נר ראשון של חנוכההמייל האדוםהמייל האדוםחיפוש

פורום הורות (עמוד 396)

בהנהלת:
מכתב פתיחה
שרשור חדש
מכונת סוכריות ומסטיקים מתחת לביתריבק

אחד מהשכנים העמיד בכניסה לבנין מכונת ממתקים.

הדבר מפתה מאוד את ילדיי בגילאי 9-5 . בתחילה אסרתי עליהם לחלוטין.

והיות והם מתגרים מילדי שאר הבנין הרשיתי מפעם לפעם.

אני רואה בהצבת המכונה ענין פסול ביותר.

יש לציין שכל שקל שהילדים מקבלים מכל מקור כלשהו -נכנס למכונה.

ואפילו פעמיים לקחו הילדים מטבעות מן הבית ,וטענו אח"כ שמצאו ברחוב...

בקיצור איך גומרים עם הסיפור????????

מבינה ללבך- אך זאת העבודה האמיתיתאנונימי (פותח)
להתמודד עם שאלות חינוכיות ומהותיות דווקא כשיש בדרך מעקבים.
הרבה יותר קל לעמוד בהחלטות חינוכיות או פרקטיות שאנחנו מציבים לעצמינו, כשזה באין מפריע, אנחנו "נמדדים" כשזה ביש מפריע.
אני הייתי קודם כל מקבלת את היות המכונה ליד הבית כנתון פותח להחלטתי, (עד שישתנה המצב, אולי) ומכאן חושבת, כמה אני רוצה, מוכנה, שילדי יהנו או יקבלו ממנה. אני מרגישה שדווקא מפני שזה אסור\ פיתוי\ בדיעבד ילדים רוצים יותר.
אני הייתי מאפשרת לילדים מספר פעמים מוגדר בשבוע, שזה בהיתר, בשמחה,(בפעמים האלה לשמוח איתם שהם מקבלים את מה שהם רוצים) מסבירה להם למה זה לא נכון מבחינתך שזה יהיה ללא גבולות. ונותנת אמון מלא וסומכת עליהם שהם יכולים לעמוד בזה(בגבול ובהחלטה). מנסיון שלי, מדי כמה שבועות או ימים צריך לתת תזכורת שכך זה אצלנו אבל בסה"כ זה מקטין את תופעת ה- כל הזמן, זה רק שקל וכו...
זה חוקי, בכלל?יוקטנה
כלומר, מעבר לאתגר החינוכי, האם בכלל מותר להעמיד מכונה כזו איפה שרוצים???
ל- יעלק יש רעיונות טובים, הייתי מוסיפהדבוריאחרונה
שיש הבדל בין ההתמודדות כאן ועכשיו, ברגע האמת שבו הילד רוצה לעשות מעשה, לבין ההתמודדות הכוללת בבעיה והחינוך לציות, לבריאות וכו'.
לדוגמה, ותודה לרב אורן שלימד את זה, אדם שחלילה גונב, לא נאמר לו "קשה לך להתאפק, אז תגנוב רק פעמיים בשבוע ולאט לאט תיגמל". ברגע בו הוא נכשל בגניבה חלילה, או בדרך לשם - ברגע הבוער - נצעק ונעצור אותו אפילו פיזית, זה לא יקרה לידינו. ובזמן אחר בו ניתן לדבר בהיגיון, נסביר את החשיבות, הנכונות והטוב שבעזיבת המעשה הרע.
זו אמנם דוגמה קיצונית, למעשים רעים בתכלית, שלא כמו ממתקים. אבל זו דוגמה שעוזרת לי ביומיום להתיחס למעשים גבוליים מבחינת הקוים האדומים שנראים לי נכונים בבית.
ברגע הבוער, חשוב לחתוך את ההחלטה (לכאן או לכאן) בלי להשאיר מקום לדיון.(משפט מאד פופולרי אצלנו בבית (בעלי המציא, לא אני) זה "אז מה אם שאר הילדים עושים כך או אחרת, אני אמא שלך ולא שלהם, וכך אמא החליטה". כלומר - לא נורא שכולם זוללים, אני אמא והחלטתי אחרת.)
ברגע הנינוח יותר, אפשר להסביר למה זה לא בריא, למה הילדים האחרים יבלו כל הערב בשירותים... למה החלטתי פעם שאני מרשה והיום כבר לא. אפשר לשמוע את הילדים, להקשיב, להתדיין, כי אמא בהחלט רוצה לשמוע.
וכך כשיבוא שוב הנסיון, אפשר לומר "כעת זה לא זמן לשאלות, כך החלטתי, כשתירגע נוכל להסביר למה ואיך".
ושוב, כמו שאמרה יעלק, אפשר לקבוע מתי כן מותר, ולשמוח עם הילדים, וברגע שלא הרשיתי והפיתוי מאד גדול, אפשר לקבוע לילדים שלפעמים אפשר ולפעמים לא. כעת - אי אפשר. במצב רגוע יותר להסביר שיש דברים שלא תמיד עושים, אפילו שהם מותרים - כמו חמץ בפסח, כמו להדליק אור בשבת.

לסיכום, אני מקוה שברגעי האמת אצליח בעצמי ליישם את הרעיונות האלו... אין ספק שזה קשה. בהצלחה!
דחוף!!מישהי מכירה יועצת הנקה באזור באר שבע- נתיבותאנונימי (פותח)

עשיתי קצת בירורים ולא שמעתי על מישהי חוץ משרית קרקובר מבאר שבע.

למישהי היה נסיון איתה?

נסיון עם מישהי אחרת?

בן שנה ושמונה - נושךאנונימי (פותח)
מה לעשות עם ילד בן שנה ושמונה שנושך? התופעה נמשכת ולא עוברת עם הגיל. הילד נבון ומבין שאסור, אבל לא מצליח להתאפק. יש לציין שהוא לא נושך אף פעם "בלי סיבה"
פעם הכרתי.. נותן רעיון.אנונימי (פותח)
אני לא אשת מקצוע בתחום אבל גם אמא כבר 12 שנה למס' ילדים וגם יצא לי להשגיח על ילדים בגיל הזה.
נתקלתי בתופעה הזאת בזמן שהשגחתי על ילדה בת כמעט שנתיים.
אני הבנתי שהבעיה של הילדה היא אי היכולת להביע את עצמה עדיין. והנשיכות באות בד"כ כשהילדה רוצה להגיד משהו והיא עדיין בשלבי התפתחות ראשונים של השפה המדוברת והנשיכה באה מתסכול או כתחליף להתבטאות במלל. ולכאורה אם היא היתה מדברת היא היתה כועסת, צועקת או אומרת משהו במקום.
אני הגבתי לזאת שנשכה בהמון מלל, כלומר לנסות כל הזמן לדבר איתה ושתנסה להסביר אפילו בזמן אמת מה קרה. לנסות כמה שאפשר להיות ערניים בזמן הקרוב ולתפוס אותו כמעט נושך ולהביע בפניו את מה שהוא מרגיש"לקחו לך אז אתה כועס.. אתה מאוד רוצה וכו'..."
ולכן כשנושכים להגיד לא. אבל לא לעשות סקנדל מהנשיכה אלא להביע בפניו כל הזמן הרגשות ותגובות, לאפשר לא להתנסות בצורת הבעה אחרת.
אצל זאת שהשגחתי עלי זה ממש עזר והיא גם החלה לדבר בצורה הרבה יותר ברורה.
הוא רוצה לדבר יוצאת לא נשיכה, זה כואב אבל זה רק בא לשדר שהוא רוצה להגיד משהו, אז צריך להיות ממש קשובים ועירניים אליו.
מקווה שזה יעזור לך, בהצלחה.
יעלק, אלפי תודות!אנונימי (פותח)
ניסיתי אתמול לנהוג כמו שיעצת לי. היה פשוט מבהיל - הילד היה הרבה יותר רגוע כשנתתי ביטוי מילולי לכעס שלו (לא הייתי מאמינה שילד כל כך קטן מסוגל להכיל כאלה עוצמות של רגש), הנשיכות עוד לא הפסיקו, כמובן, אבל נראה שיש שיפור. תבורכי!
שמחת אותי- בהצלחה בהמשךאנונימי (פותח)אחרונה
ילד נושךיהודית פוגל
לאמר בקול רם והכי מאיים : לא! אסור! התחייחסי לזה כאילו הוא רוצה לטפס על מעקה מסוכן וכו'. לא לאפשר, אבל לנסות לזהות מה חסר לילד, איפה המצוקה שלו. בהצלחה!
יש לי בעיהאנונימי (פותח)

יש לי שני ילדים נפלאים, בת שלש ובן שנה.

אני טיפוס מאוד לא 'באלעבוסטע', וקשה לי עם ניהול הבית. אני לא אוהבת לסדר, לבשל, לנקות... כשהיינו זוג צעיר, הייתי מתעלה על עצמי (גם מחוסר עבודה מספקת) ודואגת לאוכל טוב ולבית מאורגן, אבל עכשיו אני עובדת בעבודה שאני מאוד אוהבת, ופעמים רבות מושכת אותה מעל ומעבר לשעות העבודה, (חוזרת מהמשרד וממשיכה לעבוד מהבית) ומצד שני - ממש לא משקיעה מספיק בבית ובמשפחה. שוב, זה לא בגלל שהעבודה תובענית מידי (היא קצת כן, אבל אני מנצלת את זה יותר מידי...) אני פשוט מעדיפה את העבודה על העיסוק בבית. היוצא מזה - רוב הימים אין אצלנו אוכל מבושל, אני יכולה לשטוף כלים רק פעם ביומים-שלושה, לסדר את הבית רק פעם ביומים-שלושה (או כשאורחים צריכים להגיע... ) לשטוף את הרצפה בסלון-מטבח פעם בשבועיים-שלושה, ובחדרים - פעם בכמה חודשים... אני יכולה להוציא ילדים לגן בבגדים לא-נקיים-לגמרי, כי פשוט עכשיו בוקר וצריך לצאת ולא דאגתי אתמול לכביסה.

אני מרגישה מאוד רע עם זה, ושאני לא בסדר, ולא אמא ורעיה טובה מספיק.

אם יש למישהי עצות בנושא - אשמח לשמוע, אבל לא על זה רציתי לשאול.

אני מתלבטת מאוד בנושא של ילדים נוספים. מצד אחד - אני מרגישה שהדבר הגדול ביותר שאני יכולה לעשות בעולם זה לגדל ילדים. מצד שני, אני מרגישה שאם אביא ילדים נוספים - אני פשוט לא אסתדר בכלל. גם אין לי כוח לכל המחוייבות הזו. לא אוכל להמשיך לנהל את הבית בצורה שהוא מתנהל היום, גם ככה זה כבר לא לעניין, וכל החיים ארגיש כישלון ואשנא את עצמי לגמרי.

אילו מן ילדים יצאו לי אם לא תהיה להם אמא כמו שצריך, אוכל כמו שצריך, בגדים כמו שצריך...?

בקיצור, מה דעתכן?

אם את עובדת כל כך הרבה,יוקטנה
אז אולי תצליחו להחזיק עוזרת פעם בשבוע-שבועיים? אולי אפילו נערה מהשכונה, ואז זה אפילו יותר זול?
לגבי ילדים נוספים - התאוריה שלי היא שזה עניין של הורמונים. או שרוצים עכשיו, או שלא! כשרוצים, אז מוצאים "כאילו" תרוצים רציונאליים, וכשהדחף לא קיים, אז מוצאים "כאילו" סיבות הגיוניות למה עכשיו לא...
בקיצור - במקום לנסות להסביר לעצמך ולסביבה, רק תגידי: "עכשיו לא מתאים לי" או "עכשיו זה אל מרגיש לי נכון" וזהו! וכשזה כן יתאים, אז הבעיות שהצגת פתאום מאוד יתגמדו בעינייך
איפה נמצא בעלך בכל הסיפור? מה הוא חושב?אלעד
שאלתם איפה בעלי?אנונימי (פותח)
היה שלב שהוא לא רצה עוד ילדים. באותו זמן, מצד אחד - הרגשתי לא טוב עם זה, כאילו חבל על הילדים שלא ייוולדו, זה די הפריע לי. מצד שני זו היתה לי הקלה, כי גם לי לא היה כח - כפי שאמרתי, וברגע שהוא לא רוצה - אז זה על אחריותו...
עכשיו הוא דוקא מעוניין, אבל אני לחוצה קצת בגלל כל מה שהסברתי.
הוא אומר שאם זה מלחיץ אותי אז לא, אבל לא נעים לי שאני אהיה הסיבה שלא יהיו עוד ילדים, וגם מבחינה מצפונית ומוסרית אני כן חושבת שזה מאוד חשוב.
זו גם נראית לי סיבה טפשית. אף פעם לא שמעתי על מישהו שלא רוצה ילדים כי אין לו כוח לעול ולטרחה שהם גוררים. לא להביא ילדים בגלל עצלות?

מוזר לי קצת מה שאמרה יוקטנה על הורמונים. גם כשנולדו הילדים הקודמים אף פעם לא שמחתי במיוחד להכנס להיריון, וזה תמיד נראה לי מלחיץ. רק שעכשיו אחרי אני כבר ממש מרגישה כישלון בתפקוד בבית, זה מלחיץ יותר.
מה מצבךאנונימי (פותח)
זה מאד תלויאנונימי (פותח)
סליחה על הטעות בהודעה הקודמת.
לדעתי תלוי קודם כל בת כמה את ואיזה גודל משפחה את רוצה. אם את מבוגרת ושואפת למשפחה גדולה אז צריך להשתדל הכל כדי שתביאי עוד ילדים. אך אם את עדיין צעירה אז אפשר לעשות הפסקה בנחת. בכל מקרה כדאי מאד לקחת עזרה. יש הרבה נשים ששונאות את עבודות הבית ומעדיפות לעבוד בחוץ אז בשביל זה אפשר לקחת עוזרת. העוזרת לא חייבת לשטוף ולקרצף אפשר להגיע לסיכום שהיא רק מארגנת את הבית והכביסות ומבשלת צהריים. יש כאלה שמשלבות זאת עם שמרטפות על הילד הקטן. גם אם לא תביאי עוד ילד בינתיים זה לא רצוי שכל המשפחה תסבול מחוסר ארגון.
חשוב גם לדעת מה היחס שלך לילדים. אם למרות הכל את סבלנית ואוהבת בד"כ זה מספיק לילדים. אך אם את מתוחה ועצבנית עליהם אז לא בטוח שכדאי להביא עוד בשלב זה. זו דעתי באופן כללי אך ברור שקשה לייעץ לך כשלוא מכירים את כל המכלול - המצב הכלכלי, התמיכה של ההורים שלכם, החברה בה אם נמצאים והכי חשוב הקשר הזוגי שלכם.
תודה רבה לכל המגיבים... אנסה לפרט יותר על המצב שליאנונימי (פותח)
בקשר לעוזרת, כפי שהציעו כמה וכמה, יתכן שזה היה יכול להיות פתרון מוצלח, אבל בינתים אנחנו לא מספיק עשירים... למרות שאני עובדת הרבה שעות, כיוון שאני מתחילה ומקבלת רק שכר מינימום לשעה - זה לא מצטבר לסכומים משמעותיים.
היתה תקופה שהיתה לי עוזרת לשעתיים בשבוע, ואני מקוה שזה יחזור שוב אחרי פסח, אבל זה מעט מידי ולא משפיע על התפקוד השוטף.
בנוגע ליחס לילדים - אני חושבת שאני בסדר. אמנם יש לי נקיפות מצפון של אמהות, שאני לא יורדת איתם לגינה וכו', אבל אני לא טיפוס עצבני ואני אוהבת אותם מאוד, האווירה בבית נעימה. גם בזוגיות אני משקיעה הרבה, רק עבודות בית אני לא אוהבת... נס שבעלי לא איסטניס יותר מידי, ולא משתגע כשיש בלגן. הוא אפילו מעדיף לשבת לפטפט כשאני כבר רוצה לסדר - כלומר הבלגן מפריע לו עוד פחות מאשר לי.

בכל זאת זו לא נראית התנהלות נכונה, ואני מאמינה שזה גם בעייתי להתפתחות הבריאה של הילדים.

אשמח לשמוע דעות נוספות.
האמתאנונימי (פותח)
זה נכון שיש מקום לעיתים צורך ועניין לשקול על ילדים אבל...לי עושה רע לשמוע על כל מיני אינטרסים בהבאת ילדים כאילו זה ירקות במכולת..זה הופך את זה לעניין אגואיסטי. לדעתי. מאחלת שכן ירבו. מאחלת שתמצאי את הדרך לנהל את ביתך על מי מנוחות עם קצת סדר בקצה הבלאגן....אודה גם ביתי לא עומד בדום מתוח אבל יש גבולות תחליטי שאין מצב שמגיעים לשבת בלי להשיב את הסדר על כנו. ותשתדלי לכבד את ילדייך בבגדים נאותים. לא חייבים להיות פיקס אבל מינימום. הם גם בני אדם.
קיצור עם קצת עבודה אישית על הדברים הבאמת חשובים בחיים ומינונם בע"ה תתאזני...ואולי אם כבר איזון תנסי ללכת בדרך הרמב"ם ולנסות חודש את הקיצוניות השנייה לאיזה חודש ואז תתאזני לנורמליות. תכלס כמה כבר כביסה צריך לעשות כדי שהמצב יהיה נורמלי אחת בשבוע גג שתיים..זה לא בשמיים בכלל!!!בהצלחה. לא התכוונתי להיות חריפה אם זה נשמע כך...
מאד מעריצה אדם שמכיר בחסרונותיו אבל ???נחמה
בס"ד,
מאד הערצתי אותך על שאת מכירה את חסרונותייך, לא לכל אחד יש את הבטחון לראות בעצמו את החוסר.
מצד שני,
אני מבינה את הבעיה הזו, אבל כנראה שכאן יש את עבודות מדותיך,
כלומר, אמרו כבר רבותינו, וגם האר"י, שכיום, כאשר אין נביאים בדורינו, איך נדע מה באנו לתקן ? לפי איפה שקשה לנו,
נראה לי, שמאד כדאי להביא עוד ילדים, ראשית, זה עושה טוב בבית, שמחה בבית, ושנית , כאשר הם יגדלו, אם תהיו (במיוחד את) הורים חכמים, הם היו עזר, ויוכלו לבצע משימות, וגם יעזרו בבית.

לי כעקרון קשה להבין אותך, כי אני מאד נקיה ומסודרת, לא דורשת מאף אחד בבית כלום, אבל מהדוגמא האישית, כולם נירתמים, כי כבר התרגלו לבית נקי, מסודר, בגדים נקיים, וסליחה (אסלה נקיה),
אבל מבינה אותך מצד שני, בחסרון שלך, וההפרעה כתוצאה מכך,
אנא, שוחחי עם בורא עולם שיתן לך את החשק והכוח והרצון להיות אישה טובה ועקרת בית טובה, זה יעזור מאד.
גם לי קורה שאין לי ממש כוח לעמוד לגהץ, ואני מדברת עם בורא עולם על כל דבר וגם על זה, ומבקשת ממנו שיתן לי כח לגהץ, הנה, עכשיו, לפני פסח, יש לי וילונות לבנים לגהץ, ופרנציף, כמו שאומרים, לא אתן אותן למכבסה, אגהץ אותן לבדי,
יש דברים ומטילות שאני מבטרת לעצמי, ויש שלו, ב,ה הקב"ה נתן לנו בינה יתרה, על מנת שנוכל לחשוב בהגיון, ולהחליט איפה נווטר לעצמנו ואיפה כדאי לעשות עבודת מידות, ואם אדם רוצה לעשות השתדלות, מסייעים לו משמים.
בהצלחה רבה לך
בת אל, יקרה, ואימא ואישה יהודיה (כמה שהתפקיד הזה, חשוב ויקר)
בברכת אהבת ה' ישראל והארץ
לקופר היקרהיהודית פוגל
אתחיל בנושא עוד ילדים כן או לא, נסו לדמיין את עצמכם בעוד 10-20 שנה כאשר הנושא אולי כבר לא יהיה רלוונטי ותנסו לזהות איך אתם מרגישים. אולי זה יעזור לכם לקבל החלטה. באשר לנקיון וסדר בבית אישית אני חושבת שאישה צריכה להחזיק בידים שלה את המושכות של הבית ושהוא יתפקד ויראה טוב בצורה סבירה. קשה לחפש תמיד בגד נקי, לאכול חלטורות ואין אף פעם ריח של אפיה ביתית... עם כל זאת כדאי וצריך להיעזר בפתרונות כמו עזרה, אפילו רק פעם בשבועיים, וכן תהליך של אימון אישי (קוצינג). מעבודה בשטח עם נשים שמעונינות לשפר את הביצועים שלהם במישור הזה אני יכולה לאמר שזה מ א ו ד עוזר!
עידודאנונימי (פותח)
שלום!

רצינו לעודד אותך קצת..

הבית שלנו מבולגן באופן די קבוע, ולא תמיד הכל מתוקתק כמו שצריך, אבל זה לונורא כ"כ... לפעמים הבלגן קצת מעצבן, אבל מסתדרים ב"ה! משתדלים לסדר, הילדים עוזרים, אבל סדר זה לא הדבר החשוב בחיים, במיוחד אם זה בא ע"ח אמא שמחה, שמותשת מרוב עבודה...

ב"ה יש לנו משפחה גדולה, שמחה, אמא שמשקיעה בילדים ואבא שאוהב את אמא מאד וזה העיקר.

אני לא חושבת שבלגן אמור לצער אותך כ"כ..

בכל מקרה, ב"הצלחה.
עידודללה2005
המון עידוד לך, תאמיני לי סדר ונקיון זה המצאה של אנשים משועממים ושל זקנים.תהני, ורק תשימי לב שהילדים לא ילכו לאיבוד בבלאגן.בריאות יש??שמחה יש???כמה טוב ד'!!!
את צודקת!אופה
באמת יהיה מעאפן!
אז ככה. קודם סדרי עדיפויות- האם את מעדיפה לעבוד בחוץ או להישאר בבית? אם בבית- יותר זמן לטפל בילדים, בבית, ויותר זמן לעצמך ולבעלך. אם כי, אולי תצטרכי לבשל ולאפות יותר ולהצטמצם בהוצאות.
אם עבודה- טוב, את כבר יודעת עכשיו איך זה.
עם שכר מינימום, הוצאות על מעון ואוכל מוכן, כמה כסף באמת נשאר, והאם לא עדיף יותר להצטמצם ולזכות ביותר שקט נפשי ופחות נקיפות מצפון?
עבודה בבית גם כן דורשת הרבה מאמץ, במיוחד נפשי. זה לא מתאים לכל אחת.
תקדישי זמן לשקול את הנ"ל. מה שתחליטי, אל תעני את עצמך עם האפשרות שלא בחרת בה. שתהיה החלטה עם בטחון עצמי שמגבה אותה.

בקשר לסדר בבית- זה ענין של משמעת ובעיקר *הרגלים*. קודם משמעת בכדי להתחיל הרגלים, ואחר כך משמעת בכדי לדבוק בהם. בעיתון בשבע התפרסמה לפני מספר חודשים כתבה עם הפניה לאתר באנגלית.
www.flylady.net
אם קשה לך עם האנגלית, תשלחי מסר אישי. יש גם פורום ישראל (יאהו! קלאב).
תתחילי עם סדר בבית, זה יעשה גם סדר בראש. אם יש סדר בראש קל להיות יעילים כי מרוכזים יותר בעבודה, ודברים לא נראים כיוצאים מכלל שליטה.

שורה תחתונה- הדבר הכי חשוב הוא להקפיד על הרגלים ולא להוציא דברים מפרופורציות. גם אל תצפי לבית מושלם, אלא לשיפור.
יש הרבה בתים מאוד מסודרים אבל חסרים אמא עם שקט נפשי. גם זה חשוב.



דרך אגב...אופה
כל שכתבתי הוא רק בצד המעשי לעזרה בסידור וניקיון. עברתי בזמן האחרון תקופה קשה של 'נמאס לי מהבלאגן ואני לא יכולה לסבול את זה יותר'. אני נעזרת רבות באתר הנ"ל.
אל תשלי את עצמך שכל האמהות לילדים קטנים העובדות מחוץ לבית גם משקיעות בקשר הזוגי, מתיחסות לילדים, ושומרות על נקיון וסדר מופתי. ממש לא. לא מנו ולא מקצתו. זה יצר הרע שמבלבל אותך ומייאש אותך.
*את ממש בסדר!!!*
חשוב שתשמרי על הבריאות- הגופנית והנפשית. במיוחד בימים אלו של לפני פסח.


המלצה לספר-אנונימי (פותח)
יש ספר שעזר לי בנושא אירגון הבית (בעברית) נתקלתי בו במקרה בחנות ספרים אבל לא נראה לי שהפיצו אותו בהרבה מקומות.בכל מקרה פרטי הספר כפי שכתובים בו הם-'הבית -העסק הנבחר' מאת יעל זלץ בהפצת רובינשטיין 02-5389437 הספר מוגדר כ'מודל העצמה חדשני לניהול הבית שלך' והוא נותן תוכנית ודרך לניהול יעיל של הבית.למרות שכמובן אין פתרונות קסם אבל ההתארגנות עשויה להתייעל.ביחס לילדים שלך,אני חושבת שכיום הם קטנים מכדי שזה יפריע להם,אבל בסביבות גיל 10 ילדים כבר משווים את הבית שלהם לבתים אחרים והם עלולים להרגיש נבוכים מנוכחות של חברים כשהבית מבולגן,אז יש לך עוד כמה שנים טובות להסתגל לעבודות הבית...
גם בגיל 4 משווים (מביך ביותר...)אופה
לא אשמתךאנונימי (פותח)
גם אני עמדתי להמליץ על אתר הפליילידי

http://www.flylady.net/

הדבר החשוב שהיא אומרת שיש נשים שנולדו מאורגנות והם לא מבינות מה הבעיות שלך
ויש כאלה, שמה לעשות, באופי שלי שלך

אפשר לרכוש כלים לנהל את הבית בצורה יעילה
השיטה שלה מאוד עוזרת כי היא לא מטיפה מלמעלה, אלא ביחד איתך באותו סירה, מדברת איתך מהמקום שלך.

היא לא בא להפוך את חייך ברגע אחד
אלא לאט לאט לרכוש כלים חדשים שיעזרו לך בכל תחומי החיים

הכי חשוב זה לקבל את עצמך. יש איזה מושג של האמא המושלמת, זה פשוט לא קיים!

אבל צריך קצת להתארגן והכלים שמציעים באתר הנ"ל יעזרו

לגבי עוד ילדים?

הטיעונים שאת אומרת מאוד מאוד נפוצים אצל חילוניים וברורים מאליהם.
אם אתם דתיים מן הראוי לבחון את הנושא גם מבחינה דתית.

גילאי 3 ו שנה הם מאוד קשים וסביר שנראה לך ממש קשה להיות עם עוד ילד


לדעתי כדאי לבחון שוב את הענין שהקטן יהיה בן 3 ולראות אז מה דעתך

כמובןן גם השאלה בת כמה את?
מי אמר שבית מסודר זה כ"כ חשוב?אנונימי (פותח)
אני חייבת לציין, אני לא מכירה אותך אבל יש סיכוי שקצת הקצנת... ילדים צריכים אהבה. לא צריך לא בעלבוסטע ולא בית מבריק. אם יכולים- יופי ואם לא אז לא. אסור להיות מתוסכלים מזה! צריך לשים לב לסדר העדיפויות שלנו! ועל פיהם לחנך את ילדנו!

שיהיה בהצלחה.
רק טוב, בשורות טובות וילדים צדיקים ומתוקים
לעמיקם ותמריהודית פוגל
קשה לי להבין למה כל הזמן מקשרים: בית נקי ומסודר= אימא עצבנית ?? לדעתי אמא יותר עצבנית כשהכל הפוך והעבודה נראית כהר גדול גבוה ומאיים, צריך להשקיע באירגון ושיטות עבודה נכונות כמו בכל עסק אחר {אין עסק יותר חשוב מזה} האם הבוס בעסק חשוב ומצליח היה מסכים לבלאגן? סדר ונקיון (בצורה סבירה) הם חשובים ולא כ"כ קשה להגיע לזה כמו שזה נראה.
תצטרפי ל-flyladyאנונימי (פותח)
לפני כל דבר אחר, תדעי לך שאת לא לבד. י שמליוני אמהות בעולם שמתקשות לעמוד בסדר יום והרגלים. (הרבה מהן מוצאות עזרה בכדור ריטלין, אבל לפני שתבחני את עצמך בקטע זה)... לכן, יש קבוצות באינטרנט של flylady 0ראשי תיבות - finally loving youself
יש את הקבוצה המקורית, קבוצה ישראלית, קבוצה יהודית-דתית-בינלאומית... המטרה לבנות לעצמך הרגלים טובים.
לגבי להביא ילדים - הדבר הגדולך בעולם הוא לקדש שם שמים. אם את מכבידה על עצמך יוצר מיכולותייך, קרי מביאה ילדים שיצטרכו לגדל את עצמם , אין בזה תועלת.
לכל אחת יש מגבלות וכוחות, ואת לא צריכה להביא ילדים רק בגלל שזה באופנה. גם בגמרא מסופר על תנא אחד שאישתו הרגישה שאין לה כוח ליותר משני ילדים, ולא נותר לו אלא לכבד את רצון אישתו.
תאהבי את עצמך -זה יעזור לך בכל!!
FLYLADY בעבריתאנונימי (פותח)
אני קופר, אבל - כמה אופייני - שכחתי את הסיסמא שלי.

תודה רבה לכולם, עודדתם אותי מאוד. נתתם לי כח לנסות יותר, וגם לקבל את עצמי בצורה טובה יותר.

הייתי מאוד רוצה להצטרף לFLYLADY. נכנסתי לאתר שלהם באנגלית, אבל הייתי מעדיפה להגיע לאתר בעברית. לא הצלחתי למצוא אותו בכוחות עצמי. אשמח אם מישהו יוכל להעלות קישור ישיר לאתרי פליילידי בעברית, אולי לאתר המיוחד לנשים דתיות.

שוב, תודה רבה לכולן!
לקופראנונימי (פותח)
רציתי להתייחס להשלכה נוספת של חוסר ארגון הילדים, שליחתם לגן בבגדים לא נקיים לגמרי וכו' כפי שציינת. בתור יועצת ומחנכת, אני רואה שבגילאים מעט יותר גדולים ילדים אחרים מתחילים לדחות ילדים שבאים בבגדים לא נקיים, ילדים עם נזלת, כינים בולטות וכו'. במיוחד בנות לא רוצות לשחק איתם ועושות מזה עסק גדול. לא נעים לומר, אך גם מטפלות וגננות לא ששות לחבק וללטף ילד שבא מלוכלך וזה עלול לגרום לילדים שלך תחושה של דחיה מסוימת. כולנו אנושיים והרבה פעמים יותר מתחשק לחבק ילד שנראה מסודר ונעים. אז לטובת ילדיך- נסי לשלוח אותם נקיים וחמודים עד כמה שניתן.
אולי אם תכיני לעצמך רשימת מטלות לפי סדר הדחיפות ותסמני לעצמך מה הספקת ומה נשאר- זה יעשה את הדברים יותר מאורגנים ויותר ישימים.
בהצלחה!
לקופר ולירושלמיתיהודית פוגל
מתחברת ומסכימה לכל מילה. מה בדבר האמירה: מי שמסודר בחוץ מסודר גם בפנים??
אחוז מסוים במשכורת לעוזרתאנונימי (פותח)אחרונה
קבעי לעצמך כלל. אשה עובדת(ולא רק) חייבת עזרה בניהול הבית.הקציבי חלק ממשכורתך לעזרה בבית. ותהני משני העולמות.
מה, באמת, הכתובת של פליילידי בעברית?מירושלים
גם לי זה יכול להתאים.
אין חבל יוקטנה
בילבול לאחר לידה!. אני נשואה + ילד בן 5 חודשהריון ראשון

אני מאוד מאוד מבולבלת מהלידה ,המשכתי לעבוד אחרי הלידה מ 8 בבוקר עד  4 במזכירות , אני חוזרת לבית באפיסת כוחות . אני לא מספיקה לבשל לנקות הזמן בורח לי מהידים ,ובעקבות זה אני מתוסכלת וכמובן שזה משפיע על חיי הנישואין .אני מרגישה שאני לא מספיק עם הילד ועם הבעל .השאלה האם אני עובדת מדי הרבה? האם לחזור תשושה אחרי יום עבודה זה נורמלי .? אשמח לשמוע מכן עצות כיצד לתמרן בין אמהות לעבודה? ביי יום טוב!

על זה נאמר: ברוכה הבאה למועדון!אנונימי (פותח)
וכן, זה נורמלי לחלוטין שאת תשושה כשאת עובדת בשתי משרות מלאות. אני יכולה לנחם אותך רק, שהכוחות חוזרים עם הזמן. תנוחי ותני לעצמך את הזמן שנדרש לך. אגב, אולי תבדקי עם רופא שמצבך הבריאותי נורמלי? (ויטמינים וכו')
מזל טוב!אנונימי (פותח)

ראשית מגיע לך מזל טוב!
אני מאוד מזדהה עימך מאחר וגם אני ילדתי לפני 5 חודשים את בני הראשון.
בת כמה את?
אני יכולה לומר לך שזה בכלל לא פשוט, אף אחד לא מכין אותנו בדיוק לחיים ש"אחרי", אנחנו רק שומעות כל הזמן "מזל טוב", "ושיהיה בריא" "ומה שלום הקטן" אבל די שוכחות מעצמנו.
אני כן מציעה לך לקחת איזה יום חופש אחד ולהיות רק עם עצמך (אם זה אפשרי כמובן או שאת מניקה) ולנסות להירגע מכל המירוץ המטורף הזה או לדבר עם הבוס בעבודה ולנסות להסביר לו שאת אמא ועלייך להיות מוקדם יותר בבית כדי לשמור על התינוק או משהו כזה.
אני סטודנטית לגיל הרך ויודעת מה זה לשלב אמהות ולימודים יחד- זה לא פשוט בכלל..
את יכולה לנסות לשתף את בן הזוג שלך ברגשותייך ולהסביר לו שלא קל לך ואולי לנסות לחלק את מטלות הבית במשותף. הבית לא מוזיאון- מזכירה לי כל הזמן חמותי, ו'תאמת היא די צודקת. בין כה וכה הוא עוד מעט יתחיל לזחול ואז באמת תשכחי מלסדר כל כך הרבה.
אבל, תזכרי שכל זה עניין זמני ושהוא יגדל את די תתרגלי לחוסר השינה הזה ולעייפות המתמשכת.
מקווה שעזרתי, בהצלחה בגידול התינוק המתוק!
לאם הטריהיהודית פוגל
גם אני חושבת שדרושה תקופת הסתגלות לא קצרה לעובדה שהפכת לאם בשטו"מצ ובמקביל ממשיכה לעבוד במשרה מליאה. זה כמו לעבור רעידת אדמה ריגשית וגופנית. עליך לסדר לעצמך הרבה עזרה ולמסד את העזרה שלא יקרה שפעם מגיעים שניים (שתי הסבתות ...) ופעם אף אחד, כדי שתכנסי למסלול התובעני הזה - גם אמא וגם אשה עובדת - בהדרגתיות שתאפשר לך לפתח יותר את המיומנויות שלך שתעלינה עם הגיל ועם התפתחות המשפחה. כשהייתי בגילך ועם הולדת ילדי היקרים לא האמנתי שיהיה לנו כח גם לחתן אותם, לארגן שבתות חתן וכו' והונה עם השנים עלו והשתדרגו המיומנויות והיכולות שלי ב"ה, אבל זה לקח זמן, ובינתיים אסור לך להרגיש לבד עם הנטל. וזיכרי, התכנון חשוב ביותר כדי שלא יווצרו עומסים בלתי עבירים, הם גורמים לדכדוך ולהרגשה שלעולם לא תצליחי להתגבר על כל המטלות. אבל האמיני לי, זה אפשרי!!!
להשתדל לעבוד פחותאנונימי (פותח)אחרונה
לדעתי כל זוג צריך להשתדל שאמא לילדים קטנים לא תעבוד כל כך הרבה שעות. האם זה נורמלי שאשה שלא ישנה כל הלילה בגלל תינוק תקום לעבודה של שמונה שעות ביום ואחר כך עוד לטפל בתינוק ובבית? צריך למצוא פתרונות כדי שזה לא יקרה, לפעמים כל הצורך במשכורת נוספת הוא רק בגלל המשכנתא או השכר דירה ואם עוברים לגור במקום זול שיש הטבות לזוגות צעירים ואזורי פיתוח א' אז יש קצת יותר זמן ונחת רוח. יש עוד כל מיני פתרונות כלכליים מומלץ לקרוא את אבא עשיר אבא עני- גם אם לא עושים את מה שמומלץ שם - זה נותן כל מיני רעיונות. לנו אישית זה מאד עזר, אני עובדת רק חצי משרה ובעלי מורה וב"ה מסתדרים גם כשהמשכורות הן מאד נמוכות יש לנו הכנסות מעבר למשכורת, אז יש הרבה זמן למשפחה. כמובן שצריך להתפלל ולהגיד ברכת המזון בכוונה גדולה. חודש טוב לכולם!
בקשר להורות וזוגיותללה2005
אז ככה, איך אני יכולה לקבל את זה שלפעמים אני "מגעילה" כלפי הבעל והבת, ולא נחמדה וכד'.אני חושבת שאני מוכרחה לתת לזה לקרות ולהיות בלי לפחד, כי זה אנושי ונורמלי. ואני לא מתכוונת לתשובות בנוסח "תשימי לב שזה לא כל הזמן או חלק מהזמן" וכדומה, אלא בקטע המהותי איך אתן מקבלות בצורה טבעית את החוסר מושלמות בלי להתבוסס ברגשי אשמה.
אמרת את התשובה בעצמךיונה
"מקבלות בצורה טבעית את החוסר מושלמות".
זהו הענין. אנחנו לא מושלמים/מות,מעצם טבענו.
עבודתנו בעולם הזה היא תיקון המידות. לאהוב את עצמי ולשמוח ,ובמקביל-לנסות להשתפר.
נשמע פשוט,וזה אכן פשוט ,אבל בלתי נגמר - תמיד יש לאן להתקדם.....

(ובענין רגשי אשמה,הם ממש ענין מיותר-לא רק שלא מועיל,אלא מאד מזיק.
הם גורמים את העצבות -->שמובילה להתנהגות "מגעילה" ועצבנות-->שמובילה לרגשי אשמה-->>וחוזר חלילה וחס)


ללה 2005יהודית פוגל
גם אני מצטרפת להרגשתך, אבל חשוב שגם בני ביתך ידעו שלמרות שלפעמים את "מגעילה" כדבריך, את תמיד אוהבת ואיכפתית, ושהם הכי חשובים לך בעולם!
תלונות על חוסר מושלמות -אנונימי (פותח)
הן, לפי מה שלמדתי ואימצתי בחום (כי זה מאד עזר לי), תלונות כלפי הקב"ה שברא אותי ככה... אז אני מקבלת את זה שהוא לא ברא אותי מושלמת ולכן לפעמים אני נופלת וזה בסדר, וממשיכים הלאה, בלי לחפור (בנשמה, עם ייסורי מצפון וכו'...) עם תפילה ונסיון לשפר.
אבל קשה לי לקבל את המשפט שלך: "אני מוכרחה לתת לזה לקרות". למה להניח הנחה כזאת מראש? אולי בע"ה אני אצליח וזה לא יקרה? מותר לקוות להתרומם מעל זה, ואם נפלתי,לא נורא, נקום ונקווה להשתפר, בלי יאוש. תדעי לך שדברים משתנים! יש מצב שבעתיד לא תהיי "מגעילה" אליהם כמעט בכלל (כמעט), אבל אז יהיו דברים אחרים לעבוד עליהם (תמיד יש, לא משעמם... ברוך ה') וכשהם ייגמרו גם אנחנו נגמור את התפקיד שלנו פה...
עד-מאה-ועשרים, בהצלחה.
התייחסות אל עצמנו כבית מלא חדרים- משלאנונימי (פותח)
דמייני שהיחס הזה שעליו את מדברת שוכן בתוך חדר קטן. עכשיו דמייני רגש אחר חיובי או שלילי ששוכן בתוך חדר דומה. חשבי על עוד תכונות והתנהגויות חיוביות יותר או מעצבנות מה שבא לך . ושימי בחדרים.
כעת , התרחקי והביטי בכל החדרים שיש בך, בד"כ יש יותר חדרים חיוביים.
בד"כ החדר עם ההתנהגות ה"מגעילה" נראה קטן וחסר חשיבות כשמסתכלים על כל התמונה.
כשמקבלים את החדר הזה, הכוונה היא לא לרצות להיות בהתנהגות הזאת, אלא לדעת שההתנהגות הזאת קיימת בי והיא רק חדר,
ובעתיד עם העצמה של חדרים אחרים בעז"ה תצליחי לנעול יותר ויותר את הדלת ולהצליח לצחוק על האשה הקטנה שבפנים שמידי פעם רוצה לצאת...
ד.א. כמוני כמוך, מנסה לקבל\ ולנעול את החדר- ואכן זו עבודת חיים
אני קראתי רעיון יפהיוקטנהאחרונה
הרעיון אומר, שאם מתבוססים ברגשות האשמה, הופכים לפאסיביים, בעוד שאפשר לעזוב את רגשות האשמה, ולנסות ללמוד מהטעויות. רגשות האשמה מפריעים לנו "להוציא מתוק מעז". הם כאילו נותנים לנו לגיטימציה לא לקחת אחריות, כי כשאנחנו מאשימים את עצמנו אז כאילו "הענשנו" את עצמנו, בעוד שבפועל לא יצא מזה שום דבר טוב לאף אחד!
לכל אמא (ואדם) יש תקופות פחות טובות ויותר טובות, ימים טובים יותר ופחות. כשאני "כועסת יותר מדי" חשוב לי להתנצל בפני הילדים, ולהסביר להם שהם לא אשמים, שמשהו אחר הכעיס אותי (עייפות, רעב, בכי ארוך של הרטנה שהוציא ממני את שלוותי... אלה השכיחים שלי P, ולא הם.
רוצה להתייעץ איתכם...אנונימי (פותח)

אני חדשה כאן בפורום...קראתי כאן לא מעט,אבל עכשיו זו פעם ראשונה שאני רוצה להתייעץ...

אז ככה,אני לא יודעת אם זה ממש המקום המתאים, אבל ננסה בכל זאת..

אני בחורה בת 23,נשואה באושר ב"ה+ילדה חמודה בת שנה וחצי. מסיימת השנה תואר ראשון בייעוץ חינוכי וספרות.

כבר הרבה זמן אני מרגישה שאני לא בטוחה בכיוון המקצועי שבחרתי. כבר מההתחלה זו היתה מן פשרה כזו...אם יכולתי להתקבל ללימודים שרציתי מלכתחילה (ריפוי בעיסוק /פיזיותרפיה- בקיצור,משהו פרא רפואי-הייתי הולכת על זה...)

אני מרגישה שחוסר הסיפוק ממה שאני עושה משפיע עליי מאוד. אני לא רואה את עצמי מורה בבית ספר (גם בעלי אומר לי שאני עדינה מדיי בשביל להתמודד מול כיתה עם בעיות משמעת...)

אני מאוד מעוניינת לעסוק במשהו טיפולי-פרטני...אבל במה? אני מניחה שכעת כשיהיה לי תואר ראשון ביד, יהיה לי קל יותר להתקבל ללימודים כאלה (חשבתי אולי לפנות אפילו ללימודי הסבת אקדמאים לסיעוד...) הבעיה היא ש:

1.זה אומר שבשנים הקרובות,בהנחה שאלמד, לא תהיה לנו הכנסה נוספת(הלימודים מאוד תובעניים ולא מאפשרים עבודה לצידם),אלא רק ההכנסה של בעלי. (כרגע,כשאנחנו רק זוג+ילדה זה עוד איכשהוא אפשרי,אבל אני לא ממש רוצה להישאר עם ילדה אחת בלבד בשלוש שנים הקרובות...)

2.זה גם מתקשר למה שאמרתי קודם:אני פוחדת שלא אתמודד עם עומס הלימודים כאשר יש לי ילדה קטנה,ובית שצריך בכל זאת לדאוג שהוא יתפקד... ומה עם ילד נוסף בתקופת הלימודים? אני לא רוצה שיהיה פער גדול מדי בין הבת הגדולה לבא אחריה...ומצד שני, זה נראה לי ממש קשה לסיים לימודים כאלה עם ילדה+תינוק קטן...

מה אתם אומרים? יהודית-אשמח לעצתך.אני די מיואשת...אשמח לשמוע כל דעה שהיא.גם אם תפתחו לי אפיקי מחשבה חדשים שלא חשבתי עליהם...

לפרוס את הלימודים?ananas
אני ממש לא מכירה את התחום, אבל אולי פריסה של הלימודים ליותר שנים, עם פחות עומס יכולה לעזור? או אולי להתחיל לעבוד בתחום שלך שנה שנתיים ואז לעשות הסבה?
סתם חשבתי בכתיבה... אני באמת לא מבינה בתחום אבל זה נראה לי פתרון שיכול לעזור.
בהצלחה בכל מקרה!
למיץ פטל - התלבטויותיהודית פוגל
ראי יקירה, את רק בת 23! חובה עליך למצוא את המסלול המתאים לך ולהשקיע בזה. גם אם זה כרוך בבקשת עזרה מההורים, הלוואות וכו'. אם תדחי את זה למועד מאוחר יותר לא יהיה לך יותר קל, כי עם 2-3 ילדים זה הרבה יותר עמוס וגם היכולות של הסבתות מצטמצמות.. לכן, עם כל הקושי, שנסי מתניים, צאי לדרך שאת יודעת שתסב לך אושר סיפוק וגם פרנסה, ובודאי להתפלל לסייעתא דישמיא ובעוד כמה שנים כשתגיעי למטרתך לא תביני מה היתה ההתלבטות, הפחד והחששות. לפני שמתחילים תמיד נראית הדרך יותר ארוכה וקשה. ועוד, אני לא מכירה אותך, אבל יתכן שתוכלי מאוד להיתרם מפגישה עם פסיכולוג תעסוקתי. בהצלחה בכל!
מנסיון, אני מאד מסכימה...אנונימי (פותח)
זה נראה קשה, אבל יהיה קשה פי אלף עם כל שנה שתחכי, עד בלתי אפשרי בכלל. אני עשיתי את הטעות הזאת, חיכיתי, ורק עכשיו, בגיל 40 ועם משפחה ברוכת ילדים, אני מנסה ללמוד ולהתפרנס ממה שלבי נוטה אליו, והמצוקה הכלכלית ועומס המשימות בבית מוכיחים לי כל יום איזו טעות עשיתי שחיכיתי...

ועוד דבר: חשוב מאד שבעלך יאמין בצעד הזה ויתגייס לעזור, בכל דרך שהיא (אם זה בצמצום ההוצאות בתקופת הלימודים למינימום, אם זה בעזרה עם הבית - כן: כביסות כלים וכדו', ואם זה ב"שמרטפות" על הילדה ועל אחיה ואחיותיה בע"ה). כתבת שהוא עצמו אומר שאת לא מתאימה להוראה, אז בבקשה - שיעזור לעשות את השינוי הנדרש...
תודה על התגובות...יהודית,אנונימי (פותח)
האם תוכלי להמליץ על פסיכולוג תעסוקתי טוב שאת מכירה? אני באמת מרגישה שאני זקוקה לייעוץ בנושא הזה,מפני שאני מתלבטת בין כמה מקצועות...
למיץ פטליהודית פוגלאחרונה
מטעמים השמורים עימי אינני ממליצה על בעלי מקצוע, תצטרכי למצוא בכוחות עצמך, מצטערת, סליחה!
אפשר דוגמא הפוכה למה שנתנו לך?יוקטנה
אני בת למעלה מ-30. עד שנולד בני הבכור, לא ידעתי "מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה". בקושי סיימתי את כיתה י"ב, מצאתי כוחות להשלים את הבגרויות רק אחרי הצבא, ניסיתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה (כי הרי "חייבים ללמוד" משהו, כל דבר, לא?! חייבים!!! P, חשבתי להתחיל באוניברסיטה רגילה... מה? מה זה חשוב?! העיקר ללמוד! העיקר תעודה! אבל פשוט לא יכולתי להביא את עצמי לשבת על משהו שלא מושך אותי, ושום דבר לא משך אותי.
זו היתה התקופה של פריחת ההיי טק, תקופה שקיבלו לעבודה כל מי שיודע ללחוץ על מקש ה"אנטר" בלי לפספס, וכך התגלגלתי לתחום. נהניתי מהעבודה והצלחתי בה והתקדמתי יפה - גם במשכורת. בלי תעודה! בלי "לימודים" (איזה קשקוש זה?! רק בית ספר או אוניברסיטה זה "לימודים"?! כל יום אנחנו לומדים! כל החיים!).
בזמן ההריון הראשון החלטתי שאני רוצה להיות עם כל ילד לפחות שנה בבית, ובלי נקיפות מצפון התגלגלתי הלאה, אל האימהות. אחרי הלידה הבנתי שאני נמשכת לנושאים הנשיים הללו: הריון, לידה... פתאום קל לי "ללמוד"! פתאום אני מתקתקת עבודות! הפלא ופלא! לא להאמין - גם אני מקבלת תעודה!

גם בעלי לא מצא את עצמו, ולכן הלך ליועצת תעסוקתית שקבעה מה "מתאים לו". הוא התעקש וחרק שיניים וסבל 4 שנים, רק בשביל לקבל תעודה שקנתה לו מקצוע שנוא, אליו הוא קם בבוקר בחריקת שיניים וסבל עוד שנים רבות.
(אני טוענת שזה כמו להיות נשוי למישהי שאינך אוהב. איך אפשר לחיות ככה?! יש לנו רק סיבוב אחד כאן, בעולם הזה! למה להעביר כזה חלק גדול ממנו בסבל?!)
רק אחרי גיל 30 הוא גילה שהוא נמשך לתחום שונה לגמרי. החלטנו שהוא יירד לחצי משרה, ובחצי השני יחזור לאוניברסיטה, והפעם כדי להנות.

נכון, כבר יש 4 ילדים, ב"ה. נכון, יש ירידה ברמת החיים. נכון, אנחנו מתחילים לחיות על החסכונות. נכון, לא ברור מה יהיה העתיד המקצועי של המשפחה שלנו. אבל חשוב לנו להיות נאמנים לעצמנו, סוף סוף. זה מסר שחשוב לנו להעביר לילדים שלנו. הולכים ללמוד כי רוצים ואוהבים, ולא כי "צריך"!

ועצה יותר ספציפית בשבילך - את לא יודעת מה את רוצה לעשות היום? חכי! אולי בשנה הבאה פתאום תדעי? אולי בעוד 10 שנים? לא חבל להשליך עוד כמה שנים על כיוון שאת לא בטוחה בו? למה שמישהו חיצוני יגיד לך מה את אמורה לעשות בחייך? חכי שהחיים יספרו לך את זה! היום, מחר, או בגיל 30! אז מה? וכשיגיע הרגע, ותדעי פתאום מה את באמת רוצה לעשות - תאמיני לי שכל העולם יסתדר בשלשות רק בשביל לאפשר לך לעשות את זה (זה הלקח מהסיפור הארוך שסיפרתי, למקרה שנרדמת באמצע;)).
ובינתיים תנסי למצוא משהו שיהיה לך נחמד בינתיים (חבל שסגרו את ההיי טק כבר ;)). אולי לא מורה - אבל מה עם ייעוץ חינוכי? או הנחיית אימהות ?
ואם לא עבודה ב"בינתיים", אז יש בתי ספר לרפואה משלימה, ואפילו כאלה שמותאמים למגזר הדתי. אולי שיאצו ודומיו מדבר אליך?
אני מזדהה עם יוקטנהיונה
ונהנית מאד מיכולת הניסוח שלה.
שבוע טוב.
השאלון המצורףאנונימי (פותח)

 

סליחה, אבל לא צירפתי את הקובץ כפי שצריך.

עכשיו אני מקווה שזה יהיה בסדר.

למי שיש שאלות אני אשמח לענות בנושא. לא הצגתי את עצמי לפני כן: אני סטודנטית לחינוך לגיל הרך שנה אחרונה ואמא לתינוק חמוד בן 5 חודשים. השאלון אותו חיברתי יעזור לי להבין קצת יותר לגבי נשים וכיצד הן תופסות את גופן לאחר היריון.

תודה שוב ושבת שלום!

20080502190136.doc

אני צריכה את עזרתכן אמהות יקרות!אנונימי (פותח)

 

שלום לכולן,

גם אני הצטרפתי למעגל האמהות לפני 5 חודשים. אין חוויה מרגשת מזו. לצד האמהות בפועל אני גם לומדת וחשוב לי לשמוע את דעתן של אמהות בנושא.

אני עושה עבודה בנוגע לתפיסת הגוף הנשי לאחר לידה והאם נשים שבעות רצון ממנו.

אשמח אם תוכלנה לענות לי על מס' שאלות שמתייחסות לנושא. אני מודעת לעובדה שגם אתן אמהות ואין לכן ים של זמן אבל אם תוכלו להקדיש לשאלון מספר דקות ולהתייחס תראו שסך הכל הוא יכול להיות מעניין גם עבורכן.

אני מצרפת לכן את כתובת המייל שלי לצורך שליחת השאלון חזרה. hena80@walla.co.i   l20080502185142.doc

אני באמת מודה למי שתוכל להקדיש לי מעט מזמנה (אין צורך להרחיב בתשובות אלא אם כן השאלה דורשת זאת).

תודה מראש והמשך סופ"ש נעים!

אני מזכירה שהשאלון הוא אנונימי לחלוטין ואין צורך להזכיר את שמכן.

בבקשה עזרו לי, מי שיודע...אנונימי (פותח)
אמרו לי פעם שיש באיזשהו מקום ברחבי האינטרנט פורום של הורי דתל"שים, ועד היום לא מצאתי אותו. מישהו יודע על זה משהו? כתובת?
גיגלתי ולא מצאתי יוקטנה
חיפשתי היטב ולא מצאתי. אולי זה אתר שחוסם את גוגל?
מזתומרת אתר שחוסם את גוגל?אנונימי (פותח)
אפשר לעקוף את זה?
גוגל לא רואה את מי שלא רוצה שיראו אותו יוקטנהאחרונה
ליודי 2יהודית פוגל
האם אתה לא בפורום כזה? לדעתי פורום הורות של ערוץ 7 הוא בדיוק מה שאתה מחפש.
לא נראה לי...אנונימי (פותח)
חפשתי הורים שעוברים כמוני את ה"חוויה" הזאת, אם היו כאלה הם היו בוודאי מגיבים... וגם ההגדרה של הפורום לא נראית לי מתאימה: "שאלות על תקופת ההריון, בדיקות בזמן ההריון..." וכו'
3333אלעד
זהו מספר השנים בהם הורים יגעים מנסים להתמודד עם ילדיהם התזזיתיים בערב הכי ארוך בשנה. זהו מספר השנים בהם ילדינו החביבים שרים את "מה נשתנה" בעזרת המבוגרים. זהו מספר השנים בהם אנו אוכלים מרור, נחנקים ממצות-קרש ונאלצים לכופף את גבינו לכי הסבה, בולעים כמויות עצומות של ביצים ותפוחי אדמה ועם כל זה אמורים להרגיש כבני מלכים. זהו מספר השנים שעם ישראל עושה ליל הסדר!! בראוו לנו!!!
"כאילו" - זאת מילת המפתח!אנונימי (פותח)
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - אז נכון, אתה לא באמת נהנה, אבל תעשה כאילו, היום קוראים לזה דמיון מודרך. אני ניסיתי וזה עבד!
מצאתי משהו טוב בפסח!יוקטנה
שבפסח, בדיוק בפסח, יש עוד שנה שלמה עד שהוא מגיע שוב!
ישר כח על הראיה החיובית.. אלעד
ראית את הסרט פוליאנה?אנונימי (פותח)
לאלעדייהודית פוגל
מצער שזאת החויה שלך מהחג הנפלא. חבל
לא ידעתי שחוש הומור נחשב לחמץ יוקטנה
כנראה שכן יוקטנה. תראי איך לקחו אותנו ברצינות..אלעד
יהודית, עכשיו ברצינות (כשר לפסח, ללא חשש הומור...)אנונימי (פותח)
את מוכנה בבקשה לפרט? יש אצלי בבית נערה בת 17 ששונאת את החג הזה. מה היית אומרת לה?
לענת 2יהודית פוגלאחרונה
צריך לדעת מה עוד יש בחיים שלה, ומה בעצם היא אומרת באמת כשהיא אומרת שהיא שונאת את החג. לא נראה לי שזהו ענין העומד בפני עצמו וכל השאר בחייה נפלא. זהו רק קצהו של איזה קרחון (לדעתי).
תגובה קופראנונימי (פותח)
שלום וברכה. קראתי את מה שאת כותבת ונראה לי שלך עצמך לא כל כך ברור מה המצב בבית.. את מתארת משפחה שמתנהלת באוירה נעימה, זוגיות טובה. מצד שני את מרגישה כשלון בגלל ,דברים טכניים". (
שהם משמעותיים מאוד ביצירת אוירה טובה בבית)עד כמה המצב הנוכחי משפיע על ילדיך באמת?
בינתים הילדים קטנים. למעשה לא נראה שאיכפת להם.אנונימי (פותח)
אני משתדלת לבשל כמות גדולה של בשרי לשבת, כך שבתחילת השבוע יש אוכל בשרי, ולפעמים מבשלת מרק באמצע השבוע, אבל לא כל יום יש אוכל מבושל.
ראית ילד בן שלוש שמתלונן שהבית מבולגן, או שהבגדים שלו לא מאה אחוז מתאימים? או שאוכלים לצהריים לחם ועגבניה ולא עוף? אבל בכל זאת נראה שזה לא דבר טוב.

גם בעלי הוא אחד שלא כל כך איכפת לו, והוא יכול ללכת כמה ימים באותה חולצה, למשל.
בכל זאת נראה שלא טוב שאין חולצות נקיות בארון.

כלומר, הדברים לא מפריעים בהרגשה ובאווירה, אבל בכל זאת זו לא נראית התנהלות בריאה. אולי לאורך זמן זה כן יכול להשפיע על הילדים איכשהו.

זה נראה לכן נורמלי?
אנסה למקד את השאלה עוד יותראנונימי (פותח)
כרגע הבית מתנהל, פחות או יותר, גם אם די צולע.

אבל ברור שאם היתה משפחה גדולה יותר, עם יותר צרכים, הבית לא היה ממשיך לזרום בכלל.


לכן אני שואלת...
תני לי להבין.אלעד
האם את מתכוונת שכרגע זה סביל אבל כשהמשפחה תגדל אז לא, ובאיזהשהו מקום ברובד יותר עמוק את בעצמך לא שלימה עם זה? (למרות שלבעלך ולילדים זה לא אכפת)
בדיוק כך, אלעדי. כל מילה מדוייקת.אנונימי (פותח)
לקופר היקרהיהודית פוגל
יש נשים שחשוב להן סדר ונקיון בבית כי זה גורם להן להרגיש טוב. הן לא עושות את זה למען הבעל, החמות או השכנים אלא נטו למען עצמן. זה לא חורג מעוד דברים שאדם אמור לעשות כדי להרגיש טוב עם עצמו. חישבי על כך, זה שאת כותבת על הנושא בהרחבה מעיד שזה מטריד אותך והיית רוצה לשנות. אני למשל נמנית עם אלה שמחזיקות בית נקי ומטופח למען עצמי בלבד, לבני ביתי זה פחות חשוב, והקפדתי על כך גם כשהילדים היו קטנים וגם עכשיו כאשר הנכדים כ"י מגיעים. זה פשוט דרוש לי לשלוות הנפש שלי, כמובן עם הפרופורציות הנכונות ותוך שימת לב מליאה שלא להחמיץ דברים חשובים בדרך. למרות שאני איסטניסית ונקיה אני מרשה לילדים/נכדים להיות איתי במיטה ולשמוע סיפור או קצת להשתולל ולצחוק, כלומר יש צורך לאזן בין הדברים וזה הכי יפה - שביל הזהב.
נא להבדילללה2005אחרונה
לדעתי יש הבדל עצום בין סדר לניקיון. סדר באמת נותן תחושה טובה ורודע-וגם לא לכולם, מה רק לבני נוער מותר להיות מבולגנים? אבל סדר זה גם עבודה קלה יחסית. אנחנו משתדלים כל יום 5 דקות סדר והבית מיישר קו. לעומת זאת נקיון זו עבודה יותר קשה ומרובה, ופה יש הרבה יותר מקום "לחפף". אפשר לטאטא ולשטוף רק לעיתים רחוקות, לנקות שירותים ומטבח ופחות בחדרים. ובכלל ההבדח וההבחנה בין סדר לנקיון מאוד מקילות על כל התחום הזה של עבודות שירות אינסופיות...
עצה מעצלנית כמוךאנונימי (פותח)

אני חייבת לאמר לך שגם אני שונאת את עבודות הבית. אני פתרתי את בעית הכביסה בכך שקניתי מלא בגדים לילדים מה שמאלץ אותי לכבס פעם בעשרה ימים, גם אם כל יום מחליפים סט או שניים של בגדים. זה נכון שפעם בשבוע וחצי יש לי כשלוש מכונות כביסה צבעונית ועוד 2 מכונות לבנות, אך אם כבר אז כבר. לפחות זה לא מלווה אותי כל הזמן אלא רק שבוע כל שבועיים.

לגבי הנקיון אין ברירה מחזיקים עוזרת פעם בשבועיים, ואם אפשר אז כל שבוע.

לגבי הבישול קונים כמה שיותר אוכל מוכן למשך השבוע, או פשוט מסתמכים על ארוחות פשוטות. למשל עוף בשקית קוקי עם בצל ותפוחי אדמה מטובל בגריל עוף של חברת טעם וריח ואפוי בתנור למשך 120 דקות על 200 מעלות. זו ארוחת מלאכים אפילו לשבת. ועם סלט ירקות טוב לצד זה, את מסודרת.

הדבר הכי חשוב זה שתהיי רגועה ועם המון סבלנות לבעלך ולילדים.

אני לא חושבת שמישהו מודד אותנו בתיפקודנו במטבח, ומבלאגן אף אחד לא מת. (כמובן הקפידי אם הילד זוחל שלא יהיו דברים מסוכנים לבליעה על הרצפה). גם הנקיון אם את ובעלך חיים איתו בשלום אז אינך חייבת לתת דין וחשבון לאף אחד.

שתביני אני באה מבית סטרילי ולעיתים נראה לי שהורי "חוטפים חום" מהבלאגן ומכך שביתי רחוק מסטריליות, אך עדיין במונחים שלי הרצפה נקיה (לא בשביל ללכת עם גרביים לבנות). בעלי ואני חיים בשלום עם רמת הנקיון הזו, לשנינו אין בעיה עם זה, ואם למישהו אחר יש בעיה עם זה - שיתמודד.

(כשאני מארחת את הורי ואו הורי בעלי - זה כמובן מאלץ אותנו להשתדל קצת ולנקות - ואת זה אנו עושים בכיף.)

בקיצור, הכי חשוב שלום בית ושמחת החיים שלכם.....

לגבי ילדים, אני לא מסכימה איתך, אני חושבת שהילדים זה האושר הגדול ביותר שיש, ואם בעלך עוזר וגם מטפל בהם, אז תחשבי על זה שהם לא לנצח ישארו תינוקים, וברגע שהם יגדלו יהיה לך הרבה יותר קל.

להביא ילדים אפשר במשך תקופה מוגבלת, ואחר כך את עלולה להצטער שכבר מאוחר מידי.

מנסיוני כשהגדולים גדלו טיפה לגיל חמש, שש, הם מאוד נהנו לעזור בטיפול באחיהם - להביא חיתול, לתת מוצץ - וכן הם שמחו לעזור גם מעבר לכך.

בהצלחה,

ואל תפרשי כל דבר ככישלון שלך, להפך פרשי זאת כ " עולמי עשיר יותר מחיתולים סדר ונקיון " ולכן אני מחפשת תחומי עניין נוספים.

 

(תגובה לקופר)^אנונימי (פותח)
עצות שוות! תודה!יוקטנהאחרונה
שלום לכםעד מתי?
מעניין אותי לשמוע את דעתכם בנושא,

בדרך כלל כשאדם מחפש בת זוג הוא עושה לעצמו מן רשימת מכולת כזו או אחרת, ולפיה הוא מקבל או לחילופין דוחה הצעות.

ברשימת מכולת זו ימצאו בדרך כלל כל מיני תכונות אלו אוחרות

מראה
מנת משכל כזו או אחרת
מידות
וכו´

ועכשיו לשאלה
האם ישנם תכונות ש"בשוק" הם נחשבות אבל במציאות הם גרועות?

אני אדגים:
אדם שמחפש בחורה חכמה ובסוף מרוב שהיא חכמה היא מעולם לא מקבלת את דעתו

עוד דוגמא
סיפור שקראתי פעם על שני בחורים מאותה ישיבה שהתחתנו בסמוך
אחד נשא את אשת החסד האידאילית-תמיד עוזרת לכולם ותמיד טובת הכלל קודמת לטובתה האישית

ואילו חברו נשא את ההפוכה לה בתכלית,בחורה אגוצנטרית ואגואיסטית ששום דבר בעולם לא מתקרב בחשיבותו אליה,

כמובן שכל החבר´ה שמחו בשמחתו של הראשון שמחה רבה.

ואילו בשמחתו של השני מי שהגיע הראה פני שמח כי מה לעשות לא נעים לצחוק על החתן.
לבסוף אחרי מעט זמן התברר שכל אחת מן הנשים הנ"ל הכילה בתוכה את בעלה.
מה שגרם לכך שאשת החסד התיחסה לבעלה כמו שהתיחסה לעצמה , כלומר כל העולם קדם בעינה לבעלה
ןאילו הבחורה השניה חשה כלפי בעלה מה שחשה כלפי עצמה כלומר הוא ואני קודמים לכולם.

סיפור ארוך שמה שיוצא ממנו הוא שמה שחשבו כולם בתחילה כתכונה חיובית לנישואין התברר כגרוע ומה שכולם חשבו כתכונה שלילית התברר החיובית מאוד.

עכשיו דעתכם
מה הם באמת התכונות שחשובות לנישואים?
תודה ויום טוב.
לדעתיאלעד
תכונות שנחשבות טובות, לפחות ב"שוק" שלנו, הציבור הדתי לאומי, אבל לאחר החתונה עלולות להיות לרועץ, הם חברתיות ואהבת ארץ ישראל. שניהם מתאפיינים בפניה אל הכלל שאם היא מתבטאת בצורה קיצונית עשויה לפגוע ולהדחיק את הבית הפרטי שהזוג הטרי אמור לבנות.
אני מאמינהיוקטנה
שלהתחתן זה כמו להוליד ילד.
אנשים לא מפסיקים להשתנות.
ילד שנולד - יונק, ישן, בוכה, יונק, בוכה, ישן. אחרי שנה בלבד - כבר הולך, אומר כמה מילים, מחייך, מחבק... אדם אחר לחלוטין!
גם בן הזוג: ביום שהכרת אותו הוא כזה, ביום החתונה הוא כבר קצת אחר, ושנה אחרי החתונה - מי יודע? עשרים שנה אחרי החתונה: עוד עשרים קילוגרם? דעות פוליטיות שונות? מי יודע?
לא נחזיר ילד לבית היולדות או נמסור אותו לאימוץ - הוא תמיד ישאר הילד שלנו! גם בן הזוג - תמיד ישאר שלנו! זו המשפחה שלנו לטובה, וחס וחלילה גם לרעה. מי יודע מה ילד יום? אם חס וחלילה הילד חולה או עובר תאונה והופך לנכה, או בן הזוג - אנחנו נשארים לצידם! לצד הילד ולצד בן הזוג. כמובן. אם הילד חוזר בשאלה (או בתשובה) או בן הזוג עובר איזו טלטלה גדולה - אנחנו נשארים איתם. הם המשפחה שלנו, למרות הקושי.
ככה אני מרגישה, ואני מקווה שאף אחד מאיתנו לא יצטרך לעמוד במבחן קשה.
תודה רבהעד מתי?
לכל העונים והעונות

פתחתם לי כיוווני חשיבה

שירשורים דומים בפורומים נוספים באתר כיפה
אולי יוסיף גם לכם

הורות ומשפחה- http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=3616682

הזדמנות שניה- http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=3616841
לא כלה -http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=3616687
שידע לתפוס מנהיגותאנונימי (פותח)
מסכימה עם יוקטנה.
אך בתכלס צריך גם כן להחליט על בסיס משהו.
היום אחרי 13 שנות נישואין אני מבינה שהרבה ממה שאנחנו רוצים\ות זה לא המהות. המהות היא שיש לך משהו ש
א. בחר כמוך להצליח בחיי הנישואין וזו החלטה משמעותית.
ב. יודע לתמוך , להיות משענת, לקבל החלטות בצמתים חשובים- כמובן עם הקשבה ותקשורת טובה,אבל שיהיה "גבר".
ג. סתם נקודה למחשבה- לפעמים מישהו שיש לו דווקא תכונה הפוכה לשלך, שונה, בבא היום מתבררת כדבר שבדיוק את צריכה בחייך.
הייתה לי חברה לפני שנים שרצתה בעל חברמן, מעביר סמינריונים כזה , מתלהב כמו שהיא הייתה, היא התחתנה עם בחור ישיבה, שקט היום משמש כרב ואני בטוחה שבהסתכלות אחורה , דווקא בגלל האופי הקופצני שלה, מתאים לבית שלהם האיזון הזה.
ברכה והצלחה
לעד מתייהודית פוגלאחרונה
מה שהכי חשוב בנישואין הם מ י ד ו ת ט ו ב ו ת, ושוב מידות טובות. כל רעיון הנישואין בא לעולם כדי שאדם יוכל לעבוד על מידותיו. אין שום מערכת יחסים שבה אדם יכול וצריך להשקיע כ"כ הרבה עבודת מידות. לכן כל השאר פחות רלוונטי, כי מאוד נחמד לקבל אישה מוכשרת אבל אם היא שחצנית ורעת לב אז איך נוכל ליהנות מכשרונותיה, אבל גם אחת שלא ממש מוכשרת זוהי עדיין לא ערובה לחיים נוחים, כי אולי היא מתוסכלת וממורמרת, כלומר מה שצריך לבדוק הן מידות טובות ואז הנתונים הטבעיים של כל אדם מקבלים מימד אחר,ונכון.
תגובה מאחת שמבינהאנונימי (פותח)

שלום לך...

אני כ"כ מבינה לליבך אני מוצאת את עצמי בחלק מהתאורים שלך ואוכל לומר לך מה אני עשיתי...

דבר ראשון הידקתי את החגורה במספר תחומים ולקחתי עוזרת פעם בשבועיים  זה אמנם לא מספיק אבל יותר טוב מכלום ביום שישי אני עוברת עם סמרטוט בסלון ובמטבח וזה עושה רושם של בית נקי וסך הכל יוצר אויירה נעימה בבית..

כלים בכיור תשטפי מיד שאת מסיימת לאכול זאת אומרת שיש 3 צלחות בכיור תשטפי נחמד גם לדבר בטלפון תוך כדי ופתאום תוך כדי שיחה תמצאי את עמצך בלי לשים לב גם מקפלת כביסה..בשבת תבקשי יפה מבעלך שיעזור קצת עם הכלים...

לגבי הילדים ההפרש בגילאים קטן גם לי יש הפרש כזה בעוד שנה הם ישחקו כ"כ מקסים יחד שהם לא ירצו ולא יזדקקו לחברתך חשוב שהאוירה בבית תהיה נעימה ורגועה...אחרי זוג הילדים הראשון חיכיתי 5 שנים עד שהרגשתי מסוגלת להביא את השלישי שהיום הוא בין 4 חודשים ואני אשתדל לעשות לו אח קרוב זה נחמד להביא ילדים בזוגות-מאד קשה בהתחלה אבל מאדמאד קל בהמשך וזה מה שנותן לי עכשיו את הכח...

תרגישי טוב עם עצמך כ"כ הרבה נשים מרגישות ככה ולי גם אין כח להשקיע בעבודה (אני עובדת חצי משרה..)אבל אני מאד מאושרת בחיים ומודה לקב"ה שיש לי מה שיש לי

אישה בלבוסטיתיהודית פוגלאחרונה
שלום לכולכן, אני מבקשת לאמר כאן משהוא חשוב מאוד: אדם לא נמדד רק לפי יכולת אחת מסוימת. אדם נמדד בעוד הרבה יכולות ואישיותו של אדם היא רבת גוונים ומרתקת. אז כמובן שאישה שהיא לא ממש בלבוסטע אין לשים עליה פס חלילה, אלא בניגוד לדוגמה שאם אישה איננה טייסת קרבית וזה לחלוטין בסדר ולא מפריע לכלום, נושא הבלבוסטע הוא יותר משמעותי ומאוד תורם לאוירה בבית ולתיפקוד הטוב והרגוע - אני מדגישה - רגוע של כל המשפחה. אם ילד/בעל כל הזמן צריכים לחפש איפה הגרביים שלי, איפה יש חולצה נקיה, מתי יהיה אוכל מוכן, מתי נצא לחתונה, מתי תהיי מוכנה, דבר זה מערער בקלות את השלווה ויישוב הדעת וגורם למתח ומריבות. בשנים שהילדים קטנים כמובן שהסטנדרטים משתנים, וכן רצוי מאוד לקחת כל עזרה אפשרית. גם צריך ללמוד את הנושא ולהשקיע בו ולא לאמר טוב, אז אני לא... ולעבור הלאה. זה נושא חשוב.
לקסלקיאנונימי (פותח)
שנת לילה וגזיםאנונימי (פותח)

שלום רב!

ב"ה יש לנו בת בת שלושה חודשים ושמה שירה. היו לנו בזמן האחרון לילות מאוד קשים אתה, כנראה בגלל כאבי בטן. ניסיתי לשנות את התזונה שלי ולאכול בצורה מסודרת, מאוזנת ובריאה יותר וב"ה זה עוזר והיא רגועה יותר. אך עדיין, נראה שהיום והלילה שלה התהפכו. היא נרדמת לשנת לילה בסביבות 3-4 לפנות בוקר, וממשיכה אותה עד 1-2 בצהריים. (עם הפסקה קלה של הנקה באמצע, ומייד חוזרת לישון).

כיצד ניתן לכוון לה  את שנת הלילה, כך שתתחיל בתחילת הלילה? ניסיתי להעיר אותה ביום, אך לא תמיד זה עובד, כי מיד כשהנחתי אותה או אחרי הנקה היא נרדמה שוב.

בנוסף לכך, אשמח לקבל טיפים לגבי טיפול בגזים. (בינתיים אני גם נותנת לה טיפות "גרפוואטר" לפני השינה וגם שותה בעצמי תה קמומיל). וכן- אם יש מאכלים מסויימים שמומלץ לא לאכול...

תודה!

המנעות ממוצרי חלבזוג+2
לנו יש ילד בן חודש שסבל מאד מגזים, וידידה שלומדת נטורופתיה (או נטורופטיה איך שלא כותבים את זה) המליצה לאשתי להמנע ממוצרי חלב.
ועד כמה שאני לא מאמין ברפואה טבעית למינה (לא יוקטנה, לא להמשיך את השרשור בנושא הזה ) זה עובד בצורה פלאית והילד ישן מצוין!
תזונה -בזה טמון הסוד..אנונימי (פותח)
רק בילדה הרביעית שלי הסכמתי לקבל את ההנחה הזאת. ומאז,אני כבר עם ילדה שישית וכמעט אנחנו לא סובלות מזה.
בעיקרון מה שלך עושה לא טוב בבטן הרבה פעמים יפריע גם לתינוק.
אני לא מתקרבת לקטניות כל החודשים הראשונים של ההנקה וזה כולל: שעועית(חמין), אפונה, תירס(גם קורנפלקס), מכירה אשה שבתה סבלה מאוד והיא הייתה ממש אובדת עצות, היא הורידה את הקורנפלקס וחייה השתנו.
מכירה סיפור דומה על חצילים ועל חומוס.
לי באופן אישי גיליתי שפטריות ושוקולד משפיע לרעה מיד.
גם על מוצרי חלב שמעתי, אצלי באופן אישי זה לא הפריע. אבל ראיתי במשך השנים והעצות שקיבלתי ונתתי עזרו ללא מעט נשים, שזה ממש אישי.. כל אחת עם הגוף שלה.
ולכן, נראה לי שצריך להיות עירנית ולעקוב ממה זה יכול להיגרם, לא להכנס לטירוף ולהוריד הכל אבל...
אני אישית מאז שהתחלתי לשמור , לא הזדדקתי לתת שום תרופה למניעת גזים.
בהצלחה ובתאבון.
אני מסכימה!אנונימי (פותח)
תודה על העצה! האמת היא שזה הכיוון שהלכתי בו בינתיים, וזה באמת עוזר. לפי מה ששמתי לב עלי, זה גם מאוד חשוב לי לאכול בכמויות מאוזנות ולא יותר מידי. קראתי שגם לחם ומאפים הם בעיתיים, ונראה לי שזה נכון לגבי. שמעתן על זה?
חוץ מזה, השאלה שלי היא גם לגבי שנת לילה, בלי קשר לגזים. גם כשהבת שלנו רגועה, עדיין היא נרדמת לשנת לילה רק בסביבות 3-4 בלילה עד הצהרים. יש לכם רעיון איך מכוונים אותה לישון מוקדם יותר?
להדס גריןיהודית פוגל
נסי להחזיק אותה עירה עד השעה שאתם הולכים לישון, בסלקל, על השטיח, בחברת הילדים האחרים (אם יש לכם כבר..) ולמשוך אותה עד לשעה 11-12 בלילה ואז להאכיל אותה וקרוב לודאי שהיא תישן לפחות עד 5-6 בבוקר. בהצלחה.
שעון ביולוגיאנונימי (פותח)
הילד צריך להיות ביום במקום מואר באור יום גם כשהוא ישן כדי לסדר את השעון הביולוגי שלו, ובלילה להאכיל אותו עם אור קטן מאוד. זה עוזר לי מאד הקטנה בת חודש בהצלחה רבה
אז נפגשים גם כאן? איזה כיף לראותותךביליאחרונה
שמעתי על כאלה שזה באמת עזר להם ללכת לרפואה משלימהאנונימי (פותח)
כמו מוח אחד וכו'.לא תמיד אפשר לדעת מה הוא הגורם. זה מקמח רגיל ועד ירקות או קטניות. זה לא תמיד פשוט כי צריך להפסיק לאכול לפעמים דברים בסיסיים ואהובים ולפעמים לא..אם הולכים על זה יכול להועיל..בהצלחה.
את חייבת ללכת לבדוק את זהאנונימי (פותח)
אצל מיכל שרביט או מישהי דומה שבודקת בבדיקה פשוטה (לשיטה קוראים "קינזיולוגיה" או "מוח אחד") מה אסור לך לאכול.
אצלי זה היה תפוחי אדמה!!!! ומוצרי חלב,
אצל חברה זה בכלל שמרים- כלומר אסור לה לאכול לחם רגיל עם שמרים וכן הלאה.
חבל להמנע לאכול מליון דברים כי היא אומרת לך בדיוק מה מותר ומה אסור לך ופתאום יש שקט ושלווה בבית.
בתור אחת שסבלה חמישה חודשים מהענין הזה (גם לבת שלי קוראים שירה אגב), ולא ישנה לילות רבים, זה שווה בדיקה.
אשמח לקבל רעיונות: איך מנקים קירותאנונימי (פותח)
איך מנקים קירות (ידים שחורות קטנות של ילדים + יצירותאומנות בעטים) מבלי לקלף את בהצע?
לצבועאנונימי (פותח)
אני בד"כ צובעת עד הגובה שהם מלכלכים. ואם כבר צובעים אז עדיף בצבע רחיץ. זה קצת יותר יקר אבל אפשר לשטוף אותו בקלות
"ספוג הפלא"יונה
ספוג לבן שרק מוסיפים לו מים והוא מנקה מצוין דברים כאלה.
כל חברות הנקיון משווקות אותו.
שבת שלום !
דלי עם אקונומיקה ומיםם..דבורל'ה
להכניס חולצה לבנה [שלא צריך] למים עם האקונומיקה..ולשפשפ על הקיר..
תודה לכולן על העזרהאנונימי (פותח)אחרונה
השתמשתי אתמול בספוג הפלא, כנראה שהורדתי גם קצת קיר, אבל הלכלוך ירד כולו - וזה העיקר, לא?
שאלה למשתתפי הפורום - דמי כיסיהודית פוגל
מדובר בנערה כמעט בת 14 שרוצה לקבל דמי כיס בסכום של כ-200 ש"ח לשבוע. היא מקבלת בבית את כל צרכיה בעין יפה, כמו חינוך, ביגוד מזון נסיעות ובילויים מסויימים עפ"י החלטת ההורים. סיכמו איתה שיעלו את הנושא לדיון בפורום ואולי יגיעו לפשרה כלשהיא לפי הנורמות המקובלות אצל משפחות אחרות. היא הבכורה בבית ולאחריה עוד 3 ילדים שאומרים אם היא מקבלת אז גם אנחנו. הורים בעלי נסיון מתבקשים לתת עיצות ורעיונות. תודה.
שתחפש עבודהאנונימי (פותח)
אני בגילה כבר עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות :ביביסיטר, שיעורים פרטיים, מועדונית אחר הצהריים לילדים וכו', ומימנתי לעצמי את כל הדברים הללו. נראה לי מגוחך שנערה בגיל כזה עדיין צריכה לבקש דמי כיס מההורים.
אם היא מקבלת את כל הדברים הנ"ל אז זה כבר חוצפהבילי
היא יודעת בכלל כמה זה 200 שקל??? זה הון תועפות למשפחות מרובות ילדים ועוד כל שבוע??? מאיפה הגיע לה הרעיון הזה, סליחה שאני נסערת אבל זה ממש מקומם אותי.
בלי לבדוק אני בטוחה שרוב המשפחות לא נותנות דבר כזה. והאחים תכלס צודקים אם היא מקבלת למה הם לא?
לדעתי היא הגזימה לגמרי. אם יש משהו מסויים שהיא רוצה שתבקש וההורים ישקלו אם לתת לה או לא.
או שתעבוד...

אגב גם אם להורים יש את הכסף, רק בשביל העניין החינוכי לדעתי לא רצוי לתת לה אותו.

שתלמד קצת להתאמץ, להתחשב, להסתפק במועט (שלא נשמע מועט כ"כ אצלם), וכו'
800 ש"ח בחודש דמי כיסכמעט אמא
זה נראה לי מאוד מוגזם. אני בעד דמי כיס, כי אני חושבת שזה מחנך את הילדים לאחריות וגם טוב להם לדעת שההורים מאפשרים להם להוציא כסף באופן עצמאי. מובן שטוב שנערה תעבוד, אבל אין זה סותר דמי כיס מההורים. בכל אופן, 800 ש"ח בחודש זו ממש משכורת עבור אנשים מסוימים. אני לא יודעת כמה מרוויחים ההורים, אבל זה נשמע כאילו אין לה תחושה של ערך הכסף. אולי אפשר לשמוע ממנה למה היא חושבת שהיא צריכה כל כך הרבה כסף, להציע לה את מה שההורים מסוגלים לתת ולסייע לה למצוא עבודה כדי לממן את שאר ההוצאות. בד"כ ברגע שאדם מתחיל לעבוד הוא מתחיל להעריך כל שקל ושקל.
דמי כיס לנערהיהודית פוגל
די מקובל עליה וגם על ההורים שתמצא עבודה כמו בייבי סיטינג וכו' כדי לממן את עצמה. ועכשיו ההורים מבקשים חוות דעת בקשר לגובה הסכום. להם נראה יותר משהוא בסביבות 50 ש"ח. כמה אתם מקציבים לנערות שלכם?? גם לי נראה ש-200 ש"ח זה מוגזם ועלול להוביל את הנערה לבזבוז והוללות. אבל כמה כן מתאים וסביר? ואם היא תרוויח יותר מבייבי סיטינג אפשר כמובן לחסוך למענה את הכסף.
הרעיון שהורים צריכים לתת כסף לילדים שלהםאנונימי (פותח)
נראה לי עקום.
למה ההורים חייבים לילד משהו?
(לא להתנפל עלי... רגע) הם נותנים לילדה שלהם אוכל, משלמים על החינוך, קונים לה בגדים נחוצים (וגם יותר מנחוצים- לפי הנתונים...) למה הם צריכים לתת לה כסף נוסף?
אולי לשאול אותה למה היא צריכה את הכסף?
אני כמובן מסכימה עם כל הטוענים קודם שהיא יכולה לעבוד, וכך להבין את הערך של הכסף. אבל באותה מידה אפשר לשתף את הילדים במחשבות על ניהול הכסף בבית, וככה הילד מתחנך לנהל כסף נכון.

אמא שלי הייתה אומרת- תגידי מה את רוצה- אם באמת צריך את זה, אני אשמח לתת לך את הכסף, ואם זה מיותר- אני לא רוצה שתוציאי את הכסף הזה אפילו מכסף שלך.
ואמא שלי תמיד צודקת.
D-: אהבתייוקטנה
גם את הגישה, וגם את המשפט: "ואמא שלי תמיד צודקת" D-:
(הילדים שלי עוד קטנים, ככה שאני נהנית ללמוד על הנושא מנסיונכם)
זו חוצפהאנונימי (פותח)
אני בגילה קיבלתי 250 ש"ח לחודש וזה היה נחשב לטוב מאוד אני באה מבית במצב סוציו-אקונומי בינוני עד גבוה ורק 4 ילדים שאני הקטנה ביניהם אם היא רוצה יותר שתעבוד
...הללוי'ה
אני חושבת שזה מוגזם ביותר, אני בת 17 ומעולם לא קיבלתי דמי כיס, דברים שהייתי צריכה ההורים שלי נתנו לי, ובשביל מותרות עבדתי...
נראה לי שזה לא בגלל שלהורים שלי אין מליונים ויש להם הרבה ילדים אלא ענין חינוכי, שיהיה להם המון בהצלחה!
לדעתי זה מוגזם בצורה מופרזת!אנונימי (פותח)
אולי אני לא מאותו הרקע, אבל כל המו"מ הזה בכלל לא נראה לי. משום מה ראיתי שבבתים שהיתה משמעת יותר חזקה, הילדים גדלו לאנשים יותר מאוזנים ויותר מחונכים. קשה לי לדמיין בת למשפחה מסוג זה ש"דורשת" דמי כיס. פשוט קשה.
המילה "דמי כיס" נשמעת לי לא כ"כ טובה.אני12345
נשמע לי יותר חינוכי לעודד אותה לעבוד בדברים שהיא יכולה.
אני אמנם לא נשואה, אבל אני מרגישה על עצמי שהייתי מרגישה יותר אמונה בעצמי ועם יכולות ,אם הייתי מרוויחה מעבודה של עצמי.
נגד דמי כיסאנונימי (פותח)אחרונה
אני בעיקרון נגד דמי כיס (וברוך ה' הילדים שלי לא דורשים כסף ואפילו מתרעמים על הנוהג הזה שקיים אצל חלק מחבריהם) ,אבל אם הילדה הזו הגיעה לכאלה רמות של דרישה צריך לבדוק קצת לעומק מה עומד מאחורי זה.האם אלה הנורמות של החברה בה היא נמצאת והיא ילדה שנלחצת מציפיות החברה? אולי היא מחפשת יותר קשר עם הוריה? לא עלינו ,ישנם אפילו ילדים שנתונים לאיומים וסחיטה מצד ילדים אלימים (ואני מניחה שלא מדובר במקרה כזה קיצוני אבל קשה לדעת בפורום אינטרנטי עלום פרטים מזהים) .כדאי גם לברר אצל הורי חברותיה מהן הנורמות המקומיות ,כדי לקבל פרופורציות.
עידודאנונימי (פותח)

שלום!

רצינו לעודד אותך קצת..

הבית שלנו מבולגן באופן די קבוע, ולא תמיד הכל מתוקתק כמו שצריך, אבל זה לונורא כ"כ... לפעמים הבלגן קצת מעצבן, אבל מסתדרים ב"ה! משתדלים לסדר, הילדים עוזרים, אבל סדר זה לא הדבר החשוב בחיים, במיוחד אם זה בא ע"ח אמא שמחה, שמותשת מרוב עבודה...

ב"ה יש לנו משפחה גדולה, שמחה, אמא שמשקיעה בילדים ואבא שאוהב את אמא מאד וזה העיקר.

אני לא חושבת שבלגן אמור לצער אותך כ"כ..

בכל מקרה, ב"הצלחה.

תודה רבה קסלסי! עודדתם באמת!אנונימי (פותח)
גם אצלנו ככהיוקטנהאחרונה
הבית קטן, הילדים רבים, הבלגן חוגג, אנחנו גם לא מנקים מי יודע מה (מזל שיש פסח פעם בשנה).
השאלה אם נח לך ולמשפחה! לנו נח, חשובים לנו דברים אחרים, ובהם אנחנו משקיעים את כוחות הנפש שלנו. כשמרגישים שהגיעה ג'יפה עד נפש, או כשחמותי מגיעה לביקור - קמים ומסדרים (ובמיקרים קשים אפילו מנקים!).