פורום הורות (עמוד 394)

בהנהלת:
שרשור חדש
אחרי לידה-קשה לי..אנונימי (פותח)

שלום לכולם! אני אחרי לידה חמישית, יש לי ילדים קטנים, עליתי המון בהריון ואני ממש בדיכאון מזה- כל חיי אני במלחמה על הדיאטה, שונאת את עצמי, כלום לא עולה עליי.. בנוסף ממש קשה לי עם הבית-ילדים. אני לוקחת עזרה (קייטנות, מנקה, בייביסיטר) אבל אין לי סבלנות לילדים שלי, אני מרגישה שאני מלאכותית איתם- שאם אני מחייכת-שמחה, או לחלופין מביעה צער על משהו שמספרים לי- אני מציגה, ובתכל'ס אין לי קריזה לשמוע את כל סיפורי הסבתא שלהם במקרה הטוב וכל המריבות-צרחות-יללות- כדי להשיג את תשומת ליבי- במקרה הרע..

אני עצבנית רוב הזמן, ומוציאה את זה על כולם. מה שהכי קשה לי זה שכל האחריות והעול של הבית זה עליי- רק לי איכפת אם הבית נקי ומסודר, כל ליכלוך גורם לי לעצבים, הכביסות הבלתי נגמרות-כל יום 2 מכונות.., קשה לי נורא, אני מרגישה שאני כמו רסרי"ת -משליטה טירור בבית- כל הזמן זה על הכתפיים שלי להיות אחראית שלכולם יהיו סנדוויצ'ים לקייטנה, ובתוך התיקים, שכשהולכים לבריכה- למרוח את כולם, לדאוג שיש מגבת-בגד ים וכו.. לכולם, אני כ"כ רוצה להרפות, אבל הילדים ייצאו בלי אוכל, עם בגדים מהיום הקודם, בלי מקלחות ומלאי כינים..בקיצור- הכל עליי..גם אם בעלי קצת עוזר-זה רק בגדר עזרה- אם לא אגיד לו מה לעשות, הוא לא יעשה, אם לא אגיד לו בבוקר להכין להם ארוחת בוקר- הם ילכו רעבים..אני נחנקת, זועקת מבפנים, ובנוסף מדוכאת מעצמי ומאיך שאני נראית..

ניסיתי לפעמים להכין מהערב אוכל ובגדים, אבל זה משהו עמוק, מה שעובר עליי, פחות פתרונות טכניים.

קשה לי שאני באופן טוטאלי מקפיאה את חיי- וכל כולי לבית-ילדים-בשנים האלה, מצד שני אני מודעת לזה שאני אחרי לידה, מרגישה עדיין חלשה ועייפה מאוד, ויודעת שעוד שנה נגיד- כבר יהיה יותר קל..

כמובן שיש לי יסורי מצפון על איזו אמא נוראית אני, ואיזו אישה אני.. אבל קשה לי, ממש ממש קשה לי..

אמרת את זה לבעלך?אינקו
פה את יכולה לקבל רק עצות (ובאמת אני חושב שמגיעות לך כמה, אבל מיותר מנוסים ממני).
החופש הגדולירוק זית
זו באמת תקופה קשה יותר מאשר באמצע השנה מבחינת השיגרה ושהילדים הם בבית .תמשיכי לקחת כל עזרה שאת יכולה .חוץ מזה תגידי לעצמך שאת מאד מיוחדת שהחיים האלה שזכית בהם הם מיוחדים .ככה כל בוקר ולילה תגידי לעתמך כמה שאת מיוחדת ואל יאוש זוהי התחלה אמנם קשה אבל כל התחלה היא קשה עד שהדברים מסתדרים יותר.תנסי לראות אם יש דברים וצרכים שהשתנו אצלך יתכן שבעלך פשוט לא מודע מספיק ואת היא זו שצריכה לדבר איתו ולתכנן איתו היכן הוא יותר בתמונת העשיה.בכלל כוס קפה עם הבעל אחת לשבוע\שבועיים\חודש ישפר את המצב רוח בהרבה ובעקבות המצב רוח המשופר כך גם התיפקוד. הרבה מזל טוב.הצלחה .הרבה אור וטוב.שבת שלום.
שלחתי לך מסר אישיאנונימי (פותח)
מזל טוב !!!יונה
עצה קטנה ,לי היא עוזרת מאד.

כתוב "שלושה שותפים באדם,אביו ,אמו,והקב"ה".
פעם הייתי רואה הרבה סדרות של "משרד עורכי דין" ותמיד היו שם "שותפים זוטרים" ו"שותף בכיר".
את חברה בשותפות נהדרת-המשפחה שלך,ודי ברור מי השותף הבכיר כאן .

פני אליו !!!
את בהחלט לא אמא נוראית,את אמא נהדרת לעוד ילד יהודי.
את כל התלונות,טענות,מענות,בקשות תפני אליו ועליו (ולא על השותף הזוטר השני,בעלך)
את בהחלט לא צריכה להרגיש שהכל עלייך,את תתרכזי בטיפול בתינוק ובעצמך,ותשאירי לבעלך ולקב"ה לטפל באחרים,עד שתתאוששי.

מהנסיון שלי,זה עובד !
תני לעצמך את הזמן לנוח ולחזור לכוחותיך..ריבק
אולי תעשי מבצעים עם הילדים. עכשיו בחופש הם יהנו מאתגרים,
דף על דלת הבית ובו שמות הילדים, ומשימות: סידור החדר, הכנת ארוחת בוקר,שטיפת כלים, קילוף ירקות, תליית כביסה-(אם הם קטנים מידי-על מתקן יבוש במרפסת הבית.) ,סידור המשחקים, (תפילה, קריאת ספר,..)וכל מה שאת רוצה.
ילד שביצע משימה, יסמן לעצמו וי או מדבקה, ובסוף שבוע נראה מי ניצח... יקבל.....
תגידי לבעלך שיעזור לךשירק
באמת אם לא תגידי לו אז הוא לא יודע מה צריך לעשות כי אין לו אחריות
אז תתני לו אחריות
תגידי לו לעשות ארוחת ערב, אבל אל תגידי לו מה להכין.
תגידי לו להשכיב את הילדים אבל בלי להגיד לו איזה פיגמות רק אם הוא שואל כמובן
אם הוא מלביש הפוך אל תגידי כלום חוץ מתודה
רק ככה הוא ילמד לקחת אחריות.

ככה תוכלי יותר לנוח ולא הכל יפול עליך
גם תלכי לטייל ולהתאוורר בחוץ אחרי שבעלך הרדים את כולם
אין כמוך שירקריבק
רציתי להגיד לך ולא יצא לי, שתעשי בחודשיים הקרובים חופשי חודשי, ואל תלכי ברגל קילומטרים.(אולי זה לא המקום, אבל בקשת לא מסרים)
לאם החמישהיהודית פוגל
קודם כל אני שולחת לך מכאן כוחות ועידוד מלוא חפניים. זה באמת לא קל, ואני מאוד מבינה אותך. אין כמובן פתרונות קסם, אלא למסד את התפקידים הרבים בבית: לדוגמה: על הכביסות אחראי באופן טוטלי הבעל, או על המקלחות ואולי אחת הסבתות תיקח על עצמה תפקיד אחד ואותו תמלא בשלימות כדי שמשהוא ירד מרשימת המטלות שלך. עם כל זה כמובן שאין לצפות לשקט ולרגיעה בתקופה הזו. מקשר עם אמהות במצב דומה הן מדווחות שבכל אופן יש הקלה אם הן יודעות למשל שכל יום רביעי אחה"צ הן פנויות לעצמן, כלומר מיסוד של כל העבודות והמשימות תורם לשקט נפשי יותר טוב. כמובן שצריך לבדוק את שלומכם הזוגי, ולראות כמה תמיכה אתם נותנים זה לזו, כי אם את מרגישה ככה אין ספק שגם בעלך לא במיטבו, ואתם כן זקוקים להיות במיטבכם. אבל אני מפצירה בך, אל תיפלי ברוחך, הם יגדלו קצת, וכאשר תראי אותם פורחים תקבלי כוחות. חיזקי ואימצי!
ואני עוד ילדתי את החמישי בחורף!!אנונימי (פותח)
הייתי במצב דומה לשלך, תינוק חמישי כשהגדול בן שבע. וזה היה בכסלו, עשרה ימים לפני חנוכה. אז היתה חופשת חנוכה, כולם בבית, קר בחוץ (טוב, אין קרם שיזוף למרוח..). הרגשתי כלואה. אני חושבת שאחד הדברים שעזרו לי זה 'לברוח אל הספר' פשוט לקרוא ספרים ועוד משהו שאני משתמשת בו תמיד כשקשה לי: אני אומרת לעצמי: בדברים החשובים אני עשירה. ברוך ה'. טוב לי עם בעלי, הילדים שלי חמודים ובריאים. וגם החופש הגדול ייגמר בסוף, יהיה לך זמן לעצמך...הקושי הזה זמני, ומה שלא יהיה הכל עובר! תחשבי על דברים שעושים לך טוב, ותשתדלי לעשות אותם (נס על חלב, ספר טוב, לשבת חצי שעה מול הנוף לבד, לדבר עם חברה טובה, לעשות כפיפות בטן-לא בלחץ, בשביל ההרגשה הטובה! ) אולי אפילו תסעי לבד ליומיים שלושה. (את והתינוק, כמובן). כשתחזרי תאהבי יותר את הילדים.. וגם בעלך יגלה שהוא יודע להסתדר, כי בדרך כלל כשאחד מגדיל ראש השני פשוט לא חש צורך לעשות משהו מיוזמתו. ככה זה תמיד
בהצלחה
נ.ב., מאז נולדו לי עוד שניים. מבטיחה שיותר קל לי, כי הגדולים גדלו והם עוזרים הרבה יותר. אפשר להגיד משפט כמו: עכשיו אני הולכת לנוח וכשאני קמה החדר מסודר/כולם מקולחים וכו'..
בהצלחה. תהני!
למה לא תסעי לבית החלמה ליולדות?ריבק
בלידה הרביעית שלי היתי במעון צביה בירושליים יומיים. וזה תרם לי המון!!!
בעלי הסתדר מצוין. למרות חששותי. נכון שהוא הלביש בגדים לא תואמים,
אז מה קרה? רק יומיים.
אמנם זה מוסד חרדי, אבל היו שם הרבה בנות מגוש קטיף לשעבר ,או שומרוניות.
בלידה השישית נסעתי לבית החלמה טלז סטון. גם יומיים. מומלץ מאוד .מעלה את המורל. ואת חוזרת רעננה הביתה.
ווי איזה רעיון שווה! ויש גם החזר, נכון?יוקטנה
נדמה לי שביטוח לאומי או מס הכנסה מחזירים על זה קרוב לשלוש מאות שקל פעם בשנה, אם אני לא טועה.
הנה נוסח החוק ומחשבון זכאות דמי הבראהיוקטנה
החוק:
http://www.reader.co.il/article/1111/%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%A7-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%91-%D7%93%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%94
(ווי מקווה שיעבוד)
והמחשבון:
http://www.goleango.com/havraa.php

בכל מקרה בדברים האלה תמיד שווה להיעזר בש.י.ל - שירות ייעוץ לאזרח. הם נותנים שירותי ייעוץ משפטיים בחנם בכל נושא לכל מי שצריך. יש סניפים בכל מקום בארץ. אפשר גם בטלפון חינם: 1800-50-60-60
אתר שיל באינטרנט:
http://www.shil.info/
נכון !! רעיון מצוין ומקום מצויןיונה
הייתי במעון צביה פעמיים, אחרי שתי הלידות האחרונות.
נהניתי מאד וזה מוסיף המון כח לפני שחוזרים הביתה.
מומלץ בחום !


ביטוח "מושלם" של קופ"ח כללית מחזיר עד 198 ש"ח ליום עבור 3 ימים החל מהלידה הרביעית . (אני מקוה שזה לא נחשב פרסומת כאן בפורום...)

ושוב,מזל טוב !!
חלוקה לקטנותאנונימי (פותח)
חלקי את יומך וחיי לחלקים קטנים.

את במרדף אחרי הסדר והניקיון ואת לוקחת על עצמך הכל בבת אחת על הגב ובטח זה נורא נורא כבד.

א. כל ההתחלות קשות ואחרי לידה תמיד זה קשה להתרגל להרחבת המשפחה ההורמונים שלך צריכים להסתדר כולם צריכים להתרגל למציאות חדשה ונוסף להכל יש חופש.

ב. כתבי לעצמך סדר יום מינימלי, מה את יכולה הכי קצת לדרוש מעצמך כדי לתחזק את המשפחה

ג. נסי קבעי לכל יום מטרות מסוימות בבית ורק אותם לבצע לא יותר, חלק מסדר היום שלך צריך להיות זמן שאת עם הילדים ורק איתם ולא עם מטלות הבית.

ד. נסי לשתף את ילדיך במטלות הבית, בצורה של מבצעים וחיזוקים וכמובן שיחה שאנחנו משפחה אחת וחיים ביחד וצריך שיהיה לכולנו נעים לחיות ביחד

ה. אפשר לערוך רשימה שכל אחד במשפחה אומר מה הוא מצפה לעשות ומה משמח אותו ומה הוא יכול לעזור ולתרום.

ו. מן הסתם את סובלת גם מחוסר שינה נעשי לארגן לך זמן באמצע היום לנוח .

ז. נסי למרות הכל לצמוא איזה דברים חשוב לך עם עצמך מה משמח אותך ללא קשר לבית והילדים? ומצאי את הזמן לעשות לדוגמא אם את מאוד אוהבת לקרוא, תירשמי לספריה ותפני לך בכל יום זמן לקריאה , את אוהבת לראות סרטים? לכי לראות פעם בשבוע או במחשב את אוהבת לצייר לשחות ללמוד מה שמתאים לך.

ח. נסי למרות הקושי לרדת איתם לגינה , בגינה הילדים פחות נדבקים לאמא (לא תמיד) בגינה פוגשים עוד נשים והשיחה עם נשים אחרות בריאה ומאוד חשובה, לדעתי ככל שתרבי לשוחח עם נשים נוספות תרגישי שיותר קל לך.

ט. חפשי דברים שקל לך ואת אוהבת לעשות עם הילדים ותרבי דווקא בהם, לדוגמא את אוהבת להקריא סיפורים? לצייר איתם? לשחק בלגו ולבנות? לשחק בפאזלים?

הרבה בהצלחה וכן את צודקת עוד מעט יהיה יותר קל, את תתאוששי מהלידה וכולכם תתחילו להתרגל....
אם ל-5 החכמת אותנו. תודה!אנונימי (פותח)אחרונה
ילדים זה שמחהאנונימי (פותח)

אני ובעלי נשואים 11 שנים.ב"ה מאושרים ויש לנו 2 בנות .האחת בת 10 והשניה בת 6.עברנו מעט משברים בנישואים בשל מצב כלכלי וכו' אך בעזרת ה' יתברך  עכשיו שנינו עובדים ומסתדרים...

אני כבר מספר שנים ממש רוצה ילדים(בלשון המעטה).שוחחתי על זאת עם בעלי אבל הוא בשום פנים לא מוכן לשמוע על זה.בטענה "שזה לא העיקר להביא ילדים העיקר גם לגדל,,

אני ממש מיואשת מזה וכל הזמן חושבת אם היה לי תינוק הייתי נותנת לו ה-כל ואפילו מוותרת על דברים מעצמי.

אני כותבת כאן ובוכה...

לעיתים עולות בי מחשבות אם הייתי מתחתנת עם אדם יותר דתי .בטוח היו לי היום לפחות 4 ילדים.אני יודעת שמחשבות אלה הן אסורות ולא טובות .בס"הכ אני אוהבת את בעלי אבל מרגישה שאני לא מממשת את עצמי כאישה בעולם הזה.

שלא נדבר על מצווות"פרו ורבו". אני מתפללת כל יום על הנושא הנ"ל ואפילו מקנאה בכל הנשים שבהריון (לא נעים לי להודות).אשמח לשמוע את תגובתכם.

תודה

כל כך מובן!אנונימי (פותח)
האמת שאני מרגישה צעירה וחסרת נסיון. יש אולי רב\דמות שאת סומכת עליה שאפשר להתייעץ אתה? שאולי יש לה השפעה על בעלך? אל תוותרי...
לרויטלשמי
אני מבינה את הרגשתך,
קודם כל תשמחי במה שיש לך ותחשבי שזה מה שהקב"ה נתן לך ועם זה את חיה, תתפללי אליו זה מקל על העצבות והייאוש.
בנוסף, אולי יש אדם שיכול להשפיע על בעלך בעניין שתוכלי לבקש ממנו שידבר איתו
הוא יודע איך את מרגישה?יוקטנה
הוא יודע וראה עד כמה זה מעציב אותך? אמרת לו כל מה שכתבת כאן?
אני מציעה לך לארגן זמן מתאים לשיחה על הנושא. אולי כששתי הבנות אצל סבתא, לשבת ביחד ליד השולחן ולפתוח את הלב. תגידי לו עד כמה את משתוקקת, תגידי לו שאת מקנאה בכל אישה הרבה שאת רואה. תגידי לו שאין לך הסבר הגיוני למה, אבל שאת פשוט רוצה, ולא רק רוצה אלא ממש צריכה. שיבין ויראה וירגיש עד כמה קשה לך.
אני מקווה שגם אם לא באותו הרגע, עם הזמן זה יחלחל אליו עד כמה קשה לך ועד כמה הוא אולי יכול לרצות גם הוא בזה.
מאחלת שכל משאלותייך יתגשמו לטובה!
כתבתי לך מסר אישיאנונימי (פותח)אחרונה
שאלה בקשר ל ט' באבאנונימי (פותח)

האם מישהו יודע אם בתשעה באב יש את העינין של שיעורים לגבי שתיה ומזון

ומי ששותה/אוכל פחות מהשיעור לא שבר את הצום?

זה רלוונטי לגבי ט' באב???

כפי הידוע לי, אין צורך בשיעורים בט באבאינקו
..אנונימי (פותח)
אם כך אז למי שלא מרגיש טוב וקשה לצום אז מה הוא עושה???
שואל רב. לפני תשעה באב.צביקושאחרונה
החופש הגדולאנונימי (פותח)
פרודה , חד הורית ,לא רואה דרך חזרה  כי לא תסתדרים . הוא אוהב חופש ואני רוצה אותו בבית. העומסוחוסר מציאת עבודה מבחינתי נותן אותותיו,כועסת המון ולא יודעת איך לצאת מזה
לשריאס היקרהיהודית פוגל
נשמע שלא קל לך משום כיוון. ניסיתם בירור אצל מטפל זוגי שאולי כן יצליח לעזור לכם למצוא נוסחה שתתאים לשניכם? הרי זוגיות טובה היא רק תוצאה של עבודה. וגם בקשר הבא תצטרכו לעבוד, אז למה לא לעבוד על הקשר הזה שכבר נמצא וכבר השקעתם בו?
החופש הגדולאנונימי (פותח)אחרונה
תודה על העזרה . עכשיו גיליתי עזרה מצד חברים ותיקים שמאוד תומכים נפשית והשמחה חזרה לחיי ופתאום הכל זורם, לא יאומן
מה עם עזרה מבני משפחה אחרים?יוקטנה
אחיות צעירות, סבתות?
ייעוץ זוגיאנונימי (פותח)
גם אם ניסיתם יש עוד אפשרויות בשוק
היום יש סדנה זוגית שנקראת אמיגו- זה פשוט מדהים
מסכימה לגמרי עם יהודית בכל זוגיות צריך להשקיע ולעבוד וללמוד לתקשר נכון ולהסתדר
אז עדיף בפרק א'

לגבי החופש לא ציינת מספר ילדים האם הם בקייטנות מה הגילאים
פרטי יותר נוכל יותר לעזור.
בת 25 ועדיין פוחדת  מבלוניםאנונימי (פותח)

כשהייתי בת 5 נבהלתי מפיצוץ בלון ביומולדת ומאז לא מעיזה לנפח בלונים או לראות מישהו אחר בזמן הניפוח.

יתכן שילדתך חוותה איזושהי טראומה ונבהלה. אולי זה יעבור ואולי לא אבל אם תדברו איתה על זה ותראו לה שזה לא כ"כ מפחיד . הפחד שלה בטוח יחלש...בהצלחה!

אפשר לחיות יפה מאוד גם אם מפחדים מבלונים...יהודית פוגלאחרונה
הרי את לא מפחדת מהבלון, אלא מזה שהוא יתפוצץ וקול הפיצוץ מחריד אותך... זה בסדר.
משהו נחמד--עצות לחיים טובים\לק''י\
לה' הארץ ומלואה.
 
 
עצות טובות לחיים טובים

חנוך דאום


1. קבעו לכם דייט חודשי קבוע עם כל אחד מילדיכם. הקדישו אותו לדרישה אמיתית בשלומם. הקשיבו להם באמת. דברו איתם. השיאו להם עצה. אחת לחודש, בלי חיפופים ותירוצים, קיימו את הדייט הזה. גם אם אתם גרים באותו בית. גם אם נדמה לכם שאתם פוגשים בהם בכל יום.

2. כתבו מכתב שבו אתם מסבירים לאדם קרוב מדוע אתם אוהבים אותו. אל תתקמצנו במילים. נמקו. רדו לפרטים. כתבו לו על כל מה שטוב בו. על כל מה שיפה. ספרו לו כמה הוא חשוב לכם. כמה הוא יודע להקשיב. כמה הגון, מעניין, מתחשב ומשעשע הוא. ספרו לו כי הוא חשוב לכם. ולבסוף, גם אם הוא שכן, בן משפחה, או עמית שאתם פוגשים כל בוקר בעבודה, שלחו לו את המכתב בדואר.

3. כתבו מכתב כזה גם לעצמכם.

4. אל תקראו עיתון כאשר אתם אוכלים. אל תראו טלוויזיה. אל תעמדו ותאכלו מהסיר. כאשר אתם אוכלים, אכלו. התלבשו לארוחה, חממו אותה, סדרו אותה יפה בצלחת, הסתכלו על האוכל בטרם הוא נכנס לפיכם. לעסו היטב. טפלו בחשבונות אחרי הארוחה. דברו בטלפון אחריה. כאשר אתם אוכלים, אכלו, השאר יחכה.

5. הקדישו לעצמכם חצי שעה ביום. קבעו את זה בפגישה ביומן. פגישה עם עצמכם. עצמכם זקוק לזה. עצמכם נואש לזה. מגיע לו. צאו מהבית, צאו מהמשרד ושבו חצי שעה בחוץ, בלי גג או קירות. שבו בחוץ, על ספסל ציבורי, על אבן נוחה, על גג משרד גבוה, על דשא ירוק עם מעט צל. שבו והשקיפו על העולם וראו את דמותכם משתקפת בו. אל תחשבו על המשך היום. אל תחשבו גם על ראשיתו. חשבו רחוק. הפליגו עם מחשבותיכם אל מקום בלתי נראה, בלתי מושג. נסו לחלום, לייחל, לקוות. את רוב חייכם אתם מקדישים לאחרים. חצי שעה ביום הקדישו לעצמכם. רק לעצמכם.

6. נסו ליצור, נסו לצייר, לפסל, לכתוב שיר, נסו לרקוד. נסו לנגן בחלילית או בפסנתר. הרכיבו פאזלים. התמודדו עם משחקי חשיבה חמודים. נסו לבנות קערה מחימר. לא נולדתם כדי לנייד עכברי מחשבים. יש לכם שימושים נוספים. גלו אותם.

7. לכו. לכו שלא על מנת להגיע. לכו שלא על מנת לקבל פרס. לכו שלא על מנת לרזות. לכו כדי להרגיש את הרגליים. לכו כדי ללכת. לכו להנאתכם. לכו. פשוט לכו.

8. קנו ערסל. הרשו לעצמכם להתערסל בו. הרשו לעצמכם להתרכבל בו. הרשו לעצמכם לשקוע בו באמת ולחזור למצב העוברי שבו החלו חייכם. יש הרבה מטלות ומשימות כבדות בחיים הללו, אבל ישנם רגעים שבהם כל מה שצריך כדי להסתדר, זה לשכב בערסל ולהתנדנד.

9. הרשו לעצמכם להיות פחות זמינים. כבו את הסלולרי כאשר אתם בבית. כבו את הסלולרי כאשר אתם במשרד. כבו אותו בנסיעות. היו פחות קלים להשגה, קשה לחשוב, להרגיש, לתכנן, לקוות, לאהוב ולחיות כאשר הסלולרי מייבב בהתמדה. כבו את הסלולרי ותמצאו שיש חיים.

10. בחרו ערב אחד בכל שבוע שבו הטלוויזיה מכובה. הוציאו אותה מהשקע ושימו עליה כיסוי. ערב אחד בשבוע התייחסו אליה כאל טלוויזיה מקולקלת. ערב אחד בשבוע פנו לעצמכם את כל השעות הארוכות הללו. ערב אחד בשבוע דברו עם בני משפחתכם כאשר פניכם מופנות אליהם ולא אל המסך. ערב אחד בשבוע, רק ערב אחד בשבוע, חפשו את ההתרחשות בדמיונכם ולא במכשיר הטלוויזיה.

11. סמנו את קיומה של השבת. תעשו קידוש בליל שישי. הדליקו נרות. ערכו ארוחה משפחתית. סמנו את זכותכם לקיים ערב לא שגרתי אחד בשבוע. לא משנה אם אתם שומרים או לא שומרים שבת, תנו לה לשמור עליכם.

12. הכינו רשימה מפורטת של כל הדברים הטובים שיש לכם בחיים. הבריאות, המשפחה, הבית, מזג האויר, יכולות הבישול של חמותכם, הכדורגל ביום שישי, בעל המכולת שמסביר פנים. כל דבר שגורם לכם רגע של נחת. כל דבר שנותן לכם תקווה קטנה לעתיד סגול. קראו בה ועדכנו אותה מעת לעת.

13. הוציאו מאה שקל מהכספומט, חפשו עני הפושט ידו ברחובה של עיר, גשו אליו, לחצו את ידו ותנו לו את השטר. העני ירגיש טוב, אבל זה כלום לעומת איך שאתם תרגישו.

14. דברו על מה שכואב לכם. אל תטייחו. אל תנסו להתמודד לבד. אל תחשבו שאיש לא יאזין לכם. אל תחששו להיראות חלשים. אל תחששו להטריח. גשו לחבר קרוב, לבן משפחה אהוב וספרו לו מה כואב. שתפו אותו במה שקשה. חלקו איתו את מה שטורד, שרודף, שמאיים, שמטלטל, שמפריע לישון. אל תתמודדו עם הכל לבד. איש לא יתן לכם תעודת הצטיינות על כך שלא בקשתם עזרה, שלא התייעצתם. מותר להיות חלשים.

15. בכו. כאשר עצוב, בכו. כאשר לחוץ, בכו. כאשר קשה, בכו. כאשר אתם רוצים לבכות, בכו. אל תחסמו את זה, אל תתביישו בזה, אל תנסו לגבור על זה. אם יש דמעות שרוצות לזלוג, צריך לתת להן לעשות זאת. זה מזכך.

16. רכשו כורסה חדשה או כיסא נוח מתנדנד ושימו אותו בחדר השינה שלכם. לא בסלון, לא במרפסת, לא בשום מרחב ציבורי בבית. בחדר שלכם. איכשהו, כאשר אנחנו נהיים הורים, החדר שלנו הופך להיות מקום אפור של מבוגרים, בעוד חדרי הילדים נעמסים בכל טוב. הפכו את החדר שלכם למקום שנעים להיות בו גם כשלא הולכים לישון.

17. בקרו את סבתא שלכם. אל תסתפקו בשיחת הטלפון השבועית. סעו לפגוש בה, בקרו אותה, לא כדי לעשות עימה חסד. בקרו אותה כדי לעשות טוב לעצמכם. כדי להיכנס לפרופורציה. כדי להיזכר שהחיים לא תמיד ממהרים. שעה עם סבתא היא המדיטציה הטובה ביותר.

18. שתו הרבה מים קרים.

19. הכינו לעצמכם דיסק אוסף פרטי. שימו בו את השירים שלכם. רק את השירים שלכם. הכניסו לדיסק את השירים שמעוררים בכם עצב מתוק, שירים שמזכירים לכם איך פרחה בכם האהבה, שירים שיחזירו אתכם לימים של חופש. זה לא יהיה עוד דיסק אוסף, זה יהיה פסקול, פסקול המורכב משירים שאוצרים זכרונות. פסקול שדוקר את לבכם. פסקול החיים שלכם.

20 . ותגלו שלא כל כך נורא פה.

   בהצלחה.
תודה ששלחת, חמוד ומרגיעאנונימי (פותח)אחרונה
האם גם אצלכם האתר התחיל לעבוד לאט כמו צב?ריבק

ממש קשה להמתין שיפתח כל דף.

האם זו בעיה אצלי ? או של כולם?

אצלי אין בעיהאנונימי (פותח)
אולי זה היה זמני כתוצאה מעומס...
גם אצלי האתר איטי להחריד. טכנאים! עזרה!יהודית פוגלאחרונה
הרטבת לילהאנונימי (פותח)

שלום,

בננו בן ה-7 וה-5 עדיין מרטיבים בלילה. בתנו בת ה-3 נגמלה. ניסינו עם הגדול את הזמזם אך זה לא עזר. מה אפשר לעשות?

מהניסיוןירוק זית
אכתוב לך מהניסיון שלי.
יש לי ילד שהיה מרטיב עד גיל גדול.ואחרי שנים של כל מיני ניסיונות (לא אפרט כי הם לא עזרו) החלטתי להציף את הענינים.הרי ילד שיבש ביום אמור להיות יבש גם בלילה.זאת אומרת שאם הוא צריך אז הוא קם לעשות את צרכיו.אם זה לא קורה זה בגלל שהשינה שלו לא נכונה.יש לו התמודדויות החיי היום יום וכשהוא ישן הוא בעצם בורח מההתמודדויות.יש לזה מונחים של גלי המח שמי שישן נכון מפעיל את הגלים האלה(לא זוכרת איך הם נקראים אלפא או ביתא)
ומי שבורח מפעיל גלים השניים.עכשיו כדי שהשינה תהיה נכונה מה נעשה במשך היום?נציף את ההתמודדויות.איך עשיתי את זה?הסברתי לו שאי אפשר להמשיך כך יותר גם דיברנו על האי נוחות של כל העניין. ואז הודעתי לו שממחר הוא יושב כל יום 20 דקות לילד בן 5 אולי 20 דקות זה יותר מדי אז אפשר גם 10 אבל לילד יותר גדול 20 דקות מצד אחד זה לא מאד ארוך וזה אורך זמן מספיק משמעותי כדי ליצור שינוי..קניתי לו מחברת ועפרונות צבעוניים קבענו שעה קבוע והוא ישב במקום קבוע(ליד השולחן בפינת אוכל) והוא יכול היה לצייר או לכתוב ואם הוא רצה חלק מהזמן לא לעשות כלום אז זה גם בסדר אבל בסופו של כל ישיבה הוא צריך לכתוב(הגדולים יותר שיודעים) ואם הוא רוצה אז לצייר.והקטנים יותר צריכים שיהיה ציור כל יום.הדברים עולים.לפעמים הם רק מתייחסים למה הם עשו באותו היום ולפעמים הם כותבים את הרגשות שלהם(לא תמיד לגבי הפיספוסים אלא לגבי מה שעובר עליהם ביום יום-שהרי זה כל העניין)עכשיו אני לא ביקשתי לראות לפעמים הוא שיתף לפעמים לא אבל זה תמיד היה מה שהוא יוזם.האחריות שלי היה שישב להודיע לו מתי לקום ולראות שהוא כתב או צייר משהו(שאלתי אותו כתבת?) ובאמת בהתחלה לא ראינו תוצאות ורק אחרי כמה ימים הפיספוסים הצתמצמו שלאורך כל הזמן הוא יושב יום יום.ואחרי תקופה הוא הפסיק לגמרי.אז כשהוא כבר לא פיספס וביקש להפסיק לכתוב איפשרתי להפסיק.וזה החזיק תקופה ואחר כך התחיל שוב ושוב חידשנו את הכתיבה\ציור.עד שזה הפסיק.וב"ה זהו זהעבר לשמחת כולנו. אחרי כמה שנים נולדו לי עוד ילדים.ובן השלוש שלי התחיל לפספס אחרי כמה לילות רצופים של פיספוס אמרתי לו שהוא יושב.10 דקות שקטות של ישיבה על הספה לחשוב(הוא ביקש לא לצייר)ו...הפסקה של כמה לילות של פיספוסים.ושוב פיספוסים ושוב ישיבה.ב"ה הוא לא מפספס יותר(היום הוא בן 4.5)אבל אם יוצא לו חד פעמי הוא יושב 10 דקות לחשוב(שעות אחה"צ)לפעמים הוא מבקש את זה אחרי פיספוס.הוא פשוט מרגיש יותר טוב כשהוא קם יבש!!!!בהצלחה.אם יש לכם שאלות אשמח להיות לעזר.
זה מאד מעניין אותי..אני ירושלמית
יש לי ילד כבן ארבע שאותו הסיפור אצלו, כמה לילות יבש ואופס.. פספוס ושוב...וחוזר חלילה...
לא נראה לך שה גיל שעוד 'מותר' לפספס בו?
שמעתי שאדם נורמלי לא צריך לקום בלילה לשירותים, אלא, יש לו מסוגלות להתאפק עד הבוקר. וילד שעדיין מפספס, זה אומר שעדיין אין לו הבשלות הפיסית לכך.
מה את אומרת, לנסות?
אגב רציתי לומר לך שאני מאד מתפעלת מהגישה הנהדרת שלך, לחיים בכלל ולבריאות בפרט!
הרטבת לילהאנונימי (פותח)
נשמע טוב, אך הילדים שלנו כל יום מציירים הרבה, הגדול גם כותב הרבה וזה לא מונע מהם להרטיב בלילה.
לכווןירוק זית
זה דווקא טוב שזה מה שהם אוהבים עכשיו כשהם יושבים פשוט לכוון את זה לנושא שהם בוחרים אבל שכל פעם זה יהיה משהו ספציפי,שהם רוצים להתמקד באותו פעם שהם יושבים אפשר לכוון אותם דווקא למשהו שמעיק עליהם או מעצבן אותם או לעניין ההרטבה עצמה אני הייתי מנסה לראות לאן שהם לוקחים את זה ואם הם לא מתמקדים או אתה רואה שעובר זמן וזה לא עוזר אז תכוון אתה ואחרי שהם מתייחסים לנושא אז אפשר להמשיך בכתיבה או ציור חפשי-וככה כל פעם יושבים כתיבה \ציור מכוון ואזכתיבה\ציור חפשי. ככה 20 דקותאו 10 אם זה ילד מתחת לגיל7 בהצלחה
הרטבת לילהיהודית פוגל
יש הרבה חומר באינטרנט ושיטות שונות אחת מהן תהיה ודאי יעילה לילדים.
הרטבת לילהיהודית פוגל
יש הרבה חומר באינטרנט ושיטות שונות אחת מהן תהיה ודאי יעילה לילדים.
הרטבת לילהelerner
אני מניחה שטיפלתם אצל דר קושניר או דר שגיא עם הזמזם. אפשר לנסות אצל פטנטי פלוס dry nights . יש להם אתר באינטרנט. יש להם זמזם יותר חזק וכן צמיד רוטט שהצליח להעיר את הילדים שלי במקום שהזמזם של דר קושניר לא העיר אותם. יש להם גם גישה קצת שונה ובנוסף, אם צריך לגמול כמה ילדים זה יוצא יותר זול כי קונים את המכשיר (עם השתתפות של קופת חלוים) ולא משלמים על הטיפול בנפרד לכל ילד.
הכי חשוב זה המוטיבציה של הילד והמוכנות שלו להתאמץ כדי להגמל. אחת הבעיות של ילדים היום, לדעתי, הוא שהם מקבלים הכל כל כך בקלות, שאם צריך להתאמץ בשביל משהו הם מתייאשים מייד ואנחנו רואים את זה גם בתחום הזה וגם בתחום הלימודים, ובעצם בכלל. כמה שזה קשה לקום כל בוקר רטוב, יש ילדים שפשוט מקבלים את המצב וחיים עם אי הנוחות, כי כדי להגמל צריך להתאמץ. זה מאד תלוי בילד, אפשר לעזור להם, אבל אי אפשר לעשות עבורם את העבודה, ויש ילדים שמגיעים לזה רק בגיל ההתבגרות. היתה תקופה שהיו לי 3 מרטיבים(בני 6,9,12) כל לילה ועוד 3 קטנים עם טיטולים. כעת 2 הגדולים כמעט הפסיקו לחלוטין להרטיב (בעקבות טיפול של dry nights ) והשלישי לא רוצה לעשות את הטיפול אבל המודעות שלו גברה והוא מרטיב פחות, אבל עדיין הרבה.
בהצלחה - זה קשה, אבל אין הרבה מה לעשות, עד שלילדים יש מוטיבציה להצליח!
יש לי שאלה בנושא הזה,אנונימי (פותח)
האם אתם חושבים שהקושי בלהישאר יבשים בלילה קשור בבעיות בביטחון עצמי של ילדים? האם ילדים שעליהם צועקים הרבה יפתחו יותר קשיים בגמילה הזו?
אשמח לשמוע דעות או תובנות בעניין
כילדה שהרטיבה עד גיל בית הספר,ריבקאחרונה
אני בטוחה שזה פשוט שינה עמוקה, גדלתי בבית חם ללא משקעים כלשהם.
ואני זוכרת את הנסיונות להגמל.איך החזקתי את העינים לא להרדם כדי שלא אתפנצ'ר....
יש לצין שזה תורשתי בדרך כלל.
שניים מילדי קבלו את זה במתנה, ואנחנו יוצאים במבצע גמילה בחופש.
זה הזמן המתאים ביותר. שיש יותר סבלנות לטפל בכך.
יש לי את מכשיר הזמזם.
בתחילה הוא מאוד עוזר, כשהילד מתרגל לצלצול הוא כבר לא מתעורר, רק משפחתו שמסביב..
בהצלחה לכולם!!!
סתם שאלה..אנונימי (פותח)

יש לי בת שסיימה כיתה ב' והיא מאד מפחדת מבלונים...

בהתחלה התייחסנו בסלחנות אבל לפעמים אנחנו נמנעים מללכת למקומות שונים שמא יהיה בהם בלון כמו למשל משחקיה או ימי הולדת של חברות שהיא מסתירה ממני מחשש שאכריח אותה ללכת...זה נשמע קצת מצחיק אבל לפעמים זה פשוט יכול להרוס לנו את היום...יום אחד היא לא נכנסה לחוג וחיכתה בכניסה עד שנבוא לקחת אותה רק בגלל שהיו בלונים באולם ספורטזה היה הקש ששבר את גב הגמל...

אשמח לשמוע הצעות , פתרונות ואם יש עוד ילדים שסובלים מפחד שכזה...

אולי היא פוחדת מרעש חזק ?אנונימי (פותח)
אולי חוותה חוויה מפחידה הקשורה בבלונים.
כדאי לגשת לייעוץ ילדים ולגלות ממה זה נובע.
בני הבכור עד גיל 7 סירב לבוא לקריאת המגילה בפוריםריבק
בפעם הראשונה, גיל 5,הוא נכנס לבית הכנסת כשהוא סותם את אוזניו בשתי האצבעות. ולאחר ה"המן" הראשון ,ברח החוצה בצרחות אימים.
גם משחקי בלונים מפחידים אותו. כאשר אחד מאחיו מנפח בלון ,הוא עוקב שלא ינפח גדול אלא רק בינוני כדי שלא יתפוצץ.
כיום הוא בן 9 ,ואפשר לומר שהוא מבין שזה לא צריך להפחיד.
ומתגבר.
פחדים זה סיפור ארוך אבל פתיר בד"כbattt
הבת שלי פחדה מבלונים מתפוצצים זמן רב מפני שפעם אחת הרכב שלנו חטף אבן...
כדאי לנסות ללכת אחורה ולבדוק מתי זה התחיל, ואז לדבר על הארוע המפחיד (במידה שיש כזה).
דבר נוסף שעוזר זה להסביר איך בלון מתנפח, כלומר אויר דחוס, ואיך נוצרים גלי קול, כלומר תנודות אויר, ואז לחבר את שני חלקי המידע... כלומר כשבלון מתפוצץ הוא יוצר תנודות אויר.
זה לא יעלים את הפחד ביום אחד, אבל זה לאט לאט יכול למתן אותו.
אח"כ אפשר לנפח מעט(שלא תפחד) בלון, ולהוציא את האויר בשריקה(ע"י מתיחה לצדדים של פית הבלון), ואחרי הרבה התעסקות, לאורך שבועות או חודשים, לנסות"פיצוץ מבוקר", כלומר לנעוץ סיכה בבלון נפוח כאשר היא מתכוננת נפשית לרעש - אפילו בחדר השני., וכך להמשיך עוד שלב ועוד שלב - עד שהפחד יהיה נשלט, להעלם לגמרי - יתכן שזה לא יקרה אף פעם, ויתכן שכן...
תשובתך מעניינת ודעתי כמוך battt\לק''י\
יש גם ילדים עם רגישות יתר לרעש.יוקטנה
ילד כזה גם ייצמד להורים במקום הומה ורועש. לא יאהב לשבת בהצגה רועשת מדי. לא זוכרת יותר - יש על זה מידע ברשת.
תודה לכל המגיבות...אנונימי (פותח)
כנראה שיש רגישות כלשהי לרעשים...לגבי קריאת מגילה היא אפילו לא חושבת על להכנס לביה"כ בגלל הרעש...
היא ילדה גדולה ומודעת לפיזיקליות של הבלון והאוויר. הפחד הוא שהבלון יתפוצץ לפעמים אחרי שאנחנו נמצאים במקום שהיה בו בלון היא יכולה להתעורר מסיוטים בלילה..לא הצלחנו להבין מאיפה זה נובע למרות שעד גיל שנתיים לא הייתה לה בעיה עם זה...
לפעמים זה רגישות יתר ולא פחד ולפעמים זה כן פחדשירק
הרגישות יתר מתבטאת בד"כ בעוד תחומים מלבד הרעש, זה יכול להיות רתיעה ממגע וחיבוק, גרביים מסתובבות בתוך הנעל יכולות להביא לטירוף. פשוט כל החושים מחודדים יותר מדי וכל דבר קטן מציק וכואב. דבר כזה רואים מגיל קטן פשוט נולדים עם זה. לפי דעתי לבת שלך זה התחיל רק בגיל שנתיים אז יכול להיות שפעם איזה בלון התפוצץ לה בפנים או משהו ואז נהיה לה טראומה.


ניסיתם "מעשה בחמישה בלונים?אנונימי (פותח)
שלום. אני צעירה ולא מלאת נסיון, אבל בשנה האחרונה עבדתי כמלוה לילדה בגן. אומנם היא רק בת שלוש, אבל הפחד מבלונים היה דומה. גם היא פוחדת מאוד מרעש והתחילה לסתום אוזניים כשחבר צועק ואפילו למוזיקה לא מוכרת. אז לגבי הבלונים-אם פעם היא חשבה שזה הדבר הכי מפחיד והיתה בוכה בהסטריה מבלון מםוצץ, תוך כמה חודשים היא ידעה לצטט את הספר של מרים רות ובכל פעם שבלון התפוצץ היא השתעשעה ודקלמה "בום טרח..." אבל, כפי שציינתי, עדיין היא מפוחדת ונבהלת מרעשים חזקים או לא מוכרים. אני בעיקר מסבירה את מקור הרעש-המאורר מחוץ לבניין הוא חלק ממזגן שעושה נעים-זה רעש טוב-כבר אפשר לעבור דרכו בדרך הביתה, המקדחה-מתקנים לנו את הגדר בגן-זה רעש טוב.... לא צריך לבקש ללכת הביתה וכו'. לדעתי כדאי לפנות לקלינאית תקשורת שעוסקת גם בכל עניין השמיעה ולקבל יעוץ או לקחת את הילדה לסדרת טיפולים נעימה
בהצלחה!
גם הבן שלי פחד מבלונים עד שזה עבר לואנונימי (פותח)
נורמלי לחלוטיןאנונימי (פותח)
יש גם הרבה אנשים מבוגרים שמפחדים מבלונים.
עשיתי ש"ל בגן ובערך רבע מהילדים פחדו מבלונים. ובמהלך ימי ההולדת התגלו גם לא מעט הורים.
גם לאנשים מבוגרים זה לא תמיד מעלה סיטואציות נעימות.
פוחדת מבלוניםיהודית פוגלאחרונה
גם אני חושבת שהיא רגישה לרעשים חזקים וממש פוחדת שהבלונים יתפוצצו, וקול הפיצוץ מפחיד אותה. זה יעבור לה במשך הזמן, לא להלחיץ אותה, אבל אפשר להציע לה להחזיק לה את היד כאשר אתם נמצאים באיזור של "בלונים" או כל פתרון אחר שעשוי להקטין את החרדה שלה, אבל בעיקר להבין אותה, וביחד איתה לטכס עיצה. גם אפשר לנסות ולשקלל: מה יותר חבל, להפסיד אירוע או לשמוע פיצוץ של בלון... בהצלחה.
פטנט לניפוח גלגלי ים מזרוני ים וסתם בלונים.ריבק

לנפח בעזרת מכשיר אינהלציה.

לא צריך להוציא אנרגיה

וואלה!!!!battt
מה, לכולם חוץ ממני יש אינהלציה בבית??? :0יוקטנה
בטח,עם כל הטבעי שלך את לא מכירה מכשירים שכאלה...ריבק
ולא שאני מזלזלת.
בחורף אני משתמשת לעיתים רחוקות ,בעיקר עם מי מלח לייבוש הנזלת.
כך שזה גם נראה לי די טבעי.
אוי זה בטח עוזר - לא חשבתי על זה.יוקטנה
זה בסדר גם לי אין אבל יש לכל השכנות...אנונימי (פותח)
אפשר לקנות דרך קופת החולים ולקבל החזרים.ריבקאחרונה
בקופת חולים מכבי מקבלים החזר של 83% .כך שעלות מכשיר יקר בסה"כ 60 ש"ח.
רעיון נחמד - יש לנואנונימי (פותח)
אבל איך מתחברים ?
איך עוברים את גיל 3 המעצבן?אינקו
שבוע טוב,
בתי המתוקה (באמת!) מתקרבת לגיל 3, וכל דבר שאנחנו עושים איתה כרוך בשאלה "למה?" במקרה הטוב, או במלחמות במקרה הפחות טוב.
אנחנו באמת משתדלים להמנע מתקלים איתה, ובדר"כ מתעקשים על שלנו ולא מוותרים...
אנא, עזרתכם...
למה ?אנונימי (פותח)
גם אנחנו בתקופת הלמה.
זו תקופה שבלי ספק בודקת את הסבלנות שלנו,
ואנחנו מנסים להזכיר לעצמנו כל הזמן שלמה היא שאלת חקר
והתשובה היא ידע שאנחנו מעניקים לילד שלנו.
חברה לימדה אותי לענותיוקטנהאחרונה
כשנגמרים ההסברים, או הסבלנות, עונים: "כי ככה השם ברא את העולם"
(גם אני נהנית מילד עקשן במיוחד - השלישי שלי. ב"ה בזמן האחרון נהיה יותר קל!)
יחסי הורים וילדים על פי החסידותאנונימי (פותח)
טראומה מילדותאלעד

גם אתם ילדים להורים שהכריחו לגמור "כל מה שיש בצלחת" ואם חלילה לא אז "אתה לא קם מהשלחן עד שהצלחת מ צ ו ח צ ת", ותוך כדי מפטירים "אוי איזה עיניים גדולות יש לו"??

רציתי להבין אחת ולתמיד..הרי לכל בנאדם יש שתי עיניים ופה אחד. נכון? אז למה זה לא מובן שהוא מעמיס על הצלחת פי שניים ממה שהוא יכול לאכול?? אשמח להסבר מניח את הדעת..

גדולים מאבדים את האמון בילדים שלהם.אני12345
בדיוק כמו שקרה להורים שלהם מההורים שלהם...
פעם מרצה אחד אמר לנו במכללה:
ילדים הם אנשים קטנים.
יש הורים שלא יודעים את זה. גם כשהילדים הללו בני 30 הם אמרים להם את אותו המשפט. זה לא בגלל שהם רעים. זה בגלל שהם לא מבינים בנפש.
צריך להפרידbattt
בין האמירות שהן לגלגניות אולי, ונאמרות יותר מידי (וזה לא אולי), לבין זה שזה דבר ראוי להרגיל ילד (וגם מבוגר אם הוא עדיין לא רגיל) לאמוד את כמות המזון הדרושה לו, ולא להשחית אוכל.
אמירות כמו שאתה מתאר בעיקר אם הן חוזרות כמו פזמון בכל פעם (כאילו שאתה לא מכיר אותן בע"פ) גורמות לתוצאה בדיוק הפוכה, לפעמים אנטי באופן מודע, ןלפעמים זה פשוט קורה שוב ושוב מתוך התנגדות פנימית לכתישה המתמדת.
נכון - הרבה פעמים זה הורים שההורים שלהם עשו להם אותו דבר, אז אתה - ששמת לב לזה שזה לא טוב - תנסה לפעול אחרת...
מנסיון - זה מאוד קשה - כי הולכים לקיצוניות השניה, וקשה מאוד למצוא איזון, אבל צריך להתחיל ולעבוד קשה הרבה שנים - הילדים שלך כבר יעשו את זה יותר טוב ומאוזן, והנכדים....
ב"ה אין לי את הטראומה הזו...אודי-ה
אבל נראה לי שצריך ללמד את הילדים לקחת כמות קטנה ואח"כ להוסיף אם רוצים.
כמו"כ יש מקרים שבהם הילד צריך לסיים ויש מקרים שלא. כל מקרה לגופו.
אם הוא אוכל פרור וחצי ואח"כ את הגלידה הוא אוכל ברצון - זה לא חינוכי. לפחות שיאכל קצת מכל דבר. ואם הוא לא אכל, גם את הצ'ופר הוא לא יכול לקבל.
אם יש ילד שלא אוהב אוכל מסוים, אבל בסה"כ אוכל יפה, אז לא צריך להתעקש שהוא יאכל דווקא מה שהוא לא אוהב.(יש לי דודים כאלה שכשהייתי אצלם הייתי חייבת לאכול הכל ולא שאלו מה אני רוצה ומה לא, וזה היה ממש מעצבן!)
כתבת מצחיק (וגם עצוב וכואב)יוקטנה
חיבוק גדול לכל הילדים שבתוכנו.
ויש גם בעיה הפוכהאלעדאחרונה
הורים שמתעקשים שהילד שלהם יגמור את כל הלזניה ויחסל את כל הספגטי שבסיר, בזמן שהמסכן מעדיף לאכול סלט..הרבה הורים חושבים שלאכול הרבה פירוןשו להיות בריא- ולא היא!! לפעמים לדרדק הקטן יש יותר שכל (או נטיה טבעית) לאכול דווקא דברים בריאים יותר..
הורים יקרים- הפעילו את השכל!!!
גמילה מטיטוליםאנונימי (פותח)

שלום לכולם,

הבת שלנו {בכורה} בת שנתיים וחצי והתחילה להראות סימנים לנמילה, דיברה על זה התעניינה בשירותים וכ"ו..

בערך במשך חודש הצענו לה מדי פעם ללכת לשירותים והיא עשתה כשכל פעם אנחנו מחזירים לה את הטיטול, כי היא לא הסכימה להפרד ממנו. אחרי חודש הציעה לי הגננת שלה שהיא תנסה לדרבן אותה במעון מכיוון שעוד ילדה התחילה להגמל והן הולכות יחד לשירותים בשמחה..

המצב הוא כרגע שבמעון היא יבשה לגמרי ובבית היא מפספסת קבוע, מבקשת לשים טיטול, ולא מוכנה ללכת לשירותים אלא רק אחרי שהרוב כבר ברח..

אני משתגעת מהמצב.. לא אכפת לי בכלל הפספוסים אנחנו לא עושים מזה סיפור , אבל לא ברורה לי החלוקה הזו שהיא עושב בין המעון לבית, סוג של מניפולציה עלינו? אולי. אני פשוט מאוד מפחדת להתעמת איתה בנושא הזה ולכן אני "זורמת" אם המצב, אבל עד מתי? יש למישהו עצות???

אולי המפתח הוא ששם היא נגמלת עם חברה?יוקטנה
ניסית להציע לה לבוא איתך לשירותים, אם את מרגישה בנח עם זה?
ניסית גם סיר?
מבקשת את החיתול - לדעתי יותר מהכל מצביע על חוסר ביטחון (ולא מניפולציות וכיו"ב).
ניסיתם להשאיר אותה בלי חיתול בחוץ, אם זה מקובל עליכם? אולי עם שמלה ארוכה שמסתירה, אם צריך אצלכם? להעביר ככה אחר-צהריים ארוך בגינה הציבורית?
אולי חיתולי גמילה?אנונימי (פותח)
אני אמנם חיכיתי לגיל מבוגר יותר 2.9 ו2.8 בכל מקרה בפעם הראשונה זה הלך חלק ובפעם השניה קצת פחות אז הצענו לה את ה"תחתוני גמילה" זה אמנם נראה כמו חיתול אבל שיכנענו אותה שזה תחתונים ואחרי שבועיים כבר עברנו לתחתונים רגילים ולא היה יותר פיספוסים עד היום (היא בת 5) תנסי גם להציע סיר לפעמים זה עוזר..השרותים במעון הם בדרך כלל קטנים ופחות מאיימים...
בכל מקרה קחי בחשבון שזו תקופה קצרה של שבועיים שלוש בדרך כלל...
שוחד...אנונימי (פותח)
גם אצלנו היה בדיוק אותו דבר.
בשלב מאוחר יותר, כשהשארנו לה את הטיטול רק בלילה, קרה עוד דבר מעניין: כשלא היה עליה טיטול היא הייתה הולעת לשירותים בלי בעיה, אבל אחרי המקלחת בערב, כשהיה עליה טיטול היא לא הייתה מוכנה ללכת לשירותים.
הפיתרון: שוחד! פשוט הבטחנו לה ממתק או הפתעה אחרת אם היא תוריד את הטיטול (גם בלילה). במשך כמה ימים הבאנו הפתעות וגם היא התקשרה לסבתות לספר שהיא כבר גדולה (ורמזה שהיא רוצה הפתעה גם מהן). ועכשיו ב"ה היא בלי טיטול לגמרי וגם בלי הפתעות...
בהצלחה!
לאביטל 11יהודית פוגל
נושא הגמילה הוא לא תמיד פשוט, ותמיד טעון ומעצבן. אך על פי כן צריך לעבור אותו... יתכן שבגן היא מתאמצת לעבוד על הענין ובבית היא רוצה הרפיה. לא רוצה את העול. אני תומכת ברעיון השוחד. הדביקי איזה ממתק או מתנה על דלת השירותים (גבוה) ואימרי לה: את רוצה את זה? אז תעשי בשירותים ולא על הרצפה.. היא בסוף תיגמל. אל דאגה. נסי להיות רגועה ובוטחת ביכולות שלה וזה יקרה.
שוחד..אנונימי (פותח)
תודה רבה על כל העצות.. רק התיחסות קטנה לשוחד.. ב"ה יש לנו ילדה אינטלגנטית מאוד וגם בעלת עודף משקל... לכן אני מאוד מתנגדת במקרה שלה לשוחד שהוא בעל ערך קלורי. אז הבטחנו ונתנו לה מדבקות ובלונים , דברים קטנים שהיא אוהבת , אבל תכלס זה לא כל כך מדרבן אותה, אבל כששאלתי אותה מה היא רוצה עם תלך לשירותים היא אמרה לי עוגיה... אז פעם אחת נתתי לה אבל אחר כך אמרתי לה שהיא צריכה לבחור משהוא אחר כי עוגיה על כל הליכה לשירותים מכניסה אותנו לבעיה של המשקל..
ובכלל עברתי מהפכה בנושא של האוכל בעקבות זה שהבת שלי עם עודף משקל שאוכל בעיני לא צריך בכלל לשמש כטריגר או כפרס...
פעילות אחר הצהריים ב-שירותיםאנונימי (פותח)
עם או בלי השוחד כדאי מאוד לקנות איזה משחק קטן כמו בועות סבון, לקחת ספר אהוב לשירותים ופשוט לבלות איתה שם. אולי בהתחלה בלי לשבת על האסלה ולאחר כמה זמן להציע לה לשבת ולהפריח בוות סבון (כמובן לשמור את הבועות רק לישיבה על האסלה) כל זה יביא לה ביטחון ותמיד ללטף אותה בזמן הישיבה ולהזכיר שאמא לידה. בעניין השוחד, תחליטי כמובן מה הכי טוב לביתך אך הפתעה לא חייבת להיות משהו גדול, מספיק שתקני שקית עדשים או שוקולד ציפס ותתני כל פעם אחד!!! (אני משתמשת בזה גם לסתם צופר, במקום ממתק גדול בעל ערך תזונתי רב)
שוחדelerner
שוחדelerner
לפעמים רס רגשי הקשור למתן תשומת לב הוא הרבה יותר משמעותי לילד - אפשר להציע לספר לה סיפור אחרי שתצליח ללכת לשירותים, או פעילות אחרת שהיא אוהבת.
יש מצב שזה קצת תחרות וקצת משחקאנונימי (פותח)אחרונה
בגן כנראה יש ילדים כבר גמולים,
ואין ספק שהיא רוצה להגמל.
אולי כדאי לספר לה סיפור על הנושא ולשחק משחק
או ללכת יחד איתה ולעשות יחד,
את בשירותים והיא בסיר.

יש עוד עצות וטיפים לגמילה מחיתולים
באתר לאמהות
http://fun4mom.co.il
תחת מאמרים
איך מענישים ילד?אנונימי (פותח)
יש לי ילד בן 6, מאוד מרדן, כל מה שאני מבקשת ממנו אומר לא, אני מרבה להעניש אותו ולצעוק עליו, אבל אני אחרי זה מרגישה מאוד רע, ואני לא יודעת אם עשיתי טוב או לא, יש למישהו עצה איך בדיוק אדע אם כדאי לעמוד בתוקף על מה שאני מבקשת ואם לא מסכים להעניש אותו, ומתי לוותר וזהו? 
המלצה על ספריוקטנה
"הורים משוחררים, ילדים משוחררים" מאת אדל פייבר ואלן מייזליש.
נותן המון כלים מעשיים להתמודדות בחיי היומיום. את ממש שומעת אמא בגן המשחקים ויכולה להגיד לה: ,ףגם את קראת את פייבר ומיזליש, הא?" ;) זה פשוט עובד, כל היום.
כמובן אין שיטת קסמים, אבל יש ממש כיוון טוב!
מאמר מרתק על ענישה נכונהאנונימי (פותח)
לא כ"עונש": "עשית כך וכך ובגלל זה לא תראה טלויזיהאני12345
או לא תשחק במחשב!!".
כתגובה למה שעשה. אפשר לדבר אליו בשקט ולהגיד מה זה עושה לך כשהוא מתנהג ככה. אפילו בדרך של הומור (ככה זה גם בספר איך להקשיב כך שהילדים יקשיבו ולהיפך, של אותן מחברות של ילדים משוחררים. ואני ממליצה על כך בחום!)
למשל:
"עצוב לי שאתה לא מקשיב כשאני מבקשת לסדר את החדר. אני מרגישה שזה גורם לי לההיות עצבנית כמו תרנגול הודו מנופח. "
או אפשר בטון קצת יותר חזק, אבל לא בכעס שהעיניים יוצאות החוצה:
"משה! זה מכעיס אותי, וכשאני כועסת אני לא יכולה לדבר עם איתך!"

יחד עם זה, אחרי התהגויות נכונות, חשוב להגיד לו:
וואו! אני מרגישה שאתה מתנהג כמו בוגר. ולהמליל מה עשה.
גם אני קצת מתקשה בזה. זה בסדר. רק חשוב להכיר בדרך ולנסות כל יום.....
לרגישהיהודית פוגל
נסי לקחת אותו לטיול ב-4 עינים ואז "התייעצי" איתו מה ניתן לעשות כדי שהוא יהיה יותר ממושמע ולא תצטרכי לצעוק ולהעניש. כמו"כ עשי לך רשימה של דברים עליהם את יכולה לוותר ולא להתעקש איתו על כל דבר, ורשימה של אלה שאת בשו"א לא מוכנה לוותר. הספרים שהמליצו לך טובים מאוד.
תודה לכםאנונימי (פותח)
העצות שלכם ממש טובות, וגם הקישורים שהפנו אותי אליהם. ישר כח
תודהאנונימי (פותח)אחרונה
גם לי השרשור עזר
משפחות שגרות בשומרון- אנו זקוקות לעזרתכן!אנונימי (פותח)

 

 אנשים יקרים שלום!
חברותי ואני מסיימות כרגע את לימוד התואר הראשון שלנו בעבודה סוציאלית, והמשימה האחרונה שלנו לתואר זה - עבודה סמינריות. אנו עושיםפ מחקר על איכות החיים בשומרון.

וכאן אנו צריכות את עזרתכן. משפחות שגרות בשומרון עם 2 ילדים לפחות.

אנו נשלח לכם שאלון באימייל, בעז"ה.

לכם זה יקח מספר דקות- לנו זו טובה ענקית!!!!

 

המעוניינים אנא שלחו אלי אימייל ואשלח לכם את השאלון- heniye@walla.com

תודה רבה!

חני יהודה, סטודנטית עו"ס באריאל.

כאןאנונימי (פותח)אחרונה
באתר המצורף למטה יש מספר נשים מאיזור השומרון,
תוכלו לפנות אליהם במסר אישי.

http://fun4mom.co.il
גמילת לילה לילד בן 3 וחצי ויותר...דבי חיה

בני החמוד והחכם כבר בן 3 וחצי ועדיין "עונד" טיטול בלילה.. זה הכל נובע מהעצלות שלי, כי לקח לו הרבה זמן להיות יבש ו"בשליטה", ואח"כ בא החורף ולא התחשק לי לכבס שמיכות כל החורף... בקיצור, סוף השנה והנה הגיע הזמן לכל הדעות!!!!

תחכה לעצותיכן איך עושים את זה? פשוט מורידים את הטיטול בלילה ונותנים לו להרטב? מעירים אותו כמה פעמים? יצויין כי הוא לא שותה מתוך שינה כמעט.

למה עצלות? זה נראה לי בסדר.אודי-ה
הבן שלי נגמל מהטיטל ביום במשך 8 חודשים (עד גיל שלוש וארבעה חודשים)!!!
חיכיתי עם הגמילה של הלילה ואז כשהוא רצה וממש ביקש - בסביבות גיל 4. נתתי לו לישון בלי טיטול והוא נגמל מיד! (רק 2 פספוסים בדרך לשירותים בלילה)
והוא שותה ללא הגבלה.
המסקנה שלי היתה שכשהילד מוכן הוא עושה את זה לבד והכי טוב.
הבן השני שלי הוא גם כמעט בן שלוש וחצי ואני מחכה איתו בלילה כי הוא קם עם טיטול ממש רטוב ולפעמים גם עם "גדולים". רק בצהריים במעון הוא ישן בלי טיטול. נראה לי שאני אחכה איתו עד שאני אראה שהוא לא כ"כ מרטיב בלילה או שהוא קם בלילה לשירותים ומוריד את הטיטול.
(או עד שזה כבר באמת יהיה מוגזם...)
צריך הרבה סבלנות!אנונימי (פותח)
לפני כחודשיים נגמלו שני הבנים שלי בני 5 ו-6 מהרטבה בלילה.
היינו לוקחים אותם בסביבות 12 בלילה לשירותים ולפני כחודשיים "נשבר" לנו "לסחוב" אותם וקרה הנס..
שיהיה לך בקלות עם הרבה סבלנות ותמיכה לילד.
גמילה בלילהיהודית פוגלאחרונה
גמילה בלילה נובעת מבשלות השלפוחית בלבד. כאשר הוא יגיע לבשלות השלפוחית הוא יתחיל להתעורר עם טיטול יבש. אחרי כמה לילות עם טיטול יבש תוכלי להשכיב אותו בלי טיטול. לפעמים זה נמשך אפילו עד גיל 5-6, כך שכרגע הייתי מניחה לו ומשכיבה אותו עם טיטול. נכדתי בת ה-3 -מאוד מאוד חכמה ומפותחת - בקשה ללכת לישון בלי טיטול, ועמדה על כך אבל מכיון שהשלפוחית שלה כנראה לא הגיעה לבשלות מליאה היא המשיכה להרטיב וכמובן שאמה החזירה לה את הטיטול. עכשיו לא מדברים על זה, ומחכים להבשלה מליאה של השלפוחית...
האיייייאנונימי (פותח)
מא  פע יס??
עצות לגמילה מטיטוליםאנונימי (פותח)

בס"ד

 

שלום לכולם

יש לי בת מתוקה בת שנתיים וארבעה חודשים שאני מעוניינת  לגמול מטיטולים. הילדה מאוד רוצה ללכת לשירותים (בעקבות הבנות דודות שלה שהיא פוגשת בשבתות). הבעיה היא שאני בתור אמא לבת בכורה לא יודעת איך עושים את זה.

 

אשמח לעצות מהשלב ההתחלתי ועד הסוף.

תודה ויום טוב 

כאן באתר המצורף יש עצות שימושיותאנונימי (פותח)אחרונה
כנסי למאמרים ולמטה בעמוד
מאמר 14 גמילה מחיתולים

http://fun4mom.co.il/

בהצלחה !!!
גמילהאנונימי (פותח)
הבת שלי בת שנתיים וחודשיים ואני מרגישה שאפשר להתחיל תהליך של גמילה (היא אומרת לי כשהיא עושה..) אבל היא ממש לא רוצה לשבת בשירותים, היא מתנגדת באופן נחרץ לכך ואומרת שהיא רוצה טיטולי .
מה לעשות האם זה מוקדם מידי ? איך ניתן לגרום לה לרצות לשבת באסלה (עם הישבנון).
תנסי סיר. הרבה מעדיפים סיר.יוקטנה
תנסי להשאיר אותה בלי כלום (אולי מתחת לשמלה) בחוץ. כשהיא תתרגל לראות את ה"תוצרת", אולי היא תרגיש יותר מוכנה. הרי הטיטול מסתיר את כל העסק ממנה, ואולי לכן היא פוחדת. מהלא נודע. שתתרגל קצת לראות ולהרגיש מה קורה כשיוצא.
כאן יש עצות שימושיותאנונימי (פותח)אחרונה
כנסי למאמרים ולמטה בעמוד
מאמר 14 גמילה מחיתולים

http://fun4mom.co.il/

בהצלחה !!!
שלום לאמהות פורום ערוץ 7אנונימי (פותח)

נפתח אתר שהוא
רשת חברתית כייפית לאמהות
עם המון אפשרויות נחמדות.
ההרשמה והשימוש בחינם - זה פשוט מאוד.

הכניסה לאתר לנשים בלבד, עוקבים ומקפידים על כך.

http://fun4mom.co.il/

כרגע כ 400 אמהות חברות באתר מכל הארץ ואף מחו"ל.
נוצרו כ 1000 חברויות
וכ - 65 קבוצות