פורום עצמאיים ועסקים קטנים (עמוד 66)

והתשובות הנכונות אינן זהות?
הנכונות-הן תשובות ארוכות יותר? (שהיה קל לשנות את הניסוח לצורך העניין?)
או שאולי היו גרסאות והן העתיקו ממישהי שלישית?
לפעמים עדיף להתעלם... אבל אם את בקשר טוב/ רוצה לפתח קשר הייתי מציעה לך לקרוא להן... ודווקא לחלשה יותר הראשונה. לדבר איתה על המבחן, על התשובות הנכונות ושהיא לבד תראה את חוסר ההיגיון בתשובות... אולי לתת לה אפשרות ללמוד ולהבחן שוב על החלק הספציפי... (ולא לקבוע למחר כי אם קשה לה בבית היא בטוח לא תזכור. תני לה רבע שעה עם החומר(תןודאי שיש לה או שתביאי לה) ואחכ תשאלי אותה בעפ את השאלות... ועל הדרך את מחליטה לעזור לה.
וכך את מרוויחה שתי דברים א.הצלחה שלה ב. בניית אמון בך- ויצירת קשר משמעותי עם התלמידה. תראי אם יש לל עוד הזדמנויות לתת לה יחס (לא בכיתה, סיבות לקרוא לה לצומי... עזרה כלשהי, שליחויות וכדומה) זה נכון לגבי כל תלמידה, בפרט לתלמידה מתקשה ובפרט לילדה שעוברת משברים בבית...

ב. חלק מהתשובות הזהות נכונות.

ג. רוב התשובות במבחן קצרות.

ד. התשובות היו זהות לחולטין, לא שינו נוסח.

ה. מלמדת אותן רק שעתיים שבועיות, אין כמעט קשר.

ו. לדעת המורה שלה היא מסוגלת להרבה יותר רק שהיא קצת מסובכת רגשית, הצעתי לה עזרה בזמן המבחן והיא העדיפה להגיש מבחן חצי עשוי.

הרעיון של שאלות שאלות בעפ"י מצויין, אבל נראה לי שהיא בישנית מידי, עדיף לתת לה בעפ"י.

העניין הוא שלדעתי לא היא העתיקה אלא השניה, החכמה יותר.

(טוב, אותנו הלעיטו בקורסים על נוער נושר...)
כאן זה מתחיל. גם שעה בשבוע יכולה לגרור יחס לתלמידה שזקוקה לו. ותאמיני לי שהיא זקוקה לו מאאאד. ואם המחנכת שלה עכשיו מתחתנת אז לא בטוח שיש לה את הכוחות לתת לה תשומת לב.... אז תעשי אתזה!!!
תקראי לה, תני לה ללמוד ואם היא מעדיפה בכתב אז שתחזור אחרי רבע שעה ותענה בכתב.
את יכולה לדאוג לה לכוס מים קרים או מעבר לזה אם חשקה נפשך... כדי לתת לה הרגשה טובה. תאמיני לי ז יעזור (עכשיו אני בכובע שלי... ילגה בכיתה י"ב שההורים שלה התגרשו ומה שגרם לה לבוא ללימודים היה היחס של חלק מהצוות...)

היא מאוד שקטה ונחבאת, כמעט לא מרגישים אותה, אני אדבר איתה אישית. תודה

 

את יכולה לא להחזיר את המבחנים בינתיים ולהגיד שלא סיימת לבדוק (או שתחזרי מתי שתרצי)

אלא אם יש מישהו אחר לערב אותו ולהתייעץ איתו. רכזת שכבה אולי? מנהל? וכדו'... (רצוי מישהו שמכיר את הכיתה).

הסיבה שהייתי מחכה היא שיש פה עניין חינוכי שצריך לתת עליו את הדעת. זה לא העניין הספציפי של כמה לתת להם עכשיו אלא יכול להיות שצריך לדבר על זה עם הכיתה (בלי להגיד כמובן שבנות העתיקו אלא לתת אמירות כלליות וכו'). חשוב מאוד שהמחנכת תדע. (וגם אם לא חיכית לה כרגע, ראוי לדעתי שתעדכני אותה אחר כך).

 

אני זוכרת שפעם אחת המורות ביסודי אמרה לנו שגם מי שנותנת להעתיק זה לא בסדר, ולכן אם היא רואה 2 מבחנים של בנות שהעתיקו אחת מהשניה היא פוסלת את שניהם (לא משנה שאחת העתיקה ואחת נתנה להעתיק). אני לא יודעת אם אני מסכימה עם הגישה הזו, כי לפעמים יש תלמידים טובים שמלחץ חברתי לא יגידו לא להעתיק אבל אולי נכון לעבוד על העניין של לחץ חברתי. אני לא יודעת. אני מתלבטת בנושא הזה. אבל תחשבי על זה, ואז במצב כזה זה לא משנה מי העתיקה שתיהן לא בסדר (אם את מסכימה עם הגישה הזו, כפי שכתבתי אני מתלבטת).

 

לגבי ההמשך - אני חושבת שבמבחנים הבאים עלייך לשים לב יותר לבנות הספציפיות שאת חושדת בהן, חשוב מאוד להקפיד על שקט בכיתה בזמן המבחן (אני אומרת שמי שמדברת אני מורידה לה 5 נק' גם אם היא כבר סיימה את המבחן. פעם אחת עשיתי את זה, ומאז לא היו דיבורים בכיתה). אני אומרת להם לשים ערימה של ספרים בין כל 2 בנות, אני אומרת להן שזה כדי לעזור לכל אחת להתרכז במבחן שלה, שלא יהיו הסחות מהמבחן של החברה (לא מזכירה את זה שזה כדי שלא יעתיקו. ושתדעי שזה באמת עוזר, כי לפני שעשיתי את זה, פעם ניגשה אלי תלמידה באמצע מבחן ואמרה לי שהיא בטעות הזיזה ת'יד לקחת מחק וראתה תשובה של חברה שלה, והיא לא יודעת מה לעשות, כי היא מרגישה שזה לא הוגן - תלמידה בכיתה ו', אז ככה כשיש דברים ביניהן יותר קשה לראות). לא מרשה לצאת לשתו (אומרת להביא בקבוקים) לשירותים יוצאות אחת אחת ולא 2 ביחד. ומשתדלת (בכיתות שיש אפשרות) לפזר את הבנות בכיתה באופן מיקרי. 1 מביאה ליד השולחן שלי, אחת מעבירה למקום שבת לא הגיעה וכו' (כל פעם מפזרת בנות אחרות).

וזה לא כי אני חושדת אלא כי אני חושבת שלילדה שמאוד חשוב להצליח, יהיה מאוד קשה לא לשאול חברה שלה תשובה שהיא יודעת. פשוט לעזור להם שיהיו כמה שפחות דרכים להעתיק.

בהצלחה.

המחנכת תתעדכן בהקדם האפשרי, רכזת שכבה אין (בית ספר פיצי 18 בכיתה) מנהלת יש ומאוד נחמדה, השאלה אם זה לא מידי חמור לערב את המנהלת.

לעבור על זה לסדר היום, לא שייך? סה"כ הם לא יודעות שעליתי על זה.

לדבר עם כל הכיתה לא נוח לי.

לגבי ההמשך- באמת חשוב מה שכתבת, אני אשתדל.

תודה

היתה מורה שגילתה בכתה 2 מבחנים זהים

היא עשתה לנו שיחה על ישרות, וסיפרה לנו על כך שאישה יהודיה חייבת להיות ישרה,

פעם היא גילתה שטחנה כמות גדולה של דגים וגילתה שהיתה בעיה(לא זוכרת מה הבעיה)

ואם היא תגלה- יצטרכו לזרוק כמות  של דגים שיועדה לכל החגים, היא תארה את כל הטירחה שתרד לטמיון.

והסבירה את המעלה של האישה שמתגברת ומודיעה. היא תארה איך התורה סומכת על האישה בכשרות בבית.

וכמובן שעליה להיות ראויה שיסמכו עליה.

היא הביעה את אכזבתה ואם אני לא טועה היא אמרה ש2 הבנות האלו לא קיבלו חזרה את המבחן- אני לא יודעת מה היה בסוף.

אומרת שהתאכזבתי..שהיה לי עצוב לראות את זה

שאני מעדיפה מבחן ש50% טוב מאשר 100% עם העתקות

ולא הייתי שואלת מי העתיקה, כי זה כבר יותר מבייש.

טוב,

אני אענה לך תשובה בוגרת, קצת ארוכה, אני מקווה שלא תתבלבלי.

אני לא יודעת מה המורה שלך מרגישה כלפייך.

אני יודעת מה את מרגישה, ואני מאמינה שזאת לא הרגשה כיפית במיוחד

 

 

אנסה לעזור לך:

 

דבר ראשון בשביל לעשות סדר בראש, תמיד כדאי לנו לדעת לחלק בין מה שאנחנו מרגישים או מפרשים לבין עובדות.

 

"המורה שלי ממש שונאת אותי אני מרגישה את זה!

כל שאלה שאני שואלת היא מתיחחסת אלי כאיזה מישי שלא יודעת מהחיים שלה כלום ולבנות אחרות היא תתיחס הכי יפה שבעולם!!

ואני לא מבינה מה כבר עשיתי לה"

 

מה שמתקבל זה:

"אני מרגישה שהמורה שונאת אותי, כי אני מרגישה שהיא מתייחסת אלי כאל אחת שלא יודעת כלום מהחיים שלה, לעומת בנות אחרות שהיא מתייחסת אליהן יפה. ואני לא מבינה מה עשיתי לה".

 

יוצא שהרוב מבוסס על הרגשה.

 

הדרך הקלה והמומלצת היא: לפנות למורה, ולהגיד לה "המורה, אני מרגישה כך וכך, זה מפריע לי..." "אני רוצה לדעת מה לעשות בשביל להפסיק להרגיש ככה". ככה גם תדעי אם את מרגישה נכון, ובמידה ואת צודקת, תדעי גם מה אפשר לעשות בשביל שהיא תפסיק לשנוא אותך.

נכון שלפעמים זה אולי מביך, אך זה משתלם כשזה נעשה בחכמה.

 

הדרך הקשה (ואולי גם אפשרית) היא: להישאר בנקודת הנחה שהמורה שונאת אותי, ולנחש מה גורם לה לשנוא אותי, ולהשתנות.

 

אבל חשוב שתדעי בגדול

למורה אין עניין לשנוא תלמידה, אבל יכול לקרות מצב שתלמידה לא מתנהגת כראוי ואפילו מפריעה ולכן המורה קצת קשוחה אליה.

 

 

בהצלחה מתוקה

 

 

 

 

 

ואם זה לא עוזר, לפנות לגורם אחר שאת סומכת עליו

מחנכת, מורה אחרת, יועצת וכו'

קודם כל ממש תודה רבה!!

את צודקת מצד אחד אבל...אני יודעת שלא עשיתי לה כלוווום!

זה תחילת שנה והיא בקושי מכירה אותי!!!!

וחוצמיזה..שאני לא אחת כזאתי שילך אליה ויגיד לה..המורה אני מרגישה שאת אהם...

אבל זה מקשה עלי על צורת הלמידה שלי ואני מתביישת לשאול שאלות...

ומה שיוצא מיזה זה שאני לא מבינה כלווום בערך..

אווווף

|מתוסכל|

יכול להיות שלא עשית לה כלום, יכול להיות שהיא גם לא שונאת אותך וזאת סתם הרגשה שלך. וגם שהיא לא חושבת שאת לא מבינה או משהו. לכן הדרך היחידה לדעת ולפתור את זה, זה לפנות אליה. ואני ממש מבינה שזה מביך אותך אבל תדעי שזה יכול להועיל לך מאוד למקרה שתחליטי כן לגשת אליה...

 

ואני עוד יותר מבינה את זה שזה מקשה עליך את הלמידה - "לא הקפדן מלמד ולא הביישן למד".

לכן, או שתגידי לעצמך, אני שואלת מה שאני רוצה, ולא אכפת לי מה שהיא תחשוב עלי, העיקר שאני אבין את החומר.

או שתורידי במינון השאלות ותנסחי אותן בצורה ראויה. (אם זאת הבעיה.). --

 

(לפעמים תלמידים שואלים יותר מידי שאלות ידע, מה שעושה רושם על המורה שהתלמיד לא מנסה לחשוב טיפה בעצמו, ולכן המורה  אולי קצת חסר סבלנות כלפיו.

 

ולפעמים תלמיד שואל בנימה קצת מתנשאת או ווכחנית, וזה גורם למורה לאנטיגוניזם.)

 

 

בהצלחה רבה יקרה

 

גם המורה היא בן אדם אולי היה לה יום קשה היום?

אם זה משהו עיקבי הייתי ממורמרת קצת ומוציאה את הזעם בשיחות עם חברות.

אבל את יכולה לגשת למורה או לכתוב לה מכתב קצרצר

שאת מרגישה שהיא מתייחסת אליך שונה משאר הבנות, ושזה עצוב לך ושתשמחי לדעת אם יש סיבה.

מקווה שהמורה באמת תשמח לדבר איתך ולפתור את הבעיה

 

 

 

מטרות ועקרונות

 

1. ידיעת המסופר בתנ"ך והכרת התפישות הקיימות בו על ראשית העולם והאנושות, ועל קורות עם ישראל למן תקופת האבות ועד שיבת ציון.
2. טיפוח היכולת להתמודד עם ריבוי דעות  ועם ערכים משתנים בתנ"ך.
3. הכרת החברה המקראית, תרבותה וזיקתה לתרבויות המזרח הקדום. הכרת השינויים שחלו בחברה המקראית מבחינת מבנה המשפחה והשבט, הממלכה ומוסדותיה, החוק והמנהג. הכרת מרכיבי התרבות החומרית וחיי היום-יום בתחומי חיים שונים.
4. הבנת מקומה של ארץ ישראל בספרות המקרא, הכרת אתריה והבנת הזיקה שבין העם לבין ארצו.
5. יצירת מודעות לאופיו של המקרא כמייצג מגוון אמונות ודעות במורשת ישראל.
6. הכרת סוגות בספרות המקרא, דרכי עיצובן ותרומתן להבעת מסריה: היסטוריוגרפיה, חוק, נבואה, מזמורים, חכמה.
7. הכרת מבנה ספר התנ"ך על חלוקותיו, וטעמי המקרא הבסיסיים.
8. הכרת פרשנות המקרא ואופייה לדורותיה: חז"ל, ימי הביניים, פרשנות חדשה, פשט, דרש, ביקורת המקרא.
9. הכרת אמצעי עזר שונים כמו קונקורדנציה, מילון, אנציקלופדיה, אטלס, מאגרי מידע ממוחשבים ומתוקשבים.
10. הכרת חשיבותו של המקרא בהתפתחות התרבות היהודית –ישראלית- כללית.
11. הכרת גיבורי התנ"ך כדמויות בשר ודם בעלי מעלות וחסרונות, מורכבויות, יצרים ותשוקות,  טועים נכשלים ושוב קמים.רק האל לבדו שלם וקדוש.
12. ניתוח דמויות בתולדות העם, ומעקב אחר דרכי הצגת הדמויות ועיצובן: האבות והאמהות, נביאים, שופטים, מלכים, מנהיגים, דמויות ראשיות ודמויות משנה.
13. יצירת מודעות למשמעותו של ספר התנ"ך כספר קודש, ספר מקודש ליהדות ולנצרות, ספר מצוות, ספר סוציאלי המבטא דאגה לחלש בחברה, ספר חוקים (חקלאות, מלחמה, כיבוש, עבודה ועבדות וכו') ספר חינוך- מכוון את האדם להתנהגות מוסרית.

?ועוד כמה-

מטרות בתחום המיומנויות

מטרות על, מטרות אופרטיביות ודוגמאות

מטרות על יקרא במקרא כהלכה יהיה בקי במקרא, בלשונו ובתכניו ידע לקבוע גבולות של יחידה במקרא ייתן כותרת ליחידה   מטרת - על יקרא במקרא כהלכה   מטרות אופרטיביות יקרא בהתאם לניקוד יטעים כראוי את המוטעם מלעיל או מלרע. יהגה נכון את האותיות (ה, ח, כ, א, ע). יימנע מהבלעת מילים או אותיות ("ייתן רווח בין הדבקים"). יפסיק או יחבר מילים בהתאם לטעמים המפסיקים או המחברים. יתאים את ההנגנה (אינטונאציה) לתוכן.      מטרת - על יהיה בקי במקרא, בלשונו ובתכניו   מטרות אופרטיביות יזכור את המקראות המשמשים מקור למצוות. ידע לצטט פסוקים המשמשים מקור למצוות או להתנהגויות מסוימות. ידע לזהות את הפרשה - הספר שבו נאמר פסוק או עניין.  ידע להשתמש בקונקורדנציה. ימצא מראה מקום תוך פרק זמן סביר. ידע למצוא פרשה או עניין למרות שאינו יודע במדויק את מקומה. ידע לקרוא פרשן קריאה טכנית (אותיות רש"י). ידע לקרוא פרשן כראוי (שאלה, תשובה וכדומה). יבחין בפסוק מצוטט אף אם לא צוין במירכאות.      מטרת - על ידע לקבוע גבולות של יחידה במקרא   מטרות אופרטיביות בעזרת מאפיינים תוכניים.      מטרת - על ייתן כותרת ליחידה   מטרות אופרטיביות בלשונו שלו.

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Tochniyot_Limudim/MikraMam/Matarot

תכנית מקרא ממלכתי דתי.

תיכנסי לאתר שם ויש שם מטרות לכל חומש.

בהצלחה!

מצויין 98-100

טוב מאוד 95-97

כמעט טוב מאוד 87-94

טוב 79-86

כמעט טוב 71-78

מספיק 60-70

כמעט מספיק 51-59

בלתי מספיק 39-50

נכשל 0-38

 

 

2 קיבלו נכשל

1 בלתי מספיק

3 כמעט מספיק

2 מספיק

5 כמעט טוב

6 טוב

5 כמעט טוב מאוד

 

וזהו...

הציון הכי גבוה היה 94, הכי נמוך 32, אבל יש לי עוד 2 שלא עשו (אחת חלשה ועוד אחת שלא יודעת איך היא אבל היא החסירה הרבה שיעורים...)

מה עושים עם כיתה כזו??

 

עבודה

כ. טוב מאוד. 75-80 טוב. 75-70 כ. טוב 60-70 מספיק. וכו'..

אבל עדיין זה לא משפר את המצב העגום.

אבל אני זכר אז אולי זה לא עונה לך

תיק צד קטן

כזה שנכנס בו יומן, ארנק ואוכל.

(כשהיה לי תיק של "מורות" גדול, שנכנס בו ממש קלסר היו לי כאבי גב

(פשוט הוא היה מתמלא ומתמלא ולא מתרוקן ....)

 

ספרי לימוד בביה"ס, וכשאני צריכה להכין דף או משהו אני מצלמת את העמודים בספר...

דפי עבודה מהבית במייל/דיסק און קי

כך שלא באמת יש סיבה לתיק גדול "של מורות"

 

כי אני צריכה אוכל, וארנק וכו'

ואני לא אוהבת תיק קטן.. לא יודעת

בעצם זה מביא אותי לתהיות ואולי אני אחליף

אבל עד עכשיו היתה לי הצדקה לתיק גב

ואם כבר תיק צד אז  אחד שתפרתי די גדול

אבל חייבים לרוקן כל יום

 

לק"י

 

ובתחילת שנה הייתי הולכת עם תיק צד

בהתחלה היה לי תיק גב יפה, אבל הוא נקרע מרוב עומס הספרים..

ואת יכולה לבדוק גם באתר של הסתדרות המורים

תודה!

תבדקי. נראה לי צריך שם.

דווקא עכשיו כשכולם מסודרים בעבודה פתאום יש דרושים

אנ מליצה לא להתבייש.
לנסות לדבר עם מוריןם מבתי ספר שימליצו עליך אם שומעם על משהו
ללכת לבית ספר ולתת קו"ח ביד של המנהל

גילאי 14-17 בכיתה...

עוזר?

אבל אני לא רב

כל אחד יכול להגיד מה הוא חושב

אבל כדאי לגשת לרב ולומר את כל הנתונים

אם את אומרת שכדתיה אסור לך לשיר בפני גברים, ברוב המקומות זה יתקבל בהבנה וכבוד. 

אם זה לא המצב, אז צריך לשאול רב אם מותר ואם אסור, אז אין ברירה, זה או העבודה או בורא עולם, תבחרי....

נסי להסביר להם שאינך יכולה מבחינה הלכתית לשיר

 

אך יחד עם זאת את יכולה לכוון אותם לאיזה שיר את רוצה שכעת ישירו

 

ורק שהבנים ישירו והבנות ימחאו כפיים!!

 

דווקא בגלל שזה קצת שונה מהאווירה הכללית אני חושבת שזה יתקבל בהבנה!!

עיקר העניין הוא שאת תובילי ותיצרי אווירת שבת נכון?

 

מה עם להכין/להביא דיסק עם כמה שירים קליטים או מוכרים, ואז שעיקר השיר יהיה כמובן מהטייפ, ואת תשירי ככה יותר בשקט ויותר "תתרכזי" בלהסתובב בין כולם, לעודד אותם למחוא כפיים, לעודד אותם לשיר (קדימה, אני לא שומעת אתכם...!!)

 

בכל מקרה שיהיה בהצלחה. זה יפה מאוד בעיני שאת לא מוותרת אלא מחפשת פתרון יצירתי....

דבר ראשון- תודה על העצות והעידוד!! מחזק שיש תשובות כאלו!

בסופו של דבר החלטתי שאני אדבר עם אחד מהבנים ואסביר לו שאני אגיד איזה שיר שרים והוא יוביל את השירה...

מקווה שיהיה בסדר

ושוב תודה רבה!!

לכי לשאול רב.

אם זו בעייה חברתית, זה המקום לדון בו.

אבל למיטב ידיעתי, אין כאן רב, ולכן אין מקום לשאול שאלות הלכתיות...

אבל לא נראלי שהילדים שאליהם מכוונת הפעילות יבינו שברלה= חילזון.  צריך משו עם המילה "חילזון"/"שבלול" במפורש!
ואני צריכה את זה בקובץ. או אפילו ביוטיוב. אבל משהו שאפשר לשמוע.

עזרת!!

 

אם לעוד מישהו פה יש- אני עדיין אשמח לקבל עוד

 

ועכשיו אני שמה לב שאד השירים בכלל לא שייך כנראה התבלבלתי..

בכל אופן יש לי עוד שיר אם תצטרכי.

בהצלחה

אני חושבת שהוא הולך ככה: 

שלום, אני הוא השבלול
היום אצא לי לטיול
אוציא מחוש
ועוד מחוש
מהקונכיה אוציא לי את הראש.
 

תודה!

אומרים לילדים לסגור את היד בצורת אגרוף):

מי הולך לאט ולא בחפזון?

מי לכל מקום נושא עמו שריון?

מי יוצא החוצה לחפש מזון?

 

הוציאו אצבע
שקוראים לה אצבע
ועוד אצבע שקוראים לה אמה
הנה חילזון על האדמה

 

שירים על נושא של בגדים- בהקשר לעונות, - חם וקר.. (איזה בגדים מתאימים לכל עונה וכו')

יש למישהו רעיון?

 

 

בעיקרון יש לי מלא שירים אבל אני צריכה להיות על המחשב...
אז בהיזדמנות

(אבל מדובר בכיתת תקשורת של PDD כך שהגיל הוא לא הפרמטר היחיד פה)

תודה!

"שירי אצבעות"

 

ו-משחקי מעבר.

 

מלבד זה- ישלי בעברית כרטיסיות של יחיד רבים, היא והוא וכדומה 

אם את רוצה...אחפש במחשב

(את אומרת להם נגיד עכשיו יחיד-רבים 

ואז יש לך רשימת מילים

את מקריאה מילה ביחיד והם צריכים להפוך אותה לרבים

הם אוהבים אתזה מאד...

תודה

אפשר בתור התחלה להקריא את זה:  http://www.2all.co.il/web/Sites/ganshaked10/15903_(968).jpg

אפשר לדבר על הנחליאלי: http://www.2all.co.il/web/Sites/ganshaked10/15903_(964).jpg

על החצב,

אפשר להכין את האותיות של המילה נחליאלי והם יצטרכו לצבוע אותן

אפשר להקריא סיפורים בנושא/ שירים

אפשר ליצור סיור+ יצירה: למשל לאסוף עלי שלכת, לקבל עליהם הסבר קצר ואח"כ לצייר עליהם עיניים ופה..

 

צירפתי לך כמה דוגמאות מתוקות בנושא

 

אין לך תוכנית מסודרת עם המפקחת וכד'. למה, אצלנו הגננות מתלוננות להפך, שיש מהן יותר מידי דרישות לחומרים ללמד, שהן לא יודעות איך להספיק?

מסודרת לכל השנה.

הבעיה היא שלא תמיד אפשר להעביר אותה במתכונת הרגילה...

(תחשבי מה זה בשביל ילדים קטנים לשבת ולחזור על נושא בשעות הצהריים שהם כמעט נרדמים..)

אני משתדלת ללכת על פיה אבל גם וחרגת ממנה לפי צורכיהם של הילדים..

שיחקתי איתם "גמד קטן ביער", "טוק טוק מי אני ומה שמי"

המלך אמר, ים יבשה, חם קר, באולינג (היה בגן וזה המשחק שהם הכי אהבו)

ובחוץ אפשר מי מפחד מהדב הגדול, תופסת פשוטה, דג מלוח, לשים מטפחת כדי לקחת..

יש משחק גם שבו אחד הילדים עוצם עינים וילד אחד מנגן עם כלי נגינה וצריך לזהות.

אפשר גם להניח חפצים שונים, לתת לילד לראות ואז כשהוא יוצא להחביא את אחד החפצים. הילד שיצא צריך להיזכר מה החפץ החסר.

משחק נוסף זה לעצום למישהו עינים, להניח לידו כלי נגינה (או כלי אחר שעושה רעש), וכשמישהו לוקח את הכלי הילד צריך לנבוח כמו כלב שמירה. אם הוא נבח- ניצח ואם לא זה שלקח ניצח. (את המשחק הזה לא ניסיתי)

הרבה פעמים גם שמנו דיסק במערכת ורקדנו יחד במעגל\זוגות\רכבת. 

אגב, הילדים בגיל הזה אוהבים את הסיפור הארנב ממושי ואת הספר חיבוקים (זה שירה עם הפעלה), אפשר לעשות הפעלה בעקבות הסיפור.

מקווה שעזרתי!

אם אני אזכר בעוד משהו אני אשתדל לכתוב אותו.

תודה

עדיין אין לי ילדים בגיל הזה... (בקרוב...)

אבל כקלינאית תקשורת שעובדת בגנים טיפוליים אני רואה ערך רב לקחת ילדים לגינה- שישחקו, יתעמתו ויפגשו עם ילדים אחרים וגם ישחקו במתקנים- יטפסו ירוצו וכד' זה מפתח חברתית (פתרון בעיות חברתיות, יצירת קשרים) ורגשית (גילוי יכולות חדשות, טיפוס לגובה, עמידה באתגרים שונים, עצמאות).

דבר נוסף, אולי אני לא מחדשת שום דבר אבל יש ערך שפתי וגם חוויה משותפת ב'לעשות' יחד- להכין עוגיות, לתלות כביסה, לשתול צמחים באדנית או בגינה וכד' (אפשר להעשיר דרך זה את אוצר המילים בעיקר פעלים ספציפיים לעבוד על רצף ולראות תוצרים).

והכי חשוב- שתהנו יחד...

 

בתור מורה למתמטיקה אפשר לחשוב על פעילויות מתמטיות שמתאימות לשלב ההתפתחותי המוקדם שבו הם נמצאים.

למשל לספור מ-1 עד 20 (הנציג שלי בבית מאוד אוהב...) או עד כמה שמצליחים.

לספור מ-1 עד 10 ולהראות גם באצבעות - לא פשוט.

את אומרת מספר והם מראים באצבעות (מספר בין 1 ל-5 זה מספיק)

להרים בשתי הידים 4 אצבעות בדרכים שונות (1 ו- 3 או 2 ו-2 להיפך וכדו') בפעמים הראשונות את מראה ובהמשך מבקשת מהם.

כל ילד צריך להביא 3 קוביות באותו צבע או דווקא בצבעים שונים.

מניחים לכל אחד פריטים אפילו עד 6 והם צריכים לספור כמה יש להם מענין לראות מי מדייק ומי לא...

וכך הלאה

בהצלחה

 

אתה חייב להיכנס קשוח לכיתה.
אסור לך להיות נחמד בשלבים הראשונים.
אצלינו נניח, (כיתה א, ב, ג, ד), תלמידה שמדברת או מפריעה, השם שלה נרשם על הלוח. המורה אומרת "כולן יודעות מה זה אומר"(אבל אף אחת לא באמת יודעת, וזה עובד)
כולן משתדלות להיתנהג יפה בשביל ששמן ימחק מהלוח.
וכדאי למצוא סיבה טובה למחוק את השם, שמא תצטרך להראות מהו העונש.
בכיתה ו'- דפי עבודה למי שמפריעה.
אין לי מושג איך זה עובד אצל בנים, אבל מקווה שהרעיון הובן

אמנם חנ"מ... אבל  בנים

 

אני שונאת פרסים! ממש שונאת אותם...

קודם כל הי חשוב זה להיות מעורב כל הזמן מה קורה איתם אצל המורים המקצועיים...

 

אצלי בכיתה- התלמידים מחכים לשמוע מי היה המצטיין של היום/ השיעור

זה וואו בשבילם כשמורה אחרת כותבת לי שהם התנהגו יפה (על הלוח בגדול או ביומן.  אני יודעת בפירוש שכשמורה מבטיחה להם שהיא תספר לי שהם שיתפו פעולה זה עובד אצלם)

גם הפרטני שהם יוצאים... יש לי פינה בלוח הכיתה שמיועדת לפתקים שלהם- תלמיד שחוזרת מפרטני עם פתק אני מקריאה אותו מול כולם... וזה ממש עובד!

בכיתה- תלמיד שהצטיין לא מקבל פרס. מקבל המון תשבחות (לפעמים בהגזמה אבל רק על דברים אמיתיים) 

 

אני מנסה לחשוב איך הגעתי למצב הזה... לא יודעת, אולי הערכה?

המון בעיקר אני מדגישה שכל אחד זה ביחס להשתדלות שלו עצמו

 

לפעמים תל' שמסיים מטלה כלשהי יכול לצאת להתאוורר "לשתות" (לא נותנת סתם)

מי שמתלונן שנמאס לו לשבת או שמשעמם לו אני שולחת אותו "לשחרר אנרגיות"- לעלות ולרדת את כל המדרגות של בית הספר...

http://tariel.co.il/?CategoryID=1680&ArticleID=343

 

זה יצא מהתכנית...
(בגלל זה עבדתי בחופש בהיסטריה על שש גמולים במודרך...)

מה אם השאר? תנסי בסמינרים קטנים או יותר מודרניים, באיזה אזור את מחפשת?

יש לך שם של סמינר שיכול להיות?

 

וחיה- מה הכוונה גמולים במודרך? איפה עשית?

תודה רבה!

מלמדים לגמולים, אם כן מן הסתם שלא תהיה להם בעיה שלא למדת בבית יעקב)

אולי נוות ישראל.

ועוד משהו- תנסי בסניפים של הגדולים בערים הקטנות. למשל הסמינר הישן פתח שלוחה בביתר רק ללימודי המשך (בכיר בי אי וכד') יכול להיות ששם יותר פשוט כי הרישום יותר קטן והם זקוקים לעוד תלמידות.

בהצלחה רבה!

תודה.

לא נראה לי קשור לסטאז דווקא

וגם אם את לא עובדת משהח תפתחי כי יש לאישור הזה תוקף
(אמרה זו שלא פתחה ועדיין לא סיימה חובות, ויש לה בעיה רצינית עם משהח...)

המנהלת אמרה לסטאזרים אצלנו שבלי אישור 80% לא נחשבים אופק חדש-עובדים פחות שעות ומרוויחים גרושים....

אישור שסיימת 80% מחובותייך הלימודיות....

אם זכור לי נכון בזמני בלי זה לא היה סטאז

בעבודה ביקשו "אישור לימודים" לא 80%

 המכללה שלכם?

 

אצלנו אני בכלל לא צכה לדאוג לכל הפרטים המוזרים האלו.

וגם יש לי רק 6 ש"ש חובה - 3 פרונטלי, 1 פרטני ו2 שהייה.... (יום אחד של סטאז' בשבוע)

איך זה???

לסטאז', לא?

זה לא מספיק 6 שע'...

 

לאחר שאתה מברר איתו אם זה בטוח בסדר

שלא ידפקו אותך אח"כ

כבר עכשיו וזה כדי שבסוף השנה לא יבואו אליך בטענות ולא יכירו לך בזה..

לק"י

 

א. אין לי מושג..תנסי לחפש באינטרנט/ בספריוצ של מכללות/ מרפדי"ם.

 

ב. יש לך מחשב בכיתה- אולי תבני חידון במצגת ותקריני בכיתה?

אפשר לשלב חידות בציורים/ זיהוי תמונות.

 

ג. סרט/ הצגה על הלח"י.

 

ד. לתת כמה דקות חופשיות בסוף שיעור, להראות סרט, לעשות ארוחה ככה שכל בת תביא משהו מהבית ותתארגנו ביחד בכיתה.

 

בהצלחה רבה

להשמיע את ההמנון שלהם,

להקריא שיר/קטע/סיפור מאחד הספרים של לוחמי הלח"י/תמונה.

 

לכתוב מילים מרכזיות מהחומר - מילים שמזכירות את החומר.

כל תלמיד מקבל מילה, אומר אותה ואומר מהי מזכירה, וכדומה.

במקום מילים אפשר איורים ודברים שונים שקשורים לחומר.

על פי כללי בית הספר אסור לראות סרטים בבית ק"ו שלא בבית הספר.

הרעיון של תמונות מצויין, בלי מקרן סה"כ 18 בנות.

להוציא להפסקה לפני הזמו- מצוין!

כתר הרימון- אחלה רעיונות!

חברות? כי זו התגובה שלהם.

אני היחידה מיתוך 49 בנות שהסתדרתי בעבודה  קבועה ב"ה (ולא רק מילואי מקום) אבל זה עדיין לא סותר את הקושי.

אפשר, לדוגמה, להכין "דולרים"/"כרטיסים טובים" שאותם את מחלקת על התנהגות טובה כמו-

שישיבה במקום, דיבור בהצבעה, ביצוע מטלות.

בהילדים צוברים את הכרטיסים ולאחר כמה שבועות עושים בכיתה מכירת פרסים (זולים של שקל), שאותם את מתמחרת

והילדים קונים בכרטיסים שצברו??

 

בנוסף, הם גם קטנים, אז כדאי לשלב הפוגות קטנות בכיתה של צביעה, דפי משחק- כמו העברת קווים בין מספרים כך שיוצא ציור ועוד.

יש הרבה דפים כאלה באינטרנט. יש אתר שנקרא "איזמרגד" נראה לי ויש בו דפים מעולים להפוגה בכיתה.

 

בהצלחה ואל ייאוש!!

ובכלל השיעורים מאוד קלילים ועדיין זה המצב

למשל להביא לכל בת שקית.. שהיא תאסוף לתוכה צמחים/ חרקים מסוגים שונים..

אחכ תמיינו הכל בכיתה לפי סוגים.. ותנתחו... למשל בצמחים: פרחים: כמה עלי כותרת לכל פרח? , פירות, עלים: בצרור או יחידות,

ועוד כהנה וכהנה סיווגים לפי ראש של מורה לטובה.. את אמורה להכיר את זה..

השיעור יהיה להן מיוחד ומלהיב וחוויתי.. ואחכ בעזה הן תקשבנה לך יותר בשיעורים..

כל ההתחלות קשות.. בהצלחההה!

כתבת שהשיעור קליל, אולי זו הבעיה?
לפעמים שיעור קליל מרגיש להן קיטנה וההתנהגות בהתאם...

מה את מלמדת?
נסי לשאול אותן מה הן מצפות מהשיעור שלך ולתת להן גם מה הציפיות שלך ...
(אל תגידי הן קטנות כי הן יכולות לתת לך רעיונות שלא חשבת עליהם...)

זה בית ספר שנועד לקבל את כל הבנות שלא התקבלו ךשום בית ספר אחר, והסחורה בהתאם,

יש שיעורים יותר קלילים אבל יש בהחלט שיעורים רצינים, לא משנה מה ומי הם מתפרעות, לא כל הכיתה אבל 5 בנות שמוציאות אותי מדעתי ואני מרגישה שאני מאבדת שליטה עליהם.

נראה לי שאני פשוט לא מתאימה לגיל כי עם הכיתות הגבוהות אנ מסתדרת מצויין למרות שהם מופרעות לא פחות.

(להבנת המצב- 19 בנות בכיתה, 5 ריטלין, 1 משהו נפשי, התפרצויות זעם, 2 לקויות למידה איך אפשר ככה???)

את כל העצות הבנאליות- לתת לך או שאת יודעת?
נסי לתת לחמש האלו "תפקיד"
(השארתי צילומים ב... ושלחי 2 בנות יחד להביא
עוד אחת למחוק לוח וכאלה...
סומכת עלייך שיהיו לך רעיונות נוספים)

נסי לפתוח בסיפור בהמשכים / בדיחה חצי קשורה / חידה או אתגר כלשהו (איך הן מבחינה לימודית?)

לפי החומר הנלמד לשלוח אותם להכין הצגה מאחורי הדלת של הכיתה...

לראות במה הן חזקות ולהשתמש בזה.
אולי באמת להתחיל בזה! שכל אחת תספר מה הצד החזק שלה ומה היא אוהבת לעשות

(יש לנו תלמיד מאד לא קל... עשה לנו טרור בביהס. ברגע שגילינו שהוא מוכשר בציור, הוא פשוט מכין ציורים בהקשר לחומר הנלמד כל פעם. לכיתתו ולכיתות אחרות. מאז ההתפרעויות ירדו מאד!)
בהצלחה!
לא סתם נאמר שחינוך זה עבודת קודש...

דבר שני, אני עושה הכל, שולחת אותן למזכירות פעמיים בשיעור, נותנת להם למחוק את הלוח, הצגות סיפורים משחקים שירים, מה שאת לא רוצה העיקר שיכנס להם החומר למוח, בסיפורים הם דווקא שקטות, מה שמראה שהם מסוגלות כשהן רוצות, עיקר הבעיה זה כשילדה לא לוקחת רטאלין ואז היא אלימה ומופרעת וכו', אז אני צריכה לקרא למנהלת, ולא נעים לי! אני שנה ראשונה לא רוצה לעשות רושם של מורה שלא מסתדרת.

הבעיה העיקרית זה כשהם יוצאות מהכיתה ואין לי שום דר להחזיר אותם ואז זה גם הבנות הטובות ואני מוצאת את עצמי באמצע השיעור אם איזה חמש (החנונות) בכיתה.

איך את יודעת שהיא לא לקחה?
הן מקבלות בביהס או לוקחות בבית?
זה דבר שאפשר לפני השיעור לוודא עם המחנכת?
בכלל נסי לדבר עם מחנכת הכיתב... מנהסתם היא תוכל לעזור.

לגבי הפניה למנהלת- אני מחנכת נערים קשים מאד, ולקראת סוף השנה הראשונה הגיע תלמיד מאד מורכב. כשנשברתי באתי ואמרתי בפירוש שאני איתו לא מלמדת (זה לא היה ללמד כשהוא היה בכיתה) חששתי לעורי אבל ראיתי שאני לא מסוגלת
יצא מזה שהתלמיד קיבל חונך צמוד ולא היה בביהס (עד לאשפוז...) לפעמים אנחנו מפחדים שהמנהל יחשוב/יאמר וזה לא מכון!!!
מקרה אחר קרה לי השנה- אחרי חינוך שנתיים עם אותם תלמידים כמעט. יש תלמיד ש"סוחט" ממני את כל תשומת הלב והיחס וזה נורא קשה... (ילד לא בריא בנפשו...) אז אחרי שנתיים ששרדתי באתי באסיפה מול המנהל, העוס פסיכיאטר וכל הצוות והאמרתי שאם התלמיד הזה ממשיך אצלי כולם יצאו נפסדים (הוט סוחט כוחות אני במלחמה לא להתייחס ושאר הכיתה סובלת. בפועל זה היה מורכב... אם לא המילה של ראש הצוות הטיפולי שהבין, התל היה נשאר אצלי. כיום הוא בכיתה חדשה עם מורה חדש (אףחד לא רצה אותו...)
(הכיתות הן לפי רמות וגם לכיתה שלי שהיתה הכי נמוכה הוא לא התאים כך שזה לא משמעותי...)
את יודעת איך פחדתי כשדיברתי? אבל היום אני מודה לה' שאזרתי אומץ! כי הרבה הרבה יותר רגוע לי, אני נהנית ומלמדת בכיף!

אין לך ממה לחשוש לפנות למנהלת בנקרה הצורך!
לברר שנטלו ריטלין זה בסיסי ביותר וזכותך המלאה!

עם כף אשפה על הראש, פחדתי שמישהי תפתח את הראש בגללה, לא היתה ברירה קראתי למנהלת, אח"כ המנהלת אמרה שהילדה אמרה לה שהיא לא לקחה רטאלין, (הם לוקחות בית) המנהלת אמרה שאם זה קורא עוד פעם לשלוח אותה למזכירות שיתקשרו להורים.

עם הבנות האלה זה פחות בעיה כי המנהלת יודעת שהם בעיתיות, השאלה מה עושים עם השאר שנסחפות באווירה של הבלאגן?

)שבנות נסחפות)

נבי לדבר עם מורות שלהן שיתנו לך טיפים, ולפני השיעור לגשש איך הייתה אותה אחת.
זה בסדר לפני השיעור לבקש לוודא אם היא לקחה ואם לא אז לשלוח אותה (לענ"ד)

אז אין בדיוק עם מי להתיעץ, יש יועצת אבל אני סובלת את השיטה התקיפה שלה, לא על כל דבר צריך להעניש.

המחנכת של שנה עברה לימדה רק חצי מתוך הכיתה, זה למעשה שלוש בתי ספר שהתחברו ככה שאת רוב הבנות היא לא מכירה, המחנכת של השנה למדה חינוך מיוחד והיא מסתדרת איתם טוב, אני מתיעצת איתה לפעמים אבל היא אחות של המנהל! שוב אותה פדיחה.

הן עוד ממש קטנות, ולכן אם תצליחי להפוך את שיעור טבע לקורץ יותר מאשר החצר- הן ירוצו מרצונן החופשי לכיתה!

קודם כל תוכן השיעור והמערך: תתאימי אותו למצב של כיתה היפראקטיבית. הסברים בעל פה היו קשים ומשעממים. תרבי להשתמש בהמחשות, בחומרים אמיתיים מהבית/ הסביבה (לא יודעת באיזה נושא את מלמדת בדיוק, אבל במדעים יש תמיד איך להפוך כל שיעור לקיטנה מהנה!) 

 

בנוסף, הן בגיל שאפשר בקלות "לשחד" אותן. פתק טוב על כל התנהגות טובה (אבל אל תהיי נואשת לחלק אותם על כל פיפס. תתייחסי אל הפתקים כאל קודש קודשים) ואפשר להבטיח אחרי מספר מסוים צ'ופר. (אפילו משהו פשוט יותר -"דנה, אני רואה שאת מוכנה ליד המקום ראשונה, רוצה לכתוב את נושא השיעור על הלוח בשבילי?") תשומת לב חיובית, עמידה בקפדנות על הכללים (אין פשרות! מה זה שילדה מרביצה לילדה אחרת עם כף אשפה? את גדולה מהן, תרחיקי אותה בכח!)

 

ומצד שלישי, למרות שהן קטנות, כדאי לנסות לדבר אליהן מהלב. "אני מרגישה שאתן מאוד נהנות לשחק בחוץ, אבל הייתי רוצה שנלמד על ____, מה נוכל לעשות?" תני להן לנסות להעלות פתרונות.. פיתרון כמו "אם נלמד כולם יפה במשך חצי שעה, אשחרר אתכן להפסקה מוקדם!" יכול להוות תמריץ חיובי והן מצידן יעשו הכל כדי לעמוד בתנאי, וישתיקו את החברות.

 

העצות שנתתי לך הן על סמך הנסיון העשיר שלי עם ילדים היפראקטיבים שלרוב זקוקים להמון תשומת לב, וצ'יפור מיידי על מטלה מוגדרת.

ככל שתגדירי בדיוק מה את מצפה מהן "עכשיו כולן יושבות בשקט כי השיעור מתחיל", יהיה להן פשוט יותר לבצע.

 

לפעמים טועים לחשוב שילד היפראקטיבי הוא סתם פרא..אבל תנסי לדמיין לך איך זה בשבילו, כמה כל זה קשה לו! את גם היית ממהרת לחבוט במישהו..

 

 

(הכל מתוך כבוד עצום אלייך, כמורה בישראל. ואת מוזמנת לקחת כל עצה שלי בעירבון מוגבל.מוזמנת לכתוב לי במסר מה הולך..הצלחה רבה.)

רוני.

בתור מורה לחינוך מיוחד (אני עובדת בבית ספר שבו התלמידים סובלים ומפיגור בינוני השאר סובלים מאוטיזם שנוסף לו פיגור)

צופרים עוזרים מאוד מנסיון ,אפשר לתלות בכיתה לוח נקודות ולהגדיר מי שמקבלת 10 נקודות מקבלת פרס (פרסים בשקל -שניים) דך מדבקות, עיפרון מיוחד, סיכות קוקיות)

אפשר לשלב בהוראה גם סרטים מברינפופ וניסוים.

תשתפי את המחנכת של הכיתה ,בתוכנית שלך לצפר את הבנות שתזכיר להן לפני השיעור שלך שמי שתתנהג לפי הכללים ותעבוד בשיעור תקבל מדבקה. נקודה טובה ואחרי 10 נקודות טובות פרס.

בכיתה ב' ילדה מתלהבת ממדבקה על החולצה שבה כתוב ,עניתי תשובה יפה,אני מצטיינת וכו.'

ילדים ובפרט ילדים שסובלים מהפרעות קשב משימות לימודיות קטנות שמוסף להן קצת תנועה ,עוזר להן להתרכז.

למשל לקום ולהביא משהוא מהמזכירה,לעזור לבצע ניסוי.

סוכריות קטנות (כמו אלה של עוגה)

הייתי מצפרת תלמידים בביסקויט או אפילו חופן סוכריות שוקולד לעוגה.(כל מה שהצעתי עובד ניסתי את זה)

עשיתי להם מבצע כזה שבתחילת השיעור אני מוציאה פתק עם שם של ילדה ולא מגלה להם מי יצאה  כל השיעור אני בודקת את הילדה (כשנהיה בלגן אני מזכירה להם שעכשיו אני בודקת מה הילדה שיצאה לי בפתק עושה) בסוף השיעור אם הילדה התנהגה יפה אני מגלה מי זו והיא באה לבחור פרס, זה עבד יפה מאוד כל עוד כולם היו עם ראטלין, במקרה שאחת לא לקחה היא סחפה את כל הכיתה והיה בלגן נורא (וזה קרה כבר פעמים מתחילת השנה).

הפרס של לכתוב על הלוח מצויין אני ינסה בע"ה.

לדבר על ליבם- מעולה רק בתנאי שהם מוכנות להקשיב, ולשחרר להפסקה לפני אסור מטעם ההנהלה, הייתי נותנת להם לשחק בכיתה אם הייתי בטוחה שהם יעמדו בזה אבל ברור לי שהם יצאו החוצה ברגע שאני יתן לשחק.

אני לא מלמדת רק טבע שזה עוד איך שהוא מעניין, מה עושים עם לשון? שיש בנות שמאוד קשה להם לקלוט את החומר אז הם מתחילות להשתולל.

בקשר למכות עם הכף אשפה, היא התנהגה כאילו נכנס בתוכה שד לא היה שייך להשתלט עליה, אפילו המנהל לא הצליחה.

 

יש לך מפתח לכיתה?

אם כן לכי על הרעיון של לתת להם לשחק 5-10 דקות אחרונות בכיתה.

אצלי זה עובד מצוין(כיתה חנ"מ  מקדמת רגשית- 6 תלמידים)

 

אם הן מסוגלות לשבת בשקט, כפי שתיארת אולי צריך ליצור מצב שיגרום להן לא לרצות להשתולל?

ליחד מקום בכיתה (בצד ובנפרד, לא במרכז תשומת הלב ולא קרוב לשאר) שבת שמפריעה עוברת לשבת שם למשך השיעור.

כך הן ישפיעו פחות על שאר הבנות וירגישו שיש "מחיר" על התנהגות שכזו.

לבנות שיושבות שם קצת פחות מתייחסים (או אולי משהו אחר?).

בכל אופן, הרעיון הוא ליצור בידוד קל ביניהן לשאר הבנות כדי למנוע השפעה וליצור התניה/הבנה שיש מחיר להתנהגות כזו.

ילדים, כמו מבוגרים לא ירסנו את עצמם ללא מניע.

זה לעשות  עניין גדול ממעשה טוב ולהתעלם כמה שאפשר מהתנהגות גרועה.

הבנות מאוד חצופות, אני יכולה לומר לה לעשות משהו ואם לא בא לה היא לא תעשה ואני מרגישה שזה הורס לשאר הבנות שהם רואות שלא חייבים לעשות את מה שהמורה אומרת.

לא למדתי חינוך מיוחד אני לא יודעת איך להגיב במצבים כאלה.

הוא מדמה את הכיתה לסירה, יש את המרכז, שהם התלמידים הטובים, משתפי הפעולה. ויש את השוליים, שנמצאים בשולי הסירה. המורה הוא מרכז הכובד. אם הוא מתייחס ומכוון לשוליים, הסירה מתהפכת, כי מרכז הכובד נמצא בשוליים.

 

התייחסות לשוליים לא חייבת להיות בצעקות או התעסקות בלתי פוסקת ב"תשבי יפה", או אפילו תשבחות מוגזמות. התייחסות היא מה שאת מרגישה בלב. כשאת נכנסת לכיתה, מה עובר לך בראש? מאיזה בנות את חוששת? את מי את מצפה ושמחה לראות? כשתשומת הלב הרגשית שלך, בפנים, היא לבנות האלה, זה מעצים את ההפרעה שלהן. כשעיקר תשומת הלב וההשקעה שלך לפני השיעור ותוך כדי שיעור היא לבנות שבמרכז של הכיתה, זה יורגש, והבנות, שבסופו של דבר רוצות את הקשר איתנו, יצטרפו אל הבנות שבמרכז, כדי להתחבר אלייך. 

כשאת נותנת תשומת לב חיובית או שלילית לבנות שבשוליים, איזה אינטרס יש להן לשנות את ההתנהגות שלהן? הרי כשבת תשב יפה ותשתף פעולה כמה שיעורים רצוף היא תאבד את תשומת הלב שהיא קיבלה ממך פעם. הפיתרון היחיד לזה הוא להתרכז בבנות הטובות.

אני זוכרת שפעם התייעצתי עם מורה מאוד ותיקה לגבי בעיה דומה, של בת שהיתה מרעישה נורא בכיתה ולא היתה יוצאת למרות שאמרתי לה. היא אמרה לי- כמו שאת ממשיכה ללמד כשיש רעש של טרקטור מבחוץ, ככה תמשיכי ללמד כשהיא מפריעה. לא מתוך מאבק וכעס של "אני אראה לך שלא תצליחי לחרב לי את השיעור" אלא בנקיון רגשי, ממש כמו שהיית מגיבה לטרקטור מבחוץ.

בהצלחה רבה בעבודת הקודש...

על חינוך או משהו כזה? אהבתי את הרעיון.

על חינוך או משהו כזה? אהבתי את הרעיון.

ונקודה שלא עלתה פה אבל חשובה-את רואה אותן בתור 'בנות קשות'.מהנק' מבט שלהן,הן בנות מצוקה.

בין אם הבית מפורק,או קושי לימודי חמור.

תנסי לחשוב גם כל הסבל בנשמה,ביחוד בגיל כה צעיר...

יחס גורר יחס,לטוב ולרע.

לא אומר שאין קושי,ואין תסכול וכעס ועוגמת נפש מוצדקות.

אבל 'שימי לב אל הנשמה'

עולה לי רק להכין דף אם פרמטרים להשוואה,

אבל למלא חלק!

מתוך ההשוואה אפשר לדון מה ולמה וכו'...

זה אמור להיות שעה וחצעי של שיעור...

לחלק אותם ל2 קבוצות

כמובן שכל קבוצה מציגה מקרים שונים של המרגלים

ואז תעשו סיעור מוחות מה היה שונה