פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1122)

אני מאמינה שהחששות האלו נמצאים אצל כל אחד...

גם האחד הכי שפיץ וחברמן מודאג באיזשהו מקום אז הוא מתאים...

אז בלי לחץ, תחשוב טוב עם עצמך ותתיעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ותראה אם באמת יש לך סיבה לדאוג שתהיה לך בעיה כזו...

בהצלחה!!

בעזהי"ת

תזכור שזה תלוי בך, אם תהיה 'יבש' מידי וכו'..

ואל תשכח- זה חתיכת אחריות, זה חתיכת עומס, זה סיפוק מטורף אבל זה דורש השקעה רבה ואנרגיות..

ולא סתם כי כולם מדריכים.. אז יהיה לך טוב!! לא אומרת שאין משברים אבל מתגברים אם חושבים שזו הדרך הנכונה

אתה מתאים!!!

סתם...

אם היית אומר שאתה מפחד שלך לא יהיה טוב אז היה מקום להתלבטות אבל אתה חושב על החניכים אז לדעתי תהיה אחלה מדריך...

החלטות נכונות...

אורושקה

אני לא נמצא בישוב רוב הזמן ורוב החברה האחרים כן זה אומר שאני אוכל לעשות פחות פעולות ממה שמדריך אחר היה עושה וחודש ארגון יכול להיות צולע בטירוף אם אני לא אהיה עם החניכים

רכה אם אני נכנס אני עושה את זה ברבאק השאלה היא אם להיכנס מההתחלה

המלצה שלי... כנס לשבט לא גדול ולא קטן.. ככה ניצנים מעלות...

אני לא רוצה להיות גננת ולא להדריך שבט יותר מדי מבוגר

אתה לא מבין אפילו כמה זה יתרום לאישיות שלך וכו'...

וכמו שאמרו מקודם:אם אתה תהיה יבש או לא זה תלוי בך..

ותקווה להכנס עם מד"ש טוב..זה ממש תורם..

בהצלחה..=]

ולא איכפתלי לספר, אבל זה מוזר להתחיל ככה בלי כלום.... זה לא ממוקד בכלל ואין י מושג למה את מכוונת ב "לספר משהו"....

מההתחלה

קמת בבוקר וראית חיליים...

טוב, נתחיל לכתוב ונראה מה יצא....
אבל אני לא אכתוב הכל כי אני לא רוצה לחשוף ת'צמי, אז אולי יהיוו חורים... ומי שמזהה- ווקשה שיגיד רק באישי! ואני אשמח לדעת אם מישהו זיהה...
אגב, כבר כתבתי משהו בפורום היום...

יש לי קצתחור שחור מהתקופה של לפני הגירוש, אהל את היום עצמו אני זוכרת היטב....

אם אני זוכרת נכון ואם היה לי אומדן שעות הגיוני, אז החיילים הגיעו בסביבות 11....
עד אז, בנינו בתים מהקרטונים שהביאו לנו כדי לארוז, שיחקנו ונהננו, כמו שילדים קטנים יודעים לעשות בכל מצב בו הם נמצאים. אמא שלי הלכה לטייל בישוב עם בגדי לבן, כי הרגישה כמו ביום דין, ובצדק... באחד המקומות בישוב נעקר עז שהפרחים שלו אדומים, וזה ממש היה נראה כמו דם, אפילו העץ פצוע היום!
כשהחיילים התחילו לצעד בורות מול הבית שלי אבא שלי שלח אותי לכסח את הדשא בכניסה, כד לשדר שאנחנו נשארים.
החיילים נכנסו, בהתחלה התעלמנו מהם אבל אח"כ הם אמרו משהו, אני ממש לא זוכרת מה, והביאו לנו צווים.... אני זוכרת שהסתכלתי עליהם בפחד, לא ידעתי מה הם הולכים לעשות לנו, הסתתרתי מאחורי ההורים שלי, אבל הצצתי, כדי לראות מה קורה...
כאן יש לי חור שחור....

אני זוכרת שהייתי בבית הכנסת, ובאיזהו שלב לא יכולתי לראות את כל המבוגרים בוכים...
עמד לי גוש בגרון אבל פחדתי לבכות, הרגשתי חוסר יציבות נוראי, לא הבנתי מה הולך סביבי, אז יצאתי החוצה כדי לראות אם צריך לשמור על ילדים, זה הדבר היחידי שהבנתי מה אני אמורה לעשות... הדבר היחידי המוכר....
יצאתי החוצה וראיתי חיילת עם אפודה כחולה מסתובבת עם עגלה ובה תינוקת של שכנים שלי... ניסיתי להגיד לה שאני אשמור על התינוקת, אבל כנראה נראיתי לה קטנה מדי... אבל פשוט לא יכלתי לראות אותה שומרת של תינוקת....בסופו של דבר היא נתנה לי.
אני זוכרת שהלכתי לבית באיזשהו שלב, אבל פחדתי שכל רגע יכנסו חיילים ואני לא אדע מה לעשות.. אז גם בית כבר לא היה לי....
וליד אמא שלי היה לי קשה להיות, כי קשה להיות ליד אמא שבוכה.... היא מקור הכח של הילד!
לפני שעלינו לאוטובוסים ישבנו כל המשפחה על הדשא ואבא שלי אמר לנו משהו, אני לא זוכרת מה, וניסה להסתיר מאיתנו את החבר'ה שהרימו אותם בכח לאוטובוסים...


מקווה שזה לא משעמם מידי... כשמספרים בע"פ ובלי צנזורות זה יותר קל...
 

ברור שמי שהיה שם היה חלק מנקודת מפנה בעם ובארץ,

אבל לא בטוח שכולם אוהבים את היחס המיוחד הזה.

אבל מה לעשות, לכל אחד יש דברים אחרים שהוא חווה, ופה חווינו דברים שקשורים לכל העם, ככה שיש לנו יכולת לספר...
מי שלא רוצה לא חייב בכלל, אבל לא בגלל זה צריך להשתיק את מי שמתעניין! זה ממש לא סיפור ששיך רק למי שהיה שם.

אבל קצת מהיום הזה שחרוט לי חזק.

היינו שבח"ים. אז חיכינו בגן ביום של הגירוש.

ההורים שלי הלכו לדבר עם אנשים,

ונשארנו שם בגן ילדים לחכות להם.

נכנס איש אחד,

בבכיות נוראיות. זורק פס' מאיכה, הבגדים קרועים.

הוא עבר בכל הפתחים ותלש את המזוזות.

ואני פחדתי, אבל התחלתי לבכות איתו. 

אח"כ אני זוכרת את עצמי עומדת ליד בית הכנסת, ובוכה עם כולם.

ומזדעזעת מזה שהחיילים שם בין כולם.

למה הם רוקדים עם מישהו שבא לגרש אותם?

נדהצתי לראות חיילים עם כיפות.

איך הם לא מתביישים?

אח"כ חיכינו שוב להורים שלי ליד המכולת, ואז יצא הבעלים והביא לנו טילונים קטנים בחינם.

הוא אמר שגם ככה הוא לא ימכור את זה.

ניתקו לו את החשמל והכל נמס..

אז שמרנו שניים להורים שלי.

זה הי טעים, אבל שיחד עם זה בכינו.

מהגוש נסענו לעיר האמונה. שכחתי איפה היא היתה.

גם אנחנו היינו שב"חים.. הייתי יחסית קטנה ולא הבנתי הכל..

כשהחיילים הגיעו הם עזרו לנו לשים חול בבקבוק (ששמור עד היום)

אח"כ נכנסו חיילים לבית שלנו ואבא שלי הושיב אותם בבמטבח ודיבר איתם..

אני התחלתי לבכות והלכתי לחדר וכשחזרתי החייל התחבק עם אבא שלי וחייל אחר הוריד את המזוזה מהבית

אח"כ הלכנו לבית כנסת והדבר היחיד שאני זוכרת זה שאנשים בכו ושרו ודוד חטואל דיבר(אשתו והבנות שלו נרצחו בפיגוע בערך שנה לפני, אם אני זוכרת נכון)

וכולם בכו ובכו..

בדרך לאוטובוס ראיתי חיילים סוחבים אנשים ונבהלתי מאוד.

עליתי לאוטובוס ונסענו..

ואין לי כוח עכשיו לפרוק! אבל משהו אחד: אנחנו בחיים לא נשכח ולא נסלח לימ"ש שבגללם גורשנו!

טעו, אידויטים, מפגרים ועוד קללות למשעי...
אבל לא ימ"ש. הם עמ"י גם. עם כל מה שהם עשו [גם אני חושב ששרון ______ [צנזורה... ].
 

מה הקשר?

רק בנו למשך חודש עד הפינויי,ככה שאולי זה קצת שונה מגוש קטיף.

אבל מה שאני זוכרת זה שכמה ימים לפני הפינוי מילאינו את כל המדרגות של הכניסה לבית

בבלוקים-כדי שהחיילים לא יוכלו להכנס,

וגם שמנו מסמרים ברצפה,וכל מיני דברים כאלה,

ואז כהגיע היום של הפינוי לקח לחיילים זמן עד שהם הצליחו לשבור ולהגיע לבית,

זרקנו עליהם עגביות מהגג,

הם דפקו ואמרו שנפתח וכמובן שלא פתחנו,

אז הם התחילו לשבור תדלת וכשהם הצליחו הם התחילו להוציא אותנו בכוח,

ואז מצאנו את עצמינו באוטובוס.

וזהו אין חומש בגלל אנשים מטומטמים בלי שכל והיגיון...זהו.

מה יש לספר?! זה דברים שקשה להביע צריך להיות שם ולהבין זה לא מוגדר כזה סורי.. אני גם הייתי שבח"ית

אז ככה:

לא תמיד זה בא ממקום של פוזות, אבל רוב הפעמים כן...

זה דיי פסיכולוגי שזה מרגיע.. זה לא באמת ככה.

נכון, את דיי צודקת שזה גורם לדיכאון בגלל הדחקה, אבל גם בגלל ש"הכול בראש"

לא יודע למה זה יותר מזיז לי כשזה בת... זה בעיקר כי ככה הרבה חושבים, שזה מוזר...

אבל אחרי שפגשתי מישי מעשנת גיליתי שזה לא ככה...

אשריך!!!

אנשים, תגיבו!!!

ואני לא עישנתי אפילו פעם אחת 

אני בעצמי ראיתי אותך מעשן!!!!!

טונה...

(ואתה לא פוזאיסט, נכון?)

אתה אומר שאני משקר ואם הייתי מעשן לא הייתי מסכן 100 שקל(והמבין יבין)ואני לא סובל גם בנים וגם בנות שמעשנים זה פשוט גועל נפש

אריאל, אתה אחד העלובים..

ממש מסכימה עם מה שאת אומרת . 

ושאני רואה מישו מעשן - זה לא משנה לי משו בחשיבה , וכאילו לא משפיע כלפיו ..

[וסתם , בקשר לזה שזה בת , סתם כי רגילים שבנות יותר עדינות וזה , וסיגריות זה משו גס ומסריח כזה . ]

כלומר חושבת שדוגרי עישון באמת מגיע רק מפוזות (ד.א בסיגריות גם הבריחה היא פוזות) וזה אחרי בירור מעמיק שעשיתי על העניין עם עוד כמה אנשים...
ושבן אדם יכולה להפסיק לעשן ברגע שהוא מחליט שהוא לא צריך ולא רוצה אצ הפוזה שזה נותן לו....
דוגרי הכל בראש.

בהצלחה!

 

רוב האנשים מתחילים לעשן סיגריות כי זה נורא מסקרן לדעת מה הדבר עושה ולמה אנשים מעשנים את זה ולרוב המקריםם אומרים שזה עושה להם טוב אבל טוב רגעי החצי השני עושה את זה מתוך פוזה להיראות איזה סוג של קוליות ואז מתרגלים לזה ולא יודעים איך לצאת חח מסכנות החברות שלי כמה הן בוכות על זה חח ולי אישית אין לי בעיה עם זה שאנשים מעשנים רק שלא יעשנו לידי ובנות שמעשנות זה הכי לאאא ממש לאאאאאאא !

בעזהי"ת

סידרתי מערכת לשנה הבאה

כל הדברים שלי בביתתת והחזרתי הכלל מהשירותת

סידרתי מחדש את כ--ל החדר שלי

לקחתי מהתופרת חולצה חדשה

בס"ד

ב"ה הכרתי חבר חדש

וב"ה היה שבוע טוב

*יוצאות לי 4 חניכות למחנה!!
*גמרתי כבר ת'צופרים השבוע.
* גמרתי להכין יומן מסע לפולין למדשית שלי
*סוף שבוע אני אצל סבא וסבתא

-אני מפוצצת מרוב אוכל!! כמה טוב לאכול בעיקר אחרי צום.

-תובנות חדשות לגבי תחילות שנה ותכנונים לשנה הבאה.

-אמונה שמתחזקת ממקרה למקרה.

תודה לך ד' על כל דבר קטן שקרה השבוע הזה ולא שמתי לב ו/או שכחתי להודות עליו

ותודה שאתה כל כך אוהב ומקשיב לתפילות שלנו!

היה לי די קל הצום

השבוע מלא כיופים

איזה כייף!

בכללי...

הייתי ליום אחד בייני"ש

וכמה כיף לך אח מאומץ ...

כל יום הוא מראה לי מחדש שהוא מאמין בי.

_אני היום ממש שמח

_אני כנראה אסע היום לסיום הש"ס בירושלים

_קמתי בבוקר!

אולי נלך לראות ואז להגיב...

רק ש מי שראה-מה המטרה של הסרט?

מפחיד.

המטרה זה להראות כמה הצבא עשה שטיפת מח לחיילים. כמה שהם הציגו תמתנחלים מטומטמים.

משו כזה.

אבל מה אני אמור לקחת משם? לא להתגייס? להזהר מצה"ל? מה?

זה יותר בסגנון של סרטי שואה (לא משווה בין החומרה שלהם!!)

זה זיכרון לעוול שנעשה והצגתו כמו שהוא היה באמת מעוד

זווית שרק עושה אותו יותר מכוער...

הרי יש מסר לסרט, הוא לא סתם ללא מטרה..

לעורר מחשבה ודיונים, כמו מה שהולך פה..

[לא ראיתי ת'סרט, אין לי מושג על מה מדובר..]

אבל בגלל שלא ראית, את אולי לא תביני...

לסרט הזה יש מסר ברור. בצבא היתה ויש הכנה מנטאלית לחיילים.

לי  כוח .... אבל אמרו לי שפספסתי וזה סרט ממש טוב .

ללכת?..

רבה רבה!!

איך אפשר לראות אותו??? יש באינטרנט??

סרט חובה לכל אחד!!!!

ב''ה

אם אני רוצה לראות אותו איך אפשר??

תודה צדיקים וצדיקות!!!

בס"ד.

באתר של זוהר הרקיע יש אפשרות שחייל יתקשר ויביאו לו קוד כדי לראות חינם בצפיה ישירה.

חלק מאנשים ששאלתי אמרו שנאת חינם,

אבל מצד שני, זה כואב, אבל צריך לכאוב..

חשוב ללכת

בס"ד

את האמת, אני יוצא ממנו מבולבל.

מאז הגרוש היה לי ברור שאני לא מעוניין להתגייס לצבא שככה עשה לי (למזלי פטור בריאותי עוזר לי לממש את זה) והסרט היום רק חיזק את דעתי.

הרי לא משנה לאן תגיע בצבא. טייס, מטכ"ל, וגם אם את ג'ובניק פשוט

זה לא תלוי בך לאן תגיע בסוף, והם ישתמשו בכל ההמצאים בשביל שתעשה את רצונם.

אני לא כלי המשחק שלהם! והם טובים במשחק הזה, הם אלו שהמציאו את הכללים שלו.

תמיד אמרו לי כן להתגייס אבל ליחידה שאין מצב שייתנו לי את התפקיד הזה.

אבל בסרט הזה רואים איך כל חייל יכול להגיע לתפקיד הזה לא משנה מה תפקידו ומה מעשיו.

הסרט הוא סרט חזק! מאוד חזק! הוא עשוי מצוין והוא נוגע בנקודות הכי קשות וכואבות.

הייתי ממליץ לכל מי שיש לו אפשרות שיילך לראות, במיוחד היום, 7 שנים לאותו הגירוש הנורא, זה שווה כל שקל וכל זמן ייקר.

  לא נשכח ולא נסלח!  

"תזהרו מהצבא! הוא ממש משתמש בכם בצורה פסיכולוגית"

להזהר שהפחד מהשוני לא יגרום לך לעשות משהו לא מוסרי, להזהר ללכת עיוור אחרי משהו שהאכילו אותך שהוא נכון ובגלל זה לבגוד בכל מה שחשוב לך.

ולזכור ש"אם כולם טועים, גם אנחנו צריכים לטעות?"

בקיצור לא רק הצבא זה בכל דבר בעולם...

בס"ד.

גם אם תפסיד המון מזה.

אחרי הסרט, היוצר הדגיש לנו, שזה קיים (מוכח!) גם היום בצה"ל.. אז זה לא רק בשביל "לזכור את העבר.."

זה צריך לעורר חיילים לחשוב

וגם זה פשוט מראה לך עובדות מהעבר...

סרט יפה!!!!! יש שם קטעים ממש חזקים.

זה ההפך משנאת חינם זה מראה לך את הצד של החייל...

זה קל מאוד להגיד לחיילים לסרב פקודה אבל זה לא כ"כ פשוט לבצע את זה

הוא וויתר על המון בשביל זה

בנאדם טוב. בנאדם עם מצפון.

לא נסלח לימ"ש האלו!!!!!! שבגללם גורשנו!

סופן שהתעכזר על צדקים!!!!

אנחנו רואים את זה סדור הזה ממש!!!

חבל שנפתח וייכוח, זה המציאות המרא שאנו עדין בגלות רח"ל!

תי] אבל לא רשעים. הרב אבינר אמר לא לראות כי שנאת חינם לחיילים. בטח ובטח שאלינו

מה בוער דווקא עכשיו? ביום הזה? שאנחנו משתדלים להוסיף אהבה?

ואין עניין בכוח לשנוא.. כמה שפחות שנאה בכללי יותר טוב!

אולי אתה צודק, אבל בל נשכח 2 דברים חשובים:

1. ה"רשעים" שאתה מזכיר הם יהודים ואסור לנו לשנוא יהודים!

2. במיוחד היום שזה יום תשעה באב אנחנו צריכים להוסיף אהבת חינם ולא שנאת אחים!

אבל בטח למישו יש..___

אם אין לך כח לחכות 

שיכולתי לשתות מים, להכין אוכל ולהתאזר בסבלנות..

בס"ד

אבל אני מאמין בביאת המשיח בכל יום שיבוא

ולא זכיתי ללבוש אותם!!! 

שאני רק מעוניינת במשפחה מאוחדת ושמחה כמו במשפחות האחרות שאני רואה שנחמד להם במחיצת אחיהם ושמשתפים ומעבירים חויות ומעוניינים באחר.

ותיקום טעות מלמעלה:*בכור*

אנחנו צריכים למצוא משהו מועיל לעשות בט באב...
חיפשתי השנה ימי עיון, שיעורים, משהו...
אבל נאדה!
אם היה אז היה הרבה יותר טוב...

לנסות כמה שאפשר להתנער ממסיחים ולחשוב על "איך אני עוזר שיבנה בית המקדש"

או "למה אני רוצה שביהמ"ק יבנה"...

יום אחד בשנה שאתה לא עסוק בשם דבר (אוכל, מוזיקה, מקלחת) ויש קצת זמן לחשוב עם עצמך..

במקום זה אפשר לקחת ספרים המאגדים אגדות ומדרשים של חז"ל, כמו 'מנורת המאור' לרבנו יצחק אבוהב, שם אפשר למצוא המון מדרשים ממקורות שונים.

אצלנו היה לימוד בחבורה של אגדות החורבן. בלי מרצים, בלי דפי מקורות - רק אגדות וציבור האבלים.