אני מאוד מאוד מבולבלת מהלידה ,המשכתי לעבוד אחרי הלידה מ 8 בבוקר עד 4 במזכירות , אני חוזרת לבית באפיסת כוחות . אני לא מספיקה לבשל לנקות הזמן בורח לי מהידים ,ובעקבות זה אני מתוסכלת וכמובן שזה משפיע על חיי הנישואין .אני מרגישה שאני לא מספיק עם הילד ועם הבעל .השאלה האם אני עובדת מדי הרבה? האם לחזור תשושה אחרי יום עבודה זה נורמלי .? אשמח לשמוע מכן עצות כיצד לתמרן בין אמהות לעבודה? ביי יום טוב!
בילבול לאחר לידה!. אני נשואה + ילד בן 5 חודשהריון ראשון
מזל טוב!אנונימי (פותח)
ראשית מגיע לך מזל טוב!
אני מאוד מזדהה עימך מאחר וגם אני ילדתי לפני 5 חודשים את בני הראשון.
בת כמה את?
אני יכולה לומר לך שזה בכלל לא פשוט, אף אחד לא מכין אותנו בדיוק לחיים ש"אחרי", אנחנו רק שומעות כל הזמן "מזל טוב", "ושיהיה בריא" "ומה שלום הקטן" אבל די שוכחות מעצמנו.
אני כן מציעה לך לקחת איזה יום חופש אחד ולהיות רק עם עצמך (אם זה אפשרי כמובן או שאת מניקה) ולנסות להירגע מכל המירוץ המטורף הזה או לדבר עם הבוס בעבודה ולנסות להסביר לו שאת אמא ועלייך להיות מוקדם יותר בבית כדי לשמור על התינוק או משהו כזה.
אני סטודנטית לגיל הרך ויודעת מה זה לשלב אמהות ולימודים יחד- זה לא פשוט בכלל..
את יכולה לנסות לשתף את בן הזוג שלך ברגשותייך ולהסביר לו שלא קל לך ואולי לנסות לחלק את מטלות הבית במשותף. הבית לא מוזיאון- מזכירה לי כל הזמן חמותי, ו'תאמת היא די צודקת. בין כה וכה הוא עוד מעט יתחיל לזחול ואז באמת תשכחי מלסדר כל כך הרבה.
אבל, תזכרי שכל זה עניין זמני ושהוא יגדל את די תתרגלי לחוסר השינה הזה ולעייפות המתמשכת.
מקווה שעזרתי, בהצלחה בגידול התינוק המתוק!
לאם הטריהיהודית פוגל
גם אני חושבת שדרושה תקופת הסתגלות לא קצרה לעובדה שהפכת לאם בשטו"מצ ובמקביל ממשיכה לעבוד במשרה מליאה. זה כמו לעבור רעידת אדמה ריגשית וגופנית. עליך לסדר לעצמך הרבה עזרה ולמסד את העזרה שלא יקרה שפעם מגיעים שניים (שתי הסבתות ...) ופעם אף אחד, כדי שתכנסי למסלול התובעני הזה - גם אמא וגם אשה עובדת - בהדרגתיות שתאפשר לך לפתח יותר את המיומנויות שלך שתעלינה עם הגיל ועם התפתחות המשפחה. כשהייתי בגילך ועם הולדת ילדי היקרים לא האמנתי שיהיה לנו כח גם לחתן אותם, לארגן שבתות חתן וכו' והונה עם השנים עלו והשתדרגו המיומנויות והיכולות שלי ב"ה, אבל זה לקח זמן, ובינתיים אסור לך להרגיש לבד עם הנטל. וזיכרי, התכנון חשוב ביותר כדי שלא יווצרו עומסים בלתי עבירים, הם גורמים לדכדוך ולהרגשה שלעולם לא תצליחי להתגבר על כל המטלות. אבל האמיני לי, זה אפשרי!!!
להשתדל לעבוד פחותאנונימי (פותח)אחרונה
לדעתי כל זוג צריך להשתדל שאמא לילדים קטנים לא תעבוד כל כך הרבה שעות. האם זה נורמלי שאשה שלא ישנה כל הלילה בגלל תינוק תקום לעבודה של שמונה שעות ביום ואחר כך עוד לטפל בתינוק ובבית? צריך למצוא פתרונות כדי שזה לא יקרה, לפעמים כל הצורך במשכורת נוספת הוא רק בגלל המשכנתא או השכר דירה ואם עוברים לגור במקום זול שיש הטבות לזוגות צעירים ואזורי פיתוח א' אז יש קצת יותר זמן ונחת רוח. יש עוד כל מיני פתרונות כלכליים מומלץ לקרוא את אבא עשיר אבא עני- גם אם לא עושים את מה שמומלץ שם - זה נותן כל מיני רעיונות. לנו אישית זה מאד עזר, אני עובדת רק חצי משרה ובעלי מורה וב"ה מסתדרים גם כשהמשכורות הן מאד נמוכות יש לנו הכנסות מעבר למשכורת, אז יש הרבה זמן למשפחה. כמובן שצריך להתפלל ולהגיד ברכת המזון בכוונה גדולה. חודש טוב לכולם!
בקשר להורות וזוגיותללה2005
אז ככה, איך אני יכולה לקבל את זה שלפעמים אני "מגעילה" כלפי הבעל והבת, ולא נחמדה וכד'.אני חושבת שאני מוכרחה לתת לזה לקרות ולהיות בלי לפחד, כי זה אנושי ונורמלי. ואני לא מתכוונת לתשובות בנוסח "תשימי לב שזה לא כל הזמן או חלק מהזמן" וכדומה, אלא בקטע המהותי איך אתן מקבלות בצורה טבעית את החוסר מושלמות בלי להתבוסס ברגשי אשמה.
אמרת את התשובה בעצמךיונה
"מקבלות בצורה טבעית את החוסר מושלמות".
זהו הענין. אנחנו לא מושלמים/מות,מעצם טבענו.
עבודתנו בעולם הזה היא תיקון המידות. לאהוב את עצמי ולשמוח ,ובמקביל-לנסות להשתפר.
נשמע פשוט,וזה אכן פשוט ,אבל בלתי נגמר - תמיד יש לאן להתקדם.....
(ובענין רגשי אשמה,הם ממש ענין מיותר-לא רק שלא מועיל,אלא מאד מזיק.
הם גורמים את העצבות -->שמובילה להתנהגות "מגעילה" ועצבנות-->שמובילה לרגשי אשמה-->>וחוזר חלילה וחס)
זהו הענין. אנחנו לא מושלמים/מות,מעצם טבענו.
עבודתנו בעולם הזה היא תיקון המידות. לאהוב את עצמי ולשמוח ,ובמקביל-לנסות להשתפר.
נשמע פשוט,וזה אכן פשוט ,אבל בלתי נגמר - תמיד יש לאן להתקדם.....
(ובענין רגשי אשמה,הם ממש ענין מיותר-לא רק שלא מועיל,אלא מאד מזיק.
הם גורמים את העצבות -->שמובילה להתנהגות "מגעילה" ועצבנות-->שמובילה לרגשי אשמה-->>וחוזר חלילה וחס)
ללה 2005יהודית פוגל
גם אני מצטרפת להרגשתך, אבל חשוב שגם בני ביתך ידעו שלמרות שלפעמים את "מגעילה" כדבריך, את תמיד אוהבת ואיכפתית, ושהם הכי חשובים לך בעולם!
תלונות על חוסר מושלמות -אנונימי (פותח)
הן, לפי מה שלמדתי ואימצתי בחום (כי זה מאד עזר לי), תלונות כלפי הקב"ה שברא אותי ככה... אז אני מקבלת את זה שהוא לא ברא אותי מושלמת ולכן לפעמים אני נופלת וזה בסדר, וממשיכים הלאה, בלי לחפור (בנשמה, עם ייסורי מצפון וכו'...) עם תפילה ונסיון לשפר.
אבל קשה לי לקבל את המשפט שלך: "אני מוכרחה לתת לזה לקרות". למה להניח הנחה כזאת מראש? אולי בע"ה אני אצליח וזה לא יקרה? מותר לקוות להתרומם מעל זה, ואם נפלתי,לא נורא, נקום ונקווה להשתפר, בלי יאוש. תדעי לך שדברים משתנים! יש מצב שבעתיד לא תהיי "מגעילה" אליהם כמעט בכלל (כמעט), אבל אז יהיו דברים אחרים לעבוד עליהם (תמיד יש, לא משעמם... ברוך ה') וכשהם ייגמרו גם אנחנו נגמור את התפקיד שלנו פה...
עד-מאה-ועשרים, בהצלחה.
אבל קשה לי לקבל את המשפט שלך: "אני מוכרחה לתת לזה לקרות". למה להניח הנחה כזאת מראש? אולי בע"ה אני אצליח וזה לא יקרה? מותר לקוות להתרומם מעל זה, ואם נפלתי,לא נורא, נקום ונקווה להשתפר, בלי יאוש. תדעי לך שדברים משתנים! יש מצב שבעתיד לא תהיי "מגעילה" אליהם כמעט בכלל (כמעט), אבל אז יהיו דברים אחרים לעבוד עליהם (תמיד יש, לא משעמם... ברוך ה') וכשהם ייגמרו גם אנחנו נגמור את התפקיד שלנו פה...
עד-מאה-ועשרים, בהצלחה.
התייחסות אל עצמנו כבית מלא חדרים- משלאנונימי (פותח)
דמייני שהיחס הזה שעליו את מדברת שוכן בתוך חדר קטן. עכשיו דמייני רגש אחר חיובי או שלילי ששוכן בתוך חדר דומה. חשבי על עוד תכונות והתנהגויות חיוביות יותר או מעצבנות מה שבא לך . ושימי בחדרים.
כעת , התרחקי והביטי בכל החדרים שיש בך, בד"כ יש יותר חדרים חיוביים.
בד"כ החדר עם ההתנהגות ה"מגעילה" נראה קטן וחסר חשיבות כשמסתכלים על כל התמונה.
כשמקבלים את החדר הזה, הכוונה היא לא לרצות להיות בהתנהגות הזאת, אלא לדעת שההתנהגות הזאת קיימת בי והיא רק חדר,
ובעתיד עם העצמה של חדרים אחרים בעז"ה תצליחי לנעול יותר ויותר את הדלת ולהצליח לצחוק על האשה הקטנה שבפנים שמידי פעם רוצה לצאת...
ד.א. כמוני כמוך, מנסה לקבל\ ולנעול את החדר- ואכן זו עבודת חיים
כעת , התרחקי והביטי בכל החדרים שיש בך, בד"כ יש יותר חדרים חיוביים.
בד"כ החדר עם ההתנהגות ה"מגעילה" נראה קטן וחסר חשיבות כשמסתכלים על כל התמונה.
כשמקבלים את החדר הזה, הכוונה היא לא לרצות להיות בהתנהגות הזאת, אלא לדעת שההתנהגות הזאת קיימת בי והיא רק חדר,
ובעתיד עם העצמה של חדרים אחרים בעז"ה תצליחי לנעול יותר ויותר את הדלת ולהצליח לצחוק על האשה הקטנה שבפנים שמידי פעם רוצה לצאת...
ד.א. כמוני כמוך, מנסה לקבל\ ולנעול את החדר- ואכן זו עבודת חיים
אני קראתי רעיון יפהיוקטנהאחרונה
הרעיון אומר, שאם מתבוססים ברגשות האשמה, הופכים לפאסיביים, בעוד שאפשר לעזוב את רגשות האשמה, ולנסות ללמוד מהטעויות. רגשות האשמה מפריעים לנו "להוציא מתוק מעז". הם כאילו נותנים לנו לגיטימציה לא לקחת אחריות, כי כשאנחנו מאשימים את עצמנו אז כאילו "הענשנו" את עצמנו, בעוד שבפועל לא יצא מזה שום דבר טוב לאף אחד!
לכל אמא (ואדם) יש תקופות פחות טובות ויותר טובות, ימים טובים יותר ופחות. כשאני "כועסת יותר מדי" חשוב לי להתנצל בפני הילדים, ולהסביר להם שהם לא אשמים, שמשהו אחר הכעיס אותי (עייפות, רעב, בכי ארוך של הרטנה שהוציא ממני את שלוותי... אלה השכיחים שלי P
, ולא הם.
לכל אמא (ואדם) יש תקופות פחות טובות ויותר טובות, ימים טובים יותר ופחות. כשאני "כועסת יותר מדי" חשוב לי להתנצל בפני הילדים, ולהסביר להם שהם לא אשמים, שמשהו אחר הכעיס אותי (עייפות, רעב, בכי ארוך של הרטנה שהוציא ממני את שלוותי... אלה השכיחים שלי P
, ולא הם.רוצה להתייעץ איתכם...אנונימי (פותח)
אני חדשה כאן בפורום...קראתי כאן לא מעט,אבל עכשיו זו פעם ראשונה שאני רוצה להתייעץ...
אז ככה,אני לא יודעת אם זה ממש המקום המתאים, אבל ננסה בכל זאת..
אני בחורה בת 23,נשואה באושר ב"ה+ילדה חמודה בת שנה וחצי. מסיימת השנה תואר ראשון בייעוץ חינוכי וספרות.
כבר הרבה זמן אני מרגישה שאני לא בטוחה בכיוון המקצועי שבחרתי. כבר מההתחלה זו היתה מן פשרה כזו...אם יכולתי להתקבל ללימודים שרציתי מלכתחילה (ריפוי בעיסוק /פיזיותרפיה- בקיצור,משהו פרא רפואי-הייתי הולכת על זה...)
אני מרגישה שחוסר הסיפוק ממה שאני עושה משפיע עליי מאוד. אני לא רואה את עצמי מורה בבית ספר (גם בעלי אומר לי שאני עדינה מדיי בשביל להתמודד מול כיתה עם בעיות משמעת...)
אני מאוד מעוניינת לעסוק במשהו טיפולי-פרטני...אבל במה? אני מניחה שכעת כשיהיה לי תואר ראשון ביד, יהיה לי קל יותר להתקבל ללימודים כאלה (חשבתי אולי לפנות אפילו ללימודי הסבת אקדמאים לסיעוד...) הבעיה היא ש:
1.זה אומר שבשנים הקרובות,בהנחה שאלמד, לא תהיה לנו הכנסה נוספת(הלימודים מאוד תובעניים ולא מאפשרים עבודה לצידם),אלא רק ההכנסה של בעלי. (כרגע,כשאנחנו רק זוג+ילדה זה עוד איכשהוא אפשרי,אבל אני לא ממש רוצה להישאר עם ילדה אחת בלבד בשלוש שנים הקרובות...)
2.זה גם מתקשר למה שאמרתי קודם:אני פוחדת שלא אתמודד עם עומס הלימודים כאשר יש לי ילדה קטנה,ובית שצריך בכל זאת לדאוג שהוא יתפקד... ומה עם ילד נוסף בתקופת הלימודים? אני לא רוצה שיהיה פער גדול מדי בין הבת הגדולה לבא אחריה...ומצד שני, זה נראה לי ממש קשה לסיים לימודים כאלה עם ילדה+תינוק קטן...
מה אתם אומרים? יהודית-אשמח לעצתך.אני די מיואשת...אשמח לשמוע כל דעה שהיא.גם אם תפתחו לי אפיקי מחשבה חדשים שלא חשבתי עליהם...
לפרוס את הלימודים?ananas
אני ממש לא מכירה את התחום, אבל אולי פריסה של הלימודים ליותר שנים, עם פחות עומס יכולה לעזור? או אולי להתחיל לעבוד בתחום שלך שנה שנתיים ואז לעשות הסבה?
סתם חשבתי בכתיבה... אני באמת לא מבינה בתחום אבל זה נראה לי פתרון שיכול לעזור.
בהצלחה בכל מקרה!
סתם חשבתי בכתיבה... אני באמת לא מבינה בתחום אבל זה נראה לי פתרון שיכול לעזור.
בהצלחה בכל מקרה!
למיץ פטל - התלבטויותיהודית פוגל
ראי יקירה, את רק בת 23! חובה עליך למצוא את המסלול המתאים לך ולהשקיע בזה. גם אם זה כרוך בבקשת עזרה מההורים, הלוואות וכו'. אם תדחי את זה למועד מאוחר יותר לא יהיה לך יותר קל, כי עם 2-3 ילדים זה הרבה יותר עמוס וגם היכולות של הסבתות מצטמצמות.. לכן, עם כל הקושי, שנסי מתניים, צאי לדרך שאת יודעת שתסב לך אושר סיפוק וגם פרנסה, ובודאי להתפלל לסייעתא דישמיא ובעוד כמה שנים כשתגיעי למטרתך לא תביני מה היתה ההתלבטות, הפחד והחששות. לפני שמתחילים תמיד נראית הדרך יותר ארוכה וקשה. ועוד, אני לא מכירה אותך, אבל יתכן שתוכלי מאוד להיתרם מפגישה עם פסיכולוג תעסוקתי. בהצלחה בכל!
מנסיון, אני מאד מסכימה...אנונימי (פותח)
זה נראה קשה, אבל יהיה קשה פי אלף עם כל שנה שתחכי, עד בלתי אפשרי בכלל. אני עשיתי את הטעות הזאת, חיכיתי, ורק עכשיו, בגיל 40 ועם משפחה ברוכת ילדים, אני מנסה ללמוד ולהתפרנס ממה שלבי נוטה אליו, והמצוקה הכלכלית ועומס המשימות בבית מוכיחים לי כל יום איזו טעות עשיתי שחיכיתי...
ועוד דבר: חשוב מאד שבעלך יאמין בצעד הזה ויתגייס לעזור, בכל דרך שהיא (אם זה בצמצום ההוצאות בתקופת הלימודים למינימום, אם זה בעזרה עם הבית - כן: כביסות כלים וכדו', ואם זה ב"שמרטפות" על הילדה ועל אחיה ואחיותיה בע"ה). כתבת שהוא עצמו אומר שאת לא מתאימה להוראה, אז בבקשה - שיעזור לעשות את השינוי הנדרש...
ועוד דבר: חשוב מאד שבעלך יאמין בצעד הזה ויתגייס לעזור, בכל דרך שהיא (אם זה בצמצום ההוצאות בתקופת הלימודים למינימום, אם זה בעזרה עם הבית - כן: כביסות כלים וכדו', ואם זה ב"שמרטפות" על הילדה ועל אחיה ואחיותיה בע"ה). כתבת שהוא עצמו אומר שאת לא מתאימה להוראה, אז בבקשה - שיעזור לעשות את השינוי הנדרש...
למיץ פטליהודית פוגלאחרונה
מטעמים השמורים עימי אינני ממליצה על בעלי מקצוע, תצטרכי למצוא בכוחות עצמך, מצטערת, סליחה!
אפשר דוגמא הפוכה למה שנתנו לך?יוקטנה
אני בת למעלה מ-30. עד שנולד בני הבכור, לא ידעתי "מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה". בקושי סיימתי את כיתה י"ב, מצאתי כוחות להשלים את הבגרויות רק אחרי הצבא, ניסיתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה (כי הרי "חייבים ללמוד" משהו, כל דבר, לא?! חייבים!!! P, חשבתי להתחיל באוניברסיטה רגילה... מה? מה זה חשוב?! העיקר ללמוד! העיקר תעודה! אבל פשוט לא יכולתי להביא את עצמי לשבת על משהו שלא מושך אותי, ושום דבר לא משך אותי.
זו היתה התקופה של פריחת ההיי טק, תקופה שקיבלו לעבודה כל מי שיודע ללחוץ על מקש ה"אנטר" בלי לפספס, וכך התגלגלתי לתחום. נהניתי מהעבודה והצלחתי בה והתקדמתי יפה - גם במשכורת. בלי תעודה! בלי "לימודים" (איזה קשקוש זה?! רק בית ספר או אוניברסיטה זה "לימודים"?! כל יום אנחנו לומדים! כל החיים!).
בזמן ההריון הראשון החלטתי שאני רוצה להיות עם כל ילד לפחות שנה בבית, ובלי נקיפות מצפון התגלגלתי הלאה, אל האימהות. אחרי הלידה הבנתי שאני נמשכת לנושאים הנשיים הללו: הריון, לידה... פתאום קל לי "ללמוד"! פתאום אני מתקתקת עבודות! הפלא ופלא! לא להאמין - גם אני מקבלת תעודה!
גם בעלי לא מצא את עצמו, ולכן הלך ליועצת תעסוקתית שקבעה מה "מתאים לו". הוא התעקש וחרק שיניים וסבל 4 שנים, רק בשביל לקבל תעודה שקנתה לו מקצוע שנוא, אליו הוא קם בבוקר בחריקת שיניים וסבל עוד שנים רבות.
(אני טוענת שזה כמו להיות נשוי למישהי שאינך אוהב. איך אפשר לחיות ככה?! יש לנו רק סיבוב אחד כאן, בעולם הזה! למה להעביר כזה חלק גדול ממנו בסבל?!)
רק אחרי גיל 30 הוא גילה שהוא נמשך לתחום שונה לגמרי. החלטנו שהוא יירד לחצי משרה, ובחצי השני יחזור לאוניברסיטה, והפעם כדי להנות.
נכון, כבר יש 4 ילדים, ב"ה. נכון, יש ירידה ברמת החיים. נכון, אנחנו מתחילים לחיות על החסכונות. נכון, לא ברור מה יהיה העתיד המקצועי של המשפחה שלנו. אבל חשוב לנו להיות נאמנים לעצמנו, סוף סוף. זה מסר שחשוב לנו להעביר לילדים שלנו. הולכים ללמוד כי רוצים ואוהבים, ולא כי "צריך"!
ועצה יותר ספציפית בשבילך - את לא יודעת מה את רוצה לעשות היום? חכי! אולי בשנה הבאה פתאום תדעי? אולי בעוד 10 שנים? לא חבל להשליך עוד כמה שנים על כיוון שאת לא בטוחה בו? למה שמישהו חיצוני יגיד לך מה את אמורה לעשות בחייך? חכי שהחיים יספרו לך את זה! היום, מחר, או בגיל 30! אז מה? וכשיגיע הרגע, ותדעי פתאום מה את באמת רוצה לעשות - תאמיני לי שכל העולם יסתדר בשלשות רק בשביל לאפשר לך לעשות את זה (זה הלקח מהסיפור הארוך שסיפרתי, למקרה שנרדמת באמצע;)).
ובינתיים תנסי למצוא משהו שיהיה לך נחמד בינתיים (חבל שסגרו את ההיי טק כבר ;)). אולי לא מורה - אבל מה עם ייעוץ חינוכי? או הנחיית אימהות ?
ואם לא עבודה ב"בינתיים", אז יש בתי ספר לרפואה משלימה, ואפילו כאלה שמותאמים למגזר הדתי. אולי שיאצו ודומיו מדבר אליך?
, חשבתי להתחיל באוניברסיטה רגילה... מה? מה זה חשוב?! העיקר ללמוד! העיקר תעודה! אבל פשוט לא יכולתי להביא את עצמי לשבת על משהו שלא מושך אותי, ושום דבר לא משך אותי. זו היתה התקופה של פריחת ההיי טק, תקופה שקיבלו לעבודה כל מי שיודע ללחוץ על מקש ה"אנטר" בלי לפספס, וכך התגלגלתי לתחום. נהניתי מהעבודה והצלחתי בה והתקדמתי יפה - גם במשכורת. בלי תעודה! בלי "לימודים" (איזה קשקוש זה?! רק בית ספר או אוניברסיטה זה "לימודים"?! כל יום אנחנו לומדים! כל החיים!).
בזמן ההריון הראשון החלטתי שאני רוצה להיות עם כל ילד לפחות שנה בבית, ובלי נקיפות מצפון התגלגלתי הלאה, אל האימהות. אחרי הלידה הבנתי שאני נמשכת לנושאים הנשיים הללו: הריון, לידה... פתאום קל לי "ללמוד"! פתאום אני מתקתקת עבודות! הפלא ופלא! לא להאמין - גם אני מקבלת תעודה!
גם בעלי לא מצא את עצמו, ולכן הלך ליועצת תעסוקתית שקבעה מה "מתאים לו". הוא התעקש וחרק שיניים וסבל 4 שנים, רק בשביל לקבל תעודה שקנתה לו מקצוע שנוא, אליו הוא קם בבוקר בחריקת שיניים וסבל עוד שנים רבות.
(אני טוענת שזה כמו להיות נשוי למישהי שאינך אוהב. איך אפשר לחיות ככה?! יש לנו רק סיבוב אחד כאן, בעולם הזה! למה להעביר כזה חלק גדול ממנו בסבל?!)
רק אחרי גיל 30 הוא גילה שהוא נמשך לתחום שונה לגמרי. החלטנו שהוא יירד לחצי משרה, ובחצי השני יחזור לאוניברסיטה, והפעם כדי להנות.
נכון, כבר יש 4 ילדים, ב"ה. נכון, יש ירידה ברמת החיים. נכון, אנחנו מתחילים לחיות על החסכונות. נכון, לא ברור מה יהיה העתיד המקצועי של המשפחה שלנו. אבל חשוב לנו להיות נאמנים לעצמנו, סוף סוף. זה מסר שחשוב לנו להעביר לילדים שלנו. הולכים ללמוד כי רוצים ואוהבים, ולא כי "צריך"!
ועצה יותר ספציפית בשבילך - את לא יודעת מה את רוצה לעשות היום? חכי! אולי בשנה הבאה פתאום תדעי? אולי בעוד 10 שנים? לא חבל להשליך עוד כמה שנים על כיוון שאת לא בטוחה בו? למה שמישהו חיצוני יגיד לך מה את אמורה לעשות בחייך? חכי שהחיים יספרו לך את זה! היום, מחר, או בגיל 30! אז מה? וכשיגיע הרגע, ותדעי פתאום מה את באמת רוצה לעשות - תאמיני לי שכל העולם יסתדר בשלשות רק בשביל לאפשר לך לעשות את זה (זה הלקח מהסיפור הארוך שסיפרתי, למקרה שנרדמת באמצע;)).
ובינתיים תנסי למצוא משהו שיהיה לך נחמד בינתיים (חבל שסגרו את ההיי טק כבר ;)). אולי לא מורה - אבל מה עם ייעוץ חינוכי? או הנחיית אימהות ?
ואם לא עבודה ב"בינתיים", אז יש בתי ספר לרפואה משלימה, ואפילו כאלה שמותאמים למגזר הדתי. אולי שיאצו ודומיו מדבר אליך?
אני מזדהה עם יוקטנהיונה
ונהנית מאד מיכולת הניסוח שלה.
שבוע טוב.
שבוע טוב.
השאלון המצורףאנונימי (פותח)
סליחה, אבל לא צירפתי את הקובץ כפי שצריך.
עכשיו אני מקווה שזה יהיה בסדר.
למי שיש שאלות אני אשמח לענות בנושא. לא הצגתי את עצמי לפני כן: אני סטודנטית לחינוך לגיל הרך שנה אחרונה ואמא לתינוק חמוד בן 5 חודשים. השאלון אותו חיברתי יעזור לי להבין קצת יותר לגבי נשים וכיצד הן תופסות את גופן לאחר היריון.
תודה שוב ושבת שלום!
אני צריכה את עזרתכן אמהות יקרות!אנונימי (פותח)
שלום לכולן,
גם אני הצטרפתי למעגל האמהות לפני 5 חודשים. אין חוויה מרגשת מזו.
לצד האמהות בפועל אני גם לומדת וחשוב לי לשמוע את דעתן של אמהות בנושא.
אני עושה עבודה בנוגע לתפיסת הגוף הנשי לאחר לידה והאם נשים שבעות רצון ממנו.
אשמח אם תוכלנה לענות לי על מס' שאלות שמתייחסות לנושא. אני מודעת לעובדה שגם אתן אמהות ואין לכן ים של זמן אבל אם תוכלו להקדיש לשאלון מספר דקות ולהתייחס תראו שסך הכל הוא יכול להיות מעניין גם עבורכן.
אני מצרפת לכן את כתובת המייל שלי לצורך שליחת השאלון חזרה. hena80@walla.co.i l20080502185142.doc
אני באמת מודה למי שתוכל להקדיש לי מעט מזמנה (אין צורך להרחיב בתשובות אלא אם כן השאלה דורשת זאת).
תודה מראש והמשך סופ"ש נעים!
אני מזכירה שהשאלון הוא אנונימי לחלוטין ואין צורך להזכיר את שמכן.
גיגלתי ולא מצאתי 
יוקטנה
חיפשתי היטב ולא מצאתי. אולי זה אתר שחוסם את גוגל?
גוגל לא רואה את מי שלא רוצה שיראו אותו יוקטנהאחרונה
ליודי 2יהודית פוגל
האם אתה לא בפורום כזה? לדעתי פורום הורות של ערוץ 7 הוא בדיוק מה שאתה מחפש.
3333אלעד
זהו מספר השנים בהם הורים יגעים מנסים להתמודד עם ילדיהם התזזיתיים בערב הכי ארוך בשנה. זהו מספר השנים בהם ילדינו החביבים שרים את "מה נשתנה" בעזרת המבוגרים. זהו מספר השנים בהם אנו אוכלים מרור, נחנקים ממצות-קרש ונאלצים לכופף את גבינו לכי הסבה, בולעים כמויות עצומות של ביצים ותפוחי אדמה ועם כל זה אמורים להרגיש כבני מלכים. זהו מספר השנים שעם ישראל עושה ליל הסדר!! בראוו לנו!!!
מצאתי משהו טוב בפסח!יוקטנה
שבפסח, בדיוק בפסח, יש עוד שנה שלמה עד שהוא מגיע שוב! 
ישר כח על הראיה החיובית.. אלעד
לאלעדייהודית פוגל
מצער שזאת החויה שלך מהחג הנפלא. חבל
לא ידעתי שחוש הומור נחשב לחמץ 
יוקטנה
כנראה שכן יוקטנה. תראי איך לקחו אותנו ברצינות..אלעד
לענת 2יהודית פוגלאחרונה
צריך לדעת מה עוד יש בחיים שלה, ומה בעצם היא אומרת באמת כשהיא אומרת שהיא שונאת את החג. לא נראה לי שזהו ענין העומד בפני עצמו וכל השאר בחייה נפלא. זהו רק קצהו של איזה קרחון (לדעתי).
בינתים הילדים קטנים. למעשה לא נראה שאיכפת להם.אנונימי (פותח)
אני משתדלת לבשל כמות גדולה של בשרי לשבת, כך שבתחילת השבוע יש אוכל בשרי, ולפעמים מבשלת מרק באמצע השבוע, אבל לא כל יום יש אוכל מבושל.
ראית ילד בן שלוש שמתלונן שהבית מבולגן, או שהבגדים שלו לא מאה אחוז מתאימים? או שאוכלים לצהריים לחם ועגבניה ולא עוף? אבל בכל זאת נראה שזה לא דבר טוב.
גם בעלי הוא אחד שלא כל כך איכפת לו, והוא יכול ללכת כמה ימים באותה חולצה, למשל.
בכל זאת נראה שלא טוב שאין חולצות נקיות בארון.
כלומר, הדברים לא מפריעים בהרגשה ובאווירה, אבל בכל זאת זו לא נראית התנהלות בריאה. אולי לאורך זמן זה כן יכול להשפיע על הילדים איכשהו.
זה נראה לכן נורמלי?
ראית ילד בן שלוש שמתלונן שהבית מבולגן, או שהבגדים שלו לא מאה אחוז מתאימים? או שאוכלים לצהריים לחם ועגבניה ולא עוף? אבל בכל זאת נראה שזה לא דבר טוב.
גם בעלי הוא אחד שלא כל כך איכפת לו, והוא יכול ללכת כמה ימים באותה חולצה, למשל.
בכל זאת נראה שלא טוב שאין חולצות נקיות בארון.
כלומר, הדברים לא מפריעים בהרגשה ובאווירה, אבל בכל זאת זו לא נראית התנהלות בריאה. אולי לאורך זמן זה כן יכול להשפיע על הילדים איכשהו.
זה נראה לכן נורמלי?
תני לי להבין.אלעד
האם את מתכוונת שכרגע זה סביל אבל כשהמשפחה תגדל אז לא, ובאיזהשהו מקום ברובד יותר עמוק את בעצמך לא שלימה עם זה? (למרות שלבעלך ולילדים זה לא אכפת)
לקופר היקרהיהודית פוגל
יש נשים שחשוב להן סדר ונקיון בבית כי זה גורם להן להרגיש טוב. הן לא עושות את זה למען הבעל, החמות או השכנים אלא נטו למען עצמן. זה לא חורג מעוד דברים שאדם אמור לעשות כדי להרגיש טוב עם עצמו. חישבי על כך, זה שאת כותבת על הנושא בהרחבה מעיד שזה מטריד אותך והיית רוצה לשנות. אני למשל נמנית עם אלה שמחזיקות בית נקי ומטופח למען עצמי בלבד, לבני ביתי זה פחות חשוב, והקפדתי על כך גם כשהילדים היו קטנים וגם עכשיו כאשר הנכדים כ"י מגיעים. זה פשוט דרוש לי לשלוות הנפש שלי, כמובן עם הפרופורציות הנכונות ותוך שימת לב מליאה שלא להחמיץ דברים חשובים בדרך. למרות שאני איסטניסית ונקיה אני מרשה לילדים/נכדים להיות איתי במיטה ולשמוע סיפור או קצת להשתולל ולצחוק, כלומר יש צורך לאזן בין הדברים וזה הכי יפה - שביל הזהב.
נא להבדילללה2005אחרונה
לדעתי יש הבדל עצום בין סדר לניקיון. סדר באמת נותן תחושה טובה ורודע-וגם לא לכולם, מה רק לבני נוער מותר להיות מבולגנים? אבל סדר זה גם עבודה קלה יחסית. אנחנו משתדלים כל יום 5 דקות סדר והבית מיישר קו. לעומת זאת נקיון זו עבודה יותר קשה ומרובה, ופה יש הרבה יותר מקום "לחפף". אפשר לטאטא ולשטוף רק לעיתים רחוקות, לנקות שירותים ומטבח ופחות בחדרים. ובכלל ההבדח וההבחנה בין סדר לנקיון מאוד מקילות על כל התחום הזה של עבודות שירות אינסופיות...
עצה מעצלנית כמוךאנונימי (פותח)
אני חייבת לאמר לך שגם אני שונאת את עבודות הבית. אני פתרתי את בעית הכביסה בכך שקניתי מלא בגדים לילדים מה שמאלץ אותי לכבס פעם בעשרה ימים, גם אם כל יום מחליפים סט או שניים של בגדים. זה נכון שפעם בשבוע וחצי יש לי כשלוש מכונות כביסה צבעונית ועוד 2 מכונות לבנות, אך אם כבר אז כבר. לפחות זה לא מלווה אותי כל הזמן אלא רק שבוע כל שבועיים.
לגבי הנקיון אין ברירה מחזיקים עוזרת פעם בשבועיים, ואם אפשר אז כל שבוע.
לגבי הבישול קונים כמה שיותר אוכל מוכן למשך השבוע, או פשוט מסתמכים על ארוחות פשוטות. למשל עוף בשקית קוקי עם בצל ותפוחי אדמה מטובל בגריל עוף של חברת טעם וריח ואפוי בתנור למשך 120 דקות על 200 מעלות. זו ארוחת מלאכים אפילו לשבת. ועם סלט ירקות טוב לצד זה, את מסודרת.
הדבר הכי חשוב זה שתהיי רגועה ועם המון סבלנות לבעלך ולילדים.
אני לא חושבת שמישהו מודד אותנו בתיפקודנו במטבח, ומבלאגן אף אחד לא מת. (כמובן הקפידי אם הילד זוחל שלא יהיו דברים מסוכנים לבליעה על הרצפה). גם הנקיון אם את ובעלך חיים איתו בשלום אז אינך חייבת לתת דין וחשבון לאף אחד.
שתביני אני באה מבית סטרילי ולעיתים נראה לי שהורי "חוטפים חום" מהבלאגן ומכך שביתי רחוק מסטריליות, אך עדיין במונחים שלי הרצפה נקיה (לא בשביל ללכת עם גרביים לבנות). בעלי ואני חיים בשלום עם רמת הנקיון הזו, לשנינו אין בעיה עם זה, ואם למישהו אחר יש בעיה עם זה - שיתמודד.
(כשאני מארחת את הורי ואו הורי בעלי - זה כמובן מאלץ אותנו להשתדל קצת ולנקות - ואת זה אנו עושים בכיף.)
בקיצור, הכי חשוב שלום בית ושמחת החיים שלכם.....
לגבי ילדים, אני לא מסכימה איתך, אני חושבת שהילדים זה האושר הגדול ביותר שיש, ואם בעלך עוזר וגם מטפל בהם, אז תחשבי על זה שהם לא לנצח ישארו תינוקים, וברגע שהם יגדלו יהיה לך הרבה יותר קל.
להביא ילדים אפשר במשך תקופה מוגבלת, ואחר כך את עלולה להצטער שכבר מאוחר מידי.
מנסיוני כשהגדולים גדלו טיפה לגיל חמש, שש, הם מאוד נהנו לעזור בטיפול באחיהם - להביא חיתול, לתת מוצץ - וכן הם שמחו לעזור גם מעבר לכך.
בהצלחה,
ואל תפרשי כל דבר ככישלון שלך, להפך פרשי זאת כ " עולמי עשיר יותר מחיתולים סדר ונקיון " ולכן אני מחפשת תחומי עניין נוספים.
עצות שוות! תודה!יוקטנהאחרונה
שלום לכםעד מתי?
מעניין אותי לשמוע את דעתכם בנושא,
בדרך כלל כשאדם מחפש בת זוג הוא עושה לעצמו מן רשימת מכולת כזו או אחרת, ולפיה הוא מקבל או לחילופין דוחה הצעות.
ברשימת מכולת זו ימצאו בדרך כלל כל מיני תכונות אלו אוחרות
מראה
מנת משכל כזו או אחרת
מידות
וכו´
ועכשיו לשאלה
האם ישנם תכונות ש"בשוק" הם נחשבות אבל במציאות הם גרועות?
אני אדגים:
אדם שמחפש בחורה חכמה ובסוף מרוב שהיא חכמה היא מעולם לא מקבלת את דעתו
עוד דוגמא
סיפור שקראתי פעם על שני בחורים מאותה ישיבה שהתחתנו בסמוך
אחד נשא את אשת החסד האידאילית-תמיד עוזרת לכולם ותמיד טובת הכלל קודמת לטובתה האישית
ואילו חברו נשא את ההפוכה לה בתכלית,בחורה אגוצנטרית ואגואיסטית ששום דבר בעולם לא מתקרב בחשיבותו אליה,
כמובן שכל החבר´ה שמחו בשמחתו של הראשון שמחה רבה.
ואילו בשמחתו של השני מי שהגיע הראה פני שמח כי מה לעשות לא נעים לצחוק על החתן.
לבסוף אחרי מעט זמן התברר שכל אחת מן הנשים הנ"ל הכילה בתוכה את בעלה.
מה שגרם לכך שאשת החסד התיחסה לבעלה כמו שהתיחסה לעצמה , כלומר כל העולם קדם בעינה לבעלה
ןאילו הבחורה השניה חשה כלפי בעלה מה שחשה כלפי עצמה כלומר הוא ואני קודמים לכולם.
סיפור ארוך שמה שיוצא ממנו הוא שמה שחשבו כולם בתחילה כתכונה חיובית לנישואין התברר כגרוע ומה שכולם חשבו כתכונה שלילית התברר החיובית מאוד.
עכשיו דעתכם
מה הם באמת התכונות שחשובות לנישואים?
תודה ויום טוב.
בדרך כלל כשאדם מחפש בת זוג הוא עושה לעצמו מן רשימת מכולת כזו או אחרת, ולפיה הוא מקבל או לחילופין דוחה הצעות.
ברשימת מכולת זו ימצאו בדרך כלל כל מיני תכונות אלו אוחרות
מראה
מנת משכל כזו או אחרת
מידות
וכו´
ועכשיו לשאלה
האם ישנם תכונות ש"בשוק" הם נחשבות אבל במציאות הם גרועות?
אני אדגים:
אדם שמחפש בחורה חכמה ובסוף מרוב שהיא חכמה היא מעולם לא מקבלת את דעתו
עוד דוגמא
סיפור שקראתי פעם על שני בחורים מאותה ישיבה שהתחתנו בסמוך
אחד נשא את אשת החסד האידאילית-תמיד עוזרת לכולם ותמיד טובת הכלל קודמת לטובתה האישית
ואילו חברו נשא את ההפוכה לה בתכלית,בחורה אגוצנטרית ואגואיסטית ששום דבר בעולם לא מתקרב בחשיבותו אליה,
כמובן שכל החבר´ה שמחו בשמחתו של הראשון שמחה רבה.
ואילו בשמחתו של השני מי שהגיע הראה פני שמח כי מה לעשות לא נעים לצחוק על החתן.
לבסוף אחרי מעט זמן התברר שכל אחת מן הנשים הנ"ל הכילה בתוכה את בעלה.
מה שגרם לכך שאשת החסד התיחסה לבעלה כמו שהתיחסה לעצמה , כלומר כל העולם קדם בעינה לבעלה
ןאילו הבחורה השניה חשה כלפי בעלה מה שחשה כלפי עצמה כלומר הוא ואני קודמים לכולם.
סיפור ארוך שמה שיוצא ממנו הוא שמה שחשבו כולם בתחילה כתכונה חיובית לנישואין התברר כגרוע ומה שכולם חשבו כתכונה שלילית התברר החיובית מאוד.
עכשיו דעתכם
מה הם באמת התכונות שחשובות לנישואים?
תודה ויום טוב.
לדעתיאלעד
תכונות שנחשבות טובות, לפחות ב"שוק" שלנו, הציבור הדתי לאומי, אבל לאחר החתונה עלולות להיות לרועץ, הם חברתיות ואהבת ארץ ישראל. שניהם מתאפיינים בפניה אל הכלל שאם היא מתבטאת בצורה קיצונית עשויה לפגוע ולהדחיק את הבית הפרטי שהזוג הטרי אמור לבנות.
אני מאמינהיוקטנה
שלהתחתן זה כמו להוליד ילד.
אנשים לא מפסיקים להשתנות.
ילד שנולד - יונק, ישן, בוכה, יונק, בוכה, ישן. אחרי שנה בלבד - כבר הולך, אומר כמה מילים, מחייך, מחבק... אדם אחר לחלוטין!
גם בן הזוג: ביום שהכרת אותו הוא כזה, ביום החתונה הוא כבר קצת אחר, ושנה אחרי החתונה - מי יודע? עשרים שנה אחרי החתונה: עוד עשרים קילוגרם? דעות פוליטיות שונות? מי יודע?
לא נחזיר ילד לבית היולדות או נמסור אותו לאימוץ - הוא תמיד ישאר הילד שלנו! גם בן הזוג - תמיד ישאר שלנו! זו המשפחה שלנו לטובה, וחס וחלילה גם לרעה. מי יודע מה ילד יום? אם חס וחלילה הילד חולה או עובר תאונה והופך לנכה, או בן הזוג - אנחנו נשארים לצידם! לצד הילד ולצד בן הזוג. כמובן. אם הילד חוזר בשאלה (או בתשובה) או בן הזוג עובר איזו טלטלה גדולה - אנחנו נשארים איתם. הם המשפחה שלנו, למרות הקושי.
ככה אני מרגישה, ואני מקווה שאף אחד מאיתנו לא יצטרך לעמוד במבחן קשה.
אנשים לא מפסיקים להשתנות.
ילד שנולד - יונק, ישן, בוכה, יונק, בוכה, ישן. אחרי שנה בלבד - כבר הולך, אומר כמה מילים, מחייך, מחבק... אדם אחר לחלוטין!
גם בן הזוג: ביום שהכרת אותו הוא כזה, ביום החתונה הוא כבר קצת אחר, ושנה אחרי החתונה - מי יודע? עשרים שנה אחרי החתונה: עוד עשרים קילוגרם? דעות פוליטיות שונות? מי יודע?
לא נחזיר ילד לבית היולדות או נמסור אותו לאימוץ - הוא תמיד ישאר הילד שלנו! גם בן הזוג - תמיד ישאר שלנו! זו המשפחה שלנו לטובה, וחס וחלילה גם לרעה. מי יודע מה ילד יום? אם חס וחלילה הילד חולה או עובר תאונה והופך לנכה, או בן הזוג - אנחנו נשארים לצידם! לצד הילד ולצד בן הזוג. כמובן. אם הילד חוזר בשאלה (או בתשובה) או בן הזוג עובר איזו טלטלה גדולה - אנחנו נשארים איתם. הם המשפחה שלנו, למרות הקושי.
ככה אני מרגישה, ואני מקווה שאף אחד מאיתנו לא יצטרך לעמוד במבחן קשה.
תודה רבהעד מתי?
לכל העונים והעונות
פתחתם לי כיוווני חשיבה
שירשורים דומים בפורומים נוספים באתר כיפה
אולי יוסיף גם לכם
הורות ומשפחה- http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=3616682
הזדמנות שניה- http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=3616841
לא כלה -http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=3616687
פתחתם לי כיוווני חשיבה
שירשורים דומים בפורומים נוספים באתר כיפה
אולי יוסיף גם לכם
הורות ומשפחה- http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=3616682
הזדמנות שניה- http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=3616841
לא כלה -http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=3616687
שידע לתפוס מנהיגותאנונימי (פותח)
מסכימה עם יוקטנה.
אך בתכלס צריך גם כן להחליט על בסיס משהו.
היום אחרי 13 שנות נישואין אני מבינה שהרבה ממה שאנחנו רוצים\ות זה לא המהות. המהות היא שיש לך משהו ש
א. בחר כמוך להצליח בחיי הנישואין וזו החלטה משמעותית.
ב. יודע לתמוך , להיות משענת, לקבל החלטות בצמתים חשובים- כמובן עם הקשבה ותקשורת טובה,אבל שיהיה "גבר".
ג. סתם נקודה למחשבה- לפעמים מישהו שיש לו דווקא תכונה הפוכה לשלך, שונה, בבא היום מתבררת כדבר שבדיוק את צריכה בחייך.
הייתה לי חברה לפני שנים שרצתה בעל חברמן, מעביר סמינריונים כזה , מתלהב כמו שהיא הייתה, היא התחתנה עם בחור ישיבה, שקט היום משמש כרב ואני בטוחה שבהסתכלות אחורה , דווקא בגלל האופי הקופצני שלה, מתאים לבית שלהם האיזון הזה.
ברכה והצלחה
אך בתכלס צריך גם כן להחליט על בסיס משהו.
היום אחרי 13 שנות נישואין אני מבינה שהרבה ממה שאנחנו רוצים\ות זה לא המהות. המהות היא שיש לך משהו ש
א. בחר כמוך להצליח בחיי הנישואין וזו החלטה משמעותית.
ב. יודע לתמוך , להיות משענת, לקבל החלטות בצמתים חשובים- כמובן עם הקשבה ותקשורת טובה,אבל שיהיה "גבר".
ג. סתם נקודה למחשבה- לפעמים מישהו שיש לו דווקא תכונה הפוכה לשלך, שונה, בבא היום מתבררת כדבר שבדיוק את צריכה בחייך.
הייתה לי חברה לפני שנים שרצתה בעל חברמן, מעביר סמינריונים כזה , מתלהב כמו שהיא הייתה, היא התחתנה עם בחור ישיבה, שקט היום משמש כרב ואני בטוחה שבהסתכלות אחורה , דווקא בגלל האופי הקופצני שלה, מתאים לבית שלהם האיזון הזה.
ברכה והצלחה
לעד מתייהודית פוגלאחרונה
מה שהכי חשוב בנישואין הם מ י ד ו ת ט ו ב ו ת, ושוב מידות טובות. כל רעיון הנישואין בא לעולם כדי שאדם יוכל לעבוד על מידותיו. אין שום מערכת יחסים שבה אדם יכול וצריך להשקיע כ"כ הרבה עבודת מידות. לכן כל השאר פחות רלוונטי, כי מאוד נחמד לקבל אישה מוכשרת אבל אם היא שחצנית ורעת לב אז איך נוכל ליהנות מכשרונותיה, אבל גם אחת שלא ממש מוכשרת זוהי עדיין לא ערובה לחיים נוחים, כי אולי היא מתוסכלת וממורמרת, כלומר מה שצריך לבדוק הן מידות טובות ואז הנתונים הטבעיים של כל אדם מקבלים מימד אחר,ונכון.
תגובה מאחת שמבינהאנונימי (פותח)
שלום לך...
אני כ"כ מבינה לליבך אני מוצאת את עצמי בחלק מהתאורים שלך ואוכל לומר לך מה אני עשיתי...
דבר ראשון הידקתי את החגורה במספר תחומים ולקחתי עוזרת פעם בשבועיים זה אמנם לא מספיק אבל יותר טוב מכלום ביום שישי אני עוברת עם סמרטוט בסלון ובמטבח וזה עושה רושם של בית נקי וסך הכל יוצר אויירה נעימה בבית..
כלים בכיור תשטפי מיד שאת מסיימת לאכול זאת אומרת שיש 3 צלחות בכיור תשטפי נחמד גם לדבר בטלפון תוך כדי ופתאום תוך כדי שיחה תמצאי את עמצך בלי לשים לב גם מקפלת כביסה..בשבת תבקשי יפה מבעלך שיעזור קצת עם הכלים...
לגבי הילדים ההפרש בגילאים קטן גם לי יש הפרש כזה בעוד שנה הם ישחקו כ"כ מקסים יחד שהם לא ירצו ולא יזדקקו לחברתך חשוב שהאוירה בבית תהיה נעימה ורגועה...אחרי זוג הילדים הראשון חיכיתי 5 שנים עד שהרגשתי מסוגלת להביא את השלישי שהיום הוא בין 4 חודשים ואני אשתדל לעשות לו אח קרוב זה נחמד להביא ילדים בזוגות-מאד קשה בהתחלה אבל מאדמאד קל בהמשך וזה מה שנותן לי עכשיו את הכח...
תרגישי טוב עם עצמך כ"כ הרבה נשים מרגישות ככה ולי גם אין כח להשקיע בעבודה (אני עובדת חצי משרה..)אבל אני מאד מאושרת בחיים ומודה לקב"ה שיש לי מה שיש לי
אישה בלבוסטיתיהודית פוגלאחרונה
שלום לכולכן, אני מבקשת לאמר כאן משהוא חשוב מאוד: אדם לא נמדד רק לפי יכולת אחת מסוימת. אדם נמדד בעוד הרבה יכולות ואישיותו של אדם היא רבת גוונים ומרתקת. אז כמובן שאישה שהיא לא ממש בלבוסטע אין לשים עליה פס חלילה, אלא בניגוד לדוגמה שאם אישה איננה טייסת קרבית וזה לחלוטין בסדר ולא מפריע לכלום, נושא הבלבוסטע הוא יותר משמעותי ומאוד תורם לאוירה בבית ולתיפקוד הטוב והרגוע - אני מדגישה - רגוע של כל המשפחה. אם ילד/בעל כל הזמן צריכים לחפש איפה הגרביים שלי, איפה יש חולצה נקיה, מתי יהיה אוכל מוכן, מתי נצא לחתונה, מתי תהיי מוכנה, דבר זה מערער בקלות את השלווה ויישוב הדעת וגורם למתח ומריבות. בשנים שהילדים קטנים כמובן שהסטנדרטים משתנים, וכן רצוי מאוד לקחת כל עזרה אפשרית. גם צריך ללמוד את הנושא ולהשקיע בו ולא לאמר טוב, אז אני לא... ולעבור הלאה. זה נושא חשוב.
שנת לילה וגזיםאנונימי (פותח)
שלום רב!
ב"ה יש לנו בת בת שלושה חודשים ושמה שירה. היו לנו בזמן האחרון לילות מאוד קשים אתה, כנראה בגלל כאבי בטן. ניסיתי לשנות את התזונה שלי ולאכול בצורה מסודרת, מאוזנת ובריאה יותר וב"ה זה עוזר והיא רגועה יותר. אך עדיין, נראה שהיום והלילה שלה התהפכו. היא נרדמת לשנת לילה בסביבות 3-4 לפנות בוקר, וממשיכה אותה עד 1-2 בצהריים. (עם הפסקה קלה של הנקה באמצע, ומייד חוזרת לישון).
כיצד ניתן לכוון לה את שנת הלילה, כך שתתחיל בתחילת הלילה? ניסיתי להעיר אותה ביום, אך לא תמיד זה עובד, כי מיד כשהנחתי אותה או אחרי הנקה היא נרדמה שוב.
בנוסף לכך, אשמח לקבל טיפים לגבי טיפול בגזים. (בינתיים אני גם נותנת לה טיפות "גרפוואטר" לפני השינה וגם שותה בעצמי תה קמומיל). וכן- אם יש מאכלים מסויימים שמומלץ לא לאכול...
תודה!
המנעות ממוצרי חלבזוג+2
לנו יש ילד בן חודש שסבל מאד מגזים, וידידה שלומדת נטורופתיה (או נטורופטיה איך שלא כותבים את זה) המליצה לאשתי להמנע ממוצרי חלב.
ועד כמה שאני לא מאמין ברפואה טבעית למינה (לא יוקטנה, לא להמשיך את השרשור בנושא הזה ) זה עובד בצורה פלאית והילד ישן מצוין!
ועד כמה שאני לא מאמין ברפואה טבעית למינה (לא יוקטנה, לא להמשיך את השרשור בנושא הזה
) זה עובד בצורה פלאית והילד ישן מצוין!תזונה -בזה טמון הסוד..אנונימי (פותח)
רק בילדה הרביעית שלי הסכמתי לקבל את ההנחה הזאת. ומאז,אני כבר עם ילדה שישית וכמעט אנחנו לא סובלות מזה.
בעיקרון מה שלך עושה לא טוב בבטן הרבה פעמים יפריע גם לתינוק.
אני לא מתקרבת לקטניות כל החודשים הראשונים של ההנקה וזה כולל: שעועית(חמין), אפונה, תירס(גם קורנפלקס), מכירה אשה שבתה סבלה מאוד והיא הייתה ממש אובדת עצות, היא הורידה את הקורנפלקס וחייה השתנו.
מכירה סיפור דומה על חצילים ועל חומוס.
לי באופן אישי גיליתי שפטריות ושוקולד משפיע לרעה מיד.
גם על מוצרי חלב שמעתי, אצלי באופן אישי זה לא הפריע. אבל ראיתי במשך השנים והעצות שקיבלתי ונתתי עזרו ללא מעט נשים, שזה ממש אישי.. כל אחת עם הגוף שלה.
ולכן, נראה לי שצריך להיות עירנית ולעקוב ממה זה יכול להיגרם, לא להכנס לטירוף ולהוריד הכל אבל...
אני אישית מאז שהתחלתי לשמור , לא הזדדקתי לתת שום תרופה למניעת גזים.
בהצלחה ובתאבון.
בעיקרון מה שלך עושה לא טוב בבטן הרבה פעמים יפריע גם לתינוק.
אני לא מתקרבת לקטניות כל החודשים הראשונים של ההנקה וזה כולל: שעועית(חמין), אפונה, תירס(גם קורנפלקס), מכירה אשה שבתה סבלה מאוד והיא הייתה ממש אובדת עצות, היא הורידה את הקורנפלקס וחייה השתנו.
מכירה סיפור דומה על חצילים ועל חומוס.
לי באופן אישי גיליתי שפטריות ושוקולד משפיע לרעה מיד.
גם על מוצרי חלב שמעתי, אצלי באופן אישי זה לא הפריע. אבל ראיתי במשך השנים והעצות שקיבלתי ונתתי עזרו ללא מעט נשים, שזה ממש אישי.. כל אחת עם הגוף שלה.
ולכן, נראה לי שצריך להיות עירנית ולעקוב ממה זה יכול להיגרם, לא להכנס לטירוף ולהוריד הכל אבל...
אני אישית מאז שהתחלתי לשמור , לא הזדדקתי לתת שום תרופה למניעת גזים.
בהצלחה ובתאבון.
אני מסכימה!אנונימי (פותח)
תודה על העצה! האמת היא שזה הכיוון שהלכתי בו בינתיים, וזה באמת עוזר. לפי מה ששמתי לב עלי, זה גם מאוד חשוב לי לאכול בכמויות מאוזנות ולא יותר מידי. קראתי שגם לחם ומאפים הם בעיתיים, ונראה לי שזה נכון לגבי. שמעתן על זה?
חוץ מזה, השאלה שלי היא גם לגבי שנת לילה, בלי קשר לגזים. גם כשהבת שלנו רגועה, עדיין היא נרדמת לשנת לילה רק בסביבות 3-4 בלילה עד הצהרים. יש לכם רעיון איך מכוונים אותה לישון מוקדם יותר?
חוץ מזה, השאלה שלי היא גם לגבי שנת לילה, בלי קשר לגזים. גם כשהבת שלנו רגועה, עדיין היא נרדמת לשנת לילה רק בסביבות 3-4 בלילה עד הצהרים. יש לכם רעיון איך מכוונים אותה לישון מוקדם יותר?
להדס גריןיהודית פוגל
נסי להחזיק אותה עירה עד השעה שאתם הולכים לישון, בסלקל, על השטיח, בחברת הילדים האחרים (אם יש לכם כבר..) ולמשוך אותה עד לשעה 11-12 בלילה ואז להאכיל אותה וקרוב לודאי שהיא תישן לפחות עד 5-6 בבוקר. בהצלחה.
אז נפגשים גם כאן? איזה כיף לראותותךביליאחרונה
את חייבת ללכת לבדוק את זהאנונימי (פותח)
אצל מיכל שרביט או מישהי דומה שבודקת בבדיקה פשוטה (לשיטה קוראים "קינזיולוגיה" או "מוח אחד") מה אסור לך לאכול.
אצלי זה היה תפוחי אדמה!!!! ומוצרי חלב,
אצל חברה זה בכלל שמרים- כלומר אסור לה לאכול לחם רגיל עם שמרים וכן הלאה.
חבל להמנע לאכול מליון דברים כי היא אומרת לך בדיוק מה מותר ומה אסור לך ופתאום יש שקט ושלווה בבית.
בתור אחת שסבלה חמישה חודשים מהענין הזה (גם לבת שלי קוראים שירה אגב), ולא ישנה לילות רבים, זה שווה בדיקה.
אצלי זה היה תפוחי אדמה!!!! ומוצרי חלב,
אצל חברה זה בכלל שמרים- כלומר אסור לה לאכול לחם רגיל עם שמרים וכן הלאה.
חבל להמנע לאכול מליון דברים כי היא אומרת לך בדיוק מה מותר ומה אסור לך ופתאום יש שקט ושלווה בבית.
בתור אחת שסבלה חמישה חודשים מהענין הזה (גם לבת שלי קוראים שירה אגב), ולא ישנה לילות רבים, זה שווה בדיקה.
שאלה למשתתפי הפורום - דמי כיסיהודית פוגל
מדובר בנערה כמעט בת 14 שרוצה לקבל דמי כיס בסכום של כ-200 ש"ח לשבוע. היא מקבלת בבית את כל צרכיה בעין יפה, כמו חינוך, ביגוד מזון נסיעות ובילויים מסויימים עפ"י החלטת ההורים. סיכמו איתה שיעלו את הנושא לדיון בפורום ואולי יגיעו לפשרה כלשהיא לפי הנורמות המקובלות אצל משפחות אחרות. היא הבכורה בבית ולאחריה עוד 3 ילדים שאומרים אם היא מקבלת אז גם אנחנו. הורים בעלי נסיון מתבקשים לתת עיצות ורעיונות. תודה.
אם היא מקבלת את כל הדברים הנ"ל אז זה כבר חוצפהבילי
היא יודעת בכלל כמה זה 200 שקל??? זה הון תועפות למשפחות מרובות ילדים ועוד כל שבוע??? מאיפה הגיע לה הרעיון הזה, סליחה שאני נסערת אבל זה ממש מקומם אותי.
בלי לבדוק אני בטוחה שרוב המשפחות לא נותנות דבר כזה. והאחים תכלס צודקים אם היא מקבלת למה הם לא?
לדעתי היא הגזימה לגמרי. אם יש משהו מסויים שהיא רוצה שתבקש וההורים ישקלו אם לתת לה או לא.
או שתעבוד...
אגב גם אם להורים יש את הכסף, רק בשביל העניין החינוכי לדעתי לא רצוי לתת לה אותו.
שתלמד קצת להתאמץ, להתחשב, להסתפק במועט (שלא נשמע מועט כ"כ אצלם), וכו'
בלי לבדוק אני בטוחה שרוב המשפחות לא נותנות דבר כזה. והאחים תכלס צודקים אם היא מקבלת למה הם לא?
לדעתי היא הגזימה לגמרי. אם יש משהו מסויים שהיא רוצה שתבקש וההורים ישקלו אם לתת לה או לא.
או שתעבוד...
אגב גם אם להורים יש את הכסף, רק בשביל העניין החינוכי לדעתי לא רצוי לתת לה אותו.
שתלמד קצת להתאמץ, להתחשב, להסתפק במועט (שלא נשמע מועט כ"כ אצלם), וכו'
800 ש"ח בחודש דמי כיסכמעט אמא
זה נראה לי מאוד מוגזם. אני בעד דמי כיס, כי אני חושבת שזה מחנך את הילדים לאחריות וגם טוב להם לדעת שההורים מאפשרים להם להוציא כסף באופן עצמאי. מובן שטוב שנערה תעבוד, אבל אין זה סותר דמי כיס מההורים. בכל אופן, 800 ש"ח בחודש זו ממש משכורת עבור אנשים מסוימים. אני לא יודעת כמה מרוויחים ההורים, אבל זה נשמע כאילו אין לה תחושה של ערך הכסף. אולי אפשר לשמוע ממנה למה היא חושבת שהיא צריכה כל כך הרבה כסף, להציע לה את מה שההורים מסוגלים לתת ולסייע לה למצוא עבודה כדי לממן את שאר ההוצאות. בד"כ ברגע שאדם מתחיל לעבוד הוא מתחיל להעריך כל שקל ושקל.
דמי כיס לנערהיהודית פוגל
די מקובל עליה וגם על ההורים שתמצא עבודה כמו בייבי סיטינג וכו' כדי לממן את עצמה. ועכשיו ההורים מבקשים חוות דעת בקשר לגובה הסכום. להם נראה יותר משהוא בסביבות 50 ש"ח. כמה אתם מקציבים לנערות שלכם?? גם לי נראה ש-200 ש"ח זה מוגזם ועלול להוביל את הנערה לבזבוז והוללות. אבל כמה כן מתאים וסביר? ואם היא תרוויח יותר מבייבי סיטינג אפשר כמובן לחסוך למענה את הכסף.
הרעיון שהורים צריכים לתת כסף לילדים שלהםאנונימי (פותח)
נראה לי עקום.
למה ההורים חייבים לילד משהו?
(לא להתנפל עלי... רגע) הם נותנים לילדה שלהם אוכל, משלמים על החינוך, קונים לה בגדים נחוצים (וגם יותר מנחוצים- לפי הנתונים...) למה הם צריכים לתת לה כסף נוסף?
אולי לשאול אותה למה היא צריכה את הכסף?
אני כמובן מסכימה עם כל הטוענים קודם שהיא יכולה לעבוד, וכך להבין את הערך של הכסף. אבל באותה מידה אפשר לשתף את הילדים במחשבות על ניהול הכסף בבית, וככה הילד מתחנך לנהל כסף נכון.
אמא שלי הייתה אומרת- תגידי מה את רוצה- אם באמת צריך את זה, אני אשמח לתת לך את הכסף, ואם זה מיותר- אני לא רוצה שתוציאי את הכסף הזה אפילו מכסף שלך.
ואמא שלי תמיד צודקת.
למה ההורים חייבים לילד משהו?
(לא להתנפל עלי... רגע) הם נותנים לילדה שלהם אוכל, משלמים על החינוך, קונים לה בגדים נחוצים (וגם יותר מנחוצים- לפי הנתונים...) למה הם צריכים לתת לה כסף נוסף?
אולי לשאול אותה למה היא צריכה את הכסף?
אני כמובן מסכימה עם כל הטוענים קודם שהיא יכולה לעבוד, וכך להבין את הערך של הכסף. אבל באותה מידה אפשר לשתף את הילדים במחשבות על ניהול הכסף בבית, וככה הילד מתחנך לנהל כסף נכון.
אמא שלי הייתה אומרת- תגידי מה את רוצה- אם באמת צריך את זה, אני אשמח לתת לך את הכסף, ואם זה מיותר- אני לא רוצה שתוציאי את הכסף הזה אפילו מכסף שלך.
ואמא שלי תמיד צודקת.
D-: אהבתייוקטנה
גם את הגישה, וגם את המשפט: "ואמא שלי תמיד צודקת" D-:
(הילדים שלי עוד קטנים, ככה שאני נהנית ללמוד על הנושא מנסיונכם)
(הילדים שלי עוד קטנים, ככה שאני נהנית ללמוד על הנושא מנסיונכם)
...הללוי'ה
אני חושבת שזה מוגזם ביותר, אני בת 17 ומעולם לא קיבלתי דמי כיס, דברים שהייתי צריכה ההורים שלי נתנו לי, ובשביל מותרות עבדתי...
נראה לי שזה לא בגלל שלהורים שלי אין מליונים ויש להם הרבה ילדים אלא ענין חינוכי, שיהיה להם המון בהצלחה!
נראה לי שזה לא בגלל שלהורים שלי אין מליונים ויש להם הרבה ילדים אלא ענין חינוכי, שיהיה להם המון בהצלחה!
המילה "דמי כיס" נשמעת לי לא כ"כ טובה.אני12345
נשמע לי יותר חינוכי לעודד אותה לעבוד בדברים שהיא יכולה.
אני אמנם לא נשואה, אבל אני מרגישה על עצמי שהייתי מרגישה יותר אמונה בעצמי ועם יכולות ,אם הייתי מרוויחה מעבודה של עצמי.
אני אמנם לא נשואה, אבל אני מרגישה על עצמי שהייתי מרגישה יותר אמונה בעצמי ועם יכולות ,אם הייתי מרוויחה מעבודה של עצמי.
נגד דמי כיסאנונימי (פותח)אחרונה
אני בעיקרון נגד דמי כיס (וברוך ה' הילדים שלי לא דורשים כסף ואפילו מתרעמים על הנוהג הזה שקיים אצל חלק מחבריהם) ,אבל אם הילדה הזו הגיעה לכאלה רמות של דרישה צריך לבדוק קצת לעומק מה עומד מאחורי זה.האם אלה הנורמות של החברה בה היא נמצאת והיא ילדה שנלחצת מציפיות החברה? אולי היא מחפשת יותר קשר עם הוריה? לא עלינו ,ישנם אפילו ילדים שנתונים לאיומים וסחיטה מצד ילדים אלימים (ואני מניחה שלא מדובר במקרה כזה קיצוני אבל קשה לדעת בפורום אינטרנטי עלום פרטים מזהים) .כדאי גם לברר אצל הורי חברותיה מהן הנורמות המקומיות ,כדי לקבל פרופורציות.
עידודאנונימי (פותח)
שלום!
רצינו לעודד אותך קצת..
הבית שלנו מבולגן באופן די קבוע, ולא תמיד הכל מתוקתק כמו שצריך, אבל זה לונורא כ"כ... לפעמים הבלגן קצת מעצבן, אבל מסתדרים ב"ה! משתדלים לסדר, הילדים עוזרים, אבל סדר זה לא הדבר החשוב בחיים, במיוחד אם זה בא ע"ח אמא שמחה, שמותשת מרוב עבודה...
ב"ה יש לנו משפחה גדולה, שמחה, אמא שמשקיעה בילדים ואבא שאוהב את אמא מאד וזה העיקר.
אני לא חושבת שבלגן אמור לצער אותך כ"כ..
בכל מקרה, ב"הצלחה.
גם אצלנו ככהיוקטנהאחרונה
הבית קטן, הילדים רבים, הבלגן חוגג, אנחנו גם לא מנקים מי יודע מה (מזל שיש פסח פעם בשנה).
השאלה אם נח לך ולמשפחה! לנו נח, חשובים לנו דברים אחרים, ובהם אנחנו משקיעים את כוחות הנפש שלנו. כשמרגישים שהגיעה ג'יפה עד נפש, או כשחמותי מגיעה לביקור - קמים ומסדרים (ובמיקרים קשים אפילו מנקים!).
). השאלה אם נח לך ולמשפחה! לנו נח, חשובים לנו דברים אחרים, ובהם אנחנו משקיעים את כוחות הנפש שלנו. כשמרגישים שהגיעה ג'יפה עד נפש, או כשחמותי מגיעה לביקור - קמים ומסדרים (ובמיקרים קשים אפילו מנקים!).
שיתוף הילדים בהכנות לפסחיוקטנה
איך עושים את זה?! באילו דרכים אתם משתפים אותם בהכנות?
אני כל כך לא אוהבת לסדר ולנקות, שהמחשבה של להוסיף עוד ילדים לעשייה הזו, מעוררת בי דאגה שמא אהיה פשוט יותר מדי עצבנית, וזה לא יהיה להם כיף, וככה רק אהפוך אותם לאוהבי סידור ונקיון ממש כמוני
אז איזה רעיונות יש לכם שמתאימים לילדים עד גיל 6? ואיך אתם שומרים על אווירה נעימה בזמן העבודות?
אני כל כך לא אוהבת לסדר ולנקות, שהמחשבה של להוסיף עוד ילדים לעשייה הזו, מעוררת בי דאגה שמא אהיה פשוט יותר מדי עצבנית, וזה לא יהיה להם כיף, וככה רק אהפוך אותם לאוהבי סידור ונקיון ממש כמוני
אז איזה רעיונות יש לכם שמתאימים לילדים עד גיל 6? ואיך אתם שומרים על אווירה נעימה בזמן העבודות?
תני להם סמרטוט ודלי קטן עם מי סבוןיונה
ותבקשי שינקו את היצירות שלהם מהקירות.
הבנות שלי מאד נהנות מהענין !
הבנות שלי מאד נהנות מהענין !
שימי שירים שהם אוהבים ברקעאני12345
משימה- משימהאנונימי (פותח)
אני משתפת בעיקר בדברים שלהם. משחקים, תיקים, שטיפה כללית של הבית כשממילא הרצפה רטובה.
חשוב לדעתי להקפיד לשלוף כל פעם פריט אחד. ואז, אם הם מתייאשים באמצע לא נוצר ברדק.
בקיצור, לנקות בצורה מסודרת.
חוץ מזה הם מתים על מים, אז בשבוע האחרון, בחופשה: לנקות את השולחן הכסאות וכד'- כמובן בחוץ.
כדי לשמור על אוויר נעימה- אני מנקה את הדברים המבלגנים, המלכלכים(תנור, ניירת ,מקרר ועוד...)כשהילדים לא מסתובבים בבית, או שמשהו יוציא אותם לפיקניק(אביב...)בעל, בייביסיטר... או בערב אחרי שהקטנים ישנים.
וחוץ מזה... אפשר לשמוע תוך כדי עבודה (או בזמן המנוחה) את השיעור של הרבנית ימימה מזרחי לפסח.(אתר שורשים-בלינק של שיעורי הרבנית-"אביב הגיע...)זה גם מצחיק, גם מרומם ולי עוזר להתמקד בעיקר ולא לרדת לקטנות- לא בניקיון אלא במצב הרוח.
חשוב לדעתי להקפיד לשלוף כל פעם פריט אחד. ואז, אם הם מתייאשים באמצע לא נוצר ברדק.
בקיצור, לנקות בצורה מסודרת.
חוץ מזה הם מתים על מים, אז בשבוע האחרון, בחופשה: לנקות את השולחן הכסאות וכד'- כמובן בחוץ.
כדי לשמור על אוויר נעימה- אני מנקה את הדברים המבלגנים, המלכלכים(תנור, ניירת ,מקרר ועוד...)כשהילדים לא מסתובבים בבית, או שמשהו יוציא אותם לפיקניק(אביב...)בעל, בייביסיטר... או בערב אחרי שהקטנים ישנים.
וחוץ מזה... אפשר לשמוע תוך כדי עבודה (או בזמן המנוחה) את השיעור של הרבנית ימימה מזרחי לפסח.(אתר שורשים-בלינק של שיעורי הרבנית-"אביב הגיע...)זה גם מצחיק, גם מרומם ולי עוזר להתמקד בעיקר ולא לרדת לקטנות- לא בניקיון אלא במצב הרוח.
יוקטנה- שימי לב לחתימה שלך, "חינוך ביתי"אלעד
לדעתי זה אומר הכל. תתנהגי איתם בצורה הכי טבעית שרק אפשר (בכל זאת יש לחץ..). שימי עצמך במקומם, הפכי כל דבר למשחק ותחרות, ותקראי טוב טוב מה שיעלק כתבה. לדעתי זו היתה כוונתה
תודה לכן על הרעיונות היפיםיוקטנהאחרונה
עדיין לא עשינו כלום אני מקווה למצוא כוחות לשתף אותם היום ב"החלפת ארון" לבגדי קיץ. אם יילך טוב, אולי אמצא כוחות להמשיך לצעצועים. ביום שישי בעלי ינסה לעשות איתם את האוטו. נכון שזה מספיק פסח בשבילם????? זה בטוח מספיק פסח בשבילי
חג שמח וכשר לכל המשפחות!
אני מקווה למצוא כוחות לשתף אותם היום ב"החלפת ארון" לבגדי קיץ. אם יילך טוב, אולי אמצא כוחות להמשיך לצעצועים. ביום שישי בעלי ינסה לעשות איתם את האוטו. נכון שזה מספיק פסח בשבילם????? זה בטוח מספיק פסח בשבילי חג שמח וכשר לכל המשפחות!
בקרוב (י"א ניסן) יחול יום הפטירה של השל"ה הקדושנשר
שכתב תפילה מיוחדת ויפה על חינוך הבנים (מובאת ברוב הסידורים-צריך רק לחפש).
מומלץ לומר תמיד ובמיוחד בער"ח סיון וביארצייט שלו...
לעצלנים שביננו הבאתי את התפילה...אנונימי (פותח)אחרונה
אתה הוא ה' אלהינו עד שלא בראת העולם,ואתה הוא אלהינו משבראת העולם,ומעולם ועד עולם אתה אל.
ובראת עולמך בגין לאשתמודע אלהותך באמצעות תורתך הקדושה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:
"בראשית",בשביל תורה ובשביל ישראל,כי הם עמך ונחלתך אשר בחרת בהם מכל האומות ונתת להם תורתך הקדושה,וקרבתם לשמך הגדול.
ועל קיום העולם ועל קיום התורה באו לנו ממך ה' אלהינו שני צוויים,
כתבת בתורתך "פרו ורבו",וכתבת בתורתך "ולמדתם אותם את בניכם".
והכוונה בשתיהן אחת,כי לא לתהו בראת כי אם לשבת, ולכבודך בראת,יצרת אף עשית.
כדי שנהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי כל עמך בית ישראל יודעי שמך ולומדי תורתך.
ובכן אבוא אליך ה' מלך מלכי המלכים,ואפיל תחינתי, ועיני לך תלויות עד שתחנני ותשמע תפילתי להזמין לי בנים ובנות,
וגם הם יפרו וירבו הם ובניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות לתכלית שהם ואני ואנחנו כולנו יעסקו בתורתך הקדושה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה,
והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך לאהבה וליראה את שמך.
אבינו אב הרחמן,תן לכולנו חיים ארוכים וברוכים,
מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים, זכרנו לחיים נצחיים כמו שהתפלל אברהם אבינו:
"לו יחיה לפניך",ופרשו רבותינו זכרונם לברכה,"ביראתך".
כי על כן,באתי לבקש ולחנן מלפניך שיהא זרעי וזרע זרעי עד עולם זרע כשר,
ואל ימצא בי ובזרעי ובזרע זרעי עד עולם שום פסול ושמץ,אך שלום ואמת וטוב וישר בעיני אלהים ובעיני אדם.
ויהיו בעלי תורה,מארי מקרא,מארי משנה,מארי תלמוד, מארי רזא,מארי מצוה,מארי גומלי חסדים,מארי מידות תרומיות.
ויעבדוך באהבה וביראה,יראה פנימית,ולא יראה חיצונית.
ותן לכל גוויה וגוויה מהם די מחסורה בכבוד,
ותן להם בריאות וכבוד וכח,ותן להם קומה ויופי וחן וחסד,ויהיה אהבה ואחוה ושלום ביניהם.
ותזמין להם זיווגים הגונים מזרע תלמידי חכמים מזרע צדיקים,וגם הם זיווגם יהיו כמותם ככל אשר התפללתי עליהם,כי זכרון אחד עולה לכאן ולכאן.
אתה ה' יודע כל תעלומות,ולפניך נגלו מצפוני לבי, כי כונתי בכל אלה למען שמך הגדול והקדוש ולמען תורתך הקדושה.
על כן ענני ה' ענני בעבור האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב,ובגללם תושיע בנים להיות הענפים דומים לשרשם.
ובעבור דוד עבדך רגל רביעי במרכבה,המשורר ברוח קדשך.
שיר המעלות אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו:
יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך:
אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך:
הנה כי כן יבורך גבר ירא יי:
יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך: וראה בנים לבניך שלום על ישראל:
אנא ה' שומע תפילה,יקוים בנו הפסוק:
"ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם".
"יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי."
ובראת עולמך בגין לאשתמודע אלהותך באמצעות תורתך הקדושה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:
"בראשית",בשביל תורה ובשביל ישראל,כי הם עמך ונחלתך אשר בחרת בהם מכל האומות ונתת להם תורתך הקדושה,וקרבתם לשמך הגדול.
ועל קיום העולם ועל קיום התורה באו לנו ממך ה' אלהינו שני צוויים,
כתבת בתורתך "פרו ורבו",וכתבת בתורתך "ולמדתם אותם את בניכם".
והכוונה בשתיהן אחת,כי לא לתהו בראת כי אם לשבת, ולכבודך בראת,יצרת אף עשית.
כדי שנהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי כל עמך בית ישראל יודעי שמך ולומדי תורתך.
ובכן אבוא אליך ה' מלך מלכי המלכים,ואפיל תחינתי, ועיני לך תלויות עד שתחנני ותשמע תפילתי להזמין לי בנים ובנות,
וגם הם יפרו וירבו הם ובניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות לתכלית שהם ואני ואנחנו כולנו יעסקו בתורתך הקדושה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה,
והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך לאהבה וליראה את שמך.
אבינו אב הרחמן,תן לכולנו חיים ארוכים וברוכים,
מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים, זכרנו לחיים נצחיים כמו שהתפלל אברהם אבינו:
"לו יחיה לפניך",ופרשו רבותינו זכרונם לברכה,"ביראתך".
כי על כן,באתי לבקש ולחנן מלפניך שיהא זרעי וזרע זרעי עד עולם זרע כשר,
ואל ימצא בי ובזרעי ובזרע זרעי עד עולם שום פסול ושמץ,אך שלום ואמת וטוב וישר בעיני אלהים ובעיני אדם.
ויהיו בעלי תורה,מארי מקרא,מארי משנה,מארי תלמוד, מארי רזא,מארי מצוה,מארי גומלי חסדים,מארי מידות תרומיות.
ויעבדוך באהבה וביראה,יראה פנימית,ולא יראה חיצונית.
ותן לכל גוויה וגוויה מהם די מחסורה בכבוד,
ותן להם בריאות וכבוד וכח,ותן להם קומה ויופי וחן וחסד,ויהיה אהבה ואחוה ושלום ביניהם.
ותזמין להם זיווגים הגונים מזרע תלמידי חכמים מזרע צדיקים,וגם הם זיווגם יהיו כמותם ככל אשר התפללתי עליהם,כי זכרון אחד עולה לכאן ולכאן.
אתה ה' יודע כל תעלומות,ולפניך נגלו מצפוני לבי, כי כונתי בכל אלה למען שמך הגדול והקדוש ולמען תורתך הקדושה.
על כן ענני ה' ענני בעבור האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב,ובגללם תושיע בנים להיות הענפים דומים לשרשם.
ובעבור דוד עבדך רגל רביעי במרכבה,המשורר ברוח קדשך.
שיר המעלות אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו:
יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך:
אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך:
הנה כי כן יבורך גבר ירא יי:
יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך: וראה בנים לבניך שלום על ישראל:
אנא ה' שומע תפילה,יקוים בנו הפסוק:
"ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם".
"יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי."
מאיפה נטענים?אנונימי (פותח)
אני אמא לשישה ילדים מקסימים-בלי-עין-הרע, ואני עובדת גם בחוץ. ב"ה, הכל טוב אצלי, אבל אני מרגישה שאין לי רגע לעצמי, ושאני ממש "מרוקנת". אני מסתכלת סביבי ורואה אמהות לשמונה ועשרה ילדים, וגם אמהות עם פחות מזה, ואני שואלת את עצמי מאיפה אתן "נטענות?", מה ממלא אתכן? גם אתן זקוקות לטעינה מדי פעם? חשבתי להפנות את השאלה ואולי לקבל רעיונות שטרם חשבתי עליהם, לקבלת אנרגיות נפשיות במשכי הזמן הקצרצרים שהאמהות מאפשרת לי. אשמח מאד לקבל רעיונות!
תודה ציפי
יש לך תחביבים? כשרון? לכי על זה!אלעד
כל הכבוד על השאלה והנימה!אנונימי (פותח)
ובכלל כל הכבוד! לגדל שישה ילדים זה פרויקט! אני מעריצה נשים שיש להם משפחה ברוכה והן גם עובדות בחוץ וגם..וגם...
אני עדיין רחוקה משישה ילדים, אבל גם אני מרגישה צורך ל"היטען" כמעט מדי יום, או נכון יותר מדי ערב אחרי ההשכבה...
מה שגיליתי זה שאני חייבת שעה שקט לעצמי, לאחר שהשכבתי אותם לישון.
לשמוע משהו שאני אוהבת, "לרבוץ" באמבטיה חמה עם אמ פי באוזנים (לא תמיד אפשרי בפרט אם התינוק ער), לצאת מדי שבוע לשיעור, לפחות פעם אחת. לזמן לעצמי רעות נשית, מין קבוצת תמיכה של שתיים שלוש חברות טובות ומבינות כמו שרק אמהות חברות יכולות להבין.. וכמובן דברים שעושים בזוג עם הבעל, יציאה משותפת וכד'.אגב פעם למדתי מדי ערב בספר הלכה עם חברה(לזכותה של חברה רווקה)ולמרות שבהתחלה זה היה קשה בגלל המחויבות לזמן מסוים וכו' לבסוף זה היה ממלא מאד, למרות שלבסוף זה הפסיק..כנראה היצר הרע..
הרבה הרבה הצלחה! ותדעי שיש הרבה כמוך!
אני עדיין רחוקה משישה ילדים, אבל גם אני מרגישה צורך ל"היטען" כמעט מדי יום, או נכון יותר מדי ערב אחרי ההשכבה...
מה שגיליתי זה שאני חייבת שעה שקט לעצמי, לאחר שהשכבתי אותם לישון.
לשמוע משהו שאני אוהבת, "לרבוץ" באמבטיה חמה עם אמ פי באוזנים (לא תמיד אפשרי בפרט אם התינוק ער), לצאת מדי שבוע לשיעור, לפחות פעם אחת. לזמן לעצמי רעות נשית, מין קבוצת תמיכה של שתיים שלוש חברות טובות ומבינות כמו שרק אמהות חברות יכולות להבין.. וכמובן דברים שעושים בזוג עם הבעל, יציאה משותפת וכד'.אגב פעם למדתי מדי ערב בספר הלכה עם חברה(לזכותה של חברה רווקה)ולמרות שבהתחלה זה היה קשה בגלל המחויבות לזמן מסוים וכו' לבסוף זה היה ממלא מאד, למרות שלבסוף זה הפסיק..כנראה היצר הרע..
הרבה הרבה הצלחה! ותדעי שיש הרבה כמוך!
מחכה לגיל ארבעיםאנונימי (פותח)
גם אני לא מצליחה לעשות לעצמי כלום. אני פשוט מחכה לגיל שהם יהיו יותר גדולים ויותר עצמאיים ואז יהיה לי זמן וכח לדאוג קצת לעצמי. בסה"כ לכל גיל יש את התפקיד שלו, עד גיל 20 דאגנו לעצמנו, עד גיל ארבעים (ורק עד אז) אנו יכולות להביא ילדים ולגדל אותם ואחר כך נוכל בע"ה להתחיל לדאוג בחזרה גם לעצמנו. החיים עוד ארוכים אז צריך סבלנות ולהתרכז במה שאנחנו צריכות לעשות עכשיו!
סימיסי, הגזמתזוג+2
"החיים עוד ארוכים אז צריך סבלנות ולהתרכז במה שאנחנו צריכות לעשות עכשיו!"
מה ז"א צריכות?! מה, אתן מכונות???
ומי שלא מסוגלת לההתמודד( =לתת יחס לכולם) עם יותר מ3-4 ילדים (אם לא פחות!) אז מה, היא חוטאת לאנושות?? לדת??
מה ז"א צריכות?! מה, אתן מכונות???
ומי שלא מסוגלת לההתמודד( =לתת יחס לכולם) עם יותר מ3-4 ילדים (אם לא פחות!) אז מה, היא חוטאת לאנושות?? לדת??
המכונות האלוקיותאנונימי (פותח)
בטח שאנחנו מכונות, היכן אפשר עוד להביא ילדים חוץ מהבטן המופלאה שלנו?
ומי שתתפנק בגיל צעיר תתחרט בגיל שכבר יהיה מאוחר מידי. ויש המון כאלה שמתחרטות - בדוק! אף אחת לא חוטאת לאף אחד אבל צריך להשתדל ולנצל את השעה המיוחדת הזאת. לא סתם קיים משבר גיל הארבעים - לדעתי הוא נובע בדיוק מהמעבר בין גיל הפיריון לגיל שאחריו..את כל שאר הדברים אפשר גם לעשות אחר כך - את זה לא!
ומי שתתפנק בגיל צעיר תתחרט בגיל שכבר יהיה מאוחר מידי. ויש המון כאלה שמתחרטות - בדוק! אף אחת לא חוטאת לאף אחד אבל צריך להשתדל ולנצל את השעה המיוחדת הזאת. לא סתם קיים משבר גיל הארבעים - לדעתי הוא נובע בדיוק מהמעבר בין גיל הפיריון לגיל שאחריו..את כל שאר הדברים אפשר גם לעשות אחר כך - את זה לא!
מי אמר שכל החיים לפנינו?_ ציפי בבקשה תקראי!אנונימי (פותח)
א. אף אחד לא מבטיח לנו כלום, בעז"ה כולנו בבריאות טובה לאורך שנים.
ב. השאלה של ציפי ביקשה מטענים, אין לה שאלה לגבי היקף הילודה וכמה כל אחת מסוגלת(6 ילדים זה לא הולך ברגל) ודווקא בגלל זה היא זקוקה למטענים, כי למרות העומס, העייפות ועוד צריך למלא את מצברי הנפש כדי להכיל את החיים המלאים שאנחנו לוקחות על עצמינו)
וזה לא פשוט, כי גם שעת המנוחה שהזכירה הירושלמית, באיזשהו שלב לא תמיד מתאפשרת(לא תמיד בגלל התינוק, לפעמים דווקא הגדולים עדיין ערים)
ולכן, בהחלט למצוא זמן, ללימוד, לההעמקה בתחום שאת אוהבת, (אמא שעושה בשביל עצמה היא אמא יותר טובה- עכשיו!!!! לא בגיל 40.
אגב- תשאלו נשים שהגיעו לגיל 40 אם הם עושות משהו בשביל עצמן יותר, כעת , כי "כאילו" יש להם פנאי?!
אשה שיודעת לפרגן לעצמה בשלבים הכי עמוסים טכנית, גם פירגון רוחני וגם פיזי
תדע לפרגן לעצמה גם אח"כ כשילדיה מתבגרים וכוחות הנפש להם זקוקים, ה ם פי 1000.
גם את הזוגיות לא שולחים לטפח בגיל 40 אלא בונים אותה בעמל ובכיף יחד עם גידול הילדים.
לסיכום: תלמדי!!! בבית , עם הבעל, עם חברות, עם עצמך
פעם בכמה זמן תפרגני לעצמך מסאז' טוב(רק אם את אוהבת)
וכל דבר שאת אוהבת ובוחרת לעשות, תעשי מתוך בחירה ולא מתוך כניעה למציאות.
והכי חשוב תזכירי לעצמך שאת האמא והרעיה הכי טובה בעולם!!!
(אגב, גם אני אמא לששה ילדים, מתחת לגיל 40).
ב. השאלה של ציפי ביקשה מטענים, אין לה שאלה לגבי היקף הילודה וכמה כל אחת מסוגלת(6 ילדים זה לא הולך ברגל) ודווקא בגלל זה היא זקוקה למטענים, כי למרות העומס, העייפות ועוד צריך למלא את מצברי הנפש כדי להכיל את החיים המלאים שאנחנו לוקחות על עצמינו)
וזה לא פשוט, כי גם שעת המנוחה שהזכירה הירושלמית, באיזשהו שלב לא תמיד מתאפשרת(לא תמיד בגלל התינוק, לפעמים דווקא הגדולים עדיין ערים)
ולכן, בהחלט למצוא זמן, ללימוד, לההעמקה בתחום שאת אוהבת, (אמא שעושה בשביל עצמה היא אמא יותר טובה- עכשיו!!!! לא בגיל 40.
אגב- תשאלו נשים שהגיעו לגיל 40 אם הם עושות משהו בשביל עצמן יותר, כעת , כי "כאילו" יש להם פנאי?!
אשה שיודעת לפרגן לעצמה בשלבים הכי עמוסים טכנית, גם פירגון רוחני וגם פיזי
תדע לפרגן לעצמה גם אח"כ כשילדיה מתבגרים וכוחות הנפש להם זקוקים, ה ם פי 1000.
גם את הזוגיות לא שולחים לטפח בגיל 40 אלא בונים אותה בעמל ובכיף יחד עם גידול הילדים.
לסיכום: תלמדי!!! בבית , עם הבעל, עם חברות, עם עצמך
פעם בכמה זמן תפרגני לעצמך מסאז' טוב(רק אם את אוהבת)
וכל דבר שאת אוהבת ובוחרת לעשות, תעשי מתוך בחירה ולא מתוך כניעה למציאות.
והכי חשוב תזכירי לעצמך שאת האמא והרעיה הכי טובה בעולם!!!
(אגב, גם אני אמא לששה ילדים, מתחת לגיל 40).
סימיסי, את לא מכונה, את אדםזוג+2
היטלר סטלין וחבריהם חשבו שהאדם הוא מכונה שאם היא לא מביאה תועלת לאנושות, אפשר להפטר ממנו.
נכון שהיחודיות העקרית של האישה היא היכולת להביא ילדים לעולם, אבל זה לא אומר שזאת מטרתה היחידה של כל אישה.
נכון שהיחודיות העקרית של האישה היא היכולת להביא ילדים לעולם, אבל זה לא אומר שזאת מטרתה היחידה של כל אישה.
דוגמאותאנונימי (פותח)
לאחר הרבה ניסיונות סרק להיטען בשלב החיים הזה החלטתי להפסיק לנסות ולהתרכז בשמחה ובכיף במה שיש לפני עם ציפיה (מורדמת) לממש דברים אלה בשלב קל יותר. אך אם יש נשים שמצליחות לעשות זאת גם בשלב שהילדים קטנים וצפופים - אשריהן וטוב להן. בשבילי, רק ההיערכות כדי לצאת מהבית לאיזה סדנה טובה או לסתם שחייה בבריכה הן כל כך מורכבות ומסובכות שכבר יוצא לי כל החשק ואני עושה זאת ליעתים רחוקות מאד.אך אתן שתי דוגמאות כדי שתבינו את כוונותי
1 לפני זמן מסוים נרשמתי לסדנה מדהימה שהרבה זמן רציתי אותה. הסדנה כללה 8 מפגשים. יום לפני המפגש הראשון הבן שלי אושפז בבית החולים לשבוע, יום לפני המפגש השני הילד השתחרר אך אסור היה לו לבקר בגן בשבוע הקרוב. כבר התייאשתי מהסדנה, ביטלתי את ההרשמה והחלטתי לעשות אותה בזמנים קלים יותר. (כמובן שיכולתי לסדר איזו בייביסיטר או משהו בדומה, אך ההערכות לכך היתה כל כך מסובכת שהחלטתי לוותר)
2. חמי וחמותי הם בני 70 פלוס נוסעים מידי שנה לחו"ל לטיולים ולביקור משפחה. חמותי מספרת שכשהילדים היו קטנים היא מעולם לא העלתה על דעתה לנסוע לחו"ל. הנסיעה הראשונה שלהם היתה כחודשיים לאחר שהתחתנו! לדעתי ניתן ללמוד מכך שיש זמנים ויש זמנים. לעיתים צריך להתרכז במשפחה ובגידול הקטנים (ואין זה סותר את הזוגיות חלילה) ולעיתים אפשר להתרחב ולהתמלא גם מבחוץ. כמובן שכל אחת צריכה למצוא לעצמה את האיזון שלה אך רציתי לענות לציפי שגם אם לא מצליחים להיטען ולהתמלא כי אנחנו לא מלאכיות ולא תמיד מצליחות להיערך לכל המורכבות של הבית, ניתן גם לקחת נשימה ארוכה ולחכות בסבלנות לזמנים קלים יותר.
ולזוג עם שניים - הגזמתם עם הדוגמא של סטלין, עם ישראל הם עבדי ה' ולהיות עבד ה' פירושו להתבטל בפני שיא הגודל והחופש של כלל המציאות ובכך - להיות חופשים כמוהו. לי אין בעיה להתבטל טוטלית בפניו ואני מרגישה בכך אושר גדול (כן! אפילו להיות מכונה שלו) - אם לכם יש בעיה עם זה, אז זו בכלל בעיה בכל עבודת ה'. כל התורה והמצוות משמעותן להתבטל בפני ה'. יש הבדל מהותי בין מי שמתבטל לפני ה' לבין מי שמתבטל בפני סטלין..
1 לפני זמן מסוים נרשמתי לסדנה מדהימה שהרבה זמן רציתי אותה. הסדנה כללה 8 מפגשים. יום לפני המפגש הראשון הבן שלי אושפז בבית החולים לשבוע, יום לפני המפגש השני הילד השתחרר אך אסור היה לו לבקר בגן בשבוע הקרוב. כבר התייאשתי מהסדנה, ביטלתי את ההרשמה והחלטתי לעשות אותה בזמנים קלים יותר. (כמובן שיכולתי לסדר איזו בייביסיטר או משהו בדומה, אך ההערכות לכך היתה כל כך מסובכת שהחלטתי לוותר)
2. חמי וחמותי הם בני 70 פלוס נוסעים מידי שנה לחו"ל לטיולים ולביקור משפחה. חמותי מספרת שכשהילדים היו קטנים היא מעולם לא העלתה על דעתה לנסוע לחו"ל. הנסיעה הראשונה שלהם היתה כחודשיים לאחר שהתחתנו! לדעתי ניתן ללמוד מכך שיש זמנים ויש זמנים. לעיתים צריך להתרכז במשפחה ובגידול הקטנים (ואין זה סותר את הזוגיות חלילה) ולעיתים אפשר להתרחב ולהתמלא גם מבחוץ. כמובן שכל אחת צריכה למצוא לעצמה את האיזון שלה אך רציתי לענות לציפי שגם אם לא מצליחים להיטען ולהתמלא כי אנחנו לא מלאכיות ולא תמיד מצליחות להיערך לכל המורכבות של הבית, ניתן גם לקחת נשימה ארוכה ולחכות בסבלנות לזמנים קלים יותר.
ולזוג עם שניים - הגזמתם עם הדוגמא של סטלין, עם ישראל הם עבדי ה' ולהיות עבד ה' פירושו להתבטל בפני שיא הגודל והחופש של כלל המציאות ובכך - להיות חופשים כמוהו. לי אין בעיה להתבטל טוטלית בפניו ואני מרגישה בכך אושר גדול (כן! אפילו להיות מכונה שלו) - אם לכם יש בעיה עם זה, אז זו בכלל בעיה בכל עבודת ה'. כל התורה והמצוות משמעותן להתבטל בפני ה'. יש הבדל מהותי בין מי שמתבטל לפני ה' לבין מי שמתבטל בפני סטלין..
האמת נמצאת איפשהו באמצע, לדעתיאנונימי (פותח)
נכון שעד גיל ארבעים (ואולי אפילו מעבר לזה) אי אפשר לצאת בתוכניות מרחיקות לכת להתחדשות, אבל בכל גיל ובכל זמן חשוב ללמוד "לגנוב" קצת הנאות שיגרמו לטעינה. מי שלא תלמד את זה, תגלה שהחיים נורא עמוסים וצפופים בכל הזמנים
ותשובה לשאלתה של ציפי - אני גם בעד תחביבים. אין כמו חדוות יצירה בריאה כדי למלא את הנפש. אולי אפשר גם למצוא ספר טוב ולהקדיש לו ערב?
ותשובה לשאלתה של ציפי - אני גם בעד תחביבים. אין כמו חדוות יצירה בריאה כדי למלא את הנפש. אולי אפשר גם למצוא ספר טוב ולהקדיש לו ערב?
אם זה נכון לך ואת מאושרת אז טוב! אבלאנונימי (פותח)
תדעי לך שאם לא, אז תזכרי שכולם רוצים שיהיה לך טוב. בעלך, הילדים ואפילו הרצפה והקירות. אני זוכרת איך בתור ילדה אהבתי שאמי יוצאת לשיעורם שאהבה ואיך נהניתי להיות הגדולה שנשארת עם הילדים. ילדים רוצים שאמם תהנה, הם לא רוצים שהיא תחכה לגיל 40 כדי לעשות זאת.
הנה איך אנחנו נטעניםיוקטנה
1. אני עשיתי קורס מקצועי שמאוד רציתי, פעם בשבוע למשך חצי יום. בימים האלה חמותי שמרה על הילדים, חוץ מהתינוקת שבאה איתי.
2. בעלי ירד לחצי משרה, ובחצי השני חזר לאוניברסיטה, ללמוד משהו שמעניין אותו (שלא קשור למקצוע שלו).
3. אנחנו יוצאים בערב מדי פעם, לשבת אצל חברים. אם יש תינוק/ת, הוא/היא מצטרפים. יש לנו "צבא" של בייביסיטריות, כי כל פעם אחת אחרת הולכת לנו ומתחתנת. ממש חוצפה
4. בימי שישי בעלי יוצא לטייל עם חברים. אם זה מתאים, הוא לוקח איתו את אחד הילדים (בדרך כלל זה לא מתאים).
5. פעם בשבוע-שבועיים, אני יוצאת עם חברות או עם האחיות שלי. לפעמים מסעדה, לפעמים סתם רובצים מול איזה סרט בטלוויזיה.
2. בעלי ירד לחצי משרה, ובחצי השני חזר לאוניברסיטה, ללמוד משהו שמעניין אותו (שלא קשור למקצוע שלו).
3. אנחנו יוצאים בערב מדי פעם, לשבת אצל חברים. אם יש תינוק/ת, הוא/היא מצטרפים. יש לנו "צבא" של בייביסיטריות, כי כל פעם אחת אחרת הולכת לנו ומתחתנת. ממש חוצפה
4. בימי שישי בעלי יוצא לטייל עם חברים. אם זה מתאים, הוא לוקח איתו את אחד הילדים (בדרך כלל זה לא מתאים).
5. פעם בשבוע-שבועיים, אני יוצאת עם חברות או עם האחיות שלי. לפעמים מסעדה, לפעמים סתם רובצים מול איזה סרט בטלוויזיה.
עזרה לישובים החדשים!!גוש קטיף!!!
נשאר לכם סיד(מהצביעות של פסח...)?
יש לכם ספות או רהיטים שאתם לא זקוקים להם?
נשמח מאוד לקבל כל דבר שנראה לכם שיכול לעזור לחיזוק המאחזים החדשים!!
אפשר ליצור קשר במסר אישי...
מה שאני אומרת להםיוקטנה
אני אומרת להם: "לא נעים לאנשים לראות את זה. את/ה יכול/ה לעשות את זה כשאתה לבד, בשירותים או בחדר או בלילה"
(זה עובד גם על חיטוט באף...)
(זה עובד גם על חיטוט באף...)
תגובה לאפרתאנונימי (פותח)
ביתך מגלה עוד איבר בגוף, כמו שגילתה את ידיה, רגליה וכו'. זהו תהליך טבעי ובריא. מה גם שהמגע, בואי נהיה כנים, נעים לה. אנחנו כמבוגרים מסתכלים על זה כאילו זה מלוכלך, גס, מיני וכו'. אך היא-ילדה בריאה בנפשה-מתעניינת בתמימות נפלאה בגופה. זה בסדר וזה נורמאלי וזה יעבור. אני חושבת שאנחנו משדרים לילדים שיש להם משהו רע ואסור בגוף. האם זה באמת אסור ורע? בגילה?
תגובה לאפרתאנונימי (פותח)
אני לא יודעת אם ספציפית לגיל שאת מדברת עליו זה מקובל, אך באופן כללי אני מסכימה עם הגישה של נעומי. יש לנו ילד בגיל שנה ועשרה, וגם אצלו יש בחודשיים האחרונים תופעה כזו, והיא נראית לי מאוד טבעית והגיונית, כי כפי שאמרה נעומי- הוא מתבונן בגוף שלו ומכיר אותו, ובאמת זה מסקרן ומעניין... כשהוא עושה זאת, אני מאפשרת לו לעבור את התהליך הזה, ולא מעירה, אך גם לא מעודדת... פשוט מאפשרת. נראה לי שאם נותנים ליד הרגשה של מתח סביב העניין, זה רק ימשוך אותו יותר וגם אולי עלול לגרום לו לדימוי גוף שלילי.
שמעתי פעם סיפור על אמא שבתה בת ה-4 (אולי אני לא מדייקת בגיל) הלכה בבית ללא בגדים, אז האמא לקחה אותה לחדר ואמרה לה: יש לך גוף כל כך יפה ויקר, אז בואי נשמור עליו ונעטוף אותו בבגדים! אני כל כך מסכימה עם האמירה הזו. נראה שיש איזשהוא עיוות בכך שהורים משדרים לילדים שלהם שהגוף שלהם לא צנוע, לא נקי... ושגוף זה משהו שצריך להתבייש בו. (שמעתי מאמא שלי, שבילדותה היו אומרים לילד: בוא נכסה את הבושה...!)מסתבר, שאפשר ללמד אותם לשמור על צניעות ממקום חיובי. כך גם, אני מאמינה, שהילד יפנים יותר את ערך הצניעות, וגם יבין אותו בצורה באמיתית והנכונה שלו.
שמעתי פעם סיפור על אמא שבתה בת ה-4 (אולי אני לא מדייקת בגיל) הלכה בבית ללא בגדים, אז האמא לקחה אותה לחדר ואמרה לה: יש לך גוף כל כך יפה ויקר, אז בואי נשמור עליו ונעטוף אותו בבגדים! אני כל כך מסכימה עם האמירה הזו. נראה שיש איזשהוא עיוות בכך שהורים משדרים לילדים שלהם שהגוף שלהם לא צנוע, לא נקי... ושגוף זה משהו שצריך להתבייש בו. (שמעתי מאמא שלי, שבילדותה היו אומרים לילד: בוא נכסה את הבושה...!)מסתבר, שאפשר ללמד אותם לשמור על צניעות ממקום חיובי. כך גם, אני מאמינה, שהילד יפנים יותר את ערך הצניעות, וגם יבין אותו בצורה באמיתית והנכונה שלו.
לאפרתיהודית פוגלאחרונה
בעיקרון הכל נכון מה שכתבו לך בקשר להתנהגות של ילדתך. אבל אם זה מפריע לך - וזה משהוא אינדיבידואלי שלך, וזה בסדר - אימרי לה בנחרצות שזה מפריע לך ושתפסיק. יש משהוא לא נכון בהתעסקות באיבר המין בכל רגע נתון ולעיני כולם, וזכותך לדרוש ממנה להפסיק.