אני מקוה שכבר נוכחת לדעת שכך ילדים גדלים, עם מחלות החורף והקיץ למיניהן. רק שיהיה בחסד וברחמים. המשיכי כמובן לעקוב אחרי הילד ואז תדעי אם הוא נדבק בוירוס שהיה לכם. מה שלצערי נראה סביר בהחלט. הקפידי על הורדת חום מסודרת, שתיה, והרבה אהבה והוא בעז"ה ישרוד. תני לו את האקמולי במינון שמומלץ ע"ג הבקבוק, ואם הוא כבר נדבק אז אין הרבה מה לעשות. רפו"ש.

יש לשים לב מעבר לגדולי ם שהם לא "מסתבכים" בעוד משהו . כלומר- למרות שאת יודעת מה היה לכם רצוי לראות רופא פעם ביומיים אם החום לא יורד כדי לראות ששום דבר לא התפתח על גבי הוירוס.

לצערנו- לא, הוא לא מחוסן בהנקה מלאה... אבל כמו שאמרת הלוואי וזה יעזור לו להתגבר יותר בקלות ( כמובן שכרגע בחלב האם שלך מצויים נוגדנים גם לוירוס הזה, אז אפשר לקוות לטוב)

אמבטיה.. ממ... לרוב דווקא מורידה חום, אלא אם כן היא ממש חמה...

אקמול-טוב שנתת בלי לחכות לרופא...

לתת לפי משקל ולא לפי גיל!

רפואה שלימה במהרה!

פשוט לזכור שמחלות הן חלק מהחיים

וכשאת רואה את המחלה, את רואה בעצם את הגוף נלחם המלחה: בעזרת העלאת חום (לנו לא נעים, אבללמחלות זה יותר לא נעים כשיש חום!), והנזלת שמוציאה ומנקה את המחלה מהגוף תשמחי שלקטן יש כאלה כוחות מופלאים וכלים נהדרים להילחם במחלות!

ונוסף לכל אלה - את מעניקה לו את נשק יום הדין המיוחד: הנוגדנים שהגוף שלך כבר עבד עליהם וייצר אותם! יש לו גם את התחמושת שלך - נוסף על שלו! אין ספק שבע"ה, ובעזרת כל הכוחות המופלאים, ובעזרת המון חיבוקים ונישוקים - הוא יתגבר

מאחלת הרבה בריאות!

או יותר נכון לחדד את מה שהיא אמרה: הגוף נלחם במחלה: בעזרת העלאת חום (לנו לא נעים, אבללמחלות זה יותר לא נעים כשיש חום!)

מה את עושה כשאת רוצה להרוג את כל החיידקים שהתנחלו בבקבוק של התינוק שלך? מרתיחה. מה הגוף עושה כדי להרוג את החיידקים? מרתיח אותם!

לכן מומלץ מאוד לתת לגוף לעשות את העבודה, ולא לקלקל לו באמצעות הורדת החום.

עד טמפ' 38.5 - לכל הדעות אין צורך להוריד את החום.

מעבר לזה, הרופאים אומרים להוריד, ובפועל זה כבר שיקול של כל אמא...

חיידקים לא מתים בטמפרטורה של 38.5!!!! הם עושים זאת יותר קרוב ל70 מעלות....

ביום חם חם, ככה 40 מעלות בחוץ האוכל מתקלקל יותר מהר, נכון? למה? כי הטמפרטורה הזאת אידאלית בשבילם.

אנחנו סובלים מהעלאת החום הזא פי אלף יותר מהחיידקים, הם דווקא ממש חוגגים

אז למה זה נועד, באמת אין לי מושג, אבל אני יכולה לחשוב על הרבה סיבות יותר הגיוניות

להעביר מסר למערכת ההגנה של הגוף, כחלק מזה, כתוצר לוואי בעצם, הגוף מתחמם. עד רמה מסוימת של התחממות זה טוב כי זה עוזר להרחיב את כלי הדם והלימפה ומסייע בהזרמת חומרי "לוחמה" כגון נוגדנים להיכן שצריך.

בזמן הורדת החום, בהכרח יש הורדה מעטה של "תגובת" השרשרת הזו.

ובכל זאת, בחומים גבוהים מדי המערכת "משתבשת" ואז הורדת החום דוקא מועילה.

בכלל, צריך לשים לב לא רק לחום אלא גם להרגשה הכלללית,

אם לילד יש חום 39 והוא מתנהג כמעט רגיל ושותה לרוויה, מה טוב

אבל אם יש לו חום די נמוך אך עם זאת הוא מייבב ונראה סובל, אז נותנים אקמול לא רק לחום אלא גם לכאבים ( שאלתם תינוק אם יש לו כאב ישרירים? כאבי ראש? שלא נדבר מה קורה בדלקת אוזניים או גרון...)

ועוד: אם יש סיפור של התכווצויות חום במשפחה: לא לתת לחום לעלות מעל 38.5  ואצל ילד שהתכווץ בעבר, מומלץ להתחיל טיפול להורדה אף ב 38.2

רפואה שלמה!

חוץ מזה, ברור שלא רק החום הורג אותם, זה יותר תיאור ציורי למה שאחותו אמרה. אבל בהחלט גם לחום עצמו יש תפקיד בזה.

את כבר ממזמן תהיי טוסט... ולאדם יש טמפרטורת גוף פחות או יותר אחידה, מה שאומר שהחום שמודדים במדחום הוא בערך החום הפנימי של האדם.

אני לא טוענת שצריך לתת אקמול על כל עשירית מעלה של חום, בכלל לא. גם אני לא מורידה חום בדר"כ לפני שמתקרב ל39 לתינוקות שלי, ולעצמי אפילו לא ב40. אבל הטענה שעליית החום הורגת את החיידקים היא פשוט מגוחכת.

החום הטבעי של פרה בריאה הוא 39 מעלות. אין אדם שישרוד בחום כזה חיים שלמים! 

וכנ"ל חיידקים: לכל אחד מהם יש את הטמפרטורות החביבות עליו והנוחות לו. יש לו גם חומציות שטובה לו או מסוכנת לו. בקיבה חיים חיידקים בחומציות שמשאירה כוויות על ידייך (בקיבה יש רירית מיוחדת שמגינה על האיבר). במעי חיים יצורים אחרים בבסיסיות גבוהה (אאל"ט).

חיידקים שחוגגים על אוכל שנשאר בחוץ, הם לאו דווקא החיידקים שחוגגים בגרון שלנו (סטרפטוקוק), ולכל אחד מהם טווח חומציות וטווח טמפרטורות אידיאליים משלו.

(ברוב רוב רוב המחלות מדובר בווירוס. אצל ילדים מתחת לגיל שנה בכלל לא יכול להיות סטרפטוקוק - מוזר!)

אמא שלי תמיד אומרת שמילוי מאגרים (בגדי מעבר, חורף ונעליים)- בסוכות! לא להיות מופתעים אחרי סוכות שהסתיו הגיע...

מבחינתי יום אחרי סוכות כבר הייתי מוכנה לכל מזג אויר.

אני עדיין מלבישה קייצי (רוב הימים) אבל הארון מכיל בנתיים גם קיץ וגם מעבר (יוצר עומס!!), מתכננת בשבוע הבא לערוך מסיבת פרידה לבגדי קיץ.... בע"ה... (אשאיר אולי 2 ליתר בטחון)

חורף בריא וגשמי ברכה, בע"ה!

החורף משום מה נדחה השנה

היה איזה יום קר שהחלטתי שזהו הקיץ נגמר והגיע הזמן לסדר ארונות!

למחרת התחיל להתחמם שוב, שוב נברתי בארון להוציא בגדי קיץ, ושוב...האורונות בלאגן אחד גדול! 

בדיוק היום נזכרתי בהודעה שכתבתי כנ"ל לגבי סוכות וגיחחתי לעצמי, או יותר נכון, הייתי עצובה מהיובש והחום. ממש עצוב.

אני עדיין מלבישה קייצי ומוסיפה סוודר רק לבוקר ואחה"צ.

וגם אצלנו- בלאגן של בגדים מעונות שונות בארון. מקוה שבחנוכה יהיה מזג אויר שיצדיק מעבר לעונה הבאה(למרות שהתחזית נראית י-ב-ש-ה.........)

נזכרתי גם שבחנוכה לפני הרבה שנים(....), חגגתי בת מצוה ואנשים נתקעו בדרך בשלג!!!! היום מישהו רואה שלג באופק????

ובכ"ז- לגבי הקניות, עדיף להיות אופטימים ולקנות מוקדם, לא?...

ונמשיך להתפלל....

כמה עיצות שעזרו לנו...

להגביה לה את המזרון באיזור הראש, או אפילו לשים כרית שטוחה יחסית.

דבר שני, למרוח שמן אקליפטוס/ זית על בית החזה והגב. (את שמן הזית כדאי לחמם טיפה)

תרגישו טוב!

מאוד עזר המרשם הבא: לפרוס בצל או שניים גדולים ולהניח בחדר קרוב למיטת הילדה.  הריח לא הכי נעים, אבל השיעול נפסק. אם היא תהיה מוכנה לשתות את המיץ שנוצר מבצל מרוסק דק פלוס כפית או שתיים דבש, גם בדוק ומנוסה להקלה רבה בשיעול. טוב גם להשכיב אותה גבוה. איתך ב"צרה" הזו, ומאוד מבינה אותך. רפו"ש.

עיסוי של בית חזה.

יונקת? להשפריץ מעט חלב אם לאף לפני השינה ( תחליף מצוין למי מלח)

אדים קרים עם שמן אקליפטוס.

אצל קטנטנים לא מומלץ לשים שמן אקליפטוס על המזרן משום שזה מגרה את הריריות ועלול לגרום אח"כ ליותר נזלות. לכן לטפטף רחוק, או מהול בשמן זית או שקדים ולעסות איתו אאת החזה.

"פיזיוטרפיה נשימתית" שם מפוצץ ל: להשכיב תינוק כשראשו מעט נמוך ממתניו פעם על בטנו ופעם על גבו ועם כף יד קעורה לטפוח ( לא לפחד, הם לא מתכווצ'צ'ים) היטב על כל בית החזה מסביב סביב, למשך 5-10 דק' לפחות. השיעול הבא עלול להשמע מלא ליחה, אבל זה רק סימן שהוא שחרר את מה שנדבק לו לקנה ולכל כלי הנשימה (לעיתים יש גם הקאות עם ליחה, אז לא אחרי האוכל כמובן!)

והעיקר -רפואה שלימה במהרה!

www.monbebe.co.il

אצלי זה עבד אחרי חמישה חודשים  שהיא לא הסכימה לקחת שום מוצץ

קניתי אותו בניו פארם

 באתר יש  רשימה של כול החנויות שמוכרות את המוצץ  20100821195336.jpg

שני ילדים שלי מתוך 3 לא השתמשו כלל במוצץ וגדלו נורמלים לגמרי....

ולעשות הכל למענו!!!!!!!!!!!

מדברת מנסיון שלי עם הילד השני שלא הצלחתי להרגיל ועד היום (כמעט שנה וחצי) אני המוצץ החי שלו

ולא ינקו. לומדים להרגיע את עצמם.

בעיני- אין שום חובה להרגיל למוצץ!!

www.monbebe.co.il

20101128012210.jpg

בראש ובראשונה להראות אמפתיה, תמיכה ואהדה לבעיה של הילד, שהיא מובנת ורבים שותפים לה - גם מבוגרים. 

שנית - יש אינספור אפשרויות לסתדר: לחתוך כדור לכמה חלקים, לרסק כדור, לשפוך את האבקה שבתוך הקפסולה  לכפית. ובכלל - מה הבעיה עם סירופ? וואלה - אמן שאלה יהיו הצרות שלי עם הילדים בחיים 

קודם כל, אוירה רגועה, בלי לחץ ונסיונות כפיה - כי זה ממש "מכווץ" אותו וגורם שבאמת לא יוכל.

כל זמן שיש סירופ מתאים - אין בעיה.

מגיל מסוים זה לא מספיק וגם לא טעים לו.

אפשר אז לרסק ולשים בתוך תרכיז עם טיפה מים.

אח"כ להציע לחלק את הכדור לארבע, להראות בנחת שזה בגודל של שקד מרק, שכאשר הוא בולע תפוז - מכניס חתיכות יותר גדולות.. ולהציע לשים על הלשון ולשתות מים. להבטיח מראש: אם לא ילך - לא נורא, ננסה בעוד כמה זמן שוב.

בדרך כלל זה "מחסום פסיכולוגי": פעם ניסה זה נתקע לו והוא מפחד שוב. או שמראש הוא לא תופס איך זה ייבלע. ברגע שיעבור חויה חיובית, זה כבר ישנה את המצב.   לכן "לריב איתו" רק מבצר אותו בעמדתו. זה צריך לבוא מבפנים.  צריך גם להסביר לילד שאחרי שיתנסה - כבר לא ירצה דרך אחרת, כי זה הכי פחות בעיה מבחינת הטעם. ואז להסכים יחד איתו איך מגיעים לזה.למשל, כמו שאמרנו, חלק קטן מאוד של כדור. להראות איפה שמים על הלשון.  

גם ההורים שלי הכריחו אותי בתור ילדה וזה גרם לי רק עוגמת נפש. למעשה עד היום (כן כן בגילי המתקדם) קשה לי עם חלק מהכדורים שיש בשוק ולחלקם אני מחפשת אופציה בסירופ אם מוכרחים. לעתים אני מחפשת כדורים קטנים במיוחד שנוחים לבליעה ומותאמים בד"כ לילדים (נפוץ בתוספי תזונה אבל לא רק. למשל אני לוקחת אומגה 3 מדי פעם בכמוסות כאלו ). תנו לו בקצב שלו, תציעו הצעות- אבל אל תכריחו. חוץ מאווירה עכורה זה לא ייתן כלום...

וזה סיוט. כל החיים אני סובלת מזה. אבל לעג ולחץ רק מגבירים את הבעיה. תהיו חכמים ותניחו לו, אחרת זה באמת יתקבע לו לתמיד.

בואי, נעשה חיוך - ואז זה יצליח... וזה בדיוק כך: מחייכת ו.. הופ, בולעת.  אבל זה בא מתוך שיש אמון, נחת..

הטעם המר.

הכי קל לבלוע כדור עם משהו ש"יחליק" אותו: כפית יוגורט או שמנת.

ועוד טיפ: לא לנסות לדחוף כדור כמה שיותר עמוק, להפך, לשים אותו על קצה הלשון. תבדקו, זה עוזר.

והכי חשוב (מצטרפת לכולם) - לא ללחוץ על הילד.

בהצלחה!

בעלון לצרכן או לשאול את הרוקח.

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה כשאבא שלי מנסה ללמד אותי לבלוע כדורים... 

ובאיזשהו שלב, כשהייתי כבר נערה החלטתי שנמאס לי, קניתי סוכריות תיק-תק ופשוט התאמנתי עד שלמדתי.

אבל זה בא ממני, אילולי רציתי בעצמי ללמוד אני לא בטוחה שזה היה הולך

(כמובן שכל סוג של סוכריות קטנות יתאים)

פשוט הייתי מתכוננת יותר טוב לפספוסים - גם פיזית וגם נפשית  

ברור שחייבים להצטייד במגבונים, בגד להחלפה ושקית כשיוצאים מהבית. אני נוהגת להצטייד ככה במשך כמה חודשים אחרי הגמילה.

מקסימום אפשר לשים חיתול כשנוסעים רחוק מהבית, אבל לא מומלץ.

בנוגע לדלקת בשתן - צריך לבדוק ממה זה נובע. האם היא נגעה שם הרבה או הסתובבה בלי כלום מתחת לחצאית? יש להקפיד על ההגיינה של האזור.

ילד מבריק במיוחד, נראה בוגר לגילו, מדבר ברמה גבוהה-

ומתנגד בכל תוקף להתחיל בתהליך הגמילה.

אנחנו משתדלים לא לעשות מזה עסק, אלא מידי כמה זמן להציע באגביות: אולי אתה רוצה לעשות בשירותים/ סיר?? הוא לא מוכן בשום אופן.

אני יודעת לא להפוך את זה לעניין/ מאבקי כח וכדומה, אבל זה מתחיל קצת להעיק, בפרט, שכאמור הוא נראה גדול, מתנהג ומדבר כגדול בכל התחומים- ועדיין עושה אך ורק בטיטול.....

אז אני פשוט אספר לך מנסיוני האישי:

הבכורה שלי היתה בשלה פיזית בגיל שנה ותשעה חודשים. היא פשוט הורידה את החיתול ועשתה בסיר...

זה החזיק מעמד בדיוק 3 ימים ומאז סרבה בכל תוקף לשמוע על גמילה. החזרנו חיתול וחיכינו "בסבלנות" עד שזה יבוא ממנה. בגיל שנתיים ושלושה החלטתי בשבילה שהגיע הזמן וגמלנו אותה. זה לא בא ממנה ועד היום שהיא כמעט בת שש היא מרטיבה מעט. ועדיין לא גמולה בלילה!

עם הבן בשני חיכיתי קצת יותר, אבל לקראת גיל 3 הרגשתי שאם לא אחליט בשבילו הוא לא יחליט לעולם...

היום הוא אמנם גמול יום ולילה אבל הגמילה ביום לקחה מס' חדשים, הגמילה בלילה הגיעה אחרי שנה.

עם השלישי חיכיתי בסבלנות, אבל הפעם הרגשתי תחושה אמיתית של אמון וביטחון בילד שהוא ידע מתי טוב לו להגמל. והוא נגמל. בגיל שנתיים ואחד עשר חודשים(!) הוא נגמל ביום אחד! יום ולילה

מי כמוני מבינה את הקונפליקט שבין הרצון לתת לילד להחליט ולבין ה"לחץ" שיגמל כבר מה גם שמאוד לא נעים להחליף לילד גדול כ"כ..

אבל הילד יודע ומבין שכמה שאת מנסה לשדר לו שזה לא אכפת לך. זה איכפת לך מאוד! ואת כבר מאוד רוצה שיגמל.

כשתצליחי לנתק את עצמך ריגשית. הוא יזרוק את החיתול מעצמו.

אגב, אני אומרת לעצמי אותו הדבר לגבי הגדולה שלי. עד היום לא הצלחתי...

ממש תודה לך פרח לב הזהב את כרגע היחידה שענתה לי ממקום אמיתי ופנימי ולא ממקום מאשים וכדו'.. שמימלא אני מרגישה אשמה.

אחרי שקראתי את דברייך למרות שעבר הרבה שמן מאז שכתבתי את ההודעה ועדיין המצב לא טוב, אני חושבת שהפנמתי את הפואנטה ובעז"ה זה יחכה אפילו עד גיל 3 אם צריך העיקר שיהיה בטוב ובלי לפגוע בילדה מכל הבחינות..

שוב תודה!!!

חמה לילדים.

זורמת איתם וקשובה אליהם.

מנהיגה בלי בושה בזמנים שצריך.

להרים טלפון להורים להתייעץ אם צריך.

כשהתינוק בוכה, להשתדל לא להפיל את הטיפול בו על האחים היותר בוגרים (גיל 10-12) הם אומנם מכירים אותו, ויכולים לעזור בהרגעתו ובמתן עצות, אבל הטיפול העיקרי צריך להיות של השמרטפית, אחרת לא היינו לוקחים את שירותיה, ומשאירים אותם כשמרטפים.

בהצלחה

כאשר הילדים ערים, שלא תתעסק עם עניהניה ( קריאה, לימוד וכו') אלא עם הילדים וצרכיהם...

שלא תבטל ברגע האחרון...

סליחה שנשמעתי תוקפנית אבל יש לי נסיון מר

אני מתעניינת גם,אם הייתן מצפות לפעמים שהביביסיטר שתביא ותכין דברים מהבית,

כמו יצירות,סרטים,הצגות וכו' וכו'.

אחותו,ממש לא היית נשמעת תוקפנית,שמעתי ואני מכירה מצבים כאלה.

את לא צריכה להגיע עם הפתעות ויצירות, זה אמנם נחמד ממש אבל נראה לי השקעה רצינית, מצד שני את תדעי בוודאות שיש לך במה להעסיק את הילדים

אבל סרטים, זו בעיה... כי ה"סינון " של כל משפחה הוא שונה. צריך בזה זהירות והתאמת ציפיות.

כן הייתי מצפה שתחשוב על מה לעשות איתם. בד"כ אני משאירה חמרי יצירה על השולחן ומסבירה איזה סרטים מותר וכמה...

אני מצפה שתתייעץ איתי על כל דבר חריג- לאפשר ללכת לחברים? להרשות לצאת לחצר? וכד'

פעם מצאתי את השמרטפית משחקת במחשב בזמן שהילדים יצאו והתנחלו אצל השכנים...

ולי עזרו 3 דברים - ללכת עם צעיף, לעשות ספורט, בפרט של סיבולת לב-ריאה ו... קיץ, בלי מזגן

השתמשנו בנרות הופיים- פעמיים בשבוע,

תוך חודש הנזלת עברה ובטלה ונעלמה מן האף.

ושמנו לב שהיא מבקרת את האדון ביחס ישיר לכמות החלבי שהוא צורך.

וזה לא עשה כלום.....

וחוץ משיטות טבעיות לנטרול אלרגיות ונטילת אניהיסטמניים מישננים, אין לי הצעות חוץ מלברך שתהיו בריאים!!

עזר ממש לחברה שלי,אני אדבר איתה בע"ה הערב ובע"ה איבא אותה לאירוח בורום "הריון ולידה"

מאוד מאוד עוזר!

וגם- מגה ויטמינים- כמובן תחת ביקורת של רופא. לבעלי זה מה שהמליצו וזה מאוד עזר.

זה יגיע, עם הזמן.

את תראי שאפשר "להשתגע" על כל אחד ואחד , גם כשיש עשרה ( כנראה, עוד לא ניסיתי...)

לא כמות הזמן חשובה, אלא איכותה.

והזמן פשוט פחות מרוכז בזמן מסוים ביום , הוא מתפזר על פני כל היום: בדיבור בנחת, בחיוך, בשיחה נעימה לפי גילו של הילד ( בדרך לגן, חזרה לבית) בנשיקות פה ושם.

זה קיים אצלך, את עוד תגלי.

פשוט מיד אחרי לידה הפצפון באמת נוטל כמות אדירה של מקום, כוחות וזמן... אבל עם הזמן זה מסתדר.

תהני!!!

וכמובן מזל טוב!

שכמה שיש יותר ילדים הכח של האהבה והנתינה גדל מעצם מציאותם. וכל ילד נוסף מגדיל את האהבה והמקום בלב לכולם, גם לקודמיו. באמת לפעמים אחרי הבכור זה קצת יותר קשה לתפוס. אבל זה כך - ועם הזמן זה מורגש מאיליו.

בכלל,ולא נמרצת ושמחה כהרגלה..........

חוץ מאשר להחזיק הרבה על הידיים, הקרבה והחום קצת עוזרים להם להרגע מהבכי.

אצלינו, השיא היה ביום הרביעי- חמישי למחלה, ואח"כ התדירות של הבכי והחוסר תיאבון ירדו בהדרגה עד להחלמה המלאה שהייתה כשבוע אחרי שהתחיל.

חשוב רק להקפיד שתקבל מספיק נוזלים, בזמן שהבת שלי הייתה חולה אמרו לנו שילדים עם פצעים בפה מגיעים הרבה פעמים לבי"ח בגלל התייבשות, זה לא קשור למחלה עצמה, אלא שמסרבים להכניס משהו לפה ואז יש מחסור בנוזלים שעלול להביא להתייבשות.

זו תקופה קשה שכל יום נראה נצח, אבל בסוף זה עובר והיום במבט לאחור של שנה זה לא נראה לי עד כדי כך נורא כמו שזה היה נראה לי באותו רגע.

תכשיר שנקרא: S.O.S BUCAL

תכשיק טבעי לבריאות חלל הפה והחניכיים.

מין בקבוק קטן עם מתז .

אני קניצי בבית מרקחת רגיל

עוזר פלאים.

הטלפון לבירורים הוא 03-9216702.

אבל... עכשיו כשאני מסתכלת על התוית...

איני רואה הכשר...

אהה!

חזרתי אחרי שיחה איתם:באמת אין הכשר...(הוא אמר שהם עברו מקום וההכשר עוד לא סודר (אבל אני קניתי את התכשיר לפני יותר משנה...), אבל הגליצרין בתכשיר הוא צמחי.

לשיקולכם...

דבר ראשון צריך לאבחן את הבעיה!!!

או שזה פטריה (שכבה בנה בפה)-ואז את יכולה לקחת לימון לסחוט אותו לכוס (בערך 5 מ"ל לשים קורט סוכר ולקחת בדים סטריליים ונקות לה את הפה!!!!זה לא כואב ומחטא את תראי ממש שיוצא לך שכבות של הפטריה .

ואם זה אפטות-אני בדיוק סיימתי שבוע סיוטי עם הבן שלי וכל הזמן מרחתי וכל טיג'יל כי הרופא טען שאין מה עשות-ובאמת זה הרדים לו את המקום ולפחות הוא לא צרח מכאבים(הוא בן שנה ו8) וכשהפצעים נעלמו עשיתי לו את הקטע עם המיץ לימון....

אבל זה כנראה אפטות בכל חלל הפה,לשון וחניכיים,השכנה אמרה שהרופא קרא לזה בשם ,שהיא בעצמה לא זוכרת...שנשמע כמו דרמטיטס או משהו כזה.......,רק שהקטנה באמת אומללה,החניכים נפוחים,והפצעים גם דיממו,היא הלכה שוב לרופא,ולא היה לו מה להוסיף,,,,אמליץ לה על הטיגל והלימון,תודה

זה עובד פלא!

מרדים את המקום. הצעה של רופא מלפני שנים.  כמובן, לשים לב - זה לא למאכל...

ארטיקים, ארטיקים , הוא מוכן ללקק. זה מאד מקל על הכאבים. לפחות שלא יתייבש.

מעדנים מוקפאים.

גלידה.

ןניסית בפורום טבעונות???

ושלא מסתובבים בינינו - מוסרים נפשם על ילדיהם. ובאופן כללי, ביחס לילדיהם, הם יותר במדרגה מאשר ביחס לסביבתם האחרת.

ודעתי העניה היא שכמה שיותר נדבר על כמה הורים אוהבים את ילדיהם ורוצים בטובתם, וגם אם מפספסים פה ושם - הרצון הקבוע מחזיר אותם לתקן - כך יותר הורים יוציאו את זה לפעל עוד יותר. הדגשת החיוב פועלת הרבה. ומאירה.

גם אני בחיים לא הייתי מרססת ראש של ילד בK300 ,

אבל זה לא כזה "ה' ישמור איזה הורים מסתובבים בינינו"

הורה יכול לטעות , אפשר גם להטעות אותו, ובמקרה של K300 אני מסכימה שזה הזוי, אבל שמעתי כבר המלצות כגון אלה.

ואם הורה מרגיש שנושא הכינים משגע גם אותו וגם את הילד שלו, והוא שמע על השיטה הזו (נכון,מפחידה למען האמת) - לא צריך לקטול אותו! כי הוא בסה"כ שאל אם מותר, הוא לא ריסס עדיין ולא כלום!

לפעמים משגעת אותי ההתנשאות הזו, על חשבון טעויות של אחרים (גם אם זו טעות מאוד צורמת כמו במקרה הזה)

כי אני מאמינה שמי ששאל את השאלה הזו סה"כ רצה לעשות טוב לילד שלו וזה לא הוגן לשפוט אותו בצורה כזו.

וגם לא להיכנס לפאניקה. הורות זה דבר שלא מגיע עם ספר הדרכה, ולדעתי עדיף לשאול שאלה מטומטמת בפורום ולקבל עצות והכוונה מאשר לא לשאול אף אחד ולעשות דברים טיפשיים לילד על דעת עצמך. כך שהאמא הזאת לא יצאה כל כך לא בסדר. מצד שני באמת למה ללכת רחוק, יש למשל "ריזאלטס", זה גם פותר את הבעיה מהר וגם לא מכיל חומרי הדברה, מקווה שמישהו אמר לה בפורום ההוא לא ללכת ל"פתרונות" קיצון הזויים כמו K300.

ב. בוודאי כל ארם שמחנך בנועם מרגיש הזדהות עם דברים שכתבת..

ג.. עיקר החינוך בנוי על בנין הרצון. אין סתירה בין לתת לילד להוציא מעצמו את הפוטנציאל שבו, לבין חינוך לדרך כללית נכונה. אנחנו מאמינים שחינוכה של תורה מוציא לפעל את הפוטנציאל של כל אדם מישראל; ובנתיבות הפרטיות - מתוך הארה זו - באמת יש מקום לכל אחד להוציא לפעל את כישוריו וכיווניו המיוחדים. ואין שום ענין שבכל הוא יהיה "כמוני".

באמת מצער שחונכת צריכה להכריח ילדה לעשות שעורי בית.

בהיות שאלו התנאים - אולי תגידי לה פעם: אני מבינה אותך שאין לך חשק לעשות שעורי בית, וגם את מבינה שזה עוזר לחזור על מה שלמדו בכיתה וכך לדעת יותר טוב (האמת - אני לא 100% משוכנע בזה.. ביחוד כשעושים כדי להיפטר). חוץ מזה - זה התפקיד שנתנו לי שבשבילו שתינו מרוויחות את החונכות. אז אם את רוצה - נעשה סדר הפוך: קודם נעשה משהו שמאוד אוהבים (תגידי מה) - בתנאי שאת ה[20 דק', חצי שעה - כמה שצריך] האחרונות, מקדישים ברצון, בלי ויכוח לשעורי בית. ננצל את השמחה שיש לנו מלפני כן כדי לעשות גם שעורי בית בשמחה, לחזור על הלימוד. כך תראי שאולי בסוף אפילו תצליחי להנות קצת מהם ומזה שאת מצליחה בהם. 

תנסי. אולי זה יעזור.

אני לא מקנאה באמא הזו. ה' ישמור.

גם אני מצטרפת לשאלותייך...  יום של שאלות.

באופן אישי, כשאנו זמינים ובתחומי הישוב אנו משאירים פלאפון אחד בהאזנה בלילה, כך שעם הישמע הציוץ הראשון נוכל לקפוץ הביתה (או מקסימום להקפיץ שכנה). זה נוח, למי  שיש לו כמובן שיחות חינם לאישו/אישתו. אם לא אפשר מכשיר "אינטקום" בין שכנים. קורה שכשאני ישנה לוקח לי יותר זמן להגיב לבכי של מי מילדיי, מאשר אם אני בחוץ ושומעת שמישהו התעורר...

אני משאירה את הבית פתוח. אבל בהחלט מבינה את החשש. 

לגבי המקרה הראשון, של הצהריים, אין לי חשש להשאיר את הילד במקרה כזה - בתנאי שהוא משחק בתוך הבית ולא בחצר, ושהוא יודע שאסור לו לצאת (ו\או שאם הוא צריך אותך הוא יכול לצאת מהבית וללכת עד אלייך, או עד למקום שבו תראי אותו ותבואי אליו).

כל זה אמור אם את סומכת עליו ויודעת שהוא לא ייעשה שטויות בהיעדרך.

אני הרבה פעמים משאירה את הילדים (3-7) לעשרים דקות וקופצת למכולת. הם יודעים שאסור להם לפתוח את הדלת לאף אחד, ושלא אומרים לטלפון או לדלת שאמא לא בבית אלא שאמא לא יכולה כרגע לגשת.

לגבי אותו מקרה מצער - מבחינתי זה כלל ברזל, שלגור עם ילדים בדירה ללא סורגים - זו לא אופציה! פשוט לא, ובשום מחיר!! אני רואה הרבה משפחות שחיות כך ואני לא מבינה את זה. ואם חייבים שחלון מרפסת המטבח יהיה פתוח בשביל לתלות את הכביסה, אז דואגים שהוא יהיה סגור היטב כך שאף ילד לא יוכל לפתוח אותו.

לגבי הלילה, יש כאן כמה בעיות וחששות - שריפה וחדירה ח"ו ל"ע, ובעיה נוספת שלא הזכרת - שאם ילד מתעורר ולא מוצא את ההורים הוא יכול להיבהל מאוד ועלול גם לעשות דברים מסוכנים. בפועל יצא לי לעשות את זה פה ושם, כשחמש-עשר דקות זה עוד בסדר.

אולי אפשר לבקש משכנה שתיכנס או אפילו רק תטה אוזן לחלון, כמה דקות אחרי שבעלך יוצא?

בכנות, זה לא יכול לקרות גם כשהורה נמצא בבית? מה זה בכלל קשור לכך שהאם הלכה,

הרי ילד\ה בן או בת 7 - האם בד"כ אינה צמודה אליו נון-סטופ, זה לא תינוק קטן.

אז אולי לגבי כביסה היא הייתה שואלת, א"א לדעת,

אבל אפשר לפתוח חלון מכל מיני סיבות.

ולגבי סורגים - כן, גם אני חושבת שזו חובה.

אבל לפעמים חלון אחד, הרבה פעמים של כביסה, חייב להיות פתוח איכשהו.

מה אתן אומרות?

אני אומרת, שגם אם תיאורטית זה יכול לקרות כשההורים בבית, היעדרם מכפיל את הסיכוי פי כמה. עד שהילדה תלך לחלון ותתחיל לטפס עליו, האמא מן הסתם תבחין בה או שאחד הילדים ילשין.

וכמו שאמרתי, גם החלון האחד שצריך להיות פתוח - חייב להיות נעול בצורה כזאת שילד לא יוכל לפתוח אותו.

אשכרה לא מבינה איך אפשר לחיות בקומה גבוהה ולהישאר שפויים. כשאנחנו אצל אבא שלי, אני כל הזמן בלחץ מהמרפסת. אני מרגישה שזה מאיים עלי בצורה לא הגיונית, כי בסה"כ לא מעט ילדים גדלים ככה בהצלחה ב"ה אני לא צריכה להתמודד עם זה יום יום! 

אני גם בסרטים מבריכה בבית. מי בונה בריכה בבית?! זו אשכרה תאונה שמחכה להתרחש! קראתי ספר נחמד ומומלץ בשם "פריקונומיקס", והמחבר חקר ומצא שילדים מתים כתוצאה מבריכה בבית פי מאה מאשר מאקדח שנמצא בבית! 

טוב אלו היו סתם הגיגים שלא כל כך קשורים לדיון... 

קודם כל, לגבי סורגים.  כשעברנו לדירה לא בקומת קרקע - דבר ראשון היה התקנת סורגים, לפני שניה אפילו שהילדים לבד. חלון כביסה או עם סורגים נפתחים שאפשר לנעול, או חלון כזה שילד לא יכול לפתוח לבד בשום אופן - ולנעול היטב. לא תשים דמים בביתך.

כעיקרון, השתדלות לא להשאיר קטנים לבד.  אך מאוד תלוי באופי הילד: יש ילד רגוע - השארת אותו קורא או משחק בלגו , תמצא אותו בדיוק אותו דבר בחזרה. יש ילדים מאוד "היפרים"/סקרנים/חסרי אחריות - שאי אפשר להשאיר רגע לבד...   בממוצע - צריך לראות שאין משהו זמין מסוכן (חומרים לא סגורים, משהו שנכרך על הצואר, לא משאירים ילד שאוכל נקניקיות או משהו דומה שבקלות יכול להיתקע בגרון, למשל פלחי תפוז.. וכד'. גז מכובה גם בברז הקטן שליד התנור. אין תנור חשמלי או אחר דולק בגובה שיכול להגיע או ליד משהו דליק), ואז דומני שלא צריך להפריז בחשש מכמה דקות שהִיה כשהוא, כמו בתיאור הזה, אינו נבהל מכך בעצמו.  גם בערב, השאלה העיקרית לדעתי היא האם יש סיכוי סביר שיתעורר ואיך יגיב (כל אחד והתכשיט שלו). כשיש אינטרקום - הכי טוב. דלת נעולה עם ילד בפנים זה לא נראה סימפטי..

בס"ד

אני לא מומחית גדולה אבל נראה לי שתינוק שלא עייף לא ירדם.

אם תורידו לא את שעות השינה במשך היום ואפילו בכלל הוא יגיע למיטה במצב יותר טוב לשינה.

פשוט תעירו אותו בבוקר מוקדם יותר ולגבי הצהריים תקבעי שעה ממנה הוא לא הולך לישון.

וכמובן יש את שאר הדברים שעוזרים - מוצץ, בקבוק ריק, בובה, שמיכה או כל דבר שהוא רגיל ללכת לישון איתו.

יש נעימות מיוחדות עם שמע ישראל שמשמיעים לילדים לפני השינה. מומלץ!

מקווה שעזרתי, בהצלחה והרבה נחת!

הבת שלי באותו גיל וישנה צהריים במעון וכל ערב זה טקס.... לוקח לה הרבה זמן להרדם (אבל זה השעה שהולכים לישון כולם יחד...) -אולי זה באמת לא נכון לשים אותה לישון באותה שעה, אבל מין סדר יום כזה(סיפור לכולם, קר"ש ולישון. או שלא...)ואני פשוט יושבת לידה עד שנרדמת........ יכול לקחת מלא זמן.... צריך להביא תעסוקה.... ובעבר היה כך גם באמצע הלילה!.. זה לפחות עבר כבר, ב"ה!!

בהצלחה!! ותשנו טוב...

עד 2 וחצי והוא גמור מעייפות כבר ב6 וחצי בערך, אבל ברגע שאני רוצה להשכיב אותו, הוא פתאום מתעורר.

הבן השני שישן בסלון הולך לישון כבר ב6 ורבע גג וחצי...

כל ערב אני נמצאת לבד בבית מהשעה 8, אז אם אני מרדימה את הגדול והקטן בוכה, למי הולכים קודם???

שניהם יבכו מאד אם אני לא יבוא אליהם.

תודה על התגובות!

ישנו בפר נפלא של טרייסי הוג שיש לה פרק מיוחד על   זוללי הזמן ילדים המתקשים להרדם צריך להבחין למה

פחד להפרד מאמא? למה?

משהו לא טוב לו?

וויסות של רגשות לא מאוזן?

ספר נפלא לימד אותנו

משהו קטן לתמצת

1 הפגיני כבוד

2 הציבי גבולות יהיצמדי אלהם {לפי העקרון של כלל א}

3 שמחי בהתקדמות שלכם קטנה ככל שתהיה

בהצלחה

של שליטה.

שמתאים לגיל הקוגנטיבי שלו.

כדאי לברר עם ההורים מה הוא אוהב. יכול להיות בסגנון של לוטו או משחק הזכרון. יכול להיות יצירה שלא דורשת מיומנות מורכבת מידי של מוטוריקה גסה (יש להם נטיה להיות קצת מגושמים), כדור וכד'

הרבה פעמים הם 'משוגעים' על משהו מסויים.

רעיונות שעולים לי - פליימוביל, צבעים מיוחדים, דיסקמן, מחזיק מפתחות מגניב, פנס 'שווה' או לייזר, וכמו שיהודית אמרה - מכונית שלט רחוק.

בהצלחה, ספרי מה קנית.

כל דבר אחר שאפשר לנענע ביד.

הוא מאד מפותח מבחינה שכלית.

יש לכם רעיונות למשחקים ספציפיים? 

בערב. חלב אם כבר לא משביע אותו והוא יותר על תקן של שתיה. אולי זה הזמן כבר לתת לו מוצקים כמו ביצה רכה עם פירורי לחם, מרק ירקות עם עוף.  נכדי בן החדשיים (!) כבר הולך לישון עם בקבוק טוב של דייסה, וב"ה ישן יפה עד הבוקר.

למה את מתכוונת עושה דברים לא לעניין?

נוגע בעצמו בפרהסיה? נוגע באחרים? מתפשט בפומבי? 

מה יתקבל ומה לא. מעניין שבמישורים ההתנהגותיים הורים משדרים חוסר בטחון ואין אונים. אם הילד היה עולה על המעקה בגובה 5 קומות גם הייתם מהססים לגבי מה שצריך לעשות?

ב"ה

זו באמת בעיה קצת קשה,יש האומרים שכדאי להתעלם ולא לעשות מזה ענין ובע"ה זה יעבור.

ויש החושבים שכדאי בנעימות וברוח טובה כשהילד בפתיחות לקבל להסביר את הבעיה

והכי חשוב להתפלל לה' ולבקש ולהתחנן תמיד וה' יעזור

תלוי במה מדובר.

לפעמים יש צורך לבדוק האם יש קושי בתחושה והדבר צריך לקבל מענה דרך ריפוי בעיסוק או דווקא מענה רגשי, לפעמים פשוט צריך למנוע מהילד התנהגות זו בצורה מאוד עניינית ובלי מעורבות רגשית (קל לומר, אך זו העצה הכי יעילה שקיבלנו בהקשר דומה) כמו שאנו מתייחסים לכל התנהגות שלא מקובלת עלינו ואנו רוצים לשנותה.

הרעיון הוא למנוע מהילד באופן טכני להגיע למצבים האלו לפני שזה קורה עד שזה יוצא מ"הלקסיקון" בבחינת "הרגל".

חשוב לא לתת לילד הרגשה לא טובה עם עצמו ולהוריד לו את הביטחון העצמי.

ברכה והצלחה!

ב"ה

הגבולות חשובים והכרחים.הרי אתם עוזרים לו ליצור את תחומיו.אבל בקבלה והבנה.