פורום הורות (עמוד 321)

לא רק שקשה למצוא עבודה בחצי משרה, גם אם מצאת עבודה כזו, תקבלי הנחת מעון קטנה יחסית למי שעובדת משרה מלאה.

לפעמים יוצא שמה שמשלמים על המעון זה מה שמרוויחים בסוף... 

אני לא יודעת להקים מהומות ועצומות בפייסבוק וכאלה, אבל הבעיה שאת מתארת מפריעה להמון נשים, וחשוב שהקול הזה יישמע, ויגיע לאנשים בעלי השפעה. 

הלכתי להוראה כי זו היתה המטרה שלי.

ואני לא רואה איך זה מתממש.

מאז ההריון הראשון בחרתי להשאר עם הילדים בבית.

ב"ה ברצף והגדולה בגן וטוב לי מאד אבל עדיין... ניסחת יפה מאד!

זו ההתלבטות כל הזמן. בשעות משבר אני נוטה לומר לעצמי :די, תהיי נורמלית, צאי לעבודה ויהיה בסדר". ואז כשאני נרגעת אני יודעת שלא, לא יהיה בסדר. אני אהיה עם נקיפות מצפון בלי סוף. ואני לעולם לא אדע בדיוק איך זה ישפיע על הבנות שלי.או שאני אדע בדיוק ואז זה בטח לא יהיה משמח כל כך...

אני מנסה, בשתי ידיי העסוקות בלקפל כביסה, לשטוף כלים, להניק וללטף לעשות דבר אחד כל הזמן: להדוף. להדוף מעלי את השפעות התפיסות המערביות של ההצלחה, הקריירה וה"התקדמות". להדוף מעלי את המחשבות והתסכולים שנובעים מזה שהחברה הכללית לא מבינה ולא מעריכה מה שאני עושה.

זה מעייף, להדוף.

ולגבי הקריירה- אני אישית מכירה כמה שבגיל 45- 50 יצאו לקריירה יפה מאוד. וגם- רובינו כן באות עם "משהו ביד" לא נסיון של שנים אולי, אבל כן משהו. יש כאן לדעתי הרבה ענין של אמונה גם. אמונה בה' ואמונה בצדקת דרכינו...

עוד מחשבה: אין כמעט אמא שלא מוכנה לעשות הרבה מאוד בשביל ילדיה- להשקיע המון כסף בחוגים וטיפולים ועניינים. אבל אין הרבה אמהות היום שמוכנות לתת את עצמן. לא במובן של להימחק מול הילדים. במובן של לעשות ויתור מודע ומשמעותי למען הילדים שלך ובריאותם הנפשית.

שזהמ ה שהיא עשתה בחיים-

עשתה תואר בחינוך בגילאי ה20 (לא יודעת אם כרווקה או כנשואה טריה)

גידלה ב"ה בית מלא ילדים שמחים במשך כ20 שנה

וכשהילד הכי קטן שלה הלך לגן- היא הלכה ללמד

כמחנכת היא היתה שנה ראשונה\שניה בהוראה- אבל עם המון ניסיון חיים וחום

וזה היה ממש מעולה, שילוב מנצח

הלה- תתעודדי!

אני מצטרפת להסכמה על נושא האימהות-קריירה

במיוחד שהיום המגמה היא להאריך את שעות הלימודים בבתי ספר כדי שהאמהות יוכלו להיות בעבודה

אבל מאיפה יהיה לך כסף לגדל אותם? במיוחד אם את רוצה עשרה ילדים..

כשהם יהיו קטנים יהיה להם ממש כיף עם אמא, אבל כשהם יגדלו, יהיו להם "דרישות"- אמא אני צריכה לקנות את זה, וללכת לטיפול של ההיא.. ומאיפה יהיה לך כסף? אין מה לעשות, היום צריך להכל כסף (חוץ מחיוך) אבל אני באמת חושבת שבאיזה שהוא שלב בחיים הם יהיו קצת "מסכנים"..

יכול להיות שזה לא ככה, וזה רק מה שאני רואה מהצד.. אם מישהי יודעת איך כן אפשר גם להעניק לילדים דברים "גשמיים" וגם להיות בבית אני ממש אשמח!!

אין מה לעשות. ככה זה! מה שצריך באמת, זה ללמד אותם להסתפק במועט.

ולענייננו- מי שטוב לה לעשות קריירה ולפגוש את הילדים שלה ב-16:00, והיא עדיין מרגישה שהיא נותנת מעצמה בשבילם, ויש לה קשר איתם וכו'   אז סבבה לגמרי. אף אחד לא אמר כאן כלום נגדה. העניין הוא שמי שרוצה גם לעבוד וגם לראות את הילדים קצת יותר, נתקלת בערימה של קשיים או בתחומי עבודה מצומצמים.

ותופתעי לגלות שדווקא ילדים שמקבלים אמא במשרה מלאה, באים בפחות דרישות. ה"דרישות" הם סוג של פיצוי גם לאמא וגם לילד.

מענין לעשות סקר בין אמהות עובדות- כמה כסף מהמשכורת נשאר בסוף, אחרי תשלומים לכל המסגרות?

אישית אני מכירה לא מעט אמהות, כולל אותי, שע"פ הנתונים- גילאי הילדים, מסגרות אפשריות, מרחק נסיעה לעבודה וכד', בכלל לא משתלם לצאת מהבית.

אולי אם נתחיל ככה, כשלא משתלם, ונמשיך בלי לוותר, ונשים ילדים במעון בגיל 4 חודשים, עוד 10 שנים זה יתחיל להיות משתלם כי "נתקדם" בעבודה. אולי. אבל עד אז- לדעתי, נפסיד הרבה מכך שלא גידלנו את ילדינו שלנו.

אבל גם ללא הבעיה של התזמורת,

החתונות מתקיימות בערב, בשעות ההשכבה של הילדים

אלו שעות קריטיות של בית ואהבה וחום ורוגע,

שבעקותם הם יכולים להרדם בקלות.

ובמקום זה מה הם מקבלים באירוע? המון רעש, אנשים, גירויים, אור וחיבוקים.

מאוד מאוד לא נעים להם. הם יוצאים מה"חוויה" הזאת לא רגועים , בלשון המעטה.

לא חושב שהתינוקת תהנה שם.

אני לא לוקחת אטמים אלא יושבת הכי רחוק שאפשר

קחי בחשבון שכמו שכתבו- זה שינוי שגרה וכשהם קטנטנים זה קשה להם הרבה יותר..

עם אמא במקום רוגש עדיף מבלי אמא בבית.

הצרכים של תינוק (או תינוקת) בגיל 3 חודשים לרוב מסתכמים באימא, אוכל (שוב פעם אימא) ובגד חם ויבש (שאימא מספקת...)

דווקא בגילאים גדולים יותר, ראיתי שחתונות משגעות אותם, באזור גיל שנתיים-שלוש.

וכן, יש אטמי אוזנים לתינוקות, אם כי אני ההיתי לוקחת גם בלי אטמים אם לא מוצאים.

בדיוק.

אופציה שניה, שהאמא תהנה בחתונה,

והפעוט בן ה3 חודשים יסתפק בשמרטפית. תתפלאו עד כמה זה לא מזיז להם

טוב, זה היה כדי שהכותרות יהיו מצחיקות, ולעצם העניין: יש אטמים כתומים גמישים כאלה, מעולים לתינוקות בחתונות.

נראה לי שגם למבוגרים היה בריא יותר להגיע לחתונות עם אטמים, קל וחומר תינוקת...

ואני בעד להביא אותה איתך.

לבקש מהמשפחה המזמינה, עוד לפני החתונה, וגם בתחילת הערב, שיודיעו לתזמורת שהערב מנגנים ב-ש-ק-ט! ואם לא, תודיעו שאתם נאלצים ללכת הביתה, עם הצ'ק 

ואתם תבואו עם אטמי אוזניים גדולים, כאלה של טכנאים. למען יראו וייראו. צחוק צחוק אבל זה רציני מאוד. גם לכם, לא רק לתינוקת. גם השמיעה של מבוגרים נפגעת בחתונות.

בחתונה כוחן מתנפלות על תנוקות כאילו הביאו  איזה כלבלב או צעצוע וממש לא מבינות שלאף אחד לא ביקש מהן לא נשיקה ןלא צביטה

 ולא כדאי לשכח על שפעת

וגם אמא תוכל לרקוד בנחת

תודה לכולם על כל התגובות.

תגידו, בכל בית מרקחת אפשר חהשיג את האטמים האלה? כי קניתי משהו וזה נראה לי ענק. (האוזניים של הבת שלי קטנות, בעצםכולה יחסית קטנה...).

יש כאלה שהם קטנים? האם צמר גפן זה גם טוב או מסוכן?

ועלול להתקע באוזן או בעיה אחרת...

תבקשי מהרוקח שיתן לך אטמי אוזניים לרעש לתינוקות

הרוקח ידע מה לתת לך

(אם יש יותר מסוג אחד- קחי את כולם! לתינוקות שונים יכול להיות שסוג שונה קצת יהיה נוח יותר...)

ותקני גם לך אטמי אוזניים -הרעש בחתונות זה פגע רע!

אני השארתי אצל סבתא\ דודה  שגרים באותה עיר של החתונה

ככה התינוק היה רחוק ממני רק לזמן שהייתי באירוע (שעתיים +- ) ולא כל הערב

פשוט תשתמשי בחצי או רבע אטם לאוזן. הם באמת גדולים יחסית.

טרטור של תינוקת ללא שום צורך או תועלת. אם יש מי שישמור וזה מתאפשר מכל בחינה אחרת. אין שום סיבה לקחת שום תינוקת לשום חתונה.

1. הרעש.

2. ההמולה.

3. את לא תהני! לא תוכלי לרקוב/להיות עם חברות.

4. היא לא תהנה!

במידה וזה אפשרי, כדאי להביא רק לצילומים (לפני החופה או הסוף) ואח"כ קרובת משפחה שלא חייבת להשתתף בחתונה, או בייביסיטר מסורה תיקח אותו ותפנק אותו בבית...

בכל מקרה אם התינוק נרדם, לשים אותו בעגלה עם משהו שמשגיח ולא להשאיר לבד! וכמובן לא לכסות עם מעיל או סוודר! הרבה אסונות נגרמו מכך.

אני הבאתי אתי בייביסיטר לחתונה של אחים שלי וזה היה ממש כיף. הבייביסיטר היתה אתם בקבלת אורחים או בחדר ייחוד אחרי שהתפנה. ואני יכולתי להניק ולהיות בחתונה.

כדי שהם יוכלו להמשיך בערב שפוי ושקט וגם אנחנו. קרוב מספיק כדי שאוכל להניק אם יש צורך.

הזוג שלנו בני ארבעה וחצי חודשים וביום חמישי אספר לך איך היה

אז ככה, בסוף פוט לקחתי אותה עם אטמי אוזניים.

היה בסדר גמור. השתדלתי לשבת בקצה של האולם.

היא ישנה די טוב, עד שהתעוררה, אכלה אח"כ הייתה שוב לא כ"כ רגועה עד שנרדמה, אבל זה קורה גם בבית...

איזה טוב ה'

מן השמיים תנוחמו אתה, ילדייך וכל בני המשפחה המורחבת.

אני מציעה שתנסי ותראי. מן הסתם בעוד כמה ימים כבר יהיו לך תובנות. אם לא ייראה לך שזה לא מוצלח - תמיד אפשר לחפש פתרונות אחרים.

וגם קשה לדרוש מילד שמתחיל להתעניין בקורה סביבו, לישון כמו פעם כשהיה קטן.

מגיל חצי שנה רמת העניין שלהם בסביבה- עולה, וכך גם ביחס ישיר רמת העוררות שלהם.

לא צריך להלחם בזה, אלא פשוט להבין שכך הם פני הדברים

לכן: נראה לי שאם תנסי להרדים אותו, אולי תצליחי, אבל זה יהיה לזמן מועט.

מנגד אם תארגני לו סדר יום, כך שגם צרכיו יסופקו ויומו יהיה רווי בעניין, כפי שהוא מחפש

הוא יישן יותר.

לגבי התעוררות בלילות:

א. יכול להיות שקר לו והוא זקוק להנקה כדי להתחמם

או מנגד- שחם, בגלל אמצעי החימום שאנו מפעילים ולכן הוא מתייבש וזקוק להאכלה הזו.

כדאי לבדוק..

ב. יש גילאים שבהם הם חוזרים להתעוררות בלילה.

אפשר לנסות לארגן סדר יום.. וכך מחזורי השינה יסתדרו (בתקווה )

בהצלחה!

לדעתי.

לא יקרה כלום. לא צריך "בכח". רק לדאוג שאם הוא מתעייף - יש לו האופציה להירדמות על המקום שהוא נמצא בו.

אם ירגיש מאד עייף - יירדם.

ואפשר לשים על ידו, בקירבתך, כל מיני משחקים, גם קצת מוזיקה רגועה לפעמים והתייחסות מידי פעם. זה יעסיק אותו ויפנה לך זמן לעבודה.

אני לא סתם מחליטה להרדים אותו, אני מתחילה כשהוא מראה סימני עייפות, ואם הוא לא ישן שנ"צ- הוא עצבני.

והוא ממש לא מהסוג שנרדם תוך כדי משחק, צריך שיהיה בחדר חשוך, בלי יכולת לשחק עם כלום, ובמוזה הנכונה ואז בנס הוא מצליח להרדם לי בידיים או בהנקה ועוד נס אם הוא לא מתעורר כשאני מעבירה למיטה.. ואז הוא מתעורר אחרי חצי שעה.

בהתלחה רציתי לכתוב, שתינוקות צריכים המון שינה כדי להתפתח, אבל לכל כלל יש יצא מן הכלל, ואם הוא התינוק שצריך פחות שינה - אז יופי.

אבל התעכבתי והתעכבתי והתגובה ההיא כבר לא רלוונטית

אז התגובה שלי היא שהייתי ממשיכה לנסות ולמצוא את הדרך שהוא כן יירדם ויישן. אולי לצאת לסיבוב בעגלה, או במנשא, או לשבת איתו מול המחשב, או לשכב איתו מול סרט. לנסות כל פעם משהו אחר.

יום אחד אני אוציא ספר "כל השיטות להרדים ילדים" כל יום שיטה אחרת עובדת, וצריך לנסות ולנסות עד ששיטה מסויימת עובדת דוקא היום, או דוקא עכשיו (כי לפני חצי שעה עשיתי בדיוק את אותו דבר וזה לא עזר..)

מסתבר שגורלי כרגע הוא כל יום להשקיע 4-6 שעות בלהרדים אותו....

(וזה לא שכשהוא ער אני מתעלמת ממנו, אנחנו משחקים, ואוכלים, ושרים, ועושים המון דברים ביחד, והוא הרבה במנשא ועל הידיים- גם כשהוא רגוע ושמח.) 

נו בסוף הם גדלים - את זה אני יכולה להבטיח, ואני מקווה שיש בזה נחמה!

מצד אחד עייפות, מצד שני לא ממש רוצים לישון,

פשוט שמים במיטה כמה צעצועים, בובות, משחקים,

אור עמום יחסית אבל מאפשר משחק, והיא משחקת עד שהיא נרדמת לה(:

התוצאה- כל עוד אמא בחדר הוא ישחק, ולא משנה כמה עייף הוא יהיה (הוא כזה משחק ומדי פעם מוריד את הראש כי הוא עייף ואז מרים אותו וממשיך לשחק.. בכוח לא לישון) ואז כשיהיה עייף מדי, או כשימאס לו, או אם אמא לא בטווח עין- אז הוא מתחיל לבכות, ואם אין שינוי- עובר לצרחות היסטריות.

מה שכן- גיליתי שאם אנחנו יוצאים לטיול בעגלה אחרי שהוא עבר את השעה- זה הרבה פעמים מרדים אותו. מצד שני- הוא צורח עד שהוא מצליח להרדם שם.. (ורק טיול-טיול בחוץ, ורק אחרי שהוא עבר את השעה) בינתיים זה עבד ב5 מתוך 8 הפעמים שניסיתי  נקוה שיהיה מזגאויר טוב בזמן הקרוב.. 

(ואל תשמע לתפילתם של עוברי דרכים ושל אמהות עייפות...)

בהצלחה!!

כולנו איתך

מה אני עושה אם הוא נרדם לי ב7 בערב, אחרי שישן בבוקר שעה וקצת? 

כלומר- לא הצלחתי להרדים כל היום, ורק ב7 הוא התמוטט עייף כולו ונרדם.

(אני בדר"כ מתחילה בטקס שינה ב9..)

ואז הוא ישן עד כמעט 9, ועכשיו תנסו להרדים אותו.. הוא ערני ומלא מרץ 

פעם באה שזה קורה, להעיר אחרי שעה? ממש לא היה לי לב להעיר אותו, הוא היה כ"כ עייף לפני שהתמוטט..

ולמשוך אותו עוד קצת עד נניח 8..

ויש מבצע בגרופי על הספר לישון בלי לבכות: 50 אחוז הנחה..

שמעתי הרבה המלצות עליו

אולי יועיל לך?

מישהי אמרה שתביא לי אותו, רק שזה לא יצא אל הפועל..

טוב שהזכרת לי להזכיר לה

תודה

יצאה לו שן פתאום ללא התראה. אז אנחנו תולים בזה את כל הבעיות.... 

בעז"ה מקום לטוב..

אבל לא הרבה זמן לפני. אולי יום יומיים קודם.

אבל אפשר להפוך את זה לחוויה חיובית-לספר שיהיה לו כיף ומה הם ייעשו יחד ולהסביר מתי תחזרו ומה הוא יעשב עד אז וכו'

מה עושים בכל בוקר/צהריים /ערב.וכך יראה גם מתי אתם צפויים לחזור.

תהנו!

אנחנו רוצים גם לצאת ליומיים (פחות, צהריים עד צהריים)

ויש לנו תינוקת בת 9 חודשים

נשאיר אצל ההורים שלי, היא לא רואה אותם כל יום אבל כשנפגשים היא זורמת לגמרי.

זה ממש רע כלפיה?

הייתם עושים את זה?

בת תשעה חודשים? היא לא מש תבין. אולי תבכה קצת כשתלכו, ואחרי כמה דקות תירגע ותזרום.

חשוב לדעת גם לתת לעצמכם זמן זוגי שקט בלי הילדים. ומה  טוב אם יש הורים או דודה וכדומה שעוזרים בזה.

מומלץ בחום.

הכל יהיה בסדר!!!!

סעו ותיהנו,

אם יחלחלו רגשות אשם תדעו שזה יצר הרע שמנסה אתכם, אל תאמינו לו, תשתיקו אותו

ותמשיכו ליהנות  

9 חודשים זה שיא הגיל של חרדת נטישה, לא הייתי מכניסה ראש בריא למיטה חולה. לתינוקות שונים יש רמת רגישות שונה, וקשה לצפות מראש אם זה יפגע בה ועד כמה, לא הייתי לוקחת את הסיכון.

חרדת נטישה??

אני אמא ל5, ובדיוק יש לי כזאת קטנה, רק לפני זמן מה היתה לי בדיקה והיא נשארה עם אמא שלי,

והיתה כ"כ נינוחה ושמחה כשחזרתי (אחרי יום)

יש להם פחד מזרים בגיל הזה, לא שמעתי על חרדת נטישה.

לילדים אין פרופורציה של זמן, לכן אם נהנים ונצאים עם מישהו שאתם סומכים עליו, אין שום שום בעיה,

להיפך, הורים נינוחים שנהנים מחייהם, הרבה יותר משמעותיים לילדים.

וד"א בעלי שיחי' ואני פעם שמרנו על משפחה, 3 ילדים, שהוריהם נסעו לחודש לחו"ל. הכי גדול היה בכיתה א

נכון שזה מקרה קיצון,

אבל הילדים ממש נהנו איתנו, הכנו להם לוח פעילות כזה, כל יום משהו אחר, והיינו מאוד קשובים אליהם,

וכשההורים שלהם חזרו, כמה ימים אח"כ הילדים כבר היו כ"כ שקועים בחיים מחדש, שלא ממש התייחסו אלינו וזכרו אותנו...

כי הם מוצאים תמיכה אצל ההורים

וכשהם לא נמצאים, כל אחד אחר נחשב זר ומפחיד אותם..

וצרכיה זה בעיקר אמא זמינה.

בואי נגיד שאם היית אומרת לי שהזוגיות שלכם מתפוררת ועל סף תהום, חלילה, ושה-24 שעות האלה בלעדי התינוקת זה מה שיציל את המשפחה, הייתי אומרת: יאללה, שווה לתינוקת לסבול יום בלעדיך בשביל להרוויח את המשפחה שלה שלמה.

אבל אם זה לא צורך חיוני דחוף מאוד לזוגיות שלכם - הייתי מנסה לקחת נשימה ארוכה, בשביל התינוקת.

תינוקת זה מתנה, זה אושר, וזה גם דורש ויתורים בגלל זה רק אנשים בוגרים מקבלים תינוקות

"צריכה אמא זמינה.."

"חרדת נטישה..."

אני השארתי את הבת שלי בגילאים האלה, לפני , ואחרי,

אצל סבתא וסבא אוהבים ואהובים עליה מאוד,

הרבה פעמים ללילה , וגם לשניים. (בעיקר אילוצים של לימודים, אבל פעמיים גם "חופש" קצר)

ולא ראיתי שום חרדת נטישה, או מחסור בזמינות בטיפול.

מבחינתה ממש לא משנה מי משחקת איתה, שרה לה, רוחצת אותה או מחליפה לה...

ואיכות הטיפול היא אותו טיפול.

כשחזרתי היא שמחה, וכשלא הייתי שאלה את אמא שלי "איפה אמא"

קיבלה תשובה (אמא בלימודים), והמשיכה לשחק בכיף. (מאז שהיא יודעת לדבר)

וגם בגיל שעדיין לא ידעה לדבר לא הראתה שום סימני מצוקה או חרדת נטישה.

היא תינוקת בת שנה וחצי, מלאת שמחה וערניות, מפותחת לגילה מאוד,

אוהבת אותי מאוד, ויודעת שאני אוהבת אותה אהבה ענקית,

היא כל הזמן מחבקת אותי ואומרת לי מילים כמו "אמא, טובה שערות" ומלטפת אותי

או "אמא, אמא! אוהבת!" או "אמא אמא! שמח שמח!" ... (נמסה ממנה...) 

אני מספרת את זה כדי להסביר ששום חרדת נטישה או בעיה לא התפתחה לה

מהשהות הרבה אצל סבא וסבתא.

אני מכירה אמהות שצמודות לילד ולא השאירו אותו אף פעם ונסעו,

והם עשו דברים שאני לא הייתי מעיזה לעשות...

לא לרחוץ 3 ימים תינוק או לתת מי ברז ולא להרתיח בקבוקים כשהילד בן כמה חודשים ספורים,

או לנגב אחרי מקלחת תינוק פיצי עם מגבת משומשת,

או לתת לילד לצרוח במיטה עד שהוא נרדם אפוס-כוחות בלי שאף אחד ניגש אליו שעה כי

לא בא להורים לגשת אליו (אולי גם הם צריכים קצת נופש לריענון...), כי הוא "נודניק" בגלל איזשהו

צורך אמיתי או משהו שכואב לו, וגם אם סתם בא לו

להיות נודניק ולרצות "צומי", זכותו!בשביל זה הוא תינוק , למרות שכמעט תמיד תינוקות לא סתם בוכים.

 אני בחיים לא הייתי חושבת להתנהג ככה.

אז גם לאימהות שלא משאירות את הילד יש הרבה פעמים את החסרונות שלהן,

והילד שלהן יכול, לפתח בעיות מדברים אחרים.

מסקנה,

חרדת נטישה, עד שאני לא אראה מחקר רציני ולא מוטה שיש משהו בעניין הזה,

כשזה נופש ללילה או שניים ולא לחצי שנה, אני אמשיך לומר שזה שטויות במיץ.

לפעמים הנופש זה מה שיעזור לילד לא לפתח בעיות שנובעות מאמא מותשת

ומרוקנת מצברים.

יוקטנה יקרה, את מיוחדת, לא כולן ניחנו ביכולות האימהיות הנשגבות שלך,

יש אימהות ארציות יותר, שזקוקות למרווח נשימה ממירוץ החיים,

וסביר להניח שכשהן יחזרו מלילה אחד או שניים בחופשה הן יפגשו בסלון של סבתא

תינוקת בת תשעה חודשים שמשחקת ולא מזיז לה שאמא שלה חזרה.

ומצוין שזה ככה. זה אומר שהיה לה טוב אצל סבתא.

וכשהן יחזרו מהנופש, עם כוחות מחודשים, יהיה לכולם, גם לילדים, לא רק לה,

הרבה יותר טוב.

שואלת יקרה (עם התינוקת בת 9 החודשים)

תסעו, תבלו, תהנו

ותחזרו עם מרץ ושמחה להמשיך במירוץ...

את חרדת הנטישה הזו לא פגשתי מעולם,

ואני כן חיה בסביבה של אנשים ארציים ואמהות "לא זמינות " (נאמר בציניות)

שנוסעים מדי פעם לנופש בן לילה או שניים ללא הילדים.

התינוקת שלך צריכה מישהי/מישהו זמין/נה, מוכר/ת ואוהב/ת שתטפל/יטפל בה,

וזה לא כזה קריטי אם זו תהיה אמא שלה מולידתה, סבתא אוהבת , דודה אוהבת, סבא אוהב, או דוד אוהב

       בהצלחה!

 אני בהחלט חושבת שזה משנה היכן ואיךמשאירים את התינוק.

סבא וסבתא אוהבים ומסורים שהתינוק מכיר מקרוב, באמת לא נראה לי שיש בעיה.

וגם אנחנו השארנו תינוקות בגיל כזה, והילדים שלי ב"ה תמיד היו חברותיים מעל הממוצע,  וחוץ מאחד, גם לא פחדו מזרים!

סבתא שלנו  (אמא שלי היקרה שתחיה) היתה חלק נכבד בחייהם כיתינוקות, הם הכירו אותה מאד מקרוב ושמחו להשאר אצלה.

לא חוינו שום בעיה כשחזרנו אלא להפך, ההתרעננות הזאת היתה בשבילי ממש חיונית. ואין ספק שהייתי אמא פי אלף יותר טובה לאחר הנופש הנפשי בעיקר.

אמנם המצב שונה כשאין הכרות קרובה ויומיומית עם הסבתא (או הסבא...) כך קרה כשנולדה לנו הקטנה, היא כמעט לא פגשה את סבתא בגלל הנסיבות, ובאמת הרגשתי שלא בנוח להשאיר אותה אצל סבתא כשנסענו ליומיים כשהיתה בת שנה.

אגב, כמו שכתבו כאן למעלה, כשהיא היתה בת 3 כמעט, נסענו והשארנו אותה ליומיים עם דודה רוקה שבאה אלינו הביתה... כשחזרנו היא אמרה לנו בפסקנות, תסעו עוד פעם! ומדי פעם היא שואלת, מתי אתם נוסעים? או , למה אתם לא נוסעים...?

(אנחנו לא כאלה גרועים... אם אתם שואלים...)

כשאני בוחרת לעשות משהו שאיננו לטובת הילדים

או מועדת ונכשלת

אני לא מנחמת את עצמי:

ש"זה שטויות במיץ", ולא אומרת לי ש"לא מזיז להם" ושזה "הרבה יותר טוב להם".

אני אומרת:

"וואלה אין לי כח עכשיו" וגם "ככה בא לי" או "לעזאזל שוב לא הצלחתי להתגבר" ופשוט "נכשלתי".

אנחנו רק אימהות, בני אדם. יש לנו צרכים, מגבלות, ואנחנו טועות. התינוקות שלנו בנויים לזה - השם יודע שהוא נתן אותם "רק" לאימהות למשמרת. 

אבל בין זה ובין לשקר לעצמנו ולספר לעצמנו סיפורים רק בשביל לנחם את עצמנו שנרגיש טוב ולא רע עם מה שעשינו - זה לא.

אנחנו אימהות ולא תינוקות, ויכולות להתמודד.

מי שמספרת לעצמה סיפורים, לעולם לא תנסה ללמוד ולהשתפר. אף פעם לא נהפוך ל"נשגבות", אבל כולנו יכולות ללמוד ולהשתפר ולהתפתח ולגדול בכל רגע - ממש כמו התינוקות שלנו.

למה לצאת לנופש זה לא לטובת הילדים?

למה לצאת לנופש זה כישלון? 

למה זו טעות?

למה זה פיספוס?

לצאת לנופש זה לדעתי בעיקר, כדי לחזור עם כוחות מחודשים, לטובת הילדים.

לצאת לנופש זה לא כישלון, זה כישלון ללכת נניח לשעה לקנות לך שמלה בעיר/קניון?

זה באותה מידה "לא לטובת הילד" כמו נופש...

קרי, לא משנה לילד... לא פחות טוב מהמצב הרגיל (וזה אך ורק בהנחה שהוא נשאר בידיים מוכרות, טובות,

עם איכות טיפול זהה)

אני לא רואה בזה ניחום עצמי שנובע מכישלון או סיפור סיפורים לעצמי.

היא מכירה את אמא ואבא שלי , אוהבת אותם וקשורה אליהם, מהיום שהיא נולדה.

תחשבי מה שאת רוצה...

אבל אני לא רואה בזה כישלון.

אין צורך לנפח דברים ולהפוך לרע בכח גם את מה שלא רע.

מה יש פה, בנושא הזה , ללמוד להשתפר? הרי להשאיר תינוק בידיים מוכרות ואוהבות,

זה לא משהו שצריך לחדול ממנו כדי להשתפר.

לא, אני לא מספרת לעצמי סיפורים. ממש לא, וזכותך לא להשתכנע.

ואני מתכוונת להשארת תינוק אך ורק בידיים מוכרות, אוהבות, עם איכות טיפול זהה.

אצל ההורים שלי 3 אנשים מסתובבים סביבה , הנכדה הבכורה, פלא הבריאה שלהם,

כדי למלא את רצונה של "מלכת העולם של סבתא" כלשונה של סבתא.

מה בדיוק כישלון פה, להשאיר אותה אצל סבא סבתא  ודודה שאוהבים אותה אהבה ענקית, קשורים אליה מהיום שנולדה

ומטפלים בה לא פחות טוב?

התינוק זקוק לאמא שלו, ונפרד ממנה בהדרגה, החל מההריון ועד לגיל 18 (פחחח גם אז הוא יצטרך כסף כביסה ובישולים... וגם חיבוק ועצה טובה פה ושם!).

בהריון הוא לא יכול לשרוד פיזית בלעדיה: היא מספקת לו חמצן, מזון, ומווסתת את חום הגוף שלו.

עם לידתו התינוק מתחיל לפתח עצמאות ולהיות מסוגל לשרוד מעט בלעדיה: הוא יכול לנשום לבד! עדיין, הוא תלוי בה למזון (הנקה), וגם למגע שלה ולהתנועע איתה כשהוא תלוי עליה: ניסוי הראה בתרשים פעילות המח, שהפעילות המוחית של התינוק פוחתת בהדרגה, ככל שחולף הזמן מהמגע והתנועה של התינוק עם אימו (במקביל הוא החל לבכות ובכיו הפך נואש יותרויותר). פירוש הדבר למעשה: הפסקת התפתחות המח.

יש גם תמונות שמראות מח של ילד 3 שעבר הזנחה קשה, לעומת מח של ילד בן 3 שגדל במשפחה נורמטיבית (בקישור בהמשך).

עם השנים הילד מסוגל לעצמאות יותר ויותר: הוא לומד ללכת, לאכול אוכל "אמיתי", לדבר, לטפל בצרכיו, וכן הלאה והלאה.

התינוק יודע היטב עד כמה הוא זקוק לאימו, ועל כן הצורך שלו איננו אך ורק פיזי, אלא נפשי. ניסויים מראים שהתינוק מפריש יותר ויותר קורטיזול ככל שהוא מורחק מאימו לזמן רק יותר (גם תוך כדי שינה בלילה). הקורטיזול הינו הורמון שגופנו מפריש בשעת לחץ ומצוקה. הפרשת הקורטיזול נמשכה, גם כאשר התינוקות הפסיקו לבכות (נלקחה מדידה מהרוק בזמנים קבועים).

התינוק לא מבין, ולא יבין עוד זמן רב, שגם אנשים אחרים יכולים לדאוג להישרדותו. הוא לא יודע על תחליפי חלב, הוא לא מבין שסבתו מעוניינת בשלומו לא פחות מאימו, והוא מניח שבשעת סכנה הוא יעמוד לבדו (והוא לא ממש מבדיל בין אי נוחות בחיתול וסכנת חיים). גם אין דרך להסביר לו את זה, כך שמבחינתו הוא בסכנת חיים, כל זמן שאימו לא לידו, וככל שהזמן חולף, מבחינתו הסיכוי לחזרתה הולך ופוחת, ולא להיפך.

קישור לתמונה של הבדלים בהתפתחות המח עקב הזנחה (ולא, אני לא אומרת שנסיעה בלי התינוק היא הזנחה - אני רק אומרת שבבירור יש השפעה, ומי שלא מבינה את זה בלב, תבין דרך העיניים ו"מחקר מדעי"):

http://www.mako.co.il/home-family-toddlers/education/Article-d8f8bfd04d0ba31006.htm

והמאמר על הפרשת קורטיזול וחרדת נטישה (עיתון "הארץ" בדרך כלל בעד שחרור האישה, נגד "טרור הנקה" וכדומה, כך שאני התרשמתי מהפרסום...): http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1812567

• (לכל מי שאומרת שהתינוק לא התייחס לחזרתה לאחר העדרות)
• "...תינוקות אחרים גילו רתיעה מהזר וכעס על הפרידה מהאם. הם נותרו אדישים גם כשהאם שבה, ואף התעלמו ממנה בצורה הפגנתית. בדיקות פיזיולוגיות מעלות שאף על פי כן, הם מצויים במתח רב במהלך "מצב הזר", ועל כן לא ניתן להגיד שהם היו רגועים בזמן הניסוי, ולכן לא חיפשו את קרבתה של האם. בתינוקות כאלו ישנה תת-פעילות של המערכת, והם סווגו כבעלי התקשרות נמנעת המאפיינת ילדים שנואשו מלקבל חום מהאם...."
•  
• פעילות תקינה של מערכת ההתקשרות - כאשר הדמות המטפלת היא אמפתית וחמה מרגיש הילד כי הוא בעל ערך, ועל כן הוא מספיק בטוח לחקור את העולם. ברגעים מאיימים יפעיל הילד את המערכת, ויחפש קרבה לדמות המטפלת עד שזו תרגיע אותו.
• פעילות יתר של המערכת - כאשר הדמות המטפלת פועלת בצורה אמביוולנטית, כך שלפעמים היא נמצאת שם בשביל הילד ולפעמים לא, נוצר בילד חשש שמא הוא לא חשוב מספיק בשביל לקבל הגנה. כשיופיע גירוי מאיים הילד יפעיל את המערכת ביתר שאת: הוא יחפש את הקרבה וההגנה, ויתקשה להתנתק מן הדמות המגנה גם כשהגירוי יחלוף.
• תת פעילות של המערכת - כאשר הדמות המטפלת היא קרה ומתעלמת, ואינה מספקת הגנה לילד כלל, מתחיל הילד להאמין כי האחר הינו "רע" ואין טעם לבוא אליו ברגעי משבר. בתחילה, כשמגיע מצב מאיים מנסה הילד להתקרב אל הדמות המטפלת. כשזו דוחה אותו נוצר בו לחץ גדול יותר משהיה כשהופיע האיום. כך לומד הילד להפסיק לסמוך על הדמות בכל הנוגע לחיפוש הגנה, ובעצם ממעט להפעיל את מערכת ההתקשרות.
• פעילות בלתי סדירה של המערכת - במקרים קיצוניים של הזנחה והתעללות ניתן למצוא פעילות לקויה של המערכת שמביאה אפילו לבעיות מוטוריות בילד. ילד שנמצא במצב כזה יראה חוסר החלטיות בכל הנוגע לרצון להתקרב להוריו.
•  
• הערך המלא בוויקפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA

זר, בשביל התינוקות הללו. סבתא היא אדם מוכר קרוב ואוהב,, שהתינוק מכיר וקשור בה!!!

לפעמים בגיל הזה סבתא טובה לתינוק לא פחות מאביו ואולי יותר... תלוי כמה האבא יודע ומסוגל להסתדר עם צרכים של תינוק.

אגב,  לפי התאוריה הזאת, כל תינוק שנשאר במעון כל יום, סובל מחרדת נטישה/בילבול במושגים/הרגשה שהוא רע, ועוד מרעין בישין...

מועדים יותר לסיכון מבחינת סוג ההתקשרות.

אני עצמי יכולה לספר שילדה שלי, שהושארה יום בשבוע אצל מטפלת, החל מגיל חודשיים, הראתה סימנים של בעית התקשרות בגילאים הרלוונטיים.

כמובן שעדיף סבתא על אדם זר, ואני אף לא רומזת שנסיעה לנופש גורמת לנזק קבוע ובלתי הפיך, חלילה.

אני רק אומרת שאין מקום לומר שהתינוק לא ישים לב, לא ירגיש, ושאר קשקושים.

תאוריה שמבוססת על על התאוריה הדרווינסטית, שכמובן אני כאדם מאמין אינה מכירה ואינה מאמינה בה.

יש גם מתנגדים לתאוריה, וגם להם יש מחקרים וראיות.

ובכל מקרה, נכתב שם, כי רוב הילדים הפגינו התקשרות בטוחה, זאת למרות שלא נכתב פרטים אודות חייהם. ואני מאמינה כי רובם, בהתאם לרוב האוכלוסיה המערבית, כן נשאר בטיפול של 'זר' לעיתים. וזה רק מוכיח ש'נטישה' כביכול של תינוק משפיעה רק על חלק קטן מן התינוקים, אם בכלל.

אני רוצה להדגיש את הנתון הזה: רוב התינוקות הפגינו הקשרות בטוחה!  וזה מוכיח שרוב התינוקות מרגישים מוגנים בחייהם למרות אי אלו חריגות מהתקן כביכול. (את זה אני רוצה להדגיש לטובת כל האמהות שמשאירות תינוקות במעונות, מאילוצים שונים, למען הגילוי הנאות אני לא אחת מהן....)

ושוב, המחקרים לא נוסו על השארת התינוק עם דמות אהובה ומוכרת כמו סבתא, כך שאם רוצים להיות ישרים אינטלקטואלית, צריך מחקר מיוחד לחקור סיטואציה כזאת. משום שיש בה פרמטר שונה לגמרי, ממה שתואר במחקרים שנעשו.

עוד דבר, אני בהחלט לט טוענת שהתינוק לא שם לב שהוא נשאר עם סבתא/דודה/אבא האוהבים.  אני טוענת  שהוא מרגיש נאהב ובטוח גם במחיצתם, חוץ מאשר במחיצת אמו, שכאמא אני מעדיפה כמובן להאמין, יש לה עדיפות מיוחדת על כל השאר.

לשרשור אכתוב כמה מילים על בולבי.

למי שמה שיוקטנה כתבהה כאן מעניין אותה, אני ממליצה מאוד-מאוד בחום לקרוא חוברת (קורס של האוני' הפתוחה) בשם "שלבים ראשונים של ההתפתחות" מאת חוה אפלמן. איזה אדם הוא היה - בולבי! בתקופתו הוא די הוחרם על ידי פסיכואנליטיקאים אחרים, אבל היום הגישה שלו לגמרי אומצה, בעיקר כי הדברים שהוא אמר הם לא סתם "תאוריות באוויר" אלא אפשר ממש לבדוק ולמדוד אותם בכלים מדעיים. בזכותו, למשל, השתנו נהלים בבתי"ח באירופה לפני כמה עשרות שנים, כך שהורים יכולים להישאר לצד ילדיהם המאושפזים (היחידה שלו פרסמה סרט תיעודי על בת שנתיים שמאושפזת בבי"ח לבד, והראתה איזו בעיות התנהגות נוצרות כך בילדה שמלכתחילה הייתה בריאה בנפשה). אחרי מלחמת העולם השנייה הוא התבקש ע"י ארגון הבריאות העולמי לכתוב סקרה על מצבם של ילדים שנותרו חסרי בית, ובה הוא הראה שהגורם העיקרי לבעיות התנהגות הוא לא המצב הכלכלי או הרפואי, אלא החסך הנפשי.

עוצרת את עצמי כאן לפני שאעתיק את כל החוברת. היא מרתקת ומאלפת וגם זורמת וקריאה מאוד. ממליצה בחום, וסליחה שקצת גלשתי מהנושא.

אני אוסיף עוד כמה מילים שיותר קשורות לענייננו: הוא בדק מאוד לעומק את הנושא של "דמות היקשרות עיקרית" לעומת "דמות היקשרות משנית", והחשיבות של כל אחת מהן להתפתחות הבריאה של התינוק (יכולות כמובן להיות הרבה דמויות היקשרות משניות, וכולן נהדרות ואוהבות וחשובות לתינוק, אבל דמות היקשרות עיקרית חייבת להיות רק אחת - ואף אחד אחר לא מתחרה בחשיבות שלה). הפירוט והתצפיות על הנושא הזה רלוונטיים לדיון כאן יותר ממה שכתבתי למעלה.

לגבייך בציניות. אני הרגשתי בזה הד למה שאני מרגישה. את אכן אמא הירואית בעיני.  ולמדתי ממך המון!

(אבל אכן רובינו אינן מסוגלות למה שאת מחוללת.... להשאר עם שישה ילדים כל יום כל היום בבית? זה סוג של היראויות בעיני! באמת!!!)

אלא אם היא יונקת ואז לא בטוח שכדאי עדיין

תודה רבה לכל מי שענה\תה!

כתבתם כאן הבדיוק את מה שעובר לי בראש,

מצד אחד היא תסתדר, כי היא חברותית ומתוקה וסבתא מאוד מאוד אוהבת אותה,

אולי אפילו יותר מאמא

ומצד שני, היא כבר מכירה פרצופים, אוהבתאת אמא ואוהבת להתפנק אליה..

האמת שפעם כבר עשינו את זה,

כשהיא היית בת 3 חודשים, היה מצוין.

היינו מאוד צריכים את זה ולא נראה לי שהיא שמה לב שנעלמנו לכמה שעות.

אבל עכשיו היא גדולה..

נראה לי שכן נעשה את זה ולא נתרחק יותר מידי כדי שאם יהיו בעיות חלילה..

בכלופן ממש תודה לכולכם!

מאוד שמחתי שעניתם

יגוון לו את החיים במתיקות, אתם תהנו ואל תתנו למחשבות שליליות להטריד אתכם.

הכל יהיה בסדר גמור!

כדאי לספר לו על כך, בצורת עדכון והכנה, אך לא לעשות מנה עניין גדול שהוא ירגיש שזה 'פרוייקט', אלא כיף ופינוק עם הדודה.

העובדה שהתינוק קטן ולא מגיב מקלה על ההורים שלא צריכים להתמודד עם התגובות המילוליות שלו, אך מקשה מאד על התינוק שזה עתה רוכש את אמונו בעולם. שמעתי פעם מפסיכולוגית טובה שמגיל שנתיים אפשר להשאיר את התינוק בכייף, כמובןעם הכנה לפרידה מראש.

וגם לכם

צריך לספר לו כמובן 

אבל מתוך לב שמח ואמונה שזה מה שטוב לו

להשאיר לו אוכל שהוא ישמח לקבל,

לצלצל לומר לילה טוב, ודי

הילדים שלי מתים על נופשים שלנו

זה הכי טבעי להם בעולם כי ככה הם גדלו

אז את יכולה לתת לה כל דבר רך חתוך לקוביות קטנות- ירקות מבושלים, לחם כמו שכבר כתבו ואולי אפילו דייסת קוואקר. רק שאז זה עושה א גרויסע בלגן..

ירקות מבושלים, קציצות, פרי רך חתוך לקוביות. גם הבת שלי ככה. והיא אוכלת רק כשהגדולים אוכלים גם, אז אני נותנת השלמה של בקבוק

לפני שקנים מנשא מאוד כדאי למדוד עם התינוק כי כל אחד מרגיש מנשא אחרת.

ותכלס אפשר להכין כזה בבית- זה 5 מטר על קצת יותר מחצי מטר של בד חזק אבל נמתח. שמלפפים סביב הגוף  ומכניסים את התינוק [יש לזה הוראות באינטרנט] וזה נורא נוח

מהסיבה הפשוטה שחייבים למדוד דבר כזה. נוחות זה עניין אינדבדואלי. אני למשל ניסיתי שני סוגים שאחותי העבירה לי ולא הסתדרתי עם שניהם! פשוט לא הצלחתי להכניס את הבייבי לתוך המנשא וזה עצבן אותי. אפילו יועצת של צעד ראשון שניסתה לעזור לי ואחרי זה שוב לא הצלחתי וזה ממש תסכל אותי! בסוף בכלל לא השתמשתי במנשא.

את חייבת לגשת לחנות כמו דיאדה או מוצצים חנות שיש לה כמה סוגים ולמדוד.

עד שבעלי חוזר מהעבודה כולנו מתים מעייפות, אין רכב, קצת בעיה

זה קצת ביצה ותרנוגלת, אני רוצה מנשא כדי שיהיה קל יותר לצאת איתו וליסוע באוטובוסים וכו', אבל צריך גם להשיג את המנשא איכשהו..

דווקא תינוכיס נראה באינטרנט ממש טוב, איך מזמינים?

מה עם מנשארי? יש המלצות למישהו?

תגגלי -תמצאי את האתר

יש שם המון מידע וגם הפניות לאתרים\ נק' מכירה של מנשאים ספציפיים

אני ממליצה שתקני במקוון מנשא שנראה לך די סבבה יתאים לך

אבל בלא יותר מידי כסף -ככה שהוא לא חייב להיות המנשא שאיתך לנצח... רק בתור התחלה

ומקסימום אם כשזה יגיע זה יהיה קטסטרופה לגמרי- את יכולה לשלוח חזרה ולקבל זיכוי

לי יש שרון דרור - שזה מנשא קשירות מובנה

קניתי מקוון לפי מה שהיה נראה לי מתאים לי... ובמציאות הוא די סבבה (יש מצב שכמה שיפוריום היו מועילים... אבל לא קריטי...)

שלשבועות או לחודשים הראשונים המנא המתלפף הוא נהדר, כי הוא ממש מחבק את התינוק. אבל יש לו חסרונות- לבישה שלו לוקחת דקה בערך (וזה הרבה זמן...), ולתינוקות כבדים הוא כבר לא נוח אחרי שניים שלושה חודשים.

גם ממליצה על אתר המנשאים- יש שם הרבה חומר, והסבר על יתרונות וחסרונות וכל מה שצריך לדעת.

אישית אני נדלקתי על "ארגו". יקר אבל כנראה שווה.

ועם טיפטיפת כישרון בתפירה אפשר לתפור אפילו לבד.

בחצי מחיר...

מיד כשזה קורה להניח קלין או סבון כלים על הכתם

בלי להתמהמה מידי, ולכבס קלות

כך הסיכויים שהכתם יירד- עולים

לא צריך שום חומרים, וחבל לשים חומרים, כי לתינוקות עור עדין ורגיש.

לכבס כרגיל, ולתלות לייבוש בשמש. תוך שעות ספורות השמש מפרקת את הבילירובין שעושה את הצבע הזה.

בינתיים ב"ה יש גשם ואין ימי שמש לשים בחוץ כביסה...

השאלה אם אני מכבסת את הבגד שוב (מלבישה עם כתמים.. מהל עשות? אני אמא אנושית לא מלאך!) -אז כשיהיה שמש הכתם ירד או שזה יהיה ישן מידי?

וקחי בחשבון שלא מכל בד כת יורד לגמרי ולעיתים רק אחרי כמה כביסות.

ויש  לי תחושה שאבקת הכביסה לבגדי תנוקות הרבה פחות מוצלחת.

האם גם אצל תינוק גדול (7 חודשים) שיונק הכתמים הצהובים הם בילירובין?

והכתם חזק במיוחד- קליה נוזלית.

אחרי ימי השלג והקור שהיו- אני מגלה מחדש מה זה שמש...

אני משתמשת באבקת כביסה תינוקלין שמנקה מצויין.

כתמים כאלה אני משרה במים רותחים עם אבקת הכביסה, משפשפת מעט והכל יוצא.

אם משהו לא יצא (כמעט ולא קורה) בבגד לבן אני מנקה רק את הכתם לאחר שהרטבתי אותו, עם אקונומיקה.

כתמים קשים אפשר להוציא גם עם השריה בחומץ+ מים 1:1 וכף אבקת כביסה.

או  לשים מלח על הכתם ומים רותחים.

בהצלחה

על הבגדים הצבעוניים לא, אבל הלבנים כן. עוברת אחד אחד, מנקה את הכתמים (ביד, כן?), אחר כך שוטפת במים רותחים ו-לכביסה, 90 מעלות.

ניסיתי בלי האקונומיקה כמה פעמים, וזה לא עבד.

חשבתי שראוי ליידע.

כל כך כואב

שה' ישלח לעקיבא ומשפחתו המון כוח!

אשרי המאמין

הנה סרטון קצר ומעורר מחשבה בנושא:

יושב היום בכלא על זיוף מחקר רפואי

ומי שרוצה להמשיך להאמין למחקר שלו

טוב, אשרי המאמין...

מאות מחקרים נוספים נעשו בנסיון להגיע לאותן תוצאות, וקיבלו תוצאות אחרות.

המחקר אותו הוביל וייקפילד עסק בדיווח הממצאים הקליניים של תריסר ילדים שסבלו מהפרעה בספקטרום
האוטיסטי אשר לה נלוותה דלקת קלה עד מתונה של המעי הגס.

המחקר כולל את המשפט הבא: "לא הוכחנו קשר בין חיסון אדמת - חזרת - חצבת והתסמינים המתוארים... מחקרים נוספים נדרשים לבחינת תסמונת זו והקשר האפשרי שלה לחיסון".

לאחר פרסום המחקר של וייקפילד בכתב העת Lancet , אחד מכתבי העת המדעיים המכובדים בעולם, בית
החולים בו עבד וייקפילד, ערך מסיבת עיתונאים בה נשאל וייקפילד האם חיסון האדמת-חזרת-חצבת קשור עם אוטיזם. בתשובתו הישירה והזהירה אמר וייקפילד שהוא היה ממליץ להפריד חיסון משולב זה לשלושה חיסונים נפרדים, עם מרווח זמן של שנה בין אחד לשני, כאמצעי זהירות, עד אשר יתבצעו המחקרים אשר יבדקו קשר אפשרי שכזה .

כמה מחקרים אכן בוצעו מאז פרסום מחקרו של וייקפילד בהם ניסו החוקרים להפריך את הקשר שבין חיסון הMMR לאוטיזם. רובם ככולם של מחקרים אלו לוקים בניגודי אינטרסים, תכנון מחקר לקוי, מדגם בדיקה זניח בגודלו, או שאלת מחקר צרה מאד שאיננה מתקרבת לשאלה האמיתית: האם יש קשר בין חיסונים לאוטיזם.
מחקרים אלו, לדוגמא, התייחסו רק לחיסון אחד, ה MMR , ולא לכלל החיסונים. חיסון ה MMR ניתן לתינוק לאחר שקיבל כעשרים חיסונים אחרים. כמו כן, מחקרים אלו כלל לא בדקו קבוצת ילדים שאינם מחוסנים כלל.

מאמר בעברית הסוקר את הפרשה: http://www.hisunim.com/images/documents/wakefield/Wakefield.pdf

תרגום מכתבו של וויקפילד בנוגע לפרשה:

http://www.hisunim.com/images/documents/wakefield/Andrew_Wakefield-article.pdf

מהארכיון של כתב העת שבו הוא התפרסם, בעקבות ממצאים שהוא קיבל שוחד כדי להטות את תוצאת המחקר.

"במקרה של וייקפילד מונה פרופ' דניס מקדוויט. מקדוויט גם ישב בוועדה המייעצת בענייני חיסונים בשעה שאישרה
את חיסון האדמת-חזרת-חצבת, פלוסטריקס, כבטוח לשימוש. הוא עדין ישב בועדה מייעצת זו בשנת 1991 ,
כאשר השימוש בחיסון זה הופסק בכמה מדינות לאחר דיווחים רבים על תופעות לוואי קשות.

בשנת 2004 , דחה שופט בית המשפט העליון, סר ניג'ל דייויס, בישיבה בדלתיים סגורות, את עתירתם של קבוצת הורים לילדים אוטיסטים שהסיוע המשפטי שלהם הופסק. הפסקת הסיוע המשפטי, חודשים ספורים לפני הדיון בעניינם לאחר
היערכות של כעשר שנים, מנעה מקבוצה של כאלפיים מקרים להגיע לבית המשפט.

מאוחר יותר התגלה שהשופט דייויס לא הסגיר את העובדה שאחיו היה חבר מועצת המנהלים של יצרן החיסון, GlaxoSmithKline , הנתבע בפרשה. כמו כן ריצ'ארד הורטון, מנהל בכתב העת Lancet שמשך את מחקרו של וייקפילד מכתב העת השבוע, גם כן ישב באותה העת כחבר מועצת המנהלים של GlaxoSmithKline . לבסוף, לדר' סורנדרה קומאר, ראש ועדת הכשירות של ה GMC אשר בפניה הובא המקרה של וייקפילד, קשרים כספיים עם תעשיית התרופות לרבות
אחזקת מניות של... GlaxoSmithKline ."

כל הקשרים והכח שצריך כדי להשפיל מדען ישר אחד. אשרי המאמין.

כל צד מאשים את הצד השני באי-ניקיון כפיים. כל צד מפרסם ממצאים מחשידים שמהם אפשר להבין שמדובר כאן לא רק בעמדה עקרונית שונה אלא ממש במעשים פושעים. ולאדם הקטן בצד השני של המסך (אני, לפחות, לא יודעת עלייך) אין ממש כלים לבדוק מי דובר אמת ומי שקרן. ה' יראה ללבב.

מה עושים בינתיים? בוחרים למי להאמין...

ואף בחירה היא לא "תמימות" יותר מהשנייה. אחת מהן היא מן הסתם צודקת יותר, אבל איך נדע איזו?

לקרוא וללמוד עוד ועוד ולגוון שהמידע יגיע  מכמה שיותר מקורות.

אחר כך לערבב הכל בראש ובלב, ולקבל החלטה

ואז לא להפסיק ללמוד ולאסוף ידע, ולהחליט בכל רגע מחדש

במערכת השיקולים שלי יש מקום נכבד לעמדות של ארגוני בריאות בלתי תלויים (למשל ארגון הבריאות העולמי, משרד הבריאות הישראלי, איגוד רופאי הילדים האמריקני, יוניצ"ף...). זה לא שהם בהכרח הקובעים אבל --- מקום נכבד. אם גם ביניהם יש מחלוקות (למשל, גיל מומלץ להתחיל חשפה למוצקים. למשל, תנאי שינה בטוחים לתינוק), אני מפעילה יותר את "הראש והלב" כפי שכתבת, אבל אם כל ארגוני הבריאות שאני מכירה תמימי דעים באיזה שהוא נושא (למשל, הנזק מעישון; למשל, הצורך בשילוב מוצרי חלב בתזונה) - יש לי נטייה לחשוב שהם יודעים על מה הם מדברים, ושלא כל כך פשוט לגורמים אינטרסנטיים לסובב אותם. הגופים האלה לא מגבשים עמדה על סמך מחקר או שניים אלא רק על סמך מסה של מחקרים, ובפעמים שיצא לי להתרשם מקרוב - הם מפעילים מבחני איכות מאוד תובעניים, ומעסיקים את גדולי המומחים בכל תחום כדי לקבוע מה באמת אפשר להסיק מכל מחקר ומה לא, אילו תוצאות נחשבות מספיק חזקות ואילו לא וכו' וכו'.

ניסוי מחשבתי: נניח שאני מייצרת תרופה לחצבת, ולכן יש לי אינטרס שהחצבת תתפשט באוכלוסייה, והרבה יזדקקו לטיפולי. ונניח שאני לא אדם מוסרי במיוחד, ואין לי בעיה להטעות ולסלף, העיקר הרווח (מי שקשה לה עם קונספירציות, אני מבינה אותה - שלא תקרא, מבחינתי אני מרגישה צורך להציב את הקונספירציה הזאת מול אחרות שני נתקלת בהן לעתים קרובות) - במצב כזה, קשה לי מאוד להאמין שהייתי מצליחה לגייס את כל הכלים שאני צריכה כדי להטות את דעת ארגוני הבריאות (שוב, מסה של מחקרים שמתפרסמים בכתבי עת מקצועיים וגם אחר כך עוברים במסננת דקה, מאות אנשי מקצוע מהטובים בתחומם, מנגנונים לבלימת מקרי שחיתות). נראה לי שהייתי בוחרת דרך אחרת, קלה בהרבה: (א) הייתי ממציאה כמה משפטים קליטים וחסרי בסיס כגון "כידוע אי אפשר להידבק בחצבת אם האמא לא צרכה סמים קלים בהריון" או "חצבת הרי לא מסוכנת לבעלי סוג דם חיובי". במשך כמה חודשים הייתי משקיעה ושותלת את המשפטים האלה ברשת אלפי פעמים, באתרים שנים וזהויות שונות, זה מאוד לא קשה לעשות את זה, וזה בעיקר משתלם - מניסיוני הדברים האלה יוצרים הד, וסביר שתוך שבוע כבר אראה שיש לי הרבה עוזרים ומשת"פים-שלא-מידיעתם; (ב) הייתי דואגת שיתפרסמו איזה חמישה-שישה מאמרים מלומדים עם הפניות להערות שוליים בכל מיני אתרים ברשת. לכתבי עת מקצועיים לא הייתי מצליחה לחדור, אבל ברשת זה קל. חלקם יתפרסמו בזהויות בדויות, חלקם בעזרת רופא או שניים שאשחד, חלקם כי אולי יהיה גם איזה רופא פתי שיאמין ויתמוך, וישמח לפרסם בשמו. וזהו, האגדה תתפשט, ואני ארוויח מהמוני חולי חצבת. אני חותמת לך שזה מה שיקרה.

טוב, זה היה ניסוי מחשבתי קצת מגוחך. אני מתלבטת אם למחוק... אבל זה פשוט בא להמחיש לך למה בעיניי הגיוני יותר לתת אמון בארגוני בריאות מאשר בגורמים אחרים. לא אמון עיוור, אבל עדיין - אם כל ארגוני הבריאות תמימי דעים באיזה שהוא נושא, אני צריכה סיבה טובה מ-א-ו-ד כדי לחשוב שכולם טועים / משקרים.

בשקופית כתוב לך שמחקרים שנעשו ע"י אותם חוקרים סתרו את הקשר, אז את מאמינה להם או להם?

מתכות כבדות בגיל שאין עדיין מחסום דם-מח בכמויות הזויות - תינוקות רגישים נדפקים, זה ברור. לי, בכל אופן. 

לרפואה הקונבנציונלית ע"פ מחקרים מסודרים ברור מעל לכל ספק סביר שאין הצדקה ליחס קשר בין חיסונים לאוטיזם, ושהתועלת מחיסונים לבריאות החברה הינה חד משמעית.

מפה את יכולה להגיע למידע נוסף (תקציר בויקיפדיה, היתר בקישורים):

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9F#.D7.97.D7.99.D7.A1.D7.95.D7.A0.D7.99.D7.9D_.D7.95.D7.90.D7.95.D7.98.D7.99.D7.96.D7.9D

כמו שציטטתי בהודעתי למעלה מהמאמר (ומולץ לקרוא את שני המאמרים במלואם):

"כמה מחקרים אכן בוצעו מאז פרסום מחקרו של וייקפילד בהם ניסו החוקרים להפריך את הקשר שבין חיסון הMMR לאוטיזם. רובם ככולם של מחקרים אלו לוקים בניגודי אינטרסים, תכנון מחקר לקוי, מדגם בדיקה זניח בגודלו, או שאלת מחקר צרה מאד שאיננה מתקרבת לשאלה האמיתית: האם יש קשר בין חיסונים לאוטיזם.
מחקרים אלו, לדוגמא, התייחסו רק לחיסון אחד, ה MMR , ולא לכלל החיסונים. חיסון ה MMR ניתן לתינוק לאחר שקיבל כעשרים חיסונים אחרים. כמו כן, מחקרים אלו כלל לא בדקו קבוצת ילדים שאינם מחוסנים כלל."

(ומה המומחיות שעזרה לך להחליט למי להצביע בבחירות? )

זה להיות אמא

אני לא מסכים איתה בנושא זה (וגם בנושאים אחרים) אבל היא בהחלט יודעת על מה היא מדברת

אינני מחסנת בשנה הראשונה

אבל עדיין זה לא מסביר מי צודק...

אין אופציה לדעת רק ללמוד את החומר כל הזמן!

קרובי משפחה שלי.

כל הילדים הראשונים (4 ילדים , זה לא צחוק) שחוסנו הם היום במסגרות לחינוך מיוחד מוגדרים כ pdd (שזה על רצף האוטיזם ברמה זו או אחרת) האבא שמע על המחקר הזה ולמד אותו לעומק ואת הילדים הבאים הוא לא חיסן והם בסדר גמור ואפילו יותר מזה......

אני יודעת שזה נשמע הזוי

זה אמת לאמיתה

יש להם כנראה נטייה לזה במשפחה והחיסונים "העירו" את זה 

אני באנונימי מפאת כבוד המשפחה. כי הניק שלי לא אנונימי כאן

ויש להודות שאני מזדהה.

האם בבוקר או בערב יש לך גם זמן לעצמך? לתחביבים, סתם לנוח וכו'? למדתי על עצמי שחלק מהשלווה שלי בתפקוד הבית והילדים תלוי בזמן שיש לי לעצמי בלי עול בכלל של עבודה או משפחה.

בנוסף לדברים שניסית - אולי אפשר גם גן שעשועים? או ללכת/להזמין חברים? (בחורף קצת בעייתי, אבל יש גם ימים נעימים)

יש לי עוד רעיון: אולי הם 'מתפרקים' בבית כי בגן הם לא עושים את זה? (הרי אמרת שהם ילדים 'טובים' שם)

אין לי כל-כך פתרונות, רק יכולה לעודד שאת לא היחידה כך.

אשמח גם כן לשמוע כאן רעיונות מאנשים אחרים...

אני יודעת שאצלנו  ובכלל ילדים מאוד משקפים את המצב של ההורים.  כמה זמן זה ככה? מאז ומעולם? תקופה?  האם יש דברים אחרים שיושבים על ליבך בתקופה זאת?  איזה הורות את חוית בתור ילדה? זה מטביע את חותמו גם כן ( אפשר כמובן לשנות הכל, גם חותמות ילדות )גם הרמה הפיזית משפיעה מאוד ,  תזונה  עם רמות גבולות של סוכר, חוסרים , ברזל וויטמיני B, איכות השינה, נשמע שאת מאוד מודעת ומנסה , ולכן הייתי מחפשת משהו שיעזור לך להתחזק ולהצליח לעשות את השינויים  שבהם את מעוניינת,לי מאוד עזרה רפואה סינית, וגם פסיכולוגיה. יגעת ומצאת, תאמין! בהצלחה

שאת צריכה להחליט לעצמך, מראש, שגם הילדים זה סוג של "עבודה". ויש לה את הכללים שלה. ביניהם - להקשיב בנחת, להציע בנחת, לעמוד על כללים בסיסיים בנחת עם אופציה למו"מ כשצריך..

תראי אולי אם את יכולה לקחת זמן בין העבודה לבין שהילדים מגיעים, רצוי אחרי מנוחה, שבו את "מתכוננת" לקראתם, מחליטה מבפנים על שלוה, קבלת פנים נעימה, דיבורים נעימים, "סדר יום".

מסתבר, שהמעבר בין השקט והשלוה של העבודה בבקר, לבין ההמולה הטבעית של הילדים; וכמו כן, העייפות הלא-מורגשת כ"כ שמצטברת אולו מהעבודה והמעבר פתאום לצורך להתחיל בשעה כזו "משרה חדשה" ורועשת - גורמים את הענין.

על כן: הפסקה, מנוחה, הכנה פנימית בראש שלך - ולשמוח איתם. הם ירגישו בעז"ה ויגיבו גם כן בהתאם.

את מציינת שבעלך כמעט ולא נמצא בבית-

בדיוק בשעות הנוכחות הערה של הילדים

מתי הילדים רואים את אבא שלהם? בשבת? שתי דק' לפני השינה- אם יש מזל?

תשבי עם בעלך ותשקפי לו את מה שכתבת פה

ותבקשי ממנו לחקת את חלקו בעול הנהגת הבית

הילדים שלך זקוקים לנוכחות ולסמכות של אבא שלהם

את זקוקה לנוכחות ולשותפות של בעלך

מנחה? שיתפלל ב1 וחצי... ערבית? שיתפלל ב9... עבודה? גם הורות זה עבודה- רק שאתה אף אחד לא יכול לעשות במקומו! והוא עצמו לא יוכל לעשות בשנים אח"כ!

הייתי ממליצה לך לקרוא ספרים על הורות כמו "איך לדבר כך הילדים יקשיבו...?"

גם ממליצה לך לחשוב ולפרק- מה בעצם קורה בשעות האלו? למה את עצבנית?

אפילו תרשמי- מה הצעקות וההערת שאת צועקת עליהם? בעצם- מה מפריע לך?

(כן- ממש תפרקי לטבלה- הילד עשה ככה- אני הגבתי ככה- הרגשתי בלב ש..- עכשיו אני חושבת על זה- )

מבין השורות אני מבינה שמאוד מפריע לך בלאגן ולכלוך... ואולי זו מקור הבעיה?

בזמן יצירה את לחוצה שהם לא ילכלכו מסביב, בזמן הכנת עוגיות כנ"ל. את דואגת להם תמיד לתעסוקה כי אחרת הבית יצרח הצילו...

אני צודקת?

גם לי 3 קטנים שיחיו, אך בדר"כ בעלי איתי.

בימים שאינו איתי, לפעמים אני תופסת  את עצמי באותו מצב וזה מתסכל ונותן לי להרגיש אמא רעה.

בכל אופן אלה המלצותיי מנסיון אישי:

1. דקה לפני שאני לוקחת את הילדים, אם אני נזכרת להתפלל שאהיה אמא טובה וסבלנית, זה עוזר כמו קסם...

2. למרות שבאמת אין לי חשק לטפל בילדים המממממתוקים שלי אחרי יום עבודה, אני משתדלת לצבור כח, כי אני יודעת שבריא לילדים להיות אמא טובה ואני יודעת שאתן לעצמי פיצוי של לפחות חצי שעה מנוחה בערב. אשרייך שאת מרדימה אותם לפני שמונה. אצלי השלישי רק בתשע וחצי ויוצאת לנו הנשמה. במקרה שזה ממש מצליח לי, אני משתדלת לשבור את הכעס עוד לפני שהתחיל ולעשות כל דבר בחיוך. בהתחלה זה משחק, אך אח"כ נכנסים לזה. עד שמישהו כבר ממש מעצבן... גם לפתיל שלי יש אורך. לצערי. ואפילו מישהו ייעץ לי לדבר במנגינה. אם מישהו עושה מעשה לא הולם, את שרה לו תוך כדי שאת מפסיקה אותו פיסית: לא לא לא זה אסור, אמא לא מרשה וכדו'.

3. להראות להם סרטים מוואלה. לא יותר משעה לדעתי, צריך לדעת שיש גם דברים אחרים.

פתאום הם לא רבים ויושבים מרותקים. לפעמים זה ממש מציל.

4. אם מישהו עובר את הגבול, אני מזהירה: אני סופרת עד 3, אם אתה ממשיך, אתה בחדר\שירותים\בחוץ. ואחרי 3, אם הוא בשלו, מיד אני נועלת אותו. בפעמים הבאות הסיכוי שימשיך קטן. לפי הכללים, צריך לעשות זאת בלי כעס אמיתי, רק להגיד 'אני כועסת, היכנס לחדר. שתהיה רגוע תקרא לי'. ילד בן 5 אני נועלת ל-3 דקות. ילד בן 3-4 לדקה. ילד בן 2-3 אני שמה בעגלה אפילו לרבע שעה (כי אחרי דקה הוא נרגע, אז מה אכפת לי שיישאר שם)

בהצלחה רבה!

ממש ממש לא לנעול ילד כעונש!!!!!!!!!!!!!

ולשים ילד בן 3 בעגלה קשור זו השפלה וגם התעללות.

מצטערת.

את נשמעת מקסימה אבל העונשים הללו לא נראים לי נכונים. זה ממש גרוע לנעול ילד לבד. !!!!!!!!!!!!!!!

תעשי אותו דבר אבל בלי לנעול!

בס"ד

תודה רבה על התגובות וההצעות..

האמת שמאז שכתבתי, חמישי בלילה, וכל יום שישי- הייתי במין דיכאון כזה וכל הזמן שחשבתי על זה היו לי דמעות.

קראתי את מה שכתבו כאן והחלטתי שבשבת אני אשתדל ליישם (ביום שישי כאמור לא היה מצב..) ובאמת כמו שהרב דן כתב ראיתי את הילדים כסוג של עבודה. ב"ה בשבת בבוקר עד שבעלי חזר מהתפילה היה הרבה יותר רגוע משבתות אחרות (יחסית..).

חשוב לי שהבית יראה טוב, אני מאמינה שזה משפיע על כל מי שנמצא בו אבל אני לא באטרף שיהיה מצוחצח. בכלל לא. מה שכן, אני בלחץ להספיק כמה שיותר דברים כשהילדים ערים, כמו כביסה וכלים, כי אני יודעת שברגע שהם נרדמים אני מתמוטטת ולא מצליחה לעשות כלום. אפילו משאירה לפעמים כלים לבוקר.

העבודה שלי היא סוג של ניהול, ככה שכל היום אני טרודה בעבודה כולל טלפונים והודעות מהעובדים. בלילה אני גם עובדת (באותה עבודה). אז למי ששאלה אם יש לי זמן לעצמי.. לא. בעצם קצת, אחרי שהם הולכים לישון ואני לא מצליחה לעשות כלום, אני פשוט מתיישבת מול המחשב עם קפה, וקוראת שעות בפורומים האלה. זה גם דבר שגורם לי לתסכול, אני אפילו רואה את זה כהתמכרות. מצד שני, אני אומרת לעצמי שזה הזמן היחיד שיש לי עם עצמי וכיף לי. התסכול מגיע אח"כ.. שאני חוזרת לענייני העבודה ואז הולכת לישון ממש מאוחר.

צדיקה אחותך, שאלת לגבי בעלי, גם הוא סוג של מנהל, ויש לו עומס הרבה יותר גדול משלי.. אז הוא כן משתדל עד כמה שיכול להיות איתי בזמנים האלה, אבל לרוב הוא פשוט לא יכול.. או שהוא עובד מהמחשב בבית ואז עדיין רוב העול עלי. בד"כ זה גם דברים שצריכים להתבצע מיד ואי אפשר לדחות לערב.

ועוד פרט קטן (שאולי יגידו פה שבכלל לא קטן..) אני צריכה ללדת עוד כחודש, מה שגם קצת מקשה על הכוחות שלי.. אז למי ששאלה אם חסרים לי איזה ויטמינים.. אני לוקחת הכל.

תודה רבה לכולם! באמת שראיתי שיפור, מקווה שבע"ה אצליח יותר ליישם, וכבר מחר יהיה טוב!

תני גם קצת אחוזים למצב של אשה טרום-לידה.. (כל הכבוד על היכולת להחזיק הכל..)

זה בסדר גמור שאת מוצאת זמן לעצמך בפורומים; עם זה - אכן יש חשש התמכרות. אז תגבילי מראש - נניח לא יותר משלש רבעי שעה-שעה, ותסגרי לעצמך את המחשב (קשה.. אבל אפשרי). את יכולה להחליט לעצמך שאחרי ההשלמות הנוספות מהעבודה - את נותנת לעצמך עוד 20 דק' לפני השינה (לדוגמה), וכך זה מקל על "עזיבת" הפורומים לפני כן. כמו כן, כדאי אולי ספר במקום חלק מהזמן של המחשב, או משהו אחר שטוב לך, ככשרונך ונטייתך.

אפשר גם לסכם עם העובדים שטלפוניים אלייך שאינם הכרחיים לאח"כ, עושים בשעות לפנה"צ.

יש מקום לחשוב על היעזרות בכלים חד-פעמיים/מדיח, במקום שטיפה.

אם יש לכם תקציב, אפשר פעמיים בשבוע בבקר מישהי לזמן-מה כדי לנקות ולכבס.

בהצלחה רבה.

הרבה פעמים כשאין לי כוחות, אני מזמינה שכנה עם ילדיה לאחר צהריים- איכשהוא העניינים יותר זורמים וגם לא נעים להתעצבן ליד השכנה... אז אמנם זה רק אקמול אבל גם את זה צריך לפעמים...

על המודעות, השיתוף וההשתדלות. זה לפעמים הדבר הכי קשה - להודות בזה שבעצם, הילדים המתוקים שלי הם סוג של עול. אני מכירה את ההרגשה. משפט שבלט לי - "אני בלחץ להספיק כמה שיותר דברים כשהילדים ערים". אני יודעת על עצמי, שלפעמים הלחץ הזה זה מה שמוציא אותי מהכלים. אני לא מצליחה למצוא את האיזון בין להיות איתם לבין מטלות הבית, וכמו שכתבת - אני יודעת שבערב אין מצב שיהיה לי כוח, אבל אין ברירה - לאט לאט אני מבינה שיש ימים שאפשר להספיק "לתקתק" בהם דברים, ויש ימים שאם אני רק אנסה - אני והילדים נצא מפורקים. במיוחד בלט לי שכתבת - "אפילו משאירה לפעמים כלים לבוקר". זה לא כזה חטא! אני ממש לא בחורה מסודרת, אבל כלים בכיור - אני לא יכולה לסבול. מצד שני אין ברירה - אז יישארו לבוקר, יהיה טיפה יותר קשה לנקות ו-זהו. בבוקר אחת-שתיים כמה דקות אחרי שהילדים יוצאים, ואת גומרת עם זה. במקום להתחיל לסבן, מישהו צורח, את מתה לגמור ונקרעת בין לבין..

ודבר אחרון בנושא הזה - אמנם בעלך כמו שהבנתי עסוק ועמוס מאוד, אבל את לא נשמעת פחות עמוסה. אולי אפשר קצת לדבר איתו, ולהשאיר לו כמה מטלות שיעשה באופן קבוע כשהוא בא בלילה מאוחר? אצלי זה היה - לסדר את הסלון מהמהפכה של הילדים. אחותי, עם 4 ילדים,  פשוט לא נוגעת בכלים. זה - של בעלה. לפעמים זה יותר אנחנו שלא משחררות מאשר הוא שלא תמיד יש לו בעיה לעזור קצת. (וגם למה שלא יעזור?)

בהצלחה רבה, ועוד מילה - תפנקי את עצמך. תפרגני לעצמך דברים שיעשו לך קצת יותר נעים וטוב.

קל מאודל הישאב והימרח במחשב

אבל זה לא בריא

רק נראה לך שאת יושבת מול המחשב כדי לעשות זמן לעצמך... אבל לא- את קמה בלי כוח עוד יותר ממה שישבת...

את צריכה תחביב אמיתי משהוא שממלא כוחות

או לקרוא ספרים של סיפרות יפה או מחקר מעניין

או עבודות יד למיניהן

וחשוב ביותר לפנות זמן מוגדר ומיוחד בלי מחשבים בלי טלפונים בלי הפרעות

בשביל הזוגיות שלכם

כל יום, כמה דקות שהן קודש -רק לכם

אני מכיר מישהי שגם הייתה עובדת ככה והיא עברה מה שאת עברת והיא יכולה לייעץ לך איך להתנהל, וגם היא יועצת היום והיא יכולה בכללית לעזור לך בגישה שלך לילדים בלי קשר לעבודה...

ותודה לכל המגיבים. גם אני לעיתים חשה כך, ונאמרו פה עצות מעניינות וחשובות.

שאולי הילדים לא רגועים ומתפרעים כי הם מרגישים אותך. כשילד מרגיש שההורה לא רגוע ,אז גם הוא לא יכול להיות רגוע.

מה עם עזרה בתשלום ? נערה/בייביסיטר כמה פעמים בשבוע שתוציא אותם  /תעזור לך במטלות, וכך תוכלי קצת לנוח?

הרי שניכם עובדים,שימו קצת כסף בצד לצורך עניין זה. לפעמים זה לא מותרות אלא הכרחי,רק צריך להכניס את זה לראש רשימת העדיפויות.

הילדים שלך נורמלים

להיות המון שעות במסגרת ולהתנהג שם כראוי - בשקט ורוגע זה מאד קשה

כשהם מגיעים הביתה הם פשוט מתפרקים וטוב שכך !!!!

תני להם להשתולל , שירוצו, יקפצו , יוצאיו אנרגיות , מלכתחילה תבני פעילות ספורטיבית , ריקודים , השתלללויות 

אל תצפי מהם לשבת בשקט - זה הם עשו מספיק זמן בגן

ילד שמרגיש טוב בבית - מתפרע בבית ולא בגן - סימן שהם מרגישים בטחון בבית - וזה סמין טוב עבורך

תני להם להשתולל !!!!

עם שניהם.

כמובן בעירבון מוגבל, לפעמים ילד כן רעב אחרי שעה וחצי, אבל בד"כ למדתי לזהות בכי של רעב/עייפות/חוסר נעימות/טיטול וכו'. 

בניגוד למה שהיא אומרת אני מניקה לפי דרישה ושעון יחד, כלומר, אם ילד רעב אחרי שעתיים אני אניק אותו, אבל אם הוא לא רעב אחרי 4 שעות אני לא אדחוף בכוח או אעיר תינוק ישן...

אני לא יודעת איך זה עם תאומים, סורי... 

ובלי קשר ללוחשת, אשרייך שאת מסתדרת עם תאומים, זה נשמע לי קשה בטירוף...

כשהייתי אמא צעירה, הלכתי לפי העצות שלה, כי זה מה שהייתי צריכה.

ככל שרכשתי יכולות, הרגשתי שאני יכולה להתייחס יותר למה שהתינוק צריך, לעומת מה שאני צריכה.

תינוקות צריכים המון. המון!!!

ורובנו לא קיבלנו חצי ממה שהיינו צריכים, כתינוקות, וכיום, כשאנחנו הורים, אנחנו מתקשים למצוא בתוכנו את המשאבים הדרושים להעניק לתינוקות שלנו את מה שהם צריכים.

הערה אחרונה חשובה: חשוב להתעלם מכל מה שהלוחשת אומרת על הנקה. ממש כל עצה שלה בנוגע להנקה, יכולה להביא לסיום ההנקה בהקדם, ואף לסכן את חיי התינוק (תינוקת אחת כבר מתה לאחר שאמא שלה הקשיבה יותר מדי לעצות של הלוחשת, ולא לתינוקת - וזה עוד בארה"ב, ולא במדינה חמה כמו ישראל).

וואו מדהים כל כך אהבתי. אני כל כך מזדהה, לא תמיד ידעתי להגדיר למה מפריעות לי השיטות השכליות למיניהן ומצד שני לא רציתי לקטול לגמרי, כי האמת לא נמצאת רק במקום אחד.

אמיתית..

אבל ממה שכן קראתי, דווקא התחברתי

תוכלי למקד? לאיזה עניין כיוונת?

מה שאהבתי- זה התשומת לב לתגובות התינוק, להכיר אותו, לזהות את הצרכים שלו.

אני גיליתי את הספר כשהבן שלי היה בן 8 חודשים ועד אז לא ידעתי שלפעמים הוא בוכה מעייפות. חשבתי שאם הוא עייף הוא ירדם- כמו בשבועות הראשונים וזה עזר לי מאד.

אבל אח"כ בבן השני ניסיתי ליישם חלק מהשיטה, כולל ההנקה וזה היה גרוע מאד.

הרעיון של הסדר יום הוא נחמד אבל הוא לא מתאים לכל תינוק כי יש תינוקות שנרדמים חזק ישר אחרי ההאכלה (כמו שהבן שלי היה והייתי מנסה להעיר אותו כי ככה כתוב בספר- הזוי...)

בקיצור- יש חלקים הזויים ויש חלקים טובים, אני חושבת שזה עוזר להכיר את התינוק אבל ליישם מילה במילה לא מומלץ, אפילו מסוכן...

כנראה שה'  החליט שזה כבר קריטי והוא סובב את זה כך...

הייתי אחרי שבעה שבועות מהלידה, ולא ישנתי בכלל! הילד פשוט היה ער כל הזמן...אם ישנתי שעה(!) בלילה בעלי היה מעודד אותי בבוקר, וואו ישנת שעה,(אההההה!!!! שעה?!!))) רק תבינו את המצב...

ואז בעלי קנה לי את הספר, והוא עבד כמו קסם. התינוקצ'יק התחיל  לישון 6-7  שעות בלילה, והציל את חיינו. חיי שלי על בטוח, ובגלל שהוא היה כ"כ תלוי בי אז מן הסתם גם חייו...

ב"ה על זה. באמת זה היה נס גלוי. (גם ככה לקח לי שנה שלמה להתאושש מהטראומה הזאת... ואולי אפילו יותר).

מהשני והלאה.. התינוקים המתוקים סירבו להכנע לכללי הלוחשת, קמו בדבקות במינמום כל שעתים, בצמקסימום שיחזרו את הלילות עם הראשון, עד שגיליתי את השיטה של לישון  עם אמא במיטה. וז-ה עבד!!!

אצל הרביעית בכלל לא ניסיתי להשכיב במיטה, ישנו לנו יחד מיד מהלידה...

היום אני יודעת שזה הנורמה כנראה, תינוקות זקוקים לאמא גם בשינה. האמת שלי היה מאד  כייף לישון איתם, אז בע"ה שה' יזכה אותנו שוב בתינוק, אני מקוה לעשות זאת מההתחלה ומלכתחילה....

אגב, לישון עם אמא זה לא אומר שינה רציפה.. זה אומר שינה+ האכלה מדי פעם, אבל הכל תוך כדי נימנום משותף, כך שהצלחתי להרדם חזרה בקלות.

שיהיה לכם בהצלחה פפריקה! בפרט עכשיו עם החזרה לעבודה.. את באמת תזדקקי לשינה מסוימת בלילות...

האכלה- תוכנית כבקשתם.

ובשבת מישהי סיפרה לנו על מחקר שילדי ידיים מתפתחים פיזית ומילולית מהר יותר.

אשרי המאמין-- בתקווה שזה כך

בזכותו הגדול שלי ישן במיטה משלו ולא איתנו ואוכל (גם אם לא הרבה) בצורה מסודרת

תקופת המבחנים שלנו..

אהה ה' יעזור

וגם הייתי נורא עייפה

1. לעיתים קרובות מדי המטפלת מחליטה שהילד לא מרגיש טוב דווקא ביום רביעי כשאין רופא ואז יום חמישי שהוא היום הכי קשה ועמוס בלימודים, צריך להישאר עם הילד בבית...

מילא הוא היה חולה, היה ישן רוב היום אבל הוא (ב"ה) בריא ברוב המקרים, ואז זה הופך ליום קניות/ סידורים וכו'.

2. אכן קשה. כשהילד לא במסגרת בעלי איתו (או מישהו מגויס מהמשפחה המורחבת או בייביסיטר) ואני לומדת בספריה.

אחרי שהילד ישן, אם יש לי כח ממשיכה ללמוד.

3. טיול משפחתי (בד"כ ביום שישי) לציון חזרה לשגרה.

מה שמחזיק אותי בתקופות קשות זאת הידיעה שלא לעולם זה יהיה כך. תקופה קשה אבל בסוף היא נגמרת. אז גם אם לא גידלתי את הילד שלי במשך חודש לא קרה כלום. בשבתות אני מפצה על כך. נכון שזה לא מספיק אבל זאת בחירה שלי להמשיך בלימודים ואני שלמה ושמחה בה. ייסורי מצפון לא יעזרו.

אגב, בתקופה הזאת, בעלי מראה את כישורי הבישול והניקיון שלו...

יש יגידו סכנה תברואתית,

שוב- עניין של בחירה.

הרווחה עוד לא הגיעה אלינו, אבל לפעמים אני מדמיינת שהיא מאחורי הדלת.. 

הילדים חולים בימים הלא מתאימים, בעלי בילה שבוע בבית עם הקטן כי אני חייבת ללכת לעבודה.

אין מה לעשות, בולעים את הצפרדע וממשיכים הלאה..

משתדלת לפנות זמני איכות לילדים, אבל בפועל מה שיוצא זה שאני לא לומדת (יש לי בעיקר עבודות בסמסטר הזה)..

הסיום עוד לא נראה  באופק אז כשהוא יתקרב- נדבר.. (אפילו היומולדת שלי זכה לחגיגה מינורית בשל הנסיבות..)

בהצלחה!

צריך לזכור שזה לא לנצח, וגם לנסות לשמור על שפיות.. 

מאד מעצבן. מאד קשה לי ללמוד כשהוא בבית וכשב4 הגדול מגיע מהגן.

בת כמה הילדה?

היא מקבלת בקבוק גם ביום או רק בלילה?

למה בעצם את רוצה לגמול אותה? רק בגלל שאחותה מתעוררת?זה קצת לא "פייר"...

י הוא הרי לא מבין כלום מהמילים שהיא אומרת,

אך תשדורת הלחץ וחוסר האונים שלה עוברת אליו והוא ממשיל לצרוח יותר.

גם אני מוצאת את עצמי בתקופה זו- חסרת אונים לעיתים קרובות.

כששני פיצפונים מתחילים לבכות יחד ושניהם צריכים מענה מיידי- זה קשה.

אני בדרך כלל מתחילה לשיר לי או לדבר אליהם (או יותר נכון לעצמי) ותוך כדי מזכירה.

הנה,זה  כבר נגמר. גם אתמול בכיתם וקיבלתם את מבוקשכם. אני באה,, מאכילה את... מחתלת.. כבר מתפנה אליך... זה עוזר לשמור על שפיות.

וכשבוכים מכאב- גזים, ריפלוקס וכד' פשוט כדא לדבר את ריבון עולם, הוא בטח שומע והוא זה שיוכל לעזור.

בבקשה ה'. תשלח לו רפואה שלימה, שהגזים האלו יעברו כבר ויהיה לנו -----רגוע ושמח....

היה לפני זמן מה איזשהו שירשור...

הילד של השכנים בא אלינו.. ואז אנחנו באנו אליו... ציירנו, שיחקנו בחצר, בנינו בלגו ובפליימוביל. זהו בערך.

טקס שינה - בחמש וחצי ארוחת ערב, אחכ אמבטיה (לצערי בחורף לא כל יום) מאוד בנחת, הם אוהבים לשחק שעות באמבטיה. צחצוח שיניים, פיגמות, אם עדיין מוקדם - נותנת להם להשתולל קצת במיטות (הם מתים על זה), סיפור ביחד במיטה של הגדול, פיפי לגדול, קריאת שמע כל אחד במיטה שלו, בקבוק לקטנה ויושבת לידם עד שנרדמים בעז"ה... את הקטנה צריך לפעמים לנדנד במיטה ולפעמים לוקח לה הרבה זמן, עם סבלנות היא נרדמת. הגדול בדכ אחרי שנרגע ונכנס למיטה - נרדם מהר. אבל אין מצב שאני לא אשב לידו...

מקווה שפירטתי מספיק