שלום רב, במסגרת לימודים באוניברסיטה העברית אנו מנסים ללמוד על שיקולי ההורים בבחירת ישיבה תיכונית לבנם. נודה לכם על שיתוף פעולה ומילוי הטופס המצ"ב. בחלק הראשון תתבקשו לדרג שיקולים שונים שהשפיעו על החלטתכם לגבי בחירת הישיבה התיכונית. בחלק השני תתבקשו לענות על כמה שאלות דמוגרפיות לצרכי מחקר. כמובן שהשאלון הוא אנונימי לחלוטין. תודה
https://spreadsheets.google.com/viewform?formkey=dDQ5eWJrZlplaEVXRVo0V0RPZTM0R2c6MQ
משחק נחמד, החלקים שלו נראים כמו H. אם קונים את הממשחק המקורי, יש חלקים גדולים וקטנים כאשר 2 קטנים נכנסים בדיוק לאחד גדול. בחיקויים יש רק גודל אחד.
חיסרון: צריך המון חלקים בשביל שהם ממש יהנו.
קפלות: אפשר כמעט תמיד לשלב עם עוד משחק: למשל, חיות או מכוניות.
חיסרון: תמיד יש איזה אח קטן שמשעשע אותו לפרק לכולם....
אני מחפשת ש-נ-י-ם!!!
את הילדים שלי זה העסיק נפלא אצל סבתא, אבל כשהיא קנתה להם מתנה זה לא כ"כ בא לידי שימוש, בינתיים.
אנחנו גילינו שכמה שאנחנו מנסים לגוון להם את המשחקים- הם תמיד חוזרים לקליקס... אז קנינו עוד קליקס...
שזה יעזור.(קראתי על כך איפשהו).
תעשי תערובת של דבש ובצל ותשתי אותה-היה כתוב שזה עובר בחלב אם וכך עוזר גם לתינוק.(כי להם אסור עדיין דבש)
לא יודעת עד כמה זה נכון,אבל שווה לנסות בשבילו,לא?
וגם מסז' על בית החזה עם שמן זית חם(להזהר!),ואחריו לשים מגבת חמה מתחת לבגד ולכסות בשמיכה.
רפואה שלמה!
כמה טיפות על החזה ועוד כמה טיפות על הגב למרוח היטב. וכמו שמרו שמן זית חם.
מכשיר אדים קר (לא לכוון אליו, כדי שלא יתקרר). בגלל הצורך בחימום בימים קרים אלו חשוב להקפיד על מכשיר אדים קר כדי שהאוויר לא יהיה יבש או לתלות בגד רטוב על ההסקה.
מה דעתכם?
הבן שלי בכיתה א ומאד לא קל לו בכתיבה.
הוא מצליח לכתוב אבל הוא לא כ"כ עקבי בכללים של הכתיבה של האותיות מתחיל מהנקודה הלא נכונה וכו'
וכדי שיצא משהו קריא הוא צריך להתאמץ הרבה מאד.
עכשיו הוא לומד את האותיות המורכבות של הכתב כמו ל,ף וכו' וזה קשה לו מאד.
המורה אומרת שכדאי להתאמן איתו יותר אבל כמובן שאין לו הרבה סבלנות אחרי שהוא עושה את השיעורים שחייבים, גם ככה זה מאמץ גדול בשבילו.
אני תוהה אם זה משהו שדורש יותר טיפול מקצועי מעבר לזה שאני בודקת שהוא עושה שיעורים כמו שצריך וכו'
בשנה שעברה בגן הוא עשה אבחון של מוטוריקה ואמרו לנו שהכל בסדר (נתנו לו לגזור משהו עגול וכאלה, ובזמן האבחון הוא התאמץ להצליח...)
איך בודקים בכלל דבר כזה?
לפעמים הקושי במוטוריקה עדינה הוא כל כך מתיש שהם פשוט לא אוהבים לתרגל! למרפאות בעיסוק יש שלל תרגילים שאינם דוקא כתיבה כדי לשפר את היכולת.
נסי לצייר לו 2 קוים כמעין מבוך- שינסה לצייר ביניהם, ציור בתוך תחומים, קטנים יחסית, אפילו סתם ציור שאת מציירת- צבעים לפי מספרים . אני ראיתי שאת "שיעורי הבית" ו"דפי עבודה" שאני מכינה להם ויושבת איתם , הם דוקא כן אוהבים. יש בזה משהו אישי ( אולי אוכל לתת רעיונות באישי אם תרצי)
לגלגל מטבע בין אצבע לאגודל
"ללכת " עם אצבעות מחלק תחתון של עפרון ללמעלה וחזרה ( זה לא קל!)
ואת היתר- אחרי אבחון של ריפוי בעיסוק, היא כבר תתן.. אני בעד ללכת לאבחון, מה כבר יכול להיות? שיגידו שבאת סתם? נהדר!
תעשו אבחון וזהו! אולי יתנו קצת תרגילים שיעזרו לו וככל ש"תתפסו" את הקושי יותר מהר ככה תוכלו לטפל בבעיה ותר מהר...
בהצלחה!!!
רק ש- קודם כל כשהוא מתאמץ אז הוא מצליח... ואז נראה שאין בעיה,
וגם- לא נתנו לו דברים קשים במיוחד לדעתי.
מה הכוונה ללכת עם אצבעות מחלק תחתון של עפרון ללמעלה וחזרה - אפשר הסבר?
וכן, אני אשמח לעוד רעיונות, למרות שאני כבר יושבת איתו בזמן השיעורים אז די "נמאס" לו ממני גם ככה...
גננת בגן חובה אמרה לי פעם שקושי בכתיבה יכול להיות תוצאה של חגורת כתפיים חלשה.
אפשר לנסות לחזק אותה ע"י תרגילים, למשל הליכת מריצה.
שימי לב לאחיזה נכונה של העפרון.
וגם לפעמים זה עניין של בשלות ומוטיבציה.
תקני קצף גילוח ותשפריצי באמבטיה על החרסינות ואז תני לו לכתוב.
זו כתיבה הרבה יותר רכה, היד לא מתאמצת וזה גם שעשוע, כך הוא יכול להפנים טוב יותר את כיווני הכתיבה.
במקביל להמשיך את האימון גם בכתיבה רגילה.
זה כרגע מה שאני זוכרת, בזמנו, עשינו עוד רעיונות אם אזכר אכתוב.
ולגבי האיבחון-אם זה לא היה איבחון יעודי של ריפוי בעיסוק אז יכול להיות ששווה לכם לעשות כזה.
מרפאה בעיסוק טובה מסייעת מאוד במצבים כאלו, תוך כדי משחק והפעלה ולאו דווקא תוך תרגולי כתיבה מונוטוניים.
בהצלחה
אבל אם הבעיה עדיין קימת אולי שווה השקעה באבחון חוזר פרטי.
" ללכת" פירושו לאחוז עפרון בקצה התחתון ורק ע"י קצות אצבעות היד לנסות להגיע לאחוז בחלקו העליון.
מאוחר יותר, כשאהיה פנויה יותר , אנסה לספר לך על דפים שאני עושה לילדים שלי.
למרות שיעורי הבית לא נמאס להם ממני או מזה, כי זה באוריה אחרת, יותר משחק.
הליכת מריצה!
כל משחקי האצבעות למינהם- תמציאו ככל העולה על רוחכם.
מקלות כביסה להתפיס ולשחרר- בשתי הידיים ביחד.
משחקי גולות
פיטריות- בשתי הידיים.
תפיסת קובניות או גולות ע"י האגודל והאצבע והשחלתן פנימה לכף היד תוך נסיון לבראות כמה שיותר נכנסות ונשמרות בלי ליפול.
לוח מחיק עם לורדים- המצאת המאה.
לצייר ציורים הזויים והוא צריך להעתיק או להשלים להם חלקים- תרגול מעולה.
שימו לב לתפיסת העיפרון אם היא נכונה אגודל ואצבע בשני צדדים ואמה מקופלת למטה.
ובמובן- חיזוק חגורת כתפיים!
שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה שחיה!
אל תחכו לחוגים בכיתה ה'. תוך מספר שיעורים את שומעת פחות תלונות על עייפות בכתיבה.
וכדאי לשבת עם איזו מורת שילוב שמכירה את הענינים ולראות איתה מה היא אומרת.
תודה על הרעיונות
ולגבי דפי עבודה- מנסה לשלוח לך באישי, ולא מצליחה, מנסה גם כאן ולא מצליחה לצרף קובץ. ( הוא בכלל לא מוצא לי קבצים סרוקים , רק וורד...) אז אם תמסרשי לי מייל, או שאנסה בהמשך. את מאמינה שאפילו לאנטר הוא לא מגיב? לך תבין מחשב
הנה דוגמית.
פאדיחה, הכל עולה באתר כי אין אפשרות באישי..
הבלונים, כמובן במקור כל אחד בצבע אחר. ( סורק שחור-לבן)
אני מכינה להם את הדפים איתם, לידם, ככה שהם ממש נהנים לקבל משהו "אישי" ושומרת במחשב רק כדי שיצטברו לי הרעיונות לפני שהילד כותב עליהם. ( וגם כי בעלי מבקש שאשמור- אם פעם לא יהיה כח עוד להמציא ונצטרך לתת להם מן השמור עימנו)
לפני חגים או תאריכים חשובים- דפים לפי נושא ( לט' באב הכנתי כמה וכמה , העסיק אותם מצוין!)
לחופש הגדול- מלאי!
וכל ילד לפי המושגים או הכישורים שאת מעוניינת שירכוש בהתאם לגילו.
כאן צרפתי מה שנראה לי שיתאים לכם.
אם תרצי- אשלח לך עוד. אבל אני לא מצליחה באישי...
של כל מיני פעילויות נחמדות שעוזרות לכתיבה-
"נעים לכתוב- מוכנות לכתיבה"/ חיה קושניר
אפשר להשיג בחנויות של ספרי לימוד,
אנחנו מאוד נהנינו ממנו.
במקום ספר לאימון לקראת כתיבה תוכלי לקנות נהנים לכתוב- לימוד כתב/חיה קושניר. כך הוא ילמד כתב וגם יתאמן.
ובקשר למוטוריקה עדינה- תתעקשי על אבחון חוזר. קופ"ח (שלנו, בכל אופן) מתקמצנת על טיפולי ריפוי בעיסוק, אבל יתכן שהוא לא מחזיק עפרון נכון, או חזק מדי, או שהשרירים חלשים ולכן מחזיק חלש מדי. ברגע שהוא לא מחזיק וכותב נכון, הכתיבה מעייפת מאד.
מישהי ביקשה שבנה ישחק עם הבן שלי לכמה שעות מכיוון שהיא צריכה לנסוע, כמובן שהסכמתי מיד.הם חברים.
הם שיחקו יפה אבל באיזשהו שלב הם התחילו לריב והבן שלי דרש ממני "לשלוח" אותו הביתה. כמובן שלא עשיתי זאת כי לא היה אף אחד בבית שלו שיהיה איתו.
בקיצור חיכיתי בקוצר רוח עד לשעה בה הוא היה אמור לחזור.
מה אפשר לעשות אם חבר של הבן שלך מגיע אליו לשחק והם מתחילים פתאום לריב?
עם ילדים קטנים זה לא כ"כ קשה.
צריך להסיח את דעתם- להציע משחק מעניין שלא תמיד משחקים בו, כיבוד, אפיית עוגיות....
או כל רעיון אחר העולה במחשבתך- ומתאים לבן שלך...
והם לא הפסיקו לריב עד שהגיעה השעה בה הוא היה צריך לחזור הביתה
אם החבר הזה מתחיל לריב איתו באופן קבוע (וזה לא קורה אצל חברים אחרים), אפשרלקבוע שהילד יבוא כשהאמא נמצאת בבית ובתיאום איתה מראש, ברגע שהוא מתחיל מריבה לשלוח אותו הביתה. כך בהזדמנות שבה את תשמשי בייביסיטר במשרה מלאה, תוכלי לאיים, אחרי שהוא כבר ראה שאת עלולה לעשות את זה ברצינות.
אם המריבות דו צדדיות ואת יודעת שהבן שלך גם מהווה גורם רציני בזה, אפשר מראש לומר לו שאם הוא רוצה חברים בבית, עליו ללמוד לא לריב איתם, אחרת תצטרכי לחשוב אם להרשות לו להביא חבר.
אם לא מדובר בחבר הזה בלבד, ולא רק החבר "אשם", כדאי לנסות להציע משחק אחר, אולי משחק עם הרבה חלקים, או שיעשו שני דברים במקביל (למשל כל אחד ירכיב פאזל אחר בו זמנית). גם בגיל הזה יש ילדים שעדיין נוח להם יותר לשחק במקביל, להנות ממשחק שאינם מכירים או שאין בבית בלי להתחלק עם השני. לא תמיד הטעם שלהם במשחק זהה, כך שלפעמים הריב הוא על ההחלטה באיזה משחק לשחק, או שכבר נמאס ממשחק מסויים.
האם מישהיא שאלה את עצמה פעם- למה אני רוצה הרבה ילדים?
(הרבה זה עניין יחסי, אבל לפחות חמישה ומעלה..)
פתאום אני מוצאת את עצמי בימים של עייפות מתמשכת, של בית מבולגן
ושל רגשי אשמה אמהיים- שואלת את עצמי, למה בעצם?
-האם בגלל שככה גדלתי וככה זה המשפחה שלי?
-האם זה בגלל החברה שמסביב(כולם ככה אז גם אני)
-האם זה בגלל שזה טוב לי ויש לי מזה סיפוק
-האם זה בגלל שזה טוב לילדים לגדול במשפחה גדולה
-האם זה בגלל שעמ"י צריך הרבה נשמות טובות בעולם ובע"ה הילדים שלי יתרמו לכך
אני ממש אשמח לדעת שזה לא רק מחשבה שעוברת אצלי, וממש אשמח לקבל תשובות או הפניות לספרים/מאמרים/כתבות בנושא.
בדיוקן- המוסף של מקור ראשון (שבת) מט"ז שבט יש כתבה על דר' אלי שגיא שקרא לספרו "ילדים זה שמחה - המדריך להורות מוצלחת בגיל הרך". לא קראתי את הספר, אך בכתבה יש עצות שהוא נותן להורים מה לעשות החל מהלידה דרך שלבי הגמילה השונים, הרגלי שינה, הצבת גבולות ועד ה"פרידה" מהילד בבואו לבית הספר.
"אפשר להיות מאושרים עם 10 ילדים ואפשר עם אחד, אפשר להיות אומללים עם 10 ילדים ואפשר גם עם אחד. הכמות לא חשובה. חשובים הדרך והיחס"
במוסף של מקור ראשון מט"ז בשבט יש ראיון עם דר' אלי שביא בעקבות ספרו " ילדים זה שמחה- המדריך להורות מוצלחת בגיל הרך". בהתאם לתפיסתו שאפשר להיות מאושרים עם 10 ילדים ואפשר עם אחד, ולהיפך, אפשר להיות אומללים עם ילד אחד ואפשר עם 10, הוא מייעץ להורים כהוראות פעולה ברורות מה לעשות משלב ההנקה, דרך שלבי הגמילה השונים, הצבת גבולות ועד לפרידה בשער ביה"ס.
יש לי 3 בנות בגילאיים 3. 6 ו7.
הבת הבכורה מקנאה באחיותיה כל הזמן.
מרביצה להן, אומרת מילים לא יפות וגם מתחצפת אלי. (גם בנוכחות הסבים והדודות).
בהתחלה ניסתי להתעלם מההתנהגות השלילית שלה ולחזק התנהגויות חיוביות, אך ללא אועיל.
והסבתא הסבירה לי ,שלא צריך להתעלם מהתנהגות שלילית, אלא לכעוס ולתת עונש.
בפעם הזאת כל פעם שהתנהגה לא יפה, לקחתי אותה לחדר וצעקתי אליה שתפסיק עם ההתנהגות הזו. אך זה רק מתגבר .
מה עושים???
אבל רק אותה, עשי את הקניות שלך ואח"כ שבי איתה לנוח על איזה ספסל בגינה תוך כדי נישנוש של פיצה או גלידה או משהוא אחר, ואז "תתיעצי" איתה כאילו על מה צריך לקרות כדי שהיא תהיה נעימה יותר וממושמעת יותר. זיכרי ההתנהגות שלה היא תוצאה ולא סיבה ונאומים לא יעזרו עד שתפענחי את הסיבה ותטפלי בה ולא בתוצאות. הכלי של "שעה טובה עם אמא" שהצעתי לעייל הוא יעיל מאין כמוהו לשיחה מלב אל לב, לא בזמן אמת, כדי לפתוח ערוץ תקשורת יעיל ואפקטיבי עם הילדה וליצור שייכות ואימון. נסי מאוד מאוד לא להגיב בזמן אמת ולא לחנך בזמן אמת אלא להסיח את דעתה ולהסיט אותה למשהוא אחר. בהצלחה
שלום תמרי,
אני לא חושבת שיעזור לך לצעוק עלייה או להעניש אותה,היא בת 7 ,היא גדולה דיו בשביל להבין שלא מתנהגים ככה,(וזה,רק אם מסבירים קודם כול בדרך הטובה)(כי היא הכי גדולה מבנותייך,בגלל זה היא נראת לך גדולה,אבל אל תשכחי שהיא בת 7.)
לפעמיים בגלל שאנחנו חושבים שהילד הבכור שלנו הוא הכי מבין,אז אנחנו מצפים ממנו להרבה,
ס"הכ,גם היא ילדה,גם היא רוצה לקבל את אותו יחס שאת נותנת לילדה בת ה3 או הילדה בת ה6,
אז רק שתדעי שדוקא הילד הכי גדול צריכה את רוב צומת הלב,
ולמה?כי הילדה בת ה3,לא מרגישה את חוסר צומת הלב שתתני לה,תחשבי מה הילדה בת ה7 מרגישה,
לפני הילדה בת 3 יש ,ילדה בת 6,תחשבי מה היא הרגישה שהיא הייתה,ומה היא מרגישה עכשיו שיש ילדה בת שלוש..
אז היא פשוט מנסה לגרום לך לתת לה יותר צומת לב,גם אם זה מתבטא לרעה..כל עוד היא התחילה עם זה(ההתחצפות,)והתיחסת לזה בחומרה,היא רואה שככה היא תקבל ממך את הצומת לב,ולכן גם תמשיך,
ולכן..
מתי שזה קורה,את צריכה לקחת אותה לחדר,ולהסביר לה יפה ובנעימות,"זה לא נעים לי לשמוע אך שאת מדברת","אני ממש עצובה". "שתירצי לדבר יפה,תבואי אליי".ובזה נגמר הסיפור,אם היא ממשיכה,שוב,לקחת אותה לחדר,ולהגיד לה את אותו הדבר,"זה לא נעים לי לשמוע אך שאת מדברת""אני ממש עצובה"."שתירצי לדבר יפה,תבואי אליי"
ואם היא ממשיכה באותו יום ואותו רגע גם בפעם השלישית,תסתכלי עלייה,ותזכירי לה בעיניים על מה שדיברתן(תאמיני לי שהיא תזכור אחרי פעמיים)
ופשוט זהו,לא להיתיחס לזה,לא להראות שזה משהו שמעצבן אותך,
ובעז"ה,יהיה טוב,ונקווה לטוב..
המון ב"הצלחה..
לא במקרה יום האם\המשפחה חל בל' שבט. חודש שבט הוא חודשה של ארץ ישראל כבר מראשיתו לפי בית שמאי. האילן הנותן פרות הוא המסמל גם את כלל ישראל והפרטים שצומחים ממנו ובביטוי היותר פרטי שמגיע בסוף החודש בל' שבט - את האם הישראלית ומשפחתה...
באיילת השחר, בחדרי לבי
יעלה ויבוא, עורה כבודי
הכתבן - הנבל, כינורי - ידי
עורה השחר, עקרת הבית מושיבי.
קומי אורי, ראו שכבר זרחה
באים מרחוק בניך ובנותיך.
שיר דברי - אם הבנים שמחה
ארץ אשר בה עיני ה' אלהיך.
אור חדש על ציון הפציע
על כולנו יחד, להאיר להשפיע
לכל באי עולם מעיר הקודש וגלילותיה
יפרחו עדי עדן עריה, הריה.
ישמעו, יחוו, סוד לחשי הויה
אז ישירו כולם, על מה שהיה, היה
ועל מה שעוד לא היה
ה-ל-ל-ו-י-ה
עוד 48 שאלונים עד למחר בערב...
במסגרת לימודיי אני עורך מחקר על מתבגרים והוריהם. לצורך כך אני זקוק להורים למתבגרים. אודה מאוד לכל הורה לנער או נערה בין הגילאים 13-19 שיוכל להקדיש כמה דקות לענות על השאלון.
זה יעזור לי המון!
השאלון נמצא בקישור שבמכתב למשתתף המצורף מטה.
תודה רבה,
משה.
משתתף יקר שלום
שמי משה ב. ואני עורך מחקר על סגנונות הורות ושינה של מתבגרים. המחקר נערך במסגרת לימודיי האקדמיים לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה בקורס שינה והפרעות שינה בילדים. אם הינך הורה למתבגר/ת בגילאי 13-19 אודה לך מאוד אם תשתתף במחקר. במידה ותרצה להשתתף תוכל למלא את שאלון ב"google docs" בכתובת
https://spreadsheets.google.com/viewform?formkey=dE41Y3lEUnVzZnlXa0xiYjJKMEctbVE6MQ
השאלונים הינם אנונימיים ומילואם עשוי להמשך בין 5 ל10 דקות. הינך מתבקש/ת לענות עליהם במלוא האחריות והרצינות האישית שלך על מנת לסייע להצלחת המחקר. ראוי להדגיש שהשאלונים אינם מכילים פריטים שאמורים להטריד או לגרום לתחושת אי נעימות. עם זאת, במידה ותרגיש/י אי נעימות כלשהי את/ה רשאי/ת לפרוש בכל שלב. אני מודה לך מאוד על שיתוף הפעולה,
משה ב.
כך שאפשר לאכול כמה חלבונים שרוצים 
אפשר, למשל, להכין חביתה מצהוב אחד והרבה לבנים. ואם זו ביצה קשה - ממילא הרבה ילדים לא מוכנים לגעת בצהוב.
רוב הערכים התזונתיים של הביצה הם בחלמון הצהוב (ברזל, וויטמינים), אבל גם כל הכולסטרול.
בחלבון יש... חלבון
(חלמון-לימון: צהוב. חלבון-לבן: לבן)
סופלה של קארין גורן.
תמיד תהיתי מה היא עושה עם כל החלבונים אחרי שהיא מכינה את הסופלה המושחת שלה. עכשיו אני יודעת: חביתה לילדים!!!
(תזמיני אותי!!!)
איזה סדר גודל של ארוחה? הם/הוא/היא יאכלו סנדביץ' לארוחת עשר אח"כ?
). אפשר להוסיף תירס/זיתים.
בינתיים נגמרו לי הרעיונות. אם יעלה עוד משהו אני אוסיף. אבל תעדכני איזה גודל וסוג של ארוחה את רוצה, וגם למה קרונפקס לא בא בחשבון (ככה משום מה הבנתי)
כי אם זה סנדוויץ, אצלנו זה עם דבש או סילאן, לפעמים ממרח תמרים.
כמובן בתוספת כוס חלב.
קיבלנו הדרכה מטיפת חלב, אבל אני אשמח לשמוע דעות נוספות בעניין.
וגם - מה דעתכם על ההנחיה שאפשר לתת ביצים בשנה הראשונה?
בערך בגיל חצי שנה.
ביצים- מגיל תשעה חודשים אאל"ט.
הדעות די חלוקות.כל פעם משרד הבריאות משנה את הגיל-פעם הם אומרים מגיל חצי שנה ופעם מגיל 4 חודשים...
לא מעודכנת לגבי עכשיו.
בכל אופן,אל תשכחי שמהרגע שאת מתחילה עם המוצקים,אז זה לא באמת "ארוחות",זה יותר טעימות,כדי לראות איך הקטנ/ה י/תגיב.
לגבי ביצים בשנה הראשונה-לא נתתי,כך הייתה ההנחיה אז.היום באמת שמעתי שנותנים ואפילו אחיות בטיפת חלב שואלות אם חשפת את הילד לביצים לפני שהן מבצעות את החיסון של גיל שנה!אל תשאלי אותי מה הקשר....אבל שמעתי על כך מחברה....
כשהם עוקבים בסקרנות אחרי הכפית שלי מהצלחת אל הפה שלי, ועוד יותר כשהם שולחים יד ומנסים לחטוף לי אותה
בדף כתוב שאחד התנאים להתחלת הטעימות הוא "התפתחות מוטורית". והאחות הסבירה שזה כשהם מראים נכונות לאכול.
אבל איך את יודעת ששליחת הידיים שלהם זה לא כי הם שולחים ידיים לכל מה שהם רואים?
אז ככה שזה לא סימן ברור...
כי האבולוציה שלהם מנחה אותם לחפש אוכל כלומר, הם מחפשים אוכל, ולפעמים מגיעים לצעצוע במקום
אני חושבת שזה אינדבידואלי לכל ילד.
האחות למשל אמרה לי להתחיל כבר כשהוא היה בן 4 חודשיפ ואז בגיל הזה זה ממש לא עיניין אותו ואני ממש נלחצתי כאלו מה קרה .
הוא התעניין באוכל מוצק רק בגיל 6-7 חודשים...
תגידו מה נסגר עם כל הורוד הזה לילדות? גם אני מחכה ומייחלת לרגע שבו תהיה לי תינוקת מתוקה להלביש אותה בורוד. אבל נראה לי שאנשים כבר נסחפו בגדול. איך אפשר ולמה להלביש ילדות מגיל 0-12 יום אחרי יום אחרי יום ורוד, לפעמים מכף רגל ועד ראש, מחוט ועד שרוך נעל? הלו, יש עוד צבעים בעולם. כולם יפים, את כולם ברא ה' וכולם מתאימים גם לבנים וגם לבנות. כל הורוד הזה כבר עושה לי נקע בעין. גם אני מעדיפה לא להלביש לבנים שלי ורוד, אדום וסגול כמעט בכלל, חוץ מטיפה בים. אבל חוץ מזה, משתדלת להלביש בכל הצבעים! למה כ"כ הרבה הורים לבנות חושבים שרק ורוד, אדום וסגול הם צבעים לגיטימיים לבנות? למה הם מרגילים את הילדות לזה? איפה הגיוון, למה כולם הולכים עם עדר הכבשים הורודות האלה? מה, יש איזה חוק שילדה חייבת ללבוש ורוד אחרת לא תחשב לילדה? איפה מתי ולמה נחקק החוק הזה? 
דווקא כשנולדה בכורתי קיבלתי כל כך הרבה ורוד עד שנמאס לי!
וכשאני קניתי לה בגדים קניתי כחול ותכלת,
ונעליים כחולות....
והיום היא מבקשת: ילקוט ורוד, מעיל ורוד, סדין ורוד וכו'.....................
ובדרך כלל זה עובר עם הילד השני או השלישי.
רק כדאי שתעשי סיבוב בחנויות ותביני למה הורוד והתכלת הם הצבעים המנצחים, פשוט זה מה שמסתובב על הגלגלים.
והבגדים של הבנים?
היום אין כמעט בחנויות בגדי בנים בצבעי פסטל עדינים, עם ציורים מתוקים. תכלת, ירוק בהיר, טורקיז... אין! הכל כהה, רציני, עם כיתובים חסרי משמעות או דוגמאות צבאיות. חום כהה, ירוק זית, כחול כהה. באסה!
ובגד שיתאים לשני המינים - אין דבר כזה! כל בגד, ממש מגיל אפס, אולי חוץ מגופיות ובייבי-גרו בסיסיים, מיועד לבן בלבד או לבת בלבד.
מה עם גיזרה ניטרלית, צבע צהוב? אין.
כנראה עוד דרך להרוויח עלינו... ככה אי אפשר כמעט להעביר בגדים מאח לאחות, ולהיפך.
לגבי הציורים והדגמים על בגדי בנים- אני מסכימה ב100%. למה קשה למצוא ציורים ילדותיים ויפים כמו שכ"כ קל למצוא לבנות?
אבל לגבי צבעים- אני לגמרי עם הצבעים הכהים!! הבהירים היפים מתלכלכים כ"כ מהר, ולהוריד מהם אח"כ כתמים זה שעות של עבודה על כל מכונה,
והכהים- הופ! פשוט זורקים לכביסה ואף אחד לא רואה את כל הכתמים! תענוג..
לא שאני מוצאת תמיד הכל בצבעים שאני רוצה, אבל את הבהירים אני מלבישה לבן שלי רק כשבא לי שהוא יראה יפה במיוחד כשפוגשים אנשים וכו', וכשהוא רק איתי בבית- את הכהים המשחררים...
אבל ידוע שנעשה מחקר, כאשר הראו לאנשים תינוקות, הלבושים בורוד, ואותם תינוקות כשהם לבושים בתכלת. הצופים בתמונות התבקשו לאפיין את התינוקות. את התינוקות בורוד אפיינו בתכונות נשיות: "רך, עדין, שקט, רגיש", ואילו את התינוקות בכחול אפיינו בתכונות גבריות: "חזק, קולני, פרוע", בלי קשר למינו האמיתי של התינוק.
מעניין, נכון?
האמת היא שאני אוהבת להלביש את התינוקות שלי בבגד שהוא בן או בת במובהק. אני רוצה שיראו עליהם מיד מה הם.
כשהילד גדול יותר אז דווקא פחות אכפת לי. אני יכולה להלביש את אותה חולצת גולף כחולה לבת וגם לבן, כי מיד רואים שהבת עם חצאית והבן עם כיפה על הקוקו.
פפריקה - איזה עובר ואיזה מגפיים. רק בשבת האחרונה ראיתי בגן משחקים שלנו סריה של ילדות מתוקות, אחיות די צפופות, מגיל שנה וחצי עד 12 בערך, וכולן ורודות! ולא נראה שהבגדים עברו בירושה, זה היה אותו דגם חצאית לחלק מהן. וזה ממש לא המקרה הראשון ולא היחיד שראיתי.
מה שתארת שהולך בחנויות מוכר לי היטב. ועל דא קא בכינן! ז"א בדיוק על זה אני מתעצבנת: מישהו בסין החליט שבנות חייבות ללבוש רק ורוד, כך מייצרים את כל בגדי הבנות היום, זה מה שמייבאים היום לארץ, וההורים בלית ברירה נכנעים ללא קרב... בכל זאת הילדה חייבת ללבוש משהו... ברור שכילדה היו לי בגדים ואקססוריז ורודים. אבל ממש לא רק ורוד! היה גיוון, כך שכשלבשתי ורוד זה היה מיוחד, יפה, לפעמים חגיגי.
אברכית - תיארת במדויק את הצד השני והמרגיז לא פחות של המטבע - בגדי הבנים. ולא רק זה, אלא שהכל מלא מספרים, מילים באנגלית, לא תמיד חיוביות, הדפסים אלימים. כמעט אין בגדי בנים ילדותיים ויפים, הכל מבוגר כבר ממידה די קטנה. בעוד בגדי הילדות נשארים יפים ומתוקים עד גיל מאוחר, מלאים פרחים, פרפרים ולבבות, בבגדי הבנים יש בעיקר גולגלות, אש וחרבות. זה נורא. אני בעד אומנויות לחימה עתיקות מהמזרח הרחוק, אבל רק בחוגים, לא על הבגדים של הילדים שלי. מה כן הייתי רוצה לראות על בגדי הבנים? למשל: צורות, מספרים, אותיות עברית ואנגליות, חיות, כדור הארץ, עצים ומותר גם את הקישוטים שנחשבים של בנות. אף פרפר עוד לא נשך אף ילד. אני יודעת שהורים אחרים לא יבינו ת'ראש, אבל אני מוכנה להשקיע יותר זמן וקצת יותר כסף כדי למצוא לילדים שלי בגדים נורמליים, של ילדים, ולא של מבוגרים נמוכים ואלימים. לו רק היו בנמצא. כשאני כבר מוצאת אחד, זו חגיגה.
בדיוק בגלל מה שתיארת, אני משתדלת לתת מתנה לכל תינוק חדש בגד בצבע נייטראלי: צהוב, ירוק, כתום גלידה, לבן, טורקיז. רק לא ורוד ותכלת. את זה אני יודעת שהם במילא יקבלו בערמות. אבל נורא קשה למצוא כאלה. טוב, איך אומרים? שאלה יהיו הצרות שלנו. תמיד כיף לחפור על נושאים קלילים.
סליחה שאני מצטרף לדיון נשי...(ועוד עם שם המשתמש של אשתי)
אני מוכר בגדים והבעיה שכולכן מתארות מוכרת לי.
אלא מה? כידוע, הכלל העיקרי בכלכלה הוא שבסוף הכל תוצאה של ביקוש והיצע. זה נכון לגבי מחיר מוצרים אך לא פחות גם לגבי סוג המוצרים. ואתן דוגמא: השנה רכשתי עבור החנות חליפות פוטר קטנות לתינוקות. החליפות של הבנות הגיעו במבחר צבעים גדול: צהוב, אדום, טורקיז ועוד, נחשו מה? כל הורוד נמכר ושאר הצבעים המקוריים יותר (והיפים יותר בעיני) נשארו תלויים. עוד דוגמא: סווצ'רים לילדים, בצבעים של בנים שעליהם מודפס, שומו שמיים, פרפרון קטן שהפך את הבגד בעיני הלקוחות ל"בגד של בנות".
המסקנה היא שייצרני הבגדים מייצרים על פי מה שנתפס בעיניהם כרצון הציבור. הם לא מובילי שינוי חברתי אלא אנשי עסקים. אני, למשל, שנה הבאה לא אביא חליפות לבנות בצבעים מקוריים אלא אלך על בטוח, דהיינו - על הורוד המנצח!
האמת היא, שמהתבוננות בילדות הגן של בתי, אני לא רואה יותר מדי ורוד. גם בארון הבגדים שלה, יש לא מעט ורוד אבל גם הרבה צבעים אחרים.
לפעמים אני מלבישה אותה בורוד מכף רגל ועד ראש. יש לה שני סרפנים מתוקים כאלה, שהיא נראית איתם כמו סוכריית טופי. אבל רוב הבגדים האחרים הם בצבעים מגוונים.
תיצרו איתם קשר במסר"ש ותדעו מתי הם מגיעים ליישוב שלכם.
במכירה האחרונה...
נצפו בגדי בנות שהן בשילוב עם אפור ( רחמנן ליצלן), סגול, ואף צהוב או כתום!!!
חצאיות בכחול ( טוב, זה מקובל)
טוב, נו, היה שם גם ורוד...
ופרפרים ופרחים...
אני מלישה את התינוקת שלי בורוד, כתום, צהוב, תכלת, סגול... ונדמה לי שזהו.
(אם כי יש לציין שהוורוד שולט...)
קניתי שמלה סגולה לשבת, ולבשתי אותה פעם ראשונה השבת.
אני אוהבת לשאול את הבן שלי (3.5) מה הוא אומר על דברים שאני קונה, זה תמיד קורע.
אז אני יוצאת מהמקלחת ושואלת אותו מה דעתו, והוא אומר לי, השוביניסט:
"אמא, זה לא ורוד! בנות צריכות ללבוש רק ורוד! לכי להחליף לבגד ורוד..."
גם אני הייתי ככה,שנאתי ורוד וכל פעם שאמרו לי שאני עדינה הרגשתי שמקללים אותי..: ) אבל כשהחזקתי את הקטנטונת העדינונת הזאת פתאום למדתי לעשות שולם עם עצמי,פתאום למדתי להעריך רוך ועדינות ורגישות,למרות שזה מאוד מאוד לא אין בעולמנו התחרותי וההשגי,וככה לאט לאט עשיתי גם שולם עם וורוד,נכון מודה ,לא היסטרית עליו אבל אם זה בטעם אז זה אפילו נחמד.
האמת ,אני אמורה עוד מעט להכין חדר לבנות ומהטראומה של הוורוד (אמא שלי עשתה לי חדר וורוד ,בר מינן)אני בחיים לא יעשה להן את זה למרות שנראה לי שהם דווקא ירצו משום מה.
והיפיפיה שלי מגיל שלושה ימים לובשת : טורכיז, ירקרק(מתה על הצבע...) כתום, כחול, תכלת, אדום, סגול, בורדו, ירוק, ו...............................ורוד! כי זה מה שהסבתות כל היום קונות לה, למרות שאני מתחננת! לצבעים אחרים. הן מביאות לי בגד ורוד צורח, ותוך כדי זה מצטדקות- "אני יודעת שאת לא אוהבת, אבל זה לא לגמרי ורוד- יש כאן שני פסים ירוקים, וחוץ מזה, שיהיה לה קצת גיוון..."
אבל בדבר אחד הן צודקות- תמיד אומרים לי "איזה חמוד"- אלא אם כן זה ורוד. אז אם אין למישהי כוח להסביר 50 פעמים ביום שזו בת, למרות שהיא לבושה בכחול, שתחזור למנהג סבתותינו ותלביש באמת ורוד...
ולמוכר הבגדים: בבקשה, תביא קצת צבעוניים, אני לא אצליח לשרוד את הוורידות הזו עוד הרבה זמן...
הלבשתי אותה כל הזמן בבגדים שהיו לי מהגדול.
ממש לא הבנתי מה הקטע הוורדרד הזה, ומה יפה בזה.
אבל מה - יצאה לי ילדה פשוט "בת", כבר מגיל ממש צעיר היא התחילה להתלהב משמלות וקישוטים וצבעים ורודים או לבנים...
היום כשהיא בת 4 וחצי היא כמעט ולא מוכנה ללבוש צבע אחר (ועדיף לא להתווכח איתה... אחרת פשוט לא נצא מהבית)
לא סרפן אפור מתוק שיש לנו לא חצאית כחולה וכו' איכשהו עוד סגול בהיר יש סיכוי שהיא תסכים...
גיל? מספר ילדים פר איש צוות? איזור - עיר, יישוב?
בעיקרון נשמע מחיר סביר מאוד.
אם ככה, זה הון תועפות.
ביישוב, כולם שילמו למועצה 50 ש"ח בחודש ותו לא (לא כולל צהרון כמובן ודמי שכלול).
בעיר, המחיר המלא הוא 700, ויש דירוג כך שאפשר לקבל הנחה עד כ70 ש"ח. צהרון - אני חושבת בסביבות 400-500 לחודש.
אני לא מבינה, אין תכתיב אחיד של מחיר מהמועצה\עיריה? אם את אומרת שאין אפשרות להנחה, פירוש הדבר שזה גן פרטי ולא עירוני.
אז יחד עם צהרון- לצערנו זה מחיר סביר.
לעיתים מועצות שונות מציעות הנחות על בסיס קריטריונים שונים- שווה לברר במועצה שלכם.
יש מקומות שהתהליך לוקח זמן וכך נוצר מצב שחלק קיבלו תשובות וחלק לא. לחץ לא נורמלי....
צריך לנסות להסביר לו שזה לא אומר כלום שהוא לא קיבל תשובה (ולא לצפות שוא יבין את זה...) וצריך פשוט עוד הרבה סבלנות.....
השבת אבידה ממרים (2 תגובות)
יש בחור שנסע בטרמפ וירד בצומת הגוש ושכח בטרמפ תיק, היו בטרמפ נהג ועוד בחור,זה היה ביום חמישי-ט"ו בשבט,הטרמפ המשיך לנווה דניאל.אם אתה במקרה הנהג או יודע משו על התיק,תיק גב שחור קטן, היו בתוכו ארנק וגמרא מסכת זבחים.מי שמצא נא ליצור איתי קשר בדחיפות!
תודה רבה!!!
מה קונים לבעל?
איך חוגגים? (חוץ ממסעדות)....
איזה מפחיד
היום בערב יהיה- 10 שנים!!!!
יש כאן עוד מישהי שזה מפחיד אותה שהיא כבר כ"כ זקנה???????
ולמה לפחד?
אנחנו בגישה של להודות כל הזמן על מה שהספקנו ולהתפלל שנספיק עוד בבריאות טובה.
הלוואי ונזכה להזדקן בייחד בבריאות, בצלילות....
מודים על כל שנה שריבונו של עולם זקוק לנו כאן.
ורעיונות?
לצערי אני לא טובה בזה, חוגגים בבית, עם הילדים...
מזל טוב
שפע טוב
מפחיד זה אם לא הגעתם עד הלום.....
ב"ה שהגעתם, תודו על הקיים ותתפללו לעוד הרבה עשורים יפים יחד!!
(והעיקר, והעיקר, לא לפחד כללללללללללללללללללללללללללל )
לעוד הרבה שנים טובות ומאושרות!!
