היום עיון של אל עמי בחיפה?
התאריך הוא לא במקרה י"ט תמוז? או שאני טועה...
פרסומת P:יוקטנהאחרונה
יש אנשים שמשלמים עבור פרסום... שמעתי שיש ל"בשבע" מחלקת פרסום.
איך אמרו הגששים?יוקטנהאחרונה
"טעות, טעינו, טועים!"
אני חושבת שטוב שילדים שומעים וויכוחים בין הוריהם (וחברים ומשפחה אחרים), כל עוד שומרים על צורה נאותה של וויכוח. הילד לומד שגם כאשר לא מסכימים, עדיין מדברים בנעימות.
אבל גם מוויכוח פחות נעים הוא יכול ללמוד: שלפעמים אנחנו כועסים מאוד, ורבים וצועקים, אבל בסוף כוללם נרגעים וחוזרים לאהוב ונשארים משפחה.
בכל מקרה ייתכן שמילים שהוא לא מבין, כמו "פסיכולוגית", עלולות להפחיד ולאיים, וזה חבל, וגם שהוא שומע שהוא גורם לוויכוח, מרכז השיחה. הוא עלול להבין בטעות שכועסים עליו, ושהדבר המפחיד הזה "פסיכולוגיה" יבוא לקחת אותו מהבית שלו, או משהו כזה ;)
בכל מקרה הנטייה של ילד היא לחשוב שהוא לא טוב, ולא שאמא שלו לא טובה, ככה שמהבחינה הזו את מסודרת ;)
כדאי אולי לאחר מעשה לנהל איתו שיחה:
"שמעת שאמא וסבתא כעסו?" "בטח הרגשת לא נעים. אולי קצת נבהלת? אולי פחדת? מה חשבת?" "אולי אתה רוצה לשאול אותי משהו על זה?"
וגם לתת דוגמא אישית:
"אני מאוד אוהבת את סבתא. אני עצובה כשאנחנו כועסות. מזל שבסוף אנחנו תמיד משלימות!" וגם "ביקשתי מסבתא סליחה, כי דיברתי איתה בכעס והצטערתי"
(לילדים שלי יצא כבר כמה פעמים לשמוע אותנו רבים בכעס. תמיד לאחר מעשה יש צער, כמובן. הם לא חיים באקוואריום, ודברים כאלה קורים ויקרו. "טעות, טעינו, טועים!")
אני חושבת שטוב שילדים שומעים וויכוחים בין הוריהם (וחברים ומשפחה אחרים), כל עוד שומרים על צורה נאותה של וויכוח. הילד לומד שגם כאשר לא מסכימים, עדיין מדברים בנעימות.
אבל גם מוויכוח פחות נעים הוא יכול ללמוד: שלפעמים אנחנו כועסים מאוד, ורבים וצועקים, אבל בסוף כוללם נרגעים וחוזרים לאהוב ונשארים משפחה.
בכל מקרה ייתכן שמילים שהוא לא מבין, כמו "פסיכולוגית", עלולות להפחיד ולאיים, וזה חבל, וגם שהוא שומע שהוא גורם לוויכוח, מרכז השיחה. הוא עלול להבין בטעות שכועסים עליו, ושהדבר המפחיד הזה "פסיכולוגיה" יבוא לקחת אותו מהבית שלו, או משהו כזה ;)
בכל מקרה הנטייה של ילד היא לחשוב שהוא לא טוב, ולא שאמא שלו לא טובה, ככה שמהבחינה הזו את מסודרת ;)
כדאי אולי לאחר מעשה לנהל איתו שיחה:
"שמעת שאמא וסבתא כעסו?" "בטח הרגשת לא נעים. אולי קצת נבהלת? אולי פחדת? מה חשבת?" "אולי אתה רוצה לשאול אותי משהו על זה?"
וגם לתת דוגמא אישית:
"אני מאוד אוהבת את סבתא. אני עצובה כשאנחנו כועסות. מזל שבסוף אנחנו תמיד משלימות!" וגם "ביקשתי מסבתא סליחה, כי דיברתי איתה בכעס והצטערתי"
(לילדים שלי יצא כבר כמה פעמים לשמוע אותנו רבים בכעס. תמיד לאחר מעשה יש צער, כמובן. הם לא חיים באקוואריום, ודברים כאלה קורים ויקרו. "טעות, טעינו, טועים!")
ש/לו'ם רציתי להתייעץ איתכםאנונימי (פותח)
בטח שמעתם על "עיקרון הרצף" שמחזיקים את התינוק כמה שיותרוזמינים בכל רגע ורגע.עדשהתינוק והאמא מוכנים לשלב הבא בהתפתחות.
אני אישית מאד מתחברת לזה א. כי זה מאד מרגיע אותי שהוא לידי ורגוע ומקבל כל מה שצריך מיד.ב. כי איני מסוגלת
לעזב תינוק שלי בגיל 3חודשים ולחזור לעבודה אני רוצה להכיר ולהתרגל ולהכניסו למשפחה...
בעצם השאלה היא: חזרתי לעבודה כשהקטנה היתה בת 6 חודשים ואני מרגישה ש"קורעים אותה ממני "כל יום שאני שולחת אותה למטפלת. המטפלת הכי טובה בעולם אמנם!.שאומרת שהקטנה ממש מפונקת (כי היא על הידיים רב הזמן)
ודי צורחת כשאיננה על ידיה של המטפלת !!
אז בעצם אני עושה משהו מאד לא הגיוני- הולכת לעבודה ועושה עיקרון הרצף???
אולי כדאי לי לעזוב ת'עבודה וכך לא לשדר מסר מוטעה ומבלבל לקטנה (אלא להרגיל אותה למה שמצפה לה)
מצד שני אם אהיה כל היום בבית במחשבות זה גם לא יהיה טוב
תודה רבה
נכון, יש פה איזשהו ניגוד!בילי
אני לדוגמא נגד מוצץ מכמה סיבות. מצד שני אם אני שומעת על אמא שמכניסה את בנה למעון אני כן אמליץ על מוצץ, כי פה זה לא פייר כלפי הילד, אמנם מוצץ זה לא.... אבל בתכל'ס הוא זה שנשאר עם עוד קבוצה של ילדים ואין זמן למטפלת רק בשבילו וקשה להרים אותו כדי להרגיעו וכו'...
לכן לדעתי אם יש לך אפשרות, הכי טוב להיות בבית עם הילדים.
אבל!
לא לכל אמא זה מתאים, תלוי גם במינון. בסבלנות של האמא בכוחות שלה וכו'...
וגם מבחינה כלכלית לפעמים אין ברירה.
ואז אני חושבת שיש דילמה רצינית, כי עד שיוצאים לעבודה רוצים לספק את צרכי התינוק כמו שמאמינים, אבל כשהוא יכנס למסגרת זה כבר לא יהיה כך וזו טראומה לא קטנה בשבילו.
זה השני שנקל שלי....
שיהיה בהצלחה! והחלטות טובות.
לכן לדעתי אם יש לך אפשרות, הכי טוב להיות בבית עם הילדים.
אבל!
לא לכל אמא זה מתאים, תלוי גם במינון. בסבלנות של האמא בכוחות שלה וכו'...
וגם מבחינה כלכלית לפעמים אין ברירה.
ואז אני חושבת שיש דילמה רצינית, כי עד שיוצאים לעבודה רוצים לספק את צרכי התינוק כמו שמאמינים, אבל כשהוא יכנס למסגרת זה כבר לא יהיה כך וזו טראומה לא קטנה בשבילו.
זה השני שנקל שלי....
שיהיה בהצלחה! והחלטות טובות.
זה מאד מעניין מה שאת כותבת מצד אחד עיקרוןם הרצףירוק זית
ומצד השניעזיבתה. לדעתי הבכי שלה אצל המטפלת זה הר צף הנכון לעזבך אותה.את לא כותבת למה את עובדת.האםזהו כדי לא להישאר בבית במחשבות או האם זהו צורך לקיום משפחתך אני שואלת כי אם זה נטו לפרנסה אז אולי יש אפשרות לעשות משהו מהבית עד שהיפרדות ממנה תתאפשר יותר,מצד שני אם יש לך קושי להישאר בבית אז אולי אפשר ללמוד איך להישאר בבית בלי מחשבות שמורידות או מחלישות אלא יותר בשלמות.לצורך זה אולי תערכי רשימה של הדברים החיוביים מבחינתך להישארות בבית ומהצד השני הדברים החיוביים שלצאת לעבוד בחוץ,ואז תראי מה יותר מתחבר אליך בתקופה זו של חייך. חשוב לזכור שמדובר בתקופה אולי שנה אולי פחות אולי יותר הכל תלוי בנסיבות.כאשר אנחנו מפרקים את הדברים אזי יותר קל לקבל החלטה (גם אם זה משנה את צורת חיינו לתקופה ) ולהיות שלמים איתה. האם את עדיין מניקה אותה?זה גם כמובן משפיע על כל החלטה שתקבלי .כאשר האמא והאבא שלמים עם החלטתם אז אנחנו מעבירים תחושה זו לילדינו בצורות טבעיות כמו תחושה נינוחה בגוף,אם את מתוחה או רוויה ברגשות אשמה אז הדבר מקבל ביטוי במה שאת משדרת פיסית(פי כמה אם את מניקה) ובתקשורת המילולית ובמבט העיניים. והכי חשוב לפגוש את עצמך את יכולותיך הנפשיים ולפיהם לקבל כל החלטה תהיה אשר תהיה.אם את עושה שיקול בין להישאר בבית עם מחשבות אז היום כשאת בעבודה הנאם את לא מלווה במחשבות על איך היא אצל המטפלת וכו? תשתפי אותנו.הצלחה רבה הרבה אור
את נותנת מה שאת יכולה לתת. זה תמיד ונכון!יוקטנה
ומעבר לזה, נשמע שהקטנה מקבלת הרבה יותר מהתינוק הממוצע, בימינו.
אבל נשמע שאת לא מרוצה מהמצב (ונעזוב רגע בצד את התינוקת). כמובן שכל אמא היתה רוצה "עולם מושלם" לילדים: שתמיד הכל יצליח לנו איתם, שתמיד תהיה לנו סבלנות, שלא נכעס, שהם אף פעם לא יקבלו שריטה (שלא לדבר על יד שבורה או מצח פתוח!), שהלב שלהם אף פעם לא יישבר... אבל העולם שלנו איננו מושלם, ואנחנו (וגם הם) שואפים להסתדר עם מה שיש, ולהשיג את הכי טוב שאפשר בכל מצב.
אז באיזה אופן היית רוצה לשפר את המצב? את אומרת שהמטפלת היא הכי טובה שיש - אז שם אין מה לשפר. את אומרת שקשה לך להיפרד (ונעזוב רגע אותה בצד) - האם היית רוצה לחזור הביתה, לעוד תקופה?
ואם כן - האם זה אפשרי כלכלית? ואם לא - אולי ניתן "לעשות שכן"?
את אומרת שבכל מקרה - קשה לך בבית (במחשבות). אני יודעת בדיוק על מה את מדברת! את עובדת קשה בבית, בשביל כולם, גם מטפלת בתינוקת, ומה את שומעת כל היום? תלונות! בכי! אין מבוגר בסביבה שיעריך את ההשקעה, אין בסביבה אף אחד שיגיד תודה, אין מי שיספר הלצה כדי לשמח אותך, אין עם מי לנהל שיחה אמיתית... קשה! האם זה מצב שניתן לפתור? האם יש דרך להקיף את עצמך גם בחברה בוגרת, לפחות חלק מהזמן? האם יש קרובי משפחה לקפוץ אליהם, או שיכולים להגיע אליך? שכנות ביישוב שנמצאות בבית? לפעמים ניתן גם להכיר חברות "בראש דומה" דרך הרשת. אולי זו דרך בשבילך?
ועזרה? האם ניתן למצוא נערה צעירה שתיקח את הקטנה לשעה-שעתיים בכל יום, בזמן שאת קצת מתאווררת? האם יש אחות קטנה, גיסה, חמות, אמא, שיכולות גם הן לשים כתף, בנוסף? האם בעלך יכול להתחייב על יום בשבוע בו הוא יחזור מוקדם מהעבודה?
מקווה שתמצאי את הדרך אל האושר שלכם! תני כיוון וננסה לתת רעיונות!
אבל נשמע שאת לא מרוצה מהמצב (ונעזוב רגע בצד את התינוקת). כמובן שכל אמא היתה רוצה "עולם מושלם" לילדים: שתמיד הכל יצליח לנו איתם, שתמיד תהיה לנו סבלנות, שלא נכעס, שהם אף פעם לא יקבלו שריטה (שלא לדבר על יד שבורה או מצח פתוח!), שהלב שלהם אף פעם לא יישבר... אבל העולם שלנו איננו מושלם, ואנחנו (וגם הם) שואפים להסתדר עם מה שיש, ולהשיג את הכי טוב שאפשר בכל מצב.
אז באיזה אופן היית רוצה לשפר את המצב? את אומרת שהמטפלת היא הכי טובה שיש - אז שם אין מה לשפר. את אומרת שקשה לך להיפרד (ונעזוב רגע אותה בצד) - האם היית רוצה לחזור הביתה, לעוד תקופה?
ואם כן - האם זה אפשרי כלכלית? ואם לא - אולי ניתן "לעשות שכן"?
את אומרת שבכל מקרה - קשה לך בבית (במחשבות). אני יודעת בדיוק על מה את מדברת! את עובדת קשה בבית, בשביל כולם, גם מטפלת בתינוקת, ומה את שומעת כל היום? תלונות! בכי! אין מבוגר בסביבה שיעריך את ההשקעה, אין בסביבה אף אחד שיגיד תודה, אין מי שיספר הלצה כדי לשמח אותך, אין עם מי לנהל שיחה אמיתית... קשה! האם זה מצב שניתן לפתור? האם יש דרך להקיף את עצמך גם בחברה בוגרת, לפחות חלק מהזמן? האם יש קרובי משפחה לקפוץ אליהם, או שיכולים להגיע אליך? שכנות ביישוב שנמצאות בבית? לפעמים ניתן גם להכיר חברות "בראש דומה" דרך הרשת. אולי זו דרך בשבילך?
ועזרה? האם ניתן למצוא נערה צעירה שתיקח את הקטנה לשעה-שעתיים בכל יום, בזמן שאת קצת מתאווררת? האם יש אחות קטנה, גיסה, חמות, אמא, שיכולות גם הן לשים כתף, בנוסף? האם בעלך יכול להתחייב על יום בשבוע בו הוא יחזור מוקדם מהעבודה?
מקווה שתמצאי את הדרך אל האושר שלכם! תני כיוון וננסה לתת רעיונות!
"זמן איכות" חשוב מאוד.לפעמים יותר מאשר שאמא בביתריבק
כל היום. כך את יודעת שעכשיו הילד מקבל חום ופינוק. ואת משחקת איתו
ויוצרת קשר עין ומגע אמיתי. זה מספיק לילד במנות קצובות. כמה פעמים ביום. בבוקר לפני העבודה, בצהרים כשאת מקבלת אותו, וכו...
ואין סיבה להדביק אותו לסינורך כל היום.
אח"כ לא תוכלי להשתחרר מהתלותיות הזאת.
הילד יסבול ואת יותר.
ויוצרת קשר עין ומגע אמיתי. זה מספיק לילד במנות קצובות. כמה פעמים ביום. בבוקר לפני העבודה, בצהרים כשאת מקבלת אותו, וכו...
ואין סיבה להדביק אותו לסינורך כל היום.
אח"כ לא תוכלי להשתחרר מהתלותיות הזאת.
הילד יסבול ואת יותר.
ללמוד להפרד.אנונימי (פותח)
אני חושבת שגם את בתור אמא עם כל ההתחבטויות משדרת לילדה שהמצב הנוכחי לא טוב ולא נכון...הלוואי שהייתי יכולה להתחלק ל-3 ולהיות עם כל ילדי כל הזמן..לעזור בכיתה לשמור על זאת שבגן אבל צריך לדעת לתת לילד עצמאות. באיזה גיל? מתי שאת תרגישי הכי נח. בכל מקרה מטפלת טובה לא צריכה להעיר לאמא שהילדה מפונקת..יש לה סיבה מצויינת להיות על הידיים וזה לא מפינוק.
תהיי רגועה, ושלימה עם עצמךחרישית
לא משנה מה תחליטי - ברגע שתהיי שלימה עם ההחלטה, ורגועה, השדר הזה יעבור לתינוק, והוא יהיה רגוע - גם אצל מטפלת.
חוסר הרגיעה שלך והתלבטויותיך לא מעניקים רוגע לתינוק.
הם קטנים - אבל מרגישים אותנו כמו באלקטרודות! זה מדהים!!
חוסר הרגיעה שלך והתלבטויותיך לא מעניקים רוגע לתינוק.
הם קטנים - אבל מרגישים אותנו כמו באלקטרודות! זה מדהים!!
אם היה אפשר להחזיר את הגלגלאנונימי (פותח)
אחורנית . הייתי נשארת איתה בנחת בבית בלי להיות לחוצה מלחזור.מהשניה שיצאתי מהבי"ח שאלתי לחזור לעבודה לא לחזור...
אני חושבת שזה טוב לצאת מהבית ולפגוש אנשים וזה גם פחות מ40 ש"ש ואני פחות עושה בשביל הכסף ז"א זה עוזר אבל אפשר גם בלי התוספת הזאת ב"ה.
גם זה עבודה עם אנשים ולכן זה ממש קשה מהקטע הזה . כי אין בי כ"כ ביטחון עצמי איך לענות תשובות לשאלות ולהיות ה"נותנת" (אני אומרת מי אני לעומתם- אנשים חשובים מפותחים יודעים. אני סתם מבפנים- זה נכון אולי אפשר לשנות אך זה המון עבודה...)
הייתי נשארת עד שהייתי מרגישה שזה הזמן מבחינת ההיתקשרות שלי אליה. שהייתי מתחברת אליה ממש
בבית זה קשה כי אז עולות לי שאלות של למה אני כאן בכלל ואני מתחילה להיות עצובה ונסגרת לאנשים -לחברה יותר ופוחדת מכל אחד ובקושי יוצאת. כשאני יוצאת לעבוד זה כאילו יש לי יכולת גם לעזור וגם אף פעם לא הייתי מעיזה לדבר עם אנשים כאלו טובים וחכמים (אפילו במינון קטן כמו בעבודה)חבל! כ מדיבור פשוט איתם אפשר ללמוד הרבה!
נראה לי שאני צריכה להיגמל מ"עיקרון הרצף" וכך גם הבת שלי תהיה יותר שמחה
מצד שני מה עושים לבנתיים?
זה מאד עוזר ויפה מה שכתבתם!!! באמת איני לבד בזה שכל האמהות רוצות שיהיה מושלם לילדם...
תודה ענקית לכולכן אני לומדת מכן הרבה מאד!! אתן כאלו בריאות בנפש וטובות (שאתן מחלקות לכולם מהטוב הזה )
ננסה גם להפנים
אני חושבת שזה טוב לצאת מהבית ולפגוש אנשים וזה גם פחות מ40 ש"ש ואני פחות עושה בשביל הכסף ז"א זה עוזר אבל אפשר גם בלי התוספת הזאת ב"ה.
גם זה עבודה עם אנשים ולכן זה ממש קשה מהקטע הזה . כי אין בי כ"כ ביטחון עצמי איך לענות תשובות לשאלות ולהיות ה"נותנת" (אני אומרת מי אני לעומתם- אנשים חשובים מפותחים יודעים. אני סתם מבפנים- זה נכון אולי אפשר לשנות אך זה המון עבודה...)
הייתי נשארת עד שהייתי מרגישה שזה הזמן מבחינת ההיתקשרות שלי אליה. שהייתי מתחברת אליה ממש
בבית זה קשה כי אז עולות לי שאלות של למה אני כאן בכלל ואני מתחילה להיות עצובה ונסגרת לאנשים -לחברה יותר ופוחדת מכל אחד ובקושי יוצאת. כשאני יוצאת לעבוד זה כאילו יש לי יכולת גם לעזור וגם אף פעם לא הייתי מעיזה לדבר עם אנשים כאלו טובים וחכמים (אפילו במינון קטן כמו בעבודה)חבל! כ מדיבור פשוט איתם אפשר ללמוד הרבה!
נראה לי שאני צריכה להיגמל מ"עיקרון הרצף" וכך גם הבת שלי תהיה יותר שמחה
מצד שני מה עושים לבנתיים?
זה מאד עוזר ויפה מה שכתבתם!!! באמת איני לבד בזה שכל האמהות רוצות שיהיה מושלם לילדם...
תודה ענקית לכולכן אני לומדת מכן הרבה מאד!! אתן כאלו בריאות בנפש וטובות (שאתן מחלקות לכולם מהטוב הזה )
ננסה גם להפנים
גם אני חזרתי לעבוד מוקדם...אנונימי (פותח)
וזה היה לי מאוד קשה. התחלתי שתי עבודות חדשות כשהשלישי שלי היה בן שלושה חודשים... זה היה טירוף!!! גם לקום מוקדם ולארגן את כולם וגם לשאוב בעבודה וגם לעזוב את הקטנטן... כ"כ התגעגעתי!
לאחר שלושה חודשים של עבודה החלטתי שאני עוזבת את העבודה העיקרית ונשארת רק עם 4 שעות בהוראה. וזה היה שינוי מדהים!
תנסי לחשב אם בכלל משתלם לך לצאת לעבוד- כסף למטפלת, נסיעות וכו'
הבעיה איתנו שאנחנו רוצות לאכול את כל העולם ועכשיו.
אם תחזרי הביתה, ותצאי לעבוד כשהיא תהיה בת שנה- איך זה יהיה? איך יהיה לכן בבית? תנסי לדמיין את המצב.
שאלה נוספת מאוד חשובה- האם תוכלי לחזור לתחום שבו את עובדת עוד כמה חודשים? אולי זה לא כ"כ היסטרי לחזור כבר עכשיו? ואולי כן? אולי זו הזדמנות חד"פ ואז זה שווה את המחיר?
מישהי אמרה לי משהו מאוד נכון-
הדבר הכי חשוב לנו בשורה התחתונה זה הילדים, ומה שהילד זוכר זה האם אמא נשארה איתו כשהיה חולה, האם אמא ידעה להיות שם כשהוא צריך. ובעבודה- מי יזכור אותך עוד 20 שנה?
אני לא רוצה להגיד לך מה לעשות ובסופו של דבר מה שהכי חשוב זה שאנחנו נהיה שמחות ושלמות עם מה שאנו עושות. אם מאוד קשה לך להיות בבית- אז צאי אבל את חייבת להיות שלמה ורגועה עם זה.
אל תשכחי- כתבו את זה כבר כאן וזה מאוד נכון- לעולם לא נהיה אמהות מושלמות, אנחנו צריכות לתת כמה שאנו יכולות ולהתפלל שהכל יסתדר לטובה.
בהצלחה!
לאחר שלושה חודשים של עבודה החלטתי שאני עוזבת את העבודה העיקרית ונשארת רק עם 4 שעות בהוראה. וזה היה שינוי מדהים!
תנסי לחשב אם בכלל משתלם לך לצאת לעבוד- כסף למטפלת, נסיעות וכו'
הבעיה איתנו שאנחנו רוצות לאכול את כל העולם ועכשיו.
אם תחזרי הביתה, ותצאי לעבוד כשהיא תהיה בת שנה- איך זה יהיה? איך יהיה לכן בבית? תנסי לדמיין את המצב.
שאלה נוספת מאוד חשובה- האם תוכלי לחזור לתחום שבו את עובדת עוד כמה חודשים? אולי זה לא כ"כ היסטרי לחזור כבר עכשיו? ואולי כן? אולי זו הזדמנות חד"פ ואז זה שווה את המחיר?
מישהי אמרה לי משהו מאוד נכון-
הדבר הכי חשוב לנו בשורה התחתונה זה הילדים, ומה שהילד זוכר זה האם אמא נשארה איתו כשהיה חולה, האם אמא ידעה להיות שם כשהוא צריך. ובעבודה- מי יזכור אותך עוד 20 שנה?
אני לא רוצה להגיד לך מה לעשות ובסופו של דבר מה שהכי חשוב זה שאנחנו נהיה שמחות ושלמות עם מה שאנו עושות. אם מאוד קשה לך להיות בבית- אז צאי אבל את חייבת להיות שלמה ורגועה עם זה.
אל תשכחי- כתבו את זה כבר כאן וזה מאוד נכון- לעולם לא נהיה אמהות מושלמות, אנחנו צריכות לתת כמה שאנו יכולות ולהתפלל שהכל יסתדר לטובה.
בהצלחה!
לרוח זה כחיהודית פוגל
ההתלבטויות והקונפליקטים שאת מרגישה נכונים וידועים. עברו על כולנו בשלב הזה. אף על פי כן אין ברירה אלא להתחשב באילוצים - הצורך להתפרנס, הצורך להתאורר ועוד. ובסוף, הם גדלים יפה ורגשות האשם מיותרים. אם אין ברירה אז אין ברירה, ולכי על המטלות שלך בשמחה. בורא עולם יתן לך ולו את הכח לגדול יפה בתנאים האלה בדיוק. חיזקי ואימצי.
גמילהאנונימי (פותח)
שלום,
בננו בן שלוש וכבר קרוב לחודשיים שאנחנו גומלים אותו.
יש לו אח גדול כך שהוא מכיר את השירותים ויודע איך להשתמש בהם...
"קטנים" הוא עושה בשירותים, אבל כשהוא צריך לעשות "גדולים" הוא מסתתר באיזה פינה צדדית ואח"כ בא לספר לנו שברח לו.
אנחנו מציעים לו ללכת לשירותים רגע לפני שבורח לו - ואז הוא אומר לנו שאין לו.
נראה לי שזה מעין חשש דווקא לעשות "גדולים" בשירותים.
מה אפשר לעשות?
איך לעזור לו?
יונתן שלי ביקש חיתול ל"גדולים" ואז בא לנקותיוקטנה
במשך יותר מחצי שנה, עד שהוא הרגיש בטוח לעשות בשירותים.
כדאי לנסות לתמוך בהם, אחרת הם מתאפקים, חלילה, ואז יש טחורים, וכואב, ויותר מפחיד, ויותר כואב, ויותר מפחיד... לא יוצאים מזה! אולי תציעי לו לבקש חיתול? "חמוד אתה רוצה שנשים לך חיתול ותעשה "גדולים, בחדר ואחר כך תבוא שאני אנקה לך?"
כדאי לנסות לתמוך בהם, אחרת הם מתאפקים, חלילה, ואז יש טחורים, וכואב, ויותר מפחיד, ויותר כואב, ויותר מפחיד... לא יוצאים מזה! אולי תציעי לו לבקש חיתול? "חמוד אתה רוצה שנשים לך חיתול ותעשה "גדולים, בחדר ואחר כך תבוא שאני אנקה לך?"
מעניין, גם בנה בן השלוש של חברתי, כך.אני ירושלמיתאחרונה
סניף מזכרת בתיה חוגג ברמצווהאנונימי (פותח)
סניף מזכרת בתיה חוגג בר מצווה!!
תאריך: ט"ו באב ,שבת פרשת "ואתחנן".
מקום: סניף מזכרת בתיה
מיועד ל: כל מי שאי פעם היה קשור לסניף מאז שהוקם! (קומונריות, מדריכים וחניכים לשעבר)
השבת עמוסה בתוכניות אך נשמח לשמוע אם יש לכם רעיונות נוספים
ותמונות מהסניף מהתקופה שלכם, שתוכלו לשלוח לנו! (לאימייל)
לפרטים נוספים-
בתאל הקומונרית: 0523664475
MZBB@INN.CO.IL - כתובת האימייל לתמונות ואישור השתתפות.
בבקשה תעבירו לכל מי שאתם מכירים....
ממליצה מאוד על האתר "באופן טבעי"יוקטנה
יש שם המון משפחות בחינוך ביתי, גם דתיות, והנושא עולה מדי פעם.
תנסי בדף הזה (מקווה שהקישור יעבוד):
http://beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E7%E9%F0%E5%EA_%E1%E9%FA%E9_%E1%EE%F9%F4%E7%E4_%E3%FA%E9%FA
תנסי בדף הזה (מקווה שהקישור יעבוד):
http://beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E7%E9%F0%E5%EA_%E1%E9%FA%E9_%E1%EE%F9%F4%E7%E4_%E3%FA%E9%FA
מיכלשירק
אם את לא שולחת אותו לגן אז וודאי שהחובה שלך ללמד אותו כבר עכשיו בצורה בנוייה ויומיומית כל מה שהוא צריך לדעת, ואם עדיין לא התחלת בזה אז ממש חבל
הבעייה בסיפורי תנ"ך מצויירים לילדים שרוב החומר הקיים הוא חילוני - תלוי אם יודעת אם יש לך בעייה עם זה, נגיד סיפורי התנ"ך של מאיר שלו. ההתייחסות היא כאל אגדות נחמדות וחסר את הקדושה.
שאלה: מה עם חברה לילד? מתי הוא משחק רב חוטף ומתמודד עם העולם?
הבעייה בסיפורי תנ"ך מצויירים לילדים שרוב החומר הקיים הוא חילוני - תלוי אם יודעת אם יש לך בעייה עם זה, נגיד סיפורי התנ"ך של מאיר שלו. ההתייחסות היא כאל אגדות נחמדות וחסר את הקדושה.
שאלה: מה עם חברה לילד? מתי הוא משחק רב חוטף ומתמודד עם העולם?
יש לנו כמה ספרים מסיפורי התנךיוקטנה
ברמה זו או אחרת. הילדים מעדיפים שבעלי מספר להם היישר מהמקור, מהתנ"ך. כל אחד מקשיב ומבין במידה זו או אחרת, וכל אחד נרדם בשלב זה או אחר, אבל כולם מעדיפים ומבקשים שיספר להם מהתנ"ך, ולא מספרים אחרים.
שירק - אם את מתעניינת בנושא, אשמח להפנות אותך לאתרים ומאמרים שעוסקים בפנים השונים של החינוך הביתי (והחופשי).
שירק - אם את מתעניינת בנושא, אשמח להפנות אותך לאתרים ומאמרים שעוסקים בפנים השונים של החינוך הביתי (והחופשי).
זמני מריבות חטיפות והתמודדות עם העולם בלו"ז ילדייאנונימי (פותח)אחרונה
הבחור מתמודד עם העולם מהרגע שהוא פותח עינים ועד עצימתן בלילה. רק שההתמודדות היא בצורה חיובית ולא בצורה של נשיכות ומכות מצד "קבוצת השווים" (מי שווה למי???) וגם ההתייחסות מעולם המבוגרים היא לא רק כשהוא לא מתנהג יפה (מפריע לגננת לשתות קפה) אלא הכרות בלתי אמצעית עם העולם בנושאים המענינים אותו בקצב שלו, מקבל תשובות לשאלות הרות גורל בשבילו כמו איך כהן גדול מתלבש וכן מקבל גם בשעות הבוקר (והצהריים...) חיבוקים וחום "באופן סדיר" ואמיתי.ועוד לא נכנסתי לעיניין ההורים שדוחפים אקמול לילדים ושולחים אותם חולים וכד' ואני שולחת את הילדים לאותו הגן רק כדי "להגשים את עצמי" בעבודה חינוכית או סוציאלית וכו' על חשבון הילדים.
נראה לי וכך אני גם מקווה שבעוד 20 שנה (לצערי) לא יבינו העולם איך יכלו לשלוח ילדיהם לגן בגיל כה משמעותי ונפלא גם לילדים וגם להורים כמו שהיום אנו לא מבינים את המושג "בית ילדים" מתקופת הקיבוץ השכוכה שאז היה הדבר בגדר אידיאל שהפוצה פה כנגדו נחשב מוקצה מחמת מיאוס. על עצמי אני יכולה לומר שלפני שנתיים התלבטתי רבות בכל שאלותייך אך כרגע אין אני יכולה להעלות על דעתי משהו יותר טוב לילדים שלי ולי.
בעניין החברה ששאלת: ב"ה יש את אחה"צ בא ניתן לשחק וב"ה יש פה חברה שלא צריך לריב ולחטוף בשביל להכיר ולהתמודד עם העולם.
סליחה על התגובה הקשה. פשוט ביקשתי מידע ולא ביקורת.
נראה לי וכך אני גם מקווה שבעוד 20 שנה (לצערי) לא יבינו העולם איך יכלו לשלוח ילדיהם לגן בגיל כה משמעותי ונפלא גם לילדים וגם להורים כמו שהיום אנו לא מבינים את המושג "בית ילדים" מתקופת הקיבוץ השכוכה שאז היה הדבר בגדר אידיאל שהפוצה פה כנגדו נחשב מוקצה מחמת מיאוס. על עצמי אני יכולה לומר שלפני שנתיים התלבטתי רבות בכל שאלותייך אך כרגע אין אני יכולה להעלות על דעתי משהו יותר טוב לילדים שלי ולי.
בעניין החברה ששאלת: ב"ה יש את אחה"צ בא ניתן לשחק וב"ה יש פה חברה שלא צריך לריב ולחטוף בשביל להכיר ולהתמודד עם העולם.
סליחה על התגובה הקשה. פשוט ביקשתי מידע ולא ביקורת.
ספריםאנונימי (פותח)
אני גם ממליצה על קריאה ישירות מהתנ"ך מניסיון זה עובד.הילד מתרגל לשפה העשירה מפנים בשבילו זה משהו יקר שנירכש בגיל צעיר כמו שחכמינו ממליצים בן 5 למקרא בינתיים זו יכולה להיות זמן נהדר שאתם בחמימות ונינוחות מבלים יחד כמובן במסגרת הסבלנות שיש לו חשוב לזכור כל ילד הוא שונה.אני גם ממליצה על סדרת הספרים "כה עשו חכמינו" וקלטות בשם "שבעת הרועים" וגם "על אבות לילדים"-מאת רבקה אליצור.
אולי תנסו לפי תכניות הלימודים בגני הילדים בגילאיםיהודית פוגל
המתאימים.
למי שרוצה ללמוד על זה יותר.אנונימי (פותח)
ולאו דוקא כי אני ממליצה על זה במקום חינוך בגנים ובתי ספר, אלא בתור תוספת מקסימה, לשעות אחר הצהרים.
הנה לינק, לאתר של חינוך ביתי.
http://www.ab-lifeschooling.com/
אפשר להקיש מונחים ולקבל הצעות להפעלה.
כמו כן אפשר בהחלט להעזר באתר לגגנות.
בהצלחה.
א.מ.ה
הנה לינק, לאתר של חינוך ביתי.
http://www.ab-lifeschooling.com/
אפשר להקיש מונחים ולקבל הצעות להפעלה.
כמו כן אפשר בהחלט להעזר באתר לגגנות.
בהצלחה.
א.מ.ה
אחת השיחות מהתכניירוק זית
שלום יהודית,
היום שמעתי את התכנית שלך בערוץ שבע ואני רוצה לשאול אותך לגבי אותו מכתב מהאמא שהבנות מסוכסכות וזאת שמתחתנת לא מזמינה את אחותה לחתונה. אני מרגישה ששפטת אותה כשקראת לה ראש בקיר ,הרי ממה שאמרת המכתב היה ארוך ומפורט ולפי הבנתי הסיפור שם לא פשוט בעליל! אז ההצעה שלבא בתחפושת לחתונה היה צריך לדעתי להיפסל אם לא על ידי האמא אז בוודאי מצידך.הרי את לא יכולה לדעת בדיוק מי עומד מאחורי המכתב ולאיזה אמצעים הם יכולים לפנות כדי לקבל את מבוקשם.אם הרעיון הזה לא נשלל ממחשבתם אז לעניות דעתי יש להם בעיה של גבולות! גם עם הכאב שלא לבא לשמחת אחות קיימת ,מה זה יתן שהיא תבוא בתחפושת הרי יזההו אותה או לכל הפחות לא יבינו מי זה הבן אדם הזר בחתונה(מוזר ממש)ואם הכלה תזהה ןתיפגע האם אין מקום לרגשותיה האם את לא חושבת שגם לה כואב המצב?לדעתי היית צריכה לשים יותר דגש על העובדה שזהו מצב שצריך לקבל אותו אם ניסו את כל הדרכים ה-י-ש-ר-ו-ת כדי לשנות אותו ולא הצליחו אז צריך לדעת גם לקבל(אולי בכלל כאן מתחיל כל הבלגן שלהם-חוסר קבלה וכבוד הדדי-עם כל הכאב)ותמיד נשאר המקום לתפילה אמיתית מהלב.הרי גם אפ האחות תבוא בתחפושת אז מה היא ניצחה בקרב אבל לא במלחמה.אני חושבת שהפיטרון המכובד ביותר הוא לשלוח מכתב עם ברכות ואיחולים ממש מהלב(רק אם היא מסוגלת)כי אם יש אהבה אמיתית אז היא לא צריכה להיות תלויה בדבר.מקווה שתתיחסי.
לירוק זיתיהודית פוגל
אכן מצב בלתי אפשרי. כשאמרתי ראש בקיר התכוונתי לאותם בני אדם שלא מסוגלים לחזור בהם ולקבל דיעה אחרת. אם הוציאו מפיהם "לא" אי אפשר להזיז אותם, הם ישארו תקועים שם שנים, ויקריבו הרבה, וחבל. הערותיך נכונות מאוד ואתייחס אי"ה בתכנית הבאה.
תודהירוק זית
על ההתייחסות.ועוד דבר.בדיוק חזרתי מאירוע (ברית)ויצא לי להיות עם אחת מחברותי שיש להם סוג של בעיה כזאת עם אמו של בעלה.ולהם יש סיפור כזה(זה קרה לפני שהם עלו לארץ) .אמא שלו רצתה להביא להם כל מיני דברים מהבית שלה אחרי שהיא מכרה אותו ביניהם תלת אופן שהיא שמרה מאז שילדיה היו קטנים(את יודעת מאלה שלא יכולים לזרוק) באותה תקופה היחסים ביניהם היו מאד מתוחים על הרקע של חוסר יכולת לכבד את פרטיותם.אז לגבי התלת אופן -הם לא הסכימו לקבל אותו והיא לא קיבלה את זה -היא התקשרה אליהם בלי סוף ושלחה להם מסרים דרך חברים לגבי התלת אופן הזה.והם בשלהם לא מוכנים. בשבת אחת היא התארחה בשכונה שלידם(לא אצלם) ובאה כברת דרך לביה"כ שלהם היא לא דיברה עם בנה אלא הלכה היישר לקבוצת הילדים שהתקיים במקום(בחוץ לארץ זה מקובל לקיים קבוצות תפילה לילדים בתוך ביה"כ) ודיברה ארוכות עם נכדתה(בת 3.5 באותה תקופה)וסיפרה לה על האופניים ואיך שההורים לא רוצים ושהיא תגיד להם שהיא רוצה אותם וכו" והלכה.
באותו זמן החברה שלי היתה בדרך לבית הכנסת ומרחוק היא זיהתה את חמותה כשהם היו יותר קרובים חמותה זיהתה אותה ומיד פנתה לתוך הרחוב ליד ,שגם זה איזור ערבי שיהודים לא מתהלכים בו והעיקר לא לפגוש את כלתה!!!!!
חברתי הגיע לביה"כ ושאלה את בעלה מה אמו עשתה במקום (כי הם ידעו שהיא לא בשכונה)וגם הוא לא ידע על מה מדובר ואז כשהם אספו את בתם היא סיפרה שסבתא היתה אצלה וכל מה שהיא דיברה איתה. הם הרגישו שכל הגבולות נחצו מבחינתם והכי גרוע שכשהם התקשרו לדבר איתה על זה היא הכחישה מכל וכל וניתקה איתם כל קשר.אני יודעת לפי מה שהספקתי ללמוד מתכניותיך שצריך ליצור קשר עם האמא ולברר איתה לעומק מה היא רוצה באמת .אבל העניין שלהם מאד קשה בגלל שלאמא יש רקע של לשקר ודבר זה מאד מקשה להגיע להידברות אמיתית.אשמחבשמם(הם ביקשו שאכתוב לך ואני אדפיס להם את תשובתך.הם גם אמרו להוסיף שלאותה אמא יש רקע של ניתוק מאחים קשר זוגי כושל ואלים והרבה אלימות כלפי ילדיה(מכות עם חפצים ובלי שריטות ונשיכות )כשהם היו קטנים(עד שהם התחתנו בני 20 פחות או יותר) .
באותו זמן החברה שלי היתה בדרך לבית הכנסת ומרחוק היא זיהתה את חמותה כשהם היו יותר קרובים חמותה זיהתה אותה ומיד פנתה לתוך הרחוב ליד ,שגם זה איזור ערבי שיהודים לא מתהלכים בו והעיקר לא לפגוש את כלתה!!!!!
חברתי הגיע לביה"כ ושאלה את בעלה מה אמו עשתה במקום (כי הם ידעו שהיא לא בשכונה)וגם הוא לא ידע על מה מדובר ואז כשהם אספו את בתם היא סיפרה שסבתא היתה אצלה וכל מה שהיא דיברה איתה. הם הרגישו שכל הגבולות נחצו מבחינתם והכי גרוע שכשהם התקשרו לדבר איתה על זה היא הכחישה מכל וכל וניתקה איתם כל קשר.אני יודעת לפי מה שהספקתי ללמוד מתכניותיך שצריך ליצור קשר עם האמא ולברר איתה לעומק מה היא רוצה באמת .אבל העניין שלהם מאד קשה בגלל שלאמא יש רקע של לשקר ודבר זה מאד מקשה להגיע להידברות אמיתית.אשמחבשמם(הם ביקשו שאכתוב לך ואני אדפיס להם את תשובתך.הם גם אמרו להוסיף שלאותה אמא יש רקע של ניתוק מאחים קשר זוגי כושל ואלים והרבה אלימות כלפי ילדיה(מכות עם חפצים ובלי שריטות ונשיכות )כשהם היו קטנים(עד שהם התחתנו בני 20 פחות או יותר) .
התכנית ברדיוירוק זיתאחרונה
הי יהודית היקרה,
שמעתי את תכניתך ביום שני ולא אמרת מלה על התגובה שלי לאותה שאלה.אולי זה היה תכנית ישנה ששודרה שוב ? אשמח עם כן שתתיחסי כי אני מרגישה שזה רק יכול להוסיף לתשובה שכבר נתת.
ומה לגבי השאלה השניה שכתבתי ? מחכים לתשובה בקרוב זו באמת בעיה שלא יודעים איך להתמודד איתה.מודים לך מאד
מאד נהנית מהתכנית ברדיו(ואם לא מספיקים אז יש את התכניות המוקלטות) וגם מהפורום הזה. הרבה אור.
שמעתי את תכניתך ביום שני ולא אמרת מלה על התגובה שלי לאותה שאלה.אולי זה היה תכנית ישנה ששודרה שוב ? אשמח עם כן שתתיחסי כי אני מרגישה שזה רק יכול להוסיף לתשובה שכבר נתת.
ומה לגבי השאלה השניה שכתבתי ? מחכים לתשובה בקרוב זו באמת בעיה שלא יודעים איך להתמודד איתה.מודים לך מאד
מאד נהנית מהתכנית ברדיו(ואם לא מספיקים אז יש את התכניות המוקלטות) וגם מהפורום הזה. הרבה אור.
עצה איך גורמים לילד להרדם לבדאנונימי (פותח)
בננו בן שנתיים עבר עכשיו לישון במיטה רגילה, כדי לפנות את מיטת התינוק לאחיו הקטן. הצרה היא שמאז הוא הולך לישון רק אם מישהו מאתנו נשאר אתו עד שהוא נרדם. אם לא - הוא פשוט יורד מהמיטה, ושום דבר לא מועיל להחזיר אותו.
אנחנו לא רוצים להתייחס לעניין בתקיפות, כדי שההליכה לישון לא תהפוך להיות משהו מעיק ולא נעים עבורו. נשמח לעצה טובה איך להרגיל אותו אחרת (חוץ מלהחזיר אותו למיטת תינוק - זה לא אפשרי טכנית...). תודה!
על "הלוחשת לפעוטות" שמעת?אלעד
אתה יודע שבארה"ב הספר הזה נחשב בעייתי?זוג+2
גילו המון בעיות של המחברת ביחס לילדים (אני לא זוכר בדיוק את הפרטים)
הייתי שמח לדעת פרטים אם אפשר.אלעד
המון זוגות משתמשים בו, כמו ב"הלוחשת לתינוקות". גם כאן באתר
הביקורת היתה בעיקר על מה שהיא כתבה על הנקהיוקטנה
אאל"ט איזו תינוקת בארה"ב התייבשה למוות בגלל ההמלצה של ה"לוחשת" לחכות 3 שעות בין הנקה להנקה. ארגון לה לצ'ה יצא נגדה, והיתה גם איזו תביעה (שוב, אם אני זוכרת נכון). ההמלצה הזו מאוד מסוכנת, בעיקר לתינוקות יונקים. לתינוק יונק צריך להקשיב ולהניק כמה שיותר, ולא כמה שפחות.
בנוסף, יש בעיה עם שיטת "הרם הורד". בכי לזמן ארוך יוצר נזק מוחי, בעיקר אצל תינוקות צעירים, אצלהם המח נמצא בהתפתחות מואצת.
בנוסף, יש בעיה עם שיטת "הרם הורד". בכי לזמן ארוך יוצר נזק מוחי, בעיקר אצל תינוקות צעירים, אצלהם המח נמצא בהתפתחות מואצת.
בכי גורם לנזק...אני ירושלמית
הורים צריכים גם להפעיל את השכל כשהם משתמשים בעיצות של אחרים בנוגע לילדם! כל עיצות! גם העיצה להניק כל הזמן..
לי הספר פשוט הציל את החיים עם ילדי הראשון, כמעט השתגעתי עד שבעלי קנה לי אותו. לא ישנתי במשך שבעה שבועות יותר משעה שעתיים ביממה! הספר הזה הציל את חיי וחיי משפחתי, בלי גוזמה!ברוך השם!
לכן לפני שאומרים שספר הוא בעייתי, כדאי לזכור שכל דבר הוא בעייתי אם לא יודעים להשתמש בו בצורה מושכלת!
לי הספר פשוט הציל את החיים עם ילדי הראשון, כמעט השתגעתי עד שבעלי קנה לי אותו. לא ישנתי במשך שבעה שבועות יותר משעה שעתיים ביממה! הספר הזה הציל את חיי וחיי משפחתי, בלי גוזמה!ברוך השם!
לכן לפני שאומרים שספר הוא בעייתי, כדאי לזכור שכל דבר הוא בעייתי אם לא יודעים להשתמש בו בצורה מושכלת!
צריך לדעת לקחת מכל דבריוקטנה
את מה שטוב ונכון לכם. לא הגיוני שכל דבר יהיה נכון לכולם כל הזמן, הרי.
גם לי חלקים מהספר עזרו מאוד עם שני הגדולים. עם הקטנים, גם החלקים האלה כבר לא היו רלוונטים, ברובם
גם לי חלקים מהספר עזרו מאוד עם שני הגדולים. עם הקטנים, גם החלקים האלה כבר לא היו רלוונטים, ברובם
גם אני אשמח לעיצותבלה
איך לגרום לילדים לא לצאת מהמיטה
שיטת המבצעאני ירושלמית
עורכים לוח מבצע לכל ילד, למשך שבוע שבועים,(תלוי בגיל הילד ובכח הסבלנות שלו)בכל יום מעניקים נקודה לילד שלא קם מהמיטה. בסיום המבצע כל ילד בוחר לעצמו פרס קטן מקופסת הפרסים של אמא.
אצלי זה עובד נפלא, בה".
אצלי זה עובד נפלא, בה".
בעבר עבדה אצלנו מצויין "שיטת השיעמום"יוקטנה
1. טקס שינה + "עכשיו זמן לילדים ללכת לישון ולהורים לנוח".
2. כשהילד יוצא - לא מתייחסים. משעממים אותו.
3. אם הוא מנסה לקשור שיחה חוזרים על: "עכשיו זמן לילדים ללכת לישון ולהורים לנוח".
4. אם הוא עושה דברים אסורים כדי לסחוט תשומת לב - לוקחים למיטה ו... ניחשתם נכון: "עכשיו זמן לילדים ללכת לישון ולהורים לנוח".
5. שוב יצא מהמיטה? חזרה לסעיף 2 והלאה!
עם הזמן הילד מבין והזמנים מתקצרים. בימים הראשונים זה יכול לקחת גם שעתיים ויותר (אני ממליצה לוותר על טלוויזיה בימים האלה וללכת על עיתון), אבל יש עתיד!
כיום בעלי משיב אותם לישון, קורא להם סיפורים, וכשנמאס לו מהסיפורים הוא פשוט נשאר ומנמנם או נרדם איתם לזמן קצר על אחת המיטות גם זו שיטה
2. כשהילד יוצא - לא מתייחסים. משעממים אותו.
3. אם הוא מנסה לקשור שיחה חוזרים על: "עכשיו זמן לילדים ללכת לישון ולהורים לנוח".
4. אם הוא עושה דברים אסורים כדי לסחוט תשומת לב - לוקחים למיטה ו... ניחשתם נכון: "עכשיו זמן לילדים ללכת לישון ולהורים לנוח".
5. שוב יצא מהמיטה? חזרה לסעיף 2 והלאה!
עם הזמן הילד מבין והזמנים מתקצרים. בימים הראשונים זה יכול לקחת גם שעתיים ויותר (אני ממליצה לוותר על טלוויזיה בימים האלה וללכת על עיתון), אבל יש עתיד!
כיום בעלי משיב אותם לישון, קורא להם סיפורים, וכשנמאס לו מהסיפורים הוא פשוט נשאר ומנמנם או נרדם איתם לזמן קצר על אחת המיטות
גם זו שיטה להרדים ילדיהודית פוגל
הייתי מציעה לך לתת לו עוד קצת זמן. קחי בחשבון שהוא קבל אח חדש והיה צריך להשלים עם זה. הוא עומד על כך ש"תרדימו" אותו כי דרך זה הוא בודק אם עדיין אתם מוכנים להשקיע בו או רק האח החדש ושאר העינינים שלכם חשובים לכם. נסו להוריד כל יום 5 דקות עד שילמד. מה עם קלטת? מועיל מאוד.
הרדמות לבדאנונימי (פותח)
אני מאמינה שכאשר הורה מחליט החלטה כמו זו שהילד צריך לישון במיטתו,
ההורה צריך להיות תקיף ולשדר לילד שאין פה נושא לויכוח. הרב עימנואל תהילה אומר שילד שרואה מולו"קיר" כלומר שבשום אופן אי אפשר לעבור אותו הוא מסתובב ומחפש את הדרך הפנויה-אנו נוהגים עם שלושת ילדנו בשיטה זו לאורך כל החינוך שלהם וגם בשעת השינה.
את ילדי בן השנתיים העברתי למיטת נוער לפני חודשיים-גם כהכנה לתינוק החדש.
בלילה הראשון כאשר יצא מהמיטההחזרתי אותו מיד ואמרתי לו-אסור לצאת מהמיטה.
זהו.
בלילה הבא הוא כבר לא יצא.
מאוד חד וחלק ומאוד פשוט.
לילדים הרבה יותר קל כשהם יודעים מה הגבולות שלהם.
אני ממש נגד השיטה של להרדם לידם, הם לא מפתחים עצמאות בשינה וזה דבר נורא, חוץ מיזה אחרי כמה זמן(תלוי בכוח הסיבולת של ההורה)- ההורים פשוט מתמוטטים.
בהצלחה
ההורה צריך להיות תקיף ולשדר לילד שאין פה נושא לויכוח. הרב עימנואל תהילה אומר שילד שרואה מולו"קיר" כלומר שבשום אופן אי אפשר לעבור אותו הוא מסתובב ומחפש את הדרך הפנויה-אנו נוהגים עם שלושת ילדנו בשיטה זו לאורך כל החינוך שלהם וגם בשעת השינה.
את ילדי בן השנתיים העברתי למיטת נוער לפני חודשיים-גם כהכנה לתינוק החדש.
בלילה הראשון כאשר יצא מהמיטההחזרתי אותו מיד ואמרתי לו-אסור לצאת מהמיטה.
זהו.
בלילה הבא הוא כבר לא יצא.
מאוד חד וחלק ומאוד פשוט.
לילדים הרבה יותר קל כשהם יודעים מה הגבולות שלהם.
אני ממש נגד השיטה של להרדם לידם, הם לא מפתחים עצמאות בשינה וזה דבר נורא, חוץ מיזה אחרי כמה זמן(תלוי בכוח הסיבולת של ההורה)- ההורים פשוט מתמוטטים.
בהצלחה
יותר פשוט ממה שחושביםבלה
ילדים מתבגריםירוק זית
אני רוצה לשאול ככה-האם כדאי להפסיק לשאול ילדים בגיל ההתבגרות את השאלה"איך היה ב..."כאשר הם חוזרים מהישיבה ,בילוי,חברים,או כל פעילות אחרת.לפעמים נדמה לי שהשאלה מציקה להם כאילו הם נצרכים לפרט
אני כמובן רק מגלה התעניינותבנעשה בחייהם אבל חשבתי שאולי כדאי יהיה לנסח את השאלה אחרת.למישהו יש תובנות?
שאלה יפה גם לענין הבעלריבק
לירוק זיתיהודית פוגל
תשאלי אותם איך היו רוצים שתקבלי את פניהם כשהם מגיעים הביתה. כמו"כ אימרי להם שבאמת מעניין אותך איך היה, אבל את לא רוצה להיות נודניקית.
אולי אוכל להגיב בתור "ילד"אליהועיני
נראה לי אם שואלים מתוך רגילות או דאגה או מתוך אהבה לילד
כמוש זה נכון בגיל שנתיים זה נכון גם בגיל עשרים וחמש
זה לא דבר שמורגש חיצונית אלא דבר פנימי יותר ככה נראה לי
כמוש זה נכון בגיל שנתיים זה נכון גם בגיל עשרים וחמש
זה לא דבר שמורגש חיצונית אלא דבר פנימי יותר ככה נראה לי
בתור מתבגרת....אנונימי (פותח)אחרונה
אני עונה לך בתור מתבגרת, עצה שלי- אם שואלים מתוך נימה של חקירה פלילית או ביקורת זה חוסם מאוד אבל אם זה מתוך השתתפות ואהבה וסתם התעניינות טבעית שנותנת מקום זה בדרך כלל נענה בצורה בריאה ולא חוסם אלא להפך, הילד בוטח בך שגם אם יספר דברים שלא אמורים למצוא חן בעינייך עדיין תתמכי ותמשיכי להקשיב בלי להניד עפעף זה יבנה אמון והילד יוכל לשמוע את דעתך בלי לחשוש מביקורתיות אלא מתוך חיבה ושיתוף.והכי חשוב-לאהוב בלי גבולות, ולתת גבולות רק מתוך אהבה...
מה אני אמור לענותזוג+2
כשבתי בת שנתיים ו8 חדשים שואלת אותי לגביי סבי שאינו בחיים?
כרגע כשהיא שואלת "איפה סבא שלך" אני עונה על זה שב"ה בחיים, אבל אני לא חושב שזה יספיק לה, כי היא יודעת שסבתות יש לי 2
כרגע כשהיא שואלת "איפה סבא שלך" אני עונה על זה שב"ה בחיים, אבל אני לא חושב שזה יספיק לה, כי היא יודעת שסבתות יש לי 2
לזוג2יהודית פוגל
אימרי את האמת: סבא נפטר, אנחנו לא יכולים לראות אותו יותר, הוא בשמים. אם מתאים לך ולכמה שהיא תוכל להבין, את יכולה לדבר על הגוף ומה שעושים איתו ועל הנשמה שחוזרת למקומה.
תודהזוג+2אחרונה
תקופה עמוסהאנונימי (פותח)
אני עקרת בית ובאמת אוהבת להיות כזאת.רק שבתקופה האחרונה אני מרגישה עומס.גם טכני וגם רגשי. אני רוצה לשאול איך מתגברים על זה?יש לי ילדים בגיל תיכון עם כל הנושא של גיל ההתבגרות וגם קטנים כולל תינוקת יונקת ולא מי יודע מה ישנה גם ביום וגם בלילה. שבוע שעבר רציתי לצאת לערב נשים ובעלי עודד אותי עד שבאותו בוקר שההייתי אמורה לצאת הוא שאל אם אני חייבת וויתרתי כי הרגשתי שאני מעמיסה עליו.מצד שני קשה לי עם ז\ה שוויתרתי כי כל היציאות שלנו בשנה האחרונה הן
1. לבקר את האמא בבית האבות
2.לבקר את אבא בביה"ח
3.לישיבות\אולפנות ערבי הורים וכאלה
4.סידורים לבית ולילדים
5.נופש משפחתי\קמפינג
מה אני יכולה לעשות כדי להקל על עצמי רגשית כי בפן התכני אני יודעת שזו תקופה שחולפת.
אשמח גם לשמוע חוויות של אחרות
נשמע לי מצב קשה מאודיוקטנה
את בסיס הבית, ולכן את וצרכייך צריכים לבוא במקום הראשון - ממש כך!
כשנופלות מסכות החמצן במטוס, על ההורים לקחת חמצן בעצמם קודם כל, ורק אחר כך לתת חמצן לילדיהם. זאת מכיוון שאם להורים לא יהיה חמצן, לא יהיה מי שייתן חמצן לילדים! וכך נכון תמיד, לדעתי.
אני לקחתי קורסים מקצועיים שונים בתקופות מסויימות לאורך השנים, ובקרוב אתחיל לשחות כמה פעמים בשבוע. אני חושבת שמזון לנשמה חשוב לא פחות ממזון לגוף, מכיוון שאנחנו גם (ואולי קודם כל) נשמות, ולא רק חומר.
מאחלת לך ולסובבים אותך שתמצאי את הדרך לטפל גם בעצמך, בעיקר מכיוון שאנשים רבים כל כך מסתמכים עלייך בחייהם.
כשנופלות מסכות החמצן במטוס, על ההורים לקחת חמצן בעצמם קודם כל, ורק אחר כך לתת חמצן לילדיהם. זאת מכיוון שאם להורים לא יהיה חמצן, לא יהיה מי שייתן חמצן לילדים! וכך נכון תמיד, לדעתי.
אני לקחתי קורסים מקצועיים שונים בתקופות מסויימות לאורך השנים, ובקרוב אתחיל לשחות כמה פעמים בשבוע. אני חושבת שמזון לנשמה חשוב לא פחות ממזון לגוף, מכיוון שאנחנו גם (ואולי קודם כל) נשמות, ולא רק חומר.
מאחלת לך ולסובבים אותך שתמצאי את הדרך לטפל גם בעצמך, בעיקר מכיוון שאנשים רבים כל כך מסתמכים עלייך בחייהם.
צודקתאנונימי (פותח)
גם אני למדתי ועסקתי בדברים שמעניינים אותי מחוץ לבית לאורך השנים.
רק שעכשיו זו תקופה מאד עמוסה וגם כשאני מנסה לעשות דברים מעבר לצורכי הבית זה פשוט לא הולך.לכן אני מחפשת עצות מעשיות שיעזרו לי במסגרת הנתונה לי כרגע.כיזהו המצב אצלי.אולי לא הייתי צריכה לוותר על הפעם הראשונה מזה זמן רב שרציתי לצאת ומנעתי מעצמי ואולי הייתי צריכה לצאת למרות העונס? אני ממש אוהבת להיות עקרת בית (כבר 14 שנה) והאמת היא שזו הפעם הראשונה שאני מרגישה עומס כזה .
רק שעכשיו זו תקופה מאד עמוסה וגם כשאני מנסה לעשות דברים מעבר לצורכי הבית זה פשוט לא הולך.לכן אני מחפשת עצות מעשיות שיעזרו לי במסגרת הנתונה לי כרגע.כיזהו המצב אצלי.אולי לא הייתי צריכה לוותר על הפעם הראשונה מזה זמן רב שרציתי לצאת ומנעתי מעצמי ואולי הייתי צריכה לצאת למרות העונס? אני ממש אוהבת להיות עקרת בית (כבר 14 שנה) והאמת היא שזו הפעם הראשונה שאני מרגישה עומס כזה .
עומסאנונימי (פותח)
כשיש לי תקופה כזו עמוסה בעיקר עומס נפשי (כנו שאת מספרת על בעיות עם ההורים וכו) אני בד"כ מנסה למצטמצם בעבודות הבית כמה שאפשר ובעיקר בבישולים ואפיה. אני מתכוונת בעיקר לשבתות שאני לא אופה לא לחם ולא עוגות ולא מכינה סלטים, כל זה אני קונה מוכן, וגם האוכל שאני מכינה הוא די פשוט, לא פשטידות מורכבות ולא בורקסים של בית וכו'. גם בכביסות אפשר להפעיל מייבש מידי פעם ולהשתדל לא להזמין אורחים בכלל ושום מעשי חסד מחוץ לבית. רק להסתגר בקונכיה הביתית כמו בתיבת נח. כשיש לי פחות עבודות בבית קצת יותר קל לצאת לבד כדי להתמלא, אם זה כדי לקנות לעצמי בגד או משהו כזה ואם זה לצאת לערב מהנה. באופן כללי הרעיון הוא שכשיש תקופה קשה צריך לצמצם את הכוחות ולנתב אותם רק לכיוונים החיוניים ביותר, עד שתגיע תקופה יותר קלה ואז ניתן לנשום לרווחה.... בהצלחה!
עומס טכני וריגשייהודית פוגל
אני מתפעלת מהעידוד והייעוץ שנותנים לך כאן, ומצטרפת לכל התובנות הנהדרות הללו. יחד עם זאת כדאי שתבדקי את התמיכה שאת מקבלת מהמעגל הראשון שלך: הבעל והילדים. נראה לי אולי שכאן משהוא לוקה בחסר.ומכאן "עייפות החומר" שלך. חיזקי ואימצי.
חובה לצאת להתאווררותריבק
לגייס עזרה בנקיון, ביביסיטר עם פעילות, גם הסבתות יכולות ליטול חלק...
גם הדודותשירק
אל תדאגי, אחרי תשעה באב אלי ומוטי אצלךריבק
אנחנו נוסעים לטבריה.ליומיים שלושה
אה ווחלהשירק
מה עם ים המלח?
השנה אין לי פסו.. .ב"ה ,...ריבק
נדפקנו.
יש לך מתבגרים בביתאנונימי (פותח)אחרונה
הם לא אורחים הם חלק מהמשפחה,
הפעם אני עם יהודית
זה שאת בבית לא הופך אותך לשפחה, לילדים צריכים להיות גם חובות בבית ולא רק זכויות והאמיני לי מי שלא רגיל לעשות בבית הוןריו קשה לו יותר לעשות בביתו שלו, זה ענין של הקנית הרגלים.
שטיפת כלים רצפה הורדת זבל, אלו בטח מטלות שאפשר לשלב בהם אחרים.
אני לא יודעת מה קורה אצלך, סתם ניחוש, כי אכן כשיש ילדים גדולים עם כל הכבוד להם הם לא תיירים.
וגם האישלך אולי רגיל לרמה מסוימת של נתינה מצידך, ואם קשה לך זה הזמן לשתפו יותר, לפני שחלילה תקרסי.
לגבי היציאה בערב זה שהוא שאל זה כי כיף לו נוח לו נעים לו שאת בבית אבל כשאת מרגישה שזה מה שאת צריכה אז תצאי.
אני מניחה שיציאה זוגית יכולה לשפר את המצב ויש לך גדולים אז אין בעיה של ביביסיטר, צאו להתאוורר ביחד.
בהצלחה רבה.
הפעם אני עם יהודית
זה שאת בבית לא הופך אותך לשפחה, לילדים צריכים להיות גם חובות בבית ולא רק זכויות והאמיני לי מי שלא רגיל לעשות בבית הוןריו קשה לו יותר לעשות בביתו שלו, זה ענין של הקנית הרגלים.
שטיפת כלים רצפה הורדת זבל, אלו בטח מטלות שאפשר לשלב בהם אחרים.
אני לא יודעת מה קורה אצלך, סתם ניחוש, כי אכן כשיש ילדים גדולים עם כל הכבוד להם הם לא תיירים.
וגם האישלך אולי רגיל לרמה מסוימת של נתינה מצידך, ואם קשה לך זה הזמן לשתפו יותר, לפני שחלילה תקרסי.
לגבי היציאה בערב זה שהוא שאל זה כי כיף לו נוח לו נעים לו שאת בבית אבל כשאת מרגישה שזה מה שאת צריכה אז תצאי.
אני מניחה שיציאה זוגית יכולה לשפר את המצב ויש לך גדולים אז אין בעיה של ביביסיטר, צאו להתאוורר ביחד.
בהצלחה רבה.
רחצה משותפתאנונימי (פותח)
שלום לפורום היקר.
רציתי להציג 2 שאלות ואשמח אם תעזרו לי בלבטים..
דבר ראשון ילדתי לפני כחודשיים ומכיוון שבשעות הערב ההנקה לוקחת לי זמן רב בעלי קיבל את התפקיד של המקלחת לבנות הגדולה מבינהן בת 7 וחצי רציתי לדעת עד איזה גיל מקובל שאבא מקלח את בנותיו. אני סומכת על בעלי במאת האחוזים תהיתי אם יש בעיה עפ"י ההלכה ואולי סתם עפ"י קודים התנהגותיים.
שאלתי השניה היא למרות שהגדולות בנות עד איזה גיל מקובל להתקלח יחד בעבר ניסתי להפריד אותן אבל הן לא הסכימו יש קשר מאד בריא וחזק בין שתיהן אז החלטתי להמשיך ולתת להן להנות השאלה עד מתי? אשמח לקבל תגובות.
לאמאלה היקרהbabila
לגבי מקלחת משותפת לא נראה לי שיש עם זה בעיה במיוחד כשהן לא מבינות את הבעיה.
אם אין לך בררה אלא שבעלך יקלח את בנותיך אין מניעה שהוא יעשה את זה מבחינה הלכתית ואם בנותיך לא מרגישות עם זה פדיחה אז זה אפשרי, אפשר גם ללמד אותן להתקלח בכוחות עצמן כשאחת עוזרת לשניה.
תחשבי על זה.... =)
אם אין לך בררה אלא שבעלך יקלח את בנותיך אין מניעה שהוא יעשה את זה מבחינה הלכתית ואם בנותיך לא מרגישות עם זה פדיחה אז זה אפשרי, אפשר גם ללמד אותן להתקלח בכוחות עצמן כשאחת עוזרת לשניה.
תחשבי על זה.... =)
הגמרא אומרתאלעד
שמותר לבן לישון עם אמו ולבת עם אביה עד שהם מתביישים בזה (בעבר היו נוהגים לישון ערומים..לא היו פיג'מות). זאת אומרת שזהו קנה המידה- הבושה הטבעית.
חוץ מזה, למעשה, נראה לי לא נכון ולא בריא לקלח ילדה בגיל כזה. לא לאבא ולא לבת זה יתרום ליר"ש..
לגבי השאלה השניה- לא נראה שיש בעיה. זה גם מקובל
חוץ מזה, למעשה, נראה לי לא נכון ולא בריא לקלח ילדה בגיל כזה. לא לאבא ולא לבת זה יתרום ליר"ש..
לגבי השאלה השניה- לא נראה שיש בעיה. זה גם מקובל
מקלחותיהודית פוגל
גם אני מצטרפת לאלה האומרים שגיל 7.5 הוא בוגר מידי שאבא ירחוץ את הילדה. כמו"כ הייתי מונעת מאחיות בגיל הזה להתרחץ יחד, אלא מסבירה את ענין הפרטיות והצניעות ואיך שקשר טוב בין אחיות לא נוצר ולא תלוי בכגון דא.
תגובה בנושאאנונימי (פותח)
שלום לך אמאלה 3
בונשא זה רצוני להעיר את צומת ליבך בנושא אני בנסיוני הרב שצברתי באללו התחומים יצא לי לדבר עם לא מספר זוגות וילדים שסיפרו שלפחות בכיתתם יש נו ילד או ילדה אשר יוצאים נגד הוריהם וזה תוך כדי משפטים כאלו או אחרים
שרואים שזה מראה שהילדים בדורנו שברו את כל המוסכמות שיש!!
וכמו שההלכה אומרת אפי רב ותלמיד לא יכנסו למקווה ע"מ שתשאר המורא והכיבוד בין שניהם כיון שכשרגילים שהאבא מקלח את הבנות מרגישים איתו מעין פתיחות מסוימת אסורה!!!
ואני מדבר בנושאים מסוימים!!!
ולכן ע"מ לשמור על מקומם וכבודם של ההורים שלינו לשמור על עצמנו לפני כן
בונשא זה רצוני להעיר את צומת ליבך בנושא אני בנסיוני הרב שצברתי באללו התחומים יצא לי לדבר עם לא מספר זוגות וילדים שסיפרו שלפחות בכיתתם יש נו ילד או ילדה אשר יוצאים נגד הוריהם וזה תוך כדי משפטים כאלו או אחרים
שרואים שזה מראה שהילדים בדורנו שברו את כל המוסכמות שיש!!
וכמו שההלכה אומרת אפי רב ותלמיד לא יכנסו למקווה ע"מ שתשאר המורא והכיבוד בין שניהם כיון שכשרגילים שהאבא מקלח את הבנות מרגישים איתו מעין פתיחות מסוימת אסורה!!!
ואני מדבר בנושאים מסוימים!!!
ולכן ע"מ לשמור על מקומם וכבודם של ההורים שלינו לשמור על עצמנו לפני כן
מצטרפת לדעה שכל אחד לפי נטיית לבויוקטנה
אני חושבת שאם הולכים לפי "צריך" במקום לפי מה שמרגישים, משדרים את זה לילד. ילדים קולטים דברים כאלה מצויין.
ממה שראיתי, ילדים מגיעים לזה לבד, וכל אחד בגיל אחר (כמו שכל אחד יתחיל לדבר בגיל אחר ויבשיל לגמילה בגיל אחר וכן הלאה).
ממה שראיתי, ילדים מגיעים לזה לבד, וכל אחד בגיל אחר (כמו שכל אחד יתחיל לדבר בגיל אחר ויבשיל לגמילה בגיל אחר וכן הלאה).
בגד יםיונהאחרונה
לפעמים מגיעות חברות של הבנות שלי לישון אצלנו, והן רוצות להתקלח יחד,הפתרון הוא בגד ים.(הן ממש נהנות)
כך גם לגבי העזרה של האבא, הוא יכול לעזור לבת לחפוף את הראש כשהיא לבושה בבגד ים ואחר כך לצאת החוצה והיא תתפשט ותרחץ את הגוף.
בכלל, הרבה פעמים פשוט צריך למצוא את הפתרון הטכני הפשוט .מפתיע איך שהוא "מוציא את האויר" מבעיות גדולות ומפחידות.
בהצלחה
כך גם לגבי העזרה של האבא, הוא יכול לעזור לבת לחפוף את הראש כשהיא לבושה בבגד ים ואחר כך לצאת החוצה והיא תתפשט ותרחץ את הגוף.
בכלל, הרבה פעמים פשוט צריך למצוא את הפתרון הטכני הפשוט .מפתיע איך שהוא "מוציא את האויר" מבעיות גדולות ומפחידות.
בהצלחה
תינוק בן שמונה חודשיםאנונימי (פותח)
יש לנו תינוק בן 8 חודשים ולפניו 2 בנות בנות שבע וארבע.
מאז שנולד התינוק ישן בעגלה! היתה תקופה מסוימת שישן בעריסה , אבל מלפני חודשיים כשסגרנו את העריסה ופתחנו
את המיטה הגדולה הוא לא ישן שם בלילה. לפעמים במשך היום הוא משחק שם אבל אז מתחיל לבכות.
הבעיה היא שבלילה אם אני מניחה אותו שם , הוא בוכה ומעיר את הבנות, ולכן אני לא מצליחה להרגיל אותו.
מה עושים?
אין לי עוד חדרים...
לפעמים מה שקשה להם זה השינוי במרחבאנונימי (פותח)
נסי להקטין לו את חלל המיטה. גלגלי שמיכה לנקניק ארוך ושימי מסביב. נסי ליצור מצב שכאשר הוא שוכב במיטה, הוא נוגע ב"דפנות" שיצרת.
תינוק שרגיל לישון בעגלה , מתרגל לישון במרחב סגור, המעבר למיטה רחבת ידידם עלולה לגרום לו לתחושה של "ללכת לאיבוד" כמו גם ייתכן שהוא מתעורר מזה שהוא מתהפך ( מה שבעגלה לא היה לו מקום לעשות )
בהצלחה.
א.מ.ה
תינוק שרגיל לישון בעגלה , מתרגל לישון במרחב סגור, המעבר למיטה רחבת ידידם עלולה לגרום לו לתחושה של "ללכת לאיבוד" כמו גם ייתכן שהוא מתעורר מזה שהוא מתהפך ( מה שבעגלה לא היה לו מקום לעשות )
בהצלחה.
א.מ.ה
לעדיקא1יהודית פוגל
כנראה שהשינוי מפחיד אותו. יתכן ותצטרכו לשבת ע"י המיטה כמה לילות עד שיתרגל וישכח את הסידורים הקודמים. שינויים גורמים לתינוקות מסויימים אי שקט ולוקח להם זמן להתרגל. אני מאמינה שעם הרבה סבלנות ואהבה זה יסתדר. בהצלחה.
ילדי בן השלוש היה נרדם עד גיל שנה וחצי רק בעגלה,ריבק
ואח"כ הינו מעבירים אותו למיטה.ריבקאחרונה
ולא רק ,אלא שהיה נרדם רק מול סרט ילדים קבוע במחשב.
"שרשרת ההורות" בתוך המשפחהאנונימי (פותח)
בס"ד
הנושא הזה היה יכול להוות בסיס לסטנד אפ לא רע, אלמלא היה קשה ומסובך במציאות.
ככל שהילד במשפחה קטן יותר כך יש לו יותר "הורים".
כל אחד מהאחים הגדולים יותר ( ואפילו הוא גדול רק במעט שנים ) בטוח שהוא לא רק יכול אלא גם צריך להעיר לקטן ממנו. וכמובן זה שמעליו ימהר להעיר לו.. וכן הלאה. עד לראש הפרמידה. או עד שהבא בתור משום מה לא בשטח
אז איך מפסיקים את זה? איך הופכים את זה למנוף חיובי?
רק אל תגידו שזה רק אצלי )
שבוע טוב.
א.מ.ה
מה שאני עושהאנונימי (פותח)
כשאני שומעת מבחינתי זה מעשה אסור כמו להרביץ לאח קטן, לא מרשה שיעירו לו וינהלו אחד לשני את החיים
ואצלי דווקא השלישית מנהלת את כולם גם את אלה שמעליה
אני מדברת איתם שהם אחים ומשפחה וצריכים לעזור אחד לשני ולתמוך ומספיק לא נעים כשאמא ו/או אבא מעירים
: נכון אתם לא אוהבים שאנחנו מעירים לכם? אז אין ברירה אנחנו הורים אז מספיק לגמרי הביקורת שלנו.
מעודדת אותם לאחוות אחים
וכן זו שיחה שאני משוחחת גם עם בת 3.
זה ממש לא רק אצלך, מקווה שעזרתי.
ואצלי דווקא השלישית מנהלת את כולם גם את אלה שמעליה
אני מדברת איתם שהם אחים ומשפחה וצריכים לעזור אחד לשני ולתמוך ומספיק לא נעים כשאמא ו/או אבא מעירים
: נכון אתם לא אוהבים שאנחנו מעירים לכם? אז אין ברירה אנחנו הורים אז מספיק לגמרי הביקורת שלנו.
מעודדת אותם לאחוות אחים
וכן זו שיחה שאני משוחחת גם עם בת 3.
זה ממש לא רק אצלך, מקווה שעזרתי.
למה אחים גדולים מעירים לקטניםיהודית פוגל
מזדהה עם מה שכתבה אם ל-5. יחד עם זאת לטווח ארוך רצוי כן לבנות מין היררכיה משפחתית: אב, אם והילדים לפי גילם. כאשר לילד בוגר יש מעמד בבית ניתן לנצל זאת יפה מאוד: עליו להוות דוגמה, יכול למלא את מקום ההורים כשהם יוצאים, אבל צריך להגדיר ברור את תפקידם ולא להרשות השתלטות והשפלת או ניצול האחים הצעירים יותר.
גם אני נתקלת בנושאיוקטנה
אבל עכשיו שהעלית אותו, נפל לי אסימון למה אורי כל היום הולך אחרי רחל ואומר לה "לא!" על כל מה שהיא עושה. הוא השלישי והיא הריעית, וכנראה שזה נחמד לו להרגיש קצת גדול ככה.
בכל מקרה כשאני "תופסת" רגע כזה, שמישהו מנסה לחנך מישהו אחר, אני מעירה: "אני אמא שלו" או: "מתי מותר להלשין?" (תשובה: "רק כשעושים משהו מסוכן").
כשמישהו לעומת זאת עושה משהו כמו לשמור על מישהו קטן ממנו, אני משבחת: "כיך לרחל שיש לה אח גדול כמוך!" או: "תודה ששמרת עליה". מה שכן, אני משתדלת מאוד לא לבקש מהגדולים לשמור על הקטנים. גם כי לדעתי זה לא תפקיד שלהם (אני אמא שלהם, אני רציתי עוד ילד, זה לא אומר שהם צריכים לעבוד בשבילי בלשמור על הקטנים), וגם כי הם מאוד קטנים, ולא באמת בנויים לזה עדיין, ואם חלילה הם לא יצליחו לשמור כמו שצריך, אז זה איום ונורא למשך כל חייהם.
בכל מקרה כשאני "תופסת" רגע כזה, שמישהו מנסה לחנך מישהו אחר, אני מעירה: "אני אמא שלו" או: "מתי מותר להלשין?" (תשובה: "רק כשעושים משהו מסוכן").
כשמישהו לעומת זאת עושה משהו כמו לשמור על מישהו קטן ממנו, אני משבחת: "כיך לרחל שיש לה אח גדול כמוך!" או: "תודה ששמרת עליה". מה שכן, אני משתדלת מאוד לא לבקש מהגדולים לשמור על הקטנים. גם כי לדעתי זה לא תפקיד שלהם (אני אמא שלהם, אני רציתי עוד ילד, זה לא אומר שהם צריכים לעבוד בשבילי בלשמור על הקטנים), וגם כי הם מאוד קטנים, ולא באמת בנויים לזה עדיין, ואם חלילה הם לא יצליחו לשמור כמו שצריך, אז זה איום ונורא למשך כל חייהם.
אני ממש לא חושבת כמוךאני12345
במיחלה תחילה, כי אני רווקה. אבל יש לי הרבה אחיינים בה"ה וראיתי חינוך טוב מהו ואני חושבת שאפשר לתת לילדים קצת (לא הרבה )אחריות על אחיהם. זה מלמד אותם הרבה על עצמם ועל הקשרים ביניהם .
אם כולנו היינו חושבים אותו הדבריוקטנה
העולם היה מקום מאוד משעמם
אני אוהבת לשמוע דעות שונות ולהכיר אנשים שונים.
אני אוהבת לשמוע דעות שונות ולהכיר אנשים שונים.
לטללי אורותיהודית פוגלאחרונה
הצעקות שלו הן בעצם אמירה כלשהיא. יתכן ודרכן הוא מרגיש יותר טוב עם עצמו, מקוה שישבחו אותו על "עזרתו" בחינוך הקטנים יותר, מבליט את מידותיו הטובות לעומת...ועוד סיבות. קחי אותו לטיול ב-4 עינים, אימרי לו שקשה לך לשמוע אותו צועק כ"כ הרבה ואת מתייעצת איתו איך להפסיק אותן, מה צריך לקרות כדי שהוא יבין שהאחריות הזו היא לא שלו. יתכן ותשמעי שהוא לא יכול לסמוך עליכם בחינוך, יתכן שהוא מקנא, הצעקות הן תוצאה של משהוא, ולא הסיבה. צריך למצוא את הסיבה, לטפל בה ואז ההתנהגותו תשתנה.
סרטי מעלה החדשיםאנונימי (פותח)
בואו לראות את הסרטים החדשים שלנו, הערב בסנימטק ירושלים, בשעה 20:00,
ובהמשך ב:
ירושלים,
מרכז מורשת בגין
רח' ש.א. נכון 6 (מול גן הפעמון)
רביעי, ט"ו סיון, 18/6/08
בשעה: 20:30
וביום שני, כ' סיוון, 23/6/08
בשעה: 20:30
לפרטים: 052-3321732
פתח תקוה,
מתנ"ס עמישב
ר"ח קהילת שיקאגו 1
מוצ"ש, בהעלותך י"א סיון, 14.6.08
בשעה 21:45
לפרטים: 03-9339393
קרית שמואל
אולם תרבות מרכז פיס לנוער
שדרות הרוא"ה 19 קרית שמואל
מוצ"ש, בהעלותך, י"א סיון, 14.6.08
בשעה 21:30 בדיוק
לפרטים: 05228240
הושעיה
מוצ"ש, בהעלותך י"א סיון, 14.6.08
בשעה 21:30
לפרטים: 052-3997208
סינמטק ראש פינה
יום שלישי יד' סיוון, 17/6/06
בשעה: 19:30
לפרטים: 04-6938355
מה שלג בעומר עושה לנשים עצלניות.אנונימי (פותח)
בחיים לא חשבתי שזה יגיע לכך!
עצלנית שכמוני, אתם קולטים!?
עשינו מדורה בחצר של הבית של ההורים שלי, ופתאום מצאתי את עצמי לבד במטח, חותכת מקלפת עוטפת בנייר כסף ועוד כהנה וכהנה. בלב, צחקתי על עצמי, איך זה שאני, שתמיד מצליחה באלגנטיות להעביר הלאה את כל העבודות מטבח, ורק אם אי ברירה מוצאת את עצמי מסנג'רת את בעלי, מכל האנשים נמצאת ל-ב-ד במטבח וכולם חוגגים בחוץ.
אחרי דקה שתיים, פתאום קלטתי, שאני לבד! לבד ל-ב-ד! ממש נהנתי לחתוך לעטוף לקלף, היה כזה שקט... כל מי שבא לקחת משהו מהמטבח, עזרתי לו למצוא וליויתי אותו מהר החוצה..
אפפעם לא חשבתי שככה אני אהנה מעבודות מטבח!
אין כמו להספיק במהירות כשלבד, אבל אין כמוריבק
לאפות עם ילדים עוגה לכבוד שבת.
כל ילד רוצה לעזור. אחד שופך לקערה כוס סוכר, אחד כוס שמן, אחד טועם את הקקאו לאפיה...ובעיקר בסוף הם מבקשים לטעום מן העיסה הדביקה והמתוקה ,או ללקק את הברזל המקציף ששכחתי את שמו,
לעוגה כזו יש טעם הכי נפלא בעיני הקטנים.
כל ילד רוצה לעזור. אחד שופך לקערה כוס סוכר, אחד כוס שמן, אחד טועם את הקקאו לאפיה...ובעיקר בסוף הם מבקשים לטעום מן העיסה הדביקה והמתוקה ,או ללקק את הברזל המקציף ששכחתי את שמו,
לעוגה כזו יש טעם הכי נפלא בעיני הקטנים.
ריבק בטח יש לך ילדים נורא מתוקיםשירק
ברוך בואך לפורום ,מתוקתי. נכון מענין כאן???ריבק
כן מאד מענייןשירקאחרונה
מאד עוזר לי עם הילדים שלי