יש לי ברכה והצלחה מימנו.
אני פשוט אוהבת אותו.תודה עליו.
אני פשוט אוהבת אותו.תודה עליו.
..אנונימי (פותח)
בא לי לכתוב. לא יודעת מה.. בא לי לכתוב את המילים שיש לי בפנים. בטוח יש..
אבל כלום.
וכל שברי המילים יתחברו לתפילות.. ממ כמובן
כמויות של מילים הוצאתי מהפה והם לא קרובות לתפילות.. אני רוצה להתפלל. תאמין לי ששכחתי איך עושים את זה אמיתי.
כל ההתעסקות הזאת בגאווה רק נותת לה מקום. זאת הגאווה בעצמה.
בכלל אין לגאווה מקום. היא לא אמורה להיות קיימת מהשורש, בכלל לא אמורה להיות שאלה.
תראה לאיפה הגענו.. מתפלפלים על איך עוקרים את הגאווה.. לא אמורה להיות גאווה בכלל!!אתם מבינים??
האיזון בין מתי לא לחשוב ומתי כן ומתי צריך פשוט לפעול ומתי לשבת ולהתפלפל..
אבל כלום.
וכל שברי המילים יתחברו לתפילות.. ממ כמובן
כמויות של מילים הוצאתי מהפה והם לא קרובות לתפילות.. אני רוצה להתפלל. תאמין לי ששכחתי איך עושים את זה אמיתי.
כל ההתעסקות הזאת בגאווה רק נותת לה מקום. זאת הגאווה בעצמה.
בכלל אין לגאווה מקום. היא לא אמורה להיות קיימת מהשורש, בכלל לא אמורה להיות שאלה.
תראה לאיפה הגענו.. מתפלפלים על איך עוקרים את הגאווה.. לא אמורה להיות גאווה בכלל!!אתם מבינים??
האיזון בין מתי לא לחשוב ומתי כן ומתי צריך פשוט לפעול ומתי לשבת ולהתפלפל..
..אנונימי (פותח)
באור פניך תבהיקם
אני רוצה אור וברק על עצמי ורוצה משיח.
כמה טוב שהשבת עברה אכשהו בסוף.
אני יוצאת.וזה רע לי וטוב לי.איזה רגשות מעורבים.
קשה לי עם זה שאמא לבד.
אוף שזה מרגיש ככה אבל,זה מרגיש שאני משחררת פה משהו של חינוך.
זה חבל שנהייה שבכזה גיל אני אחראית על הרוחניות בבית אבל המציאות יצרה את זה.זה קשה.
וקשה לי עוד יותר שאמא מתפרקת מ,..ואיך אני יכולה לבקש מהן שישימו לב יותר מה קורה סביבן ושיקפידו שהאווירה בבית תהייה קדושה?
תמיד אמרו לי שזה לא התפקיד שלי לחנך ושאני לוקחת עלי מלא אחריות.
מצחיק כמה שזה נכון.
אני רוצה אור וברק על עצמי ורוצה משיח.
כמה טוב שהשבת עברה אכשהו בסוף.
אני יוצאת.וזה רע לי וטוב לי.איזה רגשות מעורבים.
קשה לי עם זה שאמא לבד.
אוף שזה מרגיש ככה אבל,זה מרגיש שאני משחררת פה משהו של חינוך.
זה חבל שנהייה שבכזה גיל אני אחראית על הרוחניות בבית אבל המציאות יצרה את זה.זה קשה.
וקשה לי עוד יותר שאמא מתפרקת מ,..ואיך אני יכולה לבקש מהן שישימו לב יותר מה קורה סביבן ושיקפידו שהאווירה בבית תהייה קדושה?
תמיד אמרו לי שזה לא התפקיד שלי לחנך ושאני לוקחת עלי מלא אחריות.
מצחיק כמה שזה נכון.
..אנונימי (פותח)
יש לי רעש עצום במחשבות,לא נותן לי מנוחה בכלל.
שש שש תרפי את עצמך אכשהו,תתעלמי לרגע מהגשם ומכל השמיכות שיש לך בחדר ומהשקיעה שכבר הייתה..תנסי להתרכז ותכניסי רק שכל.
כשכואב הלב אתה לא יכול להכניס שכל,זה לא קשור.
אני נלחמת,מידי.
צריכים להרפות לפעמים.
איך מרפים אבל,איך.
מה עובר עליו ומה עובר עליה ומה עם אמא ו,אני רוצה לצרוח מאוד חזק אבל אני מפחדת.פשוט מפחדת.
אני לא מפסיקה לבכות ודי כבר עם הרעמים האלו,זה לא מוסיף לאווירה.
לא רוצה את זה נו.
אני מפחדת.מאוד.
מפחדת מהמחשבות של עצמי.
די נו,אני עושה את זה יותר מימה שזה(ואולי לא.?)
לא באלי ליסוע לשם שבת,אני רוצה להיקבר עוד במיטה שלי.
אין לי כוח.
אני רוצה לבכות חזק חזק בחיבוק של מישהו ולא לעזוב.
אנחנו צריכים לבקש בריאות רוחנית.
שש שש תרפי את עצמך אכשהו,תתעלמי לרגע מהגשם ומכל השמיכות שיש לך בחדר ומהשקיעה שכבר הייתה..תנסי להתרכז ותכניסי רק שכל.
כשכואב הלב אתה לא יכול להכניס שכל,זה לא קשור.
אני נלחמת,מידי.
צריכים להרפות לפעמים.
איך מרפים אבל,איך.
מה עובר עליו ומה עובר עליה ומה עם אמא ו,אני רוצה לצרוח מאוד חזק אבל אני מפחדת.פשוט מפחדת.
אני לא מפסיקה לבכות ודי כבר עם הרעמים האלו,זה לא מוסיף לאווירה.
לא רוצה את זה נו.
אני מפחדת.מאוד.
מפחדת מהמחשבות של עצמי.
די נו,אני עושה את זה יותר מימה שזה(ואולי לא.?)
לא באלי ליסוע לשם שבת,אני רוצה להיקבר עוד במיטה שלי.
אין לי כוח.
אני רוצה לבכות חזק חזק בחיבוק של מישהו ולא לעזוב.
אנחנו צריכים לבקש בריאות רוחנית.
..אנונימי (פותח)
משהו שם לא מונח טוב. מונח גרוע.
לא יודעת למה זה.
אני מנסה, אתה יודע כמה אני מנסה, אבל זה לא מתיישב! משהו שם לא נסגר.
זה הנפש שמשפיעה על הגוף, מרגישה את זה אבל לא יודעת מה הנקודה שם. וזה כואב לי פיזית חזק מידי, כמו פעם.
ודי די כבר שיחררתי את זה. מה אתה רוצה ממני? למה הלחץ הזה כל פעם כשזה קורה? די. די תשחרר את זה ממני.
זה גורם לי להתבלבל. לברוח, אבל לשם. די, תיקח את זה ממני.
תתן לי יציבות גם שם. ושיהיה איתה בסדר.
לא יודעת למה זה.
אני מנסה, אתה יודע כמה אני מנסה, אבל זה לא מתיישב! משהו שם לא נסגר.
זה הנפש שמשפיעה על הגוף, מרגישה את זה אבל לא יודעת מה הנקודה שם. וזה כואב לי פיזית חזק מידי, כמו פעם.
ודי די כבר שיחררתי את זה. מה אתה רוצה ממני? למה הלחץ הזה כל פעם כשזה קורה? די. די תשחרר את זה ממני.
זה גורם לי להתבלבל. לברוח, אבל לשם. די, תיקח את זה ממני.
תתן לי יציבות גם שם. ושיהיה איתה בסדר.
..אנונימי (פותח)
אתה טוב טאטי.
טוב גמור.
פתאום הרגשתי עכשיו חנוכה..וואו כמה שזה עושה לי איזון בפנים ויציבות.
היה חסר לי החנוכה של כל שנה..פתאום היום,חזרה כל ההתרגשות שיש תמיד מחנוכה.
ברוך השם שהקורונה לא הרסה ממש את כל התכנונים שיש כל חנוכה.
יש יש.אני אוהבת את החנוכה הזה סוף סוף.
תודה על התזכורות הקטנות האלו.
תודה שאלו הדברים שחסרים לי בשביל להרגיש חנוכה טוב.
אין לי איפה להכיל אותי עכשיו.
אולי נצייר?.
ואני אוהבת את האחים שלי.כל כך אוהבת.הלב מתפוצץ מאהבה.
ותודה,תודה שהצטרפתי סופית.
תודה שהיה לי אומץ לעשות את מה שנכון לי וללכת עד הסוף עם מה שטוב לי.
תודה שנהייה לי יותר קל לעבוד עם שכל ישר ובלי להתייאש מכל דבר קטן בדרך.
וגם תודה שאבא ככה קיבל את זה ותודה על האומץ לא לשקוע שוב לתסבוכים איתו אלא לחייך ולהמשיך הלאה ותודה שגם זה הסתדר בסוף.
כשאני מחייכת,החיים הרבה יותר פשוטים.גם איתו.
ותודה שהוא אמר היום שהוא סומך עלי בעיניים עצומות ויודע שאני מסוגלת לכזה דבר והוא אמר שאם הצלחתי להתגבר על הקושי העצום איתו ועכשיו שנינו במקום טוב,אין שום דבר שיוריד אותי.
(וכן,כי כשאתה שלם עם עצמך ומצליח לחיות עם עצמך,יותר קל לחיות גם עם אחרים.)
פשוט תודה.
טוב גמור.
פתאום הרגשתי עכשיו חנוכה..וואו כמה שזה עושה לי איזון בפנים ויציבות.
היה חסר לי החנוכה של כל שנה..פתאום היום,חזרה כל ההתרגשות שיש תמיד מחנוכה.
ברוך השם שהקורונה לא הרסה ממש את כל התכנונים שיש כל חנוכה.
יש יש.אני אוהבת את החנוכה הזה סוף סוף.
תודה על התזכורות הקטנות האלו.
תודה שאלו הדברים שחסרים לי בשביל להרגיש חנוכה טוב.
אין לי איפה להכיל אותי עכשיו.
אולי נצייר?.
ואני אוהבת את האחים שלי.כל כך אוהבת.הלב מתפוצץ מאהבה.
ותודה,תודה שהצטרפתי סופית.
תודה שהיה לי אומץ לעשות את מה שנכון לי וללכת עד הסוף עם מה שטוב לי.
תודה שנהייה לי יותר קל לעבוד עם שכל ישר ובלי להתייאש מכל דבר קטן בדרך.
וגם תודה שאבא ככה קיבל את זה ותודה על האומץ לא לשקוע שוב לתסבוכים איתו אלא לחייך ולהמשיך הלאה ותודה שגם זה הסתדר בסוף.
כשאני מחייכת,החיים הרבה יותר פשוטים.גם איתו.
ותודה שהוא אמר היום שהוא סומך עלי בעיניים עצומות ויודע שאני מסוגלת לכזה דבר והוא אמר שאם הצלחתי להתגבר על הקושי העצום איתו ועכשיו שנינו במקום טוב,אין שום דבר שיוריד אותי.
(וכן,כי כשאתה שלם עם עצמך ומצליח לחיות עם עצמך,יותר קל לחיות גם עם אחרים.)
פשוט תודה.
...אנונימי (פותח)
יום אחד ישב על שפת הצוק ולהתבונן למרחק, אל ימת המלך הלואה בערפילי ערב. "היכן הם הדברים הגדולים שרציתי לעשות?" חשב לעצמו. "מי יודע היכן נמצאים ידידיי הלוחמים. והכשרתי כלוחם האם הייתה לשווא?" ידיו נקפצו בחוזקה. "אני רוצה לפעול! מדוע דווקא כעת, כשהמלחמה ניטשת בארץ בני קדם, עליי לשהות במקום זר ושומם? מדוע?" מימינו, צדה את עיניו קבוצת עשבים שרוח פתאומית פרעה את זקיפותם. התבונן בגבעות אחד,אחד מיני רבים, תודעתו התמקדה בפרטיות. כה פשוט למראה היה הגבעות, חסר כל הוד טנדר. מראשו הזדקרו שערות ירוקות מלאות פרחים קטנים לבנים. הרוח סחפה אותו הלוך חשוב, כמו ניגון שקט. תנועתו היתה עדינה וכנועה. "לכל עץ ואבן יש שיר וניגון מיוחד" נזכר באחד משיאי השקופים. מעניין מהו שירו המיוחד של עשב פשוט וחבר הדר זה, אחד מיני רבבות. לפני מי הוא מרכין ראשו בין, בעבור מי הוא מחולל בתנועותיו. "היכן הם הדברים הגדולים?" חזרה אליו שאלתו האחרונה, ולפתע תהה על ניסוח המילים בה. וכי עשב פשוט זה, המפקיר את כל כולו לצליפות הרוח, אינו דבר גדול? האין ריקושט, באופן נסתר, חלק מן המלחמה הגדולה? כניעה. זה היה שירו של הצמח הירוק הנע בחלל העולם לעת ערב.
..אנונימי (פותח)אחרונה
דבר בעולם לא הכיל לבן-מלבדו.
חסר היה אותה בהירות שתייחד אותו בעידן רחוק.
בלא קול, החלה נקודה אחת לפעום בתוכו.
מבקשת חיים, שואפת תנועה.
אפלה גדולה, אפלת מעמקים הייתה בכל.
מים שאין להם שם, בעומס משקלם, בעצמת אפלתם,
הורו-כאן, רק כאן, יהיה זרע אור, קו חיים.
לאט, כמו מונחים ביד נעלמה,
בקעו שבילים שיובילו חיים,
הצטיירו מיתרים שיכילו המיה,
נוצקו מפתחות חמישים שערים.
לבן מקבל כל צבע. פתוח וחובק. מאזין לכל גילוי. מסד הצבעים.
תשתית הגוונים, באר נביעת השינויים. נקודת החיבור שמעל לצבע.
מתנשא למעלה מן התמורות. שער השמיים.
בזמן אחר, למעלה מן המים, יבוא איש לבן, איש לב, בלב הזמן.