פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1040)

ניגשתי לC וD, ב"ה היה בסדר!
C הלך מצויין..
D היה בינוני, אבל אין תלונות!

חסדי ה' לגמרי.
היה טוב וטוב שהיה!

ניגשתי לC ו-D... היה דיי סבבה. עשיתי כדי לשפר ציון, אבל בD לא עזר, כי אני יודעת על כמה טעויות... ובC? עדיין לא יודעת.. מישו יכול להעלות אולי באמת את התשובון??

לא טובה בד"כ ב-E ויחסית היה לי ממש קל. אין לי מושג למה. ב"ה ב"ה. בלי תלונות

לי יש חוויות עם המשגיחים, בבגרות הזאת היו שניים, וכ-ל הבגרות הם דיברו!
השתגעתי!
'אתם יכולים בבקשה לא לדבר, זה מפריעה'

'ואי, זה ממש מפריעה, בבקשה...'|מתחננת|

'ואי, זה מ-מש מפריע!

' זה מ-מ-ש מפריעה!!'

האחרון שהייתי כבר ממש עצבנית ועל סף דמעות ממש עזר...()

מה נראה להם? הם באים לשמור, לא להפריע! ארג איתם!

בקיצור- לפעמים צריך קצת להיות קשוחים איתם, אבל..העיקר שעברת את זה, בע"ה בטוב!

נקישה פעמיים בעט על השולחן, למשל,

ובהישמע האות כל הנבחנים ירימו את קולם:

"אולי תשתקו כבר?!" 

אני יודע שזה חצוף... אבל גם הם חצופים!

לא הפסיק לזוז ולנסות לעשות עלינו רושם.

ותוך כדי שהוא מנסה לגרור את כל העיניים של הבנות מישהי ייבשה אותו- "אתה יכול להפסיק לזוז בבקשה?!"

ומאז כבודו במקומו מונח.

העיקר שב"ה נראה לי שגמרתי אנגלית לבנתיים.

ובb קיבלתי 80 .... תודה ה'

כי ככה ה' ציווה.

זאת התשובה הכי נכונה ומדויקת וברורה שאני יכולה לומר.

אבל אחרי שהבנת את העיקרון של "כי ככה ה' ציווה" אז אפשר לומר גם טיעונים הגיוניים:

-שבת זה יום המנוחה שלנו. יום שבו אנחנו מתנתקים מהעולם הסואן, ונכנסים אל השבת לנוח. חלק מהמנוחה זה גם לא להיות עצוב. כשאת עצובה את לא נחה. אולי במובן הפיזי את דווקא נחה הרבה, אבל במובן הנפשי את לא.

*מה שכתבתי לא מבוסס על שום דבר מוצק - זה אך ורק הטיעון השיכלי והראשוני שהמוח שלי העלה....(אז סליחה אם זה לא כ"כ מובן...)

זה לא תשובה כל כך מושכת, זה נכון שה' ציווה אבל לא זו התשובה שצריך לענות...

התשובה אמורה להיות משהו שבאמת ימשוך אותי לשמור שבת ולשמוח בשבת...

את יכולה לקרוא הקדמות רעיוניות לשבת בפניני הלכה של הרב אליעזר מלמד שליט"א:

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=431

(בחירת נושאים ראשיים בצד ימין)

(זה כתוב בקידוש...) ולכן כשאנו זוכרים את זה אנו שמחים! משום שאם חס וחלילה חס ושלום הקב"ה לא היה מוציא אותנו ממצרים היינו נשארים שם עד היום! בלי מנוחה!

וניראלי שזאתסיבה מספיק טובה לשמוח בשבת...!

מקווה שהובנתי...!

שבת שלום לכולכם!!

לרוב כן.. תמיד כיף לקבל מתנה, ולרוב זה 'יעשה לך את היום!'

נכון?

כך גם שבת - היא מתנה! באמת באמת מתנה!

אז אם אני ארצה לגמור את העניין בזה, אני אגיד לך שכמו שאת שמחה ממתנה - תשמחי מהשבת.

אבל יש פה משהו יותר עמוק,
ה' שבת מכל מלאכה בשבת, ואנחנו עמו. זה מדהים - תחשבו רגע. כל העמים עובדים, מטיילים, ו..ממשיכים כרגיל בשבת,

אבל יש עם אחד, באמת מיוחד - שהוא עוצר בשבת.
'זכר ליציאת מצרים' - כמו שלולית הסבירה מקסים.

זאת מתנה של מנוחה, מתנה של יום אחד - להתחבר למשפחה ולהיות איתה.
מתנה - שפשוט צריכים לשמוח בה.
אני מודה שפעם גם אני לא ממש אהבתי אותה, אבל כיום אני חיה משבת לשבת, וכשהשבת היא יום משמעותי (וזה כן לקח זמן והרבה מחשבות עד שהגעתי לזה..) אז אפשר ממש לשמוח בה.

בהצלחה, ובשמחה באישי..
שבת שלום

ב"הצלחה.

נ.ב הם גם לא עולים כסף.

בס"ד

וגם כל מי שאני מכירה שלמדה משם עברה.

עשיתי בחופש- וזה היה בחינם, יכול להיות שעכשיו זה עולה כסף- תבדקו.

ב"הצלחה!

לי העסק הזה נראה קצת בעייתי.

שבזכות נשמת הצדיק וכל מה שהוא עשה יעשה לנו קצת יותר טוב..

אנחנו מבקשים מהצדיקים שישפיעו על הקדוש-ברוך-הוא.. (וואו. זה נשמע רע. אבל נראלי הבנתם מה אני מתכוונת.)

פשוט נאבדו לי המיליםם.

אבל אם זה בסדר, מה הבעיה בהעלאה באוב?

גם שאול המלך העלה באוב כדי לדבר עם שמואל הנביא ונענש על כך.

זה לא העלאה באוב.

בעזהי"ת

וזה הבעיה בה.

ברור לי שהעלאה באוב אסורה מן התורה. למה בקשה מצדיק שנפטר שיתפלל עליך זה לא כמו להעלות באוב?

שזה לא אותו דבר. זה לא אותו מעשה.

עשויות להיות בעיות אחרות - של "דורש אל המתים", ושל תפילה לאמצעי (ע"ז).

(אולי לדעות מסויימות אין בעיות כאלה כאן, איני יודע. אני אישית נוטה לומר שזה כן בעייתי.)

"אוב" זה בוודאי לא.

בעזהי"ת

לשחוט פרה. מותר או לא?

בביהמ"ק מצווה, בבמות איסור חמור.

לחלל שבת. מותר או לא?

מסתמא איסור חמור; במקרים של פיקוח נפש- מצווה. [ומי שלא מחלל שבת על ספק פיקוח נפש- מגונה]

לרצוח. מותר או לא?

מסתמא לא; במצוות בית דין- חייבים.

גזענות. מותר או לא?

מסתמא לא; מחה תמחה את זכר עמלק- מצווה.

גם אם זה דומה ומזכיר, התורה היא מה שקובע, ולא המוסר האנושי..

אחת השיטות לסיבה שמקום קבורת משה לא נודע הוא משום שנ' לא רצה שאנשים יעבדו את משה אחרי כל הניסים שהוא עשה.

שימו לב! כל הניסים שמשה עשה לא היו בגלל משה, הקב"ה אמר לו איזה פעולה לעשות כדי שהנס יקרה. ה' עשה את הנס! אין דבר כזה ביהדות שמישהו "בעל מופתים"...

אתה יכול לקרוא על הסוגיה הזאת במקור חיים השלם כרך ה. לגרח"ד הלוי זצ"ל פרק רצ"ה.

ואעתיק לך תגובה שנכתבה פה באתר בנושא :

"

אבל יש להדגיש "אך אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מהשם יתברך..". יוצא שיש להיזהר לא להגיע למצב של דרישה אל המתים.

ולא- בבקשה הבבא סאלי...

מותר לבקש מהצדיק שיתפלל עלינו לפני ריבונו של עולם כי הוא קרוב אליו אבל לא לבקש דברים מהצדיק...!

גם משה רבינו וגם הבבא סאלי (כל אחד צדיק בפני עצמו...) זכו שבזכות שהקב"ה נתן להם כח, מכח עמלם בתורה ובמצוות לעשות מופתים!!! זה כח שד' נתן להם אבל זה היה בזכותם! בזכות שהם עבדו על המידות שלהם ועמלו בתורה והיו ראויים לזה...!!!

אפשר לבקש מה' שבזכות הצדיק...

משה לא חולל ניסים בעצמו, ה' עשה אותם.

ואם מישהו זכה לזה, יש בדברים בגו.

אבל ה' עושה את המופתים דרך האיש.

לא נראה לי סיפור אמיתי אבל נוגע ללב ויכול להיות שייך גם להרבה דברים אחרים.....

ילדה שיודעת שאחד הילדים בכיתה שלה מורבץ ע"י אביו ואסור לו לאחר אם אבא שלו  אמר.

הילד סיפר לה את זה יום אחד כשעשו ש"ב והזהיר אותה  שלא תספר ל-א-ף- א-ח-ד (תוך כדי שהוא כבר רץ כי הוא מאחר).

למחרת הילד לא מגיע לכיתה והילדה שואלת את המורה איפה הוא, המורה עונה לה משהוא כמו"הוא לא מרגיש טוב"

אבל הילדה הבינה מיד מה זה אומר...

בצהריים כשהיא חוזרת היא מתלבטת האם לספר..... 

ולבסוף היא מחליטה לספר לדוד שלה ...

יום למחרת היא חוזרת מבית הספר ומגלה שדוד שלה דיבר אם כל מיני גורמים 

והילד יועבר לאימוץ או אומנה....

הילדה מאוווווווווווווווווד כועסת עליו שהוא סיפר ושיוציאו את הילד מהבית בלא רצונו...

והדוד מנסה להסביר לה שהוא לא יכל להישאר שם וזה לא טוב לו .... אבל לה קשה עם זה שהיא הבטיחה שלא תספר

ועכשיו בגללה יוציאו אותו מהבית.....

עד שהיא מבינה והם מתפיסים...

הים!!

עומלת עליה קשות ימים ולילות ולכן היא אפילו עדיין לא גמורה)!

את יודעת מי אני?!ניחוש אל תגלי!!!!!!!!!!!

ן»והוא היה ילד מוכה...

ן»נראלי קוראים לו אמיר אוחנה.. בהזדמנות אני יביא לך טלפון..

ן»

ן»בהצלחה

זה לא בקטע של השקפות עולם.. זה בקטע של זה שאני יודעת מה אני רוצה מעצמי.....

אני ממש לא בקשרים עם בנים ולא מתכוונת לזה עד החתונה..

ובאמת שלהתרועע עם בנים זה לא מה שמעסיק אותי בחיים...

אבל השלב הזה הוא הכרחי כדי להתכונן לחיים האלה.....

ביינתיים אני ממליץ לך ללמוד עוד, לחקור, ולעשות דברים שאח"כ לא יהיה לך זמן אליהם! לעבוד על האשיות שלך, קיצור...

אז בהצלחה, בסיעתא דשמיא..

הרגש הזה הוא מה שבסוף יגרום לך להתחתן.

בינתיים זה באמת קצת קשה ומבאס כי אין מה לעשות איתו, אבל באמת באמת זה יהיה לך טוב אח"כ,

כי כמה שהכלי שלך יהיה יותר חסר ומוכן להכיל, ככה החצי השני יתקבל יותר טוב.

אבל את תעברי שינויים רבים עד שבאמת תהיי מבוססת.

וזה לא בא ממקום של התנשאות עלייך... באמת עוברים

שינויים בכל התקופה הזאת והם נמשכים גם אח''כ.

מה עושים עם הרגשות?

קודם כל, זה שאת מרגישה זה בריא. תשמחי. שנית, אל

תתני לזה יותר מדי משקל. ברור שזה קשה, אבל בהתעסקות

רבה יותר בזה יהיה לך עוד יותר קשה.

חוץ מזה, תני להבנה שזה לא הזמן לחלחל.

ודבר אחד חשוב: אל תחיי מתוך תחושה של "מעניין מה בעלי 

יחשוב על מה שאני עושה?". אל תהפכי את זה לאובססיה.

אפשר גם באישי.

והעיקרר אומריםםם שהתרווץ זה גיל ההתבגותת!!!!

מוזמנתת באישיי!!!!!! אשמחח לעזור לך!

מצד אחד את רוצה שיענו לך מה זה אהבה, שזה דבר כל כך עמוק. (וכן, אני לא מדבר על אהבה בין בעל לאשה.) ומצד שני את רוצה שיענו לך במילים פשוטות. זה לא הולך ביחד!

ובכל זאת, ננסה-

העונג הכי עילאי שיש לנשמה שלנו בעולם זה קרבת א-לוהים. 

"ואני קרבת אלוהים לי טוב".

בנשמה של כל אחד מאיתנו יש חלק אלוקי שנחצב מהשכינה. הנשמה שואפת לחזור ולהתחבר למקורה. לכן כשאנחנו מצליחים, אפילו טיפה, להתקרב לה' אנחנו מרגישים תענוג עילאי.

עכשיו- שימי לב, זה קצת עמוק.

בנשמה של כל אחד מאיתנו יש חלק אלוקי, נכון? ומימלא גם בנשמה של החבר/ה שלנו יש חלק אלוקי. אז ממילא- כשאני מתקרב מההיבט הנפשי-נשמתי לחבר שלי- החלק האלוקי בנשמה שלו מתחבר לחלק האלוקי בנשמה שלי, ואז הנשמה מרגישה בחינה של התקרבות לה'. זה יוצר תענוג נשמתי. ממילא ככל שהקשר ביננו חזק יותר אז הנשמה יותר מרגישה קרובה לה'.

לכן- כשאדם מרגיש שהוא אוהב מישהו, או שאת מרגישה שאת אוהבת את חברה שלך, את בעצם אומרת לה- "הנשמה שלי שמחה שהחלק האלוקי שלנו כל כך קרוב, היא מרגישה כאילו היא חוזרת למקום שלה בגן עדן."

במילים פשוטות זה- "אני אוהבת אותך".

מקווה שהובנתי.

בהצלחה בחיים!

אבל זה לא אותו הדבר. יש לאהבה עוד צדדים.

ולשאלת הכותבת - אני לא בטוחה שאפשר להגדיר לזה הגדרה חד-משמעית,

אבל כמו שענבל כתבה, מהצד העליון שלה - הנתינה גורמת לאהבה, וכשאתה אוהב מישהו אתה תרצה לתת לו ובשבילו,

ומהצד האנוכי יותר - זה גם געגוע פנימי ורצון לקרבה [לאו דווקא פיזית].

ואפשר להרחיב עוד המון.

בס"ד

אבל מישהו היה חייב לרשום את זה אז הקדמתי

וגם לא היה לי כוח לחפור על זה

בכל אופן, הנה שרשור שמדבר על זה: /Forum/Forum.aspx/t376745#4549416

בס"ד

להביא לך את העשרה עמודים שכתבתי עד עכשיו?!

אני חושבת שאת תוותרי.

אהבה זה דבר מופשט. כל אחד מגדיר את זה אחרת, לפי ריאות עינייו, לפי תפיסת עולמו, לפי התרבות שלו, החברה בו הוא נמצא- לפי עשרת ואחת אלף דברים- וזה על קצה המזלג.

בעזהי"ת

כשאתה אוהב מישהו- אתה רוצה שיהיה לו טוב.

עושה לך טוב שטוב לו.

למה אוהבים? ככה. זה חיבור נפשי. 

אוהבים אנשים, ולא מעשים. 

ואז יש רמות שונות של אהבה.

אני אוהבת את עם ישראל; אני רוצה שלעם ישראל יהיה טוב.

אבל את חברות שלי אני אוהבת יותר מהאהבה הרגילה של עמישראל; אז אני אתאמץ יותר בשביל לעשות להם טוב.

וכו'..

זה מתחיל מהשכל יעני היא חמודה..

ואז כשאתן באמת חברות אמיתיות את כבר לא יודעת למה, את פשוט אוהבת אותה.

"איזו אהבה היא שאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן" זו אהבת אמת.

אם תרצי- חיבור של שתי נשמות יהודיות (:

אהבה דבר ראשון זה רגש!

דבר שני זה משהו שאת נותנת שלא ע"מ לקבל. זה לא משהו שתלוי בדבר! זתומרת שאם האהבה תלויה בדבר (כסף, יופי וכו') כל עוד זה קיים האהבה ממשיכה. אבל אם זה נעלם גם האהבה!

**"אני אוהב\ת אותך" - זה לא משפט שמחפפים מהפה!

באלך באישי..??

ב"ה

הערך בויקיפדיה

באתר יד ושם

מחקירה מעמיקה של מישי' [מישי'] שאני מכירה הגעתי למסקנה, שלפחות היא, עושה דברים בסגנון כי היא לא לוקחת בחשבון את עצמה.

ז"א, מישהו ביקש/ נדמה לה שזה מה שהוא רוצה/ ככה היא נראה שצריך בשבילו- היא תעשה את זה.

כי תכלס- למה לא? בשבילו!

אבל, וזאת נקודה חשובה שקשה מאוד להפנים, יש גם א-ו-ת-ה [או אותך במקה הזה.. כל אחד באופן אישי] ונכון שזה חשוב לעשות טוב, לעזור לאנשים, ונכון שלפעמים גם לוותר על דברים לעצמי בשביל אחר זה סבבה ואחלה, אבל בבסיס- יש אותי. קודם אותי.

וזה לא אגואיזים, ולא אגוצנטריות. זה בסיסי.

המינימום זה להתייחם לעצמך כמו לכל אחד אחר בעולם.

כי כמו שהוא בנאדם ומשו' יכול לעשות לו טובו לעזור לו, ככה יש גם אותך בעולם, וגם לא יש דברים שטובים או לא טובים לך.

וכמו כל דבר, זה צקיך לבוא במינון.. ברור.

כי יותר מידי להתייחס לעצמי- זה אגוצנטריות. וזה בטוח לא טוב ולא בריא לאף אחד..

אבל ההפך מאגוצנטריות, מלשים את עצמך ורק את עצמך במרכז, זה לא להעלים את עצמך. זה פשוט לשים את עצמך בקו עם כולם, ואם צריך- אז אולי אפילו קצת קדימה.

אם שמעת עליו צורי מאיזה מכון גמילה ברח לי השם משפחה נידמה לי דהן

בקיצור הוא דיבר בן השאר על זה שיש דבר שנקרא התמכרות לריצוי

לגופו של עניין על אני פעם גם הרגשתי ככה קצת (באותה שיחה נפל לי האסימון) אם הבנתי אותך אם לא הבנתי תתקני אותי

תעשי דברים בלי לחשוב מה יגידו כל מיני דברים שהם שאת מתפדחת לעשות לא פדיחות "רגילות"

זה ישפיע עלייך ויגרום לך לחשוב יותר על עצמך ולאט לאט תלמדי לומר לא

את מוזמנת לקרוא את זה:

שלום אחותי האהובה, זו זואי, רוח הרפאים.

אל תיבהלי, לא תמיד הייתי רוח רפאים. עכשיו, כשהגעת לגיל 16 ואת מתחילה להחליט את החלטותייך בעצמך מגיע לך לדעת.

נולדתי כמוך בבית חולים רמב"ם, אבא ואמא היו נרגשים שקיבלו אותי מהאחות המיילדת,

דיברתי מתי שכל הילדים מתחילים לדבר, הלכתי מתי שכל הילדים מתחילים ללכת ובביה"ס הוצאתי ציונים ממוצעים

במבחנים, כמו רוב הילדים. בהתחלה לא היה אכפת לי כל כך אם אני אוציא 70 או 75 במבחן בחשבון

אבל שמתי לב שככל שהציונים היו גבוהים יותר, כך החיוך על פני אבא ואמא היה רחב יותר.

עד מהרה שקעתי לתוך הנישה הזו- של הילדה המוצלחת.

ציוני היו מוצלחים, ניגנתי על כינור (אחד הכלים שיותר קשה לנגן עליהם) והבאתי הביתה רק

בנים מוצלחים. את הבחורים בררתי עפ"י מידת הרושם שהם עשו על אחרים. כל המשפחה,

השכנים, המורים ידעו שלמשפחה שלי יש ילדה מוצלחת. ואף פעם אין בעצם גבול להצלחות שאפשר להשיג.

הצלחות בספורט, הצלחות בלימודים, הצלחות עם הבחורים, הצלחות בנגינה, הצלחות בכתיבה.

כתבתי מה שהמורים רצו לקרוא, אמרתי מה שההורים רצו לשמוע. לא יכולתי לצאת מזה.

הייתי מכורה לריצוי של אנשים. לצאת עם בחור שהחברות לא חושבות שהוא מספיק מגניב?!

פחח הצחקת אותי. לחרוג ממידה 36 בג'ינס?! בחלומות. שלטתי ברעבוני כמו שההתמכרות שלטה בי.

 התגייסתי כמובן למסלול המהיר לקצונה ותוך פחות משנה כבר נשאתי על כתפי זוג ארונות בוהקים

שהרחיב את החיוך על פני אבא ואמא כמה דרגות יותר. עכשיו אני קצינה בצה"ל. רזה. חכמה.

אהודה. כולם רוצים להיות כמוני, גם את. חוץ ממני.

מי שיש לו הכל אין לו בעצם כלום. אין לו כשלונות, אין לו נסיון, אין לו תקופות קשות שמחזקות

אותו וגורמות לו להיות אדם טוב יותר. וזו אינה מהות החיים בעצם? לחספס את נפשנו, ללטש אותנו,

עד שנהיה חלקים כמו יהלום. הרי כל דמעה שנושרת רק מלטשת אותנו עד שאנו נהיים חלקים ובוהקים.

הלוואי. הלוואי שהייתי מרשה לעצמי ליפול. זה לא קל להיות סופרמן, בטח לא בגיל 19.

אני חיה בשביל להרשים. עוד שנתיים אני אשתחרר מהצבא. בטח אטייל חודשיים-שלושה

מסביב לעולם כמו כולם, ואתחיל ללמוד משהו יוקרתי ובטוח כמו משפטים או רפואה. אין מכאן יציאה.

אני לכודה. אי אפשר להתחמק מהזמזום הטורדני שמתנגן בראש כל פעם שרואים הזדמנות להצליח,

להצטיין. את הברק שמופיע בעיניים. אז היום, בגיל 19 אני רוח רפאים. כולם רואים אותי אבל אף אחד

לא מצליח לגעת בי. מבחוץ אני מהבהבת ובורקת, מבפנים אני ריקה.

אנשים רבים מתלוננים על הקשיים שהחיים מערימים לפניהם, אבל אני חולה במחלה שאני מתביישת

לספר עליה, כי אסור לסבול ממנה. מחלת השלמות.

אני כבר רוח רפאים אבודה, אבל את אל תתני לחיים ולסביבה להפוך אותך לחלולה כמוני.

תרקדי לפעמים בעיניים עצומות, כאילו אף אחד לא רואה. תגידי לפעמים שטויות, תעשי לעצמך פדיחות.

תגידי את מה שאת חושבת, אל תחשבי את מה שאחרים אומרים. את לא מוזרה, את מיוחדת, יפיפייה.

מי ייתן ופסגת ההצלחה שלך תהיה גבוהה מספיק, שגם תזיעי בדרך אליה. תשנאי, תתאכזבי, תבכי,

תזיעי, תהיי על סף ייאוש. רק כך תוכלי באמת לאהוב, לצחוק, ליהנות, לרקוד בעיניים עצומות.

הברכה החשובה מכולן שאוכל לתת לך היא שיבוא יום ותצמחי להיות אדם שאת עצמך היית אוהבת.

בהצלחה בדרך. אוהבת, אחותך זואי.

מקור: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryId=2251725

נכון שזה קצת שונה ממה שאת מתארת אבל לעניות דעתי זה נובע מאותו שורש של ריצוי אחרים

בהצלחה ממש

תפסיקי!!

בעזהי"ת

את יכולה להכניס ת'צמך לפרדוקס של 'אני רוצה שלאחרים יהיה טוב- אחרים רוצים שיהיה לי טוב- אם אני אעשה מה שטוב לי זה ישמח ויעשה טוב לאנשים שאוהבים אותי.'

ראיתי אותו בתור ילדה

וזה סרט מעולה!

(לי אישית יש טראומה מהגירוש עצמו, ולכן רוב הסרטים מעוררים 

בי את זה מחדש ואני בוכה.

אבל הסרט הזה לא!)

הפצמ"ר האחרון גם אבל הוא לגילאים יותר נמוכים

ו"האוסף של ידידיה" חמוד, אבל קצר.

(ענבל...|מוציא לשון|)

תודה צדיקים! תזקו למצוות!

בס"ד

הרבה שנים של בריאות, שמחה ורק טוב בעז"ה

שתזכה לראות במהרה בימינו בביאת גואל משיח צדקנו.

שכל משאלות ליבך תתגשמנה לטובה בעז"ה.

בקיצור, שכל הברכות שבעולם יכולו על ראשך בעז"ה.

כבר ברכתיך.. אבל בשביל הרשמיות-

"מזל"ט!! שיהיה לך חיימאושירים,

ברכה והצלחה בכל מעשה ידייך, שתזכה לשאוף ולהגיע ותמיד להתקדם, עד 120!"

המברכים-הם יבורכו!!

שבוע טוב חודש טוב

מזל טוב!!!

שפע ברכות ואיחולים!!

ב"הצלחה רבה רבה בלימוד ובכל מעשה ידיך!

שתראה תמיד את יד ה' מלווה אותך!

שתעשה בחירות נכונות וטובות!

שתהיה מלא כח ורצון להיטיב ולהרבות קידוש ה' בעולם!

שתזכה לעבוד את ה' בשמחה אמיתית כל חייך!

ובעז"ה זיווג הגון בעיתו ובזמנו!!

רק טוב!!

אופס יצאה לי ברכה ביינישית קצת

לקורא לאחותי?

אבל מומלץ מגיל 4 ומעלה..

כשצריך אותם..? נגד הציונים יודעים להלחם עכשיו צריך אותם נגד הערבים.

אתה אומר "למה הם מתנהגים ככה לאחים שלהם" ואתה בעצמך מתנהג ככה???

יהודים לא יכולים ללכת במדינה שלהם בלי לחשוש מפיגוע ערבי כזה או אחר. פשוט מרתיח.