פורום הורות (עמוד 268)

לשוק.

לי אף פעם לא עשו שם תוך יום (וכן שאלתי אם אפשר, כי אני גרה מחוץ לירושלים).

בהצלחה!

עם קטנצ'יק לבד זה באמת משעמם, אבל שניים שמשחקים ביחד זה כיף, וככל שהם גדלים ביחד יותר כיף, וכיף להם עם אמא... ואז גם תצאי מורווחת מהחישוב.

ככה מפרישים לך פנסיה ולעיתים קרן השתלמות וכדו',

ובעיקר, את צוברת וותק ויכולת להתקדם בעתיד לתפקיד משמעותי יותר עם שכר גבוה יותר.

 

וזה בעיקר משמעותי כי את אומרת שמשעמם לך בבית, עדיף שתצאי להתאוורר ותחזרי לילדים עם כוחות ושמחה

משהו עד 2?....
רוב העבודות הן עד 4.

ואז את חוסכת את הוצאות המטפלת, וגם מקבלת תלוש עם כל ההטבות שלו.

כמו שליציאה לעבודה יש שיקולים מעבר לשכר עצמו, כך גם יש שיקולים של טובת התינוק וטובת האם.

די ברור שלתינוק הכי טוב להיות עם אמא, אבל זה בתנאי שלאמא שלו טוב איתו...אם לא טוב לך, מוטב שתמצאי לו מסגרת, תצאי לעבוד, ובזמן שאת איתו תהיי בשמחה ובנחת. מוטב כך מאשר להיות בבית אבל להיות נרגנת ומתוסכלת.

 

אם לא לחוץ כלכלית  לצאת לעבוד, אולי תוכלי למצוא תעסוקות אחרות. חוגים שונים שמעניינים אותך, התנדבות וכד'. ואז הילד אצל מטפלת הרבה פחות שעות מאשר אם את בעבודה.

 

ולגבי עבודה- אמנם היום רוב המשרות הן עד 4 אבל יש עבודות בחצי משרה או במשמרות.

 

בהצלחה!

יש משהו בשגרת העבודה שהוא נהדר לדעתי- לקום בבוקר להתארגן להתאפר להתלבש ולצאת ליום עבודה , זה נותן ( לי לפחות) בטחון וערך עצמי וגם כייף...כדאי לחזור לשוק העבודה אפילו אם בהתחלה נדמה שאין רווח כלכלי - הרי בשלב מסוים הילד יגדל וילך לגן עיריה ואת תמשיכי לעבוד...

עבוודה זה לא רק שכר. עבודה זה גם צבירת ניסיון, ותק ותנאים.

אז השנים הקרובות אולי לא יהיה משתלמות כלכלית, אבל את צוברת נסיון וותק והכי חשוב- נמצאת בתוך מעגל העבודה! לנשים שיצאו משוק העבודה לא פשוט להשתלב בו שוב לאחר שנים.

 

וכמובן הערך המוסף של ההתפתחות האישית, היציאה מהבית, פגישה עם עוד אנשים וכו.

 

 

לאימהות צעירות כל המשכורת יכולה לללכת על טיפול בילדים.

אבל קחי בחשבון  שהעבודה יש בה ערך מוסף לאשה .

האישה מתפתחת בעבודה.

לומדת דברים חדשים ומכירה אנשים .

היא יוצרת לה מעגל חברתי בעבודה.

הילדים גדלים וההוצאות לטיפול בהם יורדות.

כשהוותק עולה בעבודה גם המשכורת משתפרת.

עוד 15 שנה הילדים יגדלו והמשכורת תנוצל לצרכים אחרים.

מה שחשוב אם לצאת לעבודה זה הרצון שלך.

יש נשים שבשבילם להיות בבית זה עונש ופוגע בבריאות הנפשית שלהן.

בשביל נשים שצריכות את היציאה מהבית העבודה גורמת להן לחזור הביתה מלאות סיפוק ועם רצון להשקיע בילהן ובבית.

ומקובל עליי ממש! מעדיפה להשקיע את עצמי במקום עבודה מאשר לפספס את הרגע שאחר כבר אהיה מבוגרת לעבודה.

בעיקרון יש לי תעודות של פדיקוריסטית. ואני סיימתי ללמוד ממש לא מזמן . כשחיפשתי לעבוד בקשו שאביא איתי לקוחות. אבל עדיין אין.

איך אפשר להיכנס לשוק עבודה זה?
אולי יש כאן מישהי שמתמצאה בתחום?

יש עוד זמן. הילד שלך קטן 

שוק העבודה עוד לא בורח כל כך מהר...

 

תתני לבן שלך את המסגרת הנפשית היציבה והבטוחה בשנה הראשונה בחייו

ואחר כך אני בטוחה שתסדרי בשוק העבודה

 

לגבי מה לעשות?

אפשר ליצור דברים אומנותיים לבית

אפשר לצאת עם הילד לטיול ולפגוש את השכנים

 

בהצלחה

ואם את עובדת משרה מלאה אז יש סבסוד על מעונות..

 

אני אישית לא רואה תועלת בלעבוד וכל הכסף שהרווחת הולך על מטפלת...אולי עכשיו משעמם לך בבית, אבל תנסי לחשוב על זה שלא תהיה, לא תרגישי עומס, תהיה עייפה יותר מידי ?

ואז תתחילי לחשוב על זה שאת עובדת בחינם...

מדוע שלא תעבדי כפדיקוריסטית מהבית? ככה תהיי עצמאית וגם לא תצטרכי לדאוג בקשר למה שקורה לתינוק שלך כשאת לא איתו. תפרסמי את עצמך במכולת, בגן של בנך הגדול, בעיתון המקומי , בסניף קופת חולים וכו'. כך גם תפגשי אנשים [את הלקוחות שלך] וגם תצברי לקוחות כך שתוכלי להביא איתך לקוחות למקום העבודה בבוא היום כשהקטנצ'יק שלך יגיע לגיל שלוש וילך לגן.

בינינו, נראה לי מוזר שדורשים ממך להביא לקוחות. הרי זאת אחת הסיבות שבאים לעבוד אצל מישהו אחר -- כדי שלא יהיה צורך להשיג לקוחות לבד.

אם תהיי עצמאית, כל הכסף שתרוויחי -- יהיה שלך. לא תצטרכי להתחלק עם בעל הבית. אם תהיי מוצלחת, קהל הלקוחות שלך יגדל. נשים תספרנה זו לזו כמה את מוצלחת ואיזו אווירה נעימה יש אצלך.

את גם יכולה להתחבר עם ספרית ולעבוד יחד. זה ימשוך את הלקוחות כי כל צרכי היופי שלהן יהיו במקום אחד.

שיהיה לך בהצלחה!

קיבלתי את עצתכן עזר לי מאוד...  

וממש הזדהתי עם חלקים רבים בוץץץ

 

נחשו למה

ושם הוא ממית אותן. קוראים לזה דבש נמלים.

הוא מאוד מסוכן, חומר חזק ותזהרו מילדים. השאלה אם אפשר להשיג אותו, כי כל מי שאני מכירה קנה אותו מהמדביר מירושלים שהיה אצל משפחת גרוס......

דבר ראשון הדבש נמלים לא מסוכן וזה היתרון שלו.

דבר שני זה שאנשים קנו אצל המדביר המסכן ההוא זה לא אומר שזה יותר מסוכן,

הבנ"א עשה טעות ענקית וישלם עליה כל חייו, אין סיבה להוסיף את ההערה הזאת.

דבש נמלים הוא רעיל מאוד. כתוב את זה גם על האריזה.

אפשר לשים מקלות קנמון.

או לפזר אבקת קנמון

לא אוהבות רוזמרין- אפשר לשים ענף קטן.

כמון, פלפל שחור.

 

את כל הנ"ל הן לא לוקחות לקן אבל זה מרחיק אותן.

מנסיון חומץ עזר להרחיק את הנמלים הגדולות.שמתי בכניסה לבית ויותר לא חזרו

אבקת כביסה לפזר.

לא להשאיר שום אוכל בחוץ.

לנקות פרפורים לטאטא את הרצפה.

לאטוןם חורים ברצפה או סדקים בקיר.

למלא את הקן במים וסבון ממש להציף אותם.

במקרים קשים לשפוף אקונומיקה זה עוזר.

הבן שלי בן שנתיים וחצי כבר ישן חצי שנה במיטה רגילה בלי מעקה היישר מהמיטת תינוק, כנ״ל היה עם הגדולה בגיל שנתיים וחצי בערך...

באמת בינתיים היא מצליחה לישון בלי ליפול, ברוך ה'

אם מעניין אותך כתבי ואפרט לך באישי

תלוי לאיזה טיפול רגשי הולכים (תרפיה בדרמה/מוזיקה/אומנות וכדו'? פסיכולוג? עו"ס קליני? משהו אחר?).

לרוב הילדים שאני ראיתי כשהיתה כימיה בין ההורים והילד למטפל והיתה עקביות בטיפול, הטיפול עזר מאוד, לא יודעת לגבי הטווח הארוך, שוב, מניחה שזה משתנה לפי סיבת הטיפול וסוג הטיפול.

איש מקצוע פסיכוסוציאלי- פסיכולוג/עו"ס קליני בד"כ.

 

לגבי מיטה בלי מעקה זה תלוי בילד, אפשר לשים בשלב ראשון מזרון/לפתוח מיטה אם יש כזאת עד שהילד ילמד את גבולות המיטה (מה זה "שמיכת ביטחון"?)

אשמח לפירוט לגבי הטיפולים שאת מכירה. אולי עדיף לדבר באישי, אם זה מתאים לך.

 

"שמיכת ביטחון"- שמיכה ששמים על הרצפה ליד המיטה, למקרה שהילד יפול.

 

ותודה רבה.

אז עקרונית מרגע שהעברת אותה, בהנחה שאין מעקה, והיא הצליחה להישאר בגבולות המיטה מבלי להגיע לקצה לפחות שבוע, אפשר לוותר.

אם את לחוצה, אפשר להשאיר את השמיכה לעוד תקופה עד שתהיי בטוחה

(או לגלגל שמיכה/לתקוע נודל של בריכה מתחת לסדין שלה)

 

<<כותבת פה לטובת הכלל, מקווה שזה בבדר מבחינתך, ואם תרצי אח"כ אפשר להרחיב במסר>>

טיפולים רגשיים יש המון, תלוי בסיבת הפניה, עוצמת הבעיה והגיל.

יש תראפיות למיניהן כמו אומנות,דרמה, מוזיקה, הידרותרפיה (במים), טיפול בבע"ח ורכיבה על סוסים,

חלקם  מסובסדים ע"י קופות חולים ברמות שונות, תלוי בקופה והפניה.

כדאי לבחור לפי הנטיה של הילד/ה ומה שהוא יתחבר, אבל לזכור שזה תלוי מאוד גם בכימיה שלה ושלכם ההורים עם המטפל.
לרוב התראפיות האלו מיועדות לקשיים רגשיים יותר רכים כמו בעיות של ביטחון עצמי, חרדות קלות וכדו'

ולפעמים גם לגילאים קטנים יותר כשקל יותר להביע רגשות באמצעים אחרים (כל האמצעים בשימוש גם בטיפולים של פסיכולוג וכדו', אבל במינונים שונים ולפי בחירת המטפל)

 

מעבר לזה, יש טיפול של פסיכולוג/עו"ס קליני שמומחה בילדים, לרוב בגילאים קטנים יהיה פחות בשימוש אבל ממש לא בהכרח וכמובן תלוי בקושי שבגללו נשלחתם לטיפול.

כתבתי בקצרה ו'על רגל אחת', זה עולם שלם והשיקולים הרבה יותר רחבים בבחירת מטפל וטיפול. לכן, מומלץ להתייעץ עם מי ששלח אתכם לגבי הסיבה והטיפול המומלץ,

אח"כ לבדוק מה קיים באזורכם ולבדוק מול קופת החולים שלכם מה מסובסד, איפה וכמה

ולהחליט בהתאם.

כדאי לזכור שזה תהליך שחושף נקודות רגישות אז לא לוותר מהר

ומצד שני, אם נתתם הזדמנות אמיתית ואחרי תקופה אין שיפור , לא להתייאש ולנסות משהו/מישהו אחר

 

והכי חשוב- בהצלחה ובבריאות!

 

אבל אם יש תופעות נילוות (ישנוניות, הקאות וכו) - ייתכן שישלחו גם עם חום נמוך יותר.

 

רפואה שלמה

ומאז אין חום בכלל, אפשר לשלוח למחרת?

אבל זה רק בגלל שאין לי את הלוקסוס להשאר בית עוד יום עם ילד שלא ממש חולה...

למשל-, אם הוא מעלה חום בגלל וירוס, הוירוס לבדו מהווה סיבה למה לא לשלוח אותו למעון.

לעומת זאת, אם הטמפ' של הילד חמה יחסית באופן רגיל, או שהוא קבוע מעלה חום כשיוצאת לו שן, ובאמת יוצאת לו שן- אז זה לא נורא

אין כיבוד שצריך  או לא צריך להביא,מה שישמח את הילד,

ולגבי השאלה השנייה דעתי היא שהכל יהיה לרצונו ולשמחתו של הילד,

זו המסיבה שלו אז הייתי מכוונת הכל בשבילו,

מה את רוצה שיזכור לאורך ימים ושנים? את התספורת במקום הקדוש או את הטיול?

גם טיול הוא חשוב אך יש קדושה וחיבור לצדיק וזה בעיניי יותר חשוב

וזה מה שהייתי רוצה שהילד יזכור מהיום הזה,

כמובן שזכותך לחלוק עליי  ולהחשיב את הטיול... בהצלחה!!

ולכן זה צריך להיות בהתחלה? (יכול להחשב כרצון להתפטר ויכול להיות זריזין מקדימים)
בסוף- יכול להיות הדובדבן שבקצפת ויכול להיות דחיה...

התספורת, וכן כל הדיבורים. את הטיול והדיבורים תעשו ״בדרך ממילא״ ככה החוויה העיקרית שתחרט תהיה התספורת.

גם הבן שלנו חגג השנה את יום ההולדת השלישי. אנחנו הכנו דברי תורה, ונוסח תפילה שמקובל, ומאוד התרגשנו...

והילד?

רצה רק להמשיך להסתובב ולטייל במקום שבו היינו. וכבר הרגשנו לא נעים מהסבים הסבתות והדודים שבאו במיוחד.

הדבר היחיד ששכנע אותו לבוא כדי שאפשר יהיה להתחיל בטקס, ואיפשר לו לשבת בשקט

היתה המתנה שהוא קיבל מהדודים.(משאית אשפה שהיתה משאת נפשו במקרה שלנו)

הוא לא הסכים אפילו לברך על הציצית. (הוא ילד כזה שמתבייש לעשות דברים בפורום רחב, ולא כל כך הבין את משמעות האירוע).

הוא ישב ושיחק ואנחנו גזרנו והתפללנו וברכנו.

אז טיפ - תדאגו שתהיה לילד תעסוקה במידה שהוא לא משתף פעולה עם הטקס.

מיניסיון, כדאי לדבר עם הילד הרבה הרבה על מה שיהיה, מה הוא יעשה, מי יגיע וכו' וכו' . ככה כשיגיעו לטקס הוא ידע מה הולך להיות וישתף פעולה ולא יהיה בהלם מהכל.

דבר ראשון מזל טוב! אירוע מרגש...

מנסיון של שלושה בנים:

 

א. אנחנו הבאנו למירון עוגות חתוכות/ עוגיות בערך 4-5 סוגים, לא מומלץ להשקיע מידי כי מנסיון העוגות נאכלות ברובן ע"י המסכנים שמסתובבים שם עוד לפני שהספקת להניח על השולחן זה נעלם...

שתיה קלה כמה בקבוקים,  ובקבוק אחד(!!!) של משקה חריף לאמירת לחיים, לא מומלץ להביא יותר מבקבוק אחד כי יש שם חברה אלכוהוליסטים שירימו את הבקבוק וילכו ... קרה לנו!

פעקאלאך לחלק לילדים של המשפחה.

מספריים- לגזירת השיער

שקית- לאסוף את השיער שנגזז

וכמעט הכי חשוב- מ צ ל מ ה !!!

מפיות, כוסות ושקית אשפה אחת או שתיים.

 

ב. אם לא עושים במירון סעודה ממש אלא רק כיבוד, זה לוקח הכי הרבה שעה- שעה וחצי כולל תפילה בציון וריקודים עם הילד.

תעשי חשבון איפה את מעדיפה את הילד ערני יותר, בטיולים או במירון ולפי זה תחליטי מה קודם. אני אישית הייתי מתחילה עם מירון כי זה העיקר מבחינתי, הטיול זה רק בונוס וחשוב לי יותר שיהיה מפוקס בטקס במירון.

 

ג. טיפים: לצלם כמה שאפשר

להלביש לילד את הבגד היפה רק כשמגיעים למירון, אם מגיעים מדרך ארוכה הילד ילכלך ויקמט את הדרך בנסיעה וחבל יראו בתמונות...

קחי איתך מברשת/מסרק עם סיכות סבתא שתוכלי לסדר לו את השיער אחרי הנסיעה.

 

סליחה על האורך... הגזמתי לגמרי...

 

 

 

בהצלחה רבה והמון נחת!

שומרת לעצמי את הכל

רעיונות לא יודעת איך לאתר לך בהצלחה וכמובן מזל טוב

 

גם ככה הנסיעה מתישה אם את לא מהצפון ובאמת חשוב שיהיה עירני.

 

בעניין כיבוד - אנחנו הבאנו סוכריות טופי בקופסא יפה, שהילד חילק לכל אחד שגזר לו. ככה הוא היה ממש עסוק במשימה והרגיש נורא חשוב, ונראה לי גם היה לו טוב שהיה לו עיסוק, במקום רק לשבת בשקט ולקבל צומי מכולם. לפעמים ילדים לא יודעים מה לעשות עם עודף צומי...

 

וטיפ חשוב בעיניי - לפני החלקה: להתפלל שהכל יהיה בנחת, שלילד יהיה כח וירצה לשתף פעולה, ויקבל הכל בטוב, וביום עצמו להיות פתוחים לשינויים בתוכניות בהתאם לילד, לראות מה הכי נכון לו באותו רגע, למרות שרציתם ותכננתם דברים שונים. לזרום עם הילד. הכי חשוב שזו תהיה לו חוויה שמחה.

 

ועוד טיפ קטן - להביא עוד מכנסיים. לנו חתן האירוע פספס פעמיים מרוב התרגשות...

 

מזל טוב!!

שומרת לעצמי מעכשיו אפילו שהחלקה רק עוד חצי שנה

אבל מלון דן כרמל,

 

או שיש מלונות בהדר, בטוח הם זולים יותר..

ומלון דן כרמל יקר- קחי בחשבון..
יש אולי בקתת הארחה בנווה שאנן.. לא סגורה על זה.. אני אברר בעז'ה .

הראשונים בתור הם ילדים ממשיכים

והבאים בתור הם : ילדי סיכון ורווחה ,בנים להורה יחיד,  ואחים לילדים שהיו שנה שעברה.

אחר כך בהתאם למספר שעות עבודה של האם וההכנסה לנפש...

 

ואז תשאלו את הזוג מה חסר לו..

 

ואם אתן לא רוצות לחכות,

אפשר - פלטת שבת ומיחם / כיסוי לפלטה וכיסוי לחלות תואמים.

בס"ד

אבל תמיד מועיל.

אפשר גם להכנס לחנות לכלי בית ולחפש משהו מקורי במיוחד. חשוב שתהי'ה חנות של מותג, שיוכלו להחליף.

סכומי"ם לא מחלידים.. שיהיו מכסף אמיתי..
סט צלחות מקושט. לשבת
סט צלחות מקושט ליום יום.
כוסות זכוכית..
גביע קידוש ופמוטות...
סט כלים לתה מלח פלפל..
תבחרו לכם מה שהצעתי... אולי יעזור.

מה שכן סבתא שלי דאגה לי לכל תחום המטבח וזה עזר לי מאוד!!!!!

יש ממש טובים בנעמן.

התבלבלתי...

אני למשל אוהבת רק נירוסטה.

ומשתדלת להתרחק מכל הציפויים למיניהם.

תמיד בסוף הם נשרטים ואז זה כבר לא בריא.

אם ילדים כבר גדולים מספיק ויודעים להסתדר לבד כך שיכולת לישון אז הם יכולים לעשות לעצמם כריך או לאכול פרי בינתיים

אם ילדים קטנים וצריכים שישמרו עליהם אז אין מה לעשות, חייבים לקום ולטפל בהם

 

וצריך לדעת לאזן ביניהם.(ותלוי בגיל הילדים)

ילד שנשאר עד שעה 11 בבוקר רעב- זהו חוסר אחריות. אם זה בשעה יותר מוקדמת, האמא יכולה להחליט האם לאכול עוגיה, כדי שתהיה מאופסת או סנדויץ טוב אם הילדים עדיין לא רעבים.

ברור לי שילדים חסרי אונים שאינם יכולים לדאוג לעצמם לאכול- אסור להשאירם רעבים

 

רגע? מי שמר עליהם? הם הסתובבו לבד מבלי משגיח?

אם בעלך שמר עליהם אולי הוא יכל להאכיל אותם.

במקרים חריגים(ז"א אם זה לא קורה יום יום) היתי משאירה מזון כמו עוגיות או פרי, בהתאמה לגיל, שהילד יאכל לבד.

ילד בן שש בערך יודע לקחת פרוסת לחם ולמרוח גבינה, או לקחת פרי / קורנפלקס או משהו בסיגנון

אם לימדו אותו. אני גדלתי במשפחה של 4 נפשות (כן, קראתם נכון), כאחות קטנה, וידעתי לעשות את זה,

ככה שזה כן הגיוני בגיל 6 לקחת לבד משהו לאכול כשמשאירים לו את זה על השולחן בצורה ברורה.

כמובן שרק במקרים שבאמת נדרש ולא יום יום במשך החופשים.

כשהקטן ביותר הוא מתחת לגיל 6 זה סוג של חוסר אחריות.

אם בעלך היה איתם אז הוא יכול לדאוג להם לאוכל.

 

 

יש הרבה דברים שאפשר ללמד ילדים לעשות בעצמם, והם אפילו יכולים להנות מזה.

רק שזו השקעה שמשקיעים מראש, ואפשר להרוויח ממנה בשעת הצורך.

[יש דברים שאני מצטער על שלא לימדו אותי לעשות כשהייתי ילד].

לא שייך קודם כל הילדים, שישאר להם אמא.

ברור שקודם כל את.

אגב, ילדים שבאמת רעבים, יכולים לאכול בינתיים פרוסת לחם לא מרוחה.

להשאיר להם אוכל ולחזור לישון.

סיפוקים. לילדים זה מאוד קשה. עובדה שמבוגרים צמים בצומות ולא ילדים. עובדה שתינוק צורח כשרעב ומבוגר לא.

אין פה גם תשובה תמיד לכל המצבים טובת מי עדיפה, כל עניין לגופו.

יש מצב אחד בו האימא לא ישנה טוב בלילה ומשלימה שעות שינה לילדים

ויש מצב בו האימא רעבה ולכן לא תהיה רגועה כשתיתן לילדיה לאכול.

לעניות דעתי, אם יש מישהו אחראי ששומר על הילדים כשאת משלימה שעות שינה (גם אם הוא לא נותן להם אוכל מסיבה כל שהיא) זה בסדר עד השעה 9-9וחצי.. בעיניי 11 לילדים זה די מוגזם. זה כבר גובל בארוחת צהריים.. כמו שאת זקוקה לשינה כדי לתפקד, הם זקוקים לאכול. אני מציעה לקום, לתת להם לאכול ולחזור לישון עוד שעה או לנמנם על הספה לידם (מה שאני עושה לעתים)

בעניין האוכל, אם האימא רעבה, כדאי שתאכל לפני ילדיה (אפילו מעט) כדי שתהיה רגועה ונינוחה. בעניין זה מסכימה לחלוטין. (כשהולכים לאירוע עם ילדים, מומלץ להגיע לא רעבים כדי להיות נינוחים, בדרך כלל עם ילדים, לא מצליחים לאכול הרבה...)

 

http://www.halachayomit.co.il/displayRead.asp?readID=507

איפה בעלך היה בתמונה- הוא לא ישן בבית באותו הלילה?

בני כמה הילדים?

 

אם הילדים בגיל כזה שהם לא מסוגלים לקחת אוכל לעצמם,

ובעלך באמת לא היה בבית לא בלילה ולא בבוקר,

והיית ממוטטת מעייפות ורעב-

אז אני איתך.

נשמע לי שאם הילדים היו ערים מהבוקר ואת המשכת לישון,

ולא היה אף אחד שידאג להם-

מדובר מן הסתם בילדים שיכולים לקחת אוכל לעצמם, ואולי כדאי לוודא שהם יודעים לעשות זאת.

(מצד שני, כתבת שבעלך הציע שתחזרי לנוח בצהריים כשהילדים הולכים לישון, וילדים גדולים בד"כ לא הולכים לישון בצהריים, אז לא הצלחתי להבין אם הילדים קטנים או גדולים).

אם הם היו לבד ונתנו לך לישון- איזה כיף לך....הילדים שלי בחיים לא היו נותנים לי לישון עד 11 בלי לבוא ולהעיר אותי 100 פעמים.

 

אם הם לא היו לבד- מי טיפל בהם??? האם מי שטיפל בהם לא יכול היה לתת לאכול?

 

ובקשר לשאלה שלך תלוי בסיטואציה- לפעמים הילדים קודמים ולפעמים אמא קודמת. אין כאן ממש חוקים.....

 

אז תתקשרי לארומה ותזמיני להם סנדויץ'.

 

אני בטוחה שאני אחטוף כאן עגבניות שאיפה החינוך שלי וכו', זה בסדר

 

אצלי העיקר שכולם יהיו שבעים ולא עייפים, זה גם צורה לחנך.

 

אם זה קורה לעיתים יותר קרובות, אז תבדקי למה ילד בן שנה וחצי קם כל כך הרבה...

משהו בסדר העדיפויות מוזר לי.

למה הקימה לילד (לא כזה קטן...) קודמת לזכות שלך לישון נורמלי, אבל הזכות של ילד לאכול היא אחרי שאת ישנה?

לדעתי חסר פה איזון- לקום כל הלילה זה לא נורמלי, וגם לישון אם הילדים צריכים אוכל ולא מסוגלים לדאוג לעצמם (למה לא בעצם?) זה לא נורמלי.

 

לדעתי, כאמא לשישה, לא יקרה כלום לילד כשאמא לא תקום אליו, להיפך, הוא יוכל לישון סוף סוף לילה שלם- כמה את חולמת על זה?

וזה גם יאפשר לך חיים נורמליים וטובים לעצמך- לקום בשעות סבירות, לא להרגיש מסכנה שהיית צריכה להיות ערה כל הלילה...

וגם זוגיות טובה- נראה שהשיבושים האלה מביאים לחיכוכים ביניכם.

בהצלחה רבה

רעב, צמא, כואב משהו.

כמה נורא שאמא לא באה לתינוק שבוכה.

 

יש דרכים אחרות להרגיל תינוק לא לבכות בלילה מאשר להתעלם ולתת לו לצרוח.

.

ילד שאמא שלו לא קמה אלין אף פעם, לא בוכה בלילה. אבל לא בגלל שטוב לו, אלא בגלל שהוא יודע שאף אחד לא יגיע אליו.

לדעתי זה נורא.

חם לו, קר לו, יש לו חלום רע, משהו מציק לו...

 

לא מבינה הורים שנותנים לילד לצרוח בלי סוף.

רחמנות על הילדים

1. מי שטיפל בהם מהבוקר שייתן להם אוכל

2. אם אכלו בבוקר ועכשיו רעבים שוב ניתן לתת להם אוכל מוכן בינתיים- פריכיות אורז, קרקרים חיטה מלאה בייגלה (רגיל או חיטה מלאה)-  גם מהיר גם בריא!  לאחר מכן להכין צהריים.

3. בתור אחת שהיתה מגיעה לרעידות עקב רעב (לא הרבה פעמים) - א ת ח י י ב ת לאכול במיידי!!!!!!   אמא רעבה (גם בלי  רעידות) /מותשת/חולה  ח ייבת לטפל בעצמה!   אחרת הרבה פעמים היא חסרת סבלנות והילדים סובלים מזה...

כשאין ברירה וכן חייבים לטפל בילדים כשמותשים - להכין את עצמנו מראש- עלי לנסות להיות סבלנית למרות שמאוד קשה לי (לא קל אבל חובה לנסות)

4. לאדון בעלך:  ל א כל האנשים דומים!!!  יש כאלו שכשהם רעבים (בלי רעידות..) הם יכולים להמתין ולטפל בילדים בסבלנות ואחר כך לאכול  אך מכיוון שבהחלט זה לא כולם אישתך תחליט מה היא מסוגלת ומה לא!

(מעניין שזה הערה מגבר כי גברים ידועים הרבה פעמים שכשהם רעבים הם כמו אריה עצבני!!! 

 

 

- אם קבוע התינוק מתעורר הרבה בלילה לנסות להרגיל אותו לישון לילה שלם (בעזרת הבעל , כי כשהאבא קם אליו אבל הוא רוצה את אמא הוא יפסיק להתעורר כי ידע שאמא לא באה בכל מקרה)

 

בהצלחה!

את צודקת שעדיף שתאכלי וכך תוכלח לתפקד הייטב.
מצד שני ילד קטן שלא אוכל עד שעה כ"כ מאוחרת זה לא כ"כ נשמע לי.

אז אם יש אפשרות, לדעתי שבעלך ידאג שיאכלו עוד לפני שאת קמה.

זה נשמע לי נורא,

יש מצווה שאסור לאכול לפני שאדם נותן לבע"ח שלו לאכול..

אז לילדים שלך?????????????!!!!!

אם ישנת עד 11 אז תתאפקי עוד קצת עם הסנדוויץ שלך..

אני גם אמא לקטנטנים עם לילות לבנים..

תהי נמרה!

אז תקומי ותכיני להם לחם עם ממרח ואז תחזרי לישון..ולדעתי תשני יותר טוב~

ילד אחד (זה שלא ישן, המשיך ממילא לישון)

 

והילד השני (בן 3) גם ישן יחסית עד מאוחר, עד 10:00 בערך.. ואז העסיק את עצמו עד 11:00

 

אני ח"ו ממש לא מזניחה אותם, ברור שגם אם לא ישנתי אני קמה אליהם בבוקר אם הם כבר מתעוררים

 

אבל בסך הכל, הם ישנו או העסיקו את עצמם..

 

אז איפה הבעיה?

 

סתם, דיון עקרוני כזה, אני חושבת שכעיקרון האמא כן צריכה לדאוג לעצמה כדי שתוכל לטפל טוב יותר בילדים שלה..

 

אבל המקור שהבאתם לגבי האכלת הבהמה להבדיל שברשות האדם, בהחלט נותן נקודה למחשבה!!!

כשיש ילד אחד שעליך לדאוג לו לאוכל והוא ישן עד 10, מסתבר שאם לא בכה, אינו רעב. ויכול לחכות קצת,

ואז בגלל שזה שבת אולי אפשר אפילו להביא לו עוגיה או משהו אחר עד שתוכלי לדאוג לארוחה מתאימה.

 

כדיון עקרוני אכן  את הילדים צריך להאכיל  בזמן ואינם מסוגלים לחכות בד"כ.

אם היית רק רעבה- אולי היית יכולה לחכות טיפה כדי לתת לכולכם אוכל ביחד

 

אבל כשאמא רעבה ברמה של רעידות- 

עוזבים הכל ונותנים לה אוכל

כולל- הכול

כולל להביא חזרה את אבא מאמצע התפילה כדי לאפשר לאמא לאכול (כן, כולל לתכנן את זה מראש שהוא יבוא) 

קבלי פרופורציות- מצבי רעב כאילו זה סיבה לשבור צום ביו"כ (אני לא פוסקת הלכה, אבל זה הסקאלה שאת יושבת עליה) אז קל וחומר שילד ששיחק יפה כמה זמן יכול לשחק יפה עוד כמה דק עד שאמא תאכל משהוא 

אם אמא לא מטופלת ולא מתפקדת- 

היא לא יכולה לטפל בילדים

והיא לא יכולה ללמד את הילדים מה זה לכבד את עצמם ולדאוג לעצמם, או מה זה לכבד את אמא 

 

עיצות מעשיות משלי 

להכין מראש אוכל קטן מוכן לכל מי שצריך 

קופסא קטנה עם כמה קרקרים או צימוקים- שיהיה לך בחדר ליד המיטה. תאכלי את זה מייד אחרי נטילת ידיים בבוקר לפני שאת עושה כלום. זה יעזור לך להתאפס

קופסא קטנה עם ביסקוויטים בחדר של הילד- במקום שהוא יכול להגיע אליו בבוקר אבל לא בלילה קודם (בצעצועים שהוא מעסיק את עצמו למשל...) ככה הוא יכול לאכול משהוא בעצמו (עיצה למשל- שאבא ישים לא את הקופסא במיטה לפני שהוא יוצא לתפילה כשהילד עוד ישן.) 

 

תנסי לדבר איתו על כך ולהגיע איתו להסכם. אולי תתיעצי עם אדם אחד, אבל זה ממש מסוכן להעלות שאלה שכזו לכ"כ הרבה דעות...

לא?!

בכל אופן, אשריכם שאלו השאלות שלכם!!

וילך לתפילה ב-10 למניין חב"ד או שיתפלל לבד. 

 

מרוב רעב. לפעמים כשלא אוכלים אז מרגישים אולי קצת חולשה והידיים קצת רועדות. אבל לא דיברתי ח"ו על מצב של שבירת צום. ואני לא בטוחה שאת צודקת לגבי שבירת צום אם בנ"א 'רועד' מרוב רעב. אולי הוא יכול לנוח וזה יעבור לו...

את השאלה.

 

אם כולם ישנו/העסיקו  את עצמם,

 

אז למה שתקומי מקודם?

 

 

על מה השאלה ה"עקרונית": אוכל, שינה?

הרגיז אותי שהוא הציג את זה בתור כלל. ברור לי שאדאג קודם לילדים, אני קמה אליהן בלילה כשצריך, מקלחת מאכילה ומטפלת ומשתדלת לדאוג לכל מחסורם.
אבל להגיד: קודם כל הילדעם, זה נראה לי כמו לשאול את מי תציל קודם מטביעה בים את אבא או את אמא או משהו כזה.

שניכם הורים טובים - ברור שצריך גם לדאוג לילדים, וגם לדאוג לעצמכם שזה בסופו של דבר טוב גם לילדים.

 

אין צורך לחדד ולהקצין. הרי לדוגמה במקרה שסביבו התעורר הדיון - כלל לא היתה בעיה אמיתית. גם יכולת לנוח, וגם הם לא הספיקו להיות רעבים.

 

אם אמא צריכה לישון - זה חשוב מאד. אם הילדים באותו זמן מעסיקים את עצמם או מסתדרים עם כיבוד כלשהו, מצוין. גם אמא בן אדם.

 

כשכולם "רעבים", אז ברור שקודם נותנים משהו קטן לילדים - אם זה לא פיקו"נ - אח"כ אמא לוקחת לעצמה, ואחרי כן מסדרים ארוחה..

 

ה"דיון" עצמו אינו טוב כ"כ. לא צריך למשוך לקצוות - כששניכם יודעים ששני הצדדים חשובים.

 

לגמרי נכון שמנוחה של אמא שלא ישנה בלילה זה דבר קריטי, וגם אוכל של אמא רעבה - ולטפל בילדים זה לא "רובוט" אלא דבר שצריך שלוה ונחת;

 

ולגמרי נכון שאם ילד יהיה רעב, או שיש סכנה להשאירו ללא השגחה, אז אין ברירה כי אינו יודע להסתדר לבד.

 

 

אז הדרך הנכונה היא להסכים על הצורך להקדים ילדים כשזה דחוף - ועל הצורך לתת לאמא מנוחה נצרכת כשזה לא דחוף.

 

לא להפוך דיון כזה ל"כנגד". הפוך - לחזק. איש את רעהו יעזורו.

באמת הרבה פעמים אנחנו נקלעים לדיונים כאלה, שאנחנו מסכימים על העיקרון אבל סתם אני מתכווכחת כדי "למצות" את הדיון.

 

אבל בתכל'ס זה רק מעכיר את האוירה

אולי תנסו פעם - אם זה מתאים לכם - לומר בחיוך, הרי אנחנו מסכימים על שני העקרונות. בוא ננסה רגע שכל אחד יגיד את הנכון בעיקרון של השני...  (סוג של "משחק" חביב, אם כי לא לכל אחד מתאים).

 

כמו כן, אפשר לעיתים לאמץ צורת אמירה: אתה צודק (כשהכוונה היא למה שצודק בדבריו), אבל במקרה ש... אז אין לי ברירה ואז זה אחרת (לדוגמה: במקרה שאני מאד עייפה, ומצד שני הם בקושי התעוררו.. וזה ממש חיוני לי ויעזור אח"כ גם לטפל בהם..).

גם לאמא יש זכות לאכול ולטפל בעצמה. 

אם הם ישנו עד 10, גם ככה הם לא היו אוכלים עד 11, או רק ב11 היו אוכלים..
אז איפה הבעיה בדיוק?!
ברור שזה בסדר, אפילו בסדר גמור!

תומכת בדברייך

לא הבנתי למה זה אמיץ להעלות דיון כזה לפורום. ואני אשמח לדעת למה אמרת שאשרינו שאלה השאלות שלנו

באמת אפשר הסבר למה זה אמיץ להעלות את השאלה?

לבצע כל מה שתוכנן אלא לבטל חלק כי זה יותר מדי על כתפייך הדלות, או להסתייע אפילו בתשלום באנשים אחרים, חברות, נערות, מתנדבות...

בס"ד

לזכר הימים ההם...  כמו מחברת חתונה. פשוט תרשמי בכותרות מה יש לך לארגן ושם תפרטי הכל.

זה ממש ממקד ועוזר לך גם לחלק את הזמן נכון. להוריד מעלייך וכו

קודם כל לעשות רישום מסודר של כל מה שיש לך לעשות... ממש רשימת מטלות עם תיעדוף של מה חשוב יותר, ומה חשוב פחות, ומה אפשר לוותר עליו כדי לעשות לך חיים קלים. 

שנית, תיעזרי בכל מי שרק אפשר... מה לגביי בעלך? ילדים יותר גדולים יש? תוכלי לתת מטלות אפילו קטנות, רק כדי להוריד ממך קצת את הנטל. 

לקחת משהו טבעי להרגעה זה תמיד טוב.. זה בטוח לא יכול להזיק. אני מדי פעם לוקחת לקטיום. זה תוסף שמבוסס על חלב ועוזר לי להרדם כשאינ לחוצה לפני דברים שיש לי לעשות בעבודה... יכולה לנסות גם כן. 

אגב, מתי האירוע? 

תודה לכולכן על העצות באמת אתחיל ברשימה אולי גם בחלוקת תפקידים

ולאט לאט אתכנן.. מקווה שאסתדר

אולי כדאי דווקא כן לשחק איתה ולתת לה את מה שהיא צריכה -

משחק, חיבוק

 

אבל לעשות את זה בצורה שמבהירה "עכשיו הולכים לישון"

שלא מעוררת את כל האנרגיות של הגוף

 

למשל- 

משחקים שקטים, חיבוקים נעימים ולא סוערים 

לשחק רק בחדר ולא בסלון, עם אור רך ולא חזק, לשחק רק משחקים שהם של ללכת לישון ולא משחקים של כל היום,

אולי לייחד סיפור שנמצא במיטה- והוא הסיפור של לפני השינה, ששונה מסיפורים אחרים 

 

 

 

תהיי סבלנית

הרגלי שינה זה עבודה של שנים.... 

רק כשהילדים יהיו מתבגרים- הם יישנו יותר ממה שאנחנו רוצים  

ניסיתי להרים..לחבק..להיות איתה מחוץ למיטה ...הכל..

ברגע שהיא צריכה לישון...

....

צרחות...

את האמת שהחא נרגעה עכשיו בעגלה..

רק שאני פוחדת שהיא תתרגל..

בני בן 2.4...

 

וכמה שיש לו"ז והרגלים והכל...תמיד יש תקופות שהוא מנסה לשבור את החוקים,ואז כן..לוקח זמן יותר,ובעבר קיבלתי פה עצות חכמות כמו כן לשבת לידו,להיות איתו,לשיר לו...ולא ללכת עד שנרגע ונרדם..

ואני מתנחמת בעובדה שזה תקופות...אבל הנורמה עדיין קיימת לו בתת מודע..

 

ואני בטוחה שיש קשר להריון..בסופו של דבר,את כנראה קצת יותר מתוחה ולחוצה ועייפה,ותינוקות כידוע מריחים הכל..א"א להסתיר מהם כלום...

 

בהצלחה יקירה..

גם אם היא תתרגל עכשיו לישון כמה לילות  בעגלה- אח"כ זה יעבור לה.... 

תעשי מה שעובד- לא מה שעקרוני

שתיכן צריכות את הכוחות שלכם לדברים חשובים יותר 

 

והתברר שצומחות לה שיניים טוחנות..

מצד שני, אתה אומר שהטמפרמנט שלהם זה להיות מאוד פעילים...

 

אז אולי לנסות לקבוע איתם, שלפחות בחלק מהזמן הם יושבים וקוראים ספר למשל. או מציירים, או פעילות כלשהי שלא כרוכה בהשתוללות..

קופסה, לצבוע, לצייר... מה הם אוהבים?

כמו למשל הפרעות קשב וריכוז ברמה מסויימת?

אם הילדים הגדולים גם משתוללים מאד בגן, אולי כדאי לברר את הנקודה הזו.

 

אם הכל בסדר, זה פשוט עניין של חינוך.

תתחילו לשנות גישה בבית.

יותר לשים גבולות (לא מוציאים בגדים מהארון בלי רשות) , הפרדת כוחות אם צריך (למשל, להרדים אותם כל אחד בחדר אחר על מנת שההשכבה תהיה רגועה ), שיטת המקל והגזר וכו' (מי שמסדר, אוסף, מקשיב לאמא, מקבל הפתעונת בסוף היום) לא חסריןם רעיונות.

 

וגם אם זה לא יעזור, לא נורא. יש ילדים שובבים יותר מאחרים.

מתיש אבל חמוד נורא.

 

תהנו מהם.

 

 

גם אני בעד גבולות מסויימים-

בתוך הבית לא צועקים  - בחוץ אפשר לצעוק

לא מחליפים בגדים ואפילו אסור לפתוח ארון ללא רשות!!!

(ילדי אוהבים בשבת קצת לקחת מהכביסה הלא מקופלת ולהתלבש- אבל זה במידה )

בלגן בחדר- כאן אני יותר גמישה, לדוגמא- שיבלגנו את החדר ולא את כל הבית .

אפשר כמובן לשים משחקים על מדפים ובקופסאות ולהסביר שלא לוקחים הכל בבת אחת ולא סתם זורקים אלא משחקים ובסיום (המשחק או היום) חובה לאסוף ולסדר את החדר.

בגיל 1.5 להשתולל בהחלט נראה הצטרפות להשתוללות של הגדולים אז לא בטוח שזה האופי של כ ל הילדים. אם יש אחד שעושה הכי הרבה בלגן לוודא שהוא הכי מבין שצריך הכל בתוך הגבולות ולא כ ל מה שבא לו. אם מוביל הבלגן ירגע כולם ילכו בעקבותיו.

ל ז כ ו ר    הילדים כבר גדולים עכשיו (השניים הראשונים)- אם עד עכשיו יכלו לעשות מה שבא להם ולבלגן חופשי אז כעת תצטרכו הרבה סבלנות  ושוב ושוב ללמד שלא כך הוא ושכעת יש כללים שונים.

אני ממש בטוחה שאם הייתי מאפשרת לילדי לעשות מה שבא להם מגיל צעיר מאוד הייתי מגיעה לאותו המצב שלכם- ילדים אוהבים לזרוק ולבלגן! 

וכמו שציינו לפני - לזכור שיש ילדים שאוהבים להשתולל...

בשעות הקשות ביותר פשוט לאוורר אותם בחוץ.

אצלינו זה לקראת הערב, בשעות אחר הצהרים המאוחרות..הילדים כבר ראו הכל, חוו הכל, אכלו הכל- ואם לא משחררים אותם קצת בחוץ (בריכה, טרמפולינה, גן משחקים וכד') או אפילו בבית (אמבטיה ארוכה זה נהדר) הם מתאמללים ומאמללים

 

אחרי שהם מוציאים אנרגיה בחוץ יותר קל להפעיל מוזיקה שקטה ואווירה מעודדת-שינה בבית,

והכל פתאום נעשה רגוע ומתאים יותר

 

בהצלחה!

כאמא לבנים - ברגע שהם חוזרים מהגן אני מביאה פירות ומים ועד הערב אנחנו בגני שעשועים , הולכים למכולת מבלים עם חברים ....אין ברירה לילדים יש אנרגיה וככה זה צריך להיות

והילדים שלהם רגועים יותר....... וברצינות הדבר הרשון הוא להרגע בעצמכם,  ולהבין שמהרגע שהילדים יצאו מהמסגרות אתפקיד שלכם זה רק להיות איתם ואם תספיקויותר זה רק בונוס....

ווסדר יום ברור וקבוע באופן כללי תעסוקות רגועות בבית סטוקים של דפים צבעים תחפושות מוזיקה רגועה , בר בצק (אפשר להכין לבד) ., ספרים...וכדומה... וגם זמן של הוצאת אנרגיה כמו כדור סל, גן שעשועים, אופניים בימבות חברים. באופן אישי אני מאמינה בזמן משפחתי כל יום בובבית נמצאים רק בני המשפחה ועושים דברים כפים ביחד: בנית אוהל , הכנת עוגיות ארוחת ערב וכד...

ודבר אחרון לא הגעתי לשלב אבל אומרים שרחר כך כשמזדקנים קצת מתגעגעים לרעש ולבלגן.... אז בנתיים תהנו

משחקי קופסא מפקסים אותם לא לפני התשה בגן שעשועים מעט חברים סבא סבתא מצב יותר נסבל

 

רוצה שקט מהם, אבל זו גישה לא נכונה ומאמללת אותנו ההורים.

ב"ה שיש לנו ילדים שמחים ובריאים, וכי חשבנו שהם ישבו בשקט כל היום?

צריך להוציא אותם לגינה לא כדי להתיש אותם ושיהיה לנו שקט אלא כי הם באמת זקוקים לכך,לשחק, להשתולל, להנות, למה שישתעממו?

לא הבאנו אותם לעולם כדי שיהיה לנו שקט, ועלינו לדאוג לא רק לאוכל להם ולבגדים אלא גם לבריאות נפשית,

לשחק, להעשיר אותם, חוגים אם אפשר, לשמח אותם, לעודד אותם להיות חברותיים, להזמין חברים, ללכת לחברים,

למה אתה רואה את זה כדיעבד, כדי "לפקס" ו"להתיש" אותם?

זה לכתחילה מה שילדים בד"כ עושים,

בדיוק כפי שאנחנו ההורים היינו משתעממים לו היינו רק בבית כל הזמן, אוכלים, לומדים וישנים ותו לא...

בנים הם בדרך כלל בעלי מרץ רב .

צריך לתת להם להוציא את האנרגיה במשחק  בחוץ:

ריצה

תופסת

משחקי כדור.

קפיצות וכו

הליכות שונות .

תשאלו את ההורים שלכם אם גם את ובעליך ההיתם אידיאנים קטנים?

בדרך כלל זה ענין שיש בו גם גנטיקה.

יש גיל שבו הם גדלים ולומדים להעסיק את עצמם במשחקי קופסא.

כשהם לומדים לקרוא הם מתמכרים לזה ואז שורר שקט בבית.

סבלות הם גדלים ומרץ מתעל לאפיקים חיוביים ולא הרסניים.

 

 

אני נמצאת עם הילדים הרבה שעות, לפעמים גם ימים שלמים לבד.
מה שעוזר לנו זה שיש סדר קבוע.
חוזרים מהמסגרות (סביבות שלוש וחצי שזה כבר נס...) אוכלים פרי או משהו בחוץ, משחקים בבימבות אופניים מכל הסוגים (החלפות עם השכנים )
נכנסים. יש תמיד על השולחן דפים צבעים (מספריים עיתונים לקריעה מדבקות וכו) אחכ בחדר (בדכ "מסדרים" ) עכשיו בקיץ המקלחות הם אמבטיות ארוכות של חצי שעה +
ארוחת ערב ויאלה שלאפ


את הגינה, ביקור אצל חברים יצירות מיוחדות וכדומה אני שומרת ל"שבירת שיגרה" בימים הארוכים- שבתות... חופשים בלי סוף

אהה ויש לנו גם משחקים לזמנים "מיוחדים" לדוגמא- קפלה משחקים בשבת בבוקר. משחקי קופסא בשבת בצהריים...

לתזונה שלהם... יכול להיות שהם אוכלים יותר מידי סוכרים, כגון עוגיות , שוקולד וכו'?

כמו כן שימי לב למרכיבים של האוכל כגון צבעי מאכל ... גורם לבעיות היפרקטיביות..

המון בהצלחה...

 

לצאת החוצה זה מעולה.

פתאום הם נהיים מלאכים. אך מה לעשות שלא תמיד זה מתאפשר.

הבן שלי היה חוזר מגן 3 והייתי נותנת לו הוראות ריצה. - מהדלת לספה וחזרה. מסביב לחדר במעגלים.לקפוץ על הספה 50 פעם עד שהיה פורק את כל המרץ שהביא מהגן.

אנחנו מאד אוהבים לזרוק ולתפוס בלונים (גם התינוק נהנה) או לקנות ב-2 שקל בועות סבון (כי הקודם נאבד) להפריח ולנסות לתפוס.

רעיון משוגע לגמרי להורים נועזים - מסדרים ביחד את הסלון מציפים במים מתיזים קצת סבון כלים ועושים חלקות. כיף לא נורמלי !!!

אפשר גם לשלב מגלשת פלסטיק בעסק. בסוף גורפים ביחד את המים והסלון נקי לשבת... טוב אבל זה לא למי שמחפש רוגע...

בהצלחה.

בס"ד

 הכי חשוב לשדר רוגע ולדבר בנחת ולשדר שהכל בשליטה. ברגע שההורים מאבדים שליטה על עצמם הילד לומד

להגיב בצורה דומה

טיפ נוסף: להשתדל להגיד כמה שפחות לא לילד. 

זהירות.. אנחנו בדרך אליכם להחלקותת

דבר ראשון- לשנות את המבט.

המרץ הזה זה דבר חיובי. ב"ה שיש להם מרץ וכשהם יגדלו בעז"ה הוא ישאר וידחוף אותם לעשיה.

אני רואה את זה כחיים, חיות, שמחה. (וגם לי יש בנדיט לא קטן עם מרץ בלעה"ר שיכול להתיש אותי מאד..)

 

מעבר לזה- סדר יום, לוותר על לנסות לעשות דברים כשהם ערים ואתכם, למצוא דברים שיוציאו להם אנרגיה או משחקים שעוזרים לכם (הקטן שלי בן שנתיים, אנחנו משחקים בלהביא לאמא דברים לקיפול, אני שמה את הסלסלה רחוק- והוא כל פעם מביא לי בגד אחד והוא מתלהב ורץ ומשתולל עם זה- אבל לא אכפת לי כל עוד הוא לא מחליט פתאום להפוך את הארון כולו..)

תכינו בצק פריך- ושיכינו צורות, ואז אופים ואוכלים ביחד

לתת להם צבעי ידיים ולשים אותם ערומים באמבטיה- ושיציירו.. ומיד אח"כ מקלחת וזהו הכל נקי..

תקנו סול בכל מני צבעים, ותגזרו צורות ביחד- וזה אחלה משחק לאמבטיה, כי כשהם רטובים הם נדבקים לחרסינה

וכמובן- לצאת החוצה. במיוחד עכשיו כשנעים.

 

(ועם כל זה- אני ממש לא מחכה לחופש הגדול  יום שלם עם הקטן, למשך תקופה זה בהחלט מתיש..)

כל שינוי בהרכב הילדים מרגיע. לדוג ילד אחד הולך לחבר או לילד אחד בא חבר זה מיד משנה את האווירה ובדרך כלל לטובה.

אם הילד בן ה4 ילך לחבר ואת תוכלי לשבת קצת אם הילד בן ה5.5 לקרא סיפור ביחד לצייר ביחד זה גם יהיה ברוגע וגם יתן לגדול זמן איכות.

בהצלחה.

עם מי שלא מכירים ובמיוחד עם גברים... טוב שזה נגמר ככה ואת בריאה ושלמה , בכל אופן גם אם היית זוכרת את מספר הרכב הוא לא עשה שום דבר פלילי אז לא היה ניתן לעשות כלום... ( דרך אגב אין בעיה שנשים עולות לטרמפ עם גבר?!)

ותרגישי טוב. בטח את מרגישה קצת פגועה.

אבל כדאי לך לבדוק אולי את פשוט מקנאה

בן אדם יכול לתלות על הקיר מה שהוא רוצה ולבזבז כסף על מה שהוא רוצה או אפילו לזרוק את כספו לים

הוא לא חייב לעזור לכם עם ריהוט חדש. זה לא צורך קיומי

דוד שלי מצד אימא הרבה יותר מבוסס מאיתנו ואף פעם לא שמעתי שהוא חייב לנו משהו

להורים שלו הוא חייב, אבל לאחים ואחיינים לא

מצטערת

אני מבין שההתפרצות הכואבת הזאת נכתבה כפריקת תסכולים,

שנובעת כמובן מתוך קנאה מרה וצורמת.

 

אני מאחל לך ולבעלך שתהיו מאושרים במה שיש לכם,

ושגיסך יהיה מאושר במה שיש לו,

ושחמיך וחמותך יהיו מאושרים בכל הצאצאים שלהם.

וזה ניכר מדברייך ...בסך הכל הם לא חייבים לך כלום ואני חושבת שאת גם לא צריכה לצפות ...את ובעלך אחראים על הרווחה שלכם - אל תתפתי ליפול לתהום הקנאה ההרסנית תנסי לשפר את חייך בעשר אצבעותייך תנסי לבנות ולחנך את ילדיך ממקום של עשייה ושאיפות...וכמובן אהבת חינם...בהצלחה

לא יותר מגעיל מהתנשאות על מישהו שמקנא, למשל..

וגם לא יותר מגעיל ממישהו שמתנשא על מישהו שמתנשא, נכון..

היה לך יותר קל.

 

אני טועה?

 

 

(בלי להצדיק או להעיר)

היא כותבת שהוא בעל עסק 

לפי מה שהבנתי, הכסף שלו הוא לא בזכותה,

אלא כי יש לו עסק.

 

בכך שאתם לא "מאחורה העניים".

 

זה יסוד כל הבעיה.

 

אחורה או קדימה אינו נמדד לפי מצב כלכלי.

 

אם את מרגישה שאתם עם ערכים יותר טובים, אז אתם מקדימה.

 

אל תתני לקנאה בדבר שולי להרוס את זה.

 

תתרכזי בטוב הפנימי שלכם - תשמחי בו. זה העיקר. מה משנה איזה רכב יש..

 

מה גם שהוא לא לקח "מכם" דבר.

 

 

ואחרי שתרגילי עצמך להסתכל על הטוב שלכם ולשמוח בו - ללא כל השוואות - אז תבדקי שוב האם באמת משהו באווירתם מפריע לך או לא.  אם מפריע - לא חייבים להגיע.  אם כבר לא יפריע - יופי. אז תשמחי איתם בטוה שיש להם, ותשתדלו להקרין מהטוב שלכם.

 

לעומת בית משופץ וקר..

אם יש לך את האהבה הזו לחיים הטובים והיפים שיש בסגנון הפשוט אולי תפתחי את הנקודה הזאת וממנה תצליחי לעלות:

האם גם את רוצה סגנון חיים כמו שלו בביתך? 

כנראה לא היית רוצה ממש להתחלף איתו אם החיים בפאר נראים לך מנותקים מהיפה והטוב..

ברור שהיית רוצה להקל על החיים ופחות להצטמצם - ה' הטוב יפתח לך מאוצרו בלי שתאבדי את היקר לך באמת.

 

נשמע שמאחורי דברייך עומדת קנאה גדולה. ב''ה הוא התחתן ויש להם כסף ויותר מזה! הם לא דאגו רק לעצמם אלא לקחו איתם לביתם החדש את הוריו של בעלך שזה דבר מקסים ובכלל לא ברור מאליו!!
עכשיו מה את רוצה? שהוא יפרנס גם אתכם? כנראה שהוא לא יכול ואת מצידך בכלל אל תצפי לכך.
בקשר לזה שאין לך איך להגיע לבית - אני חושבת שאת צריכה לכבד את חמותך (בייחוד אם את כזאת אישה פשוטה ונחמדה..) ולבקר אותה בכל מצב ובטח שלא להטיח בפניה או ''להצהיר'' בפניה שאת לא תגיעי יותר!!
לסיכום אני חושבת שתעבדי חזק חזק על הבגרות הנפשית שלך, על הקנאה וצרות העין שלך ועל האהבת ישראל שלך (''הייתי שמחה שלא יהיה עצם קיומו! מזעזע???'' כן. זה פשוט מזעזע. ההתנהגות שלך מזעזעת).

אני מכירה הרבה משפחות עם מצב כלכלי טוב,

שיש בהן חום ואהבה. זה לא קשור.

 

יכול להיות גם, שהיא מכניסה לעצמה לראש שהם נהיו קרים.

לא ברורה לי הסיבה לכעס של הכותבת על הורי בעלה. הסיבה שהתמונות הן רק של אותו אח שמצבו הכלכלי יותר טוב משל הכותבת היא שזה ביתו של האח הזה והוא יכול לעשות בו כרצונו.זה שהחמות לא קונה רהיטים עבור כלתה, זה מפני שלחמות אין כסף. הרי בנה מפרנס אותה. החמות מבינה את סערת הנפש של כלתה ולכן היא מנסה לעודד אותה ואומרת לה"לאט, לאט..."  כלומר, תתאזרי בסבלנות יקירתי. במשך הזמן גם את תגיעי לרהיטים וכו'.

זה שהאח לא נותן לכותבת ולבעלה מתנות אלא מלווה להם כספים, זה מפני שאין לו. כלומר הוא לא כזה עשיר. בסך הכל הוא בעל דירה שיש בה ארבעה חדרים. נכון, יש לו עסק אבל אנחנו -- וכנראה גם הכותבת -- לא יודעים מה בדיוק מצבו של העסק ומה התוכניות של בעל העסק בקשר לעתיד. יתכן שיש לו חובות, יתכן שהתוכניות לעתיד דורשות השקעות. כל זה יכול לגרום לחוסר כסף. חוץ מזה, יתכן שלגיס הזה יש אידאולוגיה שמונעת ממנו להפוך את אחיו לתלוי בו. האים הכותבת היתה רוצה להיות תלויה בגיס שלה? לא נראה לי. היא גאה מכדי להיות מקבצת נדבות.

ובאשר למיליונים שיש לרעיתו של הגיס, יתכן מאוד שהוא לא רואה את הכסף הזה ככספו. יתכן שהם אפילו עשו הסכם קדם- נישואין שלא מאפשר לגיס גישה אל הכסף הזה.

בסיכום, כדאי להזכיר שגם אם יש לגיס כסף מיותר אין עליו שום חובה לתמוך באחיו. מספיק יפה שהוא מלווה לו כסף. כנראה, בלי ריבית. ידוע לי על אח שמלווה לאחיותיו כסף עם ריבית כי, הוא טוען, הוא יפסיד כסף אם הוא לא ידרוש ריבית כי אילו הכסף היה מונח בבנק, הוא היה מקבל עליו ריבית !

מעניין שהכותבת, למרות שהיא בהחלט לא רצתה להפליג בשבחו של אחי בעלה, מספרת שהוא הזמין את הוריו העניים לגור בביתו החדש והמשופץ. בזה רואים שהבחור הוא לא רק שלילי. הוא מכבד את הוריו , מפרנס אותם ועוזר להם.

 

כך נקבע מימי בראשית, זה לא אמור לגרוע ממך דבר

 

תדמייני שכל העושר שבעולם הוא כמו הים, כמה אנשים שיהיו ויטלו עימם מים -לא יחסרו מים בים.

 

כמה שגיסך יהיה עשיר מה שאמור להיות שלכם , יהיה שלכם, כפי שנאמר:" אין מלכות נוגעת בחברתה"

 

לא התרשמתי שגיסך עושה לך רע: לא מסכסך, לא מתערב, עוזר להוריו...ויותר מכך כשאתם צריכים עזרה, הוא שם

 

הוא לא חייב להלוות לכם כסף ובכל זאת הוא מלווה.

 

תתפללי לקב"ה שיעזור לך להתגבר על ניסיון הקנאה, ניסיון מאוד קשה 

 

בהצלחה

וממליצה על הספר "לאהוב את מה שיש" של ביירון קייטי.

אולי (או לא אולי) הקושי הוא לא המציאות, אלא המחשבות שלך על המציאות ואיך שאת תופסת אותה.

 

הרבה הצלחה ושמחה במה שקיבלת מאת ה'.

אם יש מצווה של ואהבת לרעך כמוך. זה לא חכמה לאהוב את מי שדומה לך.  ולדון כל אדם לכף זכות לגבי משפחה על אחת כמה וכמה. חלק מהדברים שאת מעלה הן שפיטות ופרשנויות. יש להמנע מכך ככל האפשר. ולסיום אין לך דבר שאין לו מקום ואין לך אדם שאין לו שעה. שבת שלום.

בכך שהביא את הוריו לבית חדש.

זה לא מובן מאליו בכלל.

אני לא מכירה הרבה אנשים שבונים בנית חדש ולוקחים את ההורים לגור איתם.

אין לי ספק שאתם צריכים להיות אסירי תודה כלפיו שכן בזה שהוא דאג להורים- הוא גם הוריד מכם מעמסה.

 

נסי לראות את זה ככה ולדון אותו לכף זכות.

 

לגבי ההורים- אם טוב להם או לא טוב להם, אל תתערבי, זה לא מעניינך. המשיכי לבקרם מדין כיבוד הורים.

אם זה הבית שלו , למה הוא צריך תמונות של עוד אנשים?

 

ואם זה שווה לחמותך - זאת בחירה שלה. הייתי מצפה שאם לה יותר טוב - אז אתם תשמחו בשבילה.

 

מעבר לכך את צריכה להבין שעכשיו שהם עברו אליהם הקשר בע"ה יתחזק, אז אם את לא רוצה להפסיד לגמרי את חמותך, אני מציענה לך כן לבוא לבקר.

 

 

מצד שני, אני מכירה לא מעט שהיו שמחות על ההזדמנות להעלם לחמות לגמרי 

שגיסך בעצם "גנב" לך את חמיך וחמותך

 

אבל רק דבר אחד חשוב לי להגיד- אני בטוח שתחושת השנאה שלך כלפי גיסך מאוד לא נעימה לבעלך, זה בכל זאת אחיך. ובמיוחד העובדה שאת לא רוצה לבקר שם מפריעה לו, זה ההורים שלו

ממליצה להשתדל כן להגיע לשם, למרות הקושי, בשביל בעלך, בשמחה, בלי פרצוף חמוץ של אין ברירה..

שי'הי'ה בבית שלהם. תכנסי לביתך אווירה. בנחת. צדיקה. תקחו ריהוט ביד 2. יש שם מלא דברים במצב מעולה!! אל תתבלבלי. לך יש את מה שאת רוצה, לא להם. תסבירי את זה לעצמך. זה יוריד ממך הרבה מאוד מתחים.

אתם צודקים בדבריכם.
ובכל זאת ואחרי הכל.... קשה לי להסתכל עליו לאהוב ולחבב...

עם החמות נשמור על קשר. אנחנו נתראה בשעות הצהריים.
הגיס חוזר בערב... כך שלא יצא לי לראותו.

מה לעשות.. התפללתי עליו כ"כ שיתחתן.. ע"מ שיגור עם אישתו ונתראה פחות.
אבל.... מאז החתונה זה לא קורה.
לצערי.

מי הנוכחים במשחק? חברות שלה? משפחה מצומצמת? משפחה מורחבת? 

 

באיזה תחום את רוצה את המשחק- על החיים שלה ושל המשפחה? על התבגרות? על זהות של אישה יהודיה? על כניסה לחיוב מצוות? 

 

במסגרת איזה אירוע זה יהיה? שבת? ערב? טיול? 

 

להכין לבד- כמה תקציב יש לך? כולל למינציות וקניית אביזרים או הכי בזול שאפשר? 

 

את רוצה שישאר לילדה מזכרת מהמשחק- או שזה יכול להיות משהוא שלא שומרים אח"כ? 

 

 

 

עדיין אוהבים! כמובן אפשר לתקן... בע"ה שימצאו את הדרך... ועד אז... חיבוק גדול!

גם לקום כל בוקר לעבוד זה קשה, אבל נורמלי.
השאלה היא אם מציאות כזאת היא נורמלית.. באמת שאינלי מושג.

ולפעמים אבא ער לבדו מול המחשב עד שעה מאוחרת, רואה סדרות שהוא אוהב ואמא לא כי זה יותר מדי אלימות ואקשן. ומלא פעמים הוא סתם ככה ישן על הספא, בלי שום סיבה.
זה מוזר לי, הגיוני שזה יהיה ככה?

נשמע שכשהם עסוקים בעצמם הם שוכחים לפעמים שהילדים נפגעים

את מסוגלת לבוא ולאמר להם שזה לא נעים לך לקום ככה בבוקר?
או אולי יש מישהו שיכול לאמר להם בשמך?(איזה אח/אחות בוגרים, אולי רב או חברים שאת יודעת שהם מודעים לקשר שלהם?)

בהצלחה רבה רבה!
זה לא קל בכלל..

לפעמים יש להם סיבה 'אמיתית' לריב, וכשהילד מגיע ואומר להם שלא נעים לו לשמוע אותם על הבוקר רבים- הם מכניסים ומערבים אותו בסיבות שבגללן הם רבים..שלדעתי לא נחוץ לילד תמיד לדעת מדוע הוריו רבים..

את נשמעת כמו בחורה חכמה ונבונה, שיכולה להבין בעצמי מה "נורמלי" ומה "לא נורמלי" (כתבתי במרכאות, כי ההגדרה ל"נורמלי" ו"לא נורמלי" היא סובייקטיבית במידה מסוימת).

נשמע שיש דברים שאת רואה בבית הורייך שלא נראים לך תקינים. ואכן, יש הרבה זוגות שלא מתעוררים בבוקר בצעקות זה על זו, וכן הולכים לישון ביחד בלילה (בתחושת יחד, באותו זמן, באותו חדר). את מזהה נכון את ההתנהגויות השונות. עצם זה שאת תוהה לגבי זה- שדווקא לגבי הדברים האלה שכתבת את מציבה סימן שאלה- מראה לך בעצם שיש כאן משהו מוזר, לא ברור, לא "רגיל".

 

מה עוד לומר לך חוץ מזה?

חיבוק. בהצלחה ביכולת להבדיל את עצמך מהתנהגויות כאלו, ובבחירת התנהגויות שהן טובות ונכונות עבורך.

המצב כמובן לא "חייב" להגיע לזה.

 

את צריכה לעשות 3 דברים לדעתי:

 

א. להחליט שאת לומדת מזה מה לא יהיה בשום אופן אצלך בעז"ה, גם מצד עצמו וגם מצד שאת רואה איך זה "נשמע". כלומר: במקום "להתרגל" תשתמשי בכך כליוון ההפוך, להוסיף בתוכך עדינות והקשבה.

וכמובן, במקביל, מדברים טובים - כן תלמדי..

 

ב. להשתדל ככל האפשר לא לשמוע בזמנים כאלו, או לפחות לא לשים לב. תביאי בחשבון מראש שממילא לא תביני מה שביניהם.

 

ג. להשתדל לאהוב אותם בפני עצמם ללא קשר לזה, אישית. ולהקרין את זה. מן הסתם בכל אחד מהם יש טוב. זה טוב לך, טוב להם ויעורר יותר את הטוב שבהם, ואולי גם ישפיע משהו להרגיש יותר את הצורך להתחשב במה שהבת שומעת..

 

הצלחה רבה.

 

 

 

אז בטונים אחרים.. על אחת כמה וכמה..

מקווה שהם ידעו לעשות את האבחנה הזו במהרה

הויכוחים מידי פעם זה קשר בריא אולי לא בצורה שהם מיישמים אך הם גם צריכים להתפייס לידכם

בהצלחה ושאת תלמדי בביתך שלך ובכלל בחייכך לנהוג בחוכמה

 

ומה קורה כשאומרים את זה להורים? ואת בשלב שאת יוצאת עכשיו ובונה את הקשר שלך?

 

זה קשה... אני לא יכולה לשקר פה... אבל באמת כמו שאמרו מנסה לקחת את זה רק למקום חיובי של "אצלי זה לא יקרה" ולהתפלל על זה.

מזדהה ממש... שולחת הרבה כוחות 

צודקת.. קשה... לאדעת מה להגיד לך, גם אני שואלת את עצמי לפעמים...

[לפחות הם אוהבים]


קבלי חיזוק...