פורום הורות (עמוד 97)

בדיוק היום ראיתי שוקלטריט שפרסמה ערכות מתנה שהיא מכינה עמוסות בכל טוב

זו יכולה להיות ממש מתנה נחמדה.  

יש לי ספר כזה להציע לך, ספר שהוצאתי לפני מספר שנים בשם "עד שינוסו הצללים" שמספר את סיפור חורבן הבית השני דרך עלילה מרתקת. אני יכולה לעשות לך מחיר נוח, אם תהיי מעוניינת. פני אליי בפרטי אם רלבנטי.

תיק למחשב/לטאבלט

שעון יד/ שעון קיר/שעון מעורר

ספרים או תוים לחנויות ספרים.

משהו שקשור לספורט.

תיק לטלית תפילין

בית מזוזה.

פנס לקריאת ספר

סטנד שולחני לספרים

בטריה מטעינה לנייד + כבל

ארנק

כלי עבודה

תוים לחנות למשקפי שמש

אפשר למצוא את זה בחנויות טבע או בשוק

יש שם למסרק הזה?

התכשיר עולה לא מעט אבל שווה כל שקל!  פעם אחת ריססתי ומאז הבן שלי עם ים התלתלים שלו נקי מכינים.. 

בעיקרון זה לא נשמע כמו דלקת עיניים. בדלקת  בדרך כלל עין אדומה מבפנים וגם הפרשות. ובמקרה שלך יותר דומה לשעורה, עקיצה או אלרגיה. אבל עדיין עדיף שיסתכל לדעתי.

אבל זה מוזר לא? סירופ אנטיביוטיקה לעיניים? חשבתי מקסימום טיפות או משחה אנטיביוטית

ב"ה אין לי ניסיון רב בדלקות עיניים. מישהי נתקלה בטיפול כזה?

ולא היו הפרשות

וכשאמר שצריך אנטיביוטיקה הייתי בטוחה שזה מרשם למשחה

אבל בבית מרקחת הביאו לי סירופ צפוויט

כנראה שמה שהרופא חשב שיש לבן שלך זה פריאורביטל צלוליטיס (Periorbital cellulitis) - דלקת באיזור ארובת העין שנגרמת מחיידק. דלקת כזאת מחייבת טיפול באנטיביוטיקה דרך הפה ולא מקומית, כי במצבים שחס וחלילה הדלקת מתקדמת אל תוך ארובת העין - מדובר במקרה חירום רפואי של ממש. טוב עשה הרופא שרשם לך אנטיביוטיקה, מניח שגם ביקש ממך לחזור אליו במידה והתסמינים לא מוקלים. שוב פעם, הדברים נכתבים רק על סמך התרשמות מהסיפור שסיפרת.. שתהיה רפואה שלמה ;)  

אז כנראה מעקיצה כי לא היה לו פצע באזור

התחיל ביום שישי בצהריים בעין אחת (הפעם בתוך העין) והתגבר משך השבת להפרשה/מוגלה משתי העיניים 

יש לי משחת סינטומצין לעין בבית. אולי כדאי לשים לו

משהו יודע אם מותר בגיל הזה?

בשקט אומר שבאופן אישי, אם הילד לא במסגרת, אני מעדיפה לנסות לטפל באופן טבעי (לנקות בתה קמומיל) ולראות אם עובר אחרי יום-יומיים.

אני לא בטוחה שזה המצב אצלכם, אבל אולי כדאי לשאול את הרופא על כך... (לא בטוח שיענה )

[למה לילד במסגרת כן אתן משחה אנטיביוטית? כי אסור להגיע למסגרת עם דלקת עיניים שלא עברו 24 שעות מאז תחילת טיפול אנטיביוטי. אבל אם הילד בבית - מעדיפה לנסות להעביר לו את הדלקת באמצעים טבעיים מאשר לדחוף מיד אנטיביוטיקה...]

בשבת הכנתי תה קמומיל כשהתקרר שטפתי לו את העיניים עם התה.

אולי עזר קצת

אבל איך אשלח למעון מחר?

ותודה רבה על התגובה!!

אז באמת אין לך ברירה...

אבל בכל מקרה, לפי הכללים היבשים, מחר לא תוכלי לשלוח אותו

שטויות..

אם יתברר לכם שזה "לא כלום" מבחינה מקצועית, אפשר לעשות "עבודת המידות" (זה לא ממש כך - כי הוא לא בוחר ברע. אבל בעיקרון, לתרגל אחרת). אבל קודם כל לאבחן. לפעמים ילד סופג הערות על משהו שבכלל צריך טיפול מול מאפיינים מוכרים וקונקרטיים.

גם אני אמרתי שזה דבר שצריך איבחון מקצועי.

ותיאורטית הוספתי, שאם יגידו ש"אין כלום", אז אפשר לעבוד עם הילד על איך מתייחסים לדברים כאלה.

והדגשתי שהביטוי "עבודת המידות" הוא ביטוי מושאל - כי אינו שייך כאן...  (אבל לפעמים, יש באמת דברים שאפשר לעבוד בבית בשכל ישר, ולא דווקא עם איש מקצוע).

איך פונים לאבחון מקצועי? מה השם של בעל המקצוע ששייך לפנות אליו על מנת שיאבחן ומה התהליך? האם צריך לפנות לרופא ילדים וכיוצא בזה?

היה אפשר לפנות לפסיכולוג של הגן. זו הדרך הכי קצרה.

כעת, לא ברור אם תספיקו, כי עוד כשלושה שבועות שנה"ל נגמרת.

ואז, אפשר דרך רופא ילדים לקבל הפניה לפסיכולוג ילדים במימון הקופה.

ויש עוד דרך - שבד"כ היא מהירה יותר.. - והיא, לנצל את האפשרות לקבל "יעוץ רופא מומחה" מטעם הקופ"ח, בהשתתפות עצמית. דומני שלילדים הקופ"ח מממנת דברים כאלה, ברוב הסכום. תשאלי בקופ"ח שלכם.

אני דווקא לא הייתי מציע לפנות לביה"ס טרם שהילד התחיל ללמוד שם.

התחיל שם. מעדיפה שיתחיל דף חלק. מה גם שבגן ממש לא מכירים את ההתנהגות הזו והם לא מודעים לכך-הוא ילד טוב גם שם. זה קורה לו במקרים מסוימים כשאנחנו בחוץ בחברת אנשים.  אני פשוט רוצה לתת לו כלים ולשחרר אותו מהרגשות שהוא כלוא בהם וגורמים לו להתפרצויות שיש להם השלכות חברתיות(עם ילדים ב"ה הוא מסתדר בסדר).

בגן אין פסיכולוג...

לכל גן יש פסיכולוג. רק יתכן שהוא מגיע לעיתים רחוקות.

מכל מקום, זה לא סיפור גדול לקבוע תור לפסיכולוג ילדים. קודם כל, איבחון אם זו "תופעה". אם לא, אז כלים להתמודד בנחת וביעילות. תשימו לב למישהו טוב.

ואם עם ילדים הוא בסדר, אז זה ממש משמח. זה העיקר.

שם ב"ה,  אני אישית בוחרת להשאיר אותו במקום הנקי הזה.. תודה

כל עוד אפשר לטפל במסגרת הבית בלי ליידע את בית הספר זה ממש ממש עדיף

ובטח שלא כדאי לתת אמון עיוור ביועצת/מורה שעדיין לא מכירים. 

לא בכל בית ספר יש יועצת כל כך נפלאה.

ולא צריך להתפס לקיצוניות, יכול להיות בית ספר טוב ויועצת לא משהו.. זה לא השיקול היחיד.

ככל שאני קוראת בעיון את דברי התחושה שלי שהבעיה היותר גדולה כאן זה התגובה שלכם. יתכן גם שהתגובה שלכם גורמת להקצנת ההתנהגות של הילד.

אני רוצה קודם כל להדגיש שאני מאד מבינה את ההתמודדות שלכם. ממש מבינה מנסיון של אמא שעמדה בסטואציות לא פשוטות שההתנהגות של הילדים שלי לפעמים היתה מאד לא נעימה ומאד מביכה ועשיתי הרבה עבודה עם עצמי בענינים האלה, איך להכיל את הסיטואציה ואיך לנווט את הילדים למקומות טובים ב"ה ובאמת הגישה די הוכיחה את עצמה אז מהמקום הזה אני משתפת בתובנות שלי, אנא אל תקחי את דברי כביקורת

אז ככה - אני לא בטוחה שיש לילד איזושהי בעיה רצינית, יש ילדים שמתנהגים ככה וזה לא כל כך נורא. כמו שאת אומרת בעצמך, סיטואציות בחוץ שהוא מרגיש חוסר בטחון, בושה או שצוחקים עליו. 

דוקא בגלל שההתנהגות שלו גורמת לכם מבוכה או רגשות אשמה לכן אתם לא מגיבים נכון ומחמירים את התופעה.

אתם מרבים להסביר לו למה זה לא בסדר ולמה הוא לא בסדר ושאנשים רואים אותו באור לא טוב אבל הוא לא מצליח לשלוט בעצמו אז התוצאה היא שהדימוי העצמי שלו נהרס עוד ועוד.

למעשה נדרשת פה עבודה עצמית של ההורים להכיל את הילד, לא להתביש בו, לתת לו המון חום ואהבה וגם לתמוך בו בפועל כשקורים דברים. למשל אם מישהו מנסה לתקשר איתו ואת יודעת שזה לא נעים לו אז לעצור את זה באיזשהיא דרך - או באמירה ישירה או בפעולה עקיפה, לא משנה. העיקר - להיות שם בשביל הילד שלך שבסה"כ עדיין קטן וצריך את עזרתך בפועל. לאט לאט הוא ילמד שהעולם הוא מקום בטוח יותר וההתנהגויות האלה ילכו ויפחתו.

יתכן שתגלי שאת מתבישת להציב גבולות למבוגרים אחרים בסביבה - אז זה רק מראה לך שבאמת יש לך קושי אמיתי עם העניין, את מצפה שהילד שלך שבסה"כ בערך בן 6 יציב גבולות לאנשים שלך עצמך לא נעים להציב להם את הגבולות.

בסופו של דבר הילדים שלנו מביאים אותנו למקומות שאנחנו נדרשים לעבוד על עצמינו... 

כנראה שבאמת זה מה שנדרש ממך - לעבוד על עצמך להיות גב חזק לילד שלך מול אנשים אחרים

את תמיד יכולה להציב לעצמך דד-ליין שאם אתם פועלים ככה במשך נאמר חצי שנה או שנה ואין שום שינוי אז תעשו חשיבה מחודשת לפני כיתה ב' או בפסח הבא או בחנוכה, מה שמתאים לכם.

אם תלכו בדרך שהצעתי קשה לי להאמין שלא תראו שינוי לטובה, אבל בואו בראש פתוח, קחו את זה כניסוי.

גם אם תתנו לו חצי שנה כזאת של חום ואהבה ועזרה מעשית לא תגרמו לו לשום נזק לטווח הארוך... יהיה לו מספיק זמן ללמוד להתמודד

עוד עצה שיכולה לעזור אם אתם מרגישים שזה גדול עליכם - ללכת ליעוץ/טיפול אצל פסיכולוג ילדים - לבד. בלי הילד. חשוב לחפש פסיכולוג שמאמין בכך שהדרך הכי טובה לטפל בילד זה טיפול דרך ההורים. אתם תקבלו כלים וכוחות איך להוביל נכון את הסיטואציות שקורות, איך להתמודד איתו ואיך לכוון אותו.

לדעתי כמעט ואין שום טעם לקחת את הילד לטיפול ישירות בו. כל עוד אתם מובכים ומתביישים בו ולא יודעים איך להכיל אותו שום טיפול ישיר בילד לא יעבוד. במציאות התגובות שלכם יהרסו את מה שהטיפול בילד ישיג

אם לא לילדון החמוד, אז לפחות לכם כהורים תוכלו לקבל כלים להתמודד.

לתפוס סתם ככה כל חרק אחר ולהתעלל בו זה כבר אלימות וצבע"ח.

נמלים/חרקים/מעופפים - אם הם מפריעים למשל בבית - אפשר להרוג או להוציא החוצה

אם זה בחוץ/בטבע ולא מפריע לי - להרוג סתם בשביל להרוג זה צער בעלי חיים ומפתחת מידת אכזריות בנפש

חיות גדולות יותר צער בעלי חיים אלא אם כן יש עליהם דין רודף..

רבי יהודה הנשיא, מחבר המשניות, הולך לו ברחוב בדרכו, שכנראה הייתה לכיוון בית המדרש. מהעבר השני של הרחוב צועד לכיוונו אדם סוחר בהמות שמוליך עדר עגלים לכיוון בית המטבחיים המקומי למוכרם לשחיטה. לפתע, אחד העגלים עוזב את העדר, רץ לכיוונו של רבי יהודה ומצטנף בבגדיו בפחד. העגל, שהרגיש בנפשו הבהמית כי הוא צועד בדרכו האחרונה אל עבר השחיטה, פחד מאוד וניסה להגן על עצמו בבגדיו של רבי יהודה. אמר לו רבי יהודה ''לך אל השחיטה, כי זהו הרי ייעודך בעולם – הבהמות נבראו לשימושו של האדם וזוהי זכות גדולה עבורך שתעלה על שולחן שבת וחג ויברכו עליך ברכות''.

העגל המשיך בדרכו, אך מיני אותו יום ולמשך שלושה עשר שנים, חייו של רבי יהודה כבר לא נראו אותו דבר: כאבי שיניים חזקים וגדולים נגזרו עליו, הוא סבל מאוד, כל זאת בשל חוסר הרחמים שנהג כלפי העגל.

כאבי השיניים לא עזבו את רבי יהודה הנשיא, עד הסיפור הבא:

עוזרת הבית של רבי יהודה, עסקה בניקוי שגרתי של הבית. לפתע, היא גילתה עכבר. העוזרת ניסתה לרדוף להכות ולהרוג את העכבר, עד שרבי יהודה שם לב למתרחש ואמר לה: עזבי אותו, נאמר בתורה על אלוקים ''ורחמיו על כל מעשיו'', גם אנו צריכים לנהוג כך ולרחם אף על בעלי החיים!

כששמעו בשמיים על תשובת המשקל והתיקון שעשה רבי יהודה במעשיו, שהחל לנהוג במידת הרחמים, ריחמו עליו והעבירו ממנו את הכאבים והוא התרפא.

מידות

היו קשיים, אבל סך-הכול התמודדתי/התמודדנו יפה...

הרי פרידה מחברים יש בכל מקרה. גם התאקלמות בבי"ס יש בכל מקרה. ההבדל הוא שיש רצף לימודי כלשהו שנקטע. אם לא מדובר בילדים מתקשים מדי - אז לא אמורה להיות להם בעיה...

(אני דווקא נהניתי מהפלוסים של מעבר באמצע השנה: כשבביה"ס הראשון הודיעו על מבחן אחרי הפסח - שמחתי שלא אצטרך ללמוד אליו . ומנגד - כשבביה"ס השני סיימו לעבוד על העבודה השנתית - שמחתי שיש לי פטור מהגשת, כיוון שלא הייתי בכיתה במשך כל השנה... )

הבנות שלנו ממש נהנות מפאזלים של הפכים ושל צבעים.... לא האמנתי כמה זמן ישבו על זה... חוץ מהזמן שרבות עליהם כמובן