פורום הורות (עמוד 338)

יש להם עצות איך לכבס שמיכות פוך טבעי, בלי שיהרסו. אם כי נדמה שבמכונ ה ביתית של 5 ק"ג אפשר לכבס רק שמיכת יחיד ולא זוגית

אבל במיוחד כשזה של ילדים, צריך להיות אפשרי בהחלט לאוורר היטב בחוץ, בצל, וזהו. מתנדף ממש בקלות ובמהירות.

ולגבי הסמיכה של הילד - באופן אישי כשהילד שלי מרטיב אני רק מאווררת את השמיכה, ומידי פעם מכבסת במכונה, לבד בלי שום דבר אחר, ואז תולה ליבוש

לאוורר בחוץ ולפזר מעל זה אבקת סודה לשתיה. 

זה בהנחה והחלטת לא לכבס.

יוצא אצלי מצויין.

בהצלחה

מפוך סינטטי אני מכבסת המון (לא אחרי כל פעם שזה נרטב אבל עדיין די הרבה).

פוך טבעי אין לי מושג איך מכבסים. תבדקי בהוראות על הפתק.

פעם בכמה זמן אפשר לתת את זה למכבסה אם זה לא נכנס למכונה בבית.

זה עדיין לא הגיל שמשחקים ממש יחד.

היא בפירוש לא ילדים בני גילם, כי אם ילדים גדולים יותר ומבוגרים.

הגדול שלי נשאר בבית עד גן 3 וידע יופי להסתדר עם ילדים אחרים בגן, כנ"ל לגבי אחיין שלי שנשאר גם הם בבית עד גן 3. (ולשלי עוד יש אח קטן צמוד, מה שלאחיין שלי אין)

ובכל מקרה חברתה של אימא חשובה יותר מחברתם של ילדים בגילו.

מה שכן, כדאי כדאי פשוט להשתדל כן להפגיש אותו עם ילדים אחרים (ולא חייב בכלל בגיל שלו, גם קטנים יותר או גדולים יותר יהיה טוב)  בגן שעשועים או משהו כזה

ממש תינוק...

לא צריך להפריז עם חששות.

בכלל, אומרים שילדים בגיל זה יותר משחקים אחד ליד השני מאשר אחד עם השני...

ו"כביש עוקף" - "פעמים שאתה מתעלם".. זה עובר.

לקבל ביחד את האח הקטן, אפשרות של עזרה בטיפול "יחד עם אמא".

וזמנים מיוחדים רק לה.

של אדל פייבר ואליין מייזליש

(לא מנסיון כאמא אלא כבת שההורים שלי השתמשו הרבה בספר הזה וגם נתנו לי לקרוא אותו כשהייתי מספיק גדולה כדי ללמוד איך להתייחס לאחים הקטנים בצורה חכמה ובונה. מומלץ מאוד!)

למרות רעילותו.

יש המון גינות ופארקים עם הצמח הזה.

כן. זה בהחלט חשוב.

בילדותי גדלתי בעיר מרובת הרדוף הנחלים בגינות הציבוריות וכבר מגיל מאוד קטן חינכו אותנו להתרחק מזה כמו מאש.

יישר כח על העלאת המודעות.

אפשרות עריכה.

איתכם הסליחה.

יש מקום מידי פעם בגן-השעשועים, לגדולות, להכיר קצת ילדות נוספות באופן "מונחה"..

[ואני לא "מישהי" שמגדלת בבית..]

לשים עין אם היא צריכה סיוע בהיכרות עם ילדות אחרות.

יש כאלה שלא צריכות - ומסתדרות תוך כמה דקות לבד (ואז הכי טוב שאמא תישאר בצד..), ויש כאלה שצריכות קצת "הצעות" מה לעשות אחת עם השניה, איך לשחק (פעם את, פעם את... וכו'), עד שמתרגלות.

ובגלל שאין להן הרגל מהגן עם אחרות - כדאי לשים לב.

אתה עוסק בתחום קשור? 

ואפשר גם לפני כן.

ב. עוסק..

שאני אדע מי העונה? לדעת באיזה עירבון לקחת?

תשאלי עוד.

יש כאן אימהות חכמות... (ו- צר לי.. אני לא מערב את עיסוקי האישיים בפורום... אבל אני גם אבא מנוסה למדי...)

אני בבית עם שניים מהילדים, בת 3 וקצת ובן שנה וקצת, הגדול בגן.

אני רואה על הבת שלי שהחברה בבית די מספיקה לה, היא מאוד קשורה לאחיה הגדול. לפעמים בבוקר היא די משתעממת ואחה"צ כשהוא בבית, היא משחקת איתו ממש יפה, וזה מחזק אצלי שזה נותן כישורים.

כשמגיעים אליו חברים היא מצטרפת מאוד בטבעיות למשחקים (גם למשחקים של הבנים- מכוניות וכו') וממש לא צריכה לתווך לה.

צריך לקחת בחשבון שזה המקום הטבעי שלה ויתכן שבגלל זה יותר קל לה מאשר אם זה היה בסביבה אחרת.

להחליף בתים זה בהחלט הזמן, מגיל 3 אפשר כבר להתחיל, כמבון בהדרדגה, להתחיל עם חצי שעה לראות איך מסתדר, אם אפשרי שתהיי בסביבה לפחות בהתחלה זה יתרון.

עדיף בני גילה פחות או יותר (גם כמעט שנה מעל זה בסדר), כי אלו גילאים שרוכשים בהם מיומנויות חברתיות ואם היא תהיה בחברת בנות שגדולות ממנה זה יקשה עליה.

לא כתבת באיזה גילאים האחרים, אז לגדולה זה בטוח יהיה רלוונטי השאר בהתאם לגיל.

אישית אני לא עושה את זה איתה, כי עדיין לא יצרתי כאן מספיק קשרים בשביל להרגיש בנוח לשלוח אותה לאחרים (ואני מודעת לזה, שזה חיסרון ובשבילה עדיף כן לפגוש ילדים נוספים בני גילה ולרכוש מיומנויות חברתיות עם ילדים אחרים, היא רגילה לאחים שלה אז יותר קל לה באינטרקציה ביניהם וזה משהו שלפעמים קצת יותר קשה בחברת ילדים אחרים, במיוחד ששנה הבאה היא תלך לגן בעז"ה).

אני לא בעניין של חינוך ביתי, ועד השנה עבדתי. השנה נשארתי בבית, אז לא שלחתי למסגרת את הילדים שמתחת לגיל גן.

רק בימים שהיא נמצאת,

או בכל התקופה מאז שהיא יותר ימים?

ועד איזו שעה היא נמצאת?

אבל זו אני שמקשרת בין השניים... בעלי אומר שלדעתו זה לא קשור...

בד"כ אם לילה אחד לא הולך לו - זה כמעט תמיד ישפיע על הלילות הבאים. הוא כאילו מראש כבר צופה שהוא לא יצליח לישון... =/ הוא בקושי מנסה... לכן אני מאוד משתדלת לאפשר לו את התנאים הכי טובים כדי שלא יקרה הדבר הכי קטן שיקשה עליו להירדם כי הוא מיד יתייאש...

היא נמצאת עד 5 וחצי או 4 וחצי.... תלוי.. מהבוקר. לפעמים אנחנו הולכים עוד לפני שהוא מתעורר... ולפעמים אחרי..

את באמת אמא טובה..

אבל לדעתי, את טיפה יותר מידי חושבת "בשבילו"..  וחלק מהסברות שלך הן עמוקות מידי לגילו...

הוא לא חושב שבלי התנאים הכי טובים הוא יתייאש (רק אמא חושבת.. עובדה שאצל המטפלת הוא נרדם)..

לדעתי, גם לא "גם ככה קשה לו בגלל שהמטפלת איתו רוב היום ולא אמא".. [וזה לא אומר שום דבר רע על האמא, חלילה..]. אני חושב שהוא מרגיש איתה ממש מצוין, כפי שהסברת.  והוא מבין טוב מאוד מי אמא שלו, ושהיא חזרה הביתה [אולי אפילו "מרגיש" איך עובדים איתה...]

ואת לא צריכה להרגיש אפילו שמץ יסורי מצפון על הזמנת המטפלת. אתם משקיעים הרבה כסף במטפלת טובה. זה הכרחי. והשלמת הלימודים עכשיו זה לטובת כולכם.

לא הכרחי, לענ"ד, שיש קשר בין ימי השהות של המטפלת לבין אי ההירדמות. לדעתי, הוא בכלל לא "מבולבל" מזה. ילד מתרגל אחרי תקופה קצרה, שיש מישהי (קבועה - זה מצוין) שמטפלת  בו כשאמא לא בבית. הוא עוד לא קרא בספרים שאולי אמור להיות אחרת...  אם הוא לא היה מרגיש איתה טוב, זה סיפור אחר. אבל אם טוב לו - אין בעיה. העיקר הרבה אהבה וחום כשאת חוזרת. את זה את עושה ממילא. ובלי שום "רגשות אשמה" וצורך "לפצות"...

לגבי השינה.

קודם כל, את יכולה להיות רגועה לגמרי, לא עשית אפילו שמץ של דבר "רע" שנשארת בחדר ונראית רדומה.. הוא לא "העלה בדעתו" אפילו, שאת מתעלמת ממנו.. הוא ראה אותך, הכל בסדר. ניסה קצת לדרוש את התנאים המקובלים...

אולי כדאי, אחרי קריאת שמע, לנסות להקריא איזה סיפור, בטון רגוע. אח"כ לילה טוב. זהו.

האמת, שזה יכול להספיק כשרגילים.  בהיות שהוא כבר התרגל ל"תנאים", ואת - לענ"ד בצדק - לא רוצה בבת אחת לשנות, אפשר אח"כ לראות: אם נרדם - מה טוב.  אם "כמעט", וחסר  רק נדנוד, אפשר לנדנד. קם - באותה שניה לא מנדנדים.  ואז את יכולה להקשיב לפטפוטים בחיוך, בלי לדבר, שלא לעורר יותר. אחרי כמה דקות להשכיב.  לילה טוב. קם שוב - כנ"ל. הוא יבין שנדנוד זה רק כשנרדמים (האמת, שאפשר להשכיב ו"לעמוד על כך" שנרדמים בלי לקום. אבל לא כ"כ נראה שזו את. זה לא דווקא חיסרון).  אם הוא רואה שאת מסתכלת עליו באהבה, אם ממש בוכה גם מחבקת אותו כשהוא עומד - הוא לא ירגיש שום "בגידה" בכך שאינך מנדנדת אותו כשהוא בעמידה/טיול.. הוא לכל היותר פורק תסכול על "הרעת תנאי העבודה" של האמא. אין דבר כזה שמנדנדים ילד שמטייל במיטה...

לגבי ה"גמילה" מהנידנוד.  אם רואים שהוא לא נרדם בלי זה. אפשר לנסות (אחרי שהשלב הקודם כבר ברור, ואין דבר כזה כשהוא לא שוכב במיטה) להתחיל להחליף את הנדנוד במשהו אחר. למשל, לנדנד קצת ולטפוח קצת על הגב, ואז להמשיך בלי הנדנוד. זה גם מרגיע. ומכיון שזה הרגל חדש - יותר קל אח"כ להמעיט בו, עד שהילד נרדם תוך נגיעה קלה, ואח"כ גם בלי זה.

כדאי גם ממש מינימום שינה אצל המטפלת ביום. רק מה שהכרחי.

ענ"ד ונסיוני.

קשה לי להשתכנע שזה לחלוטין לא קשור למטפלת... אולי אני באמת טועה, אבל בגלל שהשינה שלו רגישה ופגיעה מאז ומתמיד, זה נראה לי ממש הגיוני לקשר בין השניים...

לא יודעת.

במחשבה שנייה, זה גם לא כזה משנה, כי זה מצב שאי אפשר לשנות, רק צריך למצוא פתרון לשינה עצמה... אין לי אפשרות לוותר על המטפלת...

אני לא בטוחה אם הבנתי נכון את מה שהתכוונת לומר - אתה מתכוון שהעובדה שיש לי ייסורי מצפון שאני "עוזבת" אותו כמה פעמים בשבוע מורגשת אצלו והוא מגיב לזה?.. 

לגבי העצות להרדמה - הלוואי שסיפור היה מרדים אותו... הוא ילד מאוד פעיל. ניסינו את הרעיון של הסיפור, ואפילו שאני מספרת אותו ברוך ובשקט - זה מעיר אותו לגמרי... או שפשוט לא מעניין אותו. ואז הוא מיד קם, כמו קפיץ..

ואני יודעת שהוא עייף, מאוד. מה גם שאצל המטפלת הוא בד"כ ישן הרבה פחות זמן בצהריים מאשר איתי בבית, אז הוא אמור להיות עוד יותר עייף... ואפילו ניסיתי טיפה להקדים את שעת השינה בגלל זה, כי הוא כבר ממש שפשף עיניים וכו'..

אולי אני אנסה שוב את הרעיון של הסיפור.. אין מה להפסיד... הלוואי שתהייה לנו הפתעה

תודה רבה לך!

בכל מקרה, הייתי שמחה לשמוע עוד תשובות אם למישהו/י הייתה מספיק סבלנות לקרוא הכול.................. =)

לא שהוא מרגיש את זה..

הלוואי שאני לא טועה, והמצב מתחיל להירגע...

כל יום שישי הכנתי את עצמי נפשית למה שמחכה לנו בערב שבת כשנשכיב אותו לישון...

החלטתי להשכיב אותו רגיל כאילו כלום לא קרה..

כמו שציפיתי - הוא התהפך במיטה, פטפט עם עצמו וכו'... למרות שהוא היה נורא עייף... אבל בניגוד למה שציפיתי - הוא לא נעמד ולא טייל ב"ה...

אז לא הצקתי לו, לא הפכתי אותו על הבטן כל פעם (למרות שהוא בחיים לא נרדם על הגב וזה נורא מעורר אותו, אבל החלטתי לא להציק לו), לא אמרתי לו שוב ושוב לישון וכו'.. רק נדנדתי ושרתי לו..

זה היה לי חשוב כדי שהוא יראה שאני רגועה ויהיה גם רגוע... שכאילו לא קרה כלום....

ככה היה שעה שלמהה......

ואז סופסוף הוא נרדם... ברוגע ובשלווה... בלי אף דמעה...

היום בצהריים הוא נרדם תוך רבע שעה, והערב תוך 20 דקות... ב"ה...

נראה מה יהיה מחר.... מחר הוא שוב עם המטפלת...

מקווה שאני אגלה שסתם קישרתי בין שני הדברים, ושהלילות יחזרו למסלולם....

אעדכן ב"נ..

שבוע טוב וחודש טוב

זה אכן מתחיל מהאמא (כבר אמרנו - הסברות וה"מצפון" שלו לא כאלה עמוקים כמו שלה.. אבל הוא בהחלט "יודע" לאבחן אותה...)

ואגב, באמת התכוונתי לכתוב לך בהודעה לעיל שתפסיקי לנהל איתו שיחות על ערך השינה..  טוב שהגעת לזה מעצמך.

הצלחה רבה ורגועה (ותזכרי גם מחר לנסות "לא לזכור" שהיתה מטפלת במשך היום..)

אתמול בלילה (ראשון) לקח לי שעה וארבעים להרדים אותו... הוא שכב במיטה, לא קם.. התהפך והתהפך ולא נרדם. ברגע שאני מפסיקה לנדנד הוא ממש בוכה.. כבר כל הגוף כאב לי עד שהוא נרדם סופסוף...

הלילה אני לא הייתי בבית, בעלי הרדים אותו... הוא נדנד אותו שעה ורבע(!) עד שלא יכל יותר ופשוט יצא מהחדר... הילד בכה 5 דקות ונרדם....

ועכשיו בעלי אומר שאם לא נעשה את השינוי הזה בזמן הקרוב נצטער על זה מאוד, כי עוד כמה חודשים אני צריכה ללדת בע"ה ואז אני לא אוכל להקדיש לו כ"כ הרבה זמן בערב... גם פיזית, כי אני אהייה אחרי לידה, וגם בגלל שתהייה תינוקת שתצטרך לינוק וכד'.. ואז יהיה הרבה יותר קשה לעשות את השינוי כי גם ככה יהיה לו מבלבל שפתאום יש לו אחות קטנה...

אבל אני כל כך לא מסוגלת לצאת ולהשאיר אותו לבכות. כמובן שזה לא סותר את כל הטקס היפה, וסיפור וכו'.. אבל בשורה התחתונה אני משאירה אותו לבד והוא בוכה

להישאר בחדר בלי לנדנד כנראה לא בא בחשבון - הוא צורח עוד יותר חזק ולא מוותר בקלות... 

לא יודעת מה לעשות... ממש קשה לי

אולי תמצאי שם משהו שמתאים לכם?..

בהצלחה.

לא מצאתי..

תודה רבה רבה בכל מקרה..

תנסי בכל זאת, להחליף את הנדנוד אחרי התחלתו,

בטפיחות על הגב, אח"כ סתם יד שנוגעת.

מניסיון - זה עובד.

וגם אם יבכה קצת, אמא על ידו והוא מרגיש אותה. זה לא כ"כ נורא.

[אגב, זה שהוא כבר לא קם ואין נדנוד בקימה - התקדמות. אחרי הכל, מבחינתו זה תהליך של שינוי הרגל]

האם חלק מטקס השינה כולל להחזיק אותו?

אצלנו היתה תקופה לא פשוטה עד שהתחלנו תוך כדי קריאת שמע להחזיק אותו לכמה דקות, להניח במיטה ולהמשיך לשורר...

זה עבד יפה מאוד עד שבשבוע האחרון הוא גם רוצה שנשאר איתו בחדר (בן שנה וחצי)

תנסי אולי להיות איתו קצת יותר ותחשבי באמת שהוא הולך לישון יפה ולא מחולל מהומות...

מדהים כמה המחשבה שלנו משפיעה עליהם!

בהצלחה, מקוה שעזרתי

תודה רבה לכל מי שניסה לעזור... מכל הלב...

אבל בעיקרון אפשר לומר שאמרתי נואש...

כבר ניסיתי להתחיל בנדנוד ולהמשיך בליטוף - הוא מיד בוכה, הליטוף לא מספיק לו והוא כועס כשאני לא מנדנדת... גם לא טוב לו אם אני שרה בלי לנדנד... הנדנוד הכי חשוב לו =/

אבל דיי. כבר נורא קשה לי, לנדנד שעות זה פשוט לא נורמאלי...

גם לקחת אותו מדי פעם על הידיים כבר הפסקתי. בפעמים הקודמות כשהוא היה ממש ממש בוכה היינו מרגיעים אותו על הידיים ומחזירים למיטה.. אבל זה לא מה שהוא רוצה... כשאני לוקחת אותו לידיים הוא משתולל ורוצה לחזור למיטה... אבל רק שאני אנדנד =/

אוייש.. כואב לי הלב. היום אחרי האמבטיה ישבנו עם ספר.. אח"כ קריאת שמע.. הנחתי אותו במיטה ואמרתי לו לילה טוב... הוא הניח את הראש וציפה שאני אנדנד אותו.. אבל כשזה לא קרה הוא התחיל לבכות... ידעתי שאם אני אשאר בחדר זה לא ייגמר, אז יצאתי... 

אחרי 5 דקות לא עמדתי בזה... נכנסתי אליו וישבתי ליד המיטה.. קצת שרתי לו וניסיתי להרגיע... הוא כמובן רק צרח יותר... אח"כ ניסיתי "להתעסק" בדברים אחרים בחדר.. אבל זה לא עזר... הייתי שם 20 דקות בערך... והוא לא הניח את הראש אפילו לרגע...

בסוף יצאתי......... הוא בכה ובכה עד שנרדם... זה לקח לו כמעט חצי שעה (בתוך החדר הייתי איתו 40 דקות).

יש לי מצפון. הלב שלי נקרע. עצוב לי שככה הוא נכנס לשינה במקום בשלווה ובנעימות.

אבל בבקשה אל תגידו לי שזה לא כדאי, ואל תתנו לי עוד עצות שכדאי לנסות לפני זה.

פשוט נגמרו לי הכוחות.

אין לא רצונות, כי אם צרכים.

הוא צריך לאכול, הוא צריך לישון, הוא צריך שיחבקו אותו וכו'

הדברך שלו להביע את הצורך הזה היא לרוב בבכי (למען הדיוק - יש לו דרכים נוספות שאנחנו לא תמיד שמים אליהם לב)

אבל יש שלב כלשהו שזה משתנה, ומ'צריך' הוא עובר ל'רוצה', ואז יתכן בהחלט שהוא לא תמיד ירצה את מה שהוא צריך. התהליך כמובן הדרגתי מאוד, אבל מגיע שלב שבו הילד רוצה משהו, שהוא איננו צריך אותו, ואנחנו מסיבות כאלו ואחרות לא יכולים או לא רוצים לתת לו.

ובנתיים אנחנו כבר לא מדברים על תינוק קטנטן שזה עתה נולד, אלא על תינוק כבר יותר גדול, שמתחיל טיפטיפה להבין את העולם שלו.

אז כהורים מותר לנו לומר לא. ומותר לנו לומר לא, אפילו אם הילד בוכה וצורח

הילד שלך רוצה שינדנדו אותו כדי שירדם. (אני אומרת רוצה ולא צריך, כי עובדה שהנדנוד הזה לא באמת עוזר לו להרדם, הרי זה לוקח לו המון זמן גם אם הנדנוד)

לעומת זאת את אינך יכולה (או אינך רוצה) להמשיך לספק לו את הרצון הזה.

אז כן, מותר לך לומר לו 'לא', וגם אם הוא בוכה בגלל הלא הזה, זה לא הופך אותך לאימא רעה, ולא אותו לילד מסכן.

נכון, זה קשה שהילד נרדם מתוך בכי,  אבל תוך כמה ימים, הוא יבין שהבכי לא עוזר לו להשיג את המטרה הספציפית הזאת, וגם יגלה שבעצם הנדנוד כבר ממזמן רק הפריע לו להרדם, במקום לעזור לו.

אז באופן אישי הייתי נשארת איתו בחדר, אפילו שהוא בוכה, תוך מתן לגטימציה המלאה לבכי שלו (הוא לא מקבל משהו שהוא מאוד רוצה, בהחלט לגיטימי לבכות בגלל זה) וגם מסבירה לו יפה שאני נורא מצטערת, אבל אימא לא יכולה לנדנד אותך כ"כ הרבה.

אבל כך או אחרת, תראי שתוך כמה ימים הוא יגלה שיש לו דרך קלה בהרבה מנדנוד להרדם, ומחזות הבכי האלו יפסקו.

מזכיר לי דרך אגב דבר מה דומה אך שונה שהיה לי עם הילדים שלי.

הייתי יושבת איתם עד שהם נרדמים, לרוב תוך עיסוק משלי (מחשב נייד...) אבל היה שלב ששמתי לב שבמקום שהנוכחות שלי תעזור להם להרדם, היא רק מפריעה להם להרדם. כי באותן בפעמים שבשום אופן לא היה לי פנאי לשבת איתם היא נרדמו תוך רגע, אבל כשישבתי איתם לקח להם המון זמן.

אז הפסקתי לשבת איתם. הם מחו בהתחלה, אבל הסברתי להם יפה שראיתי שאני רק מפריעה להם להרדם, ושאנחנו פה, לידם בסלון ולא הולכים לשום מקום (וגם הקפדנו אני ובעלי להענות לכל קריאה, שיראו שאחנו באמת נמצאים אפילו שאנחנו לא בחדר) וחיש מהרה הם התרגלו לסדר החדש.

אני יודעת שהוא לא צריך את זה, אלא רוצה.. ברור לי..

ועדיין, זה לא כמו כל "לא" קטן אחר שאומרים לו והוא שוכח ממנו דיי מהר, במיוחד אם את מוצאת לו תחליף.

קשה לי עם המצב הזה, אני מרגישה נורא לשמוע אותו בוכה ולהתעלם ממנו.

ניסיתי כבר כמה פעמים להיות איתו בחדר בזמן שהוא בוכה.. זה מגביר את הבכי שלו, וגם יכול לקחת 3 ו-4 שעות... ולפעמים יותר..... מניסיונות מרים =/

אני מרגישה זוועה ולא מתפקדת בבית

היום לקחתי אותו לישון צהריים... בהתחלה נדנדתי בקטנה.. כי לא רציתי שהוא יבכה ככה, ואולי לא יירדם ואז יהיה עוד יותר קשה בלילה... אבל הוא לא נרדם... וכבר התחיל לקום ולטייל במיטה... בסוף יצאתי... ועד עכשיו הוא בוכה... כבר שלושת רבעי שעה. אני משתגעת...

אני מרגישה על סף קריסה.. זה ממש ממוטט אותי.... אני שבורה לגמרי. 

הוא צריך לישון פחות?

אולי קשה לו להרדם כי הוא ישן יותר מידי ביום, ולא מספיק עייף בערב?

את ההרגשה הנוראה הזאת של לתת לילד לבכות אני מכירה טוב מאוד. ובמציין שיש לך אותה. זה רק מראה שאת אימא טובה, ולפי דעתי הילד מרגיש טוב מאוד אם את נותנת לו לבכות ולא איכפת לך או שכן איכפת לך.

הקושי פה, שגורם לו לבכות הרבה זה כי את לא יכולה להביא לו תחליף, הוא צריך למצוא את התחליף בעצמו, וזה יכול לקחת לו קצת זמן.

מזהה את זה בקלות... לצערי אין לו שעה קבועה, כשהוא מתחיל להראות סימני עייפות אני לוקחת אותו..

מה שהיה בסוף זה שהוא בכה יותר משעה וכבר לא יכולתי יותר....

נכנסתי אליו לחדר וראיתי אותו כולו מלא נזלת, הוריד לעצמו את המכנסיים.. ועמד וצרח במיטה 

ואני כל כך רגישה שכמעט התעלפתי במקום מהמראה הזה.... הרגשתי מתעללת :S

אז ניקיתי אותו והלבשתי אותו והחזרתי אותו למיטה ונדנדתי אותו כמו ילדה טובה...............

הוא נרדם תוך 5 דקות. אבל מה הפלא? אחרי בכי של שעה ומשו.....

ישן שעתיים וחצי (שזה נורמאלי אצלו).

והערב שוב.... רק לחשוב על לקחת אותו לישון... לא יודעת מה לעשות.

ממש מלכודת. אין לי כוח לנדנד אותו שעה וחצי בממוצע.. ואין לי כוחות לשמוע אותו בוכה...

הלוואי שזה יסתדר כבר =/

תודה יהודיה, את תמיד נמצאת כשקשה לי 

אצלי זה עבד.

הוא יושב מסתכל בספר +מוזיקה בחדר עד שנמאס לו והוא הולך לישון.

אם הוא עייף זה יקח חמש דקות ואם לא אז חצי שעה. אבל הוא רגוע.

בואי אמא
אילנית
מילים: קונסטנטין ואנשנקין
לחן: אדוארד קולמנובסקי
תרגום: לאה נאור

כל האור מזמן הלך לו,
אל תלכי פתאום גם את.
בואי אמא, בואי אמא,
בואי שבי איתי מעט.

בעצים מכה הרוח,
וידייך כה חמות.
אל תלכי, ספרי לי אמא
איך באים החלומות.

אם פתאום מלאך יופיע,
אל חדרי יבוא בלאט,
בואי אמא, בואי אמא,
ותיראי אותו גם את.

לא, איני פוחד בחושך,
ואיני רועד בכלל.
בואי אמא, בואי אמא,
שבי איתי עד שאגדל.

עם הבת השנייה שלי, עכשיו שנתיים, עברתי הרבה קשיים, מגיל 0 בערך בכל מה שקשור להשכבה והרדמות.

אני אישית חושבת שה"לתת לבכות עד שירדם" זה לא בא בחשבון. לא אצלי. ואני גם חולקת על מה שנאמר לגבי צורך ורצון. גם בגיל שנה וחודשיים יש צורך להרבה דברים של קרבה, נוכחות, מגע, תנועה ושאר דברים שיותר מדי בקלות מגדירים אותם כ"רצון". 

כמובן שכל אמא מכירה את ילדיה הכי טוב, ואם היא שלמה עם דרכה אז הם יצאו בסדר...אבל אם הלב שלך נקרע, אז פשוט תקשיבי לו, לדעתי.

אין עצות מוחלטות, כמובן, כל ילד והסרט שלו... אבל אני יכולה לכתוב לך מה עזר לי,החל מגיל 9 חודשים. 

א. הרגלתי אותה להרדם עם בקבוק תה (קמומיל, ללא סוכר בדר"כ. גם אם שמים סוכר או דבש, לא נורא, ברגע שהחלטתי לגמול מבקבוק זה קרה די מהר.). המציצה מרגיעה ונותנת עיסוק ואם יש מוצץ להשלמה, אז סבבה. הם לומדים לשתות, וכשנגמר לשים מוצץ ולילה טוב.

ב. הבנתי שקשה לתינוקות (שלי לפחות) פשוט לשכב ולהרדם. אז או שישבתי לידה וקראתי ספר (לעצמי), ואז עצם הנוכחות הרגיעה. או ששמתי שירי ילדים או ניגונים רגועים או אפילו סיפור מתאים, ואז יש להם למה להקשיב והם נרדמים בלי לשים לב...עכשיו אני בדרך כלל שרה להן (יש עוד אחת בת 3 וחצי) שירי ק"ש וכד' עד שהן נרדמות.

לפעמים אני אפילו מקפלת ערימת כביסה לידן וזה בכלל נהדר.

הייתה אפילו תקופה שבה שכבתי איתה במיטה שלנו ונחתי קצת עד שהיא נרדמה.

אל יאוש, כל הדברים האלו עוברים בסוף, ורק אנחנו נדרשות לגלות יצירתיות ולמצוא בתוכינו את שארית הרוגע והשפיות... וגם לזכור להתפלל על זה קצת...

בהצלחה.

אגב, את מניקה? כי זה יכול לעזור..

הלוואי שהייתי יכולה ליישם את מה שאת אומרת, אני מנסה הכול... את לא מבינה כמה זה קשה לכולנו... =/

אין לי בעיה להיות איתו גם 5 שעות בחדר אם זה יעזור... אבל כל עוד אני לא מנדנדת - הוא צורח... צ-ו-ר-ח... הוא לא מוכן שהדברים יהיו אחרת ממה שהוא רגיל. אבל הנדנוד כבר לא עובד... פשוט לא... לחלוטין. וכלכך כואב לי שקשה לו... ניסיתי להישאר איתו בחדר ולסדר תוך כדי, או להתעסק בדברים אחרים... ניסיתי לשיר לו, ניסיתי סיפור.. ניסיתי להיראות כאילו אני רדומה... פשוט הכול.

הוא לא מוכן. הוא צורח בטירוף.

היום למשל כבר לא התמהמהתי. כדי לקצר את ה"סבל" של שנינו. ממש עכשיו זה היה. נכנסתי איתו לחדר, שמתי אותו במיטה, הוא צרחחחחחחחחח.... הבאתי לי בובה, ועוד אחת... ניסיתי להרגיע אותו שהכול בסדר.. נשיקות, ליטופים, חיבוקים... ויצאתי. הוא צרח את הצרחה הכי חזקה שלו... ואז כשיצאתי, תוך שתי דקות הבכי נחלש, ואחרי עוד 3 דקות הוא כבר היה רדום לגמרי. 5 דקות מרגע שיצאתי. אם הייתי בפנים זה היה נמשך גם שעתיים והוא לא היה נרדם והייתי כבר מוותרת על שנת הצהריים שלו ונסחבת כל היום עם ילד עצבני מעייפות. מניסיונות רבים....

אז כן, כואב לי ועצוב לי שזה צריך לבוא בדיוק בדרך ההפוכה ממה שאני מאמינה. כואב לי שלמרות שיש לי סבלנות ואורך רוח אני נאלצת להתגבר דווקא עליהם. כואב לי החשש שהוא ישנא לישון וזה יהיה בעיניו דבר שלילי...

אבל אין לי ברירה. זה פשוט לא נגמר באף צורה אחרת.....

ולא, אני לא מניקה. לצערי הייתי חייבת להפסיק להניק אותו לפני מס' חודשים. ומוצץ לצערי הוא לא לוקח...

הוא דווקא יודע נפלא להירדם בעצמו. פשוט הוא לא רוצה. ואני לא כועסת עליו שהוא לא רוצה, אני כל כך מבינה אותו. אבל אם העובדה שאני לידו לא הייתה עושה את הפעולה ההפוכה = מפריעה לו להירדם, אז הייתי מוכנה בלב שמח להישאר איתו...

הזכרת לי שיר שלא שמעתי מאז שהייתי פעוטה ממש תחושות של פעם =)

(וכמובן שעל הדרך זה גם הגביר את ייסורי המצפון שלי...)

אני לא מבינה - אז מה אם הוא צורח?   5 דקות זה כלום. בגיל כזה גם 10 דקות בכי זה בסדר...  אם באופן קבוע יצרח 2-5 דקות ואז ירדם אז תוך כמה ימים ירדם עם פחות צרחות עד שלא יצרח בכלל.   הבן שלי היה בוכה והוצאתי אותו - בעלי מיד אמר: עכשיו כל לילה הוא יבכה עד ש תוציאי אותו!   נחשו מה??? למחרת בלילה בכה ו ל א הוצאתי אותו!  אז הוא לא התרגל לזה שהוא בוכה ואני מוציאה.

הבן שלך יצרח-יראה שאת לא באה אליו  עוד פעם ועוד פעם ומהר מאוד יבין שהצרחות לא עוזרות לו.   ואם ילד צורח 2-3 דקות וקצת בוכה זה כלום!  יש כאלה שבוכים הרבה יותר.

רגשות האשם שלך גורמות לך להרגיש כל כך רע במקום להבין שזה בסדר ויעבור מהר מאוד.

בהצלחה!

באמת. האמת שאני קצת מבינה כמה זה קשה...

אם את שלמה עם מה שאת עושה, זה הכי טוב. כי הוא לגמרי קולט מתי את פועלת בלב שלם ומתי לא.

קראתי מה כתבת עכשיו ופתאום נזכרתי במה ששכנה סיפרה לי.

התינוק השלישי שלה היה צורח ולא ישן בצורה די יוצאת דופן.

היא ניסתה הכל ולא עזר.

בסוף היא התייעצה עם מישהי שאמרה לה לנסות לבדוק על איזו נקודה פנימית הוא "יושב לה". היא עשתה עם עצמה בירור, עלתה בדיוק על הנקודה, טיפלה בה בצורה עצמאית וקצרה ומה שמדהים הוא שהבעיה נפסקה.

אצלה הבעיה הייתה שהוא גורם לה להרגיש שהיא אמא לא טובה. היא שיננה לעצמה כל היום וטחנה לעצמה בראש שמה שהיא לא תעשה, היא תמיד תהיה אמא טובה. (היא באמת כזו..)

וזה עזר! מדהים!

רעיון...כי עובדה שההתנהגות הזו היא מולך ולא מול המטפלת. שולחת חיזוקים. והרדמות קצרה הערב. 

אולי יתאים לך לערסל אותו כשאת יושבת ליד המחשב ולומדת.

ככה אני עושה בגילאים האלה. מקשקשת בפורומים שלי, רואה סדרות, עד שהם משתעממים ונרדמים. ואז אני מניחה במיטה וממשיכה בענייני.

מזכירה לי מישהי...

גם לי קשה לשמוע אותם בוכים, מנסה לעזור להם בדרכים שונות שמקשות עליי מאוד - פיזית ונפשית.

נראה שאת מכירה היטב את תינוקך המתוק,

ושהוא ילד חכם מאוד, שמבין כשאת מדברת ומסבירה לו,

גם אני אישית מצאתי את עצמי מבינה שלפעמים אני מפריעה לילדים שלי כשאני עוזרת להם,

אז לכי אחרי ליבך, האמיני ביכולת שלו לגדול ולהיות עצמאי ולא תלוי בך,

ובחרי את הזמן המתאים לגמול אותו מהתלות של ההירדמות.

הכי חשוב לדעתי זה לא באיזו דרך פעולה לבחור

אלא להיות גמישים ולבדוק מה מתאים ומתי.

יש תינוקות שעוזר להם להירדם בקלות כשהם ממש ממש עייפים ואז כדאי לדלג או לקצץ את שנת הצהריים

ויש כאלו שדווקא כשהם עייפים מידי קשה להם להירדם.

שתהיה לידה קלה וידיים מלאות בעזרת ה',

ולפעמים דווקא כשאין לנו זמן לילדים שלנו הם מסתדרים טוב יותר...

כשאני משכיבה את הילדים (גילאי 3 ושנה וחצי) אחרי הסיפור וק"ש ולילה טוב והבקבוק ולכסות בשמיכה אז אני הולכת לישון איתם (נחה לידם) עד שהם נרדמים, ואני עושה כאילו אני ישנה ממש לא עונה, לא מגיבה, רק אם זרקו את הבקבוק מחזירה להם שנייה כאילו מתוך שינה.. הם רואים שאמא ישנה ומאבדים עניין בלהיות ערים (אין עם מי לדבר) ובסוף נרדמים.. התחלתי את זה כשהגדול היה בן שנה וחצי ולא הסכים לישון בלי שינדנדו אותו, כשנמאס לי לנדנד הייתי עושה כאילו נרדמתי, ובסוף הוא נרדם.

נראה לי זה גם פינוק מיותר אבל בנתיים זה נוח לשני צדדים.(אני נחה קצת וזה נותן כוח לעשות דברים אח"כ..במקרה שזה לא מעייף יותר..)

1. הלוחשת לתינוקות- שיטת ה-רם הורד שווה לנסות! לא ניסיתי ספציפית את זה אבל ניסיתי את שאר הדברים ש/היא ממלימה וזה ממש הולך טוב

2. לקחת אויר ולדעת שזה רק תקופה קצרה וזה עובר. אני זוכרת שעם הגדול שלי הייתי צריכה לפעמים לשבת שעה וחצי עד שהוא היה נרדם

זו התמונה שפורסמה לפני שבוע בכתבה על ילד שנולד עם 6 רגלים.. עושה לי רע לראות את זה. מצד שני אולי זה נותן קצת פרופורציות בחיים.

שמעתי עליה אך לא ניסיתי עדיין ליצור קשר בעצמי. קוראים לה אורלי גת בפייסבוק.בהצלחה!

היא לא פסיכולוגית, אבל היא מטפלת מדהימה.

אילנה סטרובינסקי.

אם תרצי טלפון - בכיף.

את יכולה להתקשר לער"ן והם יגידו לך על פסיכולוגית במרכז.

שההפרשה היא לא מפי הטבעת, לכי לרופא, זה לא נשמע לי תקין.

יותר הגיוני שההפרשה יצאה מפי הטבעת ובגלל הנוזליות שלה היא "גלשה" לאיזור הקדמי.

אם זה לא מפסיק, אז אפילו אם זה מפי הטבעת צריך לבדוק, זו הפרשה שמתאימה יותר לתינוק שיונק מלא או אם יש לה עכשיו וירוס (ואז זה אמרו לעבור תוך כמה ימים).

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t378568#4568930

לפני ואחרי כל הנקה לנקות את הפה עם מיים עם קצת סודה לשתיה ולימון. לוקחים קיסם עם צמר גפן וטובלים.

לבדוק גם אפשרות לדכדוך או דיכאון אחרי לידה.

את יכולה לבדוק עם עצמך מדוע זה קרה? עייפות יתר? עומס? מטלות רבות?

כמה זמן את אחרי לידה?

יש לך אפשרות לקבל עזרה?

באופן כללי- להתיז על כתמים אוקסיג'ן או סנו "רסס וכבס" לפני הכביסה. מוריד הרבה, אם כי לא את כל הכתמים.

בוץ לא כל כך יורד מבגדים, מנסיון. למזעור נזקים- אפשר להשרות את הגרביים לפני הכביסה, לרסס וכו'. אם הגרביים לבנות- אפשר להשרות באקונומיקה לפני  הכביסה. אין ברירה- עם הזמן הגרביים מוכתמות בתחתיתן.

כתמי שמן- בדרך כלל סינטבון עוזר לכתמי שמן, אני מורחת על הכתם ומשאירה לילה ואחר כך מכבסת. יש גם תכשיר של סנו שעוזר.

כתמי יין- אוקסיג'ן או רסס וכבס.

אוקסיג'ן בא כתרסיס וגם כנוזל. לכביסות מלוכלכות מאוד אני מוסיפה את הנוזל, בתא של הסבון, אחרי שהמכונה לוקחת את הסבון.

בהצלחה!

ממש מוריד פלאים!

בגדים שהיו בדרך לפח חזרו ללבישה...

וגם שוקולד, וזיעה , וקקי של תינוקות קטנים...

נראה לי שזה סוג אחר של כתמים מכתמי השומן למיניהם (וגם אחרים - שלהם סנו אוסיג'ן כאמור מעולה)

אני ראיתי שהאוקסיג'ן לא ממש עוזר לכתמים מהסוג הראשון

מה כן? אסטוניש - סבון מוצק בקופסה בצבע כחול-כתום. מעולה לסוג הזה של הכתמים! הוא גם לא חומר חריף כך שמאוד מתאים לבגדי תינוקות וילדים.

הרבה פעמים גם השמש עוזרת לכתמים כאלו...

מנסיון כדאי לנקות כתמי בוץ בעזרת סבון כביסה ולשפשף חזק עם מברשת קשה. בהצלחה!

מאמא שלי,

וזה עובד הרבה פעמים ג םאחרי כביסה, למרות שעדיף כמובן לפני.

כשהבגד יבש מפדרים עליו טלק במקום הנגוע לכמה שעות (תלוי במידת הכתם ובמידת הצורך המידי של הבגד, לפעמים מספיק גם חצי שעה ולפעמים צריך לחזור על התהליך עוד פעם). אחר כך מנערים את הטלק, אפשר עם מברשת (הטלק סופח את השמן אליו, לכן לא להרטיב(!) את הבגד אלא להוריד כמה שיותר מהטלק בניעור). וזהו... אם נשאר עוד משהו, גם אני משתמשת בסנו אוקסיגן, בליווי סינטבון וכו וכו..

מסיר שומנים לכתמי שמן! חברה שלי אמרה לי לנסות.ממש פחדתי כי זה מספיק חזק לתנור.... ניסיתי ועובד!לא נשאר שום זכר לשמן שהשפריץ מהצ'יפס, לא הרס את הבגד ולא הוריד צבע(אמרתי- ננסה.גם ככה החולצה בדרך לפח)מרססים, ומיד מכניסים למכונה.

כתמי בוץ- קליה בכביסה ותליה בשמש- את תופתעי לטובה.

כתמי שמן- לבדוק עם תרסיס לניקוי תנורים בצד, אם לא פוגע בבגד בדרך כלל הוריד לי.

כתמי יין אדום- שופכי עליהם יין לבן- זה עובד פלאים!

(בחתונה נשפכה על גיסתי הכלה כוס יין שלימה, הבאנו מהמטבח יין לבן והכתם פשוט ירד במקום!)

זה יעבוד גם עם מסיר שומנים נוזלי (כמו סבון כלים)?

סנו אוקסיגן מיועד לכתמים יותר אורגניים [פירות וכאלה] ואסור בהשרייה.

אני לפעמים השתמשתי בפלמוליב (נוזל לכלים) להסרת שמן מבגד.

שמתי , שפשפתי קצת- ואז למכונת כביסה

אני ממש ממליצה על אבקת כביסה אריאל אקטיב. האמת שאני כרגע בחו"ל וקונה את זה שם אבל נראה לי שזה אותו אריאל כמו בארץ

בכל מקרה אני משתמשת באבקת כביסה הזאת עם ארבעה ילדים קטנים ועד היום בלי עין הרע זה הוריד את כל סוגי הכתמים . אני יכולה לספור על שתי ידים את מספר הפעמים שהייתי צריכה לחזור על כביסה בגלל כתמים שנשארו.

מדי פעם אני משתמשת גם בקליה כשממש יש כתמים חזקים (רימון וכו')

פורום של הורדת כתמים באתר "באופן טבעי"

אני מצאתי שם כמה רעיונות מעולים (!!!) להורדת כתמים

אני לא יודעת איך מוסיפים קישור.. אבל זאת הכתובת:

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E4%F1%F8%FA_%EB%FA%EE%E9%ED

הקטנה רוצה להתחיל גמילה כבר בחופש הגדול?

יש שיטות רוסיות, אומרים ששם זה עובד יופי,

אבל עם שיטות שלא היו עוברות במדינה דמוקרטית..

בס"ד

היא פשוט מכניסה את עשיית הצרכים לחלק מהיום. זה נראה מאוד מובנה.

השאלה אם מישהי [או מישהו ] התנסו בזה...
 

אבל בגיל שנה ושמונה כן. זה היה לפי דרישה של הילדה והיה מאד קשה.

כשאין לך עם מי לדבר זה נורא קשה אפילו אחרי שהיא הייתה גמולה לחלוטין הייתי צריכה תמיד להזכיר לה וגם במהלך הגמילה היה קשה להסביר לה לא לקום לפני שהיא סיימה.

את שאר הילדים גמלתי בשנתיים ורבע+ . תענוג כשיש עם מי לדבר!!

אניי לוקחת את הילדים לעשות קקי ופיפי מגיל 0, וזה עובד.

כמובן, יש פספוסים (שלי - האחריות היא עלי): חלק מהפעמים אני לוקחת אותםואין להם, וחלק מהפעמים לא ראיתי שהם צריכים, ואז הם עושים בלי שלקחתי אותם.

אבל חלק מכובד מהפעמים אני לוקחת אותם, והם עושים!

התחלתי בזה עם הילד השלישי, כשהוא היה בן 4 חודשים, והוא מיד "תפס" את הרעיון. אבל אומרים שבגילאים מאוחרים יותר, זה כבר לא כל כך פשוט, כי הם התרגלו לעשות בלי לחכות שיקחו אותם.

אני אומרת - תנסי! מה כבר יכול לקרות?! קצת פיפי וקקי על הרצפה? הנה הבוקר ניגבתי קקי מהרצפה, ושרדתי בשביל לבוא לכאן ולספר

עצות להתחלה:

1. תשבי איתה מיד כשהיא קמה בכל בוקר על האסלה (היא בין הרגליים שלך), ותחכי. תני לה להחזיק איזה משהו בידיים, שלא ישעמם לה (מברשת שיניים ממש נחמד להם!). כשהיא מתחילה לקטר - מיד תקומי (גם אם זה אחרי שניה, גם אם היא לא עשתה כלום).

2. אם היא יונקת, קחי אותה גם אחרי כל הנקה.

3. פיפי על הרצפה: להניח עיתון ישן, ואחרי שהוא נספג, להעביר גם מגבון.

4. להרחיק משטיחים, כי מבאס לנקות קקי מהשטיח!

5. קקי בבגדים: לשטוף בעזרת השפורפרת של האמבטיה, ואז להשליך לכביסה.

בהצלחה!

בס"ד

אז את ממש אומרת להוציא לה את הטיטול? לגמרי?

עכשיו זה לא מעשי כי היא אצל מטפלת, אבל בחופש הגדול אני רוצה להתחיחל.

אפשר להתחיל בנתיים חצי? נגיד אם אני מזהה לקחת אותה, אבל לא באופן שיטתי?

או שזה יקלקל?

חיכיתי לתגובה שלך...

(אבל כמובן שעוד לא פגשתי את כל הילדים והתינוקות שבעולם, אז אולי יש כאלו שמתבלבלים!)

תקחי לשירותים (בחוץ הולך יותר טוב - שכחתי לומר) כשמתאים לך, או תורידי חיתול לחצי יום, או שבכלל תחכי - מה שבא לך וננראה לך נחמד ומתאים לכם! העיקר שיהיה בכיף שלך!

כי אני כבר מזמן קבעתי עם עצמי שאני מארגנת סדנא איתך אחרי הלידה הבאה אי"ה 

אבל עדיין אנונימית, בכל זאת זה רק תחילת הריון...

מקווה שהכל יעבור בשלום, ואכן התכנית תמומש 

אם אני מכירה אותך מהפורומים?

או שאני מכירה אותך באמת?

או שבכלל לא, וסתם קראת שכתבתי על השיטה?

(אם לא שייך אז את לא חייבת לענות. אני אתאפק 7 חודשים, ורק אפזול כל היום לכל הבטנים של כל נשות בנימין )

מכירה אותך מבאופן ומפה...

ואם כבר... אני אמורה ללדת בכסלו, וההתלבטות שלי אם כדאי להתחיל בחורף. קר אצלנו מאוד

עוד לא מצאתי פיתרון מעשי עבורי,

אך אולי תוכלי להביא בייביסיטר למקום הקורס כך שתהיה קרובה אלייך ותוכלי לצאת להניק ולחזור במהירות?

עכשיו כשמזג האוויר חם יותר, הפליא אותי לגלות שבני הקטן שלא סבל להיות בעגלה, למד להינות מטיול ולהירדם בעגלה.

מה עם חלב שאוב, האם היא לוקחת בקבוק? האם כדאי לנסות במשך היום כשהיא איתך להרגיל אותה לבקבוק?

הייתי מכניסה עכשיו טיול בחוץ, קצת שהיה על שמיכה בדשא וכדומה,

להתעורר כל 3 שעות בשבילי זה חלום (נסי כל 40 דקות...)

עם ההתעוררויות אצלנו הצלחתי קצת לצמצם כשמצאתי את הכח להחזיר את הקטן למיטה שלו אחרי ההנקה ולא להשאיר אותו לידי, כי התזוזות שלי היו מעירות אותו מהר יותר.

אני בעד להוסיף לילד מאכלים רק כשזה בא ממנו,

הנקה בגיל הזה במיוחד מספיקה בהחלט.

בהצלחה!

או ברגל?

בדקתם פעם בקע או שבר מולד? 

לא רוצה להפחיד אבל לפעמים זה קורה.

אולי זה משהו ככ טכני שיפטר במהירות.

בהצלחה

לא הייתי נלחצת מזה שהוא לא רוצה לשכב בזמן החלפת טיטול (גם הילדים שלי לא אהבו במיוחד מרגע שלמדו לעמוד והייתי מחליפה להם בעמידה כשהיה אפשר) - מה עוד שלא נראה לי שצריך להטריד אתכם במיוחד בגיל 10 חודשים לשים לו גבולות, מותר לפנק לעילא ולעילא...

אם כי אף פעם לא מזיק ללכת לרופא.

הייתי מבקשת לבדוק את הנטייה לבכי החזק, לי זה היה מפריע יותר.

הרבה נחת ושמחה.

להקשיב בהתענינות, בחיוך ובהשתאות..

עם הזמן כשהילד גדל - מתחילים קצת לעזור בשיפוץ הפרטים.. בהדרגה, בסבלנות ובכבוד.

אני זוכרת שנסענו לאבא שלי, וכל הדרך יואבי (בן 3) חפר שהוא קנה אופניים, ושהוא ירשה גם לרחלי (אחותו) לסוע עליהם, ועוד ועוד.

כשהגענו בסוף, ראיתי שמישהו זרק לפח בימבה שהופכת לקורקינט בדיוק לגיל שלו! הצריכו רק תיקון קטן (טוב הן לא ממש נראות חדשות, אבל ממש לא אכפת לו!).

אז קחי בחשבון שלפעמים מה שנראה לנו מומצא או דמיוני, זה פשוט משהו שאנחנו לא יודעים!

תארי לך איזו אהבלה הייתי יוצאת אם בדרך לאבא שלי הייתי מספרת לו שאין שום אופנים?! וגם הוא היה עצוב בנסיעה, וגם הוא היה לגמרי מתבלבל כשהיה מקבל את האופנים בסוף!

אין לי הרבה ניסיון,

אבל בננו השני, שכעת הוא בן ארבע, היה הרבה ממציא או מספר דברים (שהרבה פעמים היו פשוט חלומות שהוא חלם ולא ידע  להבדיל בין חלום למציאות כי זה היה לו ממש מוחשי) בגיל 3, הוא היה אפילו מתעורר בלילה מזה וכשהיינו מסבירים לו שזה חלום הוא היה כועס עלינו ובוכה וכו.

גם ביום היה מספר דברים שלא ממש היו.

לא כל כך ידעתי איך להתמודד עם זה (ובשלב כלשהו פשוט לא התמודדתי, רק הקשבתי)

ובלי קשר למה שהוא סיפר הייתי מספרת לו על חלומות או סיפורים שלא היו באמת והייתי משתמשת במילים: אבל זה לא היה באמת, זה רק חלום/זה בכאילו וכדומה.

כיום הוא בעצמו אומר לי כשזה חלום, או כשהוא אומר משהו שלא היה, אחרי כמה זמן הוא אומר (עם חיוך)

זה בסתם...!

אז אל בהלה,

אנו צריכים להיזהר לא להעניק משמעויות מפחידות לתהליכים טבעיים וזמניים.

וחוץ מזה, בסופו של דבר זה הרווח שלו - דימיון מפותח

(בננו הבכור למשל לא עבר את זה וזה קצת מקשה עליו ביכולת לפתרון בעיות וכו')

נחת ושמחה!

הייתי יוצאת עם הילדים לגן השעשועים. בגילם אין להם כלים להתמודד ולהכיל, וחשוב שהם לא יהיו לבד בחווייה הקשה הזו.

ככה גם האחרים יבינו שהילדים הללו אינם הפקר, ויש מי ששומר עליהם ודואג להם. מישהו שהוא יותר חזק מהם (כנראה הילדים הללו חסרים מישהו יותר חזק מהם בחייהם).

רוצה להאמין שהייתי יכולה ללכת להורים, אחרי התרחשות כזו, ולספר להם מה קורה, וכמה קשה את והילדים הרגשתם.

תהיו חזקים

הדבר הזה מזיק ביותר, ואסור לתת שיימשך אפילו רגע אחד נוסף.

זירה ראשונה: הילדים שלך.

דברי איתם, כל אחד לחוד או ביחד לפי עניינם. את צריכה "לנפח" אותם, על חשבון האחרים. שירגישו שהם הרבה יותר טובים.

תגידי להם: תארו לכם שאתם הולכים לאיזו עיר אחרת ופתאום אתם רואים שני ילדים: אחד מתנהג נעים, מדבר יפה; והשני - צועק, זורק אבנים, אומר מילים לא יפות.  מי אתם חושבים יותר טוב? הם יגידו..  תגידי להם, ברור. אתם הייתם רוצים להיות זה שצועק, מקלל, מרביץ - או זה שמדבר נעים לא מרביץ?..

ואז תאמרי להם: תדעו שכך זה עם הילדים שאתם פוגשים בגינה. זה לא שהם כולם רעים, אבל יש קצת שמלמדים אותם להתנהג כך. באמת אתם הרבה יותר טובים, דווקא כי אתם לא כאלה. תנסו רגע לדמיין אתכם עומדים במרפסת מעל הגינה ורואים את הילדים ההם מלמעלה (ה"דמיון" הזה חשוב - כי הוא עוזר לילד לחוש "מלמעלה"..), ואתם רואים אותם צועקים, לועגים, זורקים אבנים על מישהו אחר (את יכולה "לחקות" אותם, בצורה שתראה כמה זה מטופש) - ממש לא הייתם רוצים להיות כמותם. הייתם מרגישים כמה זה מגעיל.  כעת תוסיפי שכאשר קצת יתר גדולים - אז ילדים כאלה כבר לא עושים רושם. אנשים לא רוצים להיות חברים של מישהו שלועג, מדבר לא יפה ומתנהג ככה.

אם מישהו מבוגר יתנהג כך - בכלל לא יחשיבו אותו.

אח"כ תגדילי את הטוב שבהם. תספרי להם בשבחם. כמה את שמחה שהם לא כך (תני להם גם לדבר, לשפוך מה שיש להם, מה שהם מרגישים. תקשיבי, תזדהי. אם הם מתערבים תוך-כדי תתני להם, תקשיבי, תחזקי. ותחזרי לכיוון שאת רוצה לומר).

ואז תגידי - אבל אנחנו לא נסכים שאתם תסבלו בגלל שיש ילדים שמתנהגים בטיפשות וההורים שלהם בכלל לא יודעים מזה.

ההמשך - הוא בחזית מול האחרים.

קודם כל, צריך לדעתי להיות מוחלט שבאופן כזה הם לא הולכים לגינה לבד. או שאַת איתם, ועוצרת בתקיפות כל דבר כזה, ממש עוקבת מקרוב, בלי להתבייש. או שהולכים בכלל לגינות אחרות, מרוחקות יותר. או פיתרון אחר, מתוך מה שלהלן.

את צריכה לדעתי, לשוחח עם האימהות שלהם. להבדיל ביחס בין ההורים, לבין ילדיהם. סה"כ, מן הסתם גם הוריהם לא מעוניינים בזה.  להגיד לאמא, בנחת, שאת רוצה לעדכן אותה מה קורה שם. לספר לה בפירוט דברים שהיו. לא להאשים; להגיד שאת מבינה שכל ילד עם ה"עניינים" שלו, וגם שילדים אינם מודעים לחומרת מעשיהם.

אבל שאת לא יכולה להסכים שזה יימשך - כי ה"פצע" עלול להישאר גם אחרי שהילד יבין בעתיד שהוא עשה שטויות..

לכן, לנסות לסכם איתה:

א. שהם מדברים עם הילד - מסבירים ברור.  ודורשים ממנו לומר גם לחבריו שמעכשיו מפסיקים "לא לשתף", לא צוחקים על אחרים, לא זורקים חצץ (לפרט בדיוק ושיפרט בדיוק. אחרת הם לא מבינים)

ב. תורנות ביניכן בגינה. בין האימהות.

אל תסמכי על כך שהסברה בלבד תעזור. צריך פיקוח קרוב עד שההרגל הופך לקבע. אם היא אינה יכולה, לפחות שתגיד לילד שלה, שהיא תשאל אותך אם קרה משהו...  פשוט ש"יתייאש" מהתעסוקה הזאת וימצא משהו אחר.

אני אומר, לענ"ד: כן תתערבי, אל תעמדי מהצד. צריך כמובן "חוש" - יש דברים שצריך לתת לילדים להסתדר לבד. אבל זה אחרי שיש כבוד בסיסי. לא עמדה של לעג והשתלטות חד צדדית קבועה.

לא לתת למצב הזה להימשך.

בהצלחה.

לאחרונה (אולי קצת לפני...) יצא לי להיות בבת מצווה שעיקר הערב היתה מצוות הפרשת חלה.

ממש כלת בת המצווה לשה את הבצק והפרישה חלה והיתה שם מפעילה שהעבירה את הערב בצורה מדהימה

לבנות בגיל הזה והסבירה על חשיבות המצווה וזה היה ממש מעניין ומרתק

זה אמנם לא מתאים לכל כלת בת מצווה אבל אני ממליצה לך בחום.

זה באמת הסגנון שהילדה רוצה, יש מישהי מומלצת?

פשוט נכחתי באותו ערב ונהנתי מאוד מהיוזמה...

תרשמי בגוגל מפעילות הפרשת חלה ויעלו לך כל מיני מפעילות

בהצלחה! 

חכי לגיל ההתבגרות יקירתי

זה לא קל אבל תמיכה ע"י יעוץ ואנשי מקצוע יכולה לתת לכם גב חזק ולשחרר תסכולים.

ואמא שלי תמיד מזכירה לנו ש"לפום צערא אגרא"- כגודל הצער והקושי גודל הסיפוק והתוצר אחר כך.

ואחרי שקראתי את הספר ילד פיצוץ הבנתי [או שנראה לי שהבנתי] ואז גם יותר קל לי להכיל. אבל הייתי שמחה לשמוע עוד מהורים לילדים נפיצים.

- שחרור אנרגיות בדרך חיובית- והרבה, שזה אומר:

בריכות, מקלחות, פארקים, אופניים, משחקי כדור, ספורט וכד'.

- פיתוח כשרונות- מה שאתם מגלים שיש לו בו יכולות טובות נתבו לאפיקים מעשיים והעצימו ככל האפשר:

אומנות, בניה טכנית (לגו, קפלה פאזלים ושאר הרכבות), ציור וצביעה, פיסול ונגרות וכדומה. בגיל הזה כבר אפשר לראות נטיות וכל העצמה יכולה להוליד מקומות בריאים ובטוחים לילד- אנחנו יצרנו בזמנו תערוכת תמונות צבעוניות מדהימות שצבע, אחר כך מוצגים שיצר בעץ ובשלב מתקדם יותר בניית כלי תחבורה ממתכת וברגים (ערכות מוכנות לקניה). שעות רבות של תיסכולים נותבו לעבודה ובניית קשר בריא איתנו או העסיקו אותו לבד.

- מילים טובות בלי סוף, שדרו אהבה בלי קשר להתפרצויות והתנהגויות גבוליות.

- גבולות ברורים עם תוצאות ידועות ועקביות.

והכי הכי-- אל תקחו את ההתנהגות שלו אישית!! דעו שיש לו קושי ואתם אלו שנבחרתם בידי בורא עולם לגדלו ולעזור לו לצעוד קדימה- כי אתם יכולים והבורא סומך עליכם!

הצלחה יקרה!

מאוד עזר לי כשמישהי אמרה לי שלפעמים כשנראה לי שהוא מתעקש, הוא בעצם מתאבל, על אובדן הרעיון שהדברים לא מתנהלים כמו שהוא ציפה.

נראה לי שיש לי אחת כזו אבל פעם ראשונה שאני שומעת מושג??

מז זה בדיוק?

גם אני לא ידעתי מה עובר על הילד שלי.... פסיכולוגית המליצה לי לקרוא [בלי איבחון, סתם מתאור של ידידה] ו....... כן, אולי הוא נפיץ . ההגדרות די קולעות, ואני חשבתי לאבחן הפרעת קשב [למרות שזה לא ממש היה נראה לי זה]

מה עושים עכשיו? [אני אסיים לקרוא, אולי שם תהיה תשובה]