פורום הורות (עמוד 342)

האם בשאר התחומים הוא נראה "בסדר"?

האם הוא "שמח"?

האם הוא שמח ללכת לכל אותם מקומות שהוא נוהג ללכת אליהם? גן, סבא-סבתא, דוד, חברים...

חלילה, הייתי מנסה לבדוק אם עבר טראומה כלשהי...

לראות בעין, וגם רופא לא תמיד מאתר.

במקרה כזה, על סמך התלונות,  כדאי בכ"ז לגשת לקבל מרשם לתרופה (ורמוקס) נגד תולעים מהרופא.

(כמובן יש שיטות טבעיות נגד תולעים, אם את רוצה תכתבי, בטח יעלו לך לכאן מלא רעיונות... חלקם אגב, פשוט כמו לתת ורמוקס...)

הייתה תקופה שהבן שלי הכניס ידיים.

כמו כל אמא בערך, הערתי לו על זה ואמרתי לו שיוציא ידיים כי לא צנוע ולא שייך וכו'.

ראיתי שהתגובות שלי רק מחמירות את ההתעסקות הזאת, במיוחד שזה גיל שבו באופן טבעי הם מנסים לכהככיר יותר את הגוף שלהם כוללים האיברים המכוסים.

הודעתי לו שמותר לו לגעת שם רק כשהוא הולך לשירותים לעשות פיפי/ קקי.

ומאז בכל פעם שראיתי שהוא מכניס את היד, בלי להגיד לו מילה, הוצאתי לו את היד והסחתי את דעתו עם דבר אחר- איזו התעסקות אחרת בידיים, אפילו לתת לי כיפים, או שיחה שתסיח את דעתו מזה שהוצאתי לו את היד.

באיזשהו שלב זה עבר בלי שאפילו שמתי לב. רק עכשיו כשאני כותבת את זה אני פתאום שמה לב שבאמת כבר כמה חודשים הוא לא עושה את זה.

מצד שני אם זה כן תולעים, אז לא יעזור כאן מה שהצעתי, כי כשיש משהו מציק א"א למנוע מילד לגרד, זה מתאים רק אם זה משהו יותר התנהגותי/ צורך בתחושה.

http://www.clalit.co.il/HE-IL/General/urology/urologykids/articles/narrow_urethra.htm?utm_source=newsletter&utm_medium=email&utm_campaign=feb1_2012

*הוא יוצא עם בחורה שגדולה ממנו בשנה וחצי.

העיקר זה הבגרות של האדם לא?

וגם לא נראה לי שיש איזשהו טרנד בעניין אם תבדקי אני בטוחה שתמצאי גם אנשים מבוגרים כאלה.

הבעיה זה להורים.. (לא יודעת אם ממש להורים שלי כי כמו שכבר כתבתי אמא שלי לא ידעה מה לענות לי אני חושבת שלא הייתה לה דעה נחרצת בעניין)

לכן סתם מעניין לדעת מה אחרים חושבים..

(אולי עוד אראה לחברה של אמא את ההודעה והתגובות)

הייתי אומרת לאימא שתתבגר, תמודד עם הבעיות שלה, ושלא תפיל אותם על הבן שלה.

נכון, אולי באופן טבעי  זה שהגבר מבוגר יותר מהאישה (למרות שכבר שמעתי רבנים שאומרים שכדי ההפך, להתחתן שהאישה מבוגרת יותר כדי למנוע מצב של אלמנות ממושכת)

אבל עדין, לא לפסול על כזה דבר זה חתיכת שטחיות רצינית. ובסופו של דבר לא מדובר בהפרש שבשמים, ולעשות סנקציות לבחור המסכן רק בגלל שהוא לא מתחתן עם נערת חלומתיה של האימא זה גועל נפש.

סוף כל סוף לא האימא צריכה לחיות איתה.

הייתי גם מציעה לאימא בחום להוציא את האף שלה מההחלטות של הבן שלה, לפני שהיא תגלה שהוא התחתן והכלה לא מוכנה להגיע להורים של הבעל בגלל שהאימא ניסתה להפריד בניהם.

אני יכולה גם לספר על המשפחה שלי שכבר דור שני כמעט בכל הזוגות האישה מבוגרת יותר מהבעל (בכמה חודשים, עד 4 שנים)

(כמובן, שאולי במצב כזה היו שואלים לדעתי לא באמת הייתי עונה בחריפות שכזאת, אלא בצורה מעודנת ואם הרבה יותר טקט, אל תראי את התגובה שלי כמות שהיא לאימא ההיא...)

אז זה ממש לא חדש....

נכון שבדרך כלל האיש מבוגר יותר,

כ"המשך" לכך שהוא אמור "להוביל" את הבית..

אבל ראינו מקרים אחרים, גם מוצלחים מאד.

זה מאד תלוי בצדדים.  במקרה כזה - בבגרות של הבחור ובענוה של הבחורה..

תודה לעונים!

שלאו דווקא קשורה להפרשי הגילאים, אלא רק מוצאת מפלט בנקודה הזו, להתלבש עליה.

הייתי ממליצה לאם, למצוא אדם שהיא יכולה להתייעץ עימו/עמה: פסיכולוג, מרפאה טבעית, רב... ולברר עם עצמה מה בדיוק הנקודה שהיא צריכה לטפל בה.

של היום ושל הדורות הקודמים שהיו ככה ובהפרשים יותר גדולים. (למשל סבא וספתא שלי-היא היתה מבוגרת ממנו בשבע שנים) אם הזוג מסתדר עם זה ,למה זה צריך להפריע?

קורה הרבה שהורים נלחצים מאוד בשלב הזה...בע"ה כשיגיעו הנכדים היא תינמס מאושר

זוג משמיים,

יש להם כבר בת נשואה

לדעתי את לא חייבת לספר על ההריון, עד חודש חמישי. עם זאת... אולי הייתי רוצה לדעת בתור מעסיק. תחליטי את

אולי יש משהו שאת יכולה לעשות מהבית? נקיון, בישולים, טיפול בילד נוסף, תיקוני תפירה, מורה פרטית (לילדים, או שיעורי מחשב למבוגרים), חלוקת דואר, מכירת סנדוויצ'ים באוזרי תעשיה...

לגבי הרווח בין הילדים - את נשמעת אמא כל כך אוהבת, שלא נראה לי הגיוני שאיזשהו ילד יפגע אצלך

ולגבי הזוגיות - זה נראה לי מאוד אישי.

אצלנו יש כמה צפופים, וב"ה הזוגיות לא נפגעה. אני חושבת שתינוק חדש מביא איתו כל כך הרבה קושי (ב"ה), שעוד אחד כבר לא משנה

לקרוא את מה שאת כותבת.. הרבה רוך 

לנו יש גם ילדים ברווח כביכול צפוף ..

זה לא מפריע, זה מפרה.

יש לנו כללי ברזל כגון: לא להשוות כלל. כל אחד בן יחיד.. ועומלים על זה בהקפדה ואהבה.

עוד כלל.. שלא משנה כמה ילדים יש .. אבא ואמא זה יחידה שלמה שאף אחד לא יכול לגעת בה . נותנים המון והרבה לילדים.. זמן אכות, העצמה, אהבה ,זמן משפחתי קבוע, תשומת לב, כל אחד והאישיות שלו, היופי שלו.. ניתובו, מה אנחנו יכולים לקבל מאורו וכו'.

אבל..

על גבי שהגרעין של אבא ואמא שלם

זמן איכות קבוע ביננו, , עומק של קשר. להגיע אל הילדים מתוך בן הזוג.. לא לעקוף אותו

כלומר לא להסתכל.. אני ובעלי הורים של.. (ברור שאנו הורים של.. אבל לא מכאן הכל מתחיל)

אלא אני ובעלי זוג אוהב , הרמטי, שבגן עדן הפרטי שלנו, ששיך רק לנו . מקיימים פרחים שהם הילדים המדהימים שלנו. שאהבתנו הולידה פרות והם הילדים.  וזה עבודה, שאם יש אותה.. לא משנה כמה ילדים יש ובאיזה גיל (ברור שיש מציאות יותר תוססת - המון ילדים שובבים וחמודים ויש יותר פשוטה, למרות שילדים ברווח זה יותר פשוט ממקום נטו של גיל, יש רק אחד בגיל חיתולים וכו ורק אחד להאכיל וכו'.. אבל לפעמים המרחק בגילאים מוליד בדידות לילד השני והוא פחות מוצא עיסוק כי אין לו חבר איתו והוא רוצה תש'ומי רק מאבאמא ועוד).

אבל העיקרון צריך להיות שהאושר לא ייקבע ממה התנאים בחוץ , אלא מה התנאים שאנחנו דובקים בהם.

(לבנות את החדר שלנו מהאינסוף הפנימי שלנו).

דבר ראשון את נשמעת אמא נהדרת!!

את צודקת זה כ"כ קשה לחזור לעבודה אחרי חופשת לידה. זה הדבר הכי קשה בעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואין לי איך לנחם אותך חוץ מלשלוח לך חיבוק 

ובקשר להריון - 

תראי כמה הקב"ה מאמין בך!!!

הוא שלח לך נשמה טהורה שתוולד דרכך!!

אפילו  שחשבת שעכשיו לא יהיה לך כוחות וכו' ה' רואה איזה אמא אדירה את!!

לא לכל אחד הוא שולח מתנה כזאת (בד"כ הגלולות עוזרות נכון?)

כי את מסוגלת !! וזה הדבר הכי הכי טוב בעבורך ובעבור כל המשפחה שלכם!

וזה מזכיר לי סיפור

שבא פעם חסיד אני חושבת לבעש"ט אבל לא בטוחה

ואמר לו שאין לו כסף לשלם נידוניה לבנותיו ויש לו כמה וכמה שעומדות בתור ולא מצליחות להנשא.

ברך אותו הרבי בבן שיוולד לו במזל"ט!

אמר החסיד: רבי אולי לא שמעת טוב ביקשתי פרנסה לא עוד ילד (זה מה שחסר לי עכשיו...)

אך הרבי התעקש וברך אותו בבן.

כעבור שנה ילדה אישתו בן

ובדרך לקנות את צרכי ברית הוא התחיל לסחור (אני לא כותבת את כל הפרטים)

אך בקיצור הוא התחיל לסחור מפה לשם בשוק הקים דוכן קטן שהתפתח לעסק משגשג

בנותיו הבוגרות נישאו בזו אחר זו

כשבא החסיד לרבי לספר לו

אמר לו הרבי: ראיתי שאין לי שום אפשרות לברכך בפרנסה טובה האפשרות היחידה להמשיך לך שפע היא ע"י הורדת נשמה חדשה שתפתח לך ברכה חדשה

כל נשמה יורדת וממשיכה ברכה חדשה לבית.

ובנימה אישית אכתוב

שלהריון האחרון נכנסתי עם המון חששות 

ואחרי הלידה הרגשנו ברכה אדירה!! (ואני מתכוונת גם הצלחה גשמית)

יו חפרתי...

אני מאחלת לך הצלחה רבה והריון קל!

מזדהה עם כל מילה.(טוב , כמובן כל התיאור על התינוק החמוד, כרגיל, כגבר אתה לא ממש חי את זה, אבל התיאור מזכיר משהו... ומעורר חיוך).

היה לנו סיפור דומה, אך לא בהפרש כ"כ קטן. כשקראתי דבריך והיגעתי לזה, נמחק לי החיוך והבעת הלם התפשטה על פני...

כשלנו זה הגיע במפתיע, לקחנו קשה, וגם הזוגיות הושפעה לרעה.

וכאן אני מגיע עם תובנות של בעל ניסיון,

במבט לאחור, אני יודע שהכל עניין של מבט, ותלוי בנו. אם היינו מסתכלים על היופי שבעוד ילד, השמחה שהוא מביא, היה הכל נפלא!

מדברייך נשמע שלאחר ההתאוששות מההלם, תהיי מאושרת.

עוד ילד כמו שתיארת, זה מדהים!

זה שווה וכדאי!

ופרנסה?

אני תמיד זילזלתי בזה שכל ילד מגיע עם ברכה בפרנסה,

אבל מה לעשות הפעם ראיתי את זה בחוש ופי שתיים מלפני!!

אז תאמיני ןתשמחי ובע"ה יהיה אושר והמון נחת!

אחרי הלידה, תבטי בו ןתחשבי "מה , על זה רציתי לוותר???

אז למה לא לחשוב את זה מעכשיו?

הרבה נחת!!

כאמא לשלוש בנות צפופות (שנתיים , שנה וחודש)

אין ספק שהטירחה סביבן היא רבה, הלילות הלבנים חסרי השינה, החלפה של 10-15 טיטולים ביום,

מרתון של בקבוקי דייסה, משחקים בכל מקום ובכלל החזרת הבית ממצב של פוגרום למקום מגורים

מהצד זה נראה קשה, אבל צריך לקחת את הכל במבט הנכון.

אני חושבת שילדים צפופים זה ברכה, זה ממש אושר עילאי.

ההנאה מהחיים זה לראות את החוכמות שלהם, איך הן מלמדות האחת את השניה מילים מספר תמונות.

איך הן משחקות, רבות, מתגלגלות מצחוק ומשחקות באמבטיה יחד.

את כל כך תהני מהגידול המשותף הזה, בתנאי שתדעי להנות מהדברים הקטנים האלה בחיי היום יום.

אני לא מסכימה כלל עם הגישה שילדים קרובים בגיל זה עוול לגדול כל עוד לא מבגרים אותו בכח.

וחשוב לשים לב לזה, כי ברגע שהגדול הופך להיות אח לנו כהורים יש נטיה לבגר את הבכור יותר מכפי גילו באמת.

הכי חשוב- גידול בנחת.

שיהיה בהצלחה עם החזרה לעבודה, לא קל.

אבל ברוך השם שמתרגלים להכל, את תראי שבעז"ה היציאה לעבודה אולי תהיה קשה בהתחלה, אך ללא ספק היא תהווה שבירת שיגרה בריאה.

תצליחו.

איזה תיאור מדהים, מוגגת אותי.

וטמטום. אין מילה אחרת (ה"מידע" שקראת).

"עוול"... אפשר לשאול כמה ילדים יש לההוא שכותב על ה"עוול"?....

לא פוגע בגדול, לא פוגע בשום דבר.

ואיך בדיוק זה "לא נותן להורים זמן ללמוד על גידול ילדים"?... מה זה - יולדים באוניברסיטה?!

ההיפך, מלא חיים וחיוניות, לפני שמתקהים קצת, כבר שוב לידה. שיא האושר..

לאן הגענו שאשה חושבת שהיא צריכה "להתנצל", שהיא "עשתה השתדלות" כזו... אל תדאגי..

[אולי זה בדיוק מה שהקב"ה רצה ללמד? .. אחרי שפעם אחת ה"השתדלות" לא הלכה בכיוון ההפוך ואיחרה, כעת היא הקדימה לכאן. ללמדנו, שכל "תכנוננו" הם בע"מ, וגם לא תמיד צודקים ו/או נכונים..]

כמו שכתבת "נשמה שרצתה להגיע לעולם" - שהקב"ה רצה שתגיע לעולם (יש סיפור כזה בספר על הרב אליהו זצ"ל, שהיתה לו "ראיה" מיוחדת.. והוא אמר למישהי שהיא מעכבת נשמה שכבר שלש שנים צריכה לרדת לעולם..).

תשמחי!  מנסיון אני אומר לך שכל הציטוטים הנ"ל הם פשוט שטויות.  בדיוק ההיפך הוא הנכון - וחשוב גם שתסתכלו נכון.  אין דבר בונה קשר בין הורים כמו זה (כל הביטוי "זוגיות" צריך עיון מהיכן הוא בא.. אינני בטוח שזה ממקורות שתופסים ש"זוגיות" זה בית ובנין בית - ואין בלתה), זה מצוין לילדים - השמחה הכי גדולה שיש להם.

ואני מכיר משפחות שיש להם הרבה יותר ילדים - ממש אחד אחרי השני ללא כל רווח. איזו שמחה, איזו משפחתיות. בין כולם. כמובן, כמו כל דבר - תלוי גם במשפחה. ראינו גם עם שני ילדים שאפשר להתנהג בלי שכל.

אבל ילדים בזה אחר זה, נתון פתיחה טוב.

יותר מידי "מדענים" נהיינו, בנושאים ששייכים לתחושות החיים הבסיסיות.  חבל לחפש יותר מידי "מידע" על רווחים" וכד'. "קול הלב" - "שימו לב אל הנשמה"...

ואני מציע לכם - במקום לחפש כעת "מידע" איך מסתדרים עם זה, תחשבו בשכל ישר ובהרגשה רגועה, איך דווקא זה מעצים את הביחד. קחו הכל בשמחה. אתם תודו לקב"ה על כל רגע.

[כמובן, אל תספרי על הריון במקום עבודה חדש. אין חובה לעשות זאת]

זה עוול זה?

אני מרגישה תמיד שהדבר הכי טוב שיש לי בחיים זה ארבעת האחים הקרובים מאוד בגיל אליי, שגדלתי איתם יחד ובזכות זה הייתה לי הילדות הכי מאושרת בעולם. והסיבה כמעט הכי משכנעת רגשית, מבחינתי, להביא עוד ילדים, זה שאני מרחמת על הילדים שלי כמה יחסר להם מתוך האושר שהיה לי, אם הם יגדלו במשפחה קטנה מדי.

איזה שטויות להסתכל על זה כעוול!

אנחנו חמשת הילדים שנולדנו ראשונים בהפרשים של שנה + בין אחד לשני, היינו תמיד ונשארנו חברים הכי טובים, ואין כיף יותר גדול מזה. האחים שנולדו אח"כ בהפרשים גדולים יותר, כבר לא היו קשורים ל'חבורה' התוססת שלנו הגדולים, וגדלו הרבה יותר כמו ילדים יחידים, והם תמיד מרגישים מופסדים מזה! תמיד היה להם יותר משעמם, לא הייתה חברה זמינה כל כך. כשהם גדלו וחיפשו חברים למשחק היה הרבה פחות אקשן בבבית, לא היו כל המשחקים וההשתוללויות בשבת, וכל הפעילויות וההמצאות שעשינו ביחד, דברים שרק אחים קרובים יכולים לייצר. בימים ההם אנחנו כבר התבגרנו לנו ביחד, עם שיחות מעמיקות אל תוך הלילה ופילוסופיות ותובנות מאחים לאחיות ובחזרה... אלו החיים הכי טובים שיש! אחים קרובים בגיל זו ברכה שאין כמוה!

משתדלת להביא עוד ילדים בגלל שכל כך סבלתי לבד (ההבדל בייני לאחי זה 5 שנים).

כל אח/ות זה מתנה כ"כ גדולה,בגלל זה אני לא סובלת לראות שקונים מתנות "פיצוי" לילדים אחרי לידה.התינוק זה המתנה הכי גדולה ושווה..וב"ה ככה גם הילדים שלי תמיד הרגישו,אף פעם לא היתה קינאה או פגיעה בילד בגלל שנולד עוד אח/ות ,ההפך..הם מאושרים וגאים ועוטפים אותם בחום ומקבלים מכך הרבה אחריות ורוך ומידות טובות.

כמו שאנחנו מאמינים שכל ילד מגיע לעולם עם הפרנסה שלו משמיים ,ככה עם כל ילד ההורים והמשפחה מקבלים את כל הכוחות הנפשיים והפיזיים כדי לגדל אותו באהבה ובתנאים שהוא צריך לקבל..נכון יש קשיים אבל ברוך ה' זה עמל של חיים,של בניין של נשמות,בניין שימשיך לדורות-לנצח.

גם אצלנו הילדים היו "מקבלים" את הילד יחד עם ההורים.

אני ראיתי שזו השיטה הכי טובה: יחד עם הגדול - שמרגיש "שותף" - מקבלים את הקטן. כמובן, בלי לגרוע מהזמן המיוחד לגדול יותר - להרגיש גם הוא "ילד קטן" באופן אישי..

קשה לחזור לעבודה אחרי שנהנים כ"כ מהיצור הקטן והמתוק הזה שמכניס הרבה אושר ושמחה לבית, בוודאי כשזה מתוך אילוצים ולא מתוך בחירה.

אם יזמנו אותך לראיון בשבועת הקרובים את ממש לא חייבת לספר, במיוחד שזה כזה טרי תמיד תוכלי בהמשך לטעון שבשלב ששלחת קורות חיים עוד לא ידעת על קיומו, רק אם זה יהיה רלוונטי, לקראת שנה"ל הבאה כן תהיי חייבת לדווח.

מה שכתבת על העוול- הגישות שאומרות שזה עוול ללדת צפופים כי זה פוגע נפשית בילדים שכבר נולדו הן אותם גישות ששמות את הילד במרכז ושאומרות שאם לא תתני לילד מספיק חום ואהבה הוא יצא פגוע נפשית (עיין פרויד ודומיו) והן גם מחלישות את הסמכותיות של ההורים שאסור לו לתת את הטון והאמירה בבית- כי זה פוגע בילד.

במציאות רואים שדווקא במשפחות מרובות ילדים ושההורים הם הדמויות הסמכותיות יש הרבה יותר שמחה וקבלה אחד של השני והילדים גדלים עם בריאות נפשית מאשר משפחות עם ילד- שנים מתוך בחירה ששם הילד במרכז.

ברור שיש יוצאים מהכלל ולא כל משפחה ברוכת ילדים מאושרת, אבל זה תלוי בעיקר בכוחות של ההורים ובמה שהם משדרים ולא בעצם כמות הילדים (למרות שזה משפיע).

נשמע שאת אמא מאוד אוהבת ומכילה שלא תגרום לילדיה לאיזו פגיעה נפשית רק כי הקב"ה החליט שהגיע זמנה של עוד נשמה לרדת לעולם דרכיכם, למרות שאתם עשיתם את ההשתדלות שלכם.

נכון, זה קשה יותר כשזה בא בכזאת פתאומיות ובצורה לא מתוכננת, אחרי ההלם הראשוני, לאט לאט בוודאי תתרגלי למציאות והתינוק שהיום בן 4 חודשים יגדל ואולי יתחיל לצעוד פסיעות ראשונות לפני הלידה הבאה וכבר לא יראה לך התינוק הקטן שכ"כ זקוק לך כמו עכשיו.

חוץ מהקטע עם ההריון...

וואי יקרה, שיהיה בהצלחה!!

ב"ה

בנות חשוב שנדע- מותר לחתום  במשך 5 חודשים בלשכת עבודה מתוך הצהרה שאנו רוצים לטפל בתינוק בתור עיסוק מרכזי!!

מנהלת חשב גילתה אלי את הסוד הזה לאחרונה.ץיש תקופת צינון של 60 יום בין חופשת הילדה לחופשת טיפול אך המשכורת היא 75% מהמשכורת הקודמת!

מכיוון שאת מתכננת גם כך לפחית במשרה זה יוצא אותו דבר..

אל תשאלו למה לא מספרים לנו על זה..

היא גילתה לי עוד כל מיני טיפים שלא ידעתי..

בהצלחה!

אגב- חשוב ללכת ללשכה כמה שיותר מהר לאחר תום החופשת לידה כדי להתחיל את תקופת הצינון

אתקן אותך (או שלא... לא יודעת ככה אמרו לי):

רק בתום חצי שנה מהלידה אפשר לחתום אבטלה

תקופת החתימה היא לשלושה חודשים (אני מקווה שאת צודקת, אולי לא אמרו לנו נכון )

צריך להתפטר מהעבודה בשביל זה 

(את צריכה להביא מכתב התפטרות מאושקר ע"י העבודה)

צריך שיהיה לפחות 300 ימי עבודה בשנה וחצי אחרונות לפני הלידה

אין לי שום ניסיון אבל כמו ששמעתי זה מה שמומלץ והכי טבעי, וזה נשמע גם הגיוני. אולי תפרטי מה בזה לא נראה לך.

בתי בת ה-10 מרטיבה.

ניסינו את הטיפול של דר' קושניר, לא עזר.

ניסינו אורולוג ילדים, לא עזר.

מחר, בעז"ה, יש לנו תור למרפאת הרטבה.

עצתי לך: אני לא יודעת באיזה אזור בארץ את גרה, אבל יש בהרבה בתי חולים מרפאות הרטבה המתמחות באבחון ובמתן טיפול. לחברי כללית מושלם יש השתתפות יפה בהוצאות.

שיטת הזמזם בדרך כלל עוזרת, אני לא יודעת למה זה נשמע לך לא מתאים.

אם את גרה באזור ירושלים- שמעתי דברים טובים על דר' שגיא. אבל שוב, מרפאת הרטבה מתמחה בכל סוגי הטיפולים.

בהצלחה!

לפי מה ששמעתי , מלבד עלותה הגבוהה של השיטה היא גורמת לזה שכל הבית יתעורר חוץ מהילד המרטיב עצמו . גם ההרגשה של משהו חיצוני שמחובר לבגד לא נעימה . מה זו מרפאת הרטבה והיכן יש כזו בירושלים?

היא מרפאה המתמחית בהרטבת לילה. הרטבה יכולה לנבוע מסיבות שונות, וישנם טיפולים שונים (תרופתי, זמזם ועוד). הטיפול הוא מחוץ לסל התרופות ועולה כ-700 ש"ח, לחברי כללית מושלם יש החזר של יותר מחצי (אם אני לא טועה). אם אתם בכללית, תכנסי לאתר שלהם ותחפשי מרפאת הרטבה בירושלים. 

בהצלחה!

יש מרפאת הרטבה של דר' שגיא. הוא מקבל בצפון, במרכז ובירושלים. בירושלים- בסניף קופ"ח מאוחדת ברמות (תתקשרי למרפאה לשאול עליו. אין קשר בינו לבין המרפאה, כי הוא רק שוכר מהם חדר).

השיטה- זמזם שמעיר את הילד כדי שהגוף שלו יקשר בין הרטבה לעירות. השיטה פותרת בעיות תוך חודשיים, מתוך הנחה שבדקת שאין לו בעיה פיסיולוגית שגורמת להרטבה.

אמנם הגמילה עולה כ-700 ש"ח, אבל רוב קופות החולים מכירות בזה כיעוץ להרטבה אם יש לכם ביטוח משלים, כך שכדאי לברר קודם דרך הקופה אם את צריכה הפניה לרופא המומחה, או שאת פונה ואח"כ מקבלת החזר.

אם הילד לא היה בגיל מופלג זה, הייתי ממליצה לך לחכות אחרי פסח כשיהיה פחות קר. אצלנו הילד נגמל בתוך כמה שבועות וכמה חודשים אח"כ כשהגיע החורף ההרטבה חזרה, כי הוא לא הלך לשירותים בלילה.

בינתיים נשברתי מלכבס סדינים ופיג'מות אז הוא ישן בלילה עם טיטול ואני מחכה לאביב כדי לחזור לגמילה.

נראה לי שאני אברר לגבי מרפאת הרטבה , זה נשמע טוב . בינתיים הוא כבר שבוע יבש וכשזה קורה אני כבר חושבת כל פעם שהנה זה מאחורינו...אולי הפעם זה באמת? שוב תודה לכולכן.

גם אצלי זה לא עזר. כמו שמישהי כתבה פה, כולנו היינו מתעוררים והוא היה ממשיך לישון-הרי הבעיה מראש היא שהם ישנים חזק מדי. אני לקחתי את הבן שלי למתי ארליכמן, הוא הסתכל עליו ואמר :כשתרצה באמת להפסיק-אתה תפסיק". וכך בדיוק היה. היינו גם במרכז בירושלים, אם יש לך סבלנות זה יכול לעזור-השיטה היתה מעקב ורישום וצ'יפור. האמת שלא עמדנו בזה סתם בקטע הטכני של החיים. אני כן חושבת שזה נתן לו הרגשה טובה שאנחנו מנסים לעזור לו עם הקשיים שלו, למרות העלות הגבוהה ולמרות הזמן שהשקענו -וזה שווה הכל . בהצלחה רבה ואל תדאגי!

התכנית שלנו - 

1. ללמוד את גישת שפר - אני משתתפת כרגע בחוג הורים, כאשר זו אחת המטרות העיקריות. מקווה מאוד שזה יניב תוצאות. 

2. לטפל בשיטת פאולה - שיטה שמחזקת את השרירים הטבעתיים.

אשתדל בלנ"ד לעדכן.

בהצלחה לכם!

גם הבן שלי בן 9 והרטיב. אצלנו עזר ב"ה דיקור סיני, 4 טיפולים, 90 ש"ח לטיפול דרך "כללית  רפואה משלימה"

בהצלחה!

ניסינו את הזמזם, ניסינו דיקור סיני, ניסינו תרגילים של פאולה- לא עזר.

פרחי באך- עזרו לאחר 3 בקבוקים, טוב מאוד, אך ברגע שהוא אזר אומץ לישון בלי תחתול- שוב חזר להרטיב כל שני לילות. יש סיכוי שאילו היינו ממשיכים שוב לאחר הנפילה, היה מפסיק לגמרי.

בסוף קיבלנו ברכה מרבנית, שייעצה לנו שהילד יישן בסלון וידמיין כאילו ישן אצל חבר, ולכן אסור שירטיב.

במקביל, לקחנו אותו לאירידולוג- מאבחן שמצלם את העין ורואה אילו חומרים חסר לגוף. באופן פלאי לאחר חודש וחצי של טיפול(כדורי סידן, ויטמין די ועוד), הוא התחיל להרגיש כי הוא צריך לקום לשירותים בלילה. כאן באה לעזרתו העובדה שישן בסלון(לא המקום הרגיל), ובע"ה לאחר עליות וירידות- בסופו של דבר הפסיק להרטיב. 

לדעתי זה עניין אישי מאוד, לכל ילד עוזר משהו אחר, רק צריך להימנע מתרופות. יש כל מיני תרופות עם תופעות לוואי, חומרים שעוזרים אינסטנט, אך לא יעזרו לגמרי, כי כאשר מפסיקים לקחת אותם, הילד עלול שוב להרטיב.

אצלינו- הוא היה צריך להתרגל לקבל ולקלוט את המסרים של לקום ולא להתעצל, דבר שהוא לא היה רגיל לעשות עד עכשיו, כי עד אז בלילה בכלל לא הרגיש שהיה צריך להתפנות, ולא התעורר כלל.

אני גם יודעת שיש ילדים שפשוט מפחדים מהחושך, או מהשקט בבית ולכן לא קמים לשירותים גם אם התעוררו.

לגבי אירידולוג- יש כאלה שייקחו 400 ש"ח ויש שייקחו פי 2 פחות. הטיפול של מי שמבקש פי שניים אינו בהכרח טוב פי שניים, הדבר החשוב הוא המיומנות, והקשב, ולזכור שה' יביא את הפיתרון הנכון בעיתו ובזמנו. אני יכולה להציע שתפנו לאירידולוג בשם עמנואל (0548422566.).

העיקר לא לתת לילד תחושה שהוא אשם, שהוא לא בסדר במצב ואינו עושה השתדלות(אלא אם כן כבר התחלתם טיפול והוא לא משתף פעולה), כי בדרך כלל זה דבר שאין לילד שליטה עליו, וצריך להזהר לא להגביר את תחושת התסכול חוסר שליטה וחוסר האונים שכבר יש לו בגלל עצמו.

שיהיה לכולנו שבוע טוב וחודש טוב!!

(ושהבריכות יישארו מחוץ לבית, בגשם  )

.

התחלנו את את הטיפול במרפאה של דוקטור קושניר כשהילדה הייתה בת 7, הטיפול עם הזמזם ארך כחצי שנה ולאט לאט, בסבלנות רבה הטיפול הצליח והיום היא בת 9 ולא מרטיבה בכלל.

לגבי המחיר- קיבלנו כמעט את כל ההחזר על הסכום מקופת החולים (לאומית).

ההתחלה הייתה מתישה מאוד ורק אני הייתי מתעוררת בכל פעם שהיה רעש (גם מי שישן איתה בחדר לא התעורר...) אבל לאט לאט היא הייתה קמה ומתרגלת ואצלינו זה עבד נהדר.

אבל- כמו שכבר אמרו כאן, לא כל שיטה עובדת אצל כולם באותה הצורה.

בהצלחה!!!

הבת שלי מטופחת שם ואני מאוד מרוצה.

הזמזם של יד שרה לא שווה כלום. הוא לא נצמד לבגד כמו שצריך ואין סיכוי שהילד יתעורר.

בטיפול קיבלתי פעמונית עם רטט, בשילוב עם כדורים שגורמים לשינה להיות פחות עמוקה.

אני בכל אופן שמחה שלקחנו אותה. תארי לך איזו הרגשה זו שהאחים הקטנים שלך קמים יבשים ואת לא.

בעניי שווה כל שקל.

האם זה קשור למעבר החורף שלא חשה אם היא צריכה או לא? הילדה כבת 3 וחודשיים

אכן לכל אחד מתאים טיפול אחר. אני יכולה לומר לך על אחותי שסבלה מזה עד גיל ההתבגרות המאוחר.

ניסתה הכל- פרחי באך, מח אחד, זמזם, כדורים.

מה שעזר בסוף כל הסיפור הזה היה רפלקסולוגיה פשוטה ביותר שהיא עשתה לעצמה, כמה דקות ביום, כל יום.

שווה לירות לכל הכיוונים.

בטח ייש פה מישהי - מישהו שלמד.רפלקסולוגיה

גם לנו המליצו על טיפול רפלקסולוגי וזה ממש יקר.

יש איזו נקודה שאאפשר להסביר כדי שנעשה לילדה בבית?

יש כאלה שסוחבים את זה אפילו לצבא.  קראתי את זה כשהייתי ילדה, וזה עזר לי כשהבן שלי המשיך להרטיב, אמנם בתדירות הולכת ופוחתת, אבל הוא המשיך כמדומני עד גיל 15.- כשבערך בכיתה ה' זה כבר נהיה נדיר שהוא מרטיב אבל בהחלט עדיין היה.  לא עשינו מזה עניין וזה הפסיק (- נראה לי שאם היינו מנסים כל מיני טיפולים זה היה מעצים את הבעיה, ככה נתנו לו להרגיש שזה קורה, לא נעים אבל  לא עניין גדול. זה תלוי בילד,  למקרה של הילד הזה לא היה נכון לעשות מזה עסק.)  הבת שלי הרטיבה עד כיתה ג', ושוב לא עשינו עניין, היות שאמא שלה, כלומר אני, גם כן הרטיבה עד גיל זה. על עצמי אני ייכולה להעיד שבאיזשהו שלב כן הייתי מתעוררת אבל פוחדת ללכת לשירותים ומעדיפה להרטיב במיטה.

הבעיה היא שהבן שלי, בכיתה ד', מרטיב כמעט כל לילה, והייתי שמחה לשמוע על פתרונות אינסטנט, כאלה שאפשר לעשות בבית.. (אנחנו גרים רחוק מהעיר וכל יציאה היא ממש פרוייקט). אה, ודרך אגב יש לנו עוד כמה ילדים שלא מרטיבים.....

הזמזם אגב, הבהיל אותה כך שכל פעם כשזה צפצף היא התחבאה מתחת לשמיכה וצרחה.

זה לא אומר שהטיפול לא טוב רק לה הוא לא התאים.

בסופו של דבר עבדתי איתה על הפסיכולוגיה שמאחורי ההרטבה:  הגעתי יחד איתה למסקנה שבמשך  היום היא מתאפקת הרבה ואז בלילה יוצא לה הכל.

היא מאד רצתה להיגמל ובאמת עשתה מאמצים, בהתחלה הערתי אותה בלילה לשירותים אבל גם זה לא תמיד עזר, בסופו של דבר כשהגענו למסקנה הנ"ל הצעתי לה שהיא תלך לשירותים ביום לא כשהיא צריכה אלא כשנדמה לה שאולי עוד מעט היא תצטרך וכך בלילה יהיה לה יותר קל להתאפק ( במקום ביום) . ב"ה השיטה הצליחה מאד, כמובן  שהיא  גם תוגמלה, וקיבלה הרבה עידוד, והיא נגמלה לחלוטין בגיל 8 וחצי.

הייתי מרטיבה פעמיים שלוש בחורף גם בגיל 9-10 והרבה יותר בגיל 8 ומטה , בגיל 11 כבר לא... ההורים שלי לא עשו עניין, כניראה בגלל התדירות הנמוכה אפשר היה לא לעשות מיזה סיפור, וזה עבר מעצמו.

צריך לא לתת לילד הרגשה שהוא לא בסדר, אלא להסביר לו שזה משהו חולף שיעבור, ולא באשמתו, כמו שיש ילד שעם נזלת כל החורף, יש גם ילד שבורח לו בלילה בחורף. להראות לו שיש הרבה סבלנות כלפיו להיות מכילים.

סביר להניח שהוא לא יגיע עם זה לבר מצווה.

כדאי לתת לו, בעצמו בבוקר או אחרי בי"ס תלוי כמה זמן יש בבוקר, להוריד את המצעים מהמיטה להכניס אותם למכונה וללמד אותו לשים אבקה ומרכך במכונה ולהפעיל אותה, לא בהרגשה של עונש ,"ברח לך, תעבוד" אלא בחיזוק חיובי של "אתה ילד גדול, אתה אחראי על המעשים שלך ומקל על אמא את העבודה". פעמים ראשונות בהשגחה, ואחר כך לבד.  הייתי שמה מכונות כביסה בגיל 9 ונהנתי מיזה שסומכים עלי ונותנים לי להפעיל מכונה, זה לא אמור להיות מעבר ליכולות שלו. 

אצל מישהי שאני מכירה אישית, זה עזר בכך שהילד הרטיב פחות פעמים אבל זה לא מדעי.

לפחות זה מפחית את עוגמת הנפש ונותן לו הרגשה שהוא ילד גדול ושסומכים עליו להפעיל מכונה לבד. 

הבן שלי כבר בן 8 ועדיין מרטיב. ביום מטפטף ובכלל לא מפריע לו. בלילה מרטיב ולא מפריע לו . אני חושבת שיש לו בעיה של ויסות חושי, אחרת לא מובן לי למה לא מפריעה לו הרטיבות. ולמה הוא לא מרגיש שהוא מרטיב ביום.

הוא קיבל הומיאופתיה ונגמל אחרי חודשיים (בים ובלילה). הגיע החורף והוא חזר להרטיב .

עשינו לפי ההוראות מרפאת הרטבה של דר' שגיא ואחרי 3 חודשים הוא נגמל. הגיע החורף- ההרטבה חזרה ובגדול.

נגמר לי הכח להיסחב במונית למרפאת ההרטבה כל חודש. אמי שאלה למה אני לא שמה טיטול בלילה, כי ההרטבה כבר כל לילה ולא פעמיים בשבוע. אז עברנו לטיטולים יקרים מיוחדים ללילה של האגיס.

ואז, גיליתי טיטולים זולים של BABY SITTER (ברמי לוי- במבצע 36). הגודל הכי גדול. ובד"כ הם די מגינים על הבגדים. בקיץ בע"ה ננסה שוב משהו... 

הייתי חייבת להגיב אפילו שאני עדיין לא נשואה ובטח שלא אמא...

כיום אני בת 18 וגם אני הייתי מרטיבה עד גיל מאוד מאוחר.- עד גיל 14.

לקחו אותי לכל הטיפולים שרק אפשר.

הייתי חסרה המון בגלל הטיפולים.

לא הצליח אצל רופא אחר, ישר החליפו רופא.

ההורים שלי הוציאו על כל טיפול כזה הרבה מאוד כסף.(800 ש"ח לטיפול כמדומני.)

כן, היה לי את הזמזם הזה, ועוד הרבה פיתרונות אחרים. הייתי לוקחת כדורים ונתנו לי כל מיני תרגילים לעשות, אבל שום דבר לא עזר.

באיזשהו שלב ההורים שלי החליטו לעזוב את הכל ולתת לזה לעבור לבד. (לבעיה עם לישון אצל חברות הייתי לוקחת תחתוני ספיגה)

וככה, לאט לאט ועם הרבה מאוד סבלנות, חום ואהבה(וכן, האהבה הזאת מאוד חשובה לילד! משפט כמו: "לא נורא, יש עוד הרבה ילדים בגילך עם בעיות כאלה" היה מעודד אותי מאוד ונותן לי תחושת ביטחון עצומה. משפט כמו: "זה באמת שלא נורא. זה קורה וזה יעבור" היה מחזק אותי מאוד. הייתי מעירה את אמא שלי כל פעם מהשינה ותמיד עם הרבה חום ואהבה היא הייתה מחליפה לי מצעים והייתה ממשיכה ואמרת שזה בסדר ושאני יעיר אותה כל פעם. רק זה החזיק אותי ונתן לי כוח להמשיך ולהבין שזה לא נורא וזה יעבור. כי משפטים כאלה מבאים לילדים הרבה מאוד תחשובת ביטחון ושחלילה לא יגיעו למצב שבו הם רק התביישו בעצמם).

ככל שעבר הזמן ההרטבות הפכו מכל יום לפעם\פעמיים בשבוע. כך שזה הגיעה למצב שבו זה היה קורה פעם בחצי שנה.

בסוף בכיתה ט' זה ב"ה הפסיק.

זה אפשרי לקחת את הילד לטיפולים אבל זה ממש לא תמיד יצליח.

ואם זה לא מצליח, זה ממש לא נורא! כי זה יעבור, כמו שלרבים ממנו זה עבר לבד.

ושוב אני אומרת: חשוב מאוד מאוד לעודד את הילד! אין לכם מושג עד כמה שזה עוזר.

זה מזכיר לי תק' שבה חשבתי שאמא שלי כועסת עלי שאני מרטיבה כל פעם והיא צריכה לעשות מלא כביסות ולהחליף לי מצעים.  ולפני שסיפרתי לה היא ישר הביהרה לי שהיא ממש לא כועסת ושהיא אוהבת אותי כמו שאני. ולפעמים קורה שהיא עצבנית אז היא עצבנית על כמות הכביסות אבל ממש לא עלי...

לכן, צריך להבהיר לילד שזה בסדר. שהוא חלילה לא יחשוב שלא אוהבים אותו בגלל זה.

וכמובן שלא יווצר מצב שבו הוא מקנא באחים שלא שהם לא מרטיבים.

סליחה על ה

פשוט הייתי חייבת לספר.

ב"ה

1\אפשר להשאיל מיד שרה את אותו זמזם ולהכין טבלא משל עצמכם. אנחנו השאלנו בעבר, אבל חשבתי שזו שיטה אחרת בקושניר,אז שילמנו (450 ועוד 500 פקדון על המכשיר) תכלס זה זמזם עם ליווי כלשהו..

2\הילדה שלנו מסרבת לשים את הזמזם כי הוא מביך ומפחיד אותה, ואני לא בטוחה מה עדיף- לקום רטובה או לקום מבוהלת..שתיהם קשים מאוד...

3\אני לא יודעת איפה מטפלים פסיכולוגית בתופעה, לי נראה שזה אולי משהו בבשלות התחושתית.. ויש גם מרכיב גנטי חזק (מצד האב)

בהצלחה רבה!!

אבל הייתי מציע לך לחכות עוד קצת בסבלנות.

ממילא החורף זה לא הזמן.

אך אני יודעת מניסיון של בתי הגדולה שאחרי גיל שנתיים זה גיל מאוד קשה כי אז יש מרד על ההורים וכל דבר אומרים לא וכו' אז מה אני עושה?

לא להקדים את הזמן.

במיוחד שזה לא הגיע מתוך רצון אישי.

עניין נוסף שכדאי להמתין בגללו זה החורף.

כשקר זה לא נעים להם, וגם לרוב הקור גורם לאיבוד שליטה על הסוגרים וחבל לתסכל אותם מעכשיו.

ממליצה בחום, לחכות לפחות עד הפסח לשינוי מזג האויר וגם לתת לו זמן לבשלות הנפשית לפני שמתחילים לגמול.

ושאלה לי, מדוע חשוב לך כ"כ לגמול מעכשיו?

בראש ובראשונה, בחתימה שלי כתוב "סדנאות קשב - לגדל ילדים בלי חיתולים מהלידה".

כלומר, לקחת ילדים לעשות פיפי וקקי כבר מהלידה, כך שהם לא מתרגלים לעשות באופן אוטומטי בחיתול.

כלומר שבנוגע לשאלתך, אני מגיבה כמו כל משתתף אחר בפורום

בניגוד לשאר המגיבים, אני חושבת שגיל שנה וחצי יכול להיות מתאים לגמילה. זה תלוי בילד.

אני מאמינה מאוד באינסטינקט האימהי, כך שאם את מחפשת כאן מידע בנוגע לגמילה, ייתכן שזה בגלל שראית משהו בילד שאמר לך שהוא מוכן לגמילה פשוט ככה! ואם את מרגישה שיש מקום לגמילה, אני מאמינה שהדבר הנכון הוא לתת לזה צ'אנס. לנסות! מה כבר יקרה? מקסימום - תנגבי קצת פיפי או קקי. מתגברים!

ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזו אני אומרת:

1. להוריד מכנסיים ותחתונים. להשאיר את הילד בלי, כמה שיותר שעות.

2. שאבא ייקח אותו לשירותים, ויראה לו איך עושים (גם את יכולה)

3. אורךךךךךך רוחחחחח. להתכונן נפשית לניקוי פיפי וקקי (תכלס זה לא נורא. אני עושה את זה הרבה ונשארת בחיים). על פיפי אני מניחה בגד מערימת הכביסה. קקי אני אוספת בעיתון ישן (ואחר כך - מגבונים כמובן ).

תוך כמה ימים תדעי אם הרוח נושבת, ולאן.

שיהיה בהצלחה!

דבר ראשון הרגלנו אותו ללכת לשירותים, על-ידי כך שאנחנו קבענו לו את הזמנים בלי לשאול אותו. למשל בבוקר, כמה דקות אחרי שקם, הודענו בעליזות שהגיע הזמן ללכת לשירותים. אחרי שעה - עוד פעם וכך הלאה. השתדלנו להצמיד לאיזו שהיא פעילות כדי שלא ייראה לו סתם שרירותי. למשל - לשירותים ואז נלך למכולת, לשירותים ואז נשב לאכול. לפי תדירות הפספוסים ולפי כמה שיצא לו כשלקחנו אותו החלטנו שכל שעה זה טוב בשבילו בתור התחלה. אחרי איזה שבוע כשקצת נפל האסימון כבר עברנו לכל שעתיים.

אחרי השלב הזה, כשהוא כבר התרגל עקרונית לרעיון שעושים פיפי בשירותים ורכש קצת שליטה בשרירים הרלוונטיים, יום אחד הפסקנו לקחת אותו, והוא הופתע למצוא את עצמו שוב ושוב מרטיב את המכנסיים. הוא כבר לא היה רגיל לשחרר סתם כך, וראו עליו שהוא מנסה לעצור ומתפתל לפני שיברח לו. כשזיהינו את התנועה שהוא עושה בכל פעם לפני שיוצא לו אמרנו לו "אני רואה שיש לך פיפי! תודה שאמרת לי!" ולקחנו אותו. ככה הפכנו את התנועה הספונטנית הזאת לכלי תקשורת. הוא היה ניגש אלינו ומראה לנו את התנועה הזאת - ומיד לקחנו לשירותים. לא צריך לדעת לדבר בשביל זה

בהצלחה!

אך המציאות  באמת שלא ראיתי מוכנות (או שאם אני שואלת אותו אם רוצה להחליף טיטול עונה בהמהום כלשהיא זה כן נקרא מוכנות, אינני יודעת) בכל מקרה

לכל השואלות אינני רוצה להתחיל לגמול אותו בגיל שנתיים ויותר כוון שאז יש את גיל המרד וכו'.אז אם כן זה התקופה לא?

ולפצקרשת (מקווה שתקראי) איזה גיל זה היה?

אבל זה כי רק אז עלינו על הטריק. לפני זה היו ניסיונות גמילה לא מוצלחים. מעניין לראות מה היה קורה אם היינו חושבים על השיטה הזאת שנה קודם

אני לא כ"כ מאמינה בסימני מוכנות...

במדינות רבות זה גיל גמילה רגיל.

וזה הגיל שגמלו גם בישראל לפני 30 שנה

מאז הומצאו החד פעמיים, והפכו זולים, וגיל הגמילה עולה עוד ועוד

כי פעם בכל מקרה היה צריך לכבס - את החיתולים או הבגדים, מה כבר ההבדל?

עם חיתול בד הם גם מרגישים הרבה יותר טוב כל פיפי שיוצא להם, ולכן גם היו מוכנים לגמילה מוקדם יותר

והחיתולים גם ספגו טוב יותר כך שבכל מקרה היו גם נזילות וכו'

לא שאני נגד גמילה בגיל כזה, למרות ששיא החורף לא נראה לי כמו זמן טוב להתחיל גמילה יזומה לילד.

ולא, לא נראה לי (מנסיוני עם שני ילדים) שאחרי גיל שנתיים קשה יותר לגמול, בדיוק להפך.

הבנים בשלים בגיל מאוחר יותר....

לאן את ממהרת? לחסוך כסף? כשהוא ידע שהוא צריך הוא יתחיל לשתף פעולה, כל עוד אין מודעות שבטיטול יש קקי או פיפי אז אין מודעות לצורך לעשות במקום אחר...

ולמי שמתעניינת, הנה עוד מישהי חכמה שחושבת שאין סיבה להתמהמה:

http://daphnatayar.co.il/Article10.html

גמלנו את הגברת שלנו בגיל שנתיים וחצי והיא נחשבת "דובי לא לא", (כמובן דובי מתוק במיוחד....),

וזה יצא בגיל הזה כי חיכינו למזג אויר נעים (אביב/קיץ), מה שב"ה כרגע לא קיים סביבנו... בחורף זה לא פייר לגמול אותם...

ת'אמת, כמעט נשברנו אחרי שלושה שבועות מתישים (כשאני הייתי בהריון מתקדם..) אבל בסוף היא נגמלה מצוין, כולל לילה. ב"ה!

לדעתי גם כדאי לחכות.

בהצלחה!!

(אה, ואגב, הגדולה שלנו נגמלה בגיל שנתיים, מצוין. אבל לילה רק בגיל 3... וגם היה מצוין ב"ה..)

לא הגיוני שלילד לא שלך באמת נעים לעשות ככה בכוונה,יש לא מעט שסובלים מהבעיה הזו (שמצריך ניתוח) וגם אם בע"ה אין לו בעיה רפואית הוא בסה"כ בן,ועדיין יכול להסתבך עם הענינים האלה..

תנסי להתעודד שבזכות שאת מנקה לכלוך של אחרים ה' ינקה אותך מכל לכלוך וכל רע,אמן.

וגם אם היה "בכוונה" - ה"כוונה" שלו אינה כוונה..

שלנקות אחרי ילדים אחרים קשה לי רגשית הרבה יותר מאחרי הילדים שלי.

זה כולל גם נזלת וכאלה.

הזדמנות לעבוד על מידת החסד...

תמיד זה שרק האבא מצטייר כנדיב והאמא כמחנכת. לא ככה?

אני לא יודעת אם גם אצלכן זה ככה, אבל קראתי (כאן יש הפניה לאתר לא מומלץ לצפיה) מצחיק אבל נכון בעיני על ילדה של אבא. חושבים שזה משהו שיכול להשתנות? או שלעד נצטייר ככה?

[עריכה- פרסומת]

לפעמים אמא קצת יותר "לחוצה"...  לא חייב.

ולא נורא. יש לה מספיק מעלות טובות.

שילדים לוקחים יותר בקלות את אמא שכועסת מאשר אבא שכועס.

כשהם יהיו הורים הם בוודאי יבינו שהדברים לא שטחיים ושחור-לבן.

אנחנו רוב הזמן עם הילדים - אז טבעי שנהיה עסוקות יותר בחינוכם.

מטרנה - צריך לשטח את הכפית מדידה. אבל מה אכפת לך? היא האמא שלו והיא תחליט כמה לשים לו

שער - לנו היה שער אקורדיון מעץ והיינו מאוד מרוצים ממנו.

החיסרון של שער אקורדיון, הוא שכשהילדים גדלים הם מתחילים לשחק בו, וזה בהחלט עלול לגרום לאצבעות מעוכות (ואפילו יותר מכך ח"וח)

מנסיון כואב של המתוק שלי

מוזר מאוד. לי זכור שהיה כתוב שיש לשטח בעזרת סכין.

עוד שאלה: בן כמה התינוק? אם קטן מאוד, זה חשוב, וכל גרם של אבקה משמעותי. אבל אם גדול, ובעיקר אם כבר טועם מעט מזונות אחרים - אז הייתי שותקת ועושה מה שהאמא אמרה גם אם לא מסכימה, כי היא האמא והיא הקובעת.

לשרות לקוחות של מטרנה.

תגידי לה שזה נראה לך חשוב המינון אז הכי טוב לשאול את היצרן...

לגבי שער- רק לשים לב שקונים את זה עם התקן!

מוכר אחד הביא לבעלי את זה של הכלבים (שילד יכול להכניס את הראש בחורים)

ובעלי שאל אותו אם זה לילדים והמוכר אמר- בטח בטח!

מצאתי אקורדיון שיש לו תו תקן ישראלי ואמריקאי. בעקבות העצות לשמירת האצבעות, כנראה שנמליץ להם על זה. אני מקוה שתו תקן מכסה על הכל (כולל בטיחות האצבעות). אולי גם נקנה גם לנו בשביל אירוח קטנטנים, כי הבית שלנו כבר לא מותאם לקטנטנים...

ועל איך שאת לוקחת את זה...

אם יהיה רעיון - בלי נדר נגיד..

בינתיים, בהצלחה ו..בסבלנות..

מכירה את הסיפור? זה בדיוק מתאים לגיל הזה. הפעוט אומר לא ורק אחר כך מקשיב לנאמר. בהתיעצות שלנו לגבי בנינו שנמצא באותו השלב, הציעו לנו לנסות למקד מאבקים עד כדי 0. כלומר להחליט מה הקו האדום. לגבי השינה זה באמת מטרטר אך אנחנו פשוט מנסים להתעלם ממנו עד כמה שאפשר, בסופו של דבר הוא הולך לישון לבד (במיטה או על הספה).

בהצלחה

רק כמה דברים-

הוא לא מקשיב בסוף, הוא פשוט מתעלם לגמרי, וגם אם נקבע קוים אדומים, זה קריטי בשבילו? הוא בכל מקרה לא יקשיב לא ללפני הקו האדום ולא אחרי. לא ממש הבנתי...

רוב הפעמים אנחנו מתעלמים, אבל הוא פשוט הורס דברים בבית בזה אחרי זה, ונרדם רק בסביבות ה12 בלילה, אי אפשר ככה כל יום, אנחנו צריכים קצת שקט בערב...

ממש תודה!!!

יורה לכל הכיוונים כיי אני לא מכיר

.עושה רושם שהוא ישן צהריים ממש טוב.  אם זה אפשרי שלא ישן צהריים אז הוא ישן הרבה יותר מוקדם בלילה.

צריך למנוע ממנו  ממריצים (ממתקים או שתיה מעוררת) משעה 6 בערב. יש כאלה שאצלם יש לזה השפעה ישירה.

לגבי התנהלות במשך היום :

איומים- סטירה - הפתעות . לא עוזרים אצל ילדים חכמים .(תאבחני אותי בעצמך.. ולפי האחות עושה רושם שיש לו גנים טובים)

צריך לדבר איתו ועם כל ילד בצורה נעימה אך ברורה ותקיפה שלא משתמעת לשתי פנים. דורש תירגול.

דורש גם תקופת בסתגלות מצידו . לקנות אמון שאת מספיק רצינית אך לא מאיימת .

דוגמא:

יוסי חמוד תאסוף את הצעצועים בבקשה .

אחרי כמה דקות שוב באותו טון רציני אך לא תקיף

אחרי עוד כמה דקות שוב. ולומר בוא נאסף ביחד - אפילו אם יוצא שאת אוספת הכל והוא רק את הלגו האחרון .

חשוב להבין ששום סירוב הוא לא נגדך.ותמיד אפשר להבין אותו: "אתה רוצה לשחק כמה דקות ואז?...

עוד כדי שתהיה שיגרת שינה כלומר משחק מסוים שיהיה קבוע לשעה הזאת והוא כבר יבין ששלב הבא זה שירותים ציחצוח  סיפור ושינה.

עוד דבר חשב להקפיד גם לילדים על נטילת ידים. ובפרט בבוקר ואחרי שירותים שלפני השינה. זה יוצר רוגע.

בלי להכיר   כתבתי דברים כלליים

ישר כח ובהצלחה

מה שבטוח - את עושה "סטאז' "מצוין לקראת שתהיי אמא בעצמך.

את כבר תהיי עם תעודת "אמא מוסמכת"...

"הפעוט אומר לא ורק אחר כך מקשיב לנאמר" זה סיכום חלקי. לפני שקונים כדאי להכיר את מה שקורה בהמשך - אח"כ הוא חוטף מכות, וחוזר לאמא מאולף. מין חינוך גרמני של לפני מאה שנה כזה (יחד עם מקס ומוריץ בגרסה המקורית האכזרית ועוד רבים).

המלצה חמה: חסכו את זה מהילדים.

כ"כ דורגת לאחיך הקטן כשבעצם זה לא תפקידך, ואת עושה את זה בהתנדבות מלאה וממש בשמחה (ככה זה נשמע מההודעה שלך).

משהו שיכול להועיל, אך צריך המון סבלנות, אורך רוח, זמן אסרטיביות ולא להתייאש.

ליצור סדר קבע בערב (השעות והפעילויות שאני כותבת הם לדוגמא, תתאימי לפי הצרכים, ואם יש משהו שהוא לא קריטי ורק גורם להוספת מאבקים אז תוותרי)

6:00- לאסוף משחקים

6:15- ארוחת ערב

6:45- מקלחת, צחצוח שינים, לבישת פיג'מה וכו'

7:15- להכנס למיטה, לספר סיפור קצר, קריאת שמע וכו'

וכאן מגיעה העבודה, את אומרת לו: "יוסי, עכשיו השעה ללכת לישון לילה טוב" (או כל משפט אחר שמתאים), נותנת נשיקה מכסה בשמיכה- מה שטוב ומתאים לסגור את היום מכבה את האור יוצאת מהחדר.

הוא קם, את לוקחת אותו למיטה, חוזרת על המשפט הנ"ל, בצורה רגועה, משכיבה במיטה, יוצאת מהחדר

והוא שוב קם....

את- לוקחת אותו למיטה, אומרת את המשפט וכו'.

הכי חשוב כאן זה לשמור על טון רגוע ועינייני, שיבין שאין כאן משחקים ומאבקים.

בימים הראשונים זה יהיה מאוד קשה, הוא יקום הרבה, יסתובב,לא יבין מה רוצים ממנו ומה פתאום "נפלו" עליו, לכן כתבתי שצרין המון סבלנות, כי זה בהחלט יכול לשגע לחזור על אותו משפט עשרות פעמים בערב אחד ולהישאר רגועה ועיניינית, כשהשיתוף פעולה ממנו יכול להיות אפסי.

אחרי מס' ימים, שחוזרים על אותם דברים בלי לשנות את הסדר ולסיים את היום באמירה שעכשיו זמן לישון, הפעמים שהוא יקום יפחתו, עד שהוא כבר לא יתנגד.

חזרה על משפט, בלי לשנות את התוכן, יעילה בהרבה מצבים שבהם ילד לא מקשיב/ נראה מתעלם.

לא מתאים לשנתו את הכל, את כתבת על השינה, קחי את זה כרגע כפרויקט, ואחרי שהוא יפנים את המסר, אפשר להשמתש בשיטה הזאת במצב אחר.

כשקוראים את זה, זה נראה פשוט מאוד, בפועל צריך עבודה עצמית, פנימית שלא לאבד את הסבלנות.

ואם זה גדול עליך מידי, תזכירי לעצמך שאת בסה"כ אחותו. את עושה את המקסימום מבחינתך, וזה לא תפקידך לחנך אותו, גם אם המציאות היא שמאילוצים שונים את איתו,

ועוד עיצה קטנה- אל תתני לזה לשאוב אותך עד כדי כך שזה פוגע בחיים הפרטיים שלך. עוד יגיעו ימים שזה יהיה תפקידך וחובתך לדאוג לחינוך ילדים, לא כרגע, כדאי שתשמרי על הכוחות שלך לזמן שבאמת תצטרכי אותם.

(כותבת מניסיון אישי, יש לי שני אחים שנולדו כשהייתי בתיכון...)

בהצלחה

בע"ה אשתדל...

אני לא יודעת בגלל זה או לא, אבל מה שבטוח היום למשל היה הרבה יותר טוב מאתמול.

הבעייה העיקרית היא שהוא אחד מתוך שלושה היפרים, יש לו עוד שני אחים גם כן קטנים מעליו, והם ישנים ביחד, מה שגורם ליותר בלאגן ואי שקט. בע"ה אני מקווה שזה לא יפריע...

ורציתי להוסיף-

לא רק אתם צריכים את השקט בערב.

הילד גם זקוק לשינה, ולסדר.

ילדים מאוד צריכיכים גבולות.

טוב להם שהם יודעים מה מותר ומה אסור

ומתי הולכים לישון.

טוב להם שמישהו מעמיד אותם במקומם.

הם מרגישים שדואגים להם (למרות שבפועל הם צורחים ומתעצבנים)

ועוד דבר- אחרי תקופה קצרה (קשה מאוד)

שתרגילו אותו לישון בשעה מסוימת-

אפילו אם לא תשכיבו אותו הוא ירצה לישון מעצמו

או פשוט ירדם בכל מקום

כי הגוף שלו רגיל לישון בשעה הזאת.

בהצלחה ויישר כח!

תכיני טבלה ובה ציורים מתאימים למה שמצופה ממנו, לפי ימים.

יום א    יום ב    יום ג 

ציור של נטילת ידיים

ציור של בגדים (התלבש לבד או נתן לך להלביש אותו)

ציור של אוכל (אכל ארוחת צהרים/בוקר עד הסוף או במהירות)

ציור של משחק (אסף את המשחקים)

ציור של אמבטיה (עשה אמבטיה זריזה ויצא בלי בעיות)

ציור של פיג'מה/ילד ישן 

על כל משימה שעשה את שמה מדבקה כחולה. כשיש 3 מדבקות הוא מקבל... שוקולד קטן (או ממתק מתאים).

אם הוא מצליח ביותר מ-3 משימות אפשר לשים לו במשימה הבאה מדבקת זהב שמקנה לו שעת סיפור (תני לו לבחור בין 2-3 ספרים שהוא אוהב).

בהמשך אחרי שישנה התנהגות אפשר גם לקבוע שאם יש לו 3 פעמים מדבקת זהב הוא יקבל פרס קטן.

ומה שאני זוכר כרגע, זה דומני בכרך ד של "אביהם של ישראל" - סיפור מהרבנית שתחי' על טיסה במטוס עם נזילת דלק שהפסיקה מכח תפילתו.  סיפור מאד מופלא.

גם לילדה וגם לך.

אין סיבה לסחוב פחדים וחששות כאלו כל הזמן.

אפשר וצריך לטפל בדיוק כמו שאם יש שפעת הולכים לרופא.

נראה לי שפרחי באך יכול לעזור יפה במצב כזה

תרכובת מסוימת או רק "רסקיו"?

תודה

אם את מעוניינת בטיפול אלטרנטיבי דוקא- שיטת מח אחד. חפשי מטפלת בשיטה עם המלצות. היא תוכל לעבור איתה על התקופה שבה קרו הדברים ולסייע בנטרול תופעת המוות.

עד גיל 7 תפיסת המוות אצל ילדים עדיין לא סופית (הם חושבים שאולי המת יחזור). בגיל שלה זה ברור שזה סופי ואם לא תטפלי בזה כעת, הקשיים עלולים להיגרר גם הלאה. אם יש בבי"ס יועצת מוצלחת, מאחר שמדובר במוות במשפחה, תופעה ידועה את לא צריכה לחשוש מלפעול שם, ולדאוג שהיא תקבל את התמיכה לה היא זקוקה במקום המוכר לה.

בשביל הילדה-חכי בינתיים . חודש זו תקופה קצרה.

נראה לי שזה מה שאעשה.

במקביל- אני אתן לילדה תמצית טבעית להרגעה (בהתייעצות כמובן)

בע"ה יהיה טוב.

לאחר התייעצות ובהמלצת יוקטנה התחלנו בטיפול ע"י תמצית רסקיו ויש שיפור נהדר. אני בטוחה שיש כאן גם מרכיב פסיכולוגי אבל התמצית משפיעה ללא ספק. גם ההכלה שלנו והיכולת לדבא איתה מאוד תורמים.

תודה

לכולכם על העיצות

בקישורים.

ביוטיוב נסי לכתוב Porter sur ie dos Double Hamac

קנינו אותו לפני למעלה מ-4 שנים והוא עדיין משמש אותנו בילד השלישי (עם תיקון קל שלא עלה לנו כסף).

גם לנו הוא עלה בערך במחיר הזה, כשמדובר בטיולון טוב זה השקעה לטווח ארוך יחסית.

כשקנינו התלבטנו בינו לבין חברה אחרת זולה יותר (בגלל המחיר) ואבא שלי שהיה איתנו אמר שעדיף להוסיף עוד קצת כסף ולהשקיע בחברה טובה, והוא צדק.

לגבי הגלגלים, הטיולון של צ'יקו לא לגמרי עביר, ביחס למה שאני רגילה מהעגלה (לא של צ'יקו), אז אם בסוג הזול יותר הגלגים פחות טובים, אז בכלל לא נראה לי שהטיולון יעבור במקומות לא מרוצפים, ואם יש לכם הרבה מדרגות, אז בכלל לא בטוח שהגלגלים יחזיקו מעמד.

לא מכירה את אינפניטי ואישית אני מעדיפה לא לקנות אותם, כי מהתרשמות חיצונית שלי בהשוואה לחברות אחרות המוצרים שלהם נראים לי פחות חזקים ולא מחזיקים מעמד להרבה זמן, יתכן שאני טועה ויש כאלה שמרוצים מאינפניטי לא פחות ממה שאני מרוצה מחברות אחרות.