פורום הורות (עמוד 363)

למה את מתכוונת עושה דברים לא לעניין?

נוגע בעצמו בפרהסיה? נוגע באחרים? מתפשט בפומבי? 

מה יתקבל ומה לא. מעניין שבמישורים ההתנהגותיים הורים משדרים חוסר בטחון ואין אונים. אם הילד היה עולה על המעקה בגובה 5 קומות גם הייתם מהססים לגבי מה שצריך לעשות?

ב"ה

זו באמת בעיה קצת קשה,יש האומרים שכדאי להתעלם ולא לעשות מזה ענין ובע"ה זה יעבור.

ויש החושבים שכדאי בנעימות וברוח טובה כשהילד בפתיחות לקבל להסביר את הבעיה

והכי חשוב להתפלל לה' ולבקש ולהתחנן תמיד וה' יעזור

תלוי במה מדובר.

לפעמים יש צורך לבדוק האם יש קושי בתחושה והדבר צריך לקבל מענה דרך ריפוי בעיסוק או דווקא מענה רגשי, לפעמים פשוט צריך למנוע מהילד התנהגות זו בצורה מאוד עניינית ובלי מעורבות רגשית (קל לומר, אך זו העצה הכי יעילה שקיבלנו בהקשר דומה) כמו שאנו מתייחסים לכל התנהגות שלא מקובלת עלינו ואנו רוצים לשנותה.

הרעיון הוא למנוע מהילד באופן טכני להגיע למצבים האלו לפני שזה קורה עד שזה יוצא מ"הלקסיקון" בבחינת "הרגל".

חשוב לא לתת לילד הרגשה לא טובה עם עצמו ולהוריד לו את הביטחון העצמי.

ברכה והצלחה!

ב"ה

הגבולות חשובים והכרחים.הרי אתם עוזרים לו ליצור את תחומיו.אבל בקבלה והבנה.

ויום טוב כמובן.

צריך גם לאמר "ברוכה הבאה"?

ילדים שיעריך ויאבחן.

הפרשה מוגלתית מהעין אין לה?

לבת שלי היה, והרופא פתח את הסתימה עם מסאז' רציני בפינת העין. לא הייתי ממליצה לך לעשות את זה לבד. רק אצל רופא שיודע את המקום המדויק.

תהיו בריאים!

אגב כדאי לטפל בזה כשהיא עוד קטנה, כי ככל שגדלים הבעיה הופכת לקשה יותר לפתרון ידני, ודורשת התערבות כירורגית (יש לי אחיין שעבר ניתוח לפתוח את זה)

אם זה באמת זה. אז אפשר לחכות שזה יעבור לבד אצל הבן הבכור שלי זה עבר בגיל 7 חודשיים ואצל הקטן יש וכבר מתחיל להפסיק- בן חודשיים וחצי

להשפריץ חלב אם על העין כל הנקה ולעסות בפינה של העין 2 דקות כל כמה זמן...

האחות גם אמרה לי לנקות עם מים רתוחים אבל נראה לי שעשיתי את זה רק איזה פעמיים שלוש.

לבת שלי היה וזה עבר בגיל 5-6 חודשים.

זה די נפוץ,

בגדול אם אין דלקות עיניים, בד"כ מחכים עם פתיחה כירוגית עד גיל שנה, לרוב זה עובר לבד עד אז.

מומלץ מאוד לעשות עיסויים של זוית העין (הנחיות בטיפת חלב או רופא) זה עוזר לפתוח את התעלה ויכול למנוע ניתוח.

אם יש דלקות חוזרות - סביר שינתחו עכשיו.

אם תסתכלי בכרטיס שלה, תראי שהיא כתבה עוד כמה הודעות בלי אף הפניה

זה נראה מסוכן.

בלי לעקם פרצוף, בלי לומר מילה.

כשהוא יראה שאת רגועה ומבינה ומקבלת את ז שבהתחלה מפספסים אז גם הוא ירגע, זה לא ילחיץ אותו כל כך.

אגב, שימי לב שלא יפתח עצירות... ילדים שבלחץ מהגמילה נוטים לזה לפעמים

כמו שאחותו ציינה- לארגן אותו ואת המקום ברוגע ובמתינות. חיבוק להרגעה ולהראות לו שעם כל זה הוא ילד אהוב של אמא.

כשהוא מצליח- לעשות מזה סיפור, "יפה לך, נפלא!...." ואפשר גם להמתיק בצימוק, עדש, מדמדת סמיילי  או משהוא קטן שהולך אצלכם בבית.

ושתראו נחת!!

ב"ה- היום עבר בסדר... הוא פספס בשינת צהריים- אבל חוץ מזה הוא היה ממש גיבור! פשוט הכנסתי אותו לאמבטיה כי אמרתי לו שלא נעים להיות רטוב ככה, וב"ה הוא נרגע מהר (הוא קם בהיסטריה רטוב כולו...) ואז החלפנו מצעים והוא עזר לי להכניס את הכביסה עם המצעים המלוכלכים... ואח"כ הוא לא פספס עד הערב! איזה כיף! כנראה שזו תקופה...

עוד שאלה- היום לקחתי אותו לפארק והוא אמר שהוא רוצה קטנים, ולא ידעתי איך לעשות את זה... הוא רצה לעמוד אבל לא הצליח לכוון כמו שצריך... אוף. מה לעשות? להגיד לאבא שלו שילמד אותו? כי אני באמת לא הצלחתי למצוא את הדרך הנכונה ללמד אותו לעשות בלי לפספס...

הכל בסדר, זה לוקח זמן.

הילד יתחזק מהתגובות שלך "לא נורא בוא נחליף" וכו'

בפארק זה הכי קל פשוט מורידים את המכנסים  מאחורי עץ ומשקים אותו.

(נכון שזה יותר קל כשיש אחים גדולים ש"מדגימים" אבל ילד ראשון גם לומד)

בהצלחה! כולם עוברים את זה...

הם עלולים להכניס למתח במקום לעודד.

התגמול הטוב והאמיתי ביותר, הוא זה שהילד נותן לעצמו בתוך ליבו - תחושת היכולת וההצלחה!

לתת דוגמאות? נשמעת לי צודקת... במיוחד שתגמולים לא כ"כ עוזרים איתו. הוא לא זולל ממתקים וגם אין לנו כ"כ רצון לקנות רעל...

למשל, אמרתי לו שאני אזמין את חבר שלו שהוא מאוד אוהב וכבר לא בגן שלו אלינו הביתה (כי גם הוא נגמל בדיוק עכשיו) והם באמת הלכו לשירותים ביחד ומאוד היו מרוצים מעצמם- זה תגמול טוב או לא?

מאוד אשמח לפידבקים ועצות...

ולא פרס.

למשל אם הצליח ללכת לשרותים אז "יופי עכשיו יהיו לך מכנסיים יבשות"

או פשוט "הצלחת לעשות X בשרותים"

בקשר ללעשות בפארק -

נדמה לי שאם זה לא ממש יוצא ישר אז כדאי כשהוא עושה לדחוף קלות מאחורה כדי שלא יתכופף קדימה ואז באמת זה לא יוצא ישר.

וגם אפשר כשהוא מתחיל- ליישר לו טיפה לכיוון הרצוי עם היד.

סליחה על הניצלוש, פשוט העלית נושא כאוב אצלנו...

אחותו- כבר עזרת לי לפני כחודש.. אבל איך תגיבי אם אומר לך שהמצב לא השתנה ואפילו החמיר??

הבן שלי בן 3 וקצת, היה גמול כבר חצי שנה לחלוטין ולפני חודשיים-שלושה התחיל לפספס בלי הפסקה- גם פיפי וגם קקי.

הוא כבר לא עושה קקי בשירותים בכלל, רק בתחתונים... אני בייאוש עמוק, מנסה לשדר אופטימיות, לא כועסת אף פעם אבל בתוכי אני כבר מרוסקת מהעניין...

אתן יודעות מה זה תחתונים עם קקי כל יום פעמיים ביום????? אנא עזרו לי!!!!!!!!!!!

נ.ב: דווקא עם הפיפי מורגש שיפור קל...

האם משאר הבחינות הוא מתנהג כרגיל? בריא, שמח, מתרוצץ (בהתאם לאופי שלו)?

האם יכול להיות שקרה משהו בגן, שבעקבותיו הוא התחיל לפספס?

האם הוא התחיל ללבוש ציצית סמוך לתחילת הפספוסים? רוב הילדים מורידים את הציצית לפני כדי שלא תפריע, אבל אולי הוא מסתבך עם להוריד וללבוש מחדש, וצריך להדריך אותו שיבקש עזרה בזה?

אבל תעשי גם בדיקת צואה לתולעים אולי?

כדאי לברר בגן אם הוא מתפנה או לא. יתכן שהוא מאלה שמגעיל אותם ללכת בגן או שהם נבוכים כי לא יודעים מי יעזור להם לנגב... ואז הוא ככ מתאפק שבבית כבר לא יכול יותר.

לפעמים מועיל גם לעשות" טקס" קבוע לעניין. אם יש לכם דברים קבועים ביום כמו: יציאה לגן, יציאה לגן שעשועים, הליכה לחבר וכד' במהלך היום, אפשר להכניס את היציאה בשרותים כחלק מהסדר יום השגרתי: לפני שהולכים לגן שעשועים- מתפנים. ממתינים קצת עד שמגיע ואחר כך הולכים... כך אם יש פנאי בבקר. בסבלנות (בפעמים ראשונות יש סיכוי טוב שלא יעשה כלום) עד שאולי יכנס אצלו לשגרה כחלק מהפעילות הרגילה שלו.

האם נתקלתם בתופעה שהילד /ה שלכם "מענישים אתכם" על חוסר תשומת לב בפספוסים? כיצד התנהגתם ?

דיעה שאומרת שזה המקום היחיד שהם יכולים לשלוט ולהחליט מה לעשות ומה לא, בשאר הדברים את יכולה להחליט לו- כאן הוא שולט, כלומר הילד מנסה לקחת שליטה לידיו/מחפש תשומת-לב.

אני מכירה מקרה כזה, פשוט לא להתייחס ולתת תשומת לב בזמנים קבועים (שיחה אישית/פעילות משותפת רק לי ולך וכדומה.

התמודדות לא פשוטה בכלל.

עברתי את זה עם בני לפני מספר שבועות.

וזה נגמר!

איך?

טיפול במח-אחד!!!

עבר כבר באותו שבוע!

חפשי מישהי באיזורך שמטפלת בשיטה . שווה כל אגורה!!

גילוי נאות: אני מטפלת בשיטה. והצלחתי לגמול אפילו בן של חברה. מומלץ! מומלץ! מומלץ!

(ובכלל: מומלץ ללמוד את זה!!)

וכי כמה מוחות יש לנו בקודקודנו?  (מעבר להסבר של הקידמי והקדמון..)

מזל טוב לבינכם שהתקדם שלב משמעותי בחיים. תזכו שיתקדם מעלה מעלה.

כמובן שזה נורמאלי אם חייל היה יכול הוא היה מפספס בטירונות 3 פעמים ביום.. זה שלב מאוד משמעותי לילד.

לעיניננו, הילד לא יודע מה חשוב בחיים ומה לא, הוא מקבל פרופורציות מההורים. לפי התגובות שלהם הוא יודע מה טוב ומה לא.

אם כבר שאלת אז לענ"ד. כשעושה, אפ' לא צריך להגיד לא נורא, כי אז זה אומר שכן יש סיבה שיהיה נורא אלא פשוט להתיחס פרקטי בוא נחליף לך חמוד או משהו בסגנון.

אם חסר לו תשומת לב, צריך לתת ואף פעם לא לקמץ.

תזכו לרוות נחת!!

יתכן שזה קורה בשעות שבהם היא או עייפה? או רק התעוררה וטרם מאוששת?

בכל אופן, עקביות שלכם במה מותר ומה אסור, בנחת ובלי כעס תועיל מאד, גם אם זה יקח זמן, איו פתרונות "בלחיצת כפתור" בענייני חינוך.

אני בעד להמשיך להציב גבול עם חיבוק כדי להרגיע.

הילדה גדלה, היא עדיין לא יודעת מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור. את זה אתם צריכים ללמד אותה. בינתיים , עד שתרכוש את הידע ( תוך 18 שנה בערך...) היא בעיקר יודעת מה היא רוצה. וכאן התפקיד ההורי נכנס לתמונה. שיהיה ניווט קל!

חום בלבד, בלי סימנים של: קוצר נשימה, אפטיה ( בעת שהחום כבר ירד עם מורידי חום) שיעול רב ליחה או לא פוסק או נבחני, סימנים של כאב ( אזנים, בטן, ) , הקאות חוזרות וכד'. או חום שעלה על 40 מעלות או לא יורד ע"י תרופות. אם הנ"ל לא קיימים אזי אין צורך להגיע לרופא ב48 שעות ראשונות- לתת תרופה להורדת חום אם חום עולה על 38.5 או  בחום נמוך יותר אם יש סיפור של התכווצויות חום במשפחה או אם הילד נראה סובל.

בסה"כ גם אם אכן מתפתחת מחלה כל שהיא- לרב לא ניתן לזהות מה היא עד שיש סימנים פיזיים נוספים.

היא אף פעם לא היתה חסידה גדולה של רופאים ואם אני לא טועה החברה שלה גדלו ב"ה בריאים .

והכי הכי מומלץ לשיעול תרופת הסבתא המפורסמת - בצל עם דבש- את לא יודעת כמה זה עובד!!!!!!!!!!!

כי אמא שלי כל הזמן מבקשת ממני ללכת לרופא איתם... ואין לי כוח...

באמת אני נותנת לה דבש וזה שיפר את המצב...

אבל בשבילנו רופא= מקום עם הכי הרבה חיידקים ומחלות (בעיקר התור , אבל גם החדר הסגור שלו)

כך שרק במצבי חרום מטורפים אנחנו מגיעים לשם

והאמת... אף פעם לא הגענו .... 

אנחנו מרידים חום בעזרת אמבטיות ובמקרים קשים גם עם גרביים טבולות בחומץ  וכמובן מטפחת רטובה על הראש

ב"ה,  הגוף תמיד מנצח.... 

צריך אומץ בפעמים הראשונות של חום גבוה אבל אצלנו זה מצליח

1000 הצלחה ורפואה שלמה.

danba@neto.net.il

משום מה הכתובת עולה בהקלדה כאן פעמיים. צריך להתחיל רק מהיכן שכתוב danba . סליחה..

בגדר אלימות ואי אפשר לבנות חברה על כך ש"תולים" אדם על כל עבירה בלי הבחנה בחומרתה. גם לילד המגיב זה מזיק עם הזמן שעלול "להתלקח" על כל דבר בלי פרופוציה. מה ה"התחסדות": "בלי להרביץ חס וחלילה" - לשבת חצי שעה על ילד מול כל חבריו, חס וחלילה, זה הרבה יותר חמור מלהרביץ..

ויש לה משמעויות רבות - המשתנות לפי הגיל. כעיקרון, בוודאי אסור להשלים עם זה שילד יספוג אלימות כלשהי; לאידך, יש גם ההבאה בחשבון של המבנה החברתי של החברה בה הוא נמצא - וזה שונה מגיל לגיל. לא דומה תגובת ילדים בגן לדחיית האלימות לתגובת ילדים גדולים יותר.  לכן, אני חושב שחשוב לדעת במי מדובר, אופיו, גילו, נתוניו, אופי החברה - ולפי זה לנסות לעזור.   בוודאי שבכל גיל יש לדרוש מהמחנך למנוע כל אלימות (אבל גם בכך - צריך להכיר את השטח; שלא יפתיע אותנו פתאום שבעצם הילד שלנו הוא האלים..).

א. הנוכחות שלו נותנת תחושת ביטחון לכולם, ויש להן פחות צורך לריב על זכויותיהם, כי הם יודעים שהמבוגר בסביבה יגן עליהם.

ב. במקרה של מריבה, המבוגר יכול לשים לב מיד, להפריד את הניצים, ולעזור להם להפוך את הבעת הרגשות שלהם ממעשים למילים. ע"י שהוא יקשיב בלי לשפוט לכל אחד מהצדדים, זה יכריח גם את הילדים להקשיב, אחד לשני, ואז המבוגר יכול לשאול אותם אם יש להם רעיונות לפתרון הבעיה? למנות את ההצעות שהועלו, וביחד איתם לבחור את הפתרון המתאים לכולם.

ובמקומות שהדרכתי - זו היתה דרישה בסיסית שלי - שלא יהיה מצב שאין מבוגר שרואה מה קורה. בצד אופן ההתערבות שהזכרת, קיימת גם אופציה של עזרה לילדים - אחרי שמיעתם - להבחין ממה (בד"כ משהו פעוט) ואיך מתגלגלת מריבה ותובנות מכך. ניסיתי לא פעם - וילדים שהיו מוכנים "לאכול" אחד את השני יצאו מחוייכים ובאחוה.

מה שציינתי לעיל - היה לגבי מציאות שאין מבוגר בשטח. לצערנו זה קורה לא מעט - ואז הגיל והמצב משנה. לפעמים לא נוח לילד (ביחוד כשקצת יותר גדולים) שהוא כאילו אומר למורה באופן קבוע. אך אין ספק שהמוסד חייב לקחת אחריות גמורה על הנושא. ובשכל: שתהיה גם תחושת צדק וגם הילדים יצאו טוב, כפרטים וכחברה. 

ועבד טוב מאוד- במיוחד כשהיו קטנים..

הפרדתי בין הילדים המכים, הרגעתי את הרוחות ולקחתי ספר תהילים לרא מס' פרקים בקול.

הילדים שאלו מה אני עושה, ועניתי להם שאני מתפללת שיהיה ביניהם תמיד שלום!

זתקופה מאוד ארוכה נהגתיי כך וזה עזר!!

חרדיה? לא שמעתי ממנה.

איזה רעיון יפה!!!!!!!!

סליחה אבל ממש לא הייתי מסכימה עם הנאמר.

כמו שאמרו לפני ילד שיושב על חברו חצי שעה זו אלימות!!!!!!!!!!!

לא נראה לי שהרבנית היתה רוצה להיות אמא של הילד שישבו עליו

יש דרכים אחרות

וקרנלהאור כתבה מאוד יפה רעיון יותר מתורבת

אולי הוא עשה את זה מרצונו ומהבנתו.

אני חושבת שכולם מעדיפים ילד שלא מעורב כלל במריבות, אבל במקרה ומתנכלים לילד חס וחלילה עדיף שידע להגן על עצמו ולשמור שלא יתחילו איתו.

הבן שלי גמול ביום קצת יותר מחצי שנה, לא הורדתי לו את החיתול בלילה במקביל מכיוון שהוא לא ביקש זאת ותמיד היה קם עם חיתול רטוב, אז הסקתי שהוא עדיין לא בשל לכך (בניגוד למה שהיה עם הבן שלך ומטעויות רק לומדים). 

רק לאחרונה, לפני כחודש, הורדתי לו את החיתול בלילה וזה היה אחרי שהבנתי שהוא פשוט סומך על החיתול ולכן לא מתאמץ לא להרטיב, כי כמה שדיברתי איתו- הזכרתי לו כל ערב לפני השינה שהוא גדול ואם הוא רוצה להוריד חיתול הוא צריך לקום יבש כדי שנדע שהוא יכול לישון בלי חיתול, שום דבר לא עזר. אז החלטתי שמעכשיו אין יותר חיתול בלילה, ולא אכפת לי אם בהתחלה הוא יקום כל בוקר רטוב, רק שלקחתי בחשבון שאם אראה שזה משהו בלתי נשלט לגמרי אז אחזיר את החיתול- ב"ה שלא היה צורך. 

כמובן ששיתפתי אותו ואמרתי לו שאין יותר חיתול והוא לא ניסה לבקש שנשים לו חיתול בלילה.

בימים הראשונים לא היו הרטבות, אח"כ התחילו הרטבות מידי פעם (השיא היה השבוע 3 הרטבות במהלך השבוע). אם הוא מרטיב בד"כ שמתי לב שהיתה לכך סיבה- לילות קרים יותר (לא יודעת איך לפתור את הבעיה- פיג'מה ושמיכה חמות לא עזרו) או שבמהלך הערב הוא שתה די הרבה. משתדלת בשעות אחה"צ מאוחרות-ערב לתת לו מינימום נוזלים ותמיד מקפידה לפני שהולכת לישון (או בעלי) לקחת אותו לשירותים והוא לא עשה לנו עם זה בעיות.

איך גמלת את הבת שלך בכזה גיל צעיר, הבת שלי בת שנה ו-10 חוד' הייתי רוצה לגמול אותה בגיל יחסית מוקדם (את הגדול גמלנו כ-3 חודשים לפני שהיה בן שלוש) ולא יודעת איך אפשר, למרות שאולי עכשיו זה קצת מאוחר כי מתחיל להתקרר ואני לא רוצה לגמול כשקר, אמנם אני יודעת שיש כאלה שגומלים בחורף- זה לא לחוץ לי עד כדי כך. 

אין לי הרבה נסיון בזה, אבל- הבת שלי היתה גמולה ביום תקופה ארוכה וערב אחד "תפסנו אומץ" והצענו לה לישון בלי חיתול.

זה היה בחופש והיא ישנה מאוחר, כך שיצא לה "לילה קצר" וזה עבר בשלום, ומאז לרוב קמה יבשה ופעמים בודדות לא.

לפעמים יוצא שאנחנו שמים לה חיתול בלילה(חמותי מבקשת אצלה בבית...) והיא קמה ממש ממש ממש מפוצצת...

היא פשוט מרשה לעצמה לעשות. [בפעם הראשונה שהיא היתה עם חיתול אחרי הגמילה והיא קמה מפוצצת חששתי ששכחה את הגמילה ותתחיל לפספס בבית, אך לא, זה היה ממש רק בגלל החיתול...]

לדעתי- תקחי אומץ להוריד, אבל באמת תדאגי שלא ישתה הרבה בערב, ילך לשירותים לפני השינה ושלא יהיה קר בחדר.

ו... תתכונני לכביסות בבוקר....

בהצלחה!!

שאת הקטנה שלי, לא אני גמלתי... היא גמלה את עצמה...

יום אחד הראיתי לה סיר והיא לא רצתה בדיוק לשבת עליו, אבל סיעתא דשמיא - היא מחקה את אחיה הגדול בכל דבר, אז התחילה לחקות אותו גם בזה, וה' עזר... תוך חודש+ הילדה היתה יבשה לגמרי, והאמת שכבר מגיל שנה ראיתי עליה שהיא מסוגלת כי היא היתה מבקשת "טולי" (טיטולי) באתי להחליף לה וזה היה יבש, ואחרי כמה דקות התרטב... ז"א שהודיעה שהיא הולכת לעשות...

אלא כל השירות שלהם בשומרון. בכל הקווים שלהם

שכזה בגן של הילדים שלי...

רוב זה רוב.

גם במעונות ידוע לי שבודקים דעת רוב וכולם כפופים לזה.

אבל אולי תנסי למצוא משהו יותר זול?

על מנת להוסיף חוג בתשלום בגן צריך שיהיה 100% הסכמה. הורים רשמו את ילדם לגן על סמך נתונים שונים בניהם המחיר שהם ישלמו ואי אפשר להוסיף תשלום לא הסכמתם.

היום יש חברות שעושות ציפוי אקרילי לאמבטיות ישנות באמצעות התזת ציפוי אקרילי או ציפוי אמייל.

הציפוי הינו רב-שכבתי, היוצר שכבה חדשה, מבריקה וחלקה, דבר המקנה לכל אמבטיה את הגימור המושלם והיא נראית כמו חדשה.

בכיס...

ביררנו המון, אנשי המקצוע אמרו לנו תשובות מבטיחות. וחברים ומשפחה אמרו לנו שזה לא יחזיק מעמד.   אך בכל זאת הצבעי אמר לנו שבבית שלו הצבע הנ"ל מחזיק כבר ארבע שנים (כן, בטח...)

בשאר הבית הוא אמנם עשה עבודה יפה מאוד ומוקפדת. וגם קיבלתי המלצות טובות עליו.

אבל באמבטיה- למרות שממש עמדתי לו על הראש, והוא עשה שכבות וכו'

אחרי כחודשיים התחילו קילופים...

ואחרי כארבעה חודשים האמבטיה חזרה להראות אותו הדבר כמו לפני- וקצת יותר מכוערת

וזה כשהקפדנו לא לנקות עם סקוצ'ים אלא  רק במטלית בד רכה.

הוא לקח לנו 450-400 ש"ח וכשביררנו מחירים הוא היה די זול, היקרנים רצו גם 600-700 ש"ח.

כיום עשינו הלבשה של אמבטיה אקרילית ועלה לנו 1700 ש"ח. וחבל שלא הקשבנו לאלו שאמרו לנו מראש לעשות את זה

כפרת עוונות.

לאמבטיה עושים ציפוי אמייל. לא אקריל.

שמותאמים לגיל הזה.

בהתחלה רק תשמיעי להם את השירים ולאט לאט הם יתרגלו ותתחילי לעשות איתם את התנועות (זה לא מסובך את יכולה להבין לבד את התנועות מהשירים).

בהצלחה.

נכון הם פיצים עדיין אבל חכי עד סוף שנה ותיראי איך הם גדלו!!!!

אז ככה כמו שאמרו מעליי מוזיקה זו פעילות מאד נחמדה ולאט לאט הם ילמדו לחקות את התנועות הכי ממולץ לגיל זה כל שירי האצבעות וידיים למינהם...כשאר שרים אותם יש לחזור על השיר לפחות פעמיים וככה זה ''יקלט''

המשחקים בגילאיים האלו צריכים להיות משחקים סנסומוטריים(חושי-תנועתי) כלומר משחקים שמשתשיים בהם את 5 החושים -למשל לחלק להם כלי נגינה שונים (אפשר גם לייצר בבית) אפשר בחדר שאת מפעילה אותם לשים מראה גדולה זה מאד מסקרן אותם והם נהנים להסתכל,בצק -בצק -בצק ועוד בצק והמון המון צבעי ידיים ולתת להם דפים גדולים כדי לא להגביל אותם עדיף ריק מאשר מצולם (אפשר להטביל בצבע רק אצבע אחת כדי למנוע לכלוך מיותר)

כל המשחקים לעידוד קביעת האובייקט עדיין תקפים (למשל המשחקים באלה הם בבובות שקופצות ונשכבות כשלוחצים על כפתור וכו...משחקי קו-קו

לגבי סיפורים הם עדיין קטנטנים אבל אשפר לחשוף אותם לדקלומים קצרים...

וואי פשוט אין סוף דברים....

לגבי השינה אכן זה קצת בעיה כשלא כולם נרדמים ביחד אבל לפעמים אין הרבה מה לעשות נסי עוד קצת להצמיד לו סדר ממש קבוע כדי שהילד ידע שיש זמן למשחקים זמן לפעילות וזמן למנוחה וייתכן ואחרי זה הוא כבר ירדם ביחד עם כולם...

ויש גם עוד בעייה שבגיל זה מתחילים הנשיכות... וזה גם לא פשוט אבל זהו שלב התפתחותי שעובר....

(אני מטפלת בגיל הרך וגם מדריכת תנועה)

עודדת אותי לעשות להם הרבה תנועות עם השירים. אבל אני חושבת שאני אשלב את זה בתפילה כדי שילמדו קודם כל את שירי התפילה, ורק אח"כ נוסיף שירים אחרים.

תודה רבה על כל הרעיונות, זה בהחלט עוזר. ועוד שאלה (או אותה שאלה ביתר דיוק): אני לא בטוחה מה בדיוק אני צריכה לעשות איתם כל היום. כמה לתת להם לשחק לבד, כמה להפעיל אותם וכמה לא זה ולא זה, כלומר - לשבת איתם על הריצפה ו"לעזור להם" לשחק.

כל הפעלה כמו בצק, מדבקות, שיר\ריקוד וכו', מעסיקה אותם בערך ל-5 דקות. אז כמה הפעלות כאלה אני אמורה לעשות ביום? כשהם משחקים לבד, אני מרגישה לפעמים שהם משתעממים, בעיקר כשיש ימים שמגיעים רק שני ילדים קטנטנים, שהגדול בהם בן שנה ורבע. בימים שמגיעים הילדים הנוספים, שהם גדולים יותר, אני מרגישה שכולם ביחד משחקים המון בלי שאני צריכה להפעיל אותם. אבל שוב אני שואלת: כמה מצופה ממני להפעיל אותם?

ובאמת אני נתקלת בבעיה של נשיכות. גם נשיכות וגם הצקות חוזרות ונשנות מצדו של ילד אחד מתוק מדבש בן שנה ורבע שנכנס למשפחתון כמה ימים אחרי שנולד לו אח קטן. והוא מציק בדיוק לבן שלי, שהוא עוד לא בן שנה, כך שהוא קרבן נוח.

פתחתי ניק חדש כדי למנוע אאוטינג, אבל כמובן ששכחתי ונכנסתי בכינוי הקודם... יאללה שיהיה.

זהו לרגע לא הבנתי

אל תדאגי סודך שמור באינטרנט

זה הולך בערך כך:

משחקי בוקר- קפלה, לגו, פאזלים ומשחקי קופסא המתאימים לגיל./ ארוחונת- לאלו שמגיעים עם שקיות ביגלה וקורנפלקס..

איסוף משחקים בשירה קלה

ריכוז בוקר- תפילה בשירה ואפשר איזה נושא קליל וקצרצר.

התעמלות בוקר- דיסקים וקלטות של מלכלי ואריאלה סביר יספקו לך שפע חומרים, שירים קללים וקצרים. אין בעיה "להעמיס" בשירים. הם קולטים הכל! אין צורך לסיים עם תפילה ואחר"כ שירים נוספים- את כבר תשימי לב לבד עד כמה הם כלים להכיל.

יצירה- צביעה חופשית, דבקיות, בצק ופלסטלינה, הדבקת ניירות וגרוטאות, קריאת דפים- עיתונים והדבקתם, עיסוק עם חומרים שונים מהטבע..

ארוחת עשר- תוך כדי ארוחה לספר סיפור עם תמונות, תמיד יש ילדים שמסיימים קודם ולכן כדאי לעבור לדיקלומי משחק ידיים וכאלו- כדי שהמסיימים לא ישתעממו.

משחקי חצר/ גינה/ חול/ מים/ בובות וכד'..

ריכוז צהריים- שירים בנושא וסיפור קצרצר

משחקים חופשי- והביתה.

מכירה גננת שיוצאת עם הילדים לחכות להורים למטה לאחר שהילדים סידרו איתה את החדר למחר והכניסו משחקים למקום וכו..

כדאי מאוד לבחור בכל שבוע נושא- בהתאם לתקופה, ליצור איתם ולקשט סביב בהתאם.

חלק מהיצירות יכולות להיות כלליות- כולם מדביקים טיפות על בריסטול גדול, כולם צובעים ענן גדול וכד', את היצירות הגדולות תולים בגן ותמיד כותבים מי השתתף. כיף לילדים ולהורים.

וכדאי לך לקפוץ יום אחד למעון אם יש לידך ולהציץ לרעיונות..

בהצלחה!!

סדר היום שתיארת הוא בערך סדר היום שאצלי, מלבד ההתעמלות שלא ניסיתי והמפגש שאני מפחדת להאריך אותו מעבר לתפילה, אבל אנסה...

בקשר לנושא - אני קצת סולדת מהקטעים האלה, "עכשיו לכבוד ט"ו בשבט נלמד על פירות, הנה תמונה של שזיף"... אני מעדיפה ללמד אותם בצורה טבעית, כמו שאני מלמדת את הילדים שלי כשהם איתי בבית בגיל הזה. למשל, הראיתי להם בחוץ חלזונות ועלים נושרים, אבל לא סיפרתי להם על גשם, כי זה דבר מופשט בשבילם. כשיהיה גשם, בע"ה במהרה, אז נדבר עליו.

כשאני אלמד אותם איברים, אני אעשה את זה דרך האיברים שלנו ולא אטרח להראות להם ציורים. למרות שכמובן יש עניין גם שידעו להבין ציורים, זה דבר בפני עצמו.

אבל דברים כמו לצבוע ענן - לא יודעת, איכשהו נראה לי שזה לא יילך. קיבלתי מהגן של הילדים שלי מיליון ציורים כאלה עם הקשקושים שלהם, ויש לי רושם שהם לגמרי לא קלטו מה זה הדבר הזה שהם מקשקשים עליו. אגב, הבת שלי כל כך התרגלה שנותנים לה לצבוע על ציורים, עד שבבית היא ציירה דווקא על הצד המודפס של דפי הטיוטה שנתתי לה! 

גם ככה הפצפונים בקושי עושים טובה שמקשקשים משהו בגודל ראש סיכה, או שמדביקים מלא מדבקות ואז - מורידים אותן מהדף או מדביקים מלכתחילה רק על החולצה... אני מאפשרת להם! אמרתי להורים שייתכן שהם לא יקבלו הרבה "יצירות" הביתה מהסיבה הזאת. אם הילד נהנה להוריד מהדף את המדבקות, אז למה לא?

את בהחלט לוקחת נושאים- גוף האדם, סתיו, ר"ה, חושים, הבית וכו'

 רק שהם יותר מוחשיים לילדים בגיל זה- וזה ברור! אין צורך לקחת נושאים בשמיים- יש להם ב"ה עוד שנים טובות ללמוד.....

צביעות בצבעי ידיים ובצבעי פסטל עבים מומלצות מ א ו ד!!!

בגיל הזה- מעבר לקישקושים החיוניים הם לומדים מהם תחומים וגבולות וזו אחת מצורות הלמידה. אין הכוונה לתמושה מושקעת ומלאת פרטים אלא לתמונות בסיס.

עננים- הם רואים ביעיניים- ואפשר למלא בצמר גפן.

היצירות הן לא בשביל ההורים אלא לילדים- עצם ההכנה והמגע עם החומרים והמרקמים השונים.

עעוד משהוא שאת בטח עושה- מוזיקה נעימה במהלך היום.

עיסוק בכלי נגינה, כדורים, חישוקים, מטפחות וכד'...

אוף כתבתי תגיבה מושקעת ומלאה ונמחק לי..

אז אסכם מפאת חוסר זמן לשינה...

בגיל הזה הילדים לומדים להכיר את גופם והדימיון מתחיל לעבוד

בגיל שנה חשוש לא להגביל אותם תמונה למשל יכולה להיות מאד מגבילה

למשל שופר אם מביאים תמונה אז זהו הם ראו ונגמר זה יכול היה להיות חצוצרה או חתול או סתם משהו אחר

ואילו אם מביאים שופר אמיתי והם רואים אותו,נוגעים בו בעדינות ואפילו מישהו תוקע בשופר והם שומעים... והנה כבר השתמשת ב3 חושים בשלב הזה הילדים מאד חושיים וכדי שכל מה שאת רוצה ''ללמד'' יקלט ואז ככל שתשמשי בחושים ככה החויה תיהיה חיובית יותר והלמידה תתבצע בצורה טובה יותר!

למשל טו בשבט מראים לילדים עצים, נותנים עלים שמישוש, פרי לטעום (וגם פרי למישוש תתפלאו שלא כל הילדים זוכים לזה..להחזיק פרי ביד כי זהמלכלך/מסוכן/לא נקי וכו....)

כש חשוב כמו שפפריקה אמרה לחשוף אותם למרקמים וחומרים שונים בהדרה בעדינות ובנעימות (שוב תמיד יש ילד כזה שלא רוצה לצאת לחצר כי אמא אמרה לא... כי זה מלכך... ובד''כ גם נמנעים מלגעת בגואש או בדבק וכו...

קריעת עיתונים תרגול נהדר לשיפור אחיזת הפינצטה אבל קצת קשה לקטנטנים....

לקראת סוך שנה אוכשכבר היו גדולים יותר אפשר כבר לעבוד על חציית קו אמצע בעזרת כלי נגינה למשל... תוך כדי חיקוי תנועות

מה עוד...יש פזאלים צורות מעץ כאלו שניראים משנת התרפ'ת כזה של פירות למשל יש תפוח והצורה שלו והילד שם את הפתוח בצורה וכך הבננה והתפוז והם מתאימים מגיל שנה פלוס ולקטנים מזה יש את הקופסאות אם הצורות עיגול/משולש/רבוע ופתח להכנסת הצורות במקום המתאים...

וואי יש מלא מלא מלא...

אני חייבת לישון....

כמו שבטח הבנת ממני, אני מאוד מאוד מתחברת להמחשה בצורת מגע בחפצים האמיתיים. והארת את עיניי לשים דגש על כך שהילדים גם יגעו בעצמם ולא רק יסתכלו כשהחפץ בידיי.

ופפריקה, עודדת אותי בנוגע לגיוון ביצירות, בע"ה אנסה ליישם.

והיום גייסתי מספיק אומץ כדי לנסות גם צבעי ידיים, בהשפעתכן מעניין שאחד הילדים לא הסכים לגעת בזה, עד שנתתי לו מכחול.

אני מקווה שלא יצאתי מטפלת חסרת ניסיון ורעיונות... ב"ה אני נהנית עם הילדים ועושה איתם חלק גדול ממה שאמרתן - בצק, ציורים בצבעי פסטל, מדבקות, מוזיקה, תנועות, וכו' וכו' - אבל מחפשת גם להתפתח וללמוד מנסיונן של אחרות (עם דגש על ניסיון ולא תיאוריה, כי תיאוריות לא חסרות לי).

מטפלת כמוך לילדים שלי

שדואגת להם! שיהיה להם טוב ומעניין, שתיהיה להם סביבה מגרה ומפתחת!!

העובדה שאת שואלת עושה אותך מטפלת נהדרת..הרי היית יכולה לחפף אבל לא!! רואים שאת מאד משקיענית

כל הכבוד לך!!

כגננת למעלה מ25 שנה ומדריכה בהווה הייתי מציעה לך ללכת וללמוד במוסד מוכר את מקצוע ה"גננת". עבודה עם ילדים  דורשת הרבה ידע על התפתחות הילד,על פעילות הילד על חומרי הגשה,סדר יום,קשיים ,קשר עם הורים,עיצוב סביבה חינוכית ועוד ועוד..

על מנת שהילדים יקבלו את הטוב ביותר כדאי שתלמדי את העבודה באופן מעמיק ורציני .

ואני לא אומרת את זה מעצלנות וכדומה, כי גם את ילדיי אשלח בשמחה לגננת או למלמד ללא הכשרה מקצועית - בתנאי, כמובן, שאני מקבלת את הרושם שהם יודעים מה שהם עושים.

ב"ה, קראתי ולמדתי הרבה בנושא החינוך לגיל הרך, והתנסיתי רבות על ילדיי ועל ילדי אחרים.

אני יודעת מה לומדים בלימודי התעודה למטפלות (להזכירך, מדובר בגיל שנה עד שנתיים), ואני לא חשה כל צורך בהם.

אם מישהי חושבת שאין לה מספיק ידע או מספיק יכולת לרכוש לבד ידע בנושא, אדרבה, כדאי שתלך ותלמד. אבל אני מאמינה שרוב הנשים יכולות לטפל בילדים בגיל הזה גם ללא תעודה (בתנאי שהן מרגישות מוכנות לכך ומתאמצות לרכוש ידע בנושא ממקורות שונים).

ראיתי נשים שעשו לגילאים האלה "גן/ סבב אמהות" ולא נראה לי שהילדים שלהם יצאו פחות משכילים משלי...

בגיל הזה של הילדים- אם את יצירתית, חמה, מתלמדת, לומדת על ההתפתחות, מגוונת בחומרים ובמרקמים, שומעת עצות (כנ"ל...) ועוד, אז הילדים יכולים לצאת נשכרים ומועשרים.

זה גיל מעון ובמעון לא לכל המטפלות יש הכשרה מקצועית.

ביננו (ואני מדברת בתור מורה), העבודה מעשית/ העבודה עכשיו, לימדה אותי יותר מכל התואר.... (+-...)

כמובן כל מקרה לגופו, אבל את נשמעת מצויינת... בהצלחה!

אגב, איזה גיל מתוק זה!! את בטח מועכת אותם מנשיקות...

שגם בלימודי ''גננת'' מתעסקים יותר אם הגילאים הגדולים ולא בפעוטות!

אני למדתי מטפלות כי רציתי את ה''תעודה'' אישית לא חידש לי הרבה אבל בטח שזה תרם!

ותאמינו לי שכשמדובר בפעוטות אני יודעת יותר מאשר הגננות  דוג' פשוטה

מין הסתם גננת למשל עוסקת יותר במשחקי סוציו-דרמטיים ואני בטור מטפלת עוסקת יותר במשחקים סנסומוטוריים כי אלו הם הצרכים של הפעוטות...ועוד ועוד ועוד..... ככה שאין מה להשוואות זה מקצוע אחד וזה מקצוע אחר

כואב לי שלא מספיק מעריכים את העבודה של המטפלת....

אבל בעצם בכלל, לגננת הכי הכי חשוב שתהיה גישה ואהבה לילדים. כל השאר הרבה פחות חשוב...זאת לא אוניברסיטה!

לי כאמא חשוב לדעת שהפקדתי את ילדי, אצל מישהי שתתן לו אהבה חום, ואפילו נשיקה מדי פעם... כל זה ביחד עם גבולות ברורים של משמעת. זה הכי חשוב בעיני.

ואכן שתיים מהגננות הנפלאות של ילדי, היו כאלו שלא למדו את המקצוע, כ'מקצוע' אלא התברגו אליו בנסיבות החיים... ואין היו נהדרות!!!

אברכית יקרה לפי השאלות שלך, נשמע שאת שייכת לזן הזה של הגננות! איזה כייף להורים ששולחים אלייך את ילדם... עלי והצליחי במלאכת הקודש!!

ומעמיק את הגילאים הללו שהם חשובים ומשמעותיים ביותר להמשך החיים. בכל אופן אני מציעה לך לרכוש את החוברות של מלכה האס שמדברות על פעילויות מפתחות לגילאים אלו.

ילד שקשה לו לישון בשעות של כולם מצריך שינוי גם בבית,

שההורים יזיזו לו קצת את שעות השינה

ובמקביל את תראי לו מה מצופה ממנו ולאט לאט זה יעבוד

ב"ה

שלום!

בגיל זה צריכים חשיפה ראשונית לחומרים בטוחים, מרקמים שונים ותחושות שונות.

אפשר צבעי אצבעות , אפילו חול מסונן, קערת מים, ג'לי למשחק וכד. בכל אלו הם יכולים להמרח, לגעת והלחשף.

 בנוסף, שפה--להתחיל כבר בזהוי מילים ותחילת היגוי מילים.

מוטוריקה- אפשר קצת לעסות אותם, לאפשר בימבות ופוף וכד' בהשגחה כמובן.

זה הגיל להתחיל!

אגב, גם לגוון במרקמי אוכל וטעם!

בהצלחה!

אין תחליף ללמידה מסודרת, אפילו דרך התמ"ת, גם לקורס עזרה ראשונה , התפתחות וכו'.

- מבשלים בגדול.

זאת אומרת:

* פשטידה גדולה (פי שתיים) ממה שאתם משתמשים בדרך כלל, ויש משפחות- שגודל תבנית גדולה של תנור מהווה פי שלושה ממנות השימוש היומי, עושים כמות גדולה- ומקפיאים. להפשרה- מכניסים לתנור למכת חום, הפשטידה כאילו נאפתה עכשיו!

כך גם בעוגות, עוגיות (לא צריכות בדר"כ מקפיא אבל מסוכנות לבריאות ולקלוריות).

*סלטים- סלק, חצילים ללא  מיונז, חצילים מטוגנים ועוד שלל שבטח החברות כבר תכתובנה לך בהמשך- מבשלים בכמות גדולה (כנ"ל) מכניסים לקופסאות פלסטיק, כעוטפים בניילון נצמד, כותבים תכולה , כמות ותאריך- ומקפיאים. מוציאים להפשרה במקרר.

*עופות- מבשלים כמות גדולה, מקפיאים בקופסא או אם אין לך בשקית ניילון- עם רוטב. כנ"ל דגים מבושלים, ומרקים (לתפו"א וגזר המרקם משתנה וע"כ לא ככ מומלץ).

*שמעתי על נשים שמקפיאות אפילו פסטה על שלל סוגיה.

וכן,

גם אני מכינה לשבת כמות גדולה מהרגיל שמספיקה לנו עד ליום שלישי. לא כ"כ משמעותי לברור 3 כוסות אורז או קילו, אבל מספיק בדר"כ לעוד ארוחה. עופות, תוספות וסלטים- כנ"ל.

אם יש לך סיר חשמלי לבישול איטי- אפשר לזרוק ירקות ועופות בבוקר והגיע לארוחה חמה בצהריים.

וכדאי להכניס את השאלה הזו לפורום אפיה ובישול, תקבלי המון עצות ורעיונות מועילים ומקוריים.

לבריאות!

אבל באמת בריא, שתמיד יהיה בפריזר ירקות קפואים (החל מהזול - שעועית ירוקה וכלה ביקר - ברוקולי / כרובית) זה לוקח בדיוק שניה לאדות את זה בסיר וזה משמש כתוספת בריאה ומזינה לכל מנה עיקרית.

מנות עיקריות שאפשר להקפיא -

שניצל, אפשר להכין כמות גדולה של תערובת לקציצות ולחלק לשקיות בפריזר וכל פעם להפשיר שקית ולהכין טרי.

פסטה גם לא לוקח הרבה זמן להכין וגם אפשר להכין רוטב לפסטה ולהקפיא.

למי שלא ממש מקפיד על בריאות תמיד אפשר להוציא טבעול או אפילו נקניקיות בשריות. כתוספת אפשר לאפות בתנור צ'יפס קפוא (כך חוסכים את הטיגון הלא בריא)

למי שממש לא מקפיד על בריאות ויש לו מנגל חשמלי / גז זמין תמיד אפשר לעשות "על האש".

לארוחת ערב - מלאווח, פיצה, בורקס.

ונחזור לבריאות - אפשר לעשות מוקפץ אינסטנט מגזר גמדי קפוא, קישוא, פלפל, תירס גמדי ופטריות. כך חוסכים הרבה מהזמן של החיתוך וההקפצה עצמה לא לוקחת הרבה זמן.

מצטרף גם לכל מה שפפריקה כתבה ובמיוחד לכך שכדאי להעתיק את זה גם לפורום בישול ומתכונים.

עושים בסיר ענק, מקפיאים  בקופסאות, מוציאים ומחממים, מוסיפים איטריות/ שקדי מרק/ קוסקוס וכד.

קציצות ושניצלים גם טובים בהקפאה.

בהצלחה!!

שאת הרוב אני מחממת במיקרו (חוץ מאוכל לתינוקות)

לגור ליד חמותי.

שם ת מ י ד  יש אוכל מוכן ומזומן, בריא ומגוון.

אין על הסבתות הבשלניות שלנו!!! אין!!!

גם חמותי כזאת אני לא יודעת מאיפה יש לה את הכוחות?!  יום אחרי יום כבר שנים וזה לא נמאס אשרי הנשים הללו.