לפני כשבועיים היו לקטנה שלי פטריות בפה, אני הרגשתי את הכאבים בכל הנקה.
טיפלתי בה בדקטרין אורל ג'ל והיא נראית יופי,
הבעיה היא שלי עדיין מאוד כואב בצד אחד (במיוחד בזמן הנקה, וגם אחר כך)
אשמח מאוד לשמוע מה אפשר לעשות
למרוח דקטרין אורל ג'ל 
יוקטנה
או, אם את רוצה לנסות משהו טבעי קודם, אני טיפלתי בעזרת רפידות הנקה עם חומץ תפוחים, למשך רבע שעה עד חצי שעה, שלא ישרוף, כמה פעמים ביום. יש חומץ תפוחים ממש בכל מכולת.
החומץ או הדקטרין?יוקטנה
כמובן, לאוורר כמה שיותר, ורק כותנה, אם אפשר .
תשמעי זה ממש עזר לי (החומץ)יוקטנה
אבל אם זה שורף - אולי זה כבר לא פטריה אלא רק פצע שצריך להחלים? כמה זמן זה כבר?
גם לי קרה...veredd
והיה לי פצע... לא יודעת מה להגיד לך, פשוט סבלתי כמה שבועות עד שלאט לאט זה ירד. השתדלתי שהוא יאכל קודם מהצד הפגוע כדי שלא יתאמץ ויצא לו הרבה ישר... לא יודעת אם זה היה חכם... עד עכשיו יש צלקת פצפונת.
שאלה חשובה-רננוש!
בס"ד
איך אני יכולה להרדים את אחי?? [בן שנתי'ים..]
ההורים שלי הלכו ואחותי הגדולה גם לא פה.. מה לעשות?? הוא לא בוכה, הוא פשוט לא נירדם!!
תשעממי אותו ;)יוקטנה
ככה אנחנו מנסים להרדיםנחשונית
סיפור כמובן. או שאת תספרי או קלטות/דיסקים. רצוי בקול מונוטוני...
שירי ירושלים בשרשרת.
תני לו פנס ביד ותגידי לו לעשות "כוכבים" בחושך על התקרה.
אזהרה: לא תמיד זה עובד... 
תודה!! הוא נירדם אחרי עוד מטרנהרננוש!אחרונה
בטח כולכם כבר הורים או הורים בדרך..בקטנה
ובטוח יש כאן גם כמה חבר'ה שהילדים שלהם נכללים בקבוצת הטיפשעשרה(או ככה אתם קוראים לנו)ומאוד יכול להיות שאם עד עכשיו עניתם בחיוב על כל ה'שאלות',גם הצלחתם אייכשהו להגרר למריבה מיותרת (לפי דעתכם)
למה אני ככאן בכלל?
אז ככה,באמת,באתי מהמקום הכי נמוך לידכם..
אמנם אני לא ידועה בכיבוד-הורים שלי,ואני עדיין לא יועצת זוגית וכל השטויות האלה שיכניסו אותך למעגל המכובדים אבל אני דיי מבואסת ממכם,כן. מכם,
אודה ולא אבוש-אין לי מושג מי אתם.
מה שכן,אתם הורים של כל החבר'ה שלנו,
רציתי לבקש ואולי גם להתעניין(כל עוד תהיו מעניינים)מה דעתכם להפסיק לדאוג לנו.?
את גיל שנה עברנו,ב"ה גם א 3 ו-10,אנחנו בני 14+..
מבינים קצת מהחיים שלנו,אז למה אתם תמיד כאלה קשים?למה אתם באמת לא מבינים אותנו?ולמה שאתם אומרים שאתם כן אתם משקרים?.
אתם לא הייתם ילדים??
ולמה אני פונה דווקא אליכם?כי אתם הנושא כאן,אל תגידו אנחנו אוהבים אתכם ודואגים לכם, זה לא עובד,
ילדות יש פעם אחת,תנו לנו להינות מהחיים!!
טוב ושמחה.
ד"א אם אתם לא עוננים על הקטגורית הנ"ל הנכם מומנים למחוק את השרשור,אמצא מישהו אחר להפיל עליו את זה.
לילה קסום.
הגב' יהודית פוגל, אני יודעת מה תעני להנחשונית
ובכל זאת בבקשה תעני לה, כי אני לא אוכל לנסח את זה טוב כמוך.
משתתפת יקרהיהודית פוגל
מה שכתבת חמוד ונוגע ללב. ולשאלתך למה ההורים כ"כ קשים אענה כדלקמן:כי יש להם אחריות כבדה לגדל אתכם למבוגרים טובים אחראים ומתפקדים. כמו כן אתם מאוד יקרים להוריכם ועל דבר יקר שומרים שמירה מעולה. לו יצוייר שההורים ינמיכו את השמירה שלהם ואתם תנהלו את חייכם, ומשהוא חלילה ישתבש, את מי תאשימו לא את ההורים? וגם אם ההורים יגידו שהם ניסו וניסו אבל אתם דרשתם עצמאות וחופש, עדיין תטענו: נכון, באמת מרדנו בכם, אבל בכ"ז אתם ההורים יותר מבוגרים,יותר אחראים ועליכם היה להתגבר על ההתנגדויות שלנו ולשמור עלינו מפני טעויות בלתי הפיכות. ואתם תהיו צודקים כמובן. חישבו על זה כמו על ישיבה במטוס שטס באויר - לנוסעים יש כל מיני דרישות ורצונות, לא תמיד כ"כ נוח להם, אבל לקברניט יש מחויבות על אחת: להנחית בשלום את המטוס ולהביא את כל הנוסעים בשלום למחוז חפצם, על כן לא ישעה לכל מיני בקשות ואי נוחויות כאלה ואחרות מצד הנוסעים. כ"ט וטיסה נעימה!
אם אנחנו כ"כ יקרים וחשובים,בקטנה
למה לא לתת לנו מה שטוב לנו?למה א"א לעלות ל'מטוס יותר נחמד'?.
לאיזה מטוס לעלות זה לא בבחירה שלכם. כך קרה ששמויהודית פוגל
במטוס מסויים לטוב ולמוטב.
ויותר מזהיוקטנה
אנשים רבים מאמינים שהילדים שלנו בחרו בנו ;)
ולכן, משתתפת, אני מניחה שאת צריכה לשאול את עצמך: "למה אני (או הנשמה שלי) בחרתי בהורים האלה דווקא? מדוע ואיך דווקא הם מתאימים לי מכל סוגי ההורים? למה תורמת דווקא הדרך שלהם אצלי?
נשמח אם תשתפי אותנו במחשבות בנושא, אבל נבין אם לא 
(ותודה שפתחת את השרשור היפה והמעניין)
אני מעדיפה שלא..בקטנה
איי צער גידול הורים 
מביא דבר בשם אומרואנונימי (פותח)
שמעתי את ימימה מזרחי אומרת פעם להורים: לא משנה מה תעשו עם הילדים שלכם, תיהיו קשים איתם - יגידו אבא שלי היה קשוח, תפנקו אותם - יגידו בגלל אבא שלי יצאתי מפונק ורכרוכי, אז לא משנה מה אתם עושים תעשו את זה בלי רגשות אשמה כי אותם הילד יזרוק עליכם בכל מקרה. פתאום ירד לי חתיכת אסימון, בתור מתבגר לשעבר והורה בהווה. הבחורה שפתחה את הנושא צודקת וגם טועה בו זמנית. באמת למה אנחנו משגעים אותם? ומצד שני אם לא היינו משגעים אותם היו אומרים שמשעמם להם בחיים...
לא נכון,איך אתה אומר שאתה מתבגר לשעבר?.בקטנה
ממש לא היינו אומרי שמשעמם לנו בחיים,לפחות לא 90% מאלה שהיית שואל אוותם.
זה נכון שאנחנו חבורת קוטרים מעבנים,אבל יודע מה המטרה של התלונות?
* עצה(לא מה שמדובר כאן)
*לנסות להשיג משהו שלא ניתן\שלא הצלחת להשיג
*תשומת לב.
אנחנו בקטע השני..
טוב ושמחה.
זו לא הייתה ירידה עליכםאנונימי (פותח)
זו פשוט המציאות. אני גם חשבתי שההורים שלי נוראיים ודואגים לי יותר מדי ואני חושב כך גם היום, אבל אם לא היו עושים את זה אני מניח שהייתי מתלונן שלא אכפת להם ממני.
ילדים והורים זה קרוב מדי ולחוץ מדי, לכן זה בדרך כלל ככה. וחוץ מזה אני חושב שהמטרה של התלונות היא בעיקר לפרוק, לכן טוב שהעלית את זה לפורום, כיוון שאנחנו לא נשנה את ההורים שלך מה שיכול להשתנות זו את, ואז אולי ייגרם שינוי אצל ההורים.
מה שניסיתי לעשות זה להרגיע אותך, אצל כולנו זה היה כך ואני מכיר אישה בת שישים שנשארה בקטע הזה אם האמא שלה שהיא בת 90. אני יודע שזה לאו דווקא מנחם אבל זה מה יש.
תהיי בשמחה אני בטוח שההורים שלך אוהבים אותך מאד ובימינו זה לא מובן מאליו
ילדים והורים זה קרוב מדי ולחוץ מדי, לכן זה בדרך כלל ככה. וחוץ מזה אני חושב שהמטרה של התלונות היא בעיקר לפרוק, לכן טוב שהעלית את זה לפורום, כיוון שאנחנו לא נשנה את ההורים שלך מה שיכול להשתנות זו את, ואז אולי ייגרם שינוי אצל ההורים.
מה שניסיתי לעשות זה להרגיע אותך, אצל כולנו זה היה כך ואני מכיר אישה בת שישים שנשארה בקטע הזה אם האמא שלה שהיא בת 90. אני יודע שזה לאו דווקא מנחם אבל זה מה יש.
תהיי בשמחה אני בטוח שההורים שלך אוהבים אותך מאד ובימינו זה לא מובן מאליו
ועוד הסבר ביולוגי קטןאנונימי (פותח)
אתם בשלב בחיים בו אתם עוברים שינויים דרמטיים, הופכים מילדים למבוגרים. ההורמונים משתוללים ואם את בחורה אז בכלל, וכל המצב הזה מביא אתכם לקצה מסויים, שהוא קצה שיש בו המון חיובי והוא בא לידי ביטוי בעשייה מועילה ובהתפתחות חשובה של האישיות. ההורים שלכם נמצאים בשלב אחר לגמרי בחיים, הגוף והנפש שלהם נמצאים באיזשהו איזון שממתן אותם, הם עסוקים בעיקר בלפרנס, לשרוד ולהחזיק את הקיים אותו בנו בעמל רב, המילה המרכזית אצלם היא איזון. יש בו הרבה מן החיוב ואני מודה שגם בו יש הרבה מן השלילה. אנחנו פחות פורצי דרך ומקוריים מכם, רואים את העולם בצורה מורכבת יותר, מה שמביא אותנו לעיתים לפשרנות. כלומר קיים פה פער עמוק. המעניין הוא שאני מניח שאם יש לך סבא או סבתא, את מסתדרת איתם טוב יותר, גם בגלל שיש קצת מרחב ומרחק, הם לא צריכים לחנך אותך, וגם בגלל שהם גם נמצאים באיזשהו קצה של החיים, והקצוות שלכם נפגשים. כך יצר הבורא את עולמו כדי שכולנו, ילדים והורים, נצטרך לעבוד קצת. רק כשנחזור לגן עדן יהיה "והשיב לב אבות על בנים"
סליחה על ההרצאה אבל בשתי מילים התשובה לשאלתך למה אנחנו ככה היא ככה!, ולפעמים ככה זו התשובה הכי נכונה גם אם לא הכי טובה.
סליחה על ההרצאה אבל בשתי מילים התשובה לשאלתך למה אנחנו ככה היא ככה!, ולפעמים ככה זו התשובה הכי נכונה גם אם לא הכי טובה.
טוב תודה,נק' למחשבה.בקטנה
טוב ושמחה לכולכם.
נסי להשיג את הספר "ארנבון בורח מהבית"נחשוניתאחרונה
תקציר הספר "ארנבון בורח מהבית" מתוך אתר "הלול- הורות בגובה העיניים"
ארנבון רוצה לברוח מהבית (למה? את זה לא מגלים לנו לאורך כל הספר). על כל רעיון בריחה שהוא מעלה, לאמא ארנבת יש תגובה הולמת שמסכלת את הבריחה. לא ברור אם בסוף הוא מתייאש או משתכנע שאמא שלו היא הגדולה מכולן, אבל הוא מוותר על הבריחה ונשאר הארנבון הקטן שלה. לאחר כל כפולת עמודים המתארת רעיון לבריחה מופיעה כפולה עם ציור צבעוני שמתאר את המענה האמהי, והאיורים הולכים ונעשים פנטסטיים ככל שהסיפור מתקדם.
זה אומנם ספר לפעוטות, אבל גיליתי לתדהמתי ש"גיל המרי הראשון" מה שנקראterrible two דומה קצת לגיל ההתבגרות. הספר בהחלט עוזר להבין את מה שאומרת הגב' יהודית פוגל: לא משנה מה תעשה/י, אמא (וגם אבא כמובן) שלך תמיד תהיה אמא שלך ותעשה הכל כדי לשמור עליך, להציל אותך ולהביא אותך בשלום לידי בגרות טובה. כך שהספר מתאים גם למתבגרים ולהוריהם, ועוד עם קריצה וחיוך 
שלום. דבר נחמד שראיתי:ישוחחר פולארד!
אתר של סקרים שבו כל נרשם מקבל מס' נק' על כל סקר שעושה, לאחר כמה סקרים- כאשר מצטברות מס' מסויים של נק' מקבלים 'רב תו' בסך 50 ש''ח. כך ממשיכים ומרוויחים.
כדאי לנסות. האתר של חברת הסקרים הגדולה איי פאנל. תכנסו לאתר ותקראו עוד. בהצלחה חברים.
ליהודית פוגל-משמעת ילד קטןאנונימי (פותח)
בס"ד
ליהודית היקרה שלום,
אשמח אם תעני על שאלתי בשידור אני מאזינה קבועה.
בני בן השלוש הוא בכור ואחריו יש תאומים בני חצי שנה.
לאחרונה, לאחר שכבר התרגל לתאומים והתחיל לאהוב אותם ,(כמובן שעדין יש זליגות כדי לקבל תשומת לב) הוא ממש מנצל כל רגע שאני עסוקה בתאומים ולא יכולה להתפנות אליו, ואינו עושה מה שנדרש ממנו.
לדוגמא-אם הושכב לישון, נח במיטה וברגע שרואה שאני בעיסוק מלא, יוצא מהמיטה ולא שועה לבקשותי שיחזסור למיטה. כל 'איום' מזולזל על ידו.
מוחק לי בפנים ולא ממושמע כלל.
אנמי לא רוצה לצאת מהכלים אבל לפעמים משתגעת.
מה לעשות כדי ליצור משמעת ליד בן 3?
אגב, מבחינת עמידה על עקרונות הוא יודע שגם אני וגם בעלי עומדים מאחורי דברינו ואם ידי לא תפוסות, אני יכולה להחזירו למיטה כשהוא קם, גם שלושים פעם בנחת ובעקביות
אשמח מאוד לתשובתך,
חוי-שם בדוי
מתמודדת עם אותה הבעיה...אני לא יהודית, אבל יש לי מחשבות:אני12345
1. לפני שהולכים לישון לספר לו סיפור לפני השינה כשהוא לידך יחד עם התאומים.
בסוף הסיפור לשבת לידו קצת ולאמר לו דברים טובים על מה שעשה היום ולהזכיר לו שעכשיו הולכים לישון ולתת לו נשיקה ולצאת מהחדר. לשים קלטת.
2. אם הוא קם. אפשר לצחוק קצת ולעשות פרצופים של כועסת אבל מצחיקה כזו.... אפשר לתת לו קצת להסתובב. לא נורא. עד שיתעייף. מדי פעם להגיד לו ללכת לישון ולחכות לראות מה יעשה. ייתכן שילך לבד אחרי רבע שעה.
העיקר לעשות בהומור גם כשאת רוצה להגיד משהו תקיף. את יכולה לעשות את עצמך רודפת אחריו ושידיע מהר למיטה.
ואפשר גם כשכלו כל הקיצים..להגיד בתקיפות במילה אחת: "למיטה!".
והעיקר לא לכעוס באמת.
חוי יקרהיהודית פוגל
נראה לי כי את צריכה להירגע. ילד הוא לא רובוט, וגם לא היית רוצה רובוט ח"ו. הוא פשוט בודק את הגבולות שלו, וגם לא בטוח שהוא עבר את גיל המרי, זוכרת את דובי "לא לא"? הוא נשמע מאוד חמוד, אסרטיבי סקרן ולא אוטומט. הירגעי, תצחקי איתו כמה ש
יותר, אל תתפקדי כשוטר, וכאשר תרצי כבר שקט אמרי לו בידידות ובתקיפות: זהו, עכשיו למיטה, אני סופרת עד שלוש ו..."
המלצות לקלטות סיפוראורה*
הבן הגדול שלי (5)התחיל לישון עם שמיעת סיפור בקלטת במקום סיפור מאמא
אני רוצה לרכוש לו עוד כמה קלטות יפות יש לכם המלצה?
האם "חבורת המצוות" מתצאים לגיל?
תודה מראש
גם מלכהליעטרת אור
יש לה מס' דיסקים של סיפורים
יוסי סוכריוסי
חני בלגני
גברת מריבה ועוד
אולי טיפה מוקדם אבל ממש מומלץclifford
סדרת קלטות או דיסקים על בית המקדש של ת"ת נחלה: ביכורי נחלה, פסח במקדש, מראה כהן ועוד.
יש גם סדרה יפה על האבות (המון מדרשים) בשם "אבות האומה" של מנחם לוי.
לא יודעת אם עדיין יש כזה אבל- "כה עשו חכמנו"
ולהבדיל בתור ילדה מאד נהניתי מקלטת משלי חיות של לה פונטין.
תהנו!
תודה על הרעיונותאורה*אחרונה
אנסה להשיג בחנויות ,עכשיו אני יודעת מה לבקש
מחפשים משפחת דתית,ל"אמץ, באומנהאנונימי (פותח)
שלום, היתי רוצה להעזר בכם.
(אני מקוה שזה הפורם הנכון..)
כידוע לכם (או שלא..) עיניני פרוצדורות וסחבת דובקים כמעט בכל אגף ממשלתי. ובכלל
גם ברווחה.
יהיה קל יותר לגשת ללשכה עם משפחה (מן המוכן) כך יחסכו הרבה חודשים של 'סחבת-נפוצה'
- אנחנו מחפשים משפחת אומנה, שתסכים לקבל אליהם נערה כבת 16.
תודה מראש על שיתוף הפעולה.
'שבוע טוב'
רעיוןיהודיה מא"י
תנסי להשכיב אותה במיטה שלה, לשבת על ידה, ולהניח עליה יד או להחזיק אותה (יד על החזה ויד על המצח, ודווקא על המצח כי זה משדר "אני איתך") ולעשת את זה עד שתירדם. ככה היא תתרגל להירדם במיטה שלה. אח"כ תוכלי לקצר את משך הזמן שאת נשארת איתה עד שהיא תרדם לבד
שינה בלילה- התניה.אנונימי (פותח)
בספר רפואת ילדים - הכותב ד"ר דני וייס (כמדומני) טוען שהשינה היא תוצאה ישירה של התניה.
גם איכות השינה באופן כללי- קימה בלילה וכו'..
אם הילד מורגל בטקס קבוע , למשל: מקלחת, ארוחת ערב, שמע ישראל ולישון- כמו אצלי למשל, הילד משתף פעולה.
במקרה של בכי , במיוחד בהתחלה- הוא כותב ,להכנס לחדר כדי שהילד ידע שאתה נמצא ,חיבוק בלי המתנה להרדמות ואז לצאת.
ככה כל כמה דק' עד שהילד כבר נרגע ומתרגל להרדם לבד ללא ההתניה של נוכחות ההורה.
מה שאנחנו עשינו...שלה שוב
גם הקטנה שלנו היתה רגילה להרדם תוך כדי הנקה, והתרגלה לישון איתנו במיטה. אנחנו, עם כל חוסר הנוחיות שבדבר הסכמנו, כי היה נראה שהיא ממש צריכה את הקירבה,לעומת אחותה הבוגרת,שעברה את אותו מסלול פינוק אך לא פיתחה תלות מקום ונרדמת היטב במיטתה...אי לכך הרשנו לה.עד שהגיע עוד קטן, התמודדנו איך שהוא עוד שנה וחצי ולאחרונה זה נעשה ממש בלתי נסבל. אני ובעלי על קצה המיטה כשהילדים פורשים ידיהם לצדדים ונוחרים.
בקיצור, מה שעשינו היה חיזוקים חיוביים. התחלנו בהדרגה- חשוב מאוד, כדי לא להלחיץ ולגרום לה להרגיש שהיא מורחקת. כמובן בשיטת מדבקות החיוכים -ומי שאוסף עשר מקבל הפתעה. התחלנו מללמד אותה שלצרוח (כמו שהיא יודעת היטב לעשות, יש לה יכולות ווקאליות מרשימות) מעיר את כל האחים והשכנים, וזה לא נעים- הקשבנו איתה לשקט בחוץ בלילה. לימדנו אותה לבוא אלינו בשקט בלי לבכות. אח"כ התחלנו להחזיר אותה למיטה שלה כל פעם שנרדמה ובבוקר לשמוח איתה שהיא גדולה ויכולה לישון במיטה לבד.
בכל הלילות האחרונים, נרדמה במיטתה ולא הגיעה אלינו.
נראה מה יהיה בהמשך...
אצלנו יש התקדמות ב"האדמונית החורש
גם הקטנה שלנו בת שנתיים וחצי ישנה איתי, יותר נכון עלי עד פסח. ניסינו לשבת לידה וכל השיטות הידועות ולא הלך. בסוף הבאנו לה מזרון קטן (של מיטת תינוק) למרגלות המיטה שלי. היא קבלה זכות לבחור: או על המזרון בחדר של אבאמא או במיטה שלה בחדר עם האחים הגדולים. המיטה של אמא מחוץ לתחום!
לא יאמן אבל זה ממש עובד. גם עכשיו צריך לשבת לידה עד שנרדמת אבל אז היא ישנה עד הבוקר במקום שבחרה. בהתחלה רצתה רק על המזרון אבל בימים האחרונים מבקשת בחדר של הגדולים. בבוקר שואלים איפה ישנה וכולנו עושים מזה חגיגה שהיא גדולה וישנה במיטה שלה....
קשה לשנות הרגל כ"כ נחמד עבורהיהודית פוגלאחרונה
וגם הרגל שהיה איתה כ"כ הרבה זמן, שנתיים וחצי! את יכולה לנסות לדבר איתה, או באמת לשבת על ידה עד שתרדם, אבל משום מה יש לי הרגשה שהיא לא תוותר עד שתהיה קצת יותר גדולה ומאליו ההרגל יתפוגג. חישבי בהגיון: למה לה לוותר על דבר טוב?
הוא לא מסכיםשתציעו לו?בלה
מה הוא אומר? למה הוא לא רוצהיהודית פוגל
שתעזרו לו? יתכן שאתם מידי מלחיצים אותו, או מייאשים אותו או גורמים לו לדימוי עצמי נמוך. אם תנסו לגבש נוסחה של עזרה במציאת זיווג שתהיה מקובלת עליו הוא יסכים למעורבות שלכם בנושא. בהצלחה!
אולי אפשר דרך מישהו אחר?אודי-ה
אם את יודעת על שידוך שיכול להתאים תנסי דרך מישהו שקרוב אליו (חבר, שכן, שכנה וכו)
ואז אולי הוא יסכים.
בטחאנונימי (פותח)אחרונה
אני לא יודעת מה הבעיה אם יש לנו דרך לשידוך רבני. זה לא שהרב ישלח אותו לניתוח אף או ללמוד אנגלית .
ולכן אני רוצה למצוא שידוך מיידי ולהתחתן- הספא מסיבת רווקות שלי והתקליטן לחתונה כבר מוכנים...
גמילה מטיטוליםאנונימי (פותח)
רציתי להתייעץ בעניין שאני כבר ממש חסרת אונים לגביו.
הבן השלישי שלי בן שלוש והתחלנו לגמול אותו לפני כחודש. אך הוא פשוט לא נגמל!
הוא עדיין מרטיס הרבה (מידי פעם אומר לנו שיש לו, אך לאחר שכבר ברח לו קצת והרטיב לו את המכנסיים). ובעניין היציאות...הוא לא מסכים בכלל-לא בסיר ולא בשירותים.
יכול להיות שהוא עדיין לא מוכן? הילד כבר בן שלוש וחודש!
יש לציין שילדתי לפני כארבעה חודשים. אולי זה קשור?
אשמח אם יש למישהו עצות, או מכיר מישהו מקצועי שאפשר להתייעץ איתו.
הבן השלישי שלי בן שלוש והתחלנו לגמול אותו לפני כחודש. אך הוא פשוט לא נגמל!
הוא עדיין מרטיס הרבה (מידי פעם אומר לנו שיש לו, אך לאחר שכבר ברח לו קצת והרטיב לו את המכנסיים). ובעניין היציאות...הוא לא מסכים בכלל-לא בסיר ולא בשירותים.
יכול להיות שהוא עדיין לא מוכן? הילד כבר בן שלוש וחודש!
יש לציין שילדתי לפני כארבעה חודשים. אולי זה קשור?
אשמח אם יש למישהו עצות, או מכיר מישהו מקצועי שאפשר להתייעץ איתו.
נסי את שיטת המקל והגזר:יהודית פוגל
כשהוא מצליח עשי מזה עסק גדול בתופים ומחולות, כשהוא מפשל הראי לו שאת כועסת ומאוכזבת. אני חושבת שקצת יותר תקיפות במובן של "לא עושים פה, אלא פה" יראו לו שאת מתכוונת ברצינות ועומדת על שלך. אפשר להדביק גבוה על הדלת של השירותים ממתק קטן וכל פעם שהוא מצליח הוא מקבל את הממתק. לדעתי יש קשר בין הלידה לבין תהליך הגמילה, עם כל זאת אני הייתי נוקטת יותר תקיפות. בהצלחה!
חולקת על הקטע של כועסת ומאוכזבת..חנהלה
אם כי עדיין ללא ניסיון.. בקרוב בע"ה...
זה נשמע לי לא טוב להראות שכועסים על פספוסים. זה לא יגביר את הלחץ של הילד? זה לא אמור להיות משהו אישי נגד הילד-הרי הילד לא מפשל בכוונה להרגיז את האמא..
סתם כמה הרהורים לעניות דעתי..
מהנסיון המר שלי...אודי-ה
כבר כתבתי את זה כמה פעמים, אבל זה עולה שוב ושוב...
אני גם גמלתי את הילדים שלי בסביבות גיל 3. אחד בגיל 2.8 והשני בגיל 3.
זה היה ממש קשה והם נגמלו לגמרי בערך בגיל 3.4.
מכל השיטות שניסינו השיטה הטובה ביותר היתה לא להתייחס, לא לכעוס ולהתעצבן! פשוט להחליף בענייניות!
הילדים מאוד משחקים על עניין ה"צומי" וככל שמתייחסים הם מפספסים יותר.
מה שכן, כדאי להתייחס כאשר הם לא מפספסים (חיזוק חיובי).
אני עושה לוח ניקוד. כל 5 נק' מקבלים הפתעה קטנה (כגון במבה/שוקולד)
וכשמסיימים את הלוח (25 נק') מקבלים הפתעה גדולה (משחק שהילד בוחר)
אם לילד שקשה להחזיק כל היום אפשר להתחיל עם נק' אחרי שהוא לא פספס בגן ואח"כ לתת נק' על כל היום.
בשיטה כזו הם לא מקבלים מיד את ההפתעה ומצד שני גם יש סוף לניקוד. אח"כ ההרגל כבר עושה את שלו.
גם אחרי שמסיימים את הלוח לא כדאי להתייחס אם הוא מפספס מדי פעם.
מצטרף לדעתן של חנהלה ואודי-האבא שמואל
אין תועלת ב"חיזוקים" שליליים. לא לכעוס ולא להתעצבן, וכן לתת חיזוקים חיוביים.
ואין דבר גם אם עד גיל 6 לא יגמל...
בריאות הנפש חשובה יותר, משליטה בסוגרים!
ואין דבר גם אם עד גיל 6 לא יגמל...
בריאות הנפש חשובה יותר, משליטה בסוגרים!
לא כ"כ נדיר להתחיל גמילה בגיל 3בלה
במיוחד אצל בנים
מסכימהאנונימי (פותח)
לי יש תאומים בנים, שנגמלו בסביבות גיל 3 .
הלכתי לפי הקצב שלהם- ובסוג של "אדישות" רוצה טיטול? בבקשה. אם לא ,גם כן בסדר.
בהתחלה ניסיתי בגיל מוקדם יותר והם פשוט שטפו לי את הבית...אז הבנתי ובלי הרבה צלצולים ,החזרתי להם את הטיטול עד שהרגשתי שהם (ואני) מסוגלים להתמודד.
אגב, הם נולדו כשביתי היתה בת 1.10 ,כך שהיו לי שלושה להחליף ובכוונה חיכיתי איתה עד שהיא התרגלה לקיומם.
ב"ה- הם כבר לא זוכרים את הגמילה.
זה נראה לי קצת שונהאודי-ה
גם אחי הקטן ככה היה עושה ואני מכירה עוד מקרים.
אבל הבת שלך לא מפספסת וגורמת לך להתעצבן...
זה נראה כאילו קצת קשה לה לעשות בשירותים. בעצם, אולי זה גם "צומי" אבל זה פחות קשה מפספוסים.
אכן מודה.שלה שוב
נכון. היא לעולם לא מפספסת. אבל כשיטה חינוכית אני חושבת שצריך להמנע ממאבקי כוחות באופן כללי עם ילדים: מה שאפשר להשיג בנעימות, בצחוק ובאהבה- אז עדיף.
חצי גמילהmp4
ביתי בת ה 2.4 גמלה את עצמה יפה מאוד, היא לובשת רק הפתעה(תחתון)
ולא מפספסת את הסיר.
הבעיה היא- צואה- היא לא מוכנה לא בסיר לא בשרותים ולא בטיטול.
הבטחנו לה גלידה ופרסים לרוב, והיא חכמה מאוד! היא צועקצ לא רוצה גלידה (כאילו תעזבו אותי , לא רוצה ודאי)
היא מתאפקת המון זמן, ופעם ביומיים היא מוציאה, אנחנו מסבירים שזה בריא לעשות ולהוציא את ה"פיכי כיחי" אבל היא לא רוצה.
בפועל היא עשתה פעם באמבטיה, בעפ בתחתון ופעמיים הסכימה לטיטול ואחרי שתי דקות בקשה שיחליפו לה כי היא סיימה.
למה לכעוס עליו? זה רק יוריד לו את הביטחון?אנונימי (פותח)
מה הוא עשה רע? בגלל שלא הצליח להיות ב-די-יוק לפי טבלת הצמצום של עולם ההשגים שלנו אז הוא לא מוצלח? רע?
מה שחשוב: רק חום אהבה הדרכה והסבר ברוגע סבלנות ואמון
סיפור נחמד לסיום:
כשאחייני היה בתהליך הגמילה, הימים היו ימי אלול וראש השנה ובגן הילדים שלו הגננת לימדה שבראש השנה נפתחים שני ספרים: הצדיקים נכתבים בספר צדיקים והרשעים בספר רשעים... באותו יום ברח לקטן.. הוא אמר לאמו שבטח עכשיו יכתב בספר רשעים...
לכעוס כאשר הילד מפספסיהודית פוגל
ובכן, הכוונה כאן לנצל את הצורך המובנה בכולנו למצוא חן ולקבל פידבקים חיוביים. אנחנו עושים ה-מ-ו-ן בשביל מחמאה ומשקיעים הרבה בכדי שלא לקבל את ההיפך. את המרכיבים הללו ניתן לנצל נפלא בתהליך החינוך לנקיון. אם פניך עצובות/כועסות כשהוא מפספס, הוא מאוד ישתדל להבא לשים לב הרבה יותר כדי לקבל את פניך המאושרות השמחות והמחמיאות.
תופעה של גמילה חלקית ידועה ביותריהודית פוגל
והרבה ילדים מפחדים לעשות את צרכיהם הגדולים. אבל זה רק בהתחלה ואם תשדרי שלווה ותביעי בטחון שבקרוב היא תעשה גם גדולים בסיר או באסלה יש לך את כל הסיכויים שהכל יעבור בשלום.
ללכת עם הילד כדי למנוע עצירות וטחוריםיוקטנה
הגדול שלי ביקש טיטול לקקי במשך חודשים רבים. השניה לא ביקשה ולא עשתה, ואני מתביישת לומר שלא שמתי לב יום אחד בעלי בא לנגב לה בשירותים, ומצא אסלה מלאה בדם ואחר כך כמובן כואב, אז פוחדים יותר, ומתאפקים, ויותר כואב וכן הלאה, ונוצר מעגל קסמים כואב ביותר. לדעתי ומנסיוני לתת לילד להגיע לקקי בשירותים או בסיר כשהוא בשל.
פרטים לגבי הטיולון!!!אנונימי (פותח)
הטיולון הוא מ"אינגלזינה", במצב מצויין, כולל גגון וסל רשת תחתון, עם 4 מצבי ישיבה / שכיבה, מתקפל בקלות למטריה, אינני יודעת כמה בדיוק הוא שוקל, אבל הוא קל ונוח לתפעול...אני גרה ברמת בית שמש, אך אפשר להביא אותו לאזור תל אביב, ירושלים או אפילו באר שבע. למי שמעוניין שיצור קשר 0505688033
ילדים משתוללים.אנונימי (פותח)
יש לי ילדים מקסימים, מעסיקים את עצמם, בקשר טוב וכו'
תאומים בגלאי גן חובה והגדולה בכיתה ב'. תמיד אומרים לי כמה שכיף לארח אותם ושהם כל כך נעימים ושמחים ..
לאחרונה הם ממש משתוללים בבית, אותי זה מוציא מדעתי.
אני לא יודעת מה הגבול, אולי אני הבעיה? אולי צריך לאפשר להם "להתפרע" במידה הנכונה?
אני לא רוצה לחנוק אותם מבחינה נפשית אבל זה גורם לי לספקות האם זו הדרך?
אשמח לשמוע מכם.
כאמא לארבעה בנים - מצטרפת למתלבטות...אודי-ה
אבל יש מקרים שברור שזה לא יכול לקרות - לדוג' כשזה בשעות המנוחה וכו...
אולי צריך לתת זמנים מסוימים להשתוללות. באמת אני כל הזמן מתלבטת...
תודה, טאטע. העניין הוא..אנונימי (פותח)
שאצלי ,הם לא רבים. הם פשוט משחקים בצורה פרועה..
מבחינתם ,זה כיף אחד גדול לזרוק אחד על השני כריות- בסלון.
או לשחק תופסת גובה -בסלון.
ועוד.. ועוד..
בהתערבות שלי, אני מפריעה להם. ובחוסר ההתערבות, הם "יפרקו" את הבית (בהגזמה, כמובן).
ואגב, הם ילדים ממש טובים באופן כללי, לא מהסוג שצריך לדאוג לו ולסביבתו..
מוכר עד מאודריבק
הייתי מציעה לך לתת להםלהתפרק בחדר שלהם, ולפני כן לארגן אותו כך שלא יוכלו להשמיד יותר מידי.
והעיקר- להנות שהם חיים בשלום ונהנים לשחק יחד. וזה הזמן שלהם.
כמובן, אם תהיה תעסוקה יותר טובה,הם יבצעו אותה בשמחה. יש המון עבודות אומנות שאפשר לעשות איתם יחד,
אבל זה כרוך בבלאגן שאחרי.
אני מחליפה להם ספרי קריאה מידי שבוע, וכשהם עולים לי על השכל, אני מפזרת אותם עם ספרים ,ילד אחד בכל חדר ואז יש קצת שקט.
נסי ליזום שיחהיהודית פוגלאחרונה
ולהגדיר יחד איתם על כללי התנהגות בבית. אין סיבה שבבית תיאלצי לסבול השתוללויות. יחד עם זה חובה בכל יום לתת להם להיות בחוץ זמן מה כדי להוציא קיטור ולעסוק בפעילות בחצר כמו אופניים, כדור, חבל, תופשת ועוד משחקי חצר.
גן ילדיםrivki
שלום לכולם!
יש לי שאלה לרחובותיים שביניכם. לא מזמן עברנו דירה לרחובות ואני מחפשת גן לבני (שיהיה בן שנתים ושמונה בספטמבר). לא משנה של איזה זרם, העיקר עם הרבה חום ואהבה וזיקה למסורת כמובן. יש לכם המלצות?
אגב, ניסיתי לבדוק באינטרנט, אבל בשום אתר לא מצאתי רשימה נפרדת של גנים\מעונות דתיים. מוזר!?
יש לי שאלה לרחובותיים שביניכם. לא מזמן עברנו דירה לרחובות ואני מחפשת גן לבני (שיהיה בן שנתים ושמונה בספטמבר). לא משנה של איזה זרם, העיקר עם הרבה חום ואהבה וזיקה למסורת כמובן. יש לכם המלצות?
אגב, ניסיתי לבדוק באינטרנט, אבל בשום אתר לא מצאתי רשימה נפרדת של גנים\מעונות דתיים. מוזר!?
עצה...veredd
הבן שלי בן שנה וחמישה חודשים, וב"ה הוא בסדר גמור...
רק דבר אחד מציק לי- הוא מרביץ! ואין לי מושג מאיפה זה בא לו! אנחנו בחיים לא הרמנו עליו יד, אין לו אחים ואחיות (עדיין), אין לו בני דודים קטנים או משהו כזה, ואנחנו באמת מאד עדינים איתו מגיל אפס. זה בא לו גם לפני ארבעה חודשים בערך, אבל זה חלף לבד כשהתעלמנו, ועכשיו הוא חזר לזה! לא יודעת למה... ניסינו להתעלם אבל הוא לפעמים מכה חזק ושיהיה בריא, הוא ממש בריון קטן. הבעיה היא שהוא חושב שזה משחק מצחיק, ובד"כ עושה את זה אחרי שאנחנו נהנים ממש, וזה כ"כ הורס... אבל הוא גם עושה את זה כשלא מרשים לו משהו או כשהוא מתעצבן.
כ"כ כואב לי שהוא מרביץ... הגננת אומרת שהיא לא רואה אותו מרביץ בגן, אבל לכו תדעו אם זה נכון! אני ממש אובדת עצות...
הוא בגןירוק זיתאחרונה
אז אולי הוא למד וקלט את זה בגן.
אני לא הייתי לוקחת את זה קשה,הוא בן, וזה טבעי.תפקידכם כהורים הוא לשים את הגבולות ואולי אפשר להפוך את זה למשחק ולהגיד לו לתת לכם 'כיף' ככה בכף היד.
אני לא הייתי לוקחת את זה קשה,הוא בן, וזה טבעי.תפקידכם כהורים הוא לשים את הגבולות ואולי אפשר להפוך את זה למשחק ולהגיד לו לתת לכם 'כיף' ככה בכף היד.
היסוסים- המשךאנונימי (פותח)
הנה אני מביאה בזה את התשובה שקיבלתי זה עתה מרב לשאלתי -
כיצד להתייחס לאחי ולבת זוגתו הגויה-הם לא נשואים-ולשני התינוקות שלהם?-
במסורת ישראל נהגו לשבת שבעה על נישואי תערובת ולנתק מגע.
אם יש סיכוי שהאשה והלדים יתגיירו כהלכה - ראוי לקרבם על מנת ללמדם תורה ומצוות.
מה דעתכם?
[עלי לדייק ולומר שאחי מגדל אותם כיהודים -ברית,כשרות ,עברית אבל לאשה אין כל כוונה להתגייר]
על שאלת רב לא עושים חוות דעת שניהיהודיה מא"י
ואם התשובה של הרב לא ברורה תחזרי אליו ותשאלי שוב על התשובה...
דווקא תשובה ממש יפה הרב נתן לך. שיהיה בהצלחה
התשובה קצת כללית אולי כדאי עוד פירוט מהרב.אודי-האחרונה
מה זה יש סיכוי שהם יתגיירו? איך יודעים?
אם יש סיכוי שרק הילדים יתגיירו?
ואם לא בטוחים ברמת הסיכוי?
אם כשתתנתקי זה יגרום לאח עוד יותר להתנתק מעמ"י?
וכו... זה ממש מורכב!
תני לה לחיותשירק
את החיים שלה איך שהיא אוהבת
למה זה מפריע?
אולי...שלה שובאחרונה
אני דווקא מבינה את הקושי שלך. באופן כללי כל מה שחריג 'מקפיץ' אותנו אצל הילדים שלנו. וצריך ללמוד לקבל מה שאי אפשר לשנות...
אבל- אולי תנסי לקנות לה איזה בובה חדשה שתשכיב אותה לישון איתה עם חיבוק? בכל אופן נראה לי שלהתעמת עם זה ישירות עלול לפגוע בילדה, ליצור אצלה רגשות שליליים, וזה לא כדאי.
יצירת מרחק מזריםטלי10
אנו גרים בישוב ויש לנו ילדים שהגדולה בת 5. אני רוצה להביא אותה למודעות על כך שיש להימנע מקשר עם זרים (למרות שביום יום היא לא פוגשת מציאות כזאת, אבל אני מבינה שזה חשוב להזהיר את הילד). מצד שני אני מפחדת שזה יכניס אותה לחרדה (היא טיפוס רגיש), מה לעשות?
אפשר להגיד לה בעניניות ובהחלטיותיהודית פוגל
שאסור לדבר עם זרים מכיון שאנחנו לא מכירים אותם ולא יודעים מה הכוונות שלהם. וגם לא ללכת לשום מקום גם עם כאלו שמכירים. זה שאת לא רוצה להפחיד אותה, את צריכה לשקלל, מה כנגד מה, לא לדבר איתה על הסכנות כדי לא להפחיד או ח"ו שיקרה משהוא מחוסר ידיעה.
התיאוריה ברורה ליטלי10
הייתי שמחה לשמוע על משהי שישבה עם ילדיה ודברה איתם על זה, באיזה אופן.
זה קשה, וזה גם לא עובד בדרך כלליוקטנה
ואולי "מעודד" לדעת ש-85% מהפגיעות הללו נעשות ממילא ע"י אנשים שהילד מכיר (משפחה, חברים, שכנים, וכן הלאה).
אני אמרתי לילדים שלי שלא ידברו עם אנשים זרים, כי ייתכן שהם רק מתחפשים לאיש נחמד, אבל בעצם זה איש רע בתחפושת. אפילו השתמשתי בדוגמא של המכשפה מהסרט שלגיה, שהתחפשה ונתנה לשלגיה תפוח מורעל.
אני יכולה להבטיח לך שזה לא הפחיד אותם יותר מדי, כי בפועל - זה לא עזר. הילד שלי פעם עלה לאוטו של מישהו שהוא לא הכיר, וירד ליד הבית שלנו לנגד עיני המשתאות (זה היה שכן חדש שאני כן מכירה, שהציע לילד טרמפ בקצה הרחוב). ילד שני שלי הופיע עם עוגיה שהוא קיבל מאחד החיילים ששומרים ביישוב. וכן הלאה, והכן הלאה.
מה שהכי עוזר, לדעתי, אם יש דבר כזה, זה דוגמא אישית. למשל, כשמישהו מציע לילד ממתק לידך, את מסרבת בשמו: "לא תודה! אנחנו לא לוקחים ממתקים ממי שאנחנו לא מכירים!". אם זה נאמר בחיוך ואפילו עם קריצה, האיש שהציע את הממתק יבין ולא יעלב (וגם אם הוא בחר להעלב - אני חושבת שאני מעדיפה שהאיש יעלב ושהילד שלי יפנים את ההתנהגות). כשמישהו נוגע בילד ואת רואה שהוא לא רוצה, את יכולה לומר לו בקול (שהנוגע ישמע): "אם אתה לא רוצה שהוא ייגע בך אז תגיד לו!" אפשר בחיוך, אבל ממש בלי להתנצל (בתכלס ממילא גם האיש צריך ללמוד שלא נוגעים בילדים של אחרים). אין על מה להתנצל. אתם לא עשיתם שום דבר רע, וחשוב שהילד יבין את זה שזה שהוא לא רוצה שיגעו בו, זה לא שהוא עושה משהו רע.
כשמגיעה דודה או סבתא והילד לא רוצה נשיקה, חשוב לאפשר לו לבחור שלא לקבל נשיקה. כה הוא יידע שיש לו זכות להחליט על הגוף שלו, ושהגוף שלו לא פרוץ לאחרים או למבוגרים, אפילו שהוא מכיר ובוטח בהם ואוהב אותם. חשוב לתת להם את הלגיטימציה הזו.
אני מנסה להקפיד על המסר גם בעצמי. למשל, לא לכפות בגדים על הילד, לא לכפות חפיפת ראש, סרוק, קוקיות, וכן הלאה.
אני ממליצה על הספר "מוטב להיזהר ולא להצטער", ושוב, להדגיש את האפשרות שגם מישהו שמכירים יכול לעשות משהו שאנחנו לא רוצים.
אני אמרתי לילדים שלי שלא ידברו עם אנשים זרים, כי ייתכן שהם רק מתחפשים לאיש נחמד, אבל בעצם זה איש רע בתחפושת. אפילו השתמשתי בדוגמא של המכשפה מהסרט שלגיה, שהתחפשה ונתנה לשלגיה תפוח מורעל.
אני יכולה להבטיח לך שזה לא הפחיד אותם יותר מדי, כי בפועל - זה לא עזר. הילד שלי פעם עלה לאוטו של מישהו שהוא לא הכיר, וירד ליד הבית שלנו לנגד עיני המשתאות (זה היה שכן חדש שאני כן מכירה, שהציע לילד טרמפ בקצה הרחוב). ילד שני שלי הופיע עם עוגיה שהוא קיבל מאחד החיילים ששומרים ביישוב. וכן הלאה, והכן הלאה.
מה שהכי עוזר, לדעתי, אם יש דבר כזה, זה דוגמא אישית. למשל, כשמישהו מציע לילד ממתק לידך, את מסרבת בשמו: "לא תודה! אנחנו לא לוקחים ממתקים ממי שאנחנו לא מכירים!". אם זה נאמר בחיוך ואפילו עם קריצה, האיש שהציע את הממתק יבין ולא יעלב (וגם אם הוא בחר להעלב - אני חושבת שאני מעדיפה שהאיש יעלב ושהילד שלי יפנים את ההתנהגות). כשמישהו נוגע בילד ואת רואה שהוא לא רוצה, את יכולה לומר לו בקול (שהנוגע ישמע): "אם אתה לא רוצה שהוא ייגע בך אז תגיד לו!" אפשר בחיוך, אבל ממש בלי להתנצל (בתכלס ממילא גם האיש צריך ללמוד שלא נוגעים בילדים של אחרים). אין על מה להתנצל. אתם לא עשיתם שום דבר רע, וחשוב שהילד יבין את זה שזה שהוא לא רוצה שיגעו בו, זה לא שהוא עושה משהו רע.
כשמגיעה דודה או סבתא והילד לא רוצה נשיקה, חשוב לאפשר לו לבחור שלא לקבל נשיקה. כה הוא יידע שיש לו זכות להחליט על הגוף שלו, ושהגוף שלו לא פרוץ לאחרים או למבוגרים, אפילו שהוא מכיר ובוטח בהם ואוהב אותם. חשוב לתת להם את הלגיטימציה הזו.
אני מנסה להקפיד על המסר גם בעצמי. למשל, לא לכפות בגדים על הילד, לא לכפות חפיפת ראש, סרוק, קוקיות, וכן הלאה.
אני ממליצה על הספר "מוטב להיזהר ולא להצטער", ושוב, להדגיש את האפשרות שגם מישהו שמכירים יכול לעשות משהו שאנחנו לא רוצים.
לצערי נאלצת 'להפחיד' את ילדי.. ואני מקוה שזה עובדאני ירושלמית
לאחרונה היו מס' מקרים מצערים באזורנו, כך שניתן לומר שדי נלחצתי. הלחץ העיקרי שלי היה שאדם בחזות של שומר מצוות יבוא ויבקש מאחד הילדים להראות לו את מקום בי"כ וכד' שזה לחלוטין נראה כ'דבר מצוה' ממש! וברור שעל דבר כזה אמא לא התכוונה כשאמרה שאסור ללכת עם זרים בשום אופן ולשום מקום!
בקיצור ישבתי עם הילדים ודי פירטתי את ההתנהגויות האסורות והמותרות, אסור ללכת עם אף אדם לשום מקום אפילו לא לדבר מצוה! אסור בשום אופן להכנס למכונית של אדם שלא מכירים! אלא רק(!) למכונית של שני הסבים! זה בא ליתר את כל השאר כולל שכנים וכו'! אלא אם כן אני מרשה מראש... כלומר אם בבוקר אני אומרת לילד היום אתה חוזר עם אבא של דויד מהגן, הוא יכול לנסוע איתו. מותר ללכת רק עם הסבתות/סבים ודודים שנקבתי בשמם (השאר לא רלוונטים.. שיקרה שיבואו לקחת/לנסוע עם הילד...) אסור בשום אופן לקחת ממתק מאדם זר! לא הולכים לשום מקום גם עם חבר של אבא בלי רשות! הסברתי שאנשים לובשים את הבגדים הכי מטעים כדי שלא נחשוד בם וכו'... הוספתי שאם הם שומעים מחבר על משהו שמישהו עשה לו והזהיר אותו לא לספר, אז מצוה לספר! אם ילד מרגיש בסכנה שיגש למבוגר /עדיף אשה ויגיד אם יש שוטרים/חיילים בסביבה עדיף.
לצערי נראה לי שהכברתי קצת במילים כשכוונתי בהחלט להפחיד אותם במידה, אני מקוה שלא מעבר לכך. בכל מקרה עדיף שיפחדו מאשר שיינזקו. בברכת"....הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמורך בדרך!"
אני חושבתאודי-ה
שיש הבדל בין מי שגר בישוב למי שגר בעיר.
בעיר הילדים עלולים יותר להיתקל בבעיה ולכן הם גם יותר מודעים לה.
בישוב יש את היתרון שפחות מפחדים שהילד ייתקל במקרים מהסוג הזה,
אבל החסרון הוא שהוא ממש לא מודע וגם אם מזהירים אותו הוא לא ממש מבין כי הוא בד"כ לא נתקל בזה.
ואז אם ח"ו יש בעיה בישוב הילדים פחות זהירים.
אני אומרת את זה בתור אחת שגרה בישוב וכמה שאני מזהירה את הילדים אני לא יודעת כמה זה משפיע.
תלוי בגילאבא שמואל
לא משאירים ילד לבד! וממילא, מתייתר הצורך באזהרות או הפחדות.
כאשר הילד גדול יותר, לדעתי, אם התעורר צורך, יש להסביר כללי התנהגות, בשום אופן, לא להגזים יותר מהמציאות הסביבתית שלכם. (לא צריך לצייר לילד אפשרויות רחוקות).
נראה לי גם יותר נכון לתת הוראה לילד, ללא צורך בהסבר, לא מדברים עם זרים, כי כך אמא אמרה. (לא להכנס כלל ל-למה?, ו-מדוע?, "אנשים לובשים את הבגדים הכי מטעים כדי שלא נחשוד בם וכו" - ממשפטים כאלה הייתי רוצה להמנע.)
"בכל מקרה עדיף שיפחדו מאשר שיינזקו" - עדיף, שלא יפחדו ולא ינזקו.( בפרט, שהפחד הוא כמעט ודאי, והנזק הוא בספק מאד רחוק..)
"שומר פתאים ה'"
כאשר הילד גדול יותר, לדעתי, אם התעורר צורך, יש להסביר כללי התנהגות, בשום אופן, לא להגזים יותר מהמציאות הסביבתית שלכם. (לא צריך לצייר לילד אפשרויות רחוקות).
נראה לי גם יותר נכון לתת הוראה לילד, ללא צורך בהסבר, לא מדברים עם זרים, כי כך אמא אמרה. (לא להכנס כלל ל-למה?, ו-מדוע?, "אנשים לובשים את הבגדים הכי מטעים כדי שלא נחשוד בם וכו" - ממשפטים כאלה הייתי רוצה להמנע.)
"בכל מקרה עדיף שיפחדו מאשר שיינזקו" - עדיף, שלא יפחדו ולא ינזקו.( בפרט, שהפחד הוא כמעט ודאי, והנזק הוא בספק מאד רחוק..)
"שומר פתאים ה'"
באזור שלנו המצב קטסטרופלי!אני ירושלמית
ואכן עדיף שיפחדו משינזקו. באזור שלנו היו מס' מקרים שלחלוטין ענו על ההגדרה של 'איש זר' שלא מסביבת הילד. ואין מצב שילד בגיל 7 יהיה כל הזמן מתחת לסינר ההורים. לא ניתן לו לרדת לביכנ"ס שנמצא רגע מהבית? לא ניתן לו ללכת לחבר שגר בסמוך? לא ניתן לו לשחק בכדור מתחת לבית? (אין כבישים)עדיף לכלוא אותו? זה בריא יותר מאשר לפחד מזרים?
תאטרון בובותכלנית1
אולי תקחי בובות ותציגי איש שלוקח את הילדה ומבטיח לה ממתקים ובסוף גונב לה את הבובה. אני הסברתי לבן (51/2) לא לפתוח דלת למי שלא מכירים כי יכול לבוא איש שיגנוב לו את כל הצעצועים. הזהרתי לא ללכת עם איש שלא מכירים כי הוא יכול לקחת אותו שיעבוד בשבילו (עבד, כמו במצרים). כך הרתעתי אותו, אבל לא דיברתי על גופו.
סדנת קידיפקטnechama
סדנה מדהימה לילדים בגיל 5-7, לא מפחידה וכוללת השתתפות של ההורים. בנוי על שיטת אדרנלין- כלומר במקרה לחץ הגוף והמוח עושים מה שהם הורגלו לעשות במקרה של אדרנלין גבוה, כלומר איתות מצוקה. הסדנה מרגילה את המח להגיד "זה לא אבא שלי" וכ"ו, זה מרגיל להתנהגות נכונה בזמן אמת כדי לא לקפוא. אבל זה בלי הפחדות- מאד מותאם לגיל. אני העברתי את כל ילדי את הסדנה וזה נתן כלים גם לזהירות וגם לדיבור בבית בנושאים אלו.(יש גם סדנת אימפקט- אותה שיטה לנשים ונערות) אני לא מקבלת רווחים, לא נעים לי לעשות פרסומת, אבל אני משתפת אתכם כי אחרי שנים של התלבטות מה להגיד ומה לא, (גם בעקבות מקרים ששמענו) ואיך להזהיר בלי להפחיד, נחשפתי לזה ואני מודה על כך לה'!
נחמה, אשמח לשמוע פרטים!אני ירושלמית
גם אני הסתקרנתי!יוקטנה
הייתי מעוניינת להציע לרכזת התרבות של היישוב להזמין את הסדנא. יש לך מידע ליצירת קשר איתם? פרט כלשהו שאת זוכרת?
בררתי לכם, הנה כל הפרטים:nechama
מי שהביא את השיטה לארץ זה "אל הלב" מרכז לאומנויות לחימה והגנה עצמית לנשים (נחשפתי לזה כי אני מתאמנת שם בגודו),
המספר שלהם: 02-6781764
לדבר עם חנה...
תהנו...
המון תודה! יצרתי איתם קשר!יוקטנהאחרונה
מתנה לאמא, חמותבלה
צריכה רעיון למתנה לחמות-לא נפגשנו הרבה זמן והם מגיעים לביקור קצר בקרוב.
בעלי רוצה לקנות לה משהו-הוא מעולם לא קנה לה מתנה.מה יכול להתאים? היא אשה שיש לה הכל והכי טוב.
ממני חשבתי על רעיון סופר מקורי-פורטרט{ככה כותבים את זה???} של הילדים, עניין יקר אבל מתנה מדהימה.
בעלי רוצה גם לקנות לה פמוטים לשבת... איך זה נשמע?
תמונה של הילדים זה רעיון נפלאיהודיה מא"י
אבל זה לא חייב להיות יקר בכלל (אלא אם כן יש לכם המון ילדים) אפשר לפתח בעצמכם תמונות בגודל בנוני ולהכין לבד צריך לעלות 10 ש"ח בערך כפול מספר הילדים.
פמוטים זה רעיון טוב רק עם הפמוטים שלה ישנים ומגעילים.
אפשר גם ספל עם כיתוב "סבתא הכי הכי" (צריך להכין בבית) או ספל עם תמונה של כל הילדים (עולה בערך 45 ש"ח בחנויות צילום)
התכוונתי לציורבלה
מקצועי של אומן{150דולר}
הרעיון של הספל גם חמוד אולי נצרף גם אותו..
היא ממש אישה שיש לה הכל וצריך לחשוב על מתנות עם ערך סנטימנטלי.
יש פה אולי אמהות לבוגרים בסביבה? מה היה משמח אותכן לקבל?
אני תמיד חוששת לתת דברי נוייוקטנה
כי אז המקבל עלול להרגיש חובה להציג את החפץ (למשל, לתלות את התמונה במקום בולט...) בשביל לא להעליב את הנותן. לא?
נכון אבל כשמדובר במתנה מילד שלךיהודיה מא"י
מישהו רחוק צריך אולי לחשוב פעמים, אבל ילד בדר"כ מכיר את הטעם של ההורים שלו, ויודע מה הם אוהבים, ולמה בכלל אין מקום בבית. חוץ מזה פגשת פעם סבא או סבתא שלא שמחו לקבל תמונה יפה של הנכדים שלהם?? ומצד שני מישהו רחוק אולי לא יעלב אם לא יניחו את מה שהא הביא במקום בולט, אבל זה סתם באסה לקבל איזה חפץ נוי שבעינך הוא לא יפה ופשוט אין לך מה לעשות איתו...