פורום הורות (עמוד 269)

מנסיון של כמה פעמים, ברגע שיש את הטפסים הדרושים תוך יומיים יש דרגה.

אני רק רוצה לציין שהבן הגדול שלי בן 8, ויש לי ניסיון רב עם התמ"ת ומעולם לא היה לי כזה דבר...

 

סיכום מאורעות השנה:

יש לי ארבעה בנים בצהרון. (ממשיכים משנה שעברה)

 

פניה לתמ"ת (עבור הגדול).

אין דרגה.

למה? נציג שירות: כי מקום מגורי הילד בנתיבות.

אני: אבל בבקשה שמילאנו כתבתי שמקום מגורינו בירושלים, וגם בצילום תעודת הזהות זה מופיע, וגם במרשם האוכלוסין, איך נזכרו עכשיו בנתיבות שבה גרנו לפני 4 שנים???

אחרי שלושה שבועות מתעדכן מקום המגורים לירושלים.

אין דרגה.

למה? נ"ש: כי אישור מהמשרד הממשלתי בו אני עובדת על כך שחזרתי מחופשת לידה לאותה משרה באותם תנאים, בצירוף תלושי השכר מהחודשים הנדרשים לא מספיק.

אני: מחכה 3 חודשים לתלושי שכר ושולחת.

אין דרגה.

למה? נ"ש: כי בעלך לומד במכללה החרדית וזה מוסד לימודים שמשרד התמ"ת לא מאשר (נושא ראוי לדיון בפני עצמו!!)

אני:  את החסות על הלימודים נותנת אוניברסיטת בר אילן,

נ"ש: אז מעולה, תביאו אישור מבר אילן.

הבאנו.

אין דרגה.

נ"ש: עכשיו צריך גם מערכת.

הבאנו מערכת לימודים מפורטת מהמכללה החרדית.

אין דרגה.

נ"ש: חסר סיכום שעות ממוחשב.

הבאנו מערכת הכוללת סיכום שעות.

אין דרגה.

נ"ש: לא טוב שאישור הלימודים הוא של בר אילן והמערכת של המכללה החרדית.

אני: אבל בר אילן לא יודעים בדיוק מה וכמה הם לומדים,

נ"ש: לא חשוב, תביא מערכת מהם וזה מספיק.

הבאנו מערכת,

קיבלנו דרגה בשעה טובה. (רגע, חכו להמשך, מבטלים אותה...)

הלאה, עוברים לילד הבא.

שלחנו את כל המסמכים שאושרו אצל הראשון,

אין דרגה.

למה? נ"ש: הוא גר בנתיבות.

לאחר 3 שבועות מהבקשה לעדכון כתובת של שלושת הילדים האחרים, שניים באמת עודכנו לירושלים ואחד לקרית גת (מתקרבים לירושלים,  אבל לא מספיק)

אין דרגה.

למה?

נ"ש: כי במערכת השעות של בר אילן לא מופיע סיכום שעות ממוחשב, וזאת על אף שנאמר לנו בילד הקודם שאין צורך בסיכום שעות כי זו לא המערכת בפועל.

ופה הגדילה לעשות הפקידה, שבקלות ובחוסר שיקול דעת ביטלה רטרואקטיבית את הדרגה שכבר כן התקבלה.

מיותר לציין (בעצם חשוב לציין) שכל שיחה עם נציגות השירות אורכת בממוצע שעה וחצי, של קבלת הנחיות הסותרות הנחיות קודמות.

תחושתי היא שנעשים מירב המאמצים על מנת להקשות על הציבור בקבלת הדרגה. אני מתוסכלת ואשמח לקבל עזרה!

שוב תודה

 

הכל כ"כ מוכר. אצלנו בדיוק אותו דבר: קיבלנו דרגה וביטלו לנו, קיבלנו תשובות סותרות כל פעם... ועדיין אין לנו דרגה.

דיברנו עם מנהלת שם. היא הבינה שהפקידות הטעו אותנו פעם אחר פעם, אבל אין לה מה לעשות, חוץ מלצעוק עליהן.

 

לצערי, לא נראה לי שיש מה לעשות.

 

מקסימום אפשר להתחיל להריץ קבוצה- ולהגיש בגצ קבוצתי נגד הסיפור הזה 

או שורה קטנה שהיתה חסרה. גם אנחנו עברנו את זה פשוט באים מוכנים מראש.

ואכן בסוף קיבלתם דרגה.

 

הדבר היחיד שלא הבנתי- למה שלחתם שוב את כל הטפסים לילד השני? אם שניהם במעון תמ"ת אפילו לא של אותה עמותה (ככה לי יש! 2 ילדים במעונות שונים אבל שניהם של התמת)---- פשוט לאחד שולחים את כל הטפסים,

ולשני רק פותחים תיק, עם צילום ת"ז ואישור קבלה למעון- זהו!!!!!! וזה מסתנכרן עם הילד השני! הם רואים את זה במערכת! ואז מקבלים דרגה יחד לשניהם והדרגה זהה.

 

לדעתי את כבר ממש קרוב כי כבר קיבלת דרגה. תחזרי ותבהירי שכבר קיבלת דרגה לראשון ועכשיו פתחת לשני את התיק וכל הטפסים נמצאים אצל האח הראשון וזהו.

 

אני ממש מבינה את התסכול שלך. השנה באתי יותר בנחת מהפעם הקודמת שהיה לי רק את הבכור כי כבר ידעתי למה אני הולכת. לקחתי תזמן וידעתי שזה תהליך שיכול לקחת גם 3 חודשים עד לרגע שיש לך את כ--ל הטפסים שכל נציגה דורשת להביא (כל נציגה טופס אחר) ואז ברגע שלא נשאר להם מה לבקש יש דרגה באותו יום בערך. 

 

מלא הצלחה, את יכולה להתלונן אבל לא נראלי זה ישנה משהו, זה גוף ענק וככה הוא מתנהל.. 

אז אולי דווקא כדאי לא לבוא בגישה של לצעוק עליהם, אלא בגישה של "בואי תראי איך תוכלי לעזור לי בבקשה?" זה פקידות ממש מסכנות שכל היום צועקים עליהם בטלפון והיחד בהתאם. אני ממש הקפדתי הפעם לדבר אליה בשם שלה, בנחת, להודות על כל צעד שהיא עושה ולהגיד בסוף שהיא ממש עזרה לי ויום נעים ותודה ענקית. זה ממש עזר אצלנו!

זה ממש לא קשור לאיך שמדברים איתם. יש שם בעיות וזו עובדה.

הפקידות שם עונות כל פעם תשובה אחרת.

כל פעם כשמעדכנים מסמכים, צריך להתקשר להזכיר להם להעביר את המסמכים לילד השני (זה לא קורה אצלם אוטומטית במערכת).

הם לא רושמים אצלם את סיכום השיחות, כך שיוצא שצריך להתקשר אליהם כמה פעמים כדי לסדר עניין שכבר טופל.

יש להם גם בעיות רציניות במערכת לשליחת טפסים דרך האינטרנט.

אני לא היחידה שמסתבכת איתם. אני שומעת כל הזמן תלונות עליהם, אבל אין מה לעשות עם זה.

 

רק באתי להגיד שהפקידות האלה גם ככה מקבלות צרחות כל היום, אז בואו נהיה האנשים הקצת יותר אמפטיים שמדברים בנחת למרות כל העצבים.

(מבקר המדינה)

זה משרד בפיקוח ממשלתי והם חייבים לטפל בבעיה שלך.

מיד אחרי הגשת התלונה התמת התקשרו אלי וצ'יק צ'ק סידרו את כל הדברים (אחרי שהם משכו אותי שנה שלמה בהמצאות ומידע סותר).

תכנסו לאתר של מבקר המדינה ותגישו תלונה זה ממש קל.

מקווה לבשר לכם בקרוב שהכל הסתדר.

שיבולת שועל, טחינה גולמית, בננה, תפוח ואגס.
יוצא מצוין טעים ובריא!
בהצלחה!

קמח לבן עם סוכר... לא משהו

אפשר: שקדיה (100% שקדים בלי תוספים! אפשר להכין בבית אם יש לך בלנדר...), על אותו רעיון- כל מיני סוגי אגוזים/זרעי צ'יה (עד כמות של כפית)/גרעינים טחונים דק דק דק (זהירות)- יש כל מיני מתכונים באינטרנט ל"גבינות" אגוזים (אגוזים במרקם גבינתי).. זה ממש בריא!!!

טחינה גולמית משומשום מלא (עדיף טרום מונבט)

קוואקר/קינואה מבושלים

שמעתי גם שבננה עם אבוקדו זה להיט

בריאה- האם זה משביע?

תנסי גם להוסיף עדשים אדומות מלא בברזל וגם מעבה הבן שלי בין תשעה חודשים והוספתי למרק ממש נהנה מזה ,רק לבשל טוב ולתחון דק ועכשיו חייבת לשתף בקטע מוזר הבן שלי לא אכל טוב אחותי שבאה השבוע הביא מתנה כפית חדשה עד עכשיו השתמשתי בכפית חד פעמית שהאכלתי אותו לא ראיתי חשיבות בלהשקיע ...היא קנתה לו כפית איכותי שיש לה זויית כזו וכולה רכה של טומי טיפי כבר שבוע שאני מאכילה אותו בכפית וחד משמעית הוא אוכל יותר פתאום יותר משתף פעולה, פותח את הפה יותר בקלות ....לא יודעת איזה קסם הכפית הזו עשתה אבל עובדה היום פעם ראשונה סיים מנה שלמה של אוכל !

עדיף ירוקות ולא אדומות מבחינת ברזל, אפשר להוסיף גם וגם

כדאי להוסיף למרק לפני הטחינה גם קינואה שעשירה בחומצות אמינו ובחלבון, עשבי תיבול שעשירים בסידן ומינרלים, ושלל קיטניות כמו חומוס, שעועית, עדשים בצבעים, גרגרי חיטה שלמים, וכו' (לבדוק קודם רגישות!)

ידוע לי הפוך (שהאדומים עשירים יותר בברזל ובאופן כללי עדיפים על החומים או הירוקים)...

אני די בטוחה שבירוקות יותר

בכל מקרה, את יכולה לשים גם וגם

ממליצה שוב להוסיף קינואה אחרי שבודקים רגישות

הקינואה מאוד מאוד בריאה ועשירה בחומצות אמינו שחיוניות להתפתחות

משביעים, ואם לא תמיד אפשר להוסיף קצת קוואקר מבושל

מניסיון שלי (אני היתי כמוה)
ב"ה שאשתי הצליחה לשכנע אותי ללכת לעזרה בשנים הראשונות

לדעתי אתה יכול להסכים למפגשים בתנאים מסויימים- שהם יעשו בביתך ובנוכחותך.

 

במקביל, תאסוף ראיות נגד ההורים, כי אולי חלילה תזדקק להם.- אל תהסס להתייעץ עם פקידת סעד. כי מדובר בשלום הילדים שלך.

 

דבר שלישי- לכו לטיפול זוגי דחוף. דרך החיים שלכם היא בלתי אפשרית לחלוטין. אין ספק שאשתך זקוקה לעזרה נפשית בהקדם.

 

 

לגבי ההמלצה הראשונה- אם מדובר באדם מסוכן מינית, אין לאפשר לו מפגש עם ילדיך בשום תנאי. זאת דעתי.

אני ממליצה מאוד להתייעץ עם גורמים מקצועיים, וכן עם רב, כדי לקבל הדרכה וליווי בהתמודדויות הלא פשוטות שלך, שלכם.

 

הרבה הצלחה.

נראה לי שכותב ההודעה פה לא אמין אם כי אני מסייגת את דברי.

הודעה אחת ויחידה,

שמספרת על מקרה כל כך קיצוני?

אלים? מסוכן מינית? למה הוא מסוכן מינית? מה הוא עשה?  

חסרים פה פרטים ונראה שהעניין גם אם הוא נכון ולא נכתב על ידי טרול, הוא מוגזם 

ושאולי אם נקרא את הצד של אישתו בעניין אולי נגלה דברים אחרים.

 

אם האבא שולח לאשתי מיילים עם סרטים פורנוגרפיים, הטריד מינית את אלמנת בן אשתו ואת כלת בנו, נתן מכות לאמא (הסבתא המדוברת), היית שמה את בתך על ברכיו?

איני מבין משוע את מנסה לפגוע בכל פותח הודעה ולחשוד בו לשוא מול כולם,

בעוד את מקפידה להסתתר תחת ניק "אנונימי" שמבחינתי יכול להיות טרול בדיוק באותה המידה.

ממש מומלץ לפנות לרב רציני שאתה סומך עליו בעיניים עצומות.

יש רבנים עם רוח הקודש ממש.

כדאי לגשת אלי'הם.

בע"ה שה' יסיע בידך ובזכות הרצון שלך לשמור על השלום בית שלכם תזכה לישועות גדולות!

לגורם מקצועי ולא לפורום.

 

בהצלחה

תודה על הדאגה

גם למגלשה...  ואם מישהו אחר בא, תגידי לה בנחת - זה בסדר, כעת תורך, אני עוזרת לך.

 

ואם "תברח" תגידי בנעימות, אין מה לברוח - כעת שלך. וגם למישהו אחר שמנסה לתפוס, תגידי בנחת: עוד רגע,, עכשיו תורה..

 

במקום לנסות "לחנך" אותה לעצמאות ואי פחד, תרגילי אותה ע"י ההתנסות הרכה יותר, העטופה.

 

כשתתרגל שלא קורה כלום וזה דווקא נחמד, וגם תשמע איך את מצליחה לעמוד על מקומה בלי "לריב" אלא בנחת - תלמד מזה.

 

[כמובן, ההנחה שבגן הכל בסדר. ואין התנסויות חברתיות שליליות. שווה לבדוק ולבקר-פתע. אם היא בגן]

לגבי הגן- היא לומדת במעון מקסים, אבל בקבוצה בהחלט מאתגרת.

שתי בנות ותשעה בנים. מאוד שובבים. מאוד.

 

תמיד אני שואלת את הגננות והמנהלת איך היא מסתדרת איתם, והן אומרות שמסתדרת מעולה, ולא מציקים לה, ואם מישהו רק מתקרב היא צורחת לגננות והילדים נבהלים. נסוגים אחורה.

 

אולי פה נעוצה הבעיה?

שהיא אף פעם לא מתמודדת אלא הגננות רצות להציל אותה?

 

"מאתגרת"...

 

אצל ילדים קטנים אין "מאתגר" בענין הזה. יש טוב ונעים ויש לא בדיוק...

 

תשעה בנים שובבים - שהיא "צורחת" כשמתקרבים....

 

 

לא.. הבעיה לדעתי לא נעוצה בכך ש"היא לא מתמודדת" והן רצות..

 

אלא אולי (בזהירות  -לא לגמרי מכיר..) בכך שהיא בכלל צריכה להתמודד עם זה..

 

היא לגמרי "מתמודדת". רואה חבורה כזו, אולי מפחדת מהאנרגיה שרצה שם..

 

אולי מתאים לה חבורת בנות עדינות ומלאכיות?....

 

 

 

בררה, זה המעון היחיד באזור.

ובאמת כשאני חושבת על זה, בקיץ שעבר, לפני שנכנסה לקבוצת הגדולים במעון, הפחדים הללו בגינה לא היו.

היא הייתה מתגלשת במגלשות הכי גדולות, רצה ומדלגת מאושרת לבד ומנופפת לשלום..

היום- חשבתי שזה בגלל שגדלה יותר, שחושבת יותר... אבל אולי זו באמת הקבוצה?

איך לדעת?

ומה לעשות?

זה נראה די ברור..

 

זה לא כי היא גדולה יותר, בפשטות. אדרבה, היה אמור להיות ההיפך, במידה מסויימת. יותר ביטחון - גם אם קצת זהירות.

 

לדעתי, לנסות לחפש אופציה חליפית. אולי משפחתון. עם בנות עדינות. ואם מוצאים - להסביר לה: איפה שהיית זה ילדים טובים, אבל קצת יותר מידי שובבים. אז חיפשנו חברות אחרות.

 

ואני מציע לדובב אותה. שיחה נינוחה על המעון. לשאול על החברים. אולי לעבור שם שם.. ולשאול בנחת על כל אחד, מה זה עושה ומה זה עושה..   שיחה בנחת. ולשאול גם על שמטפלות.

 

לוודא שלא נפגעה. יתכן ש"סתם" הפעלתנות שלהם מבהילה אותה. יתכן גם מעבר לזה. אולי כבר "חטפה" במעון?..  לא בטוח שהמטפלות רואות כל רגע נתון. יתכן שכן - יתכן שלא. ילד הולך גם לשירותים, למשל - המטפלות מלוות אותו? לא בטוח. הקיצור, לדעתי לנהל איתה שיחה/ות, לגמרי בנחת, כבדרך אגב, אבל בהתענינות רצינית לגמרי. שתרגיש שאת "איתה", מענין אותך. 

 

לא ב"לחץ" - אבל בשום אופן גם לא ב"בטלנות"..

ארבע ואין שום דבר באזור שלנו. גם לא משפחתון...

שנה הבאה בעז"ה תיכנס לגן בנות עם צהרון.

 

בגדול הילדה אוהבת ללכת למעון, אוהבת לדבר על החברים שלה, חוזרת מחויכת מאוד, כשאני באה היא תמיד משתוללת או מסתכלת בשלווה בספרים- לכן תמיד הייתי רגועה שהכל בסדר.

ויותר מכך, הגננות מכירות אותה היטב, ומגוננות עליה הרבה. בדרך קבע אני שואלת אם היא נהנית עם כל המופרעים והן אומרות שהם מפחדים להתקרב אליה בגלל שמיד צורחת בקולי קולות..

 

אבל אולי הסיפור מצדיק בדיקה מחודשת, שיחה עם הילדה וכן עם המנהלת או משהו...

פעם גם היא הייתה צורחת, כשהייתה במעון, ולמדו להתרחק ממנה. המטפלת לא באה להצלתה, אלא הילד המציק נרתע בגלל צעקותיה.

 

היא פחות נסוגה לאחור כשהיא רואה ילדים זרים.

עם זאת, היום בגן השעשועים ילדה אחת לא נתנה לה ולקטנה שלי להתגלש, כי היא נותנת רק לחברים שלה. הבת שלי אמרה לי "היא אומרת שאני קטנה", אז עליתי בעצמי למתקן והבהרתי לילדה שתיתן לבנות להתגלש.

 

לדעתי, תמשיכי ללוות אותה בנעימות וברוגע, ואולי תיקחי אותה מדי פעם לחברות/תזמינו אליכם, שתתרגל התמודדויות כאלו בסביבה בטוחה, ואולי תצליח יותר בכוחות עצמה.

אז לא נורא - לדעתי לחכות שיעבור לבד

בקשר לניגוב- הרבה בנות לא אוהבות. אז או לתת לה בינתיים משהו שלא נותנים בכלל שהיא תשחק בינתיים או לתת לה גם מגבון שהיא תשתתף

בקשר לשינה - אולי להשכיב יותר מאוחר. הם צריכים פחות בגיל הזה

וגם מאזן את תשומת הלב על הגדול ובכך מפחית קשיים שכאלו..

אבל הכל בעזרת ה'

בהצלחה!

בלי להתערב. הם ב״ה ילדים גדולים...

 

באמת היה נראה לי קצת מוזר. כאילו, הקטנה (שעליה שאלתי) היא הילדה הנוספת שלנו, ה"מאזנת" של תשומת הלב על הגדולה...

חשבתי שאולי לא הבנתי נכון אז לא התייחסתי.

 

אם לזה התכוונת, שושי, אז בעיניי זה לא סיבה להביא ילדים לעולם. לא שחסרות סיבות, אבל זה- העמדת הקשיים של הילד הקיים בפרופורציה- בהחלט לא אחת מהן.

א. הריור זה יכול להיות הכנה לשיניים. לא בטוח שהן יצאו מהר, אבל ייתכן שהן מתקרבות

ב. האם היא גמולה או בתהליך גמילה? האם היא מבינה או מציעה מעצמה ללכת לשירותים? לפעמים המודעות גורמת להם להרתע. כי הם כבר גדולים ומביני עניין  ולכן זה גם לא נעים להם..

 

 

הריור- בדרך כלל זה שיניים, גם אם לא רואים. יש לה כבר טוחנות?

הצלחות- לדעתי אפילו אל תקדישי לזה תשומת לב. תני לה את מה שהיא רוצה וזהו. בגיל שבו מנסים לפתח עצמאות עדיף לצמצמם עימותים וחיכוים עד כמה שניתן. וצלחות או סינרים זה באמת שולי.

 לגבי ההרדמות- אני רק יכולה לכתוב מה שאני עושה. אני פשוט יושבת עם הבנות (בנות 5.5, 4 ו1.5)עד שהן נרדמות. זה אולי נשמע ארוך ומייגע אבל למעשה זה קצר ולענין. אם הן עייפות- הן נרדמות תוך כדי קריאת שמע וקצת שירים שאני שרה להן. ואם אחת פחות עייפה- אני יושבת לידה וקוראת לי ספר בנחת עד שהיא נרדמת. הנוכחות מאוד מרגיעה אותן ועוזרת להן להרדם.           אם את לא בענין- אולי אפשר לשים לה שירים רגועים או משהו דומה.

הייתי מנסה לחשוב בכיוון של תולעים...

מקווה שאני טועה.

הבן שלי גם בגיל שנתיים התחיל לרצות לעשות הכול לבד לא להתרגש

לתת להם לאט לאט בהנחיה שלנו לגדול כלומר לא לוותר על סינר אבל להתחשב ולהציע עוד סינר יותר נוח כאופציה

אולי אחד היא כן תרצה אצלי יש סינר שהיא ממש לא אוהבת ואחד שהיא רוצה רק אותו ..אין הגיון אבל בסבלנות לנסות כן לעודד אותם להחליט לבד בגבולות שלנו

הבן שלי מרייר מגיל שנה ועכשיו הוא בן שנתיים..
אני לא חושבת שזה שיניים.. לא הגיוני כ"כ הרבה זמן. (במיוחד שהוא הוציא שיניים מגיל 4 חודשים..)
אני חושבת יותר בכיוון של שרירי פה חלשים. יש כל מיני תרגילים שאפשר לעשות לחיזוק,שרירי הפה.
מציצת סוכריה על מקל, (כמה שזה לא בריא אבל עוזר לשרירי הפה) בקבוק.. וכן על זה הדרך.
בהצלחה

באמת המנהלת של המעון אצלנו הסבה את תשומת ליבי שהריור יכול להיות בגלל שרירי פה חלשים.

לנו היא הציעה שיעשה נשיפות הרבה.

הולך אצלנו בועות סבון ורואים שיפור משמעותי.

לגבי הריור- יש לה כבר את רוב השיניים וגם שיניים טוחנות.

אני חושבת (ומקווה) שזה לא בעיה של שרירי פה חלשים, כי היא לא ריירה ככה לפני שבוע. זה בערך מתחילת השבוע הזה, בלבד.

 

צלחות וסינרים- סבבה. תודה.

 

הכל הכל לטובה- אני מקווה שבאמת אין לה תולעים. לא בדקתי עדיין. אני לא מרגישה שזו הבעיה, אבל אולי כן. נראה. תודה רבה על הכיוון!

 

 

 

וסתם לשתף במשהו- הגיוני שהיא תגיד לי שהיא מפחדת? הלילה, כשהיא לא נרדמה ובאתי להרגיע אותה, היא פתאום אמרה לי "חתולה" והצביעה לעבר החלון. וידאתי שהבנתי נכון (בהגיה שלה, זה נשמע יותר כמו גוּיה), ואז היא אמרה "פוחדת". לא תיאמן...

ובסוף הסתבר שזה היה מחלת הפה והטלפיים. זו אמנם מחלה שמלווה בחום ולא נשמע שזה מה שיש לבת שלך, אבל הריר קשור לכל הפצעים שבפה. אז אולי יש לה פצעים בפה שגורמים לזה?

היינו ממש עכשיו במצב הזה,

הרופאה אמרה לי שהוירוס של מחלת הפה והטלפיים מסתובב עכשיו...

שבוע של ריור מוגזם מאוד שהיינו בטוחים שנובע מצמיחת שיניים, על גבול עליית חום כל הזמן, 37.8-38.2,

בכלל לא חשבנו בכיוון של פצעים בפה, פתאום ביום אחד הופיעו גם הפצעים על הסנטר ועל הרגליים ורק אז הגענו לרופאה שאמרה שיחלוף לבד, שאין צורך להילחץ, רק להקפיד על שתיה מרובה ולבדוק שהחיתולים רטובים כרגיל. 

כך היה אצלנו.

אם הריור נמשך הרבה זמן (כמה שבועות לפחות) ואם לא מקפידים לנגב אותם - וזה מאד קשה לרדוף אחריהם עם טישו כל חצי דקה ולהחליף חולצה כל שעתיים, בעיקר במעון - אז מתפתחים פצעים וזיהומים מסביב לפה, בתוך הפה וגם בצוואר ועל החזה.

היתה לנו מטפלת שהשאירה אותם כל היום עם סינר , זה יכול לפתור חלק מהבעיה אבל לי נראה שזה מציק להם ולא מאוורר מספיק.

והערה קטנה- בבני אדם, מדובר במחלת הפה והגפיים (הרי אין לנו טלפיים ).

אצל חיות יש מחלה שנקראת מחלת הפה והטלפיים, ולמיטב הבנתי מקריאה קצרה באינטרנט, זה לא אותה מחלה (כמו מחלת הפה והגפיים).

וואי,

יש לי אחיין שגדול מהבת שלי בחודשיים. סביב גיל שנתיים אחותי ספרה לי שהוא קורא לה בלילה או בוכה ומראה 'פרפר', וכד'. תהינו אם הוא מפחד (בגדול בגיל הזה הדמיון - אם אני לא טועה - מתפתח, ולכן גם הפחדים). חודשיים אחרי השיחה הזו גם הבת שלי התחילה... (לה הפריע כלבים).

עכשיו אני שומעת שגם אצלך זה ככה. מעניין.

את הבת שלי מאוד הרגיע שאמרנו לה: אין פה כלב. היום היא אומרת את זה בעצמה. המתוקה. (היה נראה לי שלילה הוא לא הזמן להסביר שכלב לא עושה כלום, אז אמרנו שבבית אין. אצלה זה עזר).

לגבי הניגוב - אולי תנסי מגבונים עדינים ממש, כמו האגיס (גם בייבי סיטר לא רע, ויש עוד כמה, אבל האגיס ממש טובים. ואם זה רק לניגוב בשירותים ההוצאה הכספית לא גדולה כי מספיקה רביעיה לחודשיים לפחות). הבן שלי בן 4 כמעט והוא ממש שם לב עם מה אני מנגבת אותו, אז כנראה שזה משמעותי.

תודה על מה שכתבת. לגבי המגבונים- כרגע אלו מגבונים של חברת "לייף". אני מנגבת כל החלפת טיטול. הצרחות וחוסר השקט הם בעיקר כשאני מנגבת אחרי יציאה (במחילה).

אולי אנסה פעם את "האגיס"

 

לגבי הכלב- כן יש משהו מסוכן בכלב. הוא יכול לנשוך/לדחוף (דחיפה יכולה להפיל ילד קטן). הפחד הוא טוב, כאזהרה.

אולי במקום לנגב במגבונים את יכולה לשטוף במים עם סבון איכשהו?

בכל צורה קיימת
ביצים, טחינה, פשטידות פרווה בהם הירקות טחונים...

הכי מדויק...

חדרה - אין ממש קהילה כמו בישובים, למיטב ידיעתי יש ניסיונות התארגנות במרכז העיר.

יש משפחות דתיות מכל הגוונים והמינים, ויותר בתי כנסת בנוסח עדות המזרח ותימנים מאשר בתי כנסת בנוסח אשכנז/ספרד.

מוסדות חינוך - לפעוטות יש של חב"ד ושל ש"ס, יש מעון אמונה אבל למיטב ידיעתי מגיעה אליו אוכלוסיה חלשה, יש מעון ויצ"ו שגם דתיים שולחים אליו. יש מסגרות פרטיות של גננות דתיות, ששמעתי עליהם דברים טובים.

לגנים העירוניים ולבתי הספר הממ"ד מגיעה הרבה אוכלוסיה מסורתית. יש בית ספר יסודי תורני טוב מאוד.

תחבורה ציבורית מעולה - מצומת אולגה בכביש החוף, מהתחנה המרכזית, ברכבת, גם צפונה גם דרומה וגם מזרחה.

 

גבעת אולגה - הגרעין התורני אכן בסגנון תורני, ונראה לי שמתחזק בשנים האחרונות עם התחזקותה של ישיבת ההסדר שם. יש להם אתר, אפשר לגגל. סגנון השכונה וסגנון התושבים לא מתאים לכל אחד. יש גני ילדים באחריות הגרעין.

 

בנימינה - יש אתר של קהילה צעירה בנימינה ואפשר לברר שם יותר פרטים.

לחם עם שוקולד

חביתה

ואולי נעשה סלט מהעגבניות שנשארו

ממש ארוחה "בריאה"!

"-\

פיתות קמח מלא, סלט חסה עם ירקות, חביתה/ביצה קשה, גבינות

מרק כתום/ירקות

תפו"א עם פטריות בתנור

טונה צרובה במחבת

חביתות

פיצה ביתית

פסטה ברוטב שמנת פטריות/עגבניות

פשטידת ירקות

 

והכל בליווי סלט ירקות גדול

 

ד"ר באונו דה מסקיטה

 

רופא קונבציונאל, שם דגש על תזונה.

שנגדם משרד הבריאות ממליץ לחסן הוא מאוד קטן - הודות לאותם חיסונים.
(כמובן שאם אתם מתכננים טיול בחו"ל, אז זה כבר לא כ"כ בטוח - בהתאם למדינות שבהן תבקרו). 

 

(לא מנסה לפתוח כאן דיון). 

 

הענין הוא, שהסיכוי להידבק בטטנוס הוא מאוד קטן - אבל אם מישהו נדבק בזה, סיכויי ההשרדות שלו מאוד קטנים. 
אז יש מחלות קטלניות יותר וקטלניות פחות.
יש גם מחלות כמו חזרת - שהסיכוי להידבק בהן הוא קטן וגם אם נדבקים, מלבד המון סבל לחולה, כמעט תמיד מחלימים ממחלה זו לחלוטין. 
את יכולה לחפש באינטרנט מהן סיכויי ההידבקות ומהם סיכויי ההישרדות במידה וילד נדבק במדינת ישראל. 

 

יש מחלות שמלבד אי הנעימות והסבל לילד, הסיכוי לסיבוך שיוביל לתוצאות קטלניות הוא יחסית קטן - כמו אבועבועות רוח למשל - שעד שהוכנס החיסון מתו בכל שנה "רק" מספר חד ספרתי של ילדים בישראל כתוצאה מסיבוכים של מחלה זו. 

אני חושב שכדאי לך לגשת לרופא המשפחה ותסבירי לו מה שקרה ואת הפחדים שלך ותשאלי אם יש לו פתרון כלשהו ועל מה הוא ממליץ. 

הוא לא יכול להכריח אותך לעשות שום דבר ולא יקרה כלום אם תשאלי אותו. 

יש כאן קצת מידע על המחלות שנגדם מתחסנים. 

http://www.o-mama.co.il/newsarticle/67917,6924,23233.aspx

(הקישור משום מה לא תופס לגמרי, אז צריכים להעתיק אותו ולהדביק בשורת הכתובת בדפדפן). 

 

תחפשי בגוגל...זה מרכז רפואי שמשלב גישה קונבנציונאלית עם גישה לא קונבנציונאלית... הם מציעים מפגש אישי ובו פורשים לפנייך את כל החיסונים, כל הסיכונים, כל היתרונות, כל הנסיבות ואז לפי כל המידע- את מחליטה מה שנכון לך.  והמחירים לא בשמיים בכלל.

כדאי לך לשמוע דברים ממקור אחד שאת סומכת עליו ומתחברת עליו אחרת יהיה לך סלט בראש ולא תצאי מזה... כל כך הרבה דעות, מחקרים, ענינים...

יש כ"כ הרבה גורמים שונים שלוקחים חלק בהחלטה כזאת, ששווה לך להשקיע ללמוד את הנושא ולהבין אותו.

בהצלחה!

 

לרפואה משלימה יש כלים לזהות למה הגוף מתנגד בצורה ככ חזקה לחומר מסויים (אוכל או חיסון או אחר) 

וגם לנקות את ה"רעילות" (במובן הסיני של המושג) שזה מכניס לגוף 

 

ממליצה ללכת כהכנה לקראת, וכהתמודדות אחרי החיסון 

 

 

 

את אמא ממש חכמה!  

את מה שאמרת וגם ניקינו את הרעילות(קינסיולוגיה)

אבל ההתנגדות שלה(ושל ילד נוסף אצלי) זה לחומרים כימיים, לא ניתן לנטרל את כולם.

 

ותודה על המחמאה,

מה מקור הבעיה? האם יש סכנה בחיסונים נוספים?

האם זו בעיה שמערכת החיסון חלשה מדי, ולכן היא מתקשה להתמודד עם החיסונים, אבל יתכן שכדאי לעשות מאמץ מיוחד ולחסן, כי גם הבעיה עלולה להקשות את התמודדות עם המחלות, במקרה שחלילה יגיעו?

אולי זו רגישות יתר של מערכת החיסון לחומרים שנמצאים בחיסון, ואפשר לדעת למה הרגישות, ובאיזה חיסונים החומר הבעייתי קיים, ואולי אפילו לחסן נגד אותה מחלה בתרכובת חיסון שלא תכיל את החומר המזיק?

הרפואה הקונבנציונאלית לא מבינה בזה גורנישט, ענו לי פה תשובות יותר חכמות משענו לי הרופאים...

(אימונולוגים, כמדומני).

הנה, שאלתי רופאים ולא הפנו אותי לגורם מומחה בתחום..

כשלקחת את הילד למיון - מה אמרו לך שם? 

אמרו לך שזה בגלל החיסון או שאת פשוט חושבת שזה מה שקרה? 

 

 

כל פעם היתה רוטינה מהסתבכות אחרת: חיסון, מחלה כלשהי ,הסתבכות של המחלה

ולבסוף בלית ברירה למיון.

כאשר זה קרה פעם ועוד פעם ועוד פעם, התחלתי לקשר בין הארועים.

כשאמרתי במיון שהילדה עברה חיסון, אמרו לי, אה זה לא מזה.

אמרתי שנראה לי שהיא אלרגית לאיזה חומר בחיסון- אמרו לי שאלו אינן תופעות של אלרגיה(וזה נכון, אלא שלדעתי החיסונים השביתו לה את מערכת החיסון או משהו דומה לזה, אני לא רופא שיכול לשים אצבע על הנקודה)

 

הגענו למסקנה שחומרים כימיים לא טובים לה, לאחר שהיא פיתחה אלרגיה חריפה של פריחה אדמומית בכל הגוף. לאחר כמה פעמים הלכנו לטיפול והתברר לאחר תשאול ובדיקה- שיש אלרגיה לחומרים כימיים(גם צבע מאכל הוא כימי, ובמיוחד אדום.)

תארתי לעצמי שהדבר קשור איכשהו גם לחיסונים.

עשינו את הנטרול וכל החומרים שאותם נטרלנו- הפסיקו להפריע לה.

כשעברנו דירה ושינינו חומרים בבית- מיד פיתחה שוב אלרגיה.

 

כך היה עם הבן שלי וגם איתה, מספיק ניסיון בשביל לראות דברים.

כל חומר הוא כימי. כימייה היא תורת החומרים...

אני לא נוהגת ללכת לרופא שמזלזל בתחושותי,

פעם פעמים הוא יהיה צודק ובפעם הנוספת הוא עלול לטעות

אלרגיה לאבקות כביסה, מרכך כביסה, סבונים, צבע מאכל

ויש עוד הרבה דברים, יש חומרים שהתגובה קשה ומידית, יש חומרים שהתגובה מצטברת.

אצלינו ראיתי את זה לגבי מרככים- אני לא משתמשת למרות שאני מאוד אוהבת ילדים שמדיפים ריח נעים של מרכך- אני רואה תגובה של כמה ימים אחרי שימוש קבוע במרכך.(הפסקנו וחוזר חלילה, וכל פעם היתה תגובה לאחר כמה ימים)

אבקת הכביסה נשטפת בכביסה ויש אלרגיה רק עד שמתרגלים לאבקה ואח"כ אין.

היתה תקופה שכל מוצ"ש היו להם תגובות אלרגיות, לשניהם יחד! פעם אחת אפילו הזמנו אמבולנס ונתנו לילד זריקה(הפריחה החמירה מידי דקות)

עשינו בדק בית, מה שינינו בשבתות הללו, והתברר שקנינו סוג מסוים של מיץ ענבים. והילדים כ"כ אהבו ושתו בלי סוף. כמובן שהחלפנו סוג ומהשבת הבאה כבר לא היה(וכידוע יש במיץ ענבים חומרים כימיים כמשמרים)

 

צבע מאכל אדום, (כמו פטל שקנינו לבית ופתאום החלו תגובות חריפות)

 

 הפניסטיל ואריוס באי בית קבועים אצלינו, ועכשיו גיליתי תרופה מצמחים שעוזרת יותר מהר מהם, אז אני משתמשת בה.

 

 

קוריוז- פעם הרופאה נתנה לבת  שלי אנטיביוטיקה, כעבור יומים, חזרתי לרופאה עם הפריחה האופינית אצלינו לאלרגיה.

הרופאה- כנראה שהילדה אלרגית לפניצילין.

בקשנו לנסות להחליף לתרופה ללא צבע אדום(האנטיביוטיקה היתה עם צבע)

הרופאה

אבל נתנה!

והאלרגיה חלפה.

הרופאה אמרה לי -תמיד לומדים בחיים

מאז איננו משתמשים באנטיביוטיקה עם צבע

 

הנה מה שאנו מכירים :

 

 

 

 

 

מה הוא אומר לך שגורם לזה? 

עשית להם בדיקות לאלרגיות? במקום לסמוך על תחושות בטן - אפשר לבדוק את זה. 

הוא אומר, קחי אריוס, קחי פניסטיל. תעקבי שלא נהיה מסוכן.

כן, צריך ללכת לארלגולוג,

ומה הוא יגיד?אלרגי ל-א', ל-ב'

יש להם תרופה לזה?

אני רואה למה יש אלרגיה,

נו, ומה הלאה?

 

ואם באמת הוא יגיד לחומרים כימיים(אני יודעת על מישהי שארלגולוג אמר לה את זה)?

כי אולי יש דברים שהוא אלרגי אליהם שאת עוד לא יודעת - והוא עלול חלילה למות מזה אם הוא יגלה בשיטת הניסוי והטעיה? 

לא מאחל לזה חס וחלילה - אבל כדאי לדעת למה אלרגים בדרך הבטוחה. 

 

ואם הוא יגיד שהוא אלרגי למשהו - אז קודם כל, יש טיפולים לאלרגיות מסוימות. יש אלרגיות מסוימות שאין להן טיפול. 

 

הרבה אנשים אלרגים לכל מיני דברים והם מסתדרים יופי בחיים. מה זאת אומרת "מה הלאה?" - כלום. החיים ממשיכים. אם יש טיפול - מטפלים ואם אין - נמנעים מאותו חומר. 

 

אם הוא אלרגי למשהו - אין ספק שזה לחומר כימי. גם מים הם חומר כימי. גם עקיצה של דבורה היא חומר כימי. 

השאלה היא, לאילו חומרים הוא אלרגי או רגיש אם בכלל זו באמת הבעיה - ועד שלא עושים בדיקה, לא יודעים בודאות. 

'חומר סינתטי'?

אני גם לא בטוחה שזה המונח הנכון, בכל אופן כדאי לברר, כי כשאת אומרת 'הרופאים לא מבינים בזה גורנישט' - אולי הם לא מבינים כי את משתמשת במונח לא ברור (כי כאמור, אין חומר שהוא לא כימי, אז מה רופא כבר יכול להגיד לאמא שאומרת לו שהבת שלה רגישה לחומרים כימיים).

אנא קבלי כהצעה, לא כביקורת.

 

שאלתי היא אילו חיסונים הם בגדר חובה, לא חובה של המדינה,

אלא חובה לבריאותם של ילדי. (ומה החיסונים שלוקחים רק מפני בריאותם של הקולקטיב).

 

שאלה אגואיסטית חוצפנית ממדרגה ראשונה, וסליחה על הבוטות,

אבל את מזמינה את זה עם דיבורי ה"בריאות הקולקטיב" מול "בריאות ילדי".

בריאותם של ילדייך הלא מחוסנים, היא הודות לכך שהקולקטיב מחסן.

זה שאת רואה רק את בריאות ילדייך, ושהאחרים יחוסנו וישמרו על הילדים שלך בריאים

זו חוצפה, חוסר ערבות הדדית וחוסר הבנה בערכים שלנו כיהודים שומרי תו"מ.

את זה שאת הילדה הראשונה לא חיסנת כי היא הגיעה אחרי כל חיסון למיון,

אפשר איכשהו להבין.

אבל למה את השנייה לא?

לי יש  מגוון רחב של בעיות רפואיות שונות, לאחותי אין שום בעיה חוץ ממשקפיים במספר קליל.

זה שהגדולה ככה, זה לא תירוץ לא לחסן את הקטנה.  

כי אכפת לך רק מהחובה של בריאות ילדייך, ושהקולקטיב ילך לו לשלום... ? (תדמייני שכתבתי מילה אחרת)

אם כל אחד יחליט שרק בריאות ילדיו חשובה לו, ולא בריאות הקולקטיב 

אף אחד לא יחסן, וכולם יהיו חולים במחלות מסוכנות שכבר שנים לא חולים בה.

הקולקטיב זו אני.

הקולקטיב ששומר על הילדה הלא מחוסנת שלך, שסביר להניח שהייתה מגיבה בסדר לחיסונים.

הקולקטיב שקם בלילה לתינוק שעלה לו החום אחרי החיסון, 

שמחליף לתינוק שמשלשל בגלל החיסון 

ששומע את הצעקות שלו בטיפת חלב. 

בזמן שיש אימהות, שהן טפילות בלי שום הצדקה על ה"קולקטיב"

שבריאותו חשובה להן כקליפת שום והן רואות רק את הנוחות שלהן ואת בריאות ילדיהן.

תיזהרי לא להשאיר דברים חלודים בבית,

שלא ילכו יחפות מחוץ לבית וכד'

אם הם לא מחוסנות לטטנוס , ה"קולקטיב" במקרה הזה לא יציל אותן.

אני מחסנת את הילדים שלי בכל החיסונים, בלי לבדוק בכלל.

ואני מאדש מבינה את אם-אם שלא מוכנה לסכן ילד נוסף שלה. או אפילו שרק לא  מתחשק לה לקחת את הסיכון שהיא תגיע עם הילד למיון.

 

ה'קולקטיב' מחוסן כדי שהפרט לא יפגע. הילדה הקטנה הזאת היא כרגע הפרט, ומזלה שנולדה בישראל, מדינה בה הקולקטיב מחוסן.

מסכים עם כל מילה. 

שאסור לחסן

וזה כנראה המצב

אין פה אידיאולוגיה או משהו כזה

ותגובתך לא במקום

כדי שהם יהיו מחוסנים, או בשביל "בריאות הקולקטיב"?

באמת מעניין אותי לדעת.

 

אני לא בטוחה שאם ילד שלך היה מגיע למיון כתוצאה מחיסון, והיית חוששת לחייו, עדיין היית ששה וממהרת לחסן כל אחד מהחיסונים למען הקולקטיב.

 

אני חושבת שאם-אם פועלת נכון כשהיא בוחרת לא לחסן את בתה בת השלוש לאור התגובות שחזרו על עצמן חיסון אחר חיסון.

אני מבינה את הבחירה לא לחסן את הילדה שבאה אח"כ, אולי מטראומה ממה שהיה עם בת השלוש (אגב, אם-אם מציינת שיש לה עוד ילד עם רגישות לחומרים כימיים אז יש בהחלט הצדקה סבירה, לדעתי, לחשש שגם לילדה הצעירה יותר תהיה תגובה אלרגית לחיסונים).

 

ברור שיש סיכון אישי כשבוחרים לא לחסן את הילדים. הסיכון הוא לאו דווקא שהילדים יהיו נשאים וידביקו את יתר האוכלוסיה (במחלות שהאוכלוסיה חוסנה נגדן), אלא בזה שהילדים עצמם יחלו באחת מהמחלות שהם אינם מחוסנים נגדן.

עם זאת, אם-אם בוחרת לקחת את הסיכון הזה מתוך ידיעה שהחיסון יגרור כנראה תגובה אלרגית חריפה, ומתוך ידיעה שהסבירות שהילד יחלה במחלה הוא נמוך, ברוך ה', הודות לכך שרוב מכריע של הציבור כן מחוסן נגד המחלות.

למה זה מפריע לך?

למה זה כואב לך?

לא מדובר כאן באמא שמתנגדת לחיסונים ברמה העקרונית, אלא רק באופן נסיבתי, לילדיה.

לזה את קוראת "בלי שום הצדקה"? "אגואיסטיות"?

 

 

ואז זה מעמיס ואולי מגיע לך יותר, או לא, מי דואג לה לאוכל ומי קונה אותו... חסרים פרטים...

אאממ..על האוכל לא שאלתי...

הרבה על ילדים בלילות ורק על הלילה אני לוקחת 200 שח

תלוי איפה אתם גרים .

עיר במרכז? עיר בפריפריה? יישוב סטייליסטי? יישוב צנוע ? 

מקום דוסי מאוד ? מקום פחות ?

 

אצלנו היו לוקחים על זה בטוח 400 ש"ח ואפילו יותר (יישוב דתי לאומי ממוצע, אנשים שעובדים לפרנסתם

לא בשומרון, לא תורני כ"כ) 

 

בקרב אנשים שהם לא מבוססים כלכלית ובתרבות של יישובים תורניים מאוד

אני מניחה שהסטנדרטים הם אחרים... 

 

אם הם מבוססים כלכלית אל תסכימי,

אם זו משפחה שלא יכולים לשלם יותר כי אין להם,

אני הייתי מוכנה לעבוד גם בשביל מאתיים. 

אצל משפחה אמידה שרצתה לשלם לי פחות מהמקובל הפסקתי לעבוד מהר מאוד.

קורע את הלב ופשוט נורא!!!

בבקשה, הורים יקרים. תשימו תזכורת כל עשר דקות בפלאפון האם אתם זוכרים איפה הילדים..

אם אני אעבור עוד פעם אחת דבר כזה אני אתמוטט.
לקבור תינוק בן שנה וחצי אחרי שראיתי אותו אדיש וקר (האמת שהגוף להט..) לנסיונות ההחייאה..

בבקשה בבקשה אל תתנו לזזה לקרות!!!!

הורים שימרו על האוצרות הקטנים הללו...די כמה כואב!!!

ספירת העומר יום השואה ראש חודש אייר יום הזיכרון יום העצמאות

אפילו אנחנו בקושי עומדים בקצב

להקדים את ההפסקה של שבוע בין חפיסה לחפיסה, לפני שסיימתי חפיסה שלימה

אבל זה גלולות אחרות.. אולי כדאי לקרוא את ההוראות בחפיסה לפעמים מתייחסים לזה. 

אין צורך בו. למה צריך טלפון חכם אם אין בו אינטרנט ואפליקציות!!!

איפה קונים-ברמי לוי.

כמה עולה? לא יודע.

מתוך הלב של אורי, מתוך הלב של אמא,מתוך הלב של תמי. סדרה מדהימה... גם אנחנו לא כל כך אוהבים את הסגנון של הספרות החרדית ובכל זאת הספרים האלה ממש מדהימים הם עולים קצת יקר אבל זה בהחלט שווה את זה. לגבי הספרות הציונית יש פרוייקט שנקרא ספריית פיג'מה בגנים הממלכתי דתי. סיפורים קצרים עם המון מסרים תבררי אם יש לך חברה או מישהו מהמשפחה שיוכל להעביר לך את הספרים האלה. זה מחולק לפי שכבות גיל אני אישית העברתי את כל הספרים של 3-4 למעון של הבת שלי גם היא תהיה שלוש בקיץ הקרוב. בגלל שהיו לי כפולות הילד היותר גדול בגן רב גילאי...

ספריית פיג'מה אמנם מאוד ערכית שהיא דואגת לדחוף בסוף כל ספר איזה עמוד עם אמרה של חז"ל או פסוק, אבל רוב ככל ספריה אינם תורניים כלל, ולפעמים אף להיפך!

אני אוהבת מאד את "שלום לך אורחת"

ו"נחמד מכל ימים" של רבקה אליצור

(נחמד מכל ימים הוא לילדים מעט יותר גדולים)

סיפורים מתוך הלב של אורי (הוצאה חרדית, אבל לא בסגנון חרדי).

 

יש מישהי שמכירה את הספר דפתעות לפרשת השבוע?

של הוצאת בית המלמדים... 

זה לא זול.. ואני מתלבטת אם כדאי לקנות .

אשמח לדעת אם הוא יפה מבחינה ויזואלית ואם יש למישהו פה ילדים שנהנים ממנו.

תודה

ואת שלום לך אורחת יש לנו בבית

חלק ניכר מהסיפורים בו ארוכים לה מידי , למרות שיש לה קשב ממש טוב.

אז נראה לי שאם נחמד מכל ימים הוא לילדים יותר גדולים אז זה יהיה "גדול עליה" בינתיים.

 

"כה עשו חכמינו" דומני עדיין במקום הראשון.

 

[וכמובן, הדברים האלו לא שייכים ל"ציוניים" דווקא]

הוא לגיל היותר בוגר... יש את הסידרה הגדולה של מנוחה בקרמן דינה דיי שולי ומולי מיכאל...וגם מתוך הלב כבר כתבו לך...

 

לא יודעת איזה סגנון זה (חרדי או לא), אבל מכירה הרבה ילדים בגיל הזה שאוהבים את הספרים האלה..

 

ויש גם- אביהם של ילדי ישראל אבל לא יודעת לאיזה גיל זה מתאים..

ומאוייר מקסים ומספר את הפרשה בצירוף עיבוד אגדות חז"ל. גם אני פחות מחבבת ספרים חרדיים ומחפשת ספרים ציוניים אבצ במקרה הזה כן קניתי והילדים ואנחנו נהנים מאוד. כמו כן גם מצטרפת להמלצות שעלו על סיפורים מתוך הלב של אורי. לגבי אביהם של ישראל, הוא מתאים לגיל מבוגר יותר מגיל 3. בהצלחה

קונים במבצעים לפני חנוכה, או במוסד הרב קוק השבוע, או בשבוע הספר במקומות שונים

(יש חנויות בהן מעלים מחיר חודש לפני שבוע הספר ואז מורידים...)

דוקא מאוד התאכזבתי מ"הפרשה מספרת לי" (מעבר למחיר האסטרונומי), הוא לוקח רק סיפורים בודדים מתוך הפרשה, הוא לא מקיף בכלל את סיפור הפרשה!
‏.
בדפים הישנים (אולי עדיין) יש את סיפור הפרשה בצורה יותר מקיפה בחרוזים. לא יצא כספר‎ ‎

קשה להתווכח עם הצלחה -  עובדה שהילדים אוהבים. כתוב טוב, וגם מאוייר יפה ומושך.

 

אבל הסגנון - בפירוש חרדי, וגם האיורים בסגנון חרדי מובהק.

לי למשל הפריע שבכל ספר שמות אין כמעט את המילה "ישראל". לאורך כל הסיפור, אלה "היהודים" שעובדים בפרך ויוצאים ממצרים ומקבלים תורה ולא "בני ישראל" או עם ישראל. זה שיגע אותי.

 

לעומת זאת יש סדרה של מנוחה פוקס "נח בר מוח", שאני אוהבת את התוכן ואת סגנון הכתיבה שם (לא מכירה את כל הסדרה). כמו בסיפורים על אורי, הסיפור מאד אנושי, וכמעט בכל מילה - לפחות במה שאני קראתי- ניתן להאמין שזה קורה גם לילד חילוני. לגבי האיורים - אין מה לעשות, מצויירים ילדים חרדים... אבל הם יפים. וזה אמנם גבוה וארוך לגיל שלוש (וקצת גם לגיל ארבע) אבל אולי לבת שלך זה יתאים

שנה שעברה חילקו בגני החמ"ד ספר מתוק לילדים על הרב צבי יהודה הכהן קוק (הוא היה הדמות השנתית בחמ"ד), בפורמט של ספריית פיג'מה ומתאים לגיל הרך. מומלץ!
‏.
אולי זה יתן השראה לעוד מו"לים דתיים לאומיים להוציא
‏.
יש גם משהו שאינו מוגדר כחרדי (יוצא על ידי הרב חזיזה, לובש שחורים בוגר מכון מאיר), זה נקרא "לפחות דקות תורה ביום לילדים", ספרון שנשלח מידי חודש למנויים, מכיל 30 סיפורים לכל יום מימי החודש. המיוחד הוא שיש שם גם הכוונה להורים מה לשאול את הילדים כדי לשתף אותם במהלך הסיפור (זה עובד!) מומלץ (גם לרבני גנים)!

"פרשת בבא" זה על פרשת השבוע

ויש לו עוד המון ספרים מעולים!

 

לילדה בגל הזה צריך תיווך של מבוגר, שיעזור להבנה, אבל אפשרי בהחלט לדעתי.

 

תודה רבה לעונים.

נראה לי שאשאל מישהי שמתמצאת לגבי ספריית פיג'מה של הגנים.

יש בה הרבה ספרים שלא הייתי מכניסה הביתה.

לפחות אלו שנכתבים בנושאים יהודיים, רק מנקודת מבט חילונית. שזה הכי גרוע בעייני.

יש להם גם ספרים בנושאים סתמיים, שהם עוד איכשהו...

 

דפתעות זה מעולה! הבן שלי ממש אוהב, וגם אני עוד זוכרת את זה שסיפרו אצלינו כל שבת בסעודה...

לפעמים באמת צריך לפשט את השפה.

גם נח בר מח מעולה, וגם הסדרה של אורי.

 

בהצלחה!!

בתור ילד מאד נהניתי לקרוא את הקומיקסים של שי צ'רקה

כיום כאדם בוגר, וכבוגר ישיבה, אני מסתכל על זה מזווית שונה.

בחלק מהקומיקסים שלו משולבים אלמנטים של עבודה זרה (למשל מיתישלח), בחלק מהקומיקסים שלו יש ביקורת (או אף זלזול) בהלכה (למשל ב"מעבר לקו", ביחס להפרדה בין בנים לבנות), בקומיקס "נגיד שבבא בתנ"ך" יש זלזול באבות האומה כדוד המלך וכו' והקטנתם, בעצם הצגתם כבבא.

ב"מעבר לקו" יש רמזים לניבולי פה חמורים 

אם היא ילדה שמקשיבה להרבה סיפורים אז נראה לי שאין מנוס מספרות חרדית.

עם כל הכבוד לספרים של בבא על פרשת השבוע, זה לא ספר שממנו אפשר ללמוד את סיפור הפרשה כסדרו.

ראשית לגבי מחירי ספרים,

1.אני אישית קונה ספרים רק במבצעים או במקומות זולים יחסית כמו: דני ספרים (שלאחרונה יצאו לא מעט ספרי ילדים בהוצאה שלהם והם יפיפיים ויחסית זולים), רשתות שנמצאות במקומות דתיים כמו רמי לוי מהדרין (גבעת שאול ירושלים), אושר עד, ובזאר שטראוס- בהם אני מוצאת ספרים וסיפרונים במחירים מעולים של 10-15 ש"ח.

2.ספרים יקרים אני משקיעה רק בספרים מנוליינים (ככה הם נשמרים יותר) או מבקשת את זה כמתנת יומהולדת לילד.

3.ספריה היא אופציה מבחינתך היא יכולה להיות חוויה מקסימה וגם יותר זולה מקניה כל פעם של ספר.

4.החלפת ספרים עם שכנות, בני משפחה וחברות מהגן- זה אחלה דרך להגדיל את המגוון בלי לשלם יותר מדי...

 

לכמה ספרים מומלצים:

1. מנוחה פוקס הסדרה על בעלי החיים (נימי הנמלה וכו'), הציורים פחות חרדיים והתוכן בעיקר על עולם החיות ופתגמים שקשורים לחיות. דרך אגב- אני יודעת שנערכות מכירות בבתים של ספרי נחמה פוקס (לפחות בשכונה החרדית בה גרתי היה), אולי כדאי לברר על זה . 

2. בואי שבת- הוצאת דני ספרים, ספר מקסים בו מדרשי חז"ל על שבת, מצוייר בחן ובצבעונית רבה, והסיפורים לא ארוכים מדי ומתאים לגילי 2-4.

3. הספר על הרבנית קפאח- קומיקס מקסים בו סיפורים על הרבנית, צריך ללמד אותם להתבונן בקומיקס אבל אצלי מאוד אוהבים את זה.

 

"סבא אבשלום ויום העצמאות"

מאת: חיים שרייבר

כתוב מקסים בשפה קולחת ונגישה לילדים בגן עם ציורים מתוקים ועם הרבה תוכן יהודי והסטורי

קראתי לביתי בת ה3 וחצי והיא ממש ממש הקשיבה 

סוף סוף ספר משלנו מלא וערכי

ממש מומלץ

במיוחד שעל יום העצמאות זה לא חג עם מנהגים שיש איפה ללמד מימנו-מקסים

ולא נראה לי שיש ממה להילחץ.
וגם אני קראתי בעבר שילדים שמונעים מהם את זה מנסים את זה אח"כ כשהם גדולים.
למה הכוונה? למשל, בגן ילד בן 3 שרוצה ללבוש שמלה בפינת בובות או לסחוב בבובה בעגלה כמו אמא- זאת ההזדמנות שלו, זה השלב בו הוא לומד להכיר את עצמו.
בדר"כ זה עובר מהר והם באופן טיבעי נמשכים לצד המגדרי שלהם ואף מחצינים את זה..

פעם בת שלי בת 6 שהיא בת יחידה רצתה להיות בן כמו כל האחים שלה אז נתתי לה ללבוש ציצית וכיפה, אבל מיצד שני עודדתי אותה והראיתי לנ את הצדדים הכייפים בלהיות בת 

איך נכון להגיב אליהם?
את מצד אחד נתת לה (לא פחדת??) ומצד שני שכנעת אותה שלא כדאי לה... 
כשהוא אמר לי אני לא ידעתי איך להגיב,
היה בא לי לענות לו "עזוב, לא כדאי לך, הכי כיף להיות בן!"
מצד שני, חייכתי אליו וצבטתי אותו בלחי.
לא אמרתי כמעט כלום כי לא ידעתי איך לענות על זה.
גם הרבה פעמים הוא שואל למה על צבעים,
אם זה צבע של בנים וזה של בנות...
אני כן עונה לו שורוד זה של בנות נגיד..
אבל כשהוא שואל למה אני מביאה לו צבע מסוים ללבוש או צלחת בצבע כחול/ירוק לארוחה ולא ורוד,
אני בד"כ עונה לו שזה מה שיצא..
אני לא אומרת לו כלום כשהוא משחק עם בובות או עם עגלות
והאמת היא שלרוב הוא משחק במכוניות וכאלה.
אבל הוא מאוד מאוד עדין ומאד רגיש
ואולי בגלל זה הלחיץ אותי מה שהוא אמר.
אני מפחדת להיות זו שמבלבלת אותו.
אני לא יודעת איך נכון להגיב.
וגם לא איך נכון להתנהג מלכתחילה.
אני לא מגבילה אותו בכלום
אבל אם הוא יבקש אביזר לבוש של בנות
יהיה לי קשה להתייחס אל זה באדישות.
אולי אני לא אמורה להילחץ כ"כ ממה שהוא אמר.
אבל קראתי יותר מדי סיפורים שהתחילו ככה

לחשוש. יעבור לו.
ואולי זה מעיד על רגישות- שאם מטפחים אותה מרווחים תכונה נפלאה מאד!!
בהצלחה!!

אבל זה קורא לך לבירור פנימי - כאמא

אחרי זה תוכלי לשדר מסר ברור לילד שלך 

 

אתה תהיה בן תמיד, מבפנים

כי ככה השם ברא אותך 

גם אם תלבש בגדים של בנות, תאכל מצלחת וורודה, תשחק בבובות ועגלה, ותבכה ותהיה רגיש 

אתה תמיד בן  

 

 

אם הוא מבקש דבר שזה ממש "של בנות" (קוקיות, או סרט, או שמלה... ) 

את יכולה לעשות לו את זה כמשחק, כהתנסות קלילה-

אתה יכול ללבוש שמלה, אבל אתה בן גם אז 

ואז כשהוא לובש לשחק איתו בקלילות "אתה בת או בן? אבל יש לך שמלה... אתה בן עם שמלה? " וכולי 

 

ואין באמת צבעים של בנות וצבעים של נבים

יש צבעים חמים וצבעים קרים

ומותר לבנים להתנסות גם בצבעים חמים- ורוד, אדום, כתום... זה לא עושה אותם בנות 

רק בנים חמודים 

 

הנק' היא- 

שזהות מגדרית היא דבר מאוד פנימי לאדם, חלק מהנשמה שהשם נתן לו,

והתנהגויות או תכונות או רגשות- לא משנות את זה, רק מופיעות בצורות שונות לפי הבחירה של האדם 

וה"סיפורים" ששומעים היום - גם מקלקלים לא  מעט..

 

תחייכי, תשאלי למה..

 

תראי לו איך הוא יכולה להרוויח את ה"יתרונות" של מה שיאמר, גם במעמדו הנוכחי..

 

ותראי לו, בנחת, את היתרונות כבן. משהו שהוא אוהב במה שהוא משחק לעומת מה שבנות וכד'.. בנחת, בלי "מצ'ואיזם" מלאכותי.

 

אולי הוא ראה למשל שהבנות בגן עדינות יותר והבנים מרביצים לו?.. ואז "משתלם" יותר בחברה כזאת?..  אפשר לבדוק.

 

אפשר לספר לו על רבנים וצדיקים, שהיו עדינים וטובים, והנהיגו.. 

 

 

כלומר: לא שצריך לזלזל אם זה מבטא משהו שהוא מרגיש שלא נוח לו - אבל לא להילחץ לדבר בנחת, כבדרך אגב, ככל נושא.

 

ענ"ד.

הוא בטח שמע את זה ממישהוא

יש לי בן, הוא  אוהב צבע סגול, כשהיה קטן נשארו לי ממנו תמונות למזכרת איך לבש חצאית והתלהב כ"כ.

אוהב בובות, וכשהיה קטן לפני גזירת השיער- היה נראה בת. ודיבר הרבה שהוא בת .

 

היום הוא בן 5, עדין אוהב סגול, הוא בן במהותו למרות הכל. לא נראה לי שיש מה לדאוג. היום אוי ואבוי למי שיגיד לו שהוא בת...זה נורא יעליב אותו.

 

 

דרך אגב יש היום יותר מידי סיפורי בוגרים שעליהם את מדברת, יש לי ספקות רבות האם כולם באמת כאלה או ששיש איזו אוירה כזו.

אני הייתי מציעה לך להמנע מלספר לכולם וגם לא בעתיד, לא לעשות מזה ענין וסיפור מתוק לסבא וסבתא כמה מענין הנכד שלהם...כשמדברים על זה יכולים לחזק את הכיוון.

לבנות, מסיבות חיצוניות חברתיות והוא גם רוצה.

למשל: הוא רוצה קו- קו, אוהב חצאיות, חם לי עם ציצית/ כיפה וכד'....

 

אני הייתי שואלת אותו.

לטעות, אך בשביל זה אנו בני אדם ולא מלאכים, נישואין ועוד יותר- גידול ילדים, מביאים אותנו לעבודת המידות, גם אני וגם רבים אחרים חשים כי "לא ידענו כי אנו מסוגלים לכעוס כל כך עד שהתחתנו/נולדו הילדים", כי כשאנו רווקים/זוג צעיר, ההתמודדויות הן אחרות. ומי שזיכה אותנו במתנות המדהימות הללו נותן בנו אמון שנצליח לגדל אותן על הצד הטוב ביותר (הוא זה, במקרה, גם שמחזיר לנו את הנשמה מחדש כל בוקר, מתוך אמון- "רבה אמונתך"- האמון של בורא עולם-בנו).

 

כמובן כדי לטעות כמה שפחות וכדי לתקן את המידות, צריך תמיד ללמוד מתלמידי חכמים ואנשי חינוך, לשמוע שיעורים, לקרוא ולקבל הדרכה...

 

בהצלחה!!!

הוא ראוי להיות ממונה על הילדים הרכים!

 

מי שזחוח בדעתו ולא עומד על המשמר ועובד על מידותיו וזה לא קל יש מצב שילך לאיבוד

אומר הרב יצחק יוסף שליט"א בהקדמה לפרקי דינים בהלכות חינוך ילדים שהרוצה לחנך ילמד לאהוב

מאהבה והרחבת הלב אפשר ליצור המון 

 

אל תחשוש/תחששי אם מפחד/ת את/ה סימן שראוי/ה את/ה

כשמכבדים כל אדם, מכבדים את הזהות העצמית שלו, את זה שהוא לא חייב להיות כמוני או לשמוע לי- 

אז בנפש שלי יש מקום רחב של כבוד

וזה יבוא לידי ביטוי גם ביחס לילדים שלי- 

לכבד אותם כאנשים בפני עצמם, כאנשים שיש להם צרכים ורצונות וניפרדות ממני- 

וממילא אני לא אעשה בהם מה שבא לי, אלא מה שנכון לי ולהם 

 

 

נכון- הורות מביאה את הכישורים הנפשיים שלנו עד לקצה- ומשם מגדילה אותם

אם את\ה אדם רחמן ועדין- ההורות תברר לך אי אילו מקומות של אלימות או כעס שיש בנפש- איך לשלוט עליהם או לפרק אותם או לתעל אותם לחיובי (כן, ילד לפעמים צריך "כעס הפנים" כדי לחנך אותו- זה צריך להיות בנפש של ההורה) 

מחשבות חיוביות!ובעז"ה ניתנו לך כאן עיצות טובות