מוקדש לאמהות באשר הן....
"אוקי זה המצב שלי: אני של אמא שלי כבר כמעט שבעה חודשים. ההתחלה היתה מעולה. בכיתי, הרימו אותי, האכילו אותי, בכל שעה. לילה או יום. ואז קרה משהו.
בשבועות האחרונים היא התחילה לנסות משהו שנקרא שינה רצופה כל הלילה. בהתחלה חשבתי שזה סתם שלב התפתחותי שהיא עוברת אבל זה רק נהיה יותר גרוע. דיברתי על זה עם תינוקות אחרים, ומסתבר שזה די נפוף שאמהות עושות את זה אחרי שיש להם אותנו חצי שנה בערך.
הקטע הוא שאמהות לא באמת צריכות לישון, זה סתם הרגל שלהן. להרבה מהן היו שלושים שנה לישון.וזה הספיק להן, הן לא צריכות יותר.
אני מציע פה תוכנית פעולה בשם "שאפל התינוק הבוכה" וזה הולך ככה:
לילה ראשון: תבכה כל שלוש שעות עד שמאכילים אותך. אני יודע שזה קשה לראות את אמא מתענה מזה שאתה בוכה, אבל תזכור שאתה עושה את זה לטובתה.
לילה שני: תבכה כל שעתיים עד שמאכילים אותך.
לילה שלישי: תבכה כל שעה.
רוב האמהותיתחילו להגיב מהר יותר אחרי שלושה לילות כאלה.
חשוב לזכור שיש אמהות יותר זריזות ויש כאלה שיקח להן זמן להסתגל. האמהות מהסוג השני יעמדו בכניסה לחדר במשך שעות וילחשו "ששששש" אל תוותר.
התמדה היא המפתח! אם תתן לה לישון רצוף בלילה פעם אחת היא תצפה לישון רצוף כל לילה.
אני מזכיר, זה קשה אבל היא לא זקוקה לשינה הזאת. פשוט קשה לה לקבל שינוי.
אתמול בלילה בכיתי כל שעה, מכל סיבה שרק מצאתי. השמיכה דיגדגה לי את הרגל, הצללים על הקיר, הבטן, החיתול, החתול אמר מיאו. ברגע אחד בכיתי סתם כי נהנתי לשמוע את הקול של עצמי מהדהד במוניטור שליד המיטה שלה.
חם לך, קר לך, לא משנה.העיקר שתמשיך לבכות!
זה לקח קצת זמן אבל זה עבד. היא האכילה אותי בארבע בבוקר. היום בלילה המטרה שלי היא שלוש וחצי.
לפעמים אמא תקרא לשחקן חיזוק ותשלח את אבא. אל דאגה. אבות לא בנויים לחיים בלי שינה כמו אמהות. הם יכולים להתמודד עם כמה טפיחות על הגב שלך. קצת "ששש" ואז הם מתייאשים ושולחים שוב את אמא.
עוד טריק קטן: אם אמא לא מגיעה מספיק מהר, אני תמיד יכול להשתעל ולעשות קולות של חנק. זה תמיד מריץ אותה לעריסה.
בקרוב אני מאמין שהיא תפנים שהיא לא באמת זקוקה לשינה.
נ.ב.
אל תתן לדברים האלא מגומי להטעות אותך- לא משנה כמה חזק תמצוץ אותם- חלב לא יצא מהם. סמוך עלי."
תודה!
)
תודה
למושבים עצמם יש כיסוי שאפשר בעיקרון להוריד ולכבס, אבל זה סיוט להוריד ולהחזיר.
