פורום הורות (עמוד 384)

יש לי שאלה

אני רוצה להתחתן עם רב צבאי(אני בקבע) אבל שמעתי שאי אפשר להזמין לחתונה תקליטנים ואי אפשר לקייםאת האירוע באולמות אירועים חדשים. cellular jammer 

אבל מהנסיון שלי אם מחכים בקוצר רוח שזה ייגמר, זה לא נגמר...(בגיל ההתבגרות זה מקבל צורה אחרת, אבל גם לא נעימה)

נראה לי שכדאי איכשהו לקבל את זה ולהתרגל לזה ולא לרצות שזה ייגמר כבר. אני לא יודעת איך, בברסלב יש שיטות ללמוד להרגיע את עצמך ולקבל דברים שקשים לך (כמו צרחות של תינוק) בשלווה.

הרעיון הוא לא להתעלם, אלא לטפל בבעיה כאילו הוא לא צורח, אלא רק מתלונן. אני לא אומרת שזה קל!!!

מה שאני עשיתי עם בני (כיום הוא בן שנתיים ו-8):

1. השתדלתי להשאר רגועה ככל האפשר בכל זמן נתון, ובמיוחד כשהוא היה בהתקף בכי כזה או אחר.
2. הבנתי אותו- הוא מלא בכוחות חיים אדירים שמתפרצים בגיל הזה ברמה מטורפת וזה קשה גם לו! לימדתי אותו איך לנתב את הכוחות האלה לצורה נכונה.

א. כשנכנס להתקף לא התיחסתי בצורה מופרזת, אלא להפך- בקור רוח ובטון סמכותי ורגוע אמרתי לו שאם הוא רוצה משהו הוא צריך לבקש יפה. בהתחלה הסברתי לו: "אם אתה רוצה משהו- תבקש יפה: אמא, אני רוצה בבקשה..." אם הוא היה ממשיך לצרוח לא הייתי מתיחסת, אלא רק אומרת בטון רגוע "אתה לא מבקש יפה, אני לא אתן לך". כשהיה נרגע הייתי אומרת איתו ביחד (עד שלמד להגיד לבד) "אמא, אני רוצה בבקשה..."
כך הוא למד לשלוט בעצמו, להירגע ולבקש יפה.

ב. אם הוא היה מביע סירוב למשהו מסוים (להתלבש למשל) פשוט הייתי אומרת "טוב, אז לא" ויוצאת מהחדר. תוך שניה הוא רץ אלי ואמר לי כן, אני רוצה... (צריך להיות רציניים עם ההצגה, לא ללכת בכאילו, אלא ממש להכנס לזה כדי שהוא יאמין לך שבאמת לא אכפת לך.) זה נותן לו את המקום שלו. הוא מחפש עכשיו את השליטה והוא רוצה להחליט החלטות. בצורה הזאת אני מנתבת אותו להחלטות הנכונות. (כי הוא תמיד ירצה ההיפך ממה שאת רוצה,  הוא מחפש עצמאות)

לתת לו נשיקה גדולה ולהגיד לו "ל הכבוד שעשית..." / "איזה יופי שהתלבשת כ"כ יפה" וכו

חיזוקים חיוביים לדברים ספציפים וקטנים. זה פשוט עושה את זה!!

בהצלחה

נתת רשימה מאוד ארוכה של דברים שגורמים לו בכי. איפה ניתן לוותר ולאוורר (גם אתכם, וגם אותו? נשמע שגם לו בכלל לא קל!). אורי, השלישי שלי, היה ילד קשה במיוחד מהבחינה הזו (ובמידה רבה הוא עדיין קשה יותר, גם בגיל 4). במקרים רבים העדפתי לשחרר את הרסן, ולהוסיף שלווה (לי, לו, לאווירה בבית). אני חושבת שרצוי וראוי להתאים דרישות ליכולת של הילד. אם לגדולים שלי היה יותר קל, היו לי מהם דרישות יותר גבוהות. אם לבחור במשל קצת קשה, אם אחד הילדים נכה, חלילה, הרי לא הגיוני לדרוש ממנו לרוץ, נכון?

כתבת מספר דרישות שגורמים ל"ארוע": לישון. לאכול. להתקלח. להחליף חיתול. ללכת לגן... לקנח את האף. לעשות קוקו. לצאת החוצה. להיכנס הביתה."

נראה אחד-אחד:

לישון: הכוונה לשעת שינה? האם יש טקס? האם ניתן לשנות או להאריך אותו? להפוך אותו להדרגתי יותר? למשל, להודיע: "בעוד חמש דקות נתחיל ללכת לישון!" בשלב ראשון לכבות אור במסדרון, אחר כך עוד אור בסלון, אחר כך לקרוא סיפור בישיבה על המיטה, אחר כך עוד סיפור בשכיבה... מה שיכול להתאים למשפחה שלכם! 

לאכול: טוב, זה הכי קל. לא רוצה- לא צריך! "עכשיו זמן הארוחה. יש אורז/חביתה. אחרי שהארוחה תסתיים, אם תהיה רעב, תוכל לקחת לך רק פרי או ירק (זה מצויין, כי באמת עדיף פרי או ירק אפילו על אורז או חביתה, ובסופו של דבר הוא הרי כן יהיה רעב ).

להתקלח: בסוד בסוד אני אגלה לך - בדקתי ומצאתי - לא חייבים לחפוף (ואפילו לא להתקלח) בכל יום! שששש!!!  אפשר לעשות עסקה: "היום נוותר על מקלחת, אבל רק אם אתה מבטיח מחר להיכנס למקלחת יפה".חשוב גם להסבירף "היום אנחנו חייבים לחפוף כי זרקתם חול בגן השעשועים. אתה רוצה גם לשפוך מים על הראש? קצת אתה וקצת אני!" אבל כמובן שגם זה לא מתאים לכל המשפחות, ואולי לכם כן שווה להתעקש כאן ו"לחטוף ארוע.

להחליף חיתול: הגיע זמן הגמילה? שווה לנסות!

ללכת לגן - אם חייבים (כי אמא עובדת/לומדת וכדומה) אז חייבים. אבל אולי בכל זאת שווה לבדוק אם הכל בסדר בגן, וביחס שהילד מקבל. כמובן, אתם מכירים את הילד יותר טוב מכולם, ואם ההרגשה שלכם היא שהצרחות והקושי הם פשוט חלק מהקושי הכללי איתו, אז ניתן לסמוך על ההרגשה.

ממליצה על הספר "ילד פיצוץ". הוא מדבר על ילדים עם קשיים באמת גדולים, אבל נותן כלים שמתאימים גם להתמודדות עם ילד שהוא "סתם" קצת יותר קשה...

לקנח את האף. לעשות קוקו. לצאת החוצה. להיכנס הביתה.

ובכל זאת בבקשה תעני לה, כי אני לא אוכל לנסח את זה טוב כמוך.

אנשים רבים מאמינים שהילדים שלנו בחרו בנו ;)

ולכן, משתתפת, אני מניחה שאת צריכה לשאול את עצמך: "למה אני (או הנשמה שלי) בחרתי בהורים האלה דווקא? מדוע ואיך דווקא הם מתאימים לי מכל סוגי ההורים? למה תורמת דווקא הדרך שלהם אצלי?

נשמח אם תשתפי אותנו במחשבות בנושא, אבל נבין אם לא

(ותודה שפתחת את השרשור היפה והמעניין)

ממש לא היינו אומרי שמשעמם לנו בחיים,לפחות לא 90% מאלה שהיית שואל אוותם.

זה נכון שאנחנו חבורת קוטרים מעבנים,אבל יודע מה המטרה של התלונות?

* עצה(לא מה שמדובר כאן)

*לנסות להשיג משהו שלא ניתן\שלא הצלחת להשיג

*תשומת לב.

אנחנו בקטע השני..

טוב ושמחה.

1. לפני שהולכים לישון לספר לו סיפור לפני השינה כשהוא לידך יחד עם התאומים.

בסוף הסיפור לשבת לידו קצת ולאמר לו דברים טובים על מה שעשה היום ולהזכיר לו שעכשיו הולכים לישון ולתת לו נשיקה ולצאת מהחדר. לשים קלטת.

2. אם הוא קם. אפשר לצחוק קצת ולעשות פרצופים של כועסת אבל מצחיקה כזו.... אפשר לתת לו קצת להסתובב. לא נורא. עד שיתעייף. מדי פעם להגיד לו ללכת לישון ולחכות לראות מה יעשה. ייתכן שילך לבד אחרי רבע שעה.

העיקר לעשות בהומור גם כשאת רוצה להגיד משהו תקיף. את יכולה לעשות את עצמך רודפת אחריו ושידיע מהר למיטה.

ואפשר גם כשכלו כל הקיצים..להגיד בתקיפות  במילה אחת: "למיטה!".

והעיקר לא לכעוס באמת.

נראה לי כי את צריכה להירגע. ילד הוא לא רובוט, וגם לא היית רוצה רובוט ח"ו. הוא פשוט בודק את הגבולות שלו, וגם לא בטוח שהוא עבר את גיל המרי, זוכרת את דובי "לא לא"? הוא נשמע מאוד חמוד, אסרטיבי סקרן ולא אוטומט. הירגעי, תצחקי איתו כמה ש

יותר, אל תתפקדי כשוטר, וכאשר תרצי כבר שקט אמרי לו בידידות ובתקיפות: זהו, עכשיו למיטה, אני סופרת עד שלוש ו..."

יש לה מס' דיסקים של סיפורים

יוסי סוכריוסי

חני בלגני

גברת מריבה ועוד

סדרת קלטות או דיסקים על בית המקדש של ת"ת נחלה: ביכורי נחלה, פסח במקדש, מראה כהן ועוד.

יש גם סדרה יפה על האבות (המון מדרשים) בשם "אבות האומה" של מנחם לוי.

לא יודעת אם עדיין יש כזה אבל- "כה עשו חכמנו"

ולהבדיל בתור ילדה מאד נהניתי מקלטת משלי חיות של לה פונטין.

תהנו!