פשוט הייתי מתכוננת יותר טוב לפספוסים - גם פיזית וגם נפשית  

ברור שחייבים להצטייד במגבונים, בגד להחלפה ושקית כשיוצאים מהבית. אני נוהגת להצטייד ככה במשך כמה חודשים אחרי הגמילה.

מקסימום אפשר לשים חיתול כשנוסעים רחוק מהבית, אבל לא מומלץ.

בנוגע לדלקת בשתן - צריך לבדוק ממה זה נובע. האם היא נגעה שם הרבה או הסתובבה בלי כלום מתחת לחצאית? יש להקפיד על ההגיינה של האזור.

ילד מבריק במיוחד, נראה בוגר לגילו, מדבר ברמה גבוהה-

ומתנגד בכל תוקף להתחיל בתהליך הגמילה.

אנחנו משתדלים לא לעשות מזה עסק, אלא מידי כמה זמן להציע באגביות: אולי אתה רוצה לעשות בשירותים/ סיר?? הוא לא מוכן בשום אופן.

אני יודעת לא להפוך את זה לעניין/ מאבקי כח וכדומה, אבל זה מתחיל קצת להעיק, בפרט, שכאמור הוא נראה גדול, מתנהג ומדבר כגדול בכל התחומים- ועדיין עושה אך ורק בטיטול.....

אז אני פשוט אספר לך מנסיוני האישי:

הבכורה שלי היתה בשלה פיזית בגיל שנה ותשעה חודשים. היא פשוט הורידה את החיתול ועשתה בסיר...

זה החזיק מעמד בדיוק 3 ימים ומאז סרבה בכל תוקף לשמוע על גמילה. החזרנו חיתול וחיכינו "בסבלנות" עד שזה יבוא ממנה. בגיל שנתיים ושלושה החלטתי בשבילה שהגיע הזמן וגמלנו אותה. זה לא בא ממנה ועד היום שהיא כמעט בת שש היא מרטיבה מעט. ועדיין לא גמולה בלילה!

עם הבן בשני חיכיתי קצת יותר, אבל לקראת גיל 3 הרגשתי שאם לא אחליט בשבילו הוא לא יחליט לעולם...

היום הוא אמנם גמול יום ולילה אבל הגמילה ביום לקחה מס' חדשים, הגמילה בלילה הגיעה אחרי שנה.

עם השלישי חיכיתי בסבלנות, אבל הפעם הרגשתי תחושה אמיתית של אמון וביטחון בילד שהוא ידע מתי טוב לו להגמל. והוא נגמל. בגיל שנתיים ואחד עשר חודשים(!) הוא נגמל ביום אחד! יום ולילה

מי כמוני מבינה את הקונפליקט שבין הרצון לתת לילד להחליט ולבין ה"לחץ" שיגמל כבר מה גם שמאוד לא נעים להחליף לילד גדול כ"כ..

אבל הילד יודע ומבין שכמה שאת מנסה לשדר לו שזה לא אכפת לך. זה איכפת לך מאוד! ואת כבר מאוד רוצה שיגמל.

כשתצליחי לנתק את עצמך ריגשית. הוא יזרוק את החיתול מעצמו.

אגב, אני אומרת לעצמי אותו הדבר לגבי הגדולה שלי. עד היום לא הצלחתי...

ממש תודה לך פרח לב הזהב את כרגע היחידה שענתה לי ממקום אמיתי ופנימי ולא ממקום מאשים וכדו'.. שמימלא אני מרגישה אשמה.

אחרי שקראתי את דברייך למרות שעבר הרבה שמן מאז שכתבתי את ההודעה ועדיין המצב לא טוב, אני חושבת שהפנמתי את הפואנטה ובעז"ה זה יחכה אפילו עד גיל 3 אם צריך העיקר שיהיה בטוב ובלי לפגוע בילדה מכל הבחינות..

שוב תודה!!!

חמה לילדים.

זורמת איתם וקשובה אליהם.

מנהיגה בלי בושה בזמנים שצריך.

להרים טלפון להורים להתייעץ אם צריך.

כשהתינוק בוכה, להשתדל לא להפיל את הטיפול בו על האחים היותר בוגרים (גיל 10-12) הם אומנם מכירים אותו, ויכולים לעזור בהרגעתו ובמתן עצות, אבל הטיפול העיקרי צריך להיות של השמרטפית, אחרת לא היינו לוקחים את שירותיה, ומשאירים אותם כשמרטפים.

בהצלחה

כאשר הילדים ערים, שלא תתעסק עם עניהניה ( קריאה, לימוד וכו') אלא עם הילדים וצרכיהם...

שלא תבטל ברגע האחרון...

סליחה שנשמעתי תוקפנית אבל יש לי נסיון מר

אני מתעניינת גם,אם הייתן מצפות לפעמים שהביביסיטר שתביא ותכין דברים מהבית,

כמו יצירות,סרטים,הצגות וכו' וכו'.

אחותו,ממש לא היית נשמעת תוקפנית,שמעתי ואני מכירה מצבים כאלה.

את לא צריכה להגיע עם הפתעות ויצירות, זה אמנם נחמד ממש אבל נראה לי השקעה רצינית, מצד שני את תדעי בוודאות שיש לך במה להעסיק את הילדים

אבל סרטים, זו בעיה... כי ה"סינון " של כל משפחה הוא שונה. צריך בזה זהירות והתאמת ציפיות.

כן הייתי מצפה שתחשוב על מה לעשות איתם. בד"כ אני משאירה חמרי יצירה על השולחן ומסבירה איזה סרטים מותר וכמה...

אני מצפה שתתייעץ איתי על כל דבר חריג- לאפשר ללכת לחברים? להרשות לצאת לחצר? וכד'

פעם מצאתי את השמרטפית משחקת במחשב בזמן שהילדים יצאו והתנחלו אצל השכנים...

ולי עזרו 3 דברים - ללכת עם צעיף, לעשות ספורט, בפרט של סיבולת לב-ריאה ו... קיץ, בלי מזגן

השתמשנו בנרות הופיים- פעמיים בשבוע,

תוך חודש הנזלת עברה ובטלה ונעלמה מן האף.

ושמנו לב שהיא מבקרת את האדון ביחס ישיר לכמות החלבי שהוא צורך.

וזה לא עשה כלום.....

וחוץ משיטות טבעיות לנטרול אלרגיות ונטילת אניהיסטמניים מישננים, אין לי הצעות חוץ מלברך שתהיו בריאים!!

עזר ממש לחברה שלי,אני אדבר איתה בע"ה הערב ובע"ה איבא אותה לאירוח בורום "הריון ולידה"

מאוד מאוד עוזר!

וגם- מגה ויטמינים- כמובן תחת ביקורת של רופא. לבעלי זה מה שהמליצו וזה מאוד עזר.

זה יגיע, עם הזמן.

את תראי שאפשר "להשתגע" על כל אחד ואחד , גם כשיש עשרה ( כנראה, עוד לא ניסיתי...)

לא כמות הזמן חשובה, אלא איכותה.

והזמן פשוט פחות מרוכז בזמן מסוים ביום , הוא מתפזר על פני כל היום: בדיבור בנחת, בחיוך, בשיחה נעימה לפי גילו של הילד ( בדרך לגן, חזרה לבית) בנשיקות פה ושם.

זה קיים אצלך, את עוד תגלי.

פשוט מיד אחרי לידה הפצפון באמת נוטל כמות אדירה של מקום, כוחות וזמן... אבל עם הזמן זה מסתדר.

תהני!!!

וכמובן מזל טוב!

שכמה שיש יותר ילדים הכח של האהבה והנתינה גדל מעצם מציאותם. וכל ילד נוסף מגדיל את האהבה והמקום בלב לכולם, גם לקודמיו. באמת לפעמים אחרי הבכור זה קצת יותר קשה לתפוס. אבל זה כך - ועם הזמן זה מורגש מאיליו.

בכלל,ולא נמרצת ושמחה כהרגלה..........

חוץ מאשר להחזיק הרבה על הידיים, הקרבה והחום קצת עוזרים להם להרגע מהבכי.

אצלינו, השיא היה ביום הרביעי- חמישי למחלה, ואח"כ התדירות של הבכי והחוסר תיאבון ירדו בהדרגה עד להחלמה המלאה שהייתה כשבוע אחרי שהתחיל.

חשוב רק להקפיד שתקבל מספיק נוזלים, בזמן שהבת שלי הייתה חולה אמרו לנו שילדים עם פצעים בפה מגיעים הרבה פעמים לבי"ח בגלל התייבשות, זה לא קשור למחלה עצמה, אלא שמסרבים להכניס משהו לפה ואז יש מחסור בנוזלים שעלול להביא להתייבשות.

זו תקופה קשה שכל יום נראה נצח, אבל בסוף זה עובר והיום במבט לאחור של שנה זה לא נראה לי עד כדי כך נורא כמו שזה היה נראה לי באותו רגע.

תכשיר שנקרא: S.O.S BUCAL

תכשיק טבעי לבריאות חלל הפה והחניכיים.

מין בקבוק קטן עם מתז .

אני קניצי בבית מרקחת רגיל

עוזר פלאים.

הטלפון לבירורים הוא 03-9216702.

אבל... עכשיו כשאני מסתכלת על התוית...

איני רואה הכשר...

אהה!

חזרתי אחרי שיחה איתם:באמת אין הכשר...(הוא אמר שהם עברו מקום וההכשר עוד לא סודר (אבל אני קניתי את התכשיר לפני יותר משנה...), אבל הגליצרין בתכשיר הוא צמחי.

לשיקולכם...

דבר ראשון צריך לאבחן את הבעיה!!!

או שזה פטריה (שכבה בנה בפה)-ואז את יכולה לקחת לימון לסחוט אותו לכוס (בערך 5 מ"ל לשים קורט סוכר ולקחת בדים סטריליים ונקות לה את הפה!!!!זה לא כואב ומחטא את תראי ממש שיוצא לך שכבות של הפטריה .

ואם זה אפטות-אני בדיוק סיימתי שבוע סיוטי עם הבן שלי וכל הזמן מרחתי וכל טיג'יל כי הרופא טען שאין מה עשות-ובאמת זה הרדים לו את המקום ולפחות הוא לא צרח מכאבים(הוא בן שנה ו8) וכשהפצעים נעלמו עשיתי לו את הקטע עם המיץ לימון....

אבל זה כנראה אפטות בכל חלל הפה,לשון וחניכיים,השכנה אמרה שהרופא קרא לזה בשם ,שהיא בעצמה לא זוכרת...שנשמע כמו דרמטיטס או משהו כזה.......,רק שהקטנה באמת אומללה,החניכים נפוחים,והפצעים גם דיממו,היא הלכה שוב לרופא,ולא היה לו מה להוסיף,,,,אמליץ לה על הטיגל והלימון,תודה

זה עובד פלא!

מרדים את המקום. הצעה של רופא מלפני שנים.  כמובן, לשים לב - זה לא למאכל...

ארטיקים, ארטיקים , הוא מוכן ללקק. זה מאד מקל על הכאבים. לפחות שלא יתייבש.

מעדנים מוקפאים.

גלידה.

ןניסית בפורום טבעונות???

ושלא מסתובבים בינינו - מוסרים נפשם על ילדיהם. ובאופן כללי, ביחס לילדיהם, הם יותר במדרגה מאשר ביחס לסביבתם האחרת.

ודעתי העניה היא שכמה שיותר נדבר על כמה הורים אוהבים את ילדיהם ורוצים בטובתם, וגם אם מפספסים פה ושם - הרצון הקבוע מחזיר אותם לתקן - כך יותר הורים יוציאו את זה לפעל עוד יותר. הדגשת החיוב פועלת הרבה. ומאירה.

גם אני בחיים לא הייתי מרססת ראש של ילד בK300 ,

אבל זה לא כזה "ה' ישמור איזה הורים מסתובבים בינינו"

הורה יכול לטעות , אפשר גם להטעות אותו, ובמקרה של K300 אני מסכימה שזה הזוי, אבל שמעתי כבר המלצות כגון אלה.

ואם הורה מרגיש שנושא הכינים משגע גם אותו וגם את הילד שלו, והוא שמע על השיטה הזו (נכון,מפחידה למען האמת) - לא צריך לקטול אותו! כי הוא בסה"כ שאל אם מותר, הוא לא ריסס עדיין ולא כלום!

לפעמים משגעת אותי ההתנשאות הזו, על חשבון טעויות של אחרים (גם אם זו טעות מאוד צורמת כמו במקרה הזה)

כי אני מאמינה שמי ששאל את השאלה הזו סה"כ רצה לעשות טוב לילד שלו וזה לא הוגן לשפוט אותו בצורה כזו.

וגם לא להיכנס לפאניקה. הורות זה דבר שלא מגיע עם ספר הדרכה, ולדעתי עדיף לשאול שאלה מטומטמת בפורום ולקבל עצות והכוונה מאשר לא לשאול אף אחד ולעשות דברים טיפשיים לילד על דעת עצמך. כך שהאמא הזאת לא יצאה כל כך לא בסדר. מצד שני באמת למה ללכת רחוק, יש למשל "ריזאלטס", זה גם פותר את הבעיה מהר וגם לא מכיל חומרי הדברה, מקווה שמישהו אמר לה בפורום ההוא לא ללכת ל"פתרונות" קיצון הזויים כמו K300.

ב. בוודאי כל ארם שמחנך בנועם מרגיש הזדהות עם דברים שכתבת..

ג.. עיקר החינוך בנוי על בנין הרצון. אין סתירה בין לתת לילד להוציא מעצמו את הפוטנציאל שבו, לבין חינוך לדרך כללית נכונה. אנחנו מאמינים שחינוכה של תורה מוציא לפעל את הפוטנציאל של כל אדם מישראל; ובנתיבות הפרטיות - מתוך הארה זו - באמת יש מקום לכל אחד להוציא לפעל את כישוריו וכיווניו המיוחדים. ואין שום ענין שבכל הוא יהיה "כמוני".

באמת מצער שחונכת צריכה להכריח ילדה לעשות שעורי בית.

בהיות שאלו התנאים - אולי תגידי לה פעם: אני מבינה אותך שאין לך חשק לעשות שעורי בית, וגם את מבינה שזה עוזר לחזור על מה שלמדו בכיתה וכך לדעת יותר טוב (האמת - אני לא 100% משוכנע בזה.. ביחוד כשעושים כדי להיפטר). חוץ מזה - זה התפקיד שנתנו לי שבשבילו שתינו מרוויחות את החונכות. אז אם את רוצה - נעשה סדר הפוך: קודם נעשה משהו שמאוד אוהבים (תגידי מה) - בתנאי שאת ה[20 דק', חצי שעה - כמה שצריך] האחרונות, מקדישים ברצון, בלי ויכוח לשעורי בית. ננצל את השמחה שיש לנו מלפני כן כדי לעשות גם שעורי בית בשמחה, לחזור על הלימוד. כך תראי שאולי בסוף אפילו תצליחי להנות קצת מהם ומזה שאת מצליחה בהם. 

תנסי. אולי זה יעזור.

אני לא מקנאה באמא הזו. ה' ישמור.

גם אני מצטרפת לשאלותייך...  יום של שאלות.

באופן אישי, כשאנו זמינים ובתחומי הישוב אנו משאירים פלאפון אחד בהאזנה בלילה, כך שעם הישמע הציוץ הראשון נוכל לקפוץ הביתה (או מקסימום להקפיץ שכנה). זה נוח, למי  שיש לו כמובן שיחות חינם לאישו/אישתו. אם לא אפשר מכשיר "אינטקום" בין שכנים. קורה שכשאני ישנה לוקח לי יותר זמן להגיב לבכי של מי מילדיי, מאשר אם אני בחוץ ושומעת שמישהו התעורר...

אני משאירה את הבית פתוח. אבל בהחלט מבינה את החשש. 

לגבי המקרה הראשון, של הצהריים, אין לי חשש להשאיר את הילד במקרה כזה - בתנאי שהוא משחק בתוך הבית ולא בחצר, ושהוא יודע שאסור לו לצאת (ו\או שאם הוא צריך אותך הוא יכול לצאת מהבית וללכת עד אלייך, או עד למקום שבו תראי אותו ותבואי אליו).

כל זה אמור אם את סומכת עליו ויודעת שהוא לא ייעשה שטויות בהיעדרך.

אני הרבה פעמים משאירה את הילדים (3-7) לעשרים דקות וקופצת למכולת. הם יודעים שאסור להם לפתוח את הדלת לאף אחד, ושלא אומרים לטלפון או לדלת שאמא לא בבית אלא שאמא לא יכולה כרגע לגשת.

לגבי אותו מקרה מצער - מבחינתי זה כלל ברזל, שלגור עם ילדים בדירה ללא סורגים - זו לא אופציה! פשוט לא, ובשום מחיר!! אני רואה הרבה משפחות שחיות כך ואני לא מבינה את זה. ואם חייבים שחלון מרפסת המטבח יהיה פתוח בשביל לתלות את הכביסה, אז דואגים שהוא יהיה סגור היטב כך שאף ילד לא יוכל לפתוח אותו.

לגבי הלילה, יש כאן כמה בעיות וחששות - שריפה וחדירה ח"ו ל"ע, ובעיה נוספת שלא הזכרת - שאם ילד מתעורר ולא מוצא את ההורים הוא יכול להיבהל מאוד ועלול גם לעשות דברים מסוכנים. בפועל יצא לי לעשות את זה פה ושם, כשחמש-עשר דקות זה עוד בסדר.

אולי אפשר לבקש משכנה שתיכנס או אפילו רק תטה אוזן לחלון, כמה דקות אחרי שבעלך יוצא?

בכנות, זה לא יכול לקרות גם כשהורה נמצא בבית? מה זה בכלל קשור לכך שהאם הלכה,

הרי ילד\ה בן או בת 7 - האם בד"כ אינה צמודה אליו נון-סטופ, זה לא תינוק קטן.

אז אולי לגבי כביסה היא הייתה שואלת, א"א לדעת,

אבל אפשר לפתוח חלון מכל מיני סיבות.

ולגבי סורגים - כן, גם אני חושבת שזו חובה.

אבל לפעמים חלון אחד, הרבה פעמים של כביסה, חייב להיות פתוח איכשהו.

מה אתן אומרות?

אני אומרת, שגם אם תיאורטית זה יכול לקרות כשההורים בבית, היעדרם מכפיל את הסיכוי פי כמה. עד שהילדה תלך לחלון ותתחיל לטפס עליו, האמא מן הסתם תבחין בה או שאחד הילדים ילשין.

וכמו שאמרתי, גם החלון האחד שצריך להיות פתוח - חייב להיות נעול בצורה כזאת שילד לא יוכל לפתוח אותו.

אשכרה לא מבינה איך אפשר לחיות בקומה גבוהה ולהישאר שפויים. כשאנחנו אצל אבא שלי, אני כל הזמן בלחץ מהמרפסת. אני מרגישה שזה מאיים עלי בצורה לא הגיונית, כי בסה"כ לא מעט ילדים גדלים ככה בהצלחה ב"ה אני לא צריכה להתמודד עם זה יום יום! 

אני גם בסרטים מבריכה בבית. מי בונה בריכה בבית?! זו אשכרה תאונה שמחכה להתרחש! קראתי ספר נחמד ומומלץ בשם "פריקונומיקס", והמחבר חקר ומצא שילדים מתים כתוצאה מבריכה בבית פי מאה מאשר מאקדח שנמצא בבית! 

טוב אלו היו סתם הגיגים שלא כל כך קשורים לדיון... 

קודם כל, לגבי סורגים.  כשעברנו לדירה לא בקומת קרקע - דבר ראשון היה התקנת סורגים, לפני שניה אפילו שהילדים לבד. חלון כביסה או עם סורגים נפתחים שאפשר לנעול, או חלון כזה שילד לא יכול לפתוח לבד בשום אופן - ולנעול היטב. לא תשים דמים בביתך.

כעיקרון, השתדלות לא להשאיר קטנים לבד.  אך מאוד תלוי באופי הילד: יש ילד רגוע - השארת אותו קורא או משחק בלגו , תמצא אותו בדיוק אותו דבר בחזרה. יש ילדים מאוד "היפרים"/סקרנים/חסרי אחריות - שאי אפשר להשאיר רגע לבד...   בממוצע - צריך לראות שאין משהו זמין מסוכן (חומרים לא סגורים, משהו שנכרך על הצואר, לא משאירים ילד שאוכל נקניקיות או משהו דומה שבקלות יכול להיתקע בגרון, למשל פלחי תפוז.. וכד'. גז מכובה גם בברז הקטן שליד התנור. אין תנור חשמלי או אחר דולק בגובה שיכול להגיע או ליד משהו דליק), ואז דומני שלא צריך להפריז בחשש מכמה דקות שהִיה כשהוא, כמו בתיאור הזה, אינו נבהל מכך בעצמו.  גם בערב, השאלה העיקרית לדעתי היא האם יש סיכוי סביר שיתעורר ואיך יגיב (כל אחד והתכשיט שלו). כשיש אינטרקום - הכי טוב. דלת נעולה עם ילד בפנים זה לא נראה סימפטי..

בס"ד

אני לא מומחית גדולה אבל נראה לי שתינוק שלא עייף לא ירדם.

אם תורידו לא את שעות השינה במשך היום ואפילו בכלל הוא יגיע למיטה במצב יותר טוב לשינה.

פשוט תעירו אותו בבוקר מוקדם יותר ולגבי הצהריים תקבעי שעה ממנה הוא לא הולך לישון.

וכמובן יש את שאר הדברים שעוזרים - מוצץ, בקבוק ריק, בובה, שמיכה או כל דבר שהוא רגיל ללכת לישון איתו.

יש נעימות מיוחדות עם שמע ישראל שמשמיעים לילדים לפני השינה. מומלץ!

מקווה שעזרתי, בהצלחה והרבה נחת!

הבת שלי באותו גיל וישנה צהריים במעון וכל ערב זה טקס.... לוקח לה הרבה זמן להרדם (אבל זה השעה שהולכים לישון כולם יחד...) -אולי זה באמת לא נכון לשים אותה לישון באותה שעה, אבל מין סדר יום כזה(סיפור לכולם, קר"ש ולישון. או שלא...)ואני פשוט יושבת לידה עד שנרדמת........ יכול לקחת מלא זמן.... צריך להביא תעסוקה.... ובעבר היה כך גם באמצע הלילה!.. זה לפחות עבר כבר, ב"ה!!

בהצלחה!! ותשנו טוב...

עד 2 וחצי והוא גמור מעייפות כבר ב6 וחצי בערך, אבל ברגע שאני רוצה להשכיב אותו, הוא פתאום מתעורר.

הבן השני שישן בסלון הולך לישון כבר ב6 ורבע גג וחצי...

כל ערב אני נמצאת לבד בבית מהשעה 8, אז אם אני מרדימה את הגדול והקטן בוכה, למי הולכים קודם???

שניהם יבכו מאד אם אני לא יבוא אליהם.

תודה על התגובות!

ישנו בפר נפלא של טרייסי הוג שיש לה פרק מיוחד על   זוללי הזמן ילדים המתקשים להרדם צריך להבחין למה

פחד להפרד מאמא? למה?

משהו לא טוב לו?

וויסות של רגשות לא מאוזן?

ספר נפלא לימד אותנו

משהו קטן לתמצת

1 הפגיני כבוד

2 הציבי גבולות יהיצמדי אלהם {לפי העקרון של כלל א}

3 שמחי בהתקדמות שלכם קטנה ככל שתהיה

בהצלחה

של שליטה.

שמתאים לגיל הקוגנטיבי שלו.

כדאי לברר עם ההורים מה הוא אוהב. יכול להיות בסגנון של לוטו או משחק הזכרון. יכול להיות יצירה שלא דורשת מיומנות מורכבת מידי של מוטוריקה גסה (יש להם נטיה להיות קצת מגושמים), כדור וכד'

הרבה פעמים הם 'משוגעים' על משהו מסויים.

רעיונות שעולים לי - פליימוביל, צבעים מיוחדים, דיסקמן, מחזיק מפתחות מגניב, פנס 'שווה' או לייזר, וכמו שיהודית אמרה - מכונית שלט רחוק.

בהצלחה, ספרי מה קנית.

כל דבר אחר שאפשר לנענע ביד.

הוא מאד מפותח מבחינה שכלית.

יש לכם רעיונות למשחקים ספציפיים? 

בערב. חלב אם כבר לא משביע אותו והוא יותר על תקן של שתיה. אולי זה הזמן כבר לתת לו מוצקים כמו ביצה רכה עם פירורי לחם, מרק ירקות עם עוף.  נכדי בן החדשיים (!) כבר הולך לישון עם בקבוק טוב של דייסה, וב"ה ישן יפה עד הבוקר.

למה את מתכוונת עושה דברים לא לעניין?

נוגע בעצמו בפרהסיה? נוגע באחרים? מתפשט בפומבי? 

מה יתקבל ומה לא. מעניין שבמישורים ההתנהגותיים הורים משדרים חוסר בטחון ואין אונים. אם הילד היה עולה על המעקה בגובה 5 קומות גם הייתם מהססים לגבי מה שצריך לעשות?

ב"ה

זו באמת בעיה קצת קשה,יש האומרים שכדאי להתעלם ולא לעשות מזה ענין ובע"ה זה יעבור.

ויש החושבים שכדאי בנעימות וברוח טובה כשהילד בפתיחות לקבל להסביר את הבעיה

והכי חשוב להתפלל לה' ולבקש ולהתחנן תמיד וה' יעזור

תלוי במה מדובר.

לפעמים יש צורך לבדוק האם יש קושי בתחושה והדבר צריך לקבל מענה דרך ריפוי בעיסוק או דווקא מענה רגשי, לפעמים פשוט צריך למנוע מהילד התנהגות זו בצורה מאוד עניינית ובלי מעורבות רגשית (קל לומר, אך זו העצה הכי יעילה שקיבלנו בהקשר דומה) כמו שאנו מתייחסים לכל התנהגות שלא מקובלת עלינו ואנו רוצים לשנותה.

הרעיון הוא למנוע מהילד באופן טכני להגיע למצבים האלו לפני שזה קורה עד שזה יוצא מ"הלקסיקון" בבחינת "הרגל".

חשוב לא לתת לילד הרגשה לא טובה עם עצמו ולהוריד לו את הביטחון העצמי.

ברכה והצלחה!

ב"ה

הגבולות חשובים והכרחים.הרי אתם עוזרים לו ליצור את תחומיו.אבל בקבלה והבנה.

ויום טוב כמובן.

צריך גם לאמר "ברוכה הבאה"?

ילדים שיעריך ויאבחן.

הפרשה מוגלתית מהעין אין לה?

לבת שלי היה, והרופא פתח את הסתימה עם מסאז' רציני בפינת העין. לא הייתי ממליצה לך לעשות את זה לבד. רק אצל רופא שיודע את המקום המדויק.

תהיו בריאים!

אגב כדאי לטפל בזה כשהיא עוד קטנה, כי ככל שגדלים הבעיה הופכת לקשה יותר לפתרון ידני, ודורשת התערבות כירורגית (יש לי אחיין שעבר ניתוח לפתוח את זה)

אם זה באמת זה. אז אפשר לחכות שזה יעבור לבד אצל הבן הבכור שלי זה עבר בגיל 7 חודשיים ואצל הקטן יש וכבר מתחיל להפסיק- בן חודשיים וחצי

להשפריץ חלב אם על העין כל הנקה ולעסות בפינה של העין 2 דקות כל כמה זמן...

האחות גם אמרה לי לנקות עם מים רתוחים אבל נראה לי שעשיתי את זה רק איזה פעמיים שלוש.

לבת שלי היה וזה עבר בגיל 5-6 חודשים.

זה די נפוץ,

בגדול אם אין דלקות עיניים, בד"כ מחכים עם פתיחה כירוגית עד גיל שנה, לרוב זה עובר לבד עד אז.

מומלץ מאוד לעשות עיסויים של זוית העין (הנחיות בטיפת חלב או רופא) זה עוזר לפתוח את התעלה ויכול למנוע ניתוח.

אם יש דלקות חוזרות - סביר שינתחו עכשיו.

אם תסתכלי בכרטיס שלה, תראי שהיא כתבה עוד כמה הודעות בלי אף הפניה

זה נראה מסוכן.

בלי לעקם פרצוף, בלי לומר מילה.

כשהוא יראה שאת רגועה ומבינה ומקבלת את ז שבהתחלה מפספסים אז גם הוא ירגע, זה לא ילחיץ אותו כל כך.

אגב, שימי לב שלא יפתח עצירות... ילדים שבלחץ מהגמילה נוטים לזה לפעמים

כמו שאחותו ציינה- לארגן אותו ואת המקום ברוגע ובמתינות. חיבוק להרגעה ולהראות לו שעם כל זה הוא ילד אהוב של אמא.

כשהוא מצליח- לעשות מזה סיפור, "יפה לך, נפלא!...." ואפשר גם להמתיק בצימוק, עדש, מדמדת סמיילי  או משהוא קטן שהולך אצלכם בבית.

ושתראו נחת!!

ב"ה- היום עבר בסדר... הוא פספס בשינת צהריים- אבל חוץ מזה הוא היה ממש גיבור! פשוט הכנסתי אותו לאמבטיה כי אמרתי לו שלא נעים להיות רטוב ככה, וב"ה הוא נרגע מהר (הוא קם בהיסטריה רטוב כולו...) ואז החלפנו מצעים והוא עזר לי להכניס את הכביסה עם המצעים המלוכלכים... ואח"כ הוא לא פספס עד הערב! איזה כיף! כנראה שזו תקופה...

עוד שאלה- היום לקחתי אותו לפארק והוא אמר שהוא רוצה קטנים, ולא ידעתי איך לעשות את זה... הוא רצה לעמוד אבל לא הצליח לכוון כמו שצריך... אוף. מה לעשות? להגיד לאבא שלו שילמד אותו? כי אני באמת לא הצלחתי למצוא את הדרך הנכונה ללמד אותו לעשות בלי לפספס...

הכל בסדר, זה לוקח זמן.

הילד יתחזק מהתגובות שלך "לא נורא בוא נחליף" וכו'

בפארק זה הכי קל פשוט מורידים את המכנסים  מאחורי עץ ומשקים אותו.

(נכון שזה יותר קל כשיש אחים גדולים ש"מדגימים" אבל ילד ראשון גם לומד)

בהצלחה! כולם עוברים את זה...

הם עלולים להכניס למתח במקום לעודד.

התגמול הטוב והאמיתי ביותר, הוא זה שהילד נותן לעצמו בתוך ליבו - תחושת היכולת וההצלחה!

לתת דוגמאות? נשמעת לי צודקת... במיוחד שתגמולים לא כ"כ עוזרים איתו. הוא לא זולל ממתקים וגם אין לנו כ"כ רצון לקנות רעל...

למשל, אמרתי לו שאני אזמין את חבר שלו שהוא מאוד אוהב וכבר לא בגן שלו אלינו הביתה (כי גם הוא נגמל בדיוק עכשיו) והם באמת הלכו לשירותים ביחד ומאוד היו מרוצים מעצמם- זה תגמול טוב או לא?

מאוד אשמח לפידבקים ועצות...

ולא פרס.

למשל אם הצליח ללכת לשרותים אז "יופי עכשיו יהיו לך מכנסיים יבשות"

או פשוט "הצלחת לעשות X בשרותים"

בקשר ללעשות בפארק -

נדמה לי שאם זה לא ממש יוצא ישר אז כדאי כשהוא עושה לדחוף קלות מאחורה כדי שלא יתכופף קדימה ואז באמת זה לא יוצא ישר.

וגם אפשר כשהוא מתחיל- ליישר לו טיפה לכיוון הרצוי עם היד.

סליחה על הניצלוש, פשוט העלית נושא כאוב אצלנו...

אחותו- כבר עזרת לי לפני כחודש.. אבל איך תגיבי אם אומר לך שהמצב לא השתנה ואפילו החמיר??

הבן שלי בן 3 וקצת, היה גמול כבר חצי שנה לחלוטין ולפני חודשיים-שלושה התחיל לפספס בלי הפסקה- גם פיפי וגם קקי.

הוא כבר לא עושה קקי בשירותים בכלל, רק בתחתונים... אני בייאוש עמוק, מנסה לשדר אופטימיות, לא כועסת אף פעם אבל בתוכי אני כבר מרוסקת מהעניין...

אתן יודעות מה זה תחתונים עם קקי כל יום פעמיים ביום????? אנא עזרו לי!!!!!!!!!!!

נ.ב: דווקא עם הפיפי מורגש שיפור קל...

האם משאר הבחינות הוא מתנהג כרגיל? בריא, שמח, מתרוצץ (בהתאם לאופי שלו)?

האם יכול להיות שקרה משהו בגן, שבעקבותיו הוא התחיל לפספס?

האם הוא התחיל ללבוש ציצית סמוך לתחילת הפספוסים? רוב הילדים מורידים את הציצית לפני כדי שלא תפריע, אבל אולי הוא מסתבך עם להוריד וללבוש מחדש, וצריך להדריך אותו שיבקש עזרה בזה?

אבל תעשי גם בדיקת צואה לתולעים אולי?

כדאי לברר בגן אם הוא מתפנה או לא. יתכן שהוא מאלה שמגעיל אותם ללכת בגן או שהם נבוכים כי לא יודעים מי יעזור להם לנגב... ואז הוא ככ מתאפק שבבית כבר לא יכול יותר.

לפעמים מועיל גם לעשות" טקס" קבוע לעניין. אם יש לכם דברים קבועים ביום כמו: יציאה לגן, יציאה לגן שעשועים, הליכה לחבר וכד' במהלך היום, אפשר להכניס את היציאה בשרותים כחלק מהסדר יום השגרתי: לפני שהולכים לגן שעשועים- מתפנים. ממתינים קצת עד שמגיע ואחר כך הולכים... כך אם יש פנאי בבקר. בסבלנות (בפעמים ראשונות יש סיכוי טוב שלא יעשה כלום) עד שאולי יכנס אצלו לשגרה כחלק מהפעילות הרגילה שלו.

האם נתקלתם בתופעה שהילד /ה שלכם "מענישים אתכם" על חוסר תשומת לב בפספוסים? כיצד התנהגתם ?

דיעה שאומרת שזה המקום היחיד שהם יכולים לשלוט ולהחליט מה לעשות ומה לא, בשאר הדברים את יכולה להחליט לו- כאן הוא שולט, כלומר הילד מנסה לקחת שליטה לידיו/מחפש תשומת-לב.

אני מכירה מקרה כזה, פשוט לא להתייחס ולתת תשומת לב בזמנים קבועים (שיחה אישית/פעילות משותפת רק לי ולך וכדומה.

התמודדות לא פשוטה בכלל.

עברתי את זה עם בני לפני מספר שבועות.

וזה נגמר!

איך?

טיפול במח-אחד!!!

עבר כבר באותו שבוע!

חפשי מישהי באיזורך שמטפלת בשיטה . שווה כל אגורה!!

גילוי נאות: אני מטפלת בשיטה. והצלחתי לגמול אפילו בן של חברה. מומלץ! מומלץ! מומלץ!

(ובכלל: מומלץ ללמוד את זה!!)

וכי כמה מוחות יש לנו בקודקודנו?  (מעבר להסבר של הקידמי והקדמון..)

מזל טוב לבינכם שהתקדם שלב משמעותי בחיים. תזכו שיתקדם מעלה מעלה.

כמובן שזה נורמאלי אם חייל היה יכול הוא היה מפספס בטירונות 3 פעמים ביום.. זה שלב מאוד משמעותי לילד.

לעיניננו, הילד לא יודע מה חשוב בחיים ומה לא, הוא מקבל פרופורציות מההורים. לפי התגובות שלהם הוא יודע מה טוב ומה לא.

אם כבר שאלת אז לענ"ד. כשעושה, אפ' לא צריך להגיד לא נורא, כי אז זה אומר שכן יש סיבה שיהיה נורא אלא פשוט להתיחס פרקטי בוא נחליף לך חמוד או משהו בסגנון.

אם חסר לו תשומת לב, צריך לתת ואף פעם לא לקמץ.

תזכו לרוות נחת!!