פורום הורות (עמוד 316)

ששמעתי כמה וכמה פעמים על ילדים בדיוק באותו גיל שעשו כך אז אולי תחכי עוד קצת

 

ואולי תבדקי הריון

אין לי עצה.

רק תבדקי שבטוח יש לך מספיק חלב.

אצלי לא היה, ולכן היא כל פעם הייתה מפסיקה לינוק מהר.

כשהיא היתה בת 9 חודשים. ולא נעים לי להגיד שאחרי חודש של נסיונות התייאשתי והפסקתי להניק.

הוא עצבני חוץ מזה? כי אם כן אולי שווה לבדוק אוזניים או סתם נזלת שמקשה על ההנקה.

מקוה שיעבור מהר...

ולתת אוכל רגיל לא בקבוק תחליף.

 

גם הבת שלי סרבה כך בכמה תקופות. ותמיד הצעתי שוב עד שהיא חזרה לינוק.(עכשיו היא שוב מסרבת אבל היא כמעט בת שנתיים אז נראה שעכשיו אתן לה לסיים)

שכשאשה מניקה והיא בהריון טעם החלב הופך למר. מסוכן להניק בהריון כי הרחם מתכווץ

 

היה לי מצב כזה וגם אחות טיפת חלב מנוסה וגם רופאת נשים אמרו שזה לא מסוכן. יש גם ספר על הנקה "ישר מן הלב" והיא גם כותבת שזה לא מסוכן ואפילו מתארת מצב אמיתי (שעם זה אני לא מסכימה) על אמהות שהניקו עד הלידה ואח"כ הניקו את שני התינוות!

ואז קיימת סכנה להפלה

ההורמון הגורם לכיווץ הרחם מופרש באישות הרבה יותר מאשר בהנקה ולכן הנקה אסורה רק בהריון בסיכון גבוה חלילה שזה נדיר ביותר למרבה השמחה.

אין בעיה אם ההריון תקין

א. אולי הוא התלהב מהאוכל המוצק. ב. נזלת (כמו שכתבו כבר). ג. הריון או כדורים למניעה. שמעתי שבהריון יש כאלה שטעם החלב משתנה. כדורי מניעה מפחיתים את החלב. אולי תנסי לאכול דברים מתוקים שהחלב יהיה מתוק לו.

ראשית, בהמשך לדבריה של יוקטנה, ההורמון שגורם לרחם להתכווץ בזמן הנקה נוא הורמון המופרש מהלידה ואילך.  בהריון תקין, ב"ה הרוב המחלט של ההריונות הם כאלה, הוא אינו מופרש בכמויות הגורמות לרחם להתכווץ, כך שאין סכנה להניק בזמן הריון (בהנחה שההריון תקין).

 

אני אישית מכירה נשים רבות שהניקו לכל אורך ההריון והניקו שניים אחרי הלידה.  גם האמא וגם הילדים בריאים ושלמים, ב"ה.

 

אפשר לבדוק הריון.  יתכןשמציק לינוקא העובדה שיש התמעטות חלב והטעם השתנה.

 

לחילופין, שביתת הנקה

שביתת הנקה היא מצב בו הינוקא מתעצבן על אמא ולכן מסרב לינוק.  

 

ההתעצבנות שלו יכולה לנבוע מסיבות רבות ובדרך כלל לא יודעים למה.  

אפשרויות אחדות - החמודי סגר חזק מדי את הלסתות, ואמא אמרה "איי!" וחמודי נעלב.

                        באמצע ההנקה, אמא הפסיקה לדבר איתו ודברה עם אבא \ סבתא \ דודה.

                        חמודי רצה לינוק, ואמא היתה באמצע משהו והוא נאלץ לחכות מספר דקות.

                        הטלפון צלצל באמצע ההנקה ואמא ענתה לטלפון.

 

המכנה המשותף של כל הדברים הוא שחמודי נעלב ועכשיו הוא ברוגז.

 

הפתרון המהיר ביותר הוא שאמא (ורק אמא) תחזיק את חמודי עם הגב שלו לחזה שלה, כששניהם בלי חולצה, כך שיש מגע עור עם עור.  למשך כמה זמן?  כל המרבה הרי זה משובח.  המינימום - שלוש פעמים ביום למשך חצי שעה כל פעם.  רצוי גם לישון כך עם החמוד.  במשך הזמן הזה, לא להציע להניק.  אם חמודי מבקש, אפשר בשמחה להניק אותו, אבל הוא חייב ליזום.

 

תוך כדי ההחזקה, אפשר ורצוי מאוד לדבר עם הינוקא, להתנצל, להסביר שאמא אוהבת אותו, ורוצה בטובתו וכו'.

 

בד"כ תוך 24 שעות חמודי מתרצה ויוזם הנקה.

 

ואם הנושא הוא הריון, צריך לשקול מעבר למזון אחר.

 

בהצלחה!!!!!

 

שאלות אפשר אל ליגת לה לצה  1599-52-5821

או אלי באישי

 

 

 

 

מנסיוני בתור מניקה ובתור אחת שיש לה הרבה חברות מניקות, הנקה ובקבוקים לא כל כך הולכים ביחד.

או שהתינוק מתרגל לבקבוק ולא מוכן לקחת יותר הנקה, או שהוא מתחיל לתפוס את אמא שלו כמו בקבוק ואז זה מאוד כואב, או שהוא מתרגל למטרנה... בכל אופן זה בד"כ (לצערנו) לא הולך יחד.

אני הפסקתי עם הבקבוקים והמשכתי איתם רק בגיל שנה. כל עוד היא לקחה בקבוק /מוצץ זה עשה לי המון צרות בהנקה

בכל מקרה, לא נראה לי שפורומים זה המקום לקבל עצות. בהנקה (כמו בכל דבר) חשוב תמיד ללכל למומחים-יועצות הנקה!

בהצלחה!

מנסיוני (כאמור אמא לכמה..) הילד השני תופס נישה אחרת מהראשון

 

וזה מפחית באופן משמעותי מאוד את התסמונת המדוברת

 

לדג אצלי השני (השניה ליתר דיוק) מקבלת הרבה תשומת לב על יכולות חברתיות

 

ובתאומים- (שאין לי אישית.. אבל מכירה כמה וכמה) התסמונת דווקא בולטת יותר

 

אבל פחות בתאום ותאומה שם השוני במין יוצר נישה נפרדת (בד"כ)

גוד נייט.

איפה שמוכרים מיטות מוכרים גם מעקות.

ובסופו של דבר אני עם שיער קצוץ.

מה לעשות.

בעלי הסכים

את יכולה להשים "סרט" (כזה שמשמשתמשים בו לקשת לשיער) עבה

או סיכות שחורות שיתפיסו את השיער למעלה

ואם את לא רוצה קצוץ אז חכי  קצת- עם פיתרונות יצירתיים

וזה יעבור

 

להוציא שיער קצר לא בא בחשבון מבחינתי...

קניתי מוס לשיער והרמתי את השיער למעלה עם המוס.

לא כ"כ נוח, אבל עובר די מהר...

1. כובע ברט- אפשר לתחוב לתוכו את השיער

אפילו הפשוטים מצמר, ויש כאלה גם יפים

2. כובע עם שוליים, מחמיא להרבה נשים ואפשר לדחוף את הקצוות לתוכו.

אפשר עקרונית גם מטפחת ממש מסביבו ללא קוקו, ולא רואים את השיער המבצבץ

 

אני עשיתי משהו ממש הזוי... פשוט הלכתי עם כמה קוקיות מתחת לכיסוי ראש... והתפללתי יותר מהתמיד שהוא לא יעוף...

קודם כל, ברור שזה טבעי, הוא לא הילד הראשון וגם לא האחרון שמרביץ...

בגיל הזה הם כבר רוצים להביע את עצמם ולא יודעים מה דרכי התקשורת הנכונים והרבה ילדים מנסים בדרכים האלה...

לכן אני חושבת שצריך לתת לו אפשרויות אחרות לתקשורת.

לדוגמא: אם הרביץ לילד, תופסים לו את הידיים בעדינות כדי שלא ימשיך להרביץ, ואומרים לו: אתה רוצה להיות חבר שלו? תעשה לו טובה ומדגימים ביחד איתו. 

הרביץ כדי לקחת משחק. "תבקש יפה" ותלמדי אותו לעשות תנועות עם היידים.

וכו'.

גם כלפייך. מותר לכעוס ולהגיד "לא" ולהוריד מהיידים אם נשך אותך. וגם להסביר "זה מאד כואב לאמא" עם הבעת פנים מתאימה... אך מיד לתת חלופה אחרת- "תתן נשיקה" וכו'...

בהצלחה!

האמת שכבר דאגתי שזה משהו חריג כי לא ראיתי ילדים אחרים בגן שעשועים שמרביצים כמוהו,

אהבתי את הרעיון ללמד אותו לתקשר בעזרת תנועות ידיים.

(לפעמים מרוב תסכול הייתי אומרת לו: אולי תגיד כבר מה אתה רוצה??? כאילו שהוא יודע להגיד...)

תודה.

הרעש?

 

ואולי- שיחה רצינית עם הבחור (שלא יודעת מה איתך אבל אני כבר מעוצבנת עליו....) שיבין את העניין

 

וילך לדבר עם ארוסתו בחדר אחר, ואם צריך אז שידבר במקלחת!!!!!

 

הרווחה של הקטנה והרווחה שלך חשובות יותר!

 

ובכלל אני מאמינה שכל דבר אפשר להיד, צריך לדעת איך

 

בהצלחה! עדכני

אין מה להתעצבן עליו.. ואני כועסת על עצמי שאני , בעוונותי, מתעצבנת עליו..

הוא לא מבין מה הבעיה עם מה שהוא עושה...

משהו בעייתי בקודים החברתיים אצלו אני לא יודעת אם זה אוטיזם או לא

אבל זה משהו ליד, וזה לא סותר את זה שהוא לגמרי בן אדם טוב וחיובי

אני חייבת להדגיש שהוא לא עושה את זה מרוע או מזילזול, אלא מחוסר הבנה.

הוא מדבר איתה במחשב, המחשב שם למרבה הצער, 

אני אנסה לדבר איתו עוד פעם, קשה לי לדבר איתו פנים מול פנים,

אני כל הזמן פוחדת להעליב אותו או להגיד משהו לא במקום

כי הוא לא אשם בבעיה שלו, וגם ככה לא קל לו בחיים.

אולי הוא מרגיש שזה הבית שלו, וזכותו לחיות לא בעוצר בבית שלו,

ושהוא לא אשם שהקירות בעובי של נייר...

אטמי אוזניים... לתינוקת?

אני לא ישנה בחדר הצמוד (פירטתי למה הילדה ישנה שם)

ספרייה צמודה לקיר?

חדר בגודל מטר על מטר (הגזמתי  , אבל לא הרבה יותר באמת...)

שהמיטה שלה תופסת כמעט חצי ממנו לרוחב.

 

תודה על התגובה!! מקווה לטוב...

 

 

 

זה לא נעים לדבר,

אבל עוד יותר לא נעים לשמור את זה בבטן.

זה יביא הרבה יותר נזקים וכבר מביא נזקים.

עצתי: דברי איתו על כך, אבל ב"משפטי אני".

אל תגידי לו - אתה אשם אתה מפריע,

אלא : יש  לי בקשה. לי קשה לישון כך וגם הבת שלי מתעוררת. אם אפשר לבקש שלא יהיו דיבורים בשעות כאלה וכו'.

זה לא האשמה אבל זו בקשה.

אל תתביישי לעמוד על זכותך גם אם זה לא נעשה בכוונה רעה. (נשמע שאת מתביישת לבקש את זה בגלל שכוונתו טובה - אלו 2 עניינים שונים)

 

את השיחה לעשות איתו לא תוך כדי שזה קורה ולא בדרך אגב. בדרך כלל לא יצא מזה משהו.

לגשת אליו ולתאם איתו שיחה מראש!!!

ואז לדבר איתו.

כך הוא יבין שזה לא בדיחה אלא משהו רציני ושניכם תהיו פנויים לשיחה, לריכוכים הנדרשים ולהתפתחויות אפשריות.

במחשב כמה ימים

 

רק הערה לגבי אטמי האוזניים- כן לתינוקת...הקטן שלי עם אטמים מסיליקון כשנוסעים לאירועים

 

ואין ברירה אלא להביא אותו איתנו...

 

וכמובן שזה רק טיפול נקודתי וכדאי לדבר עם הבחור ( הבנתי שיש לו בעיה כלשהי אבל זה עדיין מעצבן...)

 

חזל"ש שמח

אם זה יהיה עוד פעם אני אדבר איתו...

 

למרבה השמחה לאחרונה הוא בשקט.

תודה למייעצות.

מדובר בכל זאת בחלק קטן שמטרתו לאטום.

ישנו פורום בישולים ומתכונים במיוחד עבור שאלות מעין אלו.

בהצלחה

מישהי?

יתן לך שרות מהיר יותר. 

 

בכל אופן כמעט כל חנות רהיטי ילדים מוכרת כזה.

 

כשיהיו לך כמה אופציות אני בטוחה שיהיו מי שיתן לך המלצות מה הכי כדאי.

הם מעולים!!!!

לא עושים חסד עם אחרים אם זה בא על חשבון עצמך ומשפחתך.

השאלה איך להתנסח בצורה החלטית ולא פוגעת. עדיף לענות בהקדם שיחפשו דירה אחרת.

אני מניחה שיש גם ערכה של מכבי אש.

קחי בחשבון שחבילה גדולה תעלה הרבה

בס''ד

 

אולי לקטנים רביעיות על נושא פסח.

ולגדולים טאקי מכוניות או משהוא בסגנון.

 

 

יום טוב!

ספרי קומיקס על יציאת מצרים 

1. ההגדה של אלישמע ואפרים

2.מסע הפלאים - 2 חלקים

3. הגיע הזמן החדש.

מעסיק פלאים את כל הגילאים. רק שלא יריבו על הספר...

שמעתי שיש משהו כמו פליימוביל רק בתוצרת אמריקאית של פריטים יהודיים ובתקציב גבוה. (נמצא בחנויות חרדיות כמו חבקוק) טרם ראיתי - שווה לברר.

כל ההצעות רלוונטיות לילדים גדולים יותר.

לגיל שציינת הכי טוב קפלות.

בהצלחה.

אבל אולי לפעם אחרת: לגדולה עגלה ובובה ואולי עוד כמה אביזרים נלווים ולקטן מכוניות ואפשר גם איזה כביש כזה או חניון. ומה בסוף קנית? והיית מרוצה?

טיולון מעולה שנשכב גם ל180 מעלות.. וגם אם זה לא ממש ל180 מעלות זה מעולה.. הרבה יתר מעניין להם להסתכל על העוברים ושבים, על העצים, המכוניות, החתולות מאשר לשמיים.. 

היה לו מאד נוח לישון בה בזמן טיולים וכו'

ממתי בייבסיטריות עושות גם מקלחות?  טוב, האמת שלי בתור נערה יצא גם לעשות, אבל זה היה אצל משפחה שהוריה נסעו לנופש יומיים ואני הייתי שם על תקן מבוגר אחראי.. אז זה היה הכל כלול.. אבל חוץ מזה- בחיים לא עשיתי מקלחות.. 

אבל אני לא הייתי נותן לבייביסיטר (=שמרטף)

לקלח את הילדים שלי. יש גבול.

זו היתה האופציה השניה, מה לעשות.

הוא המשיך להשפריץ עליה זמן מה, ולא הבין למה היא צועקת, עד שבסוף היא התעשתה ותפסה את הטוש...

לנו למשל יש מישהי שאנחנו סומכים עליה במאה אחוז.. ממש סבתא שניה של הילדים.. אם הייתי צריכה הייתי משאירה אותם אצלה גם כשאנחנו יוצאים לחופשה, והייתי הכי שקטה בעולם.
נכון שיש היום מקרים מפחידים וחשוב להיזהר מאוד, אבל ב"ה עדיין יש אנשים שאפשר לסמוך עליהם.

אחרי כל השמחה והששון,

שאני מקווה שהילד לא ראה אותם,

צריך להעיר לילד על זה שזה לא בסדר,

כן, זה נורא מצחיק אותנו המבוגרים,

אבל יש כאן נערה שעברה "חוויה"

שמבחינתה היא מאוד לא נחמדה ומצחיקה.

אני הייתי בייביסיטר (ברוך ה' במשך פעמים ספורות)

אצל הורים טרוריסטים שכל החיים שלהם העסיקו מטפלות ובייביסיטריות,

ולא ידעו מה זה לרחוץ את הילד בעצמם,

וגם עלי השפריצו בשמחה רבה עם הטוש,

אותי, שנתקעתי כל ה5 שעות בייביסיטר עם בגדים ספוגי מים שלקח להם שעתיים להתייבש

עלי, בלי בגדים להחלפה,

זה ממש לא הצחיק .

וזה דיי מרגיז שאף אחד בשירשור שכתב מילים כמו "תותח" ו"איזה מתוק",

לא חשב גם שעדיף שהילד לא ידע כמה הוא מתוק, בהקשר הספציפי הזה,

ודווקא שיובהר לו שמה שהוא עשה הוא לא בסדר.

ואצל הורים נורמליים בדרך כלל (לא יודעת מה היה המקרה בדיוק, נראה שהוא כן היה בבית באותו רגע, אבל 

אין לי מושג)

וכן, ברוב המקרים בייביסיטר לא עושה מקלחות, אלא אם זה בזמן שההורים נוסעים לחופש ומשאירים בייביסיטר

כמבוגר אחראי, או שהזמן דוחק מאוד ואין ברירה ונותנים לה אקסטרה על זה מעבר לשכר הרגיל.  

זה שיש ילדה בת 16 - + שמשוועת הרבה פעמים לכסף שאין לאמא ואבא שלה לתת לה,

זה לא אומר שצריך להפוך אותה לסנג'ר, יש לילד גם הורים.

אני לא הייתי נותנת לבייביסיטר לרחוץ את הבת שלי,

ולא מתוך דאגה לבת שלי, היא תהיה בסדר,

הבייביסיטר ששומרת עליה אחת ל... אחראית מאוד ויודעת לרחוץ מצויין את אחים שלה ואחיינים שלה,

אלא מתוך חוסר רצון לנצל את הבייביסיטר

זה נשמע שאת עברת חוויה מאוד לא נעימה,

ומה שכתבתי הזכיר לך את החוויה והעלה לך את החשש

שגם היא עברה חוויה כזאת.

אבל זה לא היה דומה למה שאת מתארת משום בחינה

היא נרטבה רק מעט, חצי שעה לפני שהיא הלכה,

וזה היה מצחיק גם בשבילה

אני מבטיח לך שהיא לא הרגישה מנוצלת או סנג'ר.

לא משנה למה, אבל כמו שכתבתי העובדה שביביסיטר עשתה מקלחת היתה בלית ברירה,

לא אני ולא אשתי יכלנו לעשות את זה.

אני מבהיר לילד שלי (בן השנתיים) שזה לא בסדר רק אם זה משהו שעלול לחזור על עצמו, וזה לא המצב כאן.

 

 

 

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה מגיבה לפעמים ככה על כל מיני נושאים שניסו "לדבר איתי", ואני זוכרת שמה שהיה מוסווה מאחורי התגובה הזאת זה סוג  של ייאוש - לא היה לי מושג איך אני אמורה לעשות את מה שמצפים ממני, והתביישתי לשאול, כי ילדה בגילי אמורה כבר לדעת, ולא ראיתי שום פתרון למצב - אז התמקדתי בלהתחמק משיחה בנושא.

מאוד ייתכן שהוא זקוק להדרכה והכוונה, שהוא עוד לא קלט את הטכניקה הנכונה, ומבייש אותו לבקש עזרה.

נסו לחשוב ביחד עם מי יש סיכוי הכי טוב שהוא יוכל להרגיש בנוח (סביר שבעלך, אבל אי-אפשר לדעת, אולי למשל יש איזה דוד או מישהו אחר בוגר שהוא קשור אליו), ואם אפשר שאותו אדם יציע לו מאוד מאוד בפתיחות, בנועם, בקלילות, שהוא ייכנס איתו לשירותים פעם וידריך אותו איך לנקות היטב. משהו כמו: הבחנתי שחסר לך קצת ידע בנושא, ואני זוכר שכשהייתי בגילך גם לי היה חסר ידע בכמה נושאים, ורציתי שמישהו ילמד אותי. אשמח ללמד אותך, אתה מסכים?

ממש בהצלחה!

שהוא צריך שדוד ילמד אותו לנגב.

בכל גיל אם רואים שילד נבוך - מנסים לעזור לו בצורה שלא תביך אותו יותר. אם הילד לא נבוך מאמא - על הכיפאק, אבל אם הוא נבוך - למה לא לנסות לעזור לו למצוא דמות שירגיש איתה בנוח? לא אמרתי שבהכרח צריך דוד, אמרתי שההורים שמכירים אותו יחשבו ביניהם עם מי הם רואים שהוא מרגיש הכי בנוח. ברוב המקרים זה דווקא אבא...

ולגבי מה שכתבת למטה שאם לא יהיה נקי יהיה לו שורף - אם זה אכן כך, הוא הרי יודע את זה לבד (מרגיש ששורף). אם זה לא מציק לו מהבחינה הזאת - אז ממילא זה סתם איום ריק מבחינתו. ובכלל אין צורך באיום, כי רואים לפי ההתנהגות שהילד כבר ממילא במצוקה מהעניין. הוא לא צריך עוד המחשה שהמצב בעייתי. זה בדיוק מה שתיארתי מזיכרונות הילדות שלי - שאם היו באים ואומרים לי כמה המצב על הפנים (כאילו שלא ידעתי לבד ולא הייתי מוטרדת מזה ולקחתי ללב כמו שרק ילדים לוקחים ללב!) זה רק גרם לי להסתגר ולברוח - מהייאוש. לעומת זאת אם מישהו רק היה מנסה לבוא לעזרתי בהצעה פרקטית ובמתן הרגשה נוחה שאני בסדר...

אני לא אומרת בתור איום אלא בתור מציאות שאני אבוא כדי שלא נגיע למצב שיהיה שורף.

אם ילד בן 7 מתבייש מהוריו כדאי לתקן את זה. זה לא דבר נורמלי.

העיקרון שלי הוא שלא עושים עסק ובושה ולא נעים סביב דברים טבעיים. אם הורים מתייחסים בטבעיות אז גם הילדים.

אני חושבת שאם ילד מפגין בהתנהגותו שהוא מתבייש, שום דבר טוב לא יצמח מזה שנחליט בשבילו שאין לו מה להתבייש.

גם אם ילד מפגין בהתנהגותו שכואב לו, למשל, אני לא חושבת שכדאי להחליט בשבילו שזה לא כואב.

זה לא נראה לי מכבד, ובעיניי זה בדיוק סוג הדברים שגורמים לילד להסתגר ולחשוש מלשתף את הוריו.

אני שואפת למצב שהילדים שלי ידעו בוודאות שאני מכבדת את רגשותיהם, זה נותן הרבה ביטחון.

 

ואם ילד בן 7 מתבייש מהוריו זאת בעיה בפני עצמה שצריכה שימת לב. זה לא נראה שיש לך הכרות קרובה עם הגיל הזה.

 

 

את מוזמנת להעיר נקודתית על מה שכתבתי שלא שיקף נכון את דברייך, ולהסביר איפה לא הבנתי אותך. אין לי שום כוונה להציג את דברייך בשונה מכוונתך, ואם זה קרה - כנראה שהייתה אי-הבנה, ואני מתנצלת.

 

בוודאי שיש לי היכרות עם בנים בני שבע. ולא רק הבנים שלי (שאחד מהם מתבייש ואחד לא, עניין של אופי). אבל האמת היא שכתבתי בעיקר על סמך זיכרונות ילדות שלי עצמי - וכן, יש לי היכרות קרובה עם הילדה שהייתי אז, ועם יחס שהיה עוזר לי לעומת יחס שהיה פוגע בי (רק מכוונות טובות, כמובן, אבל לדעתי מחוסר הבנה ומפרשנות שגויה, שאותה בדיוק אני מנסה לתקן כאן).

 

מעניין באמת לעשות סקר כמה ילדים בני שבע מתחילים כבר להתבייש מההורה מהמין השני בנושאים מוצנעים כאלה. לדעתי אם נעשה סקר כזה נגלה שהם דווקא לא מעטים, ושזו תופעה טבעית (אם כי לא הכרחית עדיין, בגיל הזה). אבל בכל מקרה זאת לא הנקודה שלי. גם אם הייתי מאפיינת את התגובה הזאת כחריגה, הדרך הנכונה בעיניי היא להכיר בה, להאמין לה. אני יכולה לבחור "לא לעשות עסק ובושה ולא נעים" כדברייך, כל עוד לא קיבלתי שדר מהילד שמבחינתו, מה לעשות, כן יש כאן עניין. אם קיבלתי שדר כזה חשוב לי לכבד אותו.

 

אין מה לעשות אנחנו כהורים צריכים למד את הילדים שלנו היגיינה וניקיון.

קודם כל אני מציעה לצייד אותו במגבונים-עם מגבון לח קל להגיע לתוצאות נקיות יותר מאשר נייר טואלט.

שנית-לקחת אותו לשיחה אישית, רק אתם והוא (או רק אחד ההורים, לא משנה) ולהגיד לו "חמוד, אנחנו שמים לב שקשה לך לנקות את עצמך טוב טוב, אנחנו רוצים שיהיה לך נעים (כי כשאני נקי אני מותק!). מה דעתך שבימים הקרובים אבא ואני ננקה לך וכך תלמד איך לנקות? זו לא בושה, אנחנו אוהבים אותך מאוד!"

 

חשוב שתשדרו לו שהקושי הזה לא משפיע על האהבה שלכם אליו.

אולי הוא מרגיש שהוא מאכזב אתכם או מגעיל אתכם בריח שלו?

 

 

בהצלחה!

הייתי אומרת לו שאני רואה שהוא מסתבך ואם לא יהיה נקי יהיה לו שורף. אז כשהוא עושה שיקרא לי לעזור לו לנגב. וכשהייתי שמה לב שהוא הולך לשרותים הייתי שואלת מתי לבא לנגב לא לחכות שהוא יקרא לי אם הוא מתבייש.

 

ותוך כדי שאני מנקה לו הייתי מסבירה מה אני עושה למה אני שמה לב וכו. 

 

דרך אגב אני מקוה שיש לכם מגבונים בשרותים כי זה די בסיסי בשביל שהוא יצליח.

שנה ועכשיו מלמדים אותו לנגב באופן יעיל, ובאים לנגב לו גם אם הוא לא קורא לעזרה...לא רואה את הגדול שלי (9) עומד בזה שאני אבוא לנגב לו- גם לא בגיל 7.

יש מקום לשיחה עם ילד בן 7, כמו שאביוס כתבה- לא נעים לך/ לסביבה... התחתונים מלוכלכים... ולהסביר לו שוב איך לנגב- קח את הנייר (4-5 ריבועים), לקפל, לנגב ושים לב להמשיך לנגב עד שיוצא נקי.

בבית מגבון בהחלט יכול לעזור- רק לשים לב לזרוק לפח ולא לאסלה!

 

 

לנגב לילד בן 7 זה מוגזם.

היתה לי אותה בעיה עם הבת שלי.

חייה וחיי השתנו כשהיא "גילתה" את המגבונים...

כדאי שיהיה פח בשירותים ושקיות אוכל לשים את המגבונים המלוכלכים. אחרת הכל מסריח מהמגבונים המלוכלכים.

יש מגבונים נשטפים באסלה.

אפשר לקנות יותר בזול בחנויות מפעל של מפעלי מגבונים.

יותר נוח לילד.

גם לי בגיל 7 הייתה את הבעיה הזאת,

היד הייתה מתלכלכת לי כי לא ידעתי שצריך לקפל את הנייר,

אף אחד לא הסביר לי לפני.

אמא שלי הסבירה לי ממש בסבלנות, היא דיי התפלאה שלא ידעתי בעצמי,

למרות שלא היה סיכוי שאדע...

צריך להסביר לו, ממש לא לנגב לו, זה מביך.

להסביר לו מחוץ לשירותים, ולא אחרי או לפני.

להגיד לו שלא יפסיק לנקות עד שהמגבון האחרון לא יוצא נקי,

ואפשר גם להמציא סיפור ש"גם לאמא ו/או לאבא הייתה בעיה כשהם היו קטנים

וסבתא/סבא הסבירו להם בסבלנות איך לנגב נכון וככה היה הרבה יותר נעים לכולם" וכו...

ככה הוא רואה שהוא לא לבד בעולם עם הבעיות האלה ושזה נורמלי לגמרי.

 

אחרת אוכלים אותה...
ממליצה על שהרבני בתל אביב ,
כמעט כל החנויות מזמינות משם....

אחותי עובדת בתה"ש במרפאה להתפתחות הילד - אשאל אותה.

ילדים הם מביני עניין ופשוט צריך להגיד להם בפשטות שפלוני ופלונית מתגרשים. סביר להניח שהם כבר נתקלו במושג הזה אצל חברים וכו' וגם אם הם לא נתקלו במושג פשוט להשאיר להם לשאול את השאלות ולענות להם בהתאם לגילם.

 

אימי התגרשה מבעלה (שהוא לא אבי ) לפני שנתיים. הילדים הכירו אותו בתור סבא. סיפרתי להם שהם נפרדו ולא יגורו יותר ביחד, הם שאלו למה? עניתי כי הם לא אוהבים יותר ויותר טוב להם ככה. ובזה נגמר הסיפור.

הם מקבלים את זה כמובן מאליו. לא צריך לדעתי להבהל מלספר להם את האמת בפשטות, ילדים מסתגלים הרבה יותר טוב מאיתנו לדברים כאלה.

הם לא מסתדרים. היו בעיות שא"א  לפתור.

זה מאוד עצוב. אבל הם יראו אותו ויהיו איתו בקשר. אבא זה תמיד אבא.

והם  (הבני דודים)מבינים שזה הכי טוב להורים שלהם.

ומסתכלים קדימה..

(עוד לא פתחתחי את זה איתם . אבל נראה לי שזה דווקא כן יטריד אותם)

וכמו שאמרו לעיל- ילדים מקבלים את זה בטבעיות.

קחי בחשבון שזה יעסיק אותם ויהיו להם שאלות ואולי חששות.

לפעמים קנאה.

(נוסעים לאבא, מקבלים מתנות, מקבלים עודף פינוק ויחס מהסבא והסבתא, וכד')

על זה נאמר  ילדים זה שמחה

דרכה בכוונה על חיפושית.

אני:"למה דרכת עליה, חבל עכשיו היא מתה."

היא: "מה פתאום. זה לא כואב לה."

אני: "היא כבר לא מרגישה כלום כי היא מתה והיא לא יכולה יותר לזוז."

היא מפנימה, מתכופפת לרצפה ואומרת לחיפושית :"סליחה"