פורום הורות (עמוד 395)

בהנהלת:
שרשור חדש
רחצה משותפתאנונימי (פותח)

שלום לפורום היקר.

רציתי להציג 2 שאלות ואשמח אם תעזרו לי בלבטים..

דבר ראשון ילדתי לפני כחודשיים ומכיוון שבשעות הערב ההנקה לוקחת לי זמן רב בעלי קיבל את התפקיד של המקלחת לבנות הגדולה מבינהן בת 7 וחצי רציתי לדעת עד איזה גיל מקובל שאבא מקלח את בנותיו. אני סומכת על בעלי במאת האחוזים תהיתי אם יש בעיה עפ"י ההלכה ואולי סתם עפ"י קודים התנהגותיים.

שאלתי השניה היא למרות שהגדולות בנות עד איזה גיל מקובל להתקלח יחד בעבר ניסתי להפריד אותן אבל הן לא הסכימו יש קשר מאד בריא וחזק בין שתיהן אז החלטתי להמשיך ולתת להן להנות השאלה עד מתי? אשמח לקבל תגובות.

לאמאלה היקרהbabila
לגבי מקלחת משותפת לא נראה לי שיש עם זה בעיה במיוחד כשהן לא מבינות את הבעיה.
אם אין לך בררה אלא שבעלך יקלח את בנותיך אין מניעה שהוא יעשה את זה מבחינה הלכתית ואם בנותיך לא מרגישות עם זה פדיחה אז זה אפשרי, אפשר גם ללמד אותן להתקלח בכוחות עצמן כשאחת עוזרת לשניה.
תחשבי על זה.... =)
הגמרא אומרתאלעד
שמותר לבן לישון עם אמו ולבת עם אביה עד שהם מתביישים בזה (בעבר היו נוהגים לישון ערומים..לא היו פיג'מות). זאת אומרת שזהו קנה המידה- הבושה הטבעית.
חוץ מזה, למעשה, נראה לי לא נכון ולא בריא לקלח ילדה בגיל כזה. לא לאבא ולא לבת זה יתרום ליר"ש..
לגבי השאלה השניה- לא נראה שיש בעיה. זה גם מקובל
אמא יקרהאנונימי (פותח)
לא מבינה בצד ההלכתי ואולי שייך לשאול רב
אבל אם הבת לא מתביישת ואין מצב שאת מקלחת אז נראה לי שצריך לזרום

לגבי הבנות ביחד לא ציינת גילאים וכן יש לכוון שלא חלילה יפתחו נטיות מעוותות.
מאוד תלוי בגיל.

מזל טוב וגידול נעים.
מקלחותיהודית פוגל
גם אני מצטרפת לאלה האומרים שגיל 7.5 הוא בוגר מידי שאבא ירחוץ את הילדה. כמו"כ הייתי מונעת מאחיות בגיל הזה להתרחץ יחד, אלא מסבירה את ענין הפרטיות והצניעות ואיך שקשר טוב בין אחיות לא נוצר ולא תלוי בכגון דא.
תודה לכל העונים..אנונימי (פותח)
סליחה ברח ההמשךאנונימי (פותח)
הילדה השניה בת 3.5
הן מאד תמימות ולא מודעות שיש בעיה.
לבנותיי אין בושה בגופן מאבא שלהן אך בודאי שיש להן יראה ממנו ולכן זה לא החשש שלא תהיה יראה.
באופן כללי בשעת הרחצה הן לבד העזרה היא בתחום חפיפת השיער שכן יש להן שיער אוך מאד והן מתקשות לחפוף בכוחות עצמן...
תגובה בנושאאנונימי (פותח)
שלום לך אמאלה 3
בונשא זה רצוני להעיר את צומת ליבך בנושא אני בנסיוני הרב שצברתי באללו התחומים יצא לי לדבר עם לא מספר זוגות וילדים שסיפרו שלפחות בכיתתם יש נו ילד או ילדה אשר יוצאים נגד הוריהם וזה תוך כדי משפטים כאלו או אחרים
שרואים שזה מראה שהילדים בדורנו שברו את כל המוסכמות שיש!!
וכמו שההלכה אומרת אפי רב ותלמיד לא יכנסו למקווה ע"מ שתשאר המורא והכיבוד בין שניהם כיון שכשרגילים שהאבא מקלח את הבנות מרגישים איתו מעין פתיחות מסוימת אסורה!!!
ואני מדבר בנושאים מסוימים!!!
ולכן ע"מ לשמור על מקומם וכבודם של ההורים שלינו לשמור על עצמנו לפני כן
התייעצתי עם הרבאנונימי (פותח)
לאור התגובות שקיבלתי החלטתי להתייעץ עם רב והוא אמר שאין שום בעיה עד שהבושה מגיעה מכיוון הילדה וזה יקרה מן הסתם בשנה הקרובה.
כך שקיבלתי את תשובתי ותודה על התגובות
מצטרפת לדעה שכל אחד לפי נטיית לבויוקטנה
אני חושבת שאם הולכים לפי "צריך" במקום לפי מה שמרגישים, משדרים את זה לילד. ילדים קולטים דברים כאלה מצויין.
ממה שראיתי, ילדים מגיעים לזה לבד, וכל אחד בגיל אחר (כמו שכל אחד יתחיל לדבר בגיל אחר ויבשיל לגמילה בגיל אחר וכן הלאה).
בגד יםיונהאחרונה
לפעמים מגיעות חברות של הבנות שלי לישון אצלנו, והן רוצות להתקלח יחד,הפתרון הוא בגד ים.(הן ממש נהנות)
כך גם לגבי העזרה של האבא, הוא יכול לעזור לבת לחפוף את הראש כשהיא לבושה בבגד ים ואחר כך לצאת החוצה והיא תתפשט ותרחץ את הגוף.

בכלל, הרבה פעמים פשוט צריך למצוא את הפתרון הטכני הפשוט .מפתיע איך שהוא "מוציא את האויר" מבעיות גדולות ומפחידות.

בהצלחה
תינוק בן שמונה חודשיםאנונימי (פותח)

יש לנו תינוק בן 8 חודשים ולפניו 2 בנות בנות שבע וארבע.

מאז שנולד התינוק ישן בעגלה! היתה תקופה מסוימת שישן בעריסה , אבל מלפני חודשיים כשסגרנו את העריסה ופתחנו

את המיטה הגדולה הוא לא ישן שם בלילה.  לפעמים במשך היום הוא משחק שם אבל אז מתחיל לבכות.

הבעיה היא שבלילה אם אני מניחה אותו שם , הוא בוכה ומעיר את הבנות, ולכן אני לא מצליחה להרגיל אותו.

מה עושים?

אין לי עוד חדרים...

לפי דעתיאנונימי (פותח)
אין מה לעשות פעם פעמים ואפילו שלוש התינוק מעיר את הבנות (ומסבירים להן שאת רוצה להרגיל את התינוק לישון במיטתו החדשה ) ובסוף כולם יתרגלו -והשקט יבוא על קינו ...
לפעמים מה שקשה להם זה השינוי במרחבאנונימי (פותח)
נסי להקטין לו את חלל המיטה. גלגלי שמיכה לנקניק ארוך ושימי מסביב. נסי ליצור מצב שכאשר הוא שוכב במיטה, הוא נוגע ב"דפנות" שיצרת.
תינוק שרגיל לישון בעגלה , מתרגל לישון במרחב סגור, המעבר למיטה רחבת ידידם עלולה לגרום לו לתחושה של "ללכת לאיבוד" כמו גם ייתכן שהוא מתעורר מזה שהוא מתהפך ( מה שבעגלה לא היה לו מקום לעשות )
בהצלחה.
א.מ.ה
נו אז מה הבעיהאנונימי (פותח)
תתחמי לתינוק את המרחב שלו בלול עם שמיכות ...
בהצלחה, גם לי יש בן בגיל שמונה חודשיםאנונימי (פותח)
תרגילי אותו לישון במיטה עם כל העצות שנתנו לך קודם, אבל תתחילי
עם זה בשנת הצהריים כשהבנות לא ישנות והוא יוכל להרעיש קצת וללמוד,
או בלילה תיקחי אותו לישון רבע שעה לפני הבנות,
כך שהבנות תגענה אחרי שהוא כבר יישן.
לעדיקא1יהודית פוגל
כנראה שהשינוי מפחיד אותו. יתכן ותצטרכו לשבת ע"י המיטה כמה לילות עד שיתרגל וישכח את הסידורים הקודמים. שינויים גורמים לתינוקות מסויימים אי שקט ולוקח להם זמן להתרגל. אני מאמינה שעם הרבה סבלנות ואהבה זה יסתדר. בהצלחה.
ילדי בן השלוש היה נרדם עד גיל שנה וחצי רק בעגלה,ריבק
ואח"כ הינו מעבירים אותו למיטה.ריבקאחרונה
ולא רק ,אלא שהיה נרדם רק מול סרט ילדים קבוע במחשב.
"שרשרת ההורות" בתוך המשפחהאנונימי (פותח)

בס"ד

הנושא הזה היה יכול להוות בסיס לסטנד אפ לא רע, אלמלא היה קשה ומסובך במציאות.

ככל שהילד במשפחה קטן יותר כך יש לו יותר "הורים".

כל אחד מהאחים הגדולים יותר ( ואפילו הוא גדול רק במעט שנים ) בטוח שהוא לא רק יכול אלא גם צריך להעיר לקטן ממנו. וכמובן זה שמעליו ימהר להעיר לו.. וכן הלאה. עד לראש הפרמידה. או עד שהבא בתור משום מה לא בשטח

אז איך מפסיקים את זה? איך הופכים את זה למנוף חיובי?

רק אל תגידו שזה רק אצלי )

שבוע טוב.

א.מ.ה

מה שאני עושהאנונימי (פותח)
כשאני שומעת מבחינתי זה מעשה אסור כמו להרביץ לאח קטן, לא מרשה שיעירו לו וינהלו אחד לשני את החיים
ואצלי דווקא השלישית מנהלת את כולם גם את אלה שמעליה

אני מדברת איתם שהם אחים ומשפחה וצריכים לעזור אחד לשני ולתמוך ומספיק לא נעים כשאמא ו/או אבא מעירים
: נכון אתם לא אוהבים שאנחנו מעירים לכם? אז אין ברירה אנחנו הורים אז מספיק לגמרי הביקורת שלנו.
מעודדת אותם לאחוות אחים
וכן זו שיחה שאני משוחחת גם עם בת 3.

זה ממש לא רק אצלך, מקווה שעזרתי.
מסכימה עם כל מילהאנונימי (פותח)
אני מרגישה לפעמים שתפקידי נגמר ברגע שילדתי את התינוקת !
הבת הגדולה שלי כל כך רוצה לטפל בה עד כדי כך שאני מרגישה שהיא מביעה לי את התינוקת רק כשהיא רעבה או שצריך להחליף לה . .
למה אחים גדולים מעירים לקטניםיהודית פוגל
מזדהה עם מה שכתבה אם ל-5. יחד עם זאת לטווח ארוך רצוי כן לבנות מין היררכיה משפחתית: אב, אם והילדים לפי גילם. כאשר לילד בוגר יש מעמד בבית ניתן לנצל זאת יפה מאוד: עליו להוות דוגמה, יכול למלא את מקום ההורים כשהם יוצאים, אבל צריך להגדיר ברור את תפקידם ולא להרשות השתלטות והשפלת או ניצול האחים הצעירים יותר.
גם אני נתקלת בנושאיוקטנה
אבל עכשיו שהעלית אותו, נפל לי אסימון למה אורי כל היום הולך אחרי רחל ואומר לה "לא!" על כל מה שהיא עושה. הוא השלישי והיא הריעית, וכנראה שזה נחמד לו להרגיש קצת גדול ככה.
בכל מקרה כשאני "תופסת" רגע כזה, שמישהו מנסה לחנך מישהו אחר, אני מעירה: "אני אמא שלו" או: "מתי מותר להלשין?" (תשובה: "רק כשעושים משהו מסוכן").
כשמישהו לעומת זאת עושה משהו כמו לשמור על מישהו קטן ממנו, אני משבחת: "כיך לרחל שיש לה אח גדול כמוך!" או: "תודה ששמרת עליה". מה שכן, אני משתדלת מאוד לא לבקש מהגדולים לשמור על הקטנים. גם כי לדעתי זה לא תפקיד שלהם (אני אמא שלהם, אני רציתי עוד ילד, זה לא אומר שהם צריכים לעבוד בשבילי בלשמור על הקטנים), וגם כי הם מאוד קטנים, ולא באמת בנויים לזה עדיין, ואם חלילה הם לא יצליחו לשמור כמו שצריך, אז זה איום ונורא למשך כל חייהם.
אני ממש לא חושבת כמוךאני12345
במיחלה תחילה, כי אני רווקה. אבל יש לי הרבה אחיינים בה"ה וראיתי חינוך טוב מהו ואני חושבת שאפשר לתת לילדים קצת (לא הרבה )אחריות על אחיהם. זה מלמד אותם הרבה על עצמם ועל הקשרים ביניהם .
אם כולנו היינו חושבים אותו הדבריוקטנה
העולם היה מקום מאוד משעמם
אני אוהבת לשמוע דעות שונות ולהכיר אנשים שונים.
התלבטותאנונימי (פותח)
תפקידי המשפחה מאד חשובים כדי שלא יהיה בלבול אצל הילדים הקטנים.
אצלי נושא זה הוא ממש על הפרק מפני שיש לי ילדים גדולים מאד וגם קטנים מאד .ילד אחד במיוחד עסוק בלצעוק ולהעיר לילדים הקטנים.
אני מנסה להסביר לא שזהו לא תפקידו בינתיים ללא תוצאות,מה עוד אפשר לעשות? הוא כבן 13.
לטללי אורותיהודית פוגלאחרונה
הצעקות שלו הן בעצם אמירה כלשהיא. יתכן ודרכן הוא מרגיש יותר טוב עם עצמו, מקוה שישבחו אותו על "עזרתו" בחינוך הקטנים יותר, מבליט את מידותיו הטובות לעומת...ועוד סיבות. קחי אותו לטיול ב-4 עינים, אימרי לו שקשה לך לשמוע אותו צועק כ"כ הרבה ואת מתייעצת איתו איך להפסיק אותן, מה צריך לקרות כדי שהוא יבין שהאחריות הזו היא לא שלו. יתכן ותשמעי שהוא לא יכול לסמוך עליכם בחינוך, יתכן שהוא מקנא, הצעקות הן תוצאה של משהוא, ולא הסיבה. צריך למצוא את הסיבה, לטפל בה ואז ההתנהגותו תשתנה.
סרטי מעלה החדשיםאנונימי (פותח)

בואו לראות את הסרטים החדשים שלנו, הערב בסנימטק ירושלים, בשעה 20:00,

ובהמשך ב:

ירושלים,

מרכז מורשת בגין

רח' ש.א. נכון 6 (מול גן הפעמון)

רביעי, ט"ו סיון, 18/6/08

בשעה: 20:30

וביום שני, כ' סיוון, 23/6/08

בשעה: 20:30

לפרטים: 052-3321732

 

פתח תקוה,

מתנ"ס עמישב

ר"ח קהילת שיקאגו 1

מוצ"ש, בהעלותך י"א סיון, 14.6.08

בשעה 21:45

לפרטים: 03-9339393

 

קרית שמואל 

אולם תרבות מרכז פיס לנוער

שדרות הרוא"ה 19 קרית שמואל

מוצ"ש, בהעלותך, י"א סיון, 14.6.08

בשעה 21:30 בדיוק

לפרטים: 05228240

 

הושעיה

מוצ"ש, בהעלותך י"א סיון, 14.6.08

בשעה 21:30

לפרטים: 052-3997208

 

סינמטק ראש פינה

יום שלישי יד' סיוון, 17/6/06

בשעה:         19:30

לפרטים: 04-6938355

 

 

מה שלג בעומר עושה לנשים עצלניות.אנונימי (פותח)

בחיים לא חשבתי שזה יגיע לכך!

עצלנית שכמוני, אתם קולטים!?

עשינו מדורה בחצר של הבית של ההורים שלי, ופתאום מצאתי את עצמי לבד במטח, חותכת מקלפת עוטפת בנייר כסף ועוד כהנה וכהנה. בלב, צחקתי על עצמי, איך זה שאני, שתמיד מצליחה באלגנטיות להעביר הלאה את כל העבודות מטבח, ורק אם אי ברירה מוצאת את עצמי מסנג'רת את בעלי, מכל האנשים נמצאת ל-ב-ד במטבח וכולם חוגגים בחוץ.

 

אחרי דקה שתיים, פתאום קלטתי, שאני לבד! לבד ל-ב-ד! ממש נהנתי לחתוך לעטוף לקלף, היה כזה שקט... כל מי שבא לקחת משהו מהמטבח, עזרתי לו למצוא וליויתי אותו מהר החוצה..

 

אפפעם לא חשבתי שככה אני אהנה מעבודות מטבח!

יפה!אנונימי (פותח)
אולי זה הלבד ולאו דווקא המטבח, אני דווקא אוהבת את המטבח , אבל מזדהה לגמרי עם הכייף של השקט
זה נותן תקווה להנות ממה שאנחנו עושות הרבה פעמים בלית ברירה- לא?!
אין כמו להספיק במהירות כשלבד, אבל אין כמוריבק
לאפות עם ילדים עוגה לכבוד שבת.
כל ילד רוצה לעזור. אחד שופך לקערה כוס סוכר, אחד כוס שמן, אחד טועם את הקקאו לאפיה...ובעיקר בסוף הם מבקשים לטעום מן העיסה הדביקה והמתוקה ,או ללקק את הברזל המקציף ששכחתי את שמו,
לעוגה כזו יש טעם הכי נפלא בעיני הקטנים.
ריבק בטח יש לך ילדים נורא מתוקיםשירק
ברוך בואך לפורום ,מתוקתי. נכון מענין כאן???ריבק
כן מאד מענייןשירקאחרונה
מאד עוזר לי עם הילדים שלי
מתוסכלת מילד שובב ורגזןאנונימי (פותח)
בני מתקרב לגיל 5 מתנהג לאחרונה בשובבות שמגיעה כדי פראיות. הוא מתרגז מהר מאוד מגברים פעוטים. נסיון לחנך ולהציב גבולות נתקל בתגובות כעסניות. מה עושים?
מתעלים ומנסים לא להיות במאבק.אנונימי (פותח)
זה האתגר הגדול שלייוקטנה
לא להתעצבן כשהם מתחילים להשתולל ולהתפרע יותר מדי.
אם השעה והזמן מתאימים, אני שולחת להתנהג באותה צורה בחוץ. אם לא - אז בחדר. העיקר רחוק ממני. ולפעמים כשזה ממש מוגזם... אני פשוט לא יודעת כבר מה לעשות
אני חושבת שהם צריכים להתנהג, ככה לפעמים, בתור ילדים (בעיקר בנים). אני מנסה לתת לזה מקום ושיפרקו כמה שיותר אנרגיות במקומות המתאימים ובמצבים המתאימים.
אפשר אולי גם לעשות מסיבות ריקודים עם מוזיקה וככה לפרוק אנרגיה - עצה שקיבלתי ולא הצלחתי ליישם אף פעם בעצמי (זה פשוט לא מתאים לי, אבל נשמע לי נהדר למי שכן).
תגובה לשירן שושנהאנונימי (פותח)
גם לי יש ילד בן 5, שמתרגז מהר מאוד (לפעמים על כלום) בהתייעצות עם בעלי החלטנו שאנו מנתבים אותו לעיסוק ששייך רק לו ומוכרחים לתת רק לו מספר דקות ביום. זה התחיל עם זה שהוא מתחפש לסוס ומדבר בשמו. זה היה משחק ששיך רק לו (דיברנו עם "סוסיקו" על כל מיני מצבים שהם בעצם מצבים היו לנו איתו). הקפדנו לתת לו כמה דקות רק איתו , למרות שזה ממש לא פשוט. מה שעזר לנו לעשות את זה היה משפט של מישהי חכמה שאמרה: "אם חלילה הוא היה צריך דיאליזה, הייתם מוצאים את הזמן? זוהי דיליזה נפשית ב"ה והיא חשובה לא פחות!" היום המצב ה-ר-ב-ה יותר טוב, למרות שזה עדיין צץ פה ושם.
נ.ב.כבר אמרתם את תפילת השל"ה הקדוש על הבנים? יש עניין מיוחד לומר אותו בערב ר"ח סיוון (ויש אומרים עד שבועות)
לשירן שושנהיהודית פוגל
חשוב מאוד לא לכעוס עליו, אלא לנסות ולזהות מה הוא רוצה, למה הוא זקוק ולתת לו את זה. אני מרגישה שאת מאוד עמוסה ואין לך כוח אליו, כאילו את אומרת: אני מוכנה לגדל ר ק ילדים טובים! אין לי זמן וכוח לילדים קשים יותר! ואת זה כמובן הוא לא רוצה לקבל. כמובן שהכל בתת מודע. חיזקי ואימצי.
לא אהבתי את הביקורת בדבריך לדעתי אינה במקומה.אנונימי (פותח)
לאמא אין כלים להתמודד ופונה לייעוץ וזה מראה ומוכיח שיש לה כוח ורצון להתמודד ויישר כוח על זה.
אם ל5יהודית פוגל
כלל לא התכוונתי לבקר, אלא לבדוק איפה נמצאת האם.
אם כך סליחה. תודה על ההבהרהאנונימי (פותח)אחרונה
התפרצות זעםאנונימי (פותח)
צריך לעצור בעזרת חיבוק דוב
לזהות מתי ללוות את החיבוק בנשיקה ומתי בסטירה
בעיקרון גם להם זה מפחיד שהם מסוגלים כך לנהוג
מאוד מאוד חשוב לעזור להם להירגע וללמד אותם איך לנתב את הרגשות למילים לעזור להם להתמודד עם מצבי הרוח שלהם
מה אנחנו עושים ומה לא עושים אפילו כשמאוד כועסים.
אם הוא כועס מדבר פעוט אז לעזור לו לראות שזה דבר פעוט
כמובן השיחות הם בזמן שרגועים
בזמן ההתפרצות חשוב דווקא להיות איתם ושם בשבילם ולא לשלוח אותם לנפשם.
אל תתני לו להרגיש ילד אלים ומסוכן, שלא תחשבי עליו ככזה ואל תתני לו להגיע לזה.

מאוד מומלץ לשוחח והמון על מה מכעיס אותנו ולמה ? ואיך אנחנו מתמודדים עם הכעס.
לשתות מים לרחוץ פנים לקפוץ לרכב על אופניים, לצייר אני משוכנעת שלך בעצמך יש דוגמאות נוספות איך ומה מרגיע אותך.

הכי חשוב זה לשדר לו שאתם אוהבים אותו ואתם איתו ולטובתו.

קשה אבל אסור להתרגש ולכעוס גם, הצבת הגבול צריכה לבוא ממקום רגוע, כי רק כשזה מגיע ממקום רגוע הוא יוכל להירגע גם.

זה עוד יותר מלחיץ אותו אם אתם מתכללים ברגשות הסוערים שלו ונסערים .
בהצלחה.
ילד חולה באבעבועותתמרי1

יש לי ילדה בת 4 שחולה באבעבועות רוח.

 נפוח  ,אדום ויש נקודות אדומת קטנות באזור הפיפי, האם זה חלק מהתופעות לוואי של המחלה או משהו אחר?

נראה לי שכדאי ללכת לרופא...אנונימי (פותח)
לפעמים יש אבעבועות גם בגרון, באוזן...יוקטנהאחרונה
אני ממליצה על אמבטיות שיבולת שועל, שעזרו פי מליון מהלבן המלכלך הזה ("קלמין").
שמים שלוש כפות שיבולת שועל בגרב, וזורקים באמבטיה בלי סבון.
עושים קוועץ' לגבר. יוצאת ממנה מעין משחה לבנה כזו, ואותה מורחים על כל הגוף, ואני ממליצה גם לא לשטוף. זה אפילו עוצר את התפתחות הפצעים החדשים!
שאלה למשתתפי הפורום - ילד לוקח כסף מהארנק של אמאיהודית פוגל
מדובר בילד בן 8, מעמד כלכלי טוב+ לוקח מידי פעם סכומים שונים מהארנק של אימו. כמובן דיברו איתו, הטילו עליו סנקציות למיניהן, אבל חוזר לסורו. הוריו מבקשים עיצות מהורים שהתנסו בענין. תודה
אוליאנונימי (פותח)
אין לי ניסיון בענין אבל אולי צריך לדאוג שיהיו לו סכומי כסף בקופה משלו כדי שלא יצטרך לקחת מההורים?
ילד לוקח כסף מהארנק של אמאיהודית פוגל
עבר עריכה על ידי יהודית פוגל בתאריך י"ח אייר תשס"ח 13:11
מה עם עוד עיצות ורעיונות? מה נכון לעשות? איך לנהוג?
שמעתי פעם שיש מחלה כזאת..לקחת דברים. יתכן?אלעד
אומרים שבד"כ זה לא קורה סתם...מירושלים
אצלנו היתה פעם חברה של אחותי, בערך בגיל הזה, שהיתה לוקחת בלי רשות דברים של אחרים. כשטיפלו בה התברר שהיו לה הרבה בעיות חברתיות.
אני לא יודעת אם זה הסיפור גם כאן, אבל אולי צריך לבדוק אם הוא 'סוחב' לפעמים גם מאחרים או שזה רק מהארנק של אמא שלו - אולי משם זה משום מה נראה לו לגיטימי.
אם הוא באופן כללי לא מסוגל להימנע מלקחת חפצים של אחרים, לדעתי זה נושא שצריך לקחת לייעוץ, במיוחד אם כבר ניסיתם לחנך אותו וזה לא הלך. ילד בגיל כזה מבין עניין, ואם הוא עושה את זה זו לא סתם מעידה. כדאי לבדוק מאיפה זה נובע ולטפל מן השורש.

מובן שאני לא מקצועית ואני סתם מביעה את דעתי.
בהצלחה!
אני חושבת ההיפך.יונה
כתבת שהמצב הכלכלי בבית טוב,ב"ה.
יכול להיות שהוא תמיד-תמיד מקבל כסף כשהוא מבקש,ואז הוא מרגיש ש"מגיע לו" והוא מרשה לעצמו לחטט בארנק של אמא.
אם זה המצב,אולי כדאי להציב גבולות יותר ברורים .

העצה שלי ,גם היא לא מתוך נסיון אישי בענין,ברוך ה',אז קחי אותה ב"ערבון מוגבל".
בהצלחה !
זה יכול לנבוע גם מחברהצחקן
בע"ה.

בעברי הכלשהו התעסקתי עם תלמיד שגנב בשביל לשחק משחקי וידאו בקולנוע. זה יכול להיות קשור למעמד חברתי - החברים רוצים משהו והוא רוצה לרצות אותם (קרה עם ילד חביב שאני מכיר - הוא בזבז כסף שהוא קיבל על שטויות שהחברים רצו).

או - מבוגר (או נער) שמעוני'ין להרויח על גבו-כסף תמורת הבטחות.
[במקרה מהסוג הזה שאני מכיר - הסוחטים היו ממשפחה של בעל מכה ל"ע - היו לו בעיות בגוף שיצרו בעיות בנפש.]

אפשרות אחרת - רצון לדברים שלא יקנו לו. צריך לחנך שהכסף של ההורים הוא לצורך הילד לפעמים, אבל על-פי החלטת הילד. צריך להסביר על זה (הילד בעיקרון רוצה לעשות טוב, לפחות רובם, בהתאם למצב הרוח, מזג האוויר ועוד משתנים...), וזה יפסק.
דבר זה יכול לגרום נזק (הילד יחשוב שהוא גנב וימשיך - "אני חסר תקנה", אבל זה תלוי בשכל.)

גם צריך להמעיט את הנסיון לילד - להרחיק את זה ממנו בלא שירגיש.

העצות תלויות בנפש של הילד, בבגרותו, במשפחה ובגיל (לא נתתי רק עצות לגיל 8 כאן...).
גם אני עשיתי את זה בתור ילדאלי6
אמנם עם סכומים קטנים, מקופת הכסף הקטן של אבא.
בכל אופן זה נבע מהצורך והפיתוי שבכסף. לא משהוא חריג (הייתי ילד טוב סה"כ).
בהמשך זה עבר ונעלם הצורך בכך. אולם כדאי למנף את המקרה הזה ולדבר עליו עם הילד הרבה, ובאופן כזה לעזור לו להכיר את עצמו יותר טוב, את התכונות בנפשו, את ההתמודדויות והדרכים להתגבר על תכונות בעיתיות.
מעבר לזה - לא להתרגש מעבר לנדרש, פשוט להסתכל על זה כאתגר.
פער המצפון- מתחיל מהראשאנונימי (פותח)
למדתי פעם על כך שהרבה פעמים הדבר נובע מכך שהילד מרגיאו בתת מודע שלו, שאם יהיה לו כסף הוא ישיג כל דבר ואנחנו המבוגריםמשדרים את זה גם בלי להתכוון. כשיהיה לנו כסף... זה יקר מדי... ועוד משפטים שהם לא רעים אבל משדרים שאם רק יהיה יותר כסף אז הכל יותר טוב. זה מצד אחד ומצד שני נלחצים מאוד כשהילד מביע התעניינות בדבר הזה שקוראים לו כסף (מתחבר אצלנו בראש לתכונות שליליות כמו תאוות בצע, חומרנות וכו...)
אז... צריך קודם להבין בראש שהילד שלנו נורמלי. הוא, סביר להניח, פועל מהמניע הראשון של חשק גדול למשהו שמשודר בעולם כטוב, כמביא תועלת(והוא כזה... לא?) אחרי שאנחנו מבינים את זה אני חושבת שצריך לתת לילד סכום משלו, שבועי, לשוחח איתו על דברים שהוא רוצה,\צריך לא לפחד שיהפוך לגנב.
לעודד אותו לחסוך, להפריש לצדקה, למצוא "עסק" קטן שיוכל להרוויח, בקיצור להפוך את תחום ההתעניינות לפעיל ולא לתחום אסור.
אצלי זה עבד!!
כסף כסףאנונימי (פותח)
אנחנו קיבלנו על עצמנו שלא להגיד אף פעם לילד שאין לנו כסף למשהו שהוא רוצה. אנחנו גם אף פעם לא אומרים לו שזה יקר מידי , וכן אנחנו לא מדברים על עניני כספים בנוכחות הילדים. וזה לא שאנחנו מליונרים אפילו הפוך מכך. אך קודם כל מבחינה חינוכית שילד לא יחשוב שכסף זה הכל בחיים וזה מה שגורם לאדם להיות מאושר או לא, חוץ מזה, באמת, אני מאמינה שה' קוצב לכל אחד את מה שמגיע לו, אז אם ילד רוצה משהו יקר שאין לי כסף בשבילו אז אני אומרת לו בערך כך - בשביל מה אנחנו צריכים את זה? אין לנו מספיק דברים בבית? בשביל מה למלא את הבית בשטויות? כי אני מאמינה שאם ה' היה רוצה שנקנה את זה אז הוא היה דואג שיהיה לנו כסף בשביל זה
לא "תסתירי" לנצחאנונימי (פותח)
משהו יקר שהילד רוצה הוא לא בהכרח שטויות או מיותר, חוג נגינה עולה הרבה ולי באופן אישי אין עכשיו(בסדרי העדפיות) יכולת לממן, אז זה לא חשוב, או רצוי? כשהילדים גדלים הם מבינים שלכסף יש ערך . בכוחינו להפוך אותו מערך שנראה שלילי, לערך חיובי, בונה, ממריץ... לא לשם הגעה אל האושר ,המנוחה והנחלה, אלא כח בונה שה' נתן בעולמו. וביושר וחריצות גם לילד ה' יקצוב בעזרת ה' את כל צרכו.
וכמובן כשיכולים להרשות לעעצמינו בגד, חפץ או משהו חדש להודות בכל לב שה' נתן לנו את האמצעים לכך- את הכסף לכך- זה לא מילה גסה.
עוד נקודה, הילדים צריכים לדעת איך מגיע כסף לעולם, אבא ואמא \ או עובדים מקבלים שכר ומפעילים שיקול דעת על כל ההוצאות שלהם
אוכל, לימודים, ביה"ס וגם צו'פרים- זה רק מלמד אותם להבין את הערך ואולי גם לסמוך על הוריו לקבל החלטות נכונות.
במידה וזה לא הערך היחיד שאותו מטפחים לא נראה לי שיש חשש שהילד יקלוט שרק זה חשוב בחיים... זה היה בציניות משהו...
אין מה להסתיראנונימי (פותח)
ב"ה אין לנו מה להסתיר, הכסף הוא באמת לא המכיב הדומיננטי בחיינו ואני לא חושבת שילדים קטנים צריכים להתעסק עם כל עיניני העולם. כשהם יגדלו הם כבר יתמודדו עם הענין. זה כמו שאני לא נותנת לילדה בת 9 עבודות בית קשות, יהיה לה מספיק זמן ללמוד את זה.
כמו כן, בינתיים מספיק להם שקל או שניים שמידי פעם אני נותנת להם. משום מה הם לא מבקשים הרבה ואת מה שהם כן מבקשים וזה נראה לי חשוב מאוד כמו חוגי נגינה או אחרים אני מצליחה לממן להם. אך הם יודעים כבר שחוגים ולמידה זה חשוב, אך לקנות עוד משחק שישכב סתם בבית זה מיותר. אני מאוד מרחמת על ילדים שההורים שלהם כל הזמן מדברים על כסף בבית לדעתי הם גדלים ממש עקומים..
השאלה הייתה על ילד שלוקח. אז כנראה שהנושא הזה כןאנונימי (פותח)
מעסיק את המשפחה שבה עלה העניין. תשובתי הייתה לגבי התמודדות חיובית עם נושא הכסף.
אם העניין לא עולה, או לא יעלה- אז יופי.. אבל אם הפיתוי קיים והוא מקבל אופי שלילי, יש דרכים להפוך אותם לחיוביים, כמו הרבה נטיות חומריות אחרת...
ילד שלוקח כסף מהארנק של אימא - משטרה?יהודית פוגל
האם אומרת שיעצו לה לאיים עליו במשטרה כמו גנב רגיל. מה אתם אומרים?
מה הוא בן סורר ומורה שמגיע לו משטרה? זה חינוך??אלעד
משהו על איומים -באופן כללייונה
באופן כללי אסור לאיים בדבר שאני לא מתכוונת לממש.
איום גדול מדי מפחיד מאד,ומצד שני כאשר הוא לא מתממש הוא גורם נזק כבד ל"כח ההרתעה" של ההורים,כלומר לחינוך.
לטוב ולרע,צריך להיות מאד זהירים,לא להבטיח דברים שלא יכולים לעמוד בהם ולא לאיים באיומי סרק.
מכאן נובע-רק אם אתם באמת מתכוונים לפנות למשטרה נגד הילד שלכם,תאיימו בזה.(וכאן אני מצטרפת לשאלה של אלעדי...)

אפשר לאיים בדברים שנראה לכם שתעמדו בהם.
עונש הולם צריך להתאים ל"חטא"-"מידה כנגד מידה" וצריך לאיים בעונש כזה.
לדעתי ,במקרה הזה צריך להעניש בשלילה של משהו בעל ערך כספי (אם המצב מאד חמור אפשר לאיים בשלילת מתנה ליום ההולדת וכד')

ילד שמבטא קושיאנונימי (פותח)
ילד שולקח כסף או כל התנהגות חריגה הוא ילד שמבטא קושי רגשי בבית או בחברה והוא פשוט צועק לעזרה בדרך זו. כל ילד שחסר לו צועק לעזרה בכל מני דרכים. ילדים אלו יחפשו את הדרך ש"הכי נוגעת" להורים.
לא משטרה ולא משהו דומה, פשוט יותר חום אהבה ותקשורת.
(ובטח לא לשים חותמת "גנב" כיוון שעם חותמת נותנים כיוון)
לפעמים בשביל למצוא את הנקודה הבעייתית חשוב לקבל עזרה, הילד וההורים, כדי למצוא את החסך ולטפל בו.
בברכה
יוסי גולד
מטפל ומורה בשיטת מוח אחד
מחזקת את תגובתך.אני12345אחרונה
חושבת שלאם כדאי להציע לו מדי פעם לצאת איתה (רק הוא) ולקנות לו משהו שהוא בוחר. לתת לו כסף ביד ולהגיד לו כמה היא מרגישה שהוא בוגר. לתת לו משימות של אחראיות והרבה הרבה מילים טובות. ולראות.
אולי אפשר לגשת אליו לפני השינה, לדבר על ביה"ס וכו' ולהגיד את העובדות ולשאול אותו מה הוא חושב שנעשה. וכמובן נשיקה בסוף.
מי צריך יותר ואיך מפצלים קשבאנונימי (פותח)

בס"ד

שלום לכם. אמנם נראה שאין כאן הרבה, אם בכלל , הורים במצבי, אבל  אעלה כאן את הדילמה והקושי שלי.

יש לי ב"ה ילדים מכל קשת הגילים, החל מבת נשואה שבעז"ה בקרוב תהפוך לאם בעצמה, ועד לפעוט בן שלוש. מטבע הדברים, הקטנים, בני ה3 וה4 דורשים הרבה יותר תשומת והתיחסות. מה גם שכל צרכיהם עלי, במובן הפשוט והטכני של המילה. ( לעזור בהלבשה, לתת אוכל, לקלח, להשכיב וכד,). מנגד ילדי המתבגרים זקוקים לתשומת לב והקשבה. מה שקשה מאד לעשות כשהקטנים משכים מפה ומשם.

לפעמים אני מנסה לקבוע איתם ( המתבגרים) זמן איכות משלנו, אבל המציאות אינה עולה בקנה אחד, ודוקא באותו היום הבן חולה, כואב, חולם, ויוצא שעד שהשקט שורר בבית, אני כבר עייפה מכדי באמת להקשיב.

אני יודעת שהדבר מאד מפריע לגדולים שלי. אולם מתקשה למצוא את עמק השווה .

שלא לדבר על זה שאין לי כמעט זמן משל עצמי.

יש למשהו רעיון?

תודה.

א.מ.ה

לא.מ.היהודית פוגל
ברוכה הבאה למועדון. חשבתי שתוסיפי גם את הצורך לשים עין על הורים מזדקנים. טוב שאת זה אין לך עדיין. בכל אופן, תנסי לפתוח את הענין עם המתבגרים שלך, ולהעביר להם את הגעגוע שלך לשיחה בוגרת ובלתי מופרעת ע"י הקטנים, ואולי תחשבי על פעם בשבוע בייבי סיטר לקטנים כדי שתוכלי להתפנות לגדולים. סיפרה לי אם במצב דומה לשלך כי נהגה לישון קצת בין 8-10 בערב ואח"כ לקום ולבלות עם הגדולים שכידוע בשעות הקטנות של הלילה הם פורחים.. ומכיון שהיא כבר היתה עייפה בשעות האלו לא יצא לה להיות איתם, וזה הפתרון שהיא מצאה. אבל תצטרכי להיות יצירתית ולתמרן כך שלא תחמיצי את ילדיך היקרים, לא הגדולים ולא הקטנים. בהצלחה!!!
אז ככה אנונימי (פותח)
אז ככה אנונימי (פותח)
אופס.. ברחה לי ההודעה הקודמת ...
ותודה על התושבה המהירה, ובכל זאת :
דיברתי איתם כבר מספר פעמים על הגעגוע שלי, ועד כמה אני רוצה לשוחח איתם, הם ענו לי "כן, בטח " בטון של אנחנו ממש מאמינים לך , כאילו...
לדעתם אם אני ארצה אני אוכל. והכי חשוב, שהם מצפים שאני ארצה באופן 'ספונטני' מתי שנוח להם
חוץ מזה, שבקשת הגילאים, גם בין 8 -10 תפוס, על ידי בני תחילת העשרה, שמנסים למשוך את תשומת הלב, בתפר שבין הערב שלהם לשעת ההשכבה.

בכלל, התחושה היא שמה שאני לא עושה - כולל לצאת עם הגדולים באופן יחידני לנסיעה או לעיר כדי להרויח זמן נטו - מה שאני משתדלת לעשות באופן יזום אחת לזמן מה -לא מספק אותם. הם מחפשים את האינטנסיביות והאולטמטיביות שיש לקטנים - שלא משנה מתי - עוזבים הכל והם מקבלים מה שהם צריכים.
הכי קשה לי, שקשות להם ההשואות - לטענתם "אף פעם לא הייתי בשבילם כמו שאני בשביל הקטנים" לכי תסבירי שאת זה הם פשוט שכחו, כי את המובן מאליו לא חוקקים בזכרון

בגלל התחושות האלה, לעיתים קרובות קשה להם לעזור עם הקטנים. למרות האהבה שלהם אליהם, יש חוט עדין של קינאה שמעכב את הספונטניות שבעזרה...

טוב. הארכתי - אבל אולי עכשיו ברורה יותר הדילמה שלי.
אמנם אני רחוקה עדיין מהנושא...אנונימי (פותח)
ולכן מסתבר שאין לי אפשרות לייעץ לך... אבל נראה לי שהעיקרון שעובד עם ילדים קטנים אמור לעבוד גם עם הגדולים, וזה העיקרון שכשאמא שלמה עם עצמה ואומרת לעצמה "אני עושה את הטוב ביותר שאני יכולה" ולא חשה ייסורי מצפון בשל כך שאינה מספיקה הכל, אזי גם הילדים לומדים לכבד את מה שאמא עושה ואת האם בעצמה. לא יודעת אולי אני טועה, אך נראה לי שבני העשרה שלך נהנים לפרוט לך על המצפון.. אם אני טועה אז סלחי לי מראש.
יש לי עוד רעיון ששמעתי דווקא מחמותי, היא ספרה לי שעם אחד מילדיה בני העשרה, היא לא הצליחה להגיע אף פעם לשיחה אמיתית, ולכן החליטה לכתוב לו מכתבים, דבר שהביא לשיפור ניכר ביחסים שלה עם אותו ילד.
שוב, אין לי ניסיון, אבל ניסיתי לעזור... בכל אופן הרבה הרבה הצלחה! אין ספק שזה תפקיד מורכב ואני מעריצה נשים שעומדות בו!
איזה כיף, נושאים חדשים...אנונימי (פותח)
תודה שאת חולקת איתנו...

דבר ראשון, אני מסכימה עם הירושלמית.

דבר שני, תנסי לא לעשות מזה "אישיו". אל תדברי על זה שהיית רוצה לבלות זמן בחברתם ולא יוצא לך. זה סתם מעורר אותם לחשוב יותר על : וואלה, באמת את לא מקדישה לנו.

קחי מידי פעם ביביסטר דווקא באחר הצהרים, שתיקח את הקטנים לגינה.

תחליטי שפעם בחודש, ולא משנה מה, את מקדישה זמן לכל אחד בנפרד. שיום אחד הוא/היא לא ילכו לביה"ס, אלא יבואו איתך לקניות. (כמובן-כל אחד בנפרד). בכל חודש, כל אחד מהגדולים מקבל בוקר, או ערב או משהו.

פעם בחודש (נגיד ר"ח,או סתם ערב) משכיבים את הקטנים מוקדם או שמביאים מישהי שתטפל בהם, ועושים "ערב גדולים". כל הגדולים יושבים יחד בסלון ומשחקים ביחד משחק קופסא, משחק אסוציאציות, פתירת חידות, בקיצור - יצירת הווי גם לחלק היותר בוגר של המשפחה.

אין לי כל כך ניסיון, לכן, תגידי את. משהו מכל הדברים הללו נראה לך מתאים? ויתר מזה: מעשי?
נחמד, אדיר אפילו, אבל מה.. לא פרקטי אנונימי (פותח)
נחמד, אדיר אפילו, אבל מה... לא פרקטי אנונימי (פותח)
קודם כל, לא אני מעלה את הנושא - אלא הם ואני מדברת איתם גם על הצד שלי שרוצה ומתגעגע לשיחות מבוגרים - ביחוד לאור כמות ההתעסקות עם קטנים. חוץ מזה שיש לנו שיחות כל מיני אבל לא ה"אמיתיות" שלהם - שהם רוצים הקשבה "נצחית" שלי.
שנית, מדובר בילדים בתיכון ואפילו שרות לאומי וצבא , כך שאין כזה דבר אצלם אחה"צ פנוי. הם מתחילים ל"חיות" רק ב22:00 -23:00 בלילה.
זנ עונה גם על העניין של יום בחודש להפסיד בית ספר - אי אפשר להפסיד שרות לאומי,וקשה מאד להעדר מתיכון במיוחד בזמני מבחנים. ויש להוסיף לכל אלה , שאני גם מנסה להתפרנס, בין לבין גידול הילדים. ואם הייתי לוקחת יום בחודש לכל אחד משמונת הילדים - נראה לי שהייתי יכולה לאמר שלום לעבודה שלי
לגבי "ערב גדולים" - יש לנו את זה לפעמים בשבתות, אותן שבתות נדירות שכולם מתכנסים. ושזה כיף אדיר, שנמשך עד השעות הקטנות.
כל זה עדין לא עונה לצורך שלהם לקבל אימא לפי דרישה . כי "עכשיו, הרגע," יש משהו שבוער להם נורא לשוחח עליו באריכות. ואני לא פנויה.

בכל אופן מעריכה מאד! את ההתיחסות . באמת.
תודה.
א.מ.ה
לא.מ.היהודית פוגל
נראה שאת יודעת את כל הפתרונות ומתמודדת יפה. תני להם מה שאת יכולה, וגם הם ילמדו להתמודד עם מה שיש ועם הצורך לפשר בין הרצוי למצוי. חיזקי ואימצי.
מצטרפת ליהודיתיונה
צרות של עשיריםאנונימי (פותח)
אני ממש לא מזלזלת בבעיות שלך, אבל זה הרבה יותר טוב ממתבגרים שלא מתייחסים לאמא שלהם...
למי שרוצה עכשיו והרגע...אנונימי (פותח)
אמנם אצלי הגדולה היא עדיין קטנה (בת 9) וב"ה כבר יש מתחתיה 3 ויש עוד בדרך... והיא מאוד רוצה תשומת לב של אמא, ורק היא לבד. והדרך לקבל את זה (במיוחד כשאני בהריון ושעות המנוחה שלי גדלות בהרבה מבדר"כ) היא להשתתף איתי בעבודות הבית. לתלות ביחד כביסה או לקפל, ותוך כדי לדבר, או לאפות ביחד לשבת, או לנסוע ביחד לקניות (בשביל הבית ולא סתם להסתובב בקניון) או לשבת איתי כשאני מאכילה/ מלבישה / רוחצת את הקטנצ'יק שעדיין אפשר לדבר לידו והוא לא מנסה להיות שותף פעיל לשיחה. אני חושבת שלכל אחד יש את עבודת הבית שגורמת לו שקט וריכוז, אצלי זה בעיקר תליית כביסה, ובעיקר כשיום יפה ותולים בחוץ, ואז אפשר לדבר בנחת עד שהסל מתרוקן.
בשעות מאוחרות יותר בלילה כשלא צריך לברוח מהמולת האחים, אפשר לשטוף כלים ולנגב, או כל פעולה אחרת שהיא השולית והשיח הוא העיקר.

הדרך האחרת היא לשמור על הקטנים כדי שאני אוכל לישון שעה בצהרים ויהיו לי הכוחות להיות איתה בערב.

בכל מקרה אני חושבת שמציאת זמן משותף לשיחה זו לא אחריות שלך בלבד, אלא שיתוף פעולה מתוך הבנה שזה רצון משותף שלך ושל הילד. ולכן גם אין מקום לרגשי אשמה.
אני יכולה להגיד לך אישיתאנונימי (פותח)
לא בתור אמא אלא בתור בת שלא משנה הגיל - כולם צריכים תשומת לב שווה...
אני שניה במשפחה (בת 20 וחצי) ויש מתחתי שישה אחים שהקטנה מהם בת 5, אני יכולה לספר לך בכאב שאמא שלי מתעסקת רק איתם, מטפלת בהם, מדברת איתם וכו' ועלי היא בקושי שמה - כל התקשורת שלי איתה זה בקשות שלה לעזור לה... היא לא מתעניינת בי בכלל... אפילו שאני חולה היא בקושי מתייחסת עד שאני ממש בוכה ממש שכואב לי... כשאני מנסה לדבר איתה ואפילו דבר שולי וקטן היא מתעצבנת לרוב ואומרת שעד שיוצא לה לקרוא מפריעים לה ומתחילה לילל... או שהיא עסוקה... או שהיא עייפה... בקיצור לא מקשיבה... זה ממש פוגע וכואב וקשה... לא ברור למה יש אמהות שחושבות שרק הילדים הקטנים שלהם צריכים אותם... קשה לטפל כמו שצריך ולהתייחס כמו שצריך לכל כך הרבה ילדים... כל-כך כעסתי על אמא שלי בפעמים האחרונות שהיא היתה בהריון... ממש גרם לי למשברים... אני במיוחד שסבלתי הרבה בחיים, הייתי בדיכאון רציני וקיבלתי תרופות, אין לי בכלל עם מי לדבר ואין כסף לפסיכולוג, ואני כל-כך זקוקה לאוזן קשובה ותומכת ומבינה... אפילו סתם שיקשיבו לחפירות של מה עבר עלי היום, דברים משעשעים שנתקלתי בהם, דברים מעניינים... סתם לדבר עם מישהו...
מישהיא היקרהיהודית פוגל
האם אמך מודעת למצב שלך? או מרוב שהיא כורעת תחת העומס היא מחמיצה דברים חשובים? אולי תתני לה לקרוא את מה שכתבת כאן? אין לי ספק שזה ישנה אצלה משהוא. ליבי יוצא אליך! איפה אבא בתמונה? יש אולי סבתא עם יותר זמן ויותר אוזן קשבת? אל תתעצבי, היי חזקה, ועוד תזכי לכל הטוב שבעולם!
תיבת דואראנונימי (פותח)
סתם עלה לי רעיון שאולי אפשר לשים איזושהיא תיבה בבית לאמא וכל אחד שבוער לו להגיד לך משהו חשוב בוער יכתוב את זה וישים לך בתיבה. (כמו בבית של יאנוש קורצ'ק) את תקראי את זה בזמנך החופשי, אם זה לפני השינה, או בדרך לעבודה וכו'. אפשר לשכלל את זה עוד יותר ולהכין תיבות עם תשובות לילדים. לא יודעת אם זה יתן מענה - אך זה יכול להיות נחמד.
בכל מקרה את בהחלט צריכה להיות שמחה שאת אמא מבוקשת, ועם ילדים כל כך גדולים אני לא מוצאת סיבה מדוע לא למצוא גם זמן לעצמך או לעצמך ולבן זוגך. זה לא פחות חשוב מכולם!
ליעלהלי - אהבתי. אולי אנסה את זה. תודהאנונימי (פותח)
היא עסוקה כל-כך שאין לי מושג למה היא שמה לב...אנונימי (פותח)
וכן... היא די כורעת... אין לי מושג מה היא עושה לעצמה... אני לא מבינה למה היא ילדה עוד ועוד כשהיא בקושי מסתדרת...
אני לא אתן לה לקרוא את זה... בשביל מה? את רוצה שהיא תבכה??...
אמרתי לה כמה פעמים את מה שאני חושבת והיא אמרה שזה שקר שקר ושאני סתם מאשימה אותה ושזה לא נכון... ובכתה...
אבא שלי מעצבן אותי... לא רוצה לדבר איתו בכלל... הוא סתם שואל אותי שאלות מעצבנות ומאולצות והוא לא מבין כלום... גם הוא לא שם לב לכלום... כשהייתי כמעט כל היום במיטה וכולי במצב גרוע הוא לא שם לב בכלל שמשהו לא בסדר איתי... כשהייתי צריכה כדורים הוא התפלא ואמר "היא בדיכאון??"
עם הסבתות שלי אני לא אדבר כי אני צריכה לשחק אותה המושלמת... אוי ואבוי אם הם ידעו מכאלה דברים...
מישהי יקרהאנונימי (פותח)
כואב לי לקרוא את מה שאת מרגישה. זה קשה להיות שם , במקום שבו את נמצאת. אבל אולי יש דרך לצאת משם.
לא בטוח שמה שאציע ידבר אליך כרגע, כי נשמע שאת ממורמרת מאד ( ייתכן אפילו שבצדק), עם זאת אולי אפשר לתת לך עוד כיוון של מחשבה, כמי שנמצאת בצד השני של המתרס. וחוותה תחושות דומות אצל ילדיה.

כל מה שאגיד לא בא להוריד מהקושי שלך אלא אולי ללמד קצת זכות על אמא, ולתת לך עוד נקודת מבט.
כשלאמא קשה, ובבית נמצאת נערה /בחורה בגילך, סביר מאד שיש לה ציפיות ליד מושטת מצידך. זה נורמלי. זה מותר. יכול להיות שכרגע היא כורעת תחת הנטל, בקושי מרימה את עצמה בבקרים, ומצפה לקצת עזרה. במקרים כאלה אכן יהיה לה קשה ואפילו מאד, לפנות זמן ונפש לשיחות עם מתבגרים וגדולים.

אולי, אם זה מתאים לך, תוכלי להיות הראשונה שמושיטה יד - למרות שבציפיה שלנו הטבעית יש שהצד השני יעשה את הצעד.
אולי, אם תמצאי בתוכך את הכוח, לעזור, להקל, לפנות לה זמן נשימה לעצמה , ורק אז , לפנות אליה בבקשה לתשומת לב, או בקשה לשיחה, יש סיכוי שזה יעבוד.

לדוגמא - לעזור בהשכבה של הקטנים, להרים תינוק בוכה על הידים, ולאמר לאמא , "לכי תנוחי קצת אני אשמור. ואולי אם תנוחי נוכל לשוחח מאוחר יותר".

זה עבד בשביל הילדים שלי.
אולי בעז"ה זה יעבוד גם בשבילכם.
תתפלאי לגלות כמה זה משנה את כל האוירה בבית.

בהצלחה מכל הלב ( לב של אמא )
א.מ.ה
עוד לב של אמא...נחמה
בס"ד,
כתבתי כאן במס' פורומים,
אבל את האמת, כאן, הרגשתי ממש אני, קראתי בתשומת לב,
נכון, אבל ממש נכון, כמה אנו צריכים גם להבין את עצמינו, וגם את הסובבים אותנו, לימדו אותי גם, שאם משהו או משהי, ינסו להבין אותי, זה יבגוד באיטנרסים שלהם, ואתן משל, למשל, יש לי בת נשואה, שאם היא תבין שאני עייפה מאד, אז היא כביכול "תיבגוד באינטרסים של עצמה" ולמה ? - כי היא תיצטרך להבין שהיא צריכה להסתדר לבד כי אמא עייפה ולא יכולה לעמוד בציפיותיה.
אבל ביהודות זה לא כך, לדעתי, ולמה ?
ראשית, אמא שהביא הרבה ילדים , ברכה לבית (לי, לצערי אין הרבה, בסה"כ שלושה, שיהיו בריאים (הראשונה ניפטרה יומים וחצי אחרי הלידה)).
ובכן,
לדעתי, אנו האמהות צריכים להיות חכמים, כי אם יש משפ' ברוכת ילדים, וגם האמא וגם האב שותפים, ישנה חלוקת תפקידים, כאן אמא צריכה להיות חכמה, ולא להפיל כל תפקידים על הבת הבוגרת, ואז הגדולים עוזרים, מטפלים מצד אחד בקטנים מהם,
מצד שני, אמא עושה את המטלות החשובות, וזאת בכדי לעשות משהו, ולא לבגר את הגדולים לפני הזמן, כי גם להם צריכה להיות ילדות,
ומצד שלישי, האב מסייע - פרט ללמודו, ואם הוא לוקח את הבנים ליושב איתם זאת עזרה תרתי משמע,
ואז כמו שגב' פוגל ציינה כאן, האמא נחה מעט, וצריכה ואף חייבת לתת לגדולים אחרי מנוחה,
לנוח, להרדים את הקטנים, ואז לשבת עם הגדולים,
וצריך את זה, חייבים זאת, ואני מכירה הרבה מתבגרים שבגלל שההורים היו לחוצים כי לא תכננו את זמנים טוב, הלכו להם לאיבוד,
וכאן אני כותבת לצערי, אין כלל, אבל זה קורה להרבה רבנים גדולים בד"כ, הרב נותן דרשות, מבית כנסת אחד למשנהו, כותב שיהיה בריא , גדיל תורה ויהדיר, כותב ספרים, ואיפה המקום של הבוגרים ??
רבי, פחות ספרים, יותר דרשות של מוסר, קח את בינך עימך, שישמע גם הוא את המוסר שלך (ואני מכירה רב כזה, שבניו המתבגרים איתו בדרשות מוסר ואהבת ישראל, גם דוגמא אישית)
ואיזה ילדים יש לו, חבל על הזמן. הלוואי עלי.
כי הורי בעלי, היו במשבר גירושים, 12 שנים, לא פחות, ואני גם עבדתי משרה מלאה, וגם הייתי צריכה לתת לילדי, היה לי קשה לבד, אינני בנויה לשמש אמא חד הורית, והייתי צריכה גם תשומת לב אב ילדי, שנישאנו ברוב אהבה,
ומה יצא ???
נתתי להם כל מה שרק יכולתי, אבל כתוצאה מכך, הבן עבר התעללות,כך שצריך לתת להם לא הרבה, אבל טוב ומרוכז. לא מדובר בכמות מדובר באיכות.
כל זה כתוב מתוך לב כואב של אמא, שהיום אני ב"ה סבתא לשלושה, ומשתדלת לתת לכולם, הם לא הרבה, אבל יצאו רגישים , וזה גם קשה.
אנא, לקחו ממנו מעט מנסיוני, שלא תגיעו לכאב,
באהבה גדולה
אהבת ה' ישראל והארץ
זה המקום לשתף חברה נאמנה ,אוריבק
למצוא חבר טוב ,ולבנות בית אוהב ותומך.
מישהיא היקרהיהודית פוגל
בהנחה שאמא ואבא אוהבים אותך - כמו כל הורים שאוהבים את ילדיהם - איפה זה מתבטא מולך? יתכן והם כן מעניקים לך אבל במקום אחר, לא כל כך מתאים לצרכים שלך ואז את מפרשת את זה כחוסר משווע באהבה אליך וביחס. נסי לזהות: איפה רואים שהם אוהבים אותך? יתכן שתגלי הרבה אהבה מצידם, אולי לא בצורה שאת זקוקה לה, אבל בכ"ז אהבה. ובקשר לסבתות, לפעמים לא משתלם לשחק את המושלמת. מה את מרויחה מזה? אולי אם הן היו מודעות למצוקה שלך הן היו משחררות קצת את אמא בשבילך כדי שתוכלנה לבנות קשר??
ריבוי ילדים כאידיאל בחברה שלנו- על חשבון מי??...אנונימי (פותח)
כתגובה למספר הודעות שקראתי פה, ולמצב שאני בשנים האחרונות נמצאת בו: זה אולי יזעזע חלק מהקוראות\אים, אבל זה מגיע מעומק הלב, בשלמות רבה, בטח אחרי שקראתי את מה שכתבה הבחורה הצעירה, והאמא ל-8 ילדים:
אני אחרי לידה 5 ב"ה, הגדול בן 8, מהציבור הדתי, גרה בישוב דתי (תורני) .עוד בהריון האחרון הגעתי למסקנה שכנראה זה יהיה ההריון האחרון שלי- גם בגלל ההריון הכ"כ קשה, אחריו לידה מזעזעת, כואבת ואף מסוכנת, והתאוששות שאני לא מאחלת לאף אחת, הרגשתי בהריון הזה, ואף קודם- שאני כ"כ רוצה להיות שם יותר בשביל ילדיי המקסימים שכ"כ צריכים אותי, וכמעט אף פעם לא הייתה לי סבלנות: לא מרגישה טוב בגלל ההריון, לא מצליחה להיות עד הסוף עם כל ילד, אפילו בהכנת ש"ב וכו'.. מחוסר סבלנות, וממליון דברים שחייבת להספיק, אפילו לקחת ילד לטיפול בהרטבות לילה- נדחה אצלי שנים, הרגשתי במשך תק' ארוכה שאני הכי פורחת כשהם במסגרות, וכשאני שומעת על אימהות אחרות, או משפחות אחרות שמטיילות עם הילדים, שלוקחות ילד ליום כיף, אני אכולת ייסורי מצפון שאני לא כזו..ושאלתי את עצמי בעצם- למה? למה אני מביאה ילדים לעולם כשאין לי כח לטפל, לטפח ולגדל אותם?? כשאני רק חולמת מתי יהיה לי יותר זמן איכות עם בעלי?זמן לעצמי?
מה שמעודד אותי עכשיו, זה שלמרות שאני צעירה ויכולה ללדת עוד 10-13 שנה, אני רוצה לומר- די! צריך גם כוחות לגדל אותם, להתייחס לכל אחד מהם, לטייל איתם, לטייל עם הבעל, להנות מהם, ולא רק לחשוב על התינוק הבא..
יש בחברה שלנו גם משהו קצת מעוות בלחץ מסביב, או בדגם הזה שככל שאישה יולדת יותר היא "נחשבת" יותר.לחברות הטובות שאותן אני משתפת במחשבות אלו יש אותה תגובה :"אל תדברי כך! מה, רק 5?"- רק??
5 ילדים זה יפה מאוד, ואני חושבת שעם ילדים, עם נשמות שכל אחד מהם הוא עולם בפני עצמו- האיכות עולה על הכמות..
אשמח לשמוע את דעתכן, ואת דעתך-יהודית, תודה! מיקי
לכל אישה וזוג יש את הבחירה שלהם. כל אחד לפי ראותריבק
עיניו , אהבתו לילדים, ויכולתו הנפשית, (כלכלית) יכול לתכנן לעצמו את משפחתו.
אשה שיולדת יותר -אינה "נחשבת", ובפרט אם היא אינה שלימה עם עצמה ,ומשדרת חוסר סבלנות,ואוף, -היא נחשבת דוקא לטפשה.
אם אינה אוהבת את זה, לשם מה להכנס להריון נוסף?
אני מדברת כאם ל-6 צפופים. מבחירה אישית ,מורה במקצועי ,שתמיד ידעתי שאני רוצה להשקיע במשפחה.
אם כל זאת ,לא חלמתי שיהיו לי 6 שהגדול בן 9.
וביום שארגיש שנמאס ודי, אוכל להפסיק להביא נוספים.
גם אני אוהבת שלילדים יש מסגרת, וזה לא חיסרון.
גם הילדים אוהבים מסגרת,אך כדאי תמיד לדאוג לאיוורורים משותפים,
ארוחת ערב בפארק...ופעם בשנה לפחות לצאת רק הזוג ל"שבת ריענון".
כמובן כשיש משפחה תומכת שיכולה לארח את הילדים.
גם הורים לילד אחד- לא מוצאים זמן לטיפולי הרטבה, או טיפולי שיניים.
אני מתחבטת איך להגיב אבל...אנונימי (פותח)
אני מזדהה עם יקינטון שיש אזשהו לחץ סמוי בעניין ומסכימה עם ריבק שלכל זוג יש בחירה משלו.
אבל, לפעמים לא פוגשים בהחלטה את כל מערך השיקולים שהם לא שיקולים זוגיים, כלכליים ותלויי כוחות גוף ונפש.
אמרה לי פעם יועצת ותיקה אחת , שבכל לידה של תינוק חדש למשפחה המשפחה מתפרקת ונבנית מחדש, וכל אחד צריך למצוא את מקומו שוב.
הרבה פעמים זה גם חיובי , הזדמנות לריענון, לשינויי סטיגמות של ילד זה או אחר, צמיחה מחודשת , אבל יש זה גם את עומק התהליך ופה בנוסף להורים יש גם את הילדים שצריכים את הכוחות להיות שם שוב...
בכל מקרה כשזה קורה, לשמוח ולהבנות מהתהליך.
אני אמא לששה הגדול בן 12 ואני חושבת שאחרי הלידה האחרונה שלי, הבנתי את עומק העניין.
בשורות טובות.
ליקינטון היקרה.אנונימי (פותח)אחרונה
אני אמנם אם ל3 ילדים כשהשלישית נולדה בהפרש של 5 שנים מהשניה וגם אז היו לי יסורי מצפון לגבי הבנות הגדולות 5 ילדים זה יפה מאד ואני תוהה אם אגיע למספר הזה אי פעם אבל המסר שליהוא שבעצם היותינו אימהות יש בנו יסורי מצפוןעל מה שלא נעשה ולדעתי את צריכה לעשות מה שטוב לך לא לשכנים ואפילו לא לילדים(אני יודעת שזה נשמע מזעזע) אבל אישה מרוצה ומסופקת היא בדרך כלל גם אמא יותר טובה.
בית מלא ילדים זה שמחה בעיני 5 ילדים זה בית מלא ילדים תהני מגידולם וחכי בנחת לנכדים (אומרים שזה אפילו יותר כיף)
נסי לתכנן את הזמןאנונימי (פותח)
תוכנית שבועית, שבה יש זמן מיוחד לילדים מסוימים, ברור שזה לא אומר שבמשך היום מתעלמים מהשאר אלא זה אומר שהיום תשומת ליבך מוסבת בעיקר על ילד מסוים, וזה יכול נותן לנו לא לפספס אף ילד.

לחלק מראש את הזמן, אחה"צ ניתן לחלק בין הקטנים ואת הערבים בין המתבגרים, והייתי מוסיפה ערב לך ולאישך.

כמובן שאפשר לחלק את זה על פני שבועיים או שלושה לדעתי ככל שתיפגשי בצורה יזומה עם כל ילד בנפרד יותר פעמים, הילד ירגע
קנאה תמיד תהיה ותמיד היתה, ובזה צריך לטפל לא בלנסות לתת לכולם עוןד אלא בעבודה על מידת הקנאה, המתבגר שלך לא באמת רוצה את אותו זמן תשומי כי יש לו את החיים שלו והרבה תעסוקות, הוא רוצה שיקשיבו לו אבל לא יקרה כלום אם הוא יתאפק.
כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, ואם ביתך חוזרת נסערת מהרחוב או מבית ספר יש מקום להתפנות להקשיב. איך? לשים בינתיים לקטנים סרט, לתת להם לצייר ליד בני ה8 וה 10.
ילד בן 10 יכול לרדת לגינה לשעה עם בן 4 או 3

אם יש מסגרת כללית שבה את יודעת שעשית כמיטב יכולתך, פה נגמרו רגשות האשמה, שאני מאוד מסכימה אם מישהי שאמרה פה לפני, הם מנגנים על המצפון כי הם מרגישים ממך את זה.

כשאת תהיי משוכנעת שהם לא מסכנים הם הרבה פחות ירגישו כך.
רעיון המכתבים גם לי נשמע מעולה. ואכן שיתוף הפעולה במטלות הבית. כי יש להם חובות ולא רק זכויות.

ילד בן 4 יכול גם לשחק עם בן ה3 כשאת מכינה שיעורים עם בני ה8 10
ואפשר לשבת כל הקטנים סביב שולחן ובו זמנית שיעורים ציורים חוברות וכאלה.

מותר גם לבן 16 לעזור לאחיו בשיעורים בזמן שאת עושה דברים אחרים.

ילדים זה ברכה וצריך לשלב את כולם במטלות ולהזכיר להם שאנחנו משפחה אחת וכולנו צריכים לעזור לכולם, ולכל אחד מהם יש 9 אנשים שאוהבים אותו ותומכים בו ולא רק אבא ואמא
בהצלחה רבה ולמדתי גם לעצמי.
האם זה לא מסוכן?אנונימי (פותח)
אומרים שאסור להתערב אם ילדים רבים ביניהם צריך שילמדו להסתדר לבד. זה לא יכול להיות מסוכן? לדוגמה אם הם יושבים אחד על השני תוך כדי המריבה, אין כאן סכנה? תודה
תלויאנונימי (פותח)
את צריכה תמיד להיות עם היד על הדופק ולשים לב למריבה, לא על כל דבר לקפוץ אבל אם את רואה שאחד יושב על השני והשני לא נושם כתוצאה מכך אז את חייבת להתערב ולהפריד.
אנונימי (פותח)
מניסיונם של אחרים...אנונימי (פותח)
לאחי וגיסתי יש 8 ילדים ב"ה. חלק ניכר מהגדולים הם בנים, והמריבות שהיו הולכות בבית... חבל על הזמן. הם לא היו מתערבים אלא במקרים קיצוניים. לדעתי, ההגדרה של מקרה קיצוני הגיעה הרבה יותר מהר בתוך המריבה, אבל הינה- ב"ה באמת לא קרה שום דבר לאפחד, חוץ מכמה חבורות... היום המצב נרגע בהרבה כי הם באמת למדו ליישב ביניהם. מסתבל שלאחי וגיסתי יש יותר ניסיון...
נחמי - מריבות בין ילדיםיהודית פוגל
לא צריך להתערב כשופטת, אבל אפשר לחוות דיעה, ולהנחיל כללים נכונים למשחק וגם למריבות. הכרתי אם אחת שזכתה לבנים מופלגים בתוי"ש, אבל בקטנותם הם היו ממש "חיות הקודש", ותמיד היא התפללה שרק לא יהפכו זא"ז לבעלי מומים...
תודה. מה הכללים הנכונים?אנונימי (פותח)
לנחמי 30 - מריבות הילדיםיהודית פוגל
כללים כמו: לא להרביץ, לא להשחית חפצים חשובים לאח, תמיד להשלים ואם אפשר גם לבקש סליחה, ובכלל, את יכולה בעזרתם להגדיר את הכללים לריב נכון. לריב נכון אומר שיש תוצאות ומתקדמים בקונפליקט, לא סתם התפרצות של רגשות שליליים. תזמיני אותם (כשהם רגועים) לאסיפת משפחה, הצטיידי במחברת ובעט, ונסחי בעזרתם את כללי המריבה הנכונה. אולי ה ם יציעו אלטרנטיבות למריבות! היי מוכנה להפתעות!
הספר 'אחים ללא יריבויות ' בהוצאת לייף סנטר,ספר חובאנונימי (פותח)
לפעמים מותר להתערב..אנונימי (פותח)אחרונה
אמנם אני אם לבנות ולא לבנים אבל אצלינו נהוגים כללים בבית שאסור לריב אלא בחדר וגם אז אסור המגע בלי מכות וכדומה ואז אם הן רבות הן נשלחות לחדר ומסדירות לבד את העיניין לפעמים אחת נעלבת ופונה אליי וגם אז אני מנסה להסביר לצד השני את סיבת העלבות .זה לא תמיד נורא להתערב, אני מאמינה מאד באינטואיציה הורית שתדריך אותך מתי להתערב ומתי לא, פשוט תקשיבי לה. לא מגדלים ילדים לפי ספר או אמת מוחלטת צריל להפעיל שיקול דעת.
חרדת נטישהאנונימי (פותח)

איך יודעים אם הילד (במקרה שלי בן 3) סובל מחרדת נטישה?

ואיך מטפלים בזה?

למה לחשוב שהוא סובל מכך?אנונימי (פותח)
מה מעלה את הספקות?
חשוב שתגדירו לעצמיכם מה מפריע בהתנהגות כזו או אחרת. זה יעזור לכם (וגם לנו) לענות טוב יותר על השאלה.
יש טיפול מקצועי לנושא ויש גם אבחוןאנונימי (פותח)
יש היום מקופת חולים מכון של התפתחות הילד והם מטפלים בכל מיני בעיות מהסוג הזה,

השאלה האם אכן הילד במצב קשה רק אתם יכולים לענות כי רק לכם יש את התמונה השלמה ואם רוצים להתייעץ עם אחרים אז כדאי קצת לפרט,
לסימסים - חרדת נטישהיהודית פוגל
ילדים בגיל הזה עדיין מתקשים לתת לאמא "להיעלם" אפילו לזמן קצר כי אין להם את היכולת המליאה להבין שאמא הולכת ותחזור. כלומר, במידה רבה הם עדיין רואים את עצמם כחלק מהאם (כמו תינוק) - יחידה אחת, ואם היא הולכת מה יהיה איתי? לאט לומד הילד לבצע תהליך הפרדות ולהבין שהוא ואמו אינם יחידה אחת ויש יכולת לכל אחד מהם לנוע במעגלים נפרדים ואך על פי כן יש קשר טוב וחזק. מאוד יעזור אם תדובבי אותו (לא בזמן אמת) על הפחדים שלו, יעזור גם אם תגדירי בדיוק לאן את הולכת עם הבטחה של אני חוזרת, יעזור גם אם תשאירי לו חפץ שלך ש"ישמור" עליו בשבילך עד שתחזרי - זה יתן לו תחושת המשכיות ושייכות. עד שהוא יבין את הרעיון שגם ללא נוכחותך הפיזית התמידית יש ויהיה ביניכם קשר יציב. בהצלחה!
תינוקי בן שנה וחודשיים מריח תמיד כשאני צריכה לצאתריבק
אם הוא רואה אותי מתאפרת או נועלת נעלים ,הוא נכנס למתח,ולא נותן לי מנוחה, נגרר אחרי לכל חדר.
ממש צריכים לעשות קומבינציות כדי להתנדף מהבית.
לריבק - טבעי לחלוטין, מעיד שיצרת איתו קשר טוב. מהיהודית פוגלאחרונה
היית מרגישה כשהוא היה רואה אותך הולכת ולא מגיב? אדיש? אבל חשוב לאמר לו שוב ושוב: אמא עכשיו צריכה ללכת, אבל תחזור בערך בעוד...עם מסר של בטחון ושלוה.
מרבה נכסים מרבה דאגה (סיפור מצחיק)יוקטנה
ישבתי בגן השעשועים עם שכנה.
ו...אנונימי (פותח)
איזה קטע נמחק הכל. הנה:יוקטנהאחרונה
שבתי בגן השעשועים עם שכנה. אני עם שלושה מתוך 4 ילדים שלי: מיכל (5), אורי (3.5) ורחלי (1.5), היא עם שני ילדים. פתאום היה נדמה לי שאני רואה את רחלי הקטנה הולכת לסלעים שמאחורי גן השעשועים, ואחרי עוד דקה אמרתי לשכנה: "נראה לי שרחלי נעלמה לי בסלעים" והתרוממתי והתחלתי לחפש אותה בעיניים.
שכנה שלי אומרת לי: "אויש נו, טלי, תפסיקי, היא על הידיים שלך יונקת!" איזה בושות!
עכשיו - תבינו שחיפשתי רק בעיניים, כי היה לי קשה ככה ללכת לחפש את רחלי, כאני מניקה בזמן ההליכה
ילד בן שנתיים (כמעט) שמרביץאנונימי (פותח)

אולי יש למישהו עצה?

יש לנו 2 ילדים, הבכור בן שנתיים עוד מעט. כבר תקופה ארוכה מאד (מהקיץ שעבר לפחות) הוא "מפעיל אמצעים אלימים" - זה התחיל בנשיכות (אז חשבנו שזה שיניים...), אח"כ עבר לדחיפות תוך כדי משחק עם ילדים אחרים ועוד כאפות קטנות פה ושם על חברים. במשפחתון היה למטפלת קשה איתו מהבחינה הזו. אמנם חל שיפור במשפחתון, אבל הוא עדיין דוחף חברים, ועכשיו נוסף גם אח קטן (לפני חצי שנה...) ואותו הוא מכסח בלי חשבון...(עד כדי מצבים מסוכנים).

חוצמיזה  הוא מ-א-ד חברותי ושמח ומתוק מדבש...

האמת היא שניסינו ה-כ-ל: חיזוקים חיוביים ושליליים, התעלמות, מכה על היד וכו'. אני לא "קונה" את האמירה שתולה הכל בהצטרפות של האח החדש, במיוחד כי זה היה קיים קודם.

יש למישהי הארה? מנסיון או מהגיון?

תודה!

האם הוא כבר מדבר?אנונימי (פותח)
כתבתי פה לא מזמן על עניין הנשיכות, תחפשי את זה אם את רוצה. אבל באופן כללי ילד בן שנתיים לא יודע עדיין לדבר טוב וקשה לא להביע את עצמו ולכן הוא משתמש בדרכים אחרות להבעה. תנסי לתפוס אותו שנייה לפני שהוא מרביץ או נושך ותאמרי במקומו מה הוא מרגיש עכשיו, מה הוא רוצה, מה הוא מבקש...
למשל:" מתוקי מאוד רוצה את הכדור? לא רוצה שיקחו לך נכון?..." הוא לא רוצה להרביץ הוא לא רע, הוא רוצה להגיד, קשה לו עם האיך...
זה עוזר, זה בדוק,תגידי לנו אם ניסית ואם זה עזר.
זה מצריך תשומת לב רבה ומעקב, אבל מהר מאוד הוא ירגיש שאפשר אחרת.
וחוץ מזה לדבר איתו המון!!! כל הזמן מלל, הוא ישתמש במאב הזה יותר.
גם אני לא מקבלת את עניין " הקנאה" באח חדש כגורם לאלימות- אלימות מלשון אלם(כידוע) אי יכולת להביע במילים.
מקווה שעזרתי בהצלחה.
נוסף למה שאמרו, תבקשו איבחון ל"תת רגישות למגע"יוקטנה
יש מידות רגישויות שונות לאנשים שונים, ויש מצבי קיצון לכאן ולכאן, ולאלה ריפוי בעיסוק יכול לעזור, ועוזר.
ילד שמחפש את המגע, דוחף כדי שידחפו אותו, אפילו, מתגלגל, נופל, נראה כאילו שום דבר "לא כואב" לו, כדאי להפנות לאיבחון של תת רגישות למגע.
הוא עוד לא בן שנתיים...אנונימי (פותח)
היום מאבחנים בגילאים צעיריםיוקטנה
הנה קישור למאמר טוב בנושא, שמתאים לכל הגילאים
http://www.halul.co.il/magazine/Article.asp?id=1268
הצבת גבולותאנונימי (פותח)
בבית, לעצור אותו לפני שפוגע בקטן, ואם לא מספיקים מיד להרחיק אותו מהקטן, לתת חיבוק גדול אמא אוהבת אותך וככה לא מתנהגים אנחנו משפחה ואוהבים ולא פוגעים

מעולה העיצה של מלל ודיבוב רגשותיו

יכול להיות שיש לו עודף אנרגיות שאין לו איך לבטא אותן והוא צריך להיות יותר בגינה או בחצר עם מרחב לרוץ ולטפס.

יש ילדים שצביעה וציור יכולים לנווט את רגשותיהם
אולי כדאי לרכוש טרמפולינה לבית.
ואלי חסר לו תעסוקה מוגדרת בבית, יש ילדים שמאוד זקוקים למסגרת ברורה, פשוט להכין לו סדר יום בבית, עכשיו מציירים, עכשיו לגו עכשיו פירות וכו'

הרבה בהצלחה.
תודה רבה לכולם! עדיין אשמח לשמוע התייחסויות...אנונימי (פותח)אחרונה
עזרה בעניני כביסהאנונימי (פותח)

משהי יודעת איך מורידים כתמים של דשא ממכנסיים בהירים- לא לבנים.

תודה

לא יודעת אם זה פועל על דשאאנונימי (פותח)
אבל אמא שלי שמה שמפו על כל כתם. היא אומרת שזה ממש טוב. (שמפו פשוט פשוט). אני עוד לא ניסיתי, זה מצחיק אותי מידי...
מנסיון סנו אוקסיג'ן בכמות נדיבהאנונימי (פותח)
מוריד אצלי ממש הכל! ואומריםשגם נוזל לכלים, באותו עיקרון של השמפו..
למרוח אמהריבק
למרוח אמה לכלים על הכתם לני הכביסהריבק
זה מצוין
תודה לכולןאנונימי (פותח)אחרונה
צניעותתמרי1

מה עושים עם ילדה בת 3.5 אשר נוגעת באברים המוצנעים בתדירות גבוהה, וכאשר מבקשים ממנה להפסיק היא ממשיכה?

אני אומרת לילדים שלי:יוקטנה
"לאנשים לא נעים לראות את זה. את/ה יכול/ה לעשות את זה כשאת/ה לבד, בשירותים או בחדר או במיטה"

אני מקפידה להעביר לילדי את המסר שהגוף שלהם הוא אוטונומיה שלהם, ושרק הם מחליטים על הגוף שלהם, ובמיוחד על האברים הפרטיים. אני מקווה שמסר זה יגן עליהם מפני מי שחלילה רוצה לפגוע בהם. אני מקווה שהם ידעו תמיד, שאם מישהו מבקש לעשות בגוף שלהם דברים נגד רצונם, אין לו רשות לעשות כן, ושזה דבר שלילי, ושעליהם להגן על עצמם. לכן אני לא אוסרת עליהם דבר, מכיוון שבכך אני מעבירה מסר הפוך: מישהו אחר החליט על הגוף שלהם (אני). רק הם מחליטים, ואם הם רוצים לגעת הם יכולים, ואני רק מבקשת מהם להתחשב בסביבה, ולעשות זאת בפרטיות.
מזדהה לגמרי עם יוקטנהאנונימי (פותח)
לא שיש לי רעיון אבלאנונימי (פותח)
נראה לי שתמרי 1 לא הזכירה אם זה בפומבי או לא, אם הבנתי נכון, עצם ההתעסקות מפריעה לה. למה, האם זה מעיד על משהו, האם צריך להפסיק זאת ואם כן אז איך.
חידוד הנקודה..אנונימי (פותח)
לעצם העניין, נראה לי גם מנסיון עם שתי בנותיי(ואגב גם בני) שזה משהו טבעי שבא מסקרנות, מנעימות. ובטח בגיל הזה ,אין בכך להראות על משהו שלילי, שממנו זה נובע. ולכן ההתייחסות צריכה להיות טבעית לגמרי, כבר כתבתי בעניין בפורום זה, לפני כמה שבועות שאצל הבנות שלי הדגשתי שעדיף להזהר מלגעת. כי זה מקום חשוב ורגיש ולא כדי לגעת (חיידקים וכו') ואם צריך\ רוצה\ מעניין אז בצנעה . וכאן הדגש על זה שזה רק שלהם.
אני פחות מדגישה את זה שזה לא נעים לאחרים, אלא מחדדת את נקודת המבט של הילדה.
בכל מקרה, נראה לי להתייחס(כלפי הילד) בסבלנות, לא בזעזוע או בהתייחסות שלילית שמשדרת שזה מעשה"רע" (לפעמים אם "רואים" את זה מדי זה מתגבר!!!)
כמו כל גבולאנונימי (פותח)
אם לך ברור שלא עושים את זה בציבור
אז תבהירי לה
לגבי נושא הבריאות שלא בריא וכדאי לחטט שם יותר מידי בעיקר לבנות, אהבתי ואימצתי.
בהצלחה.
ניתוב האנרגיה לכוחות חיובייםדני-יהונתןאחרונה
כלל גדול בחינוך ילדים אומר שיש להם אנרגיה עצומה. אם קר תחסום אותה בגילוי השלילי שלה ולא תתן לה אלטרנטיבה חיובית- הוא תתחזק ותתפוצץ.

לכן, הצעתי לך, אולי תנסי, בכל פעם שהיא נוגעת, לחשוב במה את יכולה להעסיק אותה כעת. קודם כל תראי לה את הידיים שלה, תתארי לה אותם ותראי לה כמה דברים נפלאים היא יכולה לעשות בידיים- פזלים. חריזת חרוזים. להסיע עגלה תשחקי איתה בנתינת כף אחת לשנייה וכן על זה הדרך. כמו כן, כל פעם שהיא בוחרת לגעת ואז את מפנה אותה לעיסוקים חיוביים אחרים בידיים- תנסי לתגמל אותה. אך לא בדרך שהיא תקלוט שכדאי לה בשביל התגמול אלא שתבין שפשוט זו התוצאה של העשייה החיובית שלה.

בהצלחה.
נראה לכם שמבחינה פיזית נגרם נזקבלה

לתינוק בן שנתיים שלא ישן ביום?

הבת  שלי הפסיקה עקרונית לישון ביום למרות שלפעמים היא עייפה אני ממש לא מצליחה להרדים אותה.

יש הרבה כאלהאנונימי (פותח)
שישן טוב וארוך בלילה, רווח נקי.
זה לא כ"כ רגיל. אם את יוצאת לעבודה...ריבק
יתכן וביתך סובלת מ"פחד נטישה" שלך, ולכן היא מחזיקה את עצמה בכוח עירנית כדי שלא תברחי לה שוב.
מנסיון שהיה אצל חלק מילדי .
אני עובדת בביתבלה
א היא איתי כל הזמן.
ממש לא נראה לי שצריך לדאוג.אנונימי (פותח)
במצב נורמלי ילד יודע מתי הוא צריך לאכול וגם לישון...

מניסיוני...אנונימי (פותח)
סביב גיל שנתיים בכלל משתנים ההרגלי שינה של הילדים. לי היה נורא נח שהוא כן ישן צהרים והיתה לו תקופה של "בדיקה". כל אחד, פחות או יותר סביב שנתיים.
ככלל, ילד יודע לווסת את השינה והאכילה של עצמו, למרות שאיך שהוא, כולנו מאבדים את זה עד הבגרות. מנסיוני וממה שראיתי, הורה שרודף אחרי הילד שלו כל היום לאכול, גורם לו נזק הפוך. הילדה שלך, כמובן אחרי שווידאת שאין משהו ספציפי שמפריע לה, יודעת לווסת את עצמה. אל תכריחי אותה ואל תילחצי. לפעמים דווקא המרחב גורם להם להרדם (אם צעצוע ביד באמצע משהו מרוב עייפות...)
מהצד המעשי-אם היא לא ישנה ביום, השכיבי אותה לישון מוקדם יותר (בקצת) בלילה. או שתעירי אותה כחצי שעה מוקדם יותר והיא תתעייף יותר, או שכשעה לפני שהיא אמורה לישון תצאו לגינה ותנסי שהיא תוציא כמה שיותר מרץ...
כמובן -או שתשאירי את זה כך, אם זה נח לך...
בהצלחה!
זה נוח ולא נוחבלה
היא כן זקוקה לשינה עדיין כי כשהיא כן ישנה {אם אני יוצאת לסידור היא לפעמים נרדמת באוטו } ואז היא הרבה יותר רגועה בהמשך היום.
הצד הנוח הוא שאני לא צריכה לחשוב פעמיים לגבי שעת השינה ברור לי שהיא מספיק עייפה, היא הולכת לישון מוקדם ואני יכולה להשכיב אותה עם הגדולה בלי "סצינות" . מה שהכי מפריע לי זה העצבנות והעייפות שלה אחה"צ. השאלה אם בשלב כזה שווה להתחיל לחנך אותה בחזרה לישון{לא שיש לי מושג איך} או כבר לעזוב את זה .
לבלה - תינוקת שלא ישנה ביוםיהודית פוגל
אם היא מתפקדת טוב, שזה אומר לא עצבנית, שמחה,אוכלת, מעסיקה קצת את עצמה, יש להניח לה כי כנראה המנגנון הפנימי שלה הוא כזה. אם את זקוקה להפוגה ממנה את יכולה לאמר לה שכל יום בשעה קבועה עליה לנוח במיטתה עם ספר או קלטת, ואז אולי תופתעי למצוא אותה ישנה. פשוט החליפי את המילה "לישון" במילה "לנוח". בהצלחה.
זה עניין של אופיאנונימי (פותח)אחרונה
אם יצרת לה תנאי שינה נוחים ונעימים - חושך ומיטה ובכ"ז אינה נרדמת אז היא לא זקוקה.

יש ילדים שישנים יותר ויש פחות.
וחוץ מזה יש גם תקופות יכול להיות שהיום היא לא ישנה אבל בעוד יומיים תרצה כן.

נזק פיזי? למה? שינה זה אכן בריאות אבל את לא מונעת ממנה שינה בכוח נכון?
ובערב היא פשוט הולכת לישון מוקדם? וגם אם לא, כל עוד את מספקת לה תנאים מתאימים , זה אומר שזה האופי שלה וזה מה שטוב לה.

הרבה נחת.
איך מעודדים ילד להמשיך ללמוד לנגן באורגן?ריבק

ילד כשרוני בן 9. חוזר בשעה 6 ורבע מן הלימודים.

בזמן האחרון מסרב ללכת לשיעורי נגינה. הוא מעדיף לנסוע באופניים ...

איך מדרבנים כך שירצה להמשיך?

מדובר בשיעור אחת לשבוע ואימון של 10 דקות כל יום ,או לפחות 3 פעמים בשבוע.

אולי אפשר...אנונימי (פותח)
מבחינה מסויימת הוא צודק, אחרי כל כך הרבה לימודים ועוד ילד בן 9, בטח שהוא צריך קצת הפוגה ואופניים זה מצויין.
אולי לסכם איתו על שעה ביום שהוא מתאמן אחרי שמילא את הצורך שלו בהפוגה.
גם אם זה אומר לאחר את השינה בלילה או ויתורים אחרים.
אבל, הייתי מנסה להגיע איתו לפתרון הבעיה בהסכמה, בלי לוותר על ההבנה של הצורך שלו בהפסקות מלימוד.
מי אמר שצריך ללמוד?...מירושלים
אם יש לו כישרון לזה, וזה מתאים לו, יגיע היום שהוא יימשך לזה לבד ויוכל תוך תקופה קצרה להשקיע ת'נשמה ולהגיע לרמה גבוהה. למה להרוס לו עכשיו את השעות הבודדות ביום שיש לו להשתחרר ולהתפרק אחרי שלומד כל כך הרבה שעות?
אני מכירה בחורים שהגיעו לגיל מסויים ופתאום תפסו חשק למוזיקה, למדו זמן קצר והשקיעו והתאמנו והגיעו לידע רציני! מה שהוא יכול ללמוד עכשיו במשך שנה שלמה של מלחמות ומריבות שיוציאו לו את כל החשק מהנגינה - יוכל ללמוד אחר כך מרצון בחודש אחד.

לכן אם אתם רואים שזה תמיד סיבה למריבה ולא מתוך רצון והנאה, אני הייתי יורדת מהנושא לעת עתה.
לא הייתי מגדירה את זה ממש מלחמה..ריבק
רק חוסר חשק מוחלט.
אמנם דעתי כמוך, שבגיל גדול יותר אפשר ללמוד וביתר מוטיבציה,
אלא שכרגע לומדים 3 מילדי אצל מורה שלוקחת ממש גרושים, וזה פשוט מבחינה עסקית משתלם.
מורה רגיל בשוק לוקח לא פחות מ50 ש"ח. עולה לי רק 20 לשיעור.
אשמח לקבל מספר טלפון של המורה אם זה במרכז.אנונימי (פותח)אחרונה
ולגבי ילדך, זה שזה משתלם לכם כספית לגמרי לא מספיק בשביל לחייב את הילד, אולי פשוט נמאס לו ואינו רוצה יותר לנגן?

צריך להסביר לו שכרגע יש אפשרות ללמוד ואח"כ אתם לא יודעים אם זה יהיה אפשרי ואם הוא מפסיק ואח"כ ירצה לחזור לא בטוח שיוכל לחזור ללמוד.

אם הוא באמת כשרוני וכבר לומד 3 שנים אולי פשוט מיצא את המורה ואוהב לנגן לבד ולהתחבר לבד לנגינמה.

ולמה זה כ"כ חשוב שהוא ילמד לנגן?
זה מפתח ומוסיף אבל באמת הוא חוזר כ"כ מאוחר הביתה הוא רוצה וצריך לנוח ולהתפרק, אם הנגינה מהווה בשבילו עוד עול ואחריות, זה מיותר, זה אמור להיות נעים ומרגיע.

והלוואי ואצלנו היו לוקחים 50 הכי מעט מצאתי ב70 ש"ח.
אל תכריחי!אנונימי (פותח)
מצטערת, יש לי טראומה קטנה...
כשהייתי ממש קטנה הורי רשמו אותי למן חוג מותאם לילדים מעין הכנה לנגינה. פעם אחת לא רציתי ללכת, כי רציתי להרגיש "גדולה". נמאס לי שאני "חייבת" ללכת והתעקשתי לא ללכת. הורי , אחרי מאבק (כמובן שלא היו בידי המילים לנסח את הבעיה) אמרו טוב, לא צריך והפסיקו את החוג. הרבה אני לא זוכרת רק שהצטערתי והורי אמרו שהם לא רוצים לרשום אותי שוב, כי אני לא אחראית...
הקיצור - גיל 9 זה הרבה. יכול להיות שמשהו אחר מפריע לו. אי היכולת להחליט, ההרגשה (גם אם היא לא בהכרח מוצדקת) שאתם מכריחים אותו, אי הבנת הפוטנציאל וכו.
דברי איתו, שרייני זמן רק לשניכם ודברו ברצינות. העלי את האפשרויות הנל וראי מה תגובתו. לסיום, הסבירי לו את הפוטנציאל: מורה טובה בסכום שאתם יכולים לעמוד בו, ואולי בעתיד לא תוכלו. האם הוא מבין את ההשלכות? מה הוא אומר על כך?

בהצלחה!
נ.ב. עד היום אני לא יודעת לקרוא תווים...
להכריח ילד ללמוד נגינה?יהודית פוגל
נסי להכנס איתו למו"מ כאשר המטרה היא ששניכם תהיו מרוצים, שזה אומר למצוא את הנוסחה הגואלת. לא בכלל לא כמו שהוא רוצה, ולא את הכמות שאת רוצה אלא משהוא באמצע. אפשר גם לתגמל אותו על ההשקעה והמאמץ. מעניין למה זה חשוב לך כ"כ, האם יש לו עתיד של ויטואוז?
שיעור בעשרים שקל?אנונימי (פותח)
סליחהאנונימי (פותח)
ברחה לי השאלה הקודמת. איפה את גרה שיש לך מורה בעשרים שקל? אנחנו גרים במרכז, האם זה שייך?
האם  כותבים כאן גם הורים למתבגרים?אנונימי (פותח)

בס"ד

 

מעיון ראשוני בפורום נראה שרובם צעירים למשפחות של ילידם קטנים.

האם כך?

אשמח לתשובה.

תודה

א.מ.ה

לא.מ.היהודית פוגל
מאוד נשמח אם תעלי כאן סוגיות הנוגעות לגיל המתבגר, ואפילו כהורים לילדים נשואים. ממש מצפה!
אז ככהאנונימי (פותח)
באופן אישי לא, אבל כאמור, זה יכול להיות מענין. אולי נוכל לתת עצות ואולי סתם נלמד ממך...
קרובים לגילאנונימי (פותח)אחרונה
אני אמא לילדים קטנים אך עדיין קרובה לגיל ההתבגרות, אז אולי אוכל לתת לך עצות מעצמי. חוץ מזה נשמח שתכיני אותנו מראש, אולי יש דברים שעדיף שנדאג להם עכשיו!
ממתקים וחטיפיםאנונימי (פותח)
רציתי לשאול, אני נותנת לילדים חטיפים וממתקים רק בשבת (או ר"ח וכו') אבל אולי צריך לתת להם יותר? הם מבקשים המון ואני בד"כ לא מרשה אבל אולי אני סגפנית מידי איתם.
ליעלהלי - לתת חטיפים וממתקים?יהודית פוגל
לצערי, לאור המצב בשטח נראה לי כי רק בשבת ובר"ח לא יספק אותם והם יקחו בלי רשות או יבקשו יותר מידי מחברים (נוצר חסר) לכן לימות השבוע תקני משהוא זול כמו בייגלה או ביסקויטים כדי שיהיה מה לנשנש. לא שאני מסכימה עם זה בתיאוריה, אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות ולשחות נגד הזרם. נכדי כל הזמן מנשנשים. כאשר אנחנו מדברות על זה אומרות כלותי אנחנו לא מאושרות עם זה, אבל זה המצב ואין הרבה מה לעשות. אם הם אכלנים טובים נסי "לפוצץ" עם ארוחות מליאות אולי זה יעצור את הצורך לנישנוש בלתי פוסק.
מאוד דומהאם הבנים12
גם אני משתדלת לתת לילדי לכבוד שבת או ר"ח ממתקים מיוחדים.
במשך השבוע אני נותנת מדי פעם ופלים או ביגלה או פירות שבשבילם זה ממש ממתקים. חוצמזה בגן הם מקבלים מדי פעם ממתקים ולכן הם לא כ"כ מסכנים.
א ב ל - אם אני רואה שיש צורך או סיבה לצ'פר אותם על התנהגות טובה וכו' אני משמחת אותם עם ממתק כמו שהם שימחו אותי.
צריך שיהיה בבית דברים לנשנוש - עוגיות, ביגלה פירות כל בית לפי היכולת והרצון שלו כך הילדים לא מרגישים שחסר ושמחים לקבל בשבת ממתקים מיוחדים.
האם את באמת אם ל 12?אנונימי (פותח)
סליחה על החיטוט בפרטיות אך אם זה כך הרי שיש לך הרבה ניסיון ושווה להקשיב לעצות שלך..
יותר נכון: באמת אם ל-12 בנים?!?!?!יוקטנה
בינתיים אם ל3 בנים מתוקים בעזרת ד' ...אם הבנים12אחרונה
אחד הילדים שלי מכור לממתקיםיוקטנה
כמו אלכוהוליסט של ממתקים. אם יש בשטח - הוא לא יכול להתאפק וחייב לאכול אותם.
אם אין ממתק, הוא לא יאכל כל היום כלום, ואז אצל השכן יקבל משהו מתוק (זה מטריף אותי!).
הוא כמו נמלים: מוצא בבית את כל הדברים המתוקים והחטיפים. פשוט אסור שיהיה.

שני האחרים שלי לא אוכלים בלי הגבלה עצמית. הם אוכלים קצת ממתקים, ואז מרגישים שמספיק להם, ועוצרים. אבל הילד ההוא, ממש כמו אלכוהוליסט. אני באמת לא יודעת מה לעשות. בינתיים אני משתדלת שלא יהיה כלום בבית, ורק לכבוד שבת אופים עוגה או עוגיות. הצרה היא, כאמור, שהוא מקבל אצל השכנים, אצל סבא, אצל סבתא...
תעשי הפוך על הפוךאנונימי (פותח)
הוא ב"מלחמה סמויה" איתך, את לא רוצה שאני יאכל ואני כן אוכל- אני ניצחתי.
לעשות הפוך זה: תנסי כמה ימים שאין הגבלה ולא רק שהוא יכול לאכול, אלא אמא זאת שנותנת לו.- את לא נכנעת לדרישותיו את נותנת לו כמלכה- מבחירה.
להערכתי הדלה, זה יהיה נחמד לו בימים הראשונים(הוא אפילו יהיה בהלם- מה קרה לה?!) ואח"כ ייפחת באופן משמעותי- אכילת הממתקים.(כי הוא יראה שיש לו, בלי להתנצח על זה)
מה יש לך להפסיד... ממילא היום הוא אוכל, אז שווה לנסות לשנות את הטקטיקה.
הדרך השנייה לדעתי היא מלחמת חורמה- בשום אופן אין, רק כשאני אומרת, גם אם הוא כמה ימים ינסה לא לאכול כאות מחאה. אני נגד השיטה הזאת. גם אם זה מצליח לכמה ימים, בסוף זה חוזר כבומרנג!!!
אצלי ההגבלה הזו לא עמדה במבחן המציאותאנונימי (פותח)
יש להם כל יום אחרי ארוחת צהריים או אחרי הצהריים.
זה לגמרי לא פשוט
הבית מלא סוכריות בלי לקנות, מימי ההולדת בגן וקבלת שבת ועוד פעם סבאסבתא
אז אני בהחלט לא מרשה כל יום סעודת ממתקים ולא כל מה שמקבלים זה אומר שמותר לאכול
אבל אצלי זה התמודדות.
בהצלחה.
אצלי גם ישאנונימי (פותח)
בחרתי שזה לא יהיה דיון תמידי,
לא תמיד יש ואם יש אז אפשר מידי פעם לקחת ברשות.
אגב, בקיץ אני קונה חבילות גדולות של שלוקים- פופ אייס בלי צבע מאכל והם יכולים לקחת כמעט בלי הגבלה.. זה עונה להם על הצורך לנשנש
וגם אני מצליחה להכניס להם פירות דרך הרצון לנשנש. ואז הם אפילו לא מבקשים כל היום דווקא ממתק.
היי אנשימיםאנונימי (פותח)

אנחנו חייבים עזרה,
יש להורים שלנו בל"ג בעומר יום נישואים 30 ועדין אין לנו רעיון לתוכנית. [בעקרון הזמנו את כל הדודים למדורה [שמן הסתם תהיה על האש כי עברנו תגיל....] ויש מתנה [שהלוואי שתהיה מוכנה עד אז- אלבום מעוצב מהחתונה שלהם ועד ימינו [עם הנכדים] קיצור נשמח לרעיונות לתוכנית מגניבה ולא רק תוכנית, כל מה שנראה לכם מתאים... תודה רבה [למיותר לציין שאנחנו לחוצים כי ל"ג בעומר יוצא עוד 4 ימים....!!!] ושוב, תודה ותזכו למצוות!!

 

הורים - מה הייתם רוצים שיעשו לכם? תודה!

להכין להם שיר בחרוזיםאנונימי (פותח)
שהנכדים ישירו (אם יש וזה בגיל)

להכין חידון על חייהם: איפנה נפגשו בפעם הראשונה
מה המסעדה הראשונה בה ביקרו?
איזה אוכל הם הכי אוהבים וכו'

מעגל מתופפים

ערב שירה

כל אחד מביא חפץ כלשהו ומספר למה זה קשור אליהם חפצים פשוטים
לדוגמא עיפרון או פנקס כי, אמא כל הזמן מכינה רשימות

הרבה מזל טוב.
מזל טוב, רעיונות לפעילות.אנונימי (פותח)
1.אפשר לחשוב על חידה קצרה על כל אחד/ חלק מבני המשפחה וכולם צריכים לנחש.
2.להכין כתר לשניהם(בניפרד...) ועליו סיכה משרדית ככה שאפשר להחליף ולשים שם כרטיס. להכין כמה כרטיסים עם דמויות/ סיטואציות שההורים צריכים לנחש מה יש להם על הראש בעזרת שאלות כן ולא בלבד. (טכנית אפשר גם סתם כרטיס בלי כתר, אבל זה יותר מצחיק ככה...)
3.כל משפחה/ מי שרוצה מביא חפץ שקשור להיכרות שלו עם בני הזוג. שמים את כל החפצים במעגל, כל פעם ההורים בוחרים חפץ ובעל החפץ מספר את הסיפור ולמה זה מזכיר לו דווקא אותם.
4.שהמארגנים יביאו כל מיני חפצים מחפצים שונים (מספריים, בובה, מחברת,כוס, תחתית לסיר וכו... רצוי להתפרע!) צריך לשים לב שיהיה מספר חפצים לפחות כמספר הנוכחים, רצוי קצת יותר, שיהיה בחירה. שמים באמצע/ מחלקים. לכל אחד יש חפץ אחד ביד ובתורו הוא צריך לברך ולאחל לבני הזוג ברכה שקשורה לחפץ שהוא מחזיק.(דוגמא: מספריים- שתדעו לגזור מהחיים רק את הרגעים היפים שלכם ביחד...נעל-שתלכו תמיד בדרך שטובה לשניכם/שתצאו להרבה טיולים משותפים.)

האחרון הכי מומלץ, כי ממש כולם משתתפים וכל התשובות יפות, איש לפי רמתו ולפי מידת הדימיון שיש לו...
בהצלחה! אל תשכחו לבוא לספר איך היה...
רעיון מ-ד-ה-י-םאלעדאחרונה
תארגנו שחזור של החתונה.. חופה. 7 ברכות שמותאמות להם באופן אישי..
מישו שינגן מנגינות של חתונה. "צלם.." נסו ותווכחו
בד"כ מאוד מתרגשים מזה
מותר להתעדכן?אנונימי (פותח)

בס"ד

אשמח לדעת מי ומי הכותבים מבחינת טווח גילאים ואימהות לכמה ילדים ואיזה גילאים.

מ שקראתי כאן נדמה שרובן ככולן צעירות עם ילד או שניים. האמנם?

אני מתמודדת עם סוגיות של בית רב גילאי , מבת נשואה ועד לקטן בן 3. יש כאן עוד מי שמכיר את הסיטואציה?

תודה.

אני אמא לששהאנונימי (פותח)אחרונה
הגדול בן 12 הקטנה תינוקת.
לא במצבך, אבל הרבה מחברותיי הטובות עם ילדים שחלק מהם כבר אחרי תיכון..
דווקא יהיה כיף לשמוע גם את דעתך ,