פורום הורות (עמוד 360)

צמר גפן עם שמן תינוקות ומשפשפת בעדינות את האיזור.

והכל היה נעלם....

מקווה שיעזור לך! 

כמעט לכל התינוקות זה קורה. אפשר לעבור עם מסרק צפוף, אבל לא על המרפס. 

בכל מקרה, אין מה לדאוג, עכשיו חורף אז אפשר לחבוש לו כובע כשיוצאים ואפילו כשנמצאים בבית, ואף אחד לא ראה ולא שמע. אנחנו לא נגלה!

נראה לי שהיה לכולם.

אני ממש לא אהבתי את זה.

ניסיתי לטפל בעדינות...

אבל בסוף אחרי מקלחת הורדתי כל פעם קצת עם מסרק סמיך בזהירות.

לא נראה לי שזה יורד לגמרי אם לא עושים כלום.

לא צריך לעשות כלום.

כשעושים זה עלול סתם להציק להם (ואם זה עם "חומרים", אז זה גם עלול להזיק להם). הקשקשים עצמם לא מציקים להם...
 

ולא להוסיף עוד דברים למכונה, רק את המגינים.

בהצלחה

בגלל שביקשת, אני מגיבה כדי לא לייבש:

לא התנסיתי בבעיה כזאת, כי אצלנו ההתנדנדות של השן נתפסה כמשהו חגיגי שמצביע על בגרות. וככה אני גם זוכרת את זה בתור ילדה.

ממה היא מפחדת? שיכאב לה כשהשן תיפול? אני חושבת שלא צריך לעשות מזה עניין. אם היא מביעה לחץ או חשש, אז פשוט להגיד לה בנחת משהו כמו: "כבר דיברנו על זה שזה לא כואב. תמיד משהו שלא מכירים הוא קצת מלחיץ. אחרי שזה יקרה, כבר תדעי איך זה בע"ה, ובפעמים הבאות כבר לא תחששי".

ותגידי את זה גם לעצמך אחרי שהשן תיפול, אני מאמינה שהחוויה כבר תהיה משמחת בלי שום עזרה חיצונית...

אני באופן אישי סולדת מהסיפורים השטותיים על "פיית השיניים" או "מלאך השיניים". אבל זה לא סותר, אפשר להבטיח מתנה מתחת לכרית גם בלי לספר על איזה יצור שמביא אותה...

היא מציקה בימים האחרונים לפני נשירתה אבל זו הזדמנות להגיד לילדה כמה שזה סוף סוף קרוב לנשירת השן...ואחכ זה מרגיש קצת מוזר בפה.

וכמו אברכית, להראות את זה בעין חיובית, בסה"כ תהליך שמראה כמה שהיא כבר גדלה!

אצלנו, כל ארוע שרוצים להפוך לחוויה מרגשת עוד יותר- מתקשרים לסבא וסבתא לבשר-  שן ראשונה, מבחן טוב, חוג חדש, פתק טוב מהמורה או גננת... ועוד ועוד. ממש חגיגה לילד ואלמנט חשוב מאד בקשר של הילדים עם הסבא והסבתא.

גם אני לא מסכימה- לא לשמור שיניים, לא להחביא אותן מתחת לכרית ולא כל מיני. זה מגעיל אותי. אבל בהחלט , לכבוד שן ראשונה אפשר לקנות מתנה קטנה.

הסברנו שיתכן שקצת יכאב, יתכן וירד דם, ויתכן גם שזה יקרה בלי להרגיש....

מידי פעם התעניינו מה קורה כדי שהילד ירגיש שזה אירוע חשוב ומצד שני לא עשינו מזה עניין.

בהצלחה.

(אצלינו אין גמדים שמביאים מתנות.... )

אנחנו היינו מגיבים, סימן שגדלת.. והילד היה מתגאה תמיד בשן המתנדנדת.

אולי כדאי להגיב באותה שמחה והתרגשות כדי שתבין שאין מה לפחד.

כמובן עד שבא בעלי ומתעקש למשוך אותה בנייר טואלט.. חחחח

ברור ששמחנו והתרגשנו יחד איתה, וגם היא גאה בכך שגדלה.

היא טיפוס שנבהל כשרואה דם, ואתמול טיפה דימם לה המקום-

ובגלל זה היא בלחץ...

היו שם כמה שרשורים על זה, תנסי לעשות חיפוש, ואחרי שתקראי תשאלי שם שוב. בהצלחה!

לי מופיע הזבוב והצפדע

לסוכנות נסיעות !וגם-ופחות גרוע הספר- אבל גם לא משהו...

לא ממש הבנתי את  החשבון של הבקבוקים (היא אוכלת שלושה או שישה עשר?). ולא הבנתי למה את רוצה שהיא תאכל דווקא בשר.

קודם כל, נראה לי שעדיף להתחיל עם עוף ולא עם בשר.

אם את רוצה שהיא תאכל מגוון, אז יש עוד מגוון עצום של מאכלים בעולם. אפשר לתת לה ירקות מבושלים מכל הסוגים, קוואקר. לא צריך דווקא בשר...

3 בקבוקים:

1 בשבע בבוקר

1 בשתיים בצהריים

1 בשבע בערב.

ולגבי כל השאר אני מסכים לחלוטין עם כולכם.  יום אחד היא תתחיל לאכול סטייקים. (:

מה הלחץ עם הבשר? לא כזה חיוני (יש שיגידו שאפילו מזיק), במיוחד בגילאים כאלה פיצים.

מדאיג אותך חלבונים וברזל? תבשלי לה קטניות: מרק כתום, עדשים ירוקים, שעועית, קינואה (זה אמנם לא קטניה, אבל יש בה הרבה חלבון). וכן הלאה, וכן הלאה... אפשר להוסיף טחינה (וגם סילאן) לפירות...

את יכולה לתת לה יותר לאכול עם הידיים, ואולי זה ילהיב אותה. להחזיק שעושית ירוקה, או חתיכות פרי או ירק, או אפילו עצם של עוף

נשמע שהיא אוכלת נהדר, חוץ מזה.

אם חשוב לך חלבון מן החי- נסי כל פעם מוצר אחר אולי תגלי מה היא אוהבת (טונה, כנפיים- נהיות מאד רכות בבישול, הודו/ עוף טחון ... קציצות מבושלות בתוך המרק לפעמים ככ רכות וטעימות שילד יאכל) אם היא אוכלת ביצים, מוצרי חלב, קטניות היא בהחלט מקבלת מספיק חלבון.

ולהמשיך לחשוף למאכלים שונים, יום אחד זה יגיע.

בהצלחה

הם מתחילים לשחק בה ו"לצחצח" את החניכיים אבל כך מתרגלים לצחצח.

אחר כך זה רץ.

ומומלץ לקחת אותם בגיל 3 לרופא שיניים לילדים,  הגם שלא יעשה כלום- הוא ילמד אותם איך לצחצח נכון.

נראה לי שחבל על הכסף... יש מברשות קטנות וזולות בצרכניות.

נראה לי שאפשר לעמוד בזה, גם בלי הצורכניות...

כשקונים לכמה ילדים ,ב"ה, זה מצטרף...

בהתחלה כדאי לצחצח בלי משחה, רק על מנת שהתינוק יתרגל לציחצוח. בהמשך ניתן לשים מעט משחה כך שהבליעה לא כ"כ נוראה.

בהצלחה.

זה אומר אפילו עד גיל 3 .

הצחצוח חשוב בהרבה מן המשחה.

יש מספיק פלואור במים. המים בישראל מפלוארים ברובם.

רק אם יש סיפורי שיניים בעייתיות כדאי להתייעץ עם רופא שיניים לגבי מתן פלואור למניעה.

ועוד טיפ חשוב לשמירה על השיניים: לתת מעט מים לתינוקות היונקים או מקבלים תמ"ל לקראת שינה, אחרי ההנקה/ תמ"ל של הלילה. שהסוכרים ישטפו.

כי הבן שלי אמר שהוא לא רוצה שהשיננית תשים לו חומר לא טעים. אז שאלתי אותה בביקור הבא מה זה החומר הלא טעים ואם אפשר לוותר על זה, והיא אמרה שזה הפלואוריד ושזה ממש חשוב ולא מוותרים על זה.

אז מה את דעתך, אפשר לוותר או לא? (הוא לא מצחצח במשחה עם פלואוריד) 

אבל יש גיל שבו מוותרים לילדים .

בעיקר אם שיני החלב שמורות יחסית והן עדיין שיני חלב.

יש את הקלאסיקות: מעשה בחמישה בלונים, איה פלוטו...

חביב עלי ביותר, וגם לא כולם מכירים (אז זה מקורי): "לילה טוב ירח".

קניתי ספר ענק ומנויילן, בשם "מראות לפעוט", אבל הוא די מיושן. יש ספר הרבה יותר טוב - "הספר הראשון שלי".

יש גם ספרים קטנים בלימינציה, של מנוחה פוקס. אני אוהבת אותם.

1. באמת כדאי להיות איתם ולא לעסוק בעניינים שלנו. זה לא מחייב שלא לעשות כלום, אפשר לקפל כביסה או לשטוף כלים ולדבר תוך כדי עם הילד/ה וממש להיות איתם ולשתף אותם בעשייה.

2. להקדיש לכל אחד רבעע שעה שתהיה רק איתו לפני השינה לסיפור / משחק / שיחה על היום שהיה וכו'. אני משחקת גם ככה עם התינוק שלי שעדיין לא בן שנתיים.

בהצלחה.

איך להיות גם וגם?

המשפט שאני מאמצת לעצמי כתשובה, זה: חייה את הרגע! (משפט מהסרט המומלץ מאוד "ללכת שבי אחריו")

לנסות להיות בהווה, במתרחש (זה כבר משפט של ימימה אביטל. לא ימימה מזרחי).

את מאכילה אותם? תהיי שם איתם.

את מקלחת אותם? לא לחשוב על הצעד הבא שלך.

לא אומר לך שזה קל.

כשאני מצליחה, זה מרומם נפש.

אני לא מאמינה במושג "זמן איכות". זה תמיד נראה לי מלאכותי. אני חושבת שדי לילדים בידיעה שאת נמצאת וזמינה. זה תפקידה של אם.

אם אפשר, ארוחה משפחתית נראית לי זמן של משפחתיות שהוא איננו מלאכותי יש משפחות שיש להן טקסים ומנהגים מסויימים בזמן הארוחה (כל אחד מספר משהו טוב שקרה לו היום, או משהו שהוא למד, בדיחה שהוא שמע, וכן הלאה).

יש לי ברוך ה' 5 ילדים.

הם מסתדרים יופי בלעדי. משחקים מזמינים חברים וכד'

אני די לא אוהבת מחשב ומרשה רק ביום שישי לטחון אסי וטוביה.

אני משתדלת יום אחד בשבוע לאפות עם הילדים, שזה דבר שכולם אוהבים- לחמניות או עוגיות.

חוץ מזה לפעמים אני מתיישבת עם אחד הילדים על ש.ב (מה לעשות???) או משחק,

וזה הזמן שלי איתו.

גם אם מצלצל הטלפון או שאחד הילדים האחרים צריך אותי, אני מודיעה שזה הזמן עם הילד המסוים.

מרגישה שזה טוב גם לי וגם להם.

בדרך כלל אין לי בעיה עם תוכן.

הסיבות למתן חיסונים בארץ נקבעו על פי מספר קריטריונים:

ראשית: כל חיסון שהוכנס לשגרת החיסונים הוא כזה שיעילותו עולה על אי המתן, וסיכוניו פחותים משמעותית מהסיכון שטמון במחלה עצמה. דוגמא טובה לכך הוא חיסון הפוליו המוחלש ( נכתוב בהמשך)

הקריטריונים באופן כללי מאד:

מחלות מסכנות חיים,

מחלות שאינן מסכנות כל פרט ופרט החולה אך מכיון שהיו בנפיצות גבוהה מאד בארץ ( מגיפה) אז היו מספר נפגעים גבוה ממנה. ( מסיבוך משמעותי לחיים ועד מוות),

מחלות הגורמות למומים עובריים משמעותיים שחיסון של כל האוכלוסיה פשוט גרמה לאי חשיפה למחלה, כך שנשים הרות שלא חלו בעבר או התחסנו ולא פיתחו נוגדנים ( גם זה קורה באחוז נמוך) לא היו בבעיה של סיכון לחשיפה.

מחלות הגורמות לאי נעימות משמעותית. ( יותר נפוץ לאחרונה)

פירוט: טטנוס- מחלה הנגרמת ע"י חידק השולח רעלן שגורם לגירוי של כל העצבים המוטוריים וגורם להתכווצות של כל שריר הגוף ( כולל שרירים נשימתיים כמובן) . גם אם נפטרים מן החיידק- אם הוא הספיק להפריש רעלן אז הרעלן ימשיך לפעול. אנשים שחלו נאלצו בעבר להיות נתמכים בהנשמה לכשבועיים עד לסילוק טבעי של הרעלן.

הרבה אומרים היום: "פגשת מישהו חולה בטטנוס????" לא, לא פגשתי. משום שהרב הגדול מחוסן ומי שאינו מחוסן- ונפצע- אכן לא כולם אמורים לפתח את כל התסמין הנוירולוגי. אבל אם תבקרו באפריקה... תוכלו למצוא .

שעלת- אחד החיסונים הנמצאים בפולמוס נרחב. ראשית- בעשור האחרון משתמשים בשעלת ש"תורבתה" על מצעים לא תאיים ( " א-צלולריים") מה שהפחית משמעותית את תופעות הלוואי שלהן ואת הסיבוכים. שעלת היא מחלה הנגרמת ע"י חיידק המפריש רעלן שגורם למרכז האחראי על רפלקס השיעול לפעול בהתקפים ארוכים בלי כל קשר לגירוי הקיים או לא קיים בקנה. כתוצאה מכך, גם לאחר התגברות אנטיביוטית או טבעית על החיידק, יהיו התקפי שיעול ממושכים בהחלט ( דקה- שתיים). לא נשמע נורא למבוגר, גם לא לילד מעל גיל 5-6 ( רק מאד לא נעים, עד כדי הופעה של בריחת שתן, פיצוץ נימים בעיניים וכו'- כל זה הפיך) אבל אצל תינוק צעיר זה אומר : התקפים של לחץ מוגבר במח עקב השיעול, פיצוץ של כלי דם במח לפעמים, פיצוץ נימים בעיניים ( משמעותי לכל החיים אצל תינוק צעיר מאד) והכחלות ( במילים אחרות: חוסר חמצון!) למשך דקה-שתיים מספר פעמים לא מבוטל מיממה. חוסר חמצון אצל ילוד הוא סכנה התפתחותית מאד משמעותית כמובן.  ( ובנימה אישית: עבדתי תקופה בטיפול נמרץ ילדים- לדאבוני, לא נראה לי שהיה תינוק אחד שזכה לצאת אחרי שעלת מהיחידה שלנו כלעומת שבא... מבלי פגיעה משמעותית...) כמובן שככל שהגיל צעיר יותר- הסכנה עולה.

ולא, לגדול בבית לא תמיד עוזר, במיוחד אם יש אחים גדולים שהולכים לגנים ובתי הספר.

דיפטריה- מחלה שגורמת להתפתחות קרום חוסם על גבי הקנה, יש אנטיביוטיקה לטיפול... אם תופסים בזמן.

דלקת קרום המח- מזן המופילוס אינפלואנזה- נכון, יש עוד סוגים... למה לא לחסן למה שאפשר?

פוליו- מומת- פוליו היא מחלת מעיים, המשחררת רעלן נוירולוגי בלתי הפיך שגורם לתמת של חלקים בעצב ובעצם גורמת לשיתוק של אברים ארוכים ( בד"כ רגליים) ( לעיתים גם ידיים) שיתוק בלתי הפיך. בעבר, כשהיתה בארץ מגיפה של פוליו, וכשמצב נקיון המים היה ירוד יותר מבהיום- היו נותנים פרט לחיסון המומת גם חיסון חי מוחלש לפה. כדי להוריד את הסיכון אפילו לחשיפה במעיים ולא רק לרעלן. נכון, היתה בזה גם חשיבה ציבורית- הוירוס המוחלש מופרש ביציאות, אנשים נוספים עלולים להחשף לוירוס המוחלש- ולפתח נוגדנים נגד המוחלש, ואז זה יגן עליהם פן חלילה יחשפו לוירוס החי והאלים. ( אגב, זה ורק זה , נקרא "חיסון העדר". חיסון ציבורי לא נחשב לחיסון העדר כפי שרבים נוהגים להשתמש בטעות בביטוי הזה) עם השנים מצב התברואה השתפר, כמעט כל האוכלוסיה חוסנה גם לוירוס המומת, וכמות הפוליו בארץ כמעט ונעלמה- אז החיסון המוחלש בפה כבר לא היה חשוב כל כך והוצא משגרת החיסונים . חיסון זה עדיין קיים למקרים של אזורים שיש בהם פתאום התפרצות.

כל הנ"ל = חיסון "מחומשת" ( חודשיים, 4 חודשים, 6 חודשים, שנה)

סיפורים על סיכון מוגבר לאוטיזם טרם הוכחו מדעית. לפי התאוריה הזו היו צריכים להיות אחוז גבוה יותר של אוטיסטים אצל מחוסנים מאשר אצל לא מחוסנים- ואין. לפחות לא בהבדל מובהק מדעית. כמו כן, כל העניין של "מציאת נקודות בהם החלו שינויים בילד" מאד נפוצים סביב הגיל העיקרי שבו מחסנים, פשוט כי אז היילוד הופך לתינוק ומצפים ממנו לשלבי התפתחות מסויימים שאותם ילד עם אוטיזם או עם הפרעות טונוס שהיו מגיעות בכל מקרה לא בטוח שיפתח בצורה טובה ( קשר עין רציף, הרמת ראש, ...)

פרבנר: חיסון יחסית חדש בארץ. ניתן כנגד 13 זנים שונים של חיידק הפנוימוקוק, כשמו כן הוא- מומחה ביצירת דלקות ראות חיידקיות קשות. נוטה בהחלט לחדור את מע' הנשימה די בקלות ולגרום דלקות אזניים חיידקיות חוזרות ודלקות קרום המח. ( משפחות עם דלקות אזניים- מצטערת , לא נראה שזה מה שיציל את המצב, כי רב דלקות האוזניים הן ויראליות)

נמצא בארה"ב כבר מעל עשור. קיים בארץ לאוכלסיות בסיכון ( מומי לב מולדים, מומי מע' נשימה, תסמונות נוספות) - כחמש שנים בסל, ולאוכלוסיות אחרות- ניתן היה לקנות פרטי. היום נמצא בשגרת החיסונים לכולם ( גיל חודשיים, 4 חודשים, שנה)

אדמת: וירוס, לא אלים במיוחד כשהוא תוקף ילדים, עיקר הבעיה- גורם מומים משמעותיים לעוברים של אמהות שלא התחסנו בעבר ( ע"י מחלה או ע"י חיסון) . עלול לגרו למומים דוקא בשליש ראשון להריון- גם בשלב בו הרבה נשים טרם יודעות שהן הרות ( אם כי אז סבורים שזה יגרום בעיקר להפלה, ולא למום). מכיון שנשים לא מעטות הגיעו לגיל הפוריות כשלא חלו, ומכיון שקשה לאתר נשים כאלו לפני שהן הרות- הוחלט על מתן חיסון לכל האוכלוסיה: בגיל שנה ובכיתה א' כדי למנוע מחלה שאליה נשים עלולות להחשף, ובכתה ח' לבנות- לקראת גיל פוריות. יתרון שיטה זו- שקל יותר לאתר ילדים ובנות בגילאי בי"ס חובה. וכך אחוז גבוה יותר מהאוכלוסיה חוסן. נשים שהחליטו להתחסן רק בגיל הפוריות: יומלץ להן לדחות הריון ראשון עד מתן שתי מנות חיסון, אבל אם לא תפתחנה למרות זאת נוגדנים ( כ 1% מהמתחסנות) אזי מה שיגן עליהן הוא אי המצאות המחלה כמעט לחלוטיןם בארץ- בזכות חיסון של כל האוכלוסיה! כלומר, גם במקרה זה- מי שלא חוסן מוגן לא מעט בזכות אלו שכן חוסנו...

חזרת- גם היא לא מחלה נוראית כמחלת ילדות- אין לדחות מתן אחרי גיל 6 בבנים! כי אז הסיבוך העיקרי הוא עקרות . הסיבוך הנוסף, נכון לכל גיל- חרשות. זה אחד החיסונים שנכנס לשגרת החיסונים בעקבות הסיבוכים , אמנם לא מאד נפוצים, אך כשהם מתרחשים- הם סיבוכים משמעותיים.

חצבת- בד"כ מחלה סבירה, לצערנו- לפני החיסון- מוות של מעל 20 ילדים בשנה כתוצאה מהסתבכות של חצבת. ולא, לא מצאו לה תרופה (וירוס, אנטיביטיקה לא עובדת עליהם)

נכון, לאחרונה יש כנראה מוטציה של החזרת בארץ- אבל: ראשית, יש אפשרות להגן מפני החיידק המקורי שאינו מוטציה, מדוע לא? ובכלל, סביר להניח שאם אכן יסתבר שזו מוטציה יצרפו אותה לחיסון החזרת . ושנית - כנראה שהמחוסנים שבכל זאת נדבקו חלו בצורה קלה יותר, יש לציין שהמגיפה תמיד התחילה במקומות בהם היה ריכוז גבוה של לא מחוסנים ועברה ע"י אנשים שנוסעים ממקום למקום , דרך גני הילדים וכד'- לאוכלוסיות מחוסנות ( כפי שאמרנו כ1 אחוז לא יפתחו נוגדנים והיו אמורים להיות מוגנים ע"י חיסון כל סביבתם)

3 הנ"ל מרכיבים את חיסון הmmr של גיל שנה

לאחרונה הוסיפו לו את אבעבועות הרוח. אישית, אני לא "מתה" על החיסון הזה, אניחושבת שהוא גרם לירידה משמעותית באמון של הציבור במשרד הבריאות שאמון על מתן חיסונים למחלות מסוכנות בלבד. אבל- אין מה לומר- יש סיבוכים מאד לא נעימים גם למחלה זו. בבתי החולים ניתן לראות כל שנה עשרות מקרים של דלקת מח, ואף מקרה מוות אחד לפחות בכל שנה. החסרון- כמו אדמת, כולן תצטרכנה לבדוק בגיל הפוריות שהן אכן מחוסנות. היתרון- גם אלו שלא היו מחוסנות ( כאלו יש גם היום כשחושבים שבטח כווולם חלו בזה כילדים) תהיינה מוגנות מפני מומים עובריים עד מוות יילוד שעלולים להתפתח בחשיפה בסוף ההריון, כן, בזכות חסינות האוכלוסיה. יש גישה שממתינה לגיל 6 כדי לבדוק אם ילד יחלה או לא ואם לא- אז לחסן. צריך לזכור שילד כזה- כן מסכן נשים הרות שאינן מחוסנות ( ממחלה או מחיסון) וגם שהסיכוי לחולות היום הולך ויורד כי רמת החשיפה יורדת.

צהבות:

צהבת b: חיסון שנקבע בארץ לאור כמות גדולה מאד של נשאים של הוירוס הזה. אמנם הוא גורם מחלה לא נעימה אך לא קשה, אבל הבעיה העיקרית איתו היא שכ10% מהחולים בו יגיעו למצב שבו הם אינם מצליחים להפטר מן הוירוס הזה ויישארו נשאים שלו בכבד. דבר שמוביל לאחר שנות נשאות לשחמת הכבד או לסרטן הכבד. הבעיה העיקרית: מדביר ע"י דם וזרע- כלומר- משפחתו, הרופא שיניים, המטופלים במד"א וכן הלאה- בסיכון.

נכון, מי ששני הוריו בודאות מחוסנים או לא נשאים לוירוס ( בדיקת דם לשני בני הזוג)- אין לו מניין לחלות בזה בתור יילוד. העניין הוא ( כן, כן, שיקול ציבורי מובהק) ש: 1. אי אפשר לבדוק בכל בית חולים כ500 יולדות בחודש מי מההורים של כל ילוד נשא או לא נשא.  2. לצערנו הרב בהחלט ( לא להיות תמימים , קורה גם בציבור דתי) במציאות של היום , גם אם יוודע שהאבא בריא ולא נשא... לא תמיד ברור שהוא האבא... ובמציאות של "מסתובבים בקנים זרים" כמובן שסיכון להדבקה עולה בהחלט.  כן, בארץ כמות הנשאים היתה מעל ומעבר לדמיון... ( ניתן בגיל 0, חודש, חצי שנה) ( מתנדבי מד"א או עובדי בריאות- מקבלים שוב את הסדרה לפני תחילת עבודה או לימודים עקב סיכון גבוה לחשיפה)

צהבת a: למבוגרות בינינו שעוד זוכרות ( סליחה, גם למבוגרים) זו הצהבת שהיתה גורמת לכיתות שלמות להעדר משך שבועות מבית הספר. דלקת כבד חריפה. ללא סיכון לנשאות, מחלה בת 2-3 שבועות לפעמים, מתישה בהחלט, הדבקה מטורפת ובקלות רבה ( לא צריך יותר מברז משותף שידיים של חולה וידיים של בריא נגעו בו...)  מוות של 1:100 ... משחמת כבד בד"כ או מהסתבכויות נוספות. ( גיל שנה וחצי, גיל שנתיים-שנתיים וחצי)

רוטה וירוס: קיים בארה"ב כעשור, נכנס רק ממש לאחרונה לסל. ( ילידי 11/2010 והלאה, מקבלים בשגרת החיסונים). מחלת מעיים לא נעימה בהחלט. נכון שהרב עוברים אותה באי נעימות שגרתית לכל מחלת מעיים אבל זו המחלת מעיים בעלת אחוז האשפוזים הגבוה ביותר לאור התייבשויות ואף זיהומים משניים ( דלקת קרום המח אפילו...) היא אחת המדבקות ביותר והכי מבעס- גם אם ילד חלה בה פעם אחת, הוא אינו מתחסן כנגדה, צריך כ 3 חשיפות למחלה כדי שהגוף יתחסן כמו שצריך. נכון שהורים בהחלט יכולים להחליט שהם מוכנים לקחת על עצמם סיכון למחלה שכזו אבל, כן, יש לזכור שאנו חיים בקהילה ובציבור, וההחלטה התקבלה כחלק מאחריות ציבורית... ( גיל 6-8 שב' מנה ראשונה, אח"כ 2 מנות נוספות בהפרש של חודש. לאחרונה נקבע בשגרת חיסונים לגיל : חודשיים, 4 חודשים, חצי שנה)

ובעניין הציבור- זה כבר משהו הלכתי, וגם מוסרי:  מחלות שמסכנות מישהו אחר בציבור- האם מותר לפרט להחליט שלא לבצע למרות שזה יעלה את הסיכון לחשיפה של השני ? ( לא מדברת על טטנוס או צהבת ב' שאינם משפיעים על האחר). טרם קבלתי תשובה המתיישבת היטב על ליבי...

 1. לכל מדינה תכנית חיסונים משלה, ורוב המדינות המערביות והמפותחות נותנות הרבה פחות חיסונים ומנות מאשר מדינת ישראל. ככה סתם, שתדעו

2. שעלת: אכן מסוכנת יותר לתינוקות. הבעיה - הילד מסיים לקבל את החיסון נגד שעלת בגיל... שנתיים מה הועילו מחסנים בחיסונם???

3. חיסונים ואוטיזם: צפו בכתבה הקצרה (5 דקות, עם תרגום לעברית) שתסיר ספק מפני הספקות שבליבכם, אודות הקשר בין חיסונים ואוטיזם. בסומליה/אתיופיה לא נולדו ילדים אוטיסטים, אבל בקרב סומלים/אתיופים שנולדו בארה"ב/ בארץ (וחוסנו) - אחוזים גבוהים יחסית.

4. חיסונים ואוטיזם: מאמר (מתורגם לעברית) מאת החוקר הבריטי ד"ר אנדרו וייקפילד, אודות המחקר שמצא אפשרות לקשר בין אוטיזם וחיסונים. מאוד מאיר עיניים, למי שרוצה להעמיק בנושא, ולדעת יותר אודות השתלשלות האירועים בפרשה, ואודות גודל האינטרסים והתוקפנות של תעשיית התרופות.

ולגבי כל ה"אם אפשר לחסן אז למה לא?", ובכן, יש שחושבים שעבורת הנזק האפשרי עולה על התועלת ייתכן שעבור "האדם הממוצע" עדיף להתחסן, אבל עבור ילדי אני מרגישה שאפשרי בהחלט בשבילם להתמודד עם מחלה כזו או אחרת. מחלות הן חלק מהחיים חולים, מתגברים! לא נעים, לא נורא!

בהקשר הזה, של נזק מול תועלת, ממליצה שוב על המצגת אודות הרכב החיסונים (בשרשור הקודם אודות החיסונים). בהחלט מאיר עיניים!

תודה-רבה לאחותו על ההשקעה! בהחלט "גזור ושמור"! אני הולכת להציע למנהל הפורומים להעלות את התגובה כמאמר באתר, שכל הגולשים יהנו (ולא רק אנחנו, עכברושי הפורומים ).

הסרטון אודות הקשר בין חיסונים ואוטיזם:

המאמר של ד"ר אנדרו וייקפילד:

http://www.hisunim.com/articles/Andrew_Wakefield-article.pdf

ואם כבר, על הדרך, שוב הקישור למצגת אודות הרכב החיסונים:

http://www.hisunim.com/articles/Tenpenny_HTML_1024/INDEX.html

שנהיה כולנו וצאצאינו בריאים ושמחים תמיד בע"ה!

וזו השנה הכי בעייתית של המחלה עצמה

ארה"ב, קנדה, אוסטרליה בדומה לישראל, אבל יש שם כמה חיסונים שאמורים להיכנס לתכנית החיסונים הישראלית, כך שזו בסופו של דבר תהיה שוב גדולה יותר.

כך שאין כל כך הבדל אם חוטפים בגיל שנה או חמש. ותינוקות עד גיל שנה, ממילא לא נחשבים מחוסנים, כאמור.

מבוגרים שחוסנו בילדותם, לעומת זאת, שוב נמצאים בסיכון גבוה (החיסון תופס ל-5-10 שנים, במקרה שהצליח לתפוס).

הצגת את הנושא עם המון ידע וחשיבה עצמאית. למדתי ממך.

תגידי,

אז בנוגע לחיסון של צהבת B, את מסכימה שאין צורך לחסן אם האמא נבדקה ויודעת שהיא לא נשאית?

ולא הבנתי למה צריך לבדוק את שני ההורים. לא שמעתי שאפשר להידבק מאבא. ואם החשש הוא שהאבא ידביק בכך שהוא חי באותו בית עם התינוק - הרי אם האבא נשא, גם האמא היתה נדבקת.

לא מספיק שאמא תהיה לא נשאית היא צריכה להיות מחוסנת, אם האבא נשא ( או הבן זוג... לצערנו) אז האמא יכולה להדבק בכל שלב בהריון או בהנקה ולהדביק את התינוק.

אמא מחוסנת ( ממחלה או מחיסונים) אכן תמנע העברה שכזו לעובר וילוד, אך לא בטוח לילד שחי עם אבא נשא.

אם האבא נשא, אז האמא כבר מזמן היתה צריכה להידבק. לא?

בכל מקרה, לפי דברייך אפשר בראש שקט לוותר על החיסון אם בודקים ששני ההורים לא נשאים.

או שיקבלו חיסון .

הבנת את השאלה? מה שאני אומרת זה: אם האמא לא נשאית, זה סימן שגם בעלה.

ולמה צריך לבדוק בכל הריון מחדש? ממי הם יכולים להידבק?

בכל מקרה, נראה לי ברור שעדיף להיבדק בכל הריון מחדש, על פני קבלת חיסון. היו פעמים שרופא רשם לי את הבדיקה הזו בתוך ההפניה לבדיקות דם בהריון, בלי שביקשתי אפילו.

ובודקים כל הריון מחדש עקב סיכון של חשיפה אצל- מיון, מנות דם, רופאי שיניים...

לא נעים, זה לא אמור לקרות אבל לצערנו יכול לקרות.

לגבי צהבת B, אולי זה לא היה מאד ברור, אז אני רושמת מנסיוני העגום עם חולי צהבת B:

זו מחלה מאד מדבקת.

תינוק שהוריו אינם נשאים עלול להידבק אם - ל"ע - יזדקק למנת דם עם לידתו אן בצעירותו, ולכן חשוב בעיני להתחיל לחסן מיד עם הלידה, ובעז"ה גם לא נזדקק לפרוצדורות פולשניות.

כל מנת דם עלולה להיות נגועה בצהבת ובמחלות נוספות.

אמנם כל מנה עוברת הרבה סינונים, אבל אף פעם אין ביטחון של 100%.

בארץ, הודות לשגרת החיסונים  והודות למערכת הבריאותית (שתתפלאו לשמוע, אך למרות מגרעותיה היא מהמובילות בעולם בהרבה תחומים), נדיר שמישהו יידבק ממנת דם נגועה.

אבל כבר טיפלתי באדם בסוף ימיו שנדבק בצהבת כי עבר השתלת כליה בחו"ל, ושם קיבל את זה. שלא נדע, בשביל זה יש חיסונים.

ולכן בהרבה מקומות מקובל שאדם שנזקק למנת דם משתדל לקבל אותה מבני משפחתו הקרובים אליו, שהוא מכיר ויודע את מחלותיהם, כמובן כשלא מדובר במקרה חרום שבו אין זמן להצליב מנות מבני משפחה.
 

דיפתריה - חשוב לציין שזו מחלה שהיתה הורגת, אין לי סטטיסטיקות מפוארות כמו של "אחותו", אבל לא כולם שרדו את המחלה. המוות היה נגרם בחנק- החיידק פשוט מקלף את קנה הנשימה וחוסם אותו בתאים מתים. לכן בעברית זה נקרא "קרמת", כי היו מתים מקרום שחוסם את קנה הנשימה.

סליחה על התיאור הפלסטי, אבל מי שנמנעים מחיסונים צריכים לדעת מה היה לפני שהומצאו חיסונים.

וגם את מחלת הפוליו לא כולם שרדו, היו שנפטרו, והיו  ששרדו אבל עם שיתוקים שונים.

ויישר כח ל"אחותו" - לימדת אותי הרבה, תודה!

שכדאי לחסן תינוקות נגד צהבת B עם לידתו, מכיוון שאולי הוא יצטרך לעבור השתלת כליה בחו"ל לפני שפג תוקף החיסון, כלומר לפני גיל 8, גג גיל 12? אני, באופן אישי, מוכנה לקחת את הסיכון הזה ולוותר על החיסון הזה עבור ילדי...

לגבי שאר המחלות - לכל מחלה יש אחוזי תמותה מסויימים. לאבעבועות רוח יש כ-5% תמותה, למשל. רובם ככולם בקרב מבוגרים (אנשים מעל גיל 18). החיסון מסוכן, מכיוון שהוא דוחה את המחלה לגיל מבוגר.

גם לשפעת יש שיעורי תמותה מסויימים, רובם ככולם בקרב אנשים שהם ממילא חולים או במצב גופני ירוד (אנשים זקנים, חולי סרטן, חולי דיאליזה, חולי לב, כבד, וכן הלאה, לא עלינו).

וכנ"ל לגבי כל ווירוס או חיידק, שכנגד רובם אין בכלל חיסון, ולכן לא נהוג לדבר אודות אחוזי התמותה בהם.

מחלות הן חלק מהחיים. חיסון ועוד חיסון ועוד חיסון, הגוף שלנו איננו מזבלה של חומרים כימיים וביולוגיים, וגם לכבד של ילד בריא יש גבול ספיגה, שמעבר לו חומרים אלו מתחילים לעשות שמות בגוף ובמח...

שבזמן הלידה אין לי, כאמא וכיולדת,  דרך לנבא האם התינוק שלי יזדקק משום מה למנת דם מיידית, או לפעולה פולשנית  כלשהי. ולכן אני שמחה שמחסנים אותו, כי כך אני יודעת שנתתי לו "שכבת הגנה" נוספת, ואם חוקי מרפי פועלים נכון - הרי שאחרי שחיסנתי, הוא לא יזדקק לזה...  בעז"ה.

זה דווקא מוצא חן בעיני ששואלים ומפקפקים בחיסונים, כי זה מחייב בדיקת מערכות מחודשת, ורמה גבוהה של שקיפות ציבורית. וגם מפני שכך אני לומדת המון על הנושא.

דווקא לגבי חיסון האבעבועות גם אני חשבתי שהחיסון ידחה את המחלה לגיל מבוגר, ולכן טרם נתתי לקטן שלי שהוא בן 2.5, אבל הצקתי כל כך הרבה למרצים שלי - נציגי לשכת בריאות מחוזית, אחיות טיפת חלב, ורופא זיהומים, עד שהבנתי שלמרות שאין עדיין ידע אם החיסון דוחה את המחלה לגיל מבוגר או שלא, כי החיסון חדש, ולכן זה טרם ידוע, כן הוכח שאלו שחוסנו, גם אם חלו בהמשך - הם סבלו ממחלה קלה בהרבה ביחס לאוכלוסיה הכללית.

לא כמו סבי וסבתי שלא חלו בילדותם, ובמשך כל מקרי האבעבועות בבית נאלצו להתרחק מאיתנו כמו מאש, כי בגילם זו מחלה מסוכנת הרבה יותר.

ולכן החלטתי, שוב - החלטה פרטית של אמא, שאם הוא לא יידבק לבד עד גיל 3-4, אחסן אותו בעזרת ה'.

חיסון לוקח שתי שניות, ולא יעכב כל פעולה רפואית אחרת, חלילה

כנ"ל לגבי חיסונים אחרים:

טטנוס: ניתן לחסן עד 72 שעות אחרי הפציעה.

כלבת: מחסנים שבועיים אחרי הנשיכה (בינתיים החיה בהסגר והסתכלות. לצערי למדתי מנסיון נוראי אישי!).

לגבי אבעבועות: זו מתמטיקה פשוטה. החיסון מחזיק 8-12 שנים לכל היותר. אחר כך צריך לחסן שוב ושוב (ושוב). כך שאם הילד שוכח, חלילה, בגיל 40 או 50, זו כבר ממש צרה-צרורה, חלילה. וזה די סביר.

http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=23238&cat=9&scat=11 

אבל את צודקת, זה בהחלט יכול לסתום לו את התיאבון. גם אני לא מבינה בשביל מה לתת מים לתינוק יונק, אלא אם כן הוא כבר אוכל מאכלים מצמיאים (במיוחד מאכלים מלוחים ו\או מתובלים). ירקות ופירות ללא תיבול מכילים בתוכם נוזלים, כך שאין צורך לתת מים במקביל אליהם.

אולי תשאלי את האחות שאמרה לך את זה, כמה לתת ובשביל מה.

 במידה ואמה היא המקור לשטות הזו, אני מקווה שלא! ;)

20-50 מל' בין ארוחת מוצקים אחת לשניה. אחרי תמ"ל לא חייבים אבל אפשר לנסות אם ירצה.

קשה לתינוק להגיע להרעלת מים אם הוא שבע .

כשהוא לא צמא הוא לא שותה ולא כמו מבוגר שדוחף לעצמו נוזלים.

אלא אם כן יש לו הורים שנותנים מים לפני ארוחה ואז הוא ילגום כמויות רק בגלל רעב. לא נראה לי שזה המצב אצלך. ב"ה.

100 מל' נוזלים לכל 1 קג' גוף ליממה.

נוזלים- כולל תמ"ל. או הנקה ( רק שאז את לא יודעת בדיוק כמה אכל)

יש תינוקות שישתו מהבקבוק סתם בשביל ההנאה שבמציצה מהבקבוק (ככה זה היה עם הילדים שלי, בכל מקרה). לכן, אולי כן כדאי להגביל את הכמות (לשים בבקבוק רק קצת מים).

מבקבוק הוא לא שותה (שום נוזל כלשהו, גם לא תמ"ל וגם לא חלב אם וגם לא מיץ תפוזים, לצורך העניין...)- הוא פשוט משחק עם הפטמה אחרי שתי לגימות. גם אם הוא ממש רעב.. (וזאת כבר בעיה אחרת)

כרגע אני נותנת לו קצת מים בכפית אחרי מאכלים מוצקים והוא מקבל את זה יפה,

שאלתי כי קניתי כוס אימון ורציתי לדעת כמה לתת לו לשתות מהכוס אם בכלל..

תודה רבה! 

אני בבית עם הילדים (הגדול בן 8.5).

כלומר, לא ממש "בבית" - יש לנו מפגשים של קבוצות, חוגים, סיורים, חברים וקרובים. 

בגיל הזה, בוודאו ובוודאי שאמא אחת בבית, יכולה לתת הרבה יותר מ-3 מטפלות על 24 ילדים שהם לא שלהן

בשלב הזה, אולי יהיה לך קל יותר למצוא משפחות דומות, איתם תוכלו להיפגש, כך שתהיה לכן חברה. לאמהות, כלומר זה מאוד-מאוד חשוב! הרבה יותר מאשר לילדים.

הילדים רק מרוויחים בבית, ולא מפסידים כלום. בוודאי ובוודאי שבגילאים הללו

אני חושבת שזה כבר גדול מידי ועד גיל גן זה עוד בסדר (גם זה אל הכי נראלי אבל בסדר..) אבל בית ספר זה נראה לי טיפ טיפה מוגזם.. אולי לא הבנתי נכון אפשר פירוט? סתם מיתוך סקרנות..

זה נקרא "חינוך ביתי" - שיטת חינוך שהתפתחה בארה"ב וכיום מקובלת שם +- (לפחות הרבה יותר מאשר בארץ) השיטה מוכרת ע"י הרשויות לאחר בדיקה שההורים באמת מסוגלים לתת לילדיהם את כל מה שהם זקוקים לו ובד"כ מקבלים בבי"ס.

יוקטנה - תתקני אותי אם טעיתי או לא דייקתי.

ובעניין הזה אני מסכים עם יוקטנה (לשם שינוי) - מי שמסוגל לזה אשריו ואשרי חלקו.

שיטת ה"חינוך ביתי" התפתחה בעקבות הציווי "ושננתם לבניך ודברת בם".

עם השנים, התברר שלא בכל בית יש כלים ליישם את השיטה, ועל כן תיקן רבן גמליאל את תקנת החדרים - שבכל מקום ומקום יהיה תלמוד תורה.

הגויים העתיקו מהיהודים את השיטה החדשה והמוצלחת, ולא זו בלבד אלא שברבות הימים, הפכו אותה לחובה עבור כל הילדים, במדינות המפותחות.

לכן, מי שחושב שיש לו את הכלים ליישם את השיטה המקורית של "חינוך ביתי", עליו לקבל אישור מהרשויות לקיים בדרך זו את "חוק חינוך חובה", או לחילופין להתחמק מהרשויות.

מה - כל כך טוב לך בבית ספר???

אם כיף לשתיכן, ואת עוד אומרת שאת משקיעה בך, אז אני לא רואה שום סיבה שבעולם להוציא אותה מהבית בגיל כזה.

אני אומרת לך באחריות מלאה שהיא לא תפסיד שום דבר, ואדרבה תעלה על בני גילה בידע.

אמא יקרה

המשיכי לגדל את ביתך בבית, לא יהיו לה שום חסכים, מבטיחה..

סבלנות של אמא, חיבוק ותשומת לב מלאה, חינוך אישי.

נצלי את הזמן הזה עם ביתך, הוא לא יחזור.

להפך היא תגיע כל-כך מוכנה ובשלה לגן בשנה הבאה בע"ה

ב"ה לי יש תינוק בן 4 חודשים,

אני אצטרך לחזור לעבוד כי צריך להתפרנס איכשהו...

מה עושים במקרה כזה? כשאי אפשר לשמור אותו בבית?

כשכואבת להם השן? או כשהם שוברי יד? פותחים את הסנטר? כשהם רבים עם החבר ועצובים?

נותנים חיבוק ונשיקה, ועושים מה שצריך

אם יש סבתא שמוכנה לעזור (גם תמורת תשלום) - אז זה גם יפה

בעיניי זו בעיקר שאלה של סדרי עדיפויות.

מי שמאוד מאוד חשוב לו להישאר עם הילד בבית, מוצא פעמים רבות דרכים יצירתיות לעשות את זה.

יש כאלה שמוכרים את האוטו, עוברים לגור במקום זול יותר, או מוצאים משרה שבה אפשר להיות עם התינוק, כמו רכזת שירות לאומי, אם בית במדרשה, משפחתון בבית, או עבודה מהבית בעיצוב גרפי וכד' (לא כל אחת מצליחה לשלב עבודה מהבית עם תינוק, אבל יש כאלה שכן). אם הבעל לומד וחשוב לו מאוד שהתינוק יהיה בבית עם אמא, הוא יכול למצוא עבודה מהצד.

בעקר שיש עוד זאטוטים קטנים....

שמתי את הגדולה שלי בגיל שנה במעון (הייתי צריכה להתחיל לעבוד...)

כל בוקר היא הייתה בשוק מהילדים ישבה על כיסא התבוננה עליהם עד שהיא  "ירדה אל העם .."

לכל ילד יש אופי שונה, אני מסכימה עם כולן כאן שאין כמו הבית, ואין כמו אמא ושום מטפלת לא תשווה לה בעולם!

אבל, וזה אבל גדול! ישנם ילדים שצריכים את המרחב, את הילדים השונים (במיוחד שבגיל הזה רוכשים כישורי חברה ולומדים קצת טאקט)

אם את כאמא, מסוגלת לתת לה את תשומת הלב במקום החברה שהיא יכולה להכיר בגן וחושפת אותה לילדים נוספים ועוקבת היא יוצרת קשרים נכונים, נלחמת על בובה שנחטפה לה ולא מוותרת או בורחת לסינר שלך, בהחלט אפשר להשאיר אותה בבית.

אבל אם את רואה שהיא רצה לילדים ארחים ונהנית לשהות בחברתם, שווה לך אולי לנסות לשלב אותה בגן קצר כמו מ9 עד 1 ואחרי 1 היא מקבלת את מלוא תשומת הלב של אמאלה..

אבל זה תלוי באופי של הילדה, בכוח שלך כאמא ובעיקר בתקציב..

כל אמא יכולה למצוא מה מתאים לכוחותיה, לסבלנות שלה ולילדיה.

כל אמא יכולה להיות מצוינת!

גם זו שנשארת עם הילדים בבית וגם זו ששולחת אותם מיד לאחר חופשת הלידה ליום ארוך.

חשוב שאמא תעשה את מה שיכולה ותהיה שמחה בזה.

בכל המצבים האמא יכולה להגגיש חו"ח לא טובה מספיק,

ואז ההפסד הוא של כולם!

לגבי השאלה שלך- לדעתי ילד לא מפסיד כלום אם נמצא אחד על אחד עם אמא.

אפילו אם המעבר אח"כ יהיה לגן עם 35 ילדים, הוא אולי יהיה קצת בהלם,

אבל חזק כמו אריה!

בהצלחה!

לגבי  התפתחות מהירה מבחינה דיבורית אולי שווה

בטח לא קל לכם תהיו חזקים!!!

ותודה שזכרת להעלות לטובת הכלל בתקופה כ"כ קשה

מה שלומו? תדווח אנחנו דואגים

כל תגובה היא בשבילה תגובה טובה - אפילו (ולפעמים בעיקר) כעס.

אני מגיבה ב:"לא נעים לי" והולכת.

בגיל יותר מאוחר אפשר משפט יותר מסובך ויותר ארוך: "אני לא רוצה להיות איפה שלא נעים לי" או "אני לא רוצה להיות ליד מי שמתנהג בצורה לא נעימה".

כך או כך, זה מסר שמופנם בגילאים הרבה יותר גדולים. את יכולה להמשיך ולצפות להתנהגויות כאלה, בתדירויות כאלה ואחרות, עד גיל שלוש או ארבע... אחר כך הם כבר מבינים ששווה להם להיות נעימים, כי אחרת הם נשארים לבד! ותזכרי שכעס שווה להם. זו ממש חגיגה/הצגה נחמדה בשבילם!