פורום הורות (עמוד 326)

היום יומהולדת עשר לילדה שלי. בדיוק לפני עשר שנים היא נולדה למציאות של אורות נאון מאבקים וניכור. הרופאים חשבו שהיא לא תשרוד את הלידה. אח"כ אמרו שאם לא יכניסו חומרים כימיים לגוף שלה היא תמות תוך כמה ימים. כשניסינו לשאול אם יש משהו אחר שאפשר לעשות הרופאים בבי"ח שניידר, שם היא הייתה מאושפזת היו תמימי דעים עם הרופאים בהדסה וברמב"ם: "רק כימותרפיה זה הסיכוי היחידי שלה".

הרופא שלה אמר שיתנו לה טיפול קל שאולי היא בכלל לא תרגיש אותו. אבל לא רק שהיא הרגישה אותו, היא הייתה זקוקה לכל הכוח שהיה לה כדי לצאת ממנו בחיים. כשהרופאים שלה שהיום הם כבר נושאים בתואר פרופסור הודיעו לנו שעכשיו זה הזמן להתחיל בשנה של טיפולים "חטפנו" את התינוקת שהייתה בת חודש מביה"ח.

רגע תעצרו רגע. איך הורים יכולים לחטוף את התינוקת מבי"ח. מה התינוקת היא רכוש של בי"ח? היא שייכת לרופאים וההורים הם פיראטים סתומי עין שבאים לחטוף אותה מרשותם?

אז יותר נכון ברחנו איתה מביה"ח למקום אותוו אף אחד מהמשפחות והמלווים אותנו שהיו בטוחים שהרופאים יודעים תמיד הכי טוב לא הכיר. ואז, אחרי שהגיעה פקידת הסעד כדי לפגוש אותנו, ואחרי שהגענו לבית-משפט, גילינו שהדרישה שלנו לעמוד על זכותנו לקבוע איך לטפל בתינוקת שלנו היא לא כ"כ מופרעת.

אחרי שניתחנו את התינוקת שלנו בארה"ב אצל אותו מנתח שבארץ אמרו ש"רק פושע ינתח את התינוקת הזו". גם בארה"ב ניסו להתעקש ש"ליתר ביטחון" ניתן לתינוקת שלנו כימותרפיה "קלה". שהסיכוי לשרוד אחריה הוא תשעים אחוזים. (זאת אומרת שהסיכון למות כתוצאה ממנה הוא עשרה אחוזים- זה ברור נכון?) אבל אנחנו פשוט חזרנו לארץ ישראל כדי להחלים מהטראומה. ספק חוגגים את רגעי החופש ספק מתחבאים מפני הרופאים שעלולים לצוץ בכל רגע מעבר לפינה ולדרוש שנציית לנוהלים שלהם כמו כולם.

אז כאמור עברו כבר עשר שנים. לתינוקת שלנו שהפכה לנסיכה סמוקת לחיים ואסרטיבית נולדו עוד שלושה אחים, ובין לבין מדי פעם היו פונים אלינו הורים לילדים חולים שהגיעו אלינו דרך האתר שלנו או דרך הספר שפרסמנו. דרכם גילינו שהרופאים בשניידר לא שמעו עלינו או על האפשרות שגילינו להרפא ללא כימותרפיה.

מדי פעם הם כן היו זוכרים להכניס את התינוקת שלנו לסטטיסטיקות של המקרים שנרפאו בזכות הכימותרפיה שלהם. כאשר הורים לילדים עם אותה המחלה ברחו מהארץ אל אותו המנתח שאליו אנחנו פנינו, והוא ניתח את הילדה שלהם שהבריאה גם היא מהמחלה, הרופאים בשניידר שכחו גם מקיומם והמשיכו לספר שאפשר רק כימותרפיה......

ועכשיו אני מתפנק לי במיטה קצת תשוש, לא מרגיש כ"כ טוב. מתגעגע לילדים שיבואו עוד מעט ויחבקו אותי חיבוק גדול. ובאותו הזמן הילד מ' שוכב במחלקה בשניידר לאחר ששוטרים באו ולקחו אותו בכוח בגלל שההורים שלו החליטו שהם לא רוצים הקרנות למוח וכימותרפיה של שנה "ליתר ביטחון" למרות שלא מצאו שום שאריות של תאים סרטניים בגידול שהוצא לו מהראש ובבדיקת ה MRI.

בא לי לבכות בשבילו ובא לי לצרוח לברוח לעשות מה שצריך כדי שאותם אלים מודרניים חורצי גורלות יעזבו אותו ואת ההורים שלו בשקט ויתנו להם להחליט בלי אקדח שמכוון לרקותיהם. כי אתמול זה הייתי אני היום זה הם אבל די ברור שאם זה יימשך ככה מחר אלה יהיו אתם.

אז בואו תשתפו תשתתפו. תעשו מה שאתם יכולים כדי להראות לילד מ' ולהורים שלו שהם לא לבד. בואו נחזיר את הכוח לידינו. נאפשר לרופאים לחזור לעסוק בריפוי במקום בפוליטיקה ורדיפות. ואז אולי גם חברות התרופות ייזכרו שתפקידם הוא לעזור בריפוי ולא להנפיק את עצמם בבורסה, כשבדרך הם רומסים גופות של מי שהיו פעם בני אדם חיים ושמחים.

/News/News.aspx/247566

הלינק לא עובד אבל מן הסתם זה אותה הכתבה הגרועה מהשירשור הזה-

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t492413#5637201

 

התכוונתי ש- נתת לינק לדף בפייסבוק, השאלה אם יש שם משהו פרודוקטיבי נוסף חוץ מהסיפור (איך לעזור וכו')

בדף פייסבוק היא לפעמים כותבת כשהיא צריכה עזרה מסויימת (למשל, פעם חיפשו מידע על אחוזי הצלחה בבתי חולים בארה"ב, לפעמים מזכירים שהיא תשמח לקבל מבקרים עם ארוחה ביתית טבעונית...). אם את לא מחוברת לפייסבוק, אז לא נורא גם פשוט להפיץ את הסיפור זה טוב.

שהיא מטפלת בשיטות רפואה אלטרנטיבית.

היא טוענת שתזונה בריאה יכולה לעזור גם במקרה של מחלות כה קשות

אם את חושבת שהאם תהיה מעוניינת להתייעץ איתה, אשמח לתת לה את הפרטים שלה באישי.

 

לגבי הסיפור העצוב: רופאים לפעמים מצליחים להציל חיים, אך לפעמים הם גם מאבדים את האנושיות, והפרוטוקולים מחשיכים להם את עיניים

ותודה על המילים הטובות...

כשמפרסמים דבר כזה שנוי במחלוקת.

יכול להיות שבמקרה הזה הרופאים טעו, ובעוד מקרים רבים אחרים צדקו וילדים לא שרדו.

השערה מושכלת, לא בדקתי סטטיסטיקות.

 

שלא יקרה מצב של תופעת העדר בגלל הדברים האלה ח"ו.

 

מאז שהתקדמה הרפואה, תוחלת החיים עלתה לאין ערוך, ואנשים ניצלים בזכות טיפולים רפואיים

ממחלות שלא ניצלו בהם כשנתנו עשבים.

 

האנטי הזה של האימהות ה"טבעיות" כלפי הממסד הרפואי, כאילו הוא עושה ניסויים על ילדים

וכאילו הוא מושחת ומרושע, הוא עוול לאנשים שעושים ימים כלילות על מנת לרפא חולים בע"ה.

רובם היו יכולים להרוויח הרבה יותר כסף עם הנתונים שלהם, ולעבוד הרבה פחות קשה.

אחוז קטן נהיה מיליונר מרפואה פרטית, רוב הרופאים הם רופאים במערכת הציבורית,

ובתחומים לא "זוהרים" שאפשר לעשות איתם הון ב"פרטי".

דיי כבר עם הדה-לגיטימציה לבתי חולים. נכון שלא תמיד הכל 100%, אבל זה רחוק מלהיות כל כך רע.

 

מעטים האנשים שנרפאו מסרטן בדרך "טבעית".

ולא כדאי לפרסם סיפור כזה ולעודד הברחות ילדים חולי סרטן מבית החולים.

במיוחד שלא ברור האמנזה הרפואית.

צריך לתת אמון ברופאים שעושים עבודת קודש

עוד דבר מוזר שהאמא דואגת על פגיעה קוגנטיבית , בעוד היא צריכה לדאוג על חייו.

מחלת הסרטן, היא מסוכנת ופה עומדים חיי הילד על כף המאזנים.

אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל יש אנשים שחושבים אחרת, ויש אנשים שמגדלים ילדיהם אחרת.

זכותו הטבעית של האדם לגדל את ילדיו לפי ראות עיניו, ואם היא החליטה שהסיכוי הטוב לחייו הוא במקום אחר, צריך לאפשר לה לנהוג לפי החלטתה.

 

 

א. הם עשו ניתוח והגידול הוסר, ובבדיקה אף התברר שלא הושארו שאריות

ב. לטיפול כימוטרפי יש תופעות לוואי קשות, ההורה אף חותם על כך שהוא מודע לזה. (קשות זה לא רק קוגנטיביות, זה שלל של דברים, וגם מוות).

ג. הבקשה שלה הוא להמשך הטיפול, לאחר שלא נשארו בניתוח שאריות - זוהי בקשה כל כך הגיונית - למה לסכן את הגוף בטיפול שבאחוזים מסויימים אף יכול להרוג, כאשר אין שאריות, ויש טיפול אחר בעל הוכחות בשטח??

ד. לגבי אמון ברופאים - מניסיוני האישי, לאחר שהרגשתי שפן ניסויים, לאחר 3 ניתוחים שלא הצליחו - אני מעריכה מאוד את הרופאים, יודעת שרובם ככולם עושים עבודת קודש מבחינתם, אך גם הם לא יודעים הכל, טועים, מוטים לכיוון אחד ולא משתמשים ברפואה אלטרנטיבית שלפעמים היא זו שיכולה להציל את המצב, ולעיתים גם שיקולים זרים מנחים אותם. 

על כן המסקנה שלי היא תמיד לברר, לשאול בעצמי את השאלות, ללמוד ולהתעניין, לקבל חוות דעת נוספת. זה גם מה שהאמא הזאת עשתה והתשובות לא עודדו אותה (הודו בפניה על אחוז סיכויים שילדה לא ישרוד בגלל הטיפולים).

 

כל מה שכתבתי אינו בסתירה למה שכתבת - אלא מתוך ידע על מה שקורה במקרה זה. חבל לי שאנשים משתמשים בסיסמאות במקום להקשיב בצורה פתוחה. כמו כן אני תמהה על ערוץ 7 שבחר לא להזכיר שעברו ניתוח. בכך לדעתי נקטו גישה מסויימת של הצגת הדברים. העניין הזה מעורר בי מחשבה מדוע הציבור הדתי כה ממושמע למערכת, גם כשנכון לעשות ההיפך ולהוקיע אי מוסריות לדוגמא. 

ומה השיקולים לכאן ולכאן - אלא מי מחליט.

אין שום סיבה שמישהו יחליט בישבילי (או לאלו שבאחריותי) האם לקבל טיפול או לא. בישביל זה מבקשים הסכמה וחתימה לפני כל פרוצדורה רפואית.

ע"פ ההלכה ולהבדיל ע"פ החוק

אסור לאדם להזיק לעצמו או למי שתחת אחריותו

 

לכן, לעיתים קרובות החתימה בתחילת ההתערבות הרפואית אינה נצרכת אלא נועדה לשם "כיסוי" נוסף בלבד, מה גם שלא כל פעולה מחייבת את החתמת המטופל/הוריו

לא, זה לא מובן מאליו שיש לנו רשות משמיים לרפא

וזה לא מובן מאליו שיש לרופאים רשות לעשות הליכי טיפול רפואי- למי שמתנגד

 

כפי הפרטים שנראים פה (שהוצגו בהודעה הפותחת בשירשור) נראה שהרופאים מועלים בתפקידם להיות שליחים, וחושבים שהם בעלי הבית

 

 

 

 

יוקטנה- שם הילד בשביל תפילות- יש לך אולי?

כאם לילד חולה סרטן ממליצה בחום לפנות לרב פירר לקבלת חוות דעת מקצועית.

רפואה שלימה ומהירה מן השמים!

לא יודעת מה השאלה שלך- אבל זה שאת שואלת ככה מראה שיש לך חשיבה בוגרת

הטיפול הוא אצל מרפאה בעיסוק, אבל צריך איבחון.

מבקשים מרופא משפחה.

אבחון וטיפול - החיים שלנו עומדים להיות קצת בבלגן בחודשים הקרובים (לא משהו רע חלילה, אבל מעדיפה לא לפרט).

אולי יש משהו שאפשר לעשות בבית, בדרך נעימה כלשהי לעזור להם?

האם הוא אוכל עם הידיים? כף? סכין ומזלג?

וגם מה זה בדיוק 'נוזל'? בכל אוכל? הרבה/קצת?

בקיצור, אני הייתי ממליצה להסב את תשומת ליבו

ולשים לב מתי זה קורה, באיזה מאכלים ובאיזה כמות (בערך)

וגם מה התגובה שלו כשאומרים לו שהוא יתלכלך.

אם את רואה שזה קורה הרבה או שיש קשיים גם בתחומים נוספים

(מבחינה מוטורית- מסורבל בפעולות עדינות, איך הוא אוכל דברים גדולים/קשים/רכים וכו'

או מבחינה סנסורית- לא מרגיש שהוא מלוכלך/שיש לו נזלת וכדו')

אכן מומלץ לפנות למרפאה בעיסוק שתבדוק מה מקור הקושי ובמידת הצורך תטפל

(וטיפול לא בהכרח חייב להיות ארוך טווח- ייתכן שמספיק להדריך אתכם או לתת לכם תרגילים לבית ורק לעקוב)

 

לרוב ההמתנה היא ארוכה מאוד בגלל מחסור בכוח אדם ולכן כדאי לפנות

כדי להיכנס לתור גם אם בתקופה הקרובה זה לא רלוונטי

 בהצלחה!

 

(גילוי נאות: אני מרפאה בעיסוק, מתמחה בילדים ופעוטות)

מדובר במאכלים נוזליים (מרק, החלב של הקורנפלקס...)

נראה לי שהוא לא מרגיש שנוזל לו, אם מעירים לו הוא נהיה מדוכדך, לכן אני משתדלת לא להעלות את הנושא, אז גם לא ממש מתחקרת אותו אם מרגיש או לא מרגיש - הוא ילד רגיש ועלול לקבל את זה כנזיפה.

אבל עם נזלת אין בעיה, למשל.

הוא אוכל בסכו"ם, אבל מדי פעם גם נעזר בידיים.

כיוון שחלק מהבלגן הוא מעבר דירה, ועדין לא יודעים בדיוק לאן, אין טעם שניכנס כאן לתור - אנחנו כמעט בטוח לא נישאר באותו אזור.

תודה על התשובה המפורטת, לך ולאחרות.

בעבר הוא קיבל גם ריפוי בעיסוק וגם פיזיותרפיה, וכעת הוא בסדרה קצרה של מפגשי הידרותרפיה מעולים. זו עוד סיבה שלא כל כך נראה לי לפנות כרגע לעוד אבחון, לא רוצה להעמיס עליו יותר מדי טיפולים. אולי בהמשך, כשגם נתייצב וגם אחרי שתהיה לו איזו תקופה של חופש מטיפולים ותהיה לו מוטיבציה להתחיל משהו חדש.

האם היה לו קשה לינוק? יש לו בעיות בדיבור או בעיות כגון ריור, פה פתוח? לבת שלי הייתה בעיה כזו  של אוכל נוזל (בגיל יותר צעיר) ורופא אף אוזן גרון אבחן את הלשון הקשורה . כדי לפתור את הבעיה של לשון קשורה. בגיל כזה צריך ניתוח ממש פשוט  שלוקח כ10 דק',בהרדמה מלאה של כעשרים דקות בערך ובו חותכים את החלק הקשור. זה בלי דם ולא כואב לילד. (אם מאבחנים את זה כשתינוק נולד עושים את זה בכלל בלי הרדמה). בנוסף אני חושבת שאם נוזל לו תגישי לו בטבעיות ממחטה שינגב ובלי לעשות עניין גדול אז הוא לא יעלב וזה גם יעורר לו את המודעות.

היו בעיות בהנקה, אבל נראה לי שהיו להן הרבה גורמים. גם אני הייתי אז אמא בפעם הראשונה, ולא ידעתי הרבה דברים שהיום אני יודעת על הנקה. אין ריור וכדו', אבל מאוד מאוד קשה לו להביע את עצמו בע"פ.

אצל הבת שלך אחרי הניתוח נעלמו הבעיות?

היא עדין לא אוכלת נקי  אבל זה גם השתפר (אני שמה לה סינור באוכל) אבל יש לה גם קושי במוטוריקה עדינה ואני תולה את ההתלכלכות גם בזה.

אז אני חוזרת-

אם יש קשיים מוטוריים ידועים, כמו חולשה, גמישות יתר, היפוטוניה וכו'

ייתכן מאוד שיש קושי מוטורי דומה בשרירי הפה ולכן הקושי לאכול "נקי"

בעיקר מאכלים נוזליים שבהם שרירי הפה צריכים להפעיל יותר מאמץ.

 

יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי לחזק את השרירים, אבל אני מדגישה שוב שמומלץ טיפול או לפחות אבחון עם הדרכה להורים כי אי אפשר לאבחן רק דרך שאלות וחייבים לראות את הילד על כל המכלול שלו.

 

לגבי הלילה- כשהיא מגיעה, מניסיון... כמה ימים של אי נוחות, לכי איתה למיטה שלה ושכבי איתה- ולומר לה ברור שאחר כך את חוזרת למיטה שלך...

איסוף המשחקים- אצלי זה קשה גם... אני מנסה במשחק ("עכשיו את הקוביות האדומות"  "רק את הלגו הקטן..."ו,אמת... כשאין לי כח להתעמת כי היא עקשנית אני מעדיפה שלא לאמר לה לאסוף כי אם היא לא תרצה ואני יהיה עייפה מלהתעקש ואוותר... עדיף לא לבקש... (איןלהוציא 2 משחקים ביחד לעולם, אבל הרבה פעמים המשחק האחרון לפני השינה מחכה לי אחרי שהיא נרדמת...

לגבי הפרידה-  נסי לשחזר, אולי הילדה חוותה טראומה בתקופה האחרונה? (אצלנו למשל עדיין לא חזרו לשגרה  מ"עמוד ענן" למרות שמיד ביום הראשון של האזעקות יצאנו מהבית... כן, ב"ה נרגע קצת אבל לא חזר המצב לקדמותו...)

בהצלחה!

 

כל ה"לא רוצה" זה גם יכול להיות תסמינים מוקדמים של גיל 4...

אם יש לך ספר של התפתחות הילד, כדאי לך לקרוא. גיל שנתיים וארבע הם "גיל ההתבגרות המוקדם". אם ממילא היא עקשנית, אז בכלל שמח...

(אני עם בת 4 ובת 2.5, וגם אצלנו שמח לפעמים...)

באמת עדיף להתעמת כמה שפחות וכמובן, אל לקחי כל דבר כמכוון אלייך, ואל תאשימי את עצמך. וכמובן שזה לא ירפה את ידייך או יתן לך תחושה שאת לא בסדר. (אגב, תחושה שיש לכל אמא בעולם בערך, נראה לי.)

להפך, זה שהילדה מתנהגת בצורה טבעית זה אומר שאיתך היא מרגישה הכי בנוח וכמובן- שם הקושי שלה יוצא, ושם היא מרשה לעצמה... וברור שזה מה שאנחנו רוצות- שאיתנו הילדים יהיו הכי טבעיים. אם זה לא היה ככה הייתי דואגת...

יתכן שגם התלות היא חלק מזה. גם הבת שלי פתאום צריכה שמישהו יבוא איתה לשרותים, למשל.

דווקא יכול להיות שזה הקונטרה שלה לעצמאות ולהתרסה ב"לא להקשיב לך". בעצם היא צריכה אותך מאוד מאוד.

אז עצתי הכללית שתהיי סבלנית עד כמה שאת יכולה, אל תקחי אישית, תני לעצמך איזו טפיחה טובה על השכם ותזכרי שגם זה יעבור, ממש כמו הגזים של גיל חודשיים...

 

לעניין ההרטבה בלילה, בחורף- אולי פשוט קר לה?

במצבי קור, ישנה רגישות, מה שגורם להרטבה בכמות קטנה, אך בתדירות גבוהה

 

ומוצץ- ממה שאני מכירה, הפתרון היחידי הוא איכשהו להעלים אותו

ולנסות להסיח את הדעת ממנו.

יום יומיים קשים

אבל אחר כך זה עובר והיא גמולה..

 

אשמח לשמוע על דרכים אחרות, מהמנוסים

הרטבה לילית בתקופות מסוימות מקובלת גם בגילאים האלה

כדי ליעל את התהליך בלילה, אפשר לשים על הסדין, עוד ניילון ומעליו עוד סדין.

בע"ה בתהליך הגמילה הקרוב בלילה אשתדל ליישם. תודה!

בני בן השלוש וחצי גם חזר (לאחר הולדת אחיו התאומים) להרטיב בלילות ולישון עם מוצץ. גם הגדולה, בת חמש, שבה אל המוצץ בלילות.

אני בינתיים נותנת לזה להמשיך. יש לזכור שלידת אח חדש משנה את סדרי החיים של הילדים הקיימים.

ומזל טוב!

א. לבני היתה רגרסיה בהרטבה בלילה. בהתחלה באמת לקחנו אותו כל לילה לפני שהלכנו לישון לשרותים וזה עזר באופן חלקי. ואז לבעלי עלתה מחשבה שבעצם בכך שאנו לוקחים אותו אנחנו מרגילים אותו לא לשלוט ולשחרר מתוך שינה (הוא לא התעורר כשלקחנו אותו). לילה אחד לפני השינה דיברנו איתו והודענו לו שלא לוקחים אותו יותר, היו עוד שני לילות רטובים ועכשו הוא מתעורר כמעט כל לילה והולך לשרותים בעצמו.

ב. גמילה ממוצץ- מנסיוני המר לא כדאי למהר לגמול ממוצץ. ביתי נגמלה בגיל 3 וכעבור כשלושה חודשים גילתה את האצבע שלה (כנראה כחיקוי של חברות) ועד היום אנחנו בבעיה קשה (היא בת 7 וחצי)

גם שלי בת ארבע עם מוצץ.

לגבי ההרטבה- אנחנו ניסינו לגמול, ולמרות שהיא כן הצליחה, הייתה לה תקופה ארוכה של 2-3 הרטבות כל לילה. מכיוון שהייתי בהריון, ממש לא היה לי כוח לזה והרגשתי שזה כבר יוצר לי מתח מולה, במיוחד על הבוקר, עם הניחוחות מהחדר.

אז החלטתי להחזיר לה את הטיטול. וככה היא עכשיו. גם אני חודש אחרי לידה, ואני לא ממש יודעת מתי נתחיל שוב, מה גם שיש לה אחות בת שנתיים וחצי שגם צריך לגמול.

גם לי זה נראה מוגזם אבל לפחות מבחינתי עדיף מוגזם עם נחת מאשר נורמלי עם לחץ...

בע"ה יגיע הקיץ וניפטר מהטיטולים המציקים האלה.

(לפחות ילדה בת 4 יודעת לשים לעצמה טיטול לבד...)

אבותינו הקדושים, איך אמתלאי בת כרנבו ושרה, רבקה, רחל ולאה גמלו את בניהן? -  אז לא היו טיטולים ולא ניילונים ולא מוצצים מגומי/סיליקון ולא אורטודנטים. (גם בלי קליה וכד' ומטהרי אויר...) היה להן זמן להתעסק עם כל זה? איך הסתדרו פעם ואילו בעיות של תינוקות העסיקו אותם? ואיך יצאנו עם גדול ורם וקדוש מתוך סחי ומאוס?

חלילה לא כפגיעה בכותבות והשואלות, אלא סתם מסקרן אותי ויכול להעצים, אם נעלה על הפטנט.

ון..

אפשר

יש להם שליטה מסוימת על הצרכים מלידה.

יש אנשים שמגדלים בכלל בלי חיתולים, יש ששמים חיתולים רק מחוץ לבית, יש ששמים רק בתוך הבית...

אני שמה מתי שמתחשק.

וכשנראה לי שהם צריכים פיפי או קקי, אני לוקחת אותם לעשות.

לפעמים הם באמת עושים, לפעמים לא, ולפעמים הם עושים בחיתול.

אבל באמת מדליק לראות תינוק בן יומו שמחזיקים אותו מעל לכיור והוא פשוט עושה ממליצה לכולם לנסות!

(לא הרבה שתיה לפני השינה, אם היא לא צמאה. שירותים לפני השינה. לקחת פעם בלילה.  וגם עם המוצץ, לדעתי,שלוקחת רק בשינה, ואפשר לנסות בלילה להוציא אם אינה מתעוררת מזה)

 

ואם יש לכם סבלנות - אני חושב שרק תרוויחו מזה.

 

זה עובר. "כמה זמן תמשיכו עם זה"? יכול להיות עוד כמה חודשים, יכול להיות עוד כמה שנים. זה לא אסון.. (יש גם "שיטות", אבל לענ"ד, הסבלנות בענין הזה, בלי לעשות "ענין", זו השיטה הכי טובה..)

מטפלת אחת אמרה לי, תעברי את האחריות אליה. זו הבעיה  שלה והיא צריכה להחליט להתמודד איתה.

ניסיתי הרבה זמן, לא התייחסתי במשך הרבה חודשים לבעיה בכלל. אמרתי לה רק פעם אחת שאם היא חושבת שיש לה בעיה היא צריכה לחשוב איך לפתור אותה. זה ממש לא עזר. היא טוענת שזה לא בשליטתה.

כרגע בגלל הבעיה אני לא מרשה לה לישון אצל חברות וזה הדבר היחיד שמבאס אותה בעניין. אין לה בעיה פשוט לקום כל בוקר רטובה להתקלח וללכת לבית ספר. לי נראה שבגיל 8 זה מוגזם. היה לי אח כזה שאמא שלי רצה איתו מטיפול הומופטי לפסיכולוגי,

לא נראה לי שמשהו עזר מתישהו זה פשוט עבר. אבל מכירה מקרוב גם מישהו שזה עבר לו רק בתיכון! לא רוצה בשבילה את הסבל הזה לכלכך הרבה שנים.

אם למישהו יש ניסיון עם טיפול שגם עובד אשמח לשמוע.

החל מגיל מסוים,  גם האחריות על המצעים עוברת אצלנו לילדים: להוריד את הסדין הרטוב, להכניס אותו למכונת הכביסה, לנקות את הסדין פלסטיק במגבונים, ולשים סדין חדש ונקי.

טיפול של דר. קושניר (השתתפות קופ"ח דומני) שמושתת על צלצול שמעיר את הילד כשזה מתחיל, וכך "מתַרגל" תחושה בשינה. יש כאלה שזה עוזר, יש שלא, יש ילדים שלא רוצים.

 

 

אני חושב שלא צריכים להיות קיצוניים - או "להלחיץ" או להעביר אחריו בלעדית, "שהיא תחליט".

 

אפשר לשוחח באופן פשוט, שזה לא נורא אבל עדיף אם תחסוך לעצמה את אי הנעימות, ולהציע שנשתדל לשתות קצת יותר מוקדם מזמן השינה, וגם ללכת כמה פעמים לשירותים לפני כן. ולהגיד לה שאולי יקח קצת זמן - אבל אם היא תשים לזה לב לפני השינה וגם תחליט שאם היא מתעוררת וצריכה, תלך לבד לשירותים גם באמצע הלילה בלי להתעצל - אז זה יעבור.

 

כך אפשר ליצור אצל הילד גם תודעה שזה משהו שרצוי שיעבור.. וגם לא להלחיץ/לבייש אותו. 

 

וצריך לדאוג שתהיה מכוסה היטב בלילה, וגם למעט בגורמים של אי-נעימות ללכת בלילה לשירותים (חושך, קור וכד'), ובמידת הצורך - גם שתהיה מודעת לכך שסידרו אור וכד'.

 

[ועד כמה זה "סבל", זה תלוי במידה רבה בסבלנות של ההורים ובעידוד הנינוח שזה עובר באיזשהו שלב. פה לא נראה שזו כרגע הבעיה..]

אצלנו עושים מצעד לפני שההורים הולכים לישון.

בהתחלה מרימים אותם, אח"כ נותנים יד ומלווים.לאט מוסיפים אחריות ובכך מרגילים את הילד להיות עצמאי. הבנים שלי בגיל שלוש ישנים כ"כ חזק שאין מצב שיתעוררו לבד. אני מבקשת מהם לפתוח דלת, לחזור לבד, ללכת לבד עם יד בהתאם לשלב.

אמנם, כשהבן שלי קיבל פיז'מה חדשה עניין אותו לדעת אם יוכל ללבוש אותה שוב למחרת, אך זה עדין לא עזר לו לקום יבש, ולכן השתדלנו לקחת אותו כל לילה. כפי שכתבתי עם הזמן הוא התרגל ונהיה יותר עצמאי. כשקם לבד בפעם הראשונה, חיבקתי אותו והוא קיבל בבוקר מדבקה וכו'. עכשיו הוא כמעט תמיד קם יבש, ולפעמים גם טורח לקום לבד באמצע הלילה. אצלנו זה היה ממש תהליך. צריך המון סבלנות, במיוחד אם שכחת להעיר ואת צריכה להחליף הכל באמצע הלילה

לא כדאי לגמול אותה משני הדברים ביחד, כי זה מעמיס. כעת זה זמן טוב להתחיל גמילה כי יחסית הילדה התרגלה שיש עוד יצור בבית וגם את מין הסתם יחסית התאוששת מהלידה ופנויה לעוד דברים. לדעתי עדיף להתחיל מהגמילה של הטיטול בלילה משום שהמוצץ יותר עניין רגשי. זה דבר שמרגיע את הילדה בלילה ונותן לה ביטחון. יש חיסרון לגמילה עכשיו שזה חורף וקר ווכבר ציינו כאן שהקור עושה יותר צורך ללכת לשרותים וגם יש יותר כביסות ממילא ולוקח לה יותר זמן להתייבש. אבל זה שיקול שלך... בעניין הגמילה משינה בלילה שמעתי עיצה שלנו מאד הועילה: כאשר את מעירה את הילדה לשרותים תבדקי שהיא עירה ממש. ילדים בגיל הזה יכולים "להילקח" לשרותים לעשות ולחזור למיטה וכל הזמן להיות ישנים... איך בודקים זאת? אומרים לה שתוריד ותלבש לבד את המכנסיים ולהתעקש שהיא תעשה זאת ולא את (לפעמים צריך להגיד שוב ושוב עד שהילד קולט, ולפעמים בורח במכנסיים ליד האסלה וזה באסה אבל לא להתיאש). לבקש להוריד את המים לבד ושתחזור לבד למיטה (זהירות, שהיא לא מתנגשת בקיר או נשכבת במיטה של אח אחר...). ככה הילד קולט שהוא צריך לקום לשרותים ולוקח אחריות. בהצלחה.

לא כדאי לגמול אותה משני הדברים ביחד, כי זה מעמיס. כעת זה זמן טוב להתחיל גמילה כי יחסית הילדה התרגלה שיש עוד יצור בבית וגם את מין הסתם יחסית התאוששת מהלידה ופנויה לעוד דברים. לדעתי עדיף להתחיל מהגמילה של הטיטול בלילה משום שהמוצץ יותר עניין רגשי. זה דבר שמרגיע את הילדה בלילה ונותן לה ביטחון. יש חיסרון לגמילה עכשיו שזה חורף וקר ווכבר ציינו כאן שהקור עושה יותר צורך ללכת לשרותים וגם יש יותר כביסות ממילא ולוקח לה יותר זמן להתייבש. אבל זה שיקול שלך... בעניין הגמילה משינה בלילה שמעתי עיצה שלנו מאד הועילה: כאשר את מעירה את הילדה לשרותים תבדקי שהיא עירה ממש. ילדים בגיל הזה יכולים "להילקח" לשרותים לעשות ולחזור למיטה וכל הזמן להיות ישנים... איך בודקים זאת? אומרים לה שתוריד ותלבש לבד את המכנסיים ולהתעקש שהיא תעשה זאת ולא את (לפעמים צריך להגיד שוב ושוב עד שהילד קולט, ולפעמים בורח במכנסיים ליד האסלה וזה באסה אבל לא להתיאש). לבקש להוריד את המים לבד ושתחזור לבד למיטה (זהירות, שהיא לא מתנגשת בקיר או נשכבת במיטה של אח אחר...). ככה הילד קולט שהוא צריך לקום לשרותים ולוקח אחריות. בהצלחה.

אין מה לעשות, מניסיון רב וכואב אני אומרת לך שאין על שום (דרך אגב, גם לעוד הרבה דברים אחרים... לא סתם הוא נקרא "האנטיביוטיקה של הטבע". הבנתי שהוא מחטא מדהים וטבעי אז מה יותר טוב?)

גם אני, בתור ילדה ואפילו בגיל גדול יחסית, סבלתי הרבה מתולעים, ואני זוכרת את עצמי מכניסה לעצמי, יושבת וסובלת כמה שניות - ויודעת שזהו, זה גומר את הסיפור ואפשר לחזור לחיים נורמליים...

 

דרך אגב, את יכולה לומר לי איך את רואה את זה? אני בד"כ מנחשת לפי הגירודים שלהילדים. אין לי מושג איך זה אמור להיראות.

 

ולגבי איך לשים - אני חותכת חתיכה קטנה ממש, בעובי של גפרור או פחות ובאורך של איזה סנטימטר. ועוד לפעמים שמה על זה וזלין, ככה שזה כמעט ולא שורף להם... ועושה להם ככ טוב! (לי יש יותר מצפון כשאני דוחפת אקמול )

 

בהצלחה.

כשרואים תולעת זה לא נראה שום דבר אחר. באורך ס"מ + מטיילת... דקיקה ומהירה...

 

קפסולות בתוספי מזון.

 

וזה הדבר היחיד שעוזר.

למרות שאני ראיתי תוצאות טובות גם עם שום, רק שצריך לשכנע את הילדה לאכול את זה...

(מצד שני גם את וורומקס את עשויה להצטרך להכריח אותה לבלוע...)

 

וכמובן - להקפיד לרחוץ היטב ידיים אחרי כל ביקור בשירותים, וכל פעם לפני האוכל

מחסל את הבוגרות, אלו שכבר יוצאות החוצה

לאכול את השום מחסל את אלו שעוד בפנים.

אז בסופו של דבר גם לחסל את אלו בחוץ אמור לחסל אותן לחלוטין, כי זה עוצר את מחזור הרבייה שלהן. אבל גם לאכול שום מועיל בהחלט.

שימי לב שגם כנראה היא מגרדת באף (ולפעמים גם ההורים כשנדבקים מהקטנים).

 

מומלץ לקחת שן שום, לחתוך ביד ולסחוט ממנה טיפות ולהרטיב את פנים הנחיריים, 4-5 פעמים ביום- והביצים שם מתחסלות.

 

וכשמשתמשיםם בשום צריך להקפיד לא לחתוך אותו במתכת אלא בפלסטיק.

ולכן תראו היום בשוק כותשי  שום מפלסטיק

האם זה גם עובדה מדעית?

הרי היא לא גילתה את זה בעצמה

"הבעל שום טוב"

המושג "בעל שם" משמעותו בתק' שבה חי ופעל הבעש"ט- "רופא טבעי" -שמשתמש בצמחי מרפא ועשבים, וגם בידע שלו בשמות קודש -כדי לרפא אנשים.

ככה שכל מה שצריך לחקור דעית עכשיו זה- איך הרפואה היום מבינה את הרפואה של לפני כמה מאות שנים)

בדיוק אני צריכה לקנות כותש שום והפלסטיקים דווקא לא נראו לי חזקים מספיק.

 

כנראה שאצטרך לקנות מפלסטיק

הזוי ומפחיד...

 

אדיר לגמרי- בדיוק היום גיליתי ששתי ילדי נדבקו

ומשקראתי את מה שכתבת אני מגרדת את אפי כל היום

 

תגידי את אולי יודעת האם שמן שום- כלומר לקחת קפסולה עם שמן שום ולטפטף לתוך האף גם צריך לעשות

את העבודה???

 

תודה רבה

אני הולכת להתנסות בשטח...

 

 

הפתרון הטוב ביותר הוא ורמוקס. לא טבעי, אבל פותר לגמרי את בעיית התולעים (צריך מרשם מרופא).

אם את רוצה טבעי - אני יודעת שיש גם דברים טבעיים בבתי המרקחת.

 

כרוב הולך יופי.

מאז שגיליתי את זה- כל פעם שיש לי חשד קל שבקלים- אני מכינה סלט כרוב גדול לארוחת ערב (הילדים מתים על זה- מתובל בחומץ, מיץ לימון וסוכר חום), ותולעים אין!

להוסיף חופן לסלט (או אם לא נרתעים מזה אצלכם- להוסיף שום כתוש..)

אני ראיתי פעם קפסולות של נוזל שום (זה נראה כמו כפסולות של שמן דגים). שכחתי מה השם של זה. פעם פעם כשחשדנו שיש לבת שלי, חברה שלי הביאה לי ואמרה לשים לה בפי הטבעת. לוקחים את זה גם כתוסף תזונה דרך הפה.

כי אם יש לך שבעה ילדים שסובלים מזה בתורנות- זה נעשה הרבה פחות מצחיק, והרבה יותר דחוף למצוא לזה פתרונות....

 

הרבה בריאות!

הוא שאם יש לילד אחד  אז מטפלים בכל המשפחה כי זה מאד מדבק...

הרעיונות שהתולעים באף ולאכול גרעיני דלעת (אולי גם חסה תעזור? או תה אוכמניות?...) וכל הבדיחות שבין לבין. אם כי אין לזלזל, אני מניחה שמי שכתבה יש לה איזשהו מקור/ ניסיון בדוק. לקפסולות שום שהמלצתי כימדומני קוראים שום 2000. ובהקשר למה שנכתב למטה. אז כן, גם אני חיסלתי לביתי שתי תולעים במו ידי (וזה היה מגעייייל) ומאז אין לה אבל זה לא מחייב כי אם התולעים הטילו ביצים אז לא יעזור שהרגת את התולעת. בנוסף, קראתי שכאשר יש לילד תולעים כדאי לכבס לו את כל המצעים ומאד מאד להקפיד על רחיצת ידיים עם סבון ומים אחרי כל פעם שהוא היה בשרותים או אולי נגע באברים של עשיית הצרכים. (ילדים קטנים נוהגים לדחוף ידיים לפעמים...). ואני הקפדתי על הדברים הללו וב"ה שאר ילדי לא נדבקו.

ממקומות שונים שקראתי הבנתי שזה עלול לגרום למעין כוויה מקומית בפי הטבעת.

בכל מקרה- לבת שלי גיליתי תולעים ונתתי לה לאכול 200 גרם גרעיני דלעת... התולעים לא שבו אלינו מאז, וזה היה לפני יותר משנה.

עוד המלצות: א. למרוח וזלין בפי הטבעת ואז המגעילות יוצאות ונדבקות.פיכס.

ב. אם זה ממש מציק- לעשות אמבטיה עם מי סוכרואז הן יוצאות בהמוניהן בגלל שהן אוהבות מתוק... בעעעע. אמבטיה מלאה בתולעים. אבל לפחות על הילד זה יכול להקל.

ג. תזונה, כמובן, להוריד סוכר.

אבא היה צד לי אותן. פשוט תופס עם נייר טואלט ומשמיד אותן.

ניסינו איזה כדור אדום שפוררו לי לשוקו ולא אהבתי.

כשהייתי יותר גדולה - צדתי בעצמי. ממש התלהבתי והצטערתי כשזה נגמר...

הייתי אורבת עם נייר טואלט מול הראי ומחכה ו..הופ!

שום שורף את התולעים הבודדות שנמצאות בקרבתו (ויש מאות בקיפולי המעי) ויכול גם לעשות לה כוויה במעי!

לכי לרופא קבלי וורמוקס. אחרי כמה ימים שכחת מזה....

את רוצה אפידורל או לידה טבעית?

רוצה מיילדת שתאפשר לך כמה שיותר טבעי ותעזור לך בזה?

רוצה ביות מלא או שלא מענין אותך?

אלו הדברים שתמיד אני שוקלת, בטח לך יש עוד כמה.

היה לי ממש ממש טוב.

 

עם השירותים לא הייתה לי בעיה... גם לא נראה לי שבזמן שיש כבר פתיחה רצינית אפשר ללכת לשירותים, ולפני כן יש שירותים נקיים בקבלה והסתדרתי איתם טוב (אני צריכה לשירותים גם לא בהריון כל רבע שעה כמעט..)

לא הפריע לי.

החדרים נקיים ונוחים (בקנה מידה של בית חולים.. לא לצפות לבית מלון) , הצוות טוב, האוכל אכיל (ואני דיי מפונקת באוכל)

ברובו. בחלקו לא הייתי מסוגלת לגעת, אבל הבנתי שביחס לבתי חולים אחרים הוא מעולה.

אין כמעט אפריקאיות זרות, ככה שלא יישן לך סודני בלילה בחדר, בניגוד למה שקורה בבתי חולים אחרים...

כשילדתי הייתה אחת. 

המון יולדות דתיות, אווירה טובה בקטע הזה, יש גם מיילדות,רופאה מתמחה ורופא ילדים יר"ש,

לי זה לא כזה קריטי, יש כאלה שזה כן פרמטר

בהחלטה שלהן...

 אני הייתי מרוצה מאוד.

לגבי ביצה - בעבר היו הוראות שונות לגבי שני חלקי הביצה, היום עמדת משרד הבריאות היא שאין מניעה לחשוף גם לחלמון וגם לחלבון כבר לקראת גיל חצי שנה. זו עמדת משרד הבריאות - ויש החולקים עליה. אני חושבת שבסיס המחלוקת הוא בשאלה אם חשיפה מוקדמת לאלרגנים מגדילה או ממזערת סיכון להתפתחות אלרגיה. משרד הבריאות מתבסס על מחקרים שטוענים שהיא ממזערת סיכון, אחרים חושבים שהמחקרים האלה לא אמינים. כך או כך - מה שבטוח (ועל זה לדעתי כולם מסכימים) חשיפה במקביל להנקה ממזערת סיכון להתפתחות אלרגיה. כך שהשאלה מתי לחשוף תלויה גם בתוכניות ההנקה שלך.

מבחינת משרד הבריאות מותר בגיל הזה הכול, חוץ מחלב ודבש. בגיל תשעה חודשים אפשר גם מוצרי חלב, אבל לא חלב ניגר (אם זה תבשיל או מאפה שערבבו בו גם מעט חלב זה לא נורא - החשש העיקרי הוא מאנמיה אם יש יותר מדי צריכת חלב).

לדעתי אם היא רוצה לאכול ומסתדרת עם האוכל יפה - אל תגבילי אותה. היא יודעת מה טוב לה. ואפשר להמשיך עם ההנקה במקביל עוד הרבה הרבה זמן, זה לא סותר.

לגבי דברים לא בריאים שהסבתות נותנות - לא סתם כתוב בגמרא "הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו". את צריכה להיות המחליטה מה את מרשה ומה לא.

ההנקה פוחתת והולכת לצערי (אם כי יש דודה שמעודדת להפסיק ע"מ להוסיף עוד חמודים...). כך שהיא "חשופה" יותר מבעבר, אבל גם חזקה מבעבר. היא מוציאה המון אנרגיה ובודאי צריכה לאכול. היא עם מטרנה - אפשר להסתפק בבקבוקים??

בקיצור - אני בודקת השפעות של מאכלים וטיבם, אבל אולי היא צעירה מדי ועלי ממש להקפיד יותר?

נורא רציתי להתחיל בירקות אורגניים ולא הסתייע. אז באיזהשהוא מקום אני מיואשת מהמלחמות עם כל העולם ובעלו...

אולי צריך להיות סתם פשוטים ונורמליים כמו כולם, מבלי לדקדק בכלום ותאכל מה שיש ומה שבא ומתי שבא...

אוף...

אני רוצה "גורו" או "רב" לעניינים אלו. כולם כה סותרים, אז מי האחד?

יש אתר אמין?

בעיקר עגבניות, בגלל שאין להן ריסוס המגן עליהן מפני מזיקים הן מפתחות רעלנים שעלולים להיות מאד מסוכנים. 

מה עם לחם? אפשר לתת חתיכה של פרוסת לחם מלא (בלי גרעינים למיניהם), הם מתעסקים עם זה שעות... 

פירות או ירקות? אם היא כבר יושבת את יכולה לתת לה חתיכות קטנות, לא חייבים לטחון. 

בתיאבון!

מה ההבדל בין עגבניה אורגנית לרגילה?

טוב, אנחנו לא קונים שום דבר אורגני והיא ממילא אוכלת הכל אבל הכל. (בעיקר ניירות וניילונים...)

רק לחם?

זרקנו לה עצם וזה ממש מאכל אהוב. מתחת לשולחן כמו כלבלב קטן או הינדיק מהסיפור. פחחחחח.........

כתבתי גם פירות, ירקות... והסברתי גם למה עגבניות אורגניות זה לא טוב. חוצמזה שזה יקר ברמה לא הגיונית....
עצם??? אם יש לה שיניים תיזהרו כי אם היא תצליח לשבור את העצם ולאכול חתיכות מהעצם היא עלולה להיחתך. למה לא עוף?

נשמע לי מאד מוזר.

לא שאני אוכלת הכל אורגני אבל מה הקשר בין חוסר ריסוס לרעלנים? ריסוס זה נגד חרקים.

חוץ מזה מי קבע שהרעל של הריסוס הוא יותר טוב לגוף?

זה בדיוק מה שלא הבנתי.

כמו בן ראמים- הסבתות הזקנות אמרו לתת את העצם של הפולקע. נשמע מוזר, אבל זה צעצוע טעים - מלקקים, נוגסים, מוצצים, מנפנפים ומלכלכים את הסביבה...- נותן קצת משהו לגוף ובעיקר - מבחינתי - מעסיק בזמן שאנו אוכלים וזה יוצר קצת הפסקה...

בטח שהיא אכלה עוף - טחון, מרוסק, חתיכות קטנות. מרק עוף.

הילד לא שייך לבית החולים, לכן האם לא חטפה את הילד מבית החולים, כי אם לקחה אותו מבית החולים.

בכל כל היחס הזה של בתי החולים למטופלים (גם למבוגרים) כאילו הם אסירים היא בעיתית ביותר.

 

האם נכון או לא נכון לחייב את האמא לטיפול לבן שלה? אין לי משוג, זה תלוי כמובן בתנאים הספצייפים של המקרה

אם להביא דוגמא אחרת - ברור שאימא שילדה פג בשבוע 26 ותרצה להוציא אותו מבית החולים כדי לטפל בו בעצמה בבית, ברור שלא יאפשרו לה.

אבל למצבים כאלו, כאשר הורה מסרב לטיפול מציל חיים הכרחי לילדו, קיימת לבית החולים אפשרות לפנות לבית משפט שיוציא צו. זאת כמובן במידה ובית החולים מוכיח כי הטיפול נחוץ, בלעדיו מוות בטוח, ואיתו סיכויי החלמה גבוהים.

במצבי חירום מיידים קיימת גם אפשרות ל3 רופאים בכירים לחתום על הסכמה לטיפול (אופציה המשמשת בעיקר למצבי טראומה קשים בהם אין מי שיחתום על הסכמה)

בכל מקרה מצבים כאלו הם מצבים קיצוניים ויוצאי דופן, וברמה העקרונית לכל הורה הזכות להסכים או לסרב לטיפול רפואי לילדיו.

 

ואם כבר הנושא עלה - ראיתי לאחרונה הצעת חוק של אחד הח"כ (לצערי, לא זוכרת איזה) שרוצה להפוך את המצב הקיים. במקום שבית החולים יצטרך לפנות לבית משפט, שההורים יצטרכו לפנות לבית משפט במידה והם מסרבים לטיפול המוצע לילדם. איום ונורא, הצעת חוק שיש להלחם בה בכל מחיר

 

 

וכך או אחרת, המקרה הנ"ל הוא תעודת עניות למערכת הבריאות בישראל

באמת טרימינולוגיה מטופשת.

 

אם כי לגופו של ענין אי אפשר לדעת במה מדובר.

 

צריך הבנה טובה של המקרה כדי לדעת סיכוי וסיכון בכל אחד מהאופנים.

 

ובאמת התערבות כזו בהחלטת האם מצריכה אחוז וודאות גבוה.

 

 

 

שכותרת להודעה כזאת לא צריכה להיות "אם חטפה את בנה" "אם נאלצה להבריח את בנה מבית החולים" או משהו כזה

בדיוק כדי לבטא רעיון כמו שלך ביחס לכותרת כזאת...

אפילו בYNET היתה כתבה נורמלית ומאוזנת יותר.

"מקרה עגום" "הדרמה העצובה"...

לא מוזכר אפילו, שבעצם האם לא התנגדה לכל טיפול, הילד עבר (לפי מה שאני מבינה בהצלחה) ניתוח להסרת הגידול.

וכעת מבקשים להמשיך את הטיפול ע"י כימותרפיה ארוכה מאד כדי למנוע התפתחות תאים נוספים. ורק לזה היא סירבה.

 

לדעתי אם כל אדם בוגר יכול לוותר על טיפול שמוצע לו ולא לחתום על הסכמה לטיפולים כך צריך להיות גם עבור מישהו שיש עליו אפוטרופוס (שזו האם במקרה זה). האפוטרופוס רשאי לסרב ולא לקבל טיפול מסויים.

החלופה שבה הממסד,המדינה והרשויות יחליטו על גופו של האדם נשמעת רע מאד.

 

נראה שכל עניין ההסכמה לטיפולים שאנו חותמים עליהם בבתי"ח לא שווה כלום. בסופו של דבר לכאורה אין בעצם שום בחירה לאדם או להורה.

 

עצוב מאד שזה ככה.

הקדישו רגע לתפילה לבריאותו של מוישי, וכמובן שלא יקחו לה את הילד, ושלא יקחו לו את אמו, ושיתנו לה לבחור מה נכון לילדיה...

השופטת מאוד כעסה על הרצון של בית החולים לערב את הרווחה, והכרזת נזקקות כלל לא עמדה על הפרק מבחינתה ב"ה! הוחלט שמוישי יעבור בדיקה, ושהרב פירר יחליט על סמך התוצאות האם להמשיך את הטיפול בארץ או בארה"ב - בשבוע הבא. ב"ה!!!

מטילים על מישהו חיצוני להחליט בישביל האמא בעצם. למה?

ואם הרב יחליט בניגוד למה שההורים היו מעוניינים? בסופו של דבר הם האפוטרופוסים של הילד ולא הרב, למרות שיש לו המון ידע כמובן וכו'. הוא בטח מישהו שאפשר להתייעץ איתו ולהחשיב את דעתו אבל למה הוא זה שצריך לקחת אחריות כאן ולתת את ההחלטה האחרונה?

אבל היא במצב של "לקחת כל מה שנותנים"...

לצערי אכן פירר מאוד התרשם מדברי הצוות, וכנראה יסכים עמם.

בפני שרה עומדות כרגע שתי ברירות: או לעשות מה שהצוות אומר, או לאבד אפוטרופסות על הילד (מחמת שהוא "נזקק"... כמה נורא...).

אני מקווה שעוד יש תקווה. היא תנסה לערער.

או משהו כזה.

נעימות חסידיות בצלילים המותאמים לתינוקות.

מקסים.

לרכישה בגל פז (או משהו כזה...)

יש דיסקים של הרפיה  כמו של דוד זלר ז"ל או ציונה אחישנה או של כל מיני "חילונים" שעוסקים בדמיון מודרך - אפשר דרך הגוגל. יש נעימות של רוזנפלד. בעיקר שירי שבת.

יש את 12 הפסוקים של חב"ד וגם משניות בשת"ף. - שזה פסוקים ומשניות מולבשים על שירים ידועים.

צריכים יותר פרטים?

זו אימרה מקובלת שעושים בכך זכר ל"להשכיחם תורתך"..

 

ב. לצערנו, אי אפשר להכחיש שבחלק ממוסדות הלימוד במדינה - דווקא כשלומדים זה יותר "להשכיחם תורתך".. ה' ירחם.

 

ג. מסופקני אם יימצא המתיתיהו שירים את נס המרד נגד הסתדרות המורים (מילא היוונים, אבל ההסתדרות..)...

 

 

אבל מהממ"ד יש תקוה מסויימת. אולי תפני לר' אברהם ליפשיץ. הוא אידיאליסט.

אולי להרים נס מרד כלפי מי שלא נותן לעובדים שלו חופש בחנוכה??

 

[ואני כבר לא בלימודים.. אבל מתחלחלת מהמחשבה...]

אי אפשר לחגוג כשהולכים כל יום לבית הספר, זה מוריד לגמרי את תחושת החג (כן, חנוכה הוא חג!!). 

הדרישה צריכה להיות חופש בשאר המשק בימים אלו, לא לבטל חופשה לתלמידים (ולמורים...). 

ובלי קשר לחג, חנוכה מהווה פסק זמן בתאריך מושלם עבור תלמידים. נכנסים לשגרה של חודשיים, מאחרי סוכות עד חנוכה, הפסקה קצרה (סה"כ שבוע) לריענון ושיבה עם כוחות מחודשים עד פורים (שוב, חודשיים+). 

דווקא בלבטל את חופשת חנוכה יש מימד גדול ומסוכן יותר ב"להשכיחם תורתך", וד"ל...

http://www.toyli.co.il/prodList.asp?idCategory=23

קיבלנו אותו מסבתא שלנו ליום הולדת, שעות של הנאה לבן שלי. היא קנתה אותו מאחד שמוכר ציוד לגננות, אם את רוצה אני אוכל לברר איך מגיעים אליו. זה עלה לה אאל"ט 330. (האריזה הגדולה. הבנתי שאפשר גם לקנות חלקים).

לבדוק למשל מי אמר, מה ההכשרה שלו, על אילו מחקרים הוא מתבסס, לפזר את העמימות מאמירות סתמיות כמו "קשורה לבעיות פוריות" - אילו קשרים בדיוק? באילו דרכים נבדק אם מי רחצה יכולים לחדור ולהשפיע על המערכת החיסונית? מה החלופות? והאם מי שמפיץ את המידע במקרה משווק אחת מהן?

 

הידעתם?

ה- DHMO הינו חומר חסר צבע, חסר ריח וחסר טעם, אך מידי שנה הוא רוצח אין ספור אנשים. רוב המיתות נגרמות על ידי שאיפה מקרית של DHMO, אך סכנותיו של החומר אינן מסתיימות בכך. חשיפה ממושכת למצב המוצק של החומר, גורמת להרס רקמות. סימפטומים של הכנסה לגוף של DHMO יכולים לכלול הזעה מופרזת, השתנה, הרגשת נפיחות, בחילה, הקאה ורמת אלקטרוליטים לא מאוזנת בגוף. גמילת אנשים מהתלות ב-DHMO, פירושה מוות בטוח.

למרות הסכנות הנשקפות ממנו, השימושים בו תכופים ורבים

ממשלות בכל העולם מסרבות לאסור את הייצור, ההפצה או השימוש בכימיקל מזיק זה, הודות לחשיבותו לרווחת האוכלוסיה בעולם. למעשה, ציי העולם וארגונים צבאיים אחרים עורכים ניסויים ב- DHMO, מקצים מליוני דולרים במטרה לשלוט בו ולנצל אותו במצבים של לוחמה. מאות מתקני מחקר צבאיים מקבלים טונות של החומר דרך רשתות חלוקה תת-קרקעיות מתוחכמות. רבים מהארגונים אוגרים כמויות DHMO לשימוש מאוחר יותר.

 

למרות שאין פה אף שקר, עבור מי שלא שולט בכימייה ולא יודע לפענח את האותיות הלועזיות הקטע הזה הוא הטעיה (לפרטים: http://irrelevant.org.il/2008/06/11/951 ) כך גם בהרבה טקסטים אחרים בסגנון הזה שמופצים באימיילים ובפורומים.

שבה ציינת מקור.

טוב, אז אני ממליצה לקרוא את הספר מאוד בזהירות. למשל כשמצוין מחקר - כדאי לבדוק אם הכוונה במקרה לפוסט שהחוקר פרסם בבלוג שלו או לדבר שהתפרסם בכתב עת מקצועי (=עבר ביקורת ונמצא עומד בכללי מחקר מדעי). וכן הלאה.

משום שבדיוק כמו מזון הם מגיעים למחזור הדם שלנו.

כל חומר יכול לחדור דרך העור.

 

(צבע שיער, בושם, דיו, דאורדורנטים, וגם- מים)

 

לגבי אקונומיקה: כל דבר שמפיץ ריח וגורם לכאבי ראש, כנראה שהוא משהו שכדאי להמנע ממנו.

לפיו, זהו סימן לכך שהוא מפריע לתפקוד התאים, ואומנם אקונומיקה מחסלת את רוב החיידיקים

אך היא גם מחסלת את החיידקים הטובים שיש לנו במעי.

 

ולגבי הכותב: הכותב הוא רופא פנימי וקרדיולוג אמריקאי,

שבעברו שימש כמנהל רפואי שמתמחה בטיפול במחלות באמצעות ניקוי רעלים.

כיום הוא מנהל קליניקה פרטית ומכהן כמנהל המחלקה לרפואה אינטגרטיבית בניו- יורק.

 

 

בעד אקונומיקה.

רציתי רק להגיד שמשפט כמו "אקונומיקה קשורה לבעיות פוריות אצל הגברים והפרעת למידה והתנהגות אצל ילדים" הוא מעורפל וחסר משמעות בשביל רוב האנשים שיקראו אותו (חוץ מאלה שיש להם מספיק הכשרה ומספיק מוטיבציה לברר על מה בדיוק מדובר). "קשורה" - מה זה קשורה? איך היא קשורה? על ידי זה ששואפים אותה? ששותים אותה? שמשתמשים בה לרחיצת כלים שאח"כ אוכלים בהם? שמנקים בה אסלה פעם בהרבה זמן? טווח האפשרויות שמסתתר במשפט הזה הוא כל-כך רחב, שזה בעצם לא אומר כלום. כמו שהמשפט "DHMO קשור לגידולים סרטניים סופניים" הוא חסר משמעות.

למשל אם אני מחזיקה כוס זכוכית, הזכוכית יכולה להגיע למחזור הדם שלי?

לא נשמע לי...

אני די בטוחה שיש חומרים שיכולים לחדור דרך העור וחומרים שלא, ובשביל לדעת מה כן ומה לא - צריך מחקר.

אם אני טועה אשמח לתיקון.

 

הפלסטיק שנמצא למשל בנעלי הפלסטיק, כן יכול לחדור דרך העור, אם הוא יתחמם יתר המידה

ציטוט:"הפלסטיק שנמצא למשל בנעלי הפלסטיק, כן יכול לחדור דרך העור, אם הוא יתחמם יתר המידה"

כלומר - קודם תרגישי כויה, אח"כ אם לא תצליחי להוריד את הנעל (ח"ו) והיא תימס - הפלסטיק אכן יחדור לגוף, אבל לא דרך העור - כי זה כבר לא יהיה קיים בגלל דרגת הכוויה שתיווצר.

זה ממש משפט דומה למשפטי ה DHMO.

 

בדיוק כמו שפלסטיק שממנו שותים את המים,

ונמצא רק בחום השמש כבר פולט רעלים לתוך המים שאנחנו שותיפ

לא חייבים יותר מחום שמש רגיל

לא רק שיש הבדל באיכויות מים בין מדינות (ספר שהתחבר ע"י חוקר בארץ אחרת לא רלוונטי לארץ שלנו!) -גם באיזורים שונים פה בארץ יש איכויות מים שונות ביותר.

גם בין בתים עם מערכת צנרת ישנה\ חדשה \ פרמטרים אחרים- יש איכויות מים שונות

 

לכן לא נכון מדעית לפחד מאמירות שכתובות בספרים

צריך להוועץ עם מומחי מים וקומיים ולברר מידע מקומי על מדדי איכות המים אצלך.

 

 

 

עברתי מדירה חדשה לדירה יותר ישנה (בת 6) באותו אזור, הטעם של המים שונה לחלוטין.

 

אז לא להאשים רק את השני