פורום הורות (עמוד 392)

אני משאירה תינוק בן שנה וחצי וילד בן שלוש למשך ארבעה ימים אצל סבתא.

האם לטווח ארוך זה יכול ליצור אצלם נזק?

ב"ה, אנחנו נשואים 5 שנים ויש לנו שלושה ילדים, כשהקטן בן חודשיים וחצי, ב"ה. עד עכשיו, 6 שנים, למדתי באוניברסיטה (וזה עוד לא בדיוק נגמר) וגם עבדתי תוך כדי. זה לא היה פשוט, אני מרגישה מאוד מותשת וכמו שכתבתי זה עדיין לא נגמר - אני בשלבי סיום של כתיבת עבודת התזה אבל הדבר הזה פשוט לא נגמר!! הבעיה שלי היא הבלאגן בבית. זה מאוד מתסכל אותי. תמיד יש לי את הדילמה - לשטוף כלים או לעבוד על המחשב (על התזה)? - לקפל כביסה או לעבוד על המחשב? וכו'... בדרך כלל אני מעדיפה את העבודה כי אני ממש רוצה לסיים איתה כבר!! אבל החלטתי שאת יום שישי אני מקדישה לבישולים ולסידור הבית. בקיצור - מה שיוצא זה שחוץ מהשעה הראשונה שאחרי כניסת שבת, הבית תמיד מבולגן (יש ילדים בבית.....). זה מתסכל אותי נורא. עכשיו בזמן החופש הבעיה רק גוברת!! ונמאס לי כבר להתנצל על הבלאגן לפני כל השכנות שבאות. לפני כמה ימים אחותי הגדולה הייתה אצלי עם אחיינית של בעלה (בת 11 בערך) ועשינו בריכה לילדים. היום אחותי הייתה אצלי (ושוב היה בלאגן), והיא סיפרה לי שהאחיינית אמרה לה אחר כך: "יו, איך הבית שלה מבולגן..". הדבר הזה העציב אותי מאוד. אחותי אמרה לי שזה עניין של אופי ושהיא לא הייתה יכולה להשאיר את הבית ככה. הסברתי לה שבערב אני לא יושבת רגל על רגל על הספה, אלא איך שהילדים הולכים לישון אני פשוט מתיישבת מול המחשב ועובדת על העבודה שלי (וזה מתיש אפילו יותר מעבודה פיזית). אמרתי לה שהיא לא תבין אותי (היא לא למדה לתואר וכד') ובזה נגמר הסיפור. חיצונית. אבל פנימית - נשברתי. אני פשוט מ-ת-ו-ס-כ-ל-ת. 

יש לציין שלמרות שכתבתי בכותרת שאף אחד לא מבין אותי, דווקא יש אחד שמבין אותי - בעלי (הוא אפילו מעוניין שאמשיך הלאה - לדוקטורט). אולי הוא מבין אותי כי הוא רואה שזה באמת קשה לי. אני כל הזמן בוכה לו שאני לא מספיקה כלום - לא עם הלימודים, לא בהכנת מערכי שיעור לעבודה החדשה שלי בשנה הבאה (אהיה מורה סוף סוף בעזרת ה' אחרי הלימודים המפרכים) ולא עם הבית! למרות שנראה שהוא מבין אותי אני בטוחה שעניין "הזנחת הבית" מפריע לו.

סליחה על האריכות, אבל בשורה התחתונה אני מרגישה ממש מתוסכלת מהעניין שהבית שלי מבולגן באופן תמידי, זה מפריע לי מאוד מאוד, ועוד יותר מתוסכלת מזה שאנשים רואים את הבלאגן ולא בדיוק מבינים אותי. קל לדון לכף חובה. זה שובר אותי.  

לפני שנה וחצי ,לאחר לידת השישי, הכנסתי עוזרת בית לשעתיים בשבוע.

יהודיה טובה שעושה עבודה מצוינת.

הבעיה שמאז אינני מסוגלת לשתות באף סוג מן הכוסות שלי- כי היא שתתה מכולן.

אני שותה בחד פעמי, גם קפה ותה. וזה מתסכל אותי.

חשבתי לקנות כוס לעצמי,אך אינני מסוגלת לומר לה שלא תשתה ממנה.

היא לוקחת שתיה לבד.

אותה הבעיה עם סמרטוטים. סמרטוט שהיא משתמשת- אני לא אשתמש בו יותר.

כך נוצר מצב שיש בבית מטליות שלי -ושלה .

אני חושבת שאני הגזמתי, אולי אני צריכה טיפול פסיכי?

יש לעוד מישהי בעיה דומה?

יש לציין שגם בחדר מורים שבו אני עובדת אני שותה בחד פעמי.

אולם אין לי בעיה לשתות מכוס ששתו ממנה מישהו מבני משפחתי ,ואפילו אם היא מלוכלכת.

בני בן השנה וחצי מתעורר בכל בוקר בחמש וחצי!וזה לא משנה מתי הלך לישון. בד"כ הוא הולך לישון באזור 8 אך זה קורה גם בערבי שבתות כשהוא הולך לישון בעשר.

יש למישהי המלצה מה ניתן לעשות עם זה ?אם יש משהו בכלל?

סגרתי את התריסים בחדרו ואני מסבירה לו שעדיין חושך,ולילה אבל הוא דורש- "לצאת"!!!

בס"ד

אני יודעת שאומרים, שלא כדאי שתמיד ילדים, למשל, ישבו על אותו כיסא סביב שולחן האוכל,
או, לא תמיד ישבו באותו מקום באוטו וכו', אחרת זה יגרום להם להתרגל תמיד לאותו מקום, ולא ירצו
לשנות אותו, גם לא עם חברים, שלא לדבר על האחים.
אך מה לגבי שינוי מקום השינה? כלומר, האם מומלץ מדי פעם להחליף בין מיטותיהם של האחים,
כלומר, שמדי-פעם יחליפו בין מיטותיהם? או שעליהם להישאר לישון תמיד באותה מיטה?

אני מחפשת פילבוקס נטוש כדי לצלם בו סרט

אתם מכירים אחד כזה ?

דובר צה"ל לא הסכים לעזור לנו

בס"ד

במהלך חייהם של הזוגות הנשואים, צצות לפעמים שאלות, שלא קשורות דוקא לילדים, הריון, לידה, כלכלת הבית וכד',
אלא שאלות העולות בין לבין, ולא תמיד יש את מי לשאול ו/או במי להיעזר.
לכן, במיוחד עבורכם, הנשואים, נפתח הפורום החדש "משפחה", בו תוכלו להעלות את שאלותיכם לאנשים נשואים כמוכם, בתקוה לקבל מענה בהתאם.
שאלות הקשורות לנושאים משפחתיים, על זוגיות, על ההורים, על העתיד (וכן, גם על השוויגער...).

יש להשתדל שלא להעלות נושאים שהצניעות יפה להם...

מאחלת לכם שפורום זה, אכן ימלא את ציפיותיכם.

                                                                                      בהצלחה,

                                                                                                                    איילה ואלעד

אנחנו חושבים על קניית מייבש כביסה וגם אם זה לא קשור ישירות להורות (למרות שיש קשר..) חשבתי שזה מקום טוב להתייעץ בגלל מקבץ אנשים שיתכן ובעלי ניסיון..

בקיצור..
אשמח לשמוע המלצות לגבי מייבש מסוג מסויים, איזה תכונות חשובות במייבש (עשינו קצת סקר שוק ואני יודעת שיש עם קונדנצור/ חיישנים ועוד שיכלולים) מה חשוב וכדאי??

האם מישהו שמע/ יש ניסיון עם מייבש על גז?
תודה לכולם!!

בית בת ה(כמעט) שבע כל הזמן טוענת על יצירותיה(ציורים,מלאכות וכו') שהם לא יפים ושהיא לא אוהבת אותם.

היא גם מרבה לשאול אותי ואת אחיה ואחיותיהאם אני/הם אוהבים אותה.

היא הרביעית במשפחה ואחריה עוד שנים.

למי שמכיר, אני כבר אמא, ותודה לריבונו של עולם בעזרת טיפול פסיכולוגי (לא מתבישת), כרגע יותר טוב לי. אבל, עדיין יש ימים קשים, ועדיין קשה לי מאוד עם הילד לפעמים, ועדיין כשאני רואה חברות\משפחה בהריון לוקח לי כמה ימים קשים להרגע, להבין שזו לא אני, ושלא יקרה שום דבר רע. וגם- שילד נוסף זו גם שמחה.

אתמול ראיתי חברה שגם ככה היא מאוד שמנה ולא הי' ברור אם היא בהריון או לו. ראיתי אותה בגינה לזמן קצר ולא שאלתי, אבל בהחלט נכנסתי למצב רוח רע.

אני כלכך רוצה שוב להיות ילדה...מוגנת, עטופה וכלכך לא מוטרדת. אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגיעה את עצמי שאני לא בהריון, ומצד שני לא מבינה למה אחרים רוצים עוד ילדים, ומצד שלישי רוצה בעצמי אם לא מצד הרגש אז מצד השכל שכדאי שיהיו עוד....קשה לי.אני צריכה את עצמי, אני צריכה חופש, אני צריכה חום וחיבה, שיהיה לי קל, איך כולם יכולים ואני פחות??? מה בי שונה??? אשמח לרעיונות ולחיזוקים איך אפשר להתקדם...קשה לי לתת מעצמי

שלום לכולם

אני אמא ל5 ילדים

הגדולה בת 11.

ואני מבקשת לברר מתי ואיך "להכין" אותה לגיל ההתבגרות ולשינויים המשמעותיים בגופה.

אין לי מודל לחיקוי כיוון שאימי נמנעה מלדבר איתי בנושאים אלה. כל חיי אני עדיין מרגישה בחסר האישי שלי- חוסר של האינטמיות עם אמא וה"סודות הקטנים עימה. בגלל אותו תסכול שאני נושאת אני מאוד פוחדת לעשות משהו לא נכון ולפספס.

אני חייבת לציין שבכל שאר תחומי ההורות התפקוד שלי תקין ודיי אסרטיבי. אך בנושא זה אני חשה חסימה.

מודה לכל מי שישיב

שלום-אני צריך את עזרתך.אח גדול בין 10 ממש לא סובל את אחותו בת 7 וחצי,ומתנהג אליה בחוסר סובלנות רבה ,זה כברכמעט שלוש שנים.זה ניראה שהתחיל מריבים רגילים של ילדים בגלל יחס מהורים ועל משחקים והמשיך בהצקות של האחות על מנת לקבל יחס מהאח הגדול.מה לעשות?

הבת שלי בת שנתיים ורבע, החליטה על דעת עצמה שהיא לא רוצה יותר טיטולים.

שלחתנו אותה בשבוע שעבר למעון עם תחתונים, ושם באמת הכל הלך פחות או יותר חלק.  המטפלת ממש התפעלה

מקצב ההתקדמות שלה. לעומת זאת בבית היא כל הזמן מפספסת.  יש למשהו הסבר ופתרון לבעיה?

שלום לכולם, אמנם אני עדיין לא אמא...

יש לי שאלה חשובה עבורי, ששאלתי בפורום לנ"ו, אבל אני אשמח לשמוע את תגובתכם, מתוך נסיונכם העשיר...

מה דעתכם על הסוגיה שלעיל'?

מה היחס שהורים צריכים לנקוט לגבי התנהגות שלילית של ילדם?

באילו עונשים לנקוט? ובאילו בשום אופן לא?

ו.. שאלה אחרונה- מה היחס שצריך להיות לילדים הבוגרים שעברו מזמן את גיל החינוך?

תודה מראש! יומלאושר...