פורום הורות (עמוד 267)

יש אולי שני אנשים וחצי שיש להם קשר לחקלאות.

אבל כן מבוסס להגדרתך- יש מכולת טובה, מרפאה, גנים, ת"ת, לגבי עבודה- תלוי במה אתם עוסקים. יש כמה מוסדות חינוך באיזור אבל רוב האנשים יוצאים לירושלים, למרכז ועוד ועוד.

א. כמעט בכל ישוב ביו"ש שיש בו בנייה- הפועלים הם ערבים. זה כמובן לא אידאלי אבל זה המצב. מעטים הישובים שמצליחים לבנות רק עם יהודים.

ב. היו גנבות והיו פריצות. אלו דברים שיש בכל מקום. ודווקא בישובים יש פחות מאשר בערים. אמנם זה קצת יותר מפחיד כי מדובר בערבים, אבל זה לא משהו שקורה כל לילה. קרה פעם פעמיים וזהו, גם הישוב הגביר שמירה.

ג. מסביב לנריה אין גדר אבל יש מצלמות. מבחינה בטחונית- יש לזה יתרון (שטח הפעולה של הישוב רחב הרבה יותר) וחסרון (פחות תחושת בטחון). האם יש חשש לחדירת מחבלים? כמו בכל ישוב. היו חדירות גם בישובים מגודרים וגם בכאלה שלא.

לא שדברים כאלו קורים כל יום ח"ו, ושגרת היומיום היא שמחה ובטוחה, אבל אם יש לך פחד מאוד גדול מזה, זה יכול להפריע.

נראה לי שהבעיה האמיתית היא שהגדילה של הבן שלך אינה ליניארית- 

בכ"ט ניסן הוא היה בן 9 חודשים.

בי"ד אייר הוא קפץ לגיל שנה וחצי.

והנה היום הוא בן חצי שנה.

אם זו ההשפעה של מוצרי טומי טיפי... עדיף בהחלט להימנע מהם

אבל זה היה ארוך ומתיש, בעמוד החמישי נראה לי, התייאשתי.

סקר לל"ל כ"כ ארוך.

בכל אופן,ענה. היה מעניין.

תגלי לנו את המסקנות?

לראות אם יצליחו לקרוא,

ואם האשה תעזור להם....

השאלון באמת קצת ארוך אז תודה רבה על הסבלנות.

אשמח אם עוד יוכלו לענות, חסרים לי במיוחד כאלו שאובחנו עם אחת הלקויות הללו

תזכו למצוות

אם יעניין אולי אשלח קישור עם תוצאות המחקר כשיגיע הזמן...

איך תוכלי לתת קישור לתוצאות? באישי או כאן? (לא בא לי להיחשף...)

לא היתה אפשרות לבחור גם ל"ל וגם ADHD.

על זה" צריך להתבצע לא בגישה של- "זה מפריע לי אז בבקשה תעשי משהו בנידון" אלא בצורה של-"אני מרגיש שאולי משהו מפריע לך בקשר הנפשי/גופני שלנו והייתי רוצה לדעת מה אני יכול לעשות כדי שתהיי מאושרת"

אפשרות שנייה- אופי כזה שפחות מתחבר למגע.

גם יכול להיות שהיא נבוכה ורוצה שאתה תיזום והיא תרגיש מחוזרת...

אבל הכי הכי חשוב לדבר ולהבין את הצד שלה.

אתם נשואים כמעט עשור,

המציאות המוזרה והחריגה הזו מלווה אתכם כ"כ הרבה זמן-

וכל מה שעשית בכדי לטפל בבעיה היה "ודיברתי איתה על זה?"

אתה בטוח שאתה אמיתי?

בהחלט יכול להיות שהיא מרגישה חסומה!!!

הגרוש שלי לא התייחס אליי יפה- בלשון המעטה- והתפלא למה אני לא מאוהבת בו עד כלות... הייתי חסומה רגשית...

בכל מקרה מכיוון שזה מפריע לך בהחלט לנסות לטפל בזה וקודם כל בדק בית לראות איך אתה מתייחס אליה.

לדוגמא: אצל אישה פעם אחת שאמרת לה השמנת וזהו נגמר!!!!

בהצלחה

אנחנו עוברים ממשבר למשבר ונראים רחוקים מלפתור וכסף לטיפול זוגי אין

אני באמת רוצה להבין מהצד הנשי של המתרס לנשים לא מתחשק ככה סתם לפעמים?

אז נניח אם מפריע לה משהו וכאלה זה גורם לחוסר חשק

רק שאצלינו זה מאוד מאוד תלוי ברגש..

לא חיצוני כזה

הם עוסקים בדברים כאלה ויודעים לייעץ מה נכון לעשות במקרים כאלה, ללא כסף.

יש להם גם יועצים מומחים שמבינים בתחום שמייעצים בהתנדבות\ בתשלום נמוך

(ובכל מקרה זה חשוב יותר להשקיע בזה כסף מאשר בחופשה\ מכונית\ פלאפון וכו')

ועוד עיצה קטנה- בתוך הפורום- תמצא מי הכינוי שאתה רוצה והוא יכול- לפתוח קצת את הנושא בשיחה אישית, שייכול לתת לך יותר הכוונה ממה שיכול לעלות בפורום 

אל תהיה מיואש

תקח את זה בתור התחלה. בתור הזדמנות מעכשיו לעשות טוב. 

גם אם אין לך כלים עדיין- יש לך מודעות, ויש לך רצון. זה המנוע הכי חשוב לכל התחדשות בחיים 

הזכירה מי מתנדב?

אנא כתבו את עצמכם פה- כדי שאנונימי יוכל לפנות... 

כאשר הילד היה באחריות ההורה (הטביעות בצימר, הילד שנשכח באוטו)...

לפעמים הביביסיטריות יותר אחריות מההורים.

אני יכולה לספר עלינו כהורים די אחראיים ששכחנו פעם ילדה ברכב, המצב היה כזה שכל אחד סמך על כך שהשני הוציא אותה היינו בחתונה נפרדת אז גם חשבנו שהיא אצל הצד השני...תודה לאל הכל עבר בשלום ודי מהר הוצאנו אותה, 

אבל מניסיון אסור לדון!!  צריך להיות זהירים ולהתפלל. בשורות טובות!

ההשתדלות אומרת שמירה על הילדים בגבול הסביר שנותן להם מרחב מחיה נורמלי (יש הורים שלא נותנים לילדים בגיל בית ספר לצאת לטיול עם הכיתה - כדי לשמור עליהם...) ומצד שני לא מפקיר אותם . (ובייביסיטר  מתאימה אינה הפקרה!!)

לצאת מתוך נקודת הנחה שאין לנו דרך אמיתית להגן על הילדים שלנו - וזה שנדאג להיות לידם כל הזמן לא יציל אותם אם גזירת אלוקים היתה שונה.

לא יעזרו המבוגרים הכי אחראיים - אם ה' גזר שהילד יברח לבריכה - זה יקרה גם לאמא/סבתא/מבוגר אחראי מאד מאד.

התשובה שלי לפרח-בר היא "תלוי".

תלוי בגיל הבייביסיטר וביכולות שלה . תלוי באחריות שלה.

וכמובן כשמחשבים את יכולת הבייביסיטר חובה לחשב את אופי הילד. ואת מספר הילדים שעליה לשמור עליהם.

אם היכולות שלה והאחריות שלה מתאימים. אז התשובה היא כן.

וחרדות ועודף השתדלות - אין להם דרך לעזור.

אין לי פרטים איך זה קרה וזה מחדל חמור מאוד, אבל זה נורמלי להשאיר ילדים עם שמרטפית מספיק בוגרת

אבל זה תלוי ילד/ נערה וכד'...

ובעיקר ההדרכה שהיא מקבלת.

בגדול אני חושבת שנערה היא מספיק אחראית.

רב הסיפורים שיו בזמן האחרון ושנים האחרונות בכלל על הורים ולא על בייביסיטריות.

והאודם/ נפיחות לא מתחילים לרדת, אני הייתי הולכת לבדוק מחר.

אם ממשיך להחמיר- אולי כדאי אפילו היום...

ממליצה מאוד לגשת למרפאה.

אם זה טטנוס (חיסון משולש או מחומש)- זו תופעת לוואי יחסית נדירה של החיסון.

אצלנו- האחות חבשה לילדה את הרגל בתחבושות "טנדר ווט, וזה ממש עזר, תוך יומיים שלושה נעלם. (והיה לה ממש דלקת סביב כל הירך.)

גם לי היו  תקופות עם הילדים שהתנהגו שונה - כעס עקשנות בכי ועוד ועוד -(וכמובן שגם היו רגעים רבים וכיפיים וטובים) תמיד זה היה כי משהו הציק להם!!!!!

את חייבת לברר מה מציק לה!!  אני לא מקצועית אבל אולי תוכלי ללכת איתה ל ב ד רק את והיא למקום מרגיע ובטוח (פינת חי, גן חיות)  ותדברי איתה לאט ובעדינות.

אם את לא בטוחה מה להגיד תדברי עם הגננת- לגננת טובה יש אפשרות לעזור, לנסות לחשוב מה עובר על הילדה ואפילו שהיא בעצמה תדבר איתה ותדובב אותה! יש לגננות את הכלים לעזור לילד במצוקה ולמצוא מה מציק לו.

כמו כן יש יועצות/פסיכולוגיות שאמורות לעקוב אחרי הילדים בגן (לפחות היתה אחת כזאת בגן של ילדי בו היו בשנה שעברה)

נראה מאוד שעובר עליה משהו וכדאי במהירות לעזור לה!!!!!

בהצלחה

הצייתנית והטובה, ועכשיו היא רוצה לבחון את תגובתכם אם היא לא תהיו כזו, האם גם אז תאהבו אותה ותקבלו אותה כמות שהיא או רק אם היא תהיה צייתנית...

מחפשת לוודא מי היא...

אני רואה את השלב הזה אצל כל הבנות שלי- כל פעם מישהי אחרת.

מה שאצלנו עזר:

- לתת המון המון חום ואהבה אבל לא לוותר על גבולות ברורים.

- לייצר זמן איכות טוב עם הילדה

- למצוא דרך לפרגן על כל דבר טוב שעושה כדי ש"תזכר" בדרך הנכונה.

- לשוחח עם הילדה כבוגרת בנושאים שונים שמעניינים אותה. בדר"כ צצות תובנות מאד מעניינות.

(ואולי באמת משהו מציק לה ואז זה יתעורר)

- לזכור שזה תקופה וזה בסוף עובר...

שלי היה ככה עד גיל 6 בערך...

כל ילד נורמאלי בעולם, וכל מבוגר נורמאלי - סובל מרעש חזק, ורוצה לסתום את האוזניים כדי להימנע מזה

שימי לך פק"ל בתיק- במיוחד כשיוצאים לאירוע או למקום רועש- אטמי אוזניים לתינוקות.

זה חסד איתם, או אולי חובה הורית לשמירה על הילדים....

ומזל טוב על אחותך! 

באוזניים...

בגיל הקטן יותר- זה באמת מעולה!

הגואש האיכותי יותר אמור לרדת בכביסה רגילה

מקסימום אפשר לרסס לפני מסיר כתמים כלשהו

זה אמור לרדת.

בדוק זה עובד .. רק עם קוקה קולה לא r/c או פפסי

זה עוזר אח"כ...

רק עם ילדה אחת בינתיים.

אענה לפי הסדר:

1. אז להשתדל לקחת אותה בקביעות. להראות לה, כשהיא עושה, שהיא עשתה וכל הכבוד וכו' (להגיד לה מפורשות. יכול להיות שהפתעה קטנה זה כיף, אבל כשלא מדגישים לה בכל פעם שזה בגלל שהיא עשתה יפה בשירותים, היא לא מקשרת את ההפתעה עם העשיה בשירותים).

2. אני גמלתי את הגדולה רק בגיל שלוש וחצי (בחודש-חודש וחצי האחרון). יש כאלה שמנסים ומצליחים קודם. אני אישית העדפתי לחכות עם זה (לאחרי החורף, לאחרי שהגמילה בשעת יום תהיה מלאה וכו').

3. גם אני השארתי עם טיטול עד שהגמילה יותר התבססה (גם תלוי במקום שאליו הלכנו- אם זה בתוך בית, אם יש שטיחים וכו').

4. לא ידוע לי על דרך כזו . מה עם לקחת אותה לשירותים ב-20? אפשרי? נשמע לי שאם יש לך שעה די קבועה, אפשר להתארגן סביב זה.

5. להפחית את כמות הבקבוקים, בטח במיטה ולפני השינה (אם את אכן רוצה לגמול כבר בזמן השינה).

לדעתי, אם יש לך פחות רצון לעסוק בזה- תרפי לגמרי ותפסיקי את הגמילה. גמילה היא משהו שצריך כוחות וסבלנות אליו. חשוב לגמול, אבל כשיש לך כוחות.

אולי תבדקי עם עצמך למה את רוצה לגמול עכשיו ואם את מוכנה למה שזה ידרוש ממך, ולפי זה תחליטי אם לגמול או לא.

בהצלחה!

השיטה שאני עובדת איתה - לקחת כשבוע בו לא יוצאים הרבה מהבית אחר הצהריים ומשאירים אותה עם חולצה (אפשר קצת ארוכה), בלי תחתונים ומכנסיים. היא צריכה להרגיש לבד כשהיא צריכה לעשות, ושיהיה לה נגיש גם ללכת לבד (אני גומלת בסיר, יש כאלה שלא, אז שיהיה נגיש וקל לעלות לשירותים). אומנם כך היא אולי תפספס קצת (צריך לדעת לקחת את זה בנחת, שיטה טובה היא לשים עיתון על איפה שמפספסים, סופג ומנטרל את הריח ואחר כך מנקים), אבל מהר מאוד היא תלמד לרוץ לבד עוד לפני שהיא מפספסת, כי היא תרגיש את ה"רטוב" וה"לא נעים", ותלמד לזהות את התחושה כשצריכים.

אני נותנת כל פעם 2 שוקולד צ'יפס על "קטנים" ו-3 על "גדולים", הבן שלי כל כך רוצה, שכל פעם שהוא קצת צריך הוא ישר רץ לסיר, עושה ומיד בא אלי - "3 שוקולד..."

ואז - כשהם יודעים להרגיש לבד ולשלוט, בלי שכל פעם יצטרכו להזכיר להם, די מהר רואים שהם מתחילים להיות יבשים בשינה. ברגע שאני רואה כמה ימים יבשים (נגיד 5 ימים) בצהריים - אני מורידה טיטול בצהריים. אותו דבר בלילה (כשבוע שהטיטול יבש - זהו, אני מורידה). ולגבי שתיה - גם הבן שלי שתה הרבה ונרדם עם זה. בזמן האחרון באופן טבעי הוא פחות מצליח להרדם עם מים, אז התחלתי לתת לו קצת לשתות מבקבוק של גדולים (עם פיה), הוא שותה קצת ואז לא מפספס. ואת השתיה העיקרית אני משתדלת לתת במהלך היום, כדי שלא יהיה באמת צמא בלילה.

ולגבי השעה 20:00 - דווקא אם את יודעת שאז היא עושה - תושיבי אותה אז, אפילו אם יקח קצת זמן בימים הראשונים. ברגע שהיא תעשה - היא לפתע תבין מה זה "גדולים" בתוך השירותים ויהיה לה יותר קל לעשות זאת שוב (ושוב, אני גומלת עם סיר, אז אם זה לוקח זמן, אני מושיבה בסיר עם צעצועים מסביב, ויש להם זמן לשחק עד שיוצא)

בהצלחה, והרבה אורך רוח. ותזכרי - שבסוף כשהם גמולים זה ממש כיף ומשחרר.

חכי עם גמילת לילה, קודם שתגמל ביום. אחרי שהגמילה ביום מושלמת אפשר להתחיל גם בלילה. ולא יקרה כלום היא תהיה עם טיטול עוד שנה בלילות. יש כאלה שנגמלים מיד יום ולילה, ויש כאלה שעוד לוקח להם זמן להגיע גם לגמילת לילה.

בקשר ליציאות מהבית- תתחלי לצאת מהבית בלי טיטול! שימי בגדים להחלפה בתיק ואל תפחדי. אם את הולכת איתה לבית של מישהו או למקום סגור קחי אותה לשירותים ברגע שתגיעי לשם, אבל אם אתן הולכות לגינה או לטייל בחוץ, אל תפחדי לקחת אותה ללא טיטול. מקסימום היא תעשה בתחתונים ותחליפי לה. לא קרה כלום. תתחילי לתת בה אמון שיהיה בסדר.

כדאי להפחית את כמות המים...3 בקבוקים לפני השינה זה באמת הרבה.

אם היא עושה בשמונה בערב תמיד, כדאי לחכות קצת עם שעת השינה שלה. כדי שתהיה לה את החוויה ללכת לשירותים...

בעקרון- לכל ילד יש קצב שלו, לא צריך להכנס לחץ

כדי שילד יקשר בין תחושת התאפקות לצורך להגיע לשירותים,

הוא חייב לראות ולהרגיש מה קורה כשיש תחושת התאפקות מבלי שהואהגיע לשירותים,

ככל שזה קורה יותר כך הקישור ברור יותר

אז 1- הגיוני, לוקח זמן להבין את זה. אם את רואה התאפקות תגידי לה- אני רואה שאת מתאפקת, בואי לשירותים. ואם לא, לקבל בהבנה.

2- הרבה שיטות לענין, יש שפשוט מורידים ומצפים ליצירת הקישור כמו ביום, יש שמעדיפים לחכות לכמה ימים עד שבוע בהם הילד קם עם טיטול יבש, החלטה שלכם.. בכל מקרה, מיטת תינוק לא תאפשר לה להיות עצמאית בזה, אז תחליטו אם עדיף לכם להעביר מיטה או לדחות את הענין

3- לוקחים לדרך סיר או לומדים לעשות בגינה, בכריעה על החול בפינה נסתרת או מחפשים גן שעשועים שיש בו שירותים קרובים (מעטים כאלו)

4- אל תתנו לה לעשות בטיטול. זה מסר מאוד מבלבל. נסו לשים אותה בשירותים לפני או להחזיק אותה ערה קצת עד שתעשה בשירותים

5- להתחיל להוריד כמויות בהדרגה, ולחשוב האם כדאי לבדוק מהפן הרפואי את הצורך הזה בכמות כ"כ גדולה של מים

בכל מקרה, אתם חייבים להתגייס למשימה בכל הכוח אם אתם רוצים שזה יקרה או להחליט שלא מתאים לכם כרגע ולרדת מזה, לעשות בערך ורק כשנוח זה מאוד מבלבל ולא יוביל לתוצאות בד"כ

הערה: אין לי ילדים בגיל הרלוונטי, אבל אני עוסקת בזה במסגרת עבודתי כמרפאה בעיסוק עם ילדים "רגילים" ועם ילדים עם לקויות שונות.

1. להדגיש שההפתעה על שעשתה בשירותים

2. ב20:00 היא כבר במיטה כמה וכמה זמן (ולפעמים היא עושה רק ב9..)

בלתי אפשרי לאחר את שעת השינה, היא כבר עוברת את השעה בזמן הזה..

ולצערי זה מונע ממנה להירדם

3. איך להפחית? היא מתחילה באחד וכל עוד היא לא נרדמת מבקשת עוד ועוד..

ומתעקשת שנמלא לה עד הסוף (אפשר לקנות בקבוקים קטנים השאלה אם זה יעזור מספיק..)

לגבי הכוחות- אין לי כוחות מצד אחד, אך מצד שני בגלל שהגננת כבר התחילה את התהליך, ומצד שני בלאו הכי עלינו להעביר הלאה את המיטת תינוק,

ואני לא בהכרח אהיה פנויה לזה יותר בהמשך, אני בעיקר משתדלת לגייס כוחות ומוטיבציה....

היא עוד כמה חודשים כבר בגן 3.

4. איך באמת עושים את המעבר למיטה? (כבר יש אותה, הצעתי לילדה פעם לישון בה והיא לא רצתה.)

אני גם נותנת שוקולד צ'יפס (5 ו10) אבל זה לא תמיד מפתה אותה (למשל כשהיא עייפה וכו)

תודה לכולכן על ההשקעה הרבה בתגובות לאנונימית

יש הבדל בין גמילה מקטנים לגדולים.

קטנים הכי קל יש ילדים שעד שהם נגמלים מגדולים לוקח זמן והם צריכים להתפנות בחיתול.

יש הבדל בבשלות של השלפוחית ביום ובלילה.

אם היא לא יבשה בשנת צהרים ,צריך לחכות עד לבשלות.

בשלות לגמילה בלילה יכולה להיות עד גיל 5 וזה תקין.

התחלתי לגמול את הבת שלי לפני 4 חודשים , בגיל שנתיים וחמישה חודשים.

עד לפני חודש בערך הייתה מפספסת המון, בהתחלה בטעות, אחר כך בשביל "צומי", 

רק בשבועיים האחרונים החלה להגיד ממש שהיא צריכה , 

לפני כן הייתי רואה שהיא הולכת עם רגליים צמודות, 

או שהיא עושה פרצוף מתאפק / מתאמץ. 

וכל הזמן הייתי שואלת אותה, כל שעה או פחות הייתי מציעה לה ללכת לשירותים,

ומדגישה לה , שכשהיא צריכה שתגיד.

שלי גם הייתה מפספסת ואומרת, זה נורמלי לגמרי. 

פידבק חיובי חוץ משוקולד להגיד משפטי חיזוק כמו "כל הכבוד" "אני גאה בך, את משמחת אותי " "ילדה גדולה" בצורה יותר מפורטת וכו' + מחיאות כפיים

אפילו תרקדי / תקפצי איתה ביחד בשמחה, אצל הבת שלי זה ממש עזר.

תשתפי אותה, תתני לה נייר טואלט לנגב (ברור שלא להסתמך רק על הניגוב שלה...) 

תתני לה להוריד את המים. גם אם היא מורידה סתם, אחר כך הם פחות מתלהבים אין מה לדאוג לחשבון המים...

אם את יוצאת איתה מהבית, את חייבת להוריד לה את הטיטול, אחרת זו לא גמילה. 

לוקחים 3-4 מכנסיים ותחתונים, ועושים בחוץ אם צריך. 

שלי עוד לא ממש גמולה בלילה, לפעמים קמה יבשה ולפעמים לא, וזה נורמלי.

אין כזה דבר "בגן גמולה" ו"בבית לא גמולה", היא פשוט לא גמולה, 

כי אין שיתוף פעולה עם הגמילה בבית. 

שתהיה כל היום בלי טיטול, רק בלילה, וזה יסתדר.

צריך סבלנות, אם אין מוטיבציה צריך להמציא אותה, ולשדר ששמחים וגאים בה.

נתנו לך מלא עצות.

רובן טובות...

מסתייגת רק מכך שגמילה יום+לילה, אם היא קמה רטובה אל תבזבזי על זה אנרגיות...

בהצלחה!!!

שבועיים-שלושה קשים, אח"כ רק תהני...

אל תלחצי ממה שהיא אומרת.

תקשיבי וזהו.

שהרי ברור שיש 2 צדדים למטבע ובעיקר בעיקר ביחסי חמות- כלה.

את לא חברה של אמא שלך, את הבת שלה

ואמא שלך חייבת לשמור על הכבוד של חמותה בעיני הילדים שלה

כללי בסיס של משפחה

את צריכה לנתק את הצורת שיהח הלא בריאה הזו 

את יכולה לומר בעדינות- לא מתאים לי לשמוע, קשה לי, אני אוהבת את סבתא

ואת יכולה לומר בתקיפות- אמא, את צריכה לעזור לי לכבד את סבתא, אני לא צריכה לשמוע את זה. אני מכבדת את הצורך שלך לפרוק- אז לכי לדבר עם חברה או עם בעלך- לא איתי. אני אשמח לדבר איתך דברים אחרים.... 

אמא שלך צודקת שהיא לא אומרת להורים שלה דברים על המחותנים שלה

אבל היא לא צודקת שהיא בחרה לפרוק- אצלך. 

שתלך לדבר עם חברה שלה. 

את לא חברה שלה- את הבת שלה. 

ויתכן מאוד שאת צודקת בדברייך.

אבל זה לא בריא לומר לבת דברים כאלו על אמא שלה.

זה לא בריא לומר למישהו שאמא שלו לא צודקת.

באופן עקרוני, אני מסכימה איתך. אבל לא הצלחתי לחשוב על דרך לכתוב את זה בלי לגרום נזק לייחסים בינה לבין אמא שלה (שהם חשובים לא פחות, ואפילו יותר, מהיחסים עם הסבתא)

יכול להיות שהיה עדיף לנסח את זה בצורת החובה של הבת להישמר משמיעת לשון הרע. ולא ע"י הדגשת החובה של האמא להימנע מלספר לבת.

אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי מבלי לפגוע.

ברור לי לחלוטין שכוונתך טובה!

וגם דברייך נכונים...

החיים מורכבים ועדינים 

לבת יש לא רק חובה להישמר מלשון הרע

יש לה חובה לשים את עצמה בתפקיד של בת ולא של "ילד הורי יותר מידי" (איפה זה כתוב בתרי"ג? לא יודעת. לא חייב להיות כתוב....) 

מצבים שבהם נאצלים לשים גבול להורים- זה קשה

כי זה מרגיש "לא מכבד אותם" -צריך להיות ממש חזקים בפנים שזה לא נכון, שזה לא כבוד

בפועל איך עושים את זה- 

בצורה הכי מכבדת בעולם

ואת זה קשה לכתוב בפורום- זה לפי נסיבות השיחה והנשים הדוברות.... 

בעז"ה שבונים קשר נכון עם אמא- זה נשמר לאורך שנים- גם כשאת תהיי הכלה שיש לה חמות מעצבנת... 

בין להוכיח את האמא- דבר שבוודאי יגרום צער לאם- 
ולצער הורים אסור לנו אפילו במעט

מובא גם בהלכה מה קורה אם הורה עובר עבירה ומה הדרך לומר מה ההלכה בלי לומר עשית כך וכך ואסור
לבין להמשיך לשמוע, ק"ו להאמין למה שנאמר על הסבתא האהובה.

אפשר להרחיק את הטלפון מהאוזן
או לחילופין לסיים בפתאומיות כשהיא מתחילה נושא
אני חייבת לרוץ, הסיר גולש לי, 
בעלי מצלצל בממחינה כבר הרבה פעמים
אוי הילד נפל
שכחתי משהו אני חייבת לצאת
אני חייבת לסיים- בלי תירוץ.
סביר להניח שאחרי כמה פעמים האם תסיק מכך שלא נעים לך
או לחילופין שהיא תרגיש שאת לא אוזן קשבת לנושא זה וטוב שכך במקרה הנ"ל

באשר להאמין- אם שמעת תאמרי לעצמך אני לא מאמינה לכך
אין לי הוכחה ואני לא מאמינה, שוב ושוב

תזכרי- האי חמותה ולכן בוודאי שהיא לא אובייקטיבית, אין לה נקיות וזה מפחית מ"אמינות" הסיפור

להרגיל עצמינו לכך שלא צריך להאמין לכל מה ששומעים, גם אם זה מאדם יקר

אני בת 16...אז אינלי לא בעל ולא סיר שגולש...

ותכלס אני שמחה שהיא סומכת עלי ומשתפת אותי...זה מעיד על משו..: ואני גם הבכורה מהבנות....(יש אח מעלי אבל אותו לשתף..לא שייך..-לא יבין בזה..)P

ואני גם ממש מרחמת עליה שזאת החמה שלה...(סבתא שלי..)

ואני מסכימה איתה עם כל מילה שהיא אומרת..כי אני רואה תהתנהגות של סבתא שלי...

וזה באמת מגעיל איך שהיא מתנהגת..

ואני גם קצת מתרחקת ממנה בגלל זה..כי אנלא מתחברת אליה(לסגנון,מידות...וכו'..) אבל בכל זאת סבתא זאת סבתא וכשהיא מגיע אני מתייחסת אלי כמו מלכה...למרות שאני לא מסכימה עם ההתנהגות שלה...

וגם בלי שאמא שלי תגיד לי אני יודעת ורואה את איך שהיא מתנהגת..אבל כשאמא שלי..אומרת לי אז זה עוד יותר גורם לי...להתעצבן..וכו'...

אוווף יצא מבולגן...

מקווה שהצלחתם להבין..

וממש תודה לעונים...

בכל מקרה לומר לעצמך- שאת לא מאמינה ולא מקבלת את דבריה כאמת מוחלטת.
ניתן לומר רק- הלוואי שנזכור לא להיות כאלה לכלות שלנו... ואולי זה יהיה רמז
 

ואולי תנסי לפרוש מתחת מפת ניילון

כשהוא גומר- למקלחת זריזה והוא נקי. ואת הניילון  לסל וחסל

אגב ממש הצחקת אותי כיוון שאני ממש באותה צרה- בת השנה וחצי שלי בדיוק באותו שלב ונהנית לזרוק אוכל לכל מקום רק לא לתוך הפה...

ועם הסכו"ם- המון סבלנות. הוא רואה אותך? מנסה לחקות? זה יגיע באיזה שהוא שלב. ועד אז- צריך פשוט להתאזר בהמון סבלנות וסמרטוטי רצפה.

וטיפ קטן- כשהוא עושה בלגן- תסריטי או תצלמי כי זה אחד הדברים שהם ממש נהנים לראות כשהם קצת גדלים...

תקחי צלוחית ממש קטנה ותשימי לו כל פעם נגיד כף של האוכל וכשמסיים אז שוב וכו'

כשיש הרבה מדי אז הם מתחילים להתפזר ולשחק עם זה.

ןאם את שמה קצת והוא מתחיל לזרוק אז אל תוסיפי לו עוד.

הם מותאמים ולא כבדים והוא מתלהב ואחותך קנתה לו ואת קנית לו וככה הוא פותח את הפה ועוד רגע הם גם יגרמו לו לחיות בריא ומאושר עד מאה ועשרים, סבבה, אבל תדעי שהם גם יגרמו לכולנו *לא* לקנות טומי טיפי, גם אם קודם שקלנו את זה.

אוספים כל מה שנפל וזורקים לפח

זה נראה כמו פירסומת לטומי טיפי,

למרות שהניסוח דיי עילג,

ובדרך כלל המפרסמות ה"סמויות" 

מתנסחות ברמה יותר גבוהה

אין צורך להתרגש מזה. ילדים בגיל הזה מחקים תופעות שהם רואים ובודקים כיצד הסביבה מגיבה לגך.

תמשיכו לדבר בנחת בבית. תזכירי מדי פעם שיותר נעים לדבר בנחת, וכך גם מבינים יותר טוב.

עם הזמן הוא יתרגל ויפסיק לצעוק. כרגע זה חדש והוא נהנה לנסות את זה...

אם הוא ישים לב שאת מתייחסת לכך בצורה מיוחדת הוא עלול להמשיך, כדי להמשיך למשוך את היחס המיוחד...

פשוט תסבירי , בסלנות שיותר נעים וטוב לדבר בנחת. אל תצפי שזה יקרה מיד...

אבל בעוד תקופה מסויימת אני כמעט בטוחה שתראי שינוי לטובה.

כנ"ל לגבי היריקות.

בהצלחה

תני לא את האפשרות להתפנות בטיטול.

הרבה ילדים פוחדים להתפנות באסלה.

לא לעשות מזה סיפור זה עובר.

עבר בסוף..

בדר"כ אחרי שבוע רצוף של חום גבוה יכולה להופיע פריחה שנקראת אביבית, תופעה זו מזכירה את הבעבועות. בדר"כ אבעבועות הפצעים מוגלתיים טיפה אז אפשר כך להבדיל בינהם...

וחוץ מזה מה אם נמצאים במקום ציבורי? באוטובוס למשל?

זה לא נדיר אצל אימהות,

אבל כדאי להשתדל להימנע מכך.

נקודתית, תמיד אפשר למצוא מישהו אמין, ולבקש לטלפן למישהו מהמשפחה/מכרים שיקח את הילדים, ולהרגיע אותם שכעת ילכו אליהם ואח"כ אמא תבוא לקחת אותם.

שנתיים

עכשיו בעיקר הקטע זה לשחק עם זה- להכיר להכניס לפה, להרגיש את התחושה,

אז שינסה לעשות לעצמו

ותצחצחי את לידו- ככה שהוא יראה אותך עושה וילמד מחיקוי... 

לאט לאט 

כל עוד הוא לא אוכל סוכריות טופי לפני השינה- אתם בסדר 

(אפילו שן אחת) צריך לצחצח.

מצחצחים עם המשחה של הילדים- אפילו לשים ממש קצת על המברשת, זה מושך אותם. היא טעימה...

לתת לילדון להתחיל לצחצח ואח"כ את משלימה את הצחצוח בצד היעיל שבו.. כל זה מניסיון אחיינים (טוב, יש לי יתרון, הם רוצים שאצחצח להם)

מרגע בקיעת שן ראשונה להתחיל לצחצח לפעוט את השן

מגיל שנתיים עם משחה

השלב הראשוני ההורה מצחצח ואח"כ לתת לילד לשחק עם המברשת

ככה אני עושה לבן שלי בן שנה וחצי בנתיים נפלא הוא מאוהב במברשת שלו

הם מסכימים בדרך כלל עם מברשת של דמויות - משחה מגיל שנתיים ממש מעט

את יכולה לתת לה להדביק  כל מיני דברים כמו ריבועים של סול או פקקים או מקלות ארטיק קטנים(יש סוג כזה) או כל דבר העולה על רוחך שאפשר להדביק על קרטון,את הקרטון אפשר לקחת מדופן של קופסת קורנפלקס(כך עושים בגנים).

את יכולה ללכת איתה לטיול ולאסוף בחוץ עלים יבשים וכד' ולהדביק .

את ריבועי הסול אפשר לחורר ולהשחיל על חוט שפגט -זה צבעוני ונחמד .

תני לה לשחק ולהרגיש את המרקם

צבעי ידיים (הכי כיף בעולם)

אפשר לצייר בחומרים שונים (גואש, פנדה, צבעי מים, חול צבעוני)

להדביק עם דבק חתיכות נייר - לחתוך חתיכות נייר או בגיל גדול יותר לגזור אותם 

לגלגל כדורים מפלסטלינה או מנייר קרפ ולהדביק על משטחים 

יש ברשת המון יצירות שאפשר לעשות עם גלילים של נייר טואלט, פלסטלינה ושאר חומרים ביתיים

אפשר לצייר עם טושים מתאימים על שקף ולתלות על החלון

ובגדול, כל מקום שאתם הולכים אפשר לאסוף משהו ליצירה- עלים מהגינה, חול/צדפים מהים, איצטרובלים וכו'

ולצייר עליהם/להדביק,

מעל גיל שנתיים את יכולה לקחת את זה צעד קדימה ולשאול אותה מה היא היתה רוצה לעשות עם זה,

תתפלאי איזה רעיונות יהיו לה להציע (נניח את תחשבי לצבוע את האיצטרובל והיא דווקא תחשוב לפרק אותו ולהדביק את החתיכות)

מציעה לך להסתכל גם בפינטרסט, יש שם מליוני רעיונות והכל בתמונות אז זה מאוד נגיד וידידותי