרי שניהם מהקב"ה- השפע ועבודה העצמית וחיי מסירות.

 

חיי העולם הבא....מה זה? איננו יודעים ואיננו חיים בשביל זה. נראה לך שתאבדי זכויות אם תחיי חיי שפע וטוב, ותתני ותעבדי בלי קשר?  לא נראה לי. זה יותר מחשבה "אדמית", לא? לדוגמא לטוס לחו"ל כי אפשר ולראות יופי אמיתי ולברך את ה' בברכות הראיה ולהתמלא אמונה, תחת איזו קטגוריה זה נופל? זה שטוב לך מוריד מהטוב שלך או מהנשמה שלך? או הבית הגדול בו את מארחת כל הזמן לשבתות וחגים כי יש מקום ויש שפע ואין דאגה כלכלית, איזה זה?

חיי נזירות אצלינו הם לא כמו הנוצרים, והצדיק הוא לא זה שיש לו יותר זכויות. צמצום אינו אידיאל, גם לא לצדיקים והוא מעולם לא היה. דווקא משה רבינו בא מעושר גדול ולא ויתר על זה כי הוא חשב שצריך לחיות בצמצום, אלא מפני שככה זה היה.

 

שמעתי משהו מדהים על הרב אריה לוין. הוא היה אומר שאין ל"ו צדיקים בכל דור, אין 36 אנשים שהם הם הצדיקים, יש בכל רגע 36 אנשים שעושים מעשים טובים או מעשי צדיקות, וזה יכול להיות כל אחד מאיתנו.

 

הגדולה של אדם לדעתי זה לחיות בעושר כשהוא יכול ולתרום לעולם, ולהסתפק במועט כשאינו יכול ולסמוך על החסד של אחרים עם צריך. זה לא עינין של מעלה אלא יותר של ערבות.

אני מרגישה שאצלי הבלבול הוא בין אמצעי למטרהבימבה

למשל- היום קניתי בגדים, וזה מאוד שימח אותי- כאילו באמת יש אידיאל כזה שנקרא "לקנות בגדים", אבל האמת היא שקניית בגדים היא רק אמצעי, להתחדשות נפשית, וטכנית- שיהיה מה ללבוש-המטרה היא- בריאות הנפש (בהתחדשות) והגוף (לחיות כאדם נורמלי, עם בגדים...)

 

וגם לגבי שאר הדברים החומריים- לפעמים אנו שמחים בהם כאילו הם מטרה בפני עצמה- בית חדש ומרווח, רכב... בעוד שלמעשה הם רק אמצעים לחיים נוחים ורגועים, שמרחיבים את הנפש ופותחים אותה יותר טוב לעבודת ה'.

ומבחינתי זה הבלבול...שאתה שוכח מה באמת המטרה ולא מכוון את האמצעי אליה...

משהו מעניין על אמצעי ומטרהנקודה

בס"ד

הרבי מלובוויטש בשיחה על פרשת פנחס.,

שואל למה הגורל עצמו היה צריך לצווח, ולומר נחלה פלונית לשבט פלוני,
הרי הייתה רוח הקודש של אלעזר הכהן,
וגם האורים ותומים הראו. אז למה הקב"ה עוןשה נס נוסף, ולכאורה מיותר?
מחדד הרבי, אמת הדבר שכל עניין שהוא מטרה צריך להיעשות בשלמות, 
ואז לא ייתכן שמשהו חיצוני כמו רוח הקודש תהיה האסמכתא לגורל, אלא ההוכחה צריכה להיות מהגורל עצמו.
לכן הגורל עצמו צווח ומוכיח את אמתותו. אבל לכאורה הגורל הוא לא המטרה, המטרה היא חלוקת הארץ.
אז למה בכל זאת הקב,ה עושה נס על מנת שהגורל ייעשה בשלמות?
כאן הרבי מביא את דברי הגאון הרגצ'ובי שמבאר שכל עניין בתורה הוא מטרה בפני עצמו. וכל דבר צריך להיעשות בשלמות.
השלבים בדרך ליעד הם מטרות ביניים בפני עצמם, ולכן צריך לעשותם בשלימות.
ולעניין הבגדים:

כשאת הולכת לקנות בגד, צריך לקנות בגד מושלם. 
מושלם בצניעות ללא פשרות. 
בגד שמתאים לך כמה שיותר, מבחינה חיצונית, מבחינת נוחות,
מבחינת התאמה למטרה שלשמה את קונה אותו.
בגד שאת יכולה לעמוד בו לפני הקב"ה ולדעת שהוא שמח לראותך לבושה בו.
וכשאת הולכת לבושה יפה וצנוע את מראה לכל בת ישראל, שאולי מתלבטת על צניעות,

ואולי בשלב כל שהוא תרצה לחזור בתשובה, אבל תחשוש מעניין הלבוש
(איך אפשר יפה וצנוע? אצל הרבה נשים ונערות שלא שומרות תורה ומצוות זה לא נתפס)
(בגד לשבת זה לא כמו בגד ליציאה עם הילדים לגינה..),
בחורה כזו שתראה אותך צנועה בתכלית הצניעות, ויחד עם זה יפה, זה מוריד את החששות.
קידוש ה' ופרסומת למצוות צניעות.
גם תלמיד חכם אסור שיהיה רבב בבגדו.
על בגד חדש מברכים שהחיינו. זה בוודאי דבר משמח.
אבל צריך לזכור בשביל מה אנחנו שמחים. 
בע"ה ככל שנכניס את הקב"ה לתוך החיים שלנו, לשיקולים הכי 'קטנים',
נראה איך כל מה שיש בעולם הזה בבחינת "שהכל ברא לכבודו".

שנזכה. 
אם למישהי מה שכתבתי עשה משהו בלב- יהיה זה לעילוי נשמת גלעד, נפתלי ואייל.

  

יפה מאד!משיח עכשיו!

ימים שונים בעבודת ה'igalilאחרונה

בס"ד

למעשה אנו חיים עם גוף ונשמה  הנשמה  רוצה רוחניות  - דברים הסותרים לכאורה את הגוף. הגוף רוצה  הנאות חויות ריגושים והוא גם כלי לעבודת ה'  

יש היחסות  בעבודת ה  הנוגדת את צרכי הגוף אבל דווקא התאוות האסורות. על כן יש לנו שס"ה מצוות לא תעשה. לעומת זאת כשהדברים מותרים  התורה מתחשבת בצרכיו של האדם ומתירה לו להנות בהיתר  ולפעמים  דווקא הדרכה זו מונעת ממנו איסורים . על הנזיר שנהיה נזיר  יש היחסות של חוטא שאומרת התורה  לא דייך מה שאסרה תורה  ואתה אוסר עליך דברים נוספים? (כמובן אין הכוונה  לקדושים עליונים  שהיו במדרגות של פרישות  והועילו לכלל ישראל - אלו נשמות  יחידי סגולה  שבודאי קיבלו הדרכה  כזו - שמעתי פעם מרב גדול שרצה להחמיר על עצמו בדיבור כמו הרב הנזיר שהיה בתענית דיבור מסוימת והעיר לו הרב הנזיר  שזה לא במדרגתו אז)

 

לשאלתך התורה  מצווה  "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך אלוקיך " אם כן מצווה לשמוח בטובות  שנתן  ה' לפי היכולת הכלכלית ובלי לנקר עינים. דוקא דירה נאה  וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם להתקרב אליו מתוך שמחה. יחד עם זאת כשאדם נמשך יותר מידי אפילו בדברים המותרים זה יכול  להרחיק אותו משאיפות בעבודת ה'

החוכמה שאנו מתפללים עליה - היא למצוא את   האיזון  בין השאיפות  הרוחניות   לשימוש הטוב  והמותר של דברים חומריים  שעושים את האדם שמח  בחייו ובהתקרבותו לה'   וידוע שבחסידות  מדברים על  שמחה של מצוה ועבודת ה  יחד עם הגוף  לפי הדרכת ההלכה  ומצווה לכבד שבתות וימים טובים ולהיות שותף בסעודה של מצוה

זה נכון שהיו דרכים  שהדגישו את הסיגוף כדי להגיע לעבודה בשלמות אולם בארץ ישראל יש קדושה מיוחדת המאפשרת לשלב את חיי  החומר  וחיי  הרוח

 תפילתנו שידריכנו ה לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם.  

שלום לכולם, אשמח לעצות מחכימות לגבי הבכורה שלנו..עיניים זוהרות

בת 3.5, ילדה נהדרת, פיקחית, מפותחת, בוגרת, שובבה, מתוקה, מפרגנת ( וכן הלאה, זה לא ייגמר קורץ )

 

בימים האחרונים היא חסרת מנוחה, מטרידים אותנו שני עניינים, שכמובן קשורים אחד בשני:

 

א. היא התחילה, לאחר חצי שנה של חסד והרעפת אהבה, להציק בלי סוף לאחות הקטנה והיחידה בת 7 חודשים.

להציק ממש בלי סוף.

היא לוקחת לה כל משחק שרק מגיע אליה/ לוחצת לה על היד או הרגל או הבטן בחוזקה/ צועקת לה באוזן...

בקיצור, אני כאימא משתגעת, תופסת את עצמי לא ערוכה כלל לקנאה שצצה פתאום.

אני לא מוכנה לאפשר לה להכאיב או להציק לתינוקת, ומצד שני ממש לא רוצה לכעוס עליה ולהתרות בה כל הזמן.

אחרי הצהריים האחרונים בבית היו ממש קשים, ורק בחוץ איכשהו הגדולה מצאה לעצמה מנוח ועיסוקים אחרים.

 

ב. הגברת דורשת מוצץ.

בינקותה גמלה את עצמה ממוצץ בגיל חצי שנה.

ומאז ועד עכשיו הוא לא חסר לה.

ומה שמעניין, זה שאחותה התינוקת אינה משתמשת במוצץ כמעט, רק כשהולכת לישון, כך שהיא רואה את זה פעם ביום לכל היותר.

למה פתאום היא דורשת, ובצורה היסטרית ממש? אין לנו מושג.

יום אחד בכתה ממשהו וממש התחננה- תני לי מוצץ, אני בוכה, אני רוצה חוצץ שיעזור לי לא לבכות... ביום אחר בכתה כשלא נרדמה בכתה שזה בגלל שאין לה מוצץ...

כשהיא ראתה שאין לה דרך לקבל מאיתנו מוצץ- השיגה לעצמה אחד והחביאה אותו מתחת לכרית.... מצאנו אותו כשהשכבנו אותה. 

נדהמנו...

לקחנו בעדינות והסברנו שזה עלול להרוס לה את השיניים, וכו', ושעדיף שתחבק בובה במקום זה... שום כלום, היא ממש בכתה בוכה

והיום כשיצאנו לקניות בשתי חנויות שונות היא נצמדה בכוח למדפים של המוצצים, ולא הסכימה לזוז בשום אופן. "אני צריכה מוצץ ואתם לא מסכימים לי, זה לא יפה לכם" ועוד על זו הדרך.

בסופו של  דבר שידלתי אותה שאקנה לכבודה משהו של גדולות, וקנינו לה גומיות שיער חדשות.

 

הצילו, מה עובר עליה?

ומה עושים??????

איך מרגיעים את ההצקות ואיך מעניקים לה משהו מנחם אחר במקום מוצץ?

 

( נקודה שאולי חשובה- יש לילדה נוזלים באוזניים שגררו ירידה בשמיעה, התחלנו לטפל היום ואם לא יעבור תוך שבועיים נעבור לניתוח כפתורים. יכול להיות קשור? )

 

תודה מראש לעונים!!!

ההורים האבודים....

אחותה הקטנה פשוט מתחילה להראות נוכחות.אמא קטנה

זה הכל.

 

עד כה התינוקת היתה קטנה, יכול להיות שעכשיו היא כבר זוחלת ו"לוקחת" לך כאמא יותר זמן מלפני כן.

 

מה הבעיה לתת לגדולה גם מוצץ?

אני הייתי באותו רגע פשוט נותנת לה וזה היה נגמר באותו ערב, הי אהיתה נזכרת שזה כלל לא נוח ומזניחה את הרעיון.

עכשיו כשיצרתם על המוצץ וטו, תחשבו איתה מה יעשה לה הכי כייף.

אולי בקבוק כמו של תינוקות?

 

וכמובן התשובה הנכונה היא- להרבות בצומי חיובי.

עד כמה שניתן.

וזה אפעם לא נגמר, תמיד הם ירצו עוד , תמיד יצטרכו את האישור שלנו ההורים שאנחנו אוהבים אותם וזה הכי טבעי וטוב שיש.

וחוצמיזה שלבכורים הרבה פעמים יש נטיה לרצות את אמא רק בשבילם...

ההבאים בתור כבר נולדים למצב של חלוקה הוגנת...חצי חיוך

 

ורעיון קטן- אולי לתת לה המון תפקידים שמיוחדים לילדים גדולים וליצור לה חוויות מזדמנות איתך ולהגדיר לה אותם כך " שהיא יכולה ומותר לה כבר לעשות כך וכך עם אמא כי היא כבר בין הגדולים"

 

היי, תודה רבה על התגובה, העליתי את השאלה לפניעיניים זוהרות

שנודעה לי בשורת האיוב האיומה... לא מצליחה להתרכז בכלום... מעריכה מאוד שישבת וחשבת בשבילנו.

 

שכחתי לציין שבערב הראשון שהיא ביקשה מוצץ, נתנו לה בכיף.

זה פתח לה תיאבון לעניין...

ובקבוק יש לה עדיין...

 

אמשיך מחר, אני לא מאופסת...

 

 

כמעט כאילו אני כתבתיאמא!!

גם אני עם תינוקת בת שבעה חודשים שהבאה מעליה (בת שלוש) קיבלה באהבה רבה

ופתאום עכשיו הקנאה חוגגת....

וגם היא נגמלה ממוצץ (לפני כמה חודשים טובים, מיוזמתה) ופתאום רוצה שוב...

כמה דברים שאני מנסה לעשות, אולי יעזור אצלכם:

- לגבי המוצץ- אצלי לפחות היא התחילה להכניס המון דברים לפה בתור מוצץ וזה התחיל להיות מאד מסוכן...

הבהרתי לה באופן מאד חד משמעי מה מותר להכניס לפה ומה אסור.

לי זה נראה נובע מאותו מקום בדיוק- הקטנה חוקרת את העולם בעזרת הפה

וגם היא רוצה להיות כמוה.

דיברנו גם למה זה לא בריא מוצץ והגענו להחלטה משותפת שכאשר במשחק היא התינוקת,

מותר לה לשים בפה קצת זמן מוצץ של משחק.

בינתים זה די מספק אותה.

- באופן כללי: המון העצמות של כמה כיף להיות גדולה, 

דיבורים על פינוקים של גדולים והנאות של גדולים

- לנסות למצוא כמה שיותר זמן איכות איתה לבד

- לשתף אותה בטיפול- לתת לה את תפקיד האחות הגדולה:

לשים מוצץ, להביא טיטול, לשמור שאין דברים מסוכנים על השטיח (למרות שכבר בדקת בעצמך),

להמליל כמה היא אוהבת אותך- תראי איך היא צוחקת כשהיא רואה אותך.

 

אצלנו משתפר בהדרגה איטית מאד.... מתאמצת לשמור על קור רוח ולא לכעוס לפעמים....

ראיתי שזה החמיר מאד כשהיא ראתה שזה מכעיס אותי (גם ההצקות וגם המוצץ)

 

וואו... גם מה שאת כתבת כאילו נשפך מעטי...עיניים זוהרות

אני מרגישה כמוך ממש שכשהא רואה שאני כועסת או נלחצת, היא רק ממשיכה ביתר שאת.

אני עובדת הרבה על תשומת לב חיובית, כל הזמן מדברת על כמה היא גדולה ועוזרת ושומרת, ומשתמשת ממש כמעט באותם הרעיונות שלך.

 

לגבי המוצץ- היא באמת מסתפקת בו לזמני משחק?

כי אצלנו זה מרגיש כבר על גבול המשהו רגשי חזק שהיא מחפשת.. ואחרי שהרשינו לה פעם לשחק היא ממש לא מרפה...

 

החלטתי ללכת איתה על זמני איכות, להניח את התינוקת אצל המטפלת ולהישאר איתה לבד קצת.

יש רעיונות מה אנחנו  יכולות לעשות בימים לוהטים כמו אלו?

נורמלי ומוכר לגמרי.+mp8אחרונה

גם בת הארבע שלי הופיעה פתאום יום אחד לגן עם מוצץ של התינוקת (ואני אפילו לא ראיתי שיצאה איתו),

וגם היא לא ממש מרוצה מההתפתחות של בת החצי שנה ומעודף הצומי שהיא מקבלת.

 

להתייחס לזה כגל חולף,

לא להיבהל.

 

רק לדרוש בתוקף שההצקות ייפסקו- אם זה משהו שיכול להזיק. לעודד אותה ולהעצים את מעמדה כאחות הגדולה שיכולה ללמד את התינוקת ולעזור לה, 

 

בהצלחה ורוב נחת!!

סוף שנה בגנים...טאבולה ראסה
כמובן שהשתתפתי במתנה הכללית של כל הגן.
אבל אני מרגישה שאני רוצה עוד משהו - אישי...
לא מתנה. כי גם אם היתה לי אפשרות להביא לא הייתי מביאה.

יותר בכיון של מכתב תודה אישי לכל אחת מהצוות.
זה בסדר? אפשר להביא על גלויה יפה משהו שכתוב מהלב?
(שהגננת שתקבל את זה לא תצפה לפתוח מעטפה ולראות בה כסף )
זה מצויין וכל הכבוד לך וזה נותן להן הרבה כוחותבימבה
המכתב הכי חשוב עם פירוט ההערכה אליהןאורין
ברור למה לא?חילזון 123
אני בעד..לב שמח!

גם אני מרגישה צורך להודות מעומק הלב..

ומשתתפת במתנה כללית..

אבל...

עדיין רוצה לקנות משהו סמלי...

הבעיה היא שיש גם את הסייעת.. שגם היא נתנה מעל ומעבר...

וביחד הסכום כבר גדול עליי..

רעיונות למשהו סמלי ומכוב יתקבלו...

תודה!!

מקפיצה!אקונהמטטה

ביחד איתכן באותה סירה..

מכתב עם שוקולד נחמד...פנסאי
מכתב כןצורית7
גם אני באותה התלבטות..אמא ל2 קטנטנים

אבל אם מביאים לגננת ולסייעת,

 

מה עם הגננת המחליפה שמגיעה פעם בשבוע?

 

ומה עם הסייעות שמתחלפות כל הזמן?

 

ומה עם הצהרון? ששם יש לא פחות משלוש עובדות,

 

בקיצור, מגיע להרבה עובדות,

 

למי לתת ולמי לא? רק לגגנת העיקרית? זה לא יפה...

 

ואם לכולן, אז זה כבר יוצא קצת יקר...

 

הרעיון של שוקולד הוא טוב נראה לי...

גם אני חייבת רעיון דחוףיראת

מתנה לגננת מקסימה שאנחנו מסיימים אצלה שנתיים...ויש בעיה העוזרת חדשה אז מה עושים במקרה כזה?

מרגיש צורך לומר משהו מניסיון:ותן טל

אם מביאים משהו, כדאי מאוד להקפיד שלגננת ולסייעת העיקרית להביא אותו דבר או פחות או יותר באותה "דרגה". הגננת והסייעת אם, הן עמוד  השדרה של הגן ולא כדאי במתנה סמלית של סוף שנה ליצור הבדל ביניהן - ואני מדבר מניסיון, הסייעת אם עושה לא פחות מגננת בהמון מקרים. זה יכול מאוד לפגוע בה אם תראה שבמתנות שמביאים בסוף שנה (לא רק אישיות, גם הכלליות מכלל הורי הגן יחד) - יש הבדל ברור בינה לבין גננת האם.

 

גננת מחליפה, צהרון, סייעות מחליפות וכו' - זה כבר סיפור אחר לגמרי ולהן אפשר להביא מתנה במדריגה אחת פחות, כיוון שהאחריות המוטלת עליהן היא הרבה פחות, וזה לא משתווה בכלל לגננת אם ולסייעת אם.

 

ב"הצלחה!

אולי לא משהו אישי לגננת, אלא מתנה לגן עצמושמט

בס"ד

 

זה יכול להיות ספר לפינת ספר,

צבעים/ טושים ליצירה

משחק?...

 

וכיד הדימיון הטובה..

 

אני מאמינה שגם זה משמח ומיטיב, וזה מופנה לגן, מכאן לכל הצוות (למכתב אפשר באמת להוסיף איזה שוקולד או משהו קטן [בסגנון משלוח מנות])

החלטתי להביא להן זר פרחים קטן לכבוד שבת...לב שמח!

כי אין לי תקציב למתנה...

כמובן עם מכתב..מקווה שאספיק לכתוב..

רעיון מעולה אהבתי ממש!!!יראת
לגבי המתנה לגן התכוונתי...יראת
אני העתקתי רעיון מגיסתיnavabאחרונה

הכנו לה בפיקפאז פאזל ענק עם תמונה שלה עם הילד וצירפנו פתק תודה קטן..

תרגיעו אותי.. לגבי חוסר זחילה בגיל 10 חודשיםאורחיה

אז היא יושבת נפלא כבר כמה חודשים, נעמדת מדהים עם תמיכה, מתהפכת לכל הכיוונים אין מה לדבר..

אבל כמעט ולא זוחלת..

כלומר- אחורה על הגחון היא חוצה יבשות,

אבל קדימה: על הגחון לא ממש, ועל שש עושה איזה צעד מקסימום ומיד מתיישבת..

בעיקרון אמרתי- ניתן ת'זמן.. אבלהלחציו אותי שזה עלול לפגוע בהתפתחות השכלית..

מה לעשות???

קודם כל לא להילחץ, זה בטוחבת 30

הזחילה אחורה היא השלב הראשון בזחילה. כמה זמן היא כבר זוחלת ככה?

את יכולה להיות ערנית ,לעקוב, אם יש התפתחות, אפילו קטנה כל כמה ימים.

אם בכל זאת את קצת מודאגת- את יכולה לגשת לאחות או לרופא, ואולי ימליצו (אולי) על פיזיותרפיה, כדי לעודד אותה להתקדם.

אגב, יש ילדים שזוחלים רק על הגחון ולא על הבטן ולפי מה שאני יודעת זה נחשב לזחילה לכל דבר- תקנו אותי אם אני טועה.

בכל אופן אל תלחצי בגלל ההתפתחות השכלית, נראה לי שאם יש הפרעה בתחום הזה זה רק אם ממש ממש ממש לא היתה זחילה, וגם אז לא בטוחה שזה עד כדי כך פוגע.

יש לי ילדה שלא זחלה בכלל על הגחון או על שש, אלא רק על הישבן. והיא חכמה מאוד ויצירתית והכל...

היאור חיי

הבן שלי לעולם לא הצליח לזחול גחון קדימה...

הוא חצה יבשות אחורה,ולמד לזחול על 6 בסביבות 10 חודשים...והלך בגיל 1.3.

והוא אחלה גבר...(בן 2.5)...חכם ומוכשר...

 

אז לא ברור אם יש ממה לדאוג..בכל אופן,תמיד ניתן להתייעץ בטיפת חלב..

תודה רבה!! אכן מעודד..עוד מישהי בקהל??אורחיה
מתי יש לחשושגםזולטובה

הבן שלי בן שנה ושלושה חודשים לא מרים את הראש שלו כשהוא על הבטן ליותר מכמה שניות-מזה יש לחשוש

הבן שלי לא זוחל לא אחורה לא קדימה לא גחון לא על 6- מזה יש לחשוש

לא אוהב להתהפך- מזה יש לחשוש

 אך ב"ה עם הרבה פזיותרפיה ותפילות הוא מצליח סוף סוף להתיישב לבד ולהעמד עם תמיכה וללכת עם תמיכה, והשבוע גם התחיל לזוז קדימה עם הישבן ב"ה ב"ה!!

 

הבת שלך ב"ה מתהפכת ! מסכימה להיות על הבטן! מחזיקה ראש! זוחלת גחון! ב"ה היא במצב מעולה, לא צריך לזרז בכוח התקדמויותת שברור שמתקיימים אצלה, ניתן כמובן לעשות תרגילים ולגרות זחילה, (יש מלא תרגולים שאפשר לראות ביוטוב) אך ברור שלא להילחץ, דרך אגב הגדול שלי גם זחל רק אחורה עד גיל 10 חודשים ואז בגיל 11 חודשים תוך חודש למד לזחול קדימה להעמד לבד ו  ללכת!!! אז כל ילד עם ההתקדמות שלו, וטוב שאת דואגת לה, אך כמובן ללא לחץ, היא בסדר גמור 

הבת שלי גם לא עמדה. רק ב11 חודש החלה לזחולאנונימי (2)

בשנה נעמדה..

וחודשיים אחרי הלכה..

והיא באמת הייתה בטטה לא זזה ולא עשתה כלום.

אין מה לדאוג.

הולכים לרופא ילדים.

הרופא אמר לי לעשות לה תרגילים וזה עזר...

אם היא יושבת ומתהפכת ונעמדת אני במקומך הייתי רגועה..

לפני הריצה לרופאים אולי תנסי-טאבולה ראסה
כשהבת שלי לא זחלה קדימה הייתי מעודדת אותה כך:
מתיישבת על הרצפה מאחוריה ועם הידיים כמו"חוסמת" לה את האפשרות ללכת אחורה. ואז כשהיא ניסתה בכח לדחוף אותי היא פשוט התקדמה קדימה כמה ימים כאלה והיא גילתה שנורא כיף לזחול קדימה...
זה נשמע כמו התחלה של זחילה+mp8

אם היא זוחלת אחורה, וקצת קדימה על הגחון- זה לא נשמע לי מדאיג בכלל.

כנראה טונוס שרירים נמוךעדינדוש
הבן שלי למרות פיזיותרפיה שהיה לו מגיל חודש זחל רקב11 חודש והתחיל ללכת רק בשנה ושמונה. כיום משיג את בני גילו.
הרבה פעמים זה גם עניין של תורשה.
אין מה להילחץ!
מה שאת כן יכולה לעשות זה לבקש הפניה לאורטופד מהרופא ילדים והוא במידת הצורך שולח לפיזיותרפיה שאני ממליצה על כך בחום.
זה לא אמור לפגוע בהתפתחות השכלית כי בדרך כלל ילד שזוחל מאוחר גם הולך יחסית מאוחר כך שיהיה לו מספיק זמן לזחול.
מה הקשר בין זחילה להתפתחות שכלית?אנונימי (3)

יש ילדים שלא זוחלים לעולם וההתפתחות השכלית שלהם תקינה

ולעיתים יש ילדים עם איחור התפתחותי (או פיגור) שיכול לגרום לכך שלא יזחלו (ואז יש לזה המון סיבות שנובעות מהפיגור אבל לא פיגור=לא זוחל)

הקשר היחיד הוא שזחילה של יד ורגל נגדית עוזר לפתח את הקשר בין שני חלקי המוח(המיספרות),

אבל שוב- זה לא אומר שחוסר זחילה=אין קשר בין ההמיספרות, כי יש עוד דברים שעוזרים לכך.

 

זחילה לאחור היא התחלה של זחילה.

ואם את ממש לחוצה, את יכולה לעזור לה קצת, לשים לפניה משחקים שהיא אוהבת שיגרו אותה לזחול ולתת לה תמיכה מאחור כך שהתנועה של הרגליים תקדם אותה קדימה במקום אחורה, וגם אפשר להרים אותה טיפונת מהבטן כדי שהידיים וחגורת הכתפיים יעשו את התנועה ויתחזקו.

 

תני לילדה את הקצב שלה. אם עד גיל שנה היא לא זוחלת, תפני לרופא ילדים ותבקשי המלצה לפיזיותרפיה כדי שיתנו לך תרגילים יותר ברורים ויעקבו. בהצלחה!!

 

 

*הכותבת מרפאה בעיסוק, עובדת עם ילדים בגילאים הרלוונטים.

תודה רבה רבה! מעדכנת- ב"ה היא כבר זוחלת חבלז!!אורחיה
ב"ה. שמחה לשמוע...בת 30
אני לא מבין בזה אבל..נשוי שמח
אמא שלי אמרה לי שלא יכולתי להתהפך מהגב אל הבטן והפוך עד גיל שנה+ ועכשיו אני בסדר גמור..
אל חששהלוי מא

היא עוד תשתולל ותרוץ ותשבור חפצים בבית של סבא וסבתא באחריות

 

יש שהולך מוקדם

יש שלומד מוקדם

יש שזוחל מוקדם

יש שמתחתן מוקדם

 

 

 

ויש את המאחרים בכל הנ"ל

 

ענה פעם הרב מוצפי לאימא שהבן שלה לא דבר שהוא יעשה להם חור בראש עד שיאמרו לו שתוק!!

הבסיס לזחילה, תרגילים לעידוד הזחילה,כלנית1

קודם כל תשיגי הפניה לרופאה התפתחותית, כדי שתוכלי לקבל פיזיותרפיה דרך קופ"ח (זה תהליך ארוך, אז

כדאי שכבר תיכנסי לרשימה. עד שתגיעי לטיפול בע"ה היא כבר תזחל.

הבסיס לזחילה: גמישות הגב

 

הורים רבים נוהגים להושיב את ילדם לפני שלמד להתיישב בעצמו ולזחול. הבעיה שעלולה להתעורר בעקבות הושבת התינוק לפני שלמד לזחול, היא שתנועתיות הגב נפגעת - שרירי הגב של התינוק נאלצים להתמודד עם המציאות של כוח הכבידה והתוצאה היא קושי מוגבר בשרירי הגב, דבר שפוגע ביכולת הגב ובתנועה צידית.
יכולת התנועה של הגב היא הבסיס לזחילה. כמובן שכל שאר התכונות כמו סימטריה וקשר בין פלג הגוף העליון לתחתון חשובים גם הם, אבל לרוב התינוקות שחווים קשיים בזחילה יש קושי בתנועתיות הגב בגלל בעיות כגון מתח שרירים חזק מדי או חלש מדי, או בגלל שהושבו לפני הזמן.

תרגילים לעידוד זחילה:

• השכיבו את התינוק על גבו, והניעו את האגן שלו מצד ימין לצד שמאל. לאחר מכן בצעו את התרגיל עם כל אחת מרגליו בנפרד. המטרה היא לראות שחלק הגוף העליון של התינוק נשאר ללא תזוזה ורק החלק התחתון נע.

• השכיבו את התינוק על גבו, כופפו לו את הברך לכיוון בית החזה וחזרו על הפעולה בשתי הרגליים.

• השכיבו את התינוק על גבו, קרבו את רגלו וידו הימניים עד למפגש ביניהן - חזרו על הפעולה גם עם יד ורגל שמאל. ראו שהתנועה מתרחשת גם במפרק הירך וגם בכתף, שאין מפרק דומיננטי. 

 

• אחזו ברגל וביד של אותו כיוון וגלגלו את התינוק כלפי הצד השני - לכיוון הכתף הנגדית שמונחת על המזרון. בצעו את התרגיל עם היד והרגל השנייה.

• תנוחת ערסול: החזיקו את התינוק בתנוחת ערסול כשפניו פונות לתקרה, יד אחת תומכת בראש, והשנייה באזור הברכיים. שימו לב ששתי הידיים נמצאות בקו המרכז ולא פרושות וקרבו את הראש והרגליים - כאילו אנו מכדררים את התינוק; שימו לב: לא יותר מדי. המטרה: לגרום לגב להיות במצב של כפיפה.

• כאשר התינוק שוכב על הגב, טפחו קלות על בית חזהו, לאחר מכן שפשפו את האזור באמצעות חיתול בד.

• הניחו צעצועים מעל כרית או מעל הרגל, שיגרו את התינוק לטפס מעליהם.

• הסירו את הגרביים של התינוק, שירגיש את הרצפה.

(מתוך הלול)

זחילה מתעכבתטלוש

אמא יקרה! אל תדאגי . בעזרת ה' היא עוד תרוץ ואת אחריה. הבן שלי לא התהפך עד הגיל הזה . ואז ב"ה הכל הגיע ברצף מהיר . אל דאגה . . ה' איתך!!!

לא קראתי הכל אבל...חיוך

הקטן שלי גם איטי בהתפתחות ובטיפת חלב מיהרו להלחיץ ובגיל תשעה חודשים שלחו אותנו לפיזיוטרפיסט, הוא לא כל כך הבין למה הגענו ואמר שאם עד גיל 11 חודשים הוא לא מתיישב ולא עולה על שש לחזור אליו וב"ה עד אז הכל הסתדר... אז בנחת...

דבר נוסף אם כן את רוצה לבדוק את זה אפשר לבקש מהרופא התפתחות הפנייה לפיזיוטרפיסיט (לדעתי זה טיפול חינם או בסכום סמלי ביותר) ושהפיזיוטרפיסיט יראה אותו לפעמים הם נותנים תרגילים מעודדים וכבר הילדים מתקדמים... בהצלחה...

הבת שלי בת שנה ולא זוחלת בכלל את יכולה להירגעהסהר האיתןאחרונה

אצלה היא נולדה חודש לפני הזמן והיא הולכת לפיזיותרפיה ואכן מתקדמת

וזה מה שאני ממליצה רואים ממש הבדל בשרירים

אמרו לי שהבעיה שלה זה טונוס קצת נמוך ושהיא גמישת יתר

מישהו גר בגבעת אולגהרות22
בחדרה?

אם כן אני רוצה לברר על המקום.
לא יעזור לי אם מכירים את המקום אני צריכה אנשים שגרים כדי שנדבר על סביבת המקום עדיפות מגורים ובאיזה רחובות גרים הסביבה הדתית. הבתי כנסת גנים וכד'.

תודה על שיתוף הפעולה
אני לא מתפקדת! הרגש האימהי שלי לא מרפה טוזי

עצובה, כועסת, כואבת ודואגת לגוזלים שלי עצוב

כולנו..מרים*
גם אני לא.אור היוםאחרונה

כל המשימות יחכו למחר (ובעז"ה אז אתפקד יותר).

 

רק כשנודע שהנערים כבר לא בחיים, הבנתי כמה ציפיה גדולה הייתה לי לזה שהם יימצאו בחיים, בגלל... סיבות אישיות חצי חיוך

 

יהי רצון שניבנה חזקים יותר מהשבר הגדול הזה.

מתי מתחילים לקנות תלבושות אחידות לבית הספר?נום נום

עכשיו זה זמן טוב? יש את כל הסמלים בחנויות?

איפה אתן קונות? יש אפשרות לקנות במרוכז עם עוד הורים?

תלבושתפרקראחרונה

בשנה שעברה קנינו און ליין באתר שנקרא תלבושת. למה?

 

 כי  בית הספר שלנו שלח המלצה ל-2 חנויות באיזור, בשתיהן קנינו בשנים שלפני, והסחורה הייתה על הפנים. כל חנות והבעיות שלה (תפרים נפתחו, הדפוס התקלף, הסמל נמחק, התכווץ ואיבד כל פרופורציה וכו'). אז אמרנו לעצמינו: מה כבר יש לנו להפסיד?

 

אלא מה, ממש הופתעתי. המחירים (כדאי לחכות קצת למבצע) היו ממש סבירים, כולל משלוח, והאיכות - הייתי בהלם! אף חולצה לא התקלפה, לא נמחקה, איכות הבד הייתה מעולה, הגזרת שלושת-רבעי היתה מצויינת, ואפילו השירות היה ממש אדיב!  

 

יש להם המון סמלים, ואם אין (את שלנו לא היה...) מודיעים להם והם מחפשים ומעלים לאתר.

 

אז למען הסר ספק: אין לי אחוזים שם (חבל...) אבל כלקוחה הייתי ממש מרוצה. בהחלט חוזרת השנה שוב.

שאלת מגבות....שריתת

היי כולם...יש לי מגבות קשות ואני רוצה לרכך אותם..ואין לי מייבש מה עושים??

מרכך כביסה אולי...בימבה
מרכך כביסה דווקא מקשה מגבותחול בגרביים

תשימי בתא של המרכך חומץ -ממש עוזר.

אם את לא אוהבת את הריח של החומץ, אפשר לשים חצי מרכך חצי חומץ.

בהצלחה!

אני משתמשת הרבה בחומץפעם ראשונה

ואף פעם לא נשאר לי ריח על הכביסה.

תייבשי על מתקן בתוך הבית ולא בחוץ.פעם ראשונה
מסכימה! גמני תולה בבית המגבות רכותרות22
אפילו שאני שמה מרכך.
המגבת גם מריחה טוב וגם רכה ונעימה
הבנתי שהוספת מרכךזאת שיודעתאחרונה
מורידה את רמת הספיגה של המגבות
שאלת התפתחותירח מלא
באיזה גיל מתחילים להשלים מספרים ולזהות צבעים? תודה מראש..
שנתיים - שנתיים וחציפרח-בר
לגבי צבעים אפשר גם בסביבות גיל 3עיצובית
...אור היום

לא הבנתי למה התכוונת לגבי השלמת מספרים- שהילד יודע להשלים את שם המספר? אם כן, נראה לי שהחל מגיל שנתיים וחצי אפשר לצפות להתחלה של השלמה. להתחלה. בלי לחץ בכלל.

 

זיהוי צבעים- מתחילים בגיל 3 (מבחינת לומר את שם הצבע), ועד גיל 5 בערך כבר צריכים לזהות את כל הצבעים.

תודה ירח מלאאחרונה
עשיתי רשימת קניות מפורטת לסופראנונימי (פותח)
תודה רבה על השיתוף! בטוחה שזה יעזור לנו!בימבה
לא הצלחתי לפתוח הקובץshiran_drאחרונה
אזהרה:לא להשתמש בתבניות ביצים ליצירה-משה ר-
נשיכות נשיכות...שובבית

 

אשמח לעצתכם המחכימה..

 

יש לי ילדה בת שנתיים שנוהגת לנשוך את אחותה הקטנה (בת חצי שנה)

 

אני לא יודע מה לעשות...

 

אשמח מאוד לעזרתכם!!אנונימי (פותח)
הבן שלי בן שנתיים וב"ה מדבר כל יום יותר ויותר, מה שמעלה אצלי התלבטות שמאוד קשה לי.

מאז ומתמיד היה לי קשה עם מילים גסות וכו'..
קשה לי לשמוע ועוד יותר להגיד.
מה שמאוד מקשה עלי להגיד מילים שקשורים לשירותים ולאברי גוף מוצנעים.
אני חושבת שמאוד חשוב ליצור דיבור פתוח ולא מפחד לכל מה שקשור לדברים האלה.
אבל אני באמת לא יודעת באיזה מילים להשתמש.

סליחה אם אולי יצא לי מבולגן ולא ברור.
אשמח אם תוכלו לעזור לי!!
אצלנואנונימי (3)
משתמשים במילים "קטנים" ו"גדולים".
יותר נקיות לדעתי.
מעולם לא הבנתי מה יותר נקי בזה?אנונימי (5)
לדעתי זה דווקא יותר גס ומגעיל.
^^ מסכימה, יותר מדי גרפיאנונימי (6)

חוץ מזה שאיברי גוף/הפרשות של הגוף לא צריך להיות משהו בוטה או מבייש,

סתם יוצר בעיות בדימוי גוף ופותח פתח להפוך אותם ל"קללות"

אם תתייחסי לזה בעצמך כדבר טבעי, גם הילד יתייחס לזה כאל משהו טבעי

והאטרקציה בלהגיד את זה כדי ליצור פרובוקציה תרד.

 

כמובן, זה לא סותר את זה שצריך ללמד ילד שאלו איברים מוצנעים, על כל המשתמע מכך.

ושזה לא נעים לי לדבר על זה, כמו שאני לא ארצה לדון איתו/לשמוע אותו עושה גרפס לצורך הענין

גם אני חושבת ככה.44444

עקרונית אני אומרת "פיפי" ו"קקי" זה לא בא ל"תאר" שום דבר.

 

בכל מקרה כל מילה עדינה ו"מרמזת" תיהפך להיות השם של הדבר עצמו ואז יחפשו מילה אחרת...

זה טיבם של מילים "עדינות" וכינויים רומזים.

 

זה מזכיר לי שהייתי קטנה חשבתי שלהשתין זו מילה ממש לא יפה וגסה.

אבל אז גיליתי שזו המילה שהתנ"ך משתמש בה....

גם מקצועה של רחב כתוב בתורה אך כיום זה לא צנוע.אנונימי (7)אחרונה
אצלינואנונימי (4)

"קטנים" "גדולים" "מקדימה" "מאחורה"

נשמע שהכול בסדר גמורבהתהוות

את גם אוחזת במידת הצניעות, שהיא טובה ויקרה - וגם מוּדעת לגבולות שלה, וחשוב לך לא לתת לה לצאת מפרופורציות.

אז האיזון הנכון כבר מוטמע, ומכאן יצמחו הפתרונות הטכניים בקלות. את בוודאי תמצאי את המילים הנכונות והאופן הבריא לתקשר עם הילד

מוסיפהבת 30

צניעות כמובן זה טוב ויפה, אבל לא כדאי להעביר לילדים שדר, ולו קלוש, שיש משהו לא טוב באברים המוצנעים. את לגמרי צןדקת בענין הזה.

כך שצריך לשים לב שלא מתחמקים מ"לקרוא לילד בשמו"- וזה יכול להיות איזה שם שתרצו- פיפי קקי או "קטנים גדולים" או צילי וגילי. לפחות בגילאים הצעירים, ובמיוחד שמתחילים להתעסק בגמילה וכשהילדים מגלים את האברים שלהם חשוב לתת להם תחושה שאלו אברים חשובים, ולכן אנחנו מצניעים אותם. לא שהאברים הם לא צנועים ולכן לא טובים אלא שהם כן טובים ולכן הם מוצנעים.

אישית, בגילאים צעירים אני כן משתמשת ב"קקי פיפי", ובגילאי 4-5 מלמדת לומר "אני צריכה ללכת לשירותים" או "בואי לנגב לי" בלי לתאר את מושא הניגוב...

חח צילי וגילי...אהבתי..אפשר גם קקוש ופיפוש..אנונימי (7)

אני לא מסכימהכוכב לכת
להשתמש בשמות לתאר כזה דבר. ומה יקרה אם הילד ייתקל בהמשך עם ילדה ששמה בישראל גילי? גם אם היא מקסימה ומתוקה יש לי תחושה לא נעימה שאוטומטית הוא יחשוב על משהו אחר...
מה לגביכוכב לכת
להשתמש במילים "רטוב" ו "מלוכלך"? אצלינו זה מסתדר מצוין ככה וגם מתאר בפשטות מה התוצר...

ממ רטוב ומלוכלך נראה לי קצת בוטה מדיאנונימי (7)
מה בוטה בזה?כוכב לכת
באמת שואלת בכנות

כשילד שלי אומר לי "אמא יש לי מלוכלך/רטוב" זה נראה לי הכי פשוט והגיוני בעולם.
וזה רק כשהם קטנים ממש בגיל 2-3כוכב לכת
אר כך מעצמם הם עוברים ל "אני צריך/ה לשירותים" בלי צורך להשתמש במילות תיאור
לדעתי לא צריך להמציא שום דבר מיוחדחילזון 123

עדיף להשתמש במילים הכי סטנדרטיות.

ואם מדובר באברי גוף אז במילה האמיתית\רפואית של איברי הגוף. 

נכון בהתחלה זה יכול להרגיש מוזר להגיד את זה אבל צריך להתאמן על טון ענייני כמה שאפשר ולא להפוך את זה ל"עניין".

כשמתחילים להמציא מילים אחרות זה סתם מתחיל להתבלבל עם המשמעויות האחרות של המילה.

ואם מדובר על מילות "חיבה" כאלה אז אני לא מבינה למה זה נצרך. זה לא משהו חמוד. לדעתי עדיף לסגל לדברים האלה ענייניות ומצד שני לא להפוך את זה לשיחת היום. יש לילדים איזה גיל שמתעסקים יותר עם הנושא אבל לאט לאט זה עובר.

יש הבדל בין האברים עצמם לבין התוצרים...בת 30

מחילה. לדעתי המילים ה"פשוטות" של חלק מהאיברים הן זולות ומגעילות.

 

ולגבי צילי וגילי- סתם כתבתי...אגב, יש כבר דבר כזה...לא יודעת מה אצל אחרים, אבל אצלנו "בולבול" זה ציפור. ברור. יש צופית וירגזי ובולבול ודוכיפת ושחרור.    ובאמת לכן מפריע לי השימוש הנוסף במילה...

אז אולי לא התכוונו לאותן ה"פשוטות"חילזון 123
תודה רבה לכולם!אנונימי (פותח)
העלתם לי כמה נקודות למחשבה.
עוד לא יודעת מה נעשה..

אשמח לעוד תגובות אם יש.

ועוד שאלה, אם נחליט להשתמש למשל ב'קטנים' ו'גדולים' לא יהיו אנשים שיצחקו עליו?
זה מאוד מקובל! הגננות בגנים מדברות כךאנונימי (8)

תלוי באיזה גנים.44444

בתכל'ס הבן שלי אומר גם וגם....

נראה לי שצריך להשתמשl666

במילים רגילות ולא לעשות עניין

ילד צריך מילים גם לחלקי גוף וגם למה שיוצא ממנו

ולבדוק מה אומרים בסביבה שלכם

 

 

בתור מטפלת מאוד קשה לי עם זה שהוריםהשני

מכנים בשמות אחרים את היציאות (לא מדברת על האיברים עצמם)

אני לא הבנתי מה הוא רוצה ממני אז לדעתי זה סתם חבל, גם בתור אמא לילדה שלי שבת 3 אני אומר רגיל

אבל הגדולה שלי בת 6 זה שונה היא יודעת שאם סתם היא תאמר היא תיכנס לשירותים כי רק בשירותים מדברים על מילים כאלה, תק קצרה היא נכנסה לשירותים אבל אחר כך זה נגמר....... 

דוגרי, זה מה שעשיתי, בכלל לא חשבתי על זה יותר מידי44444

..........

יש כאן משפחות שהלכו עם ילדהם לגן החיות?רות22
ואם כן, מה עדיף יותר :
גן החיות התנ"כי או הספארי ברמת גן?
ומה מחירי הכניסות לגני החיות? מבוגר וילדים?
בתודה מראש
התנכ"י עדיף (מבחינתי)חרדי מקורי
יותר מסודר מאורגן ונקי
אני לא זוכר את המחירים כרגע, אבל אפשר לגגל ( google)
התנכ"י! אפשר לבלות שם יומיים שלמים!בת 30
בתנכי הייתי בתור נערה.0 אלישבע 0
הרגיש לי גדול מידי ומעייף, לעומת הספארי שהכל שם יחסית קרוב.
מסכימה.אור היום

הייתי בשניהם בשנה+ האחרונה. גן החיות התנ"כי הוא יפה, אבל גדול מאוד.

לי היה יותר נעים בספארי (אני מתכוונת גם מבחינת היכולת של הילדים להתמודד עם הגודל של גן החיות).

אוקיי!! אני באה מתל אביב יש רכבת שמגיעההרות22
לגן החיות התנ"כי?
אין לנו רכב..

זה סוג יומלדת שאני עושה לבן הגדול.. במקום מסיבה..
אם את באה מת"א אולי עדיף לספאריחילזון 123

זו תהייה נסיעה הרבה יותר קלילה

הילדים שלי אוהבים נסיעות ארוכותרות22
זו חלק מהחוויה.
ועם התנכי עדיף.. אז נסע לשם.

תודה לכל העונים
התחנת רכבת בירושלים נמצאת סמוך מאוד לגןs83
החיות התנכי.
תודה! אבדוק זאת!!רות22
יש לתנכי תחנת רכבת. בערך שעה ורבע נסיעה מ'הגנה'yifat_s
תודה רבה! רות22
אבל תבררי אם הרכבת עוצרת בגן חיות התנכי-שוקולד לבן

לא כל רכבת שנוסעת לירושלים עוצרת שם (נתקענו שם בגלל זה פעם)

למרות שבחופש יש מן הסתם יותר

עלות כרטיס למבוגר בתנכי 50 שקלפעם ראשונה


אהה יפה!! תודה על העידכון!!רות22אחרונה
דילמה קטנהאנונימי (פותח)
אחרי הרבה מעשי שובבות של בני הפעוט, הגעתי למסקנה שהפתרון היעיל ביותר להכחדת המנהגים זה להתעלם. כי הוא עושה את זה כדי שנסתכל ונעשה לו פרצוף..
אממה.. יש דברים שהוא עושה שהם מסוכנים, ולהתעלם זה קצת בעייתי.
העניין הוא שהוא לא מבדיל בין לשחק עם שקע חשמל, לבין לבלגן את הארון למשל..
אז איך אפשר ללמד אותו להפסיק?
אם את חושבת שזה לצומי, כשהוא נוגע בדבר מסוכןבימבה

פשוט להרחיק אותו משם, בלי דיבורים.כדי שלא יקבל את הצומי בדרך זו אך מצד שני- לא יהיה בסכנה חלילה

התגובה שלך תראה לו בדיוק מה מסוכן ומה לא.בת 30

הרי אם הוא יתקרב לשקע חשמל עם מזלג את תזנקי אליו ותחטפי לו את המזלג, נכון? כנ"ל אם הוא ירוץ לכביש פתאום.

זה מסר די ברור.

אם הוא יתקרב לארון וישפוך כמה משחקים- את לא תגיבי ככה. וגם זה מסר ברור...

 

המלצה- אם יש חפצים או מקומות שאת ממש לא רוצה שיגיע אליהם- פשוט תרחיקי. תנעלי, וכד'.

נכון שלא כל דבר אפשר, ויש גיל שצריך "לספוג" בלגן בבית ובארון. כי זה הכיף והלימוד שלהם.

זו בדיוק הבעיהאנונימי (פותח)
הוא מת על זה שאני מגיבה בזינוק. זה הפרס שלו..
הוא פיצי, לא מבין סכנה בכלל.. מבחינתו הוא הצליח לגרום לאמא לעשות תגובה חדשה ומצחיקה ולזה הוא מחכה.
כנראה שלהרחיק בעדינות ובשאר רוח זה הפתרון. למרות שהוא ממשיך..
אז תזנקי עליו על דברים טוביםמאמע צאדיקהאחרונה

ועל דברים רעים- תגשי מהר בלי לזנק, והקול שלך יגער בו וישיג אותו עוד קודם שאת תגיעי אליו... 

 

 

בן כמה הוא?לשם שבו ואחלמה

מה עם עונש (על הדברים המסוכנים)?

אני על מעשה מסוכן גוער בחורה ונותן "ליטוף" על היד

יש גיל שבו הם עדיין לא מקשרים...רבה אמונתך!

בין הנזיפה לבין מה שעשו.

הם יכולים להעלב מאוד מהנזיפה או מהעונש, ולהמשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר. הם לא מקשרים עדיין (מתמודדים עם קטנטן כזה בדיוק בתקופה זו...)

 

אני מוצאת שצריך פשוט להרחיק בצורה עניינית (אם צריך למהר, אז כמובן במהירות, אבל בלי לעשות עניין), ולמצוא תעסוקה אחרת... עם הגיל זה יעבור...

אגב, יש מיכסים לשקעים שנועדו לבטיחותלשם שבו ואחלמה
הם עולים גרושים, קונים במקומות כנו ASE או היפר רוזנפלד
אנחנו משתמשים בהם