הקשר הוא שיש לו ארוחה אחת מבושלת ביום,כמו שצריך,בצהריים. האם את חושבת שיש צורך לאכול שתי ארוחות מבושלות ביום?

אני באתי מבית שבצהריים אוכלים ארוחה חמה בשרית ובערב לחם, גבינות, ביצה,ירקות וכד'. ולא שום דבר מבושל.

אני דואגת שלארוחת הצהריים תהיה תמיד במקרר מנה עיקרית+תוספת כלשהיא.כל יום.אבל זה בשרי,ובעלי רוצה לאכול חלבי בערב. האם לדעתך יש צורך לדאוג לתבשילים חלביים מדי ערב?

לגבי העניין שאין כוח להכין ואני גם בקושי משקיעה בארוחות של עצמי....

אצלנו זה קצת שונה, בעלי בכלל לא מבקש שאכין לו ארוחת ערב אבל אני מרגישה ייסורי מצפון.. הרי אני בטוחה שאם הייתי מכינה הוא היה שמח.

מדי פעם כשיש לי מוזה אני מכינה משהו אבל לרוב אנחנו סתם מכינים משהו ביחד או שהוא לוקח לעצמו...כי בדר"כ בערב אני לא כ"כ רעבה.

אולי אחרי שהילדה נרדמת, תשבו במטבח תדברו ואת בינתיים תכיני משהו,לא צריך להשתגע, אפשר להכין דברים פשוטים וטעימים מאוד. למשל: שקשוקה מושקעת, טוסטים מיוחדים סלטים שונים(לאו דווקא ירקות: ביצים,טונה,אבוקדו) פסטות ועוד.

ככה אתם מרוויחים גם שיחה וגם ארוחה נחמדה שלא דורשת מאמץ רב.

מספיק אוכל מבושל חם בבית. זה משגע אותי. איך זה כבר נגמר?! רק עכשיו היה סיר מלא! ואנחנו בסה"כ עם שני ילדים קטנים שלא אוכלים הרבה, זה בעיקר בעלי שיורד על האוכל ישר מתוך הסיר...     

בעיה נוספת שלי היא שאני טובה מאוד בבישול תוספות מכל הסוגים: ירקות, פחמימות, מרקים, סלטים וכו'. אבל מנה עיקרית? חלבונים? עוף בשר דגים? הצילו! אני פשוט לא מצליחה ללמוד להכין את כל הדברים האלה כמו שצריך! תמיד יוצא לי יבש, חמוץ, שרוף, מלוח, רטוב, נוזלי, או סתם לא ממש טעים. וזה דווקא עם עוף בשר דגים, שהם מוצרים יקרים.    

ואז יש אצלי תופעה של ביצה ותרנגולת: אני לא מצליחה בזה, אני בפעם הבאה אני כבר נמנעת מלהכין את זה. ואז אני עוד פחות מתאמנת בלהכין את זה. אז בפעם הבאה שאני שוב חייבת להכין את זה, זה שוב לא יוצא טוב, כי לא התאמנתי מספיק.    

ודבר נוסף: ביום שישי קצר של חורף אני מסוגלת להכין 4-5 סירים ותבניות לשבת של אוכל טעים, בתנאי שזה תוספות כאמור. אבל מנה אחת עיקרית יקח לי להכין כל יום חמישי מהבוקר עד הערב ועדיין לא יצא טוב! יוצא שזה או להכין את המנה העיקרית הלא כ"כ מוצלחת ושום דבר אחר בנוסף, או את כל התוספות הטעימות אבל בלי מנה עיקרית...  אני מעדיפה את תוספות הטעימות, אבל בעלי מעדיף כמובן את הבשר, הבשר...  

וד"א: לדעתו, כל מה שבשרי (ומבושל בבית) - טעים. כל מה שאני אבשל בשרי, טעים לו. אבל לא לי!    

עכשיו, ילדי לומד במעון אמונה והתפריט שם צמחוני, וכיון שאני לא מבשלת מספיק חלבונים, בשורה התחתונה יוצא שאנחנו והילדים לא אוכלים מספיק חלבונים, וזה לא טוב!  בקיצור באסה.  

אני ממש מבינה אותך. אני לומדת כל השבוע, ואז מטפלת בבן הגם מאוד פעלתני שלנו, ובערב ממש ממש קשה להקים את עצמך ולבשל.

ועכשיו- אני לא מושלמת, ואני לא שופטת, אבל...

יש להודות שכן יש לנו זמן לפעמים לעשות דברים אחרים, ואילו דברים הרבה יותר חשובים- אנחנו מזניחים. ולהכין ארוחת ערב זה חשוב מאוד. וזה לא חייב להיות קשה! בכלל לא!

פשטידות זה דבר קל מאוד- פשטידת בצל, טונה, אטריות, גבינה- ממש לא לוקח יותר מ-20 דקות הכנה- וגם בזה אני מגזימה!

אפשר להכין לביבות ולטרוף מהמחבת- זה אפילו רומנטי... לאכול ככה ביחד מעל המחבת...

אגב עוף בתנור עם תפו"א ממש קל להכין! יש לי מתכון מהיר ממש, וקל ממש, אם אתן רוצות אני יפרסם... וקציצות אפויות בקלי קלות!

וברצינות, תקחי לעצמך 20 דקות כל לילה- לא יותר, ואל תכיני דברים מדי קשים, ולא מדי שטותיים, ואז גם הילדים יכולים להינות מהם ויוצא שהרווחת גם ארוחת ערב וגם ארוחת צהריים לילד יום אחרי!

את בטוח יכולה! תאמיני בעצמך!

אולי תנסי פשוט להכין תתוספות כמו שאת רגילה, ותערבבי בתוכם עוף או בשר- נגיד תפוא בתנור, פשוט תתקעי בניהם כמה ירכיים בלי להתייחס אליהם באופן מיוחד.. או- אורז, אז תוסיפי חתיכות קטנות של בשר, ואל תשני כלום מאיך שאת רגילה לבשל! זה אמור לצאת טעים מאוד!

מתי הוא בא מהעבודה?

את בבית ולא עובדת?אם כן, אז בכלל צריך לתכנן את היום כך שתספיקי..

מתי הבת הולכת לישון?

אלו שאלות שאם התשובה עליהן משאירה זמן כלשהוא פנוי בין לבין אז תדעי תמיד שבזמן זה את מכינה אוכל.תכל'ס [או שלא] יש הרבה דברים פשוטים ומספקים לארוחת ערב שלא לוקח הרבה זמן להכינם. בעיקר אם צהריים הארוחה המסודרת.

אותי לימדו [הכנה לחתונה ובכלל] שכדאי כמה שאפשר לפנות את ארוחת הערב לזמן של בני הזוג לעצמם. ככה בסוף היום יושבים ,רצוי בנחת, ומדברים ומבלים קצת..בעיקר אם במהלך היום לא נפגשים. זה בונה ומחזק את הקשר.כך שמעבר לעניין האוכל נטו אפשר להרוויח עוד דברים מארוחה מבושלת.

גם אם מכינים כמות מספקת אפשר להכין לשני ערבים ארוחה כך שלא כל יום צריך לבשל.ואני מדברת על בישול של דברים פשוטים-פסטות למיניהם,מרק [פשוט],עם תוספות של חביתה/טוסט/ תפו"א מבושל ועוד וסלט או ירקות חתוכים.וכו' אני בטוחה שבסופו של דבר את תרגישי מזה טוב ותצאי עם תחושת סיפוק מעצם הכנת האוכל ומהרגשתו של בעלך.

ייתכן והצהבקשה לארוחת ערב זה בעצם בקשה ליחס וישיבה משותפת בזמן זה?

קיצור זה אפשרי גם אם זה קשה ומעייף לפעמים.שבע"ה תראי שכר בפעולתך.

על התגובות.זה ממש מחמם את הלב!

אני חושבת שזה באמת עזר לי להבין יותר את הצורך שלו,ובהחלט נתתן לי גם רעיונות

הלוואי ובעלי היה מקבל אוכל מבושל בעבודה. אני נאלצת לשלוח לו יום יום אוכל מבושל בקופסאות ולפעמים פשוט נמאס לי. עליך לשמוח שאת לפחות פטורה מהכנת ארוחה עיקרית.

חוץ מזה, גם אני, כמוך, לא אוכלת סדיר ומוסיפה ויטמינים לאיזון. זה ממש לא טוב.

מה דעתך להכין בצק לפיצה, או פיצה על פיתה. אם את מכינה את הבצק לבד, את יכולה להקפיא אותו אפילו מצופה ברסק עגבניות/קטשופ וג. צהובה ורק לאפות מעט לאחר שהפשרת.

את יכולה להכין חביתיות ולמלא אותן בגבינה מתוקה (סוכר וניל). תכיני מנה כפולה ובערב רק תחממי. זאת ארוחה טובה גם לך.

זקשוקה: תוכלי לרסק עגבניות בזמנך הפנוי ולהוסיף מעט שמן ומלח ולשמור לערב, או להקפיא במנות ובערב לטגן מעט בצל, להוסיף את העגבניות ולאחר בישול קצר, לצקת ביצה.

עכשיו חורף וזו עונת המרקים. את יכולה להשיג שתי ציפרים במכה אחת, להכין מרקים פרווה לארוחת צהרים לך ולבתך הקטנה, ובערב רק לחמם לבעלך. מרקים יכולים להיות במגוון עצום של טעמים ויכולים להיות משביעים מאד כשמוסיפים להם קטניות חומוס/עדשים/שעועית ודגנים- גריסים/שיבולת שועל/אורז/חיטה  או קניידלך/ כופתאות ביצים וכו'.

כל הכבוד על הרצון! בהצלחה!

נראה לי שלא צריך להכנס ללחץ מהקטע שאין מספיק חלבונים באוכל. כעיקרון הבנתי שאין צורך בהמון חלבונים בתפריט. אני מצטרפת לאני ירושלמית בהערה על המרקים כי כל הצמחונים יודעים שאם אוכלים פחמימה יחד עם קטניה זה מצטרף ביחד ומרכיב חלבון מלא.  לכן למשל מרק עם אפונה וגריסים זה מעולה!

אבל בכל סופר ממוצע צריך להיות פתתי סויה, בדרך כלל במחלקה של מוצרי בריאות, אבל לא בהכרח
אפשר לנסות גם בדוכני התבלינים בשוק (זהירות, לבדוק טוב את הכשרות), וגם בחנויות טבע (אם כי שם זה בטח יקר יותר)

את לא מוצאת סויה יבש בכלל, או רק את הפתיתים? כי אם את מוצאת את ה"גולש סויה" במקרה הכי גרוע אפשר להשתמש בהם ולרסק אותם (מושרים כבר) במעבד מזון.

תוכלי למצוא מגוון של רעיונות בפורום של "בישול"

שווה לנסות ולהעיף מבט

  שתישאר בבית ולא תלך לבי"ס עד שהכינים יעלמו! זה יכול להיות עונש או פרס, תלוי בכם. נסי להשיג את הספר "סוסים על כביש גהה" של הסופרת סביון ליברכט ומתוכו לקרוא את הסיפור "כריתה" שקשור מאוד לנושא הכינים. אם אחרי הקריאה תחשבי שכדאי לגם לבתך לקרוא את זה, תני לה לקרוא. אולי זה ישפיע עליה. אני מזהירה מראש שמדובר בסיפור קשה הקשור לשואה. בנוסף לזה, אולי יעניין אותך ואותה לדעת את העובדות הבאות:

הבעיה היא כלל עולמית.  בארה"ב ילדים לא מורשים להיכנס לגן הילדים או בית הספר אם נמצאו אצלם כינים.  בשנת 1998  ילדים הפסידו 24-12  מליון ימי לימוד עקב כינים !  מדיניות "אין כינים"  אף היא לא מבטיחה חיסול הבעיה היות והכינים נמצאות בשיער עד מספר שבועות בטרם התגלו.   כ- 75%  מילדים עם ביצי כינים בשיער לא יגיעו לידי התפתחות כינים בוגרות והדבקה ממשית. 

מתוך האתר  http://padeh.net/pediatrics/lice.htm

פעם בשבועיים עוברת אשה בין הכיתות ובודקת ראש ראש.

כל הילדות מקבלות הביתה פתק ובו סימון: ראש נקי /לא.

ילדה שנמצאה לא נקיה צריכה להביא אישור תוך יומיים מההורים שהראש שלה נקי.

כך שההורים יותר מקפידים לבדוק. וזה ממש תענוג.

שאולי כדאי שעין מקצועית תבדוק.

תרגישו טוב!

בדיוק היום יש לנו תור במכון להתפתחות הילד בירושלים ( של מאוחדת) - יש להם מכון מיוחד העוסק בהרטבה והבנתי מהם שזה עולה כ - 450 ש"ח ( ואין לי מאוחדת שיא - רק עדיף).

אני יכולה לעדכן אותך בהמשך איך היה...

כבר יש לנו את כל הספרים, בקרטון..

אני יותר בעניין של משחקים ושישארו שנים ארכות לבאים אחריו בעז"ה

לפיצפון שלנו נתנו לסבים ולסבתות לקנות מתנות- מצד אחד קנו מגלשה ונדנדה שמומלצות מאוד! הוא כבר למד להתגלש לבד לבד. ומהצד השני קנו לו משאית חווה- ממש חמודה, עם כל מיני חיות שכשלוחצים עליהם זה עושה את הרעש שהן משמיעות. ברווזים לאמבטיה- ממש עושה כיף! ומעין מקל שהולכים איתו והוא עושה כל מיני אטרקציות כשנעים איתו.

ובקשר ללילה- כשהתינוק שלי התחיל ממש לקום בלילה ללא סיבה- גם חיתול יבש, גם לא רעב, גם לא רוצה כלום-כלום-כלום, פשוט נתנו לו לבכות. כל 10-15 דקות נכנסתי לחדר, בלי להרים אותו, ולחשתי לו "לילה טוב אלוני. עכשיו הולכים לישון" ואז חוזרת לחדר. הטריק הוא- לא להישבר!!! לזכור שלילות עם שינה רצופה זה טוב לכל הבית, ולא רק לכם. אחרי שבוע בערך הוא כבר ישן את כל הלילה, והוא כבר למד ממש לישון לבד. זה היה מוצלח ביותר. מאז הוא גם יותר ערני ושמח במשך היום.

התינוק שלנו בן 10 חודשים, אוכל ארוחת ערב ב-6.30 כך שבשעה 7 הוא כבר רדום. הוא לא אוכל כלום עד 7 בבוקר אבל משום מה הוא מתעורר מ-ל-א פעמים בלילה, בערך 8 פעמים. כל פעם בעלי או אני הולכים אליו, מחזירים לו את המוצץ, מרגיעים עם "שששששש........." כמה דקות טובות והוא נרדם. איך מרגילים אותו לשנת לילה רצופה? הוא בוודאות לא רעב ואנחנו ממש מתמידים בשיטת ההרדמה שלו אבל זה לא עוזר!!!

אשמח לקבל עצות מעשיות מאמהות (וגם אבות...) בנושא!

גובל בהתעללות...וזה פשוט לתת לו לבכות.. אחרי לילה או שניים שלא תיגשו אליו הוא יפסיק להתעורר. זה עובד אבל זה אכזרי.

לא לנטוש אותו.

כי ברגעשאתם לא יוצאים מהחדר עד שהוא נרדם,הוא לא מכיר דרך אחרת להירדם.

אז אפשר להיכנס ללטף לתת מוצץ ולצאת. ואם צריך אז חוזרים.

ובכלל אני אוהבת את רגשות האשמה שמנסים לעורר בנו האמהות, כל מיני אמהות אחרות...

אין דרך אחרת להרדים תינוקות עקשנים. זה מאד מאד לא בריא לתת לתינוק מגיל מסוים, כמובן, כל מה שהם רוצים מתי שהם רוצים. לא ייתכן שהורים ישבו חצי לילה להרדים תינוק- כל לילה- כאשר אין לו סיבה לבכות. תאמיני לי שאני מרחמת על הבן שלי, ובדיוק בגלל זה אני לא מתנה לו את ההירדמות לא במוצץ, ולא בהנקה ולא בבקבוק, אלא רק בלהשים ראש ולהירדם- ויש תינוקות שזה עובד עליהם כמו קסם.

וכמישהי שקראה לא מעט ספרים בנושא, אני יודעת שאם את תבואי ותרגיעי אותו כל לילה, או תתני לו את השינה בדבר מסוים, זה רק יפגע בו בעתיד, ובך בהווה בגלל שלא תשני חצי לילה. אני הייתי זומבי כל התקופה שהרגעתי אותו לבד, אולי לנשים אחרות יש יכולות ביוניות שלי אין...

ורווח נוסף ובדוק, לפחות ברוב המקרים- הוא שהתינוק יודע להרדים את עצמו עם עזרה מינימלית ביותר מהסביבה- כמו שאתן לא נרדמות עם נענוע אלא פשוט עם עצימת עיניים- גם הם נרדמים כך פתאום- איזה שחרור!!

אצלינו הבחור קיבל קופסא עם מכסה שמכניסים גופים לפי צורות. הוא מאד אוהב את זה, וזה גם משחק התפתחותי. קיבל גם בימבה, וגם תוף, ומשהו חמוד שלוחצים על כפתורים וזה מנגן ניגונים חמודים... הוא מ-א-ד הבין שיש לו יום יומולדת...

האמת היא שבמשפחתון עשו לו יומולדת, והוא הרגיש שיש כאן משהו... הוא קיבל כתר, וחילק ממתקים... והרגיש חשוב...

אני לא בעניין שהוא יבין שיש לו יומולדת, פשוט הסבים והסבתו בעניין של מתנות אז אני רוצה שזה יהיה מועיל ולא עוד כמה שמונצץ לאוסף...

בקשר ללילה, הוא בדר"כ שש למטרנה ונרדם- איך אני אדע שהוא לא באמת רוצה את זה אלא סתם חוגג על המציאה..

אם את מילא נותנת לו בקבוק מטרנה -

מנסיוני, כשהילד היה שבע מאוד מארוחת הערב, הוא לא התעורר! אולי רק לבקבוק מים (שזה המוצץ שלו). והלילה הוא מהשעה 6 בערב עד 7 בבוקר.

אז אם את מילא נותנת מטרנה, תני אותה בתחילת הלילה - כשהילד הולך לישון, ותוסיפי 2-3 כפיות דיסה (אורז, סולת...) זה משביע מאד, בריא וטעים (ובלי סוכר).

נראה לי שהכי טוב זה לנסות להרגיל את הילד מההתחלה לישון רצוף.
בהתחלה אמנם רוב הילדים אוכלים צפוף, אבל אפשר לאט לאט לנסות להגדיל את משך השינה בלילה.
כמובן שזה משתנה מילד לילד, אבל יש כמה שיטות שאני בד"כ מנסה:
לתת לו תוספת לפני השינה (אפשר מחלב שאוב ואפשר מטרנה/דיסה (אצלי לא אוהבים דיסה בד"כ)
להגדיל את הרווח בין ארוחה לארוחה בלילה ולא ביום. לדוג': אם הוא אוכל כל שלוש שעות
והולך לישון מאחת עד ארבע בבוקר, לתת לו את האוכל לפני הזמן - בשתים עשרה בלילה
ולראות אם הוא קם למרות זאת בארבע. ככה מתמידים במשך שבוע -שבועיים ואח"כ מנסים להוסיף עוד שעת שינה.

אמנם השיטה הזו היא לא שיטת פלאים ואצל כל ילד היא השפיעה אחרת.
בטח יש כאלה שלא משלבות בקבוק, אז הן לא תאהבנה את השיטה...
אבל אני חושבת שבשביל שאני אהיה יותר סבלנית לילדים אני חייבת את זה. במיוחד אחרי שיש כמה ילדים.

קוראים לזה 'המפתח להתפתחות '
זה כמו פיטריות אבל עם חלקים גדולים בחמישה  צבעים וחמש צורות וכל צורה מופיעה בכל צבע וגם תוקעים אותם על לוח כמו פיטריות אבל יותר בקלות בגלל זה זה מתאים מגיל שנה.
וגם יש בכל אחד חור כך שאפשר גם לבנות מהם מגדלים יציבים וגם להפיל להנאתם של הקטנים.
ילדי הגדולים נהנו מהמשחק הזה (היום בני 17,16 והלאה)
וכשנולדו הקטנים (בני 5 ומטה)  קניתי שוב כי  זה כל כך מוצלח.וזה לא יקר בכלל ,בסביבות ה-50 שקלים. אולי אפילו 40.

הוא לא ממש מערבי כי מבחינת התמיכה לתינוק (והמראה) זה כן עם רצועות כמו התינוכיס אבל מבחינתך הוא הרבה יותר פשוט ללבישה. יש לו פטנט כזה שלא צריך להסתבך עם רצועות ארוכות באורך הגלות. קניתי אותו מתנה ומאד התלהבו ממנו.

http://minsa.co.il/sharon 

זה קישור לאתר ששם מוכרים אותו. יש שם עוד כל מיני מנשאים ובטח תוכלי למצוא משהו שמתאים לך.

בהצלחה

סיבה כזו לא?!

בכל מקרה אחרי כמה זמן מתרגלים.

חוץ מזה מי שלא מתלבשת זרוק, גם מנשא בסגנון "הודי" לא יגרום לה להיראות"זרוקה".

שהמנשאים מהסוג הזה הם מאוד נוחים לאמא, אבל מסוכנים לגב התינוק.

ואחת כאן בפורום (מצטערת שאני לא זוכרת מי) העירה שמנשאים מהסוג שהרגליים תלויות גם לא טובים עד גיל מסוים בגלל עמוד השדרה..

אז מה כן? אני ממש מתלבטת.

הייתי באותו מקום שבתי נגמלה בגיל 4 ושלושה חודשים ממוצץ ואחרי חודשיים הגיע הבא בתור ומצאתי אותה יושבת מאחורי הדלת ומוצצת בשקיקה את המוצץ..החלטתי להעלים עין ואחרי חודש זה עבר היום כמעט שנה אחרי אנחנו צוחקים על זה ביחד..

אצל הגדולים שהיה רווח קטן יותר פשוט קניתי לאחת מוצץ סיליקון ולאחד גומי ושהגדולה נגמלה הגעיל אותה המוצץ מהסיליקון אז לא היה מה למצוץ..

בהצלחה.

אני אישית מצצתי אצבע עד גיל מאוחר, מאוחר מאד - 13! במשך השנים ההורים שלי עשו כל מה שיכלו כדי לגמול אותי מהעניין וגם אני ממש חשבתי שאני רוצה להגמל אבל לא מצליחה.

בכיתה ח' קרה לי דבר ממש טוב ששימח אותי מאד וגם חיזק אצלי את הבטחון העצמי וגם נתן לי דימוי עצמי חיובי הרבה יותר. פתאום, בלי ששמתי לב איך זה בדיוק קרה, גיליתי שאני כבר לא מוצצת!

מאוחר יותר כשלמדתי טיפ-טיפה פסיכולוגיה זה מאד הסתדר לי. לדעתי ילד שמוצץ אצבע או מוצץ מנסה לספק לעצמו משהו שחסר לו. יש משהו מאד מנחם במציצה שנותן לך לקבל איזושהיא הנאה ורוגע בלי להזדקק לסביבה.  ברור שזה לא כלל שנכון לכל הילדים אבל אם רואים ילד גדול שממש מכור כדאי לשים לב א. האם אנחנו משדרים לחץ שיגמל כבר? מה אכפת לנו שימשיך עם זה? (לא בטוח שאם ילד מפסיק בזמן השיניים הקבועות לא צומחות כבר ישר.) ב. האם הילד מרגיש טוב עם עצמו? האם יש לו חוויה חזקה של אהבה בלי תנאים, של מסוגלות ובטחון ביכולות שלו עצמו? אם לא אז אולי עדיף להשקיע בשורש ולא בסימפטומים...

בהצלחה רבה!

אבל שמעתי שגם הסניף בי-ם הוא טוב. (ויש גם בבאר שבע אם אני לא טועה...)

ראיתי ילדים שעבדו איתם מאוד יפה והם התקדמו. אני אישית עבדתי עם קבוצה של ילדים מאוד קשים, שחוץ מבעיות הראייה היו להם בעיות נוספות, כגיון פיגור ובעיות נפשיות, שיתוק מוחין וכו'. לא עלינו. לכן ההתקדמות היתה מאוד איטית וקשה. אבל ב"ה אני מבינה שזה ממש לא המצב אצלכם..אני מאמינה ששווה לך להתעניין. בפתח תקווה,בכל אופן,יש צוות נהדר.

הרבה בריאות.

יש אפשרות לנסות לתת לה בקבוק אחרי ארוחת הערב בלי הגבלה ולהגיד לה
שהיא מקבלת את הבקבוק רק ליד השולחן וכשהיא מסיימת היא יכולה ללכת לישון ללא בקבוק.
בפעמים הראשונות זה בטח יהיה יותר קשה, אבל אפשר בכל פעם שהיא רוצה בקבוק
להוציא אותה מהמיטה ולתת לה רק ליד השולחן (כמובן שלא במשך כל הלילה).
כשעוברים את השלב הראשוני להיות יותר קשוחים ולהגיד לה שנתתם לה את המטרנה בארוחת הערב
ולכן היא לא יכולה לקבל במיטה. אולי יהיה קצת בכי, אבל זה גיל שהם כבר יכולים להבין את זה.
זה עבד יפה אצל הבן שלי (בן שנתיים וחצי עכשיו) ועכשיו אפילו מים אני משתדלת שלא לתת לו בבקבוק במיטה,
אם הוא בכ"ז צמא אני נותנת לו בכוס.
זה גם לא בריא לשיניים...

רק שאת הרבה יותר אמיצה, אצלנו לא היו מילואים לפני חודש, ויחסית אנחנו יכולים לדבר רוב הזמן (לא בעזה).

אבל חוץ מזה את ממש מוציאה לי את המילים מהפה.

טוב, בגלל שאחותי בטח קוראת אותי אז אני לא אכתוב כל אשר על ליבי.

אבל ברור שזה לא פשוט.

באיזה סגנון ישוב את גרה? נראה לי שבישובים קהילתיים או מאחזים עם קרוואנים צמודים, הרבה יותר קל לעבור את זה... התמיכה היא הרבה יותר צמודה....

והפיסקה השניה... חבל על הזמן, כ"כ נכון... גם אני! גם אני! היום נשברתי, סתם אוסף של מקרים לא נעימים שפשוט....

אז מה אני אגיד לך? תחזיקי מעמד... ואם זה קצת עוזר אז לדעת שבאמת יש עוד הרבה נשים כמונו (אני מעריצה של נשות הקבע אגב, זה נראה לי בלתי נתפס...).

וגם לדעת שיהודי הוא אף פעם לא בודד ולבד. תמיד יש את אבא שבשמים שהקו אצלו אף פעם לא תפוס....

וחוץ מזה את ממש

וגם שולחת לך חיבוק. את גיבורה, גם אם לא מרגישה ככה ולא רוצה להרגיש ככה, וזה בסדר. אולי יש בסביבה שלך אימהות נוספות במצב דומה? אולי תוכלו להתאסף יחד פעם בשבוע ולתמוך זו בזו? אולי תרצי ללמוד משהו עם חברה בטלפון? אולי יש סבתא, אחות, גיסה, חמות, שכנה, מישהי, שתוכל לשמור על הילדים איזה שעתיים בשבוע ולשחרר אותך להתאוורר? אולי תצאי דווקא עם הילדים לפיקניק בצהריים כשפחות קר בגן שעשועים הקרוב? אולי תכיני איתם אוכל מצחיק עם פרצופים? אולי תכינו חבילה וציורים ותשלחו לאבא? כשהילדים שלי נופלים מקבלים מכה ובוכים, אני שרה להם: "שבע יפול צדיק וקם!"

"רבי נחמן מברסלב כך אומר: לא להתייאש, לא להתייאש, אסור להתייאש! 

אם הגיע זמן קשה, רק לשמוח יש רק לשמוח יש!"

אבא

טל קרסנטי \אבי טולדנו \ תמיר גל

לחן: יהורם טהר-לב

תפילת הילדה ביצוע: ישראל פרנס מילים: ישי לפידות ורונן גרוס לחן: ישי לפידות

רק רציתי להגיד לך ילדה שלי אני רואה את דמעותייך את ליבך המבקש לא על עצמך על אחייך שסובלים עדיין תפילתך ילדה שלי אל תעצרי שומעים אותך עד לשמיים והשערים כולם, גם נעולים נפתחים עכשיו שם לפנייך לא אל תדאגי ילדה הכל יהיה בסדר תפילותייך מתקבלות שם במרומים אלוקים לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך שבוקעות את כל הרקיעים וימים טובים יבואו, את עוד תראי נשמח כולם עד לשמים והאלוקים הטוב עוד יהפוך הכל וכל רעה תהיה טובה כפליים. לא אל תדאגי ילדה...   שיר לשירה ביצוע: מירי מסיקה מילים: יהונתן גפן לחן: קורין אלאל דברי עכשיו ילדה אני שומעת, כל העולם מקשיב למלמולך. דברי, מלאך שלי, אני יודעת שלא תמיד יקשיבו לקולך. דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים, כל עוד חלב נוטף מחיוכך. חבקי את כל פחדי בשתי ידייך, חבקי דובים גדולים מתוך שנתך. עולם חדש וטוב אני אתן לך. כבר במבט כחול את מגלה, כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה. תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך. סיכת פרפר קשורה בשערך. תהיי קטנה מאומה לא יברח לך. אני אהיה גדולה גם בשבילך. דברו שפתיים יחפות דברו עיניים...   פסק זמן ביצוע: אריק איינשטיין מילים: אריק איינשטיין לחן: שם טוב לוי לקחת פסק זמן ולא לחשוב לשבת מול הים ולא לדאוג לתת לראש לנוח מהפיצוצים לתת ללב לנוח מהלחצים אני יודע שזה לא הזמן בעצם גם אני עוד לא מוכן אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה אולי זה רק משבר קטן וזה חולף אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף לקחת פסק זמן ולא לחשוב לשבת מול הים ולא לדאוג לתת לראש לנוח מהפיצוצים לתת ללב לנוח מהלחצים אולי זה רק משבר קטן וזה חולף אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף לקחת פסק זמן ולא לחשוב לשבת מול הים ולא לדאוג   עוד נפגש ביצוע: אריק איינשטיין מילים: אריק איינשטיין לחן: שם טוב לוי   בא לו הלילה, ושקט עכשיו. בא געגוע, לראות לחבק אותך מה שעובר בי, זה יותר ממילים יש כאן הכל אבל אין אותך. את שוב עוברת ימים לא קלים איך את שומרת ומה עם החיוכים מה את חושבת זה קשה במילים יש כאן הכל אבל אין אותך. עוד נפגש ויהיה לנו טוב זה יהיה בקרוב, קרוב שנינו ביחד יהיה לנו טוב אל תדאגי זה קרוב, קרוב. מה לספר לך וזה רק מכתב מה לתאר לך ואיך לעניין אותך מה לספר לך - לא מוצא לי מילים יש כאן הכל, אבל, אין אותך. עוד נפגש...   לילה בדרום ביצוע: גבי ברלין מילים: חיים חפר לחן: סשה ארגוב שביל החלב שבשמיים ודרך העפר נושאים אלייך, אל הבית את כל חלומותי מן המידבר. ואז אנחנו שוב בשניים בעיר יפה, לילית, ומחזיקים את הידיים כמו תמיד, כמו תמיד.. לילה בדרום ליד הטנק האפלולי, רוח מתעוררת בשיחים. עוד מעט אחזור אהובתי שלי - תכף ירעמו התותחים. הרכב נח בתוך הרשת כבר ישנים כולם, ואת אל תוך פני לוחשת את כל האהבות שבעולם. ואז ידי אותך חובקת מעבר מרחקים, וכמה שקט, כמה שקט ומחכים ומחכים... לילה בדרום...

אט אט. עכשיו אני רק מתחילה להבין עד כמה התקופה הזאת היתה קשה לי ועד כמה אני זקוקה ליציבות של השגרה עם בעלי היקר..

מתחילים להתרגל אחד לשנ י מחדש...

תודה לכל התומכות! הייתי פשוט זקוקה למילה חמה ומשתתפת.

בשורות טובות!!