שתישאר בבית ולא תלך לבי"ס עד שהכינים יעלמו! זה יכול להיות עונש או פרס, תלוי בכם. נסי להשיג את הספר "סוסים על כביש גהה" של הסופרת סביון ליברכט ומתוכו לקרוא את הסיפור "כריתה" שקשור מאוד לנושא הכינים. אם אחרי הקריאה תחשבי שכדאי לגם לבתך לקרוא את זה, תני לה לקרוא. אולי זה ישפיע עליה. אני מזהירה מראש שמדובר בסיפור קשה הקשור לשואה. בנוסף לזה, אולי יעניין אותך ואותה לדעת את העובדות הבאות:

הבעיה היא כלל עולמית.  בארה"ב ילדים לא מורשים להיכנס לגן הילדים או בית הספר אם נמצאו אצלם כינים.  בשנת 1998  ילדים הפסידו 24-12  מליון ימי לימוד עקב כינים !  מדיניות "אין כינים"  אף היא לא מבטיחה חיסול הבעיה היות והכינים נמצאות בשיער עד מספר שבועות בטרם התגלו.   כ- 75%  מילדים עם ביצי כינים בשיער לא יגיעו לידי התפתחות כינים בוגרות והדבקה ממשית. 

מתוך האתר  http://padeh.net/pediatrics/lice.htm

פעם בשבועיים עוברת אשה בין הכיתות ובודקת ראש ראש.

כל הילדות מקבלות הביתה פתק ובו סימון: ראש נקי /לא.

ילדה שנמצאה לא נקיה צריכה להביא אישור תוך יומיים מההורים שהראש שלה נקי.

כך שההורים יותר מקפידים לבדוק. וזה ממש תענוג.

שאולי כדאי שעין מקצועית תבדוק.

תרגישו טוב!

בדיוק היום יש לנו תור במכון להתפתחות הילד בירושלים ( של מאוחדת) - יש להם מכון מיוחד העוסק בהרטבה והבנתי מהם שזה עולה כ - 450 ש"ח ( ואין לי מאוחדת שיא - רק עדיף).

אני יכולה לעדכן אותך בהמשך איך היה...

כבר יש לנו את כל הספרים, בקרטון..

אני יותר בעניין של משחקים ושישארו שנים ארכות לבאים אחריו בעז"ה

לפיצפון שלנו נתנו לסבים ולסבתות לקנות מתנות- מצד אחד קנו מגלשה ונדנדה שמומלצות מאוד! הוא כבר למד להתגלש לבד לבד. ומהצד השני קנו לו משאית חווה- ממש חמודה, עם כל מיני חיות שכשלוחצים עליהם זה עושה את הרעש שהן משמיעות. ברווזים לאמבטיה- ממש עושה כיף! ומעין מקל שהולכים איתו והוא עושה כל מיני אטרקציות כשנעים איתו.

ובקשר ללילה- כשהתינוק שלי התחיל ממש לקום בלילה ללא סיבה- גם חיתול יבש, גם לא רעב, גם לא רוצה כלום-כלום-כלום, פשוט נתנו לו לבכות. כל 10-15 דקות נכנסתי לחדר, בלי להרים אותו, ולחשתי לו "לילה טוב אלוני. עכשיו הולכים לישון" ואז חוזרת לחדר. הטריק הוא- לא להישבר!!! לזכור שלילות עם שינה רצופה זה טוב לכל הבית, ולא רק לכם. אחרי שבוע בערך הוא כבר ישן את כל הלילה, והוא כבר למד ממש לישון לבד. זה היה מוצלח ביותר. מאז הוא גם יותר ערני ושמח במשך היום.

התינוק שלנו בן 10 חודשים, אוכל ארוחת ערב ב-6.30 כך שבשעה 7 הוא כבר רדום. הוא לא אוכל כלום עד 7 בבוקר אבל משום מה הוא מתעורר מ-ל-א פעמים בלילה, בערך 8 פעמים. כל פעם בעלי או אני הולכים אליו, מחזירים לו את המוצץ, מרגיעים עם "שששששש........." כמה דקות טובות והוא נרדם. איך מרגילים אותו לשנת לילה רצופה? הוא בוודאות לא רעב ואנחנו ממש מתמידים בשיטת ההרדמה שלו אבל זה לא עוזר!!!

אשמח לקבל עצות מעשיות מאמהות (וגם אבות...) בנושא!

גובל בהתעללות...וזה פשוט לתת לו לבכות.. אחרי לילה או שניים שלא תיגשו אליו הוא יפסיק להתעורר. זה עובד אבל זה אכזרי.

לא לנטוש אותו.

כי ברגעשאתם לא יוצאים מהחדר עד שהוא נרדם,הוא לא מכיר דרך אחרת להירדם.

אז אפשר להיכנס ללטף לתת מוצץ ולצאת. ואם צריך אז חוזרים.

ובכלל אני אוהבת את רגשות האשמה שמנסים לעורר בנו האמהות, כל מיני אמהות אחרות...

אין דרך אחרת להרדים תינוקות עקשנים. זה מאד מאד לא בריא לתת לתינוק מגיל מסוים, כמובן, כל מה שהם רוצים מתי שהם רוצים. לא ייתכן שהורים ישבו חצי לילה להרדים תינוק- כל לילה- כאשר אין לו סיבה לבכות. תאמיני לי שאני מרחמת על הבן שלי, ובדיוק בגלל זה אני לא מתנה לו את ההירדמות לא במוצץ, ולא בהנקה ולא בבקבוק, אלא רק בלהשים ראש ולהירדם- ויש תינוקות שזה עובד עליהם כמו קסם.

וכמישהי שקראה לא מעט ספרים בנושא, אני יודעת שאם את תבואי ותרגיעי אותו כל לילה, או תתני לו את השינה בדבר מסוים, זה רק יפגע בו בעתיד, ובך בהווה בגלל שלא תשני חצי לילה. אני הייתי זומבי כל התקופה שהרגעתי אותו לבד, אולי לנשים אחרות יש יכולות ביוניות שלי אין...

ורווח נוסף ובדוק, לפחות ברוב המקרים- הוא שהתינוק יודע להרדים את עצמו עם עזרה מינימלית ביותר מהסביבה- כמו שאתן לא נרדמות עם נענוע אלא פשוט עם עצימת עיניים- גם הם נרדמים כך פתאום- איזה שחרור!!

אצלינו הבחור קיבל קופסא עם מכסה שמכניסים גופים לפי צורות. הוא מאד אוהב את זה, וזה גם משחק התפתחותי. קיבל גם בימבה, וגם תוף, ומשהו חמוד שלוחצים על כפתורים וזה מנגן ניגונים חמודים... הוא מ-א-ד הבין שיש לו יום יומולדת...

האמת היא שבמשפחתון עשו לו יומולדת, והוא הרגיש שיש כאן משהו... הוא קיבל כתר, וחילק ממתקים... והרגיש חשוב...

אני לא בעניין שהוא יבין שיש לו יומולדת, פשוט הסבים והסבתו בעניין של מתנות אז אני רוצה שזה יהיה מועיל ולא עוד כמה שמונצץ לאוסף...

בקשר ללילה, הוא בדר"כ שש למטרנה ונרדם- איך אני אדע שהוא לא באמת רוצה את זה אלא סתם חוגג על המציאה..

אם את מילא נותנת לו בקבוק מטרנה -

מנסיוני, כשהילד היה שבע מאוד מארוחת הערב, הוא לא התעורר! אולי רק לבקבוק מים (שזה המוצץ שלו). והלילה הוא מהשעה 6 בערב עד 7 בבוקר.

אז אם את מילא נותנת מטרנה, תני אותה בתחילת הלילה - כשהילד הולך לישון, ותוסיפי 2-3 כפיות דיסה (אורז, סולת...) זה משביע מאד, בריא וטעים (ובלי סוכר).

נראה לי שהכי טוב זה לנסות להרגיל את הילד מההתחלה לישון רצוף.
בהתחלה אמנם רוב הילדים אוכלים צפוף, אבל אפשר לאט לאט לנסות להגדיל את משך השינה בלילה.
כמובן שזה משתנה מילד לילד, אבל יש כמה שיטות שאני בד"כ מנסה:
לתת לו תוספת לפני השינה (אפשר מחלב שאוב ואפשר מטרנה/דיסה (אצלי לא אוהבים דיסה בד"כ)
להגדיל את הרווח בין ארוחה לארוחה בלילה ולא ביום. לדוג': אם הוא אוכל כל שלוש שעות
והולך לישון מאחת עד ארבע בבוקר, לתת לו את האוכל לפני הזמן - בשתים עשרה בלילה
ולראות אם הוא קם למרות זאת בארבע. ככה מתמידים במשך שבוע -שבועיים ואח"כ מנסים להוסיף עוד שעת שינה.

אמנם השיטה הזו היא לא שיטת פלאים ואצל כל ילד היא השפיעה אחרת.
בטח יש כאלה שלא משלבות בקבוק, אז הן לא תאהבנה את השיטה...
אבל אני חושבת שבשביל שאני אהיה יותר סבלנית לילדים אני חייבת את זה. במיוחד אחרי שיש כמה ילדים.

קוראים לזה 'המפתח להתפתחות '
זה כמו פיטריות אבל עם חלקים גדולים בחמישה  צבעים וחמש צורות וכל צורה מופיעה בכל צבע וגם תוקעים אותם על לוח כמו פיטריות אבל יותר בקלות בגלל זה זה מתאים מגיל שנה.
וגם יש בכל אחד חור כך שאפשר גם לבנות מהם מגדלים יציבים וגם להפיל להנאתם של הקטנים.
ילדי הגדולים נהנו מהמשחק הזה (היום בני 17,16 והלאה)
וכשנולדו הקטנים (בני 5 ומטה)  קניתי שוב כי  זה כל כך מוצלח.וזה לא יקר בכלל ,בסביבות ה-50 שקלים. אולי אפילו 40.

הוא לא ממש מערבי כי מבחינת התמיכה לתינוק (והמראה) זה כן עם רצועות כמו התינוכיס אבל מבחינתך הוא הרבה יותר פשוט ללבישה. יש לו פטנט כזה שלא צריך להסתבך עם רצועות ארוכות באורך הגלות. קניתי אותו מתנה ומאד התלהבו ממנו.

http://minsa.co.il/sharon 

זה קישור לאתר ששם מוכרים אותו. יש שם עוד כל מיני מנשאים ובטח תוכלי למצוא משהו שמתאים לך.

בהצלחה

סיבה כזו לא?!

בכל מקרה אחרי כמה זמן מתרגלים.

חוץ מזה מי שלא מתלבשת זרוק, גם מנשא בסגנון "הודי" לא יגרום לה להיראות"זרוקה".

שהמנשאים מהסוג הזה הם מאוד נוחים לאמא, אבל מסוכנים לגב התינוק.

ואחת כאן בפורום (מצטערת שאני לא זוכרת מי) העירה שמנשאים מהסוג שהרגליים תלויות גם לא טובים עד גיל מסוים בגלל עמוד השדרה..

אז מה כן? אני ממש מתלבטת.

הייתי באותו מקום שבתי נגמלה בגיל 4 ושלושה חודשים ממוצץ ואחרי חודשיים הגיע הבא בתור ומצאתי אותה יושבת מאחורי הדלת ומוצצת בשקיקה את המוצץ..החלטתי להעלים עין ואחרי חודש זה עבר היום כמעט שנה אחרי אנחנו צוחקים על זה ביחד..

אצל הגדולים שהיה רווח קטן יותר פשוט קניתי לאחת מוצץ סיליקון ולאחד גומי ושהגדולה נגמלה הגעיל אותה המוצץ מהסיליקון אז לא היה מה למצוץ..

בהצלחה.

אני אישית מצצתי אצבע עד גיל מאוחר, מאוחר מאד - 13! במשך השנים ההורים שלי עשו כל מה שיכלו כדי לגמול אותי מהעניין וגם אני ממש חשבתי שאני רוצה להגמל אבל לא מצליחה.

בכיתה ח' קרה לי דבר ממש טוב ששימח אותי מאד וגם חיזק אצלי את הבטחון העצמי וגם נתן לי דימוי עצמי חיובי הרבה יותר. פתאום, בלי ששמתי לב איך זה בדיוק קרה, גיליתי שאני כבר לא מוצצת!

מאוחר יותר כשלמדתי טיפ-טיפה פסיכולוגיה זה מאד הסתדר לי. לדעתי ילד שמוצץ אצבע או מוצץ מנסה לספק לעצמו משהו שחסר לו. יש משהו מאד מנחם במציצה שנותן לך לקבל איזושהיא הנאה ורוגע בלי להזדקק לסביבה.  ברור שזה לא כלל שנכון לכל הילדים אבל אם רואים ילד גדול שממש מכור כדאי לשים לב א. האם אנחנו משדרים לחץ שיגמל כבר? מה אכפת לנו שימשיך עם זה? (לא בטוח שאם ילד מפסיק בזמן השיניים הקבועות לא צומחות כבר ישר.) ב. האם הילד מרגיש טוב עם עצמו? האם יש לו חוויה חזקה של אהבה בלי תנאים, של מסוגלות ובטחון ביכולות שלו עצמו? אם לא אז אולי עדיף להשקיע בשורש ולא בסימפטומים...

בהצלחה רבה!

אבל שמעתי שגם הסניף בי-ם הוא טוב. (ויש גם בבאר שבע אם אני לא טועה...)

ראיתי ילדים שעבדו איתם מאוד יפה והם התקדמו. אני אישית עבדתי עם קבוצה של ילדים מאוד קשים, שחוץ מבעיות הראייה היו להם בעיות נוספות, כגיון פיגור ובעיות נפשיות, שיתוק מוחין וכו'. לא עלינו. לכן ההתקדמות היתה מאוד איטית וקשה. אבל ב"ה אני מבינה שזה ממש לא המצב אצלכם..אני מאמינה ששווה לך להתעניין. בפתח תקווה,בכל אופן,יש צוות נהדר.

הרבה בריאות.

יש אפשרות לנסות לתת לה בקבוק אחרי ארוחת הערב בלי הגבלה ולהגיד לה
שהיא מקבלת את הבקבוק רק ליד השולחן וכשהיא מסיימת היא יכולה ללכת לישון ללא בקבוק.
בפעמים הראשונות זה בטח יהיה יותר קשה, אבל אפשר בכל פעם שהיא רוצה בקבוק
להוציא אותה מהמיטה ולתת לה רק ליד השולחן (כמובן שלא במשך כל הלילה).
כשעוברים את השלב הראשוני להיות יותר קשוחים ולהגיד לה שנתתם לה את המטרנה בארוחת הערב
ולכן היא לא יכולה לקבל במיטה. אולי יהיה קצת בכי, אבל זה גיל שהם כבר יכולים להבין את זה.
זה עבד יפה אצל הבן שלי (בן שנתיים וחצי עכשיו) ועכשיו אפילו מים אני משתדלת שלא לתת לו בבקבוק במיטה,
אם הוא בכ"ז צמא אני נותנת לו בכוס.
זה גם לא בריא לשיניים...

רק שאת הרבה יותר אמיצה, אצלנו לא היו מילואים לפני חודש, ויחסית אנחנו יכולים לדבר רוב הזמן (לא בעזה).

אבל חוץ מזה את ממש מוציאה לי את המילים מהפה.

טוב, בגלל שאחותי בטח קוראת אותי אז אני לא אכתוב כל אשר על ליבי.

אבל ברור שזה לא פשוט.

באיזה סגנון ישוב את גרה? נראה לי שבישובים קהילתיים או מאחזים עם קרוואנים צמודים, הרבה יותר קל לעבור את זה... התמיכה היא הרבה יותר צמודה....

והפיסקה השניה... חבל על הזמן, כ"כ נכון... גם אני! גם אני! היום נשברתי, סתם אוסף של מקרים לא נעימים שפשוט....

אז מה אני אגיד לך? תחזיקי מעמד... ואם זה קצת עוזר אז לדעת שבאמת יש עוד הרבה נשים כמונו (אני מעריצה של נשות הקבע אגב, זה נראה לי בלתי נתפס...).

וגם לדעת שיהודי הוא אף פעם לא בודד ולבד. תמיד יש את אבא שבשמים שהקו אצלו אף פעם לא תפוס....

וחוץ מזה את ממש

וגם שולחת לך חיבוק. את גיבורה, גם אם לא מרגישה ככה ולא רוצה להרגיש ככה, וזה בסדר. אולי יש בסביבה שלך אימהות נוספות במצב דומה? אולי תוכלו להתאסף יחד פעם בשבוע ולתמוך זו בזו? אולי תרצי ללמוד משהו עם חברה בטלפון? אולי יש סבתא, אחות, גיסה, חמות, שכנה, מישהי, שתוכל לשמור על הילדים איזה שעתיים בשבוע ולשחרר אותך להתאוורר? אולי תצאי דווקא עם הילדים לפיקניק בצהריים כשפחות קר בגן שעשועים הקרוב? אולי תכיני איתם אוכל מצחיק עם פרצופים? אולי תכינו חבילה וציורים ותשלחו לאבא? כשהילדים שלי נופלים מקבלים מכה ובוכים, אני שרה להם: "שבע יפול צדיק וקם!"

"רבי נחמן מברסלב כך אומר: לא להתייאש, לא להתייאש, אסור להתייאש! 

אם הגיע זמן קשה, רק לשמוח יש רק לשמוח יש!"

אבא

טל קרסנטי \אבי טולדנו \ תמיר גל

לחן: יהורם טהר-לב

תפילת הילדה ביצוע: ישראל פרנס מילים: ישי לפידות ורונן גרוס לחן: ישי לפידות

רק רציתי להגיד לך ילדה שלי אני רואה את דמעותייך את ליבך המבקש לא על עצמך על אחייך שסובלים עדיין תפילתך ילדה שלי אל תעצרי שומעים אותך עד לשמיים והשערים כולם, גם נעולים נפתחים עכשיו שם לפנייך לא אל תדאגי ילדה הכל יהיה בסדר תפילותייך מתקבלות שם במרומים אלוקים לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך שבוקעות את כל הרקיעים וימים טובים יבואו, את עוד תראי נשמח כולם עד לשמים והאלוקים הטוב עוד יהפוך הכל וכל רעה תהיה טובה כפליים. לא אל תדאגי ילדה...   שיר לשירה ביצוע: מירי מסיקה מילים: יהונתן גפן לחן: קורין אלאל דברי עכשיו ילדה אני שומעת, כל העולם מקשיב למלמולך. דברי, מלאך שלי, אני יודעת שלא תמיד יקשיבו לקולך. דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים, כל עוד חלב נוטף מחיוכך. חבקי את כל פחדי בשתי ידייך, חבקי דובים גדולים מתוך שנתך. עולם חדש וטוב אני אתן לך. כבר במבט כחול את מגלה, כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה. תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך. סיכת פרפר קשורה בשערך. תהיי קטנה מאומה לא יברח לך. אני אהיה גדולה גם בשבילך. דברו שפתיים יחפות דברו עיניים...   פסק זמן ביצוע: אריק איינשטיין מילים: אריק איינשטיין לחן: שם טוב לוי לקחת פסק זמן ולא לחשוב לשבת מול הים ולא לדאוג לתת לראש לנוח מהפיצוצים לתת ללב לנוח מהלחצים אני יודע שזה לא הזמן בעצם גם אני עוד לא מוכן אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה אולי זה רק משבר קטן וזה חולף אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף לקחת פסק זמן ולא לחשוב לשבת מול הים ולא לדאוג לתת לראש לנוח מהפיצוצים לתת ללב לנוח מהלחצים אולי זה רק משבר קטן וזה חולף אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף לקחת פסק זמן ולא לחשוב לשבת מול הים ולא לדאוג   עוד נפגש ביצוע: אריק איינשטיין מילים: אריק איינשטיין לחן: שם טוב לוי   בא לו הלילה, ושקט עכשיו. בא געגוע, לראות לחבק אותך מה שעובר בי, זה יותר ממילים יש כאן הכל אבל אין אותך. את שוב עוברת ימים לא קלים איך את שומרת ומה עם החיוכים מה את חושבת זה קשה במילים יש כאן הכל אבל אין אותך. עוד נפגש ויהיה לנו טוב זה יהיה בקרוב, קרוב שנינו ביחד יהיה לנו טוב אל תדאגי זה קרוב, קרוב. מה לספר לך וזה רק מכתב מה לתאר לך ואיך לעניין אותך מה לספר לך - לא מוצא לי מילים יש כאן הכל, אבל, אין אותך. עוד נפגש...   לילה בדרום ביצוע: גבי ברלין מילים: חיים חפר לחן: סשה ארגוב שביל החלב שבשמיים ודרך העפר נושאים אלייך, אל הבית את כל חלומותי מן המידבר. ואז אנחנו שוב בשניים בעיר יפה, לילית, ומחזיקים את הידיים כמו תמיד, כמו תמיד.. לילה בדרום ליד הטנק האפלולי, רוח מתעוררת בשיחים. עוד מעט אחזור אהובתי שלי - תכף ירעמו התותחים. הרכב נח בתוך הרשת כבר ישנים כולם, ואת אל תוך פני לוחשת את כל האהבות שבעולם. ואז ידי אותך חובקת מעבר מרחקים, וכמה שקט, כמה שקט ומחכים ומחכים... לילה בדרום...

אט אט. עכשיו אני רק מתחילה להבין עד כמה התקופה הזאת היתה קשה לי ועד כמה אני זקוקה ליציבות של השגרה עם בעלי היקר..

מתחילים להתרגל אחד לשנ י מחדש...

תודה לכל התומכות! הייתי פשוט זקוקה למילה חמה ומשתתפת.

בשורות טובות!!

לא נעים להודות אבל אולי זה יעודד אותך-

אני אישית הרטבתי עד גיל מאוחר מאוד.. כמעט עד סוף יסודי.. ומה שלא ניסו לא עבד. כל מיני שיטות שונות{זמזם,בדיקות רפואיות}  אני מכירה עוד אנשים שגם היו מרטיבים עד גיל 11-12. מאוד מאוד לא נעים אבל בסוף זה יעבור. יום אחד זה פשוט הפסיק מעצמו.  וכן זה היה ממש כל לילה. ללא שום מודעות ושליטה.

חשוב מאוד- לחזק את הילד בכל מה שאפשר. זו לא אשמתו והוא לא עושה את זה בכוונה. לאזור הרבה הרבה סבלנות.

לא להראות לילד כמה את דואגת.

גם כך די קשה לו עם זה, ולא חסרה לו תחושת אשמה בגלל הצער של ההורים.

וגם אני... הרטבתי עד גיל 12... (איזה פאדיחות....), ולא עזר כלום!!!

בסוף איכשהו נגמלתי, אבל מהצלקות של תחושת האשמה והדימוי העצמי הירוד אני לא בטוח שנגמלתי...

בהצלחה!

שכן,זה עבר בסוף מעצמו, ולא בעזרת שום "שיטה" חיצונית. יכול להיות שישנם דברים שעוזרים רק לנסות בשיא ההתחשבות והעדינות.אני זוכרת שהיה מופעל כלפי כעס בתור ילדה מתוך התסכול של ההורים , וכל התייחסות שלילית שלכם מוסיפה על הקושי והחוסר נעימות שגם כך קיים לילד מרטיב{במיוחד גדול} .

תרופה שמגיעה בצורת "שפריץ"  שנרשמת (למיטב ידיעתי) ע"י אורולוג. ממה שהבנתי ילד שמרטיב בגיל כזה וכל שיטות הפרסים וכו' לא עבדו, זה בגלל שחסר לו בגוף חומר מסויים שבעצם עוזר לשליטה על הסוגרים למרות ההרפיה הטבעית בשנה. בתחילה צריך לתת 2 שפריצים בכל נחיר בערב לפני השנה ולאט לאט יורדים עם המינון כי הגוף מתרגל לייצר אותו בעצמו עד שלא צריך בכלל את התרופה. בהתחלה כל שכחה גורמת אוטומטית להרטבה (כך לא שוכחים כמעט) בהמשך זה פחות קריטי. האם זה מה שהרופא אמר שלא משתמשים יותר? אני יודעת על שימוש בזה ממש בשנים האחרונות. מעבר לעגמת הנפש הכי גדולה לילד המרטיב, כל המשפחה די סובלת מהריח שמתפשט כל ערב והאווירה הלא נעימה כך שזו ממש הקלה ועליה באיכות החיים לכולם ברגע שזה מסתדר לכן לדעתי כדאי לברר. בהצלחה! 

יש לי נסיון מצוין בטיפול שקיבלה ביתיי בגיל 15! מדובר בכדורים בשם מינרין. לוקחים בערב לתקופה של כמה חודשים וההרטבה נעלמת! . ואחר כך ברוב מוחלט של המקרים (לפי מה שאמר הרופא, אורולוג ילדים - וכך גם היה אצלנו-) הבעיה נעלמת.

אנחנו הגענו לתרופה אחרי שניסינו המון שיטות (קושניר, פעמונית, תרגילי שרירים, דמיון מודרך ועוד) שכולם לא הועילו.

מאד חששנו מהתרופה ורק אחרי ייאוש ואחרי שנגרמו לילדה (בעצם נערה...) המון עוגמת נפש ותסכולים הגענו לרופא והכל הסתדר במהירות. כששוקלים את החשש מתרופה צריך לשקול את הנזקים שנגרמים בינתיים... אני מצטערת מאד שלא ניסינו קודם והקשבנו לשמועות לא מבוססות.

לאמא הדואגת.

א. יש שיטה של דר. קושניר, אפשר לראות פרטים באינטרנט, יש החזר מקופ"ח.

ב. גם לגבי "שיטה" - כדאי להתייעץ עם הילד; לדוגמה, להגיד לו - זה דבר שאתה עושה בעצמך, בל מאמץ גדול. יצליח - יצליח, ואם לא - לא קרה שום דבר.

ג. עיקר הכל, לומר לילד: זו תופעה שיש להרבה אנשים, נורמלים לחלוטין - וזה עובר בסוף. בטוח. בינתיים, תתייחס לזה כאילו יש לך וירוס שגורם להשתעל: לא נעים ולא נורא. זה דבר ששייך למערכות בגוף מתי הן "מתרגלות" לעצור את זה לבד. יש כאלה, הרוב, שבגיל צעיר יותר, ויש רבים מאד שבגיל מאוחר יותר. בגלל שבד"כ זה בגיל צעיר יותר, לכן ההרגשה הלא נוחה. אבל באמת זה לא קשור לאדם. יכול להיות אדם הכי טוב ,הכי צדיק, הכי מוכשר - וזה ייעצר לו בגיל יותר מאוחר. נשתדל למצוא שיטה שעוזרת לקצר את הזמן, ובינתיים - מה איכפת; גם אחרי שירותים אדם צריך לנקות את עצמו - אבל בגלל שזה כולם, אף אחד לא חושב שזה משהו לא בסדר. בשבילי זו לא בעיה, אני מכסת צ'יק צ'ק וזהו. ב"ה שלהתקלח אתה יודע לבד.  כך לדעתי תאמרי לילד, וגם לעצמך.  ההרטבה באמת לא אסון - העיקר שלא תישאר "ביצה" לאחר כך... הצלחה רבה.

היחס מצויין . יש החזר מהקופה. נמצא בכל מקום בארץ - כל יום בשבוע אחת לחודש ברוב הערים הגדולות .יש אתר אינטרנט שניתן למצוא בגוגל וכך להגיע למספר שהוא מתאים לכל מקום.

בהצלחה

דבר.

אם בכל אופן את רוצה המלצה יש רוקחת טבעית באיזור השוק בירושלים.שרוקחת כדורים מעולים

להרטבה בלילה . אימי וחמותי משתמשות ומאוד מרוצות.

שם הבית מרקחת הוא "רינה פארם"

בהצלחה וכל טוב.

התחלנו להשתמש עם מינירין לילדה בת 6 אחרי כל הנסיונות בשיטות האחרות,

 היא לוקחת מינון של 0.4, אבל זה לא עוזר, מהו המינון הנכון מנסיונכם? הרופאה לא מסכימה לתת לה מינון גבוה יותר

בני עוד מעט בן 7 וסובל מהרטבות יום כל הזמן ( גם מדי פעם בלילה)  ,

הרופאים אמרו לנו שעד הוא לא החליט שזה מפריע לו ושהוא רוצה לטפל בעצמו אין לנו מה לעשות .

לנו כהורים זה מאד מפריע  - הכביסות , הריח והפחד מדחייה חברתית של הבן  . האם יש למישהו נסיון בטיפול בבעיה כזו?

אבל באמת נראה שאין ברירה אלא להשתחרר ולהרגע. הלחץ של ההורים אף פעם לא מועיל בכלל ובטח ובטח שלא הערות, קנטורים וכעס. כדאי לסכם על הילד שלא נעים לסביבה שיש ריח לא נעים  ולכן עליו להחליף כשהמכנסים רטובות (על אף הכביסה הנוספת המעיקה). אפשר לקבוע איתו שם קוד שאתם משתמשים בו כשאתם שמים לב שהוא צריך להחליף וכך לא כל הסביבה מודעת ויש פחות בושה.

לפעמים הורים מחליטים בשעות שהוא בבית פשוט להזכיר לו כל חצי שעה ללכת לשירותים. זה בודאי מונע הרבה הרטבות אבל בסופו של דבר בעצם מעביר את האחריות שוב אל ההורים ולא אל הילד.

הכי חשוב באמת לדעת שכמה שעכשיו זה קשה ולפעמים ממש בלתי נסבל זה בהחלט עובר! אמנם נצטרך הרבה סבלנות ואורך רוח אבל בהחלט שווה שכאשר זה סוף סוף  יעבור הילד לא יישאר עם שק של כעסים וביקורתואגרוף לדימוי העצמי  שהוא צבר מההורים.

המון הצלחה ואל ייאוש!

תנסי ללמד אותו לחזק את השרירים כמו שאישה עושה אחרי לידה: בזמן שהוא משתין, שינסה לעצור את הזרימה, להתחיל ושוב ומיד לעצור. הוא יכול לעשות אותו תרגיל גם במיטה לפני שהוא הולך לישון. זה יתן לו יותר שליטה להתאפק.

בנוסף, שיטת "פתרון משותף" (לנשום עמוק קודם ולהיות רגועה-זה לא לרגעי כעס ותסכול):

1. תנסי להביע את הרגשות שלו: קשה לעצור במה שאתה עסוק וללכת, אתה לא תמיד מרגיש בזמן, לפעמים בורח ואתה לא שם לב, וכו'. לא לקצר, ובאמת לנסות להבין אותו, ולהקשיב לו.

2. כשאת בטוחה שהבנת אותו תביעי בקיצור את ההרגשה שלך (המצב בלתי נסבל מצידי בגלל הריח, דחיה בחברה, כביסה, למשל), ואז

3. תני לו להציע את כל הפתרונות שהוא יכול, כולל לבקש ממך עזרה, וגם פתרונות לא ריאליים, ותרשמי אותם נותן תוקף). אז תציעי פתרונות אפשריים שלך (כולל חיזוק השרירים הנ"ל).

4. תעברו יחד על הרשימה. תני לו לפסול מה שהוא רוצה לפסול, ולקבל מה שהוא רוצה לקבל.

5. תבדקי שהוא ואת מיישמים את מה שהחלטתם בשבועות הבאים, ואם צריך אז תחזרו על התהליך אם אין שיפור.

השיטה הזאת טובה לכל מיני בעיות בחינוך. היא מחזקת את הקשר ביניכם, נותנת לו את התחושה שאת בצד שלו, ומכבדת אותו, ומשתפת אותו באופן מלא בבעיה, מבלי להפיל אותה לגמרי עליו. זה גם מעודד תקשורת טובה.

אני ממליצה מאד לאחר שראיתי ב"ה, הצלחה בכל מיני קשיי חינוך אצלינו. בהצלחה רבה!

א- אני חושבת שבאמת כדאי שקודם כל תנסי ליצור אמפטיה מצד בעלך. תנסי שלהסביר לו שזה מפריע לך שהוא לא מפרגן בקטע הזה.
דבר שני - אולי באמת זה לא טוב שאת תתמכי בהם. אולי כדאי שתפני אותם לגורמים יותר מקצועיים כמו פעמונים שיוציאו אותם מהמצב הזה.

אם מדובר שהכסף של המעשרות ילך לצרכים חשובים עבור הזוג שמתחתן ,זו הכנסת כלה .

ובפרט שזה עבור אחות.

אם הכסף ילך לזרי פרחים ועיצוב שולחנות, עדיף לתת אותו לזוג החולים.

אולי אפשר להגיע לפשרה, חצי מהמעשרות לכל אחד מהנ"ל.

נותנת מעשרות מהכסף שאני מרויחה  לדלפונים מתוך משפחתי, אני נותנת לאמי והיא נותנת לאחים הנצרכים מבלי שהם יודעים שזה ממני, כדי שלא תהיה להם תחושת  אי נעימות.

בעלי נותן מעשר מכספו לעניי משפחתו.

שמעשר כספים זה נושא הלכתי מובהק. אז כמה הערות שיוכלו להנחות אתכם:

א. אין חובה לתת מעשר כספים. זו רק המלצה חמה. כך שאם על כף המאזניים עומד שלום הבית שלכם אולי לא כדאי לתת.

ב. מעשר כספים יש לתת לעניים אמיתיים (הרב אלישיב שליט"א פסק שגם אברך שאישתו לא עובדת נחשב עני), ולכן אם רוצים להעניק מעשר כספים אמיתי ולא סתם צדקה, פנו למי שמכיר עניים אמיתיים או עמותות צדקה וחסד. כמו שריבק אמרה.

יהודית, את פשוט חכמה! נכון, יש כמה נושאים כספיים כאלו ואחרים שעדיין לא סיימנו איתם, וזה נכון שזה הגורם הסמוי לכל הנושא.

עם כל זה, רציתי להבהיר, הורי לא עניים!!! ב"ה! אבל קיים קושי מבחינה כלכלית, לאור המצב שהסברתי לעיל. וברור שרצוני כבת מוקירת טובה לעזור להם, וגם במשפחתנו האחים נותנים אחד לשני (למי שזקוק כמובן), וכן, אחד מאחי נותן גם להורי.

ב"ה הזוגיות שלנו מצוינת, ואין בעיות שלום בית ח"ו, אבל זה מפריע לי שהוא לא חושב כמוני בענין הזה. למרות שאני מבינה אותו מאה אחוז.