לא הופך את השיטה לנכונה.
כפי שאמרתי בהתחלה, אני מרפאה בעיסוק ומאמינה בזה מאוד
אני לא מאמינה בשרלטנים שעושים כסף (רב מאוד) על שיטות שהם המציאו בלי הוכחה שזה עובד,
ועוד מלמדים את השיטה הלאה
כן, ללימודים אינטנסיביים יש משמעות רבה. אני לא מתייחסת לחומר לימודי ספציפי אלא לעומק של הדברים כפי שאני מבינה אותם מתוך הלימודים שלי בריפוי בעיסוק, הבנת העומק של התפתחות האדם, של ליקויים שונים וגם של התייחסות מחקרית לדברים והבנה של תהליכים, שהוא שונה לחלוטין מהבנה שטחית של בעיה ספציפית ופתרון מותאם לה ספציפית שבמקרה עבד עם ילד אחד ובאותה מידה בלי להבין את מקור הבעיה יכול להרוס לחלוטין לילד אחר.
כמו שלא היית לוקחת אנטיביוטיקה כשכואב לך הגרון על דעת מישהו שאינו רופא רק כי זה עזר למישהו אחר (שאולי במקרה אצלו כן היתה דלקת, ואולי בעצם המינון שהוא נתן הרס את הכבד בכלל וכו')
רוצה דוגמא?
נתקלתי בילד CP (שיתוק מוחין) שטופל בגיל צעיר אצל מטפלים מכל תחומי הפרא-רפואי, ונראתה התקדמות.
האמא הגיעה למטפלת התפתחותית שלמדה אצל רמי כץ, שהמליצה לה לעזוב את כל הטיפולים ולבוא רק אליה. מיותר לציין שכעבור פחות משנה הילד היה ספסטי ונדרש להמון טיפולים שלעולם כבר לא יצליחו להחזיר את מה שהיה, נכון?
לכי לחפש קבוצות של אמהות שהביאו מטפלים כאלו למפגש, והמטפלים ראו בכל הילדים בקבוצה בעיות התפתחותיות ושלחו את כולם לטיפול. ברור שבסופו של דבר רובם המוחלט גדלו והתפתחו היטב.
הרשת מפוצצת סיפורים כאלו, ויש הרבה יותר סיפורים שמטפלים שומעים כשהם מקבלים ילד עם בעיות נגררות עקב טיפול לא מוצלח אבל ההורים כ"כ טובעים בטיפול בילד שלהם, שהוא לא מפורסם מחוץ לחברה שלהם.
אז כן, הפסילה שלי היא חד משמעית.
אבל אני לא האמא של כל ילדי העולם, אז אין לי אלא להתפלל שלא יארע נזק תחת ידי ולקוות שהם מתפללים לאותו דבר (ופועלים בהתאם)
**מתנצלת על האורך, יש לי בטן מלאה על הנושא ועל מטפלים מדעת עצמם, ובעיקר לחוסר הידיעה בסכנה בטיפול כזה, גם אם הוא לכאורה לא פולשני כמו ניתוח או אקמול
)
הכי טוב זה באמת לצאת פעם פעמיים בשבוע אבל לאן? זה צריך להיות משהו מעניין.. אולי ללמוד משהו? אבל זה עולה הרבה כסף
