מישהי ביקשה שבנה ישחק עם הבן שלי לכמה שעות מכיוון שהיא צריכה לנסוע, כמובן שהסכמתי מיד.הם חברים.
הם שיחקו יפה אבל באיזשהו שלב הם התחילו לריב והבן שלי דרש ממני "לשלוח" אותו הביתה. כמובן שלא עשיתי זאת כי לא היה אף אחד בבית שלו שיהיה איתו.
בקיצור חיכיתי בקוצר רוח עד לשעה בה הוא היה אמור לחזור.
מה אפשר לעשות אם חבר של הבן שלך מגיע אליו לשחק והם מתחילים פתאום לריב?
עם ילדים קטנים זה לא כ"כ קשה.
צריך להסיח את דעתם- להציע משחק מעניין שלא תמיד משחקים בו, כיבוד, אפיית עוגיות....
או כל רעיון אחר העולה במחשבתך- ומתאים לבן שלך...
והם לא הפסיקו לריב עד שהגיעה השעה בה הוא היה צריך לחזור הביתה
אם החבר הזה מתחיל לריב איתו באופן קבוע (וזה לא קורה אצל חברים אחרים), אפשרלקבוע שהילד יבוא כשהאמא נמצאת בבית ובתיאום איתה מראש, ברגע שהוא מתחיל מריבה לשלוח אותו הביתה. כך בהזדמנות שבה את תשמשי בייביסיטר במשרה מלאה, תוכלי לאיים, אחרי שהוא כבר ראה שאת עלולה לעשות את זה ברצינות.
אם המריבות דו צדדיות ואת יודעת שהבן שלך גם מהווה גורם רציני בזה, אפשר מראש לומר לו שאם הוא רוצה חברים בבית, עליו ללמוד לא לריב איתם, אחרת תצטרכי לחשוב אם להרשות לו להביא חבר.
אם לא מדובר בחבר הזה בלבד, ולא רק החבר "אשם", כדאי לנסות להציע משחק אחר, אולי משחק עם הרבה חלקים, או שיעשו שני דברים במקביל (למשל כל אחד ירכיב פאזל אחר בו זמנית). גם בגיל הזה יש ילדים שעדיין נוח להם יותר לשחק במקביל, להנות ממשחק שאינם מכירים או שאין בבית בלי להתחלק עם השני. לא תמיד הטעם שלהם במשחק זהה, כך שלפעמים הריב הוא על ההחלטה באיזה משחק לשחק, או שכבר נמאס ממשחק מסויים.
האם מישהיא שאלה את עצמה פעם- למה אני רוצה הרבה ילדים?
(הרבה זה עניין יחסי, אבל לפחות חמישה ומעלה..)
פתאום אני מוצאת את עצמי בימים של עייפות מתמשכת, של בית מבולגן
ושל רגשי אשמה אמהיים- שואלת את עצמי, למה בעצם?
-האם בגלל שככה גדלתי וככה זה המשפחה שלי?
-האם זה בגלל החברה שמסביב(כולם ככה אז גם אני)
-האם זה בגלל שזה טוב לי ויש לי מזה סיפוק
-האם זה בגלל שזה טוב לילדים לגדול במשפחה גדולה
-האם זה בגלל שעמ"י צריך הרבה נשמות טובות בעולם ובע"ה הילדים שלי יתרמו לכך
אני ממש אשמח לדעת שזה לא רק מחשבה שעוברת אצלי, וממש אשמח לקבל תשובות או הפניות לספרים/מאמרים/כתבות בנושא.
בדיוקן- המוסף של מקור ראשון (שבת) מט"ז שבט יש כתבה על דר' אלי שגיא שקרא לספרו "ילדים זה שמחה - המדריך להורות מוצלחת בגיל הרך". לא קראתי את הספר, אך בכתבה יש עצות שהוא נותן להורים מה לעשות החל מהלידה דרך שלבי הגמילה השונים, הרגלי שינה, הצבת גבולות ועד ה"פרידה" מהילד בבואו לבית הספר.
"אפשר להיות מאושרים עם 10 ילדים ואפשר עם אחד, אפשר להיות אומללים עם 10 ילדים ואפשר גם עם אחד. הכמות לא חשובה. חשובים הדרך והיחס"
במוסף של מקור ראשון מט"ז בשבט יש ראיון עם דר' אלי שביא בעקבות ספרו " ילדים זה שמחה- המדריך להורות מוצלחת בגיל הרך". בהתאם לתפיסתו שאפשר להיות מאושרים עם 10 ילדים ואפשר עם אחד, ולהיפך, אפשר להיות אומללים עם ילד אחד ואפשר עם 10, הוא מייעץ להורים כהוראות פעולה ברורות מה לעשות משלב ההנקה, דרך שלבי הגמילה השונים, הצבת גבולות ועד לפרידה בשער ביה"ס.
יש לי 3 בנות בגילאיים 3. 6 ו7.
הבת הבכורה מקנאה באחיותיה כל הזמן.
מרביצה להן, אומרת מילים לא יפות וגם מתחצפת אלי. (גם בנוכחות הסבים והדודות).
בהתחלה ניסתי להתעלם מההתנהגות השלילית שלה ולחזק התנהגויות חיוביות, אך ללא אועיל.
והסבתא הסבירה לי ,שלא צריך להתעלם מהתנהגות שלילית, אלא לכעוס ולתת עונש.
בפעם הזאת כל פעם שהתנהגה לא יפה, לקחתי אותה לחדר וצעקתי אליה שתפסיק עם ההתנהגות הזו. אך זה רק מתגבר .
מה עושים???
אבל רק אותה, עשי את הקניות שלך ואח"כ שבי איתה לנוח על איזה ספסל בגינה תוך כדי נישנוש של פיצה או גלידה או משהוא אחר, ואז "תתיעצי" איתה כאילו על מה צריך לקרות כדי שהיא תהיה נעימה יותר וממושמעת יותר. זיכרי ההתנהגות שלה היא תוצאה ולא סיבה ונאומים לא יעזרו עד שתפענחי את הסיבה ותטפלי בה ולא בתוצאות. הכלי של "שעה טובה עם אמא" שהצעתי לעייל הוא יעיל מאין כמוהו לשיחה מלב אל לב, לא בזמן אמת, כדי לפתוח ערוץ תקשורת יעיל ואפקטיבי עם הילדה וליצור שייכות ואימון. נסי מאוד מאוד לא להגיב בזמן אמת ולא לחנך בזמן אמת אלא להסיח את דעתה ולהסיט אותה למשהוא אחר. בהצלחה
שלום תמרי,
אני לא חושבת שיעזור לך לצעוק עלייה או להעניש אותה,היא בת 7 ,היא גדולה דיו בשביל להבין שלא מתנהגים ככה,(וזה,רק אם מסבירים קודם כול בדרך הטובה)(כי היא הכי גדולה מבנותייך,בגלל זה היא נראת לך גדולה,אבל אל תשכחי שהיא בת 7.)
לפעמיים בגלל שאנחנו חושבים שהילד הבכור שלנו הוא הכי מבין,אז אנחנו מצפים ממנו להרבה,
ס"הכ,גם היא ילדה,גם היא רוצה לקבל את אותו יחס שאת נותנת לילדה בת ה3 או הילדה בת ה6,
אז רק שתדעי שדוקא הילד הכי גדול צריכה את רוב צומת הלב,
ולמה?כי הילדה בת ה3,לא מרגישה את חוסר צומת הלב שתתני לה,תחשבי מה הילדה בת ה7 מרגישה,
לפני הילדה בת 3 יש ,ילדה בת 6,תחשבי מה היא הרגישה שהיא הייתה,ומה היא מרגישה עכשיו שיש ילדה בת שלוש..
אז היא פשוט מנסה לגרום לך לתת לה יותר צומת לב,גם אם זה מתבטא לרעה..כל עוד היא התחילה עם זה(ההתחצפות,)והתיחסת לזה בחומרה,היא רואה שככה היא תקבל ממך את הצומת לב,ולכן גם תמשיך,
ולכן..
מתי שזה קורה,את צריכה לקחת אותה לחדר,ולהסביר לה יפה ובנעימות,"זה לא נעים לי לשמוע אך שאת מדברת","אני ממש עצובה". "שתירצי לדבר יפה,תבואי אליי".ובזה נגמר הסיפור,אם היא ממשיכה,שוב,לקחת אותה לחדר,ולהגיד לה את אותו הדבר,"זה לא נעים לי לשמוע אך שאת מדברת""אני ממש עצובה"."שתירצי לדבר יפה,תבואי אליי"
ואם היא ממשיכה באותו יום ואותו רגע גם בפעם השלישית,תסתכלי עלייה,ותזכירי לה בעיניים על מה שדיברתן(תאמיני לי שהיא תזכור אחרי פעמיים)
ופשוט זהו,לא להיתיחס לזה,לא להראות שזה משהו שמעצבן אותך,
ובעז"ה,יהיה טוב,ונקווה לטוב..
המון ב"הצלחה..
לא במקרה יום האם\המשפחה חל בל' שבט. חודש שבט הוא חודשה של ארץ ישראל כבר מראשיתו לפי בית שמאי. האילן הנותן פרות הוא המסמל גם את כלל ישראל והפרטים שצומחים ממנו ובביטוי היותר פרטי שמגיע בסוף החודש בל' שבט - את האם הישראלית ומשפחתה...
באיילת השחר, בחדרי לבי
יעלה ויבוא, עורה כבודי
הכתבן - הנבל, כינורי - ידי
עורה השחר, עקרת הבית מושיבי.
קומי אורי, ראו שכבר זרחה
באים מרחוק בניך ובנותיך.
שיר דברי - אם הבנים שמחה
ארץ אשר בה עיני ה' אלהיך.
אור חדש על ציון הפציע
על כולנו יחד, להאיר להשפיע
לכל באי עולם מעיר הקודש וגלילותיה
יפרחו עדי עדן עריה, הריה.
ישמעו, יחוו, סוד לחשי הויה
אז ישירו כולם, על מה שהיה, היה
ועל מה שעוד לא היה
ה-ל-ל-ו-י-ה
עוד 48 שאלונים עד למחר בערב...
במסגרת לימודיי אני עורך מחקר על מתבגרים והוריהם. לצורך כך אני זקוק להורים למתבגרים. אודה מאוד לכל הורה לנער או נערה בין הגילאים 13-19 שיוכל להקדיש כמה דקות לענות על השאלון.
זה יעזור לי המון!
השאלון נמצא בקישור שבמכתב למשתתף המצורף מטה.
תודה רבה,
משה.
משתתף יקר שלום
שמי משה ב. ואני עורך מחקר על סגנונות הורות ושינה של מתבגרים. המחקר נערך במסגרת לימודיי האקדמיים לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה בקורס שינה והפרעות שינה בילדים. אם הינך הורה למתבגר/ת בגילאי 13-19 אודה לך מאוד אם תשתתף במחקר. במידה ותרצה להשתתף תוכל למלא את שאלון ב"google docs" בכתובת
https://spreadsheets.google.com/viewform?formkey=dE41Y3lEUnVzZnlXa0xiYjJKMEctbVE6MQ
השאלונים הינם אנונימיים ומילואם עשוי להמשך בין 5 ל10 דקות. הינך מתבקש/ת לענות עליהם במלוא האחריות והרצינות האישית שלך על מנת לסייע להצלחת המחקר. ראוי להדגיש שהשאלונים אינם מכילים פריטים שאמורים להטריד או לגרום לתחושת אי נעימות. עם זאת, במידה ותרגיש/י אי נעימות כלשהי את/ה רשאי/ת לפרוש בכל שלב. אני מודה לך מאוד על שיתוף הפעולה,
משה ב.
כך שאפשר לאכול כמה חלבונים שרוצים 
אפשר, למשל, להכין חביתה מצהוב אחד והרבה לבנים. ואם זו ביצה קשה - ממילא הרבה ילדים לא מוכנים לגעת בצהוב.
רוב הערכים התזונתיים של הביצה הם בחלמון הצהוב (ברזל, וויטמינים), אבל גם כל הכולסטרול.
בחלבון יש... חלבון
(חלמון-לימון: צהוב. חלבון-לבן: לבן)
סופלה של קארין גורן.
תמיד תהיתי מה היא עושה עם כל החלבונים אחרי שהיא מכינה את הסופלה המושחת שלה. עכשיו אני יודעת: חביתה לילדים!!!
(תזמיני אותי!!!)
איזה סדר גודל של ארוחה? הם/הוא/היא יאכלו סנדביץ' לארוחת עשר אח"כ?
). אפשר להוסיף תירס/זיתים.
בינתיים נגמרו לי הרעיונות. אם יעלה עוד משהו אני אוסיף. אבל תעדכני איזה גודל וסוג של ארוחה את רוצה, וגם למה קרונפקס לא בא בחשבון (ככה משום מה הבנתי)
כי אם זה סנדוויץ, אצלנו זה עם דבש או סילאן, לפעמים ממרח תמרים.
כמובן בתוספת כוס חלב.
קיבלנו הדרכה מטיפת חלב, אבל אני אשמח לשמוע דעות נוספות בעניין.
וגם - מה דעתכם על ההנחיה שאפשר לתת ביצים בשנה הראשונה?
בערך בגיל חצי שנה.
ביצים- מגיל תשעה חודשים אאל"ט.
הדעות די חלוקות.כל פעם משרד הבריאות משנה את הגיל-פעם הם אומרים מגיל חצי שנה ופעם מגיל 4 חודשים...
לא מעודכנת לגבי עכשיו.
בכל אופן,אל תשכחי שמהרגע שאת מתחילה עם המוצקים,אז זה לא באמת "ארוחות",זה יותר טעימות,כדי לראות איך הקטנ/ה י/תגיב.
לגבי ביצים בשנה הראשונה-לא נתתי,כך הייתה ההנחיה אז.היום באמת שמעתי שנותנים ואפילו אחיות בטיפת חלב שואלות אם חשפת את הילד לביצים לפני שהן מבצעות את החיסון של גיל שנה!אל תשאלי אותי מה הקשר....אבל שמעתי על כך מחברה....
כשהם עוקבים בסקרנות אחרי הכפית שלי מהצלחת אל הפה שלי, ועוד יותר כשהם שולחים יד ומנסים לחטוף לי אותה
בדף כתוב שאחד התנאים להתחלת הטעימות הוא "התפתחות מוטורית". והאחות הסבירה שזה כשהם מראים נכונות לאכול.
אבל איך את יודעת ששליחת הידיים שלהם זה לא כי הם שולחים ידיים לכל מה שהם רואים?
אז ככה שזה לא סימן ברור...
כי האבולוציה שלהם מנחה אותם לחפש אוכל כלומר, הם מחפשים אוכל, ולפעמים מגיעים לצעצוע במקום
אני חושבת שזה אינדבידואלי לכל ילד.
האחות למשל אמרה לי להתחיל כבר כשהוא היה בן 4 חודשיפ ואז בגיל הזה זה ממש לא עיניין אותו ואני ממש נלחצתי כאלו מה קרה .
הוא התעניין באוכל מוצק רק בגיל 6-7 חודשים...
תגידו מה נסגר עם כל הורוד הזה לילדות? גם אני מחכה ומייחלת לרגע שבו תהיה לי תינוקת מתוקה להלביש אותה בורוד. אבל נראה לי שאנשים כבר נסחפו בגדול. איך אפשר ולמה להלביש ילדות מגיל 0-12 יום אחרי יום אחרי יום ורוד, לפעמים מכף רגל ועד ראש, מחוט ועד שרוך נעל? הלו, יש עוד צבעים בעולם. כולם יפים, את כולם ברא ה' וכולם מתאימים גם לבנים וגם לבנות. כל הורוד הזה כבר עושה לי נקע בעין. גם אני מעדיפה לא להלביש לבנים שלי ורוד, אדום וסגול כמעט בכלל, חוץ מטיפה בים. אבל חוץ מזה, משתדלת להלביש בכל הצבעים! למה כ"כ הרבה הורים לבנות חושבים שרק ורוד, אדום וסגול הם צבעים לגיטימיים לבנות? למה הם מרגילים את הילדות לזה? איפה הגיוון, למה כולם הולכים עם עדר הכבשים הורודות האלה? מה, יש איזה חוק שילדה חייבת ללבוש ורוד אחרת לא תחשב לילדה? איפה מתי ולמה נחקק החוק הזה? 
דווקא כשנולדה בכורתי קיבלתי כל כך הרבה ורוד עד שנמאס לי!
וכשאני קניתי לה בגדים קניתי כחול ותכלת,
ונעליים כחולות....
והיום היא מבקשת: ילקוט ורוד, מעיל ורוד, סדין ורוד וכו'.....................
ובדרך כלל זה עובר עם הילד השני או השלישי.
רק כדאי שתעשי סיבוב בחנויות ותביני למה הורוד והתכלת הם הצבעים המנצחים, פשוט זה מה שמסתובב על הגלגלים.
והבגדים של הבנים?
היום אין כמעט בחנויות בגדי בנים בצבעי פסטל עדינים, עם ציורים מתוקים. תכלת, ירוק בהיר, טורקיז... אין! הכל כהה, רציני, עם כיתובים חסרי משמעות או דוגמאות צבאיות. חום כהה, ירוק זית, כחול כהה. באסה!
ובגד שיתאים לשני המינים - אין דבר כזה! כל בגד, ממש מגיל אפס, אולי חוץ מגופיות ובייבי-גרו בסיסיים, מיועד לבן בלבד או לבת בלבד.
מה עם גיזרה ניטרלית, צבע צהוב? אין.
כנראה עוד דרך להרוויח עלינו... ככה אי אפשר כמעט להעביר בגדים מאח לאחות, ולהיפך.
לגבי הציורים והדגמים על בגדי בנים- אני מסכימה ב100%. למה קשה למצוא ציורים ילדותיים ויפים כמו שכ"כ קל למצוא לבנות?
אבל לגבי צבעים- אני לגמרי עם הצבעים הכהים!! הבהירים היפים מתלכלכים כ"כ מהר, ולהוריד מהם אח"כ כתמים זה שעות של עבודה על כל מכונה,
והכהים- הופ! פשוט זורקים לכביסה ואף אחד לא רואה את כל הכתמים! תענוג..
לא שאני מוצאת תמיד הכל בצבעים שאני רוצה, אבל את הבהירים אני מלבישה לבן שלי רק כשבא לי שהוא יראה יפה במיוחד כשפוגשים אנשים וכו', וכשהוא רק איתי בבית- את הכהים המשחררים...
אבל ידוע שנעשה מחקר, כאשר הראו לאנשים תינוקות, הלבושים בורוד, ואותם תינוקות כשהם לבושים בתכלת. הצופים בתמונות התבקשו לאפיין את התינוקות. את התינוקות בורוד אפיינו בתכונות נשיות: "רך, עדין, שקט, רגיש", ואילו את התינוקות בכחול אפיינו בתכונות גבריות: "חזק, קולני, פרוע", בלי קשר למינו האמיתי של התינוק.
מעניין, נכון?
האמת היא שאני אוהבת להלביש את התינוקות שלי בבגד שהוא בן או בת במובהק. אני רוצה שיראו עליהם מיד מה הם.
כשהילד גדול יותר אז דווקא פחות אכפת לי. אני יכולה להלביש את אותה חולצת גולף כחולה לבת וגם לבן, כי מיד רואים שהבת עם חצאית והבן עם כיפה על הקוקו.
פפריקה - איזה עובר ואיזה מגפיים. רק בשבת האחרונה ראיתי בגן משחקים שלנו סריה של ילדות מתוקות, אחיות די צפופות, מגיל שנה וחצי עד 12 בערך, וכולן ורודות! ולא נראה שהבגדים עברו בירושה, זה היה אותו דגם חצאית לחלק מהן. וזה ממש לא המקרה הראשון ולא היחיד שראיתי.
מה שתארת שהולך בחנויות מוכר לי היטב. ועל דא קא בכינן! ז"א בדיוק על זה אני מתעצבנת: מישהו בסין החליט שבנות חייבות ללבוש רק ורוד, כך מייצרים את כל בגדי הבנות היום, זה מה שמייבאים היום לארץ, וההורים בלית ברירה נכנעים ללא קרב... בכל זאת הילדה חייבת ללבוש משהו... ברור שכילדה היו לי בגדים ואקססוריז ורודים. אבל ממש לא רק ורוד! היה גיוון, כך שכשלבשתי ורוד זה היה מיוחד, יפה, לפעמים חגיגי.
אברכית - תיארת במדויק את הצד השני והמרגיז לא פחות של המטבע - בגדי הבנים. ולא רק זה, אלא שהכל מלא מספרים, מילים באנגלית, לא תמיד חיוביות, הדפסים אלימים. כמעט אין בגדי בנים ילדותיים ויפים, הכל מבוגר כבר ממידה די קטנה. בעוד בגדי הילדות נשארים יפים ומתוקים עד גיל מאוחר, מלאים פרחים, פרפרים ולבבות, בבגדי הבנים יש בעיקר גולגלות, אש וחרבות. זה נורא. אני בעד אומנויות לחימה עתיקות מהמזרח הרחוק, אבל רק בחוגים, לא על הבגדים של הילדים שלי. מה כן הייתי רוצה לראות על בגדי הבנים? למשל: צורות, מספרים, אותיות עברית ואנגליות, חיות, כדור הארץ, עצים ומותר גם את הקישוטים שנחשבים של בנות. אף פרפר עוד לא נשך אף ילד. אני יודעת שהורים אחרים לא יבינו ת'ראש, אבל אני מוכנה להשקיע יותר זמן וקצת יותר כסף כדי למצוא לילדים שלי בגדים נורמליים, של ילדים, ולא של מבוגרים נמוכים ואלימים. לו רק היו בנמצא. כשאני כבר מוצאת אחד, זו חגיגה.
בדיוק בגלל מה שתיארת, אני משתדלת לתת מתנה לכל תינוק חדש בגד בצבע נייטראלי: צהוב, ירוק, כתום גלידה, לבן, טורקיז. רק לא ורוד ותכלת. את זה אני יודעת שהם במילא יקבלו בערמות. אבל נורא קשה למצוא כאלה. טוב, איך אומרים? שאלה יהיו הצרות שלנו. תמיד כיף לחפור על נושאים קלילים.
סליחה שאני מצטרף לדיון נשי...(ועוד עם שם המשתמש של אשתי)
אני מוכר בגדים והבעיה שכולכן מתארות מוכרת לי.
אלא מה? כידוע, הכלל העיקרי בכלכלה הוא שבסוף הכל תוצאה של ביקוש והיצע. זה נכון לגבי מחיר מוצרים אך לא פחות גם לגבי סוג המוצרים. ואתן דוגמא: השנה רכשתי עבור החנות חליפות פוטר קטנות לתינוקות. החליפות של הבנות הגיעו במבחר צבעים גדול: צהוב, אדום, טורקיז ועוד, נחשו מה? כל הורוד נמכר ושאר הצבעים המקוריים יותר (והיפים יותר בעיני) נשארו תלויים. עוד דוגמא: סווצ'רים לילדים, בצבעים של בנים שעליהם מודפס, שומו שמיים, פרפרון קטן שהפך את הבגד בעיני הלקוחות ל"בגד של בנות".
המסקנה היא שייצרני הבגדים מייצרים על פי מה שנתפס בעיניהם כרצון הציבור. הם לא מובילי שינוי חברתי אלא אנשי עסקים. אני, למשל, שנה הבאה לא אביא חליפות לבנות בצבעים מקוריים אלא אלך על בטוח, דהיינו - על הורוד המנצח!
האמת היא, שמהתבוננות בילדות הגן של בתי, אני לא רואה יותר מדי ורוד. גם בארון הבגדים שלה, יש לא מעט ורוד אבל גם הרבה צבעים אחרים.
לפעמים אני מלבישה אותה בורוד מכף רגל ועד ראש. יש לה שני סרפנים מתוקים כאלה, שהיא נראית איתם כמו סוכריית טופי. אבל רוב הבגדים האחרים הם בצבעים מגוונים.
תיצרו איתם קשר במסר"ש ותדעו מתי הם מגיעים ליישוב שלכם.
במכירה האחרונה...
נצפו בגדי בנות שהן בשילוב עם אפור ( רחמנן ליצלן), סגול, ואף צהוב או כתום!!!
חצאיות בכחול ( טוב, זה מקובל)
טוב, נו, היה שם גם ורוד...
ופרפרים ופרחים...
אני מלישה את התינוקת שלי בורוד, כתום, צהוב, תכלת, סגול... ונדמה לי שזהו.
(אם כי יש לציין שהוורוד שולט...)
קניתי שמלה סגולה לשבת, ולבשתי אותה פעם ראשונה השבת.
אני אוהבת לשאול את הבן שלי (3.5) מה הוא אומר על דברים שאני קונה, זה תמיד קורע.
אז אני יוצאת מהמקלחת ושואלת אותו מה דעתו, והוא אומר לי, השוביניסט:
"אמא, זה לא ורוד! בנות צריכות ללבוש רק ורוד! לכי להחליף לבגד ורוד..."
גם אני הייתי ככה,שנאתי ורוד וכל פעם שאמרו לי שאני עדינה הרגשתי שמקללים אותי..: ) אבל כשהחזקתי את הקטנטונת העדינונת הזאת פתאום למדתי לעשות שולם עם עצמי,פתאום למדתי להעריך רוך ועדינות ורגישות,למרות שזה מאוד מאוד לא אין בעולמנו התחרותי וההשגי,וככה לאט לאט עשיתי גם שולם עם וורוד,נכון מודה ,לא היסטרית עליו אבל אם זה בטעם אז זה אפילו נחמד.
האמת ,אני אמורה עוד מעט להכין חדר לבנות ומהטראומה של הוורוד (אמא שלי עשתה לי חדר וורוד ,בר מינן)אני בחיים לא יעשה להן את זה למרות שנראה לי שהם דווקא ירצו משום מה.
והיפיפיה שלי מגיל שלושה ימים לובשת : טורכיז, ירקרק(מתה על הצבע...) כתום, כחול, תכלת, אדום, סגול, בורדו, ירוק, ו...............................ורוד! כי זה מה שהסבתות כל היום קונות לה, למרות שאני מתחננת! לצבעים אחרים. הן מביאות לי בגד ורוד צורח, ותוך כדי זה מצטדקות- "אני יודעת שאת לא אוהבת, אבל זה לא לגמרי ורוד- יש כאן שני פסים ירוקים, וחוץ מזה, שיהיה לה קצת גיוון..."
אבל בדבר אחד הן צודקות- תמיד אומרים לי "איזה חמוד"- אלא אם כן זה ורוד. אז אם אין למישהי כוח להסביר 50 פעמים ביום שזו בת, למרות שהיא לבושה בכחול, שתחזור למנהג סבתותינו ותלביש באמת ורוד...
ולמוכר הבגדים: בבקשה, תביא קצת צבעוניים, אני לא אצליח לשרוד את הוורידות הזו עוד הרבה זמן...
הלבשתי אותה כל הזמן בבגדים שהיו לי מהגדול.
ממש לא הבנתי מה הקטע הוורדרד הזה, ומה יפה בזה.
אבל מה - יצאה לי ילדה פשוט "בת", כבר מגיל ממש צעיר היא התחילה להתלהב משמלות וקישוטים וצבעים ורודים או לבנים...
היום כשהיא בת 4 וחצי היא כמעט ולא מוכנה ללבוש צבע אחר (ועדיף לא להתווכח איתה... אחרת פשוט לא נצא מהבית)
לא סרפן אפור מתוק שיש לנו לא חצאית כחולה וכו' איכשהו עוד סגול בהיר יש סיכוי שהיא תסכים...
גיל? מספר ילדים פר איש צוות? איזור - עיר, יישוב?
בעיקרון נשמע מחיר סביר מאוד.
אם ככה, זה הון תועפות.
ביישוב, כולם שילמו למועצה 50 ש"ח בחודש ותו לא (לא כולל צהרון כמובן ודמי שכלול).
בעיר, המחיר המלא הוא 700, ויש דירוג כך שאפשר לקבל הנחה עד כ70 ש"ח. צהרון - אני חושבת בסביבות 400-500 לחודש.
אני לא מבינה, אין תכתיב אחיד של מחיר מהמועצה\עיריה? אם את אומרת שאין אפשרות להנחה, פירוש הדבר שזה גן פרטי ולא עירוני.
אז יחד עם צהרון- לצערנו זה מחיר סביר.
לעיתים מועצות שונות מציעות הנחות על בסיס קריטריונים שונים- שווה לברר במועצה שלכם.
יש מקומות שהתהליך לוקח זמן וכך נוצר מצב שחלק קיבלו תשובות וחלק לא. לחץ לא נורמלי....
צריך לנסות להסביר לו שזה לא אומר כלום שהוא לא קיבל תשובה (ולא לצפות שוא יבין את זה...) וצריך פשוט עוד הרבה סבלנות.....
השבת אבידה ממרים (2 תגובות)
יש בחור שנסע בטרמפ וירד בצומת הגוש ושכח בטרמפ תיק, היו בטרמפ נהג ועוד בחור,זה היה ביום חמישי-ט"ו בשבט,הטרמפ המשיך לנווה דניאל.אם אתה במקרה הנהג או יודע משו על התיק,תיק גב שחור קטן, היו בתוכו ארנק וגמרא מסכת זבחים.מי שמצא נא ליצור איתי קשר בדחיפות!
תודה רבה!!!
מה קונים לבעל?
איך חוגגים? (חוץ ממסעדות)....
איזה מפחיד
היום בערב יהיה- 10 שנים!!!!
יש כאן עוד מישהי שזה מפחיד אותה שהיא כבר כ"כ זקנה???????
ולמה לפחד?
אנחנו בגישה של להודות כל הזמן על מה שהספקנו ולהתפלל שנספיק עוד בבריאות טובה.
הלוואי ונזכה להזדקן בייחד בבריאות, בצלילות....
מודים על כל שנה שריבונו של עולם זקוק לנו כאן.
ורעיונות?
לצערי אני לא טובה בזה, חוגגים בבית, עם הילדים...
מזל טוב
שפע טוב
מפחיד זה אם לא הגעתם עד הלום.....
ב"ה שהגעתם, תודו על הקיים ותתפללו לעוד הרבה עשורים יפים יחד!!
(והעיקר, והעיקר, לא לפחד כללללללללללללללללללללללללללל )
לעוד הרבה שנים טובות ומאושרות!!
יוקטנהזה טוב שהג'יפה יוצאת.
תנו לה להוציא
עיסוי עם שמן זית או שקדים שטפטפת לתוכו טיפה של שמן אקליפטוס וטיפה של לבנדר.
שכיבה על ברכייך כשראש וכתפיים מעט נמוכים מגובה הגוף ולתפוח, לא עדין מדי, ממש טפיחות, ( כמובן לא מהלומות- כן?) על כל בית החזה מקדימה ומאחור. במשך כמה דק' ( 10 בערך) השיעול שיופיע אחכ יהיה יעיל יותר ויוציא יותר ליחה אולי מלווה הקאה, לא נורא, העיקר שליחה תתנתק מכלי הנשימה ותצא.
שיעול שמופיע בעיקר בלילה בד"כ נובע מהצטננות, נזלת בשכיבה, יורדת לכיוון הגרון והקנה, ושם מגרה לשיעול. אז אפשר בהחלט מי מלח לנזלת לפני שינה ( אם אכן מצוננת מאד)
אם מחממים במזגן- דאגו למקור לחות בחדר.
ברצוני להתייעץ איתכן האים ישנה עדיפות לקניית מיטה מסויית לפעוטה בת שנתיים וחצי , שנמאס לה לישון בלול.
אני אתן לכן את האפשרויות , שאנו מתלבטים בניהם: מיטת מעבר , מיטת נוער , ספת נוער.
מה לדעתכן הכי מתאים ו/או מומלץ?
אשמח לשמוע יתרונות וחסרונות של כל מיטה.
יש מקום בחדר בשפע? יש עוד אחים?
בעיקרון אני מאוד בעד מיטת מעבר למשפחות דתיות. כי היא תופסת מעט מקום בחדר, ותמיד יש מישהו שעוד מספיק קטן כדי לישון בה. אצלי גם בן השבע ישן בה. ויש גם מיטות מעבר שמתארכות למיטת נוער. כמו כן היא כמובן הרבה יותר זולה.
מה ההבדל בין מיטת נוער לספת נוער? שספה זה עם מזרון מחובר ולא נפרד? אני תמיד מעדיפה מזרון נפרד. הרבה יותר פרקטי.
בניגוד למיטת מעבר, המיטה או הספה תתפוס יותר מקום, אבל מצד שני תהיה יותר שימושית ולטווח ארוך. תוכלו להשתמש בה לאירוח, וכשיהיו בע"ה עוד ילדים אז כבר תהיה להם מיטה מוכנה.
אני בעד מיטה כפולה פלוס ארגז. מיטה משולשת אני אישית לא מחבבת, נראה לי בלגן לפתוח אותה ולסגור כל פעם, וצריך בשביל זה הרבה מקום בחדר.
הנתונים האישיים שלכם משנים מאוד.
אנחנו עשינו משהו קצת חריג- קנינו מיטה כפולה (ועם שתי מגירות במקום ארגז מצעים), אבל הזמנו אותה באורך של מטר וחצי. היתרון- תופס הרבה פחות מקום בחדר. החיסרון- קצת קשה למצוא סדינים (אנחנו מצאנו ואפשר גם לתפור).
לכל תינוק יש את הרגלי השנה שלו.
חשבתי שרק אבל רק הילדים שלי קמים!!!
כולם מספרים לי שמגיל 3 / 6 9 / 12 חודשים הילדים חורפים
ואני..... 
(הילד בן שנה ו 10 ועדיין קם לשתות מים לפחות פעמים שלוש בלילה)
זה לא יעזור אם תשימי לו בקבוק במיטה, שישתה כשיהיה צמא?
לצערי מה שלידו הוא מיד שותה וחוץ מזה המפונק רוצה שזה יהיה חמים
ואין לי כוח שיצרח שעות
כבר ניסינו זה לא הלך
הוא עקשן ג'ינג'י מתוק
אחותו השכנים שלי ישנים טוב מאוד
זה מחרפן אותי
תסלחו לי
אלא א"כ האמהות שלהם משקרות
בן השנתיים וחצי שלי גם מתעורר שלוש ארבע פעמים בלילה לשתות? וגם בקבוק חמים וכו'? אזרי כוחות, בע"ה עוד תצחקי ע"כ...
כולם עוברים את זה ונשארים בחיים
אם מחרפן אותך לקום לחמם לו את השתיה, את יכולה לשים לידך תרמוס. אם אפשר, תבהירי לו שאת לא באה לתת לו אלא שהוא יבוא אלייך לקחת. וכמובן תכיני גם קערה עם נטלה ליד המיטה שלך, כדי שלא תצטרכי לקום בשביל זה.
עדיין לא בן שנתיים! אין מצב לשים אותו במיטה ולא בלול
בנוגע לנטילת ידיים יש לי ליד המיטה אבל זה מחכה לבוקר
מה כל פעם שאת קמה את נוטלת? זה ממש מוציא אותי מהשינה
(אני יודעת שצריך אבל ממש קשה לי להקפיד וכל פעם למלא מחדש)
קרמבו את לחלוטין לא מעודדת!!
את רצינית? עד הגיל הזה זה ממשיך?
כי הולך להצטרף מתי שהוא עוד אפרוח....
לכן אצלינו אני קמה לקטן (היונק) ובעלי לזה שבן שנתיים וחצי. ושתהיה לידה קלה וגידול קל!
הרי ממילא עוד מעט יצטרף עוד אפרוח
ואני נוטלת רק אם אני ממש קמה מהמיטה, ואז אני כבר הולכת לכיור...
אבל אם צריך לגעת בכלי של אוכל או שתיה, אז גם צריך. אבל אפשר גם רק לשפשף את הידיים בבגד, במקום ליטול.
זה בטוח הקטע הזה עם השפשוף ?
יש לי ממש ייסורי מצפון על עניין הנטילה כי בבוקר אני לא קמה בלי
אז אני מרגישה כאילו אני עובדת על עצמי
(גם אם אני קמה המים פה קפואים זה באמת מוציא אותי מהשינה)
נראה לי שאם קמים והולכים בבית, אז יש צורך ליטול.
ואם רוצים רק לגעת במשהו שליד המיטה או לברך, אז מספיק שפשוף.
מים קפואים זו באמת בעיה... אולי תכיני מהערב מים רותחים, כך שבמשך הלילה ובבוקר הם יהיו חמימים עד פושרים?
אצלנו התינוקת (כבר פעוטה בעצם) ישנה לי על הידיים בערב, ואם אני מניחה אותה היא צורחת...
כשאנחנו הולכים לישון היא באה למיטה שלנו ומתחילה לשחק ולקפוץ לנו על הראש,
אחותה מגיעה בערך בשלוש,
אח שלה בערך בשש,
כיף לנו!
כשתהיי בת 70 אפחד לא יבוא למיטה שלך.
זה פשוט מחרפן אותי. מציק לי.
במקרים שהילדים ממש זקוקים לי- כמו ילד שלא מרגיש טוב,
חלם חלום רע, וכד' אני מעדיפה לקום ולבוא אליהם.
אם ילד, אפילו קטן וכמעט לא מורגש... נכנס אלי למיטה,
אני ממש לא ישנה כמו שצריך.
אני קשוחה עם עצמי ואיתם בקטע הזה, ואפילו אם אני גמורה מתה, זה לא יקרה.
ב"ה כל החמישה הפנימו, ואף אחד מהם לא מנסה לצלול לצידי.
הם יודעים שאני יכולה לבוא אליהם. אבל כנראה זה לא מספיק אטרקטיבי,
אז ב"ה הלילות שקטים ורגועים.
(חוץ מתקופות של ילדים חולים, חלומות מפחידים ומשברי שינה)
מכירה את "הלוחשת לתינוקות"?
מומלץ בחום!
(במקרה הטוב אם אין נודניק תורן שלא מוכן להרדם לבד...)
וקמים מינימום 3... היו בקרים שגילינו שאנחנו 6 במיטה אחת....
כבר עדיף חדר מזרונים לכולם (סמיילי צוחק) - יש כאלו שעושים כך.
אבל בעלי לא רוצה לישון שם כל לילה
אם הוא חולה, מקסימום, את בעלי...
Avrechitאחרונהשלום
יש לי ילדה בת 5 חודשים ברוך ה' ויש לי כמה שאלות להתייעצות כי אני די משתגעת כבר.
היא לא נרדמת עד אחת עשרה כמעט עד אחת כל לילה והיא ישנה ממש מעט. מגיל שבועיים היא ישנה מעולה שש ושבע שעות רצוף ועכשיו היא עושה טובה לשלוש ארבע שעות. אני גמורה.
במשך היום היא ישנה קצת, שעה כל פעם, והיא יונקת מלא והמון. כל שעה כמעט היא רוצה שלוק ואותי זה מתיש.
1. מה אפשר לעשות כדי להגביר חלב?
2. מה אפשר לעשות כדי לעזור לה לישון יותר משלוש שעות כל פעם? אי אפשר לחיות ככה נורמלי...
3. מה אפשר לתת לה בתור אוכל מוצק?
מטרנה זה גם טוב? דייסות?
אשמח לשמוע כי אני כבר ממש נואשת
תודדה
חנה
יוקטנהנשמע דווקא שהיא ממש "רגילה" (או שגם התינוקות שלי מוזרים...).
מאוד אופייני לתינוקות להתחיל להתעורר יותר פעמים בלילה, סביב גיל 4 חודשים. בדיוק כתבתי את זה באיזה שרשור לאמא ש"התלוננה" שבתה ישנה לילה שלם זה בגלל שהם פשוט נהיים יותר מודעים לעולם סביבם - גם בלילה, למרבה הצער!
1. כאמור - לא נראה לי שיש לך בעיה של חוסר בחלב. את לא שואבת ורק מניקה, נכון? התינוקת גם מחייכת לפעמים? סתם ערה בשקט? עושה פיפי? קקי?
2. תינוקות ישנים יותר טוב לצד אמא שלהם. כך, כשהם מתעוררים בלילה, הם רגועיםשהם מוגנים ולפעמים מצליחים להירדם בחזרה בלי לחפש את אמא.
3. אני לא חושבת שצריך לתת לתינוקות מוצקים עד הם מראים עניין במוצקים: עוקבים בעיניהם אחרי מבוגרים שאוכלים, שולחים ידיים כדי לחטוף מהשולחן או מהיד של המבוגרים, וכן הלאה. הייתי מתחילה בפירות או ירקות. לפי ההרגשה שלך
היא גם תגיד לך אם זאת הבעיה. נשמע שכן.
אצלי גם היה תינוק שהיה הולך לישון נורא מאוחר - אלא אם כן אני הלכתי לישון בעשר, ואז הוא פשוט היה ישן איתי וממשיך לתוך הלילה. גם היום, אני יכולה להניק אותו שעות אבל רק אם אני אשכב ואישן איתו הוא יירדם. אולי תבדקי מה קורה אם את הולכת לישון מוקדם.
"כל שעה היא רוצה שלוק" - מה זה השלוק הזה? כל כמה זמן היא יונקת הנקה טובה ורציפה, שאת מרגישה שהיא בולעת ומקבלת מנה טובה של חלב?
אני ממליצה לך על השיטה של הלוחשת לתינוקות-בספר שלה זה מפורט אבל אני אכתוב כאן בקצרה:
אני חושבת שבגיל הזה היא כבר אמורה לאכול ארוחה טובה כל 3-4 שעות ואם יש סדר יום קבוע אז היא יודעת למה לצפות ממך. אחרי שהיא מתעוררת להניק אותה (ולשים לב שהיא באמת אוכלת עד כדי שובע) אח"כ אפשר לשים אותה לשחק עם צעצועים, לשנות לה מידי פעם מיקום (מיטה, שטיח וכו'..) אחרי שעה-שעתיים כשהיא מתחילה להראות סימני עייפות לשים אותה במיטה לישון (ואם היא עדיין לא עייפה אז לתת לה צעצוע אחד רגוע-לא מצפצף ומרעיש ולתת לה להירדם איתו). היא אמורה לישון שעה-שעתייים ואז שוב חוזרים על אותו הדבר.
הרעיון הוא שהיא לא אמורה לאכול כל שעה.. אז אולי לפעמים תתני לה מעט מים ואולי זה ירגיע אותה.
אם מכניסים את הילד להרגלים בריאים הוא יידע למה לצפות ולא יבקש אוכל כל שעה כי זה פשוט לא מה שהוא אומור לעשות.
בארה"ב כבר מתה תינוקת אחת, כתוצאה מהעובדה שאמא שלה עקבה בחריצות גדולה מדי אחרי המלצות הלוחשת לרווח בין הארוחות.
מניקים לפי דרישה (בוודאי ובוודאי שבגילאים כאלה, של חודשים ספורים). אסור לשכוח שהאוכל של התינוקות הוא גם השתיה שלהם.
בארץ שלנו, שנעה בין חמסינים (רוב השנה) ליובש (בימות החורף הספורים), חשוב במיוחד להקפיד לתת לתינוק לינוק/בקבוק ככל צרכו.
בנוסף, אסור לתת מים לתינוק. זה עלול לשבש את עבודת הכליות שלו, ולגרום לו לשטוף מגופו מינרלים חיוניים (מה שנקרא "הרעלת מים", חלילה).
יהודים רחמנים בני רחמנים...
אויש אתם עוד תחשבו שאני משוגעת,
מה אני אעשה,
הילדים שלי לא כבלבים לאילוף.
גם לי יש קטנצ'יק בן 5.5 חודשים. גם הוא בדיוק התחיל עכשיו לינוק כל שעה+- וזה באמת קשה, אבל-
זה כנראה מה שהוא צריך כרגע.
כמה תובנות על הלוחשת ואני: סדר יום ושיגרה גמישה הם רעיונות מעולים, ואני מיישמת מגיל 0 ממש- ז"א עוד בביות המלא בבי"ח- אכילה (שני צדדים) גרפץ, פעילות- (בגיל 0 החלפת טיטול, בהמשך משחק וכו) ושינה- משכיבה לישון מהיום הראשון במיטה שלהם- עטופים,שבעים נקיים ורגועים- זה אגב עובד כ"כ טוב עד שהקטן שלי לא נרדם בשום אופן בידיים- כשהוא עייף הוא בוכה עד שאני משכיבה אותו במיטה/עגלה...
הנקה- הבנתי שאכן הלוחשת מחרבת הנקות. חוץ מזה שכמעט כל אם מניקה יודעת שסבב נורמאלי ממוצע של תינוק יונק הוא של שעתיים +- (וכל תינוק הוא אחר) כך ש3-4 שעות ממש מופרך, וגם נשמע מאוד לא מספיק.
כשתינוק משנה פתאום שיגרה, כנראה שיש לו צרכים נוספים ושונים שאני צריכה להבין וללמוד. שינויים בגיל הזה- 4-5 חוד', בכל תחום, כולל צורך נוסף בתשומת-לב, חיבוקים, נשיקות ומשחקים, זה ממש נורמאלי, וזה כולל גם שינויים בדפוסי אכילה (אולי שינויים הורמונאליים אצלי גורמים לחלב להתמעט? אולי ההנקה כבר לא מספקת אותם לאורך זמן? אולי קפיצת גדילה? אולי היניקה הנוספת אמורה לגרום לי לייצר יותר חלב לימים הבאים? אולי שינוי בתזונה שלי גורם לחלב להיות פחות שומני/מזין?) אין לי מושג כרגע למה הוא פתאום אוכל יותר, אבל ברור לי שיש לזה סיבה, אז אני זורמת איתו. זה מה שנקרא 'הנקה לפי דרישה' וההמלצה של יועצות הנקה מקצועיות זה להניק כך, בגלל כל השאלות האלה שהעלתי, שעללות ולגרום לשינויים שאני לא מודעת להם. נק' המוצא שלי: אם תינוק רוצה לינוק, הוא צריך את זה. גם אם זה לא נוח לי כרגע- זה המזון והמשקה שלו, ואני חייבת להיות זמינה בשבילו. אולי אדע בהמשך למה השינוי הזה קרה, ואולי לא... זה לא רלוונטי.
ולגבי מה שתינוק אמור לעשות- כמו שאומרים- אמור זה שם של דג...תינוק יבקש אוכל אם זה מה שהוא צריך, גם אם הוא לא אמור לבקש זאת כרגע...
ולפותחת השרשור- מאוד מזדהה איתך...בעיקר לגבי שעות השינה...אבל צריך לזכור שזה השלב שלהם כרגע, והשלב הזה לא יחזור. אני תמיד מזכירה לעצמי כשקשה לי עם ההנקות בלילה- שאני עוד אתגעגע לגיל הזה ולתלות הזו ולקסם הזה של ההנקה. אולי בילד רביעי זה כבר יותר קל נפשית, כי אני כבר מנוסה, והאמת, גם קצת מתגעגעת לשלבים האלה עם הגדולים כשהיו עוד צמודים אלי ויונקים...
שלום, אני יודעת שזאת אשמתי, ואנא אל תעבירו ביקורת, אלא נסו לעזור בטוב ליבכם...
הבת שלי, בת 9 חודשים לא יודעת להרדם במיטה, כי לא לימדתי אותה... היא נרדמת בידיים או בהנקה...
כמובן שהיא מתעוררת לא מעט פעמים כשהיא רואה שהיא במיטה ולא בידיים וגם היא צריכה להיות ישנה לגמרי כדי שיהיה אפשר להוריד אותה למיטה בלי שתבכה ותמחה.
השאלה- איך אני מרגילה אותה עכשיו להרדם ולישון במיטה שלה? (ואני ממש לא מאלה שיתנו לה לבכות ולבכות עד שתרדם...!)
תודה על ההקשבה ואודה מאוד אם תוכלו לייעץ מנסיונכם...
תודה רבה!
והשאלה היא כמה לחוץ לך שהיא כבר תתחיל לישון במיטה.
אפשר לנסות לתזמן ולהניח אותה במיטה כשהיא כמעט נרדמת, ככה שרק תרדם במיטה.
אפשר לשים אותה בשעה שהיא צריכה לישון במיטה ולשבת איתה, ללטף אותה, לשיר לה וכו'. כמה זמן שצריך, גם אם זה שעה, וגם אם זה שעתיים עד שתרדם, ולאט לאט היא תרדם מהר יותר ובקלות יותר.
אפשר לחכות עד שהיא תגדל עוד ותהיה מסוגלת להבין שהיא צריכה עכשיו לישון במיטה.
ואני בטוחה שיהיו פה עוד רעיונות
לא לחוץ מאוד, ובאמת חשבתי לשים אותה במיטה כשהיא ממש עייפה ואז היא תשאר שם.
כשאני מניחה אותה היא נעמדת במיטה ונורא רוצה לצאת, כך שאין הרבה סיכוי שתרדם גם אם אשאר איתה, באמת גם אחכה שהיא תגדל קצת ונקווה שבילד הבא תהיה לי כבר יותר משמעת עצמית...
מה הלחץ? אף אחד מהילדים שלי לא היה נרדם במיטה שלו בגיל הזה, ולפי דעתי אין שום סיבה שבגיל הזה הם ילמדו לעשות זאת.
הקטן שלי בן שנה וחצי ורק לאחרונה התחלתי להרדים אותו במיטה שלו.
אה, ואין סיבה להתרשם מזה שהיא עומדת, אם היא עומדת זה לא אומר שהיא לא תרדם בסוף. רק צריך להכין לך עיסוק מענין כדי שלא תשתעממי עד שהיא נרדמת (ובמקרים כאלו השיעמום מביא לעצבים שמביא לכישלון התוכנית...)
צריך - כן!
כדאי - בהחלט.
אפשר - ?!?! הלוואי וידעתי איך...
זמן השינה הוא זמן לחוץ עבור התינוק וגם עבורינו.
לכן כדאי להתחיל להרגיל אותם ביום ולא חייב דווקא בהקשר לשינה.
צריך להקפיד לשים אותם במיטה שלהם במשך היום , עם משחקים , לשבת לידם לקנות משחק חדש מאלו שאפשר לקשור למיטה יש גם שמיכות פעילות או שאפשר להכין כאלו, ולאט לאט במשך הזמן לראות אם אפשר להתרחק מהם.
זה תהליך. להתחיל משנת צהריים ואחר כך כשה"שטח בטוח" עוברים לשנת הלילה.
כמובן שעדיף להרגיל תינוק מהלידה שיכיר גם את המיטה שלו.
מילת המפתח - בהדרגה
מנצלת את ההזדמנות, אם כבר הנושא עלה לדיון..
הבת שלי בת 10 חודשים ונרדמת רק על הידיים או בהנקה, ועיתים רחוקות גם בעגלה.
העניין הוא שבמעון היא נרדמת בלול לבד! מניחים אותה והיא מרדימה את עצמה!!
שאלתי אותם איך הם עשו את זה, (ואני יודעת שהם בשום אופן לא נתנו לה לבכות) וניסיתי לעשות את אותו הדבר, ולא הצלחתי...
אני מניחה אותה והיא מניחה את הראש לכמה שניות ואז אני יוצאת מהחדר/מלטפת אותה/ מנדנדת את המיטה (כל פעם ניסיתי משהו אחר) ואז היא נעמדת, ואם אני לא מרימה אותה היא מתחילה לבכות (ואני לא רוצה לתת לה לבכות)..
מה לעשות?? (במיוחד שאני יודעת שהיא מסוגלת!)
מה יכולה להיות הסיבה להתנהגות השונה? (זה בטח לא לחץ חברתי.. )
כבר נכתבו כאן הרבה רעיונות, אשתדל לא לחזור עליהם...
לעניות דעתי, הסיבה לכך היא ברורה, היא פשוט ילדה נבונה שיודעת שלבסוף "תרימי ידיים",וגם על הידיים...
אם באמת את מחליטה שאת רוצה שינוי, קודם תחליטי בראש ותהיי החלטית עם עצמך,שזה הדבר הנכון והטוב שאת עושה ...לדעתי לאחר שהחלטת להרדים אותה במיטה,אל תוותרי, חיזרי על הליטוף,תראי לה שאת אכן ברקע,אך יחד עם זאת שלימה עם כך שהיא תרדם במיטתה.ואם צריך להשאר לידה אז השארי...
בהצלחה!!!
לתת לבעלך להרדים אותה. היא יודעת שאת תישברי,ולכן היא מפעילה לחץ... זאת הסיבה לדעתי שבמעון הצליחו.
בחוג הורים של "גישת שפר", תוכלי ללמוד איך לשים את בתך התינוקת במיטה - ולא. לא להניח לה לבכות, אלא לדעת שהיא עושה את מה שהיא אמורה לעשות - להירדם. איך? כדאי לתרגל בחוג, כדי להבין לעומק את הדינמיקה בין הורה וילד, וכדי לנצל ידע זה בהקניית הרגלים רצויים לילדים.
יוקטנהקראתי את השרשור שהפנית אליו...
אני חייבת לציין שאת פשוט אדם מעניין!!
עזבי מסכימה או לא מסכימה עם הרעיון, אני לחלוטין אוהבת את הגישה שלך !! (:
איזה מגניב שיש אנשים כמוך
Avrechitההפניה לשרשור ההוא היא רעיון טוב.
ולא נותר לנו אלא לומר:
"איש באמונתו יחיה"
כן, אני יודעת שזה שיבוש של פסוק מספר חבקוק, אבל זה מתאים כאן...
אמהיתהאם זה אסון שהיא תבכה שם?
אולי תבוא כל חמש דקות ותאמר לה שאתה כאן ותלך לסלון.
אשה שבוכה קבוע כדי לסחוט משהו מבעלה -
ברור שבעלה לא ירקוד סביבה כל פעם מחדש, אלא אם כן הוא פשוט טיפש!
ושוב הגענו לשאלה אם בכי של תינוק זה בשביל לסחוט משהו מהאמא - הילד חכם ורואה שזה עובד, או כי הוא באמת במצוקה רגשית. אני מאמינה ששתיהם יכולים להיות נכונים וכל מקרה לגופו.
תינוק (וגם פעוט) מתפשר המון מעצם העובדה שהוא נולד בעולם המודרני המערבי.
הוא מפסיד חלק גדול ממה שהוא היה אמור לקבל מהוריו (בעיקר מאמו).
כמה אפשר לקחת ממנו? התשובה משתנה מתינוק לתינוק. אבל כשתינוק בוכה, זה אומר שכנראה עברנו את הגבול...
אני לא אומרת שחייבים לתת, אבל אני אומרת שצריך לקחת עם המון תמיכה, ולזכור שאנחנו כבר נמצאים בחובות גדולים מול התינוק ממילא. בטח שלא לראות בתינוק אויב מרושע וזומם...
תינוקות.
חוץ מזה, הבעל הזה צריך לחשוב טוב, למה אשתו לא מקבלת ממנו מה שהיא צריכה בדרכים נורמליות.
זאת יכולה להיות בעיה שלה, שהיא לא יודעת לבקש,
אבל בהחלט גם יכול להיות שזה בגלל שהוא לא יודע לתת...
לגבי תינוקות, אני נוטה לומר שההורים שלהם לא יודעים לתת או להבין בקשות, יותר מאשר שתינוקות לא יודעים לבקש...
גם הבת שלי בת 9 חודשים וישנה לבד במיטה מגיל 3 וחצי חודשים. ברור שהיו עליות וירידות אבל שנת לילה ברוך ה' היא ישנה כבר הרבה זמן במיטה לבד. השיטה שאני השתמשתי זו השיטה של הלוחשת לתינוקות (אבל לא בדיוק כמוה).
אני לא יודעת איך זה יעבוד על ילדה שכבר עומדת במיטה אבל קודם כל היא כבר מספיק גדולה כדי להבין מה קורה סביבה-יש לנו טקס שינה קבוע שהיא מתקלחת בין 6 וחצי ל7 אח"כ מקבלת בקבוק ואז משכיבים אותה לישון עד 8. אם היא הייתה נעמדת או בוכה אז הרמנו אותה עד למצב שהיא נרגעה ואז שוב מורידים אותה. השיטה נקראת "הרם/הורד" ובאמת שצריך הרבה כוח רצון והחלטיות כדי ליישם אותה. בפעמים הראשונות זה יכול לקחת המון זמן אבל אם מקפידים עליה אז לדעתי תוך כמה ימים הילדה תבין "עכשיו הולכים לישון במיטה" ולא נרדמים על אמא. לדעתי זה מאוד חשוב להקנות הרגלי שינה נכונים כי היום שלהם נראה יותר טוב כשהם ישנים יותר טוב וברגוע.
אני אמנם לא הלכתי לפי הלוחשת לתינוקות, אבל גם אני הרגלתי את הבן שלי בגיל 3 וחצי חודשים לטקס השינה הקבוע (היום הוא בן שנתיים בלי עין הרע ואנחנו עדיין עם אותו הטקס!)
6:30 ארוחת ערב, 7:00 מקלחת כיפית, צחוקים, משחקים באמבטיה, שירים וכו', 7:30- נכנסים למיטה. אני מחבקת אותו ושרה לו לפני שאני מכניסה אותו למיטה, וממשיכה עם "המלאך הגואל" ופסוקים נוספים וליטופים בתוך המיטה. בקבוק מים, מכבה את האור ויוצאת מהחדר.
הוא פשוט יודע שזה הזמן לישון. אם הוא בוכה קצת או מתפנק עלינו קצת- אז בעלי יושב לידו ומקריא לו סיפור או "עושים חיבוקים-פינוקים" ומכניסים אותו שוב למיטה, כשאנחנו דואגים להגיד לו כל לילה: אמא/ אבא אוהבים אותך מתוק שלי, אבל עכשיו אתה הולך לישון במיטה. לילה טוב!" או אם הוא ממש לא בקטעים של לישון אנחנו משאירים לו אור ונותנים לו לשחק במיטה עם איזה צעצוע שהוא בוחר.
אז ברור שיש לילות שהוא פשוט לא מוכן לישון, או רוצה רק ידיים. הוא סה"כ ילד ולא רובוט, ואנחנו לפעמים נותנים לו להישאר ער עד מאוחר ולהסתובב בבית במקום להכניס אותו בכח למיטה. אבל אלו לילות יוצאי דופן.
את הטקס הוא מכיר. את ההרגל הוא ב"ה רכש לעצמו. וב"ה הלילות שלו ושלנו יחסית רגועי וארוכים.
ולגבי מה שכתבתי ונמחק למה רבו- אני כותבת בתימצות את מה שחפרתי אז:
להיכנס להיסטריה מכל ציוץ שהילד מוציא מהפה כשמשהו לא מוצא חן בעיניו- לפי דעתי זה פשוט לעשות לילד עוול!!!
התפקיד שלנו בתור הורים זה לתת לילד כלים להתפתחות נכונה ולהתמודדות נכונה.
מעבר לאהבה ולרוך ולפינוקים שברור שכל הורה אמור לתת לילד שלו בצורה הטבעית ביותר, אנחנו אמורים ללמד אותם מהו איפוק, שליטה עצמית, הרגלים נכונים ובריאים ועצמאות.
אז אני לא מדברת על "לחנך" תינוקות, אלא על "ללמד" אותם.
לא כל מה שרוצים מקבלים ישר. זה לא סוף העולם.
לא תמיד יש לאמא כח להרים על הידיים, ולפעמים זה פשוט מוציא אותה משלוותה והיא מרימה אותו בהיסטריה ובעצבים, ואז מה זה שווה?? הילד מרגיש, אוהו כמה שהוא מרגיש את זה!!
הלוואי שהיה לנו את כל הזמן והכח להיות איתם (פה אני מסכימה עם יוקטנה על המציאות המערבים הקלוקלת!), אבל בואו נהיה מציאותיים- אין לנו.
אז בואו נוציא את המקסימום מהמציאות הנוכחית. ילד יכול לחוש באהבה ורוך וקרבה וביטחון גם בלי להתכרבל כל הזמן בחיק הוריו. גם בלי להיות כל היום על הידיים. וגם אם הוא בוכה ולא מקבל ישר את מה שהוא רוצה.
אנחנו יכולים ללטף, ולשיר ולהרים ולהוריד שוב, ולספר לו שאנחנו אוהבים אותו, ולתת לו את הצרכים שלו וגם פינוקים לפעמים, ולחייך אליו ולשחק איתו, אבל בזמן הנכון לו כדי שההרגלים שהוא ירכוש יעמדו לטובתו (שוב: לו"ז בריא, שנת לילה מלאה, ארוחות בריאות ולא סתם ג'אנק כי הוא בוכה שהוא רוצה, עצמאות וכו').
זהו. קדחתי מספיק. ביי(:
וגם אנחנו התחלנו להגיד בשבילה שמע ישראל ואח"כ שרים המלאך הגואל ויוצאים מהחדר.
ולפני שבוע בערך השכבנו אותה לישון עם הטקס בסביבות 19:40 והיא שכבה במיטה בשקט (ומלמלה קצת מדי פעם) עד 20:15 כשהיא נרדמה. אז כנראה היא לא הייתה מספיק עייפה אבל היא הבינה שזה זמן לישון ואם היא לא רוצה עדיין לישון אז היא שוכבת במיטה בשקט. פשוט נדהמתי..מקסימה!
אז כמובן שיש עניין גדול לאופי של הילד כי יש ילדים שגם אחרי הרבה זמן של ניסיון להרגיל לשינה במיטה לא יעשו את זה באופן אוטומטי אבל אני מאמינה שכל ילד צריך שהורים ילמדו אותו איך הולכים לישון כי הוא בסה"כ ילד ולא יודע מה טוב בשבילו. צריך איזון בין רצון הילד ובין הצורך שלו (ואני מסכימה שאם הילד מידי פעם לא רוצה לישון אפשר לתת לו לשחק במיטה עד שיתעייף כמו שז'וז'ואית אמרה)
אם הילדה נרדמת על הידיים ופתאום מוצאת את עצמה במיטה זה באמת מלחיץ ולכן היא בוכה. אם אני הייתי הולכת לישון בחדר ופתאום מתעוררת בסלון-אומנם לא הייתי בוכה אבל בהחלט הייתי נבהלת בשניה הראשונה..
וכמובן שאני מצטרפת למי שאמרה שחשוב להרגיע עם דיבור "אל תדאגי, אמא פה.. את רק הולכת לישון".
גם אני אישית לא מסוגלת לשמוע אותה בוכה אבל לפעמים (ואפילו הרבה פעמים) הבכי שלפני השינה הוא בכי שאומר אני עייפה והולכת לישון (כמובן כשהיא בשכיבה ולא בעמידה). אז לפני כמה זמן באמת החלטנו לבדוק את העניין והנחנו לה לבכות במיטה אבל לא יותר מכמה דקות וכמובן שאם זה הגיע לידי צרחות אז ישר הלכנו אליה. פשוט צריך לנסות ולראות כדי להבין מה היא מנסה לומר בבכי.
) לחנך אותו מעכשיו לישון במיטה? ואם כן אז איך?