פורום הורות (עמוד 384)

ובכל זאת בבקשה תעני לה, כי אני לא אוכל לנסח את זה טוב כמוך.

אנשים רבים מאמינים שהילדים שלנו בחרו בנו ;)

ולכן, משתתפת, אני מניחה שאת צריכה לשאול את עצמך: "למה אני (או הנשמה שלי) בחרתי בהורים האלה דווקא? מדוע ואיך דווקא הם מתאימים לי מכל סוגי ההורים? למה תורמת דווקא הדרך שלהם אצלי?

נשמח אם תשתפי אותנו במחשבות בנושא, אבל נבין אם לא

(ותודה שפתחת את השרשור היפה והמעניין)

ממש לא היינו אומרי שמשעמם לנו בחיים,לפחות לא 90% מאלה שהיית שואל אוותם.

זה נכון שאנחנו חבורת קוטרים מעבנים,אבל יודע מה המטרה של התלונות?

* עצה(לא מה שמדובר כאן)

*לנסות להשיג משהו שלא ניתן\שלא הצלחת להשיג

*תשומת לב.

אנחנו בקטע השני..

טוב ושמחה.

1. לפני שהולכים לישון לספר לו סיפור לפני השינה כשהוא לידך יחד עם התאומים.

בסוף הסיפור לשבת לידו קצת ולאמר לו דברים טובים על מה שעשה היום ולהזכיר לו שעכשיו הולכים לישון ולתת לו נשיקה ולצאת מהחדר. לשים קלטת.

2. אם הוא קם. אפשר לצחוק קצת ולעשות פרצופים של כועסת אבל מצחיקה כזו.... אפשר לתת לו קצת להסתובב. לא נורא. עד שיתעייף. מדי פעם להגיד לו ללכת לישון ולחכות לראות מה יעשה. ייתכן שילך לבד אחרי רבע שעה.

העיקר לעשות בהומור גם כשאת רוצה להגיד משהו תקיף. את יכולה לעשות את עצמך רודפת אחריו ושידיע מהר למיטה.

ואפשר גם כשכלו כל הקיצים..להגיד בתקיפות  במילה אחת: "למיטה!".

והעיקר לא לכעוס באמת.

נראה לי כי את צריכה להירגע. ילד הוא לא רובוט, וגם לא היית רוצה רובוט ח"ו. הוא פשוט בודק את הגבולות שלו, וגם לא בטוח שהוא עבר את גיל המרי, זוכרת את דובי "לא לא"? הוא נשמע מאוד חמוד, אסרטיבי סקרן ולא אוטומט. הירגעי, תצחקי איתו כמה ש

יותר, אל תתפקדי כשוטר, וכאשר תרצי כבר שקט אמרי לו בידידות ובתקיפות: זהו, עכשיו למיטה, אני סופרת עד שלוש ו..."

יש לה מס' דיסקים של סיפורים

יוסי סוכריוסי

חני בלגני

גברת מריבה ועוד

סדרת קלטות או דיסקים על בית המקדש של ת"ת נחלה: ביכורי נחלה, פסח במקדש, מראה כהן ועוד.

יש גם סדרה יפה על האבות (המון מדרשים) בשם "אבות האומה" של מנחם לוי.

לא יודעת אם עדיין יש כזה אבל- "כה עשו חכמנו"

ולהבדיל בתור ילדה מאד נהניתי מקלטת משלי חיות של לה פונטין.

תהנו!

והיום ב"ה הקטנטונת ישנה לבד.

רק מה שעשיתי זה לא רק לקצר אתהזמן, אלא גם לאט לאט להוריד את היד,

כלומר, פעם להניח עליה יד , אחר כך כל כמה דקות להניח יד, אחר כך רק ללטף מידי פעם, וכך להוריד גם בזה את המינון.

בהצלחה ולילה טוב...

בספר רפואת ילדים - הכותב ד"ר דני וייס (כמדומני) טוען שהשינה היא תוצאה ישירה של התניה.

גם איכות השינה באופן כללי- קימה בלילה וכו'..

אם הילד מורגל בטקס קבוע , למשל: מקלחת, ארוחת ערב, שמע ישראל ולישון- כמו אצלי למשל, הילד משתף פעולה.

במקרה של בכי , במיוחד בהתחלה- הוא כותב ,להכנס לחדר כדי שהילד ידע שאתה נמצא ,חיבוק בלי המתנה להרדמות ואז לצאת. 

 ככה כל כמה דק' עד שהילד כבר נרגע ומתרגל להרדם לבד ללא ההתניה של נוכחות ההורה.

גם הקטנה שלנו היתה רגילה להרדם תוך כדי הנקה, והתרגלה לישון איתנו במיטה. אנחנו, עם כל חוסר הנוחיות שבדבר הסכמנו, כי היה נראה שהיא ממש צריכה את הקירבה,לעומת אחותה הבוגרת,שעברה את אותו מסלול פינוק אך לא פיתחה תלות מקום ונרדמת היטב במיטתה...אי לכך הרשנו לה.עד שהגיע עוד קטן, התמודדנו איך שהוא עוד שנה וחצי ולאחרונה זה נעשה ממש בלתי נסבל. אני ובעלי על קצה המיטה כשהילדים פורשים ידיהם לצדדים ונוחרים.

בקיצור, מה שעשינו היה חיזוקים חיוביים. התחלנו בהדרגה- חשוב מאוד, כדי לא להלחיץ ולגרום לה להרגיש שהיא מורחקת. כמובן בשיטת מדבקות החיוכים -ומי שאוסף עשר מקבל הפתעה. התחלנו מללמד אותה שלצרוח (כמו שהיא יודעת היטב לעשות, יש לה יכולות ווקאליות מרשימות) מעיר את כל האחים והשכנים, וזה לא נעים- הקשבנו איתה לשקט בחוץ בלילה. לימדנו אותה לבוא אלינו בשקט בלי לבכות. אח"כ התחלנו להחזיר אותה למיטה שלה כל פעם שנרדמה ובבוקר לשמוח איתה שהיא גדולה ויכולה לישון במיטה לבד. 

בכל הלילות האחרונים, נרדמה במיטתה ולא הגיעה אלינו.

נראה מה יהיה בהמשך... 

גם הקטנה שלנו בת שנתיים וחצי ישנה איתי, יותר נכון עלי עד פסח.  ניסינו לשבת לידה וכל השיטות הידועות ולא הלך.  בסוף הבאנו לה מזרון קטן (של מיטת תינוק) למרגלות המיטה שלי.  היא קבלה זכות לבחור: או על המזרון בחדר של אבאמא או במיטה שלה בחדר עם האחים הגדולים.  המיטה של אמא מחוץ לתחום! 

לא יאמן אבל זה ממש עובד.  גם עכשיו צריך לשבת לידה עד שנרדמת אבל אז היא ישנה עד הבוקר במקום שבחרה.  בהתחלה רצתה רק על המזרון אבל בימים האחרונים מבקשת בחדר של הגדולים.  בבוקר שואלים איפה ישנה וכולנו עושים מזה חגיגה שהיא גדולה וישנה במיטה שלה....

אם את יודעת על שידוך שיכול להתאים תנסי דרך מישהו שקרוב אליו (חבר, שכן, שכנה וכו)
ואז אולי הוא יסכים.

אני לא יודעת מה הבעיה אם יש לנו דרך לשידוך רבני. זה לא שהרב ישלח אותו לניתוח אף או ללמוד אנגלית .

ולכן אני רוצה למצוא שידוך מיידי ולהתחתן- הספא מסיבת רווקות שלי והתקליטן לחתונה כבר מוכנים...

אם כי עדיין ללא ניסיון.. בקרוב בע"ה...

זה נשמע לי לא טוב להראות שכועסים על פספוסים. זה לא יגביר את הלחץ של הילד? זה לא אמור להיות משהו אישי נגד הילד-הרי הילד לא מפשל בכוונה להרגיז את האמא..

סתם כמה הרהורים לעניות דעתי..

כבר כתבתי את זה כמה פעמים, אבל זה עולה שוב ושוב...
אני גם גמלתי את הילדים שלי בסביבות גיל 3. אחד בגיל 2.8 והשני בגיל 3.
זה היה ממש קשה והם נגמלו לגמרי בערך בגיל 3.4.
מכל השיטות שניסינו השיטה הטובה ביותר היתה לא להתייחס, לא לכעוס ולהתעצבן! פשוט להחליף בענייניות!
הילדים מאוד משחקים על עניין ה"צומי" וככל שמתייחסים הם מפספסים יותר.
מה שכן, כדאי להתייחס כאשר הם לא מפספסים (חיזוק חיובי).
אני עושה לוח ניקוד. כל 5 נק' מקבלים הפתעה קטנה (כגון במבה/שוקולד)
וכשמסיימים את הלוח (25 נק') מקבלים הפתעה גדולה (משחק שהילד בוחר)
אם לילד שקשה להחזיק כל היום אפשר להתחיל עם נק' אחרי שהוא לא פספס בגן ואח"כ לתת נק' על כל היום.
בשיטה כזו הם לא מקבלים מיד את ההפתעה ומצד שני גם יש סוף לניקוד. אח"כ ההרגל כבר עושה את שלו.
גם אחרי שמסיימים את הלוח לא כדאי להתייחס אם הוא מפספס מדי פעם.

לי יש תאומים בנים, שנגמלו בסביבות גיל 3 .

הלכתי לפי הקצב שלהם- ובסוג של "אדישות" רוצה טיטול? בבקשה. אם לא ,גם כן בסדר.

בהתחלה ניסיתי בגיל מוקדם יותר והם פשוט שטפו לי את הבית...אז הבנתי ובלי הרבה צלצולים ,החזרתי להם את הטיטול עד שהרגשתי שהם (ואני) מסוגלים להתמודד.

אגב, הם נולדו כשביתי היתה בת 1.10 ,כך שהיו לי שלושה להחליף ובכוונה חיכיתי איתה עד שהיא התרגלה לקיומם.

ב"ה- הם כבר לא זוכרים את הגמילה.

הגדולה שלנו כבר בת 4+ ועדיין כשהיא צריכה קקי מבקשת חיתול (פיפי בשירותים) כל המומחים שהתייעצנו איתם אמרו

שבתחום של שליטה על הסוגרים אסור להכנס למאבקי כוח, ולתת לזמן לעשות את שלו. אנחנו מקווים...

גם אחי הקטן ככה היה עושה ואני מכירה עוד מקרים.
אבל הבת שלך לא מפספסת וגורמת לך להתעצבן...
זה נראה כאילו קצת קשה לה לעשות בשירותים. בעצם, אולי זה גם "צומי" אבל זה פחות קשה מפספוסים.

אני רואה שהשיטות שלך לא תואמות לרמת הבגרות הנדרשת מבעל עסק ברמה הזאת.

תפסיק להתעסק בתלושי שכר או בטיפולי ספא ותתחיל להתרכז בעיקר

ביתי בת ה 2.4 גמלה את עצמה יפה מאוד, היא לובשת רק הפתעה(תחתון)

ולא מפספסת את הסיר.

הבעיה היא- צואה- היא לא מוכנה לא בסיר לא בשרותים ולא בטיטול.

הבטחנו לה גלידה ופרסים לרוב, והיא חכמה מאוד! היא צועקצ לא רוצה גלידה (כאילו תעזבו אותי , לא רוצה ודאי)

היא מתאפקת המון זמן, ופעם ביומיים היא מוציאה, אנחנו מסבירים שזה בריא לעשות ולהוציא את ה"פיכי כיחי" אבל היא לא רוצה.

בפועל היא עשתה פעם באמבטיה, בעפ בתחתון ופעמיים הסכימה לטיטול ואחרי שתי דקות בקשה שיחליפו לה כי היא סיימה. 

מה הוא עשה רע? בגלל שלא הצליח להיות ב-די-יוק לפי טבלת הצמצום של עולם ההשגים שלנו אז הוא לא מוצלח? רע?

מה שחשוב: רק חום  אהבה הדרכה והסבר ברוגע סבלנות ואמון

סיפור נחמד לסיום:

כשאחייני היה בתהליך הגמילה, הימים היו ימי אלול וראש השנה ובגן הילדים שלו הגננת לימדה שבראש השנה נפתחים שני ספרים:  הצדיקים נכתבים בספר צדיקים והרשעים בספר רשעים... באותו יום ברח לקטן.. הוא אמר לאמו שבטח עכשיו יכתב בספר רשעים...

הגדול שלי ביקש טיטול לקקי במשך חודשים רבים. השניה לא ביקשה ולא עשתה, ואני מתביישת לומר שלא שמתי לב יום אחד בעלי בא לנגב לה בשירותים, ומצא אסלה מלאה בדם ואחר כך כמובן כואב, אז פוחדים יותר, ומתאפקים, ויותר כואב וכן הלאה, ונוצר מעגל קסמים כואב ביותר. לדעתי ומנסיוני לתת לילד להגיע לקקי בשירותים או בסיר כשהוא בשל.

1. כמה הוא בערך שוקל?

2. באיזה איזור את גרה?

1. כמה הוא בערך שוקל?

2. באיזה איזור את גרה?

אבל יש מקרים שברור שזה לא יכול לקרות - לדוג' כשזה בשעות המנוחה וכו...
אולי צריך לתת זמנים מסוימים להשתוללות. באמת אני כל הזמן מתלבטת...

שאצלי ,הם לא רבים. הם פשוט משחקים בצורה פרועה..

מבחינתם ,זה כיף אחד גדול לזרוק אחד על השני כריות- בסלון.

או לשחק תופסת גובה -בסלון.

ועוד.. ועוד..

בהתערבות שלי, אני מפריעה להם. ובחוסר ההתערבות, הם "יפרקו" את הבית (בהגזמה, כמובן).

ואגב, הם ילדים ממש טובים באופן כללי, לא מהסוג שצריך לדאוג לו ולסביבתו..

הייתי מציעה לך לתת להםלהתפרק בחדר שלהם, ולפני כן לארגן אותו כך שלא יוכלו להשמיד יותר מידי.

והעיקר- להנות שהם חיים בשלום ונהנים לשחק יחד. וזה הזמן שלהם.

כמובן, אם תהיה תעסוקה יותר טובה,הם יבצעו אותה בשמחה. יש המון עבודות אומנות שאפשר לעשות איתם יחד,

אבל זה כרוך בבלאגן שאחרי.

אני מחליפה להם ספרי קריאה מידי שבוע, וכשהם עולים לי על השכל, אני מפזרת אותם עם ספרים ,ילד אחד בכל חדר ואז יש קצת שקט.

ואם התשובה של הרב לא ברורה תחזרי אליו ותשאלי שוב על התשובה...

דווקא תשובה ממש יפה הרב נתן לך. שיהיה בהצלחה

מה זה יש סיכוי שהם יתגיירו? איך יודעים?
אם יש סיכוי שרק הילדים יתגיירו?
ואם לא בטוחים ברמת הסיכוי?
אם כשתתנתקי זה יגרום לאח עוד יותר להתנתק מעמ"י?
וכו... זה ממש מורכב!

הבת שלי בת 3 וחצי נהגה גם להרדם ככה, עכשיו רק מידי פעם. (חשבתי שרק היא ככה.....)

זאת הדרך שלה לעזור לעצמה להרדם

את החיים שלה איך שהיא אוהבת

למה זה מפריע?

אני דווקא מבינה את הקושי שלך. באופן כללי כל מה שחריג 'מקפיץ' אותנו אצל הילדים שלנו. וצריך ללמוד לקבל מה שאי אפשר לשנות...

אבל- אולי תנסי לקנות לה איזה בובה חדשה שתשכיב אותה לישון איתה עם חיבוק? בכל אופן נראה לי שלהתעמת עם זה ישירות עלול לפגוע בילדה, ליצור אצלה רגשות שליליים, וזה לא כדאי.

הייתי שמחה לשמוע על משהי שישבה עם ילדיה ודברה איתם על זה, באיזה אופן.

לאחרונה היו מס' מקרים מצערים באזורנו, כך שניתן לומר שדי נלחצתי. הלחץ העיקרי שלי היה שאדם בחזות של שומר מצוות יבוא ויבקש מאחד הילדים להראות לו את מקום בי"כ וכד' שזה לחלוטין נראה כ'דבר מצוה' ממש! וברור שעל דבר כזה אמא לא התכוונה כשאמרה שאסור ללכת עם זרים בשום אופן ולשום מקום!

 בקיצור ישבתי עם הילדים ודי פירטתי את ההתנהגויות האסורות והמותרות, אסור ללכת עם אף אדם לשום מקום אפילו לא לדבר מצוה! אסור בשום אופן להכנס למכונית של אדם שלא מכירים! אלא רק(!) למכונית של שני הסבים! זה בא ליתר את כל השאר כולל שכנים וכו'! אלא אם כן אני מרשה מראש... כלומר אם בבוקר אני אומרת לילד היום אתה חוזר עם אבא של דויד מהגן, הוא יכול לנסוע איתו. מותר ללכת רק עם הסבתות/סבים ודודים שנקבתי בשמם (השאר לא רלוונטים.. שיקרה שיבואו לקחת/לנסוע עם הילד...) אסור בשום אופן לקחת ממתק מאדם זר! לא הולכים לשום מקום גם עם חבר של אבא בלי רשות! הסברתי שאנשים לובשים את הבגדים הכי מטעים כדי שלא נחשוד בם וכו'... הוספתי שאם הם שומעים מחבר על משהו שמישהו עשה לו והזהיר אותו לא לספר, אז מצוה לספר! אם ילד מרגיש בסכנה שיגש למבוגר /עדיף אשה ויגיד אם יש שוטרים/חיילים בסביבה עדיף.

לצערי נראה לי שהכברתי קצת במילים כשכוונתי בהחלט להפחיד אותם במידה, אני מקוה שלא מעבר לכך. בכל מקרה עדיף שיפחדו מאשר שיינזקו. בברכת"....הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמורך בדרך!"

שיש הבדל בין מי שגר בישוב למי שגר בעיר.
בעיר הילדים עלולים יותר להיתקל בבעיה ולכן הם גם יותר מודעים לה.
בישוב יש את היתרון שפחות מפחדים שהילד ייתקל במקרים מהסוג הזה,
אבל החסרון הוא שהוא ממש לא מודע וגם אם מזהירים אותו הוא לא ממש מבין כי הוא בד"כ לא נתקל בזה.
ואז אם ח"ו יש בעיה בישוב הילדים פחות זהירים.
אני אומרת את זה בתור אחת שגרה בישוב וכמה שאני מזהירה את הילדים אני לא יודעת כמה זה משפיע.

מי שהביא את השיטה לארץ זה "אל הלב" מרכז לאומנויות לחימה והגנה עצמית לנשים (נחשפתי לזה כי אני מתאמנת שם בגודו), 

המספר שלהם: 02-6781764

לדבר עם חנה...

תהנו... 

More/Tov.aspx/164746

חג שמח!

מקצועי של אומן{150דולר}

הרעיון של הספל גם חמוד אולי נצרף גם אותו..

היא ממש אישה שיש לה הכל וצריך לחשוב על מתנות עם ערך סנטימנטלי.

יש פה אולי אמהות לבוגרים בסביבה? מה היה משמח אותכן לקבל?

וברצינות-

אתם אנשים נשואים, מבוגרים, מגדלים ילדים ובאופן כללי מספיק אחראיים כדי לקבל החלטות לבד וזה השדר שצריך לעבור מכם. לפעמים המצב שבו אתם לפעמים מבקשים עזרה או מתייעצים ושואלים את דעתם מתפרש בטעות (!) כאילו אתם חסרי בטחון ואחריות. מציאות בריאה היא מצב שבו אתם יכולים לשמוע אותם אבל ברור לחלוטין לשני הצדדים שאלה החיים שלכם ואתם מקבלים את ההחלטה. אם הם לא מסוגלים לקבל את העובדה הזו אפשר להמנע מהנושאים האלה ולומר בנימוס שאנחנו עושים את השיקולים שלנו.

הרבה פעמים כשיש שדר ברור מצד הילדים ההורים מבינים שאין טעם להתערב.

לדעתי אין טעם בכלל לנסות להסביר ולשכנע - אתם לא תשנו אותם והם לא אתכם.

בסופו של דבר אני מעריכה שמהנכדים הם נהנים אז קחו אותם בערבון מוגבל, מתוך הבנה שהם באמת חושבים שזו טובתכם אבל אתם יכולים להראות להם מציאות אחרת וזה הכי חזק.

בהצלחה!

סליחה שאני שואלת,מה זאת אומרת דברים גסים עליכם?

אני הכנתי תגובה לגבי איך שאתם יכוים להתבגר מהמצב הזה,אבל אח"כ קראתי את תגובתך השניה והבנתי שהמצב יותר מסובך ממה שחשבתי.
זה דבר אחד לחשוב אחרת מכם וזכותם,אבל זה משהו אחר לדבר כך ועוד מאחורי גבכם,זה ממש מעכיר את האוירה בינים ולא פלא שאת רגישה לזה.
אני רק רוצה לקוות שהאחים מעמידים אותה במקומה  ולא מסכימים לשמוע  אותה מדברת עליכם כך מכל וכל.
חיזקו ואימצו,
במצב כזה ההמלצה הטובה ביותר שאני יכולה להמליץ לכם היא לעבוד טוב טוב על הזוגיות ולחזק את הזוגיות ביניכם מאד מאד.

לפני כמה שנים טיפלתי בקשישה שלבתה הצעירה היו אז 9 ילדים והיא היתה בהריון. היום יש כבר 11 ב"ה. ופעם היא הסיעה את אמה ואני הייתי איתן באוטו. האם הקשישה אמרה לבתה משהו שלא קלטתי בדיוק, על מספר הילדים וההריון הנוסף, אבל ברור שמשהו לא כ"כ לטובה, ואז הבת אמרה לה: "אמא, על מי מילדייך היית מוותרת?" הסבתא הזדעזעה ומייד ענתה לה בתוקף: "על אף אחד, מה פתאום!"  והבת אמרה בקול רגוע ובחיוך: "זהו בדיוק אמא." יש לציין שלסבתא היו בן ושתי בנות והיא היתה ניצולת שואה. לבן היו 3 ילדים, לבת השנייה 5 ילדים, ולשלישית 9 כאמור. היום יש כבר 11, והאחרון נולד קצת אחרי פטירת הסבתא ז"ל. הבת ישבה עליה שבעה כשהיתה בהריון עם הילד ה-11. למדתי הרבה מהמקרה הזה ומהבת הזאת, אשה מאוד אצילית, מקסימה וכנראה חזקה מאוד באופיה. גם בעלה.

בס,ד,

קראתי כאן על ה"כמה ילדים " - אח... אני אם ל3 ילדים, הראשונה נפטרה יומים וחצי לאחר לידתה, והיא מה זה חסרה לי ??

תמיד בקידוש, הייתי לוקחת את התינוקות אפילו בסלקל, העיקר לשים אותם ליד השולחן כמו שנאמר "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" - 3 זה מעט למדי, ניסיתי הכל, היו לי הפלות ועוד ... לא הזכיר זאת עכשיו, אבל לא יזום, אלא תוצר של משברים, דווקא מצד החם והחמה, אנשים פרימטיבים, בלתי ניסבלים, אשר ברוב טיפשוטם יורקים טיפשות ורוע.. אבל גם לא מוותרים בשום אופן על "הכבוד" שלהם. אנשים גרושים, שמתוך 8 ילידיהם, 2 נשואים, היתר גרושים ורווקים,

אני מאוד פגועה מהם, על השטיות שהם עושים, וההשלכה על הסביבה, זה לא נכון שצריך להבליג ולהביע חוסן, צריך לעצור זאת, כי לכל מילה טיפשית יש את ההשלכה השלילית שלה. ולפעמים יש לזה מחיר, מחיר קשה במיוחד.

ועוד משהו..

יהודית דיברה כאן על ההורים הדואגים, ובצדק, יש הרבה שדואגים לפרנסת נכדיהם, ולחיי ילדיהם בכבוד מול משפחה ברוכת ילדים, והאמיני לי, גם אני בסרט הזה, לביתי יש 3 בנים, מקסימים, ששניים מהם תאומים, ואני משנסת מותנים ובכמה פעמים בשבוע הולכת אליהם, עוזרת בנקיון בסדר, אני נקראת בלשון הומוריסטית "פיליפינית" - זה ממש לא מפריעה לי, הם יודעים להעריך ולכבד, ולתת את ההרגשה הטובה, וזה הכי חשוב, את הילדים נותן מתנה בורא עולם, ולכל ילד הנולד , נולד עימו המזל הטוב, הפתח של הברכה, ילדים זה הברכה הטובה ביותר מאת בורא עולם.

ו.. ההורים צודקים, אבל, צריך לדעת לענות להם בצורה אצילית כמו שנאמר כאן.

ובכל אופן,אין דבר יותר מבורך מזה.

בהצלחה רבה מאד

סבתוש..

לסבתי היקרה נפטרו 2 ילדות תינוקות ואני יודעת על לפחות הפלה אחת שהיתה לה, של בן, אחרי 6 בנות, ורק אחרי זה הגיע הבן המיוחל. היום הוא שוטר במז"פ. סה"כ יש לה 4 בנות ובן. הבכורה מביניהם היא אמי.

אמי היקרה איבדה את ההריון הראשון וגם את האחרון, זה שאחרי. היה אמור לי להיות לי עוד אח או אחות קטנים. ואין לי. סה"כ אנחנו בן ושתי בנות.

לי היו שתי הפלות עד שילדתי בן בכור ואחריו עוד בן, שניהם מתוקים ושובבים, שני ניסים קטנים-גדולים.

והמסר שלי שעולה מכל זה הוא: ילדים זה שמחה! ילדים זה ברכה! כן ירבו! כל ילד הוא מתנה מה', נס ופלא, אחד ויחיד, ואף אחד לא מיותר ולא יותר מדי. אף ילד אינו ברור מאליו. בוודאי אחרי השואה הנוראה. אני באמת מתאפקת לא לבכות עכשיו. ואם יש פה ושם הורים-סבים מבולבלים, שלא מבינים את זה, הלואי שהמסר הזה יגיע אליהם והם ישנו את דעתם והתנהגותם.

שיהיה במזל טוב ובשעה טובה לכולם!

לעניות דעתי, יש כאן שני מקרים שונים, ואני לא יודעת איזה מהם מתאים לכם...

בכל מקרה, להורים שלכם אין זכות להגיד דברים גסים עליכם וכו', אבל אני רוצה לשתף אותך במשהו.

אני מכירה הרבה זוגות צעירים שתלויים מאוד- מאוד בהורים, מבחינה כספית, פיזית, וכו'. הם מצפים שההורים יתמכו, וההורים לא מסוגלים שלא לעשות זאת, ולעיתים זה עובר על הגבול של ניצול לשמו. במקרה כזה, אני חושבת שלהורים יש זכות לקחת את צאצאיהם לצד ולהסביר להם שהם לא בנק, ולא בייביסיטר ללא תחתית, ואיש גבול ליכולותיהם, ושיבינו שאם הם יביאו עוד ילדים- פשוט תיגמר החגיגה, ואז הם יצטרכו להתמודד עם העול לבד.

זה לגיטימי. אך אם המשפחה עומדת בזכות עצמה כמעט לגמרי (חוץ מעזרה פה ושם שזה ממש לגיטימי גם כן), ולהורים "סתם" לא נראה שהילדים צריכים להביא עוד צאצאים לעולם, זה ממש ממש לא לגיטימי...

מה גם שזה מתחזק אם ההורים אומרים זאת בצורה לא מכובדת.

אבל בכל מקרה, לדעתי כן יש מקום כלשהו לקחת את הילדים לשיחה, שיבינו את דעת ההורים- גם אם לא יסכימו איתה.

בס"ד,

שלום לך, ושבוע טוב ומבורך,

אני מאד מכירה את המצב שציינת כאן, לצערי הבת שלי היתה בו.

משום כך, לפעמים טוב שהזוג גר רחוק משני הצדדים, בכדי ללמוד להיות עצמאי ולהסתדר בכוחות עצמו.

הורי חתני, פחות או יותר אמידים, והם רגילים לתת, לתת,לתת בלי שכל, לדעתי.

אני זוכרת, כאשר אני הייתי נשואה חדשה, ההורים שלי נתנו לנו להתאמץ, ורק אז סייעו לנו, (שלא לדבר על הורי בעלי, שלא עשו כלום, לא חתונה, ותמיד, עד היום רק מפריעים, ה' ירחם).

ובכל אופן, גם דעתי כזאת, אני לא חושבת שצריך לעשות עבור הזוג משכנתא, לא צריך להיות בתוך החיים שלהם, ולא לתת להם כספים בלא הפסק, זה באמת לא ברז...

הם צריכים לעשות משכנא, למצוא בית, אפשר שימצאו בית, ואז יקחו משהו מבין, שיציע להם, יתן חוות דעתו, הם צריכים להחליט לבד אם מתאים אם לא..

ילדים, אם זה נופל על ההורים ??

זו בעיה, ההורים צריכים להביע לאט לאט ריחוק, הבעיה שיש הורים ש"ניכנסים לילדים לתוך הוורידים" ואח"כ מתחרטים, וזה מאוחר.

בענין ילדים,

כמו שכתבה תגובה אחרי, ילדים לא מובן מאליו, ילדיו זו ברכה, כל ילד מביא את הברכה עימו, רק צריכים להיות זוג בריא ובנוי, בכדי לשמש לילדים תמיכה, חום וחיסיון נפשי, את המשחקים הילדים "ירכשו" לבד בחיים.

בשעות טובות

והצלחה

אולי הם מרגישים שזה על חשבונם - אתם לא מסתדרים וזקוקים להרבה עזרה גם טכנית וגם כלכלית,או  שאולי אתם מותשים ועצבנים על הילדים   בכללי קשה להורים לראות שלילדים קשה וזוהי בד"כ הסיבה שהם משדרים לכם לא להגדיל את המשפחה ובכך את ההתמודדויות שלכם.

כמובן שההחלטה היא שלכם ועליכם גם להציב גבולות להורים וגם להרגיע אותם. במחיצתם אל תיראו עייפים ומותשים והשתדלו לשדר שמחה ואופטימיות. אני אישית בעד משפחות גדולות ויפות וגם חושבת שהסבתות צריכות לעזור כמה שהן יכולות. לא בלחץ אלא בכיף. נראה לי כסבתא שזוהי זכות גדולה בשבילי לעזור בהקמת המשפחות החמודות של ילדי ואני עושה זאת בשמחה עצומה ובהודיה להשי"ת אבל כמו שכתבתי, בכיף לפי זמני וכוחותי ולא בלחץ. בהצלחה ותיהנו ממשפחתכם.