פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1043)

ובכל השינויים שהוא עבר השנה -

אז אני זקוקה לעזרתכן...!

אני לא מבינה כלום...

מהם השאלונים? האם לפני כל סיירת צריך שאלון?

כשאני רואה באתר של אחת האגודות תקן שמעניין אותי - מה אני עושה??

להתקשר לרכזת?? ואם כן - מה להגיד לה???

אני בכוונה כותבת את זה כאן, כי הפורום הזה יותר פעיל מפורום שירות לאומי...

מוזמנים ליום ראשון, יש מלא עבודה..

http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=53645

אתם יותר מידי צדיקים..

ממש קשה לזכור את כל מי שהגיע לחסדי נעמי בחודשים האחונים ב"ה!!

אז, הם הכינו לנו תעודת הוקרה,

היא בתוספת טיפה אווטינג, כך ש...

מי שהיה שם אי- פעם, ומרגיש קשור- ממש אשמח שתגידו לי ואני ישלח לכם באישי ת'תעודה שלנו

תזכו למצוות צדיקים!

שה' יברך אותכם (בע"מ..)

~~נא לא להעביר  למי שלא הגיע~~ סומכים עליכם..

אני  חדש !!!

אני לפעמים מרגיש  חנוק מרוב המצוות  שהתורה ציוותה עלינו ובגלל זה אני מסתובב עם חבר'ה לא הכי איך אני יכול לא לתפתות ליצר הרע ולא לצאת לחברה רעה אני הולך לשם בגלל שאני רוצה להשתחרר אשמח לעצות

אני לא ממש יודע מאיפה להתחיל... יותר נכון: איפה לגמור ומה להוריד....*

*גילוי נאות: אני שומע עכשיו משינה ברקע... אז אם  באמצע הטקסט תמצאו מילים ו/או ביטויים לא קשורים- תדעו במה לתלות... =]

ובכן נתחיל בהתחלה (כוורת בפארק2, הוותיק, 3:44+-) :טרמפים.

יום שלישי.

תוך חמש דקות בערך מאז שנעמדתי בשער של הישוב היקר -והלא -עוצר -טרמפים -בעליל -שלי, באזור השעה שש בערב בערך (הר''מ שלי לא רצה לשחרר אותי בשלישי כדי שיהיו לי שלושה ימי שבו''ש מלאים כי "לשמיניסטים יש שלושה ימים... ואתה כולה שביעיסט."  מה זה משנה שהבדיקה אותה בדיקה והרצון אותו רצון, כשאתה רוצה לבאס מישהו ולהראות לו שאתה חושב שהוא לא רציני, אה?! נכון כיף?, אז יצאתי אחה''צ כשהלימודים נגמרו. יום שלישי יום קצר. הידד.)  טרמפ לחורשים. חורשים- שתי דקות - לקרית גת. טרמפ די מגניב, הראה לי איזה סרט על מהות המלחמות נגד הערבים של איזה חוזר בתשובה בשם עובדיה יוסף... נשבע לכם, רציני לגמרי. טרמפ שנראה חילוני היי טקיסטי לגמרי בהתחלה... מה שמוכיח שוב כי" האדם יראה לעיינים והאלוקים יראה ללב"  משם- דקה לשוקת. עצר לי רק כי ראה שאני עם כיפה. כמעט ופספסתי אותו- ברגע החלטתי לא ללכת לשירותים! שוקת- חטיבת הנגב. שוב, רק כי אני עם כיפה. ואז... 40 דקות בצומת שרה.. עמדתי במקום הלא נכון. התעוררתי סוף סוף, עליתי לכביש למעלה, דקה שתיים וטרמפ ישיר למצפה רמון. רק תוך כדי נסיעה הבנתי כמה טרמפ אחלה זה- הייתי בטוח שמצפה זה עשר דקות מבאר שבע.. לא הייתי מוכן לארבעים... הגעתי למצפה. קצת לפני עשר בערב.

יוצא מהטרמפ. קור מטורף בחוץ. מוציא מהתרמיל עוד סוודר. מרים טלפון לע', שיעור א' שאני מכיר כבר שנים, מהסניף מהישיבה ומהבית ממול. הוא קצת בשוק, רק אתמול מישו אמר לו בכללי שאני מעוניין- והופ! אני כבר כאן.  הלכנו לאט לדירות, שהיו קצת רחוקות מאיפה שנחתתי (הייתי ליד המגדל מים, למי שמכיר)  ע הביא לי מיטה ומצעים (סתם נסחבתי עם מצעים מהבית...!)  והלכנו לבית מדרש, מגלגלים שיחה כללית על של''ג. הוא פלט משו שהוא קצת מופתע שאני כאן, לא כל כך מתאים הסגנון... כששאלתי הוא מלמל משהו כללי למדי על גושניקיות וקו. קצת נעלבתי, אבל אח''כ נזכרתי שגם עליו ממש התפלאו שהוא סגר שם. נחמה פורתא.

דיברתי עם האחרי שבושים, הוא הביא לי לו''ז ומבחן ופחות או יותר הניח לי לנפשי... למדנו בבית מדרש עד אחת עשרה בערך. הרגשתי די תלוש, לא מחובר שכזה...

  הלכנו לישון באזור אחת וחצי. ע' וע', זוג מצחיקים שכזה לא הפסיקו לדבר.

השכמה מעורפלת מצלצול של ע' בשש וחצי. ערפל עם חור כתמתם  מבעד לחלון. תפילה איטית ורגועה. בכלל, שמתי לב- ישיבה מאוד רגועה. לא סטלנית- להפך רצינית מאוד ומתמידה מאוד- אבל גם רגועה. היסטריה בנחת, כמו שאומרים. ארוחת בוקר, מרגיש שבו''ש, אלף אנשים שואלים איך קוראים ומציגים לי את עצמם, אלף אנשים שכעבור שניה אין לי מושג קלוש איך קוראים להם בכלל...  שיעור אמונה בעין אי''ה. קצת באתי אנטי, אני לא אוהב שחופרים יותר מדי ומפרשים יותר מדי את הרב קוק. כל פסקה הופכת לחוברת+ שלושה שיעורים. אומנם ישנה איגרת רט''ז המפורסמת, אבל בכל זאת...  בתכל'ס נהניתי. סדר עיון - הייתה לי חברותא קצת חלשה, מסתבר. כלומר- אני לימדתי אותו תוספותים ביבמות ( !)לפחות היה מצחיק.  אז גם בשיעור לא ממש הצלחתי. ארוחה''צ, שנ''צ, מנחה, סדר צהריים עשיתי את המבחן (שהיה קל מאוד. אני מקווה... הרבה לנמק.) בין סדר צהריים לערבית הלכתי לשיעור אמונה- לא זוכר בדיוק של מי, אבל די נהניתי - ובסדר ערב היה לי את הראיון עם הרב קוסטינר. הוא ממש נחמד, וממש הרגיע אותי לגבי כל העניין הזה של השל''ג... אחר כך למדתי גמרא. אני חושב שעם ע', אבל לא סגור. ואז היה לנו, לשבו''שים חבורה עם הרם של שיעור ב' בבית שלו. היה אחלה אווירה ומאוד מעניין. 

ושוב, הלכנו לישון ממש מאוחר... 

בוקר יום חמישי. 

ארחי הארוחה, שיעור קצר על פ''ש. רב ספרדי נחמד למדי.

בסדר בוקר היתה לי חברותא ממש שפיצית. העפנו את כל הסוגיה, (צרת סוטה) והתחלנו בקושיות... היה ממש כיף.. נראלי היינו מהיחידים בשיעור  שגמרו את הסוגיה והספיקו לחזור עליה. אח''כ בשיעור הבנתי הכל, והיה לי הרגשה מאוד טובה. לאט לאט הישיבה התחילה להתרוקן, חתונה של בחור מהישיבה עם בת של ר''מ + יום חמישי של שבת שלישית מחנוכה.בהפסקה דיברתי עם מישהו מהישיבה שלי לשעבר, שלמד בהסדר בזמן אלול של השמינית, והחוויות והתובנות שלו משם. עורר אצלי הרבה מחשבות. סדר צהריים ואני עם עוד חברותא חכמה בטירוף- הפעם מדריך שלי לשעבר. הוא פחות או יותר חשף לשאר הישיבה את זה שאני שביעיסט, כשהם שאלו איך זה שהוא הדריך שנה מתחתיו... לא שהסתרתי, לכל מי ששאל אם אני שמיניסט סיפרתי, אבל גם לא פרסמתי בראש חוצות... נהניתי איתו ממש. התקדמנו ממש יפה אני חושב, ואני מקווה שגם הוא נהנה. אחרי הסדר ערב, שלמדתי לבד עד שהתחלתי לדבר עם א' על הישיבה החיים וכל השאר (באמת שהיה מצחיק). אחר כך היה שיעור השלמה לשיעור פ''ש של הבוקר, כי הרב לא הספיק לגמור את כל מה שהוא רצה לדבר עליו, אצל הרב אוריאל בבית. היה ממש נחמד. דיברנו אחר כך שאר השבושים על הישיבה. 

הלכתי לישון. קמתי. נפרדתי ממי שראיתי (עד הפעם הבאה).. ארוחת בוקר והביתה.

סה''כ ממש נהניתי מהרמה בלימוד וגם מהאיכות של החבר'ה. אבל עדיין יש לי המון חששות לגבי הכיוון של זה. 

האם זה  באמת מתאים לי? האם הרצון להתחזק בלימוד ובעבודת ה' הוא שמושך אותי לשם - או סתם הרצון לעשות שמינית אחרת ול'גוון' קצת? עד כמה השמינית היא שנה שמוסיפה המון- או שהיא לא מוסיפה כלום? האם אני אשרוד שם? כן מצפה או לא מצפה? אין מקום אחר- או יש? אולי ש''ש בכלל פה:{דרוש בחור לשנת שרות בשנה הבאה במרכז לחקר מערות,בשיתוף חוגי הסיירות והמלח"ם, בו ש"ש משלב בין שני העולמות: הדרכת קבוצות בחוגי הסיירות ובמרבית זמנו - מחקר מערות.

הש"ש חי במרכז לחקר מערות בעפרה, הוא עוסק רבות במיפוי, סקר וחשיפת מערות וחללים תת קרקעיים.
במסגרת ההכשרה עובר הש"ש קורס מדריכים (חודש) של חוגי סיירות ובהמשך עובר הכשרה ממושכת של המלח"ם המכשירה אותו לעבודה במערות.

אנו מחפשים ש"ש לשנה הבאה (2013-14)
הכישורים הבאים עשויים להועיל:
- יכולות הדרכה גבוהות
- עניין ונכונות לעבודת שטח מאומצת (ומתגמלת)
- עצמאות רבה
- יכולת עבודה בצוות
- ניסיון בשטח
- עניין רב במחקר גיאולוגי/זואולוגי/ארכיאולוגי במערות

** מי שמעוניין בשנת השירות (או מכיר מישהו שמתאים) - נא לשלוח מייל לנדב בנג'ו, רכז מסלולי ההמשך בחוגי הסיירות של הקק"ל ל sayarut1@gmail.com או שמש יערן, מלח"מ ShemeshYaaran@gmail.com}? אם כי עד עכשיו כל הכיוון הזה של של''פ לא משך אותי בכלל...  פה העניין של השטח הוא הגורם העיקרי... תכל'ס אני לא ממש חושב על הש''ש הזאת ברצינות, אבל... אוף...  כל כך הרבה תמיהות... ואין לי אף תשובה שאפשר לדלג אליה בסוף הספר ולבדוק.. 

נ.ב.- דילגתי על חצי מהחוויות בשבוש בערך. אבל נראה לי שזה מספיק ארוך ושתשרדו את זה  ככה. לפחות הבנתי שגם שם ממש נהנו ממני.

תגידו, מי הולכת לשבת הכירות באולפנת כפר פינס? ואם כן, לאיזו שבת?

"נגמר נגמר..."(עידן עמדי)

נמאס פשוט נמאס!!!!!!

למה הכל תמיד מסבוך??????

אין כבר כח!!!!!!!!!!!!!!!

לא הולך שום דבר!!!

"...בגשם החזק שבתוכי תמיד יורד ולא נפסק.."

"נגמר נגמר נגמר..."

..

כרגע אין עם מי לדבר.......

אבל למה??

טוב, ריבונו של עולם, אני מבין שזה ניסיון, אז אני חייב לפחות לא להיות עצוב...

"למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני"

יצא לכם פעם לארגן משהו גדול? שבת מחזור, שוק פורים, או סתם יום גדול?

מכירים את הקטע הזה שבאיזה שלב פתאום הכל נדפק?

כל מה שארגנו לא הולך, והכל עובד בדיוק ההפך ממה שרצינו..

התגובה הראשונה היא לשקוע ביאוש. נכון?

בפרשתנו משה "מתחיל לעבוד". הוא מתוודע לה', וה' מורה לו ללכת להציל את ישראל ממצרים.

"אל תדאג", הוא אומר לו.. "אני עומד מאחוריך לכל צרה שלא תבוא"...

ומשה אכן עושה זאת. הוא הולך למצריים ומפיח אצל עמ"י את התקווה שכ"כ חסרה להם. למרות שהם ידעו שישנה הבטחה שהם יגאלו, הם כבר היו במצב קשה.. עד שקצרה רוחם מלהאמין עוד...|הולך ונעשה דרמטי| וכאן[(!) הגיע משה.

(אהמ.. למכורים שבנינו, לא מדובר על משה למפרט שהוא גם סוג של אדמו"ר כזה  )

התורה מתארת את התגובה של עמ"י, "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל..."

וואלה.. עמ"י מזה מבסוטים.. סופסוף מגיע הסוף.. המוביל אל המנוחה ואל הנחלה 

ואז, דווקא כשמשה מתחיל להזיז ת'ענינים, והוא מודיע לישראל שמשהו חדש מתחיל, קורה ה"בום" שדופק את הסיפור..

משה הולך ומדבר עם פרעה. הוא היה בטוח שהנה פרעה שומע על ה' והכל יסגר בצורה הטובה ביותר, אבל לא. ואפילו ההפך!! חוץ מזה שפרעה לא משחרר אותם, הוא מחריף את היחס אליהם ומוסיף להם עבודה..

ומשה..אוי. "זאל איך ויסען פון מיינע צורעס!" 

|מעיף איזה משפט באידיש שבכלל לא קשור למצריים| איזה שבר..הוא הולך לה' ואומר לו.

 "ה', ל-מ-ה?" למה אני שכל כך רציתי לעזור, רק הורס להם? ולמה בכלל שלחת אותי לזה??

את המסר שלנו אנחנו לומדים מתשובת ה' למשה:

"ויאמר ה' אל משה אתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם..."

ה' עונה למשה "אתה לא יודע את החשבונות שלי, למרות גדלותך. אבל תסמוך עלי!!" גם אם אתה לא מבין-תדע שיש כאן מישהו שעושה ה-כ-ל. שמקמבן מפתיע מפנק משכפל ומסדר את כל מה שקורה בעולם. 

לפעמים אנחנו מגיעים לנקודות של שבר.. לא עברתי טסט חמישי  , קיבלתי נכשל במועד ב', ולא קיבלו אותי לישיבה.. :/

אבל אם נשנה את הגישה ונגיד "השתדלתי, עכשיו אני משאיר לה' את השאר. ה' יודע הרבה יותר ממני מה טוב. לי, ולכל שאר העולם. פשוט לסמוך עליו!!"

וחוץ מזה שבאמת אפשר לסמוך בלב שקט, זה נותן לנו עוד משהו..

עידוד. הרגשה של "אני לא מנהל את הכל לבד", ושיש מישהו שהוא כל-יכול שעומד איתי. ממש איתי.

אם לא קיבלו אותך לאול'-זה רצון ה'! וזה טוב לך! לא צריך להכנס ליאוש בגלל זה..

אם נצליח להרגיש ככה- החיים שלנו יהיו הרבה יותר שמחים  

נכתב ע"י אאלעד ודניאלה .יע. תגובות-אלינו או למשתמש זה (מסר) (ש"א)

למה אנשים עם נטיות לדיכאון תמיד איכשהו ימצאו את דרכם אלי?

כאילו, אני אוהבת להקשיב ולעזור, וממש ממש אין לי בעיה עם זה, אבל בחייאת, העניין כבר מלחיץ!

תתפללו שאנשים שאני מכירה לא יחליטו להיעלם לי פתאום, ולעבור לגן עדן....

~~~~סופריקה~~~~

- כל מי שדיבר איתי ואולי חושב שאני מתכוונת אליו, זה ממש לא אישי, וכיף לי לדבר פה עם כולם...

בע"ה בל"נ פרקים א' - י'.

שנזכה לישועות..

שבת שלום!

בס"ד

לפרטים נוספים ניתן לפנות אלי

----

נ"ב - יש פה כמה משתמשים שיכולים להמליץ לכם

בסיעתא דשמייא!

תקופת בחירות. הרבה בלבולים, כעסים, מתחים, ויכוחים.
דווקא בתקופה הזו צריך לזכור יותר מתמיד (כדברי ביבי ):
"עם ישראל חי". אנחנו עם אחד, שיכול, עם קצת רצון, להיות גם מאוחד.
בואו נקרא את הד"ת הבא ונלמד סוד שמאוד חשוב לזכור.. 
----

בפרשה שלנו (פרשת שמות), פרעה אומר לשוטרים:
"לא תאספון לתת תבן לעם".

א-ב-ל...
למה כתוב 'תאספון', ולא 'תוסיפון'?
כי בעצם כשאומרים 'תאספון' זה כאילו אומר: 'בואו, תתאספו פה כולם'.
אבל כשאומרים 'תוסיפון' זה מלשון להוסיף.
הרי מהפשט של הפסוקים זה נראה כאילו פרעה מצווה שלא יוסיפו לתת לעם תבן!

אז זהו שר"ד מללוב אומר ש..
ה' לא סתם התבלבל או משהו וכתב 'תאספון', אלא בעצם פרעה באמת התכוון שבנ"י לא יוכלו להתאסף - להיות כולם יחד.
מזה משנה לפרעה אם בנ"י ביחד או לא? בכל מקרה הם חייבים לעבוד.. לא?!
אלא שפרעה ידע סוד שכדאי מאוד שגם אנחנו נדע, כי הוא שיא החשוב >>
כשכל עמ"י מתאספים ביחד, מתחברים באמת אחד לשני ואוהבים אחד את השני -
הם יכולים לנצח את ה-כ-ל.
כשעמ"י כולו נמצא באחדות אמיתית, אנחנו באמת יכולים להתגבר על הכל. יחד.
ולכן - פרעה פחד שהם יקומו נגדו וינצחו אותו - וצווה לא לתת להם להתאסף ביחד.

- אבל עכשיו יש לנו עם כ"כ גדול, ויש כ"כ הרבה זרמים שונים, עדות שונות. אנחנו כ"כ שונים זה מזה..
איך למען ה' אנחנו יכולים להתאסף כולנו ולהתחבר אחד לשני?!
תחשבו שניה על מבצע עמוד ענן, לדוגמה. 
נראלי שכל אחד מאיתנו באמת דאג, התפלל ועשה הכל למען תושבי הדרום.
זה התחיל מתפילה למען התושבים, והגיע להזמנת התושבים למרכז, כדי שיהיה להם קצת שקט מהמלחמה.
בואנ'ה, באמת כל העם שלנו התאחד ופעל למען מטרה משותפת.
 

אנחנו יכולים ללמוד מכל זה שוואלה, למרות שאנחנו שונים זה מזה בהרבה דברים - אנחנו עדיין עם אחד.
גם כשאנחנו שומעים על יהודים שאנחנו בכלל לא מכירים - כואב לנו לשמוע שהם סובלים.
אז זה מראה שכן, יש לנו פוטנציאל להתחבר כולנו ולפעול.

אז עכשיו, אנחנו יכולים גם לנתב את הכוח הזה שיש לנו כעם, כשכולנו יחד - למטרה טובה.
אנחנו לא חייבים להתאחד דווקא כשיש צרה, או כשקשה - 
אנחנו יכולים להרגיש את השותפות הזו גם כשב"ה הכל טוב ויפה.

ואיך בתכל'ס אנחנו יכולים להתאחד בפועל, שזה לא יהיה רק דיבורים?
אתה יכול לחייך ולומר שבת שלום לאדם שנראה קצת עצוב ברחוב, גם אם אתה לא מכיר אותו.
את יכולה לומר שלום לשכנה, למרות שהיא אף פעם לא אומרת לך שלום.
דברים כ"כ קטנים כאלה - פשוט עושים פלאים, עוד תראו את זה.
ואיך זה קשור לאחדות ישראל?
כי אם כל אחד מאיתנו יקבל על עצמו להיות נחמד\לעזור לאדם אחד, שאולי לא מהחבר'ה שלנו  -
זה יכול לפעול בשיטת 'תעביר את זה הלאה', וככה כולם יתחילו לדאוג ולהיות נחמדים יותר אחד לשני, ויהיה הרבה יותר טוב לחיות כאן 

אז יאללה, אחים שלי!
מעכשיו כל יום, כל אחד מאיתנו משתדל להתחזק קצת באחדות ישראל.. 
שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

מכירים את זה שיש בנאדם שאתה אוהב ופתאום האהבה הזאת מתהפכת ואתה אפילו לא יודע למה.....

ואי אפשר לשדר לו את זה כי הוא ייעלב ואני גם לא רוצה...

זה פשוט קרה לי ואין לי מושג מה לעשות...

מי הכי גרוע?

זה שאת פני חברו הלבין?

או שמא ההוא שאת השם השחיר?

אולי ההוא שלעולם לא מבין?

או זה שישיר בכל מחיר?!

זה שפגע ללא הנד עפעף?

או שמא ההוא שגרם ללב הרצוץ?

אולי ההוא שאת הנפש רצח?

או זה שהשחית מבחוץ?!

זה שהיה ולא יחזור יותר?

או שמא ההוא שנשאר להטריד?

אולי ההוא שאת האמונים הפר?

או זה שהפחיד להחריד?!

.....מי הכי גרוע?..........

...........................מי?

מי יותר עדיף?

זה שלעולם לא בייש ויבייש?

או שמא ההוא שידבר רק טובות?

אולי ההוא שמבין, לא מתייאש?

או זה שאומר רק מילים נכונות?!

זה שמזדעזע מפגיעה באחר?

או שמא ההוא שאת הלב משלים?

אולי ההוא שמעלה את הנפש יותר ויותר?

או זה ששומר אותך תמים?!

זה שנמצא פה לתמיד?

או שמא ההוא שכשהולך מודיע?

אולי ההוא ששומר על הברית גם לעתיד?

או זה שתמיד מרגיע?!

.......מי עדיף על מי?...........

.................................מי?

אחרי שבועיים מלאים במחשבות, דיבור עם אנשים, בירור מעמיק באינטרנט בנושא ועוד הרבה..

יש לי כמה דברים שרציתי להגיד...

~ כל מי שסובל מדכאון, תמשיכו לחיות, להתאמץ, לעבוד על זה, ובע"ה עוד  נצליח לגבור עליו. מעריכה ממש את כל הכוחות המטורפים שלכם להילחם על החיים!! מנסיון! אל תתבישו בזה- זה לא אשמתכם!!

~ הדיכאון הוא מחלה נפוצה מאוד, כל  אדם שישי חולה. לא תמיד אנחנו מודעים לעניין אבל הרבה אנשים מסביבנו סובלים ממנו.. כן, כן, גם הרבה אנשים פה, שבחיים לא היתם חולמים..

~ לדיכאון יש כמה גורמים- נפשיים, וביולוגים. הרבה פעמים זה פשוט חוסר איזון של חומרים בגוף, וזהו.

~ אף אחד לא רוצה להיות בדיכאון!! וכמובן מי שסובל ממנו!!! אדם שחולה לא תמיד שולט בעצמו... הוא רוצה לעשות הכול כדי לצאת מזה, אבל לא תמיד מצליח.

ולסיכום! הנקודה העיקרית שרציתי להגיד-

אם אתם לא מבינים בזה, וסביר להניח שאתם לא מבינים, אז אל תגידו דברים סתם. הדבר האחרון שחולה דיכאון צריך לשמוע, זה- "הכול בראש, תחליט שאתה רוצה לקום, ותצליח...". כמו שלא היינו אומרים למישהו נכה- "אתה מסוגל ללכת, זה הכול בראש".

זהו. תמשיכו לעודד ולעזור, ופשוט להיות, כשצריך אותכם. כי זה מה שאנחנו זקוקים...

ותודה לכל האנשים האדירים שבאמת עוזרים לי להתמודד ולהתקדם!!

נ.ב-

זה לא מכוון לאף אחד באופן אישי. ובטוחה שאף אחד לא עושה שום דבר בכוונה..

רק שמחה וטוב!!