שלוםםםם
צריכה את עזרתכם
?9mayan
ביתי בת חודשיים וחצי .. וכל הזמן יורדות לה דמעות מעין אחת...
מישהי יודעת איך ניתן לטפל בזה?
צינורית דמעות סתומה. כדאי לגשת לרופאאני ירושלמית
ילדים שיעריך ויאבחן.
הפרשה מוגלתית מהעין אין לה?
לבת שלי היה, והרופא פתח את הסתימה עם מסאז' רציני בפינת העין. לא הייתי ממליצה לך לעשות את זה לבד. רק אצל רופא שיודע את המקום המדויק.
תהיו בריאים!
אגב כדאי לטפל בזה כשהיא עוד קטנה, כי ככל שגדלים הבעיה הופכת לקשה יותר לפתרון ידני, ודורשת התערבות כירורגית (יש לי אחיין שעבר ניתוח לפתוח את זה)
תודה9mayan
או לחכות שזה יעבור לבד.להיות לאם
אם זה באמת זה. אז אפשר לחכות שזה יעבור לבד אצל הבן הבכור שלי זה עבר בגיל 7 חודשיים ואצל הקטן יש וכבר מתחיל להפסיק- בן חודשיים וחצי
גם לבת שלי היה...טוזי
להשפריץ חלב אם על העין כל הנקה ולעסות בפינה של העין 2 דקות כל כמה זמן...
האחות גם אמרה לי לנקות עם מים רתוחים אבל נראה לי שעשיתי את זה רק איזה פעמיים שלוש.
לבת שלי היה וזה עבר בגיל 5-6 חודשים.
מכירה את זהעמיאאחרונה
זה די נפוץ,
בגדול אם אין דלקות עיניים, בד"כ מחכים עם פתיחה כירוגית עד גיל שנה, לרוב זה עובר לבד עד אז.
מומלץ מאוד לעשות עיסויים של זוית העין (הנחיות בטיפת חלב או רופא) זה עוזר לפתוח את התעלה ויכול למנוע ניתוח.
אם יש דלקות חוזרות - סביר שינתחו עכשיו.
התנהגות בגמילהveredd
אז ככה, ב"ה ובשעה טובה ומוצלחת הבן שלנו נגמל מחיתולים (כמעט בן 3). הוא ממש תפס את העניין, מתפספס לו קצת מדי פעם, אבל לא כזה נורא. מה שכן נורא, זה שבשבוע האחרון, מאז שהורדנו לו את החיתול, הוא פתאום לא המלאך המתוק שאנחנו מכירים... פעם הבוקר היה עובר על מי מנוחות, ועכשיו יש כמה דרמות כל בוקר. הוא גם מתעורר במצב רוח רע, וכשהוא מפספס הוא נכנס לעצבון כזה ובוכה על כל שטות ואפילו מרביץ. אתמול הכנתי מסיבה לבעלי ובכל ההכנות הוא פספס פעמיים על הרצפה (אחרי ששטפתי! פעמיים!) למרות שישב על השירותים דקה לפני, ולא הפסיק לבכות ולהתפנק... זה נורמלי? מה הצורה הכי טובה להתמודד עם זה?
נורמלי, ולא להתרגש מפספוסים, לנקות בשקטאחותו
בלי לעקם פרצוף, בלי לומר מילה.
כשהוא יראה שאת רגועה ומבינה ומקבלת את ז שבהתחלה מפספסים אז גם הוא ירגע, זה לא ילחיץ אותו כל כך.
אגב, שימי לב שלא יפתח עצירות... ילדים שבלחץ מהגמילה נוטים לזה לפעמים
וגם אפשר להמתיק את הפעמים שכן הצליח לופפריקה--
כמו שאחותו ציינה- לארגן אותו ואת המקום ברוגע ובמתינות. חיבוק להרגעה ולהראות לו שעם כל זה הוא ילד אהוב של אמא.
כשהוא מצליח- לעשות מזה סיפור, "יפה לך, נפלא!...." ואפשר גם להמתיק בצימוק, עדש, מדמדת סמיילי או משהוא קטן שהולך אצלכם בבית.
ושתראו נחת!!
תודה!!veredd
ב"ה- היום עבר בסדר... הוא פספס בשינת צהריים- אבל חוץ מזה הוא היה ממש גיבור! פשוט הכנסתי אותו לאמבטיה כי אמרתי לו שלא נעים להיות רטוב ככה, וב"ה הוא נרגע מהר (הוא קם בהיסטריה רטוב כולו...) ואז החלפנו מצעים והוא עזר לי להכניס את הכביסה עם המצעים המלוכלכים... ואח"כ הוא לא פספס עד הערב! איזה כיף! כנראה שזו תקופה...
עוד שאלה- היום לקחתי אותו לפארק והוא אמר שהוא רוצה קטנים, ולא ידעתי איך לעשות את זה... הוא רצה לעמוד אבל לא הצליח לכוון כמו שצריך... אוף. מה לעשות? להגיד לאבא שלו שילמד אותו? כי אני באמת לא הצלחתי למצוא את הדרך הנכונה ללמד אותו לעשות בלי לפספס...
צריך סבלנות זה תהליך.אם הבנים12
הכל בסדר, זה לוקח זמן.
הילד יתחזק מהתגובות שלך "לא נורא בוא נחליף" וכו'
בפארק זה הכי קל פשוט מורידים את המכנסים מאחורי עץ ומשקים אותו.
(נכון שזה יותר קל כשיש אחים גדולים ש"מדגימים" אבל ילד ראשון גם לומד)
בהצלחה! כולם עוברים את זה...
זהירות מתגמולים מלאכותייםקרנלהאור
הם עלולים להכניס למתח במקום לעודד.
התגמול הטוב והאמיתי ביותר, הוא זה שהילד נותן לעצמו בתוך ליבו - תחושת היכולת וההצלחה!
את יכולה להרחיב?veredd
לתת דוגמאות? נשמעת לי צודקת... במיוחד שתגמולים לא כ"כ עוזרים איתו. הוא לא זולל ממתקים וגם אין לנו כ"כ רצון לקנות רעל...
למשל, אמרתי לו שאני אזמין את חבר שלו שהוא מאוד אוהב וכבר לא בגן שלו אלינו הביתה (כי גם הוא נגמל בדיוק עכשיו) והם באמת הלכו לשירותים ביחד ומאוד היו מרוצים מעצמם- זה תגמול טוב או לא?
מאוד אשמח לפידבקים ועצות...
אולי הכוונה לחיזוק חיובי של מה שהוא עשהחילזון 123
ולא פרס.
למשל אם הצליח ללכת לשרותים אז "יופי עכשיו יהיו לך מכנסיים יבשות"
או פשוט "הצלחת לעשות X בשרותים"
בקשר ללעשות בפארק -
נדמה לי שאם זה לא ממש יוצא ישר אז כדאי כשהוא עושה לדחוף קלות מאחורה כדי שלא יתכופף קדימה ואז באמת זה לא יוצא ישר.
וגם אפשר כשהוא מתחיל- ליישר לו טיפה לכיוון הרצוי עם היד.
ורד, אפשר לנצל"ש?...שחרחורת
סליחה על הניצלוש, פשוט העלית נושא כאוב אצלנו...
אחותו- כבר עזרת לי לפני כחודש.. אבל איך תגיבי אם אומר לך שהמצב לא השתנה ואפילו החמיר??
הבן שלי בן 3 וקצת, היה גמול כבר חצי שנה לחלוטין ולפני חודשיים-שלושה התחיל לפספס בלי הפסקה- גם פיפי וגם קקי.
הוא כבר לא עושה קקי בשירותים בכלל, רק בתחתונים... אני בייאוש עמוק, מנסה לשדר אופטימיות, לא כועסת אף פעם אבל בתוכי אני כבר מרוסקת מהעניין...
אתן יודעות מה זה תחתונים עם קקי כל יום פעמיים ביום????? אנא עזרו לי!!!!!!!!!!!
נ.ב: דווקא עם הפיפי מורגש שיפור קל...
אוי! נשמע קשה מאודAvrechit
האם משאר הבחינות הוא מתנהג כרגיל? בריא, שמח, מתרוצץ (בהתאם לאופי שלו)?
האם יכול להיות שקרה משהו בגן, שבעקבותיו הוא התחיל לפספס?
האם הוא התחיל ללבוש ציצית סמוך לתחילת הפספוסים? רוב הילדים מורידים את הציצית לפני כדי שלא תפריע, אבל אולי הוא מסתבך עם להוריד וללבוש מחדש, וצריך להדריך אותו שיבקש עזרה בזה?
אלחש לך בסוד: אצלי זה לקח 3 חודשים...אחותו
אבל תעשי גם בדיקת צואה לתולעים אולי?
ועוד:אחותו
כדאי לברר בגן אם הוא מתפנה או לא. יתכן שהוא מאלה שמגעיל אותם ללכת בגן או שהם נבוכים כי לא יודעים מי יעזור להם לנגב... ואז הוא ככ מתאפק שבבית כבר לא יכול יותר.
לפעמים מועיל גם לעשות" טקס" קבוע לעניין. אם יש לכם דברים קבועים ביום כמו: יציאה לגן, יציאה לגן שעשועים, הליכה לחבר וכד' במהלך היום, אפשר להכניס את היציאה בשרותים כחלק מהסדר יום השגרתי: לפני שהולכים לגן שעשועים- מתפנים. ממתינים קצת עד שמגיע ואחר כך הולכים... כך אם יש פנאי בבקר. בסבלנות (בפעמים ראשונות יש סיכוי טוב שלא יעשה כלום) עד שאולי יכנס אצלו לשגרה כחלק מהפעילות הרגילה שלו.
מנצלשת להתייעצותעידית לקס
האם נתקלתם בתופעה שהילד /ה שלכם "מענישים אתכם" על חוסר תשומת לב בפספוסים? כיצד התנהגתם ?
שמעתי פעםאמא ל-5
דיעה שאומרת שזה המקום היחיד שהם יכולים לשלוט ולהחליט מה לעשות ומה לא, בשאר הדברים את יכולה להחליט לו- כאן הוא שולט, כלומר הילד מנסה לקחת שליטה לידיו/מחפש תשומת-לב.
אני מכירה מקרה כזה, פשוט לא להתייחס ולתת תשומת לב בזמנים קבועים (שיחה אישית/פעילות משותפת רק לי ולך וכדומה.
התמודדות לא פשוטה בכלל.
קשה!תיכף6
עברתי את זה עם בני לפני מספר שבועות.
וזה נגמר!
איך?
טיפול במח-אחד!!!
עבר כבר באותו שבוע!
חפשי מישהי באיזורך שמטפלת בשיטה . שווה כל אגורה!!
גילוי נאות: אני מטפלת בשיטה. והצלחתי לגמול אפילו בן של חברה. מומלץ! מומלץ! מומלץ!
(ובכלל: מומלץ ללמוד את זה!!)
מזל טובאנונימי (פותח)אחרונה
מזל טוב לבינכם שהתקדם שלב משמעותי בחיים. תזכו שיתקדם מעלה מעלה.
כמובן שזה נורמאלי אם חייל היה יכול הוא היה מפספס בטירונות 3 פעמים ביום.. זה שלב מאוד משמעותי לילד.
לעיניננו, הילד לא יודע מה חשוב בחיים ומה לא, הוא מקבל פרופורציות מההורים. לפי התגובות שלהם הוא יודע מה טוב ומה לא.
אם כבר שאלת אז לענ"ד. כשעושה, אפ' לא צריך להגיד לא נורא, כי אז זה אומר שכן יש סיבה שיהיה נורא אלא פשוט להתיחס פרקטי בוא נחליף לך חמוד או משהו בסגנון.
אם חסר לו תשומת לב, צריך לתת ואף פעם לא לקמץ.
תזכו לרוות נחת!!
ריבוי ילדים- הסיבה לעוני?ברוךש
אתם מוזמנים לענות בשרשור בפורום השכן:
חייזרים בתוכנו? >סוג'וק
הצקפי זעם ובכי בגיל שנה וארבעה חודשיםשיר מזמור
הבת המתוקה שלנו בת שנה וארבע.
ב"ה ילדה חמודה מאוד, שמחה , נבונה, אוהבת לרקוד, מדברת, יודעת מה היא רוצה. ילדה מאוד נוחה.
היו לנו כמה בקרים בזמן האחרון וכמה אחרי צהורימים (במשך היום היא אצל מטפלת שהיא מאוד אוהבת) שהיא היתה פשוט חסרת מנוחה- כל דבר קטן עיצבן אותה, מכל דבר קטן היא פרצה בבכי.
בדר"כ חיבוק או הסחת דעת עוזרת אצלה, אבל כשהיא במצב רוח הזה קשה מאוד.. וגם אם הצלחתי להסיח את דעתה מהר מאוד היא מתפרצת על משהו אחר.
כמו שציינתי היא מאוד יודעת מה היא רוצה ומתעקשת על זה אך בדר"כ. אם אנחנו מתעקשים ונותנים לה אלטרנטיבה היא תקבל אותה. אך בפעמים האחרונות שום דבר לא הצליח לי.
מצד אחד אני לא רוצה לעשות מזה עסק גדול מצד שני זה "לא מתאים לה" (או כך לפחות נראה לי)
מוכר לכן? נורמלי לגיל? מה עושים?
תודה רבה
היא מקדימה את זמנה! בחורה חכמה...אחותואחרונה
יתכן שזה קורה בשעות שבהם היא או עייפה? או רק התעוררה וטרם מאוששת?
בכל אופן, עקביות שלכם במה מותר ומה אסור, בנחת ובלי כעס תועיל מאד, גם אם זה יקח זמן, איו פתרונות "בלחיצת כפתור" בענייני חינוך.
אני בעד להמשיך להציב גבול עם חיבוק כדי להרגיע.
הילדה גדלה, היא עדיין לא יודעת מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור. את זה אתם צריכים ללמד אותה. בינתיים , עד שתרכוש את הידע ( תוך 18 שנה בערך...) היא בעיקר יודעת מה היא רוצה. וכאן התפקיד ההורי נכנס לתמונה. שיהיה ניווט קל!
מתי לקחת לרופא ילדים חולים?חנצ'ו
החברה שלי חלו קצת, זה אומר שיש להם שיעול יבש וקשה, והיה להם חום שירד אחרי אקמול.
האם לקחת אותם לרופא או שזה יעבור להם ולא נורא? הם בני תשעה חודשים ושנתים +
ההמלצה באופו כללי ( לילד בריא בגופו בד"כ) היא:אחותו
חום בלבד, בלי סימנים של: קוצר נשימה, אפטיה ( בעת שהחום כבר ירד עם מורידי חום) שיעול רב ליחה או לא פוסק או נבחני, סימנים של כאב ( אזנים, בטן, ) , הקאות חוזרות וכד'. או חום שעלה על 40 מעלות או לא יורד ע"י תרופות. אם הנ"ל לא קיימים אזי אין צורך להגיע לרופא ב48 שעות ראשונות- לתת תרופה להורדת חום אם חום עולה על 38.5 או בחום נמוך יותר אם יש סיפור של התכווצויות חום במשפחה או אם הילד נראה סובל.
בסה"כ גם אם אכן מתפתחת מחלה כל שהיא- לרב לא ניתן לזהות מה היא עד שיש סימנים פיזיים נוספים.
נראה לי שאמא שלך תוכל לתת לך תשובה מיידית פפריקה--
היא אף פעם לא היתה חסידה גדולה של רופאים ואם אני לא טועה החברה שלה גדלו ב"ה בריאים 
.
והכי הכי מומלץ לשיעול תרופת הסבתא המפורסמת - בצל עם דבש- את לא יודעת כמה זה עובד!!!!!!!!!!!
אני שואלתחנצ'ו
כי אמא שלי כל הזמן מבקשת ממני ללכת לרופא איתם... ואין לי כוח...
באמת אני נותנת לה דבש וזה שיפר את המצב...
אולי אנחנו קיצוניםאנונימי (פותח)אחרונה
אבל בשבילנו רופא= מקום עם הכי הרבה חיידקים ומחלות (בעיקר התור , אבל גם החדר הסגור שלו)
כך שרק במצבי חרום מטורפים אנחנו מגיעים לשם
והאמת... אף פעם לא הגענו ....
אנחנו מרידים חום בעזרת אמבטיות ובמקרים קשים גם עם גרביים טבולות בחומץ וכמובן מטפחת רטובה על הראש
ב"ה, הגוף תמיד מנצח....
צריך אומץ בפעמים הראשונות של חום גבוה אבל אצלנו זה מצליח
1000 הצלחה ורפואה שלמה.
דחוף-דרוש רעיון למתנת פרידה ותודה למטפלת של הילדהפלוסי
שלי כמעט שנה??? פליז עזרתכם... דחוף להיום...
הורים, גננות, מורים, לילדים בגן חובה -כיתה ג'ד.
בעז"ה אנו מנסים להעלות "דפי לימוד הורים וילדים" שבועִיים, בחינם, בנושאים תורניים וחגים ("רצים" כבר כמה שנים בכמה מקומות). מותר "להוריד" בחינם וגם לצלם לגן/כיתה. התנאים: לא למטרות מסחריות. לא כ"ספר" אלא כדפים בודדים. מי שמשתמש בכך מתבקש לשלוח הודעה "העתקתי" או כד' לדוא"ל שלנו, פשוט כדי שתהיה לי אינדיקציה כמה משתמשים בדפים אלו. גננת/ מורה מתבקשים מאותה סיבה לכתוב מס' עותקים שבהם השתמשו. דוא"ל: danba@neto.net.il . הקישור לדפים, באתרנו, https://sites.google.com/site/hinuchtorany/horimm-viladim . בהצלחה רבה.
נפלה טעות בהקלדת הדוא"לד.
שוב..ד.אחרונה
משום מה הכתובת עולה בהקלדה כאן פעמיים. צריך להתחיל רק מהיכן שכתוב danba . סליחה..
על אלימות בין ילדים - מהרבנית שנייציראנונימי (פותח)
הנה ציטוט מפורום באתר תפוז:
באחד הסדנאות של הנחיית הורים אצל הרבנית דבורה שנייציר היא דברה על הנושא של אלימות בין ילדים בתלמוד תורה וכיצד לתת כלים לילד שלא יציקו לו.
היא אמרה שאחד הדברים הנחוצים ללמד את הילד, היא: עקביות ב"לא לתת להציק לו", ואם ילד עושה לו משהו שמציק לו ולא משנה מה הדבר ומי הילד, שיטפל בו בלי רחמנות או פחד.
כדי להמחיש לנו היא סיפרה לנו על אחיה, (היא שמעה את זה מהמורה שלו)
אחיה למד בתלמוד תורה של בנים והוא היה ילד שהילדים גם מהשכונה פחדו להציק לו - כדרכם של ילדים לפעמים. ולא שהוא היה "בריון" הוא דוקא היה עם נתונים פיזיים רגילים ביותר, ובכל זאת פחדו להתעסק איתו. מה היה הסוד שלו? הוא היה עקבי ב"לא לתת להציק לו". - לדוגמה - היא המשיכה לספר: הוא היה מגיע לתלמוד תורה מוקדם עם ההסעה, ועד הצלצול הוא היה משחק עם חבריו. בוקר אחד, החליט אחד מחבריו להציק ולעצבן אותו, הוא הזהיר אותו שאם לא יפסיק הוא יישב עליו עד הצלצול, ולמרות שהזהיר אותו הוא עצבן אותו שוב, והוא אכן קיים, הוא השכיב אותו והתיישב עליו עד הצלצול ולא נתן לו לקום במשך כחצי שעה! (בלי להרביץ לו חס וחלילה) ולמרות שלא היה לו נעים מכל הילדים שהתאספו סביבו הוא היה עקבי עד הסוף ולא נתן לילד להשתחרר עד הצלצול.
היא גם סיפרה משהו שראתה בעיניה, אחד הילדים בבית הכנסת התיז עליו מים בהפסקה של ראש השנה אחרי תפילת שחרית, הוא לא היסס ורדף אחריו עד לפרוזדור שלפני העזרת נשים שם תפס אותו, הפיל אותו והתיישב עליו למשך זמן רב ולא שם על כל הילדים ואף המבוגרות שהתאספו לראות, הוא אף התמודד עם צעקות של אחת האמהות שיקום מעל הילד, אך הוא לא קם!
זה אולי לא פוליטיקלי קורקט אבל זה מה שצריך ללמד את ילדינו כדי שלא יסבלו מנחת רשעותם של חברם.
מה דעתכן???
בעיקרון יש משהו, אך תגובות כל כךמוגזמות גם הןד.
בגדר אלימות ואי אפשר לבנות חברה על כך ש"תולים" אדם על כל עבירה בלי הבחנה בחומרתה. גם לילד המגיב זה מזיק עם הזמן שעלול "להתלקח" על כל דבר בלי פרופוציה. מה ה"התחסדות": "בלי להרביץ חס וחלילה" - לשבת חצי שעה על ילד מול כל חבריו, חס וחלילה, זה הרבה יותר חמור מלהרביץ..
אז מה כן?? תנו פתרון גם לי זה דחוף לדעת......מתוקה מדבש
זו שאלה מאד קשה לענ"דד.
ויש לה משמעויות רבות - המשתנות לפי הגיל. כעיקרון, בוודאי אסור להשלים עם זה שילד יספוג אלימות כלשהי; לאידך, יש גם ההבאה בחשבון של המבנה החברתי של החברה בה הוא נמצא - וזה שונה מגיל לגיל. לא דומה תגובת ילדים בגן לדחיית האלימות לתגובת ילדים גדולים יותר. לכן, אני חושב שחשוב לדעת במי מדובר, אופיו, גילו, נתוניו, אופי החברה - ולפי זה לנסות לעזור. בוודאי שבכל גיל יש לדרוש מהמחנך למנוע כל אלימות (אבל גם בכך - צריך להכיר את השטח; שלא יפתיע אותנו פתאום שבעצם הילד שלנו הוא האלים..).
חייב להיות מבוגר מלוה בסביבת ילדים - תמיד!קרנלהאור
א. הנוכחות שלו נותנת תחושת ביטחון לכולם, ויש להן פחות צורך לריב על זכויותיהם, כי הם יודעים שהמבוגר בסביבה יגן עליהם.
ב. במקרה של מריבה, המבוגר יכול לשים לב מיד, להפריד את הניצים, ולעזור להם להפוך את הבעת הרגשות שלהם ממעשים למילים. ע"י שהוא יקשיב בלי לשפוט לכל אחד מהצדדים, זה יכריח גם את הילדים להקשיב, אחד לשני, ואז המבוגר יכול לשאול אותם אם יש להם רעיונות לפתרון הבעיה? למנות את ההצעות שהועלו, וביחד איתם לבחור את הפתרון המתאים לכולם.
מסכים איתך מאוד.ד.אחרונה
ובמקומות שהדרכתי - זו היתה דרישה בסיסית שלי - שלא יהיה מצב שאין מבוגר שרואה מה קורה. בצד אופן ההתערבות שהזכרת, קיימת גם אופציה של עזרה לילדים - אחרי שמיעתם - להבחין ממה (בד"כ משהו פעוט) ואיך מתגלגלת מריבה ותובנות מכך. ניסיתי לא פעם - וילדים שהיו מוכנים "לאכול" אחד את השני יצאו מחוייכים ובאחוה.
מה שציינתי לעיל - היה לגבי מציאות שאין מבוגר בשטח. לצערנו זה קורה לא מעט - ואז הגיל והמצב משנה. לפעמים לא נוח לילד (ביחוד כשקצת יותר גדולים) שהוא כאילו אומר למורה באופן קבוע. אך אין ספק שהמוסד חייב לקחת אחריות גמורה על הנושא. ובשכל: שתהיה גם תחושת צדק וגם הילדים יצאו טוב, כפרטים וכחברה.
משהוא ששמעתיפפריקה--
ועבד טוב מאוד- במיוחד כשהיו קטנים..
הפרדתי בין הילדים המכים, הרגעתי את הרוחות ולקחתי ספר תהילים לרא מס' פרקים בקול.
הילדים שאלו מה אני עושה, ועניתי להם שאני מתפללת שיהיה ביניהם תמיד שלום!
זתקופה מאוד ארוכה נהגתיי כך וזה עזר!!
פפריקה אהבתיקיווי
איזה רעיון יפה!!!!!!!!
סליחה אבל ממש לא הייתי מסכימה עם הנאמר.
כמו שאמרו לפני ילד שיושב על חברו חצי שעה זו אלימות!!!!!!!!!!!
לא נראה לי שהרבנית היתה רוצה להיות אמא של הילד שישבו עליו
יש דרכים אחרות
וקרנלהאור כתבה מאוד יפה רעיון יותר מתורבת
גמילה בלילהנעמונונונה
הבן הבכור שלי (3) יבש ביום לגמרי (אין פספוסים בכלל, הולך לבד לשרותים)
אבל... בלילה...
לצערי פספסתי אותו... בלילות הראשונים של הגמילה הייתי שמה לו טיטול והוא היה מתעורר בלילה בצרחות וצווחות, שממש נלחצנו.
בעצת אחות טיפת חלב, כל לילה אמרתי לו שלא נורא, ובלילה אפשר לעשות בטיטול(...) זה כ"כ טיפשי, כי הוא היה מוכן לגמילה בלילה יחד עם היום, רק שזה בן בכור, ואני לא ידעתי, והצרחות הללו היו בעצם בקשה לקום לשרותים/ היסטריה שברח לו, ואני הרגעתי אותו שזה בסדר... ובאמת תוך כמה ימים הצרחות פסקו, וההרטבה בלילה המשיכה... עד היום...
מה עושים עכשיו?
אנחנו מעירים אותו בלילה לשרותים, והוא בחור עקשן, יכול לעמוד ליד השרותים ולבכות ולבכות מתוך שינה, ולא לעשות כלום. פעמים בודדות הוא באמת עשה.
ופרסים והבטחות... לא עוזר כלום, הוא קם בבוקר עם טיטול רטוב!
הבעיה הנוספת היא שהוא רגיל להרדם עם בקבוק מים, אז ברור שיש לו לעשות.
ושאלה דומה נוספת באותו ענין - הבת השנייה שלי,ילדה בת שנתיים, יבשה חצי שנה לגמרי, איך אני מתחילה לייבש אותו בלילה?
תודה רבה לכל העונים
מהמעט ניסיון שלי ושאלה בסוףאמא מסורה
הבן שלי גמול ביום קצת יותר מחצי שנה, לא הורדתי לו את החיתול בלילה במקביל מכיוון שהוא לא ביקש זאת ותמיד היה קם עם חיתול רטוב, אז הסקתי שהוא עדיין לא בשל לכך (בניגוד למה שהיה עם הבן שלך ומטעויות רק לומדים).
רק לאחרונה, לפני כחודש, הורדתי לו את החיתול בלילה וזה היה אחרי שהבנתי שהוא פשוט סומך על החיתול ולכן לא מתאמץ לא להרטיב, כי כמה שדיברתי איתו- הזכרתי לו כל ערב לפני השינה שהוא גדול ואם הוא רוצה להוריד חיתול הוא צריך לקום יבש כדי שנדע שהוא יכול לישון בלי חיתול, שום דבר לא עזר. אז החלטתי שמעכשיו אין יותר חיתול בלילה, ולא אכפת לי אם בהתחלה הוא יקום כל בוקר רטוב, רק שלקחתי בחשבון שאם אראה שזה משהו בלתי נשלט לגמרי אז אחזיר את החיתול- ב"ה שלא היה צורך.
כמובן ששיתפתי אותו ואמרתי לו שאין יותר חיתול והוא לא ניסה לבקש שנשים לו חיתול בלילה.
בימים הראשונים לא היו הרטבות, אח"כ התחילו הרטבות מידי פעם (השיא היה השבוע 3 הרטבות במהלך השבוע). אם הוא מרטיב בד"כ שמתי לב שהיתה לכך סיבה- לילות קרים יותר (לא יודעת איך לפתור את הבעיה- פיג'מה ושמיכה חמות לא עזרו) או שבמהלך הערב הוא שתה די הרבה. משתדלת בשעות אחה"צ מאוחרות-ערב לתת לו מינימום נוזלים ותמיד מקפידה לפני שהולכת לישון (או בעלי) לקחת אותו לשירותים והוא לא עשה לנו עם זה בעיות.
איך גמלת את הבת שלך בכזה גיל צעיר, הבת שלי בת שנה ו-10 חוד' הייתי רוצה לגמול אותה בגיל יחסית מוקדם (את הגדול גמלנו כ-3 חודשים לפני שהיה בן שלוש) ולא יודעת איך אפשר, למרות שאולי עכשיו זה קצת מאוחר כי מתחיל להתקרר ואני לא רוצה לגמול כשקר, אמנם אני יודעת שיש כאלה שגומלים בחורף- זה לא לחוץ לי עד כדי כך.
אנסה לעזור..רק תפילה
אין לי הרבה נסיון בזה, אבל- הבת שלי היתה גמולה ביום תקופה ארוכה וערב אחד "תפסנו אומץ" והצענו לה לישון בלי חיתול.
זה היה בחופש והיא ישנה מאוחר, כך שיצא לה "לילה קצר" וזה עבר בשלום, ומאז לרוב קמה יבשה ופעמים בודדות לא.
לפעמים יוצא שאנחנו שמים לה חיתול בלילה(חמותי מבקשת אצלה בבית...) והיא קמה ממש ממש ממש מפוצצת...
היא פשוט מרשה לעצמה לעשות. [בפעם הראשונה שהיא היתה עם חיתול אחרי הגמילה והיא קמה מפוצצת חששתי ששכחה את הגמילה ותתחיל לפספס בבית, אך לא, זה היה ממש רק בגלל החיתול...]
לדעתי- תקחי אומץ להוריד, אבל באמת תדאגי שלא ישתה הרבה בערב, ילך לשירותים לפני השינה ושלא יהיה קר בחדר.
ו... תתכונני לכביסות בבוקר....
בהצלחה!!
האמתנעמונונונהאחרונה
שאת הקטנה שלי, לא אני גמלתי... היא גמלה את עצמה...
יום אחד הראיתי לה סיר והיא לא רצתה בדיוק לשבת עליו, אבל סיעתא דשמיא - היא מחקה את אחיה הגדול בכל דבר, אז התחילה לחקות אותו גם בזה, וה' עזר... תוך חודש+ הילדה היתה יבשה לגמרי, והאמת שכבר מגיל שנה ראיתי עליה שהיא מסוגלת כי היא היתה מבקשת "טולי" (טיטולי) באתי להחליף לה וזה היה יבש, ואחרי כמה דקות התרטב... ז"א שהודיעה שהיא הולכת לעשות...
עצומה לשיפור השירות על ידי חברת "אפיקים"אנונימי (פותח)
שלום לכולם
אם אתם תושבי השומרון, או יש לכם משפחה או חברים שם שסובלים יום אחר יום את השירות הגרוע ע"י חברת אפיקים (אוטובוסים 81, 181, 89,189) אנא כנסו לעצומה וחתמו שם.
אם מישהו מכיר אנשים מקדומים אני מנסה להעביר גם להם את העצומה, משום שזה כולל גם אותם
תודה רבה! מקווים מאוד שזה יעזור. נמאס כבר להיות אזרחים סוג ב'.
כתובת העצומה:
http://www.atzuma.co.il/afikimshipursherut/
לצערנו זה לא רק הקווים הנ"לשמחה ואושר
אלא כל השירות שלהם בשומרון. בכל הקווים שלהם
ותוסיפי את קו 74קרנלהאוראחרונה
חוג חדש בגןאנונימי (פותח)
יש לי ילד בן שלוש והוא הולך לגן פרטי. מספר הורים בגן החליטו להוסיף חוג. הם זימנו אסיפת הורים אליה הגיעו שישה הורים בלבד. באסיפה היו שני הורים מתנגדים וארבעה תומכים.
למחרת הם תלו הודעה על לוח הורים, בה היה כתוב כי באסיפת ההורים הוחלט ברוב קולות להוסיף את החוג לגן. עלות החוג 400 ש"ח לשנה.
הם החלו לאסוף כסף ומרבית ההורים שילמו.
לדעתי, לו ידעו ההורים שההחלטה נלקחה על סמך שישה נציגים וכי הרוב לא היה מוחלט, ההענות לתשלום היתה מועטה.
החלטתי לעשות מעשה וערכתי סקר. התקשרתי לכל הורי הגן וערכתי רשימת בעד ונגד.
הסתבר לי שחמישה הורים מתנגדים מתוך תשעה-עשר סה"כ.
מתוך אותם חמישה מתנגדים, שלושה כבר שילמו כי הם היו בטוחים שהם המתנגדים היחידים, ומכיוון שלא הגיעו לאסיפה, עליהם לקבל את החלטת הרוב.
מה עלי לעשות עכשיו? האם הרוב קובע? האם יש לי זכות אולטימטום? האם יש חוק ברור בנושא?
תודה
סליחה, זה עדיין נשמע לי רוב...אחותו
אם כי אם היו שואלים אותי לא הייתי מסכימה לחוג יקראחותו
שכזה בגן של הילדים שלי...
באמת יקר אבל..רק תפילה
רוב זה רוב.
גם במעונות ידוע לי שבודקים דעת רוב וכולם כפופים לזה.
אבל אולי תנסי למצוא משהו יותר זול?
הרוב לא קובעחלושיאחרונה
על מנת להוסיף חוג בתשלום בגן צריך שיהיה 100% הסכמה. הורים רשמו את ילדם לגן על סמך נתונים שונים בניהם המחיר שהם ישלמו ואי אפשר להוסיף תשלום לא הסכמתם.
סליחה שאני נתקעת עם שאלה לא ממש קשורהאני12345
אבל, אולי אתם יודעים מה עושים בדרך הזולה עם אמבטיה שהציפוי שלה מתקלף?
ציפוי אקרילינעמונונונה
היום יש חברות שעושות ציפוי אקרילי לאמבטיות ישנות באמצעות התזת ציפוי אקרילי או ציפוי אמייל.
הציפוי הינו רב-שכבתי, היוצר שכבה חדשה, מבריקה וחלקה, דבר המקנה לכל אמבטיה את הגימור המושלם והיא נראית כמו חדשה.
וזה יקר?אני12345
אל תעשי את זה!!! מנסיון כואבאנונימי (פותח)
בכיס...
ביררנו המון, אנשי המקצוע אמרו לנו תשובות מבטיחות. וחברים ומשפחה אמרו לנו שזה לא יחזיק מעמד. אך בכל זאת הצבעי אמר לנו שבבית שלו הצבע הנ"ל מחזיק כבר ארבע שנים (כן, בטח...)
בשאר הבית הוא אמנם עשה עבודה יפה מאוד ומוקפדת. וגם קיבלתי המלצות טובות עליו.
אבל באמבטיה- למרות שממש עמדתי לו על הראש, והוא עשה שכבות וכו'
אחרי כחודשיים התחילו קילופים...
ואחרי כארבעה חודשים האמבטיה חזרה להראות אותו הדבר כמו לפני- וקצת יותר מכוערת 
וזה כשהקפדנו לא לנקות עם סקוצ'ים אלא רק במטלית בד רכה.
הוא לקח לנו 450-400 ש"ח וכשביררנו מחירים הוא היה די זול, היקרנים רצו גם 600-700 ש"ח.
כיום עשינו הלבשה של אמבטיה אקרילית ועלה לנו 1700 ש"ח. וחבל שלא הקשבנו לאלו שאמרו לנו מראש לעשות את זה
כפרת עוונות.
תודה. אז אין מנוס מלשלם כזה סכום בשביל תיקון?אני12345
ציפוי אמיילפרח לב הזהבאחרונה
לאמבטיה עושים ציפוי אמייל. לא אקריל.
רוצה לדעת מה אתם חושביםאנונימי (פותח)
פתחתי משפחתון בביתי לקטנטנים, בגיל שנה עד שנתיים. אני רוצה לעשות את זה הכי טוב שאפשר, כדי לתת תמורה מלאה לכספם של ההורים וכמובן כדי שיהיה הכי טוב לילדים.
שמעתי על משפחתונים שבהם נותנים המון תוכן ופעילויות, ומעניין אותי לשמוע רעיונות מכם, כי אני לא כל כך יודעת איזה פעילויות אפשר לעשות עם ילדים בגיל כזה. הם עוד לא מחקים תנועות כמו "ידיים למעלה על הראש", וחלקם בקושי יושבים בשקט לשמוע סיפור.
הפעילויות שאני כן עושה איתם הן:
תפילה עם שירים - הם יושבים על כסאות קטנים עם סידור ביד וממש אוהבים את זה.
בצק, או ציור בצבעים\טושים, ו\או הדבקת מדבקות,
משחקת איתם במשחקים שונים כמו משחקי הרכבה או פאזל מעץ - אבל את חלקם זה לא מעניין.
יש כאן מישהי שהיא גננת לגיל הזה? אשמח מאוד לקבל עצות, לא רק בתחום הפעילויות אלא בשאר דברים, כמו מה עושים כשילד מרביץ בקביעות, מה קורה אם ילד אחד לא רגיל לישון בשעה של כולם, וכו'...
כהורים, מעניין אותי לשמוע מה אתם מצפים שיהיה במשפחתון.
יש דיסקים של ריתמיקהאיזה טוב ה'!!!!
שמותאמים לגיל הזה.
בהתחלה רק תשמיעי להם את השירים ולאט לאט הם יתרגלו ותתחילי לעשות איתם את התנועות (זה לא מסובך את יכולה להבין לבד את התנועות מהשירים).
בהצלחה.
איזה גיל נפלא3 פרחים
נכון הם פיצים עדיין אבל חכי עד סוף שנה ותיראי איך הם גדלו!!!!
אז ככה כמו שאמרו מעליי מוזיקה זו פעילות מאד נחמדה ולאט לאט הם ילמדו לחקות את התנועות הכי ממולץ לגיל זה כל שירי האצבעות וידיים למינהם...כשאר שרים אותם יש לחזור על השיר לפחות פעמיים וככה זה ''יקלט''
המשחקים בגילאיים האלו צריכים להיות משחקים סנסומוטריים(חושי-תנועתי) כלומר משחקים שמשתשיים בהם את 5 החושים -למשל לחלק להם כלי נגינה שונים (אפשר גם לייצר בבית) אפשר בחדר שאת מפעילה אותם לשים מראה גדולה זה מאד מסקרן אותם והם נהנים להסתכל,בצק -בצק -בצק ועוד בצק והמון המון צבעי ידיים ולתת להם דפים גדולים כדי לא להגביל אותם עדיף ריק מאשר מצולם (אפשר להטביל בצבע רק אצבע אחת כדי למנוע לכלוך מיותר)
כל המשחקים לעידוד קביעת האובייקט עדיין תקפים (למשל המשחקים באלה הם בבובות שקופצות ונשכבות כשלוחצים על כפתור וכו...משחקי קו-קו
לגבי סיפורים הם עדיין קטנטנים אבל אשפר לחשוף אותם לדקלומים קצרים...
וואי פשוט אין סוף דברים....
לגבי השינה אכן זה קצת בעיה כשלא כולם נרדמים ביחד אבל לפעמים אין הרבה מה לעשות נסי עוד קצת להצמיד לו סדר ממש קבוע כדי שהילד ידע שיש זמן למשחקים זמן לפעילות וזמן למנוחה וייתכן ואחרי זה הוא כבר ירדם ביחד עם כולם...
ויש גם עוד בעייה שבגיל זה מתחילים הנשיכות... וזה גם לא פשוט אבל זהו שלב התפתחותי שעובר....
(אני מטפלת בגיל הרך וגם מדריכת תנועה)
תודה, חמודה!Avrechit
עודדת אותי לעשות להם הרבה תנועות עם השירים. אבל אני חושבת שאני אשלב את זה בתפילה כדי שילמדו קודם כל את שירי התפילה, ורק אח"כ נוסיף שירים אחרים.
תודה רבה על כל הרעיונות, זה בהחלט עוזר. ועוד שאלה (או אותה שאלה ביתר דיוק): אני לא בטוחה מה בדיוק אני צריכה לעשות איתם כל היום. כמה לתת להם לשחק לבד, כמה להפעיל אותם וכמה לא זה ולא זה, כלומר - לשבת איתם על הריצפה ו"לעזור להם" לשחק.
כל הפעלה כמו בצק, מדבקות, שיר\ריקוד וכו', מעסיקה אותם בערך ל-5 דקות. אז כמה הפעלות כאלה אני אמורה לעשות ביום? כשהם משחקים לבד, אני מרגישה לפעמים שהם משתעממים, בעיקר כשיש ימים שמגיעים רק שני ילדים קטנטנים, שהגדול בהם בן שנה ורבע. בימים שמגיעים הילדים הנוספים, שהם גדולים יותר, אני מרגישה שכולם ביחד משחקים המון בלי שאני צריכה להפעיל אותם. אבל שוב אני שואלת: כמה מצופה ממני להפעיל אותם?
ובאמת אני נתקלת בבעיה של נשיכות. גם נשיכות וגם הצקות חוזרות ונשנות מצדו של ילד אחד מתוק מדבש בן שנה ורבע שנכנס למשפחתון כמה ימים אחרי שנולד לו אח קטן. והוא מציק בדיוק לבן שלי, שהוא עוד לא בן שנה, כך שהוא קרבן נוח.
אופס,Avrechit
ידעתי שזה יקרה לי...Avrechit
פתחתי ניק חדש כדי למנוע אאוטינג, אבל כמובן ששכחתי ונכנסתי בכינוי הקודם... יאללה שיהיה.
לא נורא... : )רק תפילה
חחחחחחחחחחחח3 פרחים
זהו לרגע לא הבנתי
אל תדאגי סודך שמור באינטרנט 
קטעים..
לא הבנתי מה הולך כאן...אני ירושלמית
פשוט- לבנות סדר יוםפפריקה--
זה הולך בערך כך:
משחקי בוקר- קפלה, לגו, פאזלים ומשחקי קופסא המתאימים לגיל./ ארוחונת- לאלו שמגיעים עם שקיות ביגלה וקורנפלקס..
איסוף משחקים בשירה קלה
ריכוז בוקר- תפילה בשירה ואפשר איזה נושא קליל וקצרצר.
התעמלות בוקר- דיסקים וקלטות של מלכלי ואריאלה סביר יספקו לך שפע חומרים, שירים קללים וקצרים. אין בעיה "להעמיס" בשירים. הם קולטים הכל! אין צורך לסיים עם תפילה ואחר"כ שירים נוספים- את כבר תשימי לב לבד עד כמה הם כלים להכיל.
יצירה- צביעה חופשית, דבקיות, בצק ופלסטלינה, הדבקת ניירות וגרוטאות, קריאת דפים- עיתונים והדבקתם, עיסוק עם חומרים שונים מהטבע..
ארוחת עשר- תוך כדי ארוחה לספר סיפור עם תמונות, תמיד יש ילדים שמסיימים קודם ולכן כדאי לעבור לדיקלומי משחק ידיים וכאלו- כדי שהמסיימים לא ישתעממו.
משחקי חצר/ גינה/ חול/ מים/ בובות וכד'..
ריכוז צהריים- שירים בנושא וסיפור קצרצר
משחקים חופשי- והביתה.
מכירה גננת שיוצאת עם הילדים לחכות להורים למטה לאחר שהילדים סידרו איתה את החדר למחר והכניסו משחקים למקום וכו..
כדאי מאוד לבחור בכל שבוע נושא- בהתאם לתקופה, ליצור איתם ולקשט סביב בהתאם.
חלק מהיצירות יכולות להיות כלליות- כולם מדביקים טיפות על בריסטול גדול, כולם צובעים ענן גדול וכד', את היצירות הגדולות תולים בגן ותמיד כותבים מי השתתף. כיף לילדים ולהורים.
וכדאי לך לקפוץ יום אחד למעון אם יש לידך ולהציץ לרעיונות..
בהצלחה!!
תודה רבה, פפריקה!Avrechit
סדר היום שתיארת הוא בערך סדר היום שאצלי, מלבד ההתעמלות שלא ניסיתי והמפגש שאני מפחדת להאריך אותו מעבר לתפילה, אבל אנסה...
בקשר לנושא - אני קצת סולדת מהקטעים האלה, "עכשיו לכבוד ט"ו בשבט נלמד על פירות, הנה תמונה של שזיף"... אני מעדיפה ללמד אותם בצורה טבעית, כמו שאני מלמדת את הילדים שלי כשהם איתי בבית בגיל הזה. למשל, הראיתי להם בחוץ חלזונות ועלים נושרים, אבל לא סיפרתי להם על גשם, כי זה דבר מופשט בשבילם. כשיהיה גשם, בע"ה במהרה, אז נדבר עליו.
כשאני אלמד אותם איברים, אני אעשה את זה דרך האיברים שלנו ולא אטרח להראות להם ציורים. למרות שכמובן יש עניין גם שידעו להבין ציורים, זה דבר בפני עצמו.
אבל דברים כמו לצבוע ענן - לא יודעת, איכשהו נראה לי שזה לא יילך. קיבלתי מהגן של הילדים שלי מיליון ציורים כאלה עם הקשקושים שלהם, ויש לי רושם שהם לגמרי לא קלטו מה זה הדבר הזה שהם מקשקשים עליו. אגב, הבת שלי כל כך התרגלה שנותנים לה לצבוע על ציורים, עד שבבית היא ציירה דווקא על הצד המודפס של דפי הטיוטה שנתתי לה!
גם ככה הפצפונים בקושי עושים טובה שמקשקשים משהו בגודל ראש סיכה, או שמדביקים מלא מדבקות ואז - מורידים אותן מהדף או מדביקים מלכתחילה רק על החולצה... אני מאפשרת להם! אמרתי להורים שייתכן שהם לא יקבלו הרבה "יצירות" הביתה מהסיבה הזאת. אם הילד נהנה להוריד מהדף את המדבקות, אז למה לא?
כמה נקודותפפריקה--
את בהחלט לוקחת נושאים- גוף האדם, סתיו, ר"ה, חושים, הבית וכו'
רק שהם יותר מוחשיים לילדים בגיל זה- וזה ברור! אין צורך לקחת נושאים בשמיים- יש להם ב"ה עוד שנים טובות ללמוד.....
צביעות בצבעי ידיים ובצבעי פסטל עבים מומלצות מ א ו ד!!!
בגיל הזה- מעבר לקישקושים החיוניים הם לומדים מהם תחומים וגבולות וזו אחת מצורות הלמידה. אין הכוונה לתמושה מושקעת ומלאת פרטים אלא לתמונות בסיס.
עננים- הם רואים ביעיניים- ואפשר למלא בצמר גפן.
היצירות הן לא בשביל ההורים אלא לילדים- עצם ההכנה והמגע עם החומרים והמרקמים השונים.
עעוד משהוא שאת בטח עושה- מוזיקה נעימה במהלך היום.
עיסוק בכלי נגינה, כדורים, חישוקים, מטפחות וכד'...
פששששששש יפה (ארוך...)3 פרחים
אוף כתבתי תגיבה מושקעת ומלאה ונמחק לי..
אז אסכם מפאת חוסר זמן לשינה...
בגיל הזה הילדים לומדים להכיר את גופם והדימיון מתחיל לעבוד
בגיל שנה חשוש לא להגביל אותם תמונה למשל יכולה להיות מאד מגבילה
למשל שופר אם מביאים תמונה אז זהו הם ראו ונגמר זה יכול היה להיות חצוצרה או חתול או סתם משהו אחר
ואילו אם מביאים שופר אמיתי והם רואים אותו,נוגעים בו בעדינות ואפילו מישהו תוקע בשופר והם שומעים... והנה כבר השתמשת ב3 חושים בשלב הזה הילדים מאד חושיים וכדי שכל מה שאת רוצה ''ללמד'' יקלט ואז ככל שתשמשי בחושים ככה החויה תיהיה חיובית יותר והלמידה תתבצע בצורה טובה יותר!
למשל טו בשבט מראים לילדים עצים, נותנים עלים שמישוש, פרי לטעום (וגם פרי למישוש תתפלאו שלא כל הילדים זוכים לזה..להחזיק פרי ביד כי זהמלכלך/מסוכן/לא נקי וכו....)
כש חשוב כמו שפפריקה אמרה לחשוף אותם למרקמים וחומרים שונים בהדרה בעדינות ובנעימות (שוב תמיד יש ילד כזה שלא רוצה לצאת לחצר כי אמא אמרה לא... כי זה מלכך... ובד''כ גם נמנעים מלגעת בגואש או בדבק וכו...
קריעת עיתונים תרגול נהדר לשיפור אחיזת הפינצטה אבל קצת קשה לקטנטנים....
לקראת סוך שנה אוכשכבר היו גדולים יותר אפשר כבר לעבוד על חציית קו אמצע בעזרת כלי נגינה למשל... תוך כדי חיקוי תנועות
מה עוד...יש פזאלים צורות מעץ כאלו שניראים משנת התרפ'ת כזה של פירות למשל יש תפוח והצורה שלו והילד שם את הפתוח בצורה וכך הבננה והתפוז והם מתאימים מגיל שנה פלוס ולקטנים מזה יש את הקופסאות אם הצורות עיגול/משולש/רבוע ופתח להכנסת הצורות במקום המתאים...
וואי יש מלא מלא מלא...
אני חייבת לישון....
שוב תודה, פפריקה 2 פרחים!Avrechit
כמו שבטח הבנת ממני, אני מאוד מאוד מתחברת להמחשה בצורת מגע בחפצים האמיתיים. והארת את עיניי לשים דגש על כך שהילדים גם יגעו בעצמם ולא רק יסתכלו כשהחפץ בידיי.
ופפריקה, עודדת אותי בנוגע לגיוון ביצירות, בע"ה אנסה ליישם.
והיום גייסתי מספיק אומץ כדי לנסות גם צבעי ידיים, בהשפעתכן מעניין שאחד הילדים לא הסכים לגעת בזה, עד שנתתי לו מכחול.
אני מקווה שלא יצאתי מטפלת חסרת ניסיון ורעיונות... ב"ה אני נהנית עם הילדים ועושה איתם חלק גדול ממה שאמרתן - בצק, ציורים בצבעי פסטל, מדבקות, מוזיקה, תנועות, וכו' וכו' - אבל מחפשת גם להתפתח וללמוד מנסיונן של אחרות (עם דגש על ניסיון ולא תיאוריה, כי תיאוריות לא חסרות לי).
הלוואי אליי3 פרחים
מטפלת כמוך לילדים שלי
שדואגת להם! שיהיה להם טוב ומעניין, שתיהיה להם סביבה מגרה ומפתחת!!
העובדה שאת שואלת עושה אותך מטפלת נהדרת..הרי היית יכולה לחפף אבל לא!! רואים שאת מאד משקיענית
כל הכבוד לך!!
|מסמיקה|Avrechit
אם את רוצה ל"עשות את זה הכי טוב שאפשר" עצתי לך היאאנונימי (פותח)
כגננת למעלה מ25 שנה ומדריכה בהווה הייתי מציעה לך ללכת וללמוד במוסד מוכר את מקצוע ה"גננת". עבודה עם ילדים דורשת הרבה ידע על התפתחות הילד,על פעילות הילד על חומרי הגשה,סדר יום,קשיים ,קשר עם הורים,עיצוב סביבה חינוכית ועוד ועוד..
על מנת שהילדים יקבלו את הטוב ביותר כדאי שתלמדי את העבודה באופן מעמיק ורציני .
תודה, אבל חשוב לי לציין שאני לגמרי לא מסכימהAvrechit
ואני לא אומרת את זה מעצלנות וכדומה, כי גם את ילדיי אשלח בשמחה לגננת או למלמד ללא הכשרה מקצועית - בתנאי, כמובן, שאני מקבלת את הרושם שהם יודעים מה שהם עושים.
ב"ה, קראתי ולמדתי הרבה בנושא החינוך לגיל הרך, והתנסיתי רבות על ילדיי ועל ילדי אחרים.
אני יודעת מה לומדים בלימודי התעודה למטפלות (להזכירך, מדובר בגיל שנה עד שנתיים), ואני לא חשה כל צורך בהם.
אם מישהי חושבת שאין לה מספיק ידע או מספיק יכולת לרכוש לבד ידע בנושא, אדרבה, כדאי שתלך ותלמד. אבל אני מאמינה שרוב הנשים יכולות לטפל בילדים בגיל הזה גם ללא תעודה (בתנאי שהן מרגישות מוכנות לכך ומתאמצות לרכוש ידע בנושא ממקורות שונים).
אברכית, אני איתך-רק תפילה
ראיתי נשים שעשו לגילאים האלה "גן/ סבב אמהות" ולא נראה לי שהילדים שלהם יצאו פחות משכילים משלי...
בגיל הזה של הילדים- אם את יצירתית, חמה, מתלמדת, לומדת על ההתפתחות, מגוונת בחומרים ובמרקמים, שומעת עצות (כנ"ל...) ועוד, אז הילדים יכולים לצאת נשכרים ומועשרים.
זה גיל מעון ובמעון לא לכל המטפלות יש הכשרה מקצועית.
ביננו (ואני מדברת בתור מורה), העבודה מעשית/ העבודה עכשיו, לימדה אותי יותר מכל התואר.... (+-...)
כמובן כל מקרה לגופו, אבל את נשמעת מצויינת... בהצלחה!
אגב, איזה גיל מתוק זה!! את בטח מועכת אותם מנשיקות...
ולא רק אלא3 פרחים
שגם בלימודי ''גננת'' מתעסקים יותר אם הגילאים הגדולים ולא בפעוטות!
אני למדתי מטפלות כי רציתי את ה''תעודה'' אישית לא חידש לי הרבה אבל בטח שזה תרם!
ותאמינו לי שכשמדובר בפעוטות אני יודעת יותר מאשר הגננות דוג' פשוטה
מין הסתם גננת למשל עוסקת יותר במשחקי סוציו-דרמטיים ואני בטור מטפלת עוסקת יותר במשחקים סנסומוטוריים כי אלו הם הצרכים של הפעוטות...ועוד ועוד ועוד..... ככה שאין מה להשוואות זה מקצוע אחד וזה מקצוע אחר
כואב לי שלא מספיק מעריכים את העבודה של המטפלת....
מצטרפת לגמרי לאברכית!! בגיל הזה בפרטאני ירושלמית
אבל בעצם בכלל, לגננת הכי הכי חשוב שתהיה גישה ואהבה לילדים. כל השאר הרבה פחות חשוב...זאת לא אוניברסיטה!
לי כאמא חשוב לדעת שהפקדתי את ילדי, אצל מישהי שתתן לו אהבה חום, ואפילו נשיקה מדי פעם... כל זה ביחד עם גבולות ברורים של משמעת. זה הכי חשוב בעיני.
ואכן שתיים מהגננות הנפלאות של ילדי, היו כאלו שלא למדו את המקצוע, כ'מקצוע' אלא התברגו אליו בנסיבות החיים... ואין היו נהדרות!!!
אברכית יקרה לפי השאלות שלך, נשמע שאת שייכת לזן הזה של הגננות! איזה כייף להורים ששולחים אלייך את ילדם... עלי והצליחי במלאכת הקודש!!
איזה כיףAvrechit
קפץ... איזה מקסימות! פחדתי שיתנפלו עליי.Avrechit
שינה עם כולםמתנסה
ילד שקשה לו לישון בשעות של כולם מצריך שינוי גם בבית,
שההורים יזיזו לו קצת את שעות השינה
ובמקביל את תראי לו מה מצופה ממנו ולאט לאט זה יעבוד
גריה,חשיפה מבוקרת ומהנה וניצני התפתחותאנונימי (פותח)אחרונה
ב"ה
שלום!
בגיל זה צריכים חשיפה ראשונית לחומרים בטוחים, מרקמים שונים ותחושות שונות.
אפשר צבעי אצבעות , אפילו חול מסונן, קערת מים, ג'לי למשחק וכד. בכל אלו הם יכולים להמרח, לגעת והלחשף.
בנוסף, שפה--להתחיל כבר בזהוי מילים ותחילת היגוי מילים.
מוטוריקה- אפשר קצת לעסות אותם, לאפשר בימבות ופוף וכד' בהשגחה כמובן.
זה הגיל להתחיל!
אגב, גם לגוון במרקמי אוכל וטעם!
בהצלחה!
אין תחליף ללמידה מסודרת, אפילו דרך התמ"ת, גם לקורס עזרה ראשונה , התפתחות וכו'.
איך מגיעים למצב שתמיד יש אוכל בבית?ddba
בס"ד
כדי להגיע למצב שתמיד יש אוכל מוכן וזמין בבית - האם צריך "לבלות" כל היום במטבח?
מתי אתן מבשלות? כל יום? מישהי אמרה לי שהיא מבשלת ביום שישי כמויות גדולות של אוכל ומקפיאה וככה היא לא צריכה לבשל כל השבוע? זה נראה לכן הגיוני?
אני כל פעם מנסה למצא פתרונות לא להיות במטבח כל יום, אבל שיהיה אוכל זמין ומוכן
אוכל בריא וזמין:פפריקה--
- מבשלים בגדול.
זאת אומרת:
* פשטידה גדולה (פי שתיים) ממה שאתם משתמשים בדרך כלל, ויש משפחות- שגודל תבנית גדולה של תנור מהווה פי שלושה ממנות השימוש היומי, עושים כמות גדולה- ומקפיאים. להפשרה- מכניסים לתנור למכת חום, הפשטידה כאילו נאפתה עכשיו!
כך גם בעוגות, עוגיות (לא צריכות בדר"כ מקפיא אבל מסוכנות לבריאות ולקלוריות).
*סלטים- סלק, חצילים ללא מיונז, חצילים מטוגנים ועוד שלל שבטח החברות כבר תכתובנה לך בהמשך- מבשלים בכמות גדולה (כנ"ל) מכניסים לקופסאות פלסטיק, כעוטפים בניילון נצמד, כותבים תכולה , כמות ותאריך- ומקפיאים. מוציאים להפשרה במקרר.
*עופות- מבשלים כמות גדולה, מקפיאים בקופסא או אם אין לך בשקית ניילון- עם רוטב. כנ"ל דגים מבושלים, ומרקים (לתפו"א וגזר המרקם משתנה וע"כ לא ככ מומלץ).
*שמעתי על נשים שמקפיאות אפילו פסטה על שלל סוגיה.
וכן,
גם אני מכינה לשבת כמות גדולה מהרגיל שמספיקה לנו עד ליום שלישי. לא כ"כ משמעותי לברור 3 כוסות אורז או קילו, אבל מספיק בדר"כ לעוד ארוחה. עופות, תוספות וסלטים- כנ"ל.
אם יש לך סיר חשמלי לבישול איטי- אפשר לזרוק ירקות ועופות בבוקר והגיע לארוחה חמה בצהריים.
וכדאי להכניס את השאלה הזו לפורום אפיה ובישול, תקבלי המון עצות ורעיונות מועילים ומקוריים.
לבריאות!
קצת יקר -איזה טוב ה'!!!!
אבל באמת בריא, שתמיד יהיה בפריזר ירקות קפואים (החל מהזול - שעועית ירוקה וכלה ביקר - ברוקולי / כרובית) זה לוקח בדיוק שניה לאדות את זה בסיר וזה משמש כתוספת בריאה ומזינה לכל מנה עיקרית.
מנות עיקריות שאפשר להקפיא -
שניצל, אפשר להכין כמות גדולה של תערובת לקציצות ולחלק לשקיות בפריזר וכל פעם להפשיר שקית ולהכין טרי.
פסטה גם לא לוקח הרבה זמן להכין וגם אפשר להכין רוטב לפסטה ולהקפיא.
למי שלא ממש מקפיד על בריאות תמיד אפשר להוציא טבעול או אפילו נקניקיות בשריות. כתוספת אפשר לאפות בתנור צ'יפס קפוא (כך חוסכים את הטיגון הלא בריא)
למי שממש לא מקפיד על בריאות ויש לו מנגל חשמלי / גז זמין תמיד אפשר לעשות "על האש".
לארוחת ערב - מלאווח, פיצה, בורקס.
ונחזור לבריאות - אפשר לעשות מוקפץ אינסטנט מגזר גמדי קפוא, קישוא, פלפל, תירס גמדי ופטריות. כך חוסכים הרבה מהזמן של החיתוך וההקפצה עצמה לא לוקחת הרבה זמן.
מצטרף גם לכל מה שפפריקה כתבה ובמיוחד לכך שכדאי להעתיק את זה גם לפורום בישול ומתכונים.
מה בקשר למרק עוף??+mp8
עושים בסיר ענק, מקפיאים בקופסאות, מוציאים ומחממים, מוסיפים איטריות/ שקדי מרק/ קוסקוס וכד.
קציצות ושניצלים גם טובים בהקפאה.
בהצלחה!!
מצטרפת לקודמי ומוסיפה3 פרחים
שאת הרוב אני מחממת במיקרו (חוץ מאוכל לתינוקות)
והכי הכי הכי הכי מומלץ....פפריקה--
לגור ליד חמותי.
שם ת מ י ד יש אוכל מוכן ומזומן, בריא ומגוון.
אין על הסבתות הבשלניות שלנו!!! אין!!!
תצרפי כתובת...רק תפילה
אז זה אומר שהיא "מבלה" כל היום כל יום במטבח?ddbaאחרונה
גם חמותי כזאת אני לא יודעת מאיפה יש לה את הכוחות?! יום אחרי יום כבר שנים וזה לא נמאס אשרי הנשים הללו.
הכנסה למעוןאנונימי (פותח)
שלום לכם שוב!
אני נהנית לקרוא את שלל הנושאים וההתייחסויות המכבדות, כ"צופה מרחוק" והפעם מנסה שוב להתעשר מתבונתכם מקרוב...
בני בכורי בן שנה ושבעה חודשים. היה איתי בבית פחות או יותר עד עכשיו ועכשיו, נראה לנו שהוא מוכרח לצאת מהבית, להיות במרחב, להיות עם חברה. (מה גם שאני זקוקה למרחב ולשעות עבודה...)
הפתרון היחיד שנראה לנו כרגע, זה מעון (של ש"ס) שנמצא קרוב לביתנו. העלות גבוהה (לא יצא לנו סבסוד משמעותי של התמ"ת) וגם לא שמענו המון המלצות חמות, אבל נראה שזה מקום לא רע, גם אם לא עובדים שם בטירוף על עידוד ההתפתחות, - והייתרונות של עצמאות, מרחב למשחק וחברת בני הגיל, גוברים על החסרונות.
לי זה נראה הזוי לשגר ילד למעון עד 4. אני אמא שלו, לא המטפלת...
חשבתי להוציא אותו מדי יום בשעה 2 (אין במעון "תכניות מקוצרות", אני יכולה פשוט ביוזמתי להוציא אותו קודם) ואז... זה אומר שהוא חוזר אלי אחרי השינה, ואני צריכה להעסיק אותו (או להשגיח על עיסוקיו) עד השינה בערב ללא הפסקה.
אני חוששת שזה יהיה קשה לשנינו
אבל מתקשה מאוד לוותר על העיקרון שילד לא יהיה באופן קבוע במעון עד 4.
אשמח להשכיל מנסיונכם, תודה לכם!
תשובה מאוד חלקית...טוזי
אני הכנסתי את הבת שלי למסגרת (משפחתון) שנה שעברה כשהיא הייתה בת ארבעה חודשים וזה היה עד ארבע והיו ימים שהייתי מגיעה אפילו יותר מאוחר אז היא הייתה עם בעלי עד שש וחצי. זה היה לי ולה מאוד קשה, כשהייתי מגיעה היא לא הייתה יורדת מהידיים או משחק צמוד צמוד עד שהיא הלכה לישון.
השנה לעומת זאת ב"ה יש לי אפשרות להוציא אותה ב13:30 וזה מצויין, יש את היתרון של המטפלת שאין לה בעיה למשוך אותה עד שאני באה לקחת אותה וכשהיא מגיעה היא ישנה ואח"כ אנחנו ביחד כל הצהריים...
חשוב לשמוע המלצות על המעון, מניסיוני הלא כל כך טוב, כשלא שמעתי המלצות הייתה סיבה.. ב"ה עכשיו היא אצל מישהי שאני יכולה לגמור עליה את ההלל!
אם את אומרת שהוא יהיה אחרי שינה של צהריים יכול להיות שבאמת לא כל כך מתאים לכם שזה יהיה חצי יום. אולי יש עוד מעון באיזור שיוכל יותר לענות על הצרכים שלכם..
בהצלחה!
מחזקת אותךAvrechit
אני חושבת שההרגשה שלך מאוד נכונה. האינטואיציה שלך אומרת שזה לא נכון להשאיר אותו עד ארבע - ולכן, לדעתי זו תהיה טעות לעשות את זה מתוך אילוץ.
אני בטוחה שבסופו של דבר תמצאי סידור כלשהו שיהיה טוב לשניכם בלי להתפשר על השעות שאת איתו.
מהו הקושי שלך בלהיות איתו עד הערב? שאת רוצה לנוח? או שאת רוצה להספיק דברים בבית? או שזה מייגע אותך להעסיק\להשגיח כל כך הרבה זמן ברצף?
הצעות:
אני לא יודעת במה את עובדת, אבל אם תעבדי פחות מחצי משרה (נניח, 4-5 שעות ביום) אז אולי תוכלי לשלוח אותו למטפלת במקום למעון, ותקחי אותו ממנה לפני שהוא הולך לישון.
סבב אימהות - חמש או שש אמהות וילדים, בכל יום אמא אחת שומרת על כולם.
מחזקת אותךקיווי
גם אני מוציאה לפני (ב- 2)
זה ילד ראשון?
כי זה ממש מזכיר לי את מהלך החשיבה שלי עם בני בכורי
מה אני יעשה איתו כ"כ הרבה זמן??
אז בואי אני יגיד לך את לא צריכה לעשות כלום!!!!!!!!!
אם את רוצה ונוח לך לשבת איתו זמן מסויים ולהעסיק אותו אז בבקשה שיהיה כיף לשניכם
אבל-
את יכולה לעשות כל מה שעולה על רוחך
לשטוף רצפה, כביסות וכו' ילדים יכולים להעסיק את עצמם. ברגע שתאמיני בו שהוא יכול לשחק בלעדיך ותשדרי לו את זה גם אם בדקות הראשונות הוא יצמד אליך תגידי לו אמא עסוקה אני פה לידך אתה יכול לשחק במה שתרצה
הוא יקלוט שהכדור אצלו ותאמיני לי שהוא ימצא משהו.
לפעמים נראה לנו שאנחנו צריכים כל הזמן "לגדל" אותם
ועכשיו אני רואה שזה לא נכון
מקווה שהובנתי
עוד המלצה - לצאת לגינה שם תפגישי חברות והוא ישחק והזמן יעבור במהירות
תודה על ההבנהאנונימי (פותח)
שתיכן התייחסתן ברצינות להתלבטות שלי, ועל כך התודה. אברכית, כל הסיבות שמנית לקושי שלי להשאר איתו עד הערב נכונות, מה גם שיש איתי עוד צאצאית יקרה,קטנה יותר, שממלאת את שעותיי.
אני עובדת כחמש שעות ביום (כרגע אעבוד כשהקטנה לצידי), ואם אקח אותו לאחר שינה, לא אוכל לנוח כלל.
יש מטפלת טובה כאן לידינו, אבל ממנה הוא יקבל השגחה, חום ואוכל. היא בעיקרון מטפלת בעוללים עד גיל שנה, אבל מוכנה לקבל גם אותו. לא יהיה לו אצלה חברים בני גיל, מרחב, משחקי חצר, העשרה בתחומים שונים, סיפורים, עבודות יד וכו'.
אה, ואין איתי רכב, לכן לא אוכל לשגר אותו למסגרת מרוחקת יותר.
אז מה כדאי לעשות???
בגיל הזה הם לא צריכים העשרה, אלא אהבת אםיוקטנה
כל הצרכים האחרים, הינם משניים לצורך הראשון והחשוב הזה.
עדיף לו עם אמא שעסוקה עם אחות, מאשר עם מטפלת שעסוקה עם עוד כמה חברים.
אפשר להיות ביחד בגינה, אצל חברים, ואז גם את לא בודדה
זה משבר אופייני של התחלהיהודית פוגל
אח"כ תתרגלי שהוא במעון, לא רע להם שם, ומשעה 4 עד השינה וכן בשבתות וחגים וחופשות את יכולה לתת לו המון זמן איכות, כך שאני ממליצה לך להמשיך עם התכניות שלך לשים אותו במעון, בסוף תתרגלי ותראי גם את הטוב שבסידור הזה.
אני חושבתדידי
שכאשר האמא רגועה ושמחהעשי זאת בשבילו- גם הילד מרוויח מכך. לדוגמא- אם את עייפה לאחר יום עבודה ויש מצב שתוכלי לישון(אם הקטנה מאפשרת לך) בצהרים בזמן שהוא עד 4 במעון, ואז כשתקחי אותו ב -4 את תהיי רעננה יותר וכייפית יותר בשבילו- ותוכלי לשחק איתו יותר ולקחת אותו לגן משחקים וכו' וכו'- עשי זאת בשבילו. (כן. בשבילו. השינה שלך תועיל לו). גם אם תנצלי את הזמן הזה לסידורים אחרים בבית ולא לשינה, אבל זה יגרום לך להיות יותר רגועה איתו- שווה.
אני משאירה את הקטנה שלי (חצי שנה) עד 4 כדי שאוכל להיות עם הגדולים יותר כשהם חוזרים מבית הספר ומהגן ולתת להם את הצומי והעזרה בשיעורי בית וכו' עד שהגברת מגיעה ב-4 ושואבת את תשומת הלב אליה. וגם ביום החופשי שלי היא במעון כי גם אני זקוקה ליום חופשי...
מעבר לכך- נסי למצוא לו תעסוקה שלא דורשת ממך תיפעול צמוד...
הרבה הצלחה!!!
יסורי מצפון הם חלק בלתי נפרד מהאימהות...
נהנית לקרוא וללמוד...אנונימי (פותח)
תודה למגיבות המחכימות! אני מעריכה את ההשקעה של כל אחת בחשיבה ובכתיבה האמפתית.
אני אמנם כ"כ חוששת מהשיגור למעון.
בתור "ילדת מפתח" (של אמא נפלאה במיוחד, עד היום - ב"ה, אלא שהיא עבדה כמשרה וחצי כל השנים...), הצהרתי שלילדים שלי תמיד תהיה אמא אוהבת וארוחה חמה בצהרים. וככה, כבר על הילד הראשון "ליפול"???
מאידך, אני באמת מרגישה תקועה ומתוסכלת.
הלוואי שנגיע לדרך המלך (וההחלטה צריכה להיות מיידית כל עוד יש מקום במעון..) בעז"ה.
החלטה קשהAvrechit
אני חושבת שהייתי הולכת על המטפלת, אבל בתנאים מסויימים. אני מבינה שהיא לא מוציאה אותם בכלל לחצר - זו באמת בעיה. אם אפשר להתנות איתה דברים מסויימים, לדוגמה שהיא תספר לו סיפור פעמיים ביום ושתביאי אליה משחקים שמתאימים לו ושהיא גם תשב ותשחק בהם איתו (למשל פאזל עץ, לגו גדול וכו' - צריכים בהתחלה עזרה בזה), זה יכול להיות טוב.
אני מסכימה מצד אחד עם יוקטנה, שחשוב יותר החום והאהבה על פני כל ההעשרות למיניהן שאני לא מחזיקה מהן במיוחד, אבל בכל זאת כשמדובר במטפלת ולא באמא, ובמיוחד שיש לה כדברייך עוד כמה עוללים לטפל בהם, אני קצת חוששת שהוא עלול ללכת לאיבוד שם ולמצוא את עצמו "מעביר את הזמן", ופחות או יותר די בוהה באוויר.
בעית הדור...אנונימי (פותח)
אכן בעיה לא פשוטה שמשותפת כמעט לכל אמא.
גם לי נשמע מטורף לשים ילד במעון עד ארבע.
אני עשיתי החלטה ונישארתי בבית (כבר קרוב ל15 שנה.)
לא קל אבל לפחות אני מגדלת את הילדים שלי ולא אישה זרה
(כל כמה שתהיה טובה ומסורה.)
אני מודעת לזה שלא כל אחת מסוגלת נפשית או כלכלית.
ולכן דרך האמצע היא הכי נכונה.
לשלב בין עבודה אבל להקפיד להיות עם הילד לפחות מהצהריים .
ואם אי אפשר אז להקטין את הימים שהוא נישאר עד ארבע.
השנים שהם קטנים הם קריטיות לתינוק והם לעולם לא ישובו.
הקריירה תחכה!! הבן שלך לא!!
גמר חתימה טובה והחלטות טובות
לא הבנתי, מצד אחד זה "הזוי" להשאיר את הילדאנונימי (פותח)
במעון עד 4 אחה"צ, מאידך - זה מטרד להעסיק אותו לאחר השינה, עד הערב.... אז, החליטי, מה את בעצם רוצה. טוב יותר שיישאר עוד שעתיים במעון, ואת תספיקי משהו במטלות הנורא "חשובות", ואח"כ תצטרכי לסבול את הילד רק עוד שעתיים שלש.
את, דווקא, לא אמא, ואת, בקושי מטפלת. שום דבר לא ישווה לשעות איכות עם הילד. כל השאר במקום שני, אם לא למטה מזה.
תגובה לא נחמדה ולא מתאימה לערב יום הכפורים!Avrechit
כמו שאמרה שחר, זו בעיה של דורנו. אמא רוצה להיות עם הילדים שלה וגם לעבוד ולהרוויח (ולא בשביל מותרות, הרי היא אומרת שאין להם רכב), במיוחד אם רוצים שהבעל ילמד. יחד עם זאת היא צריכה להישאר שפויה. יש אמהות שלא יכולות לתפקד אם הן לא נחות בצהריים! גם אני כזאת.
את צודקת שזו קצת דרך ללא מוצא. אי אפשר לרקוד על כל העוגות ולאכול את שתי החתונות. אבל התגובה הנכונה היא הבנה ועידוד ולא עוינות והאשמה.
לא קראתי את התגובות, אבלקיפי.
באיזה שעות ישנים שם?
אני עשיתי אותו דבר עם הבת שלי:
במעון ישנו בין 12:30 ל14:30,
ואני לקחתי אותה ב13:30 כך שהיא ישנה רק שעה,
והלכה לישון בערב שעה יותר מוקדם,
כלומר הרווחתי איתה שעה שבה לי היה הרבה יותר כח במקום שעת עייפות בערב.
לא יודעת אם זה מתאים לך ולילד.
ואם עד עכשיו היית איתו בבית ימים שלמים,
נשמע ש"תשרדי" בכבוד שעות רצופות איתו דלי הפסקת שינה באמצע.
לא הבנתי מה הענין עם השינהאנונימי (פותח)
תקחי אותו הביתה בזמן שאת רוצה, אחרי שאת נחת כמה שאת מחליטה שאת צריכה. מה זה משנה אם הוא ישן בבית או במעון? גם אם תקחי אותו בשלוש (מה שנותן לך קצת מרחב זמן לנוח מהעבודה של הבוקר לקראת ה"עבודה" המדהימה של אחה"צ) עדיין הרווחת שעה איתו, שהוא לא במעון, ואת לא עייפה.
אני זוכרת שבתחילת דרכי במעון פגשתי מפקחת אחת שאמרה לי שהשעה שבין הזמן שאת גומרת לעבוד לבין הזמן שאת לוקחת אותו מהמעון היא הזמן שבו את צריכה "להכין אמא" לילד שלך. אמא שמחה, לא עייפה, רגועה ונינוחה. ואני חותמת על זה לגמרי.
לדעתי עדיף להוציא מוקדם.אנונימי (פותח)
אני אמא למס' ילדים ותמיד הוצאתי מהמעון בדרך הביתה מהעבודה, (בערך ב14:00) כי אין דבר יותר טוב מאמא, גם אם היא עייפה.כמובן שאם את עיפה באופן כזה שהילד יקבל כעסים וגערות אז "אין הצר שווה בנזק" אבל אם זה כדי "להספיק", אז את כל מטלות הבית אפשר לדחות ללילה לשעות שהילדים ישנים (ואם הבעל יכול לעזור אז, זה וודאי טוב)לאמא אין תחליף (אם ילד בא הביתה ב 4 והולך לישון ב7 כמה אמא יש לו?) כשאמא עובדת היא זקוקה למסגרת לילד אבל כשהיא בבית הילד זקוק לה. השנים הללו לא חוזרות....
בקשר להתלבטות בין מעון למטפלת: אם במעון יש מטפלות מסורות וחמות אז כדאי להעדיף את המעון גם אם אין שם יותר מדי העשרה כי אצל מטפלת שלוקחת ילדים קטנים הוא ישתעמם ואז או שיהיה שם כמו גולם כל היום, או שיעשה "שטויות" ויזכה לביקורת או כעסים מהמטפלת דבר שלא יוסיף לו חוויות חיוביות ולא יוסיף לבטחון העצמי שלו.
החלטה קלה.
תנסי...פרח לב הזהב
אולי יהיה דווקא כיף לבלות איתו כ"כ הרבה שעות. ואם יהיה קשה, הרי תוכלי להשאיר אותו עד 4! ואולי לגלות שישארו לך אמנם רק שעתיים שלוש להיות איתו אבל זה יהיה זמן איכותי ונחמד...
כל אחת מרגישה אחרת לגבי דברים מסויימים, ואת פשוט לא תדעי עד שלא תנסי...
בהצלחה!
הכנסה למעוןאנונימי (פותח)
בס"ד
אמא יקרה.
אכן ההתלבטויות שלנו כאמהות הן לא פשוטות.
מצד אחד אנחנו רוצות להיות אמהות במשרה מלאה ומצד שני מסיבות שונות זה לא מתאפשר לנו.
במידה ומתאפשר לך לקחת את הילד בשעה שתיים, הייתי ממליצה לך לשאול את עצמך מס' שאלות :
האם כשאני חוזרת הבייתה אני זקוקה למנוחה לפני שאני מתחילה את ה"משרה" (בית, ילד..)הבאה שלי?
האם אני ארגיש פנויה רגשית ופיסית להעסיק אותו מהשעה שתיים עד השינה (בערך 5,6 שעות)?
אם זה יהיה לי קשה, האם אוכל לקחת בייבי סיטר שתעסיק אותו בבית כשאני בסביבתו זמינה עבורו?
כדאי לבדוק איזה פעילות יש במעון לקבוצת הילדים לה הוא שייך ומה ערך המוסף שלה ?
(רכישת הרגלי אכילה בקבוצה?, סיפור ? משחק? עידוד עצמאות: נעילת הנעליים לבד, פינוי המצעים בצוותא עם הצוות וכו')
דבר נוסף שהייתי מבררת עם עצמי, זה למה בכלל אני מרגישה רע שהילד יהיה עד 4 במעון? האם אני באמת מאמינה שזה לא טוב לו או שמא זה איזשהו מסר שמגיע מהסביבה? האם אני באמת אמא פחות טובה אם הילד עד 4 במעון?
הייתי מבררת עם עצמי מה באמת מפריעה לי.
דבר נוסף שהייתי ממליצה לך זה לשוחח עם חברות שנמצאות עם הילדים משעות הצהריים המוקדמות, מה הן עושות? שעת גינה? משחקים?
לדעתי תגלי שהילד לא זקוק לתעסוקה שלך בכל רגע ורגע. יותר מזה, חשוב שהילד ילמד כבר מגיל קטן להעסיק את עצמו. זה מפתח את היכולת היצירתית שלהם.
בסופו של דבר, כמו שאת כתבת: אני אמא שלו ולא מטפלת שלו. ואמא לא רק משחקת בבית עם הילד היא גם מכבסת, מבשלת, קוראת, נחה, מדברת בטלפון ועוד ועוד ועוד.
מאחלת לך בהצלחה בהמשך
שוש גרינברג
עדכוניםאנונימי (פותח)
אז קבלנו החלטה,
אחרי שבדקנו שוב ושוב ושמענו על אפשרויות חדשות
מצאנו מטפלת-גננת שמקיימת גן לכל דבר לחמישה ילדים בסה"כ בבית הקטן והצנוע שלה.
מבחינת המסגרת - שמענו המלצות חמות וגם נוכחנו לראות שהיא נותנת לילדים הכל ויותר, חום ואהבה, אוכל, פעילות חינוכית תורנית והתפתותית ממעלה ראשונה.
הוויתור שנאלצתי לעשות הוא על עניין השעות, ומכיוון שראיתי עד כמה הוא יכול להיות מועשר דווקא שם, הסכמתי לשלוח אותו למסגרת עד 16:00... מחיר נוסף הוא המרחק מהבית, ואכן אני עורכת צעידות יומיות הלוך ושוב מרחק כ - 15 דק' מהבית.
התחושה שלנו היא שלא "מצאנו פתרון לילד", אלא שאנחנו משקיעים בעבורו השקעה לטווח ארוך. אנחנו מקווים שאנחנו משכילים לראות ושה' בעזרנו.
עכשיו האתגר הוא לבנות נכון את "שעות אמא"
בדמיון שלי ראיתי את השעות האלה קודש לילד, אנחנו יושבים ביחד, משחילים, מציירים, מרכיבים, מספרים...
בפועל -
הוא עדיין לא מסוגל "לשבת" בסבלנות ליד משחק אחד (אפילו מתקשה בהקשבה לסיפור שלם),
אני עדיין עמוסת מטלות בית (וכוכבת נוספת...) גם כשהוא חוזר, וכמובן כבר עייפה מאוד
וכן, חלק נכבד מהערב הוא ההתארגנות המשותפת לשינה, שזה כמובן חשוב כ"כ לקשר, אבל נותן תחושה שמסתיים לנו היום ביחד, עוד לפני שהתחיל.
בעז"ה נתקדם גם בזה (אשמח כמובן להשכיל מנסיונכן, כיצד בונים נכון את השעות המשותפות האלה).
תודה לכן!
אולי תנסי להתייחס אחרתחילזון 123אחרונה
למושג "שעות אמא".
כל הדברים שציינת זה דברים "לימודיים" כאלה כאלה שדורשים המון סטטיות ומוטוריקה עדינה.
אבל זה ממש לא הגיל שהוא ישב הרבה ויתרכז ככה במשהו. עדיף לעבוד על המוטוריקה הגסה (יצירות הוא יעשה מספיק בגן).
שעות אמא לגיל כזה יכול להיות גם לטייל בחוץ ולראות פרחים ועצים, לטפס על מתקנים, לשמוע מוזיקה ולרקוד, וגם לשתף אותו קצת בעבודות בית אולי כמו לעמוד ליד הכיור איתך וכאלה.
לדעתי גם אם הוא משחק לבד ואת עסוקה בענייניך ומדי פעם מדברת איתו או משתפת אותו במשהו וכו זה זמן אמא מצויין.
בגן בד"כ "מעסיקים" אותם המון כל הזמן בפעילויות שונות, וזה מצויין אם בבית יש זמן רגוע שהוא ילמד גם להעסיק את עצמו בלי שפע של גירויים מבחוץ.
בחירה חופשיתאנונימי (פותח)
"..איננו שבויים בידי הגנים שלנו או בידי הסביבה שלנו. עוני, ניכור, סמים, חוסר איזון הורמונאלי או דיכאון אינם מחייבים בהכרח כישלון.
עושר, קבלה, אכילת ירקות ופעילות גופנית אינם ערובה להצלחה.
הרצון החופשי שלנו הוא אולי הכוח החזק ביותר המכוון את התפתחות מוחנו, ולכן גם את חיינו. (מתוך הספר "מדריך למשתמש במוח" /ד"ר ג'ון רייטי ) .
שנזכה תמיד לבחור נכון.
שבת שלום.