בני החמוד והחכם כבר בן 3 וחצי ועדיין "עונד" טיטול בלילה.. זה הכל נובע מהעצלות שלי, כי לקח לו הרבה זמן להיות יבש ו"בשליטה", ואח"כ בא החורף ולא התחשק לי לכבס שמיכות כל החורף... בקיצור, סוף השנה והנה הגיע הזמן לכל הדעות!!!!
תחכה לעצותיכן איך עושים את זה? פשוט מורידים את הטיטול בלילה ונותנים לו להרטב? מעירים אותו כמה פעמים? יצויין כי הוא לא שותה מתוך שינה כמעט.
בטח שמעתם על "עיקרון הרצף" שמחזיקים את התינוק כמה שיותרוזמינים בכל רגע ורגע.עדשהתינוק והאמא מוכנים לשלב הבא בהתפתחות.
אני אישית מאד מתחברת לזה א. כי זה מאד מרגיע אותי שהוא לידי ורגוע ומקבל כל מה שצריך מיד.ב. כי איני מסוגלת
לעזב תינוק שלי בגיל 3חודשים ולחזור לעבודה אני רוצה להכיר ולהתרגל ולהכניסו למשפחה...
בעצם השאלה היא: חזרתי לעבודה כשהקטנה היתה בת 6 חודשים ואני מרגישה ש"קורעים אותה ממני "כל יום שאני שולחת אותה למטפלת. המטפלת הכי טובה בעולם אמנם!.שאומרת שהקטנה ממש מפונקת (כי היא על הידיים רב הזמן)
ודי צורחת כשאיננה על ידיה של המטפלת !!
אז בעצם אני עושה משהו מאד לא הגיוני- הולכת לעבודה ועושה עיקרון הרצף???
אולי כדאי לי לעזוב ת'עבודה וכך לא לשדר מסר מוטעה ומבלבל לקטנה (אלא להרגיל אותה למה שמצפה לה)
מצד שני אם אהיה כל היום בבית במחשבות זה גם לא יהיה טוב
תודה רבה
שלום,
בננו בן שלוש וכבר קרוב לחודשיים שאנחנו גומלים אותו.
יש לו אח גדול כך שהוא מכיר את השירותים ויודע איך להשתמש בהם...
"קטנים" הוא עושה בשירותים, אבל כשהוא צריך לעשות "גדולים" הוא מסתתר באיזה פינה צדדית ואח"כ בא לספר לנו שברח לו.
אנחנו מציעים לו ללכת לשירותים רגע לפני שבורח לו - ואז הוא אומר לנו שאין לו.
נראה לי שזה מעין חשש דווקא לעשות "גדולים" בשירותים.
מה אפשר לעשות?
איך לעזור לו?
סניף מזכרת בתיה חוגג בר מצווה!!
תאריך: ט"ו באב ,שבת פרשת "ואתחנן".
מקום: סניף מזכרת בתיה
מיועד ל: כל מי שאי פעם היה קשור לסניף מאז שהוקם! (קומונריות, מדריכים וחניכים לשעבר)
השבת עמוסה בתוכניות אך נשמח לשמוע אם יש לכם רעיונות נוספים
ותמונות מהסניף מהתקופה שלכם, שתוכלו לשלוח לנו! (לאימייל)
לפרטים נוספים-
בתאל הקומונרית: 0523664475
MZBB@INN.CO.IL - כתובת האימייל לתמונות ואישור השתתפות.
בבקשה תעבירו לכל מי שאתם מכירים....
שלום יהודית,
היום שמעתי את התכנית שלך בערוץ שבע ואני רוצה לשאול אותך לגבי אותו מכתב מהאמא שהבנות מסוכסכות וזאת שמתחתנת לא מזמינה את אחותה לחתונה. אני מרגישה ששפטת אותה כשקראת לה ראש בקיר ,הרי ממה שאמרת המכתב היה ארוך ומפורט ולפי הבנתי הסיפור שם לא פשוט בעליל! אז ההצעה שלבא בתחפושת לחתונה היה צריך לדעתי להיפסל אם לא על ידי האמא אז בוודאי מצידך.הרי את לא יכולה לדעת בדיוק מי עומד מאחורי המכתב ולאיזה אמצעים הם יכולים לפנות כדי לקבל את מבוקשם.אם הרעיון הזה לא נשלל ממחשבתם אז לעניות דעתי יש להם בעיה של גבולות! גם עם הכאב שלא לבא לשמחת אחות קיימת ,מה זה יתן שהיא תבוא בתחפושת הרי יזההו אותה או לכל הפחות לא יבינו מי זה הבן אדם הזר בחתונה(מוזר ממש)ואם הכלה תזהה ןתיפגע האם אין מקום לרגשותיה האם את לא חושבת שגם לה כואב המצב?לדעתי היית צריכה לשים יותר דגש על העובדה שזהו מצב שצריך לקבל אותו אם ניסו את כל הדרכים ה-י-ש-ר-ו-ת כדי לשנות אותו ולא הצליחו אז צריך לדעת גם לקבל(אולי בכלל כאן מתחיל כל הבלגן שלהם-חוסר קבלה וכבוד הדדי-עם כל הכאב)ותמיד נשאר המקום לתפילה אמיתית מהלב.הרי גם אפ האחות תבוא בתחפושת אז מה היא ניצחה בקרב אבל לא במלחמה.אני חושבת שהפיטרון המכובד ביותר הוא לשלוח מכתב עם ברכות ואיחולים ממש מהלב(רק אם היא מסוגלת)כי אם יש אהבה אמיתית אז היא לא צריכה להיות תלויה בדבר.מקווה שתתיחסי.
בננו בן שנתיים עבר עכשיו לישון במיטה רגילה, כדי לפנות את מיטת התינוק לאחיו הקטן. הצרה היא שמאז הוא הולך לישון רק אם מישהו מאתנו נשאר אתו עד שהוא נרדם. אם לא - הוא פשוט יורד מהמיטה, ושום דבר לא מועיל להחזיר אותו.
אנחנו לא רוצים להתייחס לעניין בתקיפות, כדי שההליכה לישון לא תהפוך להיות משהו מעיק ולא נעים עבורו. נשמח לעצה טובה איך להרגיל אותו אחרת (חוץ מלהחזיר אותו למיטת תינוק - זה לא אפשרי טכנית...). תודה!
גם זו שיטה אני רוצה לשאול ככה-האם כדאי להפסיק לשאול ילדים בגיל ההתבגרות את השאלה"איך היה ב..."כאשר הם חוזרים מהישיבה ,בילוי,חברים,או כל פעילות אחרת.לפעמים נדמה לי שהשאלה מציקה להם כאילו הם נצרכים לפרט
אני כמובן רק מגלה התעניינותבנעשה בחייהם אבל חשבתי שאולי כדאי יהיה לנסח את השאלה אחרת.למישהו יש תובנות?
אני עקרת בית ובאמת אוהבת להיות כזאת.רק שבתקופה האחרונה אני מרגישה עומס.גם טכני וגם רגשי. אני רוצה לשאול איך מתגברים על זה?יש לי ילדים בגיל תיכון עם כל הנושא של גיל ההתבגרות וגם קטנים כולל תינוקת יונקת ולא מי יודע מה ישנה גם ביום וגם בלילה. שבוע שעבר רציתי לצאת לערב נשים ובעלי עודד אותי עד שבאותו בוקר שההייתי אמורה לצאת הוא שאל אם אני חייבת וויתרתי כי הרגשתי שאני מעמיסה עליו.מצד שני קשה לי עם ז\ה שוויתרתי כי כל היציאות שלנו בשנה האחרונה הן
1. לבקר את האמא בבית האבות
2.לבקר את אבא בביה"ח
3.לישיבות\אולפנות ערבי הורים וכאלה
4.סידורים לבית ולילדים
5.נופש משפחתי\קמפינג
מה אני יכולה לעשות כדי להקל על עצמי רגשית כי בפן התכני אני יודעת שזו תקופה שחולפת.
אשמח גם לשמוע חוויות של אחרות
