פורום הורות (עמוד 392)

בהנהלת:
שרשור חדש
מחפשת המלצות לקניית מקפיא!דבי חיה

איזה חברות מומלצות, איזה נפח יעיל וכו'

תודה מראש ושבוע טוב!

קשקשים- מה עושים?מנגו

לילד הגדול שלי (בעלי) יש קשקשים, הוא תמיד סבל מכך וזה בא והולך..

יש משהו לעשות עם זה? תרופות סבתא למיניהן?

וכן, הוא חופף בשולדרס..

אשמח לעצות

שמפו לתינוקתמיד מתפללת
נסי למרוח על הראש ויטמין eשירק
קונים את הויטמין בצורת קפסולות, עולה בסביבות 80-100 ש"ח.
אפשר לפוצץ אותן בעזרת סיכה או מספריים ולעסות את כל הקרקפת.
2-3 קפסולות יספיקו לכל הראש לפעם ראשונה
ובפעמים הבאות אפילו 1 יספיק
אני עשיתי את זה כמה פעמים לבעלי וזה אכן שיפר לו לתקופה ארוכה
אפילו היה לו פצעים מרוב גירודים וגם זה נעלם

כמובן שאפשר ללכת לרופא עור והוא נותן שמפו רפואי ממש טוב נדמה לי שקוראים לו סבוסל, ויש עוד סוג שאני לא זוכרת את שמו אבל הוא בצבע אדום ושילוב של שניהם עושה עבודת קודש
חפיפהירוק זית
הוא חופף בהד אן שולדרס וזה לא עובר?
מהניסיון שלי זה כן עובר אבל צריך להתמיד ולחפוף רק עם השמפו הזה.
הוא מתמיד מאודמנגו
שמפו הד אנד שולדרס.אנונימי (פותח)
מה אומר רופא העור?יהודית פוגלאחרונה
יחסי אדם עם הוריואנונימי (פותח)

כמעט לכל אדם במהלך חייו מגיע שלב מסויים שבו הוא מתחיל להתווכח עם אבא ואמא שלו, לעתים מדובר בבחירת בת זוג, (אבא ואמא שלו טוענים שלא יתחתן עם בחורה ממוצא או מתרבות אחרת) לעתים מדובר בבחירת מקום לימוד, (אביו ואמו טוענים שהישיבה הזו היא פתוחה מדי) לעתים מדובר בבחירת מקום מגורים, (מתנגדים למגורים בנגב בטענה שהמקום הזה מרוחק מדי) ועוד כהנה וכנה טענות ומריבות.

דומני שיש לשים את הדברים על השולחן ולומר באופן חד משמעי  (כמעט) שמצוות כבוד אב ואם היא דווקא בדברים שנוגעים לצרכיהם של האב והאם, כמו-להגיש להם מזון ושתיה, וכיוצא בזה, אך לא בדברים שנוגעים לצרכיו האישיים של האדם.

אביו ואמו יכולים לדבר איתו בלשון עדינה על הטעות שלדעתם הוא עושה בהליכה למקום כלשהו שהם מתנגדים אליו, אך אם לאחר הדיבורים האדם עומד בשלו-לא ניתן לכפות עליו.

ואם האדם מתכוון לבצע משהו מסוכן ומזיק- אז כן זכותם של אביו ואמו לנסות למנוע זאת ממנו.

 

משהו על הורה אמיתיאנונימי (פותח)
עולים לכתה א'אם הבנים12
בני הבכור עולה בשעה טובה ומוצלחת לכתה א'. האם יש לכם טיפים לקראת המעבר היחס לביה"ס וכו'
תודה מראש!
כיתה א'אנונימי (פותח)
כשהבת הבכורה שלי עלתה לכיתה א' עשיתי איתה סיבוב ביום הראשון שתראה איפה השרותים..בבית גם הראתי לה איך לשים נייר על המושב כי השרותים בבי"ס שלה מאד מלוכלכים..אני מניחה שאצל בנים זה לא כ"כ רלוונטי..בסך הכל הילדים עורכים סיור ומסבירים להם הכל כבר ביום הראשון..ההצעה שלי היא שתהנו מהרגע..מאד מרגש שילד בכור עולה לא'...
תודה!אם הבנים12
עכשיו אנחנו באמת בעיקר מתרגשים, בעטיפת הספרים וסימון כל הציוד, ומחכים בציפיה לתחילת הלימודים.
תלכי איתומיסטר דום
ותקני איתו את התיק שתהיה לו אפשרות בחירה רק לצבע !!<שלא יתבלבל ולא ידע מה לקחת יותר מידי אופציות לילד קטן זה לא טוב את תבחרי את התיק הוא את הצבע.. את את הציור שעל התיק>...תיקני איתו את הציוד <וחשוב לא לקנות ציוד ממנקר עיניים בעיקר בכיתה א'..שלא כולם יסתכלו עליו ויקנאו כי לא לכולם יש את הכסף לקנות ציוד יקר ותיק יקר וקלמר יקר ממותגים...אז חשוב לקנות כאליו ציוד טוב אבל לא מנקר וזה גם יכול להגביל אותו חברתית!! תחשבי על זה... או שכוולם יחשבו שהוא 'עשיר' אז ינצלו אותו ...וזה משו שנדבק בך!
ותכיני אותו גם נפשית לקראת המעבר המיוחל ותספרי לו סיפורים יפים על המורה והכיתה ומה הוא ילמד ושוהא יהיה יותר חכם ויהיה לו חברים חדשים ויהיה לו כיף וכו'...והוא כבר יצפה בכיליון עיניים לקראת כיתה א'...
וואו, אתה כבר יכול להיות גננת..תפוזה 1
חחחחחח תודה אני חושב במקרה הזה...מיסטר דום
ואל תשכחי תהיי סבלנית אליו לכל שאלה שלו ופנייה שלו ובעצם שזה שהוא כבר יהיה בביצפר תהיי חמה אליו ותדבר יאיתו תשאלי אותו מה איך היה היום וזה ממש ידרבן אותו לאהוב את הביצפר ואת הלימדוים ואתם תהיי בעייה תשבי איתו ותדברי ואל תגייד המורה לא בסדר ליד הילד! כי זהאסור כי זה ייצן לו לגטימציה לא ללמוד ולהתייחס למור ה כמו אל אפס שהוא יודע שאמא אבא שלו יצדיקו אותו ואז הוא יהיה תלמיד לא טוב והכול בגללכם! מצטער על הגלישה בשנים!! בקיצור אל תשכחו איך שהלימודים שלו יראו זה תלוי בכם הרוב! וברצון שלו ותעודדו אותו <לא חייב מתנות כי אז הוא ילמד בשביל המתנה ולא בשביל הלימוד0 והוא לא ידע כלום! > בקיצור כיתה א' זה הככיתה מהחשובות שמעתבות לילד את החיים וההמשך הלימודי פו הוא לומד להסתדר בכוחות עצמו אז אתם צריכים גם לדעת לתת גם ספייס לפעמים המעבר מהגן לביצפר הוא חד מקצה לקצה אז אתם תצטרכו להיות לידו לאורך כל הדרך ועם המורים לאורך כל הדרך ולדעת מה קורה איתו ולא חייב שהוא יידע י אז הוא יחשוב שאתם לא סומכים עליו וכו' שאתם יענו מבררים עליו יותר מידי ואל תצעקו עליו בגל לשעורי בי ת כי אז הוא פשוט יכנס לבאסה ולדאון בגלל זה ואפעם לא יאהב להכים ש"ב...תצטרכו לעשו תאת זה בדרך חכמה ומילים יפות...כל השנה הזאתי תצטרך לעבור במילים יפות ולא צעקות <יהיה לכם הרבה זמן לזה שהוא יגיע לגיל 16..>ח"ו... בקיצור אני מקווה שסיימתי עם המגילה הארוכה שלי ומקווה שעזרתי!
תודה רבהאם הבנים12
ב"ה קנינו ציוד טוב ופשוט, (אנחנו אנשים פשוטים) תיק - הוא קנה עם סבתא שלו היא כבר מזמן הבטיחה לו לקנות יחד תיק, והתיעצה איתנו על סוג התיק, צבע וכו'.

ניכר שיש לך ניסיון רב - תודה על העצות, אני מבינה שכתה א' זה הילוך נמוך ובעז"ה עם השנים יהיו התמודדויות נוספות. בעז"ה נעשה ונצליח!
זה מאוד מחמיא אבל אני בן 17...מיסטר דום
|מגחך|תפוזה 1
וזה טוב שאתם משדרים לו פשטות ועוונהמיסטר דום
זה חשוב לאיך שהוא יהיה בנאדם גדול איך הוא יראה עם חברה אישתו וילדיו אתם המודל לחיקוי שלו!! בהצלחה לכולם להורים ולתלמידים שיהיה לכם שנה מוצלחת ופורייה ומהנה וכיפית תהנו תשדלו אתם ההורים גם להנות מילדים מהאוצרות שלכם שה' נתן לכם במתנה ושיהיה לכם סבלנות ואהבה להעניק תמיד גם שלא ירצו ללכת לביצפר וגם שלא יכינוי ש"ב תמיד תהיו סבלניים ותראו תמיד חום ואהבה עם קשיחות הכי חושב!!

בהצלחה!!
מצטער מעכשיו על החפירה ועל המכתב הארוך!מיסטר דום
אם יש לילד בסיס טוב הכל ילך לו יחסי חלק אפילו שיהיו קצת בעיות תמידד י בעיות אין כזה דבר מושלם..

אבל לפחות הוא לא יהיה אלים וכו' ח"ו .... אם תלמדו להראות חום אהבה ושאתם שם תמיד בשבילו לא חשוב מה אבל גם קשיחות ורצון בד בבד אז הוא יעריך אותכם גם וגם תצדיקו רוב הזמן את המורה ואל תגידו לו בשום פנים ואופן שהמורה טועה!! אח"כ תדברו עם המורה לבד! ותבהירו דברים...אל תגידו לו מה המורה אמר... שהוא ידע לכבד ולדעת להתנהג לאנשים אחרים וככה גם יכבדו אותו... תצטרכו לדעת גם איך להעביר את האידאלים שלכם והמסרים שלכם ולא בכח אלא במח כי הוא לא למשל אם תחייבו אותו להתפלל או ללכת לבית כנסת הוא לא יקח את זה לחיים בגלל שחייבתם אותו!! הוא יריגש בגיל יותר גדול שהוא לא יכול להריח בית כנסת בגלל מה שהיה לו בילדות או שהוא ילך אבל גם יכול להיות שהוא יתפלל אבל לא מהלב מהראש הקר ובגלל שמחייבים אותו והוא ג םידבר בתפילה ויבוא הביתה ויגיד לך שהוא התפלל והכל בשביל להתפטר מזה...<זה לא קורה אצל כולם אבל זה קורה>...אז תצטרכו להעביר לו במח שהוא ירצה לבד ללכת לבית כנסת והוא יתחבר לזה ובגיל יותר גדול למשל 15 16 הוא יאהב להתפלל מכל הלב ולא בגלל שמכריחים אותו להתפלל הוא באמת יתחבר לזה
תכיני מצלמה ליום הראשוןאנונימי (פותח)
אימאלה!! על איזה שטויות אתם מדברים??(בלי לעליב..)מתוקה שכזאת
לדעתי, מה שחשוב כאן זה לא שהוא התרגש וכו... תחשבי, הוא רגיל לחופש והכל, ופתאום הוא נכנס למסגרת שחייבים לשבת בכתה, ולהכין שיעורים-וזה לא פשוט לילד בן שש!!...

אז בקיצור, לדעתי הדברים החשובים באמת זה:

א. בכתה א פתאום ניהית תחרות בין הילדים מי יותר טוב במה ויש תיסכולים אם לא מצליחים בבוחן... צריך להראות לו שלא משנה מה הציון או מה החברים שלו חושבים, שבעינייך הוא תמיד יהיה חכם ואת תאהבי אותו!!

ב. בלי לחץ, להכין בלילה מערכת ובגדים, ללכת לישון בזמן, לקום בזמן בלי לחץ ולאכול ארוחת בוקר...זה עושה לו את היום!!

ג. לעקוב כל הזמן: אם הוא הכין מערכת, שיעורים, למד למבחן, וכו...

טוב, יש עוד המון טיפים, שווה לקרוא ספרים על אינטיליגנציה רגשית...-זה חשוב!!

בהצלחה!!!!...
תודה רבה על התגובותאם הבנים12
נראה לי שאני מתרגשת יותר ממנו...
סתם הוא מאוד שמח לעלות לכתה א'.

באמת צריך להטעין את הבטריות של המצלמה, תודה על התזכורת.
מתוקה שכזאת...יש לך כמה טעיות..מיסטר דום
צריך אולי לעקוב אחרי אבל לא בידיעתו ואני מוכן להתווכח על זה...הוא ירגיש שלא סומכים עליו ואין לא משענת ...צריך לתת גם משענת וגם תחושה שסומכים עליו...וסליחה??? אולי מה שכתבת גם חשוב<???> מה שכתבתי הוא יותר חשובב
סבבה...מקבלת אתמתוקה שכזאת
אוי...קפץ לי...מתוקה שכזאת
כל אחד חושב אחרת וזה מה יש, אני אחרי הניסיון שלי בחיים חושבת שבכל מקום חשוב בעיקר החלק הרגשי ולתת לילד תחושה שהוא לא לבד, אם עושים את זה כשהוא קטן, גם כשהוא ייגדל התחושה הזו תישאר בו.
ומה אתה מצפה עצמאיות מילד בן שש??
לא יודעת, רוב הספרים שאני קוראת הם פסיכולוגיה, כאילו-אמא שלי פסיכולוגית, אז זה מה שיש לי בבית, ואני כמעט בטוחה שהם יסכימו איתי!...
יופי לאמא שלך...מיסטר דום
אבל צריך לתת עצמאות במידה מסיומת אתם מקבליפ את ההחלטות אבל לתת לו גם עצמאות שהוא יגדל ויכול להיות בנאדם מבוגר ואחראי..
אם לא תתני לילד עצמאות שמתאימה כמובן לגילומיסטר דוםאחרונה
צריך להתאיים את העצמאות כמובן אבל אם לא תתני את זה הוא יגדל ויהיה מופנם וכו' ולא יהיה יודע איך להסתדר בכוחות עצמו בעולם ומזה שווה את רוצה שהלד יהיה מסביבך גם בגיל 30?! לא את רוהצה שיהיה לך ילד שידע להסתדר בכוחות עצמו ויהיה בזכות עצמו ואל בזכותך...את לא תהיי שם עד גיל בסופו של דבר את לא תהיי לעזור לא ואז מה יהיה ?(וכל זה מתחיל מפו)...
לא פשוטקוינטה

ממש לא פשוט לי !אני מותשת לחלוטין.האמהות דורשת כ"כ הרבה כוחות.

אני מודה כ"כ לקב"ה שאני צריכה להשקיע כוחות ולהגמר מברכה כזאת גדולה.

אבל אני עדיין מסיימת כמעט כל יום על סף בכי.רק עוד 20 שנה אני אזכה לפסק זמן קטן?אני מרגישה שאני חייבת לנשום רגע!להתרענן כדי חזור עם כוחות מחודשים למשימה החשובה.אבל אי אפשר!כשהם ישנים גם אני משתדלת לישון, ויש לי עוד כ"כ הרבה מטלות, טלפונים והכנה לשנה הבאה.כשאני איתם אז אני לא יכולה לעשות כלום!

אי אפשר לתפוס אותי בטלפון..אני בקושי תופסת את עצמי! ירדתי במשקל בטרוף אחרי הלידה.ברור!מתי יש זמן לאכול?

אני אחרי יום גומר...אם יש למישהי דרכים לחידוש הכוח או לשמירתו-אני כ"כ אשמח!!!

מה קרה?ירוק זית
האם זהו מצב חדש?
האם ילדת לאחרונה?
האם יש לך ילדים עוקבים.כמה?
האם ילדת תאומים?
זה נשמע מצב קצת קיצוני.
האם את גם עובדת?
אם תתני יותר פרטים נוכל להתייחס יותר.
יש הבדל אם זה מצב זמני כמו אחרי לידה או מצב רגיל שנמשך כבר זמן רב.
זה נשמע שאת מאד משתדלת אבל אולי לא בכיוונים הנכונים ,אם זה ככה אז אפשר להבין למה נוצר כזה עומס.
בינתיים מאחלת לך או וטוב.
מחכה לשמוע
זה לא קיצוני.זה פשוט סוחט..קוינטה
זה לא חדש רק זה בא והולך.יש לי שניים צמודים כשהקטן בן חצי שנה. אני עובדת וגם משתדלת להיות תמיד בסדר בכל שאר התחומים. אני יודעת שאני צריכה לעשות לי סדרי עדיפויות כדי להוריד מהעומס ונכון-גם לקחת ביביסיטר. אבל אני לא מצליחה.אני פשוט נורא נורא עייפה וחייבת פינה שקטה פעם בכמה זמן שאוכל לנשום בה ולאסוף כוחות. עכשיו שגם הסתימו המטפלות, אז אני איתם כל היום ואפילו ללכת לשרותים אני לא הולכת לבד...
זה לא משהו מדאיג ח"ו. פשוט הייתי צריכה להוציא את זה.
מותק שליירוק זית
.זה נשמע לי טבעי ביותר מה שאת חשה.
עכשיו שגם המטפלות יצאו לחופשה ברוכה משלהן אז המצב העמוס ביותר והחששות עם המצב החדש.
קודם כל תשבי ותכיני רשימה של דברים שהיית רוצה שיהיו בזמן הזה.אח"כ תדרגי אותם לפי סדר עדיפוית עד -אפשר לוותר.
אל תשכחי גם את עצמך בעניין הזה.מי שדואגת לעצמה יכולה להעניק יותר.
תנסי לגייס עזרה חיצונית כמו שכתבת,בייבי סיטר,גיסה או אחות צעירה,אמא או חמות.אולי בעלך יקחכמה ימי חופש ותוכלו לבלות בנעימים ביחד.
והכי חשוב בעולם-בריאותך ובריאות ילדיך,והרבה שמחת חיים .ניקיון וסדר ,הם לא הולכים לשום מקום,הם יחכו עד שתתפני אליהם.
אשמח לעזור יותר עם תרצי לשאול יותר לעומק.
כמונו כמוך,עושים כמיטב יכולתנו.
הרבה אור וטב.
מוכרללה2005
ואפילו רק עם ילד אחד... זה משתפר בצורה דרסטית בגיל גדול יותר-שנתיים פלוס, אבל עד אז תהיי יצירתית- בייביסיטר, הורים, כל מה שיש- זו לא בושה "לברוח" לקצת שקט (או הרבה). תגידי, בילד שני לא קל יותר??? מה, סתם עובדים עלי???
לאם המותשתיהודית פוגל
את בודאי יודעת את כל הפתרונות: סבתות ועזרתן, בייבי סיטר בימים ושעות קבועות, עזרת בן הזוג , עוזרת לנקיון ועוד. השאלה היא למה את/ם לא מיישמים לפחות חלק מהפתרונות הללו, ואת מגיעה לסף קריסה. הלא כך כולם יסבלו, גם הסבתות שח"ו תיאלצנה למלא את מקומך. אם תכתבי כאן למה את לא מחלקת את המטלות והמשימות למנות שתוכלי לעמוד בהן, אולי נוכל לעזור יותר.
למה אני לא מחלקת...קוינטה
א.תודה רבה על התגובות...כשמרגישים כ"כ זיפט, כל הקשבה כ"כ מעודדת...
ב.אני גרה מאוד רחוק מכל המשפחה שלי. בעלי מאוד מאוד עוזר,אבל זה לא תמיד אפשרי. והבעיה העיקרית היא שיש לי מחסום ביביסיטר.
הבן שלי הגדול מאוד קשור אלינו וקשה לי להשאיר אותו אצל מישהי צעירה.
עד שאני אמצא מישהי שאני אסמוך עליה ולא ארגיש שהיא עושה לי טובות ועד שהוא יתרגל אליה...אז אני כבר נמצאת איתו ונסחטת!
אני מודעת לבעיה הזאת,ומנסה להתגבר אבל אני לא כ"כ מצליחה כרגע.
אני באיזשהו מקום רוצה להוכיח לעצמי שאני מסוגלת לבד ושאני טובה.
אבל זה קשה!אני דורשת מעצמי להצליח בהכל בלי התפשרויות ובלי עזרה ואני מרגישה שזה יתנקם בי כי כבר עכשיו אני גמורה.
יש לך או לבעלך אחות קטנה?שירק
אם כן את יכולה להזמיןשירק
אותן לפחות עכשיו בחופש שיעזרו לך וכך גם תוכלי לשעשע את עצמך ואת אחותך או גיסתך
הילדים יתרגלו מהר לבת משפחה
וגם את יכולה יותר לסמוך עליה
לקוינטה היקרהיהודית פוגל
אז את יודעת שתחושת הערך העצמי שלך תלויה בזה שאת עושה הכל ל ב ד ולא "מפקירה" את האוצר בידי בייבי סיטר. ובכן, כאן העבודה שלך: את שווה ואת אמא טובה גם אם תקחי לעצמך כל יום קצת זמן, ותייצרי "אמא" הילד ינזק קשות באמת אם תקרסי. נסי שלוש פעמים בייבי סיטר, אח"כ זה כבר ייראה לך טבעי ונורמלי. זיכרי: המתנה הכי נפלאה שאת יכולה לתת לילדיך היא אם בריאה שמחה ומתפקדת. את זה הם יזכרו, לא את השעתיים שלוש פעמים בשבוע שהיו בגינה עם בייבי סיטר ולא איתך!! אנא!! היי חכמה!!
המנהל הכי טוב הוא זה שיודע לבזר סמכויותריבק
להכניס עוד כוח אדם, להוריד מעצמך סמכויות.
גם עקרת בית צריכה במידה מסוימת כלים של מנהל.
עבודה עמוקה...קוינטה
הבעיה היא שבאמת קשה לי להאמין שאני שווה אם אני לא אצליח. ואני לא מצליחה להתגבר על זה.אני חייבת להצליח בהכל אחרת אני אפס.זה נורא, אבל זה כ"כ טבוע עמוק.
מה,רק לי קשה? רק אני צריכה עזרה?לא!אני רוצה להראות לעצמי שאני גיבורה ומסוגלת!
לפעמים כשאני מסתכלת על עצמי מבחוץ,ממבט נטרלי ואוביקטיבי אני ישר אומרת-"וואו! כל הכבוד לך.את עומדת במשימה לא פשוטה!כל מטלה בפני עצמה היא מורכבת,ואת עומדת בזה.ברור שאת חייבת קודם להיות אמא שמחה ותעשי הכל כדי להיות כזאת ותקחי כל עזרה אפשרית."
אבל אז מגיע המבט הפנימי, הנגוע שאומר-"לא ,את תסתדרי,מה את חלשה? את לא יכולה להסתדר לבד? תתאמצי!כולן יכולות ואת לא?"
זאת עבודת חיים,והקב"ה כנראה שולח לי את ניסיון הביביסיטר כדי להתחיל לעבוד על זה...
תודה על התגובות!
שכל אחד יגיד עכשיו: גם אם אני לא... אני חשוב וטובאנונימי (פותח)
ישר כח לגב' פוגל המקצוענית שעזרה כ"כ מהר וישיר לשואלת ולכולנו להגיע למודעות ברורה יותר. עכשיו שהאתגר מסומן קל יותר לגשת למשימה האמיתית של התיקון הפנימי והמעשי.
בהצלחה!
ספרי לנו איך היתה ההתחלה...דבי חיה
קוינטה היקרהיהודית פוגל
מי אמר שכולן מסתדרות לבד? מי אמר שכולן יכולות ואת לא? וגם אם כן, הרי היופי שביצירה ששמה "אדם", הוא השונות, הרב גווניות. אז את טובה בדברים מסויימים ופחות באחרים והמצליחניות האלו שאת כאילו רואה מסביב, גם להן בודאי נקודות תורפה, אלא שאת לא מודעת עליהן. אז בבקשה, צאי מהפנטזיה, וסדרי את חייך בהתאם ליכולותיך שלך, תנאי חייך, מבנה האישיות שלך, ובעז"ה תרד עליך שלווה גדולה. המשיכי לעדכן אותנו!
מבינה אותךאנונימי (פותח)
אני מבינה שזה קשה, אך הייתי בשמחה מעדיפה להיות בתוך ניסיון כזה, מישהי נשואה חמש וחצי שנים ואין לה.
תגובה...tiferet
אני עשיתי בייביסיטר וקצת התנדבות למשפחה שאמם ילדה ושקשה לה ועד היום אני מתנבת אצל משפחות אם עזרה למשפחות אם ילדים..(אני מאוד אוהבת..)אותי אחת המשפחות החדשות בשכונה תפסה בזכות שהאמא שאלה מישהי מהשכונה אם היא מכירה מישהי שיכולה לעזור לה...ואמרו לה אותי...את יכולה לשאול שכנים או ביישוב אם הם מכירים מישהי שאוהבת ילדים ומסכימה להתנדב או קצת בייביסיטר..ואם אין את יכולה לפנות אלי...=)...
לתפארת-ירוק זית
כל הכבוד לך על העזרה לזולת!!!!!
שתמיד תהי מן הנותנים!!!
תודה..אמן..!!!!! וקוינטה....tiferet
אשמח אם תעדכני במה שאת בסוף תעשי....
קויטנה!אנונימי (פותח)
אולי תספרי לנו גם על דברים טובים שיש בילדים צפופים?
פשוט, זה קצת מלחיץ, בני בן עשרה חודשים, ואני בחודש חמישי בעז"ה עם הבא... והלחצת אותי...
אני אספר...אנונימי (פותח)
נכנסתי להריון כשביתי המקסימה היתה בת שמונה חודשים,
רציתי כל כך עוד ילד .
אני בבית עם הילדה הגדולה כבר שנתיים ושלושה חודשים,
ועם הילד במקביל עשרה חודשים.
אפשר לטפל בשניים לבד,
אבל צריך המון סבלנות ולתכנן דברים היטב,
אם יש לך אפשרות להכניס אחד למעון, כדאי להכניס את הגדול,
כי הקטן כעת צריך זמן לעצמו,
וכך את יכולה לנוח איתו, כי כשיש את הגדול, אז כל פעם כשהקטן ישן את עם הגדול או מארגנת את הבית או מכינה אוכל...
ואת לא נחה בכלל וזה לא פשוט כלל.
אני עשיתי את זה ואני מאמינה שעוד עשו ועושות,
אבל אני אשקר אם לא אגיד שלפעמים השתגעתי ורציתי חופש ולהתרענן ולא תמיד היה אפשר.

בת אחרי תאומות בנות שנה וחצי!!!אנונימי (פותח)
אני יכולה להגיד לך שזה באמת קשה אבל תמיד הסתכלתי על הדברים האלה ואמרתי לעצמי שזה תקופה יפה וקשה אבל עוברת ובע"ה הם יגדלו (אני לא יודעת בדיוק מה המצב שלך כרגע אבל המצב שלי זה כמו 3 תינוקות) קחי הכל בשמחה ובאהבה למרות הקשיים. רק עכשיו שהן בנות 3 והקטנה בת שנה וחצי אני מרשה לעצמי לצאת בערבים אחרי שכולן נרדמו. היו 3 שנים יפות ובאמת יש רגעים קשים אבל תדעי שזה משתלם וכיף כשהם גדלים יותר. ככה אני לקחתי את המצב למרות שלא היתה לי אפשרות לצאת מהבית 3 שנים!!!! באמת !!!!
בהצלחה רבה
עידכוניםקוינטה
תודה לכל המגיבות.על ההבנה, העצות וההזדהות.
היינו קצת בחופש אצל ההורים.השינוי עשה לי טוב אפילו שעבודה רבה היתה עדיין.חזרנו עכשיו ישר לעבודה (1 בספטמבר), ועכשיו העבודה האמיתית-הפנימית מתחילה.
בכל שלב בחיים יש לנו דברים שאנחנו צריכים לצמוח מהם ולהבנות ואנחנו צריכים להסתכל פנימה ולשאול את הקב"ה מה רצונו.
מי שנבהלה מילד שני-זה מדהים!אני כ"כ אוהבת אותם ונהנית לראות אותם ביחד.
אבל זה קשה.הם מאוד (!!!)צפופים.
אני צריכה לעבוד על דברים בתוכי כדי להקל על החיים.
אני צריכה להרגע,לא להבהל, לקחת בקלות...
ובעיקר לנוח!!!אמהות צריכות כוח!ובשביל זה -צריך לנוח.
אני עדיין מותשת ומשתדלת להיות בשמחה אבל אני חושבת שאני מתחילה כבר לטפס בעליה...
התפילה היא חשובה מאוד בעיני.ביכולתו לתת לי סבלנות, כוח, אהבה, שעות שינה-רק צריך לבקש...
בהצלחה לכולן
תודה על העידכונים! נתת לי אישית המון כוח!דבי חיה
תכיני לך מערכת קבועה.מתוקה שכזאת
כלומר, כל יום נגיד את קמה בבוקר, שולחת אותם לאיפה שהם צריכים להיות, ועושה את כל הטלפונים, בצהריים הם חוזרים באחד, את יושבת איתם לאכול צהריים ושואלת איך היה היום...
בין שתיים לארבע שיידעו שצריך לשמור על שקט!את ישנה!.
בארבע את קמה עם כוח יושבת להכין איתם שיעורים, בשבע ארוחת ערב, שמונה במיטה, וזהו, זה הזמן שלך עם עצמך, לא?
אפילו אם בשעתיים הראשונות את מסדרת שוטפת וכו, תשמעי תוך כדי שירים שמחים, ותחשבי עם עצמך... זה גם כיף!...
תחלקי את היום איך שנוח לך, אבל תתמידי בזה!! מומלץ לכולם...=)
לא שייך...קוינטהאחרונה
הם מתחת לגיל שנתיים...
ואני עובדת...
אבל תודה.זה נשמע כיף...
מה דעתכם על אמא כזאת?אנונימי (פותח)
ראיתי היום בפארק אמא מבוגרת המשחקת עם ילדיה ממש כאילו היתה בגילם, רדפה אחריהם, ישבה עליהם (כן כן) ו"הרביצה" להם.. צחקתי עליה בהתחלה ואח"כ התחלתי לקנאות בה על רוח הנעורים שלה... היא מעוררת חמלה או קנאה?
בעלי טוען שחמה ע\אם הבנים12
סליחה קפץ. בעלי טוען שחמלה עם שלוש סימני קריאהאם הבנים12
לא הבנתי מה זה ענינכםבלה
ומה הבעייה שלכם
לילדים עם אמא מבוגרת מגיע יחס שונה? איזה קטנוניות מגעילה
זה לא קטנוניות זה יכול להיות מגוחךריבק
מה לעשות שאנחנו בני אדם ,ויש דברים שרואים שמעלים תהיות?
לפעמים משעשעים ולפעמים מעצבנים?
אני זוכרת שבחורף רצתי בגשם לעבודה,וראיתי אשה עם ילדה, האשה לבושה אלגנט, הולכת זקוף מתחת למטריה, והילדה בת 5 מצונפת נותנת לה יד ונשרכת אחריה כשהיא מחוץ למטריה.
כמעט התפוצצתי!
איך אפשר להתעלם ממה שרואים?
זה תלויאדרת
למה כוונתך ב"אמא מבוגרת"? אשה שנראתה בסביבות גיל ה-40 שלה או משהו כזה?
אם כן, לכי תדעי, אולי היא חיכתה להם הרבה זמן עד שנולדו, ובגלל זה היא מרשה לעצמה לחזור לגיל הילדות, ולשחק יחד איתם כאילו היתה חלק מהם.
התלהבות לגיטימית.
תלוי מה הילדים מרגישיםשירק
אולי במקום לשמוח שאמא משתוללת הם נורא מתביישים מהחברים?
מה רע בזה??ruthi
הלוואי עלי אמא כזו והלוואי אני אהיה אמא כזו.
כן, אני משתובבת עם הילד שלי כאליו הייתי בגילו, וטוב לשנינו.
יש סיפור בגמרא על אדם שהוריש את כל הונו לבנו אבל כתב לו שהוא יקבל את זה רק כשהוא ישתטה, והבן לא הבין, אז הוא הלך לאחד בתנאים לשאול מה לעשות, ולפני שהוא נכנס הוא ראה מהחלון שהתנא מרכיב את בנו על הגב ועושה קולות של חמור, אז הוא חיכה בחוץ כמה דקות ורק אחר כך הוא נכנס ושאל את השאלה שלו, אז התנא אמר לו- חבל שלא באת קודם, היית רואה למה אבא שלך התכוון, אבא שלך התכוון שתירש אותו אחרי שתחתן ותוליד ילדים, אז תשתטה איתם ותוכל לרשת אותו.!!
לקנאית מושאלתיהודית פוגל
אני משערת שטוב להם בצורה כזו של קשר. ולגבי הגיחוך שהתנהגות כזו יכולה לעורר, זה כנראה לא איכפת להם, לא מפריע להם וטוב להם כך. אז בכיף! לא כל דבר מתאים לכל אחד!
אממ...צריך לדעת לפעמים להשתחרר ולהיות עם הילדיםמתוקה שכזאת
ממש כאילו את בגילם...
אבל שבזמן האחר תדעי את את מקומך והם יידעו את מקומם שלהם...
לממההה להסתככללל עעל לל אאחרריםיים??שמריתושאחרונה
ההכככייי קלל לליישפוט מישהוו אחרר... בואואו ניסתכלל על עצמנוו!!!11
טיפול בתינוקות/ילדים בייביסיטר!אנונימי (פותח)
הורים יקרים ,
שמי רינת ומעוניינת לטפל בתינוקות !
-ניסיון עם ילדים
-ניסיון בגנים
-ניסיון בפעוטון
-ניסיון במשפחתון
-ניסיון בטיפול אישי
-ניסיון עם בן
-הרבה חום ואהבה
עדיפות לטפל בביתי
לפרטים :
טל. 077-2056334
דואל: rinat010@gmail.com
נא להתקשר לרינת/להשאיר הודעה בדוא"ל !
איפה באינטרנט יש תרשיםמושיקו
או ציור בשביל ילדים איך קושרים שרוכים?
יש דברים שלומדים בדרך הקשה..  אלעד
ruthiאחרונה
תורם לשיפוץ בית הכנסתאנונימי (פותח)

בס"ד


לבית הכנסת הספרדי הגדול בפסגת זאב מרכז דרוש תורם כדי לשפץ את העזרת נשים וגם החלפת הספסלים
כל אחד יכול לתרום לעילוי או להצלחת מישהו ותבוא עליו הברכה אתם יודעים מצווה גדולה בדבר לכל המעוניין יפנה אליי לאישי ואני אפנה לגבאי בית הכנסת

שלום לכולםתמיד מתפללת

אני שמחה לבשר על הקמת פורום חדש בשם "זוג צעיר לנצח"
הפורום מיועד לזוגות שעברו או עוברים דבר אחד או שנים בדרך להקמת משפחה.
בגלל הבעיתיות של הנושאים הללו וצנעת הפרט- הפורום הוא פורום סגור.
אי לכך, אם נמצאים איתנו כעלו שחושבים שיש להם מה לתרום בענין- הם מוזמנים לפנות אלי במסר כדי לקבל אישור כניסה לפורום הזה.
איתכם ושלכם,
תמיד מתפללת.

כאלו*תמיד מתפללת
במשפט אחד- הפורום מיועד לזוגות שעברו או עוברים טיפולי פוריות
אשמח אם ההודעה תינעץתמיד מתפללתאחרונה
עיוורון צבעיםאנונימי (פותח)
אם ילד אינטיליגנטי בגיל 7 טועה באופן קבוע בצבעים מסוימים, האם הוא עיוור צבעים? כיצד ניתן לבדוק זאת?
בבקשה - מבחן לעיוורון צבעים ברשתיוקטנה
בעלי עשה את המבחן והוא עיוור צבעיםשירק
איזה קטע ולא ידעתם?יוקטנה
מה את אומרת? מה פירוש?ריבק
לא ידענו אבל תמיד שמתי לב שהוא לא יודע להגדיר צבעישירק
הוא לא מבחין בין אדום ירוק וכנראה גם עוד צבעים
שלחי לי את המבחן,אין לי אפשרות להכנס לקישור.ריבק
חסימות,חסימות...
שלחתי לך במייל עם התוצאות - פשוט תסתירישירקאחרונה
מחפש אתר של סדנאות מדע לילדיםמירושלים

מישהו מכיר אתר מוצלח עם ניסויים מדעיים מעניינים לילדים?

אשמח מאוד לקבל קישורים

תודה

אתר קיט מדע - מומלץ בחוםאנונימי (פותח)
ניתן למצוא באתר המלצות לפעילות עם הילדים וניתן אף לקנות ערכות במדע לילדים.
מומלץ בחום - מנסיון.

www.kitmada.co.il

אתר בריינ פופ מצוייןאנונימי (פותח)אחרונה
בייביסיטר, מורה פרטי - ועכשיו הדבר הבא!יוקטנה
שירותי הורה להשכרה לפתרון מגוון בעיות:
http://www.kidsourcing.com/

(התכוונתי לשאול מה אתם חושבים על זה)יוקטנה
כאן הקישור יוצא יותר טוביוקטנה
מזעזע!ananas
יש בכלל אנשים שמשתמשים בזה? נשמע לי הזוי לחלוטין. מישהו פה מנסה להרויח כסף, ואני מאוד מקווה שהם לא מצליחים...
דיייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!ירוק זית
תגידי ,זה אמיתי????????????
זה נראה פשוט בדיחה!!!
חחח! הם לא נורמלים. אני לא מאמינה שאנשיםאני12345
הולכים על זה..
ואם כן..........
הם פשוט יצטרכו טיפול בקרוב. להם ולילדים.
לא הייתי רוצה אבא כמוהו..אלעד
זה נראה לי כמו בייביסיטר מקצועי, לא?אופה
הבעיה שהם קוראים לזה הורים חילופיים.ruthi
לדעתי זה על גבול החולני...אנונימי (פותח)
התקשרתי לברר...אלעד
כואב הלב עד כמה סדרי העדיפויות השתנו להם
!!!!!!! עבדו עלינו!!!!!!!בילי
זה אתר לא אמיתי, שבא לפרסם את קופ"ח כללית!
מזל, כי זה באמת היה כבר חולני.
אבל מה הרעיון?ירוק זית
היה רעיון שיווקי יפה D:יוקטנה
מישהו מוכן לכתוב  לי מה כתוב שםניצוץ חןאחרונה
האינטרנט שלי חסום
שיבוש בדיבורבלה

ילדה בת 4.5

אני מדברת איתה חצי עברית חצי אנגלית ובעלי מדבר איתה אנגלית. הבעייה היא שיש לה שיבושים בשתי השפות. אני לא יודעת מה לעשות כי לקחתי אותה לאבחונים ונמצא שהיא נורמאלית ונתנו לי כמה טיפים לעבוד איתה אבל לא טיפול מקצועי.

כמובן שהסיבה לשיבושים היא בלבול בין שתי השפות {לפי דברי המאבחנת}.  הבעייה היא שזה מאוד מפריע וצורם לי שלילדה כ"כ גדולה יש שיבושים בשפה. היא מתקשרת עם חברים ויודעת להתבטא אבל היא טועה המון ואני מודה שזה גם מביך אותי לפעמים.

נאמר לי שילדים דו לשוניים יכולים להשתמש בשפה משובשת עד גיל 5 או 6  ואני רואה שהיא מתקרבת לגיל הזה ועדיים לא מדברת ברמה של בני גילה. אני יודעת שלחץ לא יעזור אבל זה כמעט מביא אותי לדמעות לפעמים..

אני משתדלת לדבר איתה רק עברית כדי לא לבלבל אותה כי האנגלית שלי לא מושלמת אבל העברית של בעלי הרבה יותר גרועה מהעברית שלי כך שכולנו ביחד אני חייבת לדבר איתה אנגלית וגם לתקן אותה לפעמים בשפה שהיא לא שפת אם שלי כי בעלי שומע רק את המסר והרבה פעמים לא שם לב שהיא מדברת משובש כך שאני צריכה לתקן אותה בעברית וגם באנגלית שזו אפילו לא שפת אם שלי..

וואו יצא ארוך אבל יש לכם עיצה למורכבות השפתית בבית שלנו??

אגב עד גיל 3 היא היתה בגן ישראלי שדיברו רק עברית ומגיל 3 והלאה זה גן דובר אנגלית בלבד.

אשמח לשמוע עיצות אם יש אבל בעיקר הייתי צריכה לפרוק

דבר ראשון - לא הייתי מתקנתיוקטנה
פשוט שכל אחד ידבר איתה בשפת אם שלו. אם בעלך מדבר איתה עברית משובשת ואת מדברת איתה אנגלית משובשת, היא תלמד שתי שפות משובשות - ברור. אם את תדברי איתה בשפת האם שלך, שהיא טובה ותקינה (עברית, הבנתי?) ובעלך ידבר איתה בשפת האם שלו, שהיא תקינה וטובה (אנגלית, נכון?), אז היא תלמד עברית תקינה ממישהי שיודעת עברית תקינה, ואנגלית תקינה ממישהו שהוא דובר אנגלית תקינה!
ולא הייתי מתקנת, כי ההפסד (חוסר ביטחון עצמי) עולה על הרווח (לכאורה, כי לא בטוח בכלל שהיא תפנים במצב מביך כזה, מרוב שהיא תהיה עסוקה ב"אוי, עוד פעם טעיתי...").
ואני חושבת שהייתי מורידה לחץ, במיוחד לאור מה שהמאבחנת אמרה. אמנם בדרך כלל אני נוטה יותר לסמוך על תחושת הבטן של האמא מאשר על איבחונים חיצוניים (ואפילו מקצועיים), אבל נראה שאת מדברת הרבה מתוך פחד, ורק מעט מתוך תחושת בטן אמיתית ונקייה - האם אני צודקת? לדוגמא, נסי לחושב על כך שסביר מאוד להניח שבגיל 10 הי תדבר בצורה תקינה לגמרי את שתי השפות. האם מפלס החרדה שלך נוכח המצב כרגע יורד? האם מנקודת מבט כזו את מרגישה טוב יותר נוכח מצבה של הילדה? אם את מרגישה שלא פחד הוא שמנחה אותך, אלא תחושת בטן אמיתית, אני ממליצה לפנות לאבחון נוסף, ועוד, עד שתהיי שקטה.
שפות אםבלה
שפת האם שלי היא עברית ושל בעלי אנגלית.
כבר מזמן ביקשתי ממנו שלא ידבר איתה עברית כי העברית שלו גרועה.
אחת העיצות של הקלינאית תקשורת בזמנו היתה דווקא כן לתקן אותה וכך באמת הרבה שיבושים התבהרו.{אני ממש משתדלת לדבר איתה רק בשפת אם שלי אבל לפעמים בעלי לא שם לב שהיא טועה לכן אני מתקנת אותה}
אבל אני לא עושה את זה ליד חברים שלה ומעבר לזה אני משתדלת להקרין עליה הרבה ביטחון ואהבה וכו' וזה לא קשה בד"כ כי היא ילדה מדהימה ולא קשה בד"כ.
אני חושבת שהיא תהיה בסדר זה פשוט עניין של המון זמן וסבלנות שכנראה אין לי. אני לא חושבת שכרגע אבחונים נוספים ייגלו גילויים מרעישים ובנתיים נראה לי שהיא במגמת התקדמות.
ואגב תודה על התגובה האכפתית:]
*הילדה לא קשהבלה
מסכימה איתך! כולנו רוצים את הכי טוב לילדים שלנויוקטנה
מה יותר טבעי מזה? אני בטוחה שבסופו של דבר היא תתכנס עם השפות, ואז תוכלי לקצור פירות טובים וחשובים במיוחד של השקעה בדו לשוניות! כמה אני מצטערת שאמא שלי לא התעקשה להמשיך ולדבר איתי בספרדית אחרי שנכנסתי לגן...
אני בטוחה שאם את רואה שטוב ונכון לילדה שיתקנו אותה - אז זה באמת ככה. כמו שאמרתי, אני מאמינה יותר בהרגשה של כל אמא את הילדים שלה, מאשר ב"כללים". אין כלל שנכון לכל הילדים (או בני האדם בכלל).

שיהיה בנחת!
לבלה היקרהיהודית פוגל
תראי, מכיון שכנראה אין לכם שפת דיבור ראשית וברורה בבית מכך נוצר הבלבול של הילדה. הרי א"א לדבר רגע כך ורגע כך ואני מבינה שהאנגלית שלך בינונית כמו העברית של בעלך ולצפות לדיבור משוכלל אצל הילדה. לכן הייתי מציעה: א. להתייעץ עם קלינאית תקשורת, ב. אולי להחליט למשך חצי שנה איזו שפה אתם מדברים ובצורה משוכללת ככל האפשר. כי נראה לי שהשפה הלא משוכללת של הילדה היא מעיין מחיר שאתם משלמים על צורת הדיבור שלכם. אפשר גם לבדוק את האפשרות של גן שפתי כדי לתקן את המצב. כ"ט
אני עשיתי שיעורים ל-2 ילדים, אחים, בגילאי היסודי44444
שגודלים במשפחה מדברים עברית ואנגלית. הם הרבה פעמים החליפו שפה במשפט אחד, למשל: "אני הולך לסקול", "אבא אמר שהור יקנה לי אה רד בול" וכד'... הילדים לא דיברו בעצם שום שפה. (הילדים עלו לארץ מארה"ב בגלאי 5.5 6.5) לאחר 5 שנים בארץ הם דיברו עברית כמו כל הישראלים. כאשר בבית הם הפסיקו לדבר אנגלית כמעט לחלוטין (אחד הצדדים ישראלי והצד שני דובר אנגלית אך הוא נכד ל"יורדים" ויש לו עברית משובשת). הילדים שנולדו בארץ והיו בגנים בארץ מדברים עברית כמו כל הישראלים.

אני גם עבדתי בגן שפתי ושם ההמלצה לעולים חדשים היתה שיהיו "עקביים" ושכל צד ידבר בשפה שהוא טוב בה אבל בעקביות. עולים חדשים- ישנים העדיפו לדבר עברית בבית ובקשו מהסבא/ סבתא לדבר בשפה הזרה. עולים חדשים שלא ידעו טוב עברית (עברית ממש משובשת) ביקשו מהם שידברו בשפה הזרה בבית ובעברית ידברו איתו בגן (אם מדובר בילד קטן במיוחד בגיל הגן גם אם ידברו איתו בבית בשפה זרה ובגן בעברית הוא בדר"כ יגיע לרמת דיבור כמו הישראלים).
וואלה, זה נכון!!אנונימי (פותח)
במשפחה של גיסי מדברים בשפה מעורבת. במשפט אחד גם עברית וגם אנגלית. ממש מצחיק
אבל לפחות יש להם שפה נוספת- אין לזה תחליף!!
ממה שאני יודעתruthiאחרונה
(למדתי קלינאות תקשורת) צריך להיות עקביים- הורה אחד רק רק עברית והורה שני רק רק אנגלית.
הילד שלי דו שפתי- אנחנו מדברים איתו רק עברית, בחיידר ועם אבא שלי- רק אידיש!!
בשלב מסוים הילדים עושים לבד את ההפרדה הזו, ולמרות שמדובר בילדה יחסית גדולה- היא עדין לא מדי גדולה בשביל לתקן!!
אחיותירוק זית

מה עושים כשאחות קרובה לא מתייחסת לבת המצווה שחגגנו לבתי.היא לא הגיעה כי היא גרה בחו"ל,אבל היא אפילו לא הרימה טלפון לא בירכה במזל טוב,לא שלחה כרטיס ברכה ,אפילו לא אי-מייל.אחותי היא אשה מודרנית עם גישה לחנויות ולמחשב ולטלפון.אני מאד פגועה,אפילו עכשיו שאני כותבת אני מרגישה את גרוני נשנק.

האם עלי להתקשר אליה ולשטח את תחושותי,האם עלי לשתוק ולא לבוא בדרישות?אני מרגישה שאינני יכולה לעבור לסדר היום בעניין הזה. אבל איך לגשת לעניין?

אני רושמת את שאלתי כאן למרות שאין לזה קשר להורות.אני מעוניינת בהתייחסותך יהודית .

מודה מאד.

אני מניחה שאם היא היתה יודעת שתפגעי עד כדי כךיוקטנה
אז היא היתה עושה משהו.
אולי אפשר שאמא או אבא ירמזו לה בעדינות?
אחות מתעלמתיהודית פוגל
קודם כל האם יידעת אותה בצורה מסודרת על האירוע, מה את מתכננת, מה יהיה הכיבוד, התכנית, מה תלבשו וכו' וכו' כלומר האם שתפת אותה בתהליך כאילו שהיא גרה כאן בארץ? אם כן, זה באמת מוזר וכואב מאוד. שנית יתכן ולהתנהגות הזו יש קשר לכל מערכת היחסים שלכן שאולי בכללי היא מרוחקת ולא מאוד חמה ומעורבת. כמו כן, דעי לך שהאמרה רחוק מהעין רחוק מהלב היא מאוד נכונה. כאשר נמצאים רחוק כל הפרופורציות משתנות, ומימד הזמן לא כ"כ דומיננטי. יתכן שהיא בתכנון להתקשר. כאשר נמצאים רחוק צריך לעשות מאמץ ניכר כדי להיות בפוקוס המתאים. ולסיום: חד משמעית הביעי בפניה את הכאב והעלבון שלך, בשלוה ובאהבה, ותני לה הזדמנות הוגנת להסביר את עצמה. מזל טוב, ויה"ר שתרוו מהבת הזו ומכל ילדיכם רוב נחת.
יהודית צודקת. ירוק זית- שלחתי מסר אישי.אופה
לכל המגיבותירוק זית
תודה על התגובות.
עכשיו אני שמה לב שבאמת הקשר שלנו הוא כזה שאני היותר מתקשרת סתם כך לשאול לשלומם ובכלל והיא יותר מתקשרת בזמנים ש היא זקוקה לתמיכה במשהו.
אבל זה באמת מאד כואב החוסר הדדיות במיוחד בזמן מיוחד של שמחה מיוחדת כמו זו.דווקא אני מאד משתפת וגם ילדי ובעלי ולפני 5 חודשים היה לנו בר מצווה ומאד דירבנו אותם להגיע לחגוג עמנו ועל מנת להוזיל להם עלויות אירחנו אותם(4 נפשות) בביתנו שבועיים.ובשמחה רבה למרות הצפיפיות.
אז אני באמת אפתח את זה , זה כואב מדי שזה יושב לי על הלב.
אבל ,מה אם היא תיקח את זה לכיוון של עלבון כאילו אני לא מבינה אותה או משהו כזה?
אין שני בני אדם שוויםיוקטנה
כל אדם פועל מתוך עולמו שלו. תארי לך שיכול להיות שהיא חושבת "אוף, עוד פעם ירוק זית הזו מתקשרת סתם לנדנד לי, בלי שיש לה אפילו משהו חשוב להגיד..." D:
יכול להיות שבגלל זה, היא מקפידה "לא לנדנד לך", כמו שאת מנדנדת לה, מבחינתה ;) "את השנוא עליך אל תעשה לחברך" ;)
את יכולה להגיד לה איך את מרגישה, במקום להעביר ביקורת על מעשיה, ואז אולי היא לא תקבל את זה כהתקפה. לדוגמא, במקום להגיד: "את לא מתקשרת אף פעם", להגיד לה: "אני עצובה כשאני לא שומעת ממך הרבה זמן". במקום להגיד: "היית צריכה להתקשר לברך את הבת שלי", להגיד לה: "הבת שלי התאכזבה שלא התקשרת בבת מצווה שלה".
יוקטנה-חידדת לי את הענייןירוק זית
יוזמהamioraאחרונה
הרגשות שלך טבעיות אך כדי לשנות את המצב את צריכה לפעול . תרימי לה טלפון ותגידי לה כמה היא הית החסרה ותספרי לה חוויות מה מסיבה וכו' זו דאך חיובי לשתף אותה ולהעביר מסר שהיא גם צריכה להשתתף בשמחה. אולי אפילו תגלי מה בדיוק קרה שהיא לא עשתה כן בעצמה
רחל
לדון לכף זכותאנונימי (פותח)
האם "נטישת" ילדים קטנים לשבוע ,יוצרת משקעיםלילדים?ריבק

אני משאירה תינוק בן שנה וחצי וילד בן שלוש למשך ארבעה ימים אצל סבתא.

האם לטווח ארוך זה יכול ליצור אצלם נזק?

 

תלוי בילדיםירוק זית
ובקשר עם הסבאסבתא.
מהניסיון הקטן שהיה לי זה היה בסדר גמור ושני הצדדים נהנו.
ליותר מזה אולי זה באמת ארוך מדי.
נזק?לאיזה נזק את חוששת?
זו סבתא ירושלמית שהילדים רואים פעם בשלושה חודשיםריבק
אנחנו באים אליה לשבת כדי שהילדים יתרגלו, וביום ראשון משאירים אותם שם.
החשש העיקרי שלי הוא מכך שהיא מרובעת מאוד בנושא הנקיון.
למשל- לא לרדת מהכסא עד שגומרים לאכול, (גם לא לעמוד על הכסא)
אסור להסתובב מחוץ למטבח עם גרגר ביסקויט
אא אכלת פרי, חובה לשטוף ידים כי "כולך" דבק.
לא לגעת בדלתות זכוכית ,חלונות ומראות.
השאלה אם זהלא מכביד על הילדים בנוסף לכך שהם יתגעגעו.
איך אעלה?...אנונימי (פותח)
אין לי מידע אמפירי בנושא, ולא ידוע לי על מחקרים הבודקים תגובות לארוע 'נטישה' כזה (וברור שקשה לבודד השפעות נוספות), אך השכל הישר והנסיון מראים שעלול להוצר קושי של ממש אצל ילד שסביבתו התומכת 'נעלמה לו' פתאום.
לכן אם מדובר בשאלה מעשית ובטווח זמן מספיק, כדאי לשקול אחד משני החלופות הבאות: א. לצרף אליכם את הילדים למרות הקושי
ב. להכין בהדרגה את הילדים לשינוי הצפוי על ידי שיחה, הסבר, ובעיקר על ידי ביקורים אצל הסבתא.
אין לשכוח שילד יעבור בחיו-נרצה או לא נרצה-התנסויות לא פשוטות, והמגמה למנוע אותן ממנו בכל מחיר רק תהפוך אותו לתלותי ומפוחד (וכדו') ואותנו לנורוטיים.
כמובן אין לשכוח את הצורך שלנו כהורים לחופשה ולאגירת כוחות הזוגיות.
שתזכו להחלטות טובות. מנחם
תלוי בפסיכולוגיםאינקו
לכאורה טוענים שעד גיל שלוש לא להשאיר ילדים בלי ההודבי חיה
ההורים, אבל אצלך את החלטת ותקווי שזה לא יהיה הרבה זמן מידי בשבילם. אני מאמינה שאת תביאי להם הרבה חפצים מוכרים מהבית, שירגישו אותך גם כשאת לא שם... (ושהסבתא בכ"א לא תהיה איתם מידי קשוחה...). בכ"א נראה לי שטוב שיש להם אחד את השני!!! זה בטוח יותר טוב מאשר לבד.
אני יודעת לגבי הילדים שלי. לא לגבי הילדים שלך יוקטנה
אני מבינה שגם אבא שלהם לא יהיה?
בגדול, זה נשמע לי המון זמן, מקום לא כל כך מוכר ובטוח, ודמות לא מספיק קרובה (בתדירות, לא בלב!).
מצטרפת להמלצה בכל זאת לנסות לקחת אותם (אולי עם מטפלת כלשהי, או דוד או סבתא, שתעזור איתם שם), או להעביר את סבתא לבית שלכם לאותם ארבעה ימים. שלפחות משהו יהיה מוכר להם (בעיקר חשוב בלילה, נראה לי).
תודה על התגובותריבק
אנחנו שוקלים אופציות נוספות
"נטישת"  ילדיםיהודית פוגל
ממש לא יקרה כלום, סעו לשלום, החליפו כח, רעננו את הזוגיות, תהנו, הילדים יהיו נתרמים בצורה הזו לאין שיעור, הרבה הרבה יותר מהחשש לנזק כלשהוא מעצם היעדרותכם.
מסכימה עם יהודית...אנונימי (פותח)
וגם..
זו לא נטישה, זו התאווררות, חופש, נופש,
כל מיני מילים טובות.
אם תתייחסי לזה כך, כך גם יקבלו ויחוו הילדיםאת הפרידה .

תהנו!
שמענו לעצתך והיה נהדרריבקאחרונה
חזרנו היום מרוצים, מצאנו ילדים שמחים ומחונכים.
למשל בני בן 3 וחצי רגיל ללכת יחף בבית. כמוני. חמותי הרגילה אותו ללכת מגורב עם סנדלים בבית. לא יאומן.
יצאתי לחופש עם בעלי בגילאים דומים. .אנונימי (פותח)
אמנם לסבתא שהם מכירים ואוהבים..אחרי שבועיים הם לא זכרו שנסענו (האמת שגם אנחנו לא)אמנם יום יומיים אחרי שחזרנו הם חיפשו אותי כל הזמן..אפילו לשרותים לא הצלחתי ללכת בלי זנב . אבל באמת אחרי שבוע כבר לא היו שום משקעים...אני זאת שהגעגעה כל הנופש וכל דקה הייתי בטלפון...
אוף! אף אחד לא מבין אותי!!אנונימי (פותח)

ב"ה, אנחנו נשואים 5 שנים ויש לנו שלושה ילדים, כשהקטן בן חודשיים וחצי, ב"ה. עד עכשיו, 6 שנים, למדתי באוניברסיטה (וזה עוד לא בדיוק נגמר) וגם עבדתי תוך כדי. זה לא היה פשוט, אני מרגישה מאוד מותשת וכמו שכתבתי זה עדיין לא נגמר - אני בשלבי סיום של כתיבת עבודת התזה אבל הדבר הזה פשוט לא נגמר!! הבעיה שלי היא הבלאגן בבית. זה מאוד מתסכל אותי. תמיד יש לי את הדילמה - לשטוף כלים או לעבוד על המחשב (על התזה)? - לקפל כביסה או לעבוד על המחשב? וכו'... בדרך כלל אני מעדיפה את העבודה כי אני ממש רוצה לסיים איתה כבר!! אבל החלטתי שאת יום שישי אני מקדישה לבישולים ולסידור הבית. בקיצור - מה שיוצא זה שחוץ מהשעה הראשונה שאחרי כניסת שבת, הבית תמיד מבולגן (יש ילדים בבית.....). זה מתסכל אותי נורא. עכשיו בזמן החופש הבעיה רק גוברת!! ונמאס לי כבר להתנצל על הבלאגן לפני כל השכנות שבאות. לפני כמה ימים אחותי הגדולה הייתה אצלי עם אחיינית של בעלה (בת 11 בערך) ועשינו בריכה לילדים. היום אחותי הייתה אצלי (ושוב היה בלאגן), והיא סיפרה לי שהאחיינית אמרה לה אחר כך: "יו, איך הבית שלה מבולגן..". הדבר הזה העציב אותי מאוד. אחותי אמרה לי שזה עניין של אופי ושהיא לא הייתה יכולה להשאיר את הבית ככה. הסברתי לה שבערב אני לא יושבת רגל על רגל על הספה, אלא איך שהילדים הולכים לישון אני פשוט מתיישבת מול המחשב ועובדת על העבודה שלי (וזה מתיש אפילו יותר מעבודה פיזית). אמרתי לה שהיא לא תבין אותי (היא לא למדה לתואר וכד') ובזה נגמר הסיפור. חיצונית. אבל פנימית - נשברתי. אני פשוט מ-ת-ו-ס-כ-ל-ת. 

יש לציין שלמרות שכתבתי בכותרת שאף אחד לא מבין אותי, דווקא יש אחד שמבין אותי - בעלי (הוא אפילו מעוניין שאמשיך הלאה - לדוקטורט). אולי הוא מבין אותי כי הוא רואה שזה באמת קשה לי. אני כל הזמן בוכה לו שאני לא מספיקה כלום - לא עם הלימודים, לא בהכנת מערכי שיעור לעבודה החדשה שלי בשנה הבאה (אהיה מורה סוף סוף בעזרת ה' אחרי הלימודים המפרכים) ולא עם הבית! למרות שנראה שהוא מבין אותי אני בטוחה שעניין "הזנחת הבית" מפריע לו.

סליחה על האריכות, אבל בשורה התחתונה אני מרגישה ממש מתוסכלת מהעניין שהבית שלי מבולגן באופן תמידי, זה מפריע לי מאוד מאוד, ועוד יותר מתוסכלת מזה שאנשים רואים את הבלאגן ולא בדיוק מבינים אותי. קל לדון לכף חובה. זה שובר אותי.  

flylady.netאופה
בלאגן בבית בלאגן בראשירוק זית
עזבי את השכנות ואת האחינית של..ולא יודעת מה עוד.
פשוט תראי את עצמך את ילדיך ואז את כבר תביני על מה אני כותבת.
את לא כותבת על הבלאגן הנוח של ימי הקיץ המלאים בילדים,את כותבת על בלאגן ארוך תווך,"...הבית תמיד מבולגן,ועכשיו בזמן חופש הבעיה רק גוברת..."
את בעצמך מגדירהאת זה "בעיה".גם סוף דברייך מתייחסות ל"בעיה",אבל את לא רוצה לפתור אותה,את רוצה שאנשים יבינו אותך.אז תדעי לך שבעיות יש לפתור,ואני לא כותבת בצורה כל כך קשוחה משיפוטיות אלא אני רואה מול עיני אנשים,גם היא כמוך עשתה תואר שני ואולי ממשיכה אפילו לדוקטורת,רצה לכל מיני התנדבויות,בעלה רב חשוב במקום עבודתו,והילדים?ז-ר-ו-ק-י-ם!!!!!!!!
מסתובבים עם ראש מלא כינים,לא מסורקים בכלל! בגדים מסריחים משתן,את הזבל בבית אפשר להריח למרחקים.קוראים לזה הזנחה!!!!!
אז מה איתך?אני מקווה שביתך לא הגיע לרמה שתיארתי(התיאור אמיתי לגמרי)
אבל את חייבת לבחור אחרת.אולי תורידי בקצב ההספק בלימודים,אולי לא תצאי לעבודה(אבל בשביל מה למדתי?) אולי לא תמשיכי כרגע לדוקטורת ותעשי לביתך.כל אלה הם רק הצעות על קצה המזלג .אינני מכירה אותך ולא את משפחתך,אך,אומר לך זאת,ילדיך הם זכאים לחיות בבית שהם בעצמם יכולים להיבנות,לעצב את הדימוי העצמי שלהם.כמו שאני מבינה הם קטנים מאד ועדיין לא מביעים את הרגשתם אבל את הרגשת את ההרגשה החותכת של הערה של ילדה זרה,תארי לך איך תרגישי כשילדך יעיר לך כך?האם גם ממנו תדרשי הבנה?אלה הן בחירותיך ,הבאת ילדים אלה לעולם,אז תאזני את חייך
שביתך וילדיךיהיו כלולים בטיפוח שאת מטפחת.כמו שכבר כתבתי זה נשמע שאת בעצמך לא נוחה מכל המצב,את בוכה שאת לא מספיקה כלום .זה בעצמו מעיד על בעיה .היא קיימת.התייחסי אליה.
תגובותייאנונימי (פותח)
1. לא, תיאור הילדים הוא ממש לא כמו שתיארת.
2. הבלאגן הוא בבית. הילדים ב"ה מקולחים, שמחים ומקבלים תשומת לב, כי אני לא עובדת על התזה כשהם ערים / בבית.
3. בודאי שאני לא מתכוונת להמשיך לדוקטורט.
4. כן, יש לי בעיה, והפתרון שלה הוא פשוט ז מ ן שאין לי כבר תקופה ארוכה. זו תקופה שאמורה להסתיים כשאסיים את התזה. כמו שאמרתי, אני בשלבי סיום שלה, אבל זה דבר שלא נגמר...
5. לא כל כך פשוט להאט את הקצב של התזה. אני כבר באיחור של שנה. שילמתי כבר קנס ואם אגרור את העבודה אחרי שנה"ל (האקדמית) הקרובה אשלם עוד קנס. חוץ מזה שאני באמת כבר רוצה להשתחרר ממנה.
להכניס עוזרת פעמיים בשבוע לא יעזור?ananas
סתם ישהי מהשכונה, אחות, אחיינית, גיסה וכו'. אם הבעיה היא רק בניקיון, אז נראה שזה יכול לפתור את הבעיה. ואני מניחה שחצי שעה כל יום תעלים את זה לגמרי...
בני  כמה הילדים הגדולים?מנגו
אולי לשתף אותם ולהקדיש כל יום 15- 20 דק' לסידור הבית. עם הילדים ביחד או שמי שעוזר לאמא מקבל צ'ופר קטן בסוף כל חודש?.. אני חושבת שהבית יותר חשוב מהתזה. ולתזה את בכל מקרה מתיישבת עליה כל יום אז להחליט שכל יום שעה מסויימת את איתה ושאר הזמן-לבית ולילדים. תציבי לעצמך מסגרת וכללים וזה יעשה לך סדר בראש, במחשבות ובבית
בהצלחה! ויישר כח גדול על התזה!
בני כמה הם יכולים להיות?ירוק זית
היא נשואה 5 שנים ויש לה 3 ילדים.
הציניות שלך משהואנונימי (פותח)
ירוק זיתאנונימי (פותח)
תשובהאנונימי (פותח)
הגדולה בת 3.5. אני מבקשת מהם לאסוף צעצועים שלהם, אבל זה לא מספיק (ולפעמים זה גם לא נעשה במהירות כל כך...). ובקשר לתזה - זה מה שאני עושה. ביום עם הילדים, ובלילה - עם התזה. כשהם ערים אין לי סיכוי בכלל לשבת על העבודה. ובזמן שאני איתם לא פשוט לארגן. חוץ מזה שהבית שלנו די קטן. כל בלאגן נראה נורא...
לא בדיוקאנונימי (פותח)
זה לא בדיוק ניקיון אלא עבודות שוטפות של הבית. כלים, כביסות, לסדר את הסלון מבלאגן שאיכשהו נוצר שם. זה לא משהו שמישהי מבחוץ יכולה לעשות. לפחות אני מרגישה שעדיף שאני אעשה את זה
www.flylady.netאופה
השיטה שלה היא בדיוק לבעיות כאלה. את יודעת מה צריך לעשות ואיך, רק שהשגרה מבלבלת הכל ואין שיטתיות בעבודות הבית השוטפות.
היא מלמדת שיטתיות וארגון, וזה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע. היא לוקחת אותך יד ביד כל יום עם דברים שצריך לעשות. תוך שלושה חדשים הבית יהיה תחת שליטתך ובמצב טוב מאוד. אני מבטיחה לך.
אני גם ממש מבינה את הרצון לעשות לבד, כי באמת יש דברים שקשה לתת לאחרים לעשות, פשוט מבחינה טכנית.
ילדים חולים כמה ימים וחוסר שינה של כמה ימים, ממש הורסים. אבל מה שחשוב זה לקום למחרת, עם כל הבלגן, ולהמשיך בשיטה. יותר משזה כואב לי ומתיש אותי, זה שובר את יצר הרע שמנסה לייאש ולדכא אותי. באמת. בסופו של דבר אני מרגישה חזקה יותר נפשית להתמודד עם הבלגן, ומסודרת יותר בשיטת הניקיון.

אני ממליצה בחום לנסות את השיטה שלה. תנסי עד ראש השנה, אם השיטה שלך לא עובדת, שווה לנסות את השיטה שלה!!!!
ב''הצלחה!!!
(לא לשכוח להתפלל לה' שיתן לך גם כוחות נפשיים להתמיד בענין)
תזכי למצוות!אנונימי (פותח)
ממש הארת את עיניי! ואני מדברת על התפילה!
תמיד, אבל תמיד כשאני מתפללת אליו הוא עוזר לי. זה פשוט מדהים בצורה שאי אפשר להסביר. אבל מאז שהילדים בחופש התפללתי אולי פעם אחת בבוקר וגם זה היה בקושי... אשתדל להתחיל להתפלל יותר! כמו לפני החופש ויותר! זה הפתרון שלי! אני מרגישה! תודה רבה לך!
לא לחינם כתבתי כאן, מסתבר!
אגב, ניסיתי כבר קודם להיכנס לאתר שהזכרת אבל הוא באנגלית וזה לא ממש הצד החזק שלי... (יש לך פתרון עברי?)
זה מה שמצאתיאופה
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%FA%F8%E2%E5%EE%E9_%F4%EC%E9%E9_%EC%E9%E9%E3%E9

אלא מה? זה תרגומים, לא כל השיטה.
תנסי בכל זאת:
http://www.flylady.net/pages/begin_babysteps.asp

אני צריכה לארגן פה, אז אם לא מסתדר לך, תכתבי ואני אשתדל לתרגם לך את החודש הראשון.

דווקא התכוונתי לתפילה מהלב, בלי סידור, אבל אם יוצא לך להתפלל עם סידור- סבבה
זה הולך אצלי ביחדאנונימי (פותח)
תפילה מהסידור ואז בקשות אישיות...
אנסה להיכנס לאתרים. תודה!
לא אטריח אותך בתרגום...
באתר של באופן טבעי יש תרגומים די ממצים וטוביםבילי
ויש שם גם את כל התרגומים מYNET.
זו אחלה שיטה, שווה לנסות.
בהצלחה.
לשיןיהודית פוגל
מדבריך מתקבל הרושם שאת נמצאת בקיצוניות. קיצוניות לכל כיוון לא מומלצת. לכן עצתי: סדרי קצת כל יום! לפני שאת מתישבת למחשב הקדישי רק 1/4 שעה (!) לסדר ותתפלאי איזה הבדל עצום, כנ"ל בחדר שינה, לפני שאת יוצאת ממנו הקדישי 5 או 10 דקות לסדר ושוב תראי הבדל של שמים וארץ. בסה"כ מדובר על משהוא כמו שעה ליום ולא תאמיני כמה הכל ישתנה, ההרגשה, ההערכה העצמית שלך, שמחת החיים ולדעתי גם העבודה האקדמית שלך תלך יותר טוב. בהצלחה בכל!
דרך אגב, ניקיון זה לא אופי. ניקיון זה הרגלים טוביםאופהאחרונה
כך שמעתי מאשה מאוד חכמה.
תזונת ילדananas
שלום,

יש לי ילד בן שנה וחודשיים. הבעיה איתו כרגע שהוא לא ממש אוכל בשר וירקות. או שהוא איכשהו מפספס את הארוחה הזו, או שאני לפעמים מתעצלת לתת לו (אני אומרת שאתן מחר ואז לא יוצא), או שלא הכנתי לו טעים, או עוד כל מיני סיבות.
באופן עקרוני, ממש לא נראה שזה מפריע לו. הוא ממש לא רזה, מתרוצץ, אנרגטי, ישן טוב (ב"ה!) וכו'. רק תהיתי אם זה נורמלי. אני חושבת שכבר קרוב לחודש הוא לא מקבל בשר ממש. ירקות הוא כן מקבל כנישנושים מדי פעם, בעיקר כשאנחנו אוכלים.
זה בסדר או שחייבים לתת לו את בשר וירקות על בסיס יומי?

תודה!
לא נשמע לי שחסר לו משהויוקטנה
אני מאוד סומכת על העיניים והלב של אמא.
הבת שלי התחילה רק עכשיו לאכול ברצינות (היא בת שנה וחצי). היא ינקה הרבה עד עכשיו.
אני בכלל מנסה לתת בשר רק פעמיים בשבוע (לא שזה הולך לי כל כך). לדעתי האדם המערבי מקבל יותר מדי בשר בתזונה שלו.
וירקות - בקיץ אני בכלל לא מסתכלת. הם אוכלים כל כך הרבה פירות! איך זה אצלכם?
תודה יוקטנה!ananas
פירות דווקא הוא אוכל בכמויות. באמת נראה שזה מפריע לי, ולא לו.
לא היית אמא יהודיה טובה אם זה לא היה מפריע לך ;)יוקטנה
כאמא פולניהיהודית פוגלאחרונה
כן הייתי מקפידה גם על בשר וירקות גם בשביל תזונה מאוזנת, וגם כדי שידע לאכול מגוון. בהצלחה.
אתר לאמהות מומלץאנונימי (פותח)
אתר נחמד בו כל אחת יכולה לפגוש חברה מהאיזור שלה.
כיף לאמהות ברשת :

http://fun4mom.co.il