"חוסך שבטו- שונא בנו"אור77
שלום לכולם, אמנם אני עדיין לא אמא...
יש לי שאלה חשובה עבורי, ששאלתי בפורום לנ"ו, אבל אני אשמח לשמוע את תגובתכם, מתוך נסיונכם העשיר...
מה דעתכם על הסוגיה שלעיל'?
מה היחס שהורים צריכים לנקוט לגבי התנהגות שלילית של ילדם?
באילו עונשים לנקוט? ובאילו בשום אופן לא?
ו.. שאלה אחרונה- מה היחס שצריך להיות לילדים הבוגרים שעברו מזמן את גיל החינוך?
תודה מראש! יומלאושר... 
חינוךאנונימי (פותח)
אני מוסיפה תגובה של מישהי שלמדה במוסדות חינוך דתיים אך שלמדו בהם אחוז מאד גבוהה של מסורתיים.
אני בת למשפחה תורנית (שונאת הגדרות פשוט שיבינו את הסיטואציה) אני למדתי בביה"ס הטרוגניים בעירי. ביסודי היו בכיתה 80% מסורתיות ובאולפנית היו בשכבה 75% בנות מסורתיות. אני רוצה לחהדגיש שילד מסורתי לא יותר טוב או פחות טוט מילד דתי פשוט יש להם נקודת פתיחה שונה. לצורך הענין זה חכמה שדתיה למשל הולכת צנוע היא רגילה לזה אבל שבת מסורתית תלך ככה זה מעיד שהיא ברמה רוחנית מאד גבוהה. בתור בת שגדלה ככה אני יודעת שאני לא ארצה לגדל את ילדי ככה לא רק לטובת ילדי אלא גם לטובת ילדי המסורתיים. רק מי שלמד בביה"ס כאלה ולא רק בי"ב יודע איזו התמודדות קשה זו במיוחד בגיל היסודי- חטיבה. איך צריך ללכת על חבל דק כל הזמן בנושאים שלאנשים מבוגרים זה קשה. לא כל אחד בנוי להתמודדות הזו. כמה שנים אפשר ללכת רק ל-5 חברות מהכיתה הביתה (ביסודי) ולהתחמק במשך שנים מבקשות של כל השאר הבנות בלי להעליב כי פשוט יש בעית כשרות (הבעיות כמובן נובעות מחוסר ידיעה- אני יודעת על מצב הכשרות מתוך סיפוריהן של בנות שמספרות דרך- אגב). וכבר שבאתי לאחת מסיבה כלשהיא ואצלה ידעתי בבירור על בעית כשרות מסוימת שום התחמקות והסברים יפים לא עזרו והיא נעלבה (הוריה הרבה יותר). ואם לא הייתי מתחברת בדיוק ל-5 בנות האלה מכל מיני סיבות כמה בן- אדם יכול ללכת נגד כל החברה. זה קשה לבן- אדם גדול אז במח לילדה בגילאי 12-15 . התמודדות עם כל הסטיגמות ומסתכלים עליך בתור מתנשאת. כל האירועים (לדוגמא בת- מצוות) היו אירועים חילוניים לגמרי!!! כמה התלבטיות בנושא זה יש לאנשים מבוגרים. אי- אפשר לנתק את הילד/ה מהחברה ומצד שני אי- אפשר לשלוח אותה למסיבות במועדון!!!!! כמה אפשר לעמוד בצד ולא לקלוט!!!! הלחץ החברתי הוא אדיר!!!!!!! ואת לא רוצה להיות מתנשאת ומצד שני את לא רוצה לחטוא (פשוטו כמשמעו עניין הכשרות לדוגמא, לבוש, הליכה למסיבות וכד'...) ומניסיון שלי (גם בשרות לאומי) לא משנה איך תתנהגי (ניסיתי הכל) ובאמת אני לא מתנשאת מטבעי להפך אני ממש לא מאמינה בעצמי, מה שלא תעשי מסורתי יראה בדתי מתנשא בגלל העובדה שהוא נמצא במקום שהוא רוצה להגיע אליו (ברור שלא כולם אבל בד"כ בעיקר בתור מגזר) כמו עני שתמיד יראה בעשיר מתנשא. כמה אפשר לשמוע ירידות עליך שאת דוסית וצוחקים על הלבוש שלך (ביסודי זה בפומבי בחטיבה מאחורי הגב) בלי שזה ידגדג לך. היו לי דווקא הרבה מאד חברות מסורתיות (לא כולם ירדו עלי) היה לי כיף ונחמד איתם והיה לי איתם שיחות רציניות (בתיכון כבר יודעים לאט- לאט למי ללכת ומתי - בתשע בערב כי אז זה אחרי ארוחת ערב ונותנים בד"כ רק חטיפים והתיכון תמיד יש את תירוץ ה"דיאטה"- צדיק מי שחשב עליה) אבל עכשיו שאני מסתכלת אחורה אם היה לי אופי אחר שמחפש במיוחד בגיל ההתבגרות דברים שלא חסרים בעולם החילונ י אני לא יודעת אם הייתי שורדת (ובאמת לא כל חברותי מבתים תורניים "שרדו") ויותר מזה במסגרת ביה"ס בסוף אף אחד לא קיבל את מה שהיה צריך לקבל. הלכו על האמצע אבל בנות שלא שומרות שבת אי- אפשר לדרוש מהם את כל הדרישות או ללמד אותם מחשבת שהם בקושי יודעות הלכות פשוטות כמו ברכות למשל. דיברו איתם גבוה מידי. דרשו מהם הרבה יותר מהמקום בו הם נמצאות (נק' הפתיחה שלהן) ומצד שני לבנות המגיעות מבתים תורניים ביה"ס נראה מזלזל כי דברים שהיו אסורים בבית הורשו בביה"ס ולפעמים נעשו על- ידיו ומפה הגיע הזלזול בביה"ס השיחות היו בנושאים רדודים וחרושים והיה חסר מאד משהו ברמה הרבה יותר גבוהה. נשארנו באותה רמה. לא אלה קיבלו ולא אלה. אני אתן דוגמא בדברים "חיצוניים" אבל שמראים את המצב. לאולפנית היתה תלבושת שבתחילה נקנתה בביה"|ס. כל החולצות היו קצרות (חצי שרוול ושרוולים רחבים) והיו בערך שתיים- שלוש מאותה מידה 3\4 בתחילת שנה ואם היתה לך מידה פופלארית ולא קנית על היום הראשון שהם הגיעו היית צריכה לחכות לשנה הבאה לקנות אם תשיגי בזמן. וזה כמובן למחמירות. הבנות המסורתיות שהלכו עם גופיות מינוטס זו היתה דרישה ממש גבוהה בשבילן ו"גדול עליהן" (תרתי משמע) והן אפילו לא ניסו להתחיל לכסות טיפה יותר את גופן. לבנות התורניות זה היה נראה כאילו ביה"ס מעודד לבוש שנחשב לפי מה שחונכו כלא צנוע!!!! דוגמא נוספת היא שבמסיבות פורים היו צריכים מצד אחד לרסן את המסורתיות שרגילות למסיבות חילוניות לגמרי!!! ומצד שני רצו שהן תתחברנה לביה"ס וליהדות. בסוף הוחלט ששירים על פריצות (רק על ממש פריצות)ושירים לועזיים לא יהיו כל השאר יהיו (רובם נוגדים את רוח ההלכה וההלכה עצמה) בשבילי בתור ילדה בת 13 זה הוסיף לזלזול כלפי ביה"ס. הורידו אותי הרבה מאד קומות למצטה. בבית שלי, בחיים לא הייתי חושבת להשמיע את השירים הלללו ובטח שלא לרקוד בצורה כזו. ביסודי בכלל שיעורי הספורט חלקם התקיימו בפארק הסמוך (עם מכנסיים- בנות בכיתה ו') ואף אחד לא שמע על ההלכה שלבנות (כיתה ו'- בנות מצווה) אסור לרקוד ולשיר בפני בנים. המורות הלכו עם בגדים שהוגדרו בבית _ולפי ההלכה) כלא צנועים. ממתי למורה לספורט מותר ללכת עם מכנסיים???..?? מצד אחד לא רצו לדרוש דרישות גבוהות מהבנות המסורתיות בשביל לקרב אותן ומצד שני מורידים בנות מבתים תורניים הרבה מאד רמות למטה. אני חס וחלילה לא מזלזלת במסורתיים צריך לדעת איך לגשת ואיך לקרב ולא לבקש מהם המון (שיעורים במחשבת על עומק המצוות ופירוט דינים מסוימים כאשר הן בקושי יודעות מה מברכים כשיוצאים מהשירותים) לבקש מהן להיות דתיות לשמור על כל ההלכות כמו שצריך זו דרישה גבוהה מאד וצריכים לדעת לשים שלבים להגיע למטרה. זה מאד קשה לקפוץ מרמה 1 כי זו נקודת הפתיחה מאשר מרמה 10. צריכים דרישות שונות ושפת דיבור שונה. אנחנו שונים אחד מהשני. ואנשים שונים צריכים לקבל חינוך שונה. בשביל לא להפסיד את 2 הצדדים, את 2 חלקי הפאזל שמשלימים את עמ"י. זה גם לטובת המסרותיים שיזכו בחינוך טוב להם שיעלה אותם ויקפיץ אותם מנק' הפתיחה שלהם שלא באשמתם ומצד שני חינוך לילדים שגדלו בבתים תורניים יותר שיקפיץ גם אותם מהמדרגה בה הם נמצאים (הדתיים גם לא מלאכים בלשון המעטה). צריכים חינוך שונה והשפעה טובבה שבשיל לא לגרום לדרדור. לכן צריכים בתי ספר שונים לילדים שונים. אף אחד לא מאשים ביה"ס למחוננים או חינוך מיוחד שהוא מפלג את העם או שמכניסים את האחדות ועמ"י כי מבינים שיש פה נק' פתיחה שונה. הרבה מהילדים בחינוך המיוחד יש להם יכולות להגיע להישגים כמו ילד בכיתה רגילה אבל מכל מיני סיבות של נק' פתיחה ודברים שלא תלויים בו נמצא בחינוך המיוחד בהתחלה ואח"כ עובר לחינוך הרגיל. מדובר בנקודת פתיחה לא ביתור טוב או פחות טוב כמו כיתת עולים לדוגמא.
את יכולה לשלוח את זה שוב אבל מסודר בפסקאות?אינקו
מסודר יותראנונימי (פותח)
אני רוצה להדגיש שילד מסורתי לא יותר טוב או פחות טוב מילד דתי פשוט יש להם נקודת פתיחה שונה. לצורך הענין זה לא חכמה שדתיה תלך צנוע היא רגילה לזה אבל שבת מסורתית תלך ככה זה מעיד שהיא ברמה רוחנית מאד גבוהה.
בתור בת שגדלה ככה אני יודעת שאני לא ארצה לגדל את ילדי ככה לא רק לטובת ילדי אלא גם לטובת ילדי המסורתיים.
רק מי שלמד בביה"ס כאלה ולא רק בי"ב יודע איזו התמודדות קשה זו במיוחד בגיל היסודי- חטיבה. איך צריך ללכת על חבל דק כל הזמן בנושאים שלאנשים מבוגרים זה קשה. לא כל אחד בנוי להתמודדות הזו.
כמה שנים אפשר ללכת רק ל-5 חברות מהכיתה הביתה (ביסודי) ולהתחמק במשך שנים מבקשות של כל השאר הבנות בלי להעליב כי פשוט יש בעית כשרות (הבעיות כמובן נובעות מחוסר ידיעה- אני יודעת על מצב הכשרות מתוך סיפוריהן של בנות שמספרות דרך- אגב או דרך הערות בשיעורי דינים).
וכבר שבאתי לאחת המסורתיות מסיבה כלשהיא ואצלה ידעתי בבירור על בעית כשרות מסוימת שום התחמקות והסברים יפים לא עזרו והיא נעלבה (הוריה הרבה יותר).
אם לא הייתי מתחברת בדיוק ל-5 בנות האלה מכל מיני סיבות... כמה בן- אדם יכול ללכת נגד כל החברה. זה קשה לבן- אדם מבוגר אז בטח לילדה בגילאי 12-15 .
התמודדות עם כל הסטיגמות ומסתכלים עליך בתור אחת שמתנשאת.
כל האירועים (לדוגמא בת- מצוות) היו אירועים חילוניים לגמרי!!!
כמה התלבטיות בנושא זה יש לאנשים מבוגרים.
אי- אפשר לנתק את הילד/ה מהחברה ומצד שני אי- אפשר לשלוח אותה למסיבות במועדון!!!!! כמה אפשר לעמוד בצד ולא לקלוט!!!! הלחץ החברתי הוא אדיר!!!!!!!
ואת לא רוצה להיות מתנשאת ומצד שני את לא רוצה לחטוא (פשוטו כמשמעו עניין הכשרות לדוגמא, לבוש, הליכה למסיבות, ריקוד ליד בנים וכד'...)
ומניסיון שלי (גם בשרות לאומי) לא משנה איך תתנהגי (ניסיתי הכל) ובאמת אני לא מתנשאת מטבעי להפך אני ממש לא מאמינה בעצמי, מה שלא תעשי מסורתי יראה בדתי מתנשא בגלל העובדה שהוא נמצא במקום שהוא רוצה להגיע אליו (ברור שלא כולם אבל בד"כ בעיקר בתור מגזר)
כמו עני שתמיד יראה בעשיר מתנשא.
כמה אפשר לשמוע ירידות עליך שאת דוסית וצוחקים על הלבוש שלך (ביסודי זה בפומבי בחטיבה מאחורי הגב) בלי שזה ידגדג לך. היו לי דווקא הרבה מאד חברות מסורתיות (לא כולם ירדו עלי) היה לי כיף ונחמד איתם והיה לי איתם שיחות רציניות (בתיכון כבר יודעים לאט- לאט למי ללכת ומתי - בתשע בערב כי אז זה אחרי ארוחת ערב ונותנים בד"כ רק חטיפים והתיכון תמיד יש את תירוץ ה"דיאטה"- צדיק מי שחשב עליה)
אבל עכשיו שאני מסתכלת אחורה אם היה לי אופי אחר שמחפש במיוחד בגיל ההתבגרות דברים שלא חסרים בעולם החילונ י אני לא יודעת אם הייתי שורדת (ובאמת לא כל חברותי מבתים תורניים "שרדו").(שלא לדבר על הבנים שהעולם החילוני קורץ להם יותר בעירי יש יותר מ-50% בנים חוזרים בשאלה- שלמדו בישיבה התיכונית המקבילה לאולפנית).
ויותר מזה במסגרת ביה"ס בסוף אף אחד לא קיבל את מה שהיה צריך לקבל. הלכו על האמצע אבל בנות שלא שומרות שבת אי- אפשר לדרוש מהם את כל הדרישות או ללמד אותם מחשבת שהם בקושי יודעות הלכות פשוטות כמו ברכות .. דיברו איתן גבוה מידי. דרשו מהם הרבה יותר מהמקום בו הם נמצאות (נק' הפתיחה שלהן)
ומצד שני לבנות המגיעות מבתים תורניים ביה"ס נראה מזלזל כי דברים שהיו אסורים בבית הורשו בביה"ס ולפעמים נעשו על- ידיו ומפה הגיע הזלזול בביה"ס השיחות בשיעורי חברה ושיחות היו בנושאים רדודים וחרושים והיה חסר מאד משהו ברמה הרבה יותר גבוהה. נשארנו באותה רמה. לא אלה קיבלו ולא אלה.
אני אתן דוגמא בדברים "חיצוניים" אבל שמראים את המצב. לאולפנית היתה תלבושת שבתחילה נקנתה בביה"ס. כל החולצות היו קצרות (חצי שרוול ושרוולים רחבים ולבעלות ידים ארוכות אף קצר יותר) והיו בערך שתיים- שלוש חולצות מאותה מידה 3\4 בתחילת שנה ואם היתה לך מידה פופלארית ולא קנית על היום הראשון שהם הגיעו היית צריכה לחכות לשנה הבאה אם רק תשיגי בזמן. וזה כמובן למחמירות.
הבנות המסורתיות שהלכו עם גופיות מינוס זו היתה דרישה ממש גבוהה בשבילן ו"גדול עליהן" (תרתי משמע) והן אפילו לא ניסו להתחיל לכסות טיפה יותר את גופן. לבנות התורניות זה היה נראה כאילו ביה"ס מעודד לבוש שנחשב לפי מה שחונכו כלא צנוע!!!!
דוגמא נוספת היא שבמסיבות פורים היו צריכים מצד אחד לרסן את המסורתיות שרגילות למסיבות חילוניות לגמרי!!! ומצד שני רצו שהן תתחברנה לביה"ס וליהדות (שזה מאד חשוב!!!!). בסוף הוחלט ששירים על פריצות (רק על ממש פריצות)ושירים לועזיים לא יהיו כל השאר יהיו (רובם נוגדים את רוח ההלכה וההלכה עצמה)
בשבילי בתור ילדה בת 13 זה הוסיף לזלזול כלפי ביה"ס. הורידו אותי הרבה מאד קומות למטה מנק' הפתיחה שלי ולא נוסיף על סגנון הריקוד... בבית שלי, בחיים לא הייתי חושבת להשמיע את השירים הללו ובטח שלא לרקוד בצורה כזו.
ביסודי בכלל שיעורי הספורט חלקם התקיימו בפארק הסמוך (עם מכנסיים- בנות בכיתה ו') ואף אחד לא שמע על ההלכה שלבנות (כיתה ו'- בנות מצווה) אסור לרקוד ולשיר בפני בנים. המורות הלכו עם בגדים שהוגדרו בבית _ולפי ההלכה) כלא צנועים. ממתי למורה לספורט מותר ללכת עם מכנסיים???..?? מצד אחד לא רצו לדרוש דרישות גבוהות מהבנות המסורתיות בשביל לקרב אותן ומצד שני מורידים בנות מבתים תורניים הרבה מאד רמות למטה.
אני חס וחלילה לא מזלזלת במסורתיים צריך לדעת איך לגשת ואיך לקרב ולא לבקש מהם המון (שיעורים במחשבת על עומק המצוות ופירוט דינים מסוימים כאשר הן בקושי יודעות מה מברכים כשיוצאים מהשירותים) לבקש מהן להיות דתיות לשמור על כל ההלכות כמו שצריך זו דרישה גבוהה מאד וצריכים לדעת לשים שלבים להגיע למטרה. זה מאד קשה לקפוץ מרמה 1 ,כי זו נקודת הפתיחה, מאשר מרמה 10. צריכים דרישות שונות ושפת דיבור שונה. וסגנון שונה, כי כל אחת מתחברת לסגנון אחר...אנחנו שונים אחד מהשני. ואנשים שונים צריכים לקבל חינוך שונה.
בשביל לא להפסיד את 2 הצדדים, את 2 חלקי הפאזל שמשלימים את עמ"י. זה גם לטובת המסרותיים שיזכו בחינוך טוב להם שיעלה אותם ויקפיץ אותם מנק' הפתיחה שלהם שלא באשמתם ומצד שני חינוך לילדים שגדלו בבתים תורניים יותר שיקפיץ גם אותם מהמדרגה בה הם נמצאים (הדתיים גם לא מלאכים בלשון המעטה). צריכים חינוך שונה והשפעה טובה שבשיל לא לגרום לדרדור. לכן צריכים בתי ספר שונים לילדים שונים.
אף אחד לא מאשים ביה"ס למחוננים או חינוך מיוחד שהוא מפלג את העם או שמכניסים את האחדות ועמ"י כי מבינים שיש פה נק' פתיחה שונה (למרות שגם שם נעשים מבחני קבלה... כשמגיעים ליהדות זה שונה).
הרבה מהילדים בחינוך המיוחד יש להם יכולות להגיע להישגים כמו ילד בכיתה רגילה אבל מכל מיני סיבות של נק' פתיחה ודברים שלא תלויים בו נמצא בחינוך המיוחד בהתחלה ואח"כ עובר לחינוך הרגיל. מדובר בנקודת פתיחה לא ביותר טוב או פחות טוב כמו כיתת עולים לדוגמא.
את יכולה לנסח את מה שכתבת לשאלות?יהודית פוגל
אני חושבת שהיום כבר ברור שבנות הולכות לאולפנהאני12345
זה ראה לי דווקא בסדר וטוב שיש אפשרות לבנות להתפרק קצת בשיעור תנועה וללמוד קצת היפ-הופ או כל מיני כאלה . אבל שיהה הרבה גם בד בבד דברים אחרים. היום הגיו למסקנה שכשחוסמים את ביטוייה של הנפש, היא מתפרצת באופן לא טוב. ושלל האולפנות והישיבות למיניהן והשיח הציבורי על חינוך הנוער והבעיות בכיכר ציון וההצגות של חגי לובר על הדתל"שים מעידות על כך.
זה קשה, אבל שמעתי על מקומות נפלאים שמצליחים בכך. ואני מעדיפה שביתי בע"ה תלך לאולפנה ותלבש חצאית ומתחת מכנסיים ותרקוד היפ הופ עם בנות ועם צמיד ברגל\ מאשר שתלך עם חצאית ארוכה, תתבייש בחברה, תהיה נימוסית כולם יגידו שהיא טובת לב כי היא עושה מה שכולם מבקשים ממנה, ואח"כ היא תלמד דברים שהיא לא אוהבת כי לא היה מקום שעזר לה לבטא את עצמה, והיא תגיע לגיל 30 וכולם יתפלאו למה היא עוד לא מתחתנת...
לא הבנתי מה הקשר בין התגובה לבין מה שכתבתי למעלה.44444
כי זה נשמע כאילו מפריע לך שבנות דתיות נפגשות עםאני12345
נכון44444
אבל עדין לא הבנתי מה זה קשור לענין ביטויה של הנפש, התפרקות, יחודו של הפרט והבעה עצמית.
אני מסכימה עם רוב הדברים שכתבת אבל לא הבנתי איך זה מתקשר לנושא שהעלתי.
אני מכירה משפחות שחושבות בדיוק ההיפךיוקטנה
אבל אם חיים לצידו מגיל 0, אין בזה שום דבר מסתורי או מסעיר או מפתה. העולם הזה טבעי להם.
אנחנו (חילונים) גרים ביישוב מעורב. הילדים כאן חברים טובים, והנושא עולה ביניהם בשיחה הרבה פעמים וזה משעשע ומרתק להקשיב להם מנתחים את המשמעות של "חילוני", "דתי", שיחות על אמונה, וכן הלאה
כיום אי אפשר להסתיר את העולם החילוני גם אם מאד44444
מוציא לי את החשק להביא ילדים לעולםאני12345
למה???44444
מאוד קשה!battt
האם נראה לך שהיה להורים איזו מטרה דווקה שתלמדי במקום כזה? או שזו הייתה מציאות שאיתה צריך היה להתמודד כי זה מה שיש?
כנ"ל לגבי האולפנית עצמה - האם בכוונה קיבלו בנות ברמות שונות או שפשוט לא היה בית ספר דתי אחר לבנות במקום?
צריך להבחין בין מרכז הארץ לבין הפריפריה בכל מה שקשור לחינוך, (יותר נכון למוסדות החינוך), בפריפריות יש יותר אילוצי אינטגרציה, ובמרכז - יותר בדלנות,
גם לאינטגרציה וגם לבדלנות יש יתרונות וחסרונות כמו לכל דבר בחיים.
נראה שבמקרה הזה היה אילוץ שעבר אידאליזציה - בסגנון - זה מה שיש - אבל נמצא בו את הטוב והמועיל...
לפעמים קורה (גם להורים) ששוכחים לאחר זמן שהכל התחיל מאילוץ, או שמשדרים לילדים רק אידאלים - כי נראה שכך יקל עליהם להתמודד
מקווה שעניתי לך חלקית...
אילוץ או אידאל44444אחרונה
אני יודעת שהעלו את הנושא הזה כאן לא מזמןבלה
אבל אני נאלצת להעלות אותו שוב..
הבת שלי בת שנתיים= היתה ישנה במיטת תינוק עד לפני מספר חודשים ואז עברה למיטה רגילה. זה הקל עליי מאוד מהבחינה הזו שלא הייתי צריכה להרים אותה למיטה וגם בבוקר היא יכלה לצאת לבד ולפעמים אפילו לשחק קצת עם עצמה או עם אחותה. לפני כמה ימים הפרדנו אותה מאחותה {בת 4.5} רק ללילה מכיוון שהרגשתי שיהיה לי קל יותר להרדים כך את הגדולה. לגבי הגדולה זה באמת עזר, אבל עכשיו נוצרה לי בעייה יותר חמורה עם הקטנה שהיא פשוט לא הולכת לישון! יוצאת ונכנסת מהמיטה, יוצאת מהחדר קוראת לנו בלי סוף וכל התהליך מורט עצבים ויכול לקחת כמה שעות טובות. היא תמיד יכולה לישון ביום ולהשלים את זה, אבל הייתי רוצה עיצות איך אפשר לשפר את המצב ,אני חייבת לציין שהיא בת שנתיים אבל עדיין תינוקית למדי וגם עקשנית מאוד. אבל אני מתחרפנת מזה שאין לי ערב לעצמי אני ממש מנסה לתת להם כמה שיותר צומת לב במשך היום ורוצה לפחות כמה שעות שקט בערב...
מה עושים? יש סיכוי שאני אשים אותה במיטה והיא תלך לישון? אני שוקלת להחזיר אותה למיטת תינוק אבל אני לפני לידה וזה נשמע לי רעיון גרוע להתחיל להרים אותה וגם זו הליכה אחורנית באיזשהו מקום .. טבל הילדה לא מקשיבה ולא נשארת במיטה
תיקונים-שנתיים+, טבל=אבלבלה
העתקתי לכאן את התשובה שלי בנושאיוקטנה
אחרי תום טקס השינה, כפי שהוא נראה בביתכם (אצלנו זה אמבטיה פיז'מה וסיפור או יותר, לפי המצב רוח), המסר שלנו הוא: עכשיו זמן לילדים לישון, ולגדולים לעשות דברים אחרים.
הילדים בדרך כלל הולכים מיד לישון (הם כבר הבינו את הרעיון), אבל בהתחלה זה עובד ככה: את הולכת לרחוץ כלים או לקרוא ספר או לסדר את הבית או לקשקש בטלפון, ולילדים מותר להסתובב בסלון כל עוד הם לא מפריעים! אם הוא מנסה למשוך את תשומת ליבך בפעולה הרסנית: "רוצה להיות בחדר שלך או בסלון? אז בסלון מתנהגים יפה!" וממשיכה בענייניך. אם ממשיך להפריע, הוא נלקח בעדינות לחדר, אבל חופשי לצאת ממנו בתמורה להבטחה "להתנהג יפה". אפשר שוב ושוב ללכת ולחזור. הילד לבסוף משתעמם ונרדם איפשהו, או הולך בעצמו למיטה. אחרי מספר ימים כאלו (חשוב לשמור על אווירה טובה, שלא ייווצר "מאבק כוחות" שהילד ירגיש חובה לנצח בבו) הוא כבר ישכיב את עצמו לישון, ובשעות יותר ויותר שפויות.
השיטה לא עובדת מהיום להיום, אבל יתרונותיה ברורים: כבוד לילד, זמן פנוי בשבילך לעיסוקייך, בלי אלימות, אווירה חיובית, מסר ברור: "עכשיו זמן להורים לעשות דברים אחרים". בלי הסברים מכבידים שלא יעבדו עם ילד קטן. קצר ולעניין, בליווי מעשים שמדגימים את הנאמר: לא מעסיקים, עוסקים בעניינינו, ואם אתה מפריע - אז אתה תהיה חדר שלך. אם אתה לא מפריע - בבקשה, ברוך הבא.
בהצלחה!
אהבתי!כמעט אמאאחרונה
אני העליתי את הנושא. מסקנות אחרי תקופה...אנונימי (פותח)
א. אני מבינה אותך!!!
ב.בשלב א' קיבלנו את ההמלצה על קלטת. עכשיו הוא הולך למיטה עם מנורה קטנה, קלטת/דיסק וספר. אנחנו אומרים לו שמותר לו לשחק , ולהסתכל בספר(רק במיטה!) עד שיירדם, אבל לא יוצאים מהמיטה.
כמובן שזה לא מייד, זה תהליך...
ג. חוצמיזה - אתמול נכנסתי לאתר "כיפה", בפורום הריון ולידה, היה שם "שו"ת", עם מישהי שמתמחה בנושא. ראיתי שם שאלה מאד דומה - אני ממליצה לך להכנס לשם. אם לא תמצאי - תודיעי לי...
ד.עוד דבר שאפשר לעשות, אבל הוא בעייתי טכנית, זה לנסות בזמן שמשכיבים אותה לסגור את שאר האורות בבית (לפחות המרכזיים). ככה כמה לילות...
בהצלחה!
נ.ב אצלינו התווספה בינתיים בעיה חדשה...המוצץ, האחד והיחיד, שאין בלתו (!!!) נקרע ויצא מכלל שימוש, והגבר הקטן מסרב לכל תחליף!. אלא ש - כלכך קשה לו בלי מוצץ בלילה. הוא עוד יותר מתקשה להירדם, וכשהוא מתעורר באמצע הלילה הוא בוכה וצורח ונורא קשה להרגיע אותו.ובסוף, כמובן, הוא מגיע למיטה שלנו... לא משעמם...
אולי להחזיר אותם לאותו חדר?אנונימי (פותח)
אין סיכויבלה
נתקלנו, נתקלנו...יוקטנה
חושבים שגמילה זה תהליך קצר, אבל האמת שזה נמשך כמה שנים. לא מחשיבים את ההתאפקויות, לדוגמא.
בקיצור - ראיתי שמתאפקים עד כדי תחתונים ריחניים גם בגיל 5 ומעלה.
אהבתי! ריחניים!!!!!!!!!!!11 איזו הגדרה יפה........דבי חיהאחרונה
לטוב טוב הגמדיהודית פוגל
הורים לבני נוער - שימו לבאנונימי (פותח)
חובה לקרוא את סדרת המאמרים של הרב אלישע אבינר: זהירות - חוף רחצה מסוכן!
http://stender.c14.co.il/news.php?id=75
במיוחד אם הילדים שלכם מתכננים נסיעה לכנרת בחופש - שתדעו מה הולך שם, ובכלל - לידע כללי.
אני לא הכרתי בכלל את התופעה שהוא מדבר עליה, וזה ממש מצמרר. אני היחידה?
תודה רבה על הריענוןירוק זיתאחרונה
אבל.................בקדושה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כל הכבוד על הפירסום שווה גם להעלות את זה לדיון בבית עם הילדים המתבגרים המטיילים להנאתם בארצנו הקדושה.
אחרי לידה-קשה לי..אנונימי (פותח)
שלום לכולם! אני אחרי לידה חמישית, יש לי ילדים קטנים, עליתי המון בהריון ואני ממש בדיכאון מזה- כל חיי אני במלחמה על הדיאטה, שונאת את עצמי, כלום לא עולה עליי.. בנוסף ממש קשה לי עם הבית-ילדים. אני לוקחת עזרה (קייטנות, מנקה, בייביסיטר) אבל אין לי סבלנות לילדים שלי, אני מרגישה שאני מלאכותית איתם- שאם אני מחייכת-שמחה, או לחלופין מביעה צער על משהו שמספרים לי- אני מציגה, ובתכל'ס אין לי קריזה לשמוע את כל סיפורי הסבתא שלהם במקרה הטוב וכל המריבות-צרחות-יללות- כדי להשיג את תשומת ליבי- במקרה הרע..
אני עצבנית רוב הזמן, ומוציאה את זה על כולם. מה שהכי קשה לי זה שכל האחריות והעול של הבית זה עליי- רק לי איכפת אם הבית נקי ומסודר, כל ליכלוך גורם לי לעצבים, הכביסות הבלתי נגמרות-כל יום 2 מכונות.., קשה לי נורא, אני מרגישה שאני כמו רסרי"ת -משליטה טירור בבית- כל הזמן זה על הכתפיים שלי להיות אחראית שלכולם יהיו סנדוויצ'ים לקייטנה, ובתוך התיקים, שכשהולכים לבריכה- למרוח את כולם, לדאוג שיש מגבת-בגד ים וכו.. לכולם, אני כ"כ רוצה להרפות, אבל הילדים ייצאו בלי אוכל, עם בגדים מהיום הקודם, בלי מקלחות ומלאי כינים..בקיצור- הכל עליי..גם אם בעלי קצת עוזר-זה רק בגדר עזרה- אם לא אגיד לו מה לעשות, הוא לא יעשה, אם לא אגיד לו בבוקר להכין להם ארוחת בוקר- הם ילכו רעבים..אני נחנקת, זועקת מבפנים, ובנוסף מדוכאת מעצמי ומאיך שאני נראית..
ניסיתי לפעמים להכין מהערב אוכל ובגדים, אבל זה משהו עמוק, מה שעובר עליי, פחות פתרונות טכניים.
קשה לי שאני באופן טוטאלי מקפיאה את חיי- וכל כולי לבית-ילדים-בשנים האלה, מצד שני אני מודעת לזה שאני אחרי לידה, מרגישה עדיין חלשה ועייפה מאוד, ויודעת שעוד שנה נגיד- כבר יהיה יותר קל..
כמובן שיש לי יסורי מצפון על איזו אמא נוראית אני, ואיזו אישה אני.. אבל קשה לי, ממש ממש קשה לי..
אמרת את זה לבעלך?אינקו
החופש הגדולירוק זית
מזל טוב !!!יונה
כתוב "שלושה שותפים באדם,אביו ,אמו,והקב"ה".
פעם הייתי רואה הרבה סדרות של "משרד עורכי דין" ותמיד היו שם "שותפים זוטרים" ו"שותף בכיר".
את חברה בשותפות נהדרת-המשפחה שלך,ודי ברור מי השותף הבכיר כאן
.פני אליו !!!
את בהחלט לא אמא נוראית,את אמא נהדרת לעוד ילד יהודי.
את כל התלונות,טענות,מענות,בקשות תפני אליו ועליו (ולא על השותף הזוטר השני,בעלך)
את בהחלט לא צריכה להרגיש שהכל עלייך,את תתרכזי בטיפול בתינוק ובעצמך,ותשאירי לבעלך ולקב"ה לטפל באחרים,עד שתתאוששי.
מהנסיון שלי,זה עובד !
תני לעצמך את הזמן לנוח ולחזור לכוחותיך..ריבק
דף על דלת הבית ובו שמות הילדים, ומשימות: סידור החדר, הכנת ארוחת בוקר,שטיפת כלים, קילוף ירקות, תליית כביסה-(אם הם קטנים מידי-על מתקן יבוש במרפסת הבית.) ,סידור המשחקים, (תפילה, קריאת ספר,..)וכל מה שאת רוצה.
ילד שביצע משימה, יסמן לעצמו וי או מדבקה, ובסוף שבוע נראה מי ניצח... יקבל.....
תגידי לבעלך שיעזור לךשירק
אז תתני לו אחריות
תגידי לו לעשות ארוחת ערב, אבל אל תגידי לו מה להכין.
תגידי לו להשכיב את הילדים אבל בלי להגיד לו איזה פיגמות רק אם הוא שואל כמובן
אם הוא מלביש הפוך אל תגידי כלום חוץ מתודה
רק ככה הוא ילמד לקחת אחריות.
ככה תוכלי יותר לנוח ולא הכל יפול עליך
גם תלכי לטייל ולהתאוורר בחוץ אחרי שבעלך הרדים את כולם
אין כמוך שירקריבק
לאם החמישהיהודית פוגל
ואני עוד ילדתי את החמישי בחורף!!אנונימי (פותח)
בהצלחה
נ.ב., מאז נולדו לי עוד שניים. מבטיחה שיותר קל לי, כי הגדולים גדלו והם עוזרים הרבה יותר. אפשר להגיד משפט כמו: עכשיו אני הולכת לנוח וכשאני קמה החדר מסודר/כולם מקולחים וכו'..
בהצלחה. תהני!
למה לא תסעי לבית החלמה ליולדות?ריבק
בעלי הסתדר מצוין. למרות חששותי. נכון שהוא הלביש בגדים לא תואמים,
אז מה קרה? רק יומיים.
אמנם זה מוסד חרדי, אבל היו שם הרבה בנות מגוש קטיף לשעבר ,או שומרוניות.
בלידה השישית נסעתי לבית החלמה טלז סטון. גם יומיים. מומלץ מאוד .מעלה את המורל. ואת חוזרת רעננה הביתה.
ווי איזה רעיון שווה! ויש גם החזר, נכון?יוקטנה
הנה נוסח החוק ומחשבון זכאות דמי הבראהיוקטנה
http://www.reader.co.il/article/1111/%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%A7-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%91-%D7%93%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%94
(ווי מקווה שיעבוד)
והמחשבון:
http://www.goleango.com/havraa.php
בכל מקרה בדברים האלה תמיד שווה להיעזר בש.י.ל - שירות ייעוץ לאזרח. הם נותנים שירותי ייעוץ משפטיים בחנם בכל נושא לכל מי שצריך. יש סניפים בכל מקום בארץ. אפשר גם בטלפון חינם: 1800-50-60-60
אתר שיל באינטרנט:
http://www.shil.info/
נכון !! רעיון מצוין ומקום מצויןיונה
נהניתי מאד וזה מוסיף המון כח לפני שחוזרים הביתה.
מומלץ בחום !
ביטוח "מושלם" של קופ"ח כללית מחזיר עד 198 ש"ח ליום עבור 3 ימים החל מהלידה הרביעית . (אני מקוה שזה לא נחשב פרסומת כאן בפורום...)
ושוב,מזל טוב !!
חלוקה לקטנותאנונימי (פותח)
את במרדף אחרי הסדר והניקיון ואת לוקחת על עצמך הכל בבת אחת על הגב ובטח זה נורא נורא כבד.
א. כל ההתחלות קשות ואחרי לידה תמיד זה קשה להתרגל להרחבת המשפחה ההורמונים שלך צריכים להסתדר כולם צריכים להתרגל למציאות חדשה ונוסף להכל יש חופש.
ב. כתבי לעצמך סדר יום מינימלי, מה את יכולה הכי קצת לדרוש מעצמך כדי לתחזק את המשפחה
ג. נסי קבעי לכל יום מטרות מסוימות בבית ורק אותם לבצע לא יותר, חלק מסדר היום שלך צריך להיות זמן שאת עם הילדים ורק איתם ולא עם מטלות הבית.
ד. נסי לשתף את ילדיך במטלות הבית, בצורה של מבצעים וחיזוקים וכמובן שיחה שאנחנו משפחה אחת וחיים ביחד וצריך שיהיה לכולנו נעים לחיות ביחד
ה. אפשר לערוך רשימה שכל אחד במשפחה אומר מה הוא מצפה לעשות ומה משמח אותו ומה הוא יכול לעזור ולתרום.
ו. מן הסתם את סובלת גם מחוסר שינה נעשי לארגן לך זמן באמצע היום לנוח .
ז. נסי למרות הכל לצמוא איזה דברים חשוב לך עם עצמך מה משמח אותך ללא קשר לבית והילדים? ומצאי את הזמן לעשות לדוגמא אם את מאוד אוהבת לקרוא, תירשמי לספריה ותפני לך בכל יום זמן לקריאה , את אוהבת לראות סרטים? לכי לראות פעם בשבוע או במחשב את אוהבת לצייר לשחות ללמוד מה שמתאים לך.
ח. נסי למרות הקושי לרדת איתם לגינה , בגינה הילדים פחות נדבקים לאמא (לא תמיד) בגינה פוגשים עוד נשים והשיחה עם נשים אחרות בריאה ומאוד חשובה, לדעתי ככל שתרבי לשוחח עם נשים נוספות תרגישי שיותר קל לך.
ט. חפשי דברים שקל לך ואת אוהבת לעשות עם הילדים ותרבי דווקא בהם, לדוגמא את אוהבת להקריא סיפורים? לצייר איתם? לשחק בלגו ולבנות? לשחק בפאזלים?
הרבה בהצלחה וכן את צודקת עוד מעט יהיה יותר קל, את תתאוששי מהלידה וכולכם תתחילו להתרגל....
ילדים זה שמחהאנונימי (פותח)
אני ובעלי נשואים 11 שנים.ב"ה מאושרים ויש לנו 2 בנות .האחת בת 10 והשניה בת 6.עברנו מעט משברים בנישואים בשל מצב כלכלי וכו' אך בעזרת ה' יתברך עכשיו שנינו עובדים ומסתדרים...
אני כבר מספר שנים ממש רוצה ילדים(בלשון המעטה).שוחחתי על זאת עם בעלי אבל הוא בשום פנים לא מוכן לשמוע על זה.בטענה "שזה לא העיקר להביא ילדים העיקר גם לגדל,,
אני ממש מיואשת מזה וכל הזמן חושבת אם היה לי תינוק הייתי נותנת לו ה-כל ואפילו מוותרת על דברים מעצמי.
אני כותבת כאן ובוכה...
לעיתים עולות בי מחשבות אם הייתי מתחתנת עם אדם יותר דתי .בטוח היו לי היום לפחות 4 ילדים.אני יודעת שמחשבות אלה הן אסורות ולא טובות .בס"הכ אני אוהבת את בעלי אבל מרגישה שאני לא מממשת את עצמי כאישה בעולם הזה.
שלא נדבר על מצווות"פרו ורבו". אני מתפללת כל יום על הנושא הנ"ל ואפילו מקנאה בכל הנשים שבהריון (לא נעים לי להודות).אשמח לשמוע את תגובתכם.
תודה
לרויטלשמי
קודם כל תשמחי במה שיש לך ותחשבי שזה מה שהקב"ה נתן לך ועם זה את חיה, תתפללי אליו זה מקל על העצבות והייאוש.
בנוסף, אולי יש אדם שיכול להשפיע על בעלך בעניין שתוכלי לבקש ממנו שידבר איתו
הוא יודע איך את מרגישה?יוקטנה
אני מציעה לך לארגן זמן מתאים לשיחה על הנושא. אולי כששתי הבנות אצל סבתא, לשבת ביחד ליד השולחן ולפתוח את הלב. תגידי לו עד כמה את משתוקקת, תגידי לו שאת מקנאה בכל אישה הרבה שאת רואה. תגידי לו שאין לך הסבר הגיוני למה, אבל שאת פשוט רוצה, ולא רק רוצה אלא ממש צריכה. שיבין ויראה וירגיש עד כמה קשה לך.
אני מקווה שגם אם לא באותו הרגע, עם הזמן זה יחלחל אליו עד כמה קשה לך ועד כמה הוא אולי יכול לרצות גם הוא בזה.
מאחלת שכל משאלותייך יתגשמו לטובה!
לשריאס היקרהיהודית פוגל
מה עם עזרה מבני משפחה אחרים?יוקטנה
אפשר לחיות יפה מאוד גם אם מפחדים מבלונים...יהודית פוגלאחרונה
משהו נחמד--עצות לחיים טובים\לק''י\
חנוך דאום
1. קבעו לכם דייט חודשי קבוע עם כל אחד מילדיכם. הקדישו אותו לדרישה אמיתית בשלומם. הקשיבו להם באמת. דברו איתם. השיאו להם עצה. אחת לחודש, בלי חיפופים ותירוצים, קיימו את הדייט הזה. גם אם אתם גרים באותו בית. גם אם נדמה לכם שאתם פוגשים בהם בכל יום.
2. כתבו מכתב שבו אתם מסבירים לאדם קרוב מדוע אתם אוהבים אותו. אל תתקמצנו במילים. נמקו. רדו לפרטים. כתבו לו על כל מה שטוב בו. על כל מה שיפה. ספרו לו כמה הוא חשוב לכם. כמה הוא יודע להקשיב. כמה הגון, מעניין, מתחשב ומשעשע הוא. ספרו לו כי הוא חשוב לכם. ולבסוף, גם אם הוא שכן, בן משפחה, או עמית שאתם פוגשים כל בוקר בעבודה, שלחו לו את המכתב בדואר.
3. כתבו מכתב כזה גם לעצמכם.
4. אל תקראו עיתון כאשר אתם אוכלים. אל תראו טלוויזיה. אל תעמדו ותאכלו מהסיר. כאשר אתם אוכלים, אכלו. התלבשו לארוחה, חממו אותה, סדרו אותה יפה בצלחת, הסתכלו על האוכל בטרם הוא נכנס לפיכם. לעסו היטב. טפלו בחשבונות אחרי הארוחה. דברו בטלפון אחריה. כאשר אתם אוכלים, אכלו, השאר יחכה.
5. הקדישו לעצמכם חצי שעה ביום. קבעו את זה בפגישה ביומן. פגישה עם עצמכם. עצמכם זקוק לזה. עצמכם נואש לזה. מגיע לו. צאו מהבית, צאו מהמשרד ושבו חצי שעה בחוץ, בלי גג או קירות. שבו בחוץ, על ספסל ציבורי, על אבן נוחה, על גג משרד גבוה, על דשא ירוק עם מעט צל. שבו והשקיפו על העולם וראו את דמותכם משתקפת בו. אל תחשבו על המשך היום. אל תחשבו גם על ראשיתו. חשבו רחוק. הפליגו עם מחשבותיכם אל מקום בלתי נראה, בלתי מושג. נסו לחלום, לייחל, לקוות. את רוב חייכם אתם מקדישים לאחרים. חצי שעה ביום הקדישו לעצמכם. רק לעצמכם.
6. נסו ליצור, נסו לצייר, לפסל, לכתוב שיר, נסו לרקוד. נסו לנגן בחלילית או בפסנתר. הרכיבו פאזלים. התמודדו עם משחקי חשיבה חמודים. נסו לבנות קערה מחימר. לא נולדתם כדי לנייד עכברי מחשבים. יש לכם שימושים נוספים. גלו אותם.
7. לכו. לכו שלא על מנת להגיע. לכו שלא על מנת לקבל פרס. לכו שלא על מנת לרזות. לכו כדי להרגיש את הרגליים. לכו כדי ללכת. לכו להנאתכם. לכו. פשוט לכו.
8. קנו ערסל. הרשו לעצמכם להתערסל בו. הרשו לעצמכם להתרכבל בו. הרשו לעצמכם לשקוע בו באמת ולחזור למצב העוברי שבו החלו חייכם. יש הרבה מטלות ומשימות כבדות בחיים הללו, אבל ישנם רגעים שבהם כל מה שצריך כדי להסתדר, זה לשכב בערסל ולהתנדנד.
9. הרשו לעצמכם להיות פחות זמינים. כבו את הסלולרי כאשר אתם בבית. כבו את הסלולרי כאשר אתם במשרד. כבו אותו בנסיעות. היו פחות קלים להשגה, קשה לחשוב, להרגיש, לתכנן, לקוות, לאהוב ולחיות כאשר הסלולרי מייבב בהתמדה. כבו את הסלולרי ותמצאו שיש חיים.
10. בחרו ערב אחד בכל שבוע שבו הטלוויזיה מכובה. הוציאו אותה מהשקע ושימו עליה כיסוי. ערב אחד בשבוע התייחסו אליה כאל טלוויזיה מקולקלת. ערב אחד בשבוע פנו לעצמכם את כל השעות הארוכות הללו. ערב אחד בשבוע דברו עם בני משפחתכם כאשר פניכם מופנות אליהם ולא אל המסך. ערב אחד בשבוע, רק ערב אחד בשבוע, חפשו את ההתרחשות בדמיונכם ולא במכשיר הטלוויזיה.
11. סמנו את קיומה של השבת. תעשו קידוש בליל שישי. הדליקו נרות. ערכו ארוחה משפחתית. סמנו את זכותכם לקיים ערב לא שגרתי אחד בשבוע. לא משנה אם אתם שומרים או לא שומרים שבת, תנו לה לשמור עליכם.
12. הכינו רשימה מפורטת של כל הדברים הטובים שיש לכם בחיים. הבריאות, המשפחה, הבית, מזג האויר, יכולות הבישול של חמותכם, הכדורגל ביום שישי, בעל המכולת שמסביר פנים. כל דבר שגורם לכם רגע של נחת. כל דבר שנותן לכם תקווה קטנה לעתיד סגול. קראו בה ועדכנו אותה מעת לעת.
13. הוציאו מאה שקל מהכספומט, חפשו עני הפושט ידו ברחובה של עיר, גשו אליו, לחצו את ידו ותנו לו את השטר. העני ירגיש טוב, אבל זה כלום לעומת איך שאתם תרגישו.
14. דברו על מה שכואב לכם. אל תטייחו. אל תנסו להתמודד לבד. אל תחשבו שאיש לא יאזין לכם. אל תחששו להיראות חלשים. אל תחששו להטריח. גשו לחבר קרוב, לבן משפחה אהוב וספרו לו מה כואב. שתפו אותו במה שקשה. חלקו איתו את מה שטורד, שרודף, שמאיים, שמטלטל, שמפריע לישון. אל תתמודדו עם הכל לבד. איש לא יתן לכם תעודת הצטיינות על כך שלא בקשתם עזרה, שלא התייעצתם. מותר להיות חלשים.
15. בכו. כאשר עצוב, בכו. כאשר לחוץ, בכו. כאשר קשה, בכו. כאשר אתם רוצים לבכות, בכו. אל תחסמו את זה, אל תתביישו בזה, אל תנסו לגבור על זה. אם יש דמעות שרוצות לזלוג, צריך לתת להן לעשות זאת. זה מזכך.
16. רכשו כורסה חדשה או כיסא נוח מתנדנד ושימו אותו בחדר השינה שלכם. לא בסלון, לא במרפסת, לא בשום מרחב ציבורי בבית. בחדר שלכם. איכשהו, כאשר אנחנו נהיים הורים, החדר שלנו הופך להיות מקום אפור של מבוגרים, בעוד חדרי הילדים נעמסים בכל טוב. הפכו את החדר שלכם למקום שנעים להיות בו גם כשלא הולכים לישון.
17. בקרו את סבתא שלכם. אל תסתפקו בשיחת הטלפון השבועית. סעו לפגוש בה, בקרו אותה, לא כדי לעשות עימה חסד. בקרו אותה כדי לעשות טוב לעצמכם. כדי להיכנס לפרופורציה. כדי להיזכר שהחיים לא תמיד ממהרים. שעה עם סבתא היא המדיטציה הטובה ביותר.
18. שתו הרבה מים קרים.
19. הכינו לעצמכם דיסק אוסף פרטי. שימו בו את השירים שלכם. רק את השירים שלכם. הכניסו לדיסק את השירים שמעוררים בכם עצב מתוק, שירים שמזכירים לכם איך פרחה בכם האהבה, שירים שיחזירו אתכם לימים של חופש. זה לא יהיה עוד דיסק אוסף, זה יהיה פסקול, פסקול המורכב משירים שאוצרים זכרונות. פסקול שדוקר את לבכם. פסקול החיים שלכם.
20 . ותגלו שלא כל כך נורא פה.
בהצלחה.
האם גם אצלכם האתר התחיל לעבוד לאט כמו צב?ריבק
ממש קשה להמתין שיפתח כל דף.
האם זו בעיה אצלי ? או של כולם?
גם אצלי האתר איטי להחריד. טכנאים! עזרה!יהודית פוגלאחרונה
מהניסיוןירוק זית
יש לי ילד שהיה מרטיב עד גיל גדול.ואחרי שנים של כל מיני ניסיונות (לא אפרט כי הם לא עזרו) החלטתי להציף את הענינים.הרי ילד שיבש ביום אמור להיות יבש גם בלילה.זאת אומרת שאם הוא צריך אז הוא קם לעשות את צרכיו.אם זה לא קורה זה בגלל שהשינה שלו לא נכונה.יש לו התמודדויות החיי היום יום וכשהוא ישן הוא בעצם בורח מההתמודדויות.יש לזה מונחים של גלי המח שמי שישן נכון מפעיל את הגלים האלה(לא זוכרת איך הם נקראים אלפא או ביתא)
ומי שבורח מפעיל גלים השניים.עכשיו כדי שהשינה תהיה נכונה מה נעשה במשך היום?נציף את ההתמודדויות.איך עשיתי את זה?הסברתי לו שאי אפשר להמשיך כך יותר גם דיברנו על האי נוחות של כל העניין. ואז הודעתי לו שממחר הוא יושב כל יום 20 דקות לילד בן 5 אולי 20 דקות זה יותר מדי אז אפשר גם 10 אבל לילד יותר גדול 20 דקות מצד אחד זה לא מאד ארוך וזה אורך זמן מספיק משמעותי כדי ליצור שינוי..קניתי לו מחברת ועפרונות צבעוניים קבענו שעה קבוע והוא ישב במקום קבוע(ליד השולחן בפינת אוכל) והוא יכול היה לצייר או לכתוב ואם הוא רצה חלק מהזמן לא לעשות כלום אז זה גם בסדר אבל בסופו של כל ישיבה הוא צריך לכתוב(הגדולים יותר שיודעים) ואם הוא רוצה אז לצייר.והקטנים יותר צריכים שיהיה ציור כל יום.הדברים עולים.לפעמים הם רק מתייחסים למה הם עשו באותו היום ולפעמים הם כותבים את הרגשות שלהם(לא תמיד לגבי הפיספוסים אלא לגבי מה שעובר עליהם ביום יום-שהרי זה כל העניין)עכשיו אני לא ביקשתי לראות לפעמים הוא שיתף לפעמים לא אבל זה תמיד היה מה שהוא יוזם.האחריות שלי היה שישב להודיע לו מתי לקום ולראות שהוא כתב או צייר משהו(שאלתי אותו כתבת?) ובאמת בהתחלה לא ראינו תוצאות ורק אחרי כמה ימים הפיספוסים הצתמצמו שלאורך כל הזמן הוא יושב יום יום.ואחרי תקופה הוא הפסיק לגמרי.אז כשהוא כבר לא פיספס וביקש להפסיק לכתוב איפשרתי להפסיק.וזה החזיק תקופה ואחר כך התחיל שוב ושוב חידשנו את הכתיבה\ציור.עד שזה הפסיק.וב"ה זהו זהעבר לשמחת כולנו. אחרי כמה שנים נולדו לי עוד ילדים.ובן השלוש שלי התחיל לפספס אחרי כמה לילות רצופים של פיספוס אמרתי לו שהוא יושב.10 דקות שקטות של ישיבה על הספה לחשוב(הוא ביקש לא לצייר)ו...הפסקה של כמה לילות של פיספוסים.ושוב פיספוסים ושוב ישיבה.ב"ה הוא לא מפספס יותר(היום הוא בן 4.5)אבל אם יוצא לו חד פעמי הוא יושב 10 דקות לחשוב(שעות אחה"צ)לפעמים הוא מבקש את זה אחרי פיספוס.הוא פשוט מרגיש יותר טוב כשהוא קם יבש!!!!בהצלחה.אם יש לכם שאלות אשמח להיות לעזר.
זה מאד מעניין אותי..אני ירושלמית
לא נראה לך שה גיל שעוד 'מותר' לפספס בו?
שמעתי שאדם נורמלי לא צריך לקום בלילה לשירותים, אלא, יש לו מסוגלות להתאפק עד הבוקר. וילד שעדיין מפספס, זה אומר שעדיין אין לו הבשלות הפיסית לכך.
מה את אומרת, לנסות?
אגב רציתי לומר לך שאני מאד מתפעלת מהגישה הנהדרת שלך, לחיים בכלל ולבריאות בפרט!
לכווןירוק זית
הרטבת לילהיהודית פוגל
הרטבת לילהיהודית פוגל
הרטבת לילהelerner
הכי חשוב זה המוטיבציה של הילד והמוכנות שלו להתאמץ כדי להגמל. אחת הבעיות של ילדים היום, לדעתי, הוא שהם מקבלים הכל כל כך בקלות, שאם צריך להתאמץ בשביל משהו הם מתייאשים מייד ואנחנו רואים את זה גם בתחום הזה וגם בתחום הלימודים, ובעצם בכלל. כמה שזה קשה לקום כל בוקר רטוב, יש ילדים שפשוט מקבלים את המצב וחיים עם אי הנוחות, כי כדי להגמל צריך להתאמץ. זה מאד תלוי בילד, אפשר לעזור להם, אבל אי אפשר לעשות עבורם את העבודה, ויש ילדים שמגיעים לזה רק בגיל ההתבגרות. היתה תקופה שהיו לי 3 מרטיבים(בני 6,9,12) כל לילה ועוד 3 קטנים עם טיטולים. כעת 2 הגדולים כמעט הפסיקו לחלוטין להרטיב (בעקבות טיפול של dry nights ) והשלישי לא רוצה לעשות את הטיפול אבל המודעות שלו גברה והוא מרטיב פחות, אבל עדיין הרבה.
בהצלחה - זה קשה, אבל אין הרבה מה לעשות, עד שלילדים יש מוטיבציה להצליח!
כילדה שהרטיבה עד גיל בית הספר,ריבקאחרונה
ואני זוכרת את הנסיונות להגמל.איך החזקתי את העינים לא להרדם כדי שלא אתפנצ'ר....
יש לצין שזה תורשתי בדרך כלל.
שניים מילדי קבלו את זה במתנה, ואנחנו יוצאים במבצע גמילה בחופש.
זה הזמן המתאים ביותר. שיש יותר סבלנות לטפל בכך.
יש לי את מכשיר הזמזם.
בתחילה הוא מאוד עוזר, כשהילד מתרגל לצלצול הוא כבר לא מתעורר, רק משפחתו שמסביב..
בהצלחה לכולם!!!
סתם שאלה..אנונימי (פותח)
יש לי בת שסיימה כיתה ב' והיא מאד מפחדת מבלונים...
בהתחלה התייחסנו בסלחנות אבל לפעמים אנחנו נמנעים מללכת למקומות שונים שמא יהיה בהם בלון כמו למשל משחקיה או ימי הולדת של חברות שהיא מסתירה ממני מחשש שאכריח אותה ללכת...זה נשמע קצת מצחיק אבל לפעמים זה פשוט יכול להרוס לנו את היום...יום אחד היא לא נכנסה לחוג וחיכתה בכניסה עד שנבוא לקחת אותה רק בגלל שהיו בלונים באולם ספורטזה היה הקש ששבר את גב הגמל...
אשמח לשמוע הצעות , פתרונות ואם יש עוד ילדים שסובלים מפחד שכזה...
בני הבכור עד גיל 7 סירב לבוא לקריאת המגילה בפוריםריבק
גם משחקי בלונים מפחידים אותו. כאשר אחד מאחיו מנפח בלון ,הוא עוקב שלא ינפח גדול אלא רק בינוני כדי שלא יתפוצץ.
כיום הוא בן 9 ,ואפשר לומר שהוא מבין שזה לא צריך להפחיד.
ומתגבר.
פחדים זה סיפור ארוך אבל פתיר בד"כbattt
כדאי לנסות ללכת אחורה ולבדוק מתי זה התחיל, ואז לדבר על הארוע המפחיד (במידה שיש כזה).
דבר נוסף שעוזר זה להסביר איך בלון מתנפח, כלומר אויר דחוס, ואיך נוצרים גלי קול, כלומר תנודות אויר, ואז לחבר את שני חלקי המידע... כלומר כשבלון מתפוצץ הוא יוצר תנודות אויר.
זה לא יעלים את הפחד ביום אחד, אבל זה לאט לאט יכול למתן אותו.
אח"כ אפשר לנפח מעט(שלא תפחד) בלון, ולהוציא את האויר בשריקה(ע"י מתיחה לצדדים של פית הבלון), ואחרי הרבה התעסקות, לאורך שבועות או חודשים, לנסות"פיצוץ מבוקר", כלומר לנעוץ סיכה בבלון נפוח כאשר היא מתכוננת נפשית לרעש - אפילו בחדר השני., וכך להמשיך עוד שלב ועוד שלב - עד שהפחד יהיה נשלט, להעלם לגמרי - יתכן שזה לא יקרה אף פעם, ויתכן שכן...
תשובתך מעניינת ודעתי כמוך battt\לק''י\
יש גם ילדים עם רגישות יתר לרעש.יוקטנה
תודה לכל המגיבות...אנונימי (פותח)
היא ילדה גדולה ומודעת לפיזיקליות של הבלון והאוויר. הפחד הוא שהבלון יתפוצץ לפעמים אחרי שאנחנו נמצאים במקום שהיה בו בלון היא יכולה להתעורר מסיוטים בלילה..לא הצלחנו להבין מאיפה זה נובע למרות שעד גיל שנתיים לא הייתה לה בעיה עם זה...
לפעמים זה רגישות יתר ולא פחד ולפעמים זה כן פחדשירק
ניסיתם "מעשה בחמישה בלונים?אנונימי (פותח)
בהצלחה!
פוחדת מבלוניםיהודית פוגלאחרונה
פטנט לניפוח גלגלי ים מזרוני ים וסתם בלונים.ריבק
לנפח בעזרת מכשיר אינהלציה.
לא צריך להוציא אנרגיה
וואלה!!!!battt
מה, לכולם חוץ ממני יש אינהלציה בבית??? :0יוקטנה
בטח,עם כל הטבעי שלך את לא מכירה מכשירים שכאלה...ריבק
בחורף אני משתמשת לעיתים רחוקות ,בעיקר עם מי מלח לייבוש הנזלת.
כך שזה גם נראה לי די טבעי.
אוי זה בטח עוזר - לא חשבתי על זה.יוקטנה
אפשר לקנות דרך קופת החולים ולקבל החזרים.ריבקאחרונה
איך עוברים את גיל 3 המעצבן?אינקו
בתי המתוקה (באמת!) מתקרבת לגיל 3, וכל דבר שאנחנו עושים איתה כרוך בשאלה "למה?" במקרה הטוב, או במלחמות במקרה הפחות טוב.
אנחנו באמת משתדלים להמנע מתקלים איתה, ובדר"כ מתעקשים על שלנו ולא מוותרים...
אנא, עזרתכם...
חברה לימדה אותי לענותיוקטנהאחרונה
(גם אני נהנית מילד עקשן במיוחד - השלישי שלי. ב"ה בזמן האחרון נהיה יותר קל!)
יחסי הורים וילדים על פי החסידותאנונימי (פותח)
טראומה מילדותאלעד
גם אתם ילדים להורים שהכריחו לגמור "כל מה שיש בצלחת" ואם חלילה לא אז "אתה לא קם מהשלחן עד שהצלחת מ צ ו ח צ ת", ותוך כדי מפטירים "אוי איזה עיניים גדולות יש לו"??
רציתי להבין אחת ולתמיד..הרי לכל בנאדם יש שתי עיניים ופה אחד. נכון? אז למה זה לא מובן שהוא מעמיס על הצלחת פי שניים ממה שהוא יכול לאכול?? אשמח להסבר מניח את הדעת..
גדולים מאבדים את האמון בילדים שלהם.אני12345
פעם מרצה אחד אמר לנו במכללה:
ילדים הם אנשים קטנים.
יש הורים שלא יודעים את זה. גם כשהילדים הללו בני 30 הם אמרים להם את אותו המשפט. זה לא בגלל שהם רעים. זה בגלל שהם לא מבינים בנפש.
צריך להפרידbattt
אמירות כמו שאתה מתאר בעיקר אם הן חוזרות כמו פזמון בכל פעם (כאילו שאתה לא מכיר אותן בע"פ) גורמות לתוצאה בדיוק הפוכה, לפעמים אנטי באופן מודע, ןלפעמים זה פשוט קורה שוב ושוב מתוך התנגדות פנימית לכתישה המתמדת.
נכון - הרבה פעמים זה הורים שההורים שלהם עשו להם אותו דבר, אז אתה - ששמת לב לזה שזה לא טוב - תנסה לפעול אחרת...
מנסיון - זה מאוד קשה - כי הולכים לקיצוניות השניה, וקשה מאוד למצוא איזון, אבל צריך להתחיל ולעבוד קשה הרבה שנים - הילדים שלך כבר יעשו את זה יותר טוב ומאוזן, והנכדים....
ב"ה אין לי את הטראומה הזו...אודי-ה
כמו"כ יש מקרים שבהם הילד צריך לסיים ויש מקרים שלא. כל מקרה לגופו.
אם הוא אוכל פרור וחצי ואח"כ את הגלידה הוא אוכל ברצון - זה לא חינוכי. לפחות שיאכל קצת מכל דבר. ואם הוא לא אכל, גם את הצ'ופר הוא לא יכול לקבל.
אם יש ילד שלא אוהב אוכל מסוים, אבל בסה"כ אוכל יפה, אז לא צריך להתעקש שהוא יאכל דווקא מה שהוא לא אוהב.(יש לי דודים כאלה שכשהייתי אצלם הייתי חייבת לאכול הכל ולא שאלו מה אני רוצה ומה לא, וזה היה ממש מעצבן!)
כתבת מצחיק (וגם עצוב וכואב)יוקטנה
ויש גם בעיה הפוכהאלעדאחרונה
הורים יקרים- הפעילו את השכל!!!
גמילה מטיטוליםאנונימי (פותח)
שלום לכולם,
הבת שלנו {בכורה} בת שנתיים וחצי והתחילה להראות סימנים לנמילה, דיברה על זה התעניינה בשירותים וכ"ו..
בערך במשך חודש הצענו לה מדי פעם ללכת לשירותים והיא עשתה כשכל פעם אנחנו מחזירים לה את הטיטול, כי היא לא הסכימה להפרד ממנו. אחרי חודש הציעה לי הגננת שלה שהיא תנסה לדרבן אותה במעון מכיוון שעוד ילדה התחילה להגמל והן הולכות יחד לשירותים בשמחה..
המצב הוא כרגע שבמעון היא יבשה לגמרי ובבית היא מפספסת קבוע, מבקשת לשים טיטול, ולא מוכנה ללכת לשירותים אלא רק אחרי שהרוב כבר ברח..
אני משתגעת מהמצב.. לא אכפת לי בכלל הפספוסים אנחנו לא עושים מזה סיפור , אבל לא ברורה לי החלוקה הזו שהיא עושב בין המעון לבית, סוג של מניפולציה עלינו? אולי. אני פשוט מאוד מפחדת להתעמת איתה בנושא הזה ולכן אני "זורמת" אם המצב, אבל עד מתי? יש למישהו עצות???
אולי המפתח הוא ששם היא נגמלת עם חברה?יוקטנה
ניסית גם סיר?
מבקשת את החיתול - לדעתי יותר מהכל מצביע על חוסר ביטחון (ולא מניפולציות וכיו"ב).
ניסיתם להשאיר אותה בלי חיתול בחוץ, אם זה מקובל עליכם? אולי עם שמלה ארוכה שמסתירה, אם צריך אצלכם? להעביר ככה אחר-צהריים ארוך בגינה הציבורית?
אולי חיתולי גמילה?אנונימי (פותח)
בכל מקרה קחי בחשבון שזו תקופה קצרה של שבועיים שלוש בדרך כלל...
שוחד...אנונימי (פותח)
בשלב מאוחר יותר, כשהשארנו לה את הטיטול רק בלילה, קרה עוד דבר מעניין: כשלא היה עליה טיטול היא הייתה הולעת לשירותים בלי בעיה, אבל אחרי המקלחת בערב, כשהיה עליה טיטול היא לא הייתה מוכנה ללכת לשירותים.
הפיתרון: שוחד! פשוט הבטחנו לה ממתק או הפתעה אחרת אם היא תוריד את הטיטול (גם בלילה). במשך כמה ימים הבאנו הפתעות וגם היא התקשרה לסבתות לספר שהיא כבר גדולה (ורמזה שהיא רוצה הפתעה גם מהן). ועכשיו ב"ה היא בלי טיטול לגמרי וגם בלי הפתעות...
בהצלחה!
לאביטל 11יהודית פוגל
שוחד..אנונימי (פותח)
ובכלל עברתי מהפכה בנושא של האוכל בעקבות זה שהבת שלי עם עודף משקל שאוכל בעיני לא צריך בכלל לשמש כטריגר או כפרס...
פעילות אחר הצהריים ב-שירותיםאנונימי (פותח)
שוחדelerner
שוחדelerner
יש מצב שזה קצת תחרות וקצת משחקאנונימי (פותח)אחרונה
ואין ספק שהיא רוצה להגמל.
אולי כדאי לספר לה סיפור על הנושא ולשחק משחק
או ללכת יחד איתה ולעשות יחד,
את בשירותים והיא בסיר.
יש עוד עצות וטיפים לגמילה מחיתולים
באתר לאמהות
http://fun4mom.co.il
תחת מאמרים