שלום לכולם
אז יש לי בן ביסודי שלומד ביחד עם בן של חוברה שלי
העניין הוא שחברה שלי מנסה להעצים חברות שלהם כי היא חושבת שזה משפיע על בן שלה לטובה והיא רוצה גם לעזור כי היא אוהבת לעזור לחברות בתקופות עמוסות
העניין הוא שאני רואה השפעה הפוכה, לא שבן שלי מושלם, גם הוא שובב לא קטן אבל ילד של חברה פשוט חסר גבולות, רב המשחקים שהוא ממציא מסוכנים או שהוא מחפש עם מי ללכת מכות ועוד דברים נוספים
וחברה שלי מרשה לו הכל כשהיא אומרת שהיא אימא ממש קשה
מה לעשות?
לא להסתכל על החבר של בנך בתור "הבן של חברה שלי", אלא בתור "החבר של בני".
אם לדעתך, מצפיה בחבר של בנך כמה פעמים וכן באינטראקציה בין בנך לבין החבר, החבר משפיע עליו לרעה, כדאי לשוחח עם בנך ולשמוע מה הוא אומר, מה הוא חושב. לדעתי, נכון ללמד אותו ("על הדרך") להבחין בין חברות טובה לחברות מזיקה, וללמד אותו להתבונן בחברויות שיש לו ובהשפעתן עליו.
מה שחברתך אומרת על בנה אינו רלוונטי לצורך העניין. חשוב שאת תקבלי את ההחלטה הנכונה עבור בנך, באמת מתוך הסתכלות אובייקטיבית, עד כמה שניתן, בחבר (ובהשפעתו על בנך), ועל סמך זה- תפעלי.
זו דעתי.
בהצלחה רבה.
שלום!
אני מחפש בית ספר עדיף עם פנימייה לילד שההורים גרושים - אבא דתי ואמא חילונית.
עד עכשו היה בבית ספר חילוני, ועכשו אחרי הבר מצווה, לקראת כיתה ח' מעוניין לעבור לפנימייה דתית.
יש המלצות?
האמא חילונית, האח חילוני וכו'. הוא לא מרגיש שייך.
לגור אצל האבא זה יכול להיות שייך, אבל האמא לא מאפשרת, הילד בחזקתה וזה לא הולך להשתנות בקרוב.
האמא מעדיפה פנימייה דתית מלגור אצל האבא.
יש לאבא כסף ב"ה, אז גם אם יש שכ"ל גבוה זאת לא בעיה.
אני בקשר גם עם האמא וגם עם האבא.
-אשר
אמנם לא מצוי בפרטים - אבל "האם לא מאפשרת, הילד בחזקתה.. מעדיפה פנימיה".. נשמע גרוע מאד. לצערנו יש דברים כאלו של "נקמנות" ע"ח הילד.
לגבי מקום. אולי יש איזור מועדף? קרוב יותר למקום מגורי ההורים? איזור שהאבא יכול לבקר יותר בקלות?
אם תיכון- אפשר לברר על כפר הנוער אמי"ת בפ"ת, או מקווה ישראל לדתיים (יש 2),
לפי הסיפור של הילד, נשמע שזה המקומות בשבילו..
יש מסגרות עם דגש לימודי קודש, יש מסגרות תיכוניות יותר, יש מסגרות שמשלבות עבודה (חקלאית למשל) עם לימודים, יש פנימיות ישיבתיות בלי חובה ללימודי חול ובגרות.
שלום.
הגענו לאיזה שלב של "התבססות" מסוימת בחיי הנישואים שלנו. ברור לנו פחות או יותר איפה נרצה לגור, היכן לחנך את ילדים, העבודות נהיו קבועות. חשבנו להפסיק רק לזרוק כסף כל חודש על שכירות ולנסות לקנות נכס להשקעה. כי באזור שבו אנו גרים אין מצב שנצליח לקנות כדי לגור (עקב סכום התחלתי נמוך יחסית) ולכן הכיוון הוא לקנות באיזה "חור" (באר שבע? ערד? חיפה?) משהו קטן ואח"כ להשכיר כדי שתהיה הכנסה קבועה מסוימת.
השאלה היא...
מאיפה מתחילים? שנינו לא באים מתחום הכלכלה, וסה"כ עוד "ילדים קטנים" שלא מבינים הרבה.
מה עושים? מה צריך לדעת? מה הפרוצדורה? לאן הולכים? מה צריך להביא/להראות? איפה לברר? חייבים יועץ משכנתאות?
אם מישהו יכול להמליץ על:
בנקים מסוימים שהמסלולים בהם יותר משתלמים.
או על ערים לקנות בהם נכס.
כמו"כ על חברות שמתחזקות בתים מול השוכר תמורת תשלום.
או כל מידע על "אבני דרך" ודומיה
או EMI...
נשמח לשמוע, תודה.
רציתי רק להעיר לגבי המשפט שכתבת ' חשבנו להפסיק רק לזרוק כסף כל חודש על שכירות ולנסות לקנות נכס להשקעה'-
לא מזמן מישהו פה צירף את הספר 'ממינוס לפלוס'- 20140610094618.pdf
בפרק 37 (עמ' 159) יש שם הסבר מפורט למה לפעמים להוציא כסף על משכנתא זה הרבה יותר בזבוז מאשר להוציא כסף על שכירות. כדאי לקרוא שם בפנים..
[אני ממש לא יודעת אם זה נכון גם במצבכם, אבל הגישה הזאת נראית לי נכונה, וכדאי לשקול את הדברים בתשומת לב לפני מגיעים להחלטה]
בהצלחה!
רק קחי בחשבון שאם זה לא נכס שתגורו בו אלא להשכרה
יכולים להיות חודשים שזה יעמוד ריק, יכולות להיות הרבה נסיעות לשם כי צריך להראות את הדירה או לסדר כל מני דברים, יכולים להיות תיקונים וכו'
בקיצור צריך לקחת את זה בחשבון.
כדי לקנות דירה אתם צריכים 30% מהמחיר כהון עצמי ורק 70% משכנתא
לפני שמחליטים על מסלול מסוים בבנק מסוים כדאי ללכת לכמה בנקים ולשאול אותם מה הם מציעים
אם משכנתא צמודה מדד אז סביר להניח שאם כל עחיית מדד תשלום חודשי שלכם יעלה וצריך לקחת את זה בחשבון
אם אתם מתכוונים להשכיר כדאי לדעת שלא תמיד שוכרים משלמים ואם הם מקרה סוציאלי אז יקח לכם כמה וכמה חודשים להוציא אותם מהדירה וכמובן לשכח מהתשלום עבור שכירות
EMI זה לא משתלם ולא לכולם נותנים - תלוי בהכנסות שלכם
אשמח להבין את פשר האקסיומה.
ותודה על התגובות שמחכימות אותי הרבה
קיבלתי במייל פרסום של חברת אבני דרך--שמסייעים ומלווים בתחום הזה.
חוץ מזה שלא מזמן התוודעתי למקצוע- יועץ משכנתא. יש לנו שכן שעובד בזה וכל הזמן שומעים את השיחות טלפון שלו.
לדעתי שווה להשיע את הזמן המחשבה והכסף כדי ללכת על משהו סביר.
אצלנו שליש מההחזר החודשי הולך על ריבית לבנק--זה מלא.
בהצלחה
יצא כבר כמה פעמים שהיינו אצל הוריי בשבת, וגם אחי ואשתו היו, והיא ישבה בשולחן בסעודה מול בעלי והניקה, מכוסה כמובן.
לי זה מאוד מאוד מפריע, וגם לאמא שלי, בעלי לא אמר מילה.
כדאי לי לעשות עם זה משהו? לא רוצה לדבר עם אחי כדי לא ליצור מתח ביניהם, ולא נעים לי לדבר איתה.
פעם הייתה לי מחשבה פשוט באותו רגע להחליף מקום עם בעלי בלי לומר מילה, כדי לרמוז...
רקע- גם אנחנו הורים ב"ה, וגם אנחנו וגם הם מגדירים את עצמנו "תורניים", נוכחי ובוגרי ישיבות, מדרשות ואולפנות.
קיצר,אולי כל עוד בעלי לא מתלונן לא לעשות כלום??
אין לנו ילדים בכלל (מה שאומר הרבה טיפולים שכוללים נסיעות והוצאות)
ואנחנו מרוויחים הרבה פחות ממה שכתבת, יחד (חיים בנס)
כך שאן לנו אפשרות להוציא הוצאות ולקנות דברים נחמדים בכלל.
ועדין אני לא חושבת כמוך. כי ברגע שיש בעל מדהים וטוב יחד עדין עדיף לעבור את כל הקשיים יחד איתו ולא לוותר עליו.
נראה לי שפשוט את צריכה לשנות משהו בחיים שלך, וכבר יהיה יותר טוב (גם בשאר התחומים).
כדאי שבעלך ישתתף יותר בחינוך הילדים (הם גם שלו) ואולי יפרגן לך לצאת עם חברות ערב בשבוע, כשהוא משגיח עליהם.
יש ארגונים לחלק מהבעיות. אולי תוכלו להעזר בארגון כזה? יתכן שיוכלו לממן לך אפילו מישהו שישגיח על הילד מדי פעם ותוכלי לצאת עם בעלך או עם חברה, לא דווקא למשהו יקר או שעולה כסף- מספיק להליכה, אפילו לסתם משהו שיעזור לך לא להרגיש חנוקה בחיים.
וכדאי מאד לחזק את הזוגיות ולהקדיש לה זמן כדי שתרגישי כמוני, שעדיף להיות נשואה לבעל מקסים למרות כל הקשיים, מאשר להיות לבד עם קשיים אחרים. (לפעמים טוב להעזר ביועץ נישואין)
יש לא מעט שיש שני ילדים ב"ה, והבעל מרוויח כך ב"ה. והאשה עקרת בית ב"ה, יש לה מספיק זמן לטפל בבית שלה ובילדים ב"ה, ולא מרגישה "תקועה", ואחד הילדים אינו בדיוק רגיל, ואם ההורים אפילו עוזרים כשיש רק שני ילדים אז היא ממש שמחה בזה..
והן מאד שמחות שב"ה הן כבר לא רווקות, שמה שענין אותן היה ה"רזון" והשיער הפרוע, קל-וחומר הצבוע.. ושהיום הן זוכות ללכת עם כיסוי ראש, שרואים שהן נשואות ב"ה - ושמחות שאינן מאלו שרואות את זה כמשהו "אוטם"...
ולכן, כשהם באים לחתונה - הן מאד שמחות שגם החתן והלכה יזכו לאושר הזה.
ולכן גם פה יש מן הסתם לא מעט שיש להם ילדים עם כל מיני "בעיות" (למי לא..), והם לא עשירים מופלגים בכסף, ואין להם "הכל - ודווקא בגלל זה הם מרגישים שיש להם הרבה מאד.
אז כנראה שהכל שאלה של הסתכלות. ולהיות "מהחבר'ה הנ"ל" - זו פשוט בחירה. בתוך הראש.
אחרי שמבינים את זה - יש מקום לדון איך להקל ולסייע בבעיות ספציפיות אם עדיין יוותרו.
הצלחה רבה.
כי שם מופיעה אמירה כללית, ורק בפנים רואים שמדובר בסיטואציה מיוחדת שעימה אתם (או את לבדך) מתמודדים.
לכן אני הייתי נזהר מהצהרות כאלה.
אם את צריכה עזרה כאן, תמיד אפשר לבקש
[וכן, גם לי יש ילד "יוצא מן הכלל" שסביר להניח שמצבו הרבה יותר חמור משלך, ועוד ילד מנישואים ראשונים שדורש המון כוחות נפש, ועוד אתגרים רבים שה' סידר לנו בסדנא של החיים, וב"ה יחד אנו מגלים כוחות ונהנים מכל רגע] [ואני לא כותב את זה חלילה כדי להתגאות, אלא להראות לאחרים כאן שאפשר גם אחרת]
לגביי פותחת השרשור, כתבת שאת לא יוצאת לעבוד בגלל הילדים....
אגב אני נמצאת במצב שלך כרגע לא עובדת (בעבודה שהיתה לי בשכר מינימום וקצת) ומחפשת עבודה בתחום הלימודים שלי בגלל שנולדה לי בת לפני 7 ח' ולא יכולה להכניס אותה למעון ולכן מטפלת+ צהרון (לגדול) עולים לי יותר מההכנסה (קיבלתי משכורת שעתית ולא חודשית).
לא כתבת בני כמה הילדים שלך אבל לפחות לגבי שנה הבאה כדאי לברר על מקומות שיתאימו לילדייך. יש היום פתרונות גם לילדים "לא רגילים" בגיל קטן מאד וכדאי לבדוק את זה.
לגבי חופשים כדאי לך לבדוק "זכאות" לקייטנות וכד'... אפשר לקחת בייביסיטר בתשלום (זה כנראה יחסל לך את המשכורת של יולי- אוג' אבל ישארו לך על שאר המשכורת...). עצה נוספת: תנסי לעבוד בעבודה שתסתדר לך עם שעות הלימוד של הילדים, מה שיחסוך הרבה בייביסיטרים למשל סייעת וכד'....
(אני מניחה שלא למדת מקצוע ספציפי...)
אם כן, זה משהו אחר......
ובטחון כל יום
וכל הכבוד על ההתמודדות היומיומית שלך. 
אבל אם לא תקחו אחריות על עצמכם- אף אחד לא ייקח.
יש לך אפשרות להמשיך להתלונן על החיים. ואל תסתכלי כמה אחרים מרוויחים. כל אחד וה"תיק" שלו...
ויש לך אפשרות לקחת את עצמך בידיים ולהתקדם מעלה.
קודם כל את צריכה שותף. אני בטוחה שבעלך ישמח להתגיייס למטרה הזאת.
תחשבו על הדברים הבאים:
1. למה בעלך מרוויח ככ מעט? האם יש פוטנציאל עתידי להעלאת משכורת? איך מממשים את הפטנציאל הזה?
2. לכל האמהות העובדות יש פתרון לימי החופשות. אמהות עם 6 ילדים יוצאות לעבוד ומסתדרות. האם את בטוחה שבדקת את כל האופציות לשמירה על הילדים? האם ניסית והתאמצת למצוא פתרון.?
3. אוולי שווה לך לצאת ללימודי תעודה כלשהם על מנת שתוכלי גם את למצוא את עצמך ביתר קלות בשוק העבודה?
3. בקשר לילד המיוחד שלך- האם אתם מקבלים את כל העזרה לה אתם זכאים? בדקתם את הזכויות שלכם?
אני מקווה שנתתי לך קצת רעיונות להתחיל לבדוק ולגשש. אל תסתפקי במה שיש לכם. אתם יכולים להגיע להרבה יותר.
בהצלחה!
אבל את לא יכולה לדעת מה היה קורה לך אם היית רווקה עדיין
הרי גיל לוקח את שלו - שער מלבין ומשקל לפעמים דווקא עולה אצל רווקות כי אין להן סדר יום קבוע
מן הסתם יש הרבה רווקות שלא מצליחות למצוא עבודה או שיש להן בעיות אחרות
אל תאכלי את עצמך.
בטבע של האדם זה שכאשר קשה לו והוא נמצא במשבר ממש - הכל מסביב נצבע שחור. גם הדברים הטובים והיפים. זו לא אשמתך, זה פשוט סימן שבאמת מאוד קשה לך.
מה שנמצא בידיים שלך הוא הבחירה אם לטפל בזה או להמשיך לטבוע בביצה שחורה.
נסי דברים פשוטים על מנת להתאוורר ולהקל - כוס קפה עם חברה, יציאה להליכה בצוותא, דייט משותף. אבל שיהיה על בסיס קבוע ולא משהו ממזדמן. שימי מוסיקה, דברים שקצת יעזרו לך לרומם את נפשך.
באם זה לא עוזר, או שאין לך כח אפילו לקטנות שכאלו, הייתי ממליצה לשקול עזרה מקצועית. מי שטובע לא תמיד שם לב שהוא נמצא בביצה. עזרה יכולה להקל ולהחזיר את האיזון בחיים.
תאמיני בעצמך.
ובהצלחה.
תעשי את זה מהר.
זה נשמע שככ רע לך וקשה ואת זקוקה לכמה שיותר עזרה,
והרגעה.
אני שולחת לך הרבה חיבוקים, ותפילה שה' יראה את צערך ויושיע אתכם בקרוב .
חס ושלום! לא לוקחים ילדים בכזאת קלות....
תראי, המצב שאת מתארת הוא זעקה לעזרה.
אנחנו, עם כל הרצון הטוב, יכולים רק לעודד ולנסות לתמוך...
כמו שאמרו לפני, כשיש בעיה הכל נראה שחור. אני זוכרת שכשאני עמדתי בפני התמודדויות הכל היה נראה לי קשה. ה כל! גם דברים שבכלל לא היו קשורים.
תנסי להבין שאם היית פורמת את כיסוי הראש - זה לא היה משנה את המצב בכלל, אלא רק מזמן לך עוד כל מיני בעיות...
את בטוח זכאית להמון הטבות.
בקשר להכנסות של בעלך - האם זה מצב קבוע או שהוא בתחילת דרכו המקצועית?
האם לך יש מקצוע?
אם תפרטי יותר אולי נוכל כולנו לתת לך עצות מניסיוננו הדל.
ילדים זה קושי עצום ולחץ כלכלי זה ממש "עוזר" לצבוע הכל בשחור,
אבל אולי יש דברים יפים בחייך שאת רוצה לספר לנו? זה יכול לעזור לך אם תעשי גם רשימה של הדברים החיוביים.
ודבר אחר,
זה לא חוכמה להשאר כל החיים רווקים, ללא ילדים וללא התמודדויות - כמעט כל התקדמות אמיתית מלווה בקושי אמיתי.
בהצלחה!
ארץטרופיתיפהדבר ראשון - 5000 ללא מקצוע זה יפה מאד.
נוסף, תסתכלי על הפן החיובי - הוא התחתן ולקח ועדיין לוקח אחריות על החיים שלו. בתור אחת שחולמת להוריד כיסוי ראש - כדאי שתדעי שאצל בנות עם כיסוי ראש לקיחת אחריות בגיל נורמלי (פחות מ30 ) זה הרבה יותר נפוץ מאשר אצל אלו שבלי כיסוי ראש
דבר נוסף - יש בינכם תקשורת וזה הדבר הכי חשוב!!!! לפני כן היהשמח, כי השי"ת יודע למי לתת אלו חיים ואתם הספקתם לבנות משהו יפה ב"ה ועכשיו אתם תהיו זוג עם אתגרים, שזה די מבאס אבל השכר של זה ענק.
חכי לגיל 40-50 ותראי איזו זוגיות יפה תהיה לך בע"ה. את תודי להשם על כל קושי שעברת, נראה לי.
דבר שלישי - הערה . אל תגידי על בעלך דברים כמו "קביבל שכל"... אני הייתי נעלבת (אל תגלי לו, יכול להיות מאד שוא לא נעלב.) . כדאי מאד להזהר בכבוד מי שאת הולכת בע"ה לחיות איתו עדי עד
דבר אחרון, יפה שלא שייך מטלפת וכו'. אבל אל תקחי את זה בטוח. שלא יימאס לך מחר ואז תחושי אשמה...
בהצלחה! עדכני אותנו
היית מוכנה להיות רווקה ולא להתחתן עם בעלך?
עזבי עכשיו את המצב הכלכלי המטריד וכל המסביב...
קשר פשוט בין בעל לאישה, לאן זה נעלם? איפה הזוגיות?
כדאי ממש לחזק את הזוגיות שלכם כי זה מה שיחזיק אתכם במצב הזה ובכלל, בכל מצב בחיים! תשקיעו אחד בשני! זה לאו דווקא
הוצאה כספית! תמצאו זמן לצאת קצת, לא לבית קפה או מסעדה יקרה אפילו סתם סיבוב בחוץ...
פשוט תמוה לי ששרשור בו את מספרת על מצב כלכלי לא משהו וילד "מיוחד" את קוראת לו - להיכנס לנישואין זו טעות.
נישואין, מעבר למשפחה וניהול כלכלה- זה בראש ובראשונה זוגיות ואהבה,
אני באמת באמת מאמינה שאם שם יהיה לכם טוב- הכל ייראה אחרת בע"ה!!
מאחלת לך המון ברכה והצלחה!!!
יותר כיף, זה העוגן והמשענת שלנו ומשם שואבים כוחות להתמודד עם הכל, כשיש בן זוג תומך ואוהב!!
האיש מובטל כבר תקופה. ממש לא ציפינו לאבטלה ארוכה כ"כ. הוא כבר שנים מחפש עבודה בתחום,גם תוך כדי עבודה בתחום ליד(כמה שנים..) ולא מצליח, היה בראיונות בכל הארץ, אני חושבת שהוא היה במאה ראיונות אולי. או קרוב לזה. גם מקומות שהיה נראה שהלך מצוין,כל הסיכויים לטובתו,בסוף זה נפל. מרגישים כאילו הוא "שרוף" בתחום,רואים את הקו"ח שוב ושוב וכבר אף אחד לא מתקשר. וגם עבודות "פושטיות" רק כדי לצאת מהבית,להרוויח משהו-לא מוצא,מי יקח אקדמאי להיות פועל?
יש לנו כמה ילדים קטנים, אנחנו בשכירות ובמצב הנוכחי זה ממש לא לעניין להשאר באותה דירה או באותה עיר. (מבחינת עלויות הדיור) אנחנו פשוט נאכל את החסכונות וחבל. אבל מה עושים?לאן לעבור? לי יש עבודה טובה,וסיכוי טוב למצוא עבודה בדי הרבה מקומות. ועדיין זו לא המשכורת המשמעותית בבית (כלומר בתקופה שהוא עבד הרוויח הרבה יותר ממני).ומה איתו? האם כדאי להתייאש מהתחום, לוותר, לנסות להתחיל מאפס בעבודה אחרת פשוטה מאוד. או לגייס עוד כספים והלוואות ,לעבור למקום הכי זול שנוכל ושהוא יילך ללמוד עוד משהו שנה-שנתיים ,ואולי מזה תצמח הישועה. כמובן שמעבר דירה כשלעצמו הוא חתיכת פרויקט, וגם עולה די הרבה כסף...
תרדו מהעניין של "מי יקח אקדמאי להיות פועל"... היום אין עבודות לאקדמאים. יש מלללא אנשים עם תואר שני שעובדים כפועל ומרוויחים יותר ולחות יש עבודה.
אני לא הגישה של להוריד בהוצאות, אלא בגישה של להעלות בהכנסות.
זה מאד תלוי גישה, אבל לי יש מין פחד כזה להכנס למצב שאני הולכת ומצטמצמת...
בהצלחה!!
דווקא לא הייתי ממליצה על להשקיע עוד כמה שנים בלימודים אפילו אם זה רק שנה-שנתיים. זה המון! זה שנתיים להתפרנס תוך כדי לימודים ולפרננס גם אישה וילדים... זה לא פשוט!
מגייסים עכשיו שוטרים וסוהרים-כדאי לבדוק! זו עבודה מכובדת שמכירים בתואר האקדמי שלך ומתגמלים אותך בהתאם.
הדרישות לא גבוהות, במיוחד בשב"ס-לא מחפשים שם אנשים בכושר.
בהצלחה!
גם אנחנו מתמודדים עם זה. אוף! זה קשה.
יש תוכנית איך מסתדרים אם לא בלי החסכונות. יותר זול לשלם על מעבר ואח"כ לגור בזול מלהמשיך לשלם שכירות גבוהה
נכון חלקית. המעביד משלם סכום מסוים מעצמו ובמקרים מסוימים גם מהפנסיה.
אם את יכולה להסתדר בלי הכסף, עדיף לשים אותו בחיסכון שיצטבר לך במשך השנים לסכום נאה.
נתון לבחירתך.
אגב, את רווקה? אם כן, את מוזמנת לפנות באישי לגבי עוד משהו שקשור לעבודה.
בכל חודש המעסיק מחויב להפריש לך לפנסיה וגם את מפרישה.
חוץ מזה יש עוד הפרשה שהמעסיק מפריש והיא לפיצויים כדי שאם יום אחד הוא יצטרך לשלם לך פיצויים אז זו לא תהיה לו הוצאה גדולה מדי בבת אחת אלא הוא כבר שם חלק מהכסף בצד.
ביום שהוא אכן צריך לשלם את הפיצויים הוא עושה חשבון כמה סה"כ אני צריך לשלם מפחית מזה את מה שהצטבר בקרן פנסיה תחת הכותרת פיצויים ואת השאר משלם לך (אם חתמת על סעיף 14 החשבון טיפה שונה, אבל הרעיון זהה)
אגב: האחוזים להפרשות בשנת 2014 הם:
עובד 5.5%
מעסיק 6%
פיצויים 6% (ישנם מעסיקים שמפרישים 8.33% שזה אחוז הפרשה מלאה)
מקווה שעזרתי לך.
אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת לשאול בכיף
את הכסף של הפיצויים שנמצא בקופת גמל את יכולה למשוך- הליך פשוט מאוד מול חב' הביטוח בה הופקדו הכספים.
או לחילופין שיעבירו לך אותו לכספים שאת צוברת לפנסיה.
מה עושים כשהילדים לא באים לאכול בזמן של ארוחת הערב?
אני מודיעה מראש שאני מכינה אוכל, שעוד מעט אוכלים, שעכשיו התחלנו לאכול... והגדולה (בת 3.5) לא באה לאכול. אחרי רבע שעה או יותר היא באה, ואוכלת לסירוגין.
אם לא אתן לה לאכול, היא תאכל רק לחם וביסקוויטים, וזה בסדר גמור מבחינתה (ומבאס לי שלא תאכל אוכל יותר מזין).
מה לעשות?
אצלנו אוספים את הצעצועים ואז יושבים לאכול.. אז אין להם משחקים שיעסיקו אותם.. והם באים..
אני מכינה את ארוחת הערב, מסדרת יפה את השולחן.. וכשהם רואים אותו ככה מסודר עם האוכל זה ממש עושה להם חשק.. והם אוספים איתי יחד את הצעצועים ואז יושבים לאכול.. (אני באופן אישי גם נותנת להם אחרי האוכל לראות כמה שירי ילדים במחשב, אז זה בהחלט מדרבן אותם לאכול.. זה לא בתור "פרס", אלא משהו שעושים אחרי האוכל, ואם לא אוכלים אז אי אפשר..)
אמנם אצלי בשניה שאני מכריזה שיש אוכל ה-כ-ל נעזב והם רצים לשטוף ידיים ולשולחן - חבורת אכלנים בלי עין הרע. בפועל הם לא אוכלים המון אבל בזמן של ארוחת ערב הם מורעבים כבר.
בזמן שאני מארגנת את הארוחה הם מסדרים ואז גם אין משחקים שמושכים אותם.
ואני פשוט לא מרשה לקום. מי שקם זה ישר למקלחת. אחרי פעם אחת לכל אחד מהם זה לא קרה יותר (רק לקחת אותם למקלחת ולהתחיל להפשיט והם רצים חזרה לשולחן ולא קמים יותר)
אני נשמעת אמא קשוחה, אבל אני ממש לא, פשוט נושא הארוחות הוא נושא שחשוב לי. אי"ה כשהם יגדלו קצת וארוחת ערב תוכל להיות קצת יותר מאוחר זה יהיה ארוחה משפחתית עם כולם וחשוב לי שההרגלים יהיו כבר מעכשיו
לא לצפות שתבוא לבד.
ואם היא קמה, סימן שסיימה לאכול ואפשר לפנות לה את הצלחת ולהתקלח
יש לי שני תאומים בלגנסטים ואוכל לא ממש נכנס לפה יותר לרצפה ובכלל לא כל כך מתלהבים מאוכל צריכה להכריח אותם לאכול אחרי הרבה מאמצים הפכתי שינוי בראש את שעת האוכל למסיבה האוכל קלסי כמובן אבל המוזיקה ברקע כולם סביב שולחן וכלי צבעוניים אאהה והשיא מצאתי פתרון לכל הבלגן כל אחד מהילדים בגיל אחר וקשה להשגיח לפעמים הקטן זורק פתאום את הצלחת לרצפה מצאתי פתרון יצירתי מומלץ מאוד שהציל אותי נקרא מצמיד הקסם מחזיק את הצלחת במקום איך לא חשבו על זה קודם
ברוך ה אני רואה ניסים שעה הייתה טעונה הפכה לשמחה ונעימה חפשי פתרונות יצירתיים בהצלחה
דבר ראשון, אין משחקים בזמן האוכל.
תכיני אותה כמו שאת עושה, ותוסיפי שכשיגיע האוכל נצטרך לאסוף
(יש זמן רק לעוד משחק אחד/מגדל אחד של קוביות/פריט אחד בציור ואז קמים וכדו')
זמן האוכל אין משחקים
תודיעי שאם היא לא באה, אין אוכל
וכמובן, כשמסתיימת הארוחה המטבח נסגר ולא אוכלים עוד כלום עד הבוקר.
(בטח לא ביסקויטים!)
בימים הראשונים יהיה יותר קשה, ככל שתהיי יותר בטוחה בדרכך ובכך שזה הדבר הנכון עבורה,
לאט לאט יהיה יותר קל וברור לכל הצדדים שצריך לקום עכשיו לאכול.
אם קמים מהשולחן זה סימן שהארוחה נגמרה
(כמובן, בימים הראשונים תני "התראה" שאם היא קמה וסיימה את מרימה את הצלחת)
בהצלחה!
מתעניינים במגורים באזור.
מה אתם יודעים? אנחנו מתעניינים במעבר בעיקר בשביל חברה תורנית יותר לנו ולילדים שלנו ובית ספר תורני.
כל כך הרבה קנו שם שאין לך מושג מה ייצא מזה...
יש לנו שני חדרי ילדים, ב"ה, וכרגע הם מתחלקים לחדר שינה ולחדר משחקים. בחדר השינה ישנים הילדים (בני 6, 5 ותאומים בני שנתיים), ובחדר משחקים נמצאים כל המשחקים.
מצבו הכמעט תמידי של חדר המשחקים הוא אי-סדר ובלגן. אמנם כרגע זה לא כל-כך נורא, אבל בעזרת ה' בשנה הבאה נעביר את הגדולה, שעולה לכיתה א', לחדר משלה, וכך יהיו לנו שני חדרי שינה, שאי אפשר להשאירם מבולגנים במשך הלילה.
אז שאלותיי:
* כמה משחקים ילדים בגילאים האלה צריכים? מאיזה סוגים? כל פעם כשאני חושבת שיש יותר מדי משחקים (ומכאן הבלגן), אני לא מצליחה למצוא על מה אפשר לוותר. (וכן ויתרתי על חלק - העליתי למעלה כדי לבצע תחלופה שתשמח אותם כמו משחק חדש).
* איך מלמדים את הילדים לסדר ולהיות אחראיים על הסדר? אני מדברת על הגדולים, כי בני השנתיים עוד לא בעלי הבנה (כ"כ) בעניין.
* מתי השעה הטובה ביותר ביום לסדר את החדר? הם אוכלים בערך בשש בערב, ומכאן כבר מתחילה ההתארגנות לשינה, והם כבר עייפים מכדי לסדר. לעומת זאת, לפני כן הם משחקים בלי הפסקה, וקשה לקרוא אותם לסדר...
* האם נכון להבטיח פרסים על סידור החדר? באיזו מידה?
תודה לכל ההורים המנוסים! 
גם אני בבעיה דומה אבל כמה טיפים שאצלי עזרו (כל עוד הייתי עקבית...)
קודם כל, אולי כדאי להעביר את שני הגדולים ביחד לאותו חדר
וכך תוכלי לשים שם את כל המשחקים המתאימים לאותו גיל.
הרי שנה אח"כ גם הוא יעלה לכיתה א' והצרכים שלו שונים משל בנות השנתיים...
לגבי המשחקים-
נראה לי שבמשפחות עם הרבה ילדים קטנים ב"ה,
קשה לשמור על סדר מופתי.
אבל כמה טיפים:
- לי יש בחדר ילדים 4 עמודות של מגרות כתר. מאד קל להוציא, לשחק, לאסוף ולהחזיר למקום.
אני שמה שם את כל המשחקים המתפזרים: לגו, דופלו, רכבות, מכוניות, חיות, כלי מטבח, הרכבה, רעשני תינוקות ועוד.
- הכלל שצריך להיות: מיד שמסיימים לשחק- מסדרים את המשחק ורק אז אוספים עוד אחד!
(משננת גם לעצמי, כי לי אישית קשה לעמוד בזה).
לדעתי אפשר לתת פרסים- אני הכנתי לילדים טבלת מדבקות על סידור משחק, תיק במקום וכו'
וכל ילד מדביק כשהוא עושה זאת. סיכמנו שאחרי X מדבקות יקבלו פרס קטן.
חשוב לי להשריש להם הרגלי סדר מגיל צעיר
ולאחר שיתרגלו כבר לא יצטרכו מדבקות אלא יעשו זאת באופן טבעי.
- משחקים שמאד מבלגנים ואת מרשה רק בזמנים מסויימים,
לשים במדפים עליונים שלא יגיעו לשם לבד...
- כשמסיימים לסדר- רגע לפני ארוחת הערב, אנחנו מסדרים מהר ביחד,
ואם אכן הקפדנו לא להוציא הרבה מידי משחקים
זה הולך ממש מהר...
כדי שיהיה יותר מסודר- עדיף קופסאות גדולות/מיכלים/מגירות פלסטיק גדולות שאפשר בקלות ומהר לדחוף הכל בפנים מאשר שלכל דבר יש קופסה משלו ולוקח שעות למיין...כמובן לצעצועים שבפני עצמם, כגון פאזלים- חשוב שתהיה קופסה נפרדת, אבל לצעצועים גדולים יותר, בובות, כדורים וכו' כדאי מקום כזה שאפשר פשוט לדחוף לקופסה וזה מסודר בתוך משהו ולא זרוק על הרצפה. לילדים זה קל יותר, זה לא יעייף אותם, ולך...
וכן- לתחיל נניח ב-17:30 לסדר את החדר. ולא לוותר להם, שיבינו שזה שלהם, ועליהם לשמור על הצעצועים בצורה שיהיה נעים להם להיכנס לחדר כל פעם...פחות כדאי פרסים כי זה טריוויאלי לסדר מה ששיחקת בו, כדאי יותר שתדרבני אותם במילותייך וזה יגרום להם למוטיבציה, למשל- אני רוצה לראות מי אוסף 5 דברים ומחזיר למקום!! עכשיו- את כל הבובות! עכשו כל מה שבצבע ירוק... להפוך את הסידור לכיף, תחרות אפילו... בהצלחה!
אני ממבקשת מהילדים לא להוציא שני משחקים בו זמנית (הכוונה למשחקי קופסא או קלפים). שיחקתם? תאספו, ורק אז תוציאו משחק חדש. אחרת המשחקים מתערבבים אחד בשני.
התחפשתם בתחפושות ועכשיו אתם רוצים לצייר? אין בעיה, תחזירו את התחפושות ואז תשבו לצייר.
לא תמיד אני מצליחה להקפיד איתם, אבל לפעמים דווקא מצליח לי.
בקשר למשחקים של הקטנים, להם פשוט קניתי מגרות ענקיות של כתר ואני זורקת הכל לבפנים בלי למיין. במילא זה לא משנה להם....
רק הבהרה: הגדולה בת והשאר בנים. משנה הבאה נעשה חדר בנים וחדר בנות (או בת... בע"ה יצטרפו עוד!).
כנראה שהבעיה העיקרית היא שאני לא כל-כך נמצאת איתם כשהם משחקים (אני בהיריון, ושוכבת הרבה, לא לידם).
אבל ננסה לפחות את הדרך של סידור כל המשחקים חצי שעה לפני ארוחת הערב.
תודה!
אז ניסיתי שיהיה מסודר,
אך ידעתי שבתקופה הזאת הבית מבולגן ואין מה לעשות...
וטיפ נוסף שמתאים רק לגדולים- להעביר את האחריות אליהם.
אני אמרתי לגדולים שלי (בני 4.5, 6) שתפקידם לסדר לפני ארוחת הערב.
כמובן שבזמן המתאים הזכרתי,
אך כשלא שיתפו פעולה הודעתי שמשחקים שלא יסודרו ואני אצטרך לסדר לבד בערב
אני אשמור עליהם אצלי בחדר ולא יוכלו לסדר על שיגדלו ויהיו אחראים מספיק.
אצלי זה בדר"כ עבד טוב.
(ובאמת פעם אחת לא סידרו ולקחתי את המשחק,
החזרתי אותו רק לאחר התחייבות שלהם...)
אם הם רוצים עוד משחק, אז צריך להחזיר משחק אחד. עד שלא אוספים, לא מוציאים משחק חדש.
הילדים אוספים, אם לא אוספים (מה שלא קורה) אז לא יוכלו להוציא משחק בפעם הבאה. המשחק ימתין בפינת החדר עד שיאספו אותו (כל עוד לא אספו, לא יוכלו להוציא אחר)
חצי שעה לפני ארוחת ערב, מתחילים לאסוף משחקים ולסדר את החדר.
לא מחלקת פרסים על איסוף משחקים, אני לא חושבת שזה נכון.
כן חייבים לעבוד על הטינה שבלב ולרסק אותה לרסיסים,
במיוחד אם מדובר בקרוב משפחה.
בהצלחה רבה.
ואת הקטע עם הפריצות והכסף תשאירי בצד,
נראה שבמקרה המתואר הם לא שיקול אלא רק תפאורה לאותה טינה.
^~א.לאו שבעלך ילך לבד, יגיד מזל טוב ואז ילך אם זה ממש לא צנוע
אבל ככל שנפגשים יותר עם משפחה, ככה יש יחסים יותר טובים.
והיחסים הכי טובים עם האנשים הכי צדיקים - לא יתקרבו לעולם ליחסים עם משפחה שהיא לא צדיקה כביכול.
השם ית' ידע בדיוק לאיזו משפחה הוא מכניס אתכם ולאיזה ניסיונות - תחשבי מה השי"ת היה רוצה שתעשי
לא פשוט...
בהצלחה!!!!
מגיעים, אומרים מזל טוב, מתפעלים מהתינוקת, יושבים אוכלים משהו והולכים.
יותר למקד מחמאה על העשייה שלו ולא על-כך שהוא נולד יפה,
אז לומר "איך התלבשת יפה" " בחרת בגדים תןאמים" אדרבה, לחנך לנקיות ולאסטטיקה,
כמובן, להחמיא גם על דברים חשובים יותר, כמו לימוד תורה או התנהגות או ציונים וכו',
חשוב מאד וזאת צריך לעשות כל הזמן אבל זה לא סותר את החינוך לנקיון ואסטטיקה,
אסטטיקה היא לא שטחית בכלל בתנאי שאינה הופכת לעיקר החיים.
כל היום אומרת לילדים-
יפיוף, חתיך...
אבל-
אני אומרת גם- צדיק שלי, צדיקוש, ילד שמתנהג כ"כ יפה, ועוד..
והוא יהיה מספיק בוגר בשביל לדעת את זה ולא תהיה אפשרות לעבוד עליו?
ומה אם הוא יראה אנשים שלא זכו ליופי, הוא יחשוב שהם מסכנים, בניגוד אליו שב"ה, כמו שאמו טרחה להדגיש לו, זכה להיות יפה?
נראה לי שמכל הבחינות, עדיפה השיטה שהציעה "הורות משמעותית". גם לחזק את הבטחון, עדיף בדברים שתלויים בבחירתו של האדם, כך הם לא יכולים ללכת לאיבוד, וגם זה מעודד אותו להמשיך.
אבל שסתם אומרים לילד כל היום איזה חתיך זה די טיפשי בעיני
יש מספיק נושאים יותר חשובים למחמאות.
אבל האמת שאולי זה לא רק הקטע של היופי כי גם להגיד סתם לילד כל היום צדיק שלי זה לא עושה לי תחושה טובה.
אם עשה מעשה טטוב וכו אז ברור שמתאים לפרגן
וגם אם התלבש יפה והשקיע אפשר להגיד שהוא יפה
בקיצור אני בעד מחמאות לעניין ולא סתם התלהבות בלי תוכן.
"איזה חתיך אתה".. מחנך לשטחיות וזולות לדעתי.
שייך להגיד, במידה מידי פעם, בחביבות ואהבה, איזה יופי אתה נראה.
אבל לילד ממש קטן - כמו שציינת אח"כ - הרבה יותר מתאים: חמוד, מתוק.
בהיות שה"יפה" מבטא לפעמים רגש של אמא אליו (מה לעשות אצל אימהות - נשים - ה"יפה" זה משהו..) אפשר גם מידי פעם, לא בשבילו אלא בשבילה.. וממילא הוא מרגיש גם שהיא רוצה להגיד לו שהיא אוהבת אותו.
אבל לבַת קצת יותר גדולה, ובוודאי לבנות מתבגרות, בוודאי יש מקום לומר, כמה שאת יפה; או, נראית יפה. בחביבות ובמידה לקטנות יותר. ולגדולות יותר, בהערכה וב"נדיבות". אבל תמיד העיקר צריך להיות על הצד המידותי. כמה שאת/ה טובה. עוזר/ת. מתחש/ת וכו'.
ענ"ד.
אני אף פעם לא חשבתי להגיד לילדים שלי שהם יפים, ואפילו מעט צרם לי כששמעתי אמהות אחרות מחמיאות לילדים שלהם שהם יפים. גם לי זה היה נראה כמו חינוך לחיצוניות. אבל אז הייתי בשיחה של מישהי ששינתה לי את נקודת ההסתכלות בכל מיני "עיניינים חיצוניים", וממנה הבנתי שחשוב מאד להגיד לילדות שהן יפות. בנות צריכות לשמוע את זה. ואם הן לא ישמעו את זה ממני, אז הן עלולות לחפש את זה אצל נערים אחרים שיגידו להן...
חשוב ביותר לדימוי העצמי של הילד.
איזה כיף לילד שיודע שהוא הכי יפה בעיני אמא.
אבל כמובן, כמו שאמרו לך, יש להחמיא לא פחות גם על תכונות אופי.
אז לא ידעתי שאני יפה! והיתי ילדה מאוד יפה,
בגיל ההתבגרות שמעתי מאחרים שאני יפה. אז שאלתי את אמא שלי , והיא ענתה- אז מה...
חשבתי שהריסים שלי זה משהו שצריך לקצר(טוב שאמרתי לאימי והיא הודתה שריסים זה יפה ולא מקצרים אותם...)
חבל מאוד שלא אמרו לי. אני בטוחה שזה היה מוסיף מאוד לביטחון העצמי שלי.
עם זאת הייתי מסייגת.
דוגמא לכך-
היו לנו שכנים שכל הזמן היו אומרים לילד שלהם כמה שהוא יפה וחתיך והעיניים הירוקות שלו מהממות...
הוא היה ילד לא מחונך בעליל. מנופח ואגואיסט.
לכן מצד אחד חשוב להגיד מידי פעם. אבל לא רק זה ולא כל הזמן, להדגיש מחמאות על פנימיות.
מישהי אמרה שאמא שלה תמיד אמרה לה-"תהיי טובה וחכמה"
וזה עזר לה- כשנהרס לה חלק בגוף וזה השפיע לה על המראה, המצב לא היה אבוד, היא אולי לא נראת מושלמת, אבל היא עדיין יכולה להיות טובה וחכמה.
אני אומרת לילדה בסגנון של איזה יפה את יודעת/איזה נחמד את שרה
כשעבדתי עם ילדים אז הדריכו אותנו פחות להדגיש את הצד החיצוני
למשל גננת או מורה, לבין מחמאות של אמא ואבא.
גננת באמת לא צריכה להחמיא על חיצוניות, לעומת זאת הורים חייבים להחמיא (גם) על חיצוניות.
ככה גדלים ילדים בריאים בנפשם ובעלי בטחון עצמי.
אמא שלי תמיד אמרה (ועדיין אומרת) שאני יפיפיה. ברור לי שזה לא באמת ככה 
, אבל זה נתן לי הרגשה נהדרת כל השנים, שאני היפה ביותר בעיני אבא ואמא שלי.
אם את הילדה זה כרגע לא מענין אני לא רואה שום סיבה להכניס לה רעיונות לראש אלא ללמד אותה להיות מוערכת לפי תכונות וכישורים פנימים שזה משהו קבוע
אני לא חושבת ש*חייבים* להחמיא על יופי. ועם זאת, מאוד ראוי בעיניי כן להחמיא על יופי.
למה? כי אם זה לא בא מההורים, מאוד מאוד קשה להטמיע את זה בעצמך, בכוחות עצמך.
יש הרבה מאוד דברים שאני רואה על בעלי, שהוריו לא החמיאו לא עליהם בתור ילד, ומאוד חסר לו ביטחון עצמי ותחושת ערך עצמי. ברור שאני, כאשתו, יכולה לחזק לו את זה. אבל זה לעולם לא יהיה טוב באותה במידה כמו שזה היה יכול להיות אם הוא היה מקבל את זה בילדות, מהם.
ברור שכל דבר צריך להיות במידה, ושלא צריך להתייחס רק או בעיקר ליופי. אבל כן נכון וראוי להתייחס גם לזה.
שהורים צריכים לתת מחמאות, זו אסכולה חינוכית.
את יכולה לקבל אותה או לא.
אם לא נראה לך שייך- אל תתני לה.
הילדים שלי יודעים שהם הכי יפים, חכמים, מקסימים, מוכשרים, טובים ומוצלחים.
(והם באמת כאלה 
).
ומה מענין אותה או לא ולא ברור לי איך הסקתם ממה שכתבתי שהיא לא מקבלת מחמאות אלא שכל דבר בזמנו וכשיבוא הזמן שהיא תתחיל להתענין במראה חיצוני אתיחס לזה,מצטערת אני לא מגדלת ילדים לפי אסכולות
באות מעולם תרבותי שממנו (כך נראה לי) מסתייגים.
"חתיך" היא מילה שאותי אישית מרתיעה ונשמעת לי זולה.
אני כן חושבת שאפשר להשתמש במילים עדינות ומדויקות יותר. "יפה שלי".
אבל גם- לא טוב שכל הכינויים לילדים הם בענין המראה. אם כל הזמן ילד ישמע את מילת החיבה "חתיך" הוא יבין שזה הכי חשוב וטוב. אם "יפה" בא ביחד עם "מתוק, חמוד טהור, נשמה" ושאר ירקות כאלו אז זה כבר יוצר אוירה אחרת לגמרי.
בתור ילדה שהיתה יפה מאוד אבל גם מלאה,
לא ראיתי את זה שהייתי יפה, אלא רק את שהייתי מלאה (ולזה אמא שלי כן התייחסה...)
רק כשגדלתי, התחלתי לקבל מחמאות מאחרים שאני יפה ורק אחרי שהתחתנתי, התחלתי להאמין שאני באמת יפה.
חבל, זה היה נותן לי הרבה יותר ביטחון עצמי אם הייתי חשה בזה קודם...
(כמובן לא להגזים, אבל גם זה חשוב, והותן, בעיקר לבנות, ביטחון. אני גם לא חושבת שצריך להגזים ב"איזה גאון אתה" וכאלה, זה הכל מתנות מאת ה' יתברך שאנחנו שמחים בהם, אבל כדאי לעודד את הילד לראות את המתנות שה' שלח לו ולשמוח בהם)
פשוט יש במילה הזו משהו זול ושטחי
אבל יופי שהשם חנן אותה\אותו - למה לא לחזק את הילד על זה?
לתת לו בטחון עצמי באיך שהוא נראה, לא בקטע חיצוני אלא בקטע אישי - יש גילאים שזה נהיה מאוד חשוב להם, ואם הילד יודע את זה על עצמו מגיל קטן הוא לא צריך אישורים חברתיים כל הזמן, הוא פחות ינסה להתבלט - כך לעניות דעתי.
כמובן הכל במידה...
יש לי חברה שיש לה ילדה ממש יפהפיה, אבל היא נגד להחמיא על זה
הילדה גדלה מאד נחיתית בקטע של יופי כי אמא שלה כל הזמן רק אומרת לה שיש לה יופי פנימי וזה מה שחשוב
(מי אמר? אשה כן צריכה להיות נאה ומטופחת, זה לא סותר צניעות)
כמובן גם להחמיא הרבה על תכונות טובות, מעשים טובים, התקדמות שילד עושה וכד'
ברור שלא לשים את הדגש על חיצוניות...
אלו ילדות של דור הגאולה...
אני קראנו את כל הספרים, נהיינו מבולבלים מרוב הגישות
ממליץ למצוא מדריכה טובה, סדנא טובה וללכת אתה עד הסוף
אישית, אישתי מאוד התחברה לרבנית אהובה צוקרמן
נראה לי יש לה סדנאות באזור המרכז
'איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו' של אדל פייבר ואלן מייזליש- ספר מצויין שנותן כלים מעולים וחשובים להתמודדות עם ילדים (ובכלל לתקשורת בריאה עם אנשים). יש עוד כמה ספרים בסדרה, אבל נראה לי שהספר הזה הוא הכי מרכזי, ונותן את כל הכלים בצורה מסודרת.
[אני לא אומרת לקנות אותו במקום ללכת לסדנה, אלא שאם אתם מחליטים לקנות ספר, כי סדנה מידי יקרה, או שאין סדנה מתאימה באיזור, אז נראה לי שזה ספר שיוכל מאוד לעזור].
"הספר שהוזכר - "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו..."
אני לקחתי אותו פעמיים מהספריה העירונית - זה לא עלה לי כלום.
בנוסף שמעתי השתלמות מטעם בית הספר שבו אני מורה - בגישת שפר - אבל אני לא יודעת כמה זה עולה בחוץ. האמת, קצת יצאתי מבולבלת, אבל בכל זאת נתן לי כלים טובים וגישה יותר רגועה.
על רגל אחת מה שזה נתן לי - להבין שהילד טוב ביסודו ורוצה לשתף איתנו פעולה. וכשהוא מתנהג אחרת זו תחפושת - שהוא שם על עצמו. הגישה טוענת שהמטרה של הילד היא להרגיש שייך להורים. לפעמים, אצל חלק מהילדים, הוא בטעות חושב שכך מקבלים את השייכות. לזה פחות התחברתי (כנראה כי לא הייתי במפגש שבו היא הסבירה את זה לראשונה...). בכל מקרה, ההבנה הזו שזה לא הוא האמיתי, האמון הזה בילד, מקרינים לילד והוא נרגע. בשעת התפרצות של הילד מה שהכי חשוב זה לומר לעצמך - זו תחפושת! הוא עושה את זה כדי למשוך אותך להתייחס אליו. אפילו אם ההתייחסות הזו שלך כלפיו לא נעימה בכלל (צעקות ועונשים) הוא מעדיף את זה כי כך הוא מרגיש עד כמה אכפת לך ממנו. אבל אם מצליחים "להתנטרל" - להסתכל כצופה מבחוץ - אפילו לחייך לעצמך חיוך קטן על התחפושת - לא לכעוס באמת (עבודת המידות) כי מבינים שזו תחפושת והוא רק עושה הצגה לכבודך, אז מגיבים מתוך סמכותיות רגועה. ואז בע"ה הילד ירגע כי הוא לא ירגיש שקיבל את מה שציפה מההתנהגות שלו.
המנחה גם הדגישה את עניין העין הטובה, שאם מסתכלים על משהו בעין טובה - מחפשים להתמקד בטוב ועליו לשים את הדגש - הטוב גדל (וזה נקרא ברכה). ואמא שרק "מחפשת" איפה להעיר לילד על בעיות - היא יכולה להעצים את ההתנהגויות הבעיתיות.
המנחה גם דיברה הרבה על כך שההורה צריך להרגיש כמגדלור שהילד רוצה להנות מאורו ולהתקרב אליו, להצטרף אליו. היא טענה שתרבות המערב יצרה מצב שבו ההורה מרגיש שהוא צריך להצטרף לילד. שמים את הילד במרכז. וזה לא אמור להיות כך ומוליד בעיות. הילד צריך דמות סמכותית שבטוחה בעצמה. היא חיזקה אצלי מאוד את הסמכות. (בעלי טוען שעברתי שטיפת מח...) היא חיזקה בכך שאמרה שההורה לא טועה מבחינת הילד. (תנסי להיזכר בך בתור ילדה מול הורייך) - כי הילד לומד מההורים איך מתנהל העולם ואיך מתנהגים במצבים שונים. לכן לא צריך ייסורי מצפון ורגשות אשמה (שרק מזיקים) שמובילים להססנות וחוסר שליטה במצב. מה שהחלטת - זה מה שצריך שיהיה. (כמובן שאפשר להחליט להתחרט, אבל לא מתוך לחץ, אלא הבנה מחודשת....)
סליחה שיצא ארוך. מקווה שיועיל למישהו.
אם יש שאלות, אשמח לענות ...
בסגנון עכשווי ולא כמו הפילוסופים של פעם...
ודווקא אם את חולמת זה טוב, אולי זה עוזר להפנים...
ודווקא במבוא לספר הן כותבות שעדיף לקרוא כל פעם רק קצת...
ובנוסף יש בספר (איך לדבר כך ש..) קומיקסים מעוררים שמדגימים מצוין ואפשר לעבור רק עליהם לדעתי. ויש גם קטעים של הורים שואלים - כמו שו"ת...
בהצלחה!!!
עברתי סדנא שלה דווקא במרכז הארץ.
היא מעבירה שיעורים בנושא חינוך ילדים- בסיסי בעיני.
כדאי לברר איפה היא מעבירה את הסדרה הבאה ולהצטרף.
לכל נשות ואימהות הגברברים היקרות,
אשמח לשמוע מבעלות ניסיון המלצות לרכישת מכונת גילוח ראש (ביתית) לגברים, חשוב שתהיה איכותית, נוחה לשימוש, שתחזיק לאורך זמן ועם כל התנאים האלו, גם כמה שיותר זולה..
תודות רבות!
אצלי היא מחזיקה כבר לא מעט זמן ועושה עבודה טובה
מה הטווח מחירים?
שווה יותר מחו"ל?
והוא מאוד מרוצה ממנה.
קטנה וקלה יחסית.
נטענת.
בעלת 4 ראשים פעילים שונים (תספורת עם אפשרות ל"מספרים", תספורת/גילוח "0", גילוח צמוד וקוצץ שערות אף)
בעלת 2 ראשי "מספר".
מכונת תספורת לכלבים... של moser rex.
הירא די חזקה ומחזיקה כבר הרבה זמן.
היקרות הן טובות ואיכותיות ולא נהרסות תוך שנה,
הזולות יצריכו אותך די מהר לחדש, וגם העבודה איתן לא נוחה בגלל עוצמת מנוע לא מספיקה וכד'.
וב"ה בשימוש כבר כמעט שש שנים.
והיא עוברת אצל חצי מהקהילה ומאוד מרוצים ממנה וגם עכשיו היא יחסית זולה משהו
בסביבות ה150 ש"ח והיא כבר נפלה כמה פעמים ולא קרה כלום ב"ה!
היא קטנה וקומפקטית.
כבר 5 שנים. בזמנו עלתה 300 ₪
אני מספרת בה כל חודש 4 ראשים בלעה"ר ועד לא מזמן היא היתה מצוינת...
לאחרונה יש לי תחושה שהיא כבר מזייפת...
נראה לי מטופש כל חודש לקחת ארבעה גברברים לתספורת אצל ספר שלוקח 40 לתספורת,
אבל עם זאת מפחדת לקחת את העניינים לידיים ולנסות בעצמי... איך עושים את זה?!
למשל: פוני? פאות? מפחדת שהם יסיימו את התספורת עם קרחת...
אם יש עצות מעשיות-אשמח.
הכי טוב שתפני לעו"ס של הישוב שלכם,
היא תפגש איתכם ותסביר לכם ה-כ-ל.
בהצלחה!
ליבנו איתכם!
לא יודעת על מקומות בשומרון, אבל כמו שאלעד אמר העו"ס בטח יכולה להפנות אתכם למקומות מתאימים.
מה שכן- לפי מה שידוע לי, גן תקשורת מתאים יותר לPDD מאשר גן שפה, ויוכל לקדם אותו הרבה יותר (למרות שזה לא באופן גורף, תראו לפי מה שממליצים לכם ולפי המקומות הספציפיים).
אני מכירה בירושלים גני תקשורת מצויינים. אם זה רלוונטי אני אשמח להמליץ.
ולמה גן שפה? זה מה שאמרו שהיא צריכה?
היא לא "pdd"...
איבחנו שכנראה יש לה את זה.
היא ממשיכה להיות הבת שלך, בן אדם, עם אופי משלה, והבנה משלה והרגשות וכשרונות משלה.
באמת לא פשוט לשמוע איבחון כזה.
מי שנתן את האתגר - הוא יתן את הכחות להתמודדות וגם לטיפול הנכון. אפשר לקדם הרבה.
דף שמצאתי בענין: http://www.autism.org.il/
ואולי כדאי גם לדבר עם ר' רפי פויירשטיין, יתכן שיכול לתת כיוון מחזק לאופן ההתייחסות.
הצלחה רבה!
לפנות אליי באישי.
חיבוק חם חם.
בחוץ..
תלוי ברמה, תלוי בתפקוד.
ולשם כך יש עו"ס,
אתם צריכים לעבור ועדת השמה - שתייעץ ותשבץ לגן מתאים ולקבל זכויות להסעה וכו'
להתייעץ עם ביטוח לאומי על הזכויות שלכם- כלומר, לדרוש אותם! (הסעות, קצבה וכד')
חיבוק ענק ענק!!
הרבה הצלחה וה' ייתן לכם כוחות
עם כמה ש' סייעת אישית.
לבני היה חבר טוב שהיה איתו בגן ואח"כ בבי"ס בגן רגיל עם סייעת.
זה היה חשוב שהוא יהיה עם ילדים אחרים שנמצאים גם אחרי הצהריים בסביבתו. וגם לא היה צריך מגיל 3 כבר לנסוע בהסעות.
עובדה היא שהוא יצר קשרים קרובים עם בני והיו משחקים הרבה ביחד.
קשה לייעץ על דברים כאלו בלי להכיר ולאבחן מקרוב.. יש יתרונות עצומים לשילוב, אבל רק לילד שבשל לכך.
יש ילדים שבשלב שלהם הרבה יותר יועיל להם גן תקשורת שבו בכל הפעילויות במשך היום עובדים באופן ממוקד על יכולות תקשורת, והיחס הרבה יותר אישי, ומקבלים טיפולים פרטניים מעובדות פרה רפואיות (קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק) שנמצאות במקום, ועומדות בקשר עם אנשי הצוות שנמצאים עם הילד שאר היום, וכו'.
אני מכירה כמה ילדים שהיו בגן תקשורת, ובמהלך השנה כשהם התקדמו היו להם שעתיים שילוב בגן רגיל, עם סייעת מגן התקשורת שליוותה אותם, ובהמשך הם באמת היו הגן/כיתה רגילה עם סייעת. אבל בשביל לדעת מה מתאים כדאי חוות דעת מקצועית..
והנה דף שאפשר למצוא בו מידע על מסגרות מתאימות: http://alut.org.il/?page_id=887
[בכלל זה אתר שאפשר למצוא בו הרבה מידע..]
תתבעו את הביטוח הלאומי, הם יביאו לכם קצת תמיכה כלכלית בשביל כל הטיפולים שצריך
כנראה שועדת ההשמה תשלח לגן תקשורתי.
את תדאגי גם לעצמך, זה חשוב שתהיי חזקה.
PDD באיזו רמה? (הילדה מדברת?)
זה לא קל (לאחי יש) , את יכולה גם לברר על טיפול בתא לחץ. זה מזרים חמצן לתאים רדומים במוח ושמעתי שזה עוזר (אנחנו עושים עכשיו לאחי את זה)
ככל שמגלים יותר מוקדם יש יותר מה לעשות. בעז"ה המצב יכול להשתפר
תהיי חזקה!!
קחי את הזמן,
תרגעי קודם. תנסי לקבל את ולהפנים את הבשורה. הגנים לא יברחו...
ורק אומר- כמו שדן אמר, הילדה שלך היא אותה ילדה כמו שהיתה אתמול, עם כל הדברים הנהדרים שבה.
חוץ מזה בתור אשת מקצוע בתחום, PDD כיום זו אבחנה מאוד מאוד רחבה ויש הרבה מאוד אנשים שהם בתפקוד גבוה.
אני יכולה לומר שאני מכירה לא אחד ולא שניים, מבוגרים שחיים כרגיל ולדעתי, אם היו ילדים כיום היו מאבחנים אותם כ- PDD.
בהצלחה,
שלום לכולם,
חדשה פה. רציתי להתייעץ,
יש לי שני ילדים בני 5 ושנתיים חצי, לפני מספר חודשים התווסף השלישי ברוך ה'.
הילדים מקסימים ואוהבים אותו מאוד. אבל זמן האחרון אני מרגישה שינוי בהתנהגות של שניהם, הגדול- יכול פתאום להתפרץ סתם על שטויות. והבינוני- מתחיל לבכות על כל דבר מהרג שחוזר הביתה.
אני מרגישה מצידי שאני צריכה הרבה מהזמן לדאוג שהם יהיו בשקט, ומי שמתחיל לבכות או להרעיש אני שולחת אותו לחדר. חוץ מזה שהרבה זמן אני תעסקת בלהרדים את הקטן, ואחר כך אני ממש לא רוצה שהם יעירו אותו. וככה יוצא שגם אני לחוצה רוב היום מה שבטח גורם להם להתנהג כמו שהם מתנהגים.
אבל אני לא מצליחה לחשוב איך לצאת מזה,
הקטן רוצה לישון רוב הזמן
הגדולים ילדים שצריכים בית עם אפשרות להרגיש חופשיים.
נ.ב- הקטן ישן אצלנו בחדר אבל הבית לא גדול כך ששומעים כל דבר.
אשמח לעצות.
תודה
אפשר גם לאהוב את התינוק וגם לכעוס עליו שהוא גוזל להם את אמא.
נראה לי שכמה דברים קטנים יוכלו לשפר את המצב:
א. תנסי להקדיש זמן, אפילו חצי שעה, לכל אחד בנפרד. פעם בשבוע נניח (אם יותר- מה טוב) למשל כשהקטן ישן- את לוקחת אחד ובעלך אחד ונותנים להם מנה גדושה של תשומת לב ואהבה.
ב. כשהייתי במצב כזה מאד מאד עזר לי המנשא- הפיצית במנשא, רגועה גם אם לא ישנה, ואז אני חפשייה לגמרי להיות עם הגדולות (שהיו בנות 4 ו2.5 כשנולדה)- שתי ידיים חופשיות ואפשר לעשות הכל- לספר, לצייר, לטייל, להכין ביחד עוגיות וכו' וכו'. וכמובן שזה משחרר אותך מלשלוח לחדר ולדאוג לשקט, וככה את הרבה יותר נינוחה ורגועה.
ג. לגבי השקט- אני לא יודעת איך אצלך אבל אצלי הן התעוררן רק כשממש היה רעש חזק לידן. אם הן ישנו בחדר עם דלת סגורה- אז היה אפשר להשתולל בסלון חופשי. (ואנחנו בקרוון). דווקא טוב שילמדו לישון גם ברעש, זה יעזור להם בעתיד...
בהצלחה!
~א.לכמה דברים...
א. למה את מנסה שיהיו כל הזמן בשקט? לטעמי צריך להבין ולהפנים שילדים הם מלאי חיות וע"כ הרעש זה חלק ממהותם.. לא צריך להתרגש מזה. אם נורא נורא מפריע לך, את יכולה לצאת איתם לכמה שעות בחוץ כדי למלא עצמך בכוחות מחודשים, או להעסיקם בבית, יחד עם ההבנה שזה טיבם וטבעם 
של הילדים..
ב. תינוקות יסתגלו למה שאנו נרגיל אותם. המשוואה עובדת כך: הורה משפיע על ילד ולא הפוך: ילד משפיע על ההורה..
כלומר: לך, בתור הורה, יש את האפשרות ללמד את התינוק החדש לישון גם כשיש רעשים.
אז בהתחלה זו תהיה חניכה קשה לך ולו, למשך יומיים שלושה, ואחר כך הוא יתרגל ואין זה יטרידך יותר..
אני אפילו אוסיף ואומר שללמד את הילד לישון בשקט זה סוג של לעשות עוול, כי המציאות מלאת חיים: באוטובוס, בבית, אצל הסבתאסבא וכו'.. כך שתיטיבי עמו אם הוא ילמד לישון דווקא בכל מצב.
הצלחה רבה!
נשמע לי שאולי ההתנהגות של שני הגדולים מושפעת מזה שהם צריכים להיות בשקט, ואם הם מרעישים, הם נשלחים לחדר.
אני לא יודעת באיזה תדירות זה קורה (שהם מרעישים ושאת צריכה שקט בשביל הקטן), אבל יכול להיות שהם מרגישים פחות אהובים/חשובים/רצויים בגלל זה.
אם הקטן רוצה לישון- שיירדם. כתבת שאת משקיעה הרבה זמן כדי להרדימו. אולי כדאי להחליט שאת משקיעה לכל היותר 10-15 דקות. ואם הוא לא נרדם, שיישאר ער עד שיירדם. בגיל כמה חודשים אפשר להתחיל ללמד אותו להירדם באופן עצמאי יותר (חלילה, לא לתת לו לבכות לאורך זמן, אבל כן להתחיל להרגילו להירדמות עצמאית שפחות תלויה בך).
בד בבד, לתת לילדים יותר תשומת לב חיובית, תחושה שהם אהובים ורצויים ויקרים. לתת להם תפקידים קטנים בבית.
(עכשיו ראיתי שכבר הגיבו יותר מוקדם, ולא קראתי את התגובות. סליחה אם יש כפילויות).
שלום לכולם.
יש לי שלושה ילדים, הבכור בן 4 , השניה בת שנתיים וחצי ותינוקת כמעט בת חודש.
הקושי העיקרי הוא בהרדמת הילדים. ואני לא מדברת על הלילה, אני מדברת על זמנים שבהם צריך ללכת לישון בצהריים כדי להיות ערניים בלילה (ערב שבועות, ערב שבת וכדומה)
הילדים מופרדים במיטות, ובכל זאת לא נרדמים. וכשהם ביחד במיטות באותו החדר בכלל אין על מה לדבר...
והתוצאה - סעודות שבת וחג יגעות, הילדים עייפים ובוכיים...
הבו עצות בבקשה, איננו יודעים מה לעשות!! )-:
בשעות הצהרים המוקדמות, ביחד עם ארוחה טובה שאני יודעת שהם יאכלו (פסטה,שניצל והרבה קטשופ)
הם מסיימים מותשים ונרדמים ברכב או במיטות די מהר..
עייף (הוא ישן צהריים תמיד- בן 3). אח"כ חשבנו על זה שדווקא ביום שישי הוא נמצא פחות זמן בחצר, במעון ולכן הוא לא עייף מספיק.
בערב שבועות בעלי לקח את הילדים לגן שעשועים להרבה זמן. הוא חזר הביתה ו"נשפך" למיטה.
לפי דעתי כדאי אחרי ארוחת צהריםם שאחד מבני הזוג יקח את נילדים לגן שעשועים עד 2 וחצי-שלוש ואח"כ להשכיב אותם לצהריים.
הם יגדלו בע"ה ויהיו או שאתם תאכלו מוקדם יותר
היום אנחנו כבר הורים למתבגרים שנהנים לישון צהרים אך כשהם היו קטנים בשעון קיץ הם לרוב לא היו איתנו בקידוש ובהבדלה הם הלכו לישון לפני-עם כל הקושי בדבר .כשנסינו להרדים זה אף פעם לא עבד בכל השיטות שניסינו - הפרדת כוחות החשכת החדר וכו' ומי שהחזיק מעמד לדוג' בליל הסדר וכד' נשאר, מי שלא- הלך לישון או נרדם על הספה ליד השולחן.
בהצלחה
לכל השנה. שבת תיכנס ב-5:30, 6, ותצא בהתאם. זה סביר ועדיף על הכנסת שבת ב-4!!!
דווקא שאני רוצה שישנו צהריים- הם לא ישנים...
הפסקתי להלחם בזה, מקסימום שירדמו מיד אחרי קידוש לא נורא. משתדלת לתת להם לאכול מוקדם כדי שלפחות לא ירדמו על בטן ריקה. יש בזה קצת פספוס שהילדים לא יושבים איתנו בערב, אבל ככה לפחות אנחנו יכולים לאכול בנחת ולהתייחס לגדולים, במקום להיות עסוקים בקטנים שבוכים.
היו לילות שבת שהיינו יושבים רק אנחנו (בעלי ואני) לבד לאכול.
דווקא היה נחמד.
יש לי חברים שמכניסים שבת מוקדם. הם אומרים שזה הפתרון האידיאלי.
לא יודעת- לא ניסיתי.
עלו פה עצות מעולות- נשתדל ליישם!
כולל לילות שבת,אנחנו לא מצפים ממנה לשבת הרבה לגילה והשיקול של הקביעות יותר חשוב לנו
אם אפשר כמה שאלות....
וסועדים את סעודת שבת לבד...סעודה רומנטית..
ובבוקר יש מספיק בלגאן שמכפר גם על הערב ב"ה!
הם יודעים שמי שרוצה להיות בסעודה צריך לישון צהריים,
והם לא ישנים.
אבל בסוף הוא יתרגל גם להיות במיטה ער בלי לרדת. ודווקא ליכולת שלו לרדת לבד יש הרבה יתרונות.
