שלום, היתי רוצה להעזר בכם.
(אני מקוה שזה הפורם הנכון..)
כידוע לכם (או שלא..) עיניני פרוצדורות וסחבת דובקים כמעט בכל אגף ממשלתי. ובכלל
גם ברווחה.
יהיה קל יותר לגשת ללשכה עם משפחה (מן המוכן) כך יחסכו הרבה חודשים של 'סחבת-נפוצה'
- אנחנו מחפשים משפחת אומנה, שתסכים לקבל אליהם נערה כבת 16.
תודה מראש על שיתוף הפעולה.
'שבוע טוב'
בספר רפואת ילדים - הכותב ד"ר דני וייס (כמדומני) טוען שהשינה היא תוצאה ישירה של התניה.
גם איכות השינה באופן כללי- קימה בלילה וכו'..
אם הילד מורגל בטקס קבוע , למשל: מקלחת, ארוחת ערב, שמע ישראל ולישון- כמו אצלי למשל, הילד משתף פעולה.
במקרה של בכי , במיוחד בהתחלה- הוא כותב ,להכנס לחדר כדי שהילד ידע שאתה נמצא ,חיבוק בלי המתנה להרדמות ואז לצאת.
ככה כל כמה דק' עד שהילד כבר נרגע ומתרגל להרדם לבד ללא ההתניה של נוכחות ההורה.
גם הקטנה שלנו היתה רגילה להרדם תוך כדי הנקה, והתרגלה לישון איתנו במיטה. אנחנו, עם כל חוסר הנוחיות שבדבר הסכמנו, כי היה נראה שהיא ממש צריכה את הקירבה,לעומת אחותה הבוגרת,שעברה את אותו מסלול פינוק אך לא פיתחה תלות מקום ונרדמת היטב במיטתה...אי לכך הרשנו לה.עד שהגיע עוד קטן, התמודדנו איך שהוא עוד שנה וחצי ולאחרונה זה נעשה ממש בלתי נסבל. אני ובעלי על קצה המיטה כשהילדים פורשים ידיהם לצדדים ונוחרים.
בקיצור, מה שעשינו היה חיזוקים חיוביים. התחלנו בהדרגה- חשוב מאוד, כדי לא להלחיץ ולגרום לה להרגיש שהיא מורחקת. כמובן בשיטת מדבקות החיוכים -ומי שאוסף עשר מקבל הפתעה. התחלנו מללמד אותה שלצרוח (כמו שהיא יודעת היטב לעשות, יש לה יכולות ווקאליות מרשימות) מעיר את כל האחים והשכנים, וזה לא נעים- הקשבנו איתה לשקט בחוץ בלילה. לימדנו אותה לבוא אלינו בשקט בלי לבכות. אח"כ התחלנו להחזיר אותה למיטה שלה כל פעם שנרדמה ובבוקר לשמוח איתה שהיא גדולה ויכולה לישון במיטה לבד.
בכל הלילות האחרונים, נרדמה במיטתה ולא הגיעה אלינו.
נראה מה יהיה בהמשך...
גם הקטנה שלנו בת שנתיים וחצי ישנה איתי, יותר נכון עלי עד פסח. ניסינו לשבת לידה וכל השיטות הידועות ולא הלך. בסוף הבאנו לה מזרון קטן (של מיטת תינוק) למרגלות המיטה שלי. היא קבלה זכות לבחור: או על המזרון בחדר של אבאמא או במיטה שלה בחדר עם האחים הגדולים. המיטה של אמא מחוץ לתחום!
לא יאמן אבל זה ממש עובד. גם עכשיו צריך לשבת לידה עד שנרדמת אבל אז היא ישנה עד הבוקר במקום שבחרה. בהתחלה רצתה רק על המזרון אבל בימים האחרונים מבקשת בחדר של הגדולים. בבוקר שואלים איפה ישנה וכולנו עושים מזה חגיגה שהיא גדולה וישנה במיטה שלה....
אם את יודעת על שידוך שיכול להתאים תנסי דרך מישהו שקרוב אליו (חבר, שכן, שכנה וכו)
ואז אולי הוא יסכים.
אני לא יודעת מה הבעיה אם יש לנו דרך לשידוך רבני. זה לא שהרב ישלח אותו לניתוח אף או ללמוד אנגלית .
ולכן אני רוצה למצוא שידוך מיידי ולהתחתן- הספא מסיבת רווקות שלי והתקליטן לחתונה כבר מוכנים...
אם כי עדיין ללא ניסיון.. בקרוב בע"ה...
זה נשמע לי לא טוב להראות שכועסים על פספוסים. זה לא יגביר את הלחץ של הילד? זה לא אמור להיות משהו אישי נגד הילד-הרי הילד לא מפשל בכוונה להרגיז את האמא..
סתם כמה הרהורים לעניות דעתי..
כבר כתבתי את זה כמה פעמים, אבל זה עולה שוב ושוב...
אני גם גמלתי את הילדים שלי בסביבות גיל 3. אחד בגיל 2.8 והשני בגיל 3.
זה היה ממש קשה והם נגמלו לגמרי בערך בגיל 3.4.
מכל השיטות שניסינו השיטה הטובה ביותר היתה לא להתייחס, לא לכעוס ולהתעצבן! פשוט להחליף בענייניות!
הילדים מאוד משחקים על עניין ה"צומי" וככל שמתייחסים הם מפספסים יותר.
מה שכן, כדאי להתייחס כאשר הם לא מפספסים (חיזוק חיובי).
אני עושה לוח ניקוד. כל 5 נק' מקבלים הפתעה קטנה (כגון במבה/שוקולד)
וכשמסיימים את הלוח (25 נק') מקבלים הפתעה גדולה (משחק שהילד בוחר)
אם לילד שקשה להחזיק כל היום אפשר להתחיל עם נק' אחרי שהוא לא פספס בגן ואח"כ לתת נק' על כל היום.
בשיטה כזו הם לא מקבלים מיד את ההפתעה ומצד שני גם יש סוף לניקוד. אח"כ ההרגל כבר עושה את שלו.
גם אחרי שמסיימים את הלוח לא כדאי להתייחס אם הוא מפספס מדי פעם.
לי יש תאומים בנים, שנגמלו בסביבות גיל 3 .
הלכתי לפי הקצב שלהם- ובסוג של "אדישות" רוצה טיטול? בבקשה. אם לא ,גם כן בסדר.
בהתחלה ניסיתי בגיל מוקדם יותר והם פשוט שטפו לי את הבית...אז הבנתי ובלי הרבה צלצולים ,החזרתי להם את הטיטול עד שהרגשתי שהם (ואני) מסוגלים להתמודד.
אגב, הם נולדו כשביתי היתה בת 1.10 ,כך שהיו לי שלושה להחליף ובכוונה חיכיתי איתה עד שהיא התרגלה לקיומם.
ב"ה- הם כבר לא זוכרים את הגמילה.
גם אחי הקטן ככה היה עושה ואני מכירה עוד מקרים.
אבל הבת שלך לא מפספסת וגורמת לך להתעצבן...
זה נראה כאילו קצת קשה לה לעשות בשירותים. בעצם, אולי זה גם "צומי" אבל זה פחות קשה מפספוסים.
ביתי בת ה 2.4 גמלה את עצמה יפה מאוד, היא לובשת רק הפתעה(תחתון)
ולא מפספסת את הסיר.
הבעיה היא- צואה- היא לא מוכנה לא בסיר לא בשרותים ולא בטיטול.
הבטחנו לה גלידה ופרסים לרוב, והיא חכמה מאוד! היא צועקצ לא רוצה גלידה (כאילו תעזבו אותי , לא רוצה ודאי)
היא מתאפקת המון זמן, ופעם ביומיים היא מוציאה, אנחנו מסבירים שזה בריא לעשות ולהוציא את ה"פיכי כיחי" אבל היא לא רוצה.
בפועל היא עשתה פעם באמבטיה, בעפ בתחתון ופעמיים הסכימה לטיטול ואחרי שתי דקות בקשה שיחליפו לה כי היא סיימה.
מה הוא עשה רע? בגלל שלא הצליח להיות ב-די-יוק לפי טבלת הצמצום של עולם ההשגים שלנו אז הוא לא מוצלח? רע?
מה שחשוב: רק חום אהבה הדרכה והסבר ברוגע סבלנות ואמון
סיפור נחמד לסיום:
כשאחייני היה בתהליך הגמילה, הימים היו ימי אלול וראש השנה ובגן הילדים שלו הגננת לימדה שבראש השנה נפתחים שני ספרים: הצדיקים נכתבים בספר צדיקים והרשעים בספר רשעים... באותו יום ברח לקטן.. הוא אמר לאמו שבטח עכשיו יכתב בספר רשעים...
הגדול שלי ביקש טיטול לקקי במשך חודשים רבים. השניה לא ביקשה ולא עשתה, ואני מתביישת לומר שלא שמתי לב 
יום אחד בעלי בא לנגב לה בשירותים, ומצא אסלה מלאה בדם ואחר כך כמובן כואב, אז פוחדים יותר, ומתאפקים, ויותר כואב וכן הלאה, ונוצר מעגל קסמים כואב ביותר. לדעתי ומנסיוני לתת לילד להגיע לקקי בשירותים או בסיר כשהוא בשל.
יש לי ילדים מקסימים, מעסיקים את עצמם, בקשר טוב וכו'
תאומים בגלאי גן חובה והגדולה בכיתה ב'. תמיד אומרים לי כמה שכיף לארח אותם ושהם כל כך נעימים ושמחים ..
לאחרונה הם ממש משתוללים בבית, אותי זה מוציא מדעתי.
אני לא יודעת מה הגבול, אולי אני הבעיה? אולי צריך לאפשר להם "להתפרע" במידה הנכונה?
אני לא רוצה לחנוק אותם מבחינה נפשית אבל זה גורם לי לספקות האם זו הדרך?
אשמח לשמוע מכם.
אבל יש מקרים שברור שזה לא יכול לקרות - לדוג' כשזה בשעות המנוחה וכו...
אולי צריך לתת זמנים מסוימים להשתוללות. באמת אני כל הזמן מתלבטת...
שאצלי ,הם לא רבים. הם פשוט משחקים בצורה פרועה..
מבחינתם ,זה כיף אחד גדול לזרוק אחד על השני כריות- בסלון.
או לשחק תופסת גובה -בסלון.
ועוד.. ועוד..
בהתערבות שלי, אני מפריעה להם. ובחוסר ההתערבות, הם "יפרקו" את הבית (בהגזמה, כמובן).
ואגב, הם ילדים ממש טובים באופן כללי, לא מהסוג שצריך לדאוג לו ולסביבתו..
הייתי מציעה לך לתת להםלהתפרק בחדר שלהם, ולפני כן לארגן אותו כך שלא יוכלו להשמיד יותר מידי.
והעיקר- להנות שהם חיים בשלום ונהנים לשחק יחד. וזה הזמן שלהם.
כמובן, אם תהיה תעסוקה יותר טובה,הם יבצעו אותה בשמחה. יש המון עבודות אומנות שאפשר לעשות איתם יחד,
אבל זה כרוך בבלאגן שאחרי.
אני מחליפה להם ספרי קריאה מידי שבוע, וכשהם עולים לי על השכל, אני מפזרת אותם עם ספרים ,ילד אחד בכל חדר ואז יש קצת שקט.
הבן שלי בן שנה וחמישה חודשים, וב"ה הוא בסדר גמור...
רק דבר אחד מציק לי- הוא מרביץ! ואין לי מושג מאיפה זה בא לו! אנחנו בחיים לא הרמנו עליו יד, אין לו אחים ואחיות (עדיין), אין לו בני דודים קטנים או משהו כזה, ואנחנו באמת מאד עדינים איתו מגיל אפס. זה בא לו גם לפני ארבעה חודשים בערך, אבל זה חלף לבד כשהתעלמנו, ועכשיו הוא חזר לזה! לא יודעת למה... ניסינו להתעלם אבל הוא לפעמים מכה חזק ושיהיה בריא, הוא ממש בריון קטן. הבעיה היא שהוא חושב שזה משחק מצחיק, ובד"כ עושה את זה אחרי שאנחנו נהנים ממש, וזה כ"כ הורס... אבל הוא גם עושה את זה כשלא מרשים לו משהו או כשהוא מתעצבן.
כ"כ כואב לי שהוא מרביץ... הגננת אומרת שהיא לא רואה אותו מרביץ בגן, אבל לכו תדעו אם זה נכון! אני ממש אובדת עצות...
הנה אני מביאה בזה את התשובה שקיבלתי זה עתה מרב לשאלתי -
כיצד להתייחס לאחי ולבת זוגתו הגויה-הם לא נשואים-ולשני התינוקות שלהם?-
במסורת ישראל נהגו לשבת שבעה על נישואי תערובת ולנתק מגע.
אם יש סיכוי שהאשה והלדים יתגיירו כהלכה - ראוי לקרבם על מנת ללמדם תורה ומצוות.
מה דעתכם?
[עלי לדייק ולומר שאחי מגדל אותם כיהודים -ברית,כשרות ,עברית אבל לאשה אין כל כוונה להתגייר]
ואם התשובה של הרב לא ברורה תחזרי אליו ותשאלי שוב על התשובה...
דווקא תשובה ממש יפה הרב נתן לך. שיהיה בהצלחה
מה זה יש סיכוי שהם יתגיירו? איך יודעים?
אם יש סיכוי שרק הילדים יתגיירו?
ואם לא בטוחים ברמת הסיכוי?
אם כשתתנתקי זה יגרום לאח עוד יותר להתנתק מעמ"י?
וכו... זה ממש מורכב!
את החיים שלה איך שהיא אוהבת
למה זה מפריע?
אני דווקא מבינה את הקושי שלך. באופן כללי כל מה שחריג 'מקפיץ' אותנו אצל הילדים שלנו. וצריך ללמוד לקבל מה שאי אפשר לשנות...
אבל- אולי תנסי לקנות לה איזה בובה חדשה שתשכיב אותה לישון איתה עם חיבוק? בכל אופן נראה לי שלהתעמת עם זה ישירות עלול לפגוע בילדה, ליצור אצלה רגשות שליליים, וזה לא כדאי.
הייתי שמחה לשמוע על משהי שישבה עם ילדיה ודברה איתם על זה, באיזה אופן.
לאחרונה היו מס' מקרים מצערים באזורנו, כך שניתן לומר שדי נלחצתי. הלחץ העיקרי שלי היה שאדם בחזות של שומר מצוות יבוא ויבקש מאחד הילדים להראות לו את מקום בי"כ וכד' שזה לחלוטין נראה כ'דבר מצוה' ממש! וברור שעל דבר כזה אמא לא התכוונה כשאמרה שאסור ללכת עם זרים בשום אופן ולשום מקום!
בקיצור ישבתי עם הילדים ודי פירטתי את ההתנהגויות האסורות והמותרות, אסור ללכת עם אף אדם לשום מקום אפילו לא לדבר מצוה! אסור בשום אופן להכנס למכונית של אדם שלא מכירים! אלא רק(!) למכונית של שני הסבים! זה בא ליתר את כל השאר כולל שכנים וכו'! אלא אם כן אני מרשה מראש... כלומר אם בבוקר אני אומרת לילד היום אתה חוזר עם אבא של דויד מהגן, הוא יכול לנסוע איתו. מותר ללכת רק עם הסבתות/סבים ודודים שנקבתי בשמם (השאר לא רלוונטים.. שיקרה שיבואו לקחת/לנסוע עם הילד...) אסור בשום אופן לקחת ממתק מאדם זר! לא הולכים לשום מקום גם עם חבר של אבא בלי רשות! הסברתי שאנשים לובשים את הבגדים הכי מטעים כדי שלא נחשוד בם וכו'... הוספתי שאם הם שומעים מחבר על משהו שמישהו עשה לו והזהיר אותו לא לספר, אז מצוה לספר! אם ילד מרגיש בסכנה שיגש למבוגר /עדיף אשה ויגיד אם יש שוטרים/חיילים בסביבה עדיף.
לצערי נראה לי שהכברתי קצת במילים כשכוונתי בהחלט להפחיד אותם במידה, אני מקוה שלא מעבר לכך. בכל מקרה עדיף שיפחדו מאשר שיינזקו. בברכת"....הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמורך בדרך!"
שיש הבדל בין מי שגר בישוב למי שגר בעיר.
בעיר הילדים עלולים יותר להיתקל בבעיה ולכן הם גם יותר מודעים לה.
בישוב יש את היתרון שפחות מפחדים שהילד ייתקל במקרים מהסוג הזה,
אבל החסרון הוא שהוא ממש לא מודע וגם אם מזהירים אותו הוא לא ממש מבין כי הוא בד"כ לא נתקל בזה.
ואז אם ח"ו יש בעיה בישוב הילדים פחות זהירים.
אני אומרת את זה בתור אחת שגרה בישוב וכמה שאני מזהירה את הילדים אני לא יודעת כמה זה משפיע.
מי שהביא את השיטה לארץ זה "אל הלב" מרכז לאומנויות לחימה והגנה עצמית לנשים (נחשפתי לזה כי אני מתאמנת שם בגודו),
המספר שלהם: 02-6781764
לדבר עם חנה...
תהנו...
צריכה רעיון למתנה לחמות-לא נפגשנו הרבה זמן והם מגיעים לביקור קצר בקרוב.
בעלי רוצה לקנות לה משהו-הוא מעולם לא קנה לה מתנה.מה יכול להתאים? היא אשה שיש לה הכל והכי טוב.
ממני חשבתי על רעיון סופר מקורי-פורטרט{ככה כותבים את זה???} של הילדים, עניין יקר אבל מתנה מדהימה.
בעלי רוצה גם לקנות לה פמוטים לשבת... איך זה נשמע?
מקצועי של אומן{150דולר}
הרעיון של הספל גם חמוד אולי נצרף גם אותו..
היא ממש אישה שיש לה הכל וצריך לחשוב על מתנות עם ערך סנטימנטלי.
יש פה אולי אמהות לבוגרים בסביבה? מה היה משמח אותכן לקבל?
אם את מתכוונת לחשש מפגיעה מינית.
כאחת שהתעסקה עם הנושא רבות ומתוך כך למדתי עליו אני יכולה לאמר לך שכ70% ממקרי הפגיעה בילדים מתבצעים על ידי אנשים מוכרים.
כן, כן מה שאת שומעת
דוד, סבא, שכן, מכר, חבר.
זה יכול להיות גם החבר שלה בגן (בדיוק היה מקרה כזה בישוב והביאו לנו שיחה ממש טובה על זה עם פסיכולוגים)
כשהייתי רווקה טיפלתי בילדים שנפגעו מינית.
תקופה קצרה אחרי ניסיתי לעזור לאישה שנפגעה מינית בילדותה מאביה ! וגם פגעה מינית בהיותה ילדה באחיה ובעוד ילדה אתיופית.
מאז אני בטראומה, אולי גם אני צריכה טיפול... כי זה היה גדול עלי כל העניין הזה ואני מקווה שלעולם לא אצטרך עוד להיות מעורבת בדברים כאלה.
עשיתי על זה עבודה סמינריונית, גלשתי באינטרנט באתר לנפגעי תקיפה מינית, בקיצור אני לא כותבת סתם.
אז מה לעשות ?
בנותיי הבכורות (תאומות), גם הן בנות חמש (וחצי), אני לא מוכנה שיזוזו ממני לשום מקום לבד. לעיתים רחוקות הן הולכות לחברה ואז אני לוקחת אותן ומחזירה, הכל מאוד מבוקר.
כשיהיו מספיק גדולות להזהר בעצמן אני אאפשר זאת.
בינתיים לא.
וברצינות-
אתם אנשים נשואים, מבוגרים, מגדלים ילדים ובאופן כללי מספיק אחראיים כדי לקבל החלטות לבד וזה השדר שצריך לעבור מכם. לפעמים המצב שבו אתם לפעמים מבקשים עזרה או מתייעצים ושואלים את דעתם מתפרש בטעות (!) כאילו אתם חסרי בטחון ואחריות. מציאות בריאה היא מצב שבו אתם יכולים לשמוע אותם אבל ברור לחלוטין לשני הצדדים שאלה החיים שלכם ואתם מקבלים את ההחלטה. אם הם לא מסוגלים לקבל את העובדה הזו אפשר להמנע מהנושאים האלה ולומר בנימוס שאנחנו עושים את השיקולים שלנו.
הרבה פעמים כשיש שדר ברור מצד הילדים ההורים מבינים שאין טעם להתערב.
לדעתי אין טעם בכלל לנסות להסביר ולשכנע - אתם לא תשנו אותם והם לא אתכם.
בסופו של דבר אני מעריכה שמהנכדים הם נהנים אז קחו אותם בערבון מוגבל, מתוך הבנה שהם באמת חושבים שזו טובתכם אבל אתם יכולים להראות להם מציאות אחרת וזה הכי חזק.
בהצלחה!
סליחה שאני שואלת,מה זאת אומרת דברים גסים עליכם?
אני הכנתי תגובה לגבי איך שאתם יכוים להתבגר מהמצב הזה,אבל אח"כ קראתי את תגובתך השניה והבנתי שהמצב יותר מסובך ממה שחשבתי.
זה דבר אחד לחשוב אחרת מכם וזכותם,אבל זה משהו אחר לדבר כך ועוד מאחורי גבכם,זה ממש מעכיר את האוירה בינים ולא פלא שאת רגישה לזה.
אני רק רוצה לקוות שהאחים מעמידים אותה במקומה ולא מסכימים לשמוע אותה מדברת עליכם כך מכל וכל.
חיזקו ואימצו,
במצב כזה ההמלצה הטובה ביותר שאני יכולה להמליץ לכם היא לעבוד טוב טוב על הזוגיות ולחזק את הזוגיות ביניכם מאד מאד.
לפני כמה שנים טיפלתי בקשישה שלבתה הצעירה היו אז 9 ילדים והיא היתה בהריון. היום יש כבר 11 ב"ה. ופעם היא הסיעה את אמה ואני הייתי איתן באוטו. האם הקשישה אמרה לבתה משהו שלא קלטתי בדיוק, על מספר הילדים וההריון הנוסף, אבל ברור שמשהו לא כ"כ לטובה, ואז הבת אמרה לה: "אמא, על מי מילדייך היית מוותרת?" הסבתא הזדעזעה ומייד ענתה לה בתוקף: "על אף אחד, מה פתאום!" והבת אמרה בקול רגוע ובחיוך: "זהו בדיוק אמא." יש לציין שלסבתא היו בן ושתי בנות והיא היתה ניצולת שואה. לבן היו 3 ילדים, לבת השנייה 5 ילדים, ולשלישית 9 כאמור. היום יש כבר 11, והאחרון נולד קצת אחרי פטירת הסבתא ז"ל. הבת ישבה עליה שבעה כשהיתה בהריון עם הילד ה-11. למדתי הרבה מהמקרה הזה ומהבת הזאת, אשה מאוד אצילית, מקסימה וכנראה חזקה מאוד באופיה. גם בעלה.
בס,ד,
קראתי כאן על ה"כמה ילדים " - אח... אני אם ל3 ילדים, הראשונה נפטרה יומים וחצי לאחר לידתה, והיא מה זה חסרה לי ??
תמיד בקידוש, הייתי לוקחת את התינוקות אפילו בסלקל, העיקר לשים אותם ליד השולחן כמו שנאמר "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" - 3 זה מעט למדי, ניסיתי הכל, היו לי הפלות ועוד ... לא הזכיר זאת עכשיו, אבל לא יזום, אלא תוצר של משברים, דווקא מצד החם והחמה, אנשים פרימטיבים, בלתי ניסבלים, אשר ברוב טיפשוטם יורקים טיפשות ורוע.. אבל גם לא מוותרים בשום אופן על "הכבוד" שלהם. אנשים גרושים, שמתוך 8 ילידיהם, 2 נשואים, היתר גרושים ורווקים,
אני מאוד פגועה מהם, על השטיות שהם עושים, וההשלכה על הסביבה, זה לא נכון שצריך להבליג ולהביע חוסן, צריך לעצור זאת, כי לכל מילה טיפשית יש את ההשלכה השלילית שלה. ולפעמים יש לזה מחיר, מחיר קשה במיוחד.
ועוד משהו..
יהודית דיברה כאן על ההורים הדואגים, ובצדק, יש הרבה שדואגים לפרנסת נכדיהם, ולחיי ילדיהם בכבוד מול משפחה ברוכת ילדים, והאמיני לי, גם אני בסרט הזה, לביתי יש 3 בנים, מקסימים, ששניים מהם תאומים, ואני משנסת מותנים ובכמה פעמים בשבוע הולכת אליהם, עוזרת בנקיון בסדר, אני נקראת בלשון הומוריסטית "פיליפינית" - זה ממש לא מפריעה לי, הם יודעים להעריך ולכבד, ולתת את ההרגשה הטובה, וזה הכי חשוב, את הילדים נותן מתנה בורא עולם, ולכל ילד הנולד , נולד עימו המזל הטוב, הפתח של הברכה, ילדים זה הברכה הטובה ביותר מאת בורא עולם.
ו.. ההורים צודקים, אבל, צריך לדעת לענות להם בצורה אצילית כמו שנאמר כאן.
ובכל אופן,אין דבר יותר מבורך מזה.
בהצלחה רבה מאד
סבתוש..
לסבתי היקרה נפטרו 2 ילדות תינוקות ואני יודעת על לפחות הפלה אחת שהיתה לה, של בן, אחרי 6 בנות, ורק אחרי זה הגיע הבן המיוחל. היום הוא שוטר במז"פ. סה"כ יש לה 4 בנות ובן. הבכורה מביניהם היא אמי.
אמי היקרה איבדה את ההריון הראשון וגם את האחרון, זה שאחרי. היה אמור לי להיות לי עוד אח או אחות קטנים. ואין לי. סה"כ אנחנו בן ושתי בנות.
לי היו שתי הפלות עד שילדתי בן בכור ואחריו עוד בן, שניהם מתוקים ושובבים, שני ניסים קטנים-גדולים.
והמסר שלי שעולה מכל זה הוא: ילדים זה שמחה! ילדים זה ברכה! כן ירבו! כל ילד הוא מתנה מה', נס ופלא, אחד ויחיד, ואף אחד לא מיותר ולא יותר מדי. אף ילד אינו ברור מאליו. בוודאי אחרי השואה הנוראה. אני באמת מתאפקת לא לבכות עכשיו. ואם יש פה ושם הורים-סבים מבולבלים, שלא מבינים את זה, הלואי שהמסר הזה יגיע אליהם והם ישנו את דעתם והתנהגותם.
שיהיה במזל טוב ובשעה טובה לכולם!
לעניות דעתי, יש כאן שני מקרים שונים, ואני לא יודעת איזה מהם מתאים לכם...
בכל מקרה, להורים שלכם אין זכות להגיד דברים גסים עליכם וכו', אבל אני רוצה לשתף אותך במשהו.
אני מכירה הרבה זוגות צעירים שתלויים מאוד- מאוד בהורים, מבחינה כספית, פיזית, וכו'. הם מצפים שההורים יתמכו, וההורים לא מסוגלים שלא לעשות זאת, ולעיתים זה עובר על הגבול של ניצול לשמו. במקרה כזה, אני חושבת שלהורים יש זכות לקחת את צאצאיהם לצד ולהסביר להם שהם לא בנק, ולא בייביסיטר ללא תחתית, ואיש גבול ליכולותיהם, ושיבינו שאם הם יביאו עוד ילדים- פשוט תיגמר החגיגה, ואז הם יצטרכו להתמודד עם העול לבד.
זה לגיטימי. אך אם המשפחה עומדת בזכות עצמה כמעט לגמרי (חוץ מעזרה פה ושם שזה ממש לגיטימי גם כן), ולהורים "סתם" לא נראה שהילדים צריכים להביא עוד צאצאים לעולם, זה ממש ממש לא לגיטימי...
מה גם שזה מתחזק אם ההורים אומרים זאת בצורה לא מכובדת.
אבל בכל מקרה, לדעתי כן יש מקום כלשהו לקחת את הילדים לשיחה, שיבינו את דעת ההורים- גם אם לא יסכימו איתה.
בס"ד,
שלום לך, ושבוע טוב ומבורך,
אני מאד מכירה את המצב שציינת כאן, לצערי הבת שלי היתה בו.
משום כך, לפעמים טוב שהזוג גר רחוק משני הצדדים, בכדי ללמוד להיות עצמאי ולהסתדר בכוחות עצמו.
הורי חתני, פחות או יותר אמידים, והם רגילים לתת, לתת,לתת בלי שכל, לדעתי.
אני זוכרת, כאשר אני הייתי נשואה חדשה, ההורים שלי נתנו לנו להתאמץ, ורק אז סייעו לנו, (שלא לדבר על הורי בעלי, שלא עשו כלום, לא חתונה, ותמיד, עד היום רק מפריעים, ה' ירחם).
ובכל אופן, גם דעתי כזאת, אני לא חושבת שצריך לעשות עבור הזוג משכנתא, לא צריך להיות בתוך החיים שלהם, ולא לתת להם כספים בלא הפסק, זה באמת לא ברז...
הם צריכים לעשות משכנא, למצוא בית, אפשר שימצאו בית, ואז יקחו משהו מבין, שיציע להם, יתן חוות דעתו, הם צריכים להחליט לבד אם מתאים אם לא..
ילדים, אם זה נופל על ההורים ??
זו בעיה, ההורים צריכים להביע לאט לאט ריחוק, הבעיה שיש הורים ש"ניכנסים לילדים לתוך הוורידים" ואח"כ מתחרטים, וזה מאוחר.
בענין ילדים,
כמו שכתבה תגובה אחרי, ילדים לא מובן מאליו, ילדיו זו ברכה, כל ילד מביא את הברכה עימו, רק צריכים להיות זוג בריא ובנוי, בכדי לשמש לילדים תמיכה, חום וחיסיון נפשי, את המשחקים הילדים "ירכשו" לבד בחיים.
בשעות טובות
והצלחה
אולי הם מרגישים שזה על חשבונם - אתם לא מסתדרים וזקוקים להרבה עזרה גם טכנית וגם כלכלית,או שאולי אתם מותשים ועצבנים על הילדים בכללי קשה להורים לראות שלילדים קשה וזוהי בד"כ הסיבה שהם משדרים לכם לא להגדיל את המשפחה ובכך את ההתמודדויות שלכם.
כמובן שההחלטה היא שלכם ועליכם גם להציב גבולות להורים וגם להרגיע אותם. במחיצתם אל תיראו עייפים ומותשים והשתדלו לשדר שמחה ואופטימיות. אני אישית בעד משפחות גדולות ויפות וגם חושבת שהסבתות צריכות לעזור כמה שהן יכולות. לא בלחץ אלא בכיף. נראה לי כסבתא שזוהי זכות גדולה בשבילי לעזור בהקמת המשפחות החמודות של ילדי ואני עושה זאת בשמחה עצומה ובהודיה להשי"ת אבל כמו שכתבתי, בכיף לפי זמני וכוחותי ולא בלחץ. בהצלחה ותיהנו ממשפחתכם.
אני מניקה את ביתי מאז שנולדה כ-9 חוד' עם תוספות של מרק ירקות ופירות (בחוד' האחרונים) קיבלתי מחזור פעם ראשונה לפני כחודש ושבוע. עשיתי בדיקת הריון ביתית והתשובה שלילית. האם יש קשר בין ההנקה למחזור שמתבושש לבוא או שבדיקה ביתית לא רלוונטית כאשר מניקים?
אודה מאוד על תשובותיכם המלומדות.
זה שההנקה מונעת הריון בשלושת החודשים הראשונים שלאחר הלידה (וגם זה לא תמיד) ולאחר מכן לא כדאי לסמוך על ההנקה. מי שלא רוצה להכנס להריון צריכה למנוע אותו 3 חודשים ואילך לאחר הלידה. (דברי הרופא)
קיבלת מחזור? זה לא אומר שום דבר. רק שיש אפשרות שתיכנסי להריון בס"ד, ויש אפשרות גם שלא...
הרבה בשורות טובות!!
מנסיון פרטי שלי. לא שאלתי רופא, אבל זה פשוט קרה לי שנכנסתי להריון די סמוך ללידה בהנקה מלאה.
המחזור לא חייב להיות סדיר בהנקה לפי מה שאני יודעת זה משתנה מאחת לשניה - יש כאלה שמקבלות וכאלה שלא וגם אם יש מחזור זה לא מחייב שתכנסי להריון.
בכל אופן אני שאלתי רב והוא אמר ש-8 חודשים ראשונים הטבע אמור להיות שלא נכנסים להריון ולכן אפשר למנוע אם מניקים וגם אם לא ואח"כ כל עוד ממשיכים להניק מותר למנוע כי בטבע זה אמור למנוע, אבל בכל מקרה צריך לשאול באופן אישי בכל מקרה לגופו.
בד"כ בזמן הנקה - לא מקבלים מחזור- אך אפשר להכנס להריון
בדיקת הריון ביתית- נכונה גם בזמן הנקה
אני אמא לשלושה ילדים בני 5.6 ,3.6, ושנה וחצי. מכורך המציאות הקטנה שנמצאת איתי בבית מקבלת הכי הרבה צומת לב אישית ובאופן כללי ליותר צומי חיובי בגלל שאין כלכך עדיין התמודדויות עם משמעת בגיל הזה. הילדים האחרים בסה"כ מקבלים חום ואהבה אבל אין לי כ"כ פנאי ולפעמים כח לתת להם הכל במאור פנים. (הם כולם היו בבית עד גיל 3) האם כל ההורים צועקים על ילדיהם לצרכי משמעת לפעמים (כמובן לא באופן תמידי ושיגרתי)? האם אמירות של הבת שלי בת 5 כמו "למה את אוהבת את הקטנה יותר ממני" או "חבל שנולדתי לאמא כזאת" הם נורמליות? אני יודעת שאני צריכה גם עבודה עצמית תמידית ומכירה את שיטות העידוד החיובי ונתינה של צומת לב איכותית גם עם לא כמותית אך כרגע זה נראה לי קשה ליישום בתוך המרוץ האינסופי היומיומי שמלווה בעייפות ובחוסר סבלנות מצידי. מה לעשות? |
רציתי לשאול- ממתי תינוק אמור לישון לילה בלי להתעורר כל שעתיים להנקה.
הבן שלי בן 9 וחצי חודשים- ועייפתי ..אני כבר לא יודעת מה לעשות כשהוא היה יותר קטן הוא ישן רצוף 5 שעות אומנם בתחילת הלילה - אבל היה לי קצת שקט ועכשיו הוא בתקווה ישן 3 או 4 שעות בתחילת הלילה יונק בסביבות 9-10 ומהשעה 12 בלילה הוא מתעורר כל שעתיים פלוס מינוס( מי סופר בלילה, אני מניקה מתוך ערפול עייפות, לפעמים בשכיבה תלוי-לפעמים הוא מעדיף דווקא בידיים)
בעלי אומר שאנחנו צריכים לנסות לגמול אותו מהנקה בלילה- שתינוק בגיל הזה כבר לא צריך לינוק והוא מתעורר מפינוק (כך עשינו אם בנינו הבכור אבל בגיל שנה והוא מלכתחילה ישן יותר)
ואני לא יודעת אם הוא באמת רעב או שסתם בא לו אמא ...
תעזרו לי 
- אגב- הוא לא לוקח מוצץ- שום סוג של מוצץ ,כלום ,ניסינו את כל הסוגים גם הגומי העגול
תודה 
ליהודית תודה על התשובה המהירה, במוחי עלה הרעיון שהוא יותר רעב וההנקה לא מספיקה לו
אבל והאבל הגדול הוא שהתחלתי לתת לו אוכל מוצק- אבל הילד לא ממש מתלהב חוץ מלאכול בשעות הבוקר מנת פירות מגורד, ואולי בהמשך היום כמה כפיות של עוד מאכל אחר אני לא מצליחה לשכנע אותו, וניסיתי מאכלים שונים במרקמים שונים ולא מצאתי את שאהבה נפשו (הבן הגדול שלי בגיל הזה אכל המון -מכול שפע הארץ ..לכן אני לא יודעת כ"כ איך להתמודד עם זה, ילד חדש, אופי חדש...)
אולי דייסה בבקבוק לפני השינה ( כמו שהצעת)..ננסה
למרות שאני ממש לא מתלהבת ממטרנה- יש מצב להכין דסיית אורז/קוואקר ביתי בצורה נוזלית שיהיה אפשר לשתות אותו מבקבוק? אשמח להצעות
רק טוב
יוקטנה
את צריכה להבין שיהודי זה לא דת אלא מהות.
וגם כשמישהו חושב שהוא אתאיסט, הוא נשאר יהודי. וגוי יכול להיות נחמד, ועדין וטוב באמת, אבל הוא גוי! וזה נושא עמוק שכדאי ללמוד. צר לי מאד על אחותך, ומאד כואב לשמוע על כל האחרים!
כשיהודי/ה מתחתן עם גוי/ה הוא בעצם חותך את הענף שמחבר אותו לעץ האדיר הזה שנקרא עמ"י , הוא עצמו , אנחנו תמיד מקווים שיתעשת ויחזור, אבל אין ליהדות שום רצון לקרב גויים ולספח אותם אלינו. ולכן קלודיה גם אני ממליצה לך להתיעץ עם רב שיכול להנחות אותך איך לנהוג.
בהצלחה. ויה"ר שישובו כולם לגמולם, ושנזכה לביאת גואל שיסיר את הערפל מעינינו!
אני מודה לך על תשובתך המהירה ומביאה לך בזה מספר פרטים .מעולם לא היה לי ריב או קונפליקט עים האח האהוב הזה.-הוא לא נשוי רישמית -לא מדובר על גיור -לי אישית הקשר איתה לא חשוב לי אבל אחי היה רוצה שאכיר אותה ובמיוחד את הילדים -לי זה מפריע מאוד -אינני יודעת איך להתיחס אל הילדים הקטנים שלהם שעדין לא ראיתי[ הוא מדבר איתם עברית ומחנך אותם כיהודים -אבל לפי הדת הם לא יהודים] מודה לך מראש על התיחסותך לדילמה זו העולה בפעם הראשונה במשפחתינו .בהערכה קלודיה
ואני אשקר אם אגיד שזה לא מפריע לי אבל זה לא גורם לי לאהוב אותו פחות.
אני מקבלת אותם כמו שהם ומנסה פשוט להיות אחות טובה,זה מצב מורכב אבל צריך להתמודד ולא לברוח או לאבד את הקירבה-אח זה אח!
דוד שלי התחתן עם גויה לפני איזה 30 שנה. אבא שלי, אחיו, קיבל המלצה מרבו להסביר לו לפני החתונה שאם הוא יעשה את הצעד הזה הוא לא יוכל להיות איתו בקשר. האח כמובן נעלב ועם כל הכבוד לוותר על אהובתו בשביל אח זה לא היה מספיק. אני מבינה שאת גרה בחו"ל, ככה גם הדוד שלי. ההבנה של הקשר לעם ישראל לא פשוט שם כמו בארץ. בקיצור מה שקרה שהוא התחתן, נולדו להם 2 ילדים, הוא התגרש (ברוך השם) אחרי כ15 שנה, ועדיין לא מוכן, כבר 30 שנה, לדבר עם אבא שלי למרות כל ניסיונות ההתקרבות של אבי. בקיצור, זה לא עזר אולי גם הרס?
יש לנו לצערינו עוד מקרי התבוללות במשפחה, והאמת שהיו התיחסויות שונות כל פעם מההורים והאחים וכ"ו החל מהשתתפות בחתונה ויחס מקבל וכלה ב"חרם". לצערי אף התיחסות לא עזרה לשנות את החלטת ה"מתבולל/ת". מה שנותר לעשות זה בעיקר להגן על שאר המשפחה.
אני חושבת שצריך לדבר באופן מאד גלוי עם הילדים וגם עם האח והגברת. לא צריך להתבייש לומר לה שלנו היהודים אסור להתבולל, לא משנה כמה היא נהדרת. לא לקחת את זה למקום אישי!!! אלא פשוט ככה זה אצלינו ואת יכולה להגיד שהבעיה בכלל לא בה אלא את דואגת לאח שלך ולקישורו הניצחי לעם ישראל. הילדים ככה קולטים שאת לא מגמגמת, יש לך עמדה שלא קשורה דווקא לאישה זו או אחרת (ניתוק יכול להראות על רקע אישי), ושאת לא מפחדת להגיד את זה לכולם כי זאת לא בושה, זו האמת. זה יכול לבנות בהם חוסן.
והכי חשוב לחבר את הילדים לארץ ישראל, מה שהוכח כעוצר כמעט לחלוטין התבוללות... אם את לא יכולה לעלות, שכנעי אותם לעלות! ולפחות לשלוח אותם לביקורים כמה שיותר. מניסיון עם בני הדודים מי שביקר בארץ זה עיצב את השייכות שלו לעם ובאופן טבעי נשאר מחובר ליהודים, גם אם לא ליהדות.
נשמח לארח אותם. הבית שלנו פתוח ליהודי התפוצות. פני אלי במסר אישי וניצור קשר. בהצלחה רבה.
ואם זה המצב בפורום של ערוץ 7 אני מניחה שהמציאות הרבה יותר חמורה.
לכן עם כל הצער והכאב ברור לי שאסור בשום פנים ואופן להיות סלחנים כלפי התופעה,
וחייבים להמשיך עם המסורת שברגע שקרוב משפחה מחליט לעקור את עצמו ואת צאצאיו מכלל ישראל יש לשבת עליו שבעה ולנתק איתו כל קשר,
יכול להיות שבחלק מהמקרים זה כבר לא יעזור, אבל בכך מעבירים מסר ברור וחד משמעי שהתופעה הזאת נוראית ופסולה, והילדים יפנימו שזו לא אופציה.
כל התנהגות סלחנית משדרת שזה לא כל כך נורא ואפשר להמשיך להתבולל.
אני ממליץ לחבק אותם כמשפחה...אני מבין את הכאב, רעיתי היתה "בסרט" הזה...אך צריך למרות כל הכאב לכבד את אחייך ואת אהבתו...ואולי בזכות החיבוק...אולי...הרעייה והילדיים התגירו..
מנסיוני...אל תסגרי את הדלת..פשוט תקבלי אותם כמו שהם...בכל זאת ..הוא אחייך..וחשוב לעזור לו ,ולסייע לו ומתוך כך לבנות הערכה ושותפות..
אצלנו בסופו של יום...הרעיה התגיירה ובעזרת ה' גם הילד...
אהבה ...אל האח..זה בעיני העיקר.
אהבה, קבלה... יש קווים אדומים חבר'ה...
לא יודעת ,קשה לי מאוד נפשית עם הנתק מצד אחד ומצד שני זה קו אדום!
יש בתורה הרבה דברים קשים ולא מובנים אבל תורתינו תורת אמת והנשמה שלנו מתאימה באופן מוחלט למצוות גם כשהשכל לא מבין... לי אישית הרבה יותר קשה לקבל גירושים של כהן מאישתו שעברה אונס. ובכל זאת משה אמת ותורתו אמת.
אין לגויים מקום בתוך המשפחה שלי. ואם הם כבר שם.... נאלץ להתמודד אבל לעולם לא להסכים, להשלים ולקבל!
לא היה להם חצי מושג שיש עם זה בעיה (מנסיון של משפחה אישית שלי). המשטר הקומוניסטי אסר על כל שימור המסורת ויהודי ממוצע בברה"מ מעולם לא שמע על הבעיתיות של התבוללות. היום יש המון משפחות מעורבות וזאת בעיה קשה אבל יש לזכור שאין כאן שום מקום להאשים לא את היהודים ולא את הגויים הנשואים להם.
נוצר מצב דומה, לאחר זמן הם הגיעו למעין פתרון כזה:
בן הזוג הגוי לא נכנס הביתה - כדי לא לתת לגיטימציה (הדבר הובהר גם לזוג), כשהם באים לביקור - אז יוצאים ביחד למסעדה או פיקניק, אבל המשפחה כן באה לבקר אצל הזוג, וכמובן גם שם שומרים על כללי הכשרות (יין, פת עכו"ם...), כך נשארת דלת פתוחה לחזרה ואפילו לגיור, אבל שאר הילדים מבינים בדיוק מה דעתם של ההורים בעניין...
אגב - לגבי גיור - מלכתחילה - לא מגיירים לשם אישות, אבל אחרי לימוד של כשנה - בד"כ הגיור כבר לא רק לשם אישות - והרבה פעמים בן הזוג שמתגייר אפילו מושך את בן הזוג היהודי להקפדה גדולה יותר על תורה ומצוות...
שלום לכולם
בעניו רב קראתי את כל התגובות של החברים שהתיחסו לדילמה שלי ותודתי להם.
וכן קראתי את העיצות של מנהלת הפורום גברת פוגל החשובה בשל רענויותיה עיצותיה ובמיוחד הדוגמה האישית שהיא נותנת
קראתי הכל אך עדין לא גיבשתי דיעה סופית כי אני מחכה לתשובה של רב
תודה לכולם
קלודיה
