בס"ד
עזבתי את הפורום, ואתם לא באמת רואים עכשיו את הכינוי שלי- אני פשוט זקוקה לעזרתכם.
הייתי מדריכה במשך שנה (מחנוכה עד חנוכה) בסניף חוץ מעורב שבטים הראה-איתן-נעלה. עד כאן הכל טוב ויפה, רק שבמציאות, זה לא היה טוב ולא יפה.
מה שקרה הוא שכולם התאכזבו מהשנת ההדרכה הזאת. אני בסופו של דבר קמתי ועזבתי את הכל בלי להודיע לאף אחד, לא דיברתי עם אף אחד- פשוט קמתי ועזבתי- ועד פורים לא דיברתי עם החניכים שלי- והם לא דברו איתי.
ההדרכה התפוצצה לי כמה וכמה פעמים, אבל הצלחתי להתגבר והלמשיך אלא- עד שזה באמת התפוצץ, ועזבתי, והיום חניכים שלי מסימים כיתה ט' בתור מדריכים. אז הם עשו את הטעויות שלהם, ואני את שלי, והקומונר הכניס אותי לשבט שלא מתאים לי- והיו מיליון סיבות למה ההדרכה הזאת התפוצצה.
חודשיים אחרי שברחתי מהסניף- עוד התלבטתי אם לעשות להם פעולת פרידה. ההרגשה- הייתה זוועתית. הייתי כל כך פגועה שלא הייתי מסוגלת לעמוד מול החניכים שלי ולדבר איתם, ובטח שלא להפרד מהם.
אחרי שלושה חודשים הגעתי למסקנה שאני כן צריכה לעשות להם פעולת פרידה, אבל לא ידעתי איך לעשות אותה, ואז הגיעה תקופת הבגרויות ואני "שכחתי" מהפעולה.
המד"ש שלי הדריך שנתיים (שנה לפני+שנה איתי), ושדברתי איתו -"אין טעם לעשות פעולה, עבר הרבה זמן, לא מרגיש צורך, אבל אם תעשי ותכיני, אני אבוא"- תודה באמת.
העניין הוא כזה- חצי שנה עברה מאז, בל"ג באתי לסניף לחצי שעה- חניכים שלי היו בשוק שבאתי, שאר החניכים לא ידעו שעזבתי- הם פשוט לא הבינו לאן נעלמתי, אבל בסה"כ היה ניראה שגם הם, כמוני רוצים. וכן, אני רוצה לעשות פעולה. אני רוצה לסכם את השנה הזאת- שהייתה כן משמעותית בשבילי, וכן נתנה ואני רוצה ללמוד לקחים, ולדבר עם החניכים- מה היינו צריכים לעשות אחרת? וכ"ו, הרי, הם בעצמם מדריכים.
מצד אחד, אני רוצה לפתוח את הדברים הכואבים האלה ולדבר איתם בדוגרי, מצד שני אני רוצה פעולה נחמדה, כיפיית, ובעלת מסר, ומצד שלישי- אני לא יודעת איך להגיד להם את זה ולדבר איתם על זה...
אשמח לעצות, רעיונות לפעולות, וכל דבר אחר שיעזור לי 


).
