מישי נתקלה? מה עשיתן?
נ.ב. מכירות בריכות בשביל זה מופרדות?
טונוס שרירים קצת גבוה בת 4 חוד'ה' אלוקינו
????????????????????ה' אלוקינו
לפנות לרופא. לפנות להתפתחות הילדאו"ר
שפיזיותרפיסט ימליץ אם בריכה תעזור בכלל
כמה גבוה??תותיה22
לרב טונוס גבוה לא מצריך טיפול. אחא אם קיצוני.
לפנות לרופא התפתחות
וכן מכירה 2-3 בריכות טיפוליות נפרדות. במרכז.
לפנות לרופא התפתחות
וכן מכירה 2-3 בריכות טיפוליות נפרדות. במרכז.
איפה במרכז?ה' אלוקינו
היינו ברופא, שלחה לפיזיותטרפיס מחכים לתור בע"ה . המליצה על בריכה.
איפה במרכז??אשמח לפרטים!ה' אלוקינואחרונה
המלצה לספה נפתחתספונת
מחפשים המלצה לספה נפתחת, בסגנון של ספפה של עמינח. אבל בתקציב קצת יותר דל...
נגיד עד 1700₪. פחות או יותר.
חשוב לנו שהמיטה תיפתח בצורה של מיטה מתחת למיטה, ולא שמיטה אחת סוג של עומדת.. וכמובן שהמיטה הנפתחת תעלה לאותו גובה של המיטה הקבועה.
תודה מראש
נגיד עד 1700₪. פחות או יותר.
חשוב לנו שהמיטה תיפתח בצורה של מיטה מתחת למיטה, ולא שמיטה אחת סוג של עומדת.. וכמובן שהמיטה הנפתחת תעלה לאותו גובה של המיטה הקבועה.
תודה מראש
ושכחתי להוסיף- מחפשת המלצה ממי שכבר קנהספונת
ראינו כל מיני דברים ברשת אבל לא יודעים מה האיכות.. מפחדים לקנות משהו שיתפרק אחרי יומיים
מישהו?ספונת
לא הבנתי איך חשוב לכם שתיפתח..בכל מקרה בהצלחה!מחשבות....אחרונה
פעמונית הרטבהמיני מאוס
איפה אפשר לקנות חוץ מיד שרה?
תודה
תודה
אני קיבלתיאמא ל6 מקסימים
בהשאלה מהקופ"ח, ברפואה אלטרנטיבית.
(אצלינו לא עזר, מאחלת לכם שאצלכם יעזור)
(אצלינו לא עזר, מאחלת לכם שאצלכם יעזור)
להזמין מאי בייאם ל3אחרונה
כ 50 ש"ח
הצילו לא מסוגלת על הבת שלי בת 11ELIZABET1209
אני מתחילה בכך שאציין שאני אמא לביאה ששומרת על גוריה.
יש לי שתי בנות הגדולה בת 11 ניסיתי איתה הכל.
היא הורסת לי את החיים.
מגיל קטן החיים איתה לא קלים היתה מרביצה בגן נושכת.
היתה עושה דברים שמוציאים אותי מדעתי עד היום.
יש לציין שיש לה בעיות חברתיות עם חברות בבית ספר תמיד הייתי שם לצידה מסדרת לה את העניינים.
עם הזמן התגלה אצל הילדה בעיות קשב וריכוז. לוקחת כדור מיוחד לבעלי קשב וריכוז אתנט.
כל בוקר עושה בלאגן עם שתיית הכדור שיודעת שבסופו של דבר תשתה אותו.
גורמת לי לעצבים למילים לא יפות שאני לא מתגאה בהן ואחר כך הולכת עם נקיפות מצפון ומצב רוח ירוד לעבודה.
אחר כך גם מהעצבים של אותו בוקר רבה עם בעלי שאני צריכה להתמודד איתה כל בוקר לבד.
שהילדה הקטנה יש לציין שלעיתים רחוקות מתנהגת לא יפה.
המצב מתחיל להתדרדר ביני לבינה למצב שאני לא מסוגלת לחבק אותה עושה זאת כחובה כאמא.
הילדה הקטנה אני עפה עליה כי אין לי איתה צרות וחברתית מסתדרת מעולה ואהובה על כולם הגננות אף פעם לא מתלוננת עליה ומשבחות אותה.
הילדה בחצי שנה האחרונה החלה להתחצף ולהרים עליי ידיים.
יש לציין שאני גם לא שיא השלמות אני גם מרימה ידיים רק שאני על הקצה וזה קורה לעיתים רחוקות.
אני מיואשת ולא מסוגלת לגור איתה באותו בית.
הרסה לי ולבעלי את חיי הנישואין רק רבים בגללה לא מתפקדים כזוג נשוי.
אנחנו הורים שקונים לה עד אין סוף דברים.היא הולכת לבית ספר מטופחת עם בגדים שאין לאף אחת.
נעליים כמה זוגות.
הילדה הזו הייתי בעבר מדברת איתה עם העיניים היום כבר לא סופרת בהתחלה זה היה רק לענות פעמיים אחרונות קראה לי מטומטת והרביצה לי בעטה בי משכה לי בשיער.
אני ממש פוחדת שבסוף יגמר בינינו רע ולא אוכל להשתלט על עצמי והיא עצמה.
מה עושים אני מיואשת.
אחרי היום אני לא מסוגלת להסתכל עליה ולא רוצה לחיות איתה בכלל. איך אוכל להסתכל לה בעיניים?
כל הזמן אחרי מעשים והתהגות לא נאותה מבקשת סליחה ואחר כך זה חוזר על עצמו.
ניסינו המון דברים אני ובעלי טיולים נסיעות למסעדות הכל בלתי אפשרי איתה רבה עם אחותה הקטנה על מקום ישיבה באוטו על כל דבר כאילו עושה לי ולבעלי דווקא להקשות לנו על החיים.
אשמח לעצות חכמות.
וטיפול אצל מישהי לא עוזר.
אולי..בת 30
כמובן שאין לי פתרון חד וחלק.
אבל כשקראתי עלו לי כמה דברים.
א. נשמע שלילדה יש שפע של ציוד - בגדים וכד' שהיא לא באמת צריכה. יכול להיות שזה מיותר לגמרי. ילדים לא הופכים להיות שמחים או מכבדים את הוריהם כששהורים שלהם משפיעים עליהם עוד ועוד. ההפך.
ילד שאין לו המון שמח בכל דבר חדש קטן ויודע להעריך יותר. אולי אתם ניסיתים ''לקנות'' אותה דרך זה, אבל זה לא עובד. לדעתי, פשוט תפסיקו. א''א לפנק ולפנק כשהילדה מחמירה התנהגות.
אם כבר צריך להיות הפוך- כשהילדה משפרת התנהגות אז מתגמלים. אבל לא בטוח שהתגמול הנכון הוא בבגדים ומסעדות.
ב. אני ממש ממש ממש ממש ממליצה לך לחפש בגוגל ''הורות מקרבת''. נרשמים לערב אחד של סדנה אינטרנטית ואח''כ יש עוד קורסים והכוונות. אפשר גם פשוט להתקשר אליהם. זוג מקסים ועוד אם חד הורית שמלמדים איך להתנהל נכון עם הילדים מתוך קשב לצרכים שלהם. אם כבר את מוציאה כסף על הילדה- תוציאי על זה. חצי מהבעיה היא הילדה, והחצי השני של הבעיה הוא שאתם לא מצליחים להתמודד איתה. אז תתחילו לטפל בחצי שלכם ורוב הסיכויים שתראו תוצאות די מהר.
ג. נשמע שהיא מפעילה אותך בכל דבר קטן שהיא עושה. היא יודעת את זה ומנצלת את זה. אז את צריה לשנות ראש, ולא להתרגש מכל מריבה או מכל דבר. כשאת בפנים תצליחי , בתוך מצב נתון, לא להיות מולה באותו גובה שלה ,אלא לצוף מעל הכל ו לראות הכל מלמעלה, יהיה לך יותר קל להבין מה את צריכה לעשות ואיך להגיב כדי לעמוד על שלך ברובע ולא להיגרר למקומות שאת לא רוצה.
דבר אחרון- אני במקום מסוים מזדהה עם הקושי. יש לי ילדה כזו, בערך. לא עד כדי כך, אבל יש סממנים דומים.
אני אישית חושבת שאלו ילדים רגישים מאוד, עם צרכים נפשיים קצת שונים, עם צורך חזק וקריטי בגבולות ברורים מאוד, ועם צורך חזק בהרבה אמון והערכה.
שיהיה לך בהצלחה
יש פתרונות
זה לא סוף הדרך.
אבל כשקראתי עלו לי כמה דברים.
א. נשמע שלילדה יש שפע של ציוד - בגדים וכד' שהיא לא באמת צריכה. יכול להיות שזה מיותר לגמרי. ילדים לא הופכים להיות שמחים או מכבדים את הוריהם כששהורים שלהם משפיעים עליהם עוד ועוד. ההפך.
ילד שאין לו המון שמח בכל דבר חדש קטן ויודע להעריך יותר. אולי אתם ניסיתים ''לקנות'' אותה דרך זה, אבל זה לא עובד. לדעתי, פשוט תפסיקו. א''א לפנק ולפנק כשהילדה מחמירה התנהגות.
אם כבר צריך להיות הפוך- כשהילדה משפרת התנהגות אז מתגמלים. אבל לא בטוח שהתגמול הנכון הוא בבגדים ומסעדות.
ב. אני ממש ממש ממש ממש ממליצה לך לחפש בגוגל ''הורות מקרבת''. נרשמים לערב אחד של סדנה אינטרנטית ואח''כ יש עוד קורסים והכוונות. אפשר גם פשוט להתקשר אליהם. זוג מקסים ועוד אם חד הורית שמלמדים איך להתנהל נכון עם הילדים מתוך קשב לצרכים שלהם. אם כבר את מוציאה כסף על הילדה- תוציאי על זה. חצי מהבעיה היא הילדה, והחצי השני של הבעיה הוא שאתם לא מצליחים להתמודד איתה. אז תתחילו לטפל בחצי שלכם ורוב הסיכויים שתראו תוצאות די מהר.
ג. נשמע שהיא מפעילה אותך בכל דבר קטן שהיא עושה. היא יודעת את זה ומנצלת את זה. אז את צריה לשנות ראש, ולא להתרגש מכל מריבה או מכל דבר. כשאת בפנים תצליחי , בתוך מצב נתון, לא להיות מולה באותו גובה שלה ,אלא לצוף מעל הכל ו לראות הכל מלמעלה, יהיה לך יותר קל להבין מה את צריכה לעשות ואיך להגיב כדי לעמוד על שלך ברובע ולא להיגרר למקומות שאת לא רוצה.
דבר אחרון- אני במקום מסוים מזדהה עם הקושי. יש לי ילדה כזו, בערך. לא עד כדי כך, אבל יש סממנים דומים.
אני אישית חושבת שאלו ילדים רגישים מאוד, עם צרכים נפשיים קצת שונים, עם צורך חזק וקריטי בגבולות ברורים מאוד, ועם צורך חזק בהרבה אמון והערכה.
שיהיה לך בהצלחה
יש פתרונות
זה לא סוף הדרך.
תודהELIZABET1209
תודה על תגובתך מעריכה זאת מאוד. אני אמא שלא מחסירה דבר אבל מסבירה שיש אנשים שאין להם ומאוד היו רוצים את מה שיש להם. אבל שתביני שלאורך שנים אני חווה אכזבות ממנה.
נגיד מבחינה לימודית אלופה.
אבל בבית וחברתית לא מתמודדת.
אני מרגישה מיואשת לא מסוגלת לתפקד.
אני ניסיתי המון דרכים לא מצליחה להגיע לדרך שאוכל לגרום קודם כל לעצמי לאהוב אותה ולחבק אותה ולנשק הכל קורה עפ"י אילוץ כי זה התפקיד שלי כאמא.
היו המון מצבים שעשיתי ברוגז כדי לנסות לראות אולי יעזור.
לקחתי את הפלאפון מספר פעמים, טלויזיה.
לא עוזר.
דיברנו אלף ואחד פעמים כל פעם בסוף השיחה סליחה וחוזר חלילה.
מה שעצוב לי שהקטנה שלי חווה את הלחץ בבית והמתח
אולי...בת 30
כמובן שאין לי פתרון חד וחלק.
אבל כשקראתי עלו לי כמה דברים.
א. נשמע שלילדה יש שפע של ציוד - בגדים וכד' שהיא לא באמת צריכה. יכול להיות שזה מיותר לגמרי. ילדים לא הופכים להיות שמחים או מכבדים את הוריהם כששהורים שלהם משפיעים עליהם עוד ועוד. ההפך.
ילד שאין לו המון שמח בכל דבר חדש קטן ויודע להעריך יותר. אולי אתם ניסיתים ''לקנות'' אותה דרך זה, אבל זה לא עובד. לדעתי, פשוט תפסיקו. א''א לפנק ולפנק כשהילדה מחמירה התנהגות.
אם כבר צריך להיות הפוך- כשהילדה משפרת התנהגות אז מתגמלים. אבל לא בטוח שהתגמול הנכון הוא בבגדים ומסעדות.
ב. אני ממש ממש ממש ממש ממליצה לך לחפש בגוגל ''הורות מקרבת''. נרשמים לערב אחד של סדנה אינטרנטית ואח''כ יש עוד קורסים והכוונות. אפשר גם פשוט להתקשר אליהם. זוג מקסים ועוד אם חד הורית שמלמדים איך להתנהל נכון עם הילדים מתוך קשב לצרכים שלהם. אם כבר את מוציאה כסף על הילדה- תוציאי על זה. חצי מהבעיה היא הילדה, והחצי השני של הבעיה הוא שאתם לא מצליחים להתמודד איתה. אז תתחילו לטפל בחצי שלכם ורוב הסיכויים שתראו תוצאות די מהר.
ג. נשמע שהיא מפעילה אותך בכל דבר קטן שהיא עושה. היא יודעת את זה ומנצלת את זה. אז את צריה לשנות ראש, ולא להתרגש מכל מריבה או מכל דבר. כשאת בפנים תצליחי , בתוך מצב נתון, לא להיות מולה באותו גובה שלה ,אלא לצוף מעל הכל ו לראות הכל מלמעלה, יהיה לך יותר קל להבין מה את צריכה לעשות ואיך להגיב כדי לעמוד על שלך ברובע ולא להיגרר למקומות שאת לא רוצה.
דבר אחרון- אני במקום מסוים מזדהה עם הקושי. יש לי ילדה כזו, בערך. לא עד כדי כך, אבל יש סממנים דומים.
אני אישית חושבת שאלו ילדים רגישים מאוד, עם צרכים נפשיים קצת שונים, עם צורך חזק וקריטי בגבולות ברורים מאוד, ועם צורך חזק בהרבה אמון והערכה.
שיהיה לך בהצלחה
יש פתרונות
זה לא סוף הדרך.
אבל כשקראתי עלו לי כמה דברים.
א. נשמע שלילדה יש שפע של ציוד - בגדים וכד' שהיא לא באמת צריכה. יכול להיות שזה מיותר לגמרי. ילדים לא הופכים להיות שמחים או מכבדים את הוריהם כששהורים שלהם משפיעים עליהם עוד ועוד. ההפך.
ילד שאין לו המון שמח בכל דבר חדש קטן ויודע להעריך יותר. אולי אתם ניסיתים ''לקנות'' אותה דרך זה, אבל זה לא עובד. לדעתי, פשוט תפסיקו. א''א לפנק ולפנק כשהילדה מחמירה התנהגות.
אם כבר צריך להיות הפוך- כשהילדה משפרת התנהגות אז מתגמלים. אבל לא בטוח שהתגמול הנכון הוא בבגדים ומסעדות.
ב. אני ממש ממש ממש ממש ממליצה לך לחפש בגוגל ''הורות מקרבת''. נרשמים לערב אחד של סדנה אינטרנטית ואח''כ יש עוד קורסים והכוונות. אפשר גם פשוט להתקשר אליהם. זוג מקסים ועוד אם חד הורית שמלמדים איך להתנהל נכון עם הילדים מתוך קשב לצרכים שלהם. אם כבר את מוציאה כסף על הילדה- תוציאי על זה. חצי מהבעיה היא הילדה, והחצי השני של הבעיה הוא שאתם לא מצליחים להתמודד איתה. אז תתחילו לטפל בחצי שלכם ורוב הסיכויים שתראו תוצאות די מהר.
ג. נשמע שהיא מפעילה אותך בכל דבר קטן שהיא עושה. היא יודעת את זה ומנצלת את זה. אז את צריה לשנות ראש, ולא להתרגש מכל מריבה או מכל דבר. כשאת בפנים תצליחי , בתוך מצב נתון, לא להיות מולה באותו גובה שלה ,אלא לצוף מעל הכל ו לראות הכל מלמעלה, יהיה לך יותר קל להבין מה את צריכה לעשות ואיך להגיב כדי לעמוד על שלך ברובע ולא להיגרר למקומות שאת לא רוצה.
דבר אחרון- אני במקום מסוים מזדהה עם הקושי. יש לי ילדה כזו, בערך. לא עד כדי כך, אבל יש סממנים דומים.
אני אישית חושבת שאלו ילדים רגישים מאוד, עם צרכים נפשיים קצת שונים, עם צורך חזק וקריטי בגבולות ברורים מאוד, ועם צורך חזק בהרבה אמון והערכה.
שיהיה לך בהצלחה
יש פתרונות
זה לא סוף הדרך.
וואו. איזה קשה. התמודדות מורכבת מאוד.חדשה ישנה
אני יוצאת מנקודת הנחה שכמה שלך קשה ובלתי נסבל, לה עוד יותר קשה. אין לה חברות, במשפחה לא טוב לה. אז את כל התסכולים היא מוציאה עלייך ונכנסת לפלונטר שקשה לצאת ממנו. אני בטוחה שכל הקשיים שלה עוד מגיל קטן נובעים ממקום אמיתי ולא כדי לעשות לכם רע.
תבואי ממקום שאת מרחמת עליה. ילדה צעירה שלא הולך לה ביחסים עם אנשים זו הרגשה נוראית. .
יחד עם זאת חייב ללכת פה למשהו מקצועי.
אתם להדרכת הורים- יכול מאוד לעזור.
היא לטיפול רגשי כלשהו. היום יש המון דרכים לסייע. זה אמנם לא פתרונות קסם אבל יכול לשפר.
לבנתיים, בעיני עם כל המלחמות שהיא חווה איתך חשוב מאוד שתמצאי זמנים שאת איתה ברוגע, מקשיבה , מכילה ואוהבת. . אם זה אחרי ארוחת ערב שהקטנים הלכו לישון ואת איתה. אם לצאת אחתה לסיבוב בחוץ.
אין צורך במסעדות ובבגדים יפים, זה לא מה שיגרום לקשר שלכן להיות טוב יותר. היא חייבת להרגיש חום ואהבה של אמא. לפחות מידי פעם לבריאות הנפשית שלה. וגם שלך. .תקשיבי לה, תתענייני במה שמעניין*אותה*, התחביבים שלה. תספרי לה על הילדות שלך- זה מקרב ומצחיק... תחמיאי לה בדברים שהיא טובה בהם.
וכמובן, תפילות, תפילות. צער גידול בנים בעיני זה הצער הכי קשה מהריונות ולידות... זה באמת לא קל. מחזקת את ידייך!
תבואי ממקום שאת מרחמת עליה. ילדה צעירה שלא הולך לה ביחסים עם אנשים זו הרגשה נוראית. .
יחד עם זאת חייב ללכת פה למשהו מקצועי.
אתם להדרכת הורים- יכול מאוד לעזור.
היא לטיפול רגשי כלשהו. היום יש המון דרכים לסייע. זה אמנם לא פתרונות קסם אבל יכול לשפר.
לבנתיים, בעיני עם כל המלחמות שהיא חווה איתך חשוב מאוד שתמצאי זמנים שאת איתה ברוגע, מקשיבה , מכילה ואוהבת. . אם זה אחרי ארוחת ערב שהקטנים הלכו לישון ואת איתה. אם לצאת אחתה לסיבוב בחוץ.
אין צורך במסעדות ובבגדים יפים, זה לא מה שיגרום לקשר שלכן להיות טוב יותר. היא חייבת להרגיש חום ואהבה של אמא. לפחות מידי פעם לבריאות הנפשית שלה. וגם שלך. .תקשיבי לה, תתענייני במה שמעניין*אותה*, התחביבים שלה. תספרי לה על הילדות שלך- זה מקרב ומצחיק... תחמיאי לה בדברים שהיא טובה בהם.
וכמובן, תפילות, תפילות. צער גידול בנים בעיני זה הצער הכי קשה מהריונות ולידות... זה באמת לא קל. מחזקת את ידייך!
תודהELIZABET1209
תודה לך על התגובה.
תאמיני לי שניסיתי המון דרכים.
ואני קיימתי שיחות עימה לגבי חברות ובנות לכיתה ועשיתי דברים למען זה לארח חברות בבית איתה ליצור קשר עם חברות. לדבר עם חברותיה.
אני אמא לביאה לא סתם כתבתי. אני מדברת עם חברות שואלת עליה. עם מנהלת בית ספר עם המורות באמת מנסה לגרום לה יחד איתה להתחבב. יש לציין שהיא ילדה יפה דיגמנה בעבר אז יש קנאה מצד חברותיה לכיתה.
אך יחד עם זאת חייבת לשפר את ההתנהגות שלה. אני בטוחה שגם לה יש חלק.
אני כאשה מאמינה מדברתאיתה על הדת על כבד את אביך ואמך- ולהתפלל לבורא עולם לבקש דברים טובים. אבל חובה קודם כל לכבד את אביך ואמך.
אין לי פתרון מיואשת.
אבל לגבי העצה ללכת לבד עשיתי כמה פעמים זאת. נכון שלאחרונה לא עשיתי לבד איתה אלא עם בעלי ושאר הילדים למען האוירה המשפחתית.
קשה לי מאוד.
יש לי צער גדול מאוד מה עושים?
את כותבת הרבה על כך שאת מדברת איתהבת 30
לפעמים לא די בדיבורים. הילדה צריכה לראות מעשים ולחוות מעשים
האם היא רואה אותך מכבדת ומתאמצת למען ההורים שלך?
האם היא רואה אותך מתנהלת ברובע גם כשכועסים?
האם היא רואה אותך מתפללת?
האם היא חווה חסר כלשהו?
האם היא רואה אותך מכבדת ומתאמצת למען ההורים שלך?
האם היא רואה אותך מתנהלת ברובע גם כשכועסים?
האם היא רואה אותך מתפללת?
האם היא חווה חסר כלשהו?
תודהELIZABET1209
אני כנה ואמיתית אני לא מצליחה לגשת אליה ולאהוב אותה בגלל הצרות שעשתה לי בתקופה האחרונה.
אבל יש פעמים שאני נותנת נשיקות לשאר הילדים ומוצאת את עצמי מרגישה בכוח ללכת ולתת לה גם בגלל המצפון וכדי שלא תרגיש קיפוח.
מתפללת ברור רואה. משתפת בהדלקת נירות תפילות שחרית.
והיא רואה שאמא היא ערך עליון בעיני לא ראתה אותי מתחצפת מעולם. אבא נפטר לצערי כשהיתה קטנה
אני התכוונתי לדבר איתהחדשה ישנה
על דברים כפיים ומשמחים. כל הנושאי שיחה האלו כבדים וטעונים - מצב החברות שלה לא טוב, כבד את אביך ואת אמך-גם במצב לא טוב.
תחשבי על דברים שהיא אוהבת וטובה בהם- אם זה ריקוד, אמנות, שירה, לימודים. תתענייני בה במקומות שבהם היא מוצלחת ולא כשלון. זה יתן לה רצון להשקיע בכך, לזכור שהיא גם טובה, ןבעיקר להרגיש שיש גם שיחות נעימות עם אמא. מבינה את כוונתי?
אני מאמינה ובטוחה שניסית המון דרכים. אני לגמרי בעד קודם כל הדרכת הורים מקצועית. זה יכול לחולל פלאים בעצמכם וגם בילדה. את תראי את הדברים מזווית שונה ויהיה הרבה יותר קל.
תחשבי על דברים שהיא אוהבת וטובה בהם- אם זה ריקוד, אמנות, שירה, לימודים. תתענייני בה במקומות שבהם היא מוצלחת ולא כשלון. זה יתן לה רצון להשקיע בכך, לזכור שהיא גם טובה, ןבעיקר להרגיש שיש גם שיחות נעימות עם אמא. מבינה את כוונתי?
אני מאמינה ובטוחה שניסית המון דרכים. אני לגמרי בעד קודם כל הדרכת הורים מקצועית. זה יכול לחולל פלאים בעצמכם וגם בילדה. את תראי את הדברים מזווית שונה ויהיה הרבה יותר קל.
היא בחוג ריקודELIZABET1209
אני דאגתי שתיהיה בחוג ריקוד. עברה מבחנים בבית ספר לכיתה של מצויינות וחגגתי לה את המעבר במסעדה משפחתית והיום הזה היה רק בשבילה וגם שם דאגה להרוס בדיבור לא יפה ומריבות עם אחותה.
ישבתי איתה שיחות על חברות ותמיד הסברתי לה שיכולה תמיד להסתובב עם חברות נוספות ואם הן לא רוצות לא חסר.ושאולי הגישה שלה לא בסדר.
כך גם איתי ובעלי הגישה שלה לא נכונה והסברנוודיברנו.
קשה לי לחיות במתח הזה זה משפיע על הזוגיות ועל כל הבית.
לא פעם אפילו חשבתי להתגרש כדי שהוא יקח לגור איתו את הגדולה ואני את השאר.
תביני לאיזה יאוש הגעתי.
כמובן שזה עבר במחשבה ולא בעשייה.
טיפול דעתי לא יצליח אני צריכה סופר נני שתראה מה אני עוברת
שוב, זה לא העניין המסעדות, החגיגותחדשה ישנה
העניין זה השיחות הפשוטות איתה ביומיום. על דברים שמשמחים אותה, דברים שמשמחים אותך... האישיו הוא לא על המסיבות למרות שהן לכבודה וזה מן הסתם כדי להעצים אותה.
תחשבי שסתם את יושבת איתה בערב ומשתפת אותה למשל בתחביב שלך ושאת לא מגיעה לזה בגלל העבודה והעומס.. או 'להתייעץ' איתה על תפריט לשבת/ איך לעצב את החדר/ כל דילמה אחרת שמתאימה ל*חברות* ולא לאמא גדולה שמלמדת את ביתה הקטנה על חברות ועל כיבוד הורים....
ואני ממש לא שופטת אותך למרות שזה נשמע מזעזע, לצערי מכירה מקרוב טיפוס כזה. באמת קשה לחיות איתם ברמות!! אף אחד לא יכול לשפוט אותך זה מקום מזעזע להיות בו. אני קטנה מלייעץ רק מנסה לחשוב איתך על טיפים... פתרון קסם מן הסתם אין.
תחשבי שסתם את יושבת איתה בערב ומשתפת אותה למשל בתחביב שלך ושאת לא מגיעה לזה בגלל העבודה והעומס.. או 'להתייעץ' איתה על תפריט לשבת/ איך לעצב את החדר/ כל דילמה אחרת שמתאימה ל*חברות* ולא לאמא גדולה שמלמדת את ביתה הקטנה על חברות ועל כיבוד הורים....
ואני ממש לא שופטת אותך למרות שזה נשמע מזעזע, לצערי מכירה מקרוב טיפוס כזה. באמת קשה לחיות איתם ברמות!! אף אחד לא יכול לשפוט אותך זה מקום מזעזע להיות בו. אני קטנה מלייעץ רק מנסה לחשוב איתך על טיפים... פתרון קסם מן הסתם אין.
את משקיעה בה המוןבת 30
זה ברור.
רק שהתחושה שעולה היא שההשקעה היא מפספסת את המטרה.
אולי צריך להשקיע בדברים אחרים.
בזמן איתה שהוא זמן יצירה ביחד, למשל. ללכת לחוג פסיפס שבועי, רק את והיא. ליצור ביחד. זו סתם דוגמה.
לא לדבר איתה על מה שהיא לא בסדר.
לדבר איתה על מה שעובר עליה. לנסות להבין אותה.
לא לשפוט אותה, ולבקר אותה, אלא קודם לשמוע אותה, ממקום הכי נקי שתוכלי להגיע אליו. (זה קשה...)
רק שהתחושה שעולה היא שההשקעה היא מפספסת את המטרה.
אולי צריך להשקיע בדברים אחרים.
בזמן איתה שהוא זמן יצירה ביחד, למשל. ללכת לחוג פסיפס שבועי, רק את והיא. ליצור ביחד. זו סתם דוגמה.
לא לדבר איתה על מה שהיא לא בסדר.
לדבר איתה על מה שעובר עליה. לנסות להבין אותה.
לא לשפוט אותה, ולבקר אותה, אלא קודם לשמוע אותה, ממקום הכי נקי שתוכלי להגיע אליו. (זה קשה...)
צודקתELIZABET1209
את צודקת בהחלט אקח לתשומת ליבי את הטיפים נקווה שיום אחד יהיה לי בית רגוע ושליו כמו בסרטים.
לא כמו בסרטיםבת 30
מה שיש בסרט זה שקר, אין התמודדות.
בע''ה שיהיה לך בית רגוע לפי מה שאת צריכה ויכולה.
כל אחד עם הטמפרמנט שלו...
אני גם לא מהאמהות הרגועות עלי אדמות שמגיבות בנחת לכל דבר.עלי אדמות. גם לי יש קצה...ויש לי ילדה שאלופה בלהביא אותי לקצה.
אבל ככל שאת תרגישי שאת יודעת מה את רוצה שיקרה עכשיו, ואת תנהלי את היום, ואת נמצאת מלמעלה, אז היא תקלוט את זה מהר מאוד ותתחיל להתיישר.
ברגע שאת מאפשרת לה לנהל אותך- זה המתכון לבלגן. אם את מנהלי אותה, יהיה רגוע יותר. ולא לוותר. גם אם עושה מניפולציות, וגם אם צורחת ובועטת בקירות.
בע''ה שיהיה לך בית רגוע לפי מה שאת צריכה ויכולה.
כל אחד עם הטמפרמנט שלו...
אני גם לא מהאמהות הרגועות עלי אדמות שמגיבות בנחת לכל דבר.עלי אדמות. גם לי יש קצה...ויש לי ילדה שאלופה בלהביא אותי לקצה.
אבל ככל שאת תרגישי שאת יודעת מה את רוצה שיקרה עכשיו, ואת תנהלי את היום, ואת נמצאת מלמעלה, אז היא תקלוט את זה מהר מאוד ותתחיל להתיישר.
ברגע שאת מאפשרת לה לנהל אותך- זה המתכון לבלגן. אם את מנהלי אותה, יהיה רגוע יותר. ולא לוותר. גם אם עושה מניפולציות, וגם אם צורחת ובועטת בקירות.
אל תשכחיפיג'מה
אל תשכחי שמדובר פה בילדה קטנה. בת 11. שכבר כמה שנים לא קל לה. אני רואה שאת עושה מאמצים רבים לעזור לה, ושיחות רבות, אבל לפעמים כדאי להיעזר במישהו מבחוץ. נשמע לי שלך כבר מאד קשה, וזאת אומרת שגם לה מאד קשה... כמה שקשה לך, היא ילדה קטנה, קשה לה פי כמה... אני חושבת שעזרה מבחוץ, גם לך (לכם) כהורים, בהכוונה, בתמיכה, בייעוץ, וגם לה...
הי נשמהאמא וגם
קודם כל נשמע שחובה הנחיית הורים שלשום.
יש לי מישהו ממש טוב להנחיות הורים בפרטימחכה עד מאוד
אם את רוצה
לגמרישם שם
הקושי שהיא מתארת נשמע מאוד חריג ובמשך מספר שנים. מה מצפים שיקרה עם הילדה? שיום בהיר אחד היא תתנהג אחרת?
מכל מה שכתבת נשמע שאת באמת משקיעה בה המוןיש לי
אבל לדעתי זה לא מה שהיא צריכה.
יש ילדים שבגדים ובילויים עושים להם טוב והם מעריכים את זה ויש כאלה שזקוקים למשהו אחר (נגיד לשבת ביחד ולדבר בבית, להכין יצירה משותפת)
ממה שכתבת נראה שהיא צריכה דברים אחרים.
דבר שני- ממליצה ממש ללכת להדרכת הורים. לפעמים יש כמה דברים קטנים (למשך שמסבירים בדיוק איך לשבח ואיך להעיר בצורה נכונה) שיכולים לעשות שינוי גדול
והדבר העיקרי והכי קשה- ילדים כאלה (וילדים בכלל..) דורשים הרבה עבודת המידות
כל פעם שאני מרגישה שבא לי לצרוח על הילדים ולתת להם סטירה אני נושמת עמוק ומזכירה לעצמי שאני האמא.
בשביל עבודת המידות צריך שיהיה רוגע שיאפשר את זה. כתבת שיש בעיות עם בעלך, אולי כדי להתחיל לעבוד משם ואז כשיהיה יותר טוב תוכלי לעבוד על דברים אחרים
ודבר אחרון- תנסי למצוא תכונה אחת טובה באופן מיוחד שיש לה (ילדים כאלה שאני מכירה הם בדרך כלל מאוד מאוד רגישים לסביבה) ותדברי על זה, גם עם עצמך, שתראי איזו ילדה מיוחדת יש לך וגם איתה, שתראה שאת רואה בה טוב
יש ילדים שבגדים ובילויים עושים להם טוב והם מעריכים את זה ויש כאלה שזקוקים למשהו אחר (נגיד לשבת ביחד ולדבר בבית, להכין יצירה משותפת)
ממה שכתבת נראה שהיא צריכה דברים אחרים.
דבר שני- ממליצה ממש ללכת להדרכת הורים. לפעמים יש כמה דברים קטנים (למשך שמסבירים בדיוק איך לשבח ואיך להעיר בצורה נכונה) שיכולים לעשות שינוי גדול
והדבר העיקרי והכי קשה- ילדים כאלה (וילדים בכלל..) דורשים הרבה עבודת המידות
כל פעם שאני מרגישה שבא לי לצרוח על הילדים ולתת להם סטירה אני נושמת עמוק ומזכירה לעצמי שאני האמא.
בשביל עבודת המידות צריך שיהיה רוגע שיאפשר את זה. כתבת שיש בעיות עם בעלך, אולי כדי להתחיל לעבוד משם ואז כשיהיה יותר טוב תוכלי לעבוד על דברים אחרים
ודבר אחרון- תנסי למצוא תכונה אחת טובה באופן מיוחד שיש לה (ילדים כאלה שאני מכירה הם בדרך כלל מאוד מאוד רגישים לסביבה) ותדברי על זה, גם עם עצמך, שתראי איזו ילדה מיוחדת יש לך וגם איתה, שתראה שאת רואה בה טוב
תודהELIZABET1209
תודה על התגובה אקח את הטיפים לתשומת ליבי ואנסה מקווה שיעזור..
שבורא עולם יעזור לי
אמן!אמא וגם
כבר הגיבו לי ולא יכלתי להוסיף לתגובה הקודמת..
אז אני מצטרפת לדעה שאת נשמעת אמא מסורה ומשקיעה חבל על הזמן.
שהלב שלך נתון לילדה ולזה שיהיה לה טוב וזה לא מובן מאליו בכלל!
הנחיית הורים לדעתי יכולה לעזור גם להבין למה כל כך קשה לך איתה מהבחינה האישית,
וגם לנתב את ההשקעה שלך לדברים שבאמת חשובים לנפש של הילדה, ואולי זה פחות מסעדות,
ויותר הקשבה והכלה.
מנסה לענותפיג'מה
את נשמעת אמא מקסימה שמאד רוצה לדאוג לבת שלה, לכוון אותה למקום הנכון ולראות את ההצלחות שלה.
אני חושבת שהבת שלך כרגע בתקופה ובמקום בחיים שלה שהיא צריכה עזרה חיצונית. מקריאה של מה שרשמת, זה נשמע כאילו שהיא זקוקה למקום לפרוק בו רגשות, למקום מכיל ולא שופט, למקום שיקבל אותה ככה, כמו שהיא. מתוך זה, היא תוכל להאמין בעצמה שוב, למצוא בה את הכוחות ואת היכולות לחזור להיות מי שהיא באמת ולעלות על דרך טובה יותר. גם מבחינה חברתית, גם לימודית, היא גם תהייה פחות מוסחת ועם גירויים חיצוניים (מה שיעזור לקשב וריכוז להשתפר). האלימות תפחת, והיא תבין ותלמד דרכים אחרות לתקשורת... לדעתי כדאי לתת לה איזשהיא תרפיה - באומנות, בביליותרפיה, במוסיקה וכו', או טיפול ריגשי.
זה מקסים שאת מטפחת אותה, קונה לה, מלבישה לה וכו', אבל מה שילד זקוק לו הכי הרבה - זה אמונה בו, זה אהבה וחום... אני חושבת שזה צריך להיות גם תהליך שלך. בסופו של דבר אנחנו מגדלים את הילדים שלנו, ומתישהו הם מתחילים לבחור בעצמם- במה להשקיע, כמה ואיך, במה להאמין, איך להתלבש.. בראייה שלי, אמונה ואהבה, יעזרו לילד יותר מאשר מלחמה וכעס. זה ברור לי לחלוטין שזה לא קל בכלל, אבל אני חושבת שכדאי לנסות לעשות תהליך אישי שלך (אולי עם בעלך) בנידון.
בכל אופן, אני ממליצה להתייעץ עם המחנכת והיועצת בבית הספר ולשמוע את דעתן... המון בהצלחה!
אני חושבת שהבת שלך כרגע בתקופה ובמקום בחיים שלה שהיא צריכה עזרה חיצונית. מקריאה של מה שרשמת, זה נשמע כאילו שהיא זקוקה למקום לפרוק בו רגשות, למקום מכיל ולא שופט, למקום שיקבל אותה ככה, כמו שהיא. מתוך זה, היא תוכל להאמין בעצמה שוב, למצוא בה את הכוחות ואת היכולות לחזור להיות מי שהיא באמת ולעלות על דרך טובה יותר. גם מבחינה חברתית, גם לימודית, היא גם תהייה פחות מוסחת ועם גירויים חיצוניים (מה שיעזור לקשב וריכוז להשתפר). האלימות תפחת, והיא תבין ותלמד דרכים אחרות לתקשורת... לדעתי כדאי לתת לה איזשהיא תרפיה - באומנות, בביליותרפיה, במוסיקה וכו', או טיפול ריגשי.
זה מקסים שאת מטפחת אותה, קונה לה, מלבישה לה וכו', אבל מה שילד זקוק לו הכי הרבה - זה אמונה בו, זה אהבה וחום... אני חושבת שזה צריך להיות גם תהליך שלך. בסופו של דבר אנחנו מגדלים את הילדים שלנו, ומתישהו הם מתחילים לבחור בעצמם- במה להשקיע, כמה ואיך, במה להאמין, איך להתלבש.. בראייה שלי, אמונה ואהבה, יעזרו לילד יותר מאשר מלחמה וכעס. זה ברור לי לחלוטין שזה לא קל בכלל, אבל אני חושבת שכדאי לנסות לעשות תהליך אישי שלך (אולי עם בעלך) בנידון.
בכל אופן, אני ממליצה להתייעץ עם המחנכת והיועצת בבית הספר ולשמוע את דעתן... המון בהצלחה!
הילדה בתחילת גיל ההתבגרות, יש ילדים שהשינויים ההורמונליםרפואה שלמה
מחרפנים אותם יותר מהממוצע.
קחי נשימה עמוקה
שנתיים ואתן אוהבות זו את זו והכל נשכח.
אמא לביאה מגוננת היא אמא טובה ונהדרת!
ובעוד שנתיים היא תגיד לך את זה.
לגבי נשיקות כשלא רוצים על מנת שלא לקפח.
אני למדתי שהורה צריך להראות את הרגשות שלו. גם עצב. גם זעם. גם פחד.
לכל זמן ועת.
אל תייסרי את עצמך שהראת לה מה באמת את מרגישה.
היא צריכה לדעת, שהתנהגות שלילית מעוררת רגשות שליליים.
פנקי אותה בלי חשש בבגדים, היא יפה וזה חשוב לה.
ותשמחי שהיא אלופה בלימודים.
אם בנות מקנאות בה ומציקות לה, אין מה לצפות ממנה שתהיה חברותית.
כל ילד והמתנות שהוא קיבל. על השאר עובדים לאט ובלי לחץ.
תחזיקי מעמד. שנתיים ויש לך אשה יפה ופורחת בבית, שיודעת איך להשתמש נכון בחן שלה.
🌷🌷🌸🌹
קחי נשימה עמוקה
שנתיים ואתן אוהבות זו את זו והכל נשכח.
אמא לביאה מגוננת היא אמא טובה ונהדרת!
ובעוד שנתיים היא תגיד לך את זה.
לגבי נשיקות כשלא רוצים על מנת שלא לקפח.
אני למדתי שהורה צריך להראות את הרגשות שלו. גם עצב. גם זעם. גם פחד.
לכל זמן ועת.
אל תייסרי את עצמך שהראת לה מה באמת את מרגישה.
היא צריכה לדעת, שהתנהגות שלילית מעוררת רגשות שליליים.
פנקי אותה בלי חשש בבגדים, היא יפה וזה חשוב לה.
ותשמחי שהיא אלופה בלימודים.
אם בנות מקנאות בה ומציקות לה, אין מה לצפות ממנה שתהיה חברותית.
כל ילד והמתנות שהוא קיבל. על השאר עובדים לאט ובלי לחץ.
תחזיקי מעמד. שנתיים ויש לך אשה יפה ופורחת בבית, שיודעת איך להשתמש נכון בחן שלה.
🌷🌷🌸🌹
כותבת לך בדם לבייערה רינוס
אני הילדה הזאת, שאמא שלה לא יכולה איתה.
הקשר שלי עם אמא שלי התחיל להדרדר בערך בתחילת החטיבה, ולא טוב עד היום - אני בת 25.
אחד הדברים הכי נוראיים שהיו לי זו ההבנה שאמא שלי ויתרה על הקשר איתי (אמרה לי בפה מלא ברגע כעס, כמה פעמים), שהיא לא האמינה שהוא יכול להשתקם. גם בבגרותי כשניסיתי לפעול לקירוב, היא כבר קצת "שנאה" אותי ולא שיתפה פעולה. "שנאה" במרכאות כי כנראה הורים לא שונאים את הילדים שלהם, אבל הייתי מעוררת בה באופן אוטומטי תחושות של אנטי ושל כעס, כל מילה שלי הקפיצה אותה - יש להודות שזה הדדי, כל מילה שלה ישר מעוררת אצלי אנטי, והיא מאד נאחזת בזה, ועם כל הכבוד - היא האמא ולא אני. אני מרגישה שהיא איבדה את תחושת האחריות לקשר שלנו, היא לא מרגישה שבגלל שהיא האמא היא צריכה לפעול למעננו, אלא נאחזת בזה שאני מגעילה אליה ואז הכל אשמתי. בעיניי, גם אם הכל אשמתי - בסדר, אבל את האמא. מה את מתכוונת לעשות כדי לתקן את הקשר עם הבת שלך?
אני בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים, ואחת הנקודות המשמעותיות ביותר שעלו בו ניכרת לי גם מההודעות שלך. אני ממש מתחננת בפנייך, תעצרי הכל, גם אם זה דורש לקחת חופש של שבועיים ולנסוע למקום שקט שתוכלי לחשוב בו, ותנסי לחשוב מה הבת שלך צריכה. לא מה האופן שבו את חושבת שהורים אמורים להעניק לבת שלהם, אלא מה היא צריכה באופן ספציפי ומותאם. האמת שזה די קופץ מהדברים שלך - את אומרת שאת משקיעה בה מסעדות ובגדים, אבל בפועל השיטה הזאת לא עובדת, כך שאין שום טעם להמשיך איתה. אני מסייגת - אם את חושבת שזה נותן תחושת ביטחון כלשהי, אולי לא כדאי להפסיק. אבל במקביל את ממש חייבת לחשוב מה הצורך הספציפי של הבת שלך.
אני יודעת שאמא שלי מאד ניסתה לעזור לקשיים שלי כצעירה, אבל הדרכים שהיא ניסתה פשוט לא התאימו לי. גם כשהייתי אומרת לה על דברים שהם לא עוזרים לי אלא רק מכאיבים, היא לא הייתה מפסיקה. כי מבחינתה זו הדרך שהיא מכירה כדי לעזור לילדים שנמצאים בקושי המסויים שהייתי בו. מבחינתי זה היה הרסני, גם לא קיבלתי את העזרה הנדרשת (ואני כמובן סוחבת את זה עד היום), וגם הרגשתי שאמא שלי - שאמורה להיות העוגן היציב בחיים שלי - לא מעוניינת בכלל לחשוב על הצרכים המיוחדים שלי. ואם היא לא תעזור לי, אין אף אחד בעולם שיעזור.
אני מחדדת את שתי הנקודות שרציתי להעביר - 1. זו אחריות שלך. את הבאת אותה לעולם כדי לדאוג לה ולעשות הכל כדי שיהיה לה טוב. זו ממש אחריות שלך. ואל תוותרי עליה, את לא יכולה להרשות לעצמך התנהגות כל כך הרסנית. 2. בבקשה בבקשה בבקשה, תתייעצי עם מומחים, תקראי ספרים, תלכי להרצאות - כל מה שיאפשר לך לחשוב מה הילדה שלך צריכה. לא "מה ילדים צריכים", מה היא - הנשמה המיוחדת והייחודית שאין עוד כמוה - צריכה.
אני ממש מקווה שיהיה לכן טוב יותר, בבקשה תקווי גם - את העוגן. (מובן שיש גם התמודדות, בעיות והתחייבויות מצד הבת. אבל אני לא חושבת שרלוונטי שתתעסקי בזה כרגע, מה גם שהיא צעירה מאד מאד)
ומה הייתה סיבה שהיית ילדה כזאת?l666
מישהו פגע בך?
ומה היו ציפיות מאימא? האם הציפיות היו באמת בר ביצוע?
ומה היו ציפיות מאימא? האם הציפיות היו באמת בר ביצוע?
לא משהו לא סטנדרטייערה רינוס
לא הקשיים ולא הציפיות.
..ליאן
אשמח מאוד להמליץ לך על מישהי שעובדת עם מקרים של קשב וריכוזsista
שמשפיעים על כל הפנים בחיים.
בנוסף לכך שכמו שכתבו פה, היא גם בתחילת גיל ההתבגרות - שזה משפיע...
וגם, באיזשהו מקום יכול להיות שלקחת לה את הרצון להיות "ילדה טובה", דווקא בגלל שאת כל כך רוצה שהיא תהיה כזו,
היא רואה את הלחץ הזה ומגיבה בהתאם- כלומר הפוך.
הייתי הולכת על הנחיית הורים, טיפול זוגי ועל ייעוץ אצל האישה הזו שבעלי ואני הולכים אליה (העניין שלנו - זוגיות עם בעיות קשב וריכוז...)
כותבת בקיצור, אבל יש לי הרבה מה להגיד, רק שאני לא חושבת שזה המקום שלי.
וואו...... כואב הלב לקרוא מה שאת כותבת.....Orit39
עבר עריכה על ידי Orit39 בתאריך כ"ד בסיון תשע"ט 22:54
ראשית את חייבת לחפש עזרה מקצועית שתנסה לגשר מעט בינך לבין ביתך ולתת לך עיצות פרקטיות לשיקום היחסים. בעניין הזה אני מסכימה מאוד עם מה שכתבה לך יערה - את האמא והאחריות לשיקום היחסים מוטלת על כתפייך! איך הגעת למצב כזה שבו את לא מסוגלת לחשוב על ביתך טוב זה גם משהו שאת צריכה לשאול את עצמך ולא אותה. היא ילדה, עם קשיים כאלו ואחרים ואת אמא. אני חושבת שזה דבר איום ונורא לקלוט שאמא שלך לא ממש אוהבת אותך והתייאשה ממך כבר בגיל כזה צעיר. בטח שתעשה לך סקנדלים. היא רוצה את אמא שלה!דבר שני: ביתך בגיל ההתבגרות. יש לי בת באותו גיל. השנה קיבלה מחזור ובכל חודש אני יודעת מתי היא צריכה לקבל לפי ההתנהגות שלה. ברגע שתביני שהרבה מזה זה הורמונים, כבר הורדת חלק מהכעס. את בטח יודעת מה זה וכמה קשה לשלוט בזה ובטח ובטח בגיל ההתבגרות!
דבר שלישי ואחרון: הבת שלך לא רוצה בגדים חדשים ולא שתקני לה ותסיעי אותה לנופשים (גם אם זה מה שהיא אומרת לך) כל מה שהיא רוצה זה את האהבה, החיבה, וההערכה שלך! תנסי לפחות פעם ביום לומר לה משהו טוב! אולי לפני השינה: "תודה ש..... עזרת לי מאוד! את ילדה... מיוחדת / טובה / מקסימה וכו'.... אל תאמיני לקשיחות שהיא מפגינה כלפייך. הכל הצגות. בתוך תוכה היא רוצה אהבה כמו כל אחד מאיתנו.
מקווה שיסתדר.....
אני מטפלת רגשית- נקודות למחשבה שעלו ביפלאפלאחרונה
קודם כל את אמא מדהימה!
עוברת נסיונות כ"כ קשים כל הזמן,
ועדיין לא התייאשת ממנה!!!
עובדה שפנית לפורום הזה...
בסוף דברייך פסלת אפשרות של טיפול רגשי, אבל הייתי ממליצה לך לחשוב על כך שוב.
אני מבינה שניסית טיפול רגשי שלא הצליח,
אבל תחשבי- כמה מטפלות ניסית שהתייאשת מטיפול? 2-3 או 20-30?
ואם הילדה ח"ו הייתה חולה במחלה קשה? היית מנסה כמה רופאים בודדים ומתייאשת או מנסה למצוא מישהו טוב בקצה העולם?
זה הרבה פעמים קשה למצוא מישהי שתתאים בדיוק לה בדיוק.
אני מכירה מקרים רבים של ילדים שהטיפול נכשל אצלם, ואפילו אצל כמה מטפלים,
וגם הגיעו ליאוש מטיפול, אבל לבסוף הגיעו למטפל שהתאים לילד ורכש את אמונו,
והטיפול הצליח.
הילדה מן הסתם מתנגדת לטיפול כי היא עושה העברה והיקש מהקשר שלכן למטפלת-המטפלת היא אשה מהמבוגרים, כמוך. והילדה מתנגדת אלייך.
ישנן עוד סיבות לכך שרכישת האמון בטיפול תהיה קשה וארוכה-
כי הטיפול ביוזמתך, והילדה יודעת שאת כבר דיברת עם המטפלת ודיווחת לה על הבעיות שהיא עושה, ובחרת מישהי שאת חושבת שתהיה טובה.
בנוסף- קיימות שיטות ודרכי טיפול רבות כיום בעולם הטיפול.
למשל אני חושבת שטיפול דיאדי (אצל מישהי שמומחית בטיפול דיאדי ובעלת ניסיון) מאד מתאים. ניסית?
זה טיפול שבו משתתפים ההורים (לסירוגין) עם הילדה ביחד.
ניסית טיפול פסיכולוגי דרך שיחות או טיפול רגשי בדרך עוקפת דיבור?
קיימים סוגים שונים של טיפולים-
טיפול באומנות, במוסיקה, פסיכודרמה, ביבליותרפיה וטיפול באמצעות בעלי חיים (לענ"ד המומלץ ביותר כאשר מדובר בקונפליקטים משפחתיים בגלל השימוש שנעשה בחיות בעלות המשפחה שגם הן רבות בינן לבין עצמן...)
יש לציין שטיפול באמצעות בע"ח לא מוכר כיום בקופ"ח.
גם טיפול בהבעה ויצירה דיאדי.
יש גם פסיכולוגיות שמתמחות בטיפול בבע"ח, באומנות וכדומה.
מה שחשוב- לשאול לדעתה ולחשוב ביחד מה ההעדפה שלה ולא להכתיב לה טיפול שאת מעדיפה.
ובכלל, לא להשליך עליה את כל האחריות, כי קשר מורכב משניים.
לומר לה "יש לנו בעיה. אני רוצה ללמוד איך לתקשר איתך יותר טוב כדי שיהיה לשתינו נעים ביחד. כואב לי המצב. אני אוהבת אותך ורוצה שיהיה לך טוב"
כמובן שיש להגיד רק מה שמאמינים בו באמת.
ייתכן שיש משהו באישיות שלה שמקפיץ אותך בלי ידיעתך?
אם היא מתנגדת לכל טיפול, את יכולה ללכת לטיפול והדרכת הורים
(ורק אצל מישהי מקצועית, ותיקה, עם המלצות, ושאת מרגישה קשר טוב ופתוח איתה).
כיום, את סובלת, והיא סובלת, וההתנהגות שלה מעיבה על כל החיים שלכם...
גם אם טיפול לא ימחק את כל הבעיות, הוא עשוי לעזור במשהו.
אל תתיאשי. ישנם ילדים רבים במצבה. ואפשר לטפל בכך,
חשוב לא להתיאש ולהמשיך לנסות.
אל תשכחי שהיא בודקת כמה תשקיעי בשבילה.
אני עובדת בשנה האחרונה עם ילדה (צעירה מעט יותר) שמזכירה את מה שאת מתארת פה.
היא עברה תהליך משמעותי השנה ויש תגובות חיוביות מהסביבה (ההורים והצוות בביה"ס) ביחס לכך שמתחיל להיות נעים לידה.
יש תקווה ויש עוד הרבה ילדים כמוה.
הרבה הרבה כוח!
בהצלחה.
ו
איך מסבירים לילדים?אמא מעל ומעבר
בעקבות המקרה המזעזע של העובד הערבי שאנס ילדה בת שבע. מה אומרים לילדים?
א״א לברוח מזה. זה מדווח בכל מקום, ולמרות שהילדים שלי כמעט ולא נחשפים לחדשות, הפעם זה ממש נמצא בכל מקום, כולל תיאורים מזוויעים ומפורטים (החברים שלו החזיקו לה את הידיים והרגליים... נורא). זה היה בכותרת הראשית בערוץ שבע, ויש כבר פרסומות על ההפגנה הקרובה וכו׳. ברור לי שהם שמעו. מדברת על גיל 10 ומעלה. מקווה שהקטנים יותר לא נחשפו.
לא יודעת מה הם חושבים ומה להגיד להם. נראה לי לא נכון להשאיר את זה ככה, אבל גם לא יודעת איך לגשת ולפתוח את זה מולם, מה לומר (ומה לא).
א״א לברוח מזה. זה מדווח בכל מקום, ולמרות שהילדים שלי כמעט ולא נחשפים לחדשות, הפעם זה ממש נמצא בכל מקום, כולל תיאורים מזוויעים ומפורטים (החברים שלו החזיקו לה את הידיים והרגליים... נורא). זה היה בכותרת הראשית בערוץ שבע, ויש כבר פרסומות על ההפגנה הקרובה וכו׳. ברור לי שהם שמעו. מדברת על גיל 10 ומעלה. מקווה שהקטנים יותר לא נחשפו.
לא יודעת מה הם חושבים ומה להגיד להם. נראה לי לא נכון להשאיר את זה ככה, אבל גם לא יודעת איך לגשת ולפתוח את זה מולם, מה לומר (ומה לא).
יש משהי שמדברת על מוגנות אישית ואיך לדבר עם הילדיםמענין
GALIA.SAB@GMAIL.COM תשלחי לה מייל שאת רוצה לקבל למייל על מוגנות אישית ומקבלים למייל בחינם הרצאות שלה
במקרה הזה זה לא מוגנות אישית נראה ליאמא מעל ומעבר
זו השאלה שמנקרת לילדים בראש (אני מתארת לעצמי): מה הוא עשה לה? אני לא רוצה שהם ישמעו על זה מחברים, אבל גם לא יודעת מה להגיד להם בעצמי.
אני חושבת שאת יכולה לשאול אותה ... היא מדברת על מלא דברים ..מענין
אני לא ממש עוקבת אחרי כל מה שהיא שולחת אז לא יודעת בדיוק ..
שאלה קשהבת 30
אבל בראש ובראשונה להציג את זה כאלימות. הצד המיני שכאן הוא ביטוי לאלימות, לאכזריות, וגם לשנאה על רקע לאומיות, אני מניחה. לילדה ערביה הוא לא היה עושה כזה דבר.
האם צריך להסביר מה זה אונס? לא בטוחה.
אפשר להגיד שהוא התעלל בה, הכאיב לה, נגע במקומות צנועים למרות שהיא צעקה והתנגדה.
האם צריך להסביר מה זה אונס? לא בטוחה.
אפשר להגיד שהוא התעלל בה, הכאיב לה, נגע במקומות צנועים למרות שהיא צעקה והתנגדה.
^^אמא וגם
גם אני חושבת ככה.
וגם מבוגרים לא צריכים להכנס לפרטים הגרפים בעיני.
זה מספיק מזעזע גם ככה.
וגם מבוגרים לא צריכים להכנס לפרטים הגרפים בעיני.
זה מספיק מזעזע גם ככה.
נקודה נוספת ולא פחות חשובהדפני11
לפעמים אנחנו המבוגרים יותר מכירים את העולם ולכן נכנסים לפרטים כמו מה בדיוק קרה לה וכו...
הרבה פעמים כל הסרטים הם רק בראש שלנו.
כמובן שגם ילד יכול להיות מבוהל עם סרטים בראש אבל הסרטים שלו הם הרבה יותר קלים מאיתנו...
למשל רק שהחטיפו לה מכות חזקות (לא שזה קל...כן... פשוט ביחס למה שבאמת קרה לה).
הייתי מציעה לפני שאת מפרטת מה הוא עשה לה (אם בכלל...) קודם לשאול אותם מה הם יודעים.. ואז תראי איםה הם עומדים..
ואז לדעתי אם הם לא שואלים- לא צריך לספר מה בדיוק קרה.
רק לומר שהוא עשה לה דברים לא נעימים והתנהג באלימות (כמו שבת 30 אמרה) ולקחת את זה למקום של לימוד וחינוך- ולכן ילדים יקרים חשוב מאוד תמיד לזכור לא ללכת עם אנשים שלא מכירים, והגוף שלנו שייך רק לנו ומותר לי להרביץ למי שנוגע בי בלי רשות וכו וכו....
כי תכלס הילדה המדהימה הזאת הייתה פשוט מדהימה. היא עשתה כל מה שהיא יכולה כדי להציל את עצמה- ולא הצליחה.... אבל אם נספר את כל הפרטים לילדים שלנו- זה רק יכול לייאש אותם ולשים אותם במקום מפוחד מאוד- כי אם היא התנגדה ולא הצליחה- למה שאני אי פעם אצליח להנצל?...
ואגב
אולי באמת חשוב ללמד את הילדים ובעיקר את הבנות הגנה עצמית בסיסית. שיהיה להן עוד בטחון עצמי בגוף וביכולות הפיזיות שלהן
הרבה פעמים כל הסרטים הם רק בראש שלנו.
כמובן שגם ילד יכול להיות מבוהל עם סרטים בראש אבל הסרטים שלו הם הרבה יותר קלים מאיתנו...
למשל רק שהחטיפו לה מכות חזקות (לא שזה קל...כן... פשוט ביחס למה שבאמת קרה לה).
הייתי מציעה לפני שאת מפרטת מה הוא עשה לה (אם בכלל...) קודם לשאול אותם מה הם יודעים.. ואז תראי איםה הם עומדים..
ואז לדעתי אם הם לא שואלים- לא צריך לספר מה בדיוק קרה.
רק לומר שהוא עשה לה דברים לא נעימים והתנהג באלימות (כמו שבת 30 אמרה) ולקחת את זה למקום של לימוד וחינוך- ולכן ילדים יקרים חשוב מאוד תמיד לזכור לא ללכת עם אנשים שלא מכירים, והגוף שלנו שייך רק לנו ומותר לי להרביץ למי שנוגע בי בלי רשות וכו וכו....
כי תכלס הילדה המדהימה הזאת הייתה פשוט מדהימה. היא עשתה כל מה שהיא יכולה כדי להציל את עצמה- ולא הצליחה.... אבל אם נספר את כל הפרטים לילדים שלנו- זה רק יכול לייאש אותם ולשים אותם במקום מפוחד מאוד- כי אם היא התנגדה ולא הצליחה- למה שאני אי פעם אצליח להנצל?...
ואגב
אולי באמת חשוב ללמד את הילדים ובעיקר את הבנות הגנה עצמית בסיסית. שיהיה להן עוד בטחון עצמי בגוף וביכולות הפיזיות שלהן
אז הבת שלי באה הביתה עם שאלותאמא ל6 מקסימים
היא בת 14, ושאלה אותי על הסיפור הזה שהתפרסם, שאחת הבנות אמרה למורה שערבי אנס ילדה בת 7, והמורה אמרה שזה נכון. מה זה אנס?
אז אמרתי לה שזה מעשה מאוד לא צנוע, וזה משהו נורא ואיום, שלא נדע, ושהילדה הזו עכשיו מאוד מסכנה, ושכנראה נהרסו לה כל החיים. אז היא שאלה אותי: זה מה שהמשוגעים האלה עושים? ניסיתי להבין על איזה משוגעים היא מדברת, ואז הבנתי שכל פעם שאני מדברת איתם על זה שאסור לאף אחד לגעת בהם, ושהם צריכים להיזהר, והם לא ממש מבינים על מה אני מדברת, אני אומרת להם שיש אנשים חולים שמסוגלים לעשות כל מיני דברים מסוכנים, לגעת בכל מיני מקומות בגוף, וצריך להיזהר. ושזה בסדר גמור שהם לא מבינים על מה בדיוק אני מדברת, אבל שיידעו שצריך להיזהר. אז הבנתי שלזה היא מתכוונת, ואמרתי לה: כן, בדיוק. ומזה צריך להיזהר!
אז אמרתי לה שזה מעשה מאוד לא צנוע, וזה משהו נורא ואיום, שלא נדע, ושהילדה הזו עכשיו מאוד מסכנה, ושכנראה נהרסו לה כל החיים. אז היא שאלה אותי: זה מה שהמשוגעים האלה עושים? ניסיתי להבין על איזה משוגעים היא מדברת, ואז הבנתי שכל פעם שאני מדברת איתם על זה שאסור לאף אחד לגעת בהם, ושהם צריכים להיזהר, והם לא ממש מבינים על מה אני מדברת, אני אומרת להם שיש אנשים חולים שמסוגלים לעשות כל מיני דברים מסוכנים, לגעת בכל מיני מקומות בגוף, וצריך להיזהר. ושזה בסדר גמור שהם לא מבינים על מה בדיוק אני מדברת, אבל שיידעו שצריך להיזהר. אז הבנתי שלזה היא מתכוונת, ואמרתי לה: כן, בדיוק. ומזה צריך להיזהר!
כדאי להיזהר מלומר,ד.
"כנראה נהרסו לה כל החיים"..
שיהיו כל הילדים בריאים, אבל אם חלילה קורה איזה משהו - אז אם מראש הסקאלה היא "נהרסו כל החיים" (והילדה הרי לא יודעת מה ה"מידרג", אלא שזה "המשוגעים האלו"..), אז ה"ידיעה" מראש כאילו "זה הסוף", בעייתית..
זו הערה מאד חשובהרפואה שלמה
וגם לא הייתי אומרת "אנשים חולים" או "משוגעים". הייתי אומרת רעים.
בעיני חשוב להדגיש לא רק את הסבל הפיזי והנפשי, אלא איך צריך להתנהג עם קורבן אלימות- הילדה הזו חוזרת לבית ספר.
היא צריכה שיתנהגו אליה בנעימות ולא שיתלחשו מאחורי גבה.
בעיני חשוב להדגיש לא רק את הסבל הפיזי והנפשי, אלא איך צריך להתנהג עם קורבן אלימות- הילדה הזו חוזרת לבית ספר.
היא צריכה שיתנהגו אליה בנעימות ולא שיתלחשו מאחורי גבה.
לא חושבת שאת צריכה להכנס לפרטיםאנונימית לרגע1
אולי כבדרך אגב להעלות את הנושא של מוגנות אישית
להסביר שיש אנשים טובים ויש פחות
שעלולים לפגוע בנו
לקחת לנו דברים
לגעת במקומות בגוף
להכאיב לנו
ולכן אנחנו לא עושים או הולכים אחרי אף אחד בלי אישור של אבא/ אמא. גם אם זה מישהו שאנחנו מכירים
ומשם לומר: קרה מקרה נורא שערבי פגע בילדה בת 7. הוא הציע לה ממתקים כל יום, ובשלב מסוים היא הלכה אחריו והוא פגע בה והכאיב
אפשר לבקש מהם לקרוא תהלים ולהתפלל שהיא תרגיש טוב יותר.
מיד להכניס מימד של התקדמות הלאה ולא לדוש בזה יותר משצריך
להסביר שיש אנשים טובים ויש פחות
שעלולים לפגוע בנו
לקחת לנו דברים
לגעת במקומות בגוף
להכאיב לנו
ולכן אנחנו לא עושים או הולכים אחרי אף אחד בלי אישור של אבא/ אמא. גם אם זה מישהו שאנחנו מכירים
ומשם לומר: קרה מקרה נורא שערבי פגע בילדה בת 7. הוא הציע לה ממתקים כל יום, ובשלב מסוים היא הלכה אחריו והוא פגע בה והכאיב
אפשר לבקש מהם לקרוא תהלים ולהתפלל שהיא תרגיש טוב יותר.
מיד להכניס מימד של התקדמות הלאה ולא לדוש בזה יותר משצריך
לא חושבת שיש מה להגיד...Orit39
אפילו בן אדם מבוגר לא יכול להכיל את גודל הזוועה... אני לדוגמא..... מה שכן, אני לא חושפת את הילדים שלי לחדשות כלל. אפילו כששמים רדיו מורשת באוטו ויש חדשות אני מכבה. מה הם צריכים את כל הצרות של העולם בתוך הנפש שלהם. מה גם שתמיד מפריזים שם בכל ידיעה. אם הם שואלים תסמכי על האינטואיציה האמהית שלך לענות להם ברגישות ובחוכמה....
וכמו שכתבה מעליי אנונימית לרגע. כן להדריך אותם שלא להתקרב לזרים (בטח שלא לערבים) ולפקוח עין ולדעת תמיד היכן הם נמצאים ועם מי.
ושגל הצרות יפסק מהרה!!!!!!
וכמו שכתבה מעליי אנונימית לרגע. כן להדריך אותם שלא להתקרב לזרים (בטח שלא לערבים) ולפקוח עין ולדעת תמיד היכן הם נמצאים ועם מי.
ושגל הצרות יפסק מהרה!!!!!!
הלוואי שהייתי מצליחה לשמור עליהם בלי להחשף לחדשותאמא מעל ומעבר
בבית הם לא שומעים, וגם לא באוטו. אני עצמי לא מקשיבה בכלל לרדיו. רק קוראת חדשות באינטנרט בפלאפון שלי, והם לא נחשפים לזה.
אבל, הם חוזרים עם המון מידע מהכיתה ומהחברים. יודעים לדווח לי על כל פיגוע, תאונה, פוליטיקה, ושאר מרעין בישין. איך אפשר למנוע את החשיפה הזו? זה בערך כמו הנסיון חסר התקווה שלי למנוע מהם ממתקים-אין בבית, אבל בחוץ מקבלים, בבי״ס, בחוגים, אצל חברים, בשבת בבי״כ, בשיעורי תורה, ואיפה לא. מלחמות אבודות. בסופו של דבר השליטה שלנו על מה שהילדים אוכלים ומה שהם נחשפים אליו מוגבלת יותר ויותר ככל שהם גדלים.
אבל, הם חוזרים עם המון מידע מהכיתה ומהחברים. יודעים לדווח לי על כל פיגוע, תאונה, פוליטיקה, ושאר מרעין בישין. איך אפשר למנוע את החשיפה הזו? זה בערך כמו הנסיון חסר התקווה שלי למנוע מהם ממתקים-אין בבית, אבל בחוץ מקבלים, בבי״ס, בחוגים, אצל חברים, בשבת בבי״כ, בשיעורי תורה, ואיפה לא. מלחמות אבודות. בסופו של דבר השליטה שלנו על מה שהילדים אוכלים ומה שהם נחשפים אליו מוגבלת יותר ויותר ככל שהם גדלים.
לגבי השאלה הראשונה:Orit39
שולחים לבית ספר שבו כל (או לפחות רוב מוחץ) מהילדים באים מבתים שאין בהם לא טלויזיה לא אייפונים ולא מרעין בישין...
לגבי השאלה השניה אני אימצתי את השיטה של אסחייק (חיים בריאים כהלכה) ויש לנו קופסת התגברות שבה הם שמים את כל הזבל שהם מקבלים בכל המסגרות. והם מקבלים הרבה..... חמצוצים / אבקות למניהם/ סוכריות... ודברים כמו חטיפים או וופלים ושלוקים וכאלה דברים אנחנו נותנים להם לאכול. עובד יופי! שורפים בחמץ. פעם נתנו הפתעות על קופסא מלאה היום לא מקפידים...
לגבי השאלה השניה אני אימצתי את השיטה של אסחייק (חיים בריאים כהלכה) ויש לנו קופסת התגברות שבה הם שמים את כל הזבל שהם מקבלים בכל המסגרות. והם מקבלים הרבה..... חמצוצים / אבקות למניהם/ סוכריות... ודברים כמו חטיפים או וופלים ושלוקים וכאלה דברים אנחנו נותנים להם לאכול. עובד יופי! שורפים בחמץ. פעם נתנו הפתעות על קופסא מלאה היום לא מקפידים...
מצטערת אבל אני חולקת נחרצות בעניין הזהרפואה שלמה
ילדים צריכים סוכר. נקודה. כן כן, פחמימות ריקות, שכל מטרתן זה לתת אנרגיה. הם מוציאים הרבה יותר אנרגיה ואנחנו כל הזמן שוכחים את זה.
למנוע מילד ממתקים או לשכנע אותו לוותר עליהם זו לא גישה בריאה לדעתי. הוא עלול לחפש אותם במקומות אחרים או לאכול בסתר ולפתח רגשי אשמה חמורים ומיותרים לגמרי.
בבית שלי נתנו ממתקים קבוע בימי שישי לכבוד שבת ובשבת עצמה,
ואני הרחבתי את ההיתר לכל השבוע,. ותמיד אמרתי, תבקשו מאיתנו כל מה שאתם רוצים, ואל תתקרבו בשום צורה לזרים,
ואם מישהו זר מנסה להתקרב אליכם- תברחו!!!
שלא נדע מאסונות, כי במקרה של הילדה האומללה שום דבר לא היה עוזר,
היא ניסתה לברוח, והוא **תפס אותה בכוח***.
אני אישית חושבת שהוא סימם אותם במשהו ולכן היא הייתה מבולבלת אם הגיעו לבית ברגל או ברכב.
מה שכן, במקביל הצטיידנו במברשת שיניים חשמלית, וביחד בחרנו משחת שיניים טעימה, גם כיום אוהבים לצחצח שיניים, ואני קונה לכל אחד את הסוג החביב עליו. גם לעצמי.
למנוע מילד ממתקים או לשכנע אותו לוותר עליהם זו לא גישה בריאה לדעתי. הוא עלול לחפש אותם במקומות אחרים או לאכול בסתר ולפתח רגשי אשמה חמורים ומיותרים לגמרי.
בבית שלי נתנו ממתקים קבוע בימי שישי לכבוד שבת ובשבת עצמה,
ואני הרחבתי את ההיתר לכל השבוע,. ותמיד אמרתי, תבקשו מאיתנו כל מה שאתם רוצים, ואל תתקרבו בשום צורה לזרים,
ואם מישהו זר מנסה להתקרב אליכם- תברחו!!!
שלא נדע מאסונות, כי במקרה של הילדה האומללה שום דבר לא היה עוזר,
היא ניסתה לברוח, והוא **תפס אותה בכוח***.
אני אישית חושבת שהוא סימם אותם במשהו ולכן היא הייתה מבולבלת אם הגיעו לבית ברגל או ברכב.
מה שכן, במקביל הצטיידנו במברשת שיניים חשמלית, וביחד בחרנו משחת שיניים טעימה, גם כיום אוהבים לצחצח שיניים, ואני קונה לכל אחד את הסוג החביב עליו. גם לעצמי.
גלשת קצת יותר מדי לטעמי. איך הגעת מממתקים לאונס?Orit39
לא משנה. בכל אופן ממליצה לך מקרב לב לקרוא את הספר חיים בריאים כהלכה ולהבין מה זה סוכר לבן. גם מבין הממתקים צריך לזהות את אלה שבריאים פחות ובריאים עוד יותר פחות. באבקות והחמצוצים למניהם אין שום ערך תזונתי עבור שום ילד. אני דווקא לא היסטרית כמו הורים אחרים שאני מכירה בעניין הזה ובשבת הילדים שלי מתפנקים טוב טוב! אל חשש! אבל בשנים האחרונות נהייתה תרבות ממתקים נוראה שבכל הזדמנות דוחפים לילדים במסגרות השונות ממתקים זוועתיים ואם היו בולסים את כולם אוי לנו ואוי לנפשנו. ולכן צריך לדעת איך להתגבר על כך בחוכמה. כי לדבר עם הגננות והמורות לא עוזר. ותאמיני לי שהילדים שלי נהנים מממתקים יותר מילדים אחרים שכל רגע תראי אותם עם איזה ממתק בפה.
מסכימה איתךאמא מעל ומעבר
בלי לקרוא דווקא את הספר הנ״ל, קראתי מספיק כדי להגיע למסקנה שאין שום ערך בכך שהילדים יאכלו סוכר לבן. פחמימות? בבקשה, שיאכלו לחם (רצוי מלא), פסטה (כנ״ל), תפוא, אורז, ועוד...
הבעיה לא מתחילה ולא נגמרת בטיפולי שיניים, אלא בהשפעה ההרסנית של הממתקים על הגוף כולו.
ולעניין מחלקי הממתקים, חבל שלא כולם קראו את הכתבה של הרב אבינר ״בל תשחית את הילדים״ (מוזמנים לחפש). תנו להורים להחליט כמה ממתקים הילד יקבל, ואל תדחפו לו את הממתקים שלכם.
הלוואי שהייתי מצליחה להגיע עם הילדים להסכם, כמוך, עם הקופסה. נראה לי שהילדים שלי גדולים מדי בשביל זה. ולצערי גם גדולים מכדי שאוכל למנוע מהם חשיפה לאירועים חדשותיים. או שאנחנו גרות בסביבה שונה. תודה על העצות בכל אופן!
בכל מקרה, זה לא היה הנושא (למרות שפיצלשתי לעצמי
אז אפשר להמשיך בכייף).
הבעיה לא מתחילה ולא נגמרת בטיפולי שיניים, אלא בהשפעה ההרסנית של הממתקים על הגוף כולו.
ולעניין מחלקי הממתקים, חבל שלא כולם קראו את הכתבה של הרב אבינר ״בל תשחית את הילדים״ (מוזמנים לחפש). תנו להורים להחליט כמה ממתקים הילד יקבל, ואל תדחפו לו את הממתקים שלכם.
הלוואי שהייתי מצליחה להגיע עם הילדים להסכם, כמוך, עם הקופסה. נראה לי שהילדים שלי גדולים מדי בשביל זה. ולצערי גם גדולים מכדי שאוכל למנוע מהם חשיפה לאירועים חדשותיים. או שאנחנו גרות בסביבה שונה. תודה על העצות בכל אופן!
בכל מקרה, זה לא היה הנושא (למרות שפיצלשתי לעצמי
אז אפשר להמשיך בכייף). כל עוד הנר דולק תמיד אפשר לתקן.Orit39
נכון שלך יהיה יותר קשה אבל שווה לנסות. את יכולה להבטיח להם טיול למקום שהם רוצים או שקל עבור כל ממתק שהם מוותרים עליו. ואם הם ממש גדולים פשוט תני להם לקרוא את הספר או כל ספר אחר שעוסק בנושא. הילדה שלי הביאה פעם ספר קומיקס המבוסס על הספר חיים בריאים כהלכה. גם עם מידע מותאם לילדים וגם מצחיק ונחמד. לגבי פחמימות הוא כותב שם גם על זה. והקמח הלבן הוא פשוט אסון לגוף! אם כי הוא מציין שאם על סוכר לבן יש לוותר באופן גורף (0 סוכר לבן!) בנוגע לקמח זה לא יהיה מאוד נורא אם תשלבי בין קמח לבן למלא. הרי כל העניין הוא שמוציאים מהקמח את הסובין והויטמינים שהם אלה שעוזרים לעיכול נכון של הפחממה. ואז אם יש חלק מהחומרים הטובים של הקמח אז עדיין יש לגוף סיוע כלשהו בעיכול. בסוכר - אין שום דרך לעסור לגוף לעכל את הסוכר הלבן והגוף ישר הופך אותו לשומנים.
דווקא אוכלים בריא בביתאמא מעל ומעבר
קמח מלא או כוסמין, הרבה ירקות ופירות, קטניות וכד׳.
הבעיה שלי היא הממתקים שמקבלים בחוץ, ומקבלים המון. לא רוצה לחשוב על יום התעודות המתקרב, שהם יחזרו עם כמויות של צופרים מתוקים, מהמורים ומכל החברים.
הם יודעים ושומעים על חשיבות האוכל הבריא, אבל.. זה קשה, והממתקים טעימים להם. אפילו לאדם מבוגר קשה להתגבר.
אשמח לשמוע את שם הספר קומיקס לילדים. תמיד טוב להגביר את המודעות.
הבעיה שלי היא הממתקים שמקבלים בחוץ, ומקבלים המון. לא רוצה לחשוב על יום התעודות המתקרב, שהם יחזרו עם כמויות של צופרים מתוקים, מהמורים ומכל החברים.
הם יודעים ושומעים על חשיבות האוכל הבריא, אבל.. זה קשה, והממתקים טעימים להם. אפילו לאדם מבוגר קשה להתגבר.
אשמח לשמוע את שם הספר קומיקס לילדים. תמיד טוב להגביר את המודעות.
דווקא ביום התעודות הם מקבלים מקסימום איזה שוקולד קטןOrit39
הקטסטרופה זה ימי הולדת בגנים כשכל אמא עושה תחרות עם האמהות האחרות מי מביאה את שקית ההפתעות הכי מפוצצת שאפשר!! ואם מדובר בגן עם מעל 20 ילד את מבינה לאיזו מציאות אפשר להגיע....
והלוואי ויכולתי אני לעמוד בצפיות של הספר המדובר... ניסיתי. זה קשה! אבל מה שחשוב פה זה המודעות ושיש לאן לשאוף. אז בממתקים הילדים כבר קלטו את הגבולות אחרי כמה שנים יש לומר.... ומשתדלת כמה שיותר אוכל בריא. ולשבתות אופה חלות מקמח מלא 70% /80% - טעים, בריא ומשביע! ביום יום הילדים לא ממש אוהבים לחם מלא קנוי... גם ככה עושים לי בעיות עם הסנדויצ'ים... נושא לשרשור אחר....
/>איך השרשור שינה נושא באופן חד.🙃
והלוואי ויכולתי אני לעמוד בצפיות של הספר המדובר... ניסיתי. זה קשה! אבל מה שחשוב פה זה המודעות ושיש לאן לשאוף. אז בממתקים הילדים כבר קלטו את הגבולות אחרי כמה שנים יש לומר.... ומשתדלת כמה שיותר אוכל בריא. ולשבתות אופה חלות מקמח מלא 70% /80% - טעים, בריא ומשביע! ביום יום הילדים לא ממש אוהבים לחם מלא קנוי... גם ככה עושים לי בעיות עם הסנדויצ'ים... נושא לשרשור אחר....
/>איך השרשור שינה נושא באופן חד.🙃
לגבי הימי הולדתmp3
אצלנו הפסיקועם הממתקים עושים ארוחת בוקר ועוגה. תדברו עם הצוות.
עושים גם ארוחת בוקר... עוד לא דיברנו על ההוצאות הכספיות..Orit39
אבל אם הגננת אומרת שאפשר להביא הפתעה לסוף היום, האמהות מתרגמות את זה ל: תתפרעו בחנות הממתקים....
אז אצלנו אם אמא מביאה ממתקיםmp3
הגננות לא מחלקות. גם כל השיח בגן הוא על אוכל בריא
אשריה של הגננת! לא פשוט לעמוד כך מול הורים...Orit39
אצלנו יום התעודותאמא מעל ומעבר
זה היום. הצילו!!
כנראה שהמורות חשות צורך עז להמתיק את התעודה, ומחלקות יחד איתה כמויות לא שפויות של ממתקים. אולי קשה למורה להפרד.
בשבת אני כבר מעדיפה שלא ילכו לבי״כ, כדי שלא יפגשו את מחלקי הסוכריות, שחושבים רק על עצמם ולא על טובת הילדים (רוב הפעמים הם כן הולכים בכל זאת).
וכמו שכבר אמרתי, כל יום כמעט בבי״ס (באופן אבסורדי, אפילו אם מורה שולחת ילד מפריע למנהל, הוא יקבל את פניו בנזיפה, אבל ימתיק אותה עם סוכריית טופי מהמלאי השמור בחדרו. מה נסגר??), בחוגים, בשיעורי תורה, בבתים של חברים, ואיפה לא.
כך שלצד כל האוכל הבריא בבית, הם מקבלים הרבה יותר מדי ממתקים בחוץ.
בהחלט קיבל תפנית השרשור הזה. אולי לנו קל יותר לדבר על ממתקים מאשר להתמודד עם מה שקרה לאותה ילדה, ועם הפחד שלנו והרצון לשמור על הילדים שלנו מהעולם שעלול להיות אכזרי.
כנראה שהמורות חשות צורך עז להמתיק את התעודה, ומחלקות יחד איתה כמויות לא שפויות של ממתקים. אולי קשה למורה להפרד.
בשבת אני כבר מעדיפה שלא ילכו לבי״כ, כדי שלא יפגשו את מחלקי הסוכריות, שחושבים רק על עצמם ולא על טובת הילדים (רוב הפעמים הם כן הולכים בכל זאת).
וכמו שכבר אמרתי, כל יום כמעט בבי״ס (באופן אבסורדי, אפילו אם מורה שולחת ילד מפריע למנהל, הוא יקבל את פניו בנזיפה, אבל ימתיק אותה עם סוכריית טופי מהמלאי השמור בחדרו. מה נסגר??), בחוגים, בשיעורי תורה, בבתים של חברים, ואיפה לא.
כך שלצד כל האוכל הבריא בבית, הם מקבלים הרבה יותר מדי ממתקים בחוץ.
בהחלט קיבל תפנית השרשור הזה. אולי לנו קל יותר לדבר על ממתקים מאשר להתמודד עם מה שקרה לאותה ילדה, ועם הפחד שלנו והרצון לשמור על הילדים שלנו מהעולם שעלול להיות אכזרי.
בהחלט... אולי באופן פסיכולוגי בלתי מודעOrit39אחרונה
החלטנו להמתיק את השרשור.....
בכל אופן חבל לא לשלוח ילדים לבית הכנסת מהסיבה הזו ואני מתקוממת בדיוק כמוך על מחלקי הסוכריות שם. מה גם שגם שם זה מסוכן בהקשר לנושר המקורי של השרשור. (קראתי כתבה לא מזמן על ילדה שהותקפה בבית כנסת!!! ר"ל😔)
אז אנחנו לא מרשים לילדים לקבל שם ממתקים. דווקא בשבת זו הבן שלי קיבל סוכריות ועוד לא שוחחתי על כך עם בעלי. הבעלים במקרה זה צריכים להיות עירניים. אבל צריך להרגיל אותן לבקר בבית הכנסת מגיל צעיר איך שאני רואה את זה.
וסוכריה לילד לא ממושמע זה באמת הזוי.... בטח ילדים בכוונה מתפרעים כדי לקבל סוכריה......
בכל אופן חבל לא לשלוח ילדים לבית הכנסת מהסיבה הזו ואני מתקוממת בדיוק כמוך על מחלקי הסוכריות שם. מה גם שגם שם זה מסוכן בהקשר לנושר המקורי של השרשור. (קראתי כתבה לא מזמן על ילדה שהותקפה בבית כנסת!!! ר"ל😔)
אז אנחנו לא מרשים לילדים לקבל שם ממתקים. דווקא בשבת זו הבן שלי קיבל סוכריות ועוד לא שוחחתי על כך עם בעלי. הבעלים במקרה זה צריכים להיות עירניים. אבל צריך להרגיל אותן לבקר בבית הכנסת מגיל צעיר איך שאני רואה את זה.
וסוכריה לילד לא ממושמע זה באמת הזוי.... בטח ילדים בכוונה מתפרעים כדי לקבל סוכריה......
פורסם בכלי התקשורת שהוא קנה את אמונה בעזרת ממתקיםרפואה שלמה
לא יודעת אם זה נכון.
אני יודעת מה זה סוכר לבן.
יכולה להרגיע אותך שלמרות גישתי החופשית, ילדי העדיפו ומדיפים סלט ירקות על חמצוצים. נכון שהממתקים נוראיים, וילד שטועם מדי פעם זה לא ילד שבולס.
כל טוב לך
אני יודעת מה זה סוכר לבן.
יכולה להרגיע אותך שלמרות גישתי החופשית, ילדי העדיפו ומדיפים סלט ירקות על חמצוצים. נכון שהממתקים נוראיים, וילד שטועם מדי פעם זה לא ילד שבולס.
כל טוב לך
ה' יישמור! שמעתי על זהOrit39
הילדים שלי מודרכים היטב מגיל קטן שלא מקבלים שום דבר מאף אחד אלא רק ברשות שלנו. הם גם יודעים שיש את עניין הכשרויות. ה' יישמור אותם.....
שבת שלום לך!
שבת שלום לך!
השיטה הכי טובה היא לגרום לילדים למאוס בממתקיםmp3
לבסוף מגיעים למצב שהילד חוזר עם ממתקים ונחפש מתנדבים שיסכימו לאכול אותם במקומו או שנותן ביס וזורק את השאר.
איך עושים את זה? אנחנו נתנו להם ובכמויות.קנינו מארזים ענקיים של חמוצים סוכריות ומתוקים והם אכלו ללא הגבלה עד שמאסו.וזה לא לקח הרבה זמן עד שזה קרה.
איך עושים את זה? אנחנו נתנו להם ובכמויות.קנינו מארזים ענקיים של חמוצים סוכריות ומתוקים והם אכלו ללא הגבלה עד שמאסו.וזה לא לקח הרבה זמן עד שזה קרה.
לא מעיזה לעשות את זה....Orit39
אצלנו בבית של ההוריםאנונימית לרגע1
הייתה תזונה לקויה. המון המון ממתקים חטיפים וכו. אכלנו את זה עד הגיל בו התחתנו.. ממש לא מאסנו בזה..
התחתנו, והבנו שצריך לעשות שינוי. כל אחד בדרכו
התחתנו, והבנו שצריך לעשות שינוי. כל אחד בדרכו
בן שנה ו9 - נושך בגן ואני הגננת... עזרה בבקשה!sista
שלום,
אני אשמח להתייעץ עם בעלות נסיון ובעלות מקצוע אם יש כאן -
אני גננת בחלק מהשבוע במעון, בימים שאני עובדת אני מביאה את הבן שלי, כיום בן שנה ו9,
הוא הגיע כתינוק זוחל ועם הזמן גדל להיות גבר גבר שהולך ומתקשר עם כולם, הילדים נורא אוהבים אותו מצד אחד.
אני הגננת בקבוצת התינוקות שהחדר שלהם מחובר לחדר הגדולים - זה מעון קצת מורכב...
הבן שלי מצטרף לרוב לגדולים ומשחק איתם ברוב הפעילויות.
כשהוא היה קטן, היו שניים קטנים יחסית שם, אבל גדולים ממנו, שהיו מציקים לו כשהם חשו שהוא מאיים עליהם (מתקרב לכיסא שלהם או משהו...), ההצקות כללו צביטות, דחיפות, מכות, ומדי פעם נשיכות.
השלב הזה עבר.
גם אז, הבנתי שזה שלב.
הבעיה היא, שעכשיו, הבן שלי הגיע לשלב שהוא למד להגן על עצמו (שזה מבורך מצד עצמו),
בעיה נוספת - הצטרף לגן ילד גדול בגודל ושכל - אבל כנראה ממש בעיות קשב וריכוז - בהתחלה היה מרביץ לכולם, בלי סיבה,
גם היום הוא עוד עושה את זה, אבל לימדנו את הילדים להתמודד והוא כבר פחות עושה את זה.
זה כולל דחיפות, משיכות שיער, צביטות, מכות וכו'...
הילד הזה הגיע בדיוק בשלב שהבן שלי התחיל ללמוד להרביץ - ולכן הילד הזה,
למרות שהוא הרבה יותר גדול, לא העז להתקרב אליו.
בכל מקרה, בשבועות האחרונים, הבן שלי התחיל להיות יותר אגרסיבי, וכל מי שרק מתקרב אליו בלי שזה מוצא חן בעיניו -
ישר צעקות, משיכה בשיער, הרבצות, והחמור ביותר- נשיכות.
הבעיה היא שאני כל כך עסוקה עם התינוקות ושאר הילדים (יש עוד מטפלת, אבל זה מורכב כפי שכתבתי) ולא מספיקה לעצור אותו כשאני רואה את זה קורה.
האמהות בגן מפרגנות ואומרות לי "לא נורא, זה שלב" ואני יודעת את זה,
ועדיין, מרגיש לי מוגזם שכל קרבה קטנה של יד של מישהו לפרצוף שלו או כל משיכת צעצוע ומריבונת קטנטונת על משחק-
גורם לנשיכה.
אתמול הוא פשוט דחף סתם ילדים שעמדו לידו, נשך ילדה שהוא ממש אוהב ועוד תינוק (שעוד לא הולך, אבל גם למד להרביץ כבר) שבשאר הזמן הם יודעים לשחק - אבל ממש נשך אותו חזק שהאמא שנוראה מפרגנת לי נבהלה.
היא לא מאשימה, אף אחד לא מאשים, ועדיין,
אני לא יודעת מה לעשות עם זה.
גם אותי הוא נשך לפני שבוע וחצי - הוא היה במצב רוח משתולל- מתרגש כזה וכשהפרצוף שלו תוך כדי קפיצות היה קרוב לזרוע שלי- הוא נשך אותה בהתלהבות.
כשזה קורה אני ישר אומרת בקול "לא נושכים"!! ומרחיקה אותו משם, אבל לרוב אני לא תופסת אותו בזמן,
ואם אנזוף בו - לא יהיה לו מושג מה קרה כבר והוא רק ירגיש לא בסדר בלי להבין.
מה עושים??
אני מבינה שזה או קטע תחושתי, או קטע של שלב, או קטע רגשי או שילוב שלהם...
זה אומנם השלב אבל זה לא הגיוני שתינוק אחרl666
יספוג נשיכות שלו. ומה קשור קשב וריכוז בגיל שנתיים?
ואין לך על מה לפרגן. גם אם את מטפלת חמה תינוקות אצלך חווים אלימות מתמדת. ואת אפילו לא תספיקי להיות שם.
ואין לך על מה לפרגן. גם אם את מטפלת חמה תינוקות אצלך חווים אלימות מתמדת. ואת אפילו לא תספיקי להיות שם.
מה הקשר לכל מה שכתבת?sista
את חושבת שאני חושבת שזה הגיוני?
אני מפרטת לך פה בכנות את כל מה שקורה ואת תוקפת כאילו שאני חושבת שזה הגיוני שיהיה ילד קורבן תמיד.
אני יודעת מה זה - הבן שלי היה הקורבן של הילדים הגדולים יותר כשהם היו בשלב הזה - ממש לפני 5 חודשים.
ביקשתי עזרה- לא ביקשתי ביקורת, אני חושבת שאני מודעת היטב לבעיתיות, לא צריכה שעוד מישהי שאפילו לא מכירה אותי
תתקוף אותי עוד יותר על זה שהבן שלי נושך.
תודה, אבל לא תודה.
ומה קשור קשב וריכוז בגיל שנתיים?sista
תאמיני לי שאני מתמודדת עם חיים עם אדם כזה, למדתי מספיק על בשרי, קראתי, שמעתי מומחים והתייעצתי
לפני שאני מעיזה להגיד דברים כאלה.
קשב וריכוז - בעיות יכולות לצוץ גם בגיל צעיר מאוד, זה עניין של חילופי חומרים במוח - קשור מאוד מאוד לתזונה,
גם אם זה מולד וגנטי וכו' וכו',
עניין גם רגשי מאוד וגם תלוי באורח חיים והרגלים.
נשמע לי שזה שהוא היה בקבוצה של הגדולים גרם לואנונימית לרגע1
לפתח מגננה והוא נהיה תוקפני.. כשהוא נמצא בחברה של גדולים, הוא מן הסתם יפתח תוקפנות כדי להגן על עצמו
זה לגמרי טבעי.
לא כל-כך הבנתי אבל למה הוא לא נמצא עם בני גילו?
לדעתי חשוב לעשות את ההפרדה הזו. להחזיר אותו לשחק עם בני גילו, להעיר כמובן על כל נשיכה ובגיל כזה אפילו להושיב בכסא, ולנתק אותו מפעילות או משחק במשך 5 דקות.
חושבת שזה יחזיר אותו לאיזון
זה לגמרי טבעי.
לא כל-כך הבנתי אבל למה הוא לא נמצא עם בני גילו?
לדעתי חשוב לעשות את ההפרדה הזו. להחזיר אותו לשחק עם בני גילו, להעיר כמובן על כל נשיכה ובגיל כזה אפילו להושיב בכסא, ולנתק אותו מפעילות או משחק במשך 5 דקות.
חושבת שזה יחזיר אותו לאיזון
הבעיה היא שאין לו שם קבוצת גילsista
זה מעון שלקח אותי כמטפלת מחוסר ברירה - כי אני טובה כמטפלת ואין לי אפשרות כלכלית לשלוח אותו למטפלת/מעון ולהם אין מטפלות.
אז הם הסכימו שאבוא איתו בימים שאני עובדת שם.
המעון עצמו, במצב תקין היה היום מחולק ל3 ואולי אפילו 4 קבוצות גיל, הקבוצה של התינוקות כבר הפכה להיות 2 קבוצות-
3 תינוקות גדולים שאחד מהם כבר הולך והם יחסית עצמאיים
ו3 תינוקות קטנים יותר שאחד מהם בקושי מתהפך ושניים זוחלים.
הקבוצה של הגדולים מורכבת מילדים שנהיו בני שנתיים לפני כמה חודשים וילדים שכבר בני 3 או קרובים לשם, הבן שלי צעיר מהם בחצי שנה ומבוגר מהתינוקות בחצי שנה כך שהפערים גדולים.
כמן שאני קוראת את זהחדשה ישנה
נשמע ממש תחושתי.
אין סיבה שילד ינשוך ככ הרבה.
תתחילי עם תרגילים, עיסויים עמוקים אחרי מקלחת כל יום. תקראי קצת על הנושא, זה מאוד יכול לרסן ולהרגיע. בהצלחה
אין סיבה שילד ינשוך ככ הרבה.
תתחילי עם תרגילים, עיסויים עמוקים אחרי מקלחת כל יום. תקראי קצת על הנושא, זה מאוד יכול לרסן ולהרגיע. בהצלחה
תודה רבה! אעשה זאת. הייתי עושה לו פעם הרבה והפסקתי כשגדלsista
^^מופאסה
אחד הילדים שלנו היה נושך הרבה, עשינו לו עיסוי עמוק, הברשות עם מברשת מיוחדת בתוך הידיים ורגליים (לא זוכר מי המליץ על זה, אולי ריפוי בעיסוק) זה מאוד עזר. ב''ה היום הוא נער מתוק וצדיק
אם הוא בקבוצה של הגדולים הגננת שם צריכה להשגיח עליומיואשת******
ולתפוס את זה לפני שזה קורה, זה האחריות שלה כגננת ולא משנה שאת האמא. יש מצב שהוא יקבל גם יותר סמכות ממנה.
ואם הוא בקטנים הוא צריך להישאר אצלך ולא להצטרף לגדולים במקום שאת לא יכולה להשגיח עליו כל עוד הוא נושך גם אם יותר מענין לו שם
אני חושבת שזה פשוט לא מתאיםארץטרופיתיפה
את באת לעבוד ולא להשגיח על הילד הפרטי שלך.
אם הייתי אחת האימהות, לא הייתי מסכימה לסידור הזה, גם אם הילד שלך היה מלאך.
ואם הילד חלילה יקבל מכה - אז מה, תעזבי את יום העבודה באמצע?
לדעתי כל הסיטואציה לא מתאימה בכל מקרה.
בקשר לנשיאות, תעזבי את הילד בשקט. בכל גן יש השכנים וכולם גדלים להיות צדיקים מתוקים. או שלא, אבל בלי קשר לנשיכות.
בהצלחה!
אם הייתי אחת האימהות, לא הייתי מסכימה לסידור הזה, גם אם הילד שלך היה מלאך.
ואם הילד חלילה יקבל מכה - אז מה, תעזבי את יום העבודה באמצע?
לדעתי כל הסיטואציה לא מתאימה בכל מקרה.
בקשר לנשיאות, תעזבי את הילד בשקט. בכל גן יש השכנים וכולם גדלים להיות צדיקים מתוקים. או שלא, אבל בלי קשר לנשיכות.
בהצלחה!
לא כולם מסכימים איתך...sista
בדיוק היתה לי שיחה ארוכה עם אחת האמהות ואחד הדברים שהיא אמרה זה
שהן מעדיפות אותי (זה קהילה קטנה ומגובשת), דווקא בגלל שאני אמא שם.
יכול להיות שזה תלוי באמא.
ומה הקשר לאם הילד יקבל מכה?
ואם הוא יקבל מכה במעון אחר בזמן שאני עובדת אני לא אעזוב???
הסיטואציה הזאת שאסור לאמא להיות מטפלת במעונות ה"מוסדרים" בעיני היא עקומה וגרועה.
כמה גרוע זה אמא שמטפלת בתינוקות אצלה בבית? מה ההבדל?
את יודעת כמה עושות את זה ועושות את זה נהדר? אלו בדיוק המטפלות שאמא שלי שלחה אותנו אליהן.
ואני מכירה כבר עשרות כאלה עם השנים.
הכי גרועים הם מעונות מרשת מסויימת שאפילו לא מרשים לאמא להיות מטפלת באותו מעון!!
מה זאת אומרת? גם להוציא את הנשמה בלהיות מטפלת אצלכם בזמן שאני צריכה לטרוח
למצוא מעון אחר לילד שלי??
ומה זה אומר בשבילי לקחת את הילד איתי? זה לקום ב5:15, לצאת עם הילד ב6:30 ולהגיע איתו למעון.
אם הוא היה במעון אחר זה היה לטוס איתו למעון לפני שפותחים אותו בכלל....ואז לנסות להגיע למעון שאני עובדת בו.
מה הקטע?
תאמיני לי שזה לא מה שהיה עושה אותי מטפלת טובה יותר, אלא להיפך.
זה שהבן שלי היה איתי השנה עשה אותי יותר רגועה, וגם האמהות (ואחד האבות שדיברתי איתם) הרבה יותר רגועות
בימים שאני נמצאת. למה? כי אני אמא של אחד הילדים בגן...
אני חושבת שעשיתי עבודה די טובה אם אלו התגובות.
זה עיוות שאין כדוגמתו. גם ככה טבע הדברים שאמא תטפל בילד שלה וכל עניין המעונות זה אילוצים של העולם המערבי,
עם כל הכבוד לעבודות והגשמה עצמית (שגם אני דוגלת בהם).
להיות מטפלת במעון זה לא שאיפת חיי, אבל זו היתה בחירה לשנה זו בגלל שרציתי להיות עם הילד שלי
ואין לנו אפשרות לפתוח משפחתון בבית. ב"ה שזה הסתדר ככה,
אבל סתם לידיעתכם-
מטפלת זו אחת העבודות הכי לא מתגמלות שיש.
זה שנכנס לי קצת כסף (מינימום כמעט) ומציל אותנו ממינוס, זה לא תגמול ראוי לכמות העבודה הפיזית והנפשית
שמטפלת משקיעה במעון.
לא סתם רוב המטפלות במעונות זה נשים שאין להן כל כך ברירה או שזו עבודה מאוד זמנית עבורן.
כל הכבוד לך שאת יוצאת לעבודבלדרית
ועושה את זה עם הילד. אני בטוחה שזה חשוב מאוד לשניכם. ולכל אלו שמתלוננים, נכון שזו עבודה אבל גם אם ילד זר יפול, את תלכי לטפל בו, מה ההבדל? הבעיה היחידה שאני רואה זה קושי של הבן שלך לחלוק את אימא, אבל זה משהו שהוא היה חווה גם עם אח קטן, אז אם הוא מתמודד יפה אני הייתי רגועה בעניין. ובאמת, אין מטפלות. ומורות. בדיוק בגלל הגישה הזו של חוסר כבוד למשפחת המורה/גננת/מטפלת (שיחות בכל שעות היממה וציפיה לעבודה מהבית).
בנוגע למכות, זה באמת שלב. עוזר לעבור אותו כשיש מוצץ או צעצוע מעבר שמרגיע את הילד. לפעמים זה מעייפות וצריך פסק זמן של פינה שקטה, לפתוח מזרן או לשחק קצת לבד. אפשר ללמד לעשות טובה, כי לפעמים הם פשוט רוצים לתקשר עם הילד השני ולא יודעים איך.
בנוגע למכות, זה באמת שלב. עוזר לעבור אותו כשיש מוצץ או צעצוע מעבר שמרגיע את הילד. לפעמים זה מעייפות וצריך פסק זמן של פינה שקטה, לפתוח מזרן או לשחק קצת לבד. אפשר ללמד לעשות טובה, כי לפעמים הם פשוט רוצים לתקשר עם הילד השני ולא יודעים איך.
תודה רבה לך על התגובה, זה באמת מחזק.sista
בהתחלה היה לו קשה לחלוק אותי, אבל לא ביחס לאחרים, אלא בקטע של להיצמד אלי בדיוק כשאני לא יכולה.
הוא לרוב די נהנה עם שאר הילדים והגדולים בעיקר מאוד אוהבים לשחק איתו כשזה לא קשור בצעצועים... הוא מצחיק אותם
והוא קולט שזה משעשע...
לגבי הגישה למשפחה- איזה כיף עוד מישהי שמזדהה. רוב הנשים שאני מדברת איתן למען האמת מזדהות איתי.
מוצץ - הוא הפסיק לקחת בגיל 10 חודשים, הוא אוהב עכשיו מוצץ רק כשזה של מישהו אחר, וגם זה לעיתים ממש רחוקות...
עד לפני שבועיים- שלושה הוא דווקא הסתדר מצויין ופתאום זה התחיל.
טובה- הוא יודע לעשות, אבל לא רצה ברגעים האלה.
היום (ותודה למגיבות שנתנו לי את הטיפ הזה) - היה איזה רגע שהתינוקות כולם היו רגועים ומשועשעים, אז היה לי זמן לשבת לידו קצת יותר, ליטפתי אותו לאורך הגוף ועשיתי לו אותו דבר עם צעצוע סיליקון - בהתחלה הוא נרתע ואז ישב בשקט ונהנה.
אני לא יודעת אם זה מה שהשפיע, אבל כמה דקות אחרי זה הוא עבר בעדינות בין כל התינוקות ועשה להם טובה,
גם לאלה שהוא לפעמים נושך ומושך...
אני לא כל כך רואה מה הקשר מתי את יוצאת וכמה זה קשה לךארץטרופיתיפה
אני חושבת כמו שכתבתי, ובכל מקרה זכותך לחשוב אחרת
מסכימה עם כל מילה! ומצדיעה לכל המטפלות שעובדות במסירות נפשOrit39
ובאהבה ודאגה אמיתית לפעוטות!!! לא מובן מאיליו בכלל!
החלפתי פעם מטפלת ויצאתי באפיסת כוחות.....
החלפתי פעם מטפלת ויצאתי באפיסת כוחות.....
לדעתי הבעיה שלבן שלך אין קבוצה "מסודרת".44444אחרונה
לא רואה בעיה שאת תהיי מטפלת שלו ובטח לא באותו מעון כשהוא בקבוצה אחרת.
אני לא אשת מקצוע בגיל המדובר אבל....Orit39
נשמע לפי דברייך שנהייתה בגן אצלך אוירה של אלימות. יכול להיות שקשור לילד האלים שדיברת עליו. אבל אתן כמטפלות חייבות לשים לזה סוף ולחפש תוכנית מתאימה להוריד את סף האלימות בצורה של חינוך הילדים לתקשר ללא אלימות. הבעיה עם פעוטות היא שהם לא יודעים לתקשר. אוצר המילים שלהם קטן או לא קיים ולכן כל דבר שמפריע להם הם פותרים באלימות. תחפשי חומר מדעי בנושא / תוכניות להורדת אלימות בגילאים אחו ותתייעצי עם הממונים עלייך שם אם יש אנשי מקצוע מנוסים. בהצלחה!
שלום לך,מאושרת....
קודם כל כל הכבוד שאת מנסה למצוא פתרונות ולא יושבת על הכסא, מצדיקה את ההתנהגות ודואגת להאשים את האחרים.
דבר נוסף, במסגרת התמחותי בניתוח התנהגות אצל ילדים ונוער- אני מציעה לך כך:
אלימות ונשיכות הן קו אדום שחייב הכחדה במיידי! בכל פעם, מיד שאת רואה התנהגות כזו את/ מישהי אחרת מצוות הגן, אתן צריכות לקחת את הילד למקום קבוע מבלי לדבר מילה לילד אלא רק משפט כללי קבוע "בגן שלנו לא נושכים/ מרביצים וכו' " (מנטרה קבועה) שם הוא צריך להיות רגוע כמה דקות ואז יכול להמשיך במשחק.
כמו שמישהי כתבה מאד יכול להיות שהדבר נובע מבעיות תחושה ולכן יש לשים לילד במקום הרוגע דברים תחושתיים כמו: נשכן, כדורי קוצים, מר גמיש וכו' וכו' בכדי לספק לו את הצורך שלו.
בהצלחה רבה!
עצירות לבת 7 חודשים, האם זה מהברזל?אמא טרייה111
הבת שלי בת 7 חודשים, לא עשתה קקי כמעט שבוע והיום עשתה בצרחות ואחרי שהבאתי לה עגבניה מרוסקת+ אמבטיה ארוכה+ נר גליצרין. יצא קקי די קשה , אף פעם לא היה לה קקי כזה תמיד הוא נוזלי. נןרא ריחמתי עליה ואני רוצה שזה לא יקרה שוב. השאלה ממה זה קןרה? אני מניקה אותה אבל גם התחלתי טעימות ואני מביאה לה בנוסף לפירות וירקות גם כל מה שאנחנו אוכלים (כדי שתתרגל): חומוס, לחם, עדשים, קוסקוס וכד׳. האם זה בגלל הלחם? הקטניות? או שאולי בגלל הברזל? ואם זה בגלל הברזל מה צריך לעשות? להפסיק לתת לה?
ברזל עושה עצירות. בהחלט.Orit39
מה לעשות? אהיה איתך כנה. אני בגיל כזה לא נותנת ברזל. אולי פעם ב..... אם אני רואה שהילדה אוכלת טוב לא רואה סיבה לאמלל אותה בעצירות. בטיפת חלב הם שמים על זה דגש אבל בדברים האלו אני עושה מה שטוב לי ולילדים שלי. לא מה שטוב לדוחות טיפת חלב... (וכששואלים אותי שם אם אני נותנת עונה יפה כן כי אין לי כוח להרצאות...). אם מאוד חשוב לך ללכת לפי דוחות טיפת חלב תעשי לפחות הפסקה עם הברזל לשבוע שהיציאות יחזרו לתיקנן ותתני לה הרבה לשתות, פירות וירקות ותעשי לה דייסה עם סובין חיטה! זה מצויין ליציאות רכות. רק תמתיקי לה בסילאן או משהו כזה. הרבה בריאות לקטנה!
ממש תודהאמא טרייה111
אבל באיזה מזונות שאת מביאה יש ברזל?
נגיד אם אתן לה תרד זה יהיה במקום הברזל?
נגיד אם אתן לה תרד זה יהיה במקום הברזל?
בשר ועופות, בהודו יש הרבה. טחינה, אבוקדו....Orit39
לא חסר.. ואם את מניקה בכלל אין לך מה לדאוג.
תודה רבהאמא טרייה111
יש בבשרים- אפשר לטחון ולהכין כדורי בשר רכים (קציצות מבושלות)44444אחרונה
סלק, נראה לי גם בגמבה ועדשים.
אפשר להכין מרק עדשים מבחינת המרקם זה מצויין ומתאים לגיל.
אפשר להכין מרק עדשים מבחינת המרקם זה מצויין ומתאים לגיל.
תגובות מדהימות, רוצה להוסיף על התגובות:בטח בה'
מהידע האישי שלי עם הילד שלי, שחווה עצירות לא מזמן, זה היה כי הוא אכל פיצה בכמות גדולה מידיי, הבצק של הפיצה ישב בקיבה והקשה על היציאות, נתתי לו לשתות סודה וכווס מים עם שמן זית ולימון ואחרי שעתיים הוא הצליח להתפנות. מאז אני מקפידה לא לתת לו הרבה לחם ובכלל, לחם זה לא דבר בריא, ועדיף כמה שיותר להימנע מסוכרים וגלוטן , קמח חיטה לא תמיד טוב לילדים קטנים. עדיף לתת להם שיפון וכד' או חיטה טרייה מבושלת מבצקים , בצק ומאפים הם מתכון לעצירות.
יכול להיות, אבל יכול מאוד להיות שזה מהמעבר למוצקים.ספק
הם גם צריכים להתחיל לשתות מים (מורתחים) כשהם מתחילים לאכול מוצקים.
וכן, הקקי שלהם משתנה והופך למוצק יותר.
בכל מקרה, לא הייתי מוותר על תוספת ברזל - אנמיה יכולה להפגוע בהתפתחות הקוגניטיבית שלה לאורך שנים וזה לא כ"כ קל להגיע לצריכה המומלצת של ברזל לתינוק ביום.
אצלנו כאבה לו הבטן וחשבנו שזב מהברזל אז עברנו לתת לו ברזל של ecosupp שהוא יותר עדין וזה הפסיק. (אבל הוא לא זול).
לי ולילדט ברזל גרם לכאבי בטן ועצירויות.44444
מה שכן, אצלי הברזל יחסית גבוה באופן טבעי (עם הקפדה על מאכלים עתירי ברזל).
לכן, בהריון יש לי ויכוח קבוע עם האחיות (עם הרופאים הרבה פחות). אני םשוט לא לוקחת אבל דואגת לאכול מאכלים עתירי ברזל+ בדיקות דם. לרוב קיבלתי תשבוחות מהאחות על ההקפדה היפה בלקיחת ברזל...
באחד ההריונות החלטתי לקחת בתשעת הימים (כי לא אוכלים בשר) ובסוף בערב תשעה באב הגעתי למיון נשים בגלל כאבי בטן לא מוסברים. באורח פלא הם נעלמו אחרי ט' באב כשהפסקתי לקחת אותם....
לדעתי, תקבעי תור לרופא (לא אחות טיפת חלב) ותתייעצי איתו על הפסקת לקיחת הברזל+ ב. דם כדי לבדוק שאין חוסרים.
לכן, בהריון יש לי ויכוח קבוע עם האחיות (עם הרופאים הרבה פחות). אני םשוט לא לוקחת אבל דואגת לאכול מאכלים עתירי ברזל+ בדיקות דם. לרוב קיבלתי תשבוחות מהאחות על ההקפדה היפה בלקיחת ברזל...
באחד ההריונות החלטתי לקחת בתשעת הימים (כי לא אוכלים בשר) ובסוף בערב תשעה באב הגעתי למיון נשים בגלל כאבי בטן לא מוסברים. באורח פלא הם נעלמו אחרי ט' באב כשהפסקתי לקחת אותם....
לדעתי, תקבעי תור לרופא (לא אחות טיפת חלב) ותתייעצי איתו על הפסקת לקיחת הברזל+ ב. דם כדי לבדוק שאין חוסרים.
שנה פלוס גמול בבקרים.מבט קדימה
כבר לא מפספס בכלל ב"ה.
אבל בלילה... קם כל בוקר עם טיטול מלא. מה יהיה??
יש לי מה לנסות עוד? (שוחחתי איתו. שבחתי ממש על לילה נקי. לקחנו אותו בלילה פעמיים... כלום!)
ואל תציעו לא לשתות משעה... כי בסופו של דבר הוא צקיך להתמודד גם עם זה, וזה ממש קשה לי שהילד צמא ולא אתן לו לשתות (הוא גם ככה לא שותה מלא..)
היום קם יבש (בלי טיטול) אבל מלא בריח של פיפי... זה אומר שבבוקר לא עשה כנראה..
פרט שולי
הוא בן 3 אבל עבר יפה את הגמילה.
אבל בלילה... קם כל בוקר עם טיטול מלא. מה יהיה??
יש לי מה לנסות עוד? (שוחחתי איתו. שבחתי ממש על לילה נקי. לקחנו אותו בלילה פעמיים... כלום!)
ואל תציעו לא לשתות משעה... כי בסופו של דבר הוא צקיך להתמודד גם עם זה, וזה ממש קשה לי שהילד צמא ולא אתן לו לשתות (הוא גם ככה לא שותה מלא..)
היום קם יבש (בלי טיטול) אבל מלא בריח של פיפי... זה אומר שבבוקר לא עשה כנראה..
פרט שולי
הוא בן 3 אבל עבר יפה את הגמילה.לא כ"כ הבנתי..מאושרת(=
הוא ישן עם טיטול עם בלי?
אני מאמינה שאם מורידים את הטיטול אז לא להחזיר אח"כ, גם אם בורח לו הרבה, זה עלול לגרום לחוסר ביטחון.
אנחנו הורדנו את הטיטול בלילה, ברגע שהגמילת יום הייתה בשליטה (גם כשהטיטול עדיין היה רטוב בבקרים) בריחות זה חלק מהתהליך וצריך לנשום עמוק.
טיפ קטן, לתת לו להתמודד עם הבריחות. אנחנו אומרים להם להתפשט / להתקלח(תלוי בגיל) לבד אחרי שבורח להם. לפעמים ההתמודדות והקושי שיש להם בניקוי אחריהם עוזר למנוע את הבריחה הבאה.
בהצלחה!!
אני מאמינה שאם מורידים את הטיטול אז לא להחזיר אח"כ, גם אם בורח לו הרבה, זה עלול לגרום לחוסר ביטחון.
אנחנו הורדנו את הטיטול בלילה, ברגע שהגמילת יום הייתה בשליטה (גם כשהטיטול עדיין היה רטוב בבקרים) בריחות זה חלק מהתהליך וצריך לנשום עמוק.
טיפ קטן, לתת לו להתמודד עם הבריחות. אנחנו אומרים להם להתפשט / להתקלח(תלוי בגיל) לבד אחרי שבורח להם. לפעמים ההתמודדות והקושי שיש להם בניקוי אחריהם עוזר למנוע את הבריחה הבאה.
בהצלחה!!
כמה פעמים שזה לא עובד להחזיר לטיטול?מבט קדימה
ממש מחכה להפרד מהטיטול....
אני מאמינה בלא להחזיר את הטיטול!מאושרת(=
מאמינה שיש כאלה שלא יסכימו איתי...
לפי דעתי גורם לבילבול ולחוסר אמון של הילד בעצמו.
פשוט להתחיל גמילה ולהבין שזה דבר שלוקח זמן והרבה כוח. אבל חלק מהחיים
זה שעכשיו נגמל אצלי ברח לו לילה אחד 3 פעמים. זה בהחלט מתיש!!
כדי להקל על עצמי אני לא מצפה להם את השמיכות. הם ישנים או רק עם ציפה או עם שמיכה לא מצופה (יש לי שמיכות שאפשר לכבס חופשי אז לא מפריע לי)
והכי חשוב לשדר לילד שלא נורא שברח לו! זה בהחלט קורה!! ועם-זאת שינקה את עצמו אח"כ!
לפי דעתי גורם לבילבול ולחוסר אמון של הילד בעצמו.
פשוט להתחיל גמילה ולהבין שזה דבר שלוקח זמן והרבה כוח. אבל חלק מהחיים
זה שעכשיו נגמל אצלי ברח לו לילה אחד 3 פעמים. זה בהחלט מתיש!!
כדי להקל על עצמי אני לא מצפה להם את השמיכות. הם ישנים או רק עם ציפה או עם שמיכה לא מצופה (יש לי שמיכות שאפשר לכבס חופשי אז לא מפריע לי)
והכי חשוב לשדר לילד שלא נורא שברח לו! זה בהחלט קורה!! ועם-זאת שינקה את עצמו אח"כ!
איך הוא ינקה את עצמו?!מבט קדימה
הוא כולה בן שלוש... נראה לי לא רלוונטי בגיל הזה
שלי עוד שניה בן שלוש..מאושרת(=
הוא צריך להוריד לבד את הבגדים (את התחתונים כשהם רטובים די קשה להוריד אז אני עוזרת לו) ולשים את הבגדים בכביסה. זה מאוד מגעיל אותו והוא לא רוצה. אך זה הדרך שלנו ללמד אותו להתמודד עם דברים שקורים לו גם אם לא נעים ונוח... וזה יכול גם לעזור למנוע את הבריחה הבאה. יכול להיות שאם הוא רואה כמה קשה לנקות אח"כ הוא ינסה לשלוט יותר..
אני רק אגיד מהניסיון שלי משהו-רק כדי לענות
אני בתור ילדה הרטבתי עד גיל ממש גדול (12-13 בערך). אחד הדברים שההורים שלי עשו היה להעביר לי את האחריות על טיפול בהרטבות- להחליף בעצמי בגדים, מצעים, בגיל יותר גדול כשכל זה לא עזר הם החליטו שאני אכנס ביד את המצעים באמבטיה וקיוו שזה יהיה מספיק קשה כדי למנוע את ההרטבות.
אני היום חושבת שזה אחד הדברים שההורים שלי הכי טעו בו בגידול שלי (ב"ה הם עשו הרבה דברים טובים אחרים, אני מאוד מעריכה אותם ויש לי קשר טוב איתם, אבל בזה אני חושבת שהם ממש טעו).
אני תמיד הרגשתי שההרטבה היא לגמרי לא בשליטתי. זה לא שהרגשתי שאני צריכה ללכת לשירותים ולא היה לי כוח, באמת עשיתי מתוך שינה ופשוט התעוררתי למיטה רטובה ומגעילה. היחס הזה של 'להעביר אחריות' גרם לי להרגיש שלא מספיק הסבל שלי שאני מתעוררת ככה רטובה, אני עוד צריכה להתמודד עם זה לגמרי לבד (ואחר כך גם לכבס את המצעים ביד כשאפשר במכונה, שזה היה ממש הרגשה לא נעימה).
ובגיל כזה קטן (פחות משלוש) בכלל אין ציפייה שתהיה שליטה על הסוגרים בלילה. יש ילדים שכן, אבל יש ילדים שהיכולת הזו פשוט לא הבשילה עדיין וכל מה שתעשי לא יעזור להם כרגע (את כותבת 'הוא ינסה לשלוט יותר', אבל אם הוא לא יכול הוא באמת לא יכול, איו פה עניין של לנסות...).
לדעתי להחזיר לילד טיטול בלילה (עם הסבר ואולי אפילו לקרוא לטיטול בשם אחר כמו 'תחתוני לילה') זה הרבה יותר מכבד אותו ועוזר לו בשלב הזה. ואם בכל זאת לא רוצים, אז לפחות לעזור לו כשהוא מפספס ולא לתת לו הרגשה שזה באשמתו אז שיתמודד עם התוצאה.
אני היום חושבת שזה אחד הדברים שההורים שלי הכי טעו בו בגידול שלי (ב"ה הם עשו הרבה דברים טובים אחרים, אני מאוד מעריכה אותם ויש לי קשר טוב איתם, אבל בזה אני חושבת שהם ממש טעו).
אני תמיד הרגשתי שההרטבה היא לגמרי לא בשליטתי. זה לא שהרגשתי שאני צריכה ללכת לשירותים ולא היה לי כוח, באמת עשיתי מתוך שינה ופשוט התעוררתי למיטה רטובה ומגעילה. היחס הזה של 'להעביר אחריות' גרם לי להרגיש שלא מספיק הסבל שלי שאני מתעוררת ככה רטובה, אני עוד צריכה להתמודד עם זה לגמרי לבד (ואחר כך גם לכבס את המצעים ביד כשאפשר במכונה, שזה היה ממש הרגשה לא נעימה).
ובגיל כזה קטן (פחות משלוש) בכלל אין ציפייה שתהיה שליטה על הסוגרים בלילה. יש ילדים שכן, אבל יש ילדים שהיכולת הזו פשוט לא הבשילה עדיין וכל מה שתעשי לא יעזור להם כרגע (את כותבת 'הוא ינסה לשלוט יותר', אבל אם הוא לא יכול הוא באמת לא יכול, איו פה עניין של לנסות...).
לדעתי להחזיר לילד טיטול בלילה (עם הסבר ואולי אפילו לקרוא לטיטול בשם אחר כמו 'תחתוני לילה') זה הרבה יותר מכבד אותו ועוזר לו בשלב הזה. ואם בכל זאת לא רוצים, אז לפחות לעזור לו כשהוא מפספס ולא לתת לו הרגשה שזה באשמתו אז שיתמודד עם התוצאה.
טוב שהארת את עינינו!מאושרת(=
כמו כל תהליך חינוכי אני חושבת שחייבים להיות תמיד עם "יד על הדופק" ולראות איך זה משפיע על הילד. אני חושבת שמה שקרה לך הוא קיצוני ומצער.
אבל אדגיש! אני ממש ממש לא מענישה את הילד שלי כשבורח לו! אני לא כועסת אליו ח"ו!!
כמו שאנחנו מלמדים אותו לסדר אחרי שהוא שיחק, זה לא עונש לסדר, זה חלק מהחיים. אם משחקים צריך לסדר אח"כ כמו שאם בורח צריך להחליף. אני חושבת שלתת לכבס ביד כשאפשר לכבס במכונה זה כבר לא חלק מהחיים ולכן זה בעיני עונש ולא מתאים...
ובעיני להחזיר את הטיטול כן קצת לא מכבד אותו. הוא כ"כ התרגש מזה שהוא כבר גדול והולך לישון עם תחתונים ובגלל שהוא פיספס כמה פעמים הוא חוזר להיות קטן??
לנו בכל-אופן זה מצליח (טפו טפו טפו) וכבר כמה לילות שהוא קם יבש ב"ה!!
ושוב, כמו שכתבתי בהתחלה, כל תהליך משפיע על כל ילד בצורה אחרת. וההורים צריכים תמיד לבדוק אם ואיך מתאים לילד שלהם. לא לקבל כל דעה מבחוץ כתורוה למשה מסיני!
בהצלחה!
אבל אדגיש! אני ממש ממש לא מענישה את הילד שלי כשבורח לו! אני לא כועסת אליו ח"ו!!
כמו שאנחנו מלמדים אותו לסדר אחרי שהוא שיחק, זה לא עונש לסדר, זה חלק מהחיים. אם משחקים צריך לסדר אח"כ כמו שאם בורח צריך להחליף. אני חושבת שלתת לכבס ביד כשאפשר לכבס במכונה זה כבר לא חלק מהחיים ולכן זה בעיני עונש ולא מתאים...
ובעיני להחזיר את הטיטול כן קצת לא מכבד אותו. הוא כ"כ התרגש מזה שהוא כבר גדול והולך לישון עם תחתונים ובגלל שהוא פיספס כמה פעמים הוא חוזר להיות קטן??
לנו בכל-אופן זה מצליח (טפו טפו טפו) וכבר כמה לילות שהוא קם יבש ב"ה!!
ושוב, כמו שכתבתי בהתחלה, כל תהליך משפיע על כל ילד בצורה אחרת. וההורים צריכים תמיד לבדוק אם ואיך מתאים לילד שלהם. לא לקבל כל דעה מבחוץ כתורוה למשה מסיני!
בהצלחה!
תודה על התשובה...רק כדי לענות
כמה דברים בכל זאת-
1. אני מסכימה שיש הבדל גדול בין לתת לכבס ביד כשאפשר במכונה ובין לתת לילד להוריד בגדים לבד. ועדיין גם כשנותנים לילד קטן להוריד את הבגדים הרטובים, אם זה קשה לו ולא נעים לו, וההורים מתעקשים שהוא צריך להוריד למרות שזה לא נעים והם לא יעזרו לו (גם אם זה לא בכעס), זה יכול לתת תחושה שמשאירים אותו להתמודד לבד על משהו שמבחינתו אין לו בכלל שליטה עליו.
אני לא יודעת איך זה אצלכם, יכול להיות שאתם עושים את זה בצורה שלא פוגעת בכלל בילד. אבל בגלל שאני חוויתי משהו דומה בגיל מספיק גדול בשביל לסגור את ההרגשה האישית שלי בסיפור אני חושבת שזה חשוב לדעת איך זה עלול להרגיש וממש לנסות לדמיין את הסיטואציה שקורית מנקודת המבט שלו כדי להיות בטוחה שזה לא מה שהוא חווה.
2. לגבי להחזיר את הטיטול- אם אתם רואים שבאמת יש שיפור, אז זה בהחלט נשמע הגיוני להמשיך ולא להחזיר לו טיטול.
אבל אני לא חושבת שזה נכון לכתוב באופן גורף שאם מורידים את הטיטול- זה לא נכון להחזיר כי זה עלול לגרום לחוסר ביטחון, או שזה לא מכבד את הילד.
אם יש ילד שבאופן פיזיולוגי לא מסוגל בכלל לשלוט על הסוגרים שלו בגיל 3, ויהיה מסוגל לזה רק בגיל 7, האם זה יותר מכבד לתת לו להתעורר רטוב כמעט כל בוקר? במשך 4 שנים? האם זה לא יגרום ליותר חוסר ביטחון? (ותחשבי על הורים שצריכים להחליף ולכבס מצעים כל בוקר מחדש, האם הם באמת יצליחו במשך 4 שנים להגיב תמיד בנחת ובסבלנות בלי לכעוס עליו בכלל? או שמידי פעם זה כל כך מתסכל אותם שהם בכל זאת יכעסו, והוא יחווה כעס על משהו שלגמרי לא בשליטתו וקורה רק בגלל הבחירה של ההורים לא להחזיר לו טיטול כי כבר הורידו לו?).
אז נכון אולי לציין שגם אם יש פספוסים אחרי שמורידים טיטול אפשר לתת לזה עוד צ'אנס ולראות אם תוך כמה זמן יש ירידה בכמות. וכדאי גם לציין שסתם כך להחזיר טיטול לילד שכבר הורידו לו זה יכול להיות פחות מכבד עבורו.
אבל לדעתי אם רואים שילד בכלל לא בשל, יהיה הרבה יותר טוב ונכון גם לו וגם להורים להחזיר לו את הטיטול, וכדאי באמת לחשוב איך לעשות את זה בדרך שהכי לא פוגעת לו בכבוד או בביטחון העצמי (למשל- 'חמוד שלי, איזה כיף שאתה כזה גדול ויודע ללכת לשירותים כל היום! אתה יודע, נכון שכמה פעמים בלילה קצת רטוב והיה לנו לא נעים? אתה יודע שזה בגלל שלפעמים גם בלילה יש לך פיפי שרוצה לצאת ואתה ישן כל כך חזק ולא שם לב? אתה יודע שזה קורה להרבה ילדים בגן, ולאט לאט כשהגוף גדל אז הוא לומד להעיר אותך כשאתה צריך לעשות פיפי גם בלילה? אבל בינתיים, כדי שלא יהיה לך לא נעים להתעורר רטוב, קנינו לך תחתוני לילה מיוחדים, שהם ישמרו על הפיג'מה והמיטה יבשים גם אם בטעות יצא לך פיפי. ואם אתה בכל זאת מתעורר ומרגיש שאתה צריך לשירותים אז בטח שיותר טוב לקום וללכת לשירותים כמו שאתה הולך גם ביום. ואתה תמיד יכול להעיר אותנו גם באמצע הלילה אם אתה צריך עזרה ללכת לשירותים...')
לי זה נשמע הרבה יותר מכבד ותורם לביטחון העצמי...
1. אני מסכימה שיש הבדל גדול בין לתת לכבס ביד כשאפשר במכונה ובין לתת לילד להוריד בגדים לבד. ועדיין גם כשנותנים לילד קטן להוריד את הבגדים הרטובים, אם זה קשה לו ולא נעים לו, וההורים מתעקשים שהוא צריך להוריד למרות שזה לא נעים והם לא יעזרו לו (גם אם זה לא בכעס), זה יכול לתת תחושה שמשאירים אותו להתמודד לבד על משהו שמבחינתו אין לו בכלל שליטה עליו.
אני לא יודעת איך זה אצלכם, יכול להיות שאתם עושים את זה בצורה שלא פוגעת בכלל בילד. אבל בגלל שאני חוויתי משהו דומה בגיל מספיק גדול בשביל לסגור את ההרגשה האישית שלי בסיפור אני חושבת שזה חשוב לדעת איך זה עלול להרגיש וממש לנסות לדמיין את הסיטואציה שקורית מנקודת המבט שלו כדי להיות בטוחה שזה לא מה שהוא חווה.
2. לגבי להחזיר את הטיטול- אם אתם רואים שבאמת יש שיפור, אז זה בהחלט נשמע הגיוני להמשיך ולא להחזיר לו טיטול.
אבל אני לא חושבת שזה נכון לכתוב באופן גורף שאם מורידים את הטיטול- זה לא נכון להחזיר כי זה עלול לגרום לחוסר ביטחון, או שזה לא מכבד את הילד.
אם יש ילד שבאופן פיזיולוגי לא מסוגל בכלל לשלוט על הסוגרים שלו בגיל 3, ויהיה מסוגל לזה רק בגיל 7, האם זה יותר מכבד לתת לו להתעורר רטוב כמעט כל בוקר? במשך 4 שנים? האם זה לא יגרום ליותר חוסר ביטחון? (ותחשבי על הורים שצריכים להחליף ולכבס מצעים כל בוקר מחדש, האם הם באמת יצליחו במשך 4 שנים להגיב תמיד בנחת ובסבלנות בלי לכעוס עליו בכלל? או שמידי פעם זה כל כך מתסכל אותם שהם בכל זאת יכעסו, והוא יחווה כעס על משהו שלגמרי לא בשליטתו וקורה רק בגלל הבחירה של ההורים לא להחזיר לו טיטול כי כבר הורידו לו?).
אז נכון אולי לציין שגם אם יש פספוסים אחרי שמורידים טיטול אפשר לתת לזה עוד צ'אנס ולראות אם תוך כמה זמן יש ירידה בכמות. וכדאי גם לציין שסתם כך להחזיר טיטול לילד שכבר הורידו לו זה יכול להיות פחות מכבד עבורו.
אבל לדעתי אם רואים שילד בכלל לא בשל, יהיה הרבה יותר טוב ונכון גם לו וגם להורים להחזיר לו את הטיטול, וכדאי באמת לחשוב איך לעשות את זה בדרך שהכי לא פוגעת לו בכבוד או בביטחון העצמי (למשל- 'חמוד שלי, איזה כיף שאתה כזה גדול ויודע ללכת לשירותים כל היום! אתה יודע, נכון שכמה פעמים בלילה קצת רטוב והיה לנו לא נעים? אתה יודע שזה בגלל שלפעמים גם בלילה יש לך פיפי שרוצה לצאת ואתה ישן כל כך חזק ולא שם לב? אתה יודע שזה קורה להרבה ילדים בגן, ולאט לאט כשהגוף גדל אז הוא לומד להעיר אותך כשאתה צריך לעשות פיפי גם בלילה? אבל בינתיים, כדי שלא יהיה לך לא נעים להתעורר רטוב, קנינו לך תחתוני לילה מיוחדים, שהם ישמרו על הפיג'מה והמיטה יבשים גם אם בטעות יצא לך פיפי. ואם אתה בכל זאת מתעורר ומרגיש שאתה צריך לשירותים אז בטח שיותר טוב לקום וללכת לשירותים כמו שאתה הולך גם ביום. ואתה תמיד יכול להעיר אותנו גם באמצע הלילה אם אתה צריך עזרה ללכת לשירותים...')
לי זה נשמע הרבה יותר מכבד ותורם לביטחון העצמי...
ככהבת 30
קודם כל- רוגע.
צריך לדעת שגמילה בלילה ממש לא תמיד מגיעה יחד עם גמילה ביום.
יש לי ילדות שרק בגיל 7, 6, 5 הפסיקו להרטיב בלילה.
אחת מהו דווקא גמלתי יום ולילה ביחד, וזה הצליח לזמן קצר מאוד.
אז באמת- לא להילחץ. יש ילדים שנגמלים מהר ויש שלא. אני אישית לא חושבת שכ''כ נורא לנסות להוריד ביטול ואם לא הולך אז להחזיר.
אני מעדיפה ככה מאשר להיות מתוסכלת מכמויות של מצעים לכביסה כל בוקר, או לחילופין לשים טיטול ו להיות מתוסכל ולחוצה ''מתי לא נצטרך יותר טיטול''.
אני אחרי כמה שנים שאני מכנה אותן ''שנות פיפי''...ופשוט הבנתי שצריך לשחרר לגמרי בקטע הזה. עד גיל 7 או קצת.יותר זה נחשב לנורמלי לגמרי שילד לא גמול בלילה.
צריך לדעת שגמילה בלילה ממש לא תמיד מגיעה יחד עם גמילה ביום.
יש לי ילדות שרק בגיל 7, 6, 5 הפסיקו להרטיב בלילה.
אחת מהו דווקא גמלתי יום ולילה ביחד, וזה הצליח לזמן קצר מאוד.
אז באמת- לא להילחץ. יש ילדים שנגמלים מהר ויש שלא. אני אישית לא חושבת שכ''כ נורא לנסות להוריד ביטול ואם לא הולך אז להחזיר.
אני מעדיפה ככה מאשר להיות מתוסכלת מכמויות של מצעים לכביסה כל בוקר, או לחילופין לשים טיטול ו להיות מתוסכל ולחוצה ''מתי לא נצטרך יותר טיטול''.
אני אחרי כמה שנים שאני מכנה אותן ''שנות פיפי''...ופשוט הבנתי שצריך לשחרר לגמרי בקטע הזה. עד גיל 7 או קצת.יותר זה נחשב לנורמלי לגמרי שילד לא גמול בלילה.
גמילה = הורדת חיתול נקודה.Orit39
ברגע שאת שמה לו טיטול בלילה בלבלת לו את כל המערכת. ואח"כ תתמודדי עם הרטבות בלילה....
אז יש שבוע שבועיים של כביסות בלי סוף.(אני תמיד אומרת שגומלים כשהאמא מוכנה ולא הילד...) אבל אחר כך נגמר הסיפור. אולי נסיגה קטנה אם נולד אח תינוק אבל גם זה עובר.
אגב שנה וכמה חודשים? אולי הוא עדיין לא בשל לזה?
אז יש שבוע שבועיים של כביסות בלי סוף.(אני תמיד אומרת שגומלים כשהאמא מוכנה ולא הילד...) אבל אחר כך נגמר הסיפור. אולי נסיגה קטנה אם נולד אח תינוק אבל גם זה עובר.
אגב שנה וכמה חודשים? אולי הוא עדיין לא בשל לזה?
ברוך ה'!!! ו'רק כדי לענות'מבט קדימה
מעדכנת שהילד כבר גמול בבקרים למעלה משנה... פשוט אמרו לי שיום אחד הוא יקום יבש.
וקצת ביאס אותי העניין שהיום הזה לא הגיע.
מסכימה איתך רק כדי לענות. אני ממש חוששת שהילד ירגיש את מה שירגיש ורק מי שחווה מזדהה. אבל נראה לי שבגדול ההמלצה היא טובה (למרות שקשה לי לומר לו להחליף לעצמו..)
אני אחת שקמה בלילה לשירותים אז כן לוקחת אותו פעמיים לשירותים.
אתמול פספס קצת והיום אני שמה לה שהוא שומר. לא כל רגע שיש מוציא. וזה משמח. בעה נראה בבוקר איך עבר הלילה.
תודה רבה לכולן!!! ממש חיזקתן אותי!
וקצת ביאס אותי העניין שהיום הזה לא הגיע.
מסכימה איתך רק כדי לענות. אני ממש חוששת שהילד ירגיש את מה שירגיש ורק מי שחווה מזדהה. אבל נראה לי שבגדול ההמלצה היא טובה (למרות שקשה לי לומר לו להחליף לעצמו..)
אני אחת שקמה בלילה לשירותים אז כן לוקחת אותו פעמיים לשירותים.
אתמול פספס קצת והיום אני שמה לה שהוא שומר. לא כל רגע שיש מוציא. וזה משמח. בעה נראה בבוקר איך עבר הלילה.
תודה רבה לכולן!!! ממש חיזקתן אותי!
מבינה אותך ממשרק כדי לענות
זה באמת מבאס שזה לא פשוט קורה לבד... (דווקא פה אני לא מדברת מניסיון, אצל שני הילדים שגמלתי בינתיים הורדתי טיטול בבת אחת ביום ובלילה, עם כוונה להחזיר אם נראה שממש לא בשלים בלילה, ובאורח פלא הם מההתחלה היו מתעוררים כל פעם לשירותים, נראה לי שמעולם לא עשו מתוך שינה... כן היו כמה פספוסים כשלא הספקתי לבוא לקחת אותם לשירותים אחרי שהתעוררו, אבל זה היה ממש פעמים בודדות...).
לדעתי אם את זהירה ורגישה לחוויה של הילד אז זה לגמרי בסדר ונכון להמשיך לנסות. וטוב לשמוע שאת רואה שיש קצת שיפור.
עוד פיתרון (לא יודעת אם לגיל הזה או רק להמשך) זה לקחת זמזם מיד שרה. אבל חשוב להשתמש בו בצורה נכונה- להבין שזה נועד לגרום למוח של הילד לקשר בין שלפוחית מלאה להתעוררות. אז בהתחלה זה אחריות ההורים לקום ולעזור לילד לקום וללכת לשירותים (למרות שקצת כבר הספיק לברוח אז אולי צריך ממש להחליף בגדים והכל) ובהמשך המוח כבר אמור ללמוד את זה והילד יתעורר לבד עוד לפני שהוא לו. אבל צריך עם זה סבלנות, לפחות חודש...
לדעתי אם את זהירה ורגישה לחוויה של הילד אז זה לגמרי בסדר ונכון להמשיך לנסות. וטוב לשמוע שאת רואה שיש קצת שיפור.
עוד פיתרון (לא יודעת אם לגיל הזה או רק להמשך) זה לקחת זמזם מיד שרה. אבל חשוב להשתמש בו בצורה נכונה- להבין שזה נועד לגרום למוח של הילד לקשר בין שלפוחית מלאה להתעוררות. אז בהתחלה זה אחריות ההורים לקום ולעזור לילד לקום וללכת לשירותים (למרות שקצת כבר הספיק לברוח אז אולי צריך ממש להחליף בגדים והכל) ובהמשך המוח כבר אמור ללמוד את זה והילד יתעורר לבד עוד לפני שהוא לו. אבל צריך עם זה סבלנות, לפחות חודש...
גמילה כזאת היא טראומטית.רפואה שלמהאחרונה
עושה המון לחץ סביב נושא בריחת השתן בלילה.
אני השארתי טיטול כל עוד היה צריך. ואם התברר לי שהופסק טיטול וצריך, החזרתי.
לא מבינה מה הבעיה.
שהילד/ה הרגישו שלא צריך את זה הם סרבו לטיטול בעצמם.
בחיים לא נתתי פרס על גמילה מטיטול, לא עשיתי שיחות מוטיבציה בנושא, פשוט שמתי, עד שהינוקא התורן הודיע, שהוא לא צריך את זה.
כולם נגמלו מעצמם באופן טבעי. אם זה קרה לפני גיל שנתיים או אחרי, לא עניין לא אותם ולא אותי.
למזלי- גם החברות שלי באותו ראש ולא עשינו תחרות הישגים על הילדים שלנו.
כנ"ל לגבי מוצצים
חפץ מעבר
וכולי
אני השארתי טיטול כל עוד היה צריך. ואם התברר לי שהופסק טיטול וצריך, החזרתי.
לא מבינה מה הבעיה.
שהילד/ה הרגישו שלא צריך את זה הם סרבו לטיטול בעצמם.
בחיים לא נתתי פרס על גמילה מטיטול, לא עשיתי שיחות מוטיבציה בנושא, פשוט שמתי, עד שהינוקא התורן הודיע, שהוא לא צריך את זה.
כולם נגמלו מעצמם באופן טבעי. אם זה קרה לפני גיל שנתיים או אחרי, לא עניין לא אותם ולא אותי.
למזלי- גם החברות שלי באותו ראש ולא עשינו תחרות הישגים על הילדים שלנו.
כנ"ל לגבי מוצצים
חפץ מעבר
וכולי
בת 9, סובלת נורא מהחוםאנונימוסית098
הבת שלי מזיעה נורא,
וזה גורם לשפשפות רציניות,
יש טיפים איך אפשר למנוע את זה?
מסכנה, היא ממש סובלת...
וזה גורם לשפשפות רציניות,
יש טיפים איך אפשר למנוע את זה?
מסכנה, היא ממש סובלת...
למרוח בין הרגליים את המשחה להחתלה של התינוקות.44444
ואם הולכים לטיול וכד'.... לשים טייץ 100% כותנה44444
לשים 2 תחתונים 100% כותנה אחת על השניה (זה הציל אותי ופתר לי הרבה מבעיות השפשפת).
ביום שלא נמצאים הרבה במזגן ומרגישים שהתחתונים לחות כדרי להחליף לאחרות.
ביום שלא נמצאים הרבה במזגן ומרגישים שהתחתונים לחות כדרי להחליף לאחרות.
אפשר לשים את המשחה שלggg
ההחתלה בכל מקום שיש בו שפשפת. זה שורף קצת בהתחלה אבל עוזר.
אם יש לה הזעת יתר כדאי להתייעץ עם רופא. גם במקרה של משקל יתר שגורם הרבה פעמים לשפשפות
אם יש לה הזעת יתר כדאי להתייעץ עם רופא. גם במקרה של משקל יתר שגורם הרבה פעמים לשפשפות
עצה נוספת. ספריי דאודרנט.העני ממעש
ממש לא. זה שורף ברמות. זו ילדה בת 9.אנונימית 50
נכון. כזו קטנה לא להשתמש. שורף מאד ויעיל מאד.העני ממעש
מקלחת ולבדוק ששותה מספיקאילנה2
הייתי מנסה רפואה אלטרנטיביתמופאסה
יכול להיות שיש לה זיעה חומצתית, זה גורם לכל מיני תופעות.
מצד שני היא רק בת 9...לא יודע
אולי תתייעצי עם נטורפט או מטפל ברפואה סינית
מצד שני היא רק בת 9...לא יודע
אולי תתייעצי עם נטורפט או מטפל ברפואה סינית
ללבוש טייץ כל הזמןבת 30
^^^ קצרים עד הברך, מכותנה. מאד עוזרמיואשת******
סודה לשתיה- פשוט למרוח ככה בבית השחי במידה ורלוונטי...מבט קדימה
לגבי יתר המקומות, לא מבינה בזה
טייץאנונימית לרגע1
תבדקי בקופת חוליםOrit39אחרונה
אם אין לה הזעת יתר. יש מחלה כזו. ואז תדעי יותר טוב איך להתמודד.
המלצה על כסא בטיחותסה"רורית
בס"ד
שלום,
מחפשים המלצה על כסא בטיחות לילד בן כמעט שנה וחצי.
תקציב עד 700 ש"ח.
כסא עם ציון בטיחות גבוה
שעבר מבחן ריסוק.
או לחלופין- מידהו מכיר כסא של אוונפלו דגם שור-רייד?
תודה
שלום,
מחפשים המלצה על כסא בטיחות לילד בן כמעט שנה וחצי.
תקציב עד 700 ש"ח.
כסא עם ציון בטיחות גבוה
שעבר מבחן ריסוק.
או לחלופין- מידהו מכיר כסא של אוונפלו דגם שור-רייד?
תודה
לנו יש joie steadiאמת1אחרונה
אין לו מבחן ריסוק, והוא לא isofix
קל לנייד אותו בין כלי רכב והוא נתפס בצורה מצויינת לדעתי,
המוכר אמר שהם די חדשים ולכן אין להם מבחני ריסוק, אני לא זוכר את כל ההסבר אבל לא צריכה להיות בעיה מבחינה בטיחותית.
באופן אישי אני מרוצה ממנו.
קל לנייד אותו בין כלי רכב והוא נתפס בצורה מצויינת לדעתי,
המוכר אמר שהם די חדשים ולכן אין להם מבחני ריסוק, אני לא זוכר את כל ההסבר אבל לא צריכה להיות בעיה מבחינה בטיחותית.
באופן אישי אני מרוצה ממנו.
בן שנתיים וחצי ועדיין לא "מדבר"סנדי2019
הבן שלי בן שנתיים וחצי עדיין לא מדבר ברור, יש לו צירופי מילים.
עשיתי לו בדיקת שמיעה היו נוזלים באוזניים, קיבל טיפול היה מועמד לניתוח כפתורים ,
לבסוף הניתוח בוטל כי הטיפול עזר לנוזלים.
לקחתי אותו לאבחון בהתפתחות הילד, הכל תקין רק עיכוב בהתפתחות השפה בגלל הבעיה שהייתה באוזניים.
גרה בצפון, ופה יש מצוקה של קלינאי תקשורת, אשמח אם אקבל על המלצות על קלינאי תקשורת באיזור הצפון איזור חצור ק"ש ,
ובנוסף המלצות על דברים שאני יכולה לעשות כדי לעודד אותו בדיבור.
מקריאה לו ספרים, משחקי קלפים, פזלים.
עשיתי לו בדיקת שמיעה היו נוזלים באוזניים, קיבל טיפול היה מועמד לניתוח כפתורים ,
לבסוף הניתוח בוטל כי הטיפול עזר לנוזלים.
לקחתי אותו לאבחון בהתפתחות הילד, הכל תקין רק עיכוב בהתפתחות השפה בגלל הבעיה שהייתה באוזניים.
גרה בצפון, ופה יש מצוקה של קלינאי תקשורת, אשמח אם אקבל על המלצות על קלינאי תקשורת באיזור הצפון איזור חצור ק"ש ,
ובנוסף המלצות על דברים שאני יכולה לעשות כדי לעודד אותו בדיבור.
מקריאה לו ספרים, משחקי קלפים, פזלים.
לדבר מולותותיה22אחרונה
בקול ולאט שיקרא את השפתיים שלך.
בתור קלינאחת ההמלצה היא פשוט לדבר ולדבר. אם אין בעיה בקוגניציה והכל בגלל הנוסלים הוא יגשר על הפער בזריזות.
בתנאי שאין עוד פעם נוזלין...לעקוב!!
בתור קלינאחת ההמלצה היא פשוט לדבר ולדבר. אם אין בעיה בקוגניציה והכל בגלל הנוסלים הוא יגשר על הפער בזריזות.
בתנאי שאין עוד פעם נוזלין...לעקוב!!
גמילה בבת אחת או חלקית?חושבת4321
הבת שלי בת שנתיים וחצי במשפחתון פרטי.
אני רוצה להתחיל גמילה והמטפלת הודיעה לי שאצלה היא לא מתכוונת להוריד לה טיטול. רק אם הבת שלי תבקש, היא תיקח אותה לשרותים ואח"כ שוב תחזיר לה את הטיטול.
השאלה: כמה זה נורא שבבית תהיה בתהליך גמילה בלי טיטול בכלל ואצל המטפלת (כ8 שעות ביום) תהיה עם טיטול?
עדיף לחכות עוד חודש עד החופש ואז לעשות את זה בבת אחת?
תודה לעונים!
אני רוצה להתחיל גמילה והמטפלת הודיעה לי שאצלה היא לא מתכוונת להוריד לה טיטול. רק אם הבת שלי תבקש, היא תיקח אותה לשרותים ואח"כ שוב תחזיר לה את הטיטול.
השאלה: כמה זה נורא שבבית תהיה בתהליך גמילה בלי טיטול בכלל ואצל המטפלת (כ8 שעות ביום) תהיה עם טיטול?
עדיף לחכות עוד חודש עד החופש ואז לעשות את זה בבת אחת?
תודה לעונים!
בהתחשב בעובדה שמדובר בחודש בסה"כחולת שוקולד
והיא יחסית קטנה, הייתי מחכה
יכול להיות טוב לה ככהאמא מעל ומעבר
בחודש הקרוב היא תתנסה בלהיות בלי חיתול בשעות שהיא בבית, וזו תהיה הקדמה טובה לעוד חודש, שאז היא תעבור לגמילה מלאה.
גם הקטנה שלי בת שנתיים וחצי, והיא חלק מהזמן עם חיתול וחלק בלי, ונגמלת בהדרגה.
גם הקטנה שלי בת שנתיים וחצי, והיא חלק מהזמן עם חיתול וחלק בלי, ונגמלת בהדרגה.
אני חושבת שכדי לך לחכותנושבת באוויר!
זה עלול לבלבל שמחלק מהיום היא תיהיה ובחלקו בלי.. בלילה זה קצת שונה. כשמשאירים טיטול בלילה (מה שמומלץ לעשות בתחילת הגמילה ) הילד הולך לשירותים במשך כל היום וזה משמעותי.
מקומם אותי קצת שהיא לא משתפת איתך פעולה חחח אבל זו אני . ובכלל זה רק חודש
מקומם אותי קצת שהיא לא משתפת איתך פעולה חחח אבל זו אני . ובכלל זה רק חודש
עונה מניסיוןמאושרת(=
אצל הגדולה שלי התחלנו גמילה חלקית.. חלק מהזמן הייתה בלי וחלק עם. וזה ייצר אצלה הרבה בילבול והיא פיספסה המון.
אחרי פסח התחלנו לגמול את השני, ביום אחד הורדנו לו את הטיטול לגמרי (חוץ מבזמן השינה) והולך חלק לגמרי לגמרי!!
ברור לי שזה גם תלוי ילד. אך אני מאמינה שברגע שהוא יודע שהוא בלי טיטול לגמרי יותר קל להיגמל.. כשזה חלק חלק הוא עסוק כל הזמן במחשבה אם יש או אין טיטול, אם צריך לשירותים או לא.. וזה סתם מבלבל.
זוהי דעתי! בהצלחה!!
אחרי פסח התחלנו לגמול את השני, ביום אחד הורדנו לו את הטיטול לגמרי (חוץ מבזמן השינה) והולך חלק לגמרי לגמרי!!
ברור לי שזה גם תלוי ילד. אך אני מאמינה שברגע שהוא יודע שהוא בלי טיטול לגמרי יותר קל להיגמל.. כשזה חלק חלק הוא עסוק כל הזמן במחשבה אם יש או אין טיטול, אם צריך לשירותים או לא.. וזה סתם מבלבל.
זוהי דעתי! בהצלחה!!
טוב, השתכנעתי!חושבת4321
אני אחכה עם זה. גם לי מרגיש שעדיף שזה יהיה בבת אחת, אחרת כל הזמן יהיו וויכוחים להוריד או להשאיר (היא קצת ילדת דווקא..) תודה על השיתוף!
שימי לב שגמילה בחופש = סיוטרשש
אי אפשר לצאת עם ילד שעלול לפספס לשום מקום, בפרט לא לנסיעה ארוכה ברכב או אפילו קצרה באוטובוס
אין לך ביטחון לגבי קצב הגמילה של הילדה, יתכן שיקח לה מלא זמן כי ככה היא (יש לי אחיין למשל שארך לו נצח הגמילה וכך גם לבני הבכור, אבל לבני השני ולאחיינית אחרת הלך בצ'יק, זה תלוי בנפש הילד ולא רק בגילו או בהוריו וכדומה)
חייבת להגיד שנורא מוזר בעייני שגננת בגן פרטי לא משתפת פעולה, זה תפקידה - לא? (ילדי במעון ומשכורת הגננות לא גבוהה ועדיין קיבלתי שיתוף פעולה מלא)
מסכימה עם מה שכתבת על המטפלת..מאושרת(=
בתור מטפלת פרטית גם אני הייתי עם ילדים שנגמלו. זה בהחלט לפעמים קצת מבאס אבל זה העבודה. כמו שמבאס להחליף טיטול🙄 היה לי ילד שביום הראשון של הגמילה הוא נשאר עם האמא כל יום בבית וחזק אלי אחרי יום של גמילה. יש פיספוסים אבל מתמודדים. תנסי להעלות את זה שוב אצל המטפלת. (אולי שווה לבדוק אם יש תקנון כלשהו בעניין הזה אצל מטפלות פרטיות..)
בגלל שזה משפחתון אצלה בביתבלדרית
זה הרבה בלאגן ואחריות לגמול ילד, עלול להרוס לה משחקים ורהיטים ובא על חשבון תשומת הלב אם זו רק היא לבד עם כולם.
מבינה למה היא נגד.
זה גיל צעיר מאוד ואם הילדה לא מראה רצון זה תהליך שיכול לקחת הרבה זמן. אם היא לא עולה לגן עירייה גם אין לחץ.
דווקא במעון פחות אכפת למטפלות לגמול כי הציוד שנהרס הוא לא שלהן אישי ויש צוות גדול כך שאפשר לתת תשומת לב לגמילה. גם בדרך כלל גומלים קבוצה יחד ואז זה מקל.
מבינה למה היא נגד.
זה גיל צעיר מאוד ואם הילדה לא מראה רצון זה תהליך שיכול לקחת הרבה זמן. אם היא לא עולה לגן עירייה גם אין לחץ.
דווקא במעון פחות אכפת למטפלות לגמול כי הציוד שנהרס הוא לא שלהן אישי ויש צוות גדול כך שאפשר לתת תשומת לב לגמילה. גם בדרך כלל גומלים קבוצה יחד ואז זה מקל.
נכון, אני גם מבינה אותה במידה מסוימתחושבת4321
הבת שלי הכי גדולה שם, הרוב קטנים משמעותית. אז תוך כדי שהיא מאכילה תינוק לדאוג שהיא לא תפספס.. היא מעדיפה לחסוך את זה מעצמה.
בפרט שזה בבית שלה כמו שכתבת, וגם זה פרטי אז אין הנחיות שמכריחות אותה לשתף עם זה פעולה..
בסך הכל היא מטפלת מקסימה אז אני לא רוצה להתעקש..
בפרט שזה בבית שלה כמו שכתבת, וגם זה פרטי אז אין הנחיות שמכריחות אותה לשתף עם זה פעולה..
בסך הכל היא מטפלת מקסימה אז אני לא רוצה להתעקש..
ומי קבע שזה תפקידה?חולת שוקולד
א"א לומר שזה חלק מעבודה בסיסית של מטפלת
לא מעודד 
חושבת4321
אבל לפחות אני אגיע מוכנה נפשית לזה שלא יהיה פשוט...
תודה
תודה
ככל שהילדה גדולה יותרבלדריתאחרונה
הגמילה לרוב קלה יותר. היא בשלה ולפעמים נגמלת חלק גם תוך כדי ששמים לה חיתול.
חד משמעית לחכות.נעמה א12
בוגרת בת 15 שמתייאשת מהבגרויותאמאאחת2
אין לקות למידה. אין קשיים לימודיים.
אין לה כח ללמוד....
מה עושים?
לא נראה שתעבור בגרות במצב הזה
אין לה כח ללמוד....
מה עושים?
לא נראה שתעבור בגרות במצב הזה
מה היא כן אוהבת לעשות?אתגר מתמשך
מה החלומות שלה?
אולי ללמוד במסגרת אחרתבת 30
שמאפשרת לה לעשות עוד דברים חוץ מללמוד לבגרות.
אין לה קשיי קשב?בת של השם
נשמע הגיוניאו"ר
לא מתוך ניסיון עם מתבגרות, אבל מזיכרון כנערה. למי יש כח לבגרויות?! וגם סוף שנה עכשיו....צריך כבר חופש.
אולי חברה ללמוד איתה? אולי פינוק ללמוד תוך כדי ?(מגש פירות שווים נגיד) אולי לקבוע אחרי הבגרות יוצאים לשופינג ביחד אבל עכשיו ללמוד.?
וגם יש תקופות, יכול להיות שנה הבאה התחלה חדשה עם יותר מוטיבציה....
אולי חברה ללמוד איתה? אולי פינוק ללמוד תוך כדי ?(מגש פירות שווים נגיד) אולי לקבוע אחרי הבגרות יוצאים לשופינג ביחד אבל עכשיו ללמוד.?
וגם יש תקופות, יכול להיות שנה הבאה התחלה חדשה עם יותר מוטיבציה....
15 זה עדיין לא בגרויותggg
אז ממה התייאשה כבר? יכול להיות שעוד שנה שנתיים תאזור את הכוחות.
אם מהלימודים באופן כללי זה כבר סיפור אחר.
לדעתי אין מה לעשות חוץ מעידוד, להציע עזרה לימודית, עזרה נפשית, אוזן קשבת.
להתייעץ עם יועצת בי"ס במקרים של חשש להחמרה במצב.
ולפתח תחומי עניין נוספים שיעזרו לראות את הכוחות שבה. (חוגים, הדרכה בתנועת נוער, קורסים בחופש וכו'..)
בהצלחה רבה, חשוב להיות כל הזמן עם היד על הדופק מניסיון כואב, הדרדרות עלולה להיות מהירה....
גיל 15 זה שלב של מעבר לתיכון הרבהפרח-אש
דרישות ודברים שלא רגילים וגם חברות חדשות הרבה פעמים , זה די הגיוני שאין כח כי זה השלב שעוד לא באמת חושבים על הבגרויות או על העתיד יותר מחלומות .
בדרכ אח''כ אווירת הלמידה גדלה וגם החשיבות של הבגרויות בעיני הבנות
בדרכ אח''כ אווירת הלמידה גדלה וגם החשיבות של הבגרויות בעיני הבנות
תודה לכולןאמאאחת2
אני חושבת שאפנה לעזרה מקצועית.
לקחתי לתשומת ליבי את ההערות החשובות שלכן
לקחתי לתשומת ליבי את ההערות החשובות שלכן
היא מתבגרת.. עד החתונה זה יעבור.ירא שמים!
יכול להיות שיש דרכים ליעל אבל כמה שאפשר כדאי להשתדל לזכור שזה טבעי בגיל הזה ולא להילחץ.
ובינינו, לא נורא.. אפשר להשלים בגרויות.. לא מתים מזה. אפשר לומר שאפילו אחוז ניכר עושה את זה.
ובינינו, לא נורא.. אפשר להשלים בגרויות.. לא מתים מזה. אפשר לומר שאפילו אחוז ניכר עושה את זה.
לא סיימתי תיכון עם בגרות.me.
בלי לחץ.
העיקר שתהיה בריאה בנפשה ותעשה דברים מועילים
העיקר שתהיה בריאה בנפשה ותעשה דברים מועילים
תודהאמאאחת2
איזה תובנה יפה.
מעריכה אותך
מעריכה אותך
הקשר עם ההורים חשוב יותר.me.
יש לי תואר ראשון.
מבחני הבגרות הם לא חזות הכל.
הכל יהיה בסדר
מבחני הבגרות הם לא חזות הכל.
הכל יהיה בסדר
הורים תומכים חשוב הרבה יותר מדף ניירקוד אבל פתוח
של תעודת בגרות..
בתור אחד בלי בגרות, שלמרות זאת מצליח בחיים לא רע...
בתור אחד בלי בגרות, שלמרות זאת מצליח בחיים לא רע...
אפשר לעשות פה סקר כמה לא סיימו בגרויות בתיכון..ירא שמים!
נראה לי נהיה אחוז ניכר..
אצלי בישיבה זה חצי
(לא חוכמה אבל עדיין)
אצלי בישיבה זה חצי
(לא חוכמה אבל עדיין)מצד שני יש כאן המון משכיליםקוד אבל פתוח
הרבה יותר מיחסם באוכלוסייה...
מה שמעלה את השאלהבת 30
האם השכלה תלויה בבגרות בגיל התיכון?
כנראה שלאו דווקא...
כנראה שלאו דווקא...
תגידי השכלהקוד אבל פתוח
לימודים אקדמיים כנראה שכן, מקצוע מכבד? בכלל לא בטוח...
ממש לאלהיות בשמחה1אחרונה
הרבה מאוד תארים ניתן ללמוד באוניברסיטה הפתוחה/מכללות שלא דורשות בגרות.
וחוץ מזה לא כל מי שהוציא בגרות מצליח להוציא תואר, זה לא מדד...
מה שחשוב זה בעיקר הרצון לתואר והרצון להתאמץ כדי להוציא.
לוקחים מורים פרטייםסודית
זה בדיוק השלב שכבר אי אפשר להסתיר חורים רציניים בידע.
אם הייתה יודעת ומצליחה ההצלחה הייתה יוצרת מוציבציה.
עכשיו קיץ. תפסת רק הכרבת בתחנה האחרונה
אם הייתה יודעת ומצליחה ההצלחה הייתה יוצרת מוציבציה.
עכשיו קיץ. תפסת רק הכרבת בתחנה האחרונה
טיפים מנסיוןחתולה פרסית
- לקבוע יום - יומים בשבוע בשעות מוגדרות אשר בהם לומדים. אפשר גם בשעות וימים אחרים , אך קביעת זמן עוזרת לנו לסדר את החיים .
זכרו: אתם צריכים לנהל את הזמן ולא הזמן אתכם
- מורים פרטיים : יש מורים פרטיים שעובדים עם האולפנא / מורות פרטניות. גם אם אין לכם , אפשר עם מורה פרטית אחרת . לרוב תלמידים לוקחים שיעורים פרטיים במתמטיקה ואנגלית.
- הקבצות : האם היא לא עושה יותר מידי יחידות במתמטיקה / אנגלית ? שקלו היטב .
- מגמה : האם היא מרוצה מהמגמה שלה? כמה יחידות המגמה שלה? אולי מגמה שעושים בה 5 יחידות זה קשה , ועדיף מגמה שעושה 3 יחידות ?
- להקדיש זמן : לא רק ללימודים. אלא גם למשפחה , חברות , סניף.
- מדריכה: להרבה בנות מדריכות הסניף תופס מקום רב , וחלק מהמדריכות פורשות לטובת הלימודים.
שוב ושוב : שקלו היטב לפני שאתם עושים שינוים.
- אווירת למידה: האם הבת נהנת ללמוד יותר בספריית בית הספר ? בחדר ? בסלון הבית ?
- חברותא : כשלומדים עם חברה גם נהנים וגם "טובים השניים מן האחד" . אחד מבין ומסביר לשני.
אפשר לאו דווקא עם חברה אלא גם עם אחות גדולה / הורים .
- בזמן שבתך לומדת , הגישי לה מים ואולי קצת עוגיות , אוכל . הלמידה עושה אותנו רעבים .
זכרו: אתם צריכים לנהל את הזמן ולא הזמן אתכם
- מורים פרטיים : יש מורים פרטיים שעובדים עם האולפנא / מורות פרטניות. גם אם אין לכם , אפשר עם מורה פרטית אחרת . לרוב תלמידים לוקחים שיעורים פרטיים במתמטיקה ואנגלית.
- הקבצות : האם היא לא עושה יותר מידי יחידות במתמטיקה / אנגלית ? שקלו היטב .
- מגמה : האם היא מרוצה מהמגמה שלה? כמה יחידות המגמה שלה? אולי מגמה שעושים בה 5 יחידות זה קשה , ועדיף מגמה שעושה 3 יחידות ?
- להקדיש זמן : לא רק ללימודים. אלא גם למשפחה , חברות , סניף.
- מדריכה: להרבה בנות מדריכות הסניף תופס מקום רב , וחלק מהמדריכות פורשות לטובת הלימודים.
שוב ושוב : שקלו היטב לפני שאתם עושים שינוים.
- אווירת למידה: האם הבת נהנת ללמוד יותר בספריית בית הספר ? בחדר ? בסלון הבית ?
- חברותא : כשלומדים עם חברה גם נהנים וגם "טובים השניים מן האחד" . אחד מבין ומסביר לשני.
אפשר לאו דווקא עם חברה אלא גם עם אחות גדולה / הורים .
- בזמן שבתך לומדת , הגישי לה מים ואולי קצת עוגיות , אוכל . הלמידה עושה אותנו רעבים .
מצוין!"עודד"
זה אומר שהילדה בריאה!
איזה כיף!
מי אמר שכולם צריכים לעשות בגרויות?
היום בקלות משלימים תעודות מכינה, החל מלימודי חינוך וגם ללימודי הנדסה.
הכי חשוב, זה לעזור לה לנצל את הזמן שלה באמת ולא להיות עצלנית..
בשונה ממה שאנחנו חושבים, הילדים שלנו, של הדור הזה הם לא עצלנים!
הם עושים דברים שהם מאמינים בהם בכל הכוח! (למרות שלא תמיד זה קל לגרום להם להאמין בדברים...)
שימו לב לכל השבתות שנערים מארגנים לכל מיני ארגונים לילדים עם צרכים מיוחדים, ההתנדבויות המדהימות והמגוונות
שבני הנוער בישראל מארגנים ומשתתפים בהן..
להיות במיטה זה לא פיתרון, אבל לארגן דברים בישוב, באולפנא, בבית הספר, לנגן, ליצור, להתנדב..
אין מה לדאוג לעתיד, הכל אפשר להשלים.. מי אמר שאדם שיודע מתמטיקה 5 יחידות הוא יותר שווה מאדם שיודע לנגן ולרגש? לצייר ולבטא עולמות מיוחדים בציור שלו? לארגן ולהפיק אירועים והתנדבויות?
אנחנו אלה שאומרים להם מגיל צעיר תעשו דברים שאתם מאמינים בהם, אל תעשו דברים סתם.. אל תחיו כמו "עדר".. ואז כשזה מגיע לבגרות, אנחנו פשוט סותרים את עצמנו.. ואומרים שאין ברירה, כולם חייבים את זה..
אולי אנחנו טועים?
אכן מורט עצבים. בנחת. למצוא גל משותףהעני ממעש
מזדההעפ
יש לי את אותו מקרה בבית הבת שלי בת 15.5 רוצה רק לעשות בגרות לא מעניין אותה כל מה שהאולפנא מציעה מסביב, היא רוצה ללמוד באקסטרני.
הענין שבעלי ממש מתנגד כי הוא רוצה שהיא תהיה במסגרת...
אשמח לרעיונות איך לשכנע אותו
בעלך צודקggg
צריך מסגרת. מאוד חשוב בגיל הזה מסגרת מתאימה. לכן אם לא טוב לה באולפנה, לנסות למצוא מסגרת שכן מתאימה לה ולכם.
למצוא מסגרת שהיא לא אולפנהבת 30
הילדה יכולה להיות במסגרת לימודית חלק מהיום ו במסגרת עבודה בחלק אחר של היום.
האם יש דרך חוקית ובטוחה להסיע 4 ילדים מאחור ברכב יונדאי i30?חיוך
אני שומעת כל מיני הדים בעניין
אשמח ממש לשמוע ממנוסים
לנו ישג'נדס
ואין מצב ל3 כסאות בקושי אז איך 4??? אפילו אם אחד לא צריך כסא...
סטיישן? מצטרפת לשאלהיראת גאולהאחרונה
לאחרונה חבר אמר לנו שניתן להוסיף ספסל (על חשבון התא מטען), טרם בדקנו את זה.
ו@ג'נדס, לנו נכנסים 3 כסאות ממש בכיף (לפחות בהשוואה לרכבים אחרים איתם יש לנו ניסיון...). אז אולי אם יהיו 2 או 3 ילדים שלא צריכים כיסא, הם יצליחו להיכנס שם... או עם הבוסטר הזה שמנמיך את החגורה...
ו@ג'נדס, לנו נכנסים 3 כסאות ממש בכיף (לפחות בהשוואה לרכבים אחרים איתם יש לנו ניסיון...). אז אולי אם יהיו 2 או 3 ילדים שלא צריכים כיסא, הם יצליחו להיכנס שם... או עם הבוסטר הזה שמנמיך את החגורה...
חולה ירח, יש דבר כזה???תותיה22
טוב, קוראת כאן המון, קצת מגיבה אבל לרב שקטה...
אז מה שקורה זה שהבן שלי בן 6 לילה אחד קם ובא אליי, ביקשתי שיחזור למיטה והוא הלך לסלון, הוא היה נראה סהרורי במיוחד ואני קולטת שהוא מחפש משהו, שאלתי אותו מה הוא מחפש והוא התעלם. פתאום אני רואה אותו נעמד מול הטרמפולינה של התינוק, מוריד מכנסיים וכמעט עושה את צרכיו... תפסתי אותו ולקחתי לשירותים. היה משעשע...
הלילה זה קרה שוב, הוא בא אליי למיטה, אני מדברת והוא מתעלם. לקחתי אותו לחדר ושם הוא שוב מחפש משהו, פותח מגירה ובא לעשות את צרכיו, שוב תפסתי והרצתי לשירותים. עכשיו זה פחות מצחיק...
זה קרה רק פעמיים, ביתר הפעמים כשהוא קם הוא מפוקס, יודע לבקש מה שרוצה, יודע להסתדר לבד עם שירותים, שתייה וכאלה.
אמאל'ה, מה זו התופעה הזו?
מדאיג? לפנות למישהו? למי?
אז מה שקורה זה שהבן שלי בן 6 לילה אחד קם ובא אליי, ביקשתי שיחזור למיטה והוא הלך לסלון, הוא היה נראה סהרורי במיוחד ואני קולטת שהוא מחפש משהו, שאלתי אותו מה הוא מחפש והוא התעלם. פתאום אני רואה אותו נעמד מול הטרמפולינה של התינוק, מוריד מכנסיים וכמעט עושה את צרכיו... תפסתי אותו ולקחתי לשירותים. היה משעשע...
הלילה זה קרה שוב, הוא בא אליי למיטה, אני מדברת והוא מתעלם. לקחתי אותו לחדר ושם הוא שוב מחפש משהו, פותח מגירה ובא לעשות את צרכיו, שוב תפסתי והרצתי לשירותים. עכשיו זה פחות מצחיק...
זה קרה רק פעמיים, ביתר הפעמים כשהוא קם הוא מפוקס, יודע לבקש מה שרוצה, יודע להסתדר לבד עם שירותים, שתייה וכאלה.
אמאל'ה, מה זו התופעה הזו?
מדאיג? לפנות למישהו? למי?
קרה לנו דברים דומיםחילזון 123
ב'ה זה לא המשיך מעבר לכמה פעמים
זה גם היה סביב עשיית פיפי...
כנראה שהילד חצי התעורר וחצי לא
זה גם היה סביב עשיית פיפי...
כנראה שהילד חצי התעורר וחצי לא
לא להבהל. לעקוב. במדת הצורך רוםא ילדיםהעני ממעש
לי בתור ילדה/נערה היתה שינה מאוד עמוקהצביה22
כמה פעמים קרה שהעירו אותי מסיבות שונות (שריפה קרוב לבית שהיה צריך להתפנות, לעזור במשהו חשוב) וגם אחרי שקמתי מהמיטה לא הבנתי בכלל מה קורה והלכתי למקומות לא קשורים. נראה שגם הוא מתעורר בגלל השירותים אבל לא מתעורר עד הסוף ולכן מתבלבל...
כנראה שקם מתוך שינה עמוקה ומחפש איפה לעשות...בת 30
גם לנו קרה. הילדה הלכה ישר לערימה של הכביסה הנקייה ו פשוט עשתה עליה...
קורהאם יהודיה
כשאחי היה קטן הוא קם לילה אחד ועשה ישר לתוך הפח הקטן בפינת החדר.🙂
באמת?בת 30
אף פעם לא סיפרו לי
מי יודע מה עוד מסתירים ממך😜אם יהודיה
אני כבר לא יודעת מה לחשוב...בת 30
הבת שלי בת 3.5נפשי תערוג
תמיד קמה לשירותים בבכי
רוב הזמן לא יודעת מה היא רוצה
אז אנחנו לוקחים אותה למחזיקים לישון
רוב הזמן לא יודעת מה היא רוצה
אז אנחנו לוקחים אותה למחזיקים לישון
תודה לכולםתותיה22
מרגיע לדעת שהוא לא היחיד...
רק לציין אמצעי זהירותאו"ר
אם קם והולך מתוך שינה אולי כדאי לחסום מקומות מסוכנים שלא יזיק לעצמו בטעות. נגיד מדרגות יורדות שלא ייפול. יציאה למרפסת. דלת הבית נעולה. לא יודעת מה עוד, סליחה על הפרנואידיות....
מוכר מאד כשהיינו קטנים אבא שלי היה מוציא את המפתח מהדלתהלל שלי
אחרי שאחד הילדים כמעט יצא מהבית
לדעתי, הוא בתוך חלום..ד.אחרונה
מחפשת רופא מומחה לאף אוזן גרוןמענין
למשהי יש המלצות?
בקופת חולים מכבי .. תודה
בקופת חולים מכבי .. תודה
ד''ר גרושקו במודיעין. (ככה המליצו לי.)כתר הרימון
ד"ר בקלה ג'ורג' בקניון מלחה מעולהורוד בהיר
תודה לכן .. 🙏מענין
דר יורם נזריאןבאר מריםאחרונה
מקבל בכמה מקומות בירושלים ובסביבתה
אשמח לרעיונות איך ללמד את הילדים להירדם לבד?חלום שיתגשם
יש לי 2 ילדים בגילאי 4 וחצי ו3,
בלילות האחרונים אני מנסה ללמד אותם להירדם לבד,
כל פעם כשהם קמו,החזרתי אותם למיטה (בנעימות)
ושוב הם חזרו היו ימים של שעה וחצי,היו ימים של שעה
אבל תמיד בסוף הייתי צריכה לשבת לידם ולהרדים אותם.
זה קטע שממש מעייף אותי..
אשמח לעצות.
בנוסף לוקח להם המון זמן להירדם,לפעמים שמתי אותם ב7,7 וחצי במיטה ונרדמו רק אחרי שעה וחצי..
מקפיצהחלום שיתגשם
אשמח לרעיונות
עצותג'סיקה
מהניסיון הקצר שלי
1- תנסי ממש לעייף אותם לפני זה, שיעשו פעילות כמו ללכת לגינה או להשתולל בבית ושילכו לישון עייפים. הם ישנים בצהריים? יכול להיות שהם פשוט לא עייפים עדיין וצריכים ללכת לישון רק בשמונה או תשע.
2- כשאני משכיבה את השניים שלי ביחד (גילאי 4,2) - לוקח להם המון המון זמן להירדם, עכשיו אני שמה רק את הקטן במיטת תינוק, סוגרת את הדלת ובינתיים יש לי זמן איכות עם הגדולה עד שהוא נרדם תוך עשר דקות רבע שעה. אחרי זה אני משכיבה גם אותה וכבר אין לה עם מי לדבר ולהתקשקש וככה היא נרדמת יחסית מהר (עד חצי שעה)
3- אם היא קמה אני לא מתייחסת אליה בכלל כי אין לזה סוף. פשוט נותנת לה כוס מים או ללכת לשירותים אבל אם זה שיחות נפש - בשום פנים ואופן לא נגררת...
4- אולי סביבת השינה שלהם לא נוחה להם? אולי חסרה להם שמיכה או שיש שמיכה מידי מחממת, אולי דובי או בובה לחבק יעזרו? כשאני שמה את הקטן שלי בלול יש לו דברים קבועים שאיתם הוא נרדם - בקבוק דיסה, מוצץ, שמיכה קלילה וארנב של איקאה...
- רק ככה הוא נרדם. תבדקי טמפרטורה בחדר - שלא מידי קר\חם.
זהו... בעיקר זה לא להיגרר ונשמע שאת עושה את זה יפה. דוקא כשאני יושבת לידם הם הכי לא נרדמים לי... מעניין שזה מצליח לך.
ונזכרתי בעוד משהוג'סיקה
אולי הם קצת קטנים בשביל זה ואולי זה יכול לעבוד רק על הגדול\ה, אבל ככה הייתי עושה לאחיות שלי וזה ממש עזר!
הייתי אומרת איתן קריאת שמע ואמרתי להן שאחרי קריאת שמע אסור לדבר... 
רק דברים דחופים כמובן אבל עדיף שלא לדבר בכלל.
וגם עוד טיפ שיותר מתאים לגדול\ה - אומרים "בוא נראה מי מצליח לא לפתוח את העיניים בכלל עד שאני מגיעה למספר 30"
ואז את מתחילה לספור..... לאט לאט לאט, הכי לאט שאפשר. זה כמו קסם כשזה עובד. את מגיעה ל 30 והם כבר לא יודעים שהם ניצחו.... ולך רק נשאר לקום בשקט על קצות האצבעות ולברוח לפני שמשהו ישתנה
שירים שקטים או סיפור מדיסקחרות
גם אצלינו הם אוהבים שיושבים לידם...
כשיש סיפור הם מסכימים לבד...
אבל הם קצת גדולים יותר...
כשיש סיפור הם מסכימים לבד...
אבל הם קצת גדולים יותר...
מה עם לשים דיסק עם סיפור/שירים?חילזון 123
תגובהמישהי אחת...
קודם כל אני מבינה שעד עכשיו הם לא נרדמו לבד. לא יודעת איך התנהל בדיוק, אבל כדאי להסביר להם שהם גדולים ועכשיו ההרדמה השתנתה. יכול להיות שהם לא מבינים מה קרה פתאום ורוצים שתישארי איתם כמו שהיו רגילים עד עכשיו. בקיצור- להסביר מה הולך לקרות ומה את מצפה מהם.
מציעה לערוך "טקס שינה" קבוע..
לדוג'- מקלחת, פיג'מה, סיפור לפני השינה וכו'.
עוזר לילדים להבין לקראת מה הם הולכים ולעבור מצב בהדרגה.
מנסיוני, אחרי שמשכיבים במיטה- סיפור, קריאת שמע ושיר או שניים (קבועים) מרגיעים ומעבירים אותם ל"מצב שינה"
ולא מרשה להם לקום מהמיטה. בצורה נעימה לוקחים חזרה למיטה "לא קמים עכשיו מהמיטה, לילה טוב".
מצטרפת לעצות הקודמות- לנסות להרדים בנפרד, ולשים שירים או מוזיקה רגועה (יש ביוטיוב רצועות של 4 שעות ברצף... מקווה שירדמו לפני שיגמר)
מציעה לערוך "טקס שינה" קבוע..
לדוג'- מקלחת, פיג'מה, סיפור לפני השינה וכו'.
עוזר לילדים להבין לקראת מה הם הולכים ולעבור מצב בהדרגה.
מנסיוני, אחרי שמשכיבים במיטה- סיפור, קריאת שמע ושיר או שניים (קבועים) מרגיעים ומעבירים אותם ל"מצב שינה"
ולא מרשה להם לקום מהמיטה. בצורה נעימה לוקחים חזרה למיטה "לא קמים עכשיו מהמיטה, לילה טוב".
מצטרפת לעצות הקודמות- לנסות להרדים בנפרד, ולשים שירים או מוזיקה רגועה (יש ביוטיוב רצועות של 4 שעות ברצף
... מקווה שירדמו לפני שיגמר)מצטרפת להצעה של טקס שינה.אנונימית 50
ככה אנחנו עושים. הוא יודע שכשחוזרים הביתה אוכלים פירות / שלוק ומשחקים. אחכ מקלחת, ארוחת ערב. שוב משחקים עם אבא שחוזר הביתה. מטרנה, שיניים ולמיטה. לפעמים גם סיפור. אבל זה שזה ככה מסודר ממש עוזר לו.
אני גם ממש משתדלת שיוציא אנרגיה.
אגב, שבע וחצי מוקדם לדעתי לגילאים האלה. שלי בן שנתיים ואני שמה במיטה באיזור רבע לשמונה, שמונה .
אני גם ממש משתדלת שיוציא אנרגיה.
אגב, שבע וחצי מוקדם לדעתי לגילאים האלה. שלי בן שנתיים ואני שמה במיטה באיזור רבע לשמונה, שמונה .
אולי השעה קצת מוקדמת להם?יעל מהדרום
לק"י
בעיקר בגיל שעוד ישנים צהריים....
הגדול שלי בגיל שלוש, שהיה עוד ישן צהריים במעון, היה נרדם סביב 11 בלילה.
בעיקר בגיל שעוד ישנים צהריים....
הגדול שלי בגיל שלוש, שהיה עוד ישן צהריים במעון, היה נרדם סביב 11 בלילה.
מתי הם קמים בבוקר?שרה111אחרונה
בן 3 שלי לוקח לו המון זמן להירדם, ושמתי לב שאם הוא קם מוקדם יותר (עד 7 נגיד) יותר קל לו להירדם, למרות שישן צהריים.
בהצלחה
בהצלחה
תולעים לבת שנתיים- עצות?חרוז
מחפשת פתרונות טבעיים לתולעים לפני שאני מתייאשת והולכת לרופא...
שבוע שעבר היו כמה לילות שהמתוקה התעוררה כל פעם מתוך שינה ולא הבנתי למה.
חשדתי בתולעים אבל לא הצלחתי לראות אותם.
ביום שישי ראיתי אותם ושמתי לה שן שום.
במוצאי שבת שוב ראיתי תולעים ושמתי שן שום.
היום, ראשון לא ראיתי אבל שמתי עוד שן.
אבל אחרי שהמתוקה התעוררה כמה פעמים פתחתי את הטיטול ומצאתי שם תולעת.
תוך כמה זמן השום אמור לעזור?
יש כזה דבר תולעים עמידות לשום?
יש למישהו רעיון למשהו נוסף שיכול לעזור?
שמעתי על גרעיני דלעת- איך אפשר לתת לבת שנתיים?
ושמעתי משהו על אמבטיית סוכר- איך בדיוק? כמה זמן צריך לשבת שם?
אשמח לכל רעיון שיסלק את הצורר שמפריע לבת שלי
תודה רבה מראש!
שבוע שעבר היו כמה לילות שהמתוקה התעוררה כל פעם מתוך שינה ולא הבנתי למה.
חשדתי בתולעים אבל לא הצלחתי לראות אותם.
ביום שישי ראיתי אותם ושמתי לה שן שום.
במוצאי שבת שוב ראיתי תולעים ושמתי שן שום.
היום, ראשון לא ראיתי אבל שמתי עוד שן.
אבל אחרי שהמתוקה התעוררה כמה פעמים פתחתי את הטיטול ומצאתי שם תולעת.
תוך כמה זמן השום אמור לעזור?
יש כזה דבר תולעים עמידות לשום?
יש למישהו רעיון למשהו נוסף שיכול לעזור?
שמעתי על גרעיני דלעת- איך אפשר לתת לבת שנתיים?
ושמעתי משהו על אמבטיית סוכר- איך בדיוק? כמה זמן צריך לשבת שם?
אשמח לכל רעיון שיסלק את הצורר שמפריע לבת שלי
תודה רבה מראש!
כמה טיפים מנסיוןהסטורי
לאכול כמה שפחות סוכר ומוצרים עתירי סוכר - מזה הן חיות במערכת העיכול.
ועכשיו לקטע המוזר - את הסוכר (שלא שמים באוכל) - לשים באמבטיה! זה מושך אותן לצאת לשם.
בנוסף למרוח וזאלין על פי הטבעת, זה גורם להן להחליק החוצה ולא להצליח להכנס חזרה.
בהצלחה
ועכשיו לקטע המוזר - את הסוכר (שלא שמים באוכל) - לשים באמבטיה! זה מושך אותן לצאת לשם.
בנוסף למרוח וזאלין על פי הטבעת, זה גורם להן להחליק החוצה ולא להצליח להכנס חזרה.
בהצלחה
מוזר ששום לא עזרבת 30
גרעיני דלעת אפשר לתת לה לאכול בהשגחה.
או לטחון אותם ולהכניס לה ליוגורט או משהו דומה.
יש גם שמן זרעי דלעת שעוזר.
אני לפעמים מכינה שמן שום (מעט שמן זית במחבת, שום כתוש. מקררים ומסננים) ומורחת בפי הטבעת לפני שהולכים לישון. הריח מונע מהן לצאת ואם מקפידים לשים כל ערב במשך שבועיים שלושה, אז זה אמור לפתור את הבעיה.
או לטחון אותם ולהכניס לה ליוגורט או משהו דומה.
יש גם שמן זרעי דלעת שעוזר.
אני לפעמים מכינה שמן שום (מעט שמן זית במחבת, שום כתוש. מקררים ומסננים) ומורחת בפי הטבעת לפני שהולכים לישון. הריח מונע מהן לצאת ואם מקפידים לשים כל ערב במשך שבועיים שלושה, אז זה אמור לפתור את הבעיה.
תנסיבשורות משמחות
להושיב אותה בגיגית מים עם סוכר, התולעים נמשכות לסוכר ויוצאות
יש מחזור של שבועיים שלוש עד שהן לא יכולות יותר להתקיים אם שומרים על תזונה ללא סוכרים כמעט
יש מחזור של שבועיים שלוש עד שהן לא יכולות יותר להתקיים אם שומרים על תזונה ללא סוכרים כמעט
תודה לכל העונות והעונים! ננסה ונראה מה יעזור.חרוז
כמה דבריםיש לי
1. להמנע לגמרי מסוכר וקמח לבן לכמה ימים
2. גרעיני דלעת- אפשר לתת טחונים
3. למרוח לפני השינה וזלין/משחת החתלה וכך התולעים לא יוכלו לצאת להטיל ביצים
2. גרעיני דלעת- אפשר לתת טחונים
3. למרוח לפני השינה וזלין/משחת החתלה וכך התולעים לא יוכלו לצאת להטיל ביצים
לאכול שום!! בגלל שהיא כזו קטנהאנונימית לרגע1
אז לגרד לה בקטנה בתוך סלט
על חביתה
ממש בכל דבר
יש גם טיפות הומואופתיות שכחתי את שמן שעוזרות
על חביתה
ממש בכל דבר
יש גם טיפות הומואופתיות שכחתי את שמן שעוזרות
מצטרפת לנאמרp&yאחרונה
אמבטיית מים עם סוכר -אני שמתי קג סוכר בתוך גיגית מים וחלק מהתולעים יצאו
שמנו לה וזלין, מרחנו שום כתוש עם שמן זית -הקל לה על הכאב והגירודים.
הדבר העיקרי שעזר זה סינצ'יק אפשר לקנות בחנות טבע תוך כמה ימים הכל עבר.
וגילינו ממש מאוחר, היו לה המון תולעים..
שמנו לה וזלין, מרחנו שום כתוש עם שמן זית -הקל לה על הכאב והגירודים.
הדבר העיקרי שעזר זה סינצ'יק אפשר לקנות בחנות טבע תוך כמה ימים הכל עבר.
וגילינו ממש מאוחר, היו לה המון תולעים..
קימות בלילהבוריס
הבכורה שלנו בת 1.10 מתעוררת כל לילה וקוראת לי לפעמים היא רוצה רק אותי ולא מוכנה לאישתי. אנחנו עוברים לידה במיטה שלה או לוקחים אותה לאחת המיטות בבית והיא ממשיכה לישון.
ברב הפעמים היא נרדמת מהר אבל יש לילות שהשינה שלה נקטעת לגמרי ואז גם היא וגם אחד מאיתנו (או שנינו) לא ישנים.
זה מתסכל מהמון סיבות גם לנו שאנחנו לא ישנים בלילה וצריכים לתפקד למחרת וגם מבחינתה שהיא עייפה ונרדמת צהריים מוקדם ואז הסדר יום שלה משתבש.
יש למישהו עצות?
ברב הפעמים היא נרדמת מהר אבל יש לילות שהשינה שלה נקטעת לגמרי ואז גם היא וגם אחד מאיתנו (או שנינו) לא ישנים.
זה מתסכל מהמון סיבות גם לנו שאנחנו לא ישנים בלילה וצריכים לתפקד למחרת וגם מבחינתה שהיא עייפה ונרדמת צהריים מוקדם ואז הסדר יום שלה משתבש.
יש למישהו עצות?
היי, אם יש כאן הורים ל"ילדים רגישים מאוד"בת של השם
(לפי הספר של איילין ארון-ילד רגיש מאוד), אשמח למידע בנושא. תודה
איזה מידע?בת 30
לא קראתי את כל הספר עדיין אבל הוא נותן די הרבה מידע. יש לי אחת שנראה לי שהיא כזו.
אני מבררת בקשר לדרכי טיפול ועזרהבת של השםאחרונה
וגם-האם יש פסיכולוגים שמאבחנים דבר כזה או מטפלים (ספציפית), וגם איך מבדילים בין asd בתפקוד גבוה(אספרגר) לבין מקרה של רגשיות גבוהה ומופנמות
מקווה שקשור.. ספר לגיל 11.בן..
ישלי אח בן 11.
רציתי לשאול אם יש ספר קריאה שאתם ממליצים עליו?
הוא ממש לא ילד שקורא ספרים אבל כשהבאתי לו ספר חביב ומצחיק של נדב מאנדרדוס "החיים על פי ינון" הוא נהנה ממנו.
כל המלצה תועיל..
רציתי לשאול אם יש ספר קריאה שאתם ממליצים עליו?
הוא ממש לא ילד שקורא ספרים אבל כשהבאתי לו ספר חביב ומצחיק של נדב מאנדרדוס "החיים על פי ינון" הוא נהנה ממנו.
כל המלצה תועיל..
יש המון ספרי קומיקסתותיה22
והילדים אוהבים אותם...
וילדים מספרים על עצמם של ולדר..
וילדים מספרים על עצמם של ולדר..
יומנו של חנון, בוןרק להודות
יומנו של חנון הוא ספר נוראיעסוקה בחינוך
אני לא מבינה איך בית דתי מכניס שרץ כזה הביתה.
הילדים הביאו מהספרייה(יישוב דוס!) והזדעזענו.
שטויות של נשיקות והתאהבויות והצקות פשוט מזעזע.
ואני קוראת המון, לא מתרגשת מכל דבר. ספרים נוראיים, שומר נפש ילדיו ירחק
הילדים הביאו מהספרייה(יישוב דוס!) והזדעזענו.
שטויות של נשיקות והתאהבויות והצקות פשוט מזעזע.
ואני קוראת המון, לא מתרגשת מכל דבר. ספרים נוראיים, שומר נפש ילדיו ירחק
לפחות זה ספר שמעודד קריאה...רק להודות
כתב שונה מספרים רגילים, הרבה איורים נחמדים..
לא כל דבר מצדיק קריאה...חילזון 123
לגמרי גם קריאה שטחית, אין שם אפילו פסקאות ארוכותעסוקה בחינוך
זה ממש כמו לקרוא קומיקס ועוד להכניס תכני שרץ הביתה
מגווןפרה
ספרי קומיקס - שאני לא אוהבת אבל הילדים מאוד אוהבים
יש ספרי ספריית רימון
דוד אריה - דמיוני של ינץ לוי
יש סדרות של ספרי בלשים.
יש ספרי פנטזיה - כמו הוביט, שר הטבעות , הארי פוטר, גבעת ווטרשיפ
בקיצר תלוי איזה סוג ספרות יתפוס אותו
כל ספרי אניד בלייטון. ישן אבל מוח ומרענן. והשפה עשירה.ארלט
מי שלא אוהב לקרואggg
שיתחיל מספרי קומיקס, אולי אח"כ זה יבוא.
יש היום מגוון עצום של ספרים כאלה, גם דתיים.
הילדים שלי אוהבים לפעמים גם קומיקסים ישנים כמו אסטריקס וטינטין.
יש היום מגוון עצום של ספרים כאלה, גם דתיים.
הילדים שלי אוהבים לפעמים גם קומיקסים ישנים כמו אסטריקס וטינטין.
ספרי הקומיקס על הרב אליהו מקסימים.ארלט
הספרים של "חבורת תריג" ןעוד חבורות ילדים כמובת של השם
חבורת צופן, ילדי שי, חבורת 7 מעל הטבע
ספרים של שמואל ארגמן
ספרים של מאיר ברעם
סדרה מצוינתל.א.
מאד ממליצה על סדרת ספרי הקומיקס "הגיע הזמן" של נתנאל ובת-אל ליפשיץ. כל הילדים הצעירים יותר (הגדולים שלפנו לא זכו - הם נולדו לפני העידן של הסדרה ההמקסימה הזאת). כל הילדים מאד מאד אהבואת כל הספרים בסדרה וקראו כמה פעמים. מתאים לכל הגילאים מכיתה ג' ועד 12
הבן שלי כבר בכיתה א' ממש התלהב מהגיע זמן44444
ממליצה ממשגלים.
וגם הסדרה של מסע בעקבות שמי- של רונית לוינשטיין- מלץ ז''ל
סדרה מהממת!עסוקה בחינוך
הבת בכיתה ג' ממש אהבה את הסדרה, וגם הבן בכיתה ב ממש התלהב (זה מתאים גם לגילאים גדולים יותר, הם ממש קוראים ברמה גבוהה טכנית ותוכנית ככה שזה לא מדד לגיל מומלץ).
אלבי סיפורי אבירים של יאיר לפידמקלידה משהואחרונה
ספר מתוק ומצחיק.
(חבל שלפיד הלך לפוליטיקה, הוא סופר מצויין).