פורום הורות (עמוד 327)

נראה לי מוזר.

יותר נשמע לי הגיוני פטריה, תבדקי גם אצלך, אם הוא יונק.

שווה בדיקת רופא.

זה קורה אצל תינוקות יונקים 

שיהיה לאות והיכר

וזה כמובן לא נקרא הרפס, אם לזה התכוונת..

כי זה עבר (אולי המוצץ עשה את זה)

ישתבח שמו

בגלל שהתחיל כשלפוחית חשבתי שזה הרפס

הספר החמוד/המתוק הזה ודומיהם..

אפשר בבודדיפ כ100 ש"ח, אפשר את הסידרה..

לשים לב, רוב הבימבות שמוצעות הן לא יציבות והילד עלול ליפול קדימה.

כדאי לחפש בימבה יחסית רחבה וארוכה ולבדוק יציבות.

אני בעד ספרים - ילדים אוהבים, מרגיל אותם להעסיק את עצמם בשקט, לא צריך לבדוק שהם לא נופלים/מרעישים לשכנים/דורסים מישהו...

מזל טוב!

חבל להשקיע בספרים המנויילנים היקרים שעולים מעל 100 ש"ח, כי בכל מקרה הם כבדים מדי לתינוק/לפעוט מכדי להרים ועלולים ליפול עליו. אפשר לקנות ספר קשיח (לא מנויילן) עם תמונות לפי משפחות מילים , ספר שעולה בבזאר שטראוס 30 ש"ח.

בימבה- אם קונים חובה לקנות בימבה יציבה, אחרת חבל על הכסף (כגון: little Tikes הירוקה שעולה בין 320-400!!! ונשארת לעבור לילדים הבאים. יש בימבה מוצלחת של OFRAT, יציבה וזולה בהרבה, מתחת ל-100 ש"ח, אבל פחות מתאימה לשמש כהליכון למתחילים).

מתאים לגיל הזה: "חיות קופצות", דלי צורות, מסלול עם כדורים (כמו מגלשה עם כדורים גדולים, יחסית שאי אפשר להכניס לפה). יש מרכזי פעילות עם שילוב של צורות, חיות קופצות ועוד אבל הם עולים יותר מאשר 2-3 פריטים בודדים אלו. צעצועים אלו יתאימו גם בהמשך, עד גיל 1.5

אין מה לעשות- הניילון על הדפים שומר עליהם.

וספר בלי זה הוא מאוד עדין!

אני מתחרטת על שלא השקענו עוד 30 שח על הספרים הגדולים כדי שיהיו מנויילנים וכרוכים מראש.

מה שלא היה כרוך- הולך לפח אחרי ילד-שניים.

הספרים נקרעים, נרטבים, מתקמטים....

ומה שעשוי טוב - נראה שהולך להישמר גם לנכדים...

"הספר הראשון שלי"

זה של חרדים, שתדעי (נגיד לא רואים את אמא...), אבל פה, מושקע, מנויילן מעולה ואיכותי.

מזכיר ברעיון את "תמונות מספרות" של פעם

מאוד מתאים לגיל שנה פלוס, אצלי הם אוהבים אותו עוד הרבה זמן....

מעסיק ומעניין

אסור לקנות ולעודד קיצוניות כזאת!

לא להיסף עם הקיצוניות.

הסיבה שלא רואים את האמא כי הספר הוא סביב  העולם של הילד.

החפצים שלו, החוויות שלו, הגינה, החלקה, לימוד התורה של אבא וכו'.

ספר מומלץ מאוד!! מאוד!!

המחיר שלו בערך 120 שקל אבל שווה כל שקל.
 

לקנות שולחן וכסאות קטנים- אני ממש נהנית מזה..

בימבה כמובן אין לה מתחרים.

דיסקים לילדים.

שטיח לילדים(עם ציורים/מסלולים..)

מנורה יפה לחדר ילדים.

משחקים שווים- קליקס, קפלה, דופלו- משמש מאד בהמשך..

תודה רבה!

הייתי מנסה לשפשף עם סינתבון.

זה לא סיפור יקר כמו שזה נשמע..אם המעילים עדיין טובים אז כדאי לנצל

לחנות או גמ"ח של יד שניה לא מוסרים בגדים שאינם ראויים לשימוש. זה הוגן ? אני ממש לא מבינה.

אפשר בהחלט למסור לתיקון. להחליף רוכסן ממש משתלם אם המעיל במצב טוב

זה בסדר בעיניי.

זה לא אמור לעלות מאוד יקר

רק החלק שסוגר (זה שמזיזים למעלה-למטה) או שהרוכסן עצמו, קרוע/שיניים שבורות וכו'?

אם זה רק החלק שסוגר, אפשר לקנות רק את החלק הזה וזה עולה שקלים בודדים (בקושי)

אם הרוכסן עצמו בעייתי, וצריך להחליף לגמרי את כל הרוכסן, זה קצת יותר מסובך, אבל עדין, אפשרי בהחלט לעשות את זה.

חוץ מזה שבהחלט אפשר למסור לגמ"ח יד שנייה. בהחלט לגיטימי לתת מעיל עם רוכסן קרוע שצריך החלפה. בגדים יד שניה לא אמורים להיות במצב חדש.

במעילים של הילדים שלי, זה הרבה יותר זול מלקנות חדשים.

ומתי כבר יתחילו לייצר מעילים עם רוכסנים טובים??????????

אין על הבגדים של פעם...

הבת שלי עם מעיל שכולנו לבשנו כילדים והוא ממש לא נראה כזה...

וזה אחרי ששנה שעברה החלפנו איזה 3 מעילים בגלל רוכסנים

אם הבעיה לא בשיניים,

בד"כ שווה להציץ על הברזל שסוגר:

שימי לב אם הוא עקום כך שאין מקום לשיניים להיכנס

או שהוא עקום כך שהרווח גדול מידי ואז הרוכסן לא נסגר

אם כך - קחי צבת או מספריים ונסי להרחיב את הסוגר/להקטין אותו.

ברוב הפעמים שניסיתי - זה עבד והרוכסן התחיל לעבוד.

אני התייעצתי עם כמה תופרות לגבי רוכסנים והמסקנה היתה לא משתלמת.

להפוך את האוכל ליותר אטרקטיבי לאכילה

היו לנו דודים שתמיד התעצבנו שהילדים שלהם לא אוכלים ירקות ואנחנו כן, והם תמיד הצטדקו שבכל ארוחה יש ירקות לאכול. אז אמא שלי ענתה לה: אבל הילדים גם רואים שאת אוכלת בכח כי זה בריא ולא מתוך הנאה....

חשוב באמת להפוך את זה לאוכל אטרקטיבי ועיקרי לכם כהורים ואני מאמינה שילדים קולטים את זה...

אני נגד שכנוע וכפיה- נראה לי שזה צריך לבוא מעצמם.

בדר"כ יש בגנים תקופה בשנה שהנושא הוא אוכל בריא ואז זה מאד מדרבן ועוזר להם להכנס לזה (אולי כדאי לדבר עם

הגננות)

בארוח שלה בפורום היא כתבה שילדים בישראל אוכלים בממוצע פי 3-4 חלבונים ממה שהם צריכים! כך שקשה לי להאמין שהילדים שלך באמת בחוסר חלבונים...

אני מאמינה שאם יש בבית אוכל בריא, ואין בו יותר מדי שטויות, הילד אוכל בסופו של דבר, מה שיש

אחותי גם ציינה שחשוב למען ההגינות להציע מבחר, ובאמת לתת מכל הלב לילד לבחור, ושילד במצב כזה יאזן את עצמו בסופו של דבר.

שואלת בתור מי שמקפידה על ארוחה בשרית פעם ביום...

שקודם מנסים את האופציה של גיוון האוכל.  למשל: ביצה או חביתה או חביתת-עין. לפעמים אוהבים סוג אחד ולא את הדומה לו.

אותו דבר: לא תפוח, אבל כן תפוז וכו'.

אבל לתחושתי עם הזמן: אם ילד לא אוכל משהו וכן אוכל משהו אחר - וזה לא שהוא זולל כל הזמן ממתקים - אז הוא "מרגיש" מה מתאים לו. ומה שלא טוב לו, הוא גם לא רוצה. אני לא חושב ש"במקרה" אחד רוצה דווקא מלפפון, והאחרת משהו אחר.

לכן, צריך להציע מידי פעם מבחר - דברים גם משתנים עם הזמן - ולא לדאוג מידי.

וככלל, ילדים צורכים פחמימות כי הם גם מוציאים הרבה אנרגיה.

אם רואים שזה נהיה קיצוני - אפשר לפנות לדיאטנית ילדים.

שילדים אוכלים עם העיניים ושצריך לתת דוגמא אישית.

תמיד אבל יש את העקשניים ביותר שסותים מהתקן וגורמים לנו לדאגה מוגברת ושיערות לבנות בטרם עת.

 (לי אישית יש אחת כזאת) לכן החלטתי לקחת יוזמה ולא לחכות למזל פשוט התחלתי לתת לה תוסף של סולגאר שיעזור לה להשלים את כל מה שלא נכנס לפה (מולטי ויטמין לילדים).

במקביל אני עדיין מנסה לנסות כל מיני מנות חדשות בתקווה שהיא תתפתה

לגבי פירות-להכין עוגת פירות, אני מכינה "לחם חלבי" - אם תרצי אכתוב את המתכון. הוא טעים, בריא, ואפשר לדחוס לתוכו פירות כמו בננה מעוכה או תפו"ע ואגס מגוררים.

אה, וזה גם פחמימה

מה לגבי מיץ פירות? את יכולה לקרוא לזה מילקשייק או באיזה שם מגניב אחר

עוף-מה עם קציצות? רוטב בולונז? קובות בתוך המרק?

גבינה-פיצה? אם כן, אפשר לפזר מעל הפיצה גבינות כמו בולגרית..

תוסיפי כל פעם לתפריט משהו אחד. שינוי אחד בשבוע-שבועיים. תראי איך הם מגיבים.

תקפידי שהשינוי יהיה "בתחפושת".

בהצלחה

בספר של הפסיכולוג האמריקאי ד"ר צ'יילדיני כתוב שאפשר בנקל להרגיל ילד לעשות משהו או לא לעשות משהו (למשל, לא לפחד מכלבים), אם מראים לו ילדים אחרים שמתנהגים בהתאם. תחפשו ביוטיוב קליפים שבהם נראים ילדים אוכלים פירות וירקות.

אכילה בריאה לא לומדים בבהיה מול המסך

לומדים מאינטגראציה חברתית אמיתית עם ילדים אחרים

לכו לגינה עם הילדים של השכנה- ותחלקו לכולם פלחים של תפוז

גם הילדים שלך ירצו לטעום...

לכו לבית של הדודים- תתנו לילד להתנסות ב"ירקות של  הדודה"

לפעמים האוכל של השכנים טעים יותר... לפעמים באמת יש משהוא שהאחרת עושה- שתופס יותר לילד שלך- שכדאי לך ללמוד ממנה

שלום תכלת שמיים
לאחרונה הוצאנו לאור ספר חדש לילדים, שבין שאר המסרים שלו, הוא גם מעודד אכילת פירות.
שם הספר הוא "תוליק ועץ התפוחים" וניתן לקרוא עליו כתבה כאן באתר במדור ביקורת ספרים.

בהצלחה
 

הילדים שלנו מאד אוהבים את הספר, וכל כמה שעות שואלים: "אמא, אפשר תפוח...?"

קודם כל לבדוק את הנושא של רגישות תחושתית

יש ילדים שלא סובלים "חתיכות" באוכל או סיבים או "אוכל מעורבב" או "דברים עם רוטב"

ואז הרבה דברים לא נעים להם בפה לאכול

(יש לי אחד כזה, כתינוק - בטטה עשתה לו להקיא בגלל הסיבים הקטנטנים שלה)

הוא יאכל בכיף יוגורט תות, אבל לא עם חתיכות, רק במרקם חלק

במצב כזה אפשר לנסות מיצים, או שייקים אבל ממש חלקים.

מיץ תפוזים וכאלה - פעם הייתי חייבת לסנן לו, היום כבר לא

גם פסטה הוא היה אוכל רק עם מלח, מקסימום שמן זית, והיום כבר אוהב עם רוטב (הוא בן 9.5)

עוף - אולי בצורת קציצות? או פשטידה עם הרבה ירקות מגוררים וקצת הודו טחון?

(יש ילדים שפשוט לא אוהבים עוף, מה לעשות?)

דברי חלב - האמת, בחורף זה ממש טוב לה לא לאכול, מגביר ליחה, שיעול וכאבי גרון

סידן יש הרבה בטחינה, במיוחד מלאה, ובאגוזים ושקדים, גם באבוקדו

ביצים - אולי חביתת עין? שקשוקה? מקושקשת? לחם מטוגן? ביצה קשה?

אז אחד הטריקים שעבד אצלנו וציינו אותו כבר -

לחתוך פירות/ירקות בקופסא ולהוציא לגינה, השכנים בטח יבואו ואז אולי גם הילדים שלנו...

כשיוצאים לטיול - לקחת פירות - יש ילדים שאוהבים חתוך, יש שדווקא שלם, עם קליפה/בלי,

לראות מה שלך מעדיפים, מעורבבים עם אחרים/שלא ייגעו באחרים...

לא להתייאש ומידי פעם להוסיף פרי או ירק אחד.

אומרים להן, בשמחה, שהיה לה תינוק בבטן, והגיע הזמן שלו שיצא, והיא הלכה ללדת אותו. הקב"ה החליט שהנשמה שלו צריכה להגיע לעולם, וזו שמחה גדולה. דברים כפשוטם.

אל תשדרי להן שהן חוו "טראומה".. הן חוו אירוע מאד משמח...

לא מתאים להגיד ככה.

הכל תלוי במי שאומר ואיך אומר.

דברים כאלה ניתנים להיאמר באוירה הכי צנועה שבעולם.

ולהיפך - צריך להיזהר מלספר בדיות. ממתי אומרים לילדים שאמא הלכה להביא את הילד מבי"ח? הן לא רואות שאמא היתה לפני כן מאד שמנה?..

אם אינך רוצה להיכנס לעוד פרטים, תגידי כמו שכתבתי, ותוסיפי עוד על כמה שזה משמח שיש תינוק חדש וכו', ומרכז הכובד יהיה באופן טבעי על הצד ה"ערכי".

וכעת אני רואה את מה שכתבת לד.

לא יודעת מה עושים בחוג שלכם, אבל עוד שנתיים פחות או יותר בתך תהיה בשלב בו היא תצטרך תשובות על כל המשתנה בגופה, ואם אמא לא תהיה פתוחה לדבר איתה ולהסביר לה [שוב, כמו שאמרתי, במילים הכי פשוטות וצנועות, הם לא מחפשים יותר מזה] אז מי כן? ואז משיגים את המידע ממקומות לא ראויים וחבל.

וזה מתחיל בדברים הקטנים האלה, שלדעתי הם כ"כ פשוטים ויפים שחבל להרוס עם בדיות.. [חוץ מזה שזה באמת לא מתקבל] 

לא משנה באיזה חוג אתם, היום הילדים מגלים דברים 

שלא היינו רוצים שנדע. מה לעשות, ככה זה, לכן עדיף 

שהם ישמעו את הדברים מאיתנו בצורה צנועה וספוגה

יראת שמים מאשר דרך חברה ששמעה מחברה שהדוד החילוני

שלה אמר לה ש...

גם אם לא כ"כ מקובל לדבר על זה- הם לא ראו את הבטן שלה? הן לא רואות סביבן נשים בהריון? זו פעם ראשונה שלהן שפגשו מישהי שהיתה לפני לידה ואח"כ שמעו שהיא ילדה? 

ככל שמתייחסים בטבעיות ונורמליות לדברים האלו כך הם יתקבלו.

נראה לי ממש לא מוקדם (אפילו קצת מאוחר לדעתי האישית...) לספר שהתינוק מתפתח ב"ה בבטן של האמא

ואחרי 9 חודשים יש צירי לידה שהאשה מרגישה אותם לוחצים ואז התינוק נולד ויוצא מפתח מיוחד שה' ברא. ובד"כ הולכים לבי"ח חולים באותו הזמן.

מה הן לא למדו ספר בראשית? הולדת האבות\עשיו ויעקב\בני יעקב\משה וכו'?

שבדרך כלל את הילדים לא בדיוק מענין "איך".

אם אומרים להם שהוא "יוצא מהבטן", הם סומכים על המבוגרים שהם יודעים מה הם אומרים.

רוב הבעיות - זה בראש של המבוגרים...

[כמובן, זה לא אומר שצריך חלילה להקצין לצד השני, של ה"רחוב" שהכל "גלוי וידוע" ומחריבים את מושג הבושה, הצניעות, העדינות וכו']

ל 'יוצא מהבטן של אמא'

'אבל אמא איך?'

'לאמא יש פתח מיוחד שה' פותח כשהתינוק צריך להיוולד'

'אמא איזה פתח? איפה זה? מה זה?'

בעקבות גילם הצעיר שלבני, השיחה מסתיימת בשלב זה, ב' אל תדאג עד שתהיה אבא אתה כבר תדע'...

ואני חושבת שלשקר ולומר שהתקשרו מבי"ח להודיע שהתינוק נמצא, זה דבר נורא.

קודם כל זה מערער את האמון בך. כשהן תדענה את האמת, והן תדענה בע"ה. הן ללא ספק תזכורנה את השקר שסיפרת להן.

דבר שני, אלו עובדות החיים, זה לא משהו לא צנוע שתינוק נולד מאמא שלו! להיפך! 'מבשרי אחזה אלוקים' אפשר לספר איזה נס זה! להאדיר את שם ה', וכמובן בלי להוסיף פרטים מיותרים, שגם לדעתי בגיל הזה עדיין מוקדם מדי להתמודד עימם.

אבל עוד מעט.. היא כבר תתבגר הגדולה שלך, בהתאם יופיעו אצלה סימני הבגרות וגם השאלות... כדאי לך להתחיל לחשוב הלאה...

ולא אמרתי שאף פעם לא שואלים מעבר,

אלא להמחיש מה בין ה"ראש" של המבוגרים לזה של הקטנים, לפעמים..

הרבה פעמים אנחנו מפרשים את השאלות של הילדים לפי הרמה שלנו. לפני שעונים צריך לוודא שהבנו את  כוונתם:

"אמא, איך תינוק יוצא מהבטן?"

אמא מתחילה להסביר הסבר ארוך ומפורט...

"לא, אמא, איך תינוק יוצא מהבטן של אמא- עם בגדים או בלי בגדים?..."

אבל כמובן לומר את האמת ורק אותה

את הלידה הרביעית שלי ילדתי בניתוח. לפני שבעלי הביא את הילדים הוא טרח להסביר להם שאסור לקפוץ על אמא כיוון שיש לה חתך בבטן. למזלי היה לו את הרגישות להוסיף ולהגיד לילדים שהם יצאו מפתח שהקב"ה ברא בגוף של אמא. האמירה הזו היתה מאוד חשובה עבור ביתי הגדולה שהיתה אז בת שש, כיוון שהיא מאוד רגישה והיה לה קשה אם היא היתה מבינה שגם היא כ"כ הכאיבה לאמא. כמובן שהיא שאלה אותי איפה הפתח ולא ראיתי בעיה לומר לה, זה חלק מהגוף שלננו כנשים (וילדות) ולא צריך להסתיר אותו.

בדר"כ הילדים מקבלים את האמירות האמיתיות והפשוטות ולא מנסים לחקור מעבר.

את תחליטי מראש שאת מאד רוצה ותשתדלי שיהיה בסדר,

ואז דווקא בגלל הרצון החזק לא "להסתבך" - תוכלי להגיע לכך בצורה טובה.

אחרי הכל, גם זה סוג של "בין אדם לחבירו" - בגוון מיוחד לבית - ובין אדם לחבירו את רואה וגם יכולה לבנות בצורה טובה כבר מעכשיו.

וגם כאלה שגדלים "רגיל" לגמרי, אינם רואים חלק גדול מחיי הנישואין, והם לומדים "תוך כדי הילוך". העיקר - לעבוד על המידות, ההתחשבות, האיכפתיות, ההקשבה, ההתענינות בזולת.

כך שאת יכולה להפוך את ה"דאגה" למנוף חיובי..

אמא ל5,

חיים בשמחה ובעבודה על השבחת הזוגיות באופן מתמיד.

נכון שדוגמה לחיי זוגיות בריאים תורמת ה-מ-ו-ן, אבל לןמודעות, לפתיחות ולשיתוף הפעולה של בן הזוג יש השפעה משמעותית לו פחות.

עבודת המידות- זו כל התורה כולה.

לאשתי עזרה מאוד הדוגמה שהיא קיבלה מהמשפחה המאמצת שלה בשירות הלאומי. (שאגב, עד היום אנחנו בקשר טוב איתם) אז לראשונה היא ראתה מקרוב זוג שחיים בצורה בריאה וטובה.

והרצון המסוים ל"פיצוי" מוליד לפעמים הרבה טוב..

הרב לאו שליט"א הגיע יתום לארץ, וחותנו המיועד שאל אותו על ההשפעה, כפי שהוא מספר בספרו...

הקים משפחה חמה ויפה מאד..

ה' ישמחכם תמיד. אך טוב וחסד.

שאלה כל כך נכונה. בדיוק השאלה שהעסיקה גם אותי בצעירותי.

כיום  ב"ה אמא ל4. ב"ה בעל נפלא ילדים נפלאים והמון המון המון עבודה...

נכון, לא ראינו דוגמא אישית אך אין ספק שיש בנו כח רצון אדיר שיראה אחרת לחלוטין.

המשיכי להתקדם ולעבוד על מידותייך ובעז"ה תימצאי את המתאים לך ביותר ותיבני בית לתפארת.

מאחלת המון הצלחה וכח בהמשך הדרך.

רק טוב!!

אבל זוגיות בריאה לא ראיתי אצל ההורים שלי (לא זכורה לי ולו פעם אחת שהם דיברו ביניהם- מעבר ל"תעביר את המלח")

לא מזמן דנתי בנושא עם חברה, שגם אצלה המצב בית היה על הפנים (כשהיא היתה ילדה אמא שלה באה לישון איתה בחדר, במקום עם האב).

שתינו הסכמנו שבאיזשהו מקום, דפוסי ההתנהגות שראינו אצל ההורים שלנו משפיעים עלינו- אבל אם יש מודעות, ורצון אמיתי שיהיה אחרת, אפשר לצאת מזה, ו"להמציא את הגלגל" בעצמנו (כלומר, לגלות לבד מהם הדברים שמטפחים זוגיות).

חוץ מזה- להורים של בעלי יש זוגיות באמת מדהימה, ואין ספק שזה מקל).

דווקא את תהיי יותר עם יד על הדופק. יותר תשקיעי כי את יודעת לאן אפשר ליפול.

אתם שומרים בבית בקבוקים למים? אני אוהבת שיש בבית שני בקבוקים גדולים בשימוש פעיל (מתמלאים ומתרוקנים כל יום, ואפילו יותר מפעם ביום) ועוד שניים-שלושה בקבוקים מאוחסנים למקרה הצורך. הבעיה שלי היא שאני רוצה לאחסן את הבקבוקים הנ"ל כשהם יבשים לגמרי, ואני פשוט לא מצליחה להגיע לזה! אני שומרת אותם הפוכים (מוטים באלכסון) יומיים-שלושה ואפילו יותר, על מייבש הכלים או על מגבת, זה תופס לי המון מקום כי השיש שלי קטנטן, והם פשוט לא מתייבשים! תמיד נשארות טיפות קטנות כאלה, מעצבנות. בסוף אני מתייאשת ומאחסנת ככה, ואחר-כך יש לבקבוק ריח רע.

מה עושים? יש פתרון?

מאחוסנים הפוך, ואת ההפקקים במקום מוגדר

ככה לא צריך לחכות המון עד שהם מתייבשים, והם לא נהיים מסריחים

כמו שכתבתי, אין לי הרבה משטחים פתוחים בבית, ואני מחזיקה את הבקבוקים במקום סגור. אז זה שהם פתוחים יעזור?

עדיף לא לאחסן אותם סגורים. וכן כל קופסאות הפלסטיק. כמו שנאמר פה- לשמור את הפקקים באיזה סלסלה קטנה

כשהם טיפה ניתלים על פינת השיש המוגבהת,  ובחלקם האחר מונחים על השיש עצמו.

כלומר בצורה כזו שהבקבוק יהיה עם פתח איוורור כלשהו ומצד אחר- מונח לגמרי על המשטח

מנטרל את הריח.

ולאחסן פתוח במקום סגור.

חפשי מקום יבש בבית.

גם ככה לא שותים מי ברז. לפני 3 חודשים הצטרפנו למי עדן היה להם (לדעתי עדיין יש) מבצע משתלם ובעלי החליט שדי הגיע הזמן, לפעמים יוצאים לנו מים חומים מהברז (כמו חלודה) ולי נמאס לקחת את הסיכון שאנחנו מסכנים את הבריאות שלנו ושל הילדים.

כשהחברה מאחסנת אותם ומובילה אותם, הם לפעמים נמצאים בחום קצת גבוה

וזה משחרר חומרים רעילים מהבקבוק אל המים...

עכשיו אני מתלבטת אם לעבור לפילטר שמוציא ממש הכל מהמים, כי המים כאן מופלרים (מוסיפים להם תרכובת פלואור) וזה נורא מרגיז אותי

מי שהתקין ומחליף לנו (פעם בשנה) את הפילטר מגיע מנווה צוף, אבל עובד בכל הארץ.

מה שאת מקבלת בשיטת "אוסמוזה הפוכה" זה למעשה מים מזוקקים: H2O בלבד.

על זה אני חושבת עכשיו, אם לעשות. הספק שלנו עושה גם את זה.

ההתלבטות שלי היא כי זו שיטה שמאבדים בה מים (אבל אפשר להפנות אותם להשקיה לחצר, אם זה בית פרטי), ושהמים חסרים גם מינרלים (אבל יש מינרלים גם באוכל, כנראה שמספיק).

אשמח להסבר מעמיק, כי כבר זמן מה שאני מנסה להבין מה בדייוק מפריע לי-

פלואור- מה חשיבותו? והאם כל כך הכרחי?

ומדוע מוסיפים אותו דווקא למים?

ומה לגבי משחות שיניים?

עשיתי ממך מיני גוגל אבל מרגיש לי שיש לך תשובות.

ואפשר באישי כדי לא לנצל"ש

תודה!

הנה סרטון של 6 דקות מאת רופא שיניים אמריקני, למתחילים

http://irrelevant.org.il/2009/06/04/910

חיילים רבים בשנים האחרונות בעיות התיבשות ובעיות בכליות. כשחקרו את העניין גילו שהחיילים שהתרגלו למים מינרלים בחיים שלפני הגיוס בעיקר לסוג אחד הגוף שלהם לא ידע לסנן ולהתייחס למים שונים.

ובכלל אז כדאי לא לקנות ירקות, פירות, עופות, בקר  וכל דבר מן הטבע שמצריך גידול עם מים כי לא משקים את העגבניות עם מים מינרלים....

החלק הראשון של ההודעה שלך נראה רציני והחלק השני לא.

אז אם התכוונת ברצינות, אז מה אתה חושב שכן כדאי לאכול?

ואם היית ציני, אז תזהר לא להצטנן...

אם זכור לי נכון ישנו ספר שנקרא הונאת הפלואוריד

מעבר לכך- אם אני זוכרת נכון, יש גם רצף של סרטונים ביוטיוב שנקראים הונאת הפלואור. מומלץ..

בקצרה:

לעניין השיניים: העששת ירדה בעולם גם בארצות בלי הפלואור במים.

לעניין הנזקים: מצאו בסין כי הפלואור מקטין את האיי קיו של הילדים עד 30 אחוז. הוא קשור להפרעות קשב, התנהגות בלתי צפויה, פוגע בחוזק העצם, מעודד סרטן עצם ותת פעילות בלוטת התריס, פגיעה במערכת החיסון וכו'.

ד"ר אלי רוהולם- רופא דני בן לבחור דני ואמא יהודיה, חקר את נושא מחצבי הפלואור והגיע למסקנה שהוא פוגע בדרכי הנשימה, בעיקר ב-ריאות, בעצמות, במוח, גורם לבעיות נפשיות, דלקות עור, פוגע במערכת העיכול וכו'.

לסיכום: כדאי להתקין בבית מסנני אוסמוזה הפוכה

ולקנות משחות שינים ללא פלואוריד 

כדוגמת זו:

http://www.vitaminglobal.co.il/plant-gel-toothpaste-75ml-weleda-p-415-c-49_51.html

קניתי לבת שלי משחת שיניים לילדים של החברה הזו, והתברר שהרבנות הורידו להם את ההכשר.

בזמנו בדקתי את העניין

http://irrelevant.org.il/2009/06/04/910

במים החמים שיוצאים מהברז אני משתמשת רק לשטיפת כלים - מקווה שזה לא בעייתי.

אז כדאי להתייעץ עם איש מקצוע, אבל כשאחי היה קטן והיה עושה את זה,

אימי הייתה מורחת לו לכה מרה מיוחדת בשביל זה על הציפורניים, אולי יש כזה גם היום...

מצד שני הוא עד היום לא זנח את העניין לגמרי. (בן 35)

אז זה היה יכול להיות תסמונת הילדה שמכינה סיבה לא ללכת מחר... (והיא מרגישה באמת..)

אם הגרון נקי - לא יודע מה זה יכול להיות (אגב, לפעמים ילדים באמת מרגישים בערב, לפני שהולכים לישון, מיחושים שבשאר היום מדחיקים אותם בגלל התעסוקה).

דרך אגב, יש איזה "פינוק" שילד עם כאב גרון מקבל אצלכם?..

ומזיעה בעקבות זאת, ואז כשנהיה ערב וקצת קריר, הגרון קצת כואב, כאבים לא של דלקת אלא של רגישות, אם את מבינה למה אני מתכונת.

לי לדוג' יש הרבה פע' רגישות בגרון בתקופת החורף.

היה לי הרבה פעמים סטרפ' בגרון, כך שאני מכירה את ההבדל בין השניים. זה כאב של התקררות כזאת...

מקוה שהצלחתי להסביר... אבל אם היא רצה ומשחקת בחוץ...  זה נשמע שזה זה.

שכאב גרון נוצר מלחץ.

אצלנו בבית נבבדק והוכח כנכון מאוד.

את יכולה לבדוק אם בשעות אלו היא מרגישה תכונה יוטצאת מן הכלל, דרישות שקשה לה לעמוד בהן או מסובך לה, או עייפות מוגברת.

תה חמים וכפית דבש תמיד יוכלו להקל.

רפואה שלימה!

גם לי יש 

זה וירוס שמסתובב אולי?

האמת שלא לקחתי אותה בכלל לרופא, כי אני מניחה שזה לא חיידק (כמוך ירושלמית אני זוכרת היטב כאב של סטרפ'!). הילדה הזו יודעת להיות חולה כמו שצריך: מעלה חום, ומרגישה רע כמה ימים, ככה שאם חלילה היה לה חיידק, אין ספק שהיינו רואים יותר סימני מחלה.

אני נוטה לבדוק קודם כל שילוב של השתוללות ערב בחוץ עם לחץ ערב בבית... באמת אנסה להציע לה כוס תה כשהיא מתלוננת, כדי לטפל הן ברגישות מהשתוללות, והן ברגישות מאווירה לחוצה! תודה על התמיכה והרעיונות היפים! אעדכן איך זה הולך!

לא יודעת למה זה מופיע דווקא בערב, אין לי מושג.

עשיתי משטח גרון לפני שבועיים ויצא שלילי.

זה לא אומר שכואב לה רק בערב.

כל היום היא עסוקה מכדי לשים לב, או מדברת הרבה ואז בערב היא מרגישה יותר כאב.

האמת שגם אני כבר יותר משבוע עם כאב גרון שלא נובע מחיידק אלא מהתקררות או מה שזה לא יהיה.

והיו לילות שגם לא ישנתי בגלל זה כי כשנשכבים מתחילים להחנק ולהשתעל מיובש. וביום זה בקושי מפריע לי.

אבל אם היא מתלוננת ממש הרבה ימים הייתי בודקת אם היא צריכה קצת צומי...

גם אם לא תמצאי פה בארץ מסגרת שמתאימה לה מייד -

את תדעי מה הצרכים של הילדה שלך, מה החוזקות שלה- ומה הקשיים שלה

ותוכלי כאמא למצוא לה פיתרון

למחוננים יש צרכים של חינוך מיוחד- לפעמים לא פחות מלילדי חנ"מ אחרים....

במיוחד צריך לשמור עליהם שלא יפתחו  תכונות למידה שליליות

אבל אפשר גם לפתח אותם בחיים- ולדאוג שלא ישעמם להם....

ייתכן שדווקא איפה שתהיי בחו"ל- יהיה יותר מודעות ומסגרת לילדה במצב שלך, מאשר פה בארץ

זה כיף בטירוף והיא תוכל להמשיך כשתחזרו

רק מחכים למבחן האזורי, שאמור להיות די קשה.

לאור המלצותיכן כבר החלטנו שהיא אכן תיבחן, אבל אמרתי לה שלא תצטער יותר מדי אם לא תהיה בין הבודדות שנבחרות, כי ממילא לא נהיה כאן בשנה/שנתיים הבאות.

כך נראה לנו.

בהצלחה!

זה באנשים מספרים על עצמם 1. תודה רבה. קוראים לסיפור "ללוות מורה"

של חווה רוזנברג, על אותו רעיון אבל סיפור ארוך... ספר שלם

שבעקרון ככל שהשיניים יוצאות יותר מאוחר- זה יותר טוב ויותר בריא לשמירה על השיניים לכל החיים.

הכללים של הרופאים הם שאם עד גיל שנה לא מתחילה לבקוע שום שן, יש ללכת לביקורת אצל רופא שיניים לוודא שאכן מדובר בסתם עיכוב בצמיחה ולא בעיה אמיתית שלא מאפשרת צמיחת שיניים.

לא הייתי נחלצת, אך כן קובעת תור לרופא שיניים המתמחה בילדים.

אצלי לכולם לא היו שיניים עד גיל שנה וארבעה חודשים (בערך). זה גנטי. וזה אומר גם שיניים יותר חזקות, שאם לא מצחצחים פה ושפ - הן עדיין עמידות.

אמנם רופא הילדים (או אחות טיפת חלב, לא זוכרת) עשה לי קצת "פרצופים", אבל אחרי שסיפרתי שלאמא שלי נפלה שן

חלב בגיל 40-כבר כולם נרגעים...

זה אמנם לא הנורמה-אבל זה קיים.לא הלכתי לרופא שיניים עם אף אחד (גם לא הציעו לי את האופציה הזו אף פעם).

זה לא מחייב שיניים  טובות, יפות או בריאות יותר.

כמעט ולא כאבו את הצמיחה, אני לא כאבתי מנשיכות בהנקה,

(אבל טיפולים אצל רופא  שיניים יש בשפע והם  כן כואבים )

קודם כל - אף פעם לא צריך להלחץ. גם אם צריך לבדוק, אז לא בלחץ....

לבן שלי יצאה שן ראשונה בגיל שנה וארבעה חודשים. כבר צחקנו נקנה לו מתנה לגיל שנתיים שיניים תותבות...

השינים מצחו מאוחר יותר, נפלו מאוחר יותר והיום, בגיל כמעט 16, עדין יש לו שיניים שצומחות....

בהצלחה!

הבת הבכורה שלי הוציאה שיניים בגיל שנה ו7 חודשים...טוחנת !!! אז לא להתרגש..

וגם שרציתי ללכת לרופא שיניים אמרו לי "אין שיניים אין לך מה להגיע-רופא שיניים מטפל רק בשיניים"...

והבת השניה הוציאה בגיל שנה ו5 חודשים..

והן בריאות וחזקות!!!

בהצלחה

ככל ששיניים בוקעות מאוחר יותר- הן יותר חזקות, ויש הרבה פחות סיכויים שהוא יצטרך לבקר אצל רופאי שיניים במהלך חייו.

במשפחה שלי מגיל 4 חודשים בקעו שיניים ואני עדיין סובלת..

 ואצל בעלי מגיל שנה+ ואין לו אפילו סתימה..

הוא סטטסטי

כלומר, לא עצם העובדה שהשיניים צומחות מאוחרת עושה אותן חזקות, אלא שבאופן סטטיסטי מי שהשיניים צמחו לו מאוחר הן גם יהיה חזקות יותר.

ובמילים אחרות - מי שהשיניים צמחו לו מאוחר, סיכוי טוב יותר שהן גם יהיו חזקות יותר

אבל, אכן, מאחר וזה רק סטטיסטי זה לא מחייב.

בסוף זה יגדל! אין צורך לדאוג!

שהן לא צמחו להם מגיל 0

בגן צמחו רק 10 שיניים... זה לא צחוק, זה ממש רציני -צריך לבדוק את זה.

שאם עדיין לא צומח כלום עד גיל שנה וחצי

ללכת לעשות צילום פנורמי לראות שהכל תקין.

ובדיוק בשנה וחצי התחילו לצמוח 

והכל רק בלי שיניים.

בגיל שנה וחצי הלכנו לרופא (ילדים) שבדק את החניכיים ואמר- השיניים פה...

מה שכן היינו צריכים ללמד ללעוס ולטחון עם השיניים  כי בלי היו משתמשים בחניכיים ובולעים אוכל פחות לעוס

יש ילדים כאלה. לפעמים זה חוסר ביטחון עצמי.

לכל גן יש פסיכולוג של המועצה/ עיריה אם את רוצה תבקשי מהגננת להתייעץ איתו.

הוא יכול גם לבוא לגן ולצפות בילדה.

בהצלחה. זה יכול גם לעבור לבד לדעתי, אבל חבל על שנות ילדותה.

אם זאת שנה ראשונה- הייתי מחכה עוד קצת, אולי זה סתם קשיי התאקלמות.

וכדאי גם לשאול אותה - אולי זה כלל לא מפריע לה.... קשה לדעת אם זה "יתר" או לא...

בכל מקרה, נראה לי שבתור שלב א' בגיל הזה לפני הפסיכולוג,

עדיף לשלוח לחוג בתחום שהיא אוהבת (התעמלות, ציור, ריקוד וכו')

כשאת יודעת כשהמורה נותנת המון ביטחון ויחס אישי.

ואולי כדאי לשוחח בנחת עם הגננת (אם את סומכת על המקצועיות שלה) למה הפנתה דווקא לקלינאית תקשורת, מה בדיוק היא רואה וכו'... אולי תהיה לך תמונה טובה יותר.

מדברת.

על פניו לפי תיאור הגננת נצפית התנהגות תקינה, התנהלות עפ"י הכללים אין בעיות במעברים, זרימה או חוסר קשב. לי חסר מידע- האם הילדה מכירה חלק מהילדים? האם היא חדשה בגן, בסביבה, בעיר, בשכונה... את מי היא אוהבת?

ביישנות והסתגלות היא טבעית. יש ילדים יותר רגישים. אני חושבת שלך ולגננת יש תפקיד משותף- לעזור לחמודה להסתגל וליצור קשרים עם חברים. הגננת יכולה במסגרת הגן להצמיד אותה לילדים (בנים או בנות ) לפי רצון הילדה. חשוב לשוחח עם הילדה ולקבל ממנה מידע.

ולך כאמא הייתי ממליצה להשקיע בשבועות הקרובים- לא בלחץ ולא באינטנסיביות לקרב את הילדה לחברים מהגן אחרי הצהריים. להזמין חברים, ללכת לחברים. ליצור אצלה את הבטחון העצמי ואת המקום שלה בקבוצת הגיל.

אם בשבועות הקרובים אין שינוי, אכן יש מקום להתייעץ עם פסיכולוג הגן והגננת שנית ולשקול המשך התערבות או טיפול.

הבת שלי בשנתה הראשונה בגן, ילדה שובבה אנרגטית, פטפטנית- בקושי דיברה בגן, רק מה שחייבת. לקראת סוף שנה העלנו אפשרות לאבחון רגשי וכו'וכו' ואני העלתי את העניין כי היה נראה לי מוזר שבמעון ובבית היא כל הנ"ל ובגן לא.. אבל, עד שזזתי ,פתאום בחודש האחרון של השנה היא נפתחה.

והשנה גן חדש, צוות חדש- בלי שום בעיה.. כבר ההיפריות בולטת בשטח...

בהצלחה!!

אפשר להציע לגננת פשוט לנסות קצת יותר להתקרב אליה, בעדינות והדרגה. שתרגיש נוח יותר.

אני מניח שמן הסתם זה גן חדש עבורה.

כמו כן, להציע לה להזמין מישהי מהגן שהיא רוצה שתהיה חברה שלה, אח"כ עוד אחת..

כמו כן, להגיד לילדה שלא תדאג, שזה בגלל שהיא עדיין לא כ"כ מכירה, ותוך כמה זמן בעז"ה יהיו לה חברים בגן, כמו החברות שמגיעות הביתה והיא תרגיש נוח גם איתן וגם עם הגננות (זה טוב בשביל ה"רציונאל", שלא ייקבע לה בראש כאילו היא לא מסתדרת שם. שתבין שזה זמני ולמה).

ויש להניח שתוך זמן-מה העניינים יסתדרו, בעז"ה.

תעקבו, בלי לחץ.

עבדתי במעון שנה שעברה עם שכבת הבוגרים (גילאי 2-3). היה שם ילד אחד שידע לדבר, אבל במעון לא היה מוציא הגה. לא מחייך, נמצא לבד עם עצמו בפינות למרות שהאמא סיפרה שבבית הוא מאד פעיל.. עבר קצת זמן, הילד התרגל, נפתח, התחיל לענות לשאלות, לשחק עם ילדים אחרים וכו' אבל כל פעם שהיתה חופשה ארוכה (סוכות/חנוכה/פסח) הוא היה חוזר למעון ושוב לבועה שלו עד שהיה עובר זמן והוא היה נפתח שוב (אמנם לא באותה קיצוניות אך עדיין..)
אני מדברת על גיל יותר קטן, אבל בקטע הזה לדעתי השנה-שנתיים הזאת לא בהכרח קריטיות.
לדעתי חכי עד חנוכה לראות אם בעז"ה המצב ישתפר, ואם לא רק אז להתחיל לדאוג ברמה של לפעול. בהצלחה רבה (:

שימי לב כדאי לבדוק האם מדובר באילמות סלקטיבית.

לאחר שלילת כל האפשרויות  של ביישנות, הסתגלות, התנהגות שונה עם חברים בבית. יש לבדוק האם מדובר באילמות סלקטיבית. בדרך כלל מדובר בילדים מאד ורבליים וצייתנים ואף יש תאוריה הקושרת זאת למחוננים. לצערי, הידע של הגננות והפסיכולוגיים המטפלים בילדי הגן מצומצם מאד בנושא.( בלשון המעטה)

במידה ואכן מדובר במקרה כזה, אל תניחי לזמן לעשות את שלו כי הוא לא יעשה ודפוס התנהגות זו יתקבע.

תוכלי ליצור איתי קשר ואשמח לעזור לך על סמך נסיוני עם ילד שסבל מאילמות סלקטיביית, לצוות הגן לא היה פתרון, אך אנו ב"ה הגענו לשיטה טיפולית מיוחדת (טיפול עצמי, ללא עלויות אבל דורש זמן וסבלנות) ובזכותה הילד היום פורח.

בהצלחה

נשמח לשמוע פרטים על השיטה.

הי,

אשמח מאוד להתייעץ איתך.

ביתי בת שנה ותשע חודשים.

ילדה מאוד שמחה, חייכנית, מדברת ממש שוטף יחסית לגילה, מבינה הכל וחכמה מאוד.

נכנסה לגן חדש והייתה מקסימה בימי הגן הראשונים, שיחקה יפה, צחקה, הייתה ממש פעילה.

מאחרי החגים, היא ממש שקטה, לא פוצה פה. לא משחקת עם אף אחד. "אילמות סלקטיבית" נשמע לי תיאור ממש מתאים.

היא נכנסת לשערי הגן ופשוט מחליטה לשתוק.

זה נורא מדאיג. זה קורה לה לפעמים כשפונים אליה אנשים שהיא לא מכירה, אבל בגן היא ימים שלמים לא מוציאה הגה מהפה.

אשמח אם תוכלי לתת יותר מידע על הנושא, איך ניתן לבדוק ואיך לטפל.

תודה רבה!

כי הוא היה צעיר- יליד חשוון

והיו בגן קבוצת בנים גדולים בגיל ופיזית,

שהיו די סוערים ואלימים

וככה הוא נזהר מהם

בשנה השניה (באותו גן) הוא היה בוגר בגן וזה עשה לו טוב

הוא פרח, דיבר, ענה תשובות, ונפתח

בכלליות הוא ילד ביישן ולא צריך להילחם בזה

בעית שליפה זה כשהיא יודעת את המילה ולא מוצאת אותה

שם של ירק ידוע, שם של חיה, של צבע

דברים שהיא יודעת את התשובה וכל פעם נתקעת ולא מצליחה לומר(יש לי ילד אחר עם בעיית שליפה)

כן אפשר לסייע לה ע"י הזמנת חברים מהגן הבייתה

ואז מי שהיא תרגיש בנוח לשחק איתו בבית- זה יכול להועיל גם לשעות הגן

ואם לא, זה לא נורא

יש לי כמה ביישנים

וברוך ה'- הם לא שקופים

יש להם חברים והם מאד אהובים על הבריות

בד"כ הם נוטים להתרחק ממריבות ומחלוקות וזה נפלא בעיני

שנה שעברה, היא לא דברה כמעט כלום עד פסח כמעט. היא גם לא הגיבה לגננת. הגננת היתה בטוחה שיש לה בעיות שמיעה. השנה, שנה שניה בגן, היא ממש מנהלת ת'עניינים, מהילדות הבולטות בגן לטובה, ברוך ה'.

והיא אכן ילדה שקשה לה מאוד להסתגל למקום חדש.

השאלה המאבחנת היא בד"כ האם הילדה בכלל לא מדברת בגן או כמעט לא מדברת בגן.

יש אסכולות שונות מי מטפל בזה ף קלינאי תקשורת, פסיכולוג או פסיכיאטר.

בכל אופן מומלץ ליצור דמות מעבר מ"העולם המדובר" ל"עולם השקט" של הילד.

אם יש אפשרות שאחד ההורים/ אחים יהיה נוכח בזמנים מסויימים בגן או לחילופין שאיש צוות מהגן (אם יש בת שירות - זה נראה לי הכי אפשרי) יבקר בקביעות בבית.

בהצלחה

התופעה שאת מתארת  נשמעת כמו תופעה שנקראת אילמות בוררנית או באנגלית- סלקטיב מיוטיזם. זו לא נשמעת כבעיית שליפה לפי התיאור שנתת פה (ובמגבלות האפשרות לאבחן לפי התיאור באינטרנט) כי הילדה מדברת ברמה שנשמעת תקינה בבית.

קודם כל כדאי לך לקרוא חומר על התופעה באינטרנט.

האם התופעה מתמשכת יותר מחודש? אם כן כדאי לפנות לטיפול, כדי שלא תתקבע.

איך היה בשנה שעברה? האם הגננת או הקבוצה השתנו?

מומלץ ליצור "גשרים" שיחברו בין הגן לבית. דהיינו להזמין חברה אחת טובה מהגן הביתה שתשחק איתה בבית. על בסיס קבוע.  אולי כך תתחיל לדבר איתה גם בגן.

כדאי לך (אם אינך עובדת) להגיע לגן בתאום עם הגננת, במשך כמה ימים. כל יום תשהיי בגן עם הילדה עד לזמן התפילה, כאשר הילדים במשחק חופשי. תשחקי בנינוחות ובטבעיות עם הילדה ותנסי לתקשר איתה ללא דרישות של מלל מצידך.

אל תלחצי על הילדה לדבר! תני לה לענות לך בתנועות ראש ,ידים ,וכו' לפי מה שנוח לה. כך אולי היא תתחיל ליצור איתך קשר ודרכך עם שאר הילדים.

יש ילדים שמצליחים לדבר ביתר קלות דרך הטלפון. אפשר לתת לה להתקשר לגננת , ושהגננת לא תענה, ושתשאיר לגננת הודעה בתא הקולי, ואח"כ הגננת יכולה להתקשר ולענות לילדה על מה שאמרה בהודעה  הקולית.

ניתן גם ליצור דיאלוג דרך כלי נגינה- קודם דרך כלי הקשה, אח"כ כלי נשיפה (קרובים יותר לדיבור) ואם יש לך כלי נגינה בשם קאזו (כלי שפועל על שירה ודיבורים) אז שיעברו אליו בשלב השלישי. המבוגר (אולי הסייעת) משמיע קול בכלי הנגינה והיא מחקה אותו. וכן היא תשמיע קולות בכלי הנגינה והמבוגר יחקה אותה כתשובה לאמירה המוסיקאלית שלה.

אפשר לנסות ליצור איתה דיאלוג דרך בובה שהגננת תחזיק (לא ליד שאר הילדים) וכך היא תרגיש שהיא מדברת עם הבובה.

יש גם ספר השלכתי בנושא שאני ממליצה עליו בשם "רוני מרגיש שהוא בודד" של הסופר נייג'ל סנל.

בהצלחה!

יסלחו לי המומחים, אבל אם יותר לי לחוות דעה בתור קלינאי תקשורת, selective mutism הוא לגמרי בתחום הטיפול שלנו.

אני לא מתעסק בתחום זה, וגם באופן כללי לא הייתי ממליץ בהכרח לטפל בבעיה זו במסגרת התפתחות הילד מסיבות שונות. אבל יש קלינאיות מצויינות ששווה להגיע אליהן לאבחון מסודר וטיפול

עד גיל 5 שירותי התפתחות הילד מגיעים לילדה לפי החוק. קחי!

ייתכן שאין צורך בטיפול אבל תהיי הרבה יותר רגועה אחרי שתבדקו עם רופא הילדים אם יש צורך או לא. הרופא מפנה ואז יש את ההתחייבות של הקופה לשלם.

במרכזי התפתחות הילד נותנים איבחון מקיף ואז ממליצים האם לטפל ועל ידי מי - ריפוי בעיסוק, קלינאי תקשורת, פסיכולוג וכו'.

אם היא מדברת בבית, אין לה שום בעיה. להיפך היא חכמה גדולה. ובעז"ה כשהיא תמצא את מקומה בגן גם שם היא לא תפסיק לדבר.

היא צריכה להתרגל לגן, לגננת, אולי לחברים החדשים ואולי זו דרך של משיכת תשומת לב של הילדה.

תרפי ואל תחששי (להיפך- העיסוק בבעיה רק יכול להחמיר את המצב)  וכמובן תוסיפי תפילה אישית. הכל יסתדר בעז"ה.

לקחת לקלינאית תקשורת/פסיכולוג שיעשו אבחון מסודר ובהתאם לכך לטפל. (אצל קלינאית תקשורת/טיפול רגשי/פסיכולוג)

ובכל מקרה אל תעשו את הנושא הזה לשיחה בבית, כמה שפחות לחץ על הילדה יעשה לה רק יותר טוב.

וגם ההפסיכולוגים האלה מתחזים!

שהניק הזה הוא של מקדם אתרים/מכירות/ משווק כלשהו.

לא הייתי נעזרת בעצות...

(ומנהלים, אולי כדאי גם לחסום אותו..)

בגיל שנה וחודש מקסים!

ואיזה יופי של רעיון של קבצת אימהות!

הבעיה שאת מתארת קיימת אצלנו, בערך בגילאים האלה, גם בין אחים

יואבי שלי (בן שלוש וחצי) לפעמים אפילו משתמש בזה כדי להרגיז את הקטנה (ה"תינוקת" בת שנה וחצי...) בשביל לשעשע את עצמו אבל לזכותו יאמר שהוא תמיד יודע לפנות את השטח בשעת הצורך, מה שקשה לדרוש מחבורת תינוקות קטנים אחרים.

(בקיצור אין לי כל כך רעיונות, אבל רציתי להביע תמיכה!)

קוראים לזה תסמונת הילד המארח...

ולפעמים גם ילדים גדולים מתנהגים ככה...

שיהיה בהצלחה!