פורום רחובות המלך! (עמוד 46)

כשהראש מוציא את הכלום העמוס הזה החוצה ואני עומדת להשתגע מרוב שיגעון ואני לא רוצה תיקשורת עם העולם,פשוט לא.
ושוב אכלתי רק מעדן וכבר ארבע בצהריים.
מה עובר עלי בזמן האחרון.
אסור שזה יקרה.
ודי לי.
ומעצבן לי.
ושבת היום וזה כל כך משמח לי את הבפנוכו ומרפא ופתאום משתיי חברות זה נהייה לחמש ואני מאוד מקווה שאם ארגיש שאני צריכה ורוצה לברוח,אני אדע לעשות את זה כי די נו,באמת שמגיע לי חיים טובים.
כאילו,רק נראלי.

כואבת לי הבטן מהבפנים.
אני מאוד רוצה להקיא.
אנשים זה מפחיד אותי מאוד מאוד מאוד.
אולי אני צריכה עולם של אנשים משוגעים ברמות קיצון ואז אני בטוח אשתלב שם נורמאלי.
ולמה.
למה אני לא מפסיקה.

כשזה אשכרה הגיע לרמה אמיתית של רצינות.

זה כזה,די לא,תעופו כולכםםם ותתנו לי להיות לבדלבד לבדדדד



(לא ידעתי עד כמה דיבור על זה כל כך כל כך מפחיד.)

(מסקנה שמאוד נוגדת את היום הזה:
אני אוהבת לכתוב וזה מרגיע.)

אף אחד לא אמור לדעת. ואני יודעת.

ופוחדת ובעיקר לא יודעת מה זה העולם הפסיכי והמוזר הזה.

אין אף אחד שאפשר להגיד לו.. אסור להגיד את זה ואסור שידעו שאני יודעת..

אז אני אשתוק

ואחכה לך יותר מאי פעם שתגיע לפה

ושתרגיע אותי שהכל בסדר.

ושתחזיר לי את השפיות שנעלמת לה לאט לאט ועכשיו כבר כמעט שנגמרה

כדי שאוכל לחיות עם אנשים.

שתבטיח לי שאצלנו יהיה אחרת, ושזה לא יבוא גם לא בגיל לא יודעת כמה.. שזה לא יבוא לעולם.

 

ושאף אחד לא יטבע. בבקשה שהם לא יטבעו.

לא הם ולא היא ולא הוא ולא עוד הוא ולא עוד היא.

שפשוט הכל ימשיך ולכולם יהיה בסדר בלב למרות שלמה שיהיה בסדר בסיטואציה המוזרה הזאת?

אז רק תשמור לי עליהם.. שפויים..

הם הכי מדהימים בעולם. לא יודעת איך היא מצליחה ככה.

אני אוהבת אותם הכי בעולם.

תודה שנתת לי אותם ושאתה שומר לי עליהם..

רק תמשיך לשמור טוב?

למה קראתי מקלחת סגורה?
אני צריכה להירגע כבר דחוף.
עמוס לי מידי מידי.)

צריך להוציא הלקסיקון הברכות את המילה 'בהצלחה'

 

החיים פשוט לא נמדדים בזה!

הגעתי למסקנה שאני מידי חולמת וזה מעצבן כי זה מעצבן
וחוצמיזה,אני נהיית מרגע לרגע עוד יותר רחפנית ואני מתחילה להבין את הסביבה שלי ולמה הם חושבים עלי מחשבות מוזרות

מרגישה קטנה וטיפשה.


(חייבת להפסיק לחשוף עוד ועוד
זה מפחיד אותי
אבל גם מה יש להיבהל מיזה
אני מפחדת מלא
מידי מלא
לא רוצה להצליח לכתוב עוד,זה עושה לי רע
טראומות מעצבנות
נכון שפשוט לא כדאי)

הטיפות האחרונות של השפיות שלי מוצאות את דרכם החוצה..

 

ואני מנסה לשחרר, באמת שאני מנסה, אבל עם הלב לא מדברים עם שכל אז לא עובד לי.

אז בנתיים זה בלב שלי חזק.

הלב הזה משוגע

ושולחן שבת יהיה ארוך ארוך. ובנחת.

בבית שלי יהיה נחת.

 

(שמישהו יבטיח לי שבבית שלי דברים יהיו שונים..

לא ידעתי עד כמה אני מפחדת שדברים יהיו אותו דבר)

(וזה לא הוגן שהנפש מושפעת כאילו מעצמה, בתת מודע. זה מוחץ לי את הלב.)

 

ויהיה הרבה הרבה שירים. המון.

זה יהיה ממש עיקר הסעודה..

ובכללי, יאהבו לרקוד, להכנס לספר החיים עם הרגליים, עם לב מלא שמחה.

כששמחים באמת ורוקדים סתם כי שמחים וסתם כי למה לא אז לא נגמר הכוח.

אני צריכה גיטרות

(נכון מותר לא לענות אם מרגישים לא טוב וישנים?).

אני רוצה לפרוק את זה ממני.

רוצה מישהו שאפשר להגיד לו הכל, שיש לי רצון להגיד לו הכל.

רוצה שהגעגוע ימצא מישהו לנחות עליו.

רוצה לשמור עליו ושיהיה לו טוב. רוצה שיהיה לו טוב. די, זה לא הוגן.

שלכולם כבר יהיה טוב.

 

ודי, מותש לי עד הבפנים.

אני פשוט רוצה ללמוד

ואני בוכה מכמה שזה כואב לי ואני רוצה

 

זה באמת יותר מידי לבקש?...

 

.ג.

(רק להגיד שמודה לי.)

(וגם להגיד שאני כל כך רוצה שאתה תגיע ואני קצת אעזור לך לשנות את העולם.
אתה הכי תצליח בזה,זה כל כך ברור.
אני רוצה לבכות מאהבה אליך..אתה מתוק כל כך.
רוצה נבנה את הבית שלנו ממש כאן?
יש כאן מליוני כוכבים..)

(ורק להגיד לך שאתה כל כך קסום והיכולת לדמיין הופכת לי את הלב לחדש וחסר שברים)

(והשם יתברך,
אבא,אבא כל כך התרגש.
כל כך.
כל יום הוא יותר ויותר מתרגש..וגם אני.
אני לומדת לאט לאט גם איך להסתדר איתו וזה פשוט פליאה בעיניי.
השם יתברך,מישהו זכר פעם להגיד לך שאתה מתוק?)

ממ ואופ,באמת מחילה אבא.
אז תקרא לי שקרנית או לא יודעת..פשוט ממ,אני המ אוך.
רוצה עוד גמילה,היה לי טוב וזה ייצר לי את הלבד שאני מחפשת כל הזמן.
לנשוםלנשוםלנשום.
זה גאווה לחשוב שהכל בשליטתנו..פף אבל זה כל כך קשה לשחרר ולתת לזה להיות ולסמוך רק עליך..
ולא רוצה שזה ישפיע עלי..אני רוצה לב חזק.
ומחר עוד לימודים וזה קצת קשה לי על המוח לימודים..מותש לי ולא רוצה להיכנע לזה..זה מה שצריך לעשות עכשיו((????!))
אפשר לבכות לך?
אני רוצה שתזכה אותי בחיים עם משמעות וטוב...
מאותגר לי למרות שברוך השם אין כבר כל כך מימה..
ואני לא אוהבת לכתוב עם הרבה נקודות כי זה יוצא מאוד לא בטוח אבל האמת שאני רוצה להרגיש ככה עכשיו..
באלי להרגיש לא בטוחה ולהיזכר בך ולעלות לי את הבטחון חזרה דרכך..
(ובאיזה הקשר היא אמרה שאני צריכה להוציא ספר?כאילו,מאיפה את יודעת עלי כאלו דברים?
ונגיד ואיי פעם בעתיד המידי רחוק זה יקרה,למה שאתן לך לקרוא בו?)
(וגם המילים שלו היום עשו קצת חם על הלב והכניסו עוד קצת אהבה וטוב וכנראה שבאמת,רק כשאנשים מסתדרים עם עצמם,הם יכולים להסתדר עם כולם.)
וכל פעם אני עושה את הקצת טעות הזאת ו***** *** *****.
כאילו,הם מלאכים,באמת.
ומתוקים..כל כך מתוקים..פשוט המ
לא מסודר לי השכל היום וזהו
בע סיימתי לכתוב כאן אבא

מחילה אבא שאני כותבת פה עוד..אני בכלל צריכה לעמוד בהסכמים.

(המ.
רק שנייה להוציא את זה.להגיד ש.המ,ש.התמונה שלו לא עשתה לי מידי בלאגן בלב.
כאילו המ,היה משהו כזה שדחף להתבונן בו ממש ולהכריח לעשות כואב וליפול לבלאגן אבל היה גם משהו שאמר שזהו,זה היה פעם ועכשיו הוא(לצערי) עוד אדם רגיל שחי (בנתיים..?)בעולם חופשי.)
((אז המ,תודה.))

נגיד היום זה היום שאנחנו צריכים לבקש שקודם כל נלמד לסנגר על עצמנו.

(נרות..
נרות ואהבה..וצדיקים..
אךך אוייבערשטער.
פף אני מכורה לצדיקים.
הם זיסערים גדולים כל כך ואני רוצה קצת להתקרב עוד.)

ילדה שלי.
לא רציתי להגיב לך בשירשור שלך אבל אם מותר,מגיבה לך בהודעה חדשה..
את טובה ואת בחיוך שלך,מקימה עולמות.
אל תפסיקי לעולם..
את עוד תרפאי את כולנו.
פף דמעות עומדות לי בגרון..אבא תראה.תעשה משהו.
וזהו,רק להגיד לך את זה.

(❤)

אין לי מחברת עכשיו אז אין ברירה.

נשבר לי מהעולם הזה. נשבר. זהו.

שמישהו יקח אותי מכאן

שקר שקר די. די כבר נגמר לי הכוח. באלי לבכות ימים, להכנס לחדר ולא לצאת שנים. די. מותש כבר מידי.

 

למה? למה אתה עושה את זה ככה למה?!

למה לא.. תשבור אותנו, תרסק אותנו עד היסוד, תפלג אותנו עד שיקרה משהו קיצוני..

אחכ תביא משיח? את מי תגאל אה?

למה לך כל זה? רק תסביר לי

אם לי כואב עד ההכי עמוק שבלב אז לך על אחת כמה וכמה, אז איך?

 

(ולמה רק אני פה משתגעת? למה רק אני יוצאת מדעתי? למה לי כל כך כואב? למה רק אני רוצה להשתולל בגלל זה?

למה רק לי זה עושה חלאס?

מרגישה מפגרת.

ואני לא.)

 

כאילו בכוח, לעשות את זה הכי כואב שאפשר, לטלטל את הנשמה עד שהיא תחנק מערימות בלתי נתפסות של שקר שקר,

עד שנרגיש שנחנקת לנו הנשמה, עד שנרגיש את האש ששורפת את העולם הזה. עד ש.

עד שתגאל.

כל זה זה אתה, לא אנחנו.

כי אתה לא גואל. זאת הסיבה.

 

ולמה? למה אין לנו יראת שמיים? למה אנחנו ככ שקרנים?

למה אתה לא עושה עם זה משהו?? למה אתה נותן לנו לשרוף לעצמנו את הנשמה, לעבוד לעצמנו בעיניים, למה?

תראה לאיזה שפל הגענו.

רק תסתכל עלינו.

 

כואב לי בפנים. אתה מתיש.