פורום הורות (עמוד 393)

לפני שנה וחצי ,לאחר לידת השישי, הכנסתי עוזרת בית לשעתיים בשבוע.

יהודיה טובה שעושה עבודה מצוינת.

הבעיה שמאז אינני מסוגלת לשתות באף סוג מן הכוסות שלי- כי היא שתתה מכולן.

אני שותה בחד פעמי, גם קפה ותה. וזה מתסכל אותי.

חשבתי לקנות כוס לעצמי,אך אינני מסוגלת לומר לה שלא תשתה ממנה.

היא לוקחת שתיה לבד.

אותה הבעיה עם סמרטוטים. סמרטוט שהיא משתמשת- אני לא אשתמש בו יותר.

כך נוצר מצב שיש בבית מטליות שלי -ושלה .

אני חושבת שאני הגזמתי, אולי אני צריכה טיפול פסיכי?

יש לעוד מישהי בעיה דומה?

יש לציין שגם בחדר מורים שבו אני עובדת אני שותה בחד פעמי.

אולם אין לי בעיה לשתות מכוס ששתו ממנה מישהו מבני משפחתי ,ואפילו אם היא מלוכלכת.

בני בן השנה וחצי מתעורר בכל בוקר בחמש וחצי!וזה לא משנה מתי הלך לישון. בד"כ הוא הולך לישון באזור 8 אך זה קורה גם בערבי שבתות כשהוא הולך לישון בעשר.

יש למישהי המלצה מה ניתן לעשות עם זה ?אם יש משהו בכלל?

סגרתי את התריסים בחדרו ואני מסבירה לו שעדיין חושך,ולילה אבל הוא דורש- "לצאת"!!!

בס"ד

אני יודעת שאומרים, שלא כדאי שתמיד ילדים, למשל, ישבו על אותו כיסא סביב שולחן האוכל,
או, לא תמיד ישבו באותו מקום באוטו וכו', אחרת זה יגרום להם להתרגל תמיד לאותו מקום, ולא ירצו
לשנות אותו, גם לא עם חברים, שלא לדבר על האחים.
אך מה לגבי שינוי מקום השינה? כלומר, האם מומלץ מדי פעם להחליף בין מיטותיהם של האחים,
כלומר, שמדי-פעם יחליפו בין מיטותיהם? או שעליהם להישאר לישון תמיד באותה מיטה?

אני מחפשת פילבוקס נטוש כדי לצלם בו סרט

אתם מכירים אחד כזה ?

דובר צה"ל לא הסכים לעזור לנו

בס"ד

במהלך חייהם של הזוגות הנשואים, צצות לפעמים שאלות, שלא קשורות דוקא לילדים, הריון, לידה, כלכלת הבית וכד',
אלא שאלות העולות בין לבין, ולא תמיד יש את מי לשאול ו/או במי להיעזר.
לכן, במיוחד עבורכם, הנשואים, נפתח הפורום החדש "משפחה", בו תוכלו להעלות את שאלותיכם לאנשים נשואים כמוכם, בתקוה לקבל מענה בהתאם.
שאלות הקשורות לנושאים משפחתיים, על זוגיות, על ההורים, על העתיד (וכן, גם על השוויגער...).

יש להשתדל שלא להעלות נושאים שהצניעות יפה להם...

מאחלת לכם שפורום זה, אכן ימלא את ציפיותיכם.

                                                                                      בהצלחה,

                                                                                                                    איילה ואלעד

אנחנו חושבים על קניית מייבש כביסה וגם אם זה לא קשור ישירות להורות (למרות שיש קשר..) חשבתי שזה מקום טוב להתייעץ בגלל מקבץ אנשים שיתכן ובעלי ניסיון..

בקיצור..
אשמח לשמוע המלצות לגבי מייבש מסוג מסויים, איזה תכונות חשובות במייבש (עשינו קצת סקר שוק ואני יודעת שיש עם קונדנצור/ חיישנים ועוד שיכלולים) מה חשוב וכדאי??

האם מישהו שמע/ יש ניסיון עם מייבש על גז?
תודה לכולם!!

בית בת ה(כמעט) שבע כל הזמן טוענת על יצירותיה(ציורים,מלאכות וכו') שהם לא יפים ושהיא לא אוהבת אותם.

היא גם מרבה לשאול אותי ואת אחיה ואחיותיהאם אני/הם אוהבים אותה.

היא הרביעית במשפחה ואחריה עוד שנים.

למי שמכיר, אני כבר אמא, ותודה לריבונו של עולם בעזרת טיפול פסיכולוגי (לא מתבישת), כרגע יותר טוב לי. אבל, עדיין יש ימים קשים, ועדיין קשה לי מאוד עם הילד לפעמים, ועדיין כשאני רואה חברות\משפחה בהריון לוקח לי כמה ימים קשים להרגע, להבין שזו לא אני, ושלא יקרה שום דבר רע. וגם- שילד נוסף זו גם שמחה.

אתמול ראיתי חברה שגם ככה היא מאוד שמנה ולא הי' ברור אם היא בהריון או לו. ראיתי אותה בגינה לזמן קצר ולא שאלתי, אבל בהחלט נכנסתי למצב רוח רע.

אני כלכך רוצה שוב להיות ילדה...מוגנת, עטופה וכלכך לא מוטרדת. אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגיעה את עצמי שאני לא בהריון, ומצד שני לא מבינה למה אחרים רוצים עוד ילדים, ומצד שלישי רוצה בעצמי אם לא מצד הרגש אז מצד השכל שכדאי שיהיו עוד....קשה לי.אני צריכה את עצמי, אני צריכה חופש, אני צריכה חום וחיבה, שיהיה לי קל, איך כולם יכולים ואני פחות??? מה בי שונה??? אשמח לרעיונות ולחיזוקים איך אפשר להתקדם...קשה לי לתת מעצמי

שלום לכולם

אני אמא ל5 ילדים

הגדולה בת 11.

ואני מבקשת לברר מתי ואיך "להכין" אותה לגיל ההתבגרות ולשינויים המשמעותיים בגופה.

אין לי מודל לחיקוי כיוון שאימי נמנעה מלדבר איתי בנושאים אלה. כל חיי אני עדיין מרגישה בחסר האישי שלי- חוסר של האינטמיות עם אמא וה"סודות הקטנים עימה. בגלל אותו תסכול שאני נושאת אני מאוד פוחדת לעשות משהו לא נכון ולפספס.

אני חייבת לציין שבכל שאר תחומי ההורות התפקוד שלי תקין ודיי אסרטיבי. אך בנושא זה אני חשה חסימה.

מודה לכל מי שישיב

שלום-אני צריך את עזרתך.אח גדול בין 10 ממש לא סובל את אחותו בת 7 וחצי,ומתנהג אליה בחוסר סובלנות רבה ,זה כברכמעט שלוש שנים.זה ניראה שהתחיל מריבים רגילים של ילדים בגלל יחס מהורים ועל משחקים והמשיך בהצקות של האחות על מנת לקבל יחס מהאח הגדול.מה לעשות?

הבת שלי בת שנתיים ורבע, החליטה על דעת עצמה שהיא לא רוצה יותר טיטולים.

שלחתנו אותה בשבוע שעבר למעון עם תחתונים, ושם באמת הכל הלך פחות או יותר חלק.  המטפלת ממש התפעלה

מקצב ההתקדמות שלה. לעומת זאת בבית היא כל הזמן מפספסת.  יש למשהו הסבר ופתרון לבעיה?

שלום לכולם, אמנם אני עדיין לא אמא...

יש לי שאלה חשובה עבורי, ששאלתי בפורום לנ"ו, אבל אני אשמח לשמוע את תגובתכם, מתוך נסיונכם העשיר...

מה דעתכם על הסוגיה שלעיל'?

מה היחס שהורים צריכים לנקוט לגבי התנהגות שלילית של ילדם?

באילו עונשים לנקוט? ובאילו בשום אופן לא?

ו.. שאלה אחרונה- מה היחס שצריך להיות לילדים הבוגרים שעברו מזמן את גיל החינוך?

תודה מראש! יומלאושר...

אני מוסיפה תגובה של מישהי שלמדה במוסדות חינוך דתיים אך שלמדו בהם אחוז מאד גבוהה של מסורתיים.

אני בת למשפחה תורנית (שונאת הגדרות פשוט שיבינו את הסיטואציה) אני למדתי בביה"ס הטרוגניים בעירי. ביסודי היו בכיתה 80% מסורתיות ובאולפנית היו בשכבה 75% בנות מסורתיות. אני רוצה לחהדגיש שילד מסורתי לא יותר טוב או פחות טוט מילד דתי פשוט יש להם נקודת פתיחה שונה. לצורך הענין זה חכמה שדתיה למשל הולכת צנוע היא רגילה לזה אבל שבת מסורתית תלך ככה זה מעיד שהיא ברמה רוחנית מאד גבוהה. בתור בת שגדלה ככה אני יודעת שאני לא ארצה לגדל את ילדי ככה לא רק לטובת ילדי אלא גם לטובת ילדי המסורתיים. רק מי שלמד בביה"ס כאלה ולא רק בי"ב יודע איזו התמודדות קשה זו במיוחד בגיל היסודי- חטיבה. איך צריך ללכת על חבל דק כל הזמן בנושאים שלאנשים מבוגרים זה קשה. לא כל אחד בנוי להתמודדות הזו. כמה שנים אפשר ללכת רק ל-5 חברות מהכיתה הביתה (ביסודי) ולהתחמק במשך שנים מבקשות של כל השאר הבנות בלי להעליב כי פשוט יש בעית כשרות (הבעיות כמובן נובעות מחוסר ידיעה- אני יודעת על מצב הכשרות מתוך סיפוריהן של בנות שמספרות דרך- אגב). וכבר שבאתי לאחת מסיבה כלשהיא ואצלה ידעתי בבירור על בעית כשרות מסוימת שום התחמקות והסברים יפים לא עזרו והיא נעלבה (הוריה הרבה יותר). ואם לא הייתי מתחברת בדיוק ל-5 בנות האלה מכל מיני סיבות כמה בן- אדם יכול ללכת נגד כל החברה. זה קשה לבן- אדם גדול אז במח לילדה בגילאי 12-15 . התמודדות עם כל הסטיגמות ומסתכלים עליך בתור מתנשאת. כל האירועים (לדוגמא בת- מצוות) היו אירועים חילוניים לגמרי!!! כמה התלבטיות בנושא זה יש לאנשים מבוגרים. אי- אפשר לנתק את הילד/ה מהחברה ומצד שני אי- אפשר לשלוח אותה למסיבות במועדון!!!!! כמה אפשר לעמוד בצד ולא לקלוט!!!! הלחץ החברתי הוא אדיר!!!!!!! ואת לא רוצה להיות מתנשאת ומצד שני את לא רוצה לחטוא (פשוטו כמשמעו עניין הכשרות לדוגמא, לבוש, הליכה למסיבות וכד'...) ומניסיון שלי (גם בשרות לאומי) לא משנה איך תתנהגי (ניסיתי הכל) ובאמת אני לא מתנשאת מטבעי להפך אני ממש לא מאמינה בעצמי, מה שלא תעשי מסורתי יראה בדתי מתנשא בגלל העובדה שהוא נמצא במקום שהוא רוצה להגיע אליו (ברור שלא כולם אבל בד"כ בעיקר בתור מגזר) כמו עני שתמיד יראה בעשיר מתנשא. כמה אפשר לשמוע ירידות עליך שאת דוסית וצוחקים על הלבוש שלך (ביסודי זה בפומבי בחטיבה מאחורי הגב) בלי שזה ידגדג לך. היו לי דווקא הרבה מאד חברות מסורתיות (לא כולם ירדו עלי) היה לי כיף ונחמד איתם והיה לי איתם שיחות רציניות (בתיכון כבר יודעים לאט- לאט למי ללכת ומתי - בתשע בערב כי אז זה אחרי ארוחת ערב ונותנים בד"כ רק חטיפים והתיכון תמיד יש את תירוץ ה"דיאטה"- צדיק מי שחשב עליה) אבל עכשיו שאני מסתכלת אחורה אם היה לי אופי אחר שמחפש במיוחד בגיל ההתבגרות דברים שלא חסרים בעולם החילונ י אני לא יודעת אם הייתי שורדת (ובאמת לא כל חברותי מבתים תורניים "שרדו") ויותר מזה במסגרת ביה"ס בסוף אף אחד לא קיבל את מה שהיה צריך לקבל. הלכו על האמצע אבל בנות שלא שומרות שבת אי- אפשר לדרוש מהם את כל הדרישות או ללמד אותם מחשבת שהם בקושי יודעות הלכות פשוטות כמו ברכות למשל. דיברו איתם גבוה מידי. דרשו מהם הרבה יותר מהמקום בו הם נמצאות (נק' הפתיחה שלהן) ומצד שני לבנות המגיעות מבתים תורניים ביה"ס נראה מזלזל כי דברים שהיו אסורים בבית הורשו בביה"ס ולפעמים נעשו על- ידיו ומפה הגיע הזלזול בביה"ס השיחות היו בנושאים רדודים וחרושים והיה חסר מאד משהו ברמה הרבה יותר גבוהה. נשארנו באותה רמה. לא אלה קיבלו ולא אלה. אני אתן דוגמא בדברים "חיצוניים" אבל שמראים את המצב. לאולפנית היתה תלבושת שבתחילה נקנתה בביה"|ס. כל החולצות היו קצרות (חצי שרוול ושרוולים רחבים) והיו בערך שתיים- שלוש מאותה מידה 3\4 בתחילת שנה ואם היתה לך מידה פופלארית ולא קנית על היום הראשון שהם הגיעו היית צריכה לחכות לשנה הבאה לקנות אם תשיגי בזמן. וזה כמובן למחמירות. הבנות המסורתיות שהלכו עם גופיות מינוטס זו היתה דרישה ממש גבוהה בשבילן ו"גדול עליהן" (תרתי משמע) והן אפילו לא ניסו להתחיל לכסות טיפה יותר את גופן. לבנות התורניות זה היה נראה כאילו ביה"ס מעודד לבוש שנחשב לפי מה שחונכו כלא צנוע!!!! דוגמא נוספת היא שבמסיבות פורים היו צריכים מצד אחד לרסן את המסורתיות שרגילות למסיבות חילוניות לגמרי!!! ומצד שני רצו שהן תתחברנה לביה"ס וליהדות. בסוף הוחלט ששירים על פריצות (רק על ממש פריצות)ושירים לועזיים לא יהיו כל השאר יהיו (רובם נוגדים את רוח ההלכה וההלכה עצמה) בשבילי בתור ילדה בת 13 זה הוסיף לזלזול כלפי ביה"ס. הורידו אותי הרבה מאד קומות למצטה. בבית שלי, בחיים לא הייתי חושבת להשמיע את השירים הלללו ובטח שלא לרקוד בצורה כזו. ביסודי בכלל שיעורי הספורט חלקם התקיימו בפארק הסמוך (עם מכנסיים- בנות בכיתה ו') ואף אחד לא שמע על ההלכה שלבנות (כיתה ו'- בנות מצווה) אסור לרקוד ולשיר בפני בנים. המורות הלכו עם בגדים שהוגדרו בבית _ולפי ההלכה) כלא צנועים. ממתי למורה לספורט מותר ללכת עם מכנסיים???..?? מצד אחד לא רצו לדרוש דרישות גבוהות מהבנות המסורתיות בשביל לקרב אותן ומצד שני מורידים בנות מבתים תורניים הרבה מאד רמות למטה. אני חס וחלילה לא מזלזלת במסורתיים צריך לדעת איך לגשת ואיך לקרב ולא לבקש מהם המון (שיעורים במחשבת על עומק המצוות ופירוט דינים מסוימים כאשר הן בקושי יודעות מה מברכים כשיוצאים מהשירותים) לבקש מהן להיות דתיות לשמור על כל ההלכות כמו שצריך זו דרישה גבוהה מאד וצריכים לדעת לשים שלבים להגיע למטרה. זה מאד קשה לקפוץ מרמה 1 כי זו נקודת הפתיחה מאשר מרמה 10. צריכים דרישות שונות ושפת דיבור שונה. אנחנו שונים אחד מהשני. ואנשים שונים צריכים לקבל חינוך שונה. בשביל לא להפסיד את 2 הצדדים, את 2 חלקי הפאזל שמשלימים את עמ"י. זה גם לטובת המסרותיים שיזכו בחינוך טוב להם שיעלה אותם ויקפיץ אותם מנק' הפתיחה שלהם שלא באשמתם ומצד שני חינוך לילדים שגדלו בבתים תורניים יותר שיקפיץ גם אותם מהמדרגה בה הם נמצאים (הדתיים גם לא מלאכים בלשון המעטה). צריכים חינוך שונה והשפעה טובבה שבשיל לא לגרום לדרדור. לכן צריכים בתי ספר שונים לילדים שונים. אף אחד לא מאשים ביה"ס למחוננים או חינוך מיוחד שהוא מפלג את העם או שמכניסים את האחדות ועמ"י כי מבינים שיש פה נק' פתיחה שונה. הרבה מהילדים בחינוך המיוחד יש להם יכולות להגיע להישגים כמו ילד בכיתה רגילה אבל מכל מיני סיבות של נק' פתיחה ודברים שלא תלויים בו נמצא בחינוך המיוחד בהתחלה ואח"כ עובר לחינוך הרגיל. מדובר בנקודת פתיחה לא ביתור טוב או פחות טוב כמו כיתת עולים לדוגמא.  

אבל אני נאלצת להעלות אותו שוב..

הבת שלי בת שנתיים= היתה ישנה במיטת תינוק עד לפני מספר חודשים ואז עברה למיטה רגילה. זה הקל עליי מאוד מהבחינה הזו שלא הייתי צריכה להרים אותה למיטה וגם בבוקר היא יכלה לצאת לבד ולפעמים אפילו לשחק קצת עם עצמה או עם אחותה. לפני כמה ימים הפרדנו אותה מאחותה {בת 4.5} רק ללילה מכיוון שהרגשתי שיהיה לי קל יותר להרדים כך את הגדולה. לגבי הגדולה זה באמת עזר, אבל עכשיו נוצרה לי בעייה יותר חמורה עם הקטנה שהיא פשוט לא הולכת לישון!  יוצאת ונכנסת מהמיטה, יוצאת מהחדר קוראת לנו בלי סוף וכל התהליך מורט עצבים ויכול לקחת כמה שעות טובות. היא תמיד יכולה לישון ביום ולהשלים את זה,  אבל הייתי רוצה עיצות איך אפשר לשפר את המצב ,אני חייבת לציין שהיא בת שנתיים אבל עדיין תינוקית למדי וגם עקשנית מאוד.   אבל אני מתחרפנת מזה שאין לי ערב לעצמי אני ממש מנסה לתת להם כמה שיותר צומת לב במשך היום ורוצה לפחות כמה שעות שקט בערב...

מה עושים? יש סיכוי שאני אשים אותה במיטה והיא תלך לישון? אני שוקלת להחזיר אותה למיטת תינוק אבל אני לפני לידה וזה נשמע לי רעיון גרוע להתחיל להרים אותה וגם זו הליכה אחורנית באיזשהו מקום .. טבל הילדה לא מקשיבה ולא נשארת במיטה

תודה על כל הרעיונות .אני אנסה את הרעיונות ובע"זה מקווה לטוב.

יום טוב לכולכם.

חובה לקרוא את סדרת המאמרים של הרב אלישע אבינר: זהירות - חוף רחצה מסוכן!

http://stender.c14.co.il/news.php?id=75

במיוחד אם הילדים שלכם מתכננים נסיעה לכנרת בחופש - שתדעו מה הולך שם, ובכלל - לידע כללי.

אני לא הכרתי בכלל את התופעה שהוא מדבר עליה, וזה ממש מצמרר. אני היחידה?