אז אחרי שעברנו את הלידה והתאוששנו קצת, נכנסים לשיגרה ברוך ה'
אבל יש בעיה, ילדה בת 3 שכנראה בעקבות הלידה חווה קושי רגשי וזה נורא מקשה. זה בא לידי ביטוי בעיקר בבקרים ובלילה לפני שהולכים לישון, בבוקר היא תמיד מתעכבת בארגון, לא כל כך בא לה להתלבש, היא דורשת נשנוש בבוקר שלא בא בחשבון מבחינתי (אני מסכימה קורנפלקס וכד', אבל לא במבה וצ'יפס), בלילה לפני השינה היא נמצאת במיטה ופשוט לא מפסיקה כל פעם לבקש משהו אחר, זה מטריף לי את הדעת במיוחד שאני עסוקה בהנקה שמתארכת רק בגלל זה. ואני לא יכולה להפסיק באמצע. היא מבקשת דברים שאי אפשר לסרב להם, כמו פיפי לשירותים. בנוסף לזה היא גם לא מקבלת את זה כשאומרים לה לעשות משהו מסויים (היא לא עושה אותו, רק אחרי איומים או הרמת קול קצת וספירה עד 3 למשל), היא מבקשת משהו ועונים לה בתשובה מסויימת, והיא שוב מבקשת את זה פעם אחר פעם. ומסבירים לה שהתשובה לא תשתנה, זה לא עוזר.
ועוד דבר ,היא נפגעת מדברים קטנים. אומרים לה משהו אז היא אומרת "לא" ומתחילה לבכות ובמקרים מסויימים נשפכת על הרצפה.
.אנחנו משתדלים מ א ו ד לתת לה את מלוא תשומת הלב. בעיקר בעיקר להיות איתה אחר הצהריים בחזרה מהגן. חיבוקים, נשיקות, מילות אהבה.
אבל משום מה, נראה שזה לא לגמרי עוזר...
אשמח לעצות מכם. עכשיו זה קורה ואני בחופשת לידה אז עוד איכשהו יש לי קצת סבלנות אבל היא נגמרת באיזשהו שלב.אני מפחדת מאוד מהרגע שאחזור לעבודה.
קשה לי עם זה ממש, כי לפעמים מרוב תסכול אני אומרת לעצמי עליה שהיא מעצבנת וקרציה. ואני לא מאמינה שאני אומרת דבר כזה על הבת שלי.
אבל זה לא עליה, זה על ההתנהגות הזאת, לרוב היא כזו ילדה מקסימה ומתוקה.
בקיצור ,אני ממש אשמח להארות על איך להתמודד עם זה.
תודה לכולם!
אבל יש בעיה, ילדה בת 3 שכנראה בעקבות הלידה חווה קושי רגשי וזה נורא מקשה. זה בא לידי ביטוי בעיקר בבקרים ובלילה לפני שהולכים לישון, בבוקר היא תמיד מתעכבת בארגון, לא כל כך בא לה להתלבש, היא דורשת נשנוש בבוקר שלא בא בחשבון מבחינתי (אני מסכימה קורנפלקס וכד', אבל לא במבה וצ'יפס), בלילה לפני השינה היא נמצאת במיטה ופשוט לא מפסיקה כל פעם לבקש משהו אחר, זה מטריף לי את הדעת במיוחד שאני עסוקה בהנקה שמתארכת רק בגלל זה. ואני לא יכולה להפסיק באמצע. היא מבקשת דברים שאי אפשר לסרב להם, כמו פיפי לשירותים. בנוסף לזה היא גם לא מקבלת את זה כשאומרים לה לעשות משהו מסויים (היא לא עושה אותו, רק אחרי איומים או הרמת קול קצת וספירה עד 3 למשל), היא מבקשת משהו ועונים לה בתשובה מסויימת, והיא שוב מבקשת את זה פעם אחר פעם. ומסבירים לה שהתשובה לא תשתנה, זה לא עוזר.
ועוד דבר ,היא נפגעת מדברים קטנים. אומרים לה משהו אז היא אומרת "לא" ומתחילה לבכות ובמקרים מסויימים נשפכת על הרצפה.
.אנחנו משתדלים מ א ו ד לתת לה את מלוא תשומת הלב. בעיקר בעיקר להיות איתה אחר הצהריים בחזרה מהגן. חיבוקים, נשיקות, מילות אהבה.
אבל משום מה, נראה שזה לא לגמרי עוזר...
אשמח לעצות מכם. עכשיו זה קורה ואני בחופשת לידה אז עוד איכשהו יש לי קצת סבלנות אבל היא נגמרת באיזשהו שלב.אני מפחדת מאוד מהרגע שאחזור לעבודה.
קשה לי עם זה ממש, כי לפעמים מרוב תסכול אני אומרת לעצמי עליה שהיא מעצבנת וקרציה. ואני לא מאמינה שאני אומרת דבר כזה על הבת שלי.
אבל זה לא עליה, זה על ההתנהגות הזאת, לרוב היא כזו ילדה מקסימה ומתוקה.
בקיצור ,אני ממש אשמח להארות על איך להתמודד עם זה.
תודה לכולם!
(גיל התבגרות מספר 2
)