פורום הורות (עמוד 343)

אין לי שום ניסיון אבל כמו ששמעתי זה מה שמומלץ והכי טבעי, וזה נשמע גם הגיוני. אולי תפרטי מה בזה לא נראה לך.

בתי בת ה-10 מרטיבה.

ניסינו את הטיפול של דר' קושניר, לא עזר.

ניסינו אורולוג ילדים, לא עזר.

מחר, בעז"ה, יש לנו תור למרפאת הרטבה.

עצתי לך: אני לא יודעת באיזה אזור בארץ את גרה, אבל יש בהרבה בתי חולים מרפאות הרטבה המתמחות באבחון ובמתן טיפול. לחברי כללית מושלם יש השתתפות יפה בהוצאות.

שיטת הזמזם בדרך כלל עוזרת, אני לא יודעת למה זה נשמע לך לא מתאים.

אם את גרה באזור ירושלים- שמעתי דברים טובים על דר' שגיא. אבל שוב, מרפאת הרטבה מתמחה בכל סוגי הטיפולים.

בהצלחה!

לפי מה ששמעתי , מלבד עלותה הגבוהה של השיטה היא גורמת לזה שכל הבית יתעורר חוץ מהילד המרטיב עצמו . גם ההרגשה של משהו חיצוני שמחובר לבגד לא נעימה . מה זו מרפאת הרטבה והיכן יש כזו בירושלים?

היא מרפאה המתמחית בהרטבת לילה. הרטבה יכולה לנבוע מסיבות שונות, וישנם טיפולים שונים (תרופתי, זמזם ועוד). הטיפול הוא מחוץ לסל התרופות ועולה כ-700 ש"ח, לחברי כללית מושלם יש החזר של יותר מחצי (אם אני לא טועה). אם אתם בכללית, תכנסי לאתר שלהם ותחפשי מרפאת הרטבה בירושלים. 

בהצלחה!

יש מרפאת הרטבה של דר' שגיא. הוא מקבל בצפון, במרכז ובירושלים. בירושלים- בסניף קופ"ח מאוחדת ברמות (תתקשרי למרפאה לשאול עליו. אין קשר בינו לבין המרפאה, כי הוא רק שוכר מהם חדר).

השיטה- זמזם שמעיר את הילד כדי שהגוף שלו יקשר בין הרטבה לעירות. השיטה פותרת בעיות תוך חודשיים, מתוך הנחה שבדקת שאין לו בעיה פיסיולוגית שגורמת להרטבה.

אמנם הגמילה עולה כ-700 ש"ח, אבל רוב קופות החולים מכירות בזה כיעוץ להרטבה אם יש לכם ביטוח משלים, כך שכדאי לברר קודם דרך הקופה אם את צריכה הפניה לרופא המומחה, או שאת פונה ואח"כ מקבלת החזר.

אם הילד לא היה בגיל מופלג זה, הייתי ממליצה לך לחכות אחרי פסח כשיהיה פחות קר. אצלנו הילד נגמל בתוך כמה שבועות וכמה חודשים אח"כ כשהגיע החורף ההרטבה חזרה, כי הוא לא הלך לשירותים בלילה.

בינתיים נשברתי מלכבס סדינים ופיג'מות אז הוא ישן בלילה עם טיטול ואני מחכה לאביב כדי לחזור לגמילה.

נראה לי שאני אברר לגבי מרפאת הרטבה , זה נשמע טוב . בינתיים הוא כבר שבוע יבש וכשזה קורה אני כבר חושבת כל פעם שהנה זה מאחורינו...אולי הפעם זה באמת? שוב תודה לכולכן.

גם אצלי זה לא עזר. כמו שמישהי כתבה פה, כולנו היינו מתעוררים והוא היה ממשיך לישון-הרי הבעיה מראש היא שהם ישנים חזק מדי. אני לקחתי את הבן שלי למתי ארליכמן, הוא הסתכל עליו ואמר :כשתרצה באמת להפסיק-אתה תפסיק". וכך בדיוק היה. היינו גם במרכז בירושלים, אם יש לך סבלנות זה יכול לעזור-השיטה היתה מעקב ורישום וצ'יפור. האמת שלא עמדנו בזה סתם בקטע הטכני של החיים. אני כן חושבת שזה נתן לו הרגשה טובה שאנחנו מנסים לעזור לו עם הקשיים שלו, למרות העלות הגבוהה ולמרות הזמן שהשקענו -וזה שווה הכל . בהצלחה רבה ואל תדאגי!

התכנית שלנו - 

1. ללמוד את גישת שפר - אני משתתפת כרגע בחוג הורים, כאשר זו אחת המטרות העיקריות. מקווה מאוד שזה יניב תוצאות. 

2. לטפל בשיטת פאולה - שיטה שמחזקת את השרירים הטבעתיים.

אשתדל בלנ"ד לעדכן.

בהצלחה לכם!

גם הבן שלי בן 9 והרטיב. אצלנו עזר ב"ה דיקור סיני, 4 טיפולים, 90 ש"ח לטיפול דרך "כללית  רפואה משלימה"

בהצלחה!

ניסינו את הזמזם, ניסינו דיקור סיני, ניסינו תרגילים של פאולה- לא עזר.

פרחי באך- עזרו לאחר 3 בקבוקים, טוב מאוד, אך ברגע שהוא אזר אומץ לישון בלי תחתול- שוב חזר להרטיב כל שני לילות. יש סיכוי שאילו היינו ממשיכים שוב לאחר הנפילה, היה מפסיק לגמרי.

בסוף קיבלנו ברכה מרבנית, שייעצה לנו שהילד יישן בסלון וידמיין כאילו ישן אצל חבר, ולכן אסור שירטיב.

במקביל, לקחנו אותו לאירידולוג- מאבחן שמצלם את העין ורואה אילו חומרים חסר לגוף. באופן פלאי לאחר חודש וחצי של טיפול(כדורי סידן, ויטמין די ועוד), הוא התחיל להרגיש כי הוא צריך לקום לשירותים בלילה. כאן באה לעזרתו העובדה שישן בסלון(לא המקום הרגיל), ובע"ה לאחר עליות וירידות- בסופו של דבר הפסיק להרטיב. 

לדעתי זה עניין אישי מאוד, לכל ילד עוזר משהו אחר, רק צריך להימנע מתרופות. יש כל מיני תרופות עם תופעות לוואי, חומרים שעוזרים אינסטנט, אך לא יעזרו לגמרי, כי כאשר מפסיקים לקחת אותם, הילד עלול שוב להרטיב.

אצלינו- הוא היה צריך להתרגל לקבל ולקלוט את המסרים של לקום ולא להתעצל, דבר שהוא לא היה רגיל לעשות עד עכשיו, כי עד אז בלילה בכלל לא הרגיש שהיה צריך להתפנות, ולא התעורר כלל.

אני גם יודעת שיש ילדים שפשוט מפחדים מהחושך, או מהשקט בבית ולכן לא קמים לשירותים גם אם התעוררו.

לגבי אירידולוג- יש כאלה שייקחו 400 ש"ח ויש שייקחו פי 2 פחות. הטיפול של מי שמבקש פי שניים אינו בהכרח טוב פי שניים, הדבר החשוב הוא המיומנות, והקשב, ולזכור שה' יביא את הפיתרון הנכון בעיתו ובזמנו. אני יכולה להציע שתפנו לאירידולוג בשם עמנואל (0548422566.).

העיקר לא לתת לילד תחושה שהוא אשם, שהוא לא בסדר במצב ואינו עושה השתדלות(אלא אם כן כבר התחלתם טיפול והוא לא משתף פעולה), כי בדרך כלל זה דבר שאין לילד שליטה עליו, וצריך להזהר לא להגביר את תחושת התסכול חוסר שליטה וחוסר האונים שכבר יש לו בגלל עצמו.

שיהיה לכולנו שבוע טוב וחודש טוב!!

(ושהבריכות יישארו מחוץ לבית, בגשם  )

.

התחלנו את את הטיפול במרפאה של דוקטור קושניר כשהילדה הייתה בת 7, הטיפול עם הזמזם ארך כחצי שנה ולאט לאט, בסבלנות רבה הטיפול הצליח והיום היא בת 9 ולא מרטיבה בכלל.

לגבי המחיר- קיבלנו כמעט את כל ההחזר על הסכום מקופת החולים (לאומית).

ההתחלה הייתה מתישה מאוד ורק אני הייתי מתעוררת בכל פעם שהיה רעש (גם מי שישן איתה בחדר לא התעורר...) אבל לאט לאט היא הייתה קמה ומתרגלת ואצלינו זה עבד נהדר.

אבל- כמו שכבר אמרו כאן, לא כל שיטה עובדת אצל כולם באותה הצורה.

בהצלחה!!!

הבת שלי מטופחת שם ואני מאוד מרוצה.

הזמזם של יד שרה לא שווה כלום. הוא לא נצמד לבגד כמו שצריך ואין סיכוי שהילד יתעורר.

בטיפול קיבלתי פעמונית עם רטט, בשילוב עם כדורים שגורמים לשינה להיות פחות עמוקה.

אני בכל אופן שמחה שלקחנו אותה. תארי לך איזו הרגשה זו שהאחים הקטנים שלך קמים יבשים ואת לא.

בעניי שווה כל שקל.

האם זה קשור למעבר החורף שלא חשה אם היא צריכה או לא? הילדה כבת 3 וחודשיים

אכן לכל אחד מתאים טיפול אחר. אני יכולה לומר לך על אחותי שסבלה מזה עד גיל ההתבגרות המאוחר.

ניסתה הכל- פרחי באך, מח אחד, זמזם, כדורים.

מה שעזר בסוף כל הסיפור הזה היה רפלקסולוגיה פשוטה ביותר שהיא עשתה לעצמה, כמה דקות ביום, כל יום.

שווה לירות לכל הכיוונים.

בטח ייש פה מישהי - מישהו שלמד.רפלקסולוגיה

גם לנו המליצו על טיפול רפלקסולוגי וזה ממש יקר.

יש איזו נקודה שאאפשר להסביר כדי שנעשה לילדה בבית?

יש כאלה שסוחבים את זה אפילו לצבא.  קראתי את זה כשהייתי ילדה, וזה עזר לי כשהבן שלי המשיך להרטיב, אמנם בתדירות הולכת ופוחתת, אבל הוא המשיך כמדומני עד גיל 15.- כשבערך בכיתה ה' זה כבר נהיה נדיר שהוא מרטיב אבל בהחלט עדיין היה.  לא עשינו מזה עניין וזה הפסיק (- נראה לי שאם היינו מנסים כל מיני טיפולים זה היה מעצים את הבעיה, ככה נתנו לו להרגיש שזה קורה, לא נעים אבל  לא עניין גדול. זה תלוי בילד,  למקרה של הילד הזה לא היה נכון לעשות מזה עסק.)  הבת שלי הרטיבה עד כיתה ג', ושוב לא עשינו עניין, היות שאמא שלה, כלומר אני, גם כן הרטיבה עד גיל זה. על עצמי אני ייכולה להעיד שבאיזשהו שלב כן הייתי מתעוררת אבל פוחדת ללכת לשירותים ומעדיפה להרטיב במיטה.

הבעיה היא שהבן שלי, בכיתה ד', מרטיב כמעט כל לילה, והייתי שמחה לשמוע על פתרונות אינסטנט, כאלה שאפשר לעשות בבית.. (אנחנו גרים רחוק מהעיר וכל יציאה היא ממש פרוייקט). אה, ודרך אגב יש לנו עוד כמה ילדים שלא מרטיבים.....

הזמזם אגב, הבהיל אותה כך שכל פעם כשזה צפצף היא התחבאה מתחת לשמיכה וצרחה.

זה לא אומר שהטיפול לא טוב רק לה הוא לא התאים.

בסופו של דבר עבדתי איתה על הפסיכולוגיה שמאחורי ההרטבה:  הגעתי יחד איתה למסקנה שבמשך  היום היא מתאפקת הרבה ואז בלילה יוצא לה הכל.

היא מאד רצתה להיגמל ובאמת עשתה מאמצים, בהתחלה הערתי אותה בלילה לשירותים אבל גם זה לא תמיד עזר, בסופו של דבר כשהגענו למסקנה הנ"ל הצעתי לה שהיא תלך לשירותים ביום לא כשהיא צריכה אלא כשנדמה לה שאולי עוד מעט היא תצטרך וכך בלילה יהיה לה יותר קל להתאפק ( במקום ביום) . ב"ה השיטה הצליחה מאד, כמובן  שהיא  גם תוגמלה, וקיבלה הרבה עידוד, והיא נגמלה לחלוטין בגיל 8 וחצי.

הייתי מרטיבה פעמיים שלוש בחורף גם בגיל 9-10 והרבה יותר בגיל 8 ומטה , בגיל 11 כבר לא... ההורים שלי לא עשו עניין, כניראה בגלל התדירות הנמוכה אפשר היה לא לעשות מיזה סיפור, וזה עבר מעצמו.

צריך לא לתת לילד הרגשה שהוא לא בסדר, אלא להסביר לו שזה משהו חולף שיעבור, ולא באשמתו, כמו שיש ילד שעם נזלת כל החורף, יש גם ילד שבורח לו בלילה בחורף. להראות לו שיש הרבה סבלנות כלפיו להיות מכילים.

סביר להניח שהוא לא יגיע עם זה לבר מצווה.

כדאי לתת לו, בעצמו בבוקר או אחרי בי"ס תלוי כמה זמן יש בבוקר, להוריד את המצעים מהמיטה להכניס אותם למכונה וללמד אותו לשים אבקה ומרכך במכונה ולהפעיל אותה, לא בהרגשה של עונש ,"ברח לך, תעבוד" אלא בחיזוק חיובי של "אתה ילד גדול, אתה אחראי על המעשים שלך ומקל על אמא את העבודה". פעמים ראשונות בהשגחה, ואחר כך לבד.  הייתי שמה מכונות כביסה בגיל 9 ונהנתי מיזה שסומכים עלי ונותנים לי להפעיל מכונה, זה לא אמור להיות מעבר ליכולות שלו. 

אצל מישהי שאני מכירה אישית, זה עזר בכך שהילד הרטיב פחות פעמים אבל זה לא מדעי.

לפחות זה מפחית את עוגמת הנפש ונותן לו הרגשה שהוא ילד גדול ושסומכים עליו להפעיל מכונה לבד. 

הבן שלי כבר בן 8 ועדיין מרטיב. ביום מטפטף ובכלל לא מפריע לו. בלילה מרטיב ולא מפריע לו . אני חושבת שיש לו בעיה של ויסות חושי, אחרת לא מובן לי למה לא מפריעה לו הרטיבות. ולמה הוא לא מרגיש שהוא מרטיב ביום.

הוא קיבל הומיאופתיה ונגמל אחרי חודשיים (בים ובלילה). הגיע החורף והוא חזר להרטיב .

עשינו לפי ההוראות מרפאת הרטבה של דר' שגיא ואחרי 3 חודשים הוא נגמל. הגיע החורף- ההרטבה חזרה ובגדול.

נגמר לי הכח להיסחב במונית למרפאת ההרטבה כל חודש. אמי שאלה למה אני לא שמה טיטול בלילה, כי ההרטבה כבר כל לילה ולא פעמיים בשבוע. אז עברנו לטיטולים יקרים מיוחדים ללילה של האגיס.

ואז, גיליתי טיטולים זולים של BABY SITTER (ברמי לוי- במבצע 36). הגודל הכי גדול. ובד"כ הם די מגינים על הבגדים. בקיץ בע"ה ננסה שוב משהו... 

הייתי חייבת להגיב אפילו שאני עדיין לא נשואה ובטח שלא אמא...

כיום אני בת 18 וגם אני הייתי מרטיבה עד גיל מאוד מאוחר.- עד גיל 14.

לקחו אותי לכל הטיפולים שרק אפשר.

הייתי חסרה המון בגלל הטיפולים.

לא הצליח אצל רופא אחר, ישר החליפו רופא.

ההורים שלי הוציאו על כל טיפול כזה הרבה מאוד כסף.(800 ש"ח לטיפול כמדומני.)

כן, היה לי את הזמזם הזה, ועוד הרבה פיתרונות אחרים. הייתי לוקחת כדורים ונתנו לי כל מיני תרגילים לעשות, אבל שום דבר לא עזר.

באיזשהו שלב ההורים שלי החליטו לעזוב את הכל ולתת לזה לעבור לבד. (לבעיה עם לישון אצל חברות הייתי לוקחת תחתוני ספיגה)

וככה, לאט לאט ועם הרבה מאוד סבלנות, חום ואהבה(וכן, האהבה הזאת מאוד חשובה לילד! משפט כמו: "לא נורא, יש עוד הרבה ילדים בגילך עם בעיות כאלה" היה מעודד אותי מאוד ונותן לי תחושת ביטחון עצומה. משפט כמו: "זה באמת שלא נורא. זה קורה וזה יעבור" היה מחזק אותי מאוד. הייתי מעירה את אמא שלי כל פעם מהשינה ותמיד עם הרבה חום ואהבה היא הייתה מחליפה לי מצעים והייתה ממשיכה ואמרת שזה בסדר ושאני יעיר אותה כל פעם. רק זה החזיק אותי ונתן לי כוח להמשיך ולהבין שזה לא נורא וזה יעבור. כי משפטים כאלה מבאים לילדים הרבה מאוד תחשובת ביטחון ושחלילה לא יגיעו למצב שבו הם רק התביישו בעצמם).

ככל שעבר הזמן ההרטבות הפכו מכל יום לפעם\פעמיים בשבוע. כך שזה הגיעה למצב שבו זה היה קורה פעם בחצי שנה.

בסוף בכיתה ט' זה ב"ה הפסיק.

זה אפשרי לקחת את הילד לטיפולים אבל זה ממש לא תמיד יצליח.

ואם זה לא מצליח, זה ממש לא נורא! כי זה יעבור, כמו שלרבים ממנו זה עבר לבד.

ושוב אני אומרת: חשוב מאוד מאוד לעודד את הילד! אין לכם מושג עד כמה שזה עוזר.

זה מזכיר לי תק' שבה חשבתי שאמא שלי כועסת עלי שאני מרטיבה כל פעם והיא צריכה לעשות מלא כביסות ולהחליף לי מצעים.  ולפני שסיפרתי לה היא ישר הביהרה לי שהיא ממש לא כועסת ושהיא אוהבת אותי כמו שאני. ולפעמים קורה שהיא עצבנית אז היא עצבנית על כמות הכביסות אבל ממש לא עלי...

לכן, צריך להבהיר לילד שזה בסדר. שהוא חלילה לא יחשוב שלא אוהבים אותו בגלל זה.

וכמובן שלא יווצר מצב שבו הוא מקנא באחים שלא שהם לא מרטיבים.

סליחה על ה

פשוט הייתי חייבת לספר.

ב"ה

1\אפשר להשאיל מיד שרה את אותו זמזם ולהכין טבלא משל עצמכם. אנחנו השאלנו בעבר, אבל חשבתי שזו שיטה אחרת בקושניר,אז שילמנו (450 ועוד 500 פקדון על המכשיר) תכלס זה זמזם עם ליווי כלשהו..

2\הילדה שלנו מסרבת לשים את הזמזם כי הוא מביך ומפחיד אותה, ואני לא בטוחה מה עדיף- לקום רטובה או לקום מבוהלת..שתיהם קשים מאוד...

3\אני לא יודעת איפה מטפלים פסיכולוגית בתופעה, לי נראה שזה אולי משהו בבשלות התחושתית.. ויש גם מרכיב גנטי חזק (מצד האב)

בהצלחה רבה!!

אבל הייתי מציע לך לחכות עוד קצת בסבלנות.

ממילא החורף זה לא הזמן.

אך אני יודעת מניסיון של בתי הגדולה שאחרי גיל שנתיים זה גיל מאוד קשה כי אז יש מרד על ההורים וכל דבר אומרים לא וכו' אז מה אני עושה?

לא להקדים את הזמן.

במיוחד שזה לא הגיע מתוך רצון אישי.

עניין נוסף שכדאי להמתין בגללו זה החורף.

כשקר זה לא נעים להם, וגם לרוב הקור גורם לאיבוד שליטה על הסוגרים וחבל לתסכל אותם מעכשיו.

ממליצה בחום, לחכות לפחות עד הפסח לשינוי מזג האויר וגם לתת לו זמן לבשלות הנפשית לפני שמתחילים לגמול.

ושאלה לי, מדוע חשוב לך כ"כ לגמול מעכשיו?

בראש ובראשונה, בחתימה שלי כתוב "סדנאות קשב - לגדל ילדים בלי חיתולים מהלידה".

כלומר, לקחת ילדים לעשות פיפי וקקי כבר מהלידה, כך שהם לא מתרגלים לעשות באופן אוטומטי בחיתול.

כלומר שבנוגע לשאלתך, אני מגיבה כמו כל משתתף אחר בפורום

בניגוד לשאר המגיבים, אני חושבת שגיל שנה וחצי יכול להיות מתאים לגמילה. זה תלוי בילד.

אני מאמינה מאוד באינסטינקט האימהי, כך שאם את מחפשת כאן מידע בנוגע לגמילה, ייתכן שזה בגלל שראית משהו בילד שאמר לך שהוא מוכן לגמילה פשוט ככה! ואם את מרגישה שיש מקום לגמילה, אני מאמינה שהדבר הנכון הוא לתת לזה צ'אנס. לנסות! מה כבר יקרה? מקסימום - תנגבי קצת פיפי או קקי. מתגברים!

ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזו אני אומרת:

1. להוריד מכנסיים ותחתונים. להשאיר את הילד בלי, כמה שיותר שעות.

2. שאבא ייקח אותו לשירותים, ויראה לו איך עושים (גם את יכולה)

3. אורךךךךךך רוחחחחח. להתכונן נפשית לניקוי פיפי וקקי (תכלס זה לא נורא. אני עושה את זה הרבה ונשארת בחיים). על פיפי אני מניחה בגד מערימת הכביסה. קקי אני אוספת בעיתון ישן (ואחר כך - מגבונים כמובן ).

תוך כמה ימים תדעי אם הרוח נושבת, ולאן.

שיהיה בהצלחה!

דבר ראשון הרגלנו אותו ללכת לשירותים, על-ידי כך שאנחנו קבענו לו את הזמנים בלי לשאול אותו. למשל בבוקר, כמה דקות אחרי שקם, הודענו בעליזות שהגיע הזמן ללכת לשירותים. אחרי שעה - עוד פעם וכך הלאה. השתדלנו להצמיד לאיזו שהיא פעילות כדי שלא ייראה לו סתם שרירותי. למשל - לשירותים ואז נלך למכולת, לשירותים ואז נשב לאכול. לפי תדירות הפספוסים ולפי כמה שיצא לו כשלקחנו אותו החלטנו שכל שעה זה טוב בשבילו בתור התחלה. אחרי איזה שבוע כשקצת נפל האסימון כבר עברנו לכל שעתיים.

אחרי השלב הזה, כשהוא כבר התרגל עקרונית לרעיון שעושים פיפי בשירותים ורכש קצת שליטה בשרירים הרלוונטיים, יום אחד הפסקנו לקחת אותו, והוא הופתע למצוא את עצמו שוב ושוב מרטיב את המכנסיים. הוא כבר לא היה רגיל לשחרר סתם כך, וראו עליו שהוא מנסה לעצור ומתפתל לפני שיברח לו. כשזיהינו את התנועה שהוא עושה בכל פעם לפני שיוצא לו אמרנו לו "אני רואה שיש לך פיפי! תודה שאמרת לי!" ולקחנו אותו. ככה הפכנו את התנועה הספונטנית הזאת לכלי תקשורת. הוא היה ניגש אלינו ומראה לנו את התנועה הזאת - ומיד לקחנו לשירותים. לא צריך לדעת לדבר בשביל זה

בהצלחה!

אך המציאות  באמת שלא ראיתי מוכנות (או שאם אני שואלת אותו אם רוצה להחליף טיטול עונה בהמהום כלשהיא זה כן נקרא מוכנות, אינני יודעת) בכל מקרה

לכל השואלות אינני רוצה להתחיל לגמול אותו בגיל שנתיים ויותר כוון שאז יש את גיל המרד וכו'.אז אם כן זה התקופה לא?

ולפצקרשת (מקווה שתקראי) איזה גיל זה היה?

אבל זה כי רק אז עלינו על הטריק. לפני זה היו ניסיונות גמילה לא מוצלחים. מעניין לראות מה היה קורה אם היינו חושבים על השיטה הזאת שנה קודם

אני לא כ"כ מאמינה בסימני מוכנות...

במדינות רבות זה גיל גמילה רגיל.

וזה הגיל שגמלו גם בישראל לפני 30 שנה

מאז הומצאו החד פעמיים, והפכו זולים, וגיל הגמילה עולה עוד ועוד

כי פעם בכל מקרה היה צריך לכבס - את החיתולים או הבגדים, מה כבר ההבדל?

עם חיתול בד הם גם מרגישים הרבה יותר טוב כל פיפי שיוצא להם, ולכן גם היו מוכנים לגמילה מוקדם יותר

והחיתולים גם ספגו טוב יותר כך שבכל מקרה היו גם נזילות וכו'

לא שאני נגד גמילה בגיל כזה, למרות ששיא החורף לא נראה לי כמו זמן טוב להתחיל גמילה יזומה לילד.

ולא, לא נראה לי (מנסיוני עם שני ילדים) שאחרי גיל שנתיים קשה יותר לגמול, בדיוק להפך.

הבנים בשלים בגיל מאוחר יותר....

לאן את ממהרת? לחסוך כסף? כשהוא ידע שהוא צריך הוא יתחיל לשתף פעולה, כל עוד אין מודעות שבטיטול יש קקי או פיפי אז אין מודעות לצורך לעשות במקום אחר...

ולמי שמתעניינת, הנה עוד מישהי חכמה שחושבת שאין סיבה להתמהמה:

http://daphnatayar.co.il/Article10.html

גמלנו את הגברת שלנו בגיל שנתיים וחצי והיא נחשבת "דובי לא לא", (כמובן דובי מתוק במיוחד....),

וזה יצא בגיל הזה כי חיכינו למזג אויר נעים (אביב/קיץ), מה שב"ה כרגע לא קיים סביבנו... בחורף זה לא פייר לגמול אותם...

ת'אמת, כמעט נשברנו אחרי שלושה שבועות מתישים (כשאני הייתי בהריון מתקדם..) אבל בסוף היא נגמלה מצוין, כולל לילה. ב"ה!

לדעתי גם כדאי לחכות.

בהצלחה!!

(אה, ואגב, הגדולה שלנו נגמלה בגיל שנתיים, מצוין. אבל לילה רק בגיל 3... וגם היה מצוין ב"ה..)

לא הגיוני שלילד לא שלך באמת נעים לעשות ככה בכוונה,יש לא מעט שסובלים מהבעיה הזו (שמצריך ניתוח) וגם אם בע"ה אין לו בעיה רפואית הוא בסה"כ בן,ועדיין יכול להסתבך עם הענינים האלה..

תנסי להתעודד שבזכות שאת מנקה לכלוך של אחרים ה' ינקה אותך מכל לכלוך וכל רע,אמן.

וגם אם היה "בכוונה" - ה"כוונה" שלו אינה כוונה..

שלנקות אחרי ילדים אחרים קשה לי רגשית הרבה יותר מאחרי הילדים שלי.

זה כולל גם נזלת וכאלה.

הזדמנות לעבוד על מידת החסד...

תמיד זה שרק האבא מצטייר כנדיב והאמא כמחנכת. לא ככה?

אני לא יודעת אם גם אצלכן זה ככה, אבל קראתי (כאן יש הפניה לאתר לא מומלץ לצפיה) מצחיק אבל נכון בעיני על ילדה של אבא. חושבים שזה משהו שיכול להשתנות? או שלעד נצטייר ככה?

[עריכה- פרסומת]

לפעמים אמא קצת יותר "לחוצה"...  לא חייב.

ולא נורא. יש לה מספיק מעלות טובות.

שילדים לוקחים יותר בקלות את אמא שכועסת מאשר אבא שכועס.

כשהם יהיו הורים הם בוודאי יבינו שהדברים לא שטחיים ושחור-לבן.

אנחנו רוב הזמן עם הילדים - אז טבעי שנהיה עסוקות יותר בחינוכם.

מטרנה - צריך לשטח את הכפית מדידה. אבל מה אכפת לך? היא האמא שלו והיא תחליט כמה לשים לו

שער - לנו היה שער אקורדיון מעץ והיינו מאוד מרוצים ממנו.

החיסרון של שער אקורדיון, הוא שכשהילדים גדלים הם מתחילים לשחק בו, וזה בהחלט עלול לגרום לאצבעות מעוכות (ואפילו יותר מכך ח"וח)

מנסיון כואב של המתוק שלי

מוזר מאוד. לי זכור שהיה כתוב שיש לשטח בעזרת סכין.

עוד שאלה: בן כמה התינוק? אם קטן מאוד, זה חשוב, וכל גרם של אבקה משמעותי. אבל אם גדול, ובעיקר אם כבר טועם מעט מזונות אחרים - אז הייתי שותקת ועושה מה שהאמא אמרה גם אם לא מסכימה, כי היא האמא והיא הקובעת.

לשרות לקוחות של מטרנה.

תגידי לה שזה נראה לך חשוב המינון אז הכי טוב לשאול את היצרן...

לגבי שער- רק לשים לב שקונים את זה עם התקן!

מוכר אחד הביא לבעלי את זה של הכלבים (שילד יכול להכניס את הראש בחורים)

ובעלי שאל אותו אם זה לילדים והמוכר אמר- בטח בטח!

מצאתי אקורדיון שיש לו תו תקן ישראלי ואמריקאי. בעקבות העצות לשמירת האצבעות, כנראה שנמליץ להם על זה. אני מקוה שתו תקן מכסה על הכל (כולל בטיחות האצבעות). אולי גם נקנה גם לנו בשביל אירוח קטנטנים, כי הבית שלנו כבר לא מותאם לקטנטנים...

ועל איך שאת לוקחת את זה...

אם יהיה רעיון - בלי נדר נגיד..

בינתיים, בהצלחה ו..בסבלנות..

מכירה את הסיפור? זה בדיוק מתאים לגיל הזה. הפעוט אומר לא ורק אחר כך מקשיב לנאמר. בהתיעצות שלנו לגבי בנינו שנמצא באותו השלב, הציעו לנו לנסות למקד מאבקים עד כדי 0. כלומר להחליט מה הקו האדום. לגבי השינה זה באמת מטרטר אך אנחנו פשוט מנסים להתעלם ממנו עד כמה שאפשר, בסופו של דבר הוא הולך לישון לבד (במיטה או על הספה).

בהצלחה

רק כמה דברים-

הוא לא מקשיב בסוף, הוא פשוט מתעלם לגמרי, וגם אם נקבע קוים אדומים, זה קריטי בשבילו? הוא בכל מקרה לא יקשיב לא ללפני הקו האדום ולא אחרי. לא ממש הבנתי...

רוב הפעמים אנחנו מתעלמים, אבל הוא פשוט הורס דברים בבית בזה אחרי זה, ונרדם רק בסביבות ה12 בלילה, אי אפשר ככה כל יום, אנחנו צריכים קצת שקט בערב...

ממש תודה!!!

יורה לכל הכיוונים כיי אני לא מכיר

.עושה רושם שהוא ישן צהריים ממש טוב.  אם זה אפשרי שלא ישן צהריים אז הוא ישן הרבה יותר מוקדם בלילה.

צריך למנוע ממנו  ממריצים (ממתקים או שתיה מעוררת) משעה 6 בערב. יש כאלה שאצלם יש לזה השפעה ישירה.

לגבי התנהלות במשך היום :

איומים- סטירה - הפתעות . לא עוזרים אצל ילדים חכמים .(תאבחני אותי בעצמך.. ולפי האחות עושה רושם שיש לו גנים טובים)

צריך לדבר איתו ועם כל ילד בצורה נעימה אך ברורה ותקיפה שלא משתמעת לשתי פנים. דורש תירגול.

דורש גם תקופת בסתגלות מצידו . לקנות אמון שאת מספיק רצינית אך לא מאיימת .

דוגמא:

יוסי חמוד תאסוף את הצעצועים בבקשה .

אחרי כמה דקות שוב באותו טון רציני אך לא תקיף

אחרי עוד כמה דקות שוב. ולומר בוא נאסף ביחד - אפילו אם יוצא שאת אוספת הכל והוא רק את הלגו האחרון .

חשוב להבין ששום סירוב הוא לא נגדך.ותמיד אפשר להבין אותו: "אתה רוצה לשחק כמה דקות ואז?...

עוד כדי שתהיה שיגרת שינה כלומר משחק מסוים שיהיה קבוע לשעה הזאת והוא כבר יבין ששלב הבא זה שירותים ציחצוח  סיפור ושינה.

עוד דבר חשב להקפיד גם לילדים על נטילת ידים. ובפרט בבוקר ואחרי שירותים שלפני השינה. זה יוצר רוגע.

בלי להכיר   כתבתי דברים כלליים

ישר כח ובהצלחה

מה שבטוח - את עושה "סטאז' "מצוין לקראת שתהיי אמא בעצמך.

את כבר תהיי עם תעודת "אמא מוסמכת"...

"הפעוט אומר לא ורק אחר כך מקשיב לנאמר" זה סיכום חלקי. לפני שקונים כדאי להכיר את מה שקורה בהמשך - אח"כ הוא חוטף מכות, וחוזר לאמא מאולף. מין חינוך גרמני של לפני מאה שנה כזה (יחד עם מקס ומוריץ בגרסה המקורית האכזרית ועוד רבים).

המלצה חמה: חסכו את זה מהילדים.

כ"כ דורגת לאחיך הקטן כשבעצם זה לא תפקידך, ואת עושה את זה בהתנדבות מלאה וממש בשמחה (ככה זה נשמע מההודעה שלך).

משהו שיכול להועיל, אך צריך המון סבלנות, אורך רוח, זמן אסרטיביות ולא להתייאש.

ליצור סדר קבע בערב (השעות והפעילויות שאני כותבת הם לדוגמא, תתאימי לפי הצרכים, ואם יש משהו שהוא לא קריטי ורק גורם להוספת מאבקים אז תוותרי)

6:00- לאסוף משחקים

6:15- ארוחת ערב

6:45- מקלחת, צחצוח שינים, לבישת פיג'מה וכו'

7:15- להכנס למיטה, לספר סיפור קצר, קריאת שמע וכו'

וכאן מגיעה העבודה, את אומרת לו: "יוסי, עכשיו השעה ללכת לישון לילה טוב" (או כל משפט אחר שמתאים), נותנת נשיקה מכסה בשמיכה- מה שטוב ומתאים לסגור את היום מכבה את האור יוצאת מהחדר.

הוא קם, את לוקחת אותו למיטה, חוזרת על המשפט הנ"ל, בצורה רגועה, משכיבה במיטה, יוצאת מהחדר

והוא שוב קם....

את- לוקחת אותו למיטה, אומרת את המשפט וכו'.

הכי חשוב כאן זה לשמור על טון רגוע ועינייני, שיבין שאין כאן משחקים ומאבקים.

בימים הראשונים זה יהיה מאוד קשה, הוא יקום הרבה, יסתובב,לא יבין מה רוצים ממנו ומה פתאום "נפלו" עליו, לכן כתבתי שצרין המון סבלנות, כי זה בהחלט יכול לשגע לחזור על אותו משפט עשרות פעמים בערב אחד ולהישאר רגועה ועיניינית, כשהשיתוף פעולה ממנו יכול להיות אפסי.

אחרי מס' ימים, שחוזרים על אותם דברים בלי לשנות את הסדר ולסיים את היום באמירה שעכשיו זמן לישון, הפעמים שהוא יקום יפחתו, עד שהוא כבר לא יתנגד.

חזרה על משפט, בלי לשנות את התוכן, יעילה בהרבה מצבים שבהם ילד לא מקשיב/ נראה מתעלם.

לא מתאים לשנתו את הכל, את כתבת על השינה, קחי את זה כרגע כפרויקט, ואחרי שהוא יפנים את המסר, אפשר להשמתש בשיטה הזאת במצב אחר.

כשקוראים את זה, זה נראה פשוט מאוד, בפועל צריך עבודה עצמית, פנימית שלא לאבד את הסבלנות.

ואם זה גדול עליך מידי, תזכירי לעצמך שאת בסה"כ אחותו. את עושה את המקסימום מבחינתך, וזה לא תפקידך לחנך אותו, גם אם המציאות היא שמאילוצים שונים את איתו,

ועוד עיצה קטנה- אל תתני לזה לשאוב אותך עד כדי כך שזה פוגע בחיים הפרטיים שלך. עוד יגיעו ימים שזה יהיה תפקידך וחובתך לדאוג לחינוך ילדים, לא כרגע, כדאי שתשמרי על הכוחות שלך לזמן שבאמת תצטרכי אותם.

(כותבת מניסיון אישי, יש לי שני אחים שנולדו כשהייתי בתיכון...)

בהצלחה

בע"ה אשתדל...

אני לא יודעת בגלל זה או לא, אבל מה שבטוח היום למשל היה הרבה יותר טוב מאתמול.

הבעייה העיקרית היא שהוא אחד מתוך שלושה היפרים, יש לו עוד שני אחים גם כן קטנים מעליו, והם ישנים ביחד, מה שגורם ליותר בלאגן ואי שקט. בע"ה אני מקווה שזה לא יפריע...

ורציתי להוסיף-

לא רק אתם צריכים את השקט בערב.

הילד גם זקוק לשינה, ולסדר.

ילדים מאוד צריכיכים גבולות.

טוב להם שהם יודעים מה מותר ומה אסור

ומתי הולכים לישון.

טוב להם שמישהו מעמיד אותם במקומם.

הם מרגישים שדואגים להם (למרות שבפועל הם צורחים ומתעצבנים)

ועוד דבר- אחרי תקופה קצרה (קשה מאוד)

שתרגילו אותו לישון בשעה מסוימת-

אפילו אם לא תשכיבו אותו הוא ירצה לישון מעצמו

או פשוט ירדם בכל מקום

כי הגוף שלו רגיל לישון בשעה הזאת.

בהצלחה ויישר כח!

תכיני טבלה ובה ציורים מתאימים למה שמצופה ממנו, לפי ימים.

יום א    יום ב    יום ג 

ציור של נטילת ידיים

ציור של בגדים (התלבש לבד או נתן לך להלביש אותו)

ציור של אוכל (אכל ארוחת צהרים/בוקר עד הסוף או במהירות)

ציור של משחק (אסף את המשחקים)

ציור של אמבטיה (עשה אמבטיה זריזה ויצא בלי בעיות)

ציור של פיג'מה/ילד ישן 

על כל משימה שעשה את שמה מדבקה כחולה. כשיש 3 מדבקות הוא מקבל... שוקולד קטן (או ממתק מתאים).

אם הוא מצליח ביותר מ-3 משימות אפשר לשים לו במשימה הבאה מדבקת זהב שמקנה לו שעת סיפור (תני לו לבחור בין 2-3 ספרים שהוא אוהב).

בהמשך אחרי שישנה התנהגות אפשר גם לקבוע שאם יש לו 3 פעמים מדבקת זהב הוא יקבל פרס קטן.

ומה שאני זוכר כרגע, זה דומני בכרך ד של "אביהם של ישראל" - סיפור מהרבנית שתחי' על טיסה במטוס עם נזילת דלק שהפסיקה מכח תפילתו.  סיפור מאד מופלא.

גם לילדה וגם לך.

אין סיבה לסחוב פחדים וחששות כאלו כל הזמן.

אפשר וצריך לטפל בדיוק כמו שאם יש שפעת הולכים לרופא.

נראה לי שפרחי באך יכול לעזור יפה במצב כזה

תרכובת מסוימת או רק "רסקיו"?

תודה

אם את מעוניינת בטיפול אלטרנטיבי דוקא- שיטת מח אחד. חפשי מטפלת בשיטה עם המלצות. היא תוכל לעבור איתה על התקופה שבה קרו הדברים ולסייע בנטרול תופעת המוות.

עד גיל 7 תפיסת המוות אצל ילדים עדיין לא סופית (הם חושבים שאולי המת יחזור). בגיל שלה זה ברור שזה סופי ואם לא תטפלי בזה כעת, הקשיים עלולים להיגרר גם הלאה. אם יש בבי"ס יועצת מוצלחת, מאחר שמדובר במוות במשפחה, תופעה ידועה את לא צריכה לחשוש מלפעול שם, ולדאוג שהיא תקבל את התמיכה לה היא זקוקה במקום המוכר לה.

בשביל הילדה-חכי בינתיים . חודש זו תקופה קצרה.

נראה לי שזה מה שאעשה.

במקביל- אני אתן לילדה תמצית טבעית להרגעה (בהתייעצות כמובן)

בע"ה יהיה טוב.

לאחר התייעצות ובהמלצת יוקטנה התחלנו בטיפול ע"י תמצית רסקיו ויש שיפור נהדר. אני בטוחה שיש כאן גם מרכיב פסיכולוגי אבל התמצית משפיעה ללא ספק. גם ההכלה שלנו והיכולת לדבא איתה מאוד תורמים.

תודה

לכולכם על העיצות

בקישורים.

ביוטיוב נסי לכתוב Porter sur ie dos Double Hamac

קנינו אותו לפני למעלה מ-4 שנים והוא עדיין משמש אותנו בילד השלישי (עם תיקון קל שלא עלה לנו כסף).

גם לנו הוא עלה בערך במחיר הזה, כשמדובר בטיולון טוב זה השקעה לטווח ארוך יחסית.

כשקנינו התלבטנו בינו לבין חברה אחרת זולה יותר (בגלל המחיר) ואבא שלי שהיה איתנו אמר שעדיף להוסיף עוד קצת כסף ולהשקיע בחברה טובה, והוא צדק.

לגבי הגלגלים, הטיולון של צ'יקו לא לגמרי עביר, ביחס למה שאני רגילה מהעגלה (לא של צ'יקו), אז אם בסוג הזול יותר הגלגים פחות טובים, אז בכלל לא נראה לי שהטיולון יעבור במקומות לא מרוצפים, ואם יש לכם הרבה מדרגות, אז בכלל לא בטוח שהגלגלים יחזיקו מעמד.

לא מכירה את אינפניטי ואישית אני מעדיפה לא לקנות אותם, כי מהתרשמות חיצונית שלי בהשוואה לחברות אחרות המוצרים שלהם נראים לי פחות חזקים ולא מחזיקים מעמד להרבה זמן, יתכן שאני טועה ויש כאלה שמרוצים מאינפניטי לא פחות ממה שאני מרוצה מחברות אחרות.

רחמי על מי שצריך להעזר בהם....

מה שנראה כהפרשה קטנה, ואולי אפילו שולית, עכשיו

עשויה להתגלות כסכום לא מבוטל בעתיד.

אני בעד.

למעט במקרה שאתם במינוס גדול ומשלמים לבנק הרבה ריבית אז עדיף קודם לסגור או לצמצם את המינוס.

בהפרשה של 100 ש"ח לחודש במשך 10 שנים מגיעים לסכום קרן של 12,000 ש"ח. על זה תוסיפי ריבית והצמדה ואת מגיעה לסכום נאה.

ככל שתגדילי את הסכום של ההפרשה החודשית תחסכי יותר כמובן.

אתה כותב שאם נמצאים במינוס אז כדאי קודם לסגור אותו ואז לחסוך.

אנחנו חיים בדירה ללא שכירות בגלל העבודה וחוסכים כל חודש את הסכום הזה שכביכול היינו צריכים לשלם לשכירות.

העניין הוא שאנחנו חיים על מינוס. ז"א שחיים מראש על חשבון המשכורת הבאה ובינתיים מדשדשים במינוס שלרוב נמצא בתוך המסגרת.

לשאלתי- האם כדאי להימנע מחיסכון מס' חודשים ע"מ לאזן את המינוס או להמשיך לחסוך כרגיל על אף המינוס בהנחה שאם זה לא יילך לחיסכון, מסתומא זה ייצא על משהו אחר..

תודה

עדיף להמשיך בחיסכון, כל זמן שמסתדרים עם ה"מינוס בתוך המסגרת" כמנהג רבים וטובים בישראל...

לא אמרתי שלא להיות במינוס בכלל לרוב האנשים זה קשה עד בלתי אפשרי (גילוי נאות החשבון שלי גם במינוס ואני מפריש לת. חיסכון).

הנקודה שרציתי להעלות היא חוסר ההיגיון הכלכלי בלשלם לבנק 10 אחוז ריבית ויותר על המינוס ובמקביל לקבל מהבנק רק כאחוז - 2 אחוז על החיסכון.

אם המינוס הוא זמני ואתם יודעים איך לצאת ממנו אז בהחלט ניתן לחסוך במקביל.

בארגון פעמונים מדברים על איזון תקציבי - אתם צריכים לבחון את סך הכנסותיכם ואת סך הוצאותיכם. אם ההוצאות גדולות מההכנסות אתם תיסתבכו במעגל בלתי פוסק של חובות.

השאיפה צריכה להיות שבתכנון ארוך טווח אתם יודעים בדיוק מה נכנס לחשבון ומה יוצא מהחשבון טשההכנסות יהיו יותר מאשר ההוצאות.

כשאני כותב תכנון ארוך טווח מדובר על כך שצריך לקחת בחשבון מראש את הוצאות החגים, נופש בקיץ למי שנוהג, למי שיש רכב אז כל מיני טיפולים וטסטים שצריך לעשות מידי פעם וכו'.

בהתאם לזה ייתכן מצב שבו אתם נכנסים למינוס בתקופה מסויימת בהנחה שאתם יודעים מתי וכיצד הוא ייסגר.

עד כאן התורה על רגל אחת.

מי שרוצה הרחבות אז יש באתר פעמונים הרבה מאמרים בנושאי צריכה ביתית וגם כאן בערוץ 7 יש במדור הכלכלי

פינה של פעמונים.

עניין הריביות הוא מאוד לא פשוט הלכתית.

אבל מי שממילא יש לו חשבון בבנק,

משמע שהוא הולך אחר המתירים, ואז אין לו שום בעיה לפתוח גם חסכון

אה. שכחתי. אנחנו יהודים.

יש דבר שנקרא היתר עיסקא. ההיתר תקף לכל הדעות בקשר לקבלת ריבית מהבנק. לגבי משק בית שרוצה להיות במינוס בבנק ישנם המחמירים שלא להסתמך על היתר העיסקא.

רק למוסלמים יש בעיה לפתוח תוכנית חיסכון ולבנקים יש פתרונות מתאימים גם להלכה המוסלמית.

יש דבר כזה!

לא כל הדעות מתירות היתר עיסקא! ומינוס גם הוא חמור!

אל תתימר לדעת מה כולם פוסקים!

קצת ענווה...

בינתיים אתה זה שמתחבא מאחורי מעטה האנונימיות ולא הבאת כל מקור לדבריך.

לא מתיימר לדעת מה כולם פוסקים אבל ב"ה לא נתקלתי באף לקוח שסירב לפתוח תוכנית חיסכון בגלל הנושא של   ריבית. לעומת זאת נתקלתי רבות בלקוחות המחמירים בנושא נטילת הלוואות / מינוס בעו"ש.

בין לקוחותיי נמנים יראי שמיים מכל המגזרים והדעות. (החל ממזרוחניקים וכלה בנטורי קרטא דרך כל מה שבאמצע)

יישר כח.

ביררתי היום עם לקוח מבין עניין והוא אישר שאכן יש פוסקים בודדים שמחמירים גם בתוכניות חיסכון.

ביקשתי ממנו מקור ואני מקווה שהוא יביא לי בימים הקרובים ואז אוכל לפרסם כאן לתועלת הרבים.

בכל מקרה, כמדומני שבחלק מהתוכניות (בעיקר אלו המותאמים לאוכלוסיה הערבית) יסכימו כולם אבל מי שמחמיר ייאלץ לשאול את רבו על כל תוכנית באופן ספציפי.

ואסור להמר...

אבל, שוב, יש מתירים...

תוכניות חיסכון לא מושקעות בבורסה.

הקרן והריבית מובטחות מראש. כנ"ל ההצמדה למדד.

זה מושקע באפיקים מאד מאד סולידיים.

וזה כן מושקע בבורסה, מבירור מעמיק בעניין.

חוץ מזה, לכתוב ככה "בורות לשמה" זה די מגעיל...

אכתוב כאן שיעור קצר בהשקעות למען הסדר הטוב.

ראשית לכל מוצר של השקעה דרך הבנק יש לבנק אפיק שבו הוא משקיע שבו הבנק מקבל ריבית טובה יותר. הבנק לא יכול להשקיע כספים שהופקדו אצלו בפקדונות קצרי טווח באפיק השקעה שהוא ארוך טווח. כמו כן הבנק לא יכול להשקיע כסף שהופקד בריבית קבועה באפיק שבו הריבית משתנה וכו'

אפיקי ההשקעה העיקריים בקצרה הם:

פק"מ - אפיק ההשקעה הבטוח ביותר לטווח הקצר נושא ריבית נמוכה. הריבית ניתנת ע"י הבנק משום שהבנק מפקיד את הכספים בבנק ישראל המשלם לו ריבית קבועה ובטוחה.

תוכניות חיסכון - אפיק השקעה לטווחים ארוכים יותר. לרוב מוצמד למדד. הבנק נותן הלוואות ללקוחות כנגד הכסף שיש לו בתוכניות חיסכון.

אג"ח - איגרות חוב ממשלתיות או מהמגזר הפרטי הן בעצם הלוואה שהאזרח נותן לממשלה / לחברה פרטית תמורת ריבית קבועה וידועה מראש. מחיר האג"ח משתנה בהתאם לציפיות של הציבור שאכן הממשלה / החברה תצליח לפרוע את האג"ח. בעקבות זאת, אג"ח ממשלתיות הן בטוחות יותר אבל נושאות ריבית נמוכה יותר.

מניות - כשקונים מניה נהיים בעלים של חלק מסויים בחברה. מחיר המניות עולה או יורד בהתאם לאיך שהשוק מעריך את החברה, את יכולתה לשרוד, את הסיכוי לקבל דיבידנדים וכו'.

ניירות ערך - רוב הציבור לא קונה מניה ספציפית או אג"ח ספציפי אלא רוכשים נייר ערך שהוא בעצם קופה גדולה של הרבה משקיעים שמנוהלת ע"י חברת השקעות. יש ניירות שונים המבטאים מדיניות ניהול שונה (אחוז האג"ח, אחוז המניות, סוג המניות וכו')

עד כאן בקצרה ממש.

הכסף שאת שמה בפק"מ / תוכנית חיסכון לא יכול להיות מושקע בבורסה משתי סיבות: א. רגולציה של בנק ישראל שלא מאפשרת לבנקים לעשות עם הכסף מה שהם רוצים. ב. מדיניות הבנקים שחוששים מסיכונים מיותרים. בעוד הם מבטיחים לך ריבית מסויימת הם לא יכולים להשקיע את הכסף באפיקים מסוכנים ולצבור הפסדים.

אני שוב מתנצל אם פגעתי בניסוח ואם יש עוד שאלות אשמח לתרום מהידע שלי לתועלת הכלל.

יצאתי די מפגרת... עניתי על בורסה ולא על מה שכתבת.

סליחה...

לא לוקחת הלוואות/מינוס בעו"ש

וגם לא פותחת תוכנית חיסכון.

בגלל ריבית!!

שד' יעזור לי שכל החיים יהיה מספיק כסף בשביל לא לרדת למינוס

בכל מקרה אני חוסכת בגמחי"ם מבוססים ובינתיים הכסף שלי עושה מצוות!

בהמשך לתגובתי הקודמת מסתבר שהחשש היחיד הוא בגלל שהיתר העיסקא של הבנק הוא כללי.

מי שחותם בנפרד על היתר עיסקא ספציפית לתוכנית חיסכון שלו זה מותר לכל השיטות.

אני כותב את זה כעת כעובדה מוחלטת לאחר ששני רבנים שונים שכתבו ספרים על הלכות ריבית נשאלו בעניין.

מי שחי לפי הרגש ולא שואל את רבותיו שייערב לו.

ההלכה מתירה חיסכון.

יש כנראה גם רבנים שאוסרים זה שאתה לא מכיר/נפגשת איתם עדיין לא אומר כלום.

דווקא בנוגע לחיסכון הרב היה אפילו יותר נחרץ מאשר הלוואה.

בטח שאני בעד חיסכון. אני חוסכת בגמחים , נראה לי שכתבתי.

אין חובה לחסוך עם ריבית.

פעם הייתי צריכה להפקיד ערבות בבנק של 7000 ש"ח . הם הוסיפו לי לסכום אחרי שנה 8 ש"ח ולאחר שאלת רב נאבקתי איתם להחזיר להם את זה... (לא האמנתי כמה שזה יהיה קשה!!)

הריבית עליו יקרה יותר

שלום רב,

אני אמא לחמישה ילדים שיהיו בריאים וחשוב לי להראות לך את הדברים מנקודת מבט אחרת.

כל חיי הייתי במינוס מאוד גדול, אפשר לומר שחייתי מחודש אל חודש. הייתי מפרנסת יחידה בבית, בעלי חולה ולא יצא לעבוד.

אבל, תתפלא לשמוע לא ויתרתי על חסכון לילדיי, מדי חודש בחודשו הייתי מפרישה סכום כסף -אומנם לא גדול במיוחד כדי שילדיי יגדלו אהיה לי מה לתת להם. אני חושבת שזו אחת ההחלטות החשובות ביותר שעשיתי. לא ויתרתי למרות כל הקשיים. 

אנשים כמוני תמיד יהיו במינוס אבל אם אני יכולה לתת לילדים שלי נקודת פתיחה טובה יותר אעשה הכל בשבילם. 

חשוב על דבריי.

גיבורה.

מצדיעה לך.

רק נחת, בריאות, ברכה ושפע.

ואת בהחלט צודקת! זה חשוב, אם אני אפריש 100 ש"ח לכל ילד כל חודש זה לא ישנה לנו בהרבה אבל מה שבטוח זה ייתן להם לפחות שנת לימודים אחת, וזה שווה.

איפה כדאי לברר?

כייף לקבל תמיכה מבחוץ, ולראות שמסכימים עם הדרך שבחרתי.

אתי לשאלתך,

תראי מומחית גדולה בנושא אני לא, אבל לי יש חשבון במזרחי כבר המון שנים והם מנהלים את כל הפקדונות שלי, יש להם פיקדון שנקרא- חסכון עתיד לילד.

אני מאוד מרוצה, הם גמישים איתי והריביות שם טובות.

שווה לך לבדוק, הרי הסכמת איתי שעתיד הילדים הוא חשוב מאוד.

בכל מקרה אני מאחלת לך הרבה הצלחה בגידול הילדים, נחת ושלווה.

אל תשכחי שילדים זה שמחה!

שיהיה לכולכם סופשבוע נעים ושקט.

ללכת על ספסל (או על פס ישר) עקב בצד אגודל

עם משהוא על הראש כמו כרית קטנה

לעמוד ולקפוץ על רגל אחת

אם אני זוכרת נכון גם לזחול כמו תינוקות

על הבטן ועל 6

עם יד ורגל נגדית עוזר לשיפור.