פורום הורות (עמוד 266)

יש מכשיר שעושה כמעט את אותה פעולה, רק ב6 נשימות טובות בלבד.

אם אני לא טועה קוראים לזה הרוצ'מבר. יכול להיות שאפשר לקנות יותר בזול דרך הקופה.

 

מקווה שאני לא טועה בשם, אם חשוב לך אוכל לברר.

אני אברר לגביי זה
תודה אורית!

אם את שמה רק מים באינהלציה, זה לא יעזור לך.

מזכירה שגיל ההתבגרות הוא תקופה סוערת ומלאה תהפוכות, וההתנהגות הזו לא מדי חריגה. .

אולי עובר עליה משהו? בחברה/לימודים וכו'?
האם היא משתפת אתכם במה שעובר עליה?
יש ערוץ תקשורת פתוח?
מה יקרה אם ערב אחד תקחי אותה לגלידה/ תשבי איתה בבית על קפה ועוגה שווה לפטפוט?

בקשר לפתוח וישיר עם ההורים הוא דבר שחשוב לעבוד עליו מגיל אפס, כל שיעמוד גם בגיל ההתבגרות בפני עצמו.

קבלה והכלה הם גם חשובים מאד מאד.

אולי אם תתני עוד פרטים יהיה אפשר לדייק יותר..
בהצלחה!

פעם הייתה לנו תקשורת פתוחה, אבל לאט לאט היא נעלמת..

היא מזלזלת בי, דבר שמקשה על שתינו לנהל תקשורת פתוחה.

אני נורא חוששת ללכת איתה לבילוי, כשזה מתפרץ בנסיעות זה הרבה יותר מפחיד.. 

אני לא חושבת שיש לה בעיה עם הפן החברתי, הפל' שלה תמיד מצלצל, ושבתות רבות היא אצל חברות או שחברות פה.

ובפן הלימודי, כמו שאמרתי, אם יש בעיה זה רק שמשעמם לה. וגם זה לא, היא בחרה ללכת ל4 יח"ל במת' כדי לא להשקיע.

 

אני לא רואה בעיה נוספת.. היא באמת בסדר סה"כ.. אבל היא ממש חוצפנית, מזלזלת בי בלי הפסקה, אלימה לעיתים..

 

אשמח לעוד עצות..

 

 

המרכזי לגיל ההתבגרות הוא חיפוש אחר האני, הוא קריטי לפיתוח האישיות ולכן המתבגר נלחם עליו.

 

היציאה מהחממה של ההורים בהכרח מתבטאת בהתכנסות ובירור פנימי ויש לתת לכך לגיטימציה,

גם ההתפרצויות נועדו ליצור מתחם ברור אליו אין כניסה.

 

ההליכה על ביצים והתאמת המילים צריכה להיות יותר בשליטה, זאת אומרת שאין להמנע מלהציב גבולות אבל הם צריכים

להיות רלוונטיים לגיל, הכלל הוא שפגיעה בבני המשפחה אסורה אבל יש יותר פתיחות לצרכים האישיים שלה.

 

אל תשדרי פחד, לא נשמע שהיא עושה דברים חריגים או מסוכנים, תהיי איתה גם אם היא משדרת שאת מיותרת, שבחי אותה 

על נקודות החוזק שלה (עזרה לאחים, מצליחה בלימודים), חשוב לצאת מידי פעם לקניות או למסעדה וכדומה לבדכן.

 

יש כאן קישורים למאמרים וטיפים כדאי לקחת וליישם למה שאת מתחברת.

 

https://sites.google.com/site/winningparenting/6

 

https://sites.google.com/site/winningparenting/6/8

 

 

אני אמא לשתי מתבגרות. ואני רואה שדווקא בתקופה כל כך סוערת (גיל ההתבגרות) הן צריכות אמא יציבה ואיתנה. בכלל - זוג הורים איתן ויציב.

 

אז נכון שלמדתי לא לריב על כל דבר

ונכון שלמדתי לעגל פינות ולא להעיר על כל דבר

ונכון שהרבה פעמים אני סופגת וסופגת...

 

אבל אני בשום אופן לא מוכנה לעבור על סדר היום על חוצפה או זלזול. בעלי ואני מאד מקפידים על זה.

אני לא מחפשת להיות חברה שלהן, לא צריכה שיאשרו אותי, אני אמא שלהן ולא חברה שלהן. אני לא נבהלת לא מצעקות ולא מבכי.

 

 

עצה- למרות הקושי, צאי איתה לבד מדי פעם. לבית קפה, או אפילו לקניות בגדים. הבנות שלי אוהבות שאני לוקחת אותן לקניון...יש לנו זמן איכות, בלי האחים הקטנים והנודניקים...

 

 

 

 

לזכור שבורא העולם בכבודו ובעצמו נתן לך את הסמכות להיות אמא שלה.

 

את לא זקוקה לאישור שלה. את האמא הטובה ביותר בעולם עבורה. מחובתה לכבד אותך ע"פ ציווי אלוקי.

 

תזכרי את זה, תאמרי לעצמך את זה שוב ושוב, עד שתאמיני בזה וזה יבוא לידי ביטוי בצורת ההתנהגות.

 

כשאת תהיי בטוחה בעצמך ובסמכות הטבעית שלך, היא תרגיש את זה ותכבד אותך.

 

נכון שנראה שמשהו השתנה בה, והיא באמת משתנה וגדלה, אבל היא עדיין הילדה שלך ואת האמא שלה. לכל דבר ועניין.

 

וכמובן הכל מתוך כבוד אמיתי כלפיה.

אבל בתור בת לאמא שלי שתחי' - אני מעזה להציע...

 

אולי פשוט תשתפי אותה בדיוק כמו ששיתפת אותנו?

 

גיל 16 וחצי, בנוסף לבגרות שאת מתארת - ייתכן מאד שהיא תבין.

 

דבר נוסף - ייתכן שדווקא בגלל שהיא כזאת כרגע חשוב מאד מאד לשמור איתה על תקשורת , שלא חלילה תעשה שטויות עם העיצות הטיפשיות שיש לפעמים לחברות בגיל הזה...

עוברת איזה שהוא תהליך,יכול להיות שזה הפוך על הפוך,שדווקא היא באמת ילדה חכמה ואיטלגנטית כמו שאת מספרת (הרבה חברות וכ'),אבל היא כן צריכה הדרכה,ליווי.ואולי כל הכעס והזלזול  בא מתוך התת מודע לבקשת ליווי והדרכה.

כל הסרטים והיציאות עם חברות חושפים אותך לקצה של הגבולות ולא תמיד יש לילד כלים איך להתמודד עם הדברים שהוא נתקל איתם.ואז נוצרים כל מיני בילבולים וכעס..

עצם זה שתראי לה שאת שם בשבילה יגרום לה להרגיש יותר יציבות ואולי פחות עצבנות.

היא צריכה אותך כאמא..אבל שמדברת איתה כבר יותר בגבוהה העיינים ובשפה יותר בוגרת ויותר מתאימה לרמה שלה כיום.

ותאמיני לי למרות שהיא בכל מיני מערבולות עכשיו מולך

אם תתעקשי עם עצמך ותקחי אותה לאנשהו רק את והיא אפילו סתם לדבר על הבגרויות או על מצבה,היא תזכור את זה לעד.

שיהיה לך בהצלחה 

הם עשו.

אשמח באישי

אני מניחה שזה שונה ממי שאין בכלל

על התהליך ומי עזר לכם בזה

יש תור לאזרחים לחוד ולחוד לשאר

יש אתרים של ממשלת ארהב שמסבירים איזה מסמכים צריכים להביא,כולל הגודל של התמונות פספורט-יש צלמים שמתמחים בזה

באים עם הכל לקונסוליה,המאבטחים מכניסים ,מעבירים תיק,משאירים אצלם מפתחות ופלפונים

אסור להכניס עגלות ילדים לאולם הראשי ומשאירים אותן ליד הכניסה

באולם עצמו יש צד לאזרחים,לוקחים מספר ומחכים עד שיקרא לכם

כל התהליך עצמו לוקח זמן ורצוי להערך לשהות של כמה שעות

יש שירותים וספסלים בחוץ

חייבים להביא את הילדים כדי לאמת את זהותם

בעלי אזרח ארהב וזה רק עושה לו צרות. הוא צריך כל החיים שלו למלא טפסים למסים בשבילם, אפילו שהוא לא גר שם. היינו צריכים מאיזו שהיא סיבה להגיע לשם כל המשפחה - היה כאב-ראש בירוקרטי שחבל"ז - מסתבר שקשה לאזרח להכניס לארהב את המשפחה שלו, ודווקא אם הוא לא היה אזרח והיה מקבל ויזה אז היתה לנו זכות בלי בעיה להכנס אתו.

יכולנו לאזרח את הילדים, אבל החלטנו לא לעשות להם את זה

רק מצד זה אנחנו מתלבטים כי זה או לאזרח את הילדים בשביל הכסף או שיוותר על האזרחות שלו בגלל הבלאגן)

אם עושים שלב שלב זה נראה פחות מפחיד

אנחנו אישית לא מעונינים בהחזרי מיסים

צריך לדעת איך להתנסח מול הפקיד בקונסוליה-להסביר בידיוק את מי מבקרים,איפוא ולכמה זמן ולא היתה בעיה

אם לא היתה אזרחות לא מתעסקים בזה אבל אם יש אני לא רואה סיבה שגם לילדים לא תהיה

אלא גם אחר-כך - לכל החיים.

בעלי רצה לבטל את האזרחות שלו מאיזה סיבה ביורוקרטית (ענייני נסיעות, ויזות וכדו') אבל בשיחה עם השגרירות הסתבר לו שהם חושדים מאוד במי שרוצה לבטל אזרחות, ומתחילים לחפש אותו איפה הוא לא הגיש להם דו"חות מס שהיה צריך, ומבחינתם הוא מחויב להגיש להם דו"חות אפילו אם כל החיים שלו הוא חי בארץ. הוא לא רצה להסתבך איתם והחליט להישאר עם האזרחות.

גם כשהגענו לתופה מסימת לארהב, היינו צריכים לקבל social security number כדי לקבל כל מיני שירותים בסיסיים. מי שלא אזרח יכול לקבל מספר כזה בקלות. כיוון שבעלי אזרח - הוא היה צריך קודם להוכיח להם שאף פעם לפני כן הוא לא חי בארהב. מה זה להוכיח? זה למשל לבקש מסמכים מכל בתי הספר שהוא למד בהם, מהצבא, מהישיבה... להגיש תעודה על מה שהוא עשה בכל שנה ושנה מחייו בארץ. זוועה!

לא, זה לא שווה את החזר המס בעינינו.

זה רק מראה כמה הם נואשים לקחת את הכסף של המיסים ולא לתת הרבה בתמורה.......לנו לא היתה בעיה לקבל מספר לילדים או להוכיח שהוא חי שם,כן זה מעצבן צריך עצבי ברזל

עד כמה שידוע לי, לילדים עדיף לעשות בדיקה אצל רופא עיניים ולא אצל אופטומטריסט. משום שבגיל הילדות הבדיקה מדוייקת יותר כאשר בודקים עם טיפות עיניים. ולאופטומטריסטים אין רשיון לשים טיפות עיניים.

בדיקה אצל רופא עיניים את יכולה לעשות דרך קופת חולים (דרך הכללית הבדיקה עולה לי 20 שקל). עם המרשם את מגיעה לחנות משקפיים.

לגבי אמינות של בדיקה בחנות - את צריכה לשים לב שמי שבודק הוא אכן אופטומטריסט עם רשיון ממשרד הבריאות (הרשיון אמור להיות תלוי על הקיר, ובחותמת של האופמטריסט יש מספר רישיון שניתן לו.)

יש להם סטודנטים לאופטימטריה שמתחמים בילדים.

לא כדאי לזלזל בזה.

תחפשי באינטרנט את המספר שלהם.

 

ממליצה מאד!!

וגם אפשר לעשות אצלם משקפיים המחיר מוזל מאד.

 

יכול לבדוק את הילד.

לקחתי את הבת שלי לבדיקת עיניים באופטיקנה והאופטימטריסט אמר לי שבגיל הזה  הוא לא יכול לבדוק אותה. רק רופא עיניים.

אני לא מקצועית בנושא אך אנסה לענות ממה שאני יודעת:

גם לי יש בת כזאת עם תאורים דומים.

מה שאנחנו עשינו עם הבת שלנו:

- הורדנו עם מספרים את כל הפתקים עם מספרים.

- אני קונה רק בגדים שהיא מודדת ובטוחה שנוחים לה

- המון דיבורים- על רעשים שונים, האם מפחידים, למה, איך עושים

ולאט לאט עם הזמן התרגלה לרעשים

למרות שעדין כשתשמע אופנוע תקפוץ יותר מילד רגיל, אך מיד תמשיך בחיים כרגיל

ולא תפחד או תסתגר בגלל זה...

 

ואם זה מפריע לו בתיפקוד היומיומי,

הולכים למרפאה בעיסוק שתאבחן ותתן כלים לעזר.

לי יש רגישות בעור. לפי התיאורים של אמא שלי, זה היה לי גם בגיל צעיר (לא בדיוק באותם דברים כמו של בנך, אבל דומה).

רגישות לרעשים- אין לי במיוחד. אני לא אוהבת רעשים חזקים כמו בחתונות, ואם יש מחיאות כפיים חזקות אני עוצמת עיניים באופן אוטומטי, אבל לא יותר מזה, ברוך ה'. אני חושבת שלהרבה ילדים יש פחד מרעשים חזקים (כשבעלי השתמש במקל בלנדר, זה הפחיד את בת השלוש שלנו, וכן אופנוען שוויצר בחוץ).

 

אני לא יודעת למי כדאי לפנות. אולי למרפאה בעיסוק, כמו שנכתב, או לרופאת המשפחה שלכם.

 

הרבה הצלחה!

שלום וברכה, הרבה פעמים במקרה הזה דיאטה סנסורית מאוד עוזרת, כלומר טיפול שעושים לו בעזרת פיזיוטרפיה/ מרפאה בעיסוק ובו עושים מגע חזק עם מכשירים שונים כמו כדור פיזיו' וזה עוזר לילד להירגע. אפשר תמיד להתייעץ עם רופא המשפחה.

בהצלחה!

לצערי אין לנו רופאת ילדים שאני סוכת עליה, אבל באמת נראה לי שננסה לקחת לאבחון...

תכניסי את כל הצעצועים/ספרים לארגז/שקית שלהם ותוציאי רק שניים (נניח לגו ובובה מסוימת).

ופעם-פעמיים בשבוע תחליפי את השניים בשניים אחרים.

ככה גם לא תהיה לה "הצפה" של גירויים (שכבר הוכחה מחקרית כטריגר להיפראקטיביות)

וגם בכל פעם יהיה לה צעצוע "חדש" לשחק אתו.

כך שגם אם יש לך רק 8 צעצועים זה חזרה לאותו צעצוע פעם בחודש (או שבועיים, תלוי בקצב התחלופה).

ומידיי פעם מחליפים את מה שיש בחוץ במה שיש בארון..

 

ולצאת לגן שעשועים ולפגוש עוד ילדים תמיד מעורר בהם עניין..

שלי ממש אהבו את המגרה של כלי הפלסטיק במטבח. ישבו ושיחקו עם הכלים, הכניסו למגרה, הוציאו מהמגרה.

 

גם אהבו מאד בקבוקי פלסטיק ריקים.

 

אם לא אכפת לך קצת בלגאן, קחי אותך איתך בזמן שאת מקפלת כביסה, או תולה כביסה. תני לה "לעזור" הם נורא אוהבים להתעסק בבגדים.

 

 

את יכולה להכניס אותה לאמבטיה ארוכה ארוכה עם משחקים . אם יש לך מקום במרפסת לבבריכה קטנה- זה כיף גדול.

בכלל כל מה שקשור במיים זה טוב.

 

 

והכי כיף- לטיייל בחוץ עם אמא.

 

 

 

 

עכשיו שקיץ ויש אור גם בערב, זה זמן מעולה להוציא מרץ. וגם בחוץ תמיד רואים דברים חדשים.

 

בקשר ללצייר- תמיד חשבתי שזה גיל צעיר מדי לדברים כאלה...

הבת שנה ומשהו שלי חזרה כמה פעמים מהמעון עם "יצירות" שהם ציירו.

ופתאום שמתי לב שהיא ממש יודעת מה עושים עם טוש או צבע ואם היא מוצאת צבעים זרוקים בבית היא ישר מנסה לצייר איתם.

כנ"ל עם מדבקות- ממש הופתעתי שהיא יודעת מה עושים איתן. וממש מנסה להדביק על דברים וכו'.

בקיצור יכול להיות שכן שווה לנסות מדי פעם. יש ילדים שיתחברו לזה כנראה ויש שפחות.

דרך אגב יש טושים כאלה שזה בעצם גואש בפנים ולא ממש מציירים עם זה אלא לוחצים\דופקים וזה עושה כתמים של צבע.

 

חוץ מזה תעשי איתה דברים שאת צריכה ממילא לעשות בבית.

לשטוף כלים (היא יכולה לעמוד על כיסא ולהסתכל או לעזור קצת), לשים כביסה, להוציא כביסה, לסדר, להכין סלט וכו'.

 

אפשר גם לקרוא ספרים.

וגם קוביות\לגו גדול יכול להתאים.

רעיונות טובים.

תודה רבה לכן!

אנחנו אישית עשינו מנוי ללוטו וממלאים מידי פעם.

נראה לי קצת בזבוז כסף כי הסיכויים לזכות מאוד נמוכים ומצד שני יש בזה גם מן תרומה לקהילה. (ועוד פתח לקב"ה לשלוח כסף...)

לא רואה בזה בעיה של אמונה.

 

בהצלחה

איך ה' מסתכל על זה וכו'.

אבל מבחינה סטטיסטית זה די זריקת כסף לפח. הסיכוי שתיזכי במשהו משמעותי הוא מאד מאד מאד נמוך.

שתיפגעי בתאונת דרכים ח"ו גבוהה מנההסתברות שתזכי..
כך שזה פשוט מיותר!!

בכדי להתקבל לעבודה עם משרה מכובדת בדר"כ זה עובד עם פרוטקציות. אפילו שיש מנוסים יותר ממך ועובדים טובים ממך.. אבל אם נכנסת ע"י מישהו מהמערכת שמכיר אותך הייטב... כבר לא משנה מה האחרים עושים ואיך עושים.. העיקר שאת נכנסת לעבודה ..

אבל בעבודות כלליות ללא שום דרישה אפשר להיכנס יותר בקלות.

יש לי מקצוע שאני לא מצליחה להישתלב בו.. תמיד כותבים דרושים ונשים אחרות שאני מכירה נכנסות ... כי מכירות את בעלת העסק.

זה רק בכוחות עצמי צריכה להיכנס לתחום היבודה שלי.

בגלל זה עזרתי לבעלי כשהייתי בעבודות כלליות.

בהצלחה.

וכמו שאמרת, פעם ראשונה היא גם פעם אחרונה..... ה׳ ישמור.

ממש לא הייתי לוקחת סיכון...

אולי להציע לה למצוץ משהו אחר לא מסוכן כמו נשכן של תינוק או משהו בסגנון?

אולי להציע לה תהליך גמילה: כל יום שנרדמת בלי מקבלת מדבקה,

אחרי כך וכך מדבקות קונים מתנה

ותחליטו מראש איזו מתנה.

אולי כדאי גם להציע ללכת לקנות דובון או משהו בסגנון שישן איתה במקום המסטיק.

אבל הוא מרגיע אותה כל היום, לא מרדים אותה. ואני באמת לא יודעת מה לעשות לגבי המסטיק. הוא נורא עוזר!

אני לא יודעת אם לוח מדבקות הוא מעשי, אני לא יכולה לבד, צריך עקביות ודבקות.. אני אצטרך עזרה.

יכול להיות שכבר עדיף לתת לה לחזור למצוץ אצבע ושתיגמל בקצב שלה..?

מציצת אצבע תעלה לה ביישור שינים, לא בסכנת חנק.

(זו גם סכנה פחות מיידית, ואם היא באמת תחזור לזה אפשר לחשוב בנחת איך נגמלים, במבצע או בדרך אחרת)

איך את מאפשרת את הסכנה הנוראית הזאת...המסטיק יכול להתיישב לה ישירות על קנה הנשימה, או לחילופין היא יכולה לשאוף אותו לתוך הריאות.

 

אני ממש מתחננת- אל תרשי לה יותר.

 

תני לה למצוץ אצבע, תני לה מוצץ- רק לא מסטיק.

בת כמה היא? אם היא מספיק גדולה, שתלמד לישון בלי כלום בפה. יהיו לה כמה לילות קשים אבל בסופו של דבר תגמל כמו כולם..

 

 

כשראיתי שכל בוקר המסטיק נשאר בפה בשלמותו, הנחתי בצורה עצלנית שזה מן הסתם בסדר.
מאוד קשה לה להירדם ופעולה עם הפה מרגיעה אותה. היא גם תופסת לרוב משהו חזק ביד, כמו הדובי/שמיכה/כרית. ואני לא רציתי להציב תנאים ולהקשות יותר.

זה באמת כל כך מסוכן? אני מניחה שכשמדובר שמישהו שרחוק ממני קל יותר לראות את ההשלכות ולא רק את הפיתרון הקל..

בינתיים ממשיכה לישון עם מסטיק. זה ממש עוזר לה. בטוח תוך כמה לילות בלי היא. פשוט תסתגל או שנכונו לה שנים של חוסר שינה?

הצלחה רבה.

 

עדיף אצבע/מוצץ.

2 דק' אחרי שנרדמת.

 

ויש אין ספור רעיונות לגמילה, ואת המסטיק להשאיר כפרס באמצע היום

נשמע שזה מאוד מסוכן

ולהוסיף עוד משהו

כשעייפים אז ישנים

ראיתי ילדים שנרדמו באמצע חתונה רועשת וישנו בסדר גמור

גם אם כמה ימים היא תלך לישון יותר מאוחר אבל תקום מוקדם כרגיל אז היא פשוט תהיה עייפה בערב ותירדם

ואם היא מתעקשת אז פשוט להגיד - לא. כי זה לא עניין שבו אפשר להתפשר גם אם תבכה כי היא לא יכולה להבין עדיין עד כמה זה מסוכן

ואת בתור אימא כן יכולה להבין את עוצמת הסכנה ולא לפחד לא להיות נחמדה כי זה רק לטובתה. ולהמשיך עם זה זה טובתך נטו כי את מקבלת שקט

סליחה 

גם לי היו בעיות עם הרדמה של בכור בגיל יותר קטן עד כדי כך שהוא התבלבל בין יום ללילה

והעניין נמשך חודשיים

ומה שעזר לי זה פשוט להניח לעניין

אמרתי לעצמי שבן אדם לא יכול בלי שינה ואם הוא עייף אז הוא יישן

ועובדה שעם ילדים הבאים זה לא קרה לי

מכירה מקרוב מישהי בגיל הנ"ל שכשהאבא היה מאושפז והאמא שהתה לצידו הבת הבכורה דאז בת 17 תיקתקה את הבית ועזרה בטיפול בשאר האחים 5 בנים (גילאי 2.5-16)יותר מהסבתא שעברה לגור איתם שהייתה בסביבות גיל ה50

ולעומתה גיסתי בגיל הזה לא הייתי משאירה איתה את הילדים שלי נגעלת מלהחליף חיתול נלחצת מתינוק שבוכה וכו'..

שכן אפשר לסמוך עליה??

תינוק כ"כ קטן עם זרה.

ואם למשל קשה לי לסמוך על מישהי בת17 איך אסמוך על מישהי יותר מבוגרת?קצת מפחיד

או לוותר על הנוכחות שלך, ובעלך ילך..

בכ"א אם תחליטי שכן אני ממליצה לך כפי שצמח בר כתבה: הנחיות מפורטות ולהתקשר כל כמה זמן לבדוק מה המצב

ובע"ה יהיה בסדר

לא אוכל להעדר.

בגיל הזה אני פוחדת להשאיר אפילו עם משפחה...תביאי אותה כמה ימים לפני ותסבירי לה בצורה מפורטת מה נדרש ממנה , וגם תתקשרי כל חצי שעה לבדוק את המצב

בסוף השארתי עם בעלי.

נסעתי לכל כיוון שלוש שעות

שאבתי חלב בשירותים

הייתי רק בחופה

חזרתי ב 1 בלילה (חתונה בבאר שעב ואני גרה ליד ירושלים ואין לי אוטו)

 

כולם היו מרוצים ב"ה

אולי שווה לקחת נערה שתשמור עליו באירוע בחדר צדדי?
כך כולם מרוויחים. הילד גם קרוב מספיק שתוכלי לפקח ולא להיות בחרדות ולהרים טלפון כל רגע ואת מרוויחה שתוכלי ליהנות באירוע ולהיות רגועה שמישהו שומר עליו רצוף. ובנוסף אפשר להניק במקום ללא צורך לשאוב ( אם הילד יונק) ולחזור מיד לאירוע.

אני עשיתי את זה בתור נערה והיה נראה לי שזה סידור מוצלח.

אני לא זוכרת איזה , אני יכולה לשאול אותה, והיא אמרה לי שיש שם אפשרות לקחת רק ב5. מעון דתי.

את בטוחה שחיפשת היטב?

אגב, אין איזה חוק שאומר שאמהות יכולות לצאת לקראת 4 מהעבודה? נראה לי שפעם קראתי על זה משהו.

בהצלחה.

ו... אין שום חוק

זה מעון של אמונה אבל שנמצא במכללה בבית וגן. לרוב רק אימהות סטודנטיות יכולות לרשום את הילד אבל יש יוצאי דופן...

 

ממש מצטערת אם הכנסתי אותך לתקוות שווא!

ופתוח לציבור הרחב

אולי יש....גם בויצו זה עד ארבע כי  בדכ המטפלות לא רוצות להשאר עוד שעה

ואז ההורים משלמים על שעה נוספת....

אבל גם בישוב שבו אני גרה זה לא קיים, ותמיד יש לי ביביסיטר בין 16-17

כבר 6 שנים.... (כמובן שכל שנה הביביסיטר מתחלפת...)

(של התמ"ת, אולי ויצ"ו?)

יש אפשרות להשאיר עד 17, כשכל הילדים מרוכזים בחדר אחד עם מטפלת אחת... 

בגלל זה רוב ההורים מעדיפים לקחת ב16.

אכן, קשה ומציק.

 

ואם יש מספיק דרישה מאריכים עד 5...

וחרס- גרניט? קוורץ? סילגרניט? סילקוורץ? אחר?

אבל הגרניט טוב בהרבה מהקוורץ. (שניהם סילי )

 

 

מאד איכותי ... מרוצים מאד

כי אח"כ אני יוצאת עם הילדים וכשחוזרים רוצים לאכול מיד

אם פיתה וסלט- אין מה להכין

אם משהו יותר מורכב- אז לפני, כמובן.

אז מכינים מיד לפני הגשה.

 

פעם ב....שמכינים משהו מושקע אז משתדלים להכין לפני.

אני חוזרת עם הילדים בערך ב4 וחצי מהגן, ומתחילה להכין ארוחה. בערך פעמיים בשבוע הארוחת ערב היא בשרית ואז ההכנה לוקחת לי בערך 45 דקות (קציצות, חזה עוף,  כנפיים עם תוספת). בפעמים האחרות זה רק חביתה וסלט.  יוצא שאוכלים ב5 וחצי.

בעלי חוזר רק ב7 הבייתה.

 

הם לא רעבים שוב בלילה?

בדכ יש במקרר מבושל  שהוא הכין והוא רק מחמם לה צלחת

ועוד שאלה- לאלו שמכינות מיד לפני כשהבעל עוד לא חזר- איך מסתדרים עם הילדים באותו זמן? (כשמדובר בילדים קטנים)

הילדים מעסיקים את עצמם? אתן נותנות להן תעסוקה מסוימת?

 

לאחרונה אני כל הזמן בדילמה מה לעשות- אני לא אוהבת להכין את האוכל מראש (גם כי אני מעדיפה אותו טרי/חם מהסיר, וגם כי אני עסוקה בדברים אחרים בבית). עם זאת, הבנות מכרכרות סביבי כך שאני לא לגמרי פנויה להכין את האוכל וההכנה אורכת יותר זמן מהרצוי... 

(כבר די ברור לאיזו מסקנה אגיע לבסוף, ובכל זאת מעניין אותי לשמוע את תשובותיכן).

מקסימום אני שמה להם סרט במחשב.

אם הם באמצע משחק- אז הם ממשיכים לשחק.

ואם הם מתחילים לשגע-אז אני מדליקה טלוויזיה קצת, רק ככה אני יכולה לעבוד בשקט במטבח

זה יותר אצלנו המבוגרים,הם יותר אוהבים את התשומת לב שהם מקבלים דרך הכנת השולחן,הישיבה וכו

בן 3 משחק.

בת חצי שנה לפעמים בוכה ואני נותנת לה אוכל תוך כדי....

אני אוהבת לתת להם משהו משביע, אבל קל להכנה ואכילה

כמו פתיתים עם גזר מגורד, אורז עם טונה קוסקוס עם סלט...

זה הכנה של 5 דקות + כמה דקות בישול.

אני עושה את זה תוך כדי...

לפעמים זה זמן לחוץ כי הם עייפים ובכיינים אז אני משתדלת לשבת איתם,

להקריא להם סיפור או לתת להם לצייר בזמן שהאוכל מתבשל.

 

אני לא אוהבת את הפתרון של סרט/טלוויזיה. נראה שהפתרון העיקרי הוא להכין מראש מה שאפשר, ומקסימום לתת לאוכל להתבשל בזמן שאני עם הבנות.

 

וכן, ברור לי שאני זו שרוצה את הטרי והחם מהסיר, ולהן פחות אכפת

אצלינו לרב זה לחם+ ירקות חתוכים/ סלט+ ביצה/ טונה/ גבינה/ חומוס/ טחינה+ תה בחורף

בשילובים שונים....

חוץ מביצה הארוחה לא חמה....

אני לא יודעת של איזה קופה, ומן הסתם יש החזרים, תלוי בביטוח. המרפאה בה הוא מקבל היא פרטית.

בקדומים יש את רפאלה סגל שהיא ממש מומחית אבל היא פרטית

אני כילדה הייתי מטופלת שנים במחלקת עיניים בשניידר והיינו מאוד מרוצים

צריך להוריד את מינון הסוכר באיטיות...בהצלחה

איך מרגיעים? זה קשה מאוד אולי בלתי אפשרי בגיל הזה.

מה עושים?

א. הכי פשוט- שלא יהיה בבית ואז היא לא תראה הרבה מתוקים וגם אם היא תבקש, אם אין- אז אין.

נכון שאי אפשר בכלל, אבל מה שכתבת- קולה ומעדני חלב זה לא ממש הכרחי לתזונה...

אני לפני שנתיים הפסקתי לקנות תרכיז (טבעי ככל שיהיה) וזהו, שותים מים ומבסוטים, כי אין אופציה אחרת. אז בשבת מדי פעם קונים מיץ- אבל גם זה בהגבלה, רק אחרי הסעודה וכד'.

 

ב. ליצור ולהציע חלופות מתוקות בריאות יותר- עוגיות תוצרת בית מקמח מלא, קוואקר, טחינה וכד'. ואז אמנם זה מתוק אבל על הדרך הילדה גם מרוויחה ערכים תזונתיים אחרים.

עוד אפשרות למתוקים בריאים- פירות, פירות, פירות!! במיוחד עכשיו בקיץ- אפרסקים, אבטיח, מלון, ענבים- אין כמו זה. גם תמרים זה "ממתק מהטבע".

 

ג. פשוט ליצור גבולות. אני, למשל, מרשה "שלוק" אחד ביום. וזהו. יתחננו ויפצירו- לא יעזור. אפשר תמר, אפשר תפוח, שלוק לא.

ברגע שיש גבולות ברורים וחזקים שאף פעם לא נופלים- זה עושה שתי פעולות: א. הילדה יודעת שאין לה מה להתווכח. ב. זה מאפשר לה, בגיל מבוגר יותר להציב לעצמה את הגבולות האלה. כך נראה לי בכל מקרה.

ולמצוא תחליפים בריאים- תמרים

לא מכניסים אויבים הבייתה ...הבעיה בסוכרים שהם ממכרים לכן עדיף להוריד בהדרגה ולאט לאט את כל הסוכרים מהתפריט - זה לא קל , אבל לטווח הארוך זה רק לטובתה אני חושבת שבגילה את בהחלט יכולה לשתף אותה בהחלטה הזו ויותר מזה תמצאו תחליפים בריאים יותר ( הכנת עוגיות בריאות יחד מקמח מלא אגוזים וכו׳...)

תראי, גם לי יש בת כזאת.

והייתה תקופה שהוצאתי מהבית את כל המתוקים.

כתוצאה מכך הילדה הייתה מבקשת ממתקים אצל השכנים, ושהייתה מוזמנת ליום הולדת הייתה מתנפלת על הממתקים כמו איזה ילדה מסכנה.

 

לכן החלטתי להחזיר את המתוקים אבל במינון נכון. אני לא נלחמת בצורך למתיקות. כי אני יודעת מה זה תאווה למתוק...

וכמו כן אני משתדלת שאלו יהיו דברים פחות מזיקים.

למשל- מסטיקים ללא סוכר, שוקולד, שלוקים ללא צבעי מאכל וכו.

(אני לא מכניסה הביתה סוכריות או חמצוצים לסוגיהם.)

 

ואני בהחלט מרשה ממתקים אבל במינון מסויים שנראה לי נכון. שלוקים אני מרשה כמעט ללא הגבלה (אני קונה את הקטנים..) . אני גם לא חושבת שיש בעיה ב2 קוביות שוקולד בסוף האוכל.

אגב, הילדה כבר בת 13...ועדיין אוהבת מתוק...

אז מה?

אצלנו אין בכלל ממתקים ולא שתיה מתוקה ומזל שהילדה גם לא מתענינת במתוק,נותנים הרבה ירקות,פירות,קיטניות

שכבר התרגלה למתוקים איך להוריד את זה ממנה ב"זבנג וגמרנו" או במינון. או תחליף למתוקים בריאים וכו'.

בודאי שאין למנוע ממנו,אחרי שראיתי כמה ממתקים דוחפים להם בגן אז היה לי ברור שעם הילדים שלי אשתדל כמה שיותר לדחות את זה ובאמת עדין אין לי מושג מה אעשה כשתגיע לגן

לדעתי- גם להוריד באופן כללי, וגם מה שנותנים- שיהיה יחסית בריא.

את גם יכולה לדבר איתה על זה, לומר שזה לא טוב לך לאכול כך וכך, "אני רוצה שתהיי בריאה וחזקה, וכד'. 

א. לא לקנות הרבה דברים מתוקים. כן לקנות קצת, אבל במידה.

כמו כן, לשים במקומות פחות גלויים, שיהיה פחות מפתה.

 

ב. להסביר לה כמה חשוב לאכול אוכל בריא שנותן לגוף כוח, שעוזר לעצמות להיות חזקות וכו', וגם להסביר שאוכל מתוק לא כ"כ טוב לגוף.

 

ג. לתת מתוק, אבל במינון שאת מחליטה.

 

עם בנותיי, לפעמים אני לא נותנת להן שום דבר מתוק אם הן לא אכלו מספיק מהארוחה, כי אני לא רוצה שהן ידלגו על הארוחה ויאכלו רק את המתוק. פעם ב... זה לא נורא, אבל כהרגל זה לא טוב.

בסופו של דבר, היא לא תרעיב ותצמיא את עצמה . היא תאכל דברים אחרים ותלמד לשתות מים.

 

בהצלחה.

כשאח שלי היה קטן הוא ל אכל כלום חוץ מ"פתיתים"(של אסם)

אז יום אחד ההורים שלי החליטו להפסיק לקנות פתיתים 

אחרי חצי שנה בערך אמא שלי החזירה אותו מהגן ואמרה לו שהיא הכינה לו פתיתים והתשובה שחו הייתה :" אמא מה זה?!"

אלא לאט לאט..
חשוב מאד לדבר כל הזמן על בריאות ואוכל בריא.. גם כשנותנים ממתק אפשר לומר לילד שזה לא כ"כ בריא. אני נותנת ממתקים פה ושם אבל מנסה לדבר איתם על נושא הבריאות. כך שאני יכולה לשמוע את הבן שלי(בן שנתיים) שואל "זה בריא?" או שהבת (3) כשהולכת לצחצח שיניים מספרת לי למה היא מצחצחת כי אכלה כך וכך..
המודעות זה דבר חשוב.. את תראי לבד שהילדה כבר תוריד מעצמה
בהצלחה

 וכמה שאוכלים יותר, רוצים עוד.

לכן עדיף שפשוט לא יהיה בבית.

שתיה- להתרגל לשתות רק מים, לנו הייתה תקופה שהחזקתי תרכיז תפוחים טיבעי שיהיה רק לשבת, ואז ראיתי שאחרי שבת ממש קשה לכולם לחזור לשתות מים, לכן הפסקתי לקנות. (גם לא מחזיקה שוקו וכדו') שותים רק מים ובחורף תה צמחים אם רוצים. בקיץ לפעמים מכינים לימונדה לארוחה- זה מספיק עבודה כדי שלא יכינו את זה כל רגע.

ממתקים- הילדים מקבלים המון ממתקים מחוץ לבית. ימי הולדת, קבלת שבת, פעולה בסניף וכו' אי אפשר לשלוט בזה, אבל בבית אפשר.

אני קונה רק לפני שבת ממתקים לשבת, כל ילד מקבל במהלך השבת קערית קטנה עם ממתקים לכבוד שבת וכן ממתק למי שלומד תורה, בשאר השבוע אין כמעט ממתקים. מחזיקה רק בסקוויטים/עוגיות פשוטות ומסטיקים ללא סוכר.(לא מומלץ לילדה בת 3) וכן דברים מלוחים כמו קרקרים ובייגלה.

גם עודף פירות זה לא בריא, ההמלצה בד"כ זה עד 3 ביום.

אתן משחקות? אוכלות? עושות מה?

ומתי היא מתעוררת? מאז שהיא מתעוררת עד הבוקר- היא ערה?

 

כש-לי היו נדודי שינה בעבר, במשך כמה לילות, הייתי יושבת וכותבת כל מה שעולה לי לראש. זה היה עוזר לפרוק את זה ממני.

יכול להיות שיש משהו שמעסיק אותה בשעות היום? ברוגז עם חברה? (או חברות בכלל)

 

הרבה הצלחה, ולילה טוב!

ואז אחד מאיתנו מגיע, מרגיעים קצת ומקסימום נשכבים לצידה קצת...לפעמים היא מצליחה להרדם חזרה אבל בלילות האחרונים זה לא עוזר. רק לפנות בוקר היא נרדמה ועד אז שיגעה אותנו "אמא, אני לא מצליחה לישון. אני מנסה ומנסה והשינה לא באה".

 

 

 

 

לישון ומתי קמה? כשהבן שלי לא מצליח להירדם אני נותנת לו ספר, גם אותי כמבוגר זה מעייף להסתכל בספר לפעמים.תמצאי לה תעסוקה לבדה שלא תקרא לך, זה לא בשביל צומי?

לא שזה פתרון קבע, אבל אולי פתרון זמני.

היא גמורה מעייפות בערב.

לא ישנה עוד במהלך היום.

מתעוררת בין 1-4 לפנות בוקר. מנסה להרדם לבד (היא באמת מתוקונת) אבל שלא מצליח לה היא מתחילה לשגע אותנו.

 

היא סיפרה לי השבוע שהיא עברה בכל החדרים לראות אם מישהו ער ובסוף שהיא ראתה שאף אחד לא ער היא חזרה למטה, אבל אחרי שלא הצליחה להרדם שוב- קראה לי לבוא.

גם הבנות הגדולות שלי (שהולכות לישון מאד מאוחר, לפעמים אחרי) מספרות לי שלא פעם הם מוצאות אותה ערה ומתקשרת לגמרי...

 

השאלה- מה עושים?

 

להגיד לה לשבת ולקרוא ספר בחדר באמצע הלילה? נראה לי זה בכלל יוציא אותה מהשינה לגמרי...

אולי כדא להתייעץ עם רופא?

 

אם היא בכל מקרה ערה לגמרי- שתקרא ספר, כמה פרקים, ואז תחזור לישון.

 

ואני הייתי הולכת להתייעץ עם רופא אם זה ממשיך.

 

לילה טוב!

אני זוכרת בתור ילדה שלפעמים כשהיה קשה לי להירדם ההורים שלי אמרו לי לספור את הנשימות שלי. הייתי מגיעה לכמה מאות אבל בסוף נרדמת..

(אני עדיין עושה את זה לפעמים אם קשה לי להירדם, זה מעסיק את המוח במשהו קצוב שלא דורש הרבה מחשבה)

משהו?

אנשים די מרוצים שם...

אני לא מכירה את התכנית שם, אבל אפשר לבדוק בחיספין או בכינר, יש להם הרבה פעמים דברים שווים.

שתהיה לכם תינוקיה זמינה ותוכלו לישון בשקט או לעשות מה שבא לכם.

האוכל שם מעולה אבל אין תוכנית מעניינת. זה מתאים למי שרוצה שקט.

לסעודה חגיגית, ולתפילה שאפשר גם בבית, וכן הלל בבוקר -

 

את יכולה לצפות בערוץ 7 בשידור הישיר מהמסיבה במרכז הרב.

 

זו ממש "השתתפות"..

http://www.yeshiva.org.il/lvideo/