החוק הישן קבע ששנת לימודים הוא מה- 1.1 של השנה עד ה- 31.12 של אותה שנה.
זבולון המר ז"ל, כשהיה שר החינוך, קבע ששנת לימודים תהיה על בסיס השנה העברית, מא' בטבת עד כ"ט או ל' של כסלו (תלוי אם כסלו מלא או חסר באותה שנה).
היתה מהומה רבתית. הרבה הורים לא התענינו בתאריך העברי....
בפועל, תלוי היכן מתגוררים. יש רשויות מקומיות שפועלות לפי הלוח העברי, יש לפי הלוח העברי.
בירושלים, למשל, אם הילד נולד עד 31.12 או עד ל' בכסלו, הוא יכול להכלל בשנתון.
הבהרה!!!!
מחילה מראש לאמהות ששולחות ילד ל"מסגרת" עקב אילוץ - לימודים, עבודה וכו'.
דבריי הבאים מכוונים אל אמהות שיש להן אפשרות לבחור בין מסגרת ממוסדת לבין להשאר בבית עם הילד.
לשאלה היותר חשובה, ככל שילד נשאר עם אמא יותר זמן, הילד יהיה בריא יותר בנפשו, בטוח יותר בעצמו, ויידע למצוא את מקומו בעולם הגדול מתוך שלווה ורוגע (בהנחה שמדובר במשפחה נורמטיבית...).
יש לי ילדים שלא היו בגן אף פעם, אלא התחילו מסלול לימודים מסודר רק בכתה א'. יש שהתחילו רק בגן חובה. חלקם בגן 4. הצעירים יותר דווקא קרשו גן, הם היו רגילים יותר להמולה. הגדולים הסתדרו בבית נהדר.
אחד מצאצאיי חשב שהוא משועמם בבית ומעדיף גן. הוא היה בגיל של גן 4. הספיקו לו שעתיים כדי להבין שעדיף בבית, גם אם יהיה משועמם מדי פעם, מאשר בגן! הוא בחן את כל הצעצועים שיש בגן, והגיע למסקנה שבבית יש מגוון מספק. הוא גם הזדעזע קשות כשהגננת אסרה (אמנם עם חיוך וברוח טובה, אבל עדיין אסרה לחלוטין) למלא גיגית קטנה במים כדי להשיט אוניית לגו. אם לצטט את הנער, "למה יש בגן אוניה אם אסור להשיט אותה במים?!?"
אמא יכולה להרשות דברים רבים שהגננת לא מרשה. עדיף "גן אמא" !
לגבי הצד החברתי -
ילד שבטוח בעצמו ובעולם, תמיד יהיה חברותי. דווקא הילד שהתחיל לימוד ממוסד רק בכתה א' הוא הילד הכי חברותי שיש לי בבית! אם כבר היתה בעיה, הבעיה היתה שמכיוון שהתיחסתי לילדים שלי כאל בני אדם ולא כאל עדר ילדים קטנים, הם היו בוגרים. לפעמים היה קשה להם לרדת לרמה של ילדים בגילם אלא העדיפו ילדים גדולים מהם בשנה, שנתיים, שלוש, שמבחינה התפחחותית-נפשית התאימו לרמתם.
אישית, תמיד העדפתי ילד עם נשמה בוגרת על פני ילד תינוק.
גם אמא צריכה להתאוורר. אפשר לבדוק את שעת היציאה לגן המשחקים של המשפחתון הקרוב לבית, ולצאת אל אותו גן שעשועים כמוהם, באותו זמן. ילדך יכול להתנסות בחברה כשאת לצידו. הוא יכול לשחק לידם, לצפות בהם וגם לשחק איתם, אם ירצה. בדרך כלל, בגיל צעיר, הילד זקוק לאימו הרבה יותר מאשר לילדים בני גילו.
קראתי שוב את מה שכתבת. דווקא אם הילדים גדולים ממנו, זה טוב לכאורה. הוא יכול לצפות במשחקם וללמוד מהם. כשיהיה מוכן, הוא ינסה לשחק איתם, או שלא, אין מחוייבות מצידו. אין גננת שעומדת לו ולך על הראש עם דרישה שיהיה חברותי. וכמו שאמרו לפני, מספיק ילד אחד (שניים לפעמים זה יותר מדי) כדי לחוות "חברה".
אפשר פעמיים בשבוע לתאם שעת משחק עם אמא וילד אחרים. אחר הצהריים או ארוחת ערב משותפת עם זמן משחק לפני כן. אפשר גם להכין ארוחת ערב עם הילדים! וכו' וכו' וכו'
בהצלחה!
אגב, תקשיבי לילד, הוא יגיד לך מה הוא צריך.
..
(נתתי לו לשתות בערך שעה קודם) ניסיתי להתחמק "בבוקר אני אתן לך לשתות, לא כדאי עכשו..." אז המתוק ענה לי חזרה "טוב, אז אני צריך פיפי". (הוא הבין טוב מאוד מה יביא אותי אליו) חמוד!
