צריכה עזרה בדחיפות, הבת שלי בת 7 רוצה להתחפש לרחל אמנו,
יש לה שמלת תחפושת של רחל
עם תמונה של קבר רחל, מה אפשר להוסיף? איזה אביזרים? איך מעשירים את התחפושת?
אני מסתבכת בכל מה שקשור לתחפושות. הצילו!!!
איחסון בגדי תינוקותמשום מה
ביתתנו הבכורה בת שנה וחצי +, נולדה באמצע עונה כך שבכל עונה כל הבגדים היו קטנים וקנינו מלתחה חדשה. נסיכה קטנה. אני שומרת את הבגדים שלה (כמובן..) אבל לאט לאט שואלת את עצמי - כמה עוד מקום יצירתי יהיה לי בבית.
אמנם עד עכשיו עם כל שלב שהעברנו לאיחסון הקב"ה מצא פינה חדשה בארון שטרם נוצלה. אבל לאט לאט אני חוששת שגם זה הולך להגמר
הבגדים מאוחסנים בשקיות ואני מרגישה שזה לא מספיק יעיל
אשמח לקבל טיפים לאיחסון המלתחות האינסופיות של הילדודס.
(בעז"ה מחכים לצאצא/ית נוסף/ת וגם ככה אני לא הכי מסודרת ואין לי רצון להגיע לליגה עם אפס מקומות איחסון בבית)
קופסת פלסטיק גדולהדנדשיתאחרונה
עצוב, חשובנחשונית
עבר עריכה על ידי Admin בתאריך ב' אדר ב תשע"א 10:57
בשורה התחתונה: כנראה שהאם קצת עירבבה בין דמיון למציאות.
בשורה העוד יותר תחתונה: מי יכול לשפוט אותה? היא זו שנאלצת להתמודד יום יום עם תוצאות המקרה הנורא.
נדחתה תביעת נזיקין של קטין כנגד "זוגלובק"
(עריכה: תיקון שגיאת כתיב, תיקון עיוות גרפי)
התכוונתי: בין דימיון למציאות, כמובן...נחשונית
עצוב וחשוב 
אבל השורה התחתונה לדעתי אחרת לגמריAvrechit
מה זה משנה לנו עכשיו מי אשם ומי משקר? לה זה משנה, ודאי.
אבל אנחנו, בשורה התחתונה, צריכים ללמוד מזה כמה חשוב להיזהר עם תינוקות.
נכון, הכל בסופו של דבר משמיים. קורים אסונות גם לזהירים ביותר (כמו דליקה שהתלקחה אצלנו, מאמצעי חימום שהשתמשתי בו דווקא כי חשבתי שהוא בטיחותי במיוחד), ומנגד - קורים נסים ויש שמירה גם למי שמתרשל (וצריך לדעת שזה מוריד לו מזכויותיו).
מוטלת עלינו חובת השתדלות לשמור על ילדינו! וזה כולל לא רק לא להגיש להם מאכלים מסוכנים, אלא גם לא להשאיר אותם בהישג יד. קערית מרק שנשארת על השולחן כשאמא הולכת "לשניה" רק להרים טלפון - עלולה לגרור תוצאות חמורות, לא עלינו ומנסיון 
אני מאוד מתפלאת לראות אמהות שלא קושרות את הילדים בכסא הבטיחות ולא מקפידות שיחגרו, בנסיעה עירונית (על בין-עירונית אני בכלל לא מדברת!). סתם, בלי סיבה! סתם מעצלנות. ואני בכוונה כותבת בחריפות גדולה.
לא אכנס עכשיו לדילמות, כשצריך להגיע למקום מסויים ואין מקום לכולם באוטו, או כשנוסעים בטרמפים וצריכים להיסחב עם כסא בטיחות ענק. זה באמת קשה לנסוע בבטיחות במצבים אלה.
אבל מצב שנכנסים כולם לאוטו, וסתם לא נחגרים, בלי שום סיבה - את זה אני לא מבינה, וזה מכעיס ומעציב אותי.
לחיזוק דברייךד.
ומדין ונשמרתם לנפשותיכם.
מכיר משפחה יקרה, שהילדה היחידה שלא היתה קשורה ברכב - בגיל גן - סיימה ל"ע את חייה ב"התנגשות" קלה ביותר, איני יודע אם נגרם אפילו נזק לרכב, אבל היא עפה ממקומה..
לא הייתי כותב, אם לא הסיכוי שאולי עוד משפחה אחת אפילו, תקפיד יותר בנושא זה של חגירת ילדים; כשם שגם עלי זה השפיע להחמרת יתר בכך..
גישה אחרת בנוגע לחנק בתינוקות ופעוטותיוקטנה
לפני שנים שמעתי על גישה שונה בגידול ילדים, במה שנוגע לסכנת חנק בקרב תינוקות ופעוטות. אצלי זה התחבר והרגיש נכון, ואני נוקטת בגישה הזו עם ילדי.
בגיל מסוים, כמה חודשים בדרך כלל, התינוקות מתחילים לתפוס דברים ביד, ומכל טוב הם מכניסים לפיהם. בחודשים הראשונים, רפלקס זה "מתנגש" (לכאורה) עם רפלקס אחר מוכר: הלשון של התינוק דוחפת החוצה כל מה שנכנס! רפלקס זה קיים מגיל 0 ועד שמערכת העיכול של התינוק מבשילה לכדי טיפול במה שאנו קוראים "מוצקים" (כל מה שאיננו חלב אם).
מדוע שהטבע יאפשר לתינוקות לסכן את עצמם? האמנם קיימת סכנה בדבר? האמנם מגיל זה והלאה (למשך מספר שנים, שלאחרונה "גדל" מ-3 ל-5) על ההורים לשמור על בית "סטרילי"? בלי פירורי מזון ברחבי הבית בשום שעה? בלי חלקי צעצועים של האחים הגדולים מתחת לשטיח או לספה? בלי ציפורניים גזורות (שקופות!) על הרצפה? ומה עם כל האבנים הקטנות אשר בגן השעשועים? האמנם אסור לנו להסיר עינינו אפילו לשניה מהפעוט, ומי שעושה כן היא אמא מזניחה? האם הגיוני שנפרוס לאורך נקנקיה לילד בן 5, ונמעך בננה לבן 4? האם הגיוני לדחוף אצבעות לתוך הפה של הילד ולחלץ משם מזונות וחפצים קטנים השכם והערב? הקשיבו כיצד התינוקות והפעוטות מתרעמים ומוחים על כך בעלבון (ולפעמים גם בכאב, כשהם "זוכים" בשריטה יפה בתוך הפה תוך כדי התהליך. יש אימהות שמצליחות לשמור על ציפורניים מטופחות).
הגישה שאני הולכת לפיה, טוענת שהתייחסות כזו איננה טבעית, ושהרפלקס של הבאת דברים אל הפה נועד ללמד את התינוק כיצד לשמור בפיו את הדברים, ולהגן על קנה הנשימה שלו. הגישה טוענת, שבכך שאנחנו מונעים התנסות חשובה של התינוק, שנועדה להגן עליו בשנים הראשונות של התנסות עם מזון.
מה שאני עושה: מתבוננת. רואה איך התינוקות נהנים לשחק בפיהם עם אבן קטנה, ולאחר מספר דקות פולטים אותה (זה לא אוכל - הגאונים שלי מבינים בסוף 
). עד היום, הילד היחיד שנאלצתי לסייע לו בחילוץ חפץ זר מקנה הנשימה (או סוך לו, ב"ה), הוא הילד הבכור שלי (עם הילד הזה לא נקטתי בגישה המאפשרת שתיארתי). כשהיה בן שנתיים בערך (קשה לזכור), הוא מצא שקל בין הכריות של הספה (אמא ממש מזניחה שכמוני לא בדקה שאין שם חפצים זעירים שיסכנו את הילד). ואכן עד מהרה השקל החליק במורד גרונו של הילד. הפכתי אותו על הברך שלי, שתי טפיחות קלות על הראות, והשקל היה ביד שלי ב"ה! הילד השלישי שלי גם הוא שיחק עם שקל בפיו יום אחד, והשקל נכנס מעט עמוק מדי - הילד הצליח תוך שניה וחצי להחזיר את השקל אל הלע ולפלוט אותו בעצמו!
אני מאמינה שהרבה פעמים הדרך הקלה היא גם הדרך הנכונה, ואני מאמינה שאם תינוקות מכניסים דברים לפה בגיל כל כך צעיר - יש לכך סיבה הגיונית יותר מאשר להעביד את ההורים הפרך במשימות סיזיפיות במקרה הטוב, ובלתי אפשריות ברוב המקרים.
אולי זה נכון תיאורטיתddba
אבל ליישם את זה זה ממש מסוכן
טוב אני מרגישה שלא ליישם את זה מסוכן 
יוקטנה
רק שימי לב שלא כל דבר "יעוף" החוצה בטפיחה על הגב..אחותו
שקל יעוף,
סוכריה- תעוף.
האם אמהות יודעות מה יקרה אם יתנו לתינוק שלהן טופי או מסטיק ( שמשום מה מישהו החליט שזה פחות מסוכן כי זה לעיס...) - הוא י-ד-ב-ק! ותדפקי כמה שאת רוצה על הגב הסיכוי שלו לצאת- נמוך בהרבה.
ואת יודעת מה יקרה כשצוות טיפול נמרץ ינסה להכניס טובוס לתינוק כזה? ( סליחה על התאור, נסיון מר מר מר מהצד של המטפל ב"ה) - הטופי יתמרח על קצה צינור ההנשמה ויקשה מאד על החדרתו...
אז אם כבר אמהות יקרות- רק רק רק סוכריות סודה!!! ( ואפשר גם בלי. הם יגדלו גם ככה)
גם אני שמעתי את הגישה הזאתפרח לב הזהבאחרונה
וגם אני לא נלחצת מכל דבר שהם מכניסים לפה. בעיקר לא מאבנים.
אבל עובדה! ילדים נחנקו מנקניקיות!
הבן שלי כמעט נחנק פעם מגולה! ופעם כמעט מקרח! וזה אותו בן... (אולי הוא נולד בלי הרפלקס הזה?)
כך או כך חייבים תמיד להיות ערניים.
אני הולכת להיות מכשפה קצת- סיפור טרי מהיום!!!אחותו
יצאתי מהעבודה, מול מקום העבודה יש מפרץ חניה שהיה כולו מלא.
גברת נחמדה שבסב"כ רצתה להציע טרמפ למזכירה אצלנו עצרה ב"חניה כפולה" ושאלה אותי אם המזכירה הזו עדיין בפנים. עניתי שכן והייתי שמחה ללכת לקרוא לה אלא שפתאום קלטתי שהיא יצאה מן הרכב בעצמה כדי לקרוא למזכירה והשאירה רכב מותנע, בחניה כפולה והיה נדמה לי שאני רואה ילדים מאחורה!!! "את הולכת לקרוא לה?" שאלתי, "כן, אני ממהרת הילדות ברכב" ואני רק חשבתי- אם הן ברכב זו ב-ד-י-ו-ק הסיבה שבגללה אסור לך ללכת... נעמדתי מיד ליד הרכב לראות מה שלום הבנות כי ממש לא הספקתי לענות לה, יותר מהרתי לראות מה שלום הבנות, הרכב, שתבינו, היה במרחק של פחות מ2 מטר ממני, ב2 וחצי צעדים שעשיתי לכיוון הרכב פתאום קלטתי שהילדה בת 4 בערך יצאה מהרכב לכביש!!!!! מה שאומר שהיא כנראה גם לא היתה חגורה, אבל זה כבר סיפור אחר. ממש רצתי לתפוס אותה וקראתי לאימה לחזור, ושהילדה יצאה מן הרכב בוכה כי אמא שלה הלכה ( כמה טבעי שזה מה שהילדה תעשה...)
אז הפעם נמנע אסון. זה יכל להגמר מאד רע. ילד קטן שיוצא מהרכב למרכז הכביש בלילה- זה רע מאד.
אמהות יקרות- זהירות, בבקשה מכן- זהירות!!! אלף עיניים ותמיד לחשוב צעד אחד קדימה.
ואולי את קוסמת קצת...ד.
כדאי להקפיד עד גיל 5 במידת האפשר במאכלים מסויימיםכלנית1
כנראה שבעקבות התקנה או המקרה, בסופר היתה מודעת אזהרה גדולה מעל למדף הנקניקיות (הבשריות, שממילא מהוות סכנה לאוכל אותן, גם אם עבר גיל 5....).
ויש חבילות של פיצוחים שעליהן כתוב שיש סכנת חנק מתחת לגיל 5.
יש מאכלים בהם צריך להיזהר עד גיל 3, אבל בעצם הכל צריך להיות לפי הילד כי יש ילדים שלא מתמודדים יפה גם עם מאכלים אחרים. למשל, לפני מספר שנים ילד בן 5 אכל פופקורן בקולנוע כשישב עם הוריו בקולנוע (בארה"ב) ופתאום שמו לב שהוא נחנק ל"ע (ומת).
הידעתם שחובה לחצות ענבים לשתיים?
איך משתלטים על כל הבלאגן???????אנונימי (פותח)
בתור אמא אני מוצאת את עצמי כל יום עסוקה באלף ואחת משימות שהרבה מהן קשורות לתפקוד הבית. משום מה זה נראה לי כמו בור בלי תחתית אין לזה סוף! איך משתלטים על כל משימות הבית???? איך מגיעים למצב שהבית זה מקום שנעים להיות בו ולא מרדף בלתי פוסק אחרי סדר וניקיון???
כל טיפ ועצה יתקבלו בברכה
האם רק אצלי המצב הוא כזה??? משום מה שאני הולכת לבתים אחרים בד"כ הם נראים די סביר...
רק בבתים של אחרים...גורנישט
אולי להכין לוח שבועי מה עושים כל יום, כך שהמטלות מתחלקות לכמה ימים ולא צריך לעשות הכל בבת אחת ת-מ-י-ד.
תמילה יקרהעוד כינוי
אין לי יותר מידי טיפים....
גם אצלי המצב כזה....
וכתבתי רק כדי שתדעי שזה לא רק אצלך...
ואכן זה בור ללא תחתית!
אין לזה סוף! (בע"ה עד 120 בבריאות)
ומן הסתם אם ניכנס לביתך הוא יראה לנו סביר לחלוטין, כי פעמים רבות הבלגן צורם לנו בעיניים ואחרים בכלל לא חשים בו.
אולי אם תפרטי מה סוג הבלגן (כלים? כביסות? ילדים? מיון טפסים? משחקים בסלון?) , גיל הילדים אם יש, ומבנה כללי של הבית -יהיה קל יותר לתת עצות מעשיות.
בהצלחה.
ואני חשבתי שסיזיפוס מבקר רק אצלי.... אחותו
משתלטים,
יום אח"כ משתלטים שוב,
יום אח"כ שוב
ושוב
ושוב....
ומרגילים את הילדים לסדר מינימאלי בבית ( לפני ארוחת ערב- סדר בפינתאוכל/ סלון. לפני השינה: סדר בחדר , הגדולים יכולים להכניס לבד כביסה מקופלת לארונות, אחרי האוכל- כל ילד מפנה מאזור פינת אוכל/ סלון/ חדר משחקים -כל משפחה והגדרתה- את כל חפציו ועוד לפחות 3 פריטים, או 5 כשיש בלאגן. אין מצב שילד לא יפנה את כליו משולחן האוכל - אני מסוגלת להחזיר אותם מחבר או להוציא מהמיטה לצורך כך , רק לשם ההרגל ) ההרגלים מועילים מאד!!!
'אחותו', כל הכבוד!אור77
הרגלים של בן אדם זה משהו שנטבע בו ונשאר איתו לכל החיים! זה מאוד חשוב!!!
מי אמר שמשתלטים??+mp8
אני מנסהddba
לקבוע שעה מסויימת לסידור הבית וככה אני מוציאה את עצמי מהמרתון של "לרדוף" אחרי הבית במשך כל היום
כל יום ב 8 בערב בערך אני משתדלת - שטיפת לים וניקוי המטבח, סידור הסלון ושטיפת הריצפה ובדר"כ קיפול הכביסה.
מעבר לזה אני לא "נוגעת" בבית, כי כל מה שאני יעשה ותהפך תוך שעה אז חבל על המאמצים וגם מתחילים את היום למחרת שכבר הכל מסודר.
את חדר הילדים אני משתדלת לבקש מהם לפני שהם הולכים לישון או לפני שהם אוכלים ארוחת ערב וככל שהם רעבים כך הם יותר זריזים...
טיפ-אור77
ברגע שמסיימים להשתמש בחפץ מסויים להחזירו למקומו מיד. זה חוסך הרבה זמן, מה גם שלפעמים דורש להשקיע קצת. ב''הצלחה! וגם אני איתך בקטע שזה בור ללא תחתית! במיוחד אם לא יוצאים החוצה לעבוד.
אכן בור,טיפ פיצפון לכביסהאנונימי (פותח)
שאימצתי לאחרונה,פעם ראיתי ששכנה עושה את זה וחשבתי שזה מופרך,אבל עכשיו זה עוזר מאוד,אולי כי פשוט הפכנו משפוחה בל"עה .קניתי סלי כביסה גבוהים לכביסה המלוכלכת,לבן לכביסה לבנה ,כהה לכביסה כהה ובהיר לעדינה,כך הסתדרו הערמות המצחינות, ממוינות מראש,זה חוסך את הזמן למיין כביסה לתוך המכונה,כשסל מתמלא יודעים שהגיע זמנו ,רק צריך להרגיל את החברה להניח את הבגדים בסל הנכון.
בקשר לכביסה הנקיה,כלומר להרי האברסט,קניתי סלסלות מותן ,וסידרתי אותם על המכונות (אם זה לא מספיק אפשר לארגן מדף שולחני גדול. ככה פתרתי גם את העניין שהיתה מתערבבת לי הכביסה המלוכלכת עם הנקיה (בסלים על הריצפה) וגם כשההר מחולק לסלסלאות מסודרות הוא פחות מפחיד,וכל סלסלה שמקפלים מרגישים שעשינו משהו גדול ולא רק גירדנו ת'הר.
זה עניין אישי אבל אולי זה מתאים פה למישהי.
באמת מה שעזר לי....אאאממממ...תאמת, רק תפילה.
בהצלחה, חחחח מצחיק כמה זה מנחם לדעת שאת לא הבלגניסתית היחידה.
עדיין מתפללת להיות בעלבוסטע,תודה על השיתוף,
וזה גם מלמד את הילדודס למיין כהה ובהיר אחותו
ארגון חדר ילדיםאנונימי (פותח)
עוד טיפ-טיפון מהבודדים של אמא בלגניסטית 
.
שנים שנלחמנו בבלאגן בחדר הילדים,,עד שמצאתי את עצמי כל פעם מטאטאה בחדוה כל מיני לגואים וחלקיקים דומים לפח,ומידי פעם הצתרפו אליהם חצאי משחקים שנשמרו בשביל "הנוסטלגיה". וראיתי כי טוב, כי דווקא אף אחד לא התגעגע אליהם ,ואז אמא מחשפלה 
החליטה בחשאי שזהו,פה ישארו רק משחקים ש:1-קל לאסוף אותם (לא חלקיקים קטנטנים שאם דרכת עליהם תחטפי זצ' ) 2.שיחקו בהם בחודש האחרון ולא שומרים אותם סתם מסנטימנטים לא ברורים (שלי ,כמובן) 3.שיש להם בחדר מקום מאורגן,שקל לסדר וקשה להפוך.
ובא שלום על ישראל-בערך..
גם לי נראה שאזרוק את כל המששחקים לפני פסחddba
טיפ נוסף שעוזר לי מאודפרח לב הזהב
א. אני מתמקדת ב-3 דברים בסיסיים בעניי: מטבח נקי, שרותים נקיים, בגדים בארונות.
כשאדע שבמשימות האלה אני עומדת ללא קושי, אוסיף עוד אחת... (היעד הבא- חדר הילדים)
ב. אחת לפרק זמן מסויים (תלוי ברמת הבלאגן ומה יש לי לעשות בנוסף) אני שמה טיימר לרבע שעה ומתמקדת במטלה אחת בלבד! לא תאמינו כמה אפשר להספיק ברבע שעה...
בעצם יצא לי 2 טיפים...
וואי זה ממש נכוןddba
באמת צריך להתרכז ב3 הדברים שרשמת.
אצלי הבלאגן הגדול ביותר בבית זה הבגדים, אני פשוט לא יוצאת מזה
מותר כבר לשאול על מתנה לפסח???יוקטנה
סליחה על ההידחפות עם פסח...
קיבלנו מידע על ערכת הפעלה לליל הסדר שנקראת "משחקים בסדר".
חשבתי לתת אותה במתנה להורים של בעלי - אנחנן תמיד עורכים שם את הסדר.
מי ששמע, חווה, מכיר, ראה - כמה שאלות:
1. אנחנו חילונים (הורי בעלי דתיים), וילדינו צעירים יחסית (הגדול בן 8.5) - האם הערכה לא "כבדה" מדי בשבילנו?
2. האם נשמע לכם סביר כמתנה לחג להורים (של בעלי)?
כנראה שלא! אף אחת לא עונה לך!אחותו
פסח? 
מה פסח? 
על מה היא מדברת?
לא שמענו , לא ראינו, לא ידענו
ואני גם לא מכירה את הערכה.
קיבלתי פרסומת של זה במיילAvrechitאחרונה
יש שם מספר טלפון: 08-6847897
לדעתי תתקשרי ותבקשי פירוט על הערכה ודוגמאות למה שיש בה.
בתור מתנה להורים לחג - זה נשמע לי כמו הילד שקונה לאמא רכבת חשמלית ליום האם
תקנו את זה כמתנה לילדים!
אם יש עוד נכדים בגילאים רלוונטיים שמגיעים, אז זה יותר מתאים כמתנה לסבא וסבתא.
ביתי האהובה, המתוקה, המקסימה ,החכמה וכו וכופרח לב הזהב
פיתחה לה איזושהיא תחושה תת מודעת שאם היא לא במרכז העניינים, אף אחד לא סופר אותה.
אנחנו מנסים להתמקד בטוב שבה ולהחמיא לה בכל הזדמנות אבל היא דואגת שלא יהיו הרבה הזדמנויות, ובעצם מנסה להוציא מאיתנו רק גערות וצעקות, וחץ מלומר "בבקשה תנו לי כאפה" היא עושה הכל כדי לקבל אותה..
החלק הכי קשה הוא שפעם לא עמדתי בזה, והבאתי לה חתיכת מכה שייסרה אותי שבועיים, אבל אחריה היא הפכה למותק של ילדה. (לפחות לאותו יום...)
לא רוצה להגיע למצבים כאלה. אבל זה שזה עובד גורם לי לחשוב שאולי זה לא כ"כ נורא?
איך אפשר לשדר לה שהיא נבונה ומקסימה גם אם כרגע אני מחמיאה לאחיה הקטן?
בת כמה היא?קרמבו
בת 6פרח לב הזהב
נשמע מוכר וכואבדנדשית
ובכורה?כרובי
אולי אפשרלנסות:ד.
א. זמנים שמוקדשים רק לה. סיפור, טיול קטן וכד'. כשהאח לא ברקע (אבא שומר או משהו כזה).
ב. לדבר איתה מדי פעם (לא להגזים, ובלי שמץ הקפדה) בסגנון של: אצלנו עושים ככה. למשל, בואי, תעזרי לאמא לפנות את השולחן אחרי האוכל. אצלנו מי שקצת גדול כבר עוזר להוריד מהשולחן. יתכן שהיא צריכה קצת את הצד הזה של המסגרת. גם הצל"ש אחרי זה, בנימה "רצינית", יכול לתרום לענין. יש בזה גם צד של נתינת מקום-של-חשיבות ביחס לאח הקטן שעדיין לא עושה כך.
ג. אפשר, בזהירות, בשלב אח"כ לשתף אותה לגבי האח הקטן "תראי מה הוא עושה.." בנימה של "שותפה" שלך. אם זה נעשה ב"ניגון" הנכון - דהיינו שמרכז הכובד זה לא הוא באותו רגע (כי אחרת, גם אני...) אלא אתן ביחד, זה לפעמים נותן לילדה מקום של היותר גדולה באותו רגע, עם אמא, ומונע קינאה. כמובן, בתנאי שיש לה מספיק מקום וזמן בפני עצמה להיות גם קטנה..
אני חושבת שילדים מקבלים את מה שמשדרים להםיוקטנה
אם אתם חוששים שאחיה הקטן "גוזל" ממנה, היא תקלוט את זה ותפנים את זה היטב, ותתנהג בהתאם.
אם אתם מנסים להפריד ביניהם, "להעלים" את התינוק מחייה, היא תקבל את נוכחותו כאיום.
אם אתם משלבים ביניהם בטבעיות ונחת, היא תקבל שהוא תורם לחייה, מוסיף לחייה, ושזו לה זכות והנאה להיות במחיצתו.
הפרש הגילאים ביניהם אמור להיות הכי טוב בעולם, אגב. בטבע, הפרש של ארבע שנים הוא בדרך כלל השכיח. העולם המערבי, התזונה הטובה כנראה משפיעה לטובה על הפוריות, ונשים הרות ויולדות יותר תכופות לדעתי כדאי לחשוף אותה לנוכחות טבעית בחייה כמה שיותר, ולא להיפך. הוא יכול להיות נוכח בכל פעילות של ההורים איתה: סיפור, טיול... הוא איתכם, בזרועות אמא, או במנשא על אמא, או בעגלה במרחק נגיעה. ואם פתאום הוא זקוק לתשומת לה: האכלה או החתלה - בכיף! להתייחס לכך בטבעיות, ולא כאל גזל, חלילה: "אוי אני רואה שהקטן צריך עכשיו את אמא. בואי ננסה לראות מה הוא צריך ולעזור לו!".
בדרך הזו, היא לא תראה בו תחרות או איום, ולא תתיחס להבעת חיבה שלכם אליו כאל גזל מרכושה שלה. כך אני חושבת ומרגישה
את התינוק הוא אוהבתפרח לב הזהב
ואפילו מאוד
גם את בן השלוש היא אוהבת כל עוד הוא לא מציק לה.
עם בן הארבע וחצי יש לה בעיה.
א. הוא והקטן מסתדרים מעולה ובד"כ לא משתפים אותה ואמרים לה- לא משתפים בנות....
ב. היצירות שלו מתחילות להיות יפות, פעם יצירות יפות היה נחלתה הבלעדית...
כשהקטן (בן השלוש) לא בשטח הם יכולים להיות אפילו חברים.
אבל כשהבנים משחקים היא מנסה למשוך אליה את הקטן ע"י השפלת הגדול, היא לא נותנת לו לענות על שאלות פ"ש בשולחן שבת, וחייבת להרוס לו את כל היצירות או סתם להרביץ לו כי בא לה!
אוי, מזדהה עם התסכול...יוקטנהאחרונה
הלב שלי נקרע בכל פעם שאני רואה אינטרקציה שלילית בין הילדים שלי 
ואני נכנסת לסרטים שהם יהיו ככה כל החיים, ושהדברים ה"מרושעים" שהם עושים אחד לשני טובעים חותם בל ימחה!
נראה לי שזה בגלל שאני ואחיות שלי תמיד-תמיד הסתדרנו יפה, וגם היום אנחנו מאוד קרובות.
אבל אם להיות כנה, שתי אחיות שלי מעולם לא הסתדרו בינן לבין עצמן (ועדיין, היום הן מאוד קרובות), ואם להיות עוד יותר כנה, גם ביני ובין שתיהן היו לפעמים ריבים איומים (כולל משיכות שיער והכל 
). ואם למישהי מאיתנו נשארה "שריטה" (פנימית - לא חיצונית), זה כנראה רק בגלל ההורים שלנו, ולא בגלל הריבים שלנו (אבל זה כבר בכלללל לא קשור לשרשור הזה!).
שלום, שאלה על ילדים במיטה של הוריםרוני ושמחי
הבן שלי, עוד חודשיים יהיה בן 3 בע"ה. כבר כמעט שנה שהוא ישן טוב בלילה, לא קם כמעט בכלל.
בחודש האחרון הוא התחיל לקום בלילה ולבקש לבוא למיטה שלנו.
לא מצאתי משהו מסוים שמפריע לו שבגללו הוא מתעורר ומגיע אלינו.
רוב הפעמים אני משאירה אותו איתי. כמה פעמים החזרתי אותו למיטה שלו- לפעמים נשאר שם עד הבוקר ולפעמים קם שוב ובא אלינו.
אני מרגישה שאם הוא רוצה לבוא אלינו אז זה טוב לתת לו. אני מרגישה שהוא צריך את הקירבה הזו, ואולי הוא חולם חלומות מפחידים ורוצה להרגע אצלינו, לרוב אני לא מסוגלת להחזיר אותו, רוצה להשאיר אותו קרוב...
אני יודעת שזה לא בריא שכל יום הוא יישן איתנו, לא לו ולא לנו. אבל אני תוהה האם בכל זאת זו תקופה וזה יעבור, ואולי הוא באמת צריך את זה כדי להיות יותר שלו.
אם יש מישהו שמבין בנושא, אשמח לתובנות בעניין.
תודה רבה!
למה לא בריא?אחותו
כל עוד זה לא מפריע למישהו מן המעורבים- תהנו.
אם זה מפריע, תמצאו לאט לאט את הדרך להרגל אחר...
מצטרפת בשמחה לתשובהיוקטנה
אם זה מעודד אותך-+mp8
אצלנו מגיעים כל לילה בן 3, בת 4 ובן 6.
זה לא מפריע לנו- זה פשוט מוציא אותנו מדעתנו (ומשנתנו) ואין לנו כח לפתוח במאבק לילי רצוף.
לא יודעת אם זה מעודד- אבל כל הילדים שלי היו ככה- ולשלוש הגדולות זה כבר עבר, אני מניחה שזה יעבור גם לשאר......
איזו סבלנות! כל הכבוד!אור77
^^^^^^^^^עוד כינוי
אנחנו הולכים לישון שניים וקמים 4-5-6 (תלוי בלילה.... )
זה לא קל, זה קשה.
אבל גם אצלנו הגדולים כבר לא באים.
(אולי פעם נתגעגע לזה שהם באים????)
אחד אוהב ללטף לי ת'אוזן כשאני ישנה.....
ואחת בקביעות מכסה את פני בשערותיה.....
ואחד כל רגע משנה תנוחה-פעם ראש על אבא רגליים על אמא ופעם הפוך....
ואחת פשוט נעמדת לידי ולא מדברת רק משמיעה קולות לא מרוצים, עד שמפנים לה מקום במיטה שלנו....
ואת העיקר שכחתי-פיפי במיטה שלך כבר עשו לך? ועלייך???
חסדי ה'!
צרות של עשירים!!
הסימן ^^^ היה לMPעוד כינוי
ולקח לי זמן למצוא שוב איך עושים אותו.... לחצתי כמעט על כל המקשים עד שיצא!
תודה על התשובות!!רוני ושמחי
כיף לשמוע את מה שרציתי לשמוע.... שזה בסדר, בעיקר רציתי אישור!
סיכמת במשפט כל כך נכון!יוקטנה
איזה כיף שהזכרת לי!
"צרות של עשירים"
תודה!
אני לא ממש "מבינה" אבל מה שהלב אומר...בננה*
שכשנכנסים למלחמות אז זה נהיה ISSUE, ואז גם הילד לא מקבל את מה שהוא צריך, וגם זה נהיה עוד מאבק מיותר...
כשנותנים להם לבוא ולקבל חיבוקי מתי שהם רוצים, אז בלי לדבר ובלי מבצעים ובלי מלחמות, זה עובר בסוף ומשאיר טעם טוב
לי לא נח שהם במיטה שלי אבל לא כי זה "לא בריא להם"אחותו
ממש לא,
לי פשוט לא נוח, לא יכולה לישון כשננעצים לי ידיים ורגליים קטנות במותניים ובפרצוף...
אז או שהם מתגלגלים הישר לצד של אבא. או שאנחנו מחכים 2 דקות שירדמו או אפילו רק ירגעו ואם זה מפריע לנו אנו לוקחים אותם למיטה שלהם.
לזה התכוונתי באומרי: " אם זה מפריע"...
יש אנשים שזה ממש לא מפריע להם. שיהנו!
דווקא תגובתי שונה משלכן!!מירב!!
אני חושבת שגם אם משהו מפריעה לילד,וזה יכול להיות חלומות לדוגמא שלך .
אז פשוט שהוא קם,ללכת איתו למיטה שלו,וגם אם את צריכה ואין לך כוח לעשות את זה ,ללכת איתו למיטה ולשאול אותו על מה הוא חלם,(אם הוא מדבר אז לשאול,ואם לא..ללכת איתו למיטה )להשכיב אותו..ולהרגיע אותו עד שירדם..
שבוע שבועיים לעשות את זה..ואחרי זה,זה מדהים אך הם לא קמים יותר..(זה יכול לקחת אפילו יותר או פחות..אצל כל אחד זה אחרת)
אני לא אומרת מנסיון שלי,אלה מנסיון של גיסתי..
הצעתי את זה לגיסתי,וממש מדהים אך שילדה בת 3 וחצי,הייתה רגילה לקום כל יום למיטה של ההורים..
וכיום,לא שומעים ממנה עד הבוקר..
*העיקר לא להישבר.
המון הצלחה
מירב
מירב- תלוי כמה פעמים בלילה, לכמה ילדים.....+mp8
mp7!!מירב!!
גיסתי הייתה קמה 3 פעמיים בלילה בשבילה,
ועכשיו זה לא קורה עם הילדה בת השנתיים וחודשיים -כי היא הרגילה אותה את אותו הדבר .
אבל בסדר כל אחת ומשפחתה.
ב"הצלחה לכולן
מירב
תגידי מירב, בני כמה הילדים שלך? סתם מסקרנותAvrechit
סליחה, עכשיו ראיתי שכתבת שאת עוד לא נשואה...Avrechit
אני רואה שיש לך הרבה ידע במה שקשור לילדים, גם תאורטי וגם מעשי.
גם אני אהבתי לעסוק בנושאים הללו, עוד כשהייתי צעירה מאוד. אני ממליצה לך להקשיב למה שאומרות הנשים כאן בפורום, בתור אימהות מנוסות למספר ילדים. זה נותן הרבה מאוד.
יש הרבה דברים, שחברות שלי עשו והסתכלתי עליהן בעין עקומה, "מה פתאום את נותנת לילד שלך להתנהג כך...", ורק כשהיה לי ילד שהגיע לאותו גיל, הבנתי.
מירב חכמהאנונימי (פותח)
רואים שמירב מבינה עניין ויש לה כנראה יותר ניסיון ממה שרובכם חושבים שיש לכם !
שינה עם ההורים הוא בודאי הרגל לא בריא לאף אחד מהצדדים ,מי שחושב שהוא מתחשב בילדיו לא אלא טועה !
מה שטוב לך כאמא טוב בעקיפין גם לילדייך ! בלילה ,את זקוקה למנוחה שלך שלא לדבר על הפרטיות שלך עם בעלך...ילדים לא אמורים להכתיב את הכללים בבית את היא זו שמכתיבה את הכללים בבית ואני לגמרי בשוק פה מהתגובות...
יש מספיק דרכים אחרות לגונן על ילדייך והדרך הנכונה ביותר להפסיק תופעה זו היא ההתמדה להחזיר את הילד למיטתו מניסיון זה עובד אפשר גם להוסיף לזה טבלת מדבקות לכל יום שהילד מתגבר ילדים בגיל הזה מתים על זה.. לילה טוב
יוטבת
כמספר האנשים כך מספר הגישות...חילזון 123
כמו שכתבת מה שטוב לי טוב גם לילדי ובלילה אני זקוקה למנוחה
ולכן אני לא מטיילת בלילה ולא מחזירה למיטות אלא ישנה נהדר גם אם יש מבקרים.
יפה אמרת, חילזון.Avrechit
יוטבת יקרה!!מירב!!
אין פה חכמה ולא,
כל אחת ודעתה לעיניין,
וגם אם הן חושבות אחרת,אני מקבלת גם את זה..
ב"הצלחה לכולן
מירב
מסכימה כאן עם החברי'ה-- למה לא??פפריקה--
הגדולים אצלנו נכנסו די חופשי, היו ימים שפשוט נעלנו את דלת חדר שינה והם באו, ניסו וחזרו למיטתם.
כשגדלו-- הגיעו לבקר בבוקר
והיום--- זו רק מנוחת פינוק במיטות שלנו אחה"צ
כמו שהגדולה שלי אומרת: "למיטה שלך יש ריח מיוחד שעושה כיף לישון "
הקטנה--- הלכה בעקבותיהם,
מה שבטוח--- זה עובר! תהנו מהרגעים המתוקים האלו.
ומשום מה נראה לי שהלחץ הוא עם הראשון והשני, אחר"כ כבר מבינים לבד שחבל להשקיע אנרגיות בזה, חיבוק פותר הרבה בעיות, והזמן עושה את שלו.
תלויב"ה!אם בישראל!
נראה שכמעט לא כתבו דעה הפוכה. לי אישית יש שינה מאוד קלה וברגע שאחד הילדים בא אני מתעוררת לגמרי ולא מצליחה לישון טוב גם בגלל רגש אחריות (אולי מוגזם?) אני בהחלט מעדיפה לקום בלילה לכסות\לחבק\להרגיע\לסדר מאשר שישנו איתי במיטה.לי עדיף להתעורר כמה פעמים ובשאר הזמן לישון מאשר לישון שינה מאוד קלה איתם.
איפה הדעה ההפוכה?Avrechit
אני חושבת שהדעה הרווחת כאן היא כדעתה של אחותו:
כל עוד זה לא מפריע למישהו מן המעורבים- תהנו.
אם זה מפריע, תמצאו לאט לאט את הדרך להרגל אחר...
בדיוק כמו שאת עושה.
אברכית!!מירב!!
אני ב"ה מבינה ואני מיעצת להרבה ששואלים אותי,(בדרך במעון שאני עובדת בו.)
עוזרת כמה שאני יכולה,ובמה שאני חושבת שאני מבינה ויודעת,וכמו שאת שמה לב,אני לא מגיבה לכל דבר,
אלא רק במה שאני בטוחה בו.
וכמובן שגם המלצתי לכמה וכמה את זה..כמו שהראתי לכן דוגמא על גיסתי..
שזה עזר לה.
-אם לא הייתי בטוחה בתשובה שלי,לא הייתי מגיבה.
תודה על ההמלצה,אני מסתכלת על תגובות פה,
ובחיים לא ייצא לי להסתכל בעין עקומה על מישהי,אני פשוט מבינה שכל אחת עובדת בדרך שלה..
בעז"ה,הצלחה לכולן.
האם יש תשובה אחת נכונה שמתאימה לכוווווולם?יוקטנה
ונניח שאכן קיימת תשובה אחת נכונה באופן מוחלט לכולם - האם את בטוחה-בטוחה-בטוחה לגמרי שאת היא זו שיודעת את התשובה ושכל האחרים טועים?
יוקטנה!!מירב!!
אני לא עושה פה תחרות מי צודק ומי לא.(אין פה צודק וטועה,יש פה כמה רעיונות)
אני אמרתי את דעתי שעזרה לכמה וכמה..
ולכן אני מציאה אותה פה,מי שרוצה לנסות,בכבוד..
הצלחה
מירב, גם אני בטוחה שזה טוב+mp8
זו תיאוריה נפלאה וממש פשוטה,.
רק שהיישום שלה לא ממש .......
לשבת חצי ישנה על מיטה של ילד באמצע הלילה למשך שעה, ואיך שאת קמה הוא פורץ בזעקות קרב, ואיך שאת נכנסת למיטה- קם זה שאחריו וכן הלאה-
אז התיאוריה באמת מצויינת.
אבל אין לי כוחות גוף ונפש ליישם אותה
(ובעלי אם הוא קם באמצע הלילה- הוא כבר יישאר ער עד הבוקר, והלך על השינה עד הלילה למחרת.....)
mp7!!מירב!!
ולכן אני אומרת ויאמר,שלא לכל אחת יש את הכוחות בשביל זה.
התגובות שלך בהחלט מעשירות את הפורום ומביאות לדיוןAvrechit
אני אחדד יותר את מה שאמרתי: נשמח לשמוע עוד מהידע שלך ומהנסיון שצברת, ויחד עם זה אני עדיין ממליצה לך בחום לא רק לשמוע, אלא גם לקחת ברצינות רבה את מה שנאמר כאן, כשזה נאמר מפי כמה וכמה אמהות רציניות ומנוסות. תנסי לשמוע מה עומד מאחורי הדברים, וקחי אותם כאופציה לעתיד.
תודה אברכית!!מירב!!
כך גם אנחנו נוהגים, מגיל מסויםיוקטנה
עד גיל מסוים נח לנו שהתינוק מגיע אלינו, ומגיע שלב מסוים שבעלי פשוט לא מסוגל לישון איתם, אז תפקידו הוא ללכת למי שזקוק לעזרה, במיטתו של אותו ילד.
אני חושבת שהכי חשוב זה שהילד ידע שהוא מקבל מענה ושהוא לא לבד, ופחות חשוב באיזו מיטה זה בדיוק
לא יודעת אם זה נכון בשבילך-veredd
אבל זה מה שאני עושה.
מאוד לא נוח לי לישון עם הקטן, במיוחד עם הבטן הענקית שמתהלכת לה לפני. הוא, מצידו, הכי אוהב לבוא אליי לפנות בוקר, לפתוח במונולוגים ארוכים אודות הכלבלבים במיטה שלו, מה הוא יאכל מחר ושהוא ממש לא צמא.
חמוד חמוד, אבל אני רוצה לישווווווווון. אז החלטתי ככה ואמרתי לו- מתוקי, אתה יכול לבוא למיטה של אמא רק כשיש אור בחוץ. הוא מאוד התנגד, וצעק ובכה קצת, אבל אמרתי לו בהמון אהבה שזה מפריע לאמא ולא נוח לה, וכשיהיה אור הוא יוכל לבוא. כשזרחה השמש, הראיתי לו שיש אור בחוץ, והסכמתי לו לבוא למיטה. מאז, כל לילה שהוא מתעורר הוא בא ושואל אותי אם יש אור בחוץ. אם אני אומרת שאין- הוא חוזר למיטה שלו. לפעמים מייבב קצת אז אני באה לידו ומזכירה לו שעוד מעט הוא יוכל לבוא והוא מבסוט. אם אני אומרת שיש- הוא בא ומתכרבלים ביחד...
הרבה יותר נוח לישון רק חצי שעה עם אפרוח קטן במיטה מאשר לילה שלם. ופייר, זה גם כיף. בד"כ אנחנו לא חוזרים לישון ופשוט מצחקקים ביחד ומציקים לאבא...
זוג זה שנייםאנונימי (פותח)
אם זה טוב לשני בני הזוג שהילד(ים) באים בלילה אז זה נפלא וכף ,אבל אם אבא לא מרשה? ואמא כן ? הכי חשוב וממש הכרחי זה לדאוג שהילדים לא יפריעו לפרטיות של ההורים. וזה התפקיד של הצד שמרשה לילדים לבוא (לרוב זה אמא)ומשהוא לסיום .פעם נסענו והישארנו את הקטנה אצל סבא וסבתא ללילה, והם כ''כ נהנו לתת לה לישון איתם במיטה.בקיצור בסוף עוד נתגעגע.
וורד בינגו!קיווי
אצלי בדיוק אותו דבר זה ההסכם שלנו שרק כשיש אור הוא בא
(עוד מעט קיץ והאור יתחיל מוקדם מאוד.....) חשבת על זה??
ויכוח קבוע עם הקטנצ'יק שלי-רוני ושמחי
(5 וחצי בבוקר) אמא,בוקר!
אני: לילה!
הוא: בוקר!
אני: לילה! עכשיו לילה!!! (ובאמת חשוך בחוץ!!)
אבל זה יכול לקרות גם ב 6 ומשהו, כשמתחיל לעלות האור, אבל התריס סגור ובבית חושך.....
אכן בינגו לורד..שחרחורת
גם אצלנו ההסדר הזה עובד מצוין- רק כשיש אור בחוץ הוא מוזמן אלינו למיטה!
גם חייבת להגיד שכשהמיטות מופרדות זה ממש צפוף עם עוד אחד במיטה.למרות שהכירבול כיפי..
מזל שהקטן עדיין בלול...
ורציתי להוסיף עוד משהו-
אני חושבת שהיו בשירשור הזה תגובות ממש לא ראויות ולא מכבדות. בואו ננסה להקפיד על דרך ארץ כלשהיא אחת לשניה.. גם אם זה אנונימי..
איזה כיף שאני לא היחידה veredd
למרות שהייתי בטוחה שהמצאתי את הגלגל בשיטה הזאת, ואז הבנתי שאני מ-מ-ש לא היחידה.
קיווי- הוא בד"כ גם ככה בא בשתי שעות קבועות (בלילות שהוא בא. הוא לא בא כל לילה) ב-2 וב-6. אז ב-2 גם בקיץ לא יהיה אור, וב-6 גם ככה יש כבר אור גם בחורף... אז אני מקווה שזה ילך חלק. גם בקיץ הולכים לישון מאוחר יותר אז מין הסתם הוא יקום מאוחר קצת יותר.
הקטנטנה שלנו אימצה שיטהפפריקה--
היא היתה מגיעה לחדר עם שמיכה.
הדלת פתוחה? נכנסת (לאבא כמובן)
הדלת סגורה? פורשת שמיכה ונשכבת לישון.
הראשון ששם לב היה יוצא לכסות אותה
איזה מותק!פרח לב הזהב
איזה חמודה שירה שיריםאחרונה
שלום =)אהבה של אימא
פעם ראשונה שאני כותבת כאן, אחרי שבזמן האחרון הצצתי פה לא מעט...
נעים מאוד!
אני אימא כבר חודש וחצי, לילדון מתוקון שהתחיל לחייך ממש בימים האחרונים ואנחנו כל כך מתלהבים
עכשיו יש לי שאלה אליכן -
שמעתי הרבה הרבה הרבה על "הלוחשת לתינוקות", והבנתי שזה ספר דיי מומלץ בגדול... בכל זאת הייתי רוצה לשמוע מבנות שקראו ספרים נוספים, עם גישות דומות או שונות, שהייתן ממליצות...
אני רוצה לקנות ספר ומניחה שיש כל כך הרבה...
אז יש הצעות? 
שתי המלצותיוקטנה
1. ספרו של דר` וויליאם סירס `הורים גם בלילה`
2. "תינוקות באופן טבעי" הוצאת באופן טבעי. לרכישה ישירות מההוצאה: טלפון 04-6800933.
האמת היא שאין על הספר "הלוחשת לתינוקות"ddba
אי קוראת אותו אחרי כל לידה מחדש. ויש לו גם ספר המשך לפעוטות.
תודה לשתיכן!אהבה של אימא
חבל שאין עוד הצעות...
לא נורא
לא עניתי- כי לא קראתי(:קרמבואחרונה
אמבטיה/טיולוןאיזה יום שמח
באיזה גיל העברתם מהאמבטיה לטיולון?
להתחשב במזג אויר? (יותר נעים באמבטיה )
אני חושבת..!!מירב!!
את האמת זה תלוי,
בדרך כלל זה אמור להיות עד גיל שישה,שבעה חודשים..
אבל אם התינוק קטן עדיין אפשר להמשיך להשאר באמבטיה,ואם הוא גדול,לא נראה לי שיהיה לו נעים להשאר שם (לזוז).
הצלחה,מירב
אצלינו-קרמבו
את הבכורה העברתי בגיל חמישה ח'- היא כבר רצתה לראות את העולם....
אצל הקטן- העברתי כשהתחיל להתרומם על הברכיים, וחששתי שייפול. (לקראת שמונה ח', אני חושבת)
לגבי מזג האויר- אכן נראה לי שבעגלת אמבטיה התינוק מוגן יותר מהרוח, אבל האביב כבר בפתחינו, בע"ה...
אצלי-להיות לאםאחרונה
הגדול- 3 וחצי חודשים -היה קייץ והוא התחיל להתהפך לי בפנים.
הקטן- 4 וחצי - היה חורף- עד כמה שהצלחנו לשרוד בפנים, התהפך, עבר לטיולון.
זה מאוד תלוי בגודל שלהם, בקצב התפתחות ובגודל האמבטיה!
שלי גדולים, וקנינו עגלה של פג עם אמטיה יחסית גדולה (לא הענקיות הגדולות שהם רק אמבטיה אלא המשולבת) וזה נהיה להם קטן מאוד מהר.
אם יש לך אמבטיה קטנה אז את תצטרכי לעבור מהר יותר לטיולון ואם יש לך גדולה אז יותר לאט.
ככה בשאר הפרמטרים, תינוק גדול- עובר מהר, תינוק קטן- יכול להיות יותר זמן.
קצב התפתחות- תינוק זריז- יעבור מהר יותר, תינוק קצת יותר איטי- יעבור יותר לאט...
וגם תלוי חורף/קיץ כמובן. כמה את רוצה להמשיך עם ההגנה מהרוח...
בהצלחה
2 שאלותאיזה יום שמח
נראה לי שפה יענו מהר יותר
מכשיר בייביסיטר, כמה עולה? מה טוב? יש בגמ"חים?
השריתי את הפיטמה של הבקבוק במעט אקנומיקה ומים לפני כמה ימים והריח לא יוצא למרות ההשריות החוזרות עם מים וסבון,
יש למישהי רעיון??
תודה ויומטוב לכולם
לגבי הפיטמהאלעד
תשרי בחומץ. וספרי לנו איך היה..
ניסיתי....איזה יום שמח
הרוב עבר, נשאר טיפונת ריח
אני הייתי קונה פטמה חדשה לבקבוק.קרמבו
יש לי עוד אחתאיזה יום שמחאחרונה
אבל נראה לי שגם ככה הוא צריך גדול יותר,
באיזה גיל באמת עוברים לפיטמה גדולה יותר בבקבוק?
יש לו כבר מגיל 0..
שאלה בנוגע לצבעים - גיל שנתייםשירק
הבת שלי לפני כמה חודשים התעקשה שאפתח לה משחק קופסא שנקרא "פרופסור".
זה משחק שמכיל לוחות ולכל לוח כרטיסים שצריך להתאים, התאמת צבעים, צורות, מה יוצא דופן וכו' בכל מיני רמות.
הייתי בטוחה שהיא עדיין קטנה בשביל להתאים כרטיסים, היא היתה אז בת שנה ושמונה חודשים בערך, אבל אמרתי ננסה.
בפעם הראשונה היא באמת קשקשה את הכרטיסים אבל ניסיתי להסביר לה מה עושים, למרות שהיה נראה לי שאני מדברת לאוויר. הקטע הוא שאני אף פעם לא יודעת מה מכל מה שאני מדברת אליה נקלט, כי היא לא מדברת עדיין.
בקיצור -- בפעם השניה שהוצאנו את המשחק, היא הפתיעה אותי, וחשבה, והסתכלה שוב על הלוח, ושוב על הכרטיס שלה, עד שהיא החליטה איפה לשים, והיא ידעה ממש בסדר! מה שיפה שאם היא לא ידעה או סתם התעצלה היא הפעילה שיטת ניסוי וטעייה: הניחה בסתמיות וחיכתה שאני "לא נכון" והעבירה למשבצת הבאה ואז שוב "לא נכון" - עד שהגיעה למשבצת הנכונה. גם כן סוג של אסטרטגייה שהצחיק אותי לראות בגיל כל כך קטן.
מה אני באה לשאול,
בכרטיסים היא יודעת למיין צבעים, ואפילו צבעים + צורות (משולש צהוב, ריבוע אדום, עיגול צהוב..) בלי לשיים, רק למיין.
אבל בחיים עצמם היא לא מראה שהיא יודעת בכלל הבדלים בין צבעים,
יום אחד למשל היא התחילה להשחיל לי על האצבעות גומיות שיער צבעוניות, אז אמרתי להפריד, ולהלביש על כל אצבע גומיות מצבע אחד, ולמרות שהדגמתי לה היא ממש לא ידעה.
עכשיו, (יוקטנה, אולי זה קצת יעצבן) הגננת שלה אמרה לי שהיא כבר די גדולה, והם ממיינים בגן לגו לפי צבעים, והבת שלי לא יודעת. ספרתי לה איך שהיא יודעת יפה את הכרטיסים והיא בקשה שאני אשלח אותם בתיק מחר בבוקר.
ולמה אוף?
כי לפני שהקטנטונת הלכה לישון הוצאתי את המשחק לא ממש בשביל לשחק איתה בכיף נטו, אלא יותר כדי <לבחון> אותה, או לעשות מין חזרה לפני שהיא תעמוד למבחן בגן (לא חושבת שהיא כבר הרגישה שזה לא בשביל הכיף, אבל אם התחושות שלי ימשכו סביר שמתישהו היא תרגיש).
לא הבנתי למה הגננת רוצה שתביאי את הכרטיסים?אני ירושלמית
היא באמת רוצה לבחון אותה?
כי אם כן, זה נשמע לי הזוי לגמרי!!!
לא בדיוקשירק
היא רוצה לראות מה היא יודעת, ולנסות ללמד אותה מה שהיא לא,
רק אני הרגשתי שזה סוג של מבחן (בשבילי, טוב?).
גיל שנתיים הוא גיל מאד מוקדם לזהות ולשיים צבעיםאני ירושלמית
זה באופן כללי. אני זוכרת את אחיינית שלי(שהיא אגב ממש גאונית), בגיל שנתיים משחקת בגומיות לשער, וכמו ביתך ממש לא מבינה מה אמא שלה רוצה ממנה כשהיא מפרידה בין הצבעים.
אני זוכרת מילדי שלי, שהליך קליטת וזיהוי המושג שלכל צבע יש שם אחר ויש עצמים שונים ששייכם לאותה קבוצת צבע, הוא הליך איטי וממושך. תקופה ארוכה הייתי נותנת להם חפץ נניח כוס קש, בצבע אדום, ואומרת, אתה רוצה לשתות בכוס בצבע אדום? כנ"ל גם לגבי מכונית כבאית אדומה וכו'... והייתי מדגישה לא רק שהכוס אדומה, אלא שהיא בצבע אדום... המון המון זמן עד שפתאום ראיתי, שהופ זה נקלט והילד מזהה את הצבע האדום. מכאן והלאה זה היה יותר פשוט להדגיש שיש עצמים בצבע כחול וכו'... אבל כל פעם הרבה זמן צבע אחד חדש עד שהוא נקלט.
אבל את יודעת מה? זה באמת היה בעיקר עם הבכור שלי..:9 כנראה מה שקוראים 'מכת בכורות' איכשהו עם אלו שאחריו עבר לי הדחף ללמד אותם כל הזמן, וב"ה הם לא פחות אינטלגנטים...
ועכשיו אני אקח את התפקיד של יוקטנה... ואגיד לך:
לכל ילד יש את קצב ההתפתחות שלו, שהכי מתאים לו, והעיקר זה להאמין בילד שלך ובחושים שלו, שיעבדו בשבילו הכי טוב שאפשר! בקצב שלו ובזמן שלו! וגם את כאמא תקשיבי ללב שלך כשאת מסתכלת על הילדה את רואה ילדה נבונה (היא נשמעת מאד נבונה!!!) פעילה ומפותחת יפה ב"ה, ופחות ללחצים של איך היא בהשוואה לילדים אחרים, או ביחס למה שהגננת רוצה.... טוב אני יודעת שלא עשיתי את התפקיד של יוקטנה הכי טוב...אז נחכה לה מחר שתגיע...
ובינתים תשני טוב!! הילדה שלך הכי נהדרת!!
תודה...שירק
אני דווקא לא חושבת שצריך ללמד צבע צבע בנפרד - אם זה מה שהתכוונת.
כי אני לא יודעת אם צבע אדום מדבר אליה יותר מצבע צהוב למשל,
אז אני מעדיפה בכל הזדמנות אפשרית לומר לה את כל הצבעים, בחיים עצמם, כן? לא בצורה טרחנית.
חוץ מזה כשאת מתמקדת רק בצבע אחד, חסרה ההשוואה לצבעים אחרים, ובלי זה קשה יותר למצוא מכנה משותף, לא?
ממש לא חייבת לדעת למיין בטח לא לשיים צבעים בגיל זהאחותו
שירק יקרה!!מירב!!
בשביל להוריד לך אבן מהלב,אומר לך,שגם אחיינית שלי,שהיא בת שנתיים ו4.
לא יודעת צבעים,שום צבע..
(יכול להיות שזה בגלל שהיא לא בגן,ולא יושבים איתה בבית על זה,אז אני לא מצפה ממנה לצבעים בנתיים,
בעז"ה זה גם יגיע)
אבל זה בסדר את לא צריכה להיות בלחץ כרגע.
המון הצלחה
המשך יומטוב,מירב
עד כמה שזכור לי, רק אחרי גיל ארבע "חייבים" לדעתיוקטנה
צבעים בשמם. לגבי התאמה - ראית שהיא יודעת יפה ואפילו מעבר לכך (יחד עם הצורות! מדהים!). אם הגננת מודאגת, אז שתיקח ווליום ותרגע, לדעתי...
שירק יקרה, זה בסדר!שירשור
הגננת עומדת תחת פיקוח והדרישות של משרד החינוך הן מעבר לנורמה,
אז כנראה שהגננת רוצה לעשות V ליד העניין עם הצבעים..
מקסימום, שהגננת תשתה כוס מים ותירגע.
תני לילדה שלך שתתפתח בקצב שלה ובקצב נורמטיבי!
תהני בינתיים מהאסטרטגיות שהיא רוכשת
נשמעת מתוקה
שירק יקרה, בדיוק בזמן:+mp8
כתבתי פה לפני מספר חודשים על הבת שלי, בת שלוש וחצי, שלא מזהה צבעים ואני חושדת בעיוורון צבעים, כי אפילו את צבעי היסוד היא לא ידעה לומר.(למרות שהתאימה מעולה צבעים זה לזה!!)
הדבר בלט במיוחד- כי אחיה הקטן ממנה בשנה כבר ידע לומר את כל הצבעים, והיא - נאדא.
התייעצתי עם הגננת והיא שאלה את הפסיכולוגית של הגן, שאמרה שאם לא מזהים ירוק ואדום זה באמת יכול לאותת על בעיה.
וביום בהיר אחד, לפני כחודש וחצי, הילדה (כמעט בת 4) התחילה בבת אחת לומר לי את שמות כל הצבעים מבלי להתבלבל בכלל!!!
אז קחי את הזמן שלך ושלה, סנני את דברי הגננת, ואם יש לך ספקות- בשביל זה אנחנו כאן......
גם אצלי שני ילדים"איחרו" - אחרי גיל 4 יוקטנהאחרונה
והקטע ששני הגדולים שלי "הקדימו", אז גם אנ יחשבתי שיש לי עוורי צבעים מה גם שיש לי במשפחה עיוורון צבעים.
אבל בסוף, כאמור, הם מצאו בזה עניין והגיעו לזה
תחפושת של אהרון הכהן.אשמח לעצותב"ה!אם בישראל!
בת 10 חודשים מסרבת לשתות מים או תה (ללא קופאין),אור77
יש לכם/ן הצעות? רק מים עם סוכר (חום) היא שותה... תכף יגידו לי שגם סוכר חום הוא לא בריא.
אולי לנסות להוריד לה את המינון של הסוכר בהדרגהddba
או לנסות מים חמימים.קרמבו
אני משתדלת לא לשים לה הרבה סוכר,אור77
בערך 1/2 כפית על כוס בערך. ואני מביאה לה מיים חמימים... לפעמים זה הולך ולרוב לא.
תני לה מיץ...גורנישט
נתתי לה מיץ תפוזים טיבעיאור77
שסחטתי. לא התלהבה. תודה! בינתיים ממשיכה לנסות רק מים, אני חושבת שאם היא צמאה תשתה גם מים. תודה רבה!
אני בגיל הזה נתתי לביתי לשתותשירשוראחרונה
את התה של היפ בטעם קמומיל.
היא ממש אהבה אותו.
יצירתיים לפה: איך אפשר להכין מקור של ציפור לתחפושתaima
לחבר לכובע או ממש ללבוש?אחותו
נגיד עם גומי. שיהיה מעל האף או הפהaima
תודה
סול, שני חלקים כשאחד מעט רחב מן השני, ,אחותואחרונה
למלא מעט מבפנים ( אפשר שכבת סול נוספת), כך שכשאת מחברת- הקצוות ישבו בדיוק זה על זה ( ולכן אחד מעט רחב יותר מן השני)
ולתפור עם חוט דייגים ( חוט ניילון) מסביב.
גומי להיקף כמובן.
בהצלחה.
ולמה לא בפורום תפירה? יש שם מומחיות יותר...
מתענינת בקורסים לנוער ומבקשת עיצהעטרת אור
אמנם עוד מוקדם אבל אני חושבת כבר על הקיץ,כדי שנספיק להתארגן.
איך מעסיקים בני נוער למשך חודשיים וחצי?.?
חשבתי להביא בחירה של קורסי למידה מענינים לישוב, כמו תפירה [לבנות] או צילום [לבנים\בנות]
יש לכם עוד רעיונות כדי להגדיל את הבחירה?
אשמח מאד לשמוע .
חייבת להתייעץעידית לקס
אני אמא ל 5 ילדים. הקטנות תאומות בנות חודשיים. אחת מהן נולדה "בכיינית". בהתחלה ריחמתי עליה כי היא היתה קטנה במשקל וכמעט לא אכלה אבל יש לי עוד ילדים לטפל בהם ולא יכולה להחזיק אותה על הידיים. בדקנו אצל הרופאה הכל בסדר. ממה זה יכול להיות???????? איך מתמודדים עם זה??????????
היה בימים האחרונים שירשור בנושא-קרמבו
בפורום הריון ולידה.
הרבה הצלחה וגידול קל! 
תנסי את הלוחשת לתינוקותעדידפאחרונה
חוץ מזה אולי רעב/צמא
איך מחפשים ילד בן 5 לאהרון הכהן???ב"ה!אם בישראל!
בין פנימה ל'הלל'צחקן
בע"ה.
חוץ מלקרוא את פנימה ב'מעייני הישועה'- אין לי מושג מה עומד בין השניים (לא החזקתי אף אחד מהגליונות הללו בין הידיים שלי)
מישהו יודע יותר? למה מעייני הישועה הקימו עיתון כשהיה את הלל?
ו-האם יש לשניהם מקום לשרוד בשוק הרווי ממילא?
אין לי מושג לגבי הללvereddאחרונה
אבל יש לי מנוי על פנימה והוא פשוט עיתון יפהפה.
בקלות!אחותו
לקחתי סדין לבן, קפלתי ל2 ותפרתי לכל האורך את שני הצדדים פרט לאזור השרוולים כמובן, השארתי שם רווח די גדול. זה "מתלבש" על הילד רחב כזה, והסדין נופל לפחות עד המרפקים.
בגב מאחורה עשיתי פתח אנכי.
קנינו כנפיים של מלאך אותם הבת לבשה מתחת לבגד הלבן, והשחלנו את הכנפיים החוצה דרך הפתח מאחור.
על הראש קשרנו בד כסוף מבריק כמו סרט ( לא כמטפחת) אבל זו היתה חתיכת בד שקפלנו כמה פעמים למלבן ארון כסרט, כדי שיהיה לו קצת נפח.
אגב, בן- את הסדין יש לתפור עד למטה ממש ולא להשאיר פתח בסוף . משום שאם את משאירה קצוות פתוחים את נכנסת לספק של 4 כנפות...( נראה לי שזה תלוי בגודל החלק הפתוח בקצה, עגול או לא עגול, לא יודעת בדיוק. אני מעדיפה לתפור עד ללמטה ודי)
כמובן ששכחתי- בקיפול עושים פתח לראש:אחותו
חתך לרוחב הקיפול ועוד חתך אנכי לא גדול ממרכז הפתח באנך כלפי מטה בקדמת הבגד. ( כמו סימן הניקוד "פתח" )