פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1244)

א. לדעתי ביישוב, כי ביישוב יש תביתיות הזאת זה יותר הרגשה טובה כזאת יש תאוויר אתה לא צריך לגדול עם הכביש בתור ילד קטן, של הלא הולכים לכביש, כי גם אם תלך לכביש בדר"כ יראו ויעצרו, (בעצם תלוי איפה <צ> )

אבל בכלל יש תהוואי של היישוב שזה משהו מיוחד..

מצד שני, בעיר אתה יותר מכיר ת'עולם לפעמים, אני מכירה מישהי היא לא ילדה קטנה, (אם את קוראת את זה אז ) היא לא יודעת לחצות כביש!!! דבר מינימלי היא לא יודעת כי היא מושבניקית יותר מדי!!

ועוד כל מיני דברים שאתה בעיר אז יש תיתרונות שיש יותר דברים ביישוב לא תמיד יש הכל (למרות שבימינו כבר כן בדר"כ).

אבל לדעתי עדיף ישוב!! ללא ספק. והתנסיתי בשתיהם.

ב. אני לא חושבת שזה משו שיש לו תשובה איכות הבנאדם היא לא לפי המקום בו הוא גר אלא לפי מה שהוא, זה ממש לא מה שמשנה ישוב/עיר.

כמובן שהכל לפי דעתי בלבד

אפשר להאריך בכך הרבה מאוד.

זה בדיוק מה שהוא שאל - מה השיקולים, ומה מכריע אצליכם.

בס"ד

מצד אחד ביישוב זה נחמד שאתה מגיע לבית ואנשים עוברים על ידך ואומרים לך שלום. כולם מכירים את כולם בניגוד לעיר ששם שמעתי על מקרים שאנשים לא מכירים את מי שבבניין שלהם...

אבל מצד שני ביישוב כולם יודעים מה קורה בביתו של השני ובקושי יש פרטיות (למרות שיש בזה צדדים לכאן ולכאן)

בכל מקרה אני מעדיף יישוב, שקט, שלווה, מבודד.

לגבי ב': זה ממש תלוי, השכונה או היישוב וגם אז זה ממש לא תלוי

בצבא מעלים בקב"א (קבוצת איכות) למי שגר ביישוב..

זה לא מדויק בכלל כי קב"א קובעים לפי הפסיכוטכני,הראיון האישי והנתונים האישיים(בגרויות וכדו') ולכן

יכול להיות שהמראיינ\ת יחליט שמגוריו של אדם ביישוב תורמים לו אך הוא יכול להחליט גם הפוך ובכל 

מקרה זה שאדם גר בעיר לא מוריד לו קב"א - חבר שלי גר בעיר וקיבל קב"א 56.

לעצם השאלה - אני גר גם ביישוב וגם בעיר (הורים גרושים) ולדעתי ביישוב יותר נחמד כי ביישוב יש יותר  

שקט ורוגע ויותר קשר עם השכנים (ועוד אני גר באזור יחסית שקט בעיר אני לא יודע מה הייתי עושה אם

הייתי במקום יותר רועש).

אבל להגיד שאדם יותר איכותי כי הוא גר ביישוב זה לדעתי לא נכון כי אני רואה בפועל אנשים שיצאו מערים

מאוד איכותיים ומאידך אנשים שיצאו מיישובים והם לא משהו.

לי יש שאלה אחרת - מה יותר אידיאלי: לגור ב"התנחלות" או לגור בגרעין תורני בעיר? 

ביישוב הקהילה חמה יותר, יש יותר בטחון בשכנים, יותר ''משפחתיות', יותר אנשים שדומים לסגנון שלך, קהילה קטנה

שיש בזה גם חסרונות- יש יותר בטחון בשכנים אז פחות מרגישים צורך להיות עם יד על הדופק ואולי 'מחדירים' פחות חזק ערכים מסויימים, יותר אנשים שדומים לסגנון שלך- אז אח"כ המפגש עם אנשים ששונים ממני קצת יותר קשה ומסוייג, הקהילה קטנה ומשפחתית אז אם למישהו לא טוב בה הוא לא יכול פשוט לעבור (נגיד בעיר: יש בי"ס-סניפים של ת"נ- מקומות להתנדב ובכל מקום אנישם שונים... ביישובים בד"כ זה אותם אנשים..)

ביישוב קצב החיים בד"כ איטי יותר, בעיר מהיר יותר

כל אחד ומה שמתאים לו...

א. זאת שאלה שאני שואלת את עצמי הרבה מאוד כמו שאמרו לכל דבר יש יתרונות וחסרונות.

אני נוטה יותר לכיוון של יישוב, ואשתדל למצוא אחד כזה שקרוב לעיר..

פעם דברתי עם מישהי שגדלה בעיר ואמרתי לה על העניין שאת כל חיי גדלתי ביישוב, וזה ממש סוג של חממה סגורה,

אז היא אמרה לי משפט שיש בו הרבה "בסדר, אז תראי חיים בגיל אחר, זה לא נורא"

כאילו באיזשהו שלב יוצאים מהחממה, החוכמה היא להכין אותך בחממה למה שיש בחוץ.

ב. ממש לא! כל אחד מקבל את המיוחדות שלו מהמקום שבו הוא נמצא..

אם השעה לא היתה מה שהיא עכשיו הייתי מרחיבה, אבל זה בהחלט דיון מעניין שלא יהיה לו סוף..

שבוע שמח!

ויש לכך המון סיבות. ובתור אחת שגדלה בשניהם...

אבל שוב.. זו אחת ה-שאלות המהותיות של החיים. איפה לגור, איזה ערכים מובילים (כי לכל מקום מגורים יש את האידאלים שלו ואתה בעצם נותן עדיפות לכאלה קצת יותר מאחרים) ומה אנחנו רוצים להעביר לדור הבא.

אבל האמת היא שאין באמת תשובה חד משמעית כי לכל אחד מתאים משו אחר לפי האופי, כמה הוא חזק בתחומים ספציפיים ומה ההתמחות שלו.

הנושא הזה הוא עיקר דיון ארוך ומייגע שיש אצלנו בסניף תמיד ביננו ובין סניפים אחרים (יישובים) של מה עדיף- גרעין תורני בעיר או יישוב דתי.

אני אישית חושבת שלעצמי, או מבחינת האידאלים של הזמן הנתון הקיים ה-נ-ו-כ-ח-י יותר עדיף עיר...

יש לי הרבה מה לומר בנידון..אם תרצו- בכיף אני ירחיב..

אני מעדיפה יישוב.

קטן יותר, יותר רגוע, לא עיר סואנת .

במיוחד בתור זוג נשוי עם ילדים אני חושבת שיישוב זה מקום יותר אידיאלי לגדל ילדים....

צריך רק לדעת איזה יישוב לבחור.

לגבי ב'- אני לא חושבת שיש פה עניין של מי יותר איכותי....

כל אחד איכותי בדרך שלו.

לכל אח המעלות והחסרונות שלו.

ואין פה בכלל מקום להשואה.

זה כמו שאשווה מישהו מארץ ישראל למישהו מאנגליה.

זאת לא השואה כי זה שני מקומות שונים ולכל אחד המעלות והחסרונות שלו.

מה עדיף - ישוב או עיר?

מומלצות במיוחד התג' של אוסנת (לדעתי), שמסכמות את מה שאני רוצה לאמר - גרעין תורני!!

ומזה השטויות האלה על מושבניקים?! |מושבניקית מתעצבנת| בלי לזלזל!!!!

אין לי כוח להסביר.

אנשים מכירים אותך, עוזרים לך כשצריך..

בעיר אף אחד לא ישים לב אם תהיה גוסס בערך...

קיצר, הכי כיף ביישוב!!!!

והייתרונות הברורים של  יישוב וגם יש לך נגישות לעיר

אבל מצד שני זה ממש כיף לגור בעיר "לקפוץ לעיר" בערב או בכל הזדמנות  זה אחד הדברים, במיוחד לבנות

שבעיר יותר קל לגדל ילדים אבל בישוב יותר כיף לגדול.

בעיר אתה יכול לומר לילדיך בדיוק עם מי להתחבר ועם מי לא ואתה גם יכול לומר שההוא לא עושה טוב ואנחנו לא עושים דברים כאלה וככה הילדים לומדים להיזהר מהסכנות ולהכיר אל העולם.

בישוב לעומת זאת קשה להגיד לילד עם מי להתחבר ועם מי לא כי כולם קהילה קשה להגיד לא ללמוד ממי שאיתו בשבט ככה שיוצא שאחד מתחיל להתקלקל אז כל השבט לאט לאט אחריו (בדוק).

אבל הרבה יותר כיף לגדול כשיש מרחבים בלי רעש ובלאגן בלי חריקות מתחת לבית בלילה ובעיר הכל כבישים בלאגן ורעש.

חחחחחח חוץ מפוליטקה!!!

אני הייתי משתגעת לא להיות בעיר!!!!!!!!!

אני משתגעת מהעיר הפיצית שלנו אני אוהבת רעש בחיים לא הייתי שורדת בישוב הייתי יוצאת מדעתי!

[לא קראתי את כל התגובות, מצטער אם אני חוזר על חלק מהדברים]

בעוד שבעיר יש הרבה מסגרות שבהם הנוער יכול להשתייך אליהן, ביישוב יש רכז נוער. אם אין רכז נוער, הנוער (או חלקים ממנו) יכול למצוא את עצמו חסר תעסוקה ומשועמם. נוער משועמם לא תמיד מוצא לעצמו אלטרנטיבות טובות יותר.

אם יש מסגרת טובה לנוער (תנועה, רכז נוער, מועדון) - מעולה. זה יכול לקחת את הנוער למקומות מדהימים.

אם אין - אז זה יכול להיות בעייתי יותר מבחינת חלק מהנוער.

(מדגיש ''חלק'', על מנת לא להכליל)

כמובן שאני צודק

אמרתי שיש פחות.

למשל, בד''כ אין יותר מתנועת נוער אחת בישוב.

דווקא בקטע של מסגרות נראלי שבעיר (לפחות מה שאני מכירה) אתה צריך יותר לרצות בשביל להשתייך..

ביישוב שלי אני לא יכולה לבחור לאן להשתייך כי אני שייכת לבני עקיבא שיש פה על אפי ועל חמתי למרות שאני לא משתתפת.

אין לי אפשרות להחליט שאני לא רוצה להיות בסניף כי זאת החברה שיש לי.

במובן הזה אני מעדיפה עיר כי יש בה בחירה..... אפילו לבחור באיו"ב זה לבחור .

אבל בכללי מעדיפה יישוב שקרוב לעיר עם עדיפות לקרוב לירושלים (טלמון, נו"א, נריה וכו' )

מי שהשליחות שלו תצא לפועל ביישוב בצורה הטובה ביותר שילך לישוב, מי שבעיר יתרום הכי הרבה וימצה את עצמו- עיר...

בס"ד

מה זה יותר "איכותי"? הצחקת אותי.

זה נכון שזה שני עולומות שונים לגמרי, אבל, יותר איכותי?! לא מסכימה איתך.

זה לא הגדרה של כזה או לא כזה. כל אדם זה משהו שונה. כל ישוב זה שונה. כל עיר היא שונה. וככה גם האנשים שנמצאים בכל מקום.

בכל מקום יש ייתרונות וחסרונות. וזה אישי נורא.

יש אנשים שלא מתאים להם לגור בישוב, ויש כאלה שלא מתאים להם לגור בעיר.

אני גר בעיר ובשכונה שלי יש קהילתיות מטורפת,יש אומרים שיותר מיישוב...

ומצד שני אין תתחרותיות שיש בהמון יישובים..

כל אחד ואיפה שהוא מסתדר...גם יש יישובים עירוניים,יש יישובים דוסים,פתוחים ועוד המון..

אבל בלי ספק אנשים שגרים בישוב פי 1000 יותר איכותיים

אני גרה ביישוב, תודה על המחמאה

אבל מה, בעיר פחות איכותיים? נראלי לא נכון...

הכל תלוי בסביבה הספציפית ובאנשים!

יש הרבה עירוניסטים הרבה יותר איכותיים מאנשים שגרים בישוב, וההפך...

ולגבי איפה עדיף, יש בכל מקום יתרונות וחסרונות...

אני גר בעיר, אבל היא עיר יחסית שקטה. ולמרות זאת אני לא רוצה לגור ביישוב. אני חושב שזה חיים קצת משעממים. זה תלוי למה התרגלת בעיקר, כמו הרבה דברים אחרים.....

רפוא"ש

.

בהצלחה רבה!=)

בביצפר אני פנאטית, ונערי גבעות קוראים לי ממלכתית ... עצוב ...

אבל אין כ"כ מה לעשות עם זה .. כאילו , רק מנסים להימנע .. 

ובאמת , בת'כלס כולנו יהודים

תאמת נראלי שזה די חשוב שכן יהיו סוג של סטיגמות, צריך לדעת איך להתייחס לכל אדם.

וכן, לפעמים הסטיגמות לא נכונות. אבל רוב הפעמים יש בהם הרבה נכון.

מה זה איך להתייחס לבנאדם? אתה מתייחס לבנאדם לפי הדעות שלו?...

לפי הדעות שלו, ולפי המצב הנפשי שלו, הרמה שלו, תחומי העניין שלו, הגיל שלו, ועוד מלא דברים אחרים.

את לא תבואי לילד בן 3, ותתחילי לדבר איתו כאילו הוא בן 20, נכון?

את לא תלכי למישהו שלא מבין ולא מעניין אותו מוסיקה, ותתחילי לדבר איתו על אקורד מגניב שמצאת, נכון?

וכן, זה סטיגמות!

 מוזמנת גם לפורום בנ"ע..

קצת פרטים.

זה ממש דחוף! אני ממש צריכה רעיונות!

תודה לכםם..

את הקטע עם זה שמישו התיישב לידו והתחיל לאכול לו את הופלים
והבחורצ'יק התעצבן אבל לא אמר כלום ובסוף הוא גילה שזו לא היתה החבילה שלו

ויש עוד משו אבל זה ארוך...

ביישוב חפץ חיים

בס"ד

"גבעות עולם" באיתמר.

לא יודעת אם הם מחפשים נוער לעבודה אבל ככה קוראים לחווה באיתמר.

הנכדים שלה גרים אצלינו בישוב. והם אמרו שיש מלא עבודה לבני נוער. העבודה לא קשה והיא משלמת טוב.

זה הרבה יותר מהיר וטוב

את חייבת לדעת לדפדףך למקומות הנכונים בתנ"ך במקרה שנותנים לך שאלה שמחייבת הסתכלות. תקראי קודם את הפרקים, כולם!, אם את רוצה להדר - פרק ואז סיכום של הפרק, כדאי לך גם לעשות רשימה של מקומות + בקצרה מה קרה בהם (לשאלות מפה, וגם כדי שהלמידה שלך תהיה אקטיבית, כך שתזכרי יותר טוב). 

אם את רוצה -- יש לי סיכומים של מקומות ודברים כאלה.

זה מהשם

אני ממש אשמח לסיכומים..

ממש תודה

תודה לכולם

ו..המבחן על שמואל א'..

20120114214059.doc

אני לא מצליחה להביא לך קישור כי משום מה זה חוסם לי את האתר הזה שבכלל לא דורש חסימה-צריך לסדר את זה..

בקיצור-

תכתבי בגוגל- אמית בקיואת..

תלחצי על התוצאה הראשונה...תיכנסי לאתר הזה...יש שם בצד סיכומים של כל הספרים לבגרות בבקיואת כולל שאלות...

בד"כ כשיש לי מבחן בבקיאות אז חוץ מהסיכומים שיש לי במחברת אני לומדת מהאתר הזה..

הוא טוב!!

בהצלחה

מקומות בשמואל א':

20120114222340.doc 

מקומות בשמואל ב': 

20120114222417.doc

מופיעות שם כל (אולי כמעט כל) השאלות שיופיעו לך לבגרות.

לזכור מה קורה בכל פרק זה הכי יעיל כי אז את גם מדפדפת במהירות וגם יש לך סדר בראש מה בא אחרי מה. כמובן צריך לחזור לפחות פעמיים על הפרקים בתנ"ך וגם על סיכומים ושאלות...

וללמוד עם מצודות זה עוזר המון

לקרוא את הפרק

לספר אותו לעצמך

לקרוא שאלות ותשובות

ובקיאות זה בעיקר עניין של שינון... למבחן הבא יהיה כברי ותר קל.. וכן הלאה..

בס"ד

לקרוא את הסיכומים.

לענות על השאלות שבספר.

וחוזר חלילה.

א. חז"ל מלמדים אותנו ש"רחוק מן העין רחוק מן הלב".

אמא שלי אמרה לי את זה כשסיפרתי לה בכיתה ד' שאני מאוהבת במישהו (), ולא להאמין כמה זה נכון.

אני משתמשת בזה המון, להרבה דברים.

ב. לא יודעת מי אמר, אבל גם זה נכון - הזמן מרפא הרבה מכאובים. או לפחות מכהה אותם.

והעיקר - אל תצטערי! עשית את הדבר הנכון!! ה' יהיה בעזרך!

יש לי הרבה מה לומר לך..

באמת תודה רבה על התגובות..

נקנקיה-אין לי מושג איך עושים אתזה...(סורי על הבורות..)אני משתמשת חדשה..(קודם הייתי רק קוראת מהצד..)

אשמח אם תסבירי לי איך עושים את זה..._(לעלות לשיחה אישית..)

ואולי תשאלי את ההורים שלך מה לדעתם הפתרון...

לא מסיבות הלכתיות.גם..אבל בעיקר כי זה שוחק ת'רגש,הורס לך ת'עתיד,לא תשכחי אותו..

אם תרצי-באישיבהצלחה בניסיון לגלות איך עושים את זה..

הבעיה העיקרית היא שלך יהיה לא טוב.

זה שתעשי הפוך מרצון ה' זו גם בעיה, אבל בעיה שולית, הרי סוף כל סוף הקב"ה הוא לא כ"כ חשוב...לא כמוך!

האם זה מה שהתכוונת להגיד?

אם כן-חבל, ואני מקווה שהבנת את הטעות, לא רק הבנה שכלית, גם הפנמה.

אם לא-אני מתנצל, ואשמח לשמוע למה כן התכוונת.

אני לא חושבת שזה מה שהוא התכוון.

כמובן שהקב"ה זה חשוב.

אבל מי כמונו יודע שרגש זה דבר שקשה להתגבר עליו (כמונו הכוונה בני האדם )

לא כל כך פשוט להגיד לה, "זה אסור! ובגלל זה עכשיו את צריכה לשכוח"

כי זה לא ככה.

הקב"ה חשוב.

אבל כשפונים לבנאדם נורמלי הרבה פעמים זה לא מה שידבר אליו ולמען האמת גם העניין של שחיקת הרגש לא ממש ידבר כשמדובר באהבה.

אולי זה האידיאל, שעל הכל נגיד הקב"ה אוסר והופ במטה של קסם יעלם הרגש (אני יודעת שזה לא מציאותי).

אבל כרגע זה לא המצב.

אנחנו מנסים כרגע לעזור לה.

לא להוכיח אותה.

ולכן לא נבוא ונאמר לה אסור אז תשכחי.

שהרגש לא יישחק וכו', אלא שהעיקר זה שזה אסור ע"פ ההלכה, ואפילו בלי זה, עדיף שלא תהיה חברה כי זה שוחק את הרגש.

או במילים אחרות-הסיבה האמיתית והעיקרית היא רצון ה', ומי שלא מבין את זה, עדיין יכול להבין את הסיבה השניה, הפחות חשובה, והיא-שחיקת הרגש וכדו'.

סתם בלי קשר, איך אתה יודע מהו רצון ה'?

תראה מה הגבתי לאמיר בקשר  להלכה.

ובקשר למה שאמרת אתה צודק, ואני מסכימה איתך אבל כשמישהו בא לפורום אז בסדר ברור שמישהו יגיד גם הלכה.

אבל להתחיל לחפור לו על הלכה לא ייתן בדרך כלל כלום.

וכבר אמרתי- בדרך כלל רצון ה' זה לא מספיק בשביל להתגבר....

גם לי לצערי זה לא היה מספיק ואני עוד צריכה לעבוד על זה.

אבל לא כולם כמוך, יכולים לבטל רגשות ברגע אחד כי זה מה שחושבים שרצון ה'...

(זה לא נועד לעקוץ זה פשוט נועד להבהיר)

"ידיד" מעולם לא ראיתי את ההגדרה הזאת לאותו אדם שאת אומרת ש"נפרדת" ממנו.

לא הבנתי. את מדברת על "בן זוג"?

זה יעבור. גם שאני לא מאמינה במשפט "הזמן מרפא הכל" אבל הזמן מרפא הרבה, וזה אחד הדברים.

(מה שכן, הייתם חברים שנה וחצי וזה נגמר בגלל שההורים שלכם דיברו אחד עם השני? נשמע לי מאוד תמוה.

אני לא חושבת שזה נורמאלי להפסיק קשר של שנה וחצי (!!!) בגלל שההורים דיברו אחד עם השני.

את בטוחה שגם הוא לקח את זה כמוך? פשוט השלים עם המצב?)

אבל היינו מאוד קרובים. לוידת קשה להגדיר אתזה..משו כמו האח החמוד שמעולם לא היה לי.

שמבין אותי ואיכפת לו ממני. אבל לא קשר רומנטי כזה..

ואני הפסקתי תקשר. אני בעצמי עדיין לא יודעת למה..

ובאמת כמו שהרהור עמוק אמרה: הייתי בטוחה שאני לעולם לא יצא מזה וכל דבר שאני יעשה אני יחשוב רק עליו

אבל לא. בהתחלה זה באמת היה ככה, אבל אחרי שבועיים שלושה- ממשיכים בחיים בלי יותר מידי מחשבות

אני לא אומרת שזה לא צץ לפעמים (בחנוכה חלמתי עליו 3 ימים ברציפות אותו חלום)(!!!!)

אבל בעיקרון- זה עובר..גם אם אחרי הרבה זמן.

ואם את בכולזות רוצה להמשיך- תעשו אתזה מאחורי הגב של ההורים. ואני בטוחה שגם הוא מרגיש כמוך.

לפחות קצת.

זהו. ואם את רוצה בשיחה אישית (תסתכלי מחת לתגובה שלי יש "תגובה"|"מסר למחבר/ת"| שיחה עם המחברת

אז תלחצי על שיחה- בכללי איך מתחילים ש"א)

קיצור- המון בהצלחה

את צריכה להבין באופן בסיסי ביותר שקשר כזה אסור מבחינה הלכתית,זה לא רק "לא מתאים" אלא אסור.הפוך,מעצם כך שזה אסור מבינים שזה לא מתאים,לא בגיל הזה ולא בסטאטוס שהקשר אינו בעל המטרה העמוקה שבאהבה (נישואין והקמת בית משותף וחיים משותפים שמתקיימים לאור התורה).

כשתגדלו,אם זה יהיה ראילסטי ורלוונטי תוכלו להכנס לקשר של חברות למטרות נישואין והקמת בית בישראל. אבל חשוב שהקשר יהיה קשר למטרות האמתיות האלו ולא אך ורק בגלל משיכה חיצונית (הערה כללית בלי קשר למה שהיה)

http://www.kipa.co.il/ask/show/244772

בהצלחה !.

אני חושבת שאדם במצב כזה לא ממש חושב על הלכה....

אא"כ הוא ממש צדיק.

גם לי היה פעם קשר עם מישהו וידעתי שבעקרון זה אסור על פי ההלכה....

אבל לי לא היה את האומץ לחתוך את זה כי אהבתי אותו ולמען האמת עד היום אני חושבת שעדיין לא הפסקתי לאהוב אותו...

למזלי הוא זה שחתך והיה לו את האומץ לעשות את זה.

אבל זה לא כל כך פשוט...

ולהגיד שזה הלכה קצת לא יודעת, קצת לא ממש עוזר.

למרות שברור שזה עוזר בסוף להשלים עם זה אבל עדיין....

חוץ מזה- שזה כל מקרה לגופו. אני מכירה זוג שעומד להתחתן סוף שנה, והם מכירים מאז שהיא בכיתה י' והוא י"א (היא עכשיו שמיניסטית...), הם באמצע ניסו להפסיק ולא ממש הצליח להם, אז הם הלכו לרב והוא אמר להם לחזור להיות חברים והיום הם בדרך לחתונה.

אל תשללו באופן גורף כי עם כל הכבוד אתם לא רבנים וגם אתם יודעים שכל מקרה לגופו.

א.אני לא מתיימר להיות דוגמא לכולם חלילה אלא שאני בהחלט בטוח שאם אדם יחדיר לעצמו את העניין הזה ויעבוד עליו זוהי שורש התשובה.כי זו הדרכת חיינו ומאור עינינו.

ב.לא ניתן ללמוד הלכה ממעשה רב משום שפסיקת רב נעשית ע"י מס' קריטריונים בין השאר לפי המציאות הספציפית.

אני לא אומר שאסור להם להתחתן חלילה(זה הבחירה שלהם בזמן המתאים) אלא שחברות למטרות שאינה לנישואין זה דבר אסור.

http://www.kipa.co.il/ask/show/244772

אני לא יודע וצריך לבדוק ולשאול רב ולא להסתמך על זה אבל אולי ישנה מציאות שאפשר להמתין זמן מסויים עד שזה יהיה ריאלי להתחתן ובנתיים כמובן למעט בפגישות ודיבור (צריך לשאול) אולם אני לא חושב שזה מטרת הקשר שהייתה להם או אם הם בכלל רוצים להנשא ולהתחייב התחייבות מסויימת לכך בטווח ארוך.

רק אמרתי שיהיה יותר נכון ללכת לשאול רב...

אני חושבת שמישהו שמפרסם פה מחפש יותר עצות שפונות לרגש מאשר הלכה.

אבל זאת דעתי

כמובן שצריך בכל שרשור את דעת ההלכה אבל לא להגיד אותה בצורה כל כך נחרצת שהם עוד רגע ירגישו שהם עשו משהו כל כך איום.

בקשר ל-ב- אמרתי שכל מקרה לגופו ושזה לא נכון שזה אסור באופן גורף והבאתי דוגמה  לא פסקתי כי גם אני לא פוסקת ומי אני שאפסוק?

רק אמרתי שצריך ללכת לשאול רב.

אדם אחד-תודה רבה..ואמא שלי דיברה איתי המון אחרי שהכל קרה...והפתרון שלה היה שפשוט לא נתקשר אחד לשני עכשיו וכזה..אבל להגיד שלום כן..(ובעז"ה אולי בעתיד..)

הרהור עמוק- זה לא היה ממש חבר..קשר חזק עם ידיד או כמו שילדה סוכר אמרה כמו אח כזה..

ילדה סוכר-תודה על התגובה!! מעודד...

הרהור עמוק-הקשר נפסק בגלל שגם חשבתי על זה והגעתי למסקנה שזה  באמת לא מוביל אותנו לשום מקום!

כי יכלתי להמשיך ת'קשר מאוחרי הגב של ההורים שלי-(כמו שילדה סוכר אמרה)

אמיר-תודה..צודק בהחלט..רק שלפעמים לא בדיוק חושבים על הקטע של הלכה וזה..(לצערנו..)

אני ממש מבין אותך. 

קשה לפרק משהו שבנוי על רגש.

אני מניח שזה שונה אם את רואה אותו לעיתים קרובות/רחוקות...או אם אתם תלויים בטלפון.

כי איכות הרגש בראייה היא הרבה יותר...

את תפסיקי לחשוב עליו,בטוח.ישאר לך תמיד זיכרון ממנו,אבל ברגע שתתאהבי במישהו אחר ותתחתני(את אמרת שאולי אפילו איתו)זה ירגיש לך כמו,עוד משהו שעברת בחיים..

עם כל הקושי כרגע,תנסי להרבות בבילויים עם חברות..

בהצלחה!

אנחנו גרים באותה עיר..ויוצא שלפחות פעם ב-3 שבועות(לפעמים פחות) אני רואה אותו..

ראיתיי אותו אתמול..והכל שוב חזר אלי..(עד שהצלחתי קצת להתנתק..   )

דיברתם?התעלמתם?

גם אני עברתי "מסכת ייסורים" דומה, אבל אני עשיתי את זה יותר מרצון

(אפשר לקרא לזה אולי כפיה מרצון כי רציתי להפרד אבל היא כאילו ממש רצתה וגם אם אני לא הייתי רוצה אז זה היה קורה)

והידיעה שאני עושה את הדבר הנכון חיזקה אותי לאורך כל הדרך

יש בזה משו...אם יש תידיעה שזה הדבר הנכון זה באמת יותר מחזק..

אקח זאת לתשומת לי..

תודה.

מנסיון זה יכול להיגרר שנים קדימה

כבר דיי השלמתי עם העניין..(במיוחד שלא היינו ממש חברים..אלא רק ידידים עם קשר חזק..)

ב"ה..אני חושבת שזו הייתה החלטה נכונה..(ולמה אני אומרת החלטה נכונה..כי יכלתי להמשיך תקשר בלי שאף אחד ידע...אבל חשבתי על זה שזה באמת לא יוביל לשום מקום בגיל הזה והחלטתי לא לחזור לזה..)

תודה בכל אופן..

(הרב שלנו בשבתון, אז..)

אני לא אבל אני מכירה הרבה...עוזר?

שכויעח עצווםם..

בע"ה אחרי הלחץ של תחילת השבוע האחראים המחוזיים יקבלו עבודה!

תתפללו על זה!

ועכשיו ---> למיטה! [כיתה יא! אני לא זוכרת כזאת כמות של שיעורי בית בחיי...אעאעאעאע!!]

מגיע לך הרבה!

חבר'ה, תעריכו אותה קצת.

היא משקיעה ממש לא מעט בכל הפעילות..

באמת כל הכבוד.

[עריכה: סורי, רק היום דיברתי איתה לגבי חשיפת השם שלה.. ]

תודה רבה רבה !!

כל הכבוד ..

צדיקה , אנחנו באמת מעריכים את הכל

יום טוב !!

בכללי.. סתם ידע עולם