פורום הורות (עמוד 56)

מה הכוונה מקום מעורב. ממה שידוע לי אין שם היצע רב של בתי ספר תורניים,

אבל אולי השתנה משהו מאז שהתעדכנתי..

את זה ראיתי שהעלו השירשור הקודם, התחלתי לשמוע וזה "עשה לי חשק" ללמוד יותר את התחום. כדי לגבש דעה בנושא

אם ידוע לך על עוד הרצאות, אשמח לשמוע.

בנושא מיניות. לבנים לקראת בר מצווה. אשמח להמלצות

חיפוש: 'מעברים' - דברי שיר

של אביה שדה

צמודה לתחנת רכבת קלה קרית משה.
0549137773.
מקסימה!!!

איזה ילדה חוצפנית

כשראיתי את הכינוי שלך - "רק אמונה", ושלי - "תהללי", אז פתאום הבריק לי רעיון חינוכי בסיפור האישי שהעליתי.
הרעיון הוא לנצל את ההזדמנות הלא נעימה הזו, שילדה לא מוותרת לבת שלך, ללמידה חינוכית אמונית, ולהסביר לבת שלי כך:
"אמנם הילדה לא מוותרת לך, ולא נעים להמתין זמן רב לנדנדה, אבל אנו צריכים להאמין במצבים כאלה שברגע שהקב"ה יחליט שאת צריכה להיות על הנדנדה אז את תהיי עליה, ולא משנה מה הילדה הזאת מתכננת. אנחנו גם לא יודעים למה הקב"ה החליט כעת שאת לא תהיי הנדנדה, אבל אנחנו בטוחים ומאמינים שהכל לטובה! אז אני מציעה לך כרגע להודות לה' על כך שכרגע אינך על הנדנדה, ועל כך שלא מוותרים לך, ואת יכולה גם להתפלל לה' שיפנו לך מהר את הנדנדה". אני גם יכולה להרגיע אותה ולומר לה שהרי זה בטוח שהילדה תקום מתי שהוא ושיימאס לה כבר, כך שאין לה מה לדאוג.
מעניין אם זה היה מצליח לי. נראה לי שדבר כזה יכול לחזק גם אותי באמונה בה' ושהכל לטובה, ולא רק את הבת שלי.
חשוב גם לזכור שהילדה הזאת היא רק שליחה של ה'...
אז תודה לך, "רק אמונה", שבזכותך עלה לי הרעיון.

עומס אמוני לגיל צעיר..
נראה לי יותר נכון ללמד אותה על סבלנות, אסרטיביות, עמידה על שלה ושאר תכונות טובות.

את הרעיון החינוכי-אמוני שהבאתי אולי מתאים להעלות בהזדמנויות אחרות, כשרגוע, ולא ברגע אמיתי של התמודדות.

כ"כ בקלות

מה שיחזק אותך זה הכי טוב כשיש לנו כח אנחנו מעבירים אותו הלאה.

סכימה עם בת 30 בקשר למסרים לבת

במיוחד שהיא חיכתה יפה ולפי החוקים מגיע לה באמת.

ותודה על השיתוף.... גם מלמד אותנו ההורים תמיד לשאןל איך היה ובמה שיחקו (לא עם דגש אם היתה מריבה כלשהי, פשוט התעניינות מעמיקה ולא שטחית היה נחמד וזהו)

נשמע שזה חינוך מהבית. גם הילדה שפתאום חזרה לנדנדה כשראתה שמישהי אחרת רוצה, גם האחות שבאה וצעקה, וגם השקרים.
מכל אחד אפשר ללמוד משהו, מהבנות האלה לומדים איך לא להתנהג

לגמרי, כל נתון בנפרד הוא סביר גם אם לא "תקין" אבל עדיין התנהגות סבירה.
העניין פה זה שילוב התונים:
השקר (לחזור לתפוס נדנדה זה תואם גיל גם אם לא בסדר).
ילדה בת 9 שמדברת בצורה כזו ובאה במיוחד לגן שעשועים.
ילדה בת 6-7 (לפי שאר הנתונים) שנמצאת בגן שעשועים ללא השגחה.
ילדה בת 9 ששומרת על אחיות שלה בגן שעשועים.

ברור שהילדה חצופה. ושיקרה שאחותה חזרה עם עין נפוחה.
וברור שהילדה למדה את ההתנהגות הזו איפה שהוא.
בכל אופן-
אני לא אעיז להגיד לילד לרדת מהנדנדה.עד כמה שזה לא פייר שלפעמים ילדים משתלטים על נדנדנה.
זה לא תפקיד שלי לחנך אותם.

ואת אומרת: יצר הרע לא לתת להתנדנד.
לא הייתי מתבטאת ככה לגבי המקרה הזה. הרחקת לכת בתיאור "יצר הרע".
בסך הכל מדובר בילדים. וברור שיהיה להם קשה לתת למישהו אחר להתנדנד. זה כיף להם למה שיעצרו??

היא לא אמרה לילדה לרדת, אלא הילדה כבר ירדה, וכשהבת שלה באה לתפוס את הנדנדה, אז הילדה הזו "התחרטה". גם אני משתדלת לא לחנך ילדים אחרים, אבל פה היה צורך לעזור לבת שלה.

הילדה חזרה ולא הסכימה לרדת.
ולכן זה כן יצר הרע.

הבנת הנקרא שלי

ויש ילדים שאני רואה בנדנדה אני עוברת לגנדנדות בגן סמוך (בדר"כ ילדים "גדולים" שתופסים נדנדה שעות ואין מהוגר לדבר איתו וגם איתם אי אפשר).

אם אני מחכה עם הילדה שלי מלא זמן ויש ילד שלא יורד וההורה שלו לא שם אני בהחלט אבקש ממנו בנעימות ובנחרצות לרדת ואם בא לו לחכות שוב בתור
לא בקטע של לחנך אותי בקטע של לדאוג לילדה שלי וגם לחנך אותה שצריך לפעמים לעמוד על שלך- בצורה נעימה ומכובדת.

אם ככה היא מתנהגת עכשיו.
הייתי נוהגת כמוך, וזה באמת מצב מעצבן

איפה ההורים?

אצלנו לקטנים (אלו שצריכים טיפול צמוד) יש לו״ז ערב קבוע, בין 18:00 ל20:00 אוכלים ארוחת ערב, מקלחת ואחכ סיפור. אחרי הסיפור לא קמים יותר מהמיטה, רק לפיפי. ילד שלא ישן צהריים וקם בבקר בין 7 ל8, אמור להיות עייף ולהירדם בשעות האלו.

שבוע אחד של אסרטיביות, דהיינו החזרה מיידית למיטה ברגע שילד קם, מרגילה את הילד לא לקום ולשוטט סתם (אם צריך, כדאי לדאוג שיהיו 2 מבוגרים או עוד בייביסיטר בשבוע הזה).

ילדים שלא צריכים טיפול צמוד, לעשות המון הטרמה, כלומר להגיד מראש כמה פעמים, אחרי x אתה מתקלח ולובש פיג׳מה ונכנס למיטה.

תנסי לפרט בדיוק למה אחרי 9 בערב , יש ילדים שלא במיטות?

אצלנו (גילאים 5.5, 3, עד מעט שנתיים) אני מתחילה א.ערב ב17.30 מקלחות, סיפור במיטה ולישון. לא מרשים לקום אח"כ רק לשירותים..

הגדולים ערים כל היום ונרדמים די מהר, לקטן לפעמים קצת יותר קשה.

עם אחד הילדים היה קצת קשה בהתחלה ואמרנו לו שאם קשה לו לישון במיטה אנחנו מעבירים אותו לעגלה (קצת צפוף אבל אפשרי) ושם הוא נרדם עם חגורה. וזה באמת עזר.

אני תמיד צוחקת שב19.00 אני הופכת למפלצות אז זה סכנות נפשות להשאיר ילדים ערים לידי🙈

ואסרטיביות! פשוט את מחליטה בעצמך שאין מצב שהילדים נשארים ערים אחרי השעה × . ולאט לאט תתרגלו לזה. אל תצפי שתוך יום זה יצליח. אבל תשמרי על השגרה שמתאימה לך יום אחרי יום עד שזה יתקבע.

בהצלחה!!

הם קמים ב7-8 בבוקר,
הגדול לא ישן צהריים (מחזיקה אותו בציפורניים שלא יירדם)
הקטנה ישנה ובכ"ז הולכת לישון בלי שום בעיה והוא מפריע לה.

ניסינו להחזיר מיד למיטה..
אלפיים פעם, בלי להישבר.
זה פשוט לא דגדג לו

להחזיר מיד למיטה בלי לדבר איתו,
להתעלם מזה שהוא קם (אמא! קמתי!!),
להסביר בסבלנות,
לשבת לידו עד שנרדם (לא נרדם..),
לעשות מבצע של מדבקות (לא הבין מה אני רוצה ממנו),
לכעוס,
לספר סיפורים ולשיר שירים,
ובהכי נואש שלי- גם לנעול את החדר 😳🤦

או מרצון לתשומת לב או מפחד/קושי להישאר לבד.

לגבי תשומת לב, נסי שוב שבוע להחזיר אותו למיטה, בלי דיבורים או יחס, אלא רק אמירה סתמית שעכשיו זמן לישון במיטה. במקביל נסי לחזק את הביטחון שלו בעזרת חפץ שישרה עליו בטחון, כמו מנורת לילה מיוחדת או דובי או כל דבר שאפשר להציג אותו כמשהו ששומר ומשגיח עליו.

היא הורסת את השינה ואם לא לואז לאח שאיתו בחדר.

יש אחת שפוחדת ולכן שמנו מנטרת לילה. הרס לה ולאחיה את השינה
ב"ה הגענו למצב שמשאירים דלת פתוחה בלי מנורה.
(בשלב מסויים מחשיכים את הבית/ סוגרים דלת).
לכןצהזהרתי חא להרגיל.

ובאור מופרש הורמון ערות
(בכלליממש… בכוונה לא מפרט)

אבל יחד עם זאת, הגוף שלנו די הסתגל לאור
ולכן הרבה ישנים טוב גם עם אור

יתרה מזאת...
יש לי חבר שבגלל שהיה קטן הרגילו אותו לישון עם אור זה לא מפריע לו
לא אור ולא רעש

לק"י

מכירה גם כאלה שלא מפריע להם אור בלילה.
אני אישית לא אוהבת בית חשוך לגמרי, ועוד יותר עם ילדים שקמים לשירותים וכו'.

הרבה ילדים זקוקים לזה. למרות שלפעמים זה מורט עצבים לשבת ליד ילד חצי שעה בחושך, זה יכול לעזור.
רוב הילדים שלי הולכים לישון אחרי בחופש... (גילאי העשרה 😁)

הוא פשוט התחיל לדבר איתנו ולצחוק, זה עוד יותר העיר אותו

רק רוצה לספר לך שהייתי קטנה בת שנתיים השכנה הביביסיטר נעלה אותי בבית שלה כדי שלא ארוץ אחרי אמא שלי ופחדתי נורא ובכיתי בתוך הבגדים שלי מלא זמן וצרחתי והשכנה הייתה "אסרטיבית" נתנה לי בפלים וניסתה להרים אותי ומאז היא נדמתה בעיניי כמפלצת ופחדתי ממנה כל החיים אחר כך ויש לי חרדות אם נועלים אותי אפילו בצחוק.

סתם שתדעי

אסרטיבית במרכאות כי היא עמדה על שלה שהדלת תמשיך להיות נעולה עד שאמא שלי תבוא,ואני הייתי רגילה לרוץ לחצר מהבית שלנו שהיה צמוד לבית שלה והיא לא נתנה לי אפילו להתקרב לדלת. סיוט.

להינעל זה מלחיץ אני זןכרת את זה מגיל שנתיים וזה חוויה מפחידה מאד אפילו שלא הייתי לבד

הפסקנו מהר מאוד
פשוט זה היה מין צעד של ייאוש כזה,
נדבר לנו היינו חייבים את השעות של השקט הזה בערב

ודווקא בגלל שאת לא נותנת לו לישון הוא הפוך בלילה ולא נרדם.
שינה גוררת שינה... אם ישנים טוב בצהריים אז גם כך בלילה.
הבצ שלי בת שנתיים וחודשיים, אם היא לא ישנה צהריים בערב קשה מאוד להרדים אותה, למרות שההגיון לכאורה אומר שהיא תיפול ותירדם מיד.

אצלי מעל גיל שנה מי שישן צהריים לא נרדם לפני עשר+ בלילה

הבכורה שלי היתה ישנה ב11 בלילה קבוע
הורדנו צהריים הופ נשפכה בקלות ב7
וכולם אצלי ככה

יום שישנים צהריים אין מה להתקרב למיטה לפני 9


אם ישנים בבוקר זה בסדר


ברור שזה משתנה מילד לילד
אבל כתבת את זה ככלל
ואני מכירה בעיקר עשרות סיפורים הפוכים למה שכתבת
אז רק מדייקת שיותר נכון לומר- אצל הבת שלי זה מה שעובד.
לא ככלל..

הוא היה ישן קבוע בגן ושמנו לב שבימים שהוא לא נרדם בגן- אז הוא נרדם אח"כ ממש בקלות בלילה.
אבל לאחרונה התחיל לעשות בלאגנים..
הקטע הוא שב6 הוא כבר מחוק והולך עם עיניים עצומות בערך-
ואז אני מהר מביאה ארוחת ערב/ פיג'מות ולישון..
ואז איך שהוא מגיע למיטה הוא מתחיל להתעורר ולא מוכן לישון

נגיד ל5ורבע (תחשבי כמה זמן לוקח לך)
ושב6 כבר יהיה במיטה עם סיפור לפני השינה
או לשים שירים מרגיעים בדיסק
או פשוט לשיר לו
כנראה החלון שינה שלו נמצא שם

ואז הוא נרדם בשניה, והיינו מאושרים...
עד השעה 23:00 😖
שהוא פשוט קם מ'שנת צהריים' ועשה לנו כזה כיף..
שהחלטנו שלפני 7 לא משכיבים אותו. עם עדיפות ל8.......

גימבורי, גן משחקים וכו'
ככה במשך שבוע

שעייפים נרדמים
ואחרי שבוע אפשר לאט לאט להוריד את הפעילות לפחווהם מתרגלים לישון מוקדם יותר

הילד מ-ח-ו-ק בערב,
הוא גמור.
ואיך שמגיע למיטה משהו כאילו מעיר אותו...

מתי מנסה להרדים?
איך? את יושבת לידם?

אני תינוקות בני שנה לא מנסה להרדים יחד עם הגדולים
מעדיפה קצת לפני-בזמן שהם אוכלים או עסוקים במשהו

אבל בכל מקרה
מה שעוזר זה סדר מוגדר מראש-
עוד מעט מסדרים כי עוד מעט מתכוננים לישון
עכשיו ארוחת ערב ואחריה מתקלחים
עכשיו מתקלחים ואחרי זה מתארגנים לשינה
השקטה לפני השינה ..לאסוף אותו שלא ישתולל כמה שאפשר לעמעמם את האור לשבת איתו במיטה לקרוא סיפור
להגיד קריאת שמע לשיר כמה שירים רגועים אחרי..לשבת לידם פרק זמן סביר- לדעתי עד 45דקות+-(או יותר בהתחלה)


ואם את מנסה מ7 - אז תנסי לאחר קצת ל7וחצי עם הגדול כדי שיגיע יותר עייף
או להפך- אם את מתחילה מאוחר מדי לפעמים כדאי להקדים כי יש חלונות שינה שכדאי לרכב עליהם..
זה עניין של ניסוי וטעיה
כשהבן שלי כשהיה בן שנתיים וחצי והיה לו קשה להרדם
אז לא התחלתי להשכיב לפני 8 כי אז נרדם מהר
ולפני-לקח שעה וחצי לפחות
ואז לאט לאט הקדמתי ברבע שעה..ובעוד רבע שעה..ולאט לאט זה הסתדר

צריך לעשות לו הכנה מראש..

אם אני משכיבה את הקטנה לפניו-
מה שקורה זה שהיא נרדמת בקלות.. ב"ה,
ואז כשהוא בא לישון- עם כל הצרחות שלו היא מתעוררת.
וככה מתחילה חגיגה שלמה..
והיא כמובן לא נרדמת שוב בקלות כי היא כבר ישנה חצי שעה / שעה אז יש לה כח..

ואין לי מהלכים בנויים מראש 🤔
אני פשוט משכיבה אותם בין 6 ל7,
תלוי במצב של אותו יום (שלי ושלהם..)
ובעיקרון לא הייתי יושבת לידם עד שנרדמים,
רק בגלל שהוא לא היה מוכן לישון ניסינו מלא דברים, ביניהם גם לשבת ליד.
אבל כמו שכבר כתבתי, זה לא ממש עזר

ממש ממליצה על הדרכת הורים

אולי נחפש בהזדמנות

מצד שני היתה לי תחושה שזה מאד מבויים.
הילדים מאד נמצאים כל אחד באיזה משבצת כזאת ידועה מראש.
הפסיכולוגים די מעיקים עם ההערות שלהם...
וגם לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שזה כזה סוג של ניסוי. תוקעים שם את כל הילדים האלה בין המצלמות כמו איזה עכברי מעבדה... אולי עוד כמה שנים זה די יפדח אותם שיש את הסרטים האלה ביוטיוב...

והוא דיבר על חלק מהנקודות שכתבת(לא על זה שהוא מעיק כמובן;)).
כל הקטע שהילדים מודעים למצלמות- הוא אמר שנכון שהיו קטעים שראו שהם מבינים שיש צילום, אבל שלרוב זה נשכח מהם נורא מהר והם חזרו להתנהג בטבעיות(ועובדה שגם בשבחלק שבודקים אותם על איפוק הם כן טועמים ושוכחים שהם מצולמים...).
זה שהם בחרו ילדים שכל אחד יציג דמויות מסוימות- זה ברור.
ועל עניין הניסוי, העולם מוצף ריאלטי. מרגיש לי שזה יחסית עדין...
דווקא ההערות של הפסיכולוגים לימדו אותי כל מיני דברים.

יודע להביע מה שהוא רוצה לרוב...גם אם לא במילים בהצבעה.

ממליצה על ''הבית להורות מקרבת''.

שהוא לא חווה אלימות כלשהי או התעלמות מרגשותיו

איך הוא רואה אותכם כשאתם כועסים
האם הוא מחקה מישהו
האם הוא מתוסכל שלא מבינים אותו

להתעלם מהבכי לא נראה לי דבר טוב

דוגמא כשמרביץ תגידי לו שלא נעים לך ועם הידיים מלטפים
השבועה על משהו אפשר להגיד לו אני מבינהשאתה ממש עצוב ש ... אבל כרגע אי אפשר בוא נראה מה אפשר במקום זה

תני לו הרבה יחס חיובי בעיקר

אנחנו אנשים די רגועים, אין צעקות בבית ולא מריבות (ברוך ה')

אלימות למען האמת הוא למד במעון שנכנס אליו בשנה שעברה באמצע השנה, עד אז באמת לא שקט ולא נשך. ממש כלום.

יום אחד חזר עם כמה נשיכות קשות ושריטות ומאותו יום התחיל להרביץ.

לגבי מכאיב לאחרים,

להגיד לא שורטים זה כואב לX(עם מנגינה של רחמים על השני.) ולהרחיק אותו. אפשר להציע ללטף במקום.

ותמשיכי לא לתת לו כל מה שהוא רוצה(אבל לא צריך תמיד לסרב לרצונותיו).

ולזכור שהוא תינוק ואין עם מי לדבר. פשוט להזיז אותו ממוקד הבעיה. 

הדברים שאת מספרת אופיניים לגיל.

 

השאלה היא איך אנחנו מגיבים , התגובות שלנו יכולות להחריף את ההתנהגות או לשכך אותה.

לכן אני חושבת שכדאי לכם ללכת להדרכת הורים 3-5 מפגשים מסדרים אתכם.  

 

 

נראה לי כולם (או הרוב) מרגישים ככה. נורמלי לגמרי.
ביקשת חיזוקים, אז: עוד שבוע ויומיים, וזהו! והפעם יש חודש שלם עד החופש הבא בחגים

השבועיים האחרונים של החופש הם השבועיים הכי קשים. יש אומרים מיותרים...
אז תדוני את עצמך לכף זכות על זה ששבעה שבועות של חופש היית איתם ורק עכשיו נגמרה לך הסבלנות...
וגם- תנסי לחשוב בצורה פשוטה מה יכול להקל עלייך.
אולי להראות איזה סרט?
אולי לקחת בייביסיטר לשעתיים בצהריים כדי שתוכלי לישון ולאגור כוח לקראת הערב?
אולי לצאת איתם קבוע למקום שבו הם משחררים את כל האנרגיות? נניח- גינה או מדשאה גדולה שאפשר לאכול בה ארוחת ערב אחרי שעה, שעתיים של התרוצצות ולחזור הביתה עייפים , ישר למקלחת ולמיטה.
אולי לעשות איתם דברים מיוחדים אבל לא בומבסטיים?
להכין קישוטים לסוכה
לעשות קומזיץ
לבנות בסלון אוהל גדול
לתת להם לשטוף את הרצפה
להכין על הבוקר בצק ולתת להם להכין לעצמם לחמניות לארוחת בוקר
לקנות חומרי יצירה שאין לכם, שהם כיפים ופשוטים- גירים עבים לצייר על המדרכה או הכביש, טושטושים, מדבקות בכל מיני צורות.

ודבר אחרון.
זה אכן קשה אבל באמת צריך לנשום עמוק ולנסות.
לנסות לשמור על סדר יום, לשמור על עקביות, ולתת לכל אחד, בתוך הבלגן את תשומת הלב האישית שלו מדי פעם- בקריאת ספר, בכך שהוא עוזר לך במשהו כמו שטיפת כלים או תליית כביסה, או בסתם חיבוק באמצע היום.
הכי קשה זה שאין לך שניה לעצמך, וכשסופסוף הבית שקט בערב, את גמורה מעייפות...
אז תני לעצמך את הכמה דקות האלה כל יום. אני לפעמים אומרת להם ''עכשיו יש לי זמן אמא''. לנוח, לסרוג, לקרוא ספר, סתם להיות בבית בלי שכולם מטפסים עלי.

בהצלחה!!
הראשון בספטמבר קרב ובא ואז הכל יכנס שוב לשגרה מבורכת.

בהצלחה לכולנו בשבוע האחרון!
אני ממש עושה לעצמי ספירה לאחור

צאו להתאוור ותחזרו עם כוחות מחודשים!!!
אפילו לשעה שעתיים

כדאי לענות בכנות על שאלות שלהם – ולתת מידע מצומצם. אם הם שואלים שאלות נוספות – להרחיב. לא למנוע מידע.

בשלב זה אין מה להכנס לתפקיד הביולוגי של האשכים.
זה חלק מהגוף שלנו.

הגוף שלנו מכיל המון איברים. רובם בפנים ואנו לא רואים אותנו.
הלב בתוך החזה.
לתת לילד לחוש את פעימות הלב, להניח את יד ימין על צד שמאל של החזה ולחוש בפעימות. אנו לא רואים - אך מרגישים את הלב שלנו.
להסביר על הריאות. החזה והבטן מתנפחים ומתכווצים עם הנשימות.
וגם את הריאות אנו לא רואים.
יש לנו קיבה שהאוכל מגיע אליה ושם יש כל מיני תהליכים שלוקחים את הדברים הטובים מהאוכל, ויטמינים, סוכר, ברזל ועוד ועוד. ואת הקיבה אנו לא רואים ולא מרגישים.

ככה הילד לומד להבין שהגוף שלנו הוא מכונה מורכבת מהרבה איברים.
ויש גם איברים חיצוניים.
לכל דבר בגוף יש תפקיד בתפקוד שלנו.
אנו לא יודעים איך כל דבר עובד.

יש אנשים מומחים, כמו רופאים, שלומדים על הגוף.
אם תרצה וזה יעניין אותך - כשתהיה גדול אולי תהיה רופא?


גם בהמשך, העברת מידע צריכה להיות בטפטופים, לענות על שאלות סקרניות בצורה מינימלית כדי לספק את הסקרנות הרגעית.

תשובה נוספת אפשרית, לילד סקרן מאוד - הכדורים האלו מייצרים הורמונים שגורמים לך לגדול.
נולדת תינוק קטן קטן, ואתה כל הזמן גודל. בסוף תהיה גדול כמו אבא.
הגוף שלנו מייצרים חומרים שנקראים הורמונים והם באים בטפטופים קטנים קטנים ומתפזרים בגוף, וככה הגוף נהיה גדול משנה לשנה.

תשובה מאוד יפה! אני לא ידעתי את זה.. הרבה פעמים אחרי שמסיים לאכול הוא אומר לי אמא תראי איך גדלתי אז גדילה הוא מקשר לאוכל -כנראה באשמתי שתמיד אמרתי אתה רוצה לגדול חזק אז תאכל... הוא ב''ה מאוד גבוה (גובה של גיל 7) ככה שמצוין לדעת מה המקור באמת

ממליצה בחום
לדבר על מה שלא מדברים – סידרה חדשה להורים
אני אישית מתחברת לחשיפה בגיל קטן בצורה שתגרום להכל להתפס מאד טיבעי
לא חושבת שזה חתוך לכל משפחה מתאים משו אחר

תשובה נכונה ונקודתית, שתיישב את דעתו ולא תשדר לחץ

וכדברי בין לבין

רק ציין הרגשה

ב'חפיף'

בכל מקרה, שעניינים אלו לא ישדרו לילדים לחץ, 'אה אה', או תשובות לא נכונות.

אבל מרגישה צורך כן לתת הסבר אנטומי קצרצר רק שלי בעצמי אין את המידע...

הוא מאוד פיקח לדוג שאל פעם איך השמש והירח מסתובבים (הסיק מסקנה לבד לא לימדנו אותו והוא בחינוך ביתי כרגע) - וסליחה על הבורות אני אפילו לא יודעת לענות מי מסתובב סביב מי למה וכמה וכו'.. (פעם למדתי אבל הזכרון נמחק) גם יודע כבר לקרוא - לא רגיל לגיל שלו בקיצור..

לכן כן חושבת לתת לו מידע שנכון לתת רק לא יודעת מה המידע...

שאם את לא יודעת מי מסתובב סביב מי כדאי לשקול שוב את עניין החינוך הביתי.

עד ה1/9

בקניון בצומת הגוש יש חנויות (פטרול טק) ובכפר עציון יש קמיליון ועוד כמה.. ממליצה ממש

גמח

אפשרות ב

לקנות

כמו שמלת כלה, אזור ה300 ש'

כשהוא נושך, להרים אותו ולשים אותו במיטה. להגיד לו בצורה חד משמעית ''לא נושכים את אמא''. לתת לו לבכות חצי דקה ואז להוציא אותו ולהזכיר לו שלא נושכים את אמא.
עוד דבר- יכול להיות שצומחות לו שיניים? גם לבן שלי היו תקופות שבהן היה נושך, לאו דווקא מתוך תוקפנות אלא מתוך איזה צורך תחושתי לנשוך. אז אפשר להביא לו נשכן, או מגבת ולתת לו לנשוך. זה יכול לספק את הצורך הזה.

לק"י

אולי לכרסם דברים קשים יעזור להפחית את הנשיכות?

כל כפית מלאה זה מתאים ל60 מ"ל

בסימילאק יש הנחיות של כפית ל 60cc

במטרנה ההנחיה הראשונה היא 3 כפיות ל 180.

אז תהיתי לעצמי אם אני מפספסת פה משהו.

אז יש לך טבלה כמה מומלץ רשמית לילד לאכול בגיל של השלב הזה. בשלב 1 הם רושמים גם כמויות קטנות יותר.
כיוון שבסוף כל ילד אוכל כמות אחרת, אז כמובן שתכיני כמה שצריך, כמו שכתבו לך- כפית מתאימה ל60 מ"ל.

תודה 

את יכולה לשים כפית אחת ל 60 מ"ל מים ואת יכולה לשים 10 כפיות ל 600 מ"ל מים

וזה עוזר שמעלים קצת את הכמות של המטרנה
לדוג׳ להכין 150 - זה 2 כפיות הרגילות+ הכפית של ה30

וככה אפשר יותר לדייק בכמות

הם שולחים אותה בחינם את יכולה להתקשר או להזמין דרך האתר שלהם

תודה

נשמע לי פינוק ממש

לא ככ ...
אני אישית עם הלחץ של הבכיות לא יתחיל לנסות למלא חצי כפית של 60 ( הייתי עושה את זה פעם) והבנתי שכן ממומלץ שזה יהיה מדויק...

חוץ מזה שרק לחבר את המאריך ואחר כך להוציא אותו כדי להחזיר את הכפית לתוך המטרנה זה לא נוח בכלל , לי לפחות...

מהכפית הרגילה

שאין ברירה אבל אני מעדיפה מהיר ומדויק...

ב"ה היא שותה המון מחליפה לפחות 3 פעמים בלילה טיטול ,

היא אכלה ארוחת ערב טוב ועכשיו רוצה להרדם עם מטרנה

שמה קצת מים רותחים בבקבוק שמה כפית אולי 2 מערבבת שינמס

מוסיפה מהברז עד למעלה מים ומביאה לה ,

אם היא רוצה שוב ולא מוכנה מים התחלתי להרגיל אותה לזה..

אבל בגדול הרופא אמר לי זה מאוד בריא יש מלא ויטמנים במטרנה 

 

א. אל תעבירו עכשיו למיטת מעבר. בשביל מה ליצור עוד שינוי שעלול להיות מאתגר? בנוסף להקל, גם להתמודד עם ילדה שיוצאת מהמיטה כל הזמן? נראה לי מיותר.
ב. אני לא יודעת מהן ''בעיות שינה'' אבל לפי מה שאת מתארת יש לנו בבית הרבה מהן...ואף פעם לא חשבתי שיש בעיה... אז כנראה שאולי ההסתגלות על המצב בתור ''בעיה'' היא גם מייאשת.
אולי אם תסתכלי על המצב כובעי, והגיוני, ועל רצון שתהיי לידה כשהיא נרדמת כרצון שמבטא איזה צורך, זה יעזור לך.
אני חושבת על בן השנתיים שלי. הוא גם לא אוהב להרדם לבד. רק כשאחותו הגדולה כבר במיטה לידו הוא נרדם. ולפעמים הם מצמידים את המיטות כדי לתת יד אחד לשניה ואז נרדמים.
בת הארבע שלי גם רוצה לעיתים קרובות שאשב לידה.
נראה לי כ''כ נורמלי ולא בעייתי...
מי קבע שילד צריך להרדם לבד בחדר חשוך?
ואם מישהו קבע כך, האם זה אומר שזה תמיד נכון?
ומה יקרה אם תקחי ספר טוב שאת רוצה לקרוא ופשוט תשבי לידה עד שתרדם? ככה את תרוויחי קצת מנוחה, קצת ניקוי ראש, והרדמה רגועה. אם הילדה עייפה, אז בשבע, שמונה בערב היא אמורה להרדם תוך חמש עשר דקות.
ולגבי המצב שעוברת אליכם- אם זה לא מפריע לכם, אז הכל טוב. מי אמר שזה לא טוב?
אם זה מפריע- אז אכן כדאי להתעקש שתישאר במיטה שלה, אבל אפשר למצוא פתרון שלא ידיר שינה מעיניכם. אולי לשים מזרון לידה, ופשוט להמשיך לישון לידה?
אולי להרגיל בהדרגה- כמה לילות לישון לידה, אח''כ רק לשבת וללטף וכו'.

באמת, כשקראתי שאת מאשימה את עצמך זה הכי כאב לי.
במה בדיוק אתם אשמים? איזה רע עשיתם?
תגדלו את הילדות עם הלב שלכם, לא עם תפיסות חיצוניות או עקרונות שאחרים חושבים שהם נכונים.
סליחה על החריפות.
אבל המצב שאת מתארת הוא כ''כ טבעי ונורמלי, ואת מרגישה איתו כ''כ רע, עם רגשות אשמה ותחושה שזה לא בסדר ולא טוב.
יכול להיות אותו מצב בדיוק עם תחושת שמחה ורוגע.
כך שלפעמים הכל בראש.
שיהיה לכם רק טוב ושמחה!

שאני ובעלי כבר כמה לילות לא ישנים.
ברגע שהמצב מפריע לתפקוד התקין, הוא יוגדר כבעיה.
בהתחלה שהיא רצתה שנשב לידה ונרדמה מהר באמת לא היה אכפת לי. עכשיו בהריון מתקדם כשאני יכולה לשבת לידה שעה עד שעתיים, ומה עם כאבי גב ולא מספיקה לאכול או לעשות משהו למען עצמי, זה לא תקין. היא קמה בלילה כמה פעמים ורוצה את אותו הדבר שעזר לה להירדם - אנחנו. ואנחנו צריכים להמשיך לשבת לידה בשתיים וארבע בלילה.. זה ממש לא תקין.
ממש לא מפריע לי שתתן יד לאחותה, היא ישנה עם אחותה אבל היא עדיין רוצה אותנו. אם היא באה בלילה אלינו ומטפסת לי על הבטן זה כבר מסוכן ואני בוודאי לא ישנה.
אני לא מסתגלת על חיים ונורמות של אחרים אלא על עצמי אבל עכשיו תגידי לי את אם זה תקין.
גם הורים צריכים מנוחת הגוף והנפש.

בעיקר בקטע שלוקח לה שעה שעתיים להרדם. השאלה - למה זה קורה?
האם זה רק ענין של הרגלים?
אולי יש משהו רגשי? האם היא ילדה רגישה יחסית?
האם מזרון עבורה על הרצפה ליד המיטה שלכם יכול לעזור? שאם היא מתעוררת בלילה, היא באה למזרון ולא למיטה שלכם וככה כולם ישנים טוב.
האם שירים או סיפור בדיסק בחדר יוכלו לעזור לה להרדם?
אני מנסה לחשוב מה הייתי עושה אם בת הארבע שלי הייתה ככה.
אני מניחה שהייתי מרשה לעצמי לישון לידה שעה ואפילו שעתיים, וככה הייתי אוגרת כוח לקראת שאר עיסוקי הערב. (בהריון האחרון עשיתי זאת כמעט בקביעות)
ולגבי הלילה- הייתי מניחה לה מזרון ליד המיטה שלי.

מה שאני מנסה להגיד, שצריך להגדיר מה הבעיה. האם זו בעית הרגלים או צורך רגשי?
וגם- האם לך יש כוח נפשי ופיזי להתחיל במהלך שהוא סוג של עימות וידרוש הרבה כוח.

אולי לא הייתי ברורה..
אני דיברתי על בת השנתיים. בת הארבע גם ישנה פחות טוב אבל ממש לא ככה. וזה נטו הרגלים ולא צורך

שידרוש כוחות נפש וגוף ממך?

שבסופו לא אשב לידה

ככה תעזרי להן לקבל תעודה, ותקבלי ייעוץ במחיר הרבה יותר זול מהשוק.
(הייעוץ כמובן בליווי המנחות של הקורס)

אשמח כמובן לעוד עצות..
ותודה רבה גם על החיבוקים!

אחרי הריסוס,
כדאי להשתמש לניגוב החלון בנייר עיתון.
לנגב בצורה אחידה, כך שלא יישארו סימנים.
בהצלחה!

אשמח לקרוא. תודה מקרב לב.

כמה הערות
אם יש לך סורגים רוב הסיכויים שהוא לא יצליח לעבוד על החלון ( הוא די רחב)
הוא עושה המון רעש. צריך להיות מוכנים לזה.
צריך לקבע אותו עם חוט בתוך הבית. יש מצב שהוא ייפול מהגובה ויטיח את עצמו למוות על הקיר. (לא קרה לי אבל סביר)
הואקום שלו חזק מאוד.
בגדול הוא אחלה.
עלה לי סביבות 120 דולר

להוריד המסילה,
להניח באמבטיה,
לסבן,לשטוף,לייבש...

גם מכונת כביסה אין לך?

הרי זה על אותו בסיס. עזרה מכנית בנקיון

מי שנוח לו עם מנקה חלונות מצויין

אלא שאני אישית לא מכירה מכונה הפועלת על חלונות כמו מכונת כביסה.
אולי כוונתי לא הובנה בהודעה הראשונה...

מגב הפלא לניקוי חלונות תוצרת ישראל | פיצפקעס לקנות נכון
עשה את העבודה מצוין

ביני לבין אחותי הקטנה יש פער של 15 שנה
והכל בסדר...

יש ביננו עוד כמה ילדים,
אבל הבעיה שבינה לבין מי שלפניה יש 5 שנים...
בפועל אחותי הקטנה הייתה רוב שנות הילדות שלה כמעט לבד בבית עם ההורים,

וזה היה לה קצת קשה....

אני מציעה אם כבר לחשוב על שני אחים בפער לא גדול... נגיד שנתיים, וככה גם יהיה לאהן אחד את השני
וגם הבנות הגדולות מאוד יהנו לעזור לשמור ולטפל בהם...

ככה כולם יוכלו להרוויח....

השאלה איך זה יהיה לילד/ה
יכולה לומר שאני החלטתי שאם אני מביאה עוד בעתיד אז רק 2, לא מסוגלת להביא ילד שיגדל בלי אח קרוב בגיל

או הפער בין הקטנה הנוכחית לקטן שיהיה?

כי פערים גדולים בין הגדול ביותר לקטן ביותר זה דבר מצוי - גם של 18 שנים, ואפילו 25 שנים... אבל פער גדול כזה בין שני הקטנים יכול להיות קצת קשה לקטן... כי הוא באמת יגדל לבד... אבל לא יודעת אם זה שיקול לא להביאו לעולם בגלל זה.

הכי טוב - אם זה אפשרי, כמובן - ללדת עוד שני ילדים, יחסית צפופים...

בא לכם תינוק אז תביאו. לא מבינה בכלל מה השיקול כאן

להביא 2 לדעתי יהיה להם ולכם יותר נחמד.
ואם לא–גם טוב..
שיהיה בקלות!

זה לא היה מבחירה, ניסינו הרבה שנים ובסוף זה קרה...
לדעתי אם רוצים עוד ילד, מביאים. ההפרש בין האחים יסתדר.
הקטן שלנו חי בטוב. יש לו אחים גדולים שדואגים לו ומפנקים אותו בלי סוף. גם לי הרבה יותר קל הגידול שלו כי תמיד יש מי שיכול לעזור. כשהוא היה תינוק הם היו רבים מי יקח אותו על הידיים והיו ימים שהרגשתי שלי לא נותנים אותו מספיק...
מה יהיה בעוד כמה שנים כשכולם יהיו כבר בתיכון או כבר מחוץ לבית, אני לא יודעת. מאמינה שיצטרך יותר חברים. הלוואי שהיינו יכולים להביא עוד אח אבל לא זכינו...
מה שבטוח, ילד קטן בבית מכניס הרבה שמחה וצחוק לבית.

נשמע חוויה מדהימה משפחתית

יש לה כמה אחים צמודים, ואז הפסקה, והיא נולדה אחרי 10 שנים בערך. היה לה קצת בודד תכלס, כי מגיל 8 היא כבר היתה לגמרי לבד בבית. וההתנהלות של הבית היתה האחים הגדולים, שמאוד פינקו אותה וכו' אבל הם היו חבורה מלוכדת, מולה.

ההפרש בין אחותי הגדולה אלי הוא כמעט 18 שנה.
אמנם גדלתי יחסית לבד במיוחד אחרי שהתחתנו בגיל מוקדם.
לא הרגשתי ככ חוסר בהם,כי זה היה המצב הנתון.
וגם היו חי חברים טובים שככה הם מלאו לי את "החוסר".
כמובן שאם אפשרות לעוד 2 ילדים -זה מצויין..הלוואי..
בהצלחה.

מה שכן, ממש הייתי שוקלת להשתדל להביא עוד 2.

עשה לי רק טוב.

 

לו - זה עשה מצויין, אבל חסר לו אח/אחות שקצת יותר קרובים אליו בגיל, הבת שמעליו מבוגרת ממנו ביותר מ5 וחצי שנים.

של שנתיים. בגלל שהתחתנתי צעירה, כמעט לא גדלנו בבית יחד אבל היום הם חברים טובים של הילדים שלי וזה כיף גדול!  

ואנחנו חברות מאוד טובות ב"ה

וכשהוא נולד טיפלנו בו כל האחים במסירות ואהבה, הוא הכניס לנו הרבה אור ושמחה למשפחה.

היה ועדיין ילד טוב ואהוב. היום אני אחותי ואחי נשואים עם ילדים. הוא עדיין לא נשוי. הוא בקשר טוב מאוד עם אחי

(ההפרש בניהם 11 שנים) וגר עם ההורים שלי.

אנחנו בקשר טוב כל האחים אבל אצלנו הבנות קרובות לבנות והבנים לבנים..אפשר להגיד שאנחנו גדלנו יחד והוא גדל לבד

מוקף מלאאאאא חום ואהבה.

 

 

 

 

היום יש אחים שיש לי קשר טוב איתם ויש פחות
ובגדילה לפעמים הייתי לבד ולפעמים האחים דאגו לי יותר
אבל כן הייתי הרבה לבד
רק מה , ברור שנחמד שיש אח או אחות קרובים בגיל אבל הקשר הוא בין הורים לילדים. לי ולהורים שלי יש קשר מיוחד חם ואוהב ואני יודעת שהם מודים לה ששלח להם אותי הם מדברים על זה הרבה ככל שהם מתבגרים ואני חושבת שהעיקר הוא הקשר עם ההורים
אחים לא מגדלים ילדים
הורים מגדלים ילדים. חום ואהבה חשוב לקבל מההורים
קשר חשוב שיהיה עם ההורים
אחים זה בונוס נחמד, אבל זה לא מסכן אם הם גדולים ורחוקים קצת. לא נורא

ובסוף, תזכרי שזו יכולה להיות עוד בת, כמו אצלי

מכירה באופן אישי משפחה כזו בת 15 ילדים. שהאח הקטן שנולד יותר קטן מהאחיין שלו...... כלומר הדוד יותר קטן... משפחה מדהימה במיוחד עם הורים מיוחדים במינם. רב קהילה ואישתו גננת מדהימה! יש כל מני צורות ופערים של אחים, מה שחשוב הוא אתם ההורים. איך אתם בונים את המשפחה שלכם. יש יתרונות וחסרונות כמו לכל דבר בחיים. בכל מקרה לדעתי זה לא שיקול דעת אם להביא ילד לעולם או לא.

כן שעשועים גדול בקטמון.
ויש שם גם תעלות מים.
נ

מעבר לשילוט שאוסר ולפקחים. ולסיכון בדו"ח
שמעתי על כמה שקיבלו שם זיהום מהמים.
לא ממליצה בכלל.

הפארק מקסים.
המים בתעלות לא לרחצה.

אבל ממש יפה ונעים

גן סאקר - אחהצ יש מלא צל ונעיםם

פארק טדי - יש מזרקות

לדעתי גם ליד ממילא יש מקום עם מזרקות

הטיילת של מתחם התחנה אפשר להביא אופניים בימבות להמשיך אפילו עד פארק טדי תלוי בכוח

ללכת לעיר לקנות גלידה בקצפת

גן חיות רק אחהצ אחרת החיות שוכבות מסטולות מהחום ומשעממות 

 

שעת סגירה, מז"א, משך הזמן שלוקח להיות בגן החיות.

הייתי באה באיזור 4-5

מתי הוא נפתח?

הגן גדול, צריך יום שלם כדי לראות הכל.

יש חיות שבאמת לא זזות הרבה בשעות החום, אבל אז אפשר ללכת לפינת החי, לאכול ארוחת צהריים, יש שם גם ביתן עם הדרכה על חיות קטנות ואפשרות ללטף (לא זוכרת איך קוראים לזה, זה כל שעה עגולה משעות הצהריים נראה לי), הדובים זזים הרבה גם בחום כי הם נכנסים למים, והילדים נהנים לראות את החיות גם אם הן לא זזות הרבה. בשעתיים בקושי מספיקים להתחיל...

עדיף לדעתי לבא על הבוקר, נפתח ב9:00. אז גם יש הרבה חניה.
בסיבוב האחרון שלנו שם התחלנו ללכת במקומות שיש פחות צל ולקראת צהריים עברנו למקומות המוצלים יותר. היה נהדר.
הבן שלי בן 3 לא הסכים לחזור הביתה..

הדל...

 

בירושלים-

עמק הצבאים (חינם)

ובקרוב יש את פסטיבל הקרון, או משהו כזה- פסטיבל של תיאטרון בובות (נראה לי שיש גם מופעים בחינם)

 

באזור המרכז-

 

גן לאומי ירקון (בתשלום)

יש לו שני חלקים, אפשר להיכנס לשניהם עם אותו כרטיס.

הייתי באחד מהם עם בנות חצי שנה. מודה שרק ישבנו ליד השכשוכיות... והיה מעולה! חוץ מזה יש אפשרות גם למסלול קליל, יש את מבצר אנטיפטרוס, בקיצור- אין לי ניסיון עם הגילאים שרשמת, אבל נשמע לי שיכול להתאים

 

נמל תל אביב בערב (חינם)

לח שאפשר למות, אבל אחל'ה מקום להסתובב בו בכיף.

 

בהצלחה

זה לא גיל שצריך בן הרבה מעבר לגן שעשועים נחמד.

לדוג' הם אף פעם לא היו בים..

איך מגיעים לים מירושלים? (בילדותי היינו הולכים הרבה לחוף צפוני יותר ולא רלוונטי. אני לא מכירה משהו שקרוב לירושלים ואפשר לבוא בתור משפחה)

את החוף השקט  ויש את פארק הכט

 

בבן גוריון אפשר לצפות במטוסים ממריאים ונוחתים

 

הבנתי שיש רעיונות נוספים באתר של רכבת ישראל

 

ה3כבת לבית שמש. המסלול מאוד יפה.
יש בבית שמש וסביבתה: מערת הנטיפים. מעיינות. יש "מוזיאון" חדש של בעלי חיים. ובטח עוד דברים לעשות

לא סנוכה בהליכה לים, כן באוטובוס.
קרובה מאוד לקניון ולפארק שעשועים גדול.

תחנת אשדוד- לא מריק הליכה, אבל יש ים ואת פארק עד הלום.
למעט תחנות עתלית וחיפה אין לך תחנות סמוכות מאוד לים. יש את תל אביב אוניברסיטה שהיא קרובה לירקון.
אתרים יפים ליד הרכבת יש בחדרה, בפרדס חנה, ברחובות. ועוד... תלוי מה אוהבים.