פורום הורות (עמוד 97)

עד כמה את תרגישי בנוח על קרטונים ותצליחי לנהל בית כמו שצריך. ומעבר נוסף מאוד מקשה וגם עולה כסף. וילדים בכל מקרה יצטרכו להסתגל, יכול להיות שרישום לגנים שאת רוצה כבר נסגר בכל מקרה ולא תוכלי לבחור.
מצד שני ברור שיותר קל להתחיל שנת לימודים מהתחלה, יכול להיות תוכנית לימודים אחרת עם ספרים אחרים

אני לא חושבת שזה כ''כ טרגי לילדים...במיוחד אם הם יודעים מראש.
מעבר זה דבר קשה בפני עצמו, אז למה לעשות אותו פעמיים?
אני חושבת שיש יתרון במעבר באמצע השנה.
נפרדים בצורה רגועה ונעימה מהכיתה הקודמת. ונכנסים לכיתה החדשה כשזו כבר מתנהלת על מי מנוחות, לא בבלגן של תחילת שנה, כשהמורה עוד לומדת את השמות והאופי של כולם.
אישית, נשמע לי הרבה יותר רגוע לעבור באמצע השנה, מכל הבחינות. גם לגור בקרטונים כמה חודשים לא נשמע משהו. כי זה לא מאפשר להם להתחיל להשתקע.

כנראה שזה באמת מה שנעשה.. אני נוטה להקטין אותם מתוך אמהות מגוננת מידיי ובאמת יש להם הרבה יותר תעצומות נפש בנשמה העצומה הזאת שבתוך גוף כל כך קטן (ומתוק).

ועדיף להגיע לחברה מוקדם ככל האפשר.

תאריך סיום בניה של בית זה מאד שברירי. נראה לי שאני לא מכירה מקרה שבו בניית הבית הסתיימה בזמן.
לחברה חדשה עדיף להגיע בתחילת שנה, צעירים ככל האפשר. בגיל יסודי כל שנה משמעותית לדעתי.

היו קשיים, אבל סך-הכול התמודדתי/התמודדנו יפה...

הרי פרידה מחברים יש בכל מקרה. גם התאקלמות בבי"ס יש בכל מקרה. ההבדל הוא שיש רצף לימודי כלשהו שנקטע. אם לא מדובר בילדים מתקשים מדי - אז לא אמורה להיות להם בעיה...

(אני דווקא נהניתי מהפלוסים של מעבר באמצע השנה: כשבביה"ס הראשון הודיעו על מבחן אחרי הפסח - שמחתי שלא אצטרך ללמוד אליו . ומנגד - כשבביה"ס השני סיימו לעבוד על העבודה השנתית - שמחתי שיש לי פטור מהגשת, כיוון שלא הייתי בכיתה במשך כל השנה... )

אנחנו עברנו באופן זמני בתחילת השנה, כדי להתחיל שנה במקום החדש - אבל זה היה רק אחד השיקולים. השיקול היותר משמעותי היה העבודה שלי. ללא השיקול הזה, חושבתני שהיינו מעדיפים מעבר באמצע השנה.

אבל קשה לי להגיד את זה על חשבון הילדים, אני מנסה לראות אותם בעיקר בשיקול

בנוגע לילדים זו התלבטות מה יהיה להם עדיף,
לא בטוח שמגורים "על קרטונים" במשך כמה חודשים ייטיבו איתם... זו התלבטות.

איני יודעת מה האפשרויות שלכם בקשר לעבודה,
אבל אם לדוגמא תעברו בחופש, ובמשך כמה חודשים בעלך ייסע רחוק לעבודה ולכן יהיה פחות בבית - זה בהחלט הפסד לילדים.

בכלליות אני סבורה, שכשטוב להורים, וטוב למשפחה ככלל - זה מה שהכי טוב לילדים!

כל כך הרבה שיקולים יש לי לכאן ולכאן

לק"י

כדור פיזיו (אם יש לכם כח "לגלגל" אותה עליו).
מטבח
עגלת סופר

מתקן כזה של אמבטיה לבובה
עם סיר וכיור

הבנות שלנו ממש נהנות מפאזלים של הפכים ושל צבעים.... לא האמנתי כמה זמן ישבו על זה... חוץ מהזמן שרבות עליהם כמובן

נכנסתי כבר לסרטים, ושאלתי את אמא שלי מה דעתה, היא הציעה לי להפסיק עם הדאודורנט שהשתמשתי בו באותו זמן , וברוך ה' הכל עבר.
בכל זאת אולי כדאי ללכת לרופא.

היא מרגישה שאיבדה את מקומה המיוחד. הגיע תינוק חדש, פתאום תשומת הלב לא רק אליה. והתינוק החדש גם חמוד, וכולם מסתכלים עליו, ואמא נמצאת איתו לבד כמה פעמים ביום, והוא זה שקמים אליו בלילה...  נו, קצת "מפחיד", לא?....

 

צריך לתת לה זמנים משלה, לבד איתה.

 

גם "לקבל איתה" ביחד את התינוק. לא במקומה, אבל לתת לה קצת להיות "שותפה". שהוא לא יהיה גורם מפריד ביניכם אלא מחבר.

 

אפשר גם לשחזר איתה מה קרה. מה היה לפני כן, איך אמא הלכה ללדת, חזרה עם תינוק. איך היא נשארה הילדה שאוהבים, וכעת יש עוד אח/ות, שהיא יכולה לשחק איתו. שהיא גם הילדה הקטנה שלכם, וגם האחות הגדולה שלו (לא הפסידה שום מקום..).

 

וגם.. הזמן יעשה את שלו.

יש עוד ילד קטן ממנה בתמונה. זה היא ועוד 2 מתחתיה..בהחלט מובן לי שזה כי אולי תפסו את מקומה. למרות שהילד היותר קטן (בן שנה וחצי) דווקא פחות מגלה קושי במהלך הזה...
אולי הגיל הבוגר שיותר מבין את המשמעות גורם לה לקחת את זה אחרת? (היא ממש חכמה ופיקחית)
אני די משתפת אותה, וכשהיא אומרת שהיא אוהבת את התינוקת אני אומרת לה שהיא גם מאוד אוהבת אותה.
זה באמת רעיון לתת לה זמן איכות לבד ולעבור איתה על התהליך שהיה לפני הלידה. אנסה את זה, תודה רבה!

שוב - לא במקום המקום העצמי שלה, גם בתור ילדה קטנה, אבל בתור "שותפה" שלך..

אשתדל בזה ביותר סבלנות. כי לפעמים אני נותנת לה אבל מקצרת תהליכים, לעשות את זה כמה שיותר מהר..

משהו שעוזר מאוד אחרי לידה עם אחים בבית זה לשתף אותה, במה שרק אפשר. "את רוצה לעזור לי להחליף לה טיטול?"
מאמינה שקשה לה למצוא המקום שלה וזה יעזור לה להרגיש שהיא לא "מפריעה" אלא עוזרת וחלק חשוב בבית. חיבוקים ואהבה אמרת וזה חשוב לשים לזה לב.
ואחרון, לתת לה גם מקום לקשר שלה עם התינוק החדש "וואו איך הוא מחייך אלייך רואים שהוא מאוד אוהב אותך כי את האחות הגדולה שלו נכון?"

לגבי לומר לה "לא" אני חושבת שזה חשוב לא לאבד גבול אבל גם לא להקשיח אותם ושלא תהיה לה גם את ההרגשה שכל הזמן האווירה לא טובה וכועסים עליה, אפשר לומר בחיוך שלא מתאים לה לבקש כזה דבר והיא בטח כבר יודעת שאצלנו בבית לא עושים ככה וככה..

את נשמעת אמא מקסימה ואוהבת תנסי כמה שאפשר להכיל אותה יותר ובטוחה שיהיה בסדר וגם זה יעבור

לרוב באמת אולי היא מקבלת תחושה שהיא מפריעה?
כי לפעמים כשהיא בוכה גם אני אומרת לה להפסיק כי זה מפריע לאחים הקטנים שלה לישון (ואז חשבתי על זה שזה לא טוב כי אני לא מכילה את הקושי שלה)
אז החלטתי שזהו, אני מזדהה איתה ועם הקושי שלה בלי להגיד שהבכי שלה לא נעים ומפריע.
(למרות שזה ככה כי לפעמים זה באמת בכי סתם של פינוק)
וכמו שכתבתי לדן אני אומרת לה שהתינוקת מאוד אוהבת אותה (היא עדיין לא מחייכת, אבל אאמץ את עצתך ברגע שהיא תתחיל לחייך)

ולגבי הלומר "לא" אנחנו ממש משתדלים לא להקשיח, ולשמור על גבול הטעם הטוב. ולפעמים באמת נוהגים להגיד לה את התשובה השלילית בחיוך ובמשפט כזה או אחר, אולי נשים לב לזה יותר.
כי חשבתי שזה לא טוב כל הזמן לנהוג ככה, חושבת שהיא צריכה לדעת לקבל מרות גם אם היא לא נחמדה...

ותודה על התמיכה והפרגון! ❤

תנסי גם לפעמים " להעדיף"  אותה כביכול.

לא יכולה.. להגיד בקול לתינוק" "עכשיו אמא עם _______ (הילדה בת 3) ולא יכולה ל לבוא.. עוד רגע"

 ובאמת לתת לה מקום כשהתינוק ישן וכד.

  להשתדך לא להילחץ...

אני עוברת את זה עם הבן שלי בן 4
היום התינוקת בת 3 חודשים אז כרגע הרבה יותר טוב מבהתחלה
אני אעודד שאם הזמן דברים משתפרים , עברתי תקופה לא פשוטה איתו בכלל , אני עדיין מתמודדת אבל כולם התרגלו בבית למצב החדש שיש עוד קטנטונת שהיא חלק מהמשפחה . זה עובר מבטיחה לך.
בינתים הרבה להכיל אותה לחבק לנשק לשתף נשמע שאת עושה את זה וזה מעולה
תבחרי את המלחמות איתה כמו שאומרים, לתת לה לבחור בלי לנסות להגיד לא אלא אם כן זה ממש קריטי עבורך.
ולתמלל אותה ריגשית זה מאוד עוזר, " אני מבינה שקשה לך"
"אני רואה שלא נעים לך שאת לא יכולה לקבל חטיף בבוקר אני אשמח לתת לך במקום משהו אחר" וכו'
בהצלחה בה את אמא מדהימה ובלי ייסורי מצפון!!
אני אכלתי את עצמי עם ייסורי מצפון וזה הדבר האחרון שצריך לעשות . הבאת להם מתנה הבייתה תיזכרי את זה

אני אכן מנסה הרבה פעמים לתמלל אותה רגשית כמו שאת אומרת והיא באמת גם עונה לי סתם דוגמא- "קשה לי לחכות הרבה זמן".
זה עושה לי ייסורי מצפון אחר כך, כשאני חושבת איך עניתי לה או התייחסתי אליה..והם גומרים אותי אז אני משתדלת לא להגיע לזה אבל לפעמים זה כאילו בלתי נשלט מרוב שזה בלתי נסבל

שמעתי פעם דימוי:

משפחה היא כמו אונייה ששטה בנחת בים. כשיש שינוי באונייה - האונייה מטלטלת קצת עד שנכנסת ליציבות שוב.

אם ילד לא מגיב ללידת אח חדש - אז צריך לדאוג.

אם ילד מגיב - הוא בסדר גמור וכך צריך להיות.

תנהגי איתה כאילו היא בוגרת והתנהגותה רגילה, (כדאי להזהר מלהרגיל אותה לעודף תשומת לב). שתפי אותה בגידול התינוק, עוד מעט וזה עובר.

גם אני עברתי בדיוק מה שאת מתארת, התמודדות עם התנהגות "קרצי"
מה שהם אומרים בראשי פרקים זה לבחון למה הילד זקוק, ולא להתנהגות,
כלומר היא מבקשת פיפי, זה לא בגלל שהיא צריכה לשירותים- היא צריכה להרגיש שייכת. תשומת לב.
להחדיר את זה לשכל כל הזמן.
היא לא רוצה צ'יפס, היא רוצה את ה"שיחה" איתי.

ככה גם מיד יעלו פתרונות נכונים. הם מדברים הרבה על המנגנון האוטומטי (בכנות) ואיך לא להיגרר אחריו.
(טוב ניתן לה רק שתרד מאיתנו, לא ניתן לה כי היא משגעת, איזה התנהגות מעצבנת וכו')
אלא נגיב בהתאם לצורך האמיתי.

גם אפשר לשקף לה את ההתנהגות שלה.
את מבקשת לשירותים כי את רוצה לרדת מהמיטה למרות שאת לא צריכה לשירותים? בסדר. (הרי ממילא החלטת להרשות לה, אז כבר תשקפי לה שאת נענית לצורך האמיתי שלה)
ככה את גם יכולה להגביל את מספר הפעמים שהיא יורדת: אני מרשה לרדת שלוש פעמים. מה את בוחרת? שירותים, יופי! את יכולה ללכת.
תעלי חזרה למיטה.
מה את עכשיו רוצה לבחור?
לשתות? לסדר משהו במגירה? לתת נשיקה לדובי? להגיד משהו לאבא?
היום נעשה א, ב, ג. מחר יהיה אפשר להחליף.

אפשר גם להקציב לפי זמן. אם תעלי למיטה לפני שהשיר ייגמר תוכלי לרדת, אם לא אז יהיה אסור הערב לרדת.

גם בזמן בכי והתפרצות לחבק ולהזדהות עם הכאב שלה.

המון המון אמפטיה, דיבור, שיקוף ושיתוף.

ממליצה לשמוע את ההרצאה בצורה מסודרת ולרשום על דף את הסיטואציות שלכם.

עוד רעיון- להיעזר בקופסת הנקה, לעודד לצייר את מה שהיא מרגישה.

אולי לרגל המצב לשנות משהו בהתנהלות בבית.
למשל להרשות לבוא להירדם בחדר שלכם על מזרון בתנאי שהיא לא קמה (אחרי שהיא נרדמת להחזיר אותה למיטה שלה)
או לסדר את סדר היום ככה שהיא תקבל את תשומת הלב שלה ברוגע ובאהבה.
(להעיר את התינוק להניק באופן יזום כחצי שעה לפני שהיא קמה, או לפני התארגנות ערב, אולי שבעלך יקריא לה סיפור, לבנתיים את מניקה ומטפלת בתינוק,
אח"כ מתחלפים, הוא עם התינוק ואת איתה.
זה יקצר לכם משמעותית את זמני ההתארגנות וכולכם תהיו מרוצים.
(אנחנו למשל נותנים לה לבחור האם לבחור מי יקלח אותה או לבחור מי ילביש אותה) ככה אנחנו גם נותנים מקום לבחירות שלה אבל היא לא מנהלת לנו את כל סדר היום. (ובעיקר אני נותנת לה לבחור בזמנים שבשבילי הם כמעט לא מורגשים. למשל אני מתייעצת אילה איזה בגד להלביש לתינוקת מתוך 2/3 אפשרויות)

הרבה כוחות ואורך רוח, זה עובר בסוף...

ובאמת זה היה הכיוון להנחות אותה לפני השינה שהיא יכולה עכשיו לבקש א.ב.ג כי אחר כך אמא הולכת לטפל ב*** והיא לא תוכל לבוא כל פעם...
נראה לי שננסה זאת הערב, מקווה שזה יעזור בעזרת ה'

ומבחינת חופש בחירה היא מקבלת המון, הרבה פעמים שואלים אותה בשאלת האלטרנטיבה. אבל או שהיא התרגלה לזה או שאני לא יודעת מה כי פשוט אומרת "לא" על הכל ומחליטה שבא לה משהו אחר...
היום למשל היא לא רצתה ליטול ידיים בבוקר, אחרי כמה הסברים ודיבורים (לא ארוכים) היא לא התרצתה אז לקחנו אותה בעצמנו והיא בכתה, אחר כך שוחחנו איתה על זה. אבל זה משגע על הבוקר😤

באמת צריך הרבה כוחות ...תודה על ההמלצות והעידוד

כל מה שאת מתארת קורה לדעתי אצל הרבה ילדים בגיל הזה, בין אם יש להם אחים ובין אם לא(בכי של פינוק, נדנוד, להתארגן לאט וכו..). במצב שלך זה באמת יותר קשה להתמודד וצריך למצוא כוחות להגיב נכון. אז קודם תקבלי את זה ואל תהיי קשה עם עצמך, ונתנו לך כאן הרבה עצות, מה תכלס לעשות..לי אין יותר מידי ניסיון.
בהצלחה והרבה נחת..

לא רואה יתרון בריאותי לקורנפלקס. גם הוא מלא סוכר.
בזה הייתי מתגמשת לשמח אותה.

חוץ מזה אצלינו נהוגות שקיות שוקו בבוקר-
זה נותן מצב רוח טוב כשיוצאים מהבית. ככה החלב נכנס ואני לא בלחץ עם ארוחת הבוקר.

שוקו ומאפינס בריא. לפעמים פרי.
כמובן לפי שיקוליך...

בוודאי שקורנפלקס עדיף..
אבל באמת זה כל אחד והנראות שלו, גם שקית שוקו אני מעדיפה שלא (החלב ניגר לא הכי בריא וזה מפוצץ בסוכר)

ולדעתי המצב הרגשי יותר קריטי מבמבה בבוקר, אבל אם את נגד שוקו בבוקר נותר לי רק לאחל לך בהצלחה והסתגלות מהירה של הילדה

אם היא הייתה מרשה שוקו הילדה הייתה רוצה קולה
ואם הייתה מרשה במבה הילדה הייתה מבקשת סוכריה על מקל...
הילדה יודעת מה הסדר בבוקר ומה מותר ואסור ובכוונה רוצה את מה שאמא לא רוצה להרשות.

(אני מסכימה שיש מצבים בהם הגבולות שלנו עשויים להשתנות בין המותר והאסור הרגילים שלנו)

יותר חשובה ההרגשה הנפשית מהדל נתרן בחטיפים.

ברור שזה איתות, יש ברקע לידה, שזה בהחלט טלטלה רגשית.
בוודאי שהילדה צריכה מענה נפשי,
אבל המענה הוא לא לתת לה מה שהיא רוצה (ממתק/חטיף) אלא מה שהיא צריכה (תשומת לב, הרגשת שייכות וכו')

בקצב שהילדים צריכים. הם מתחרים זה בזה על תשומת הלב.
לא סוף העולם לתת במבה בבוקר.
זה לא לכל החיים. זה לתקופה. מותר להמתיק את החיים. מותר להתגמש. בעיני הנוקשות המחשבתית הזו לא נכונה, אבל זה כנראה גם עניין של הרגל מבית. בבית שלי פינקו ילדים גם בסתם יום של חול ולא חששו. לא קרה כלום.

אולי לפעמים גם בזה צריך להתגמש קצת..

אלו ילדות צעירות. תחילת שנה ממילא מרעננים קצת חומרי לימוד מלפני כן. 

תכנית הלימוד היא בערך אחידה. ילדות שהצליחו בביה"ס הקודם, אין סיבה שתהיה בעיה. לכל היותר תעבדו איתן קצת על פרטים שיתברר שלא מכירות - כמו שיכול להיות להיפך.

 

כיוון ששאלת "איך מוודאים" - עניתי.

אבל אני לא הייתי מתרגש מדבר כזה..

חוץ מאנגלית אולי. במיוחד אם זה אותו סגנון של בית ספר.

תשתדלי לא לחשוב מחשבות כאלה. נכון שלפעמים זה סוג של "פינוק עצמי" - מה הם יגידו אם ח"ו יקרה לי משהו.. אבל לא טוב להתרגל לזה. זה קצת בריחה לכיוון שלא מרומם את כחותייך ואת יכולת ההתמודדות שלך.

 

יש לך משפחה אוהבת, כמו שפירטת יפה. ומתוך מה שכתבת, רואים שיש לך גם אישיות חשובה, רק שאת לא מספיק מעריכה אותה..

 

אז אולי תשתדלי, נניח פעמיים ביום לכמה דקות, לשבת ברגיעה ולהתבונן בנחת בטוב שיש לך. להתבונן במתיקות של הילדות, שהן ילדות שלך, באיכפתיות של המשפחה (לא מובן מאליו), בטוב שבבעלך, ובסוף - גם בדברים טובים שיש בך, לפחות משהו.

לתת חיוך קטן, להגיד תודה לה'.

 

ככה - "שני כדורים ביום".. זה ירגיל את הראש שלך לפעול בפאזה החיובית יותר. יתן לך כחות ועידוד. ופחות תלות במי שאינם מסתכלים עלייך בעין טובה.  תראי אחרי שלושה שבועות אם את מרגישה טוב יותר.  מסתכלים על הטוב - זה נותן כח להוסיף טוב.

 

 

ונראה ששווה להגיע לאיבחון עם תחבורה ציבורית של חור.. לא נורא. מאמץ חד פעמי.

ואם יגידו שמגיע לך טיפול - אז פעם בשבוע לנסוע, גם לא סוף העולם. תנסי...

 

הצלחה רבה.

תודה רבה
אאמץ

שווה כל שקל.

זה כל כך מעצבן להיות תמיד בצד המבקש, ולמה הם לא מבינים לבד? למה תמיד אני? זה הבית של שנינו!
מצד שני צריך להבין שהם לא רואים את המצב כמונו. כן, הם לא תמיד שמים לב לכלים ולכביסה, כי זה לא בראש שלהם. מתרגלים שהאשה היא עקרת הבית והאחריות היא שלה, אז הם פשוט לא שמים לב.
בהחלט אפשר לצפות מהם לבוא ולשאול איך אני יכול לעזור, מה את רוצה שאעשה ויתנדבו מעצמם בלי שיהיה צורך לבקש מהם כל הזמן, אבל אל תצפי שהוא ידע לבד מה צריך לעשות.
אם את רוצה שהוא ידע לבד, אז זה דרך ישיבה ביחד והחלטה על חלוקת תפקידים. ביום שני אני עושה כביסה ואתה כלים, ביום שלישי הפוך. ביום חמישי אשמח שתעזור עם מקלחות לילדים, וכו'.
נכון, יש בעלים שהם שותפים מלאים בתחזוקת הבית, אבל למיטב ידיעתי הרוב לא ככה, ומה לעשות, הם צריכים לשמוע מאיתנו מה אנחנו צריכות וקשה להם לקרוא מחשבות.

מה אתה מעדיף כלים? יאללה את לא רואה יותר כלים מטר
אבל לזכור, שמי שלוקח אחריות על תחום זכותי להחליט איך ומתי הוא יעשה את התחום הזה. אז אם חשוב לך שהכלים ישטפו כל יום נניח אז להגדיר את זה מראש כחלק מהתפקיד
בכלל הם אוהבים יותר דברים מוגדרים וברורים..
ולא, הם לא רואים מה יש לעשות. לא יודעת למה לדעתי ענין של חינוך מבית.. תשקיעי בבנים שלך ויום אחד אשה אחרת תאהב אותך מאד 😁. בהצלחה!

ממליצה על הספר "לדעת להיכנע"

נראה לי שיש שם עקרונות שקשורים למה שאת מתארת, גם אם זה לא בדיוק המיקוד

גם אני מתמודדת עם הנושא, ברור לי שזה מאוד קשור להתנהגות ולמסרים שלי.

 

חוץ מהספר - בקטנה:

בעיניי - תפקידים מאוד ברורים וממוקדים

ושדר שלי שאני לא "נותנת לו הוראות" ומנחיתה אלא - משחררת ונותנת מקום לצדי

אף אחד לא אוהב להיות הסגן או הסוג ב', במיוחד לא גבר.

לחשוב איפה המקומות שלו בבית שהוא יכול להרגיש שהם שלו והם מוערכים.

לבקש, לא לדרוש. בבקשה תעזור לי לחלוק בעומס של הבית. תודה רבה. איך אתה עושה את זה מהר/טוב וכו

ובעיקר לשחרר לשחרר לשחרר... את העמדה של המנהלת, לא כיף להיות לידה... למשל לא להעיר על איכות הביצוע בכלל.

ואם יש עוד טיפים אשמח לשמוע 

הסוד בלהפנט - הוא להפנט את עצמך, 

כשתזרום הכל ילך בקלות ובמהירות

זה מה שעובד אצלנו, הרבה ספרים, מעניינים, מחדשים את המלאי לעיתים קרובות ויש זמן לקרוא רק במיטה או בשבת. קוראים עד שנרדמים

יש ספרים שיכולים לעניין אותם אבל לא הרבה.

3.5 אפשר את המקרנצ'יק או דיסק של חסדי נעמי ברקע, טקס שינה רוטיני גם יכול לעזור

להתייעץ עם הילדים איך הם עושים את זה.
בדרך כלל הם אלה שמרדימים אותנו....

לק"י

מה הבעיה שלהם לישון?!

כשבמקום להתחנן לילד שילך לישון- את צריכה להתחנן אליו שיפסיק קצת לישון ....

למדה בי.נ.ר
לא שייכת לאגודה הישראלית לטיפול במשפחה
שזה אומר לא מוסמכת .
יש כאלה שזה יכול להתאים להם , לי לא .

ההסמכה פחות קריטית מאשר התוכן
ממליצה על מטפלים מבית ספר לייעוץ תורני תורת החיים
מטפלים יראי שמיים שההכשרה שלהם מתבססת על התורה ולא על פסיכולוגיות של גויים

בעייניך כן בעייני לא .
אין כאן מה להתווכח

המון הצלחה!

תודה על הרצון לעזור

ויש שם שמות של מטפלות מהאזור שתוכלי לכתוב פה ולשאול אם מישהו מכיר

נקודתית אני מתכוונת מעין התקרחות בנקודה מסוימת בראש. אם כן - פנו לרופא עור. ותבדקו רקע רגשי

 

מציעה קודם כל בדיקות דם כלליות - לבדוק חוסרים של כל הויטמינים והמינרלים - בקשי מהרופא שירשום ספציפית בבדיקת דם. כולל ברזל, B12, ויטמין D, סידן, אבץ, אשלגן וכו' לא רק ספירת דם כללית

 

ובמקביל לבדוק אם עוברת תקופה של לחץ ומתח במיוחד

 

 

 

באמת נעשה בדיקת דם.
בכללי היא בתקופת בגרויות ומתכונות, למרות שהיא לא נלחצת ולא משתגעת ובטח שאין לחץ בבית, יכול להיות שבכל זאת זה משפיע.
תודה!

כמה שהיא לא נלחצת זה בכל זאת סוג של מעמסה נפשית מסוימת

 

אולי באמת לתגבר בתקופה הזאת עם ויטמינים ומינרלים. כדור פרנטל או משהו בסגנון

לשים לב שהיא אוכלת בריא ומאוזן בתקופה הזאת. להוסיף לתזונה ירקות/פירות/אגוזים וכדומה

 

בדר"כ אצל הילדים הגדולים אנחנו פחות שמות לב מרוב שעסוקות עם הקטנים אז בכל זאת להיות יותר ערנית למצב התזונה שלה עכשיו..

 

בהצלחה

 

היא מהקטנים שלי

הרבה נחת מכולם

גם את תגיעי לשלב הזה.
מבטיחה מנסיון...

מוטרדת ממשהו? 

נשירת שיער היא בדר"כ סממן למועקה נפשית כלשהי.

תקופת בגרויות אבל לוקחת ב"איזי" ואומרת שממש לא נלחצת.
מה שמטריד אותה זו הנשירה...

שתעשה גם בדיקות דם כדי לוודא שאין חוסרים.

 

אני אישית כהייתי רווקה כל בוקר הייתי מרטיבה את השיער ומסדרת לקוקס.
חצי מהשיער לא קיבל שמש והיה רטוב כל היום טהייתה לי נשירה מטורפת.
זה לא כזה הפריע לי האמת כי רק במקלחת הייתי שמה לב לזה (כל היום השיער אסוף)
אם היא הולכת עם פזור זה באמת צריך בדיקה..
אם היא כמוני עם אסוף כל הזמן אז חשיפה לשמש יכולה לעזור..

זה גיל שנערות לפעמים פוצחות בדיאטות כסאח אי דיאטות אופנתיות כי כל החברות עושות. יש תקופות שכולן חיות על חסה פתאום ומשכנעות אחת את השניה שהן שמנות
בגלל שזה גיל שדעת החברה מאד חשובה זה עלול להוביל לתזונה לא בריאה בעליל שגורמת חסרים רציניים ואחד הדברים הראשונים ששמים לב זה השיער

ב"ה הבת שלי לא עושה דיאטות.
אוכלת מצוין ומגוון.

לצערי יש לי קצת נסיון עם הפרעות אכילה בגיל הזה ולכן אני יודעת שזה משהו שרב הפעמים מאד מסתירים מההורים ולכן הסימנים הגופניים הם האור האדום להורים.

אם כל השאר נראה לך בסדר- העור שלה נראה טוב ובלי פצעים (יותר מהרגיל) והיא לא עייפה מאד וישנונית אז ב"ה אלף פעמים

בכל מקרה נשמע לי רעיון טוב לקחת לבדיקת דם לחוסרים

היום התזונה לא מספקת מספיק ויטמינים הרבה פעמים, אולי יש מחסור בויטמין D וכו.

אולי מסעדה? הצגה טובה?

מישהו מכיר משהו דוסי בצפון?..

 

לא מסעדה.. לא צימר.. מחפשת חידוש

חדר בריחה
בריכה זוגית
סדנת בישות זוגיות
סדנת שוקולד

ממש חמוד ומגוון
נהנינו מאןדדדד

גם לי נמאס מסעדה וצימק אשמח לשמוע מה זה והמלצה

שמים משקפיים כאלה
ואז נכנסים ממש למציאות אחרת, חיה ומוחשית
ואז משחקים כל מיני משחקים
יש מפחידים, יש אקשן
למשל משהו שאהבתי
עולים במעלית ואז הדלת נפתחת את עומדת בגג של בניין רב קומות, ואין רצפה, קרש שצריך ללכת עליו ולמטה תהום! וצריך להעיז לקפוץ
ואי איך צרחתי חח
מהנה ונחמד
עם גרופון עלה חמישים ש"ח לכל אחד. חצי שעה.
תנו!

יש לך את השם של המקום?