אין לי כוח וזמן (שבת קצרה) ללכת מבית אל עד לשוק,ומה אם סעודה שלישית? חוץ מזה שאם הייתי הולכת את הכל לא היה נשאר לי כוח לצעוק.......

את זה?

ואל תיכנסו לקטנות, אני לא מדברת על "אני לא נוסעת בשבת"...

בדוגרי, למה אנחנו שרים את זה, מתחננים ששבת תהיה קודש בכל בית יהודי, אבל לא נלחמים עליה.. למה?

ונראלי שזה לא הדרך הטובה.. לא צריך בהכרזות, צעקות וכאלה..

צריך באהבת ישראל אמיתית וכוח רצון ואמונה מטורפים לקרב לבבות דרךדיבורים, דוגמא אישית וכדו'

וגם צריך שבאמת יהיה אכפת לנו שמחללים שבת ומכאן יהיה לנו את הרצון לצאת ולצעוק אבל נעבוד דרך הסבלנות, הדיבורים וכו'..

ככה נראלי לפחות...

נראלי, שכשחשוב משו - אז צועקים! וכשלא - מוותרים...

וחוץ מזה- שאנחנו גם צריכים לפעמים לצעוק את זה לעצמנו : "שבת היום לה'"...

ביננו, לפעמים לאנשים אין כ"כ כח לשבת... הם צריכים לעשות כל מיני דברים והיא מפריעה להם...

ואז בכל מקרה - מה שלא חזק אצלך, אתה לא יכול להשפיע ממנו על אחרים!

אז אנחנו צריכים קודם לבנות את זה אצלנו - ששבת היא קודש וצריך להכניס בה קודש (ולא רק כל מיני כתבות בעלונים ועיתונים, מפגשים עם החברה וכו').

ואולי אח"כ גם יהיה לנו "כח" לצעוק את זה!

אני בא.

נכניס את זה להתנדבות הבאה

תפסתי אתכם -

שניכם מארגנים את ההתנדבות הבאה! (טוב, נו, ניתן לכם אפשרות בחירה - התנדבות גדולה או המחוזית - מה מעדיפים?)

כנרית - את נשמה שאין דברים כאלו! פשוט מותקית!

מישהו תכנן שבת פורום בזמן הקרוב?

לא שזכור לי אבל יכול להיות נחמד

למרות שקצת מסובך....

קיצור הרעיון הזה תקף רק לשבת כך ש.....

אבל אם זה יצא לפועל |מדמיין| זה יהיה לבנות בלבד 

אין לך שום זכות לכפות על אף יהודי לשמור את שבת, והגיוני שגם לא להעיר לו...

 (בהקשר לשאלה- למה לא נלחמים על השבת...)

אפשר לנסות לשכנע, ויש דוכנים ברחבי הארץ להפצת התורה שמחלקים נרות שבת וכו', אבל יותר מזה אני חושבת שאנחנו לא יכולים...

בסייעתא דשמיא

היית יוצאת לשוק ומכריזה שם?!?!?

זו כפייה דתית!!!

היהדות דיקטטוריה. יש קפייה דתית.

"בעל כורך אתה חי,ובעל כורך אתה מת " 

ואתה עוד צריך לתת על זה דין וחשבון.                                                                                                       

אני לא מתכוונת לתפוס איזה שיקצע שמעז לא לשמור על קדושת השבת בצווארון ולהכריח אותו לעשות קידוש...

אבל תחשבו, באמצע השוק שבת קודש עומד מישהו וצועק בדמעות : "שבת היום!!!! שכחתם? אוי חבל על השבת...."

לפי דעתי יש לזה משמעות עצומה!

וחזרזירונת, חיה בסרט... אני? לארגן התנדבות? אולי אני אשיג לכם איזה גריפת ג'יפה בדיר עיזים באיזה חור נידח, לא יותר מזה! ;)

נראלי שפשוט אין לנו כח...

לא דווקא כח פיזי (גם אותו אין לנו... ), כח רוחני וזה....

וואלה, אין לנו כח!

בס"ד

בעזהי"ת

[אגב, יש כמה טעוית במילים. למשל, 'ויש המון דברים בעולם ילד, כן ויש המון המון שטויות.'- זה 'יש דברים חשובים, ויש בעולם ילד- כן- יש המון המון המון שטויות'. וגם, יש ילדים שאבא שלהם תמיד אומר בוא אחרי אני אכוון אותך, אראה לך את הדרך. מסתכל קצת עם עיניים של ילד, ואז מתייעץ עם השכל הישר' זה בכלל 'ויש ילדים שאבא שלהם תמיד אומר, בוא נלך ביחד יד ביד. נסתכל קצת בעיניים של ילד, ואז נתייעץ עם השכל הישר'.]

זה ההבדל בין 'מבחן התוצאה', לבין הדרך:

האבא הראשון, מתעניין במבחן התוצאה: חשוב לו שהתוצאה תהיה טובה ושהילד יגיע למקום הנכון; לכן הוא- שכבר מכיר את הדרך- מוביל.

האבא השני, מכיר בחשיבות הדרך, לכן הוא נותן לילד לחקור בעצמו, אבל ברגע שיש פיצול- 'נתייעץ עם השכל', כדי שלא נטעה.

האבא האחרון, חשובה לו הדרך. וגם אם נטעה ונחזור וייקח יותר זמן וכאלה; העיקר התהליך. 

(אגב, זה יותר מתאים לארץ מולדת...)

הם לא מאמינים במדינה.

הם לא מאמינים שניתן לשנות על ידי המדינה הקיימת.

והם לא מאמינים שזה ניתן כך לתיקון.

ככה נראה לי לפי מה שהבנתי.

ואגב, אולי הם היו עסוקים בדברים אחרים שקשורים... את לא יכולה לדעת.

אבל נראלי שיש הרבה שכן מאמינים שאפשר לשנות ע"י המדינה...

והם חושבים שהם יצליחו לשנות בלריב עם חייל?

בס"ד

ועוד יותר ישוב שאם תבוא לעזור יבעטו אותך(שזה מה שקרה לחבר'ה שבאו לעזור בפינוי במגרון).

וחוץ מזה שכנסים לא עוזרים בגרוש..מה שעוזר זה מה שעושים לפני הפינוי בזמן הפינוי ואחרי הפינוי וכנסים זה ממש לא מה שמועיל וד"ל..

האינטרנט רימון הזה!

נכון שרענן שקד ידוע ככותב טורים נרגן (את התינוק שנולד לו כינה, בהומור מעודן נוסח מאה-שערים, "הרך השלישי"), לא כהוגה דעות משפיע, אבל מה לגבי העורך? תארו לעצמכם מה היה קורה אילו במאחז חוות-משה-מערב היה מופיע בעלון המקומי, לא במאמר המערכת  אלא במדור המכתבים, קריאה למלחמת אחים. ""רק לא מלחמת אחים". אנחנו משננים לעצמנו עוד אחת מהמנטרות השפויות הישנות. למה לא, בעצם?"אם לדייק, לא מדובר במנטרה שכולם משננים, אלא באמירה של מנחם בגין בשעה ש-16 מאנשיו נורו למוות. מאז הרעיון להשתמש ב"תותח הקדוש" או לבצע "אלטלנה שנייה", עלה מספר פעמים ולא על ידי אנשי ימין. 

 ולא מדובר בפליטת קולמוס או בדיחה, יש כאן רציונל: "הדמוקרטיה הישראלית נחטפה בבחירות האחרונות ומוחזקת בת-ערובה, ומישהו יצטרך להציל אותה". רק תארו לעצמכם באותו תרחיש עלון חוות משה-מערב, את ראשי מועצת יש"ע, הרבנים, וחברי הכנסת שהיו צריכים לגנות, להתנצל ולהוקיע את הפרחח שכך כתב. 

עורך ידיעות אחרונות, "העיתון של המדינה", יכול לישון בשקט, אף אחד לא יצלוב אותו בשידור חי. גם בגלי צה"ל, "הבית של החיילים" ימשיכו לתת מיקרופון בידיו של מחרחר מלחמת האחים.    

תעשה עם עצמך חושבין ותנסה לחשוב למה העיפו אותך ואולי תנסה לדבר עם המורה שלך/הראש הישיבה שלך ותגיד להם שאתה תשתדל בעז"ה לא לחזור על זה ולחזור למווטב!!!

בהצלחה !!

מקווה שעזרתי...

וולקאוום

תעשה הכל חוץ מלהשאר בבית. אם אתה צריך טיפה זמן לחשוב לנוח להרגע סבבה אבל לא להישאר בבית.

או שתנסה לחזור לישיבה או למצוא מקום אחר. אבל לפני שאתה עושה את זה כדאי ללפל בסיבה שבגללה העיפו אותך.

בהצלחה!!

הספציפית הזאת באמת חשובה לך,כדי לך לדבר עם המנהל\מחנך\יועץ ולהגיד להם שבאת חשובה לך הישיבה...

כי תכל'ס ...למי יש כח עכשיו לחפש ישיבה חדשה???

בהצלחה!

קבוצת תמיכה!!

..............

אני 17

יהודי מיואש

וכיף לי בחיים (נראלי שקוראים לו ככה..)

מי עוד?? סתאאם.. חחחח שבת שלום!

יותר מעשר פעמים, ומתוכם 2 בכיתה א'. אבל כבר התרגלתי, זה לא כ"כ מפריע לי...

הניק הזה מערר מחשבה..

אל תתייאש!!!

אני לא אחזור על מה שאמרו כאן מעלי,

אבל חשוב שלא להתייאש. סבבה?

reshuthadibur@olam-katan.co.il

זה ממש ממש חשוב לי!

בבקשה תענו ותתייחסו ברצינות!

טוב,נראה לי שאני הולכת לחפור קצת אבל לא משנה....

מצד אחד את רוצה לשיר בקהל אבל כמו שאת אמרת לא יוצא לך.

גם אמרת שבבית את שרה מהמם. זה אומר שלא אכפת לך שישמעו אותך בבית.

ומחברות את מתפדחת (לא יעזור כלום...)

את מרגישה שאת חייבת לשיר בקהל שבגלל זה זה מפריע לך?

תראי, בבית- בשולחן שבת מעולם לא הצלחתי לשיר בקול הרגיל שלי.

אבל לבד בחדר- כן! בזמן האחרון- גם כשאמא שלי שם, בהתחלה הרגשתי ממש לא נעים מאמא שלי,

עד שהבנתי שאני חייבת. אז בהתחלה קצת רעדתי, עכשיו פחות... לידה יוצא לי קול לא בדיוק כמו האמיתי שלי, אבל הרבה יותר טוב ממה שיוצא לי בדרך כלל...

כי יש לנו קול ממש דומה,אז...

ועם חברות טובות- יש את אלו שאני ממש פתוחה איתם, לא מסתירה מהם שום דבר-

אבל בקטע הזה, אני כ"כ רוצה שהם ישמעו אותי באמת- וזה לא הולך לי!

הקול שיוצא לי הוא לא הקול האמיתי שלי! זה ממש מייאש! לא משנה מה אני אעשה-

זה הקול שיוצא לי???

ואני ממש אוהבת לשיר, אני רוצה לשיר בפני קהל כי אני אוהבת לשיר, אבל זה מתסכל שבכל פעם מחדש אני לא מצליחה להוציא את הקול האמיתי שלי! אני ניסיתי כמה פעמים לא לבוא, לא להופיע...

אבל לא יכלתי. בסוף הלכתי ושוב יצא לי קול מוזר...

אני מנגן על גיטרה ממש טוב (אולי אפילו נחמד..)

אבל מה, בקומזיצים אני אפעם לא לוקח את הגיטרה (למרות שיש מצב שאני הכי טוב בסניף). למה? כי אין לי ביטחון עצמי.

כשאני מנגן לבד יוצאים לי אחלה ביצועים, עם החבר'ה- לא משו.

אז בנחת, עובדים על זה...

בס"ד

עוד מעט אתה לא תהיה הכי טוב בסניף.. 

ותדעי שאת התוך חברה טובה. אולי זה לא נראה לך ככה, אבל כמות האנשים הסובלים מפחד קהל/במה היא עצומה. כן, ממש ככה. זה אמיתי, לגיטימי, אנושי ומובן. אני עצמי יודע שעד היום, בגילי המופלג (ועוד איזה מופלג...) אין סיכוי שאני אעלה חזן באיזשהו מקום/אגיד דבר תורה לפני מאה+ תלמידי הישיבה. אז אצלי זה לא כל כך נורא, כי לא התברכתי באיזה כישרון מיוחד שפחד הבמה שלי גורם לי להחמיץ אותו בגדול, אבל אצלך, כך זה נשמע, המצב שונה בתכלית. זה ממש שובר אותך. ויודעת מה, אני בטוח שהמון אנשים יכולים להבין אותך.

אז דבר ראשון, את לא צריכה להיות נבוכה מזה יותר מידי. מה שכן, את רוצה לצאת מזה, כדי לפרוץ במלוא הכוח בכישרון שלך (ולא משנה אם זה משחק/שירה/מספרת סיפורים וכו'...למרות שאם את בת דתית את כמובן צריכה להתאים את זה לאורח חייך, אך לא זה מטרת השרשור.). לכן פנית לפורום.

לא, אל תדאגי, אני לא פסיכולוג, ולא ניסיתי עכשיו לנתח את השאלה שלך, אלא רק לתמצת אותה ולנסות לעזור בקצת. מה העזרה? ככה. 

נתחיל בדוגמא.

יוסי הוא שחקן כדורסל מהטובים בעולם. באמת, שיחק שנים רבות, התאמן ופיתח את הכושר הגופני שלו לעילא ולעילא. רק יש לו בעייה קטנה. הוא סובל מפחד קהל. ברגע שהוא פורץ למגרש, קולותיהם של 5000 האוהדים - הטובים (של קבוצתו כמובן) והרעים (של הקבוצה היריבה), ובכלל, מבטיהם כלפיו- מחלישים אותו, וגורמים לביצועים שלו לרדת כמה רמות מטה. הוא ממש מתוסכל מזה. הוא בא למאמן שלו ומסביר לו את הבעייה.

המאמן החכם, במקום לנסות להסביר ליוסי למה הוא לא צריך לפחד, או למה גם אם הוא מפחד הוא צריך לבטוח בעצמו שהוא הכי טוב שיש וכך לשחק הכי טוב - במקום עצות אלו, שספק גדול אם הם יועילו, הוא פשוט לוקח את יוסי למכון למדיטציה. שם, הוא מעביר אותו קורס בן שלושה שבועות להתכנסות פנימית, להקשבה לעצמך ולהינתקות מוחלטת מהעולם החיצון.

למשחק הבא, שבמקרה הוא משחק חצי הגמר מול קבוצה מאירופה, יוסי מגיע מוכן. חצי שעה לפני המשחק, הרבה אחרי האימונים, יוסי פורש לצד ושוקע בהקשבה פנימית לעצמו. הוא מתנתק לחלוטין מהעולם ומתחבר לעצמות שלו. כשהוא פורץ למגרש עם הישמע שריקת השופט, הוא פשוט מתעלם לחלוטין מכל מה שלא שייך לכר הדשא שמרכיב את המגרש. היציעים, האוהדים והגרעינים - פשוט לא קיימים בשבילו. נאדה. הוא מרוכז בעצמו ובמטרה שלו - לכבוש, לנצח, שיתוף פעולה עם הקבוצה כנגד הקבוצה היריבה. ושיצעקו האוהדים של היריבים כמה קללות שהם רק רוצים כלפיו - זה לא ישנה כלום, כי יוסי פשוט לא שומע אותם. ממש ככה. מבחינתו, הוא משחק באימון המקדים מול קהל של שופט ועוד חצי תאורן שעדיין מכוון את האור למשחק הגדול שיתקיים בעוד חצי שעה. בפורום כזה, הוא מסוגל להגיע לביצועים הטובים ביותר. לכן גם כאן, מול 5000 האוהדים, הוא מרגיש בטוח לגמרי, כי מבחינתו הם לא קיימי. מבחינתו הוא לבד עם עוד 9 השחקנים, השופט, ושני המאמנים של שתי הקבוצות. וזהו. 

יוסי הביא את הניצחון לקבוצה שלו.

אז לא, זה לא סיפור אמיתי, למי שעוד לא הבין, אבל הוא בא להעביר עיקרון אמיתי באמת. יש אנשים שרק ככה יצליחו להגיע לביצועים הטובים ביותר שלהם. בכך שיצליחו לעבוד על עצמם שגם כשהם נמצאים באמצע קיסריה במהלך גמר כוכב נולד 23, כשמסביבם אלפי אלפי אוהדים יותר ואוהדים פחות, מוזיקה ורעש מטורף - גם שם, הם מצליחים להגיע לניתוק עצמי מהסביבה, וממש כמו בדימיון, להרגיש שאתה נמצא עכשיו באולפן החזרות, לבד, או עם עוד במאי אחד, שנמצא שם רק כדי להציע עזרה אם וכשצריך - וככה, אותו אחד מגיע לתוצאות הטובות והמעולות שהגיע להם גם באולפן החזרות, אך כעת, כמו שאמרנו, על הבימה המרכזית בקיסריה עם כלל המוזיקה, הרעש והאוהדים - כי מבחינתו, הוא לא שם עכשיו.

יש אנשים שזה מה שיעזור להם. (יש אחרים שדווקא האדרנלין של המתח מסביב וכו' זה מה שיזניק אותם, אבל לא באלו עסקינן...).

עכשיו כל העבודה היא להבין איך מגיעים למצב כזה. של הינתקות כל כך מוחלטת ממה שקורא מסביבך כך שאתה לא עובד על עצמך - אתה באמת לא שומע ולא רואה כלום ממה שהולך במרחק חצי מטר ממך והלאה - זה לא קיים. איך עושים את זה? שיטות שונותצ. כמו שכבר אמרתי, מדיטציה היא דרך אחת אפשרית, שלדתיים צריכה להיות מלווה בהתייעצות עם רב, ובבחירה בשיטה שבה אין עבודה זרה וכו'...

ישנן דרכים נוספות ואנשים מוסמכים ומבינים הרבה יותר ממני שיוכלו להסביר לך איך בדיוק את מגיעה למצב כזה.

אני רק נתתי הצעה...

מוזמנת בחום לבדוק (אל תדאגי, אני לא אהיה שם כשתשירי, אני לא מאזין לשירת נשים, לפחות לא ב"חי". ברדיו יש א-ו-ל-י מקום להתיר, אם אינך מכיר את הזמרת וכו'...).

נשמח לשמוע שהמצב השתפר. נשמח שתעדכני.

תמיד פה, בשביל כולם. (תמיד זה יחסי, כן? בכל זאת ישבה וכו'...).

לילה טוב!

אמ...כמה עצות..

תעצמי את העיניים.. נסי לדמיין קהל של מאות אנשים למרות שאת בעצם בחדר שלך, ופשוט תשירי... לא, ברור שזה עדיין לא זה, אבל זה התחלה..

נסי ליצור סיטואציות שבהן את מדברת אפילו מול קהל, נואמת, נציגת תלמידים, אני חושב ששבירת המחסום בפחד במה יביא לשיפור גם כשמדובר בשיר..

תקליטי את עצמך..?.. בשבילך או בשביל להשמיע לחברות.. זה ייצור לך מעמד ביניים בין הפרטיות שלך לבין הבמה וגם ייתן לחברות שלך להכיר את הקול שלך באמת מקרוב...

וכמו שאמרו כאן.. את חלק מקבוצה גדולה, ואלו דברים שעובדים עליהם ומשפרים אותם.

המון המון בהצלחה!!

אני יכולה לעמוד מול קהל קטן- הורים של בנות מהסניף בשבת ארגון, ובסוף ההצגה אם תשאלו אותי- אין לי מושג מי היה שם, למרות שאני מכירה את כולם... אני פשוט מתרכזת במשחק ונכנסת אליו. (אגב- ככה זה גם יוצא יותר טוב בסוף כי נכנסים עד הסוף לדמות אבל זה לא הקטע...)

בשירה בד"כ עוזר לי לעצום עיניים.

במשחק- היו לי 2 הצגות שקרתה לי באמצע פאדיחה והתבלבלתי במילים ונקרעתי מצחוק... באמצע ההצגה!

פשוט למדתי- לא להסתכל על הקהל! הכי טוב שיש אור מסנוור שצריך להתאמץ בשביל להסתכל על הקהל- דמייני את עצמך לבד, בחזרות, תהיי רגילה, דמייני שהקהל לא שם!

אז אם את יכולה לעצום עיניים לי אישית זה הכי עוזר, אם לא- לא להסתכל על הקהל...

בהצלחה!

לך, בעז"ה.

ולאט לאט תגדילי את החברות ואת הכמות והסוגים של האנשים....

כשאת שרה אל תחשבי על כל האנשים ומי שמקשיב לך, תחשבי שאת לבד בחדר....

ומן הסתם גם תוך כדי השירה את תקבלי לאט לאט בטחון עצמי.

בהצלחה! 

גם לי היה ממש קשה אפילו לדבר לפני קבוצה של יותר משלושה ארבעה אנשים, אבל ב"ה מצאתי מקום שהיה לי נוח בו ואחרי ששם נפתחתי הרבה יותר קל לי גם בחוץ, אם לפני שהייתישפ היו מספרים לי שאני אציג שטויות ואאלתר חצי מול כמה עשרות אנשים.. שאני אלך ברחוב ואציע לאנשים לעשות בועות סבון.. שאני אעמוד בחלון ראווה בתור פסל.. רק מלחשוב על הדברים האלה הייתי קופא ואני מכיר הרבה אנשים שם עם סיפור דומה..

תמצאי מקום שאת מרגישה בו טוב ומשם זה יוצא החוצה.

באמת, תודה על הכל!

- דאץ- אני יודעת שעובדים על זה בנחת, בשלבים...

זה תהליך ארוך,אני מודעת לזה, אמרתי שאני מוכנה לכל דבר ולא משנה כמה שהוא ארוך וקשה!

אני רוצה כבר להתחיל את התהליך הזה! להרגיש שגם אם יש לי עוד דרך ארוכה, לפחות משהו התקדם!

שאני כבר לא תקועה בבור החשוך הזה ובחוסר אונים.

ותודה! נחמד לדעת שעוד מישו במצב דומה...

- מחפש את האור.. - תודה, לא חשבתי על זה...

לא ניסיתי להתנתק, זה רעיון טוב! אז אני לא אלך על מדיציה... אבל מה שכן-

תמיד הסתכלתי על כולם, עמדתי על הבמה עם כל הכתה, האורות,הקהל... זה מה שגרם לקול שלי לרעוד ולהיות נמוך וכ"כ מוזר ולא טבעי! אני פשוט צריכה להתנתק, אני יודעת להתנתק כשאני שוקעת במחשבות... זה קורה לי הרבה גם בלי כוונה... אני צריכה לשקוע במחשבות שלי, לעצום עיניים ולדמיין את עצמי בחדר לבד.

אני יודעת שזה תהליך ארוך, ייקח לי זמן,לא בטוחה עד כמה זה יצליח,אבל זה שווה נסיון! . אני אעדכן מה שלא יהיה. ושוב-תודה!

- דביר...! - תודה ענקית על כל העצות! ממש הפריע לי בין השאר זה שאין לי מושג איך שומעים אותי, מה אנשים אחרים חושבים... בגלל זה לקח לי הרבה זמן להבין שאני שרה יפה ועדיין עד היום לפעמים קורה שאני לא בטוחה שאני שרה יפה... , להקליט זה רעיון מעולה! גם בשבילי וגם כדי שחברות יבינו על מה אני מדברת כשאני אומרת שכמה שאני מנסה- זה לא הקול שלי באמת.

והאמת, ניסיתי לדמיין את עצמי כשהייתי לבד- מול קהל, אבל מעולם לא הרגשתי שזה אמיתי, הצלחתי לשיר נורמאלי ולא הרגשתי שום דבר של הפחד קהל כי ידעתי שזה לא אמיתי.

אבל האמת, תמיד כשראיתי ששום דבר מיוחד- לאחר כמה דקות הפסקתי. אני צריכה ליישם את זה באמת ברצינות יותר ולאורך זמן,אולי אני אצליח... תודה!

- אדם אחד- תודה! אני באמת צריכה להתחיל מחברה אחת ולהרגיש שאני לבד בחדר,

אולי להזמין את החברה אלי בשביל זה... - תודה!

- הרועה- קודם כל, נחמד לשמוע שמישו היה במצב כזה ויצא! זה ממש מעודד!

אני מרגישה נח וטוב בחדר שלי לבד... אבל אני לא רואה איך זה עוזר...

אני ממש אשמח לפירוט! זה ממש חשוב.

וכל הכבוד לך על שיצאתה מזה!

אחרי כל ההתפרצות ההזויה שלי-

אני רוצה להתנצל בפני ענבל והרועה, וכל אחד אחר שנפגע מזה.

אתם צודקים, זה לא היה בסדר מצידי! אתם מנסים לעזור לי וככה אני מגיבה.

כנראה הייתי עצבנית על משו אחר באותו רגע,עייפה... משו כזה.

אבל זה ממש לא היה צריך להתבטא בפורום! לא משנה מה היה אסור לי להגיב ככה!

אני ממש מצטערת, בקשה אל תקחו את זה קשה ואישי, בבקשה

זה היה משהו חד פעמי, בדרך כלל אני ממש עדינה וממש לא אחת שתתפרץ על כל דבר קטן!

אני ממש לא מצליחה להבין מה עבר לי בראש באותו רגע, ואני גם לא אצליח להבין!

זה ממש מנוגד למי שאני באמת! סליחה ובבקשה אל תקחו את זה קשה!

אל תדאגו! מקרה כזה לא יחזור על עצמו! מצטערת...

אוקי, תודה על כל העצות לפחד קהל שלי! אני אנסה ליישם אותם. תודה!

אם יש למישהו עוד רעיון, או אם הוא רוצה להוסיף משהו, או שיש לו או למישו שהוא מכיר נסיון עם משהו-

או כל דבר אחר שיכול לעזור- ממש יעזור אם תגידו!

ואני ממש מבקשת, מהמנהלים לא למחוק את ההודעה הזאת!

ההתנצלות הקודמת נמחקה, אני מבינה שזה נעשה כדי להחזיר את השרשור רק לנושא שלו,

אני מבינה שזה היה מתוך רצון טוב.

אבל בבקשה- את ההודעה הזאת תשאירו.

ניראלי בגלל איזה תראומה שעברתי חח

ששבת אחרי הבר מצוה הייתי צריך לקרוא בתורה במנחה בבית כנסת

ושכחתי את הטעמים

והיה ממש מפדח.

מאז פחדתי לדבר מול קהל או לעמוד מול קהל

ולא יודע..זה פשוט עבר

לא מזמן הנחתי ערב מול 100 איש

זה קצת

אבל לא הרגשתי שום פחד.

אז לסיכום..לי הזמן פשוט עזר

וגם ההחלטה שאני עושה את זה ולא מזיז לי

כל הכבוד על שיצאת מזה!!!

האמת,גם אצלי הפחד קהל התחיל מטראומה:

הייתי בחוג דרמה בכתה ג' , אבל בהופעה- לקחו ממני את כל התפקיד שלי והעבירו לבנות אחרות!

נשאר לי רק משפט אחד! אני חושבת שזה התחיל מזה, כי אני כ"כ רציתי להגיד את המשפטים האלו, ופשוט לקחו לי הכל. זה כנראה מה ששבר אותי, שלוקחים ממני את הכל, מה שאומר שאני ממש גרועה בזה ואחרות עושות את זה הרבה יותר טוב ממני. היום- אני יתחמק בכל דרך אפשרית, רק שלא יתנו לי תפקיד בהצגה...

עד היום אין לי חיבה מיוחדת לדרמה...

אחר כך, בכתה ח' הצלחתי לצאת מזה, בזכות חברה מדהימה הצלחתי לדבר בפני קהל [כל בית הספר שלי...] לשיר בקול במסיבת סיום -לבד לא הייתי מסוגלת, אבל זה היה שיפור ענק!

עד שבימים האחרונים של השנה- המורה שלי צעקה עלי מול כל הכתה, המדרש שאמרתי לא היה נראה לה והיא ממש השפילה אותי. מאותו רגע- הפחד קהל שלי חזר ובעוצמה הרבה יותר גבוהה מאיך שהוא היה קודם.

ו- אצלי הזמן לא עוזר, הכל נשאר אותו דבר, הבנתי שכדי לצאת מזה אני צריכה לטפל בזה.

והאמת, היו לי הרבה החלטות ש-אני עושה את זה ולא אכפת לי-

הצטרפתי למקהלה של האולפנה, שרתי קול שני ביחד עם עוד 4 בנות בתחרות שירים.

אבל זה שבר אותי! כי הקול שלי יצא נמוך, רועד, מוזר וכ"כ שונה מהקול האמיתי שלי!

זה אפילו לא מתקרב למה שאני באמת מסוגלת!

כל הכבוד על שהנחת ערב מול 100 אנשים!!!!

זה כ"כ מעודד לדעת שזה אפשרי !!!! לדעת שהמצב הזה הוא לא לנצח, ולשמוע מאנשים שהיו במצב כזה ויצאו- זה כל כך עוזר!!!

תודה!

אולי לקחת רסקיו לפני ההופעה להרגע קצת

או לשתות קצת יין שתשתחררי ותהיי יותר עצמך?

ככל שתופיעי יותר פחות תלחצי ותשירי כמו שצריך

אז תעשי לעצמך הופעות מול משפחה,

ערבי שירה עם חברות קרובות וכו'

בהצלחה!

את צודקת! הרעיונות שלך ממש טובים!

לא חשבתי על זה...

לקחת משו כזה לפני הופעה יכול לעזור באמת.

וגם- הפחד תמיד שיתק אותי! תמיד סרבתי לשיר, וגם בערבי כתה כששרו אני תמיד הייתי בשקט.

וגם- כ"כ הרבה פעמים קרה לי שחברה שרה שיר שממש רציתי להצטרף אליה, אבל משהו חסם אותי.

אני כנראה צריכה לעבוד על המחסום הזה [רעיונות לאיך עושים את זה ממש יעזרו...]

אני חייבת להתגבר על המחסום הזה! את צודקת שככל שאני אשיר יותר אני אהיה משוחררת יותר!

בתור אחת זייפנית מאוד נמנעתי לשיר בכל מצב,

קצת ירדו עלי בשירי שבת סביב השולחן וסתמתי את הפה.

עכשיו אני נשואה. יודעת שהשירה היא לא הצד החזק שלי

אבל בעלי יודע את זה ועדין אוהב אותי 

אז לא אכפת לי שישמעו שאני מזייפת!

אם יורדים עלי אני צוחקת ביחד איתם ושרה יותר חזק!

אצלך זה יותר קל.

תגידי לעצמך-

אני שרה יפה! שכווווווווולם ישמעו! 

(או רק שכווווווווולן...)

תקפצי ותראי להם מה זה!

רק שזה לא כ"כ קל כמו שזה נשמע!

במיוחד שאני יודעת שאני מסוגלת, מנסה לשיר ו-

התוצאה היא קול מוזר, נמוך, ממש לא יפה ורחוק מאוד מהקול האמיתי שלי!

(אולי רק יותר קל מלשיר כשאת בכלל לא יודעת לשיר)

אבל אם תחכי לזה, תתכונני להזדמנות הבאה 

ואולי אפילו תיזמי אותה

(כמו להזמין חברות לערב קריוקי)

יכול להיות שזה יהיה קצת יותר קל מאשר כשזה בא ספונטני

וכמו שאמרתי-

תתחילי עם אנשים קרובים לך

שזה לא יהיה נורא לעשות לידם "פאדיחות"

עד שתקבלי ביטחון.

הזמן עושה את שלו.

האימון עושה את שלו.

וזה משהו חיובי וטבעי.

מידת הביישנות היא טובה ואפילו חסרה בימינו.

תשמרי על זה גם כשתצליחי לשיר לפני קהל גדול!

היה לי  בדיוק אותו דבר על אותו עניין..

אבל פשוט באיזשהוא שלב הבנתי שוואלה יש לי אחלה קול למה שאני אתבייש בו?

ב"ה יש לי כישרון לרגש ולשמח אנשים למה שאני אתבייש?

גם הקב"ה ת'כלס "מתבאס" (להבדיל) הוא אומר מה נתתי לה מתנה למה היא מתביישת בו?

מבינה? 

נשמה, 

את לא צריכה להתבייש ממש לא!!

יקח לך קצת זמן לא להתבייש.. אבל בסוף זה יבוא לך בטבעי לשיר לייד אנשים!

ותמיד כשאת רוצה לשיר לייד אנשים ואת מתביישת תזכררי שזה מתנה מאלוקים ואת עכשיו אומרת לו וואלה תודה אבא !

בהצלחה אחותי

פעם,הייתי ממש זייפנים,אבל ממש ולא היה אכפת לי.

הלכתי למקהלה ושם כל הזמן דיברו שגם מי שמזייפת יכולה להשתפר וכו'.

שנה אחרי זה המשכתי ללכת אבל מי שעושה ת'מקהלה כל הזמן אמרה (לי במיוחד,אבל גם לעוד כל מיני בנות) שאני מזייפת ואפילו אמרה לאמא שלי שלא כדאי לי להישאר בזה שנה הבאה.

עכשו זה ככה ככה.

כאילו מצד אחד אני מפחדת לשיר אבל לפעמים אין לי בעיה (נחמ חולה עלייך!)

כן,אני יודעת שזה קשה- אני בעצמי לא מצליחה לשכוח את מה שאמרה לי מורה לפני כמה שנים...

אבל אני יכולה להגיד לך ש-כן! גם מי שמזייף יכול להשתפר בהרבה!

אז נכון, תצטרכי לעבוד יותר מבנות אחרות, אז אולי ברגע הראשון לא יצא לך מושלם כמו המוכשרות שבמקהלה עם הקול סופרן ושמה שהם לא יעשו- תמיד יצא להם מדהים. זה נכון, יש כאלו,מה לעשות...

כל אחד והחסרונות והמעלות שלו... בכל מקרה, במקרה שלך- אני בטוחה שאחרי כמה פעמים תצליחי לשיר מדהים!

תראי, אני יכולה להגיד לך שאצלי- יש לי קול יפה, זה נכון! אבל אני גם קצת מזייפת... -אין לזה קשר לפחד קהל שלי, פשוט שמתי לב לזה ככשמעתי שיר שאני ממש אוהבת ושרתי אותו הרבה כשהייתי לבד בחדר...

וגיליתי שאני מזייפת אותו קצת... אז שמעתי שוב את השיר, אחר כך שרתי ביחד עם השיר [כל זה כשהייתי לבד בבית, סגורה בחדר שלי ]  ועכשיו אני שרה אותו טוב בלי זיופים! [גם זה,לבד בחדר] זיופים זה משהו שאפשר לעבוד עליו!

זה פשוט דורש זמן ורצון!... אבל מנסיון- זה אפשרי!

וגם, אני במקהלה של האולפנה שלי- אבל בגלל הפחד קהל שלי, יוצא לי קול מזוויע, נמוך, רועד...

אז אולי המורה לא תוציא אותי מהמקהלה, אבל היא כל הזמן אומרת לי להיות בקול הנמוך.

זה מעצבן! אין לי קול נמוך! הקול שלי הוא באמצע- גבוה! ורק בגלל הפחד קהל הוא יוצא ככה...

אני ממש מפחדת לפנות אליה להגיד לה שיש לי פחד קהל ושאני לא מסוגלת לשיר וזה לא משנה כמה אני ירצה...

ואני גם לא בטוחה עד כמה זה יעזור, אני לא חושבת שהיא תבין אותי בכלל...

בעיקרון,אני האחרונה שיש לה פחד קהל,אני יכולה להציג והכל.

אבל לשיר-קשה.פסדר,אני עושה את זה לפעמים בעיקר בגלל כמה בנות שלא אכפת להם כמה אני מזייפת,אכפת להם איך הקול שלי. אני יודעת גם שיחסית למה שהיה פעם אני הרבה פחות מזייפת.

אני לא יכולה לשיר יותר לפני אותה מורה,אבל בסניף (כולם שם מזייפים אז...) וכאלה-די (גבולי) יכולה לשיר.

שלום!

ראשית אציין שאין לך פחד קהל עובדה שאת עומדת מולו,יש לך או פחד לשיר כמו שאת רוצה לפני קהל.

תשאלי את עצמך מה מונע ממך לשיר כמו שאת רוצה לפני קהל?

אם היית שרה כמו שאת רוצה האם היה עוד משהו שמונע ממך?

האם כשאת מדמיינת את עצמך שרה לפני קהל את שרה כמו שאת רוצה?

יש עוד כמה שאלות אם זה מעניין אותך תודיעי לי.

אבל ברור שאפשר להתגבר על זה!

מה שהייתי מציעה לך זה להתחיל לשיר לפני קהל קטן מאד של אנשים קרובים - משפחה מצומצמת.

תשתדלי ממש עד שתצליחי. (סביר להניח שאיתם זה יעבור די בקלות..)

מצליחה? מצויין! תעברי לשיר לפני קהל קצת יותר גדול - משפחה מורחבת (בנות דודות וכאלה) או חברות טובות.

הצלחת? תגדילי את מעגל האנשים שאת מצליחה לשיר בפניהם..

אני בטוחה שבסוף תצליחי לשיר מעולה לפני כל מי שתרצי....

זו אפשרות אחת. אפשרות שניה (כמו שאני עשיתי, לא יודעת אם כ"כ מומלץ) פשוט לקפוץ פעם אחת למים העמוקים.. (הקראתי קטע בטקס באולפנא מול איזה 600 בנות...)

מה שממש חשוב זה לתרגל את זה. לשיר לפני קהל, ושוב לשיר לפני קהל ושוב ושוב ושוב.... בסוף מתרגלים וזה נהיה קל...

בהצלחה!!!

מוזמנת לפנות תמיד...

א. זאת שעה לא סבירה בכלל ל"טיולים" וסביר להניח שהייתה לו סיבה טובה למה הוא העיף אותה...

ב.אכן כל אחד יכול להחליט מתי הוא לישון, אבל... בתוך הפנימיה ולא בחוץ, יש מסגרת וצריך לעמוד בכללים שהיא מציבה.. א"א שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה..

ג.הרב מאד שייך, בתור איש חינוך מתוקף תפקידו לדאוג שלא יהיו בעיות במסגרת האולפנה/ישיבה...

הוא בן אדם מסכן שמראה עד כמה הוא לא יכול לחנך את תלמידיו/תלמידותיו, ועד כמה הוא לא מצליח להשליט משמעת- כך שהוא מסתכל במצלמות כדי לראות מה הם עושים.

אצלנו בישיבה התקינו מצלמות רק בשביל לתפוס גנבים שמגיעים בשעות שאין תלמידים בפנימיה ולא משתמשים בהם על מנת לעקוב אחר תלמידים (אולי רק במקרים חמורים כשתלמיד גורם נזק לישיבה). 

וזה רק בדרך אגב...

למה ישר לשפוט??

מצד אחד כמו שאמר כבר שדרותי, זכותו של כל מוסד לקבוע לעצמו סייגים וגבולות, מה מותר ומה אסור.

כך שכמובן אי אפשר לצאת בטענות כנגד אוותו הרב - התלמידה בחרה ללמוד באולפנה, על סמך זה שהיא כפופה לחוקיה...

מבחינת מה אני אומר על זה - לי באמת קצת צורם המעקב התמידי הזה אחרי תלמיד. מצלמות מושלות נשמעות מתאימות יותר לסרט מתח ולא לאולפנה. במוסדות החינוך שלנו צריכים לחנך לערכים נעלים וביניהם בין השאר נתינת אמון בתלמיד. אצלנו בישיבה התיכונית (כשהייתי בה...) היחס הושתת ממש על אמון - לא נתנו שעת כיבוי אורות, לא השכמה על ידי מדריכים, ובאופן כללי ציפו מהתלמידים להיות בסדר מצד עצמם. וראי איזה פלא - 90% מהתלמדים דיי עמדו בציפיות. נכון, גם למוסד שלנו יש גבולות ואפילו נוקשים, אך הוא לא יעקוב אחרי תלמידים בכוח - אם הרב שומע או יודע על מישהו שמעשן, הוא יזמין אותו לשיחה ובמקרה הצורך אף יועף מהישיבה ויוחזר לאחר חתימת הסכם אמון מחודש - אבל כל זה יתנהל מול התלמיד ולא דרך מצלמות מושתלות. כנ"ל לגבי כל המבחנים אצלנו שהיו בלי פיקוח  (כולל מתכונות) - הכל מושתת על אמון. לכן קשה לי עם הסיואציה שתיארת.

ובכל זאת- החלטה של מוסד היא החלטה של מוסד. לכן אל לאותה תלמידה וגם לך להלין על תגובת הרב...

אבל יש גם נורמות כלליות שאמורות להשפיע על כל מוסד.

הרי לא הייתם אומרים את זה אם מנהל מוסד היה מרביץ עם שוט לתלמידים שלו (), או אפי' רוצח אותם...

הרי כל בן\בת שבאה למוסד ציפתה שיהיו בו כללים ברורים...

ולגבי המקרה הצפיציפי, זה תלוי כמה זה נחשב חמור אצלכם... אצלנו בישיבה זה לא נחשב חמור כמעט...

זה אי אמון מוחלט!!  אצלינו בעיקרון- לא מסתכלים במצלמות על תלמידים, רק על גנבות או משהו כזה..  אבל אני מדגיש את הבעיקרון..

אני חושבת שזה מעט מוגזם.

לתפוס גנבים_

וכנראה כשיש צורך מיוחד משתמשים בה לעוד מטרות..

וזה מוזר בכל אופן כי היא לא ילדה בעייתית או משו. היא בסדר גמור.

ואם אתם שואלים- היא לא יצאה לעשן. היא סה"כ יצאה עם חברה החוצה.

והרב התעלם לגמרי מהחברה שהייתה איתה.

ולא נראלי לצוות ולרב יש מטרה למצוא על מה להעיף אותה,

אז מה הקטע???

וזה לאו דווקא בגלל היציאה  מהפנימיה..

(את בטוחה שאת מודעת לכל הסיפור?)

חוסר אמון לדעתי הדבר הכי גרוע שיכול להיות בין מורה\מנהל לתלמידים!!...

ובכלל באיזה זכות מותר לו לעקוב אחריכם??!

אבל בקשר לזה שהוא העיף אותה, יכוליות שקרו עוד דברים ואת לא יודעת עליהם..ואולי גם ככה היא היתה על הכוונת...

הבנת הנקרא

הוא קובע את הכללים, הוא מחליט מה לעשות,

אם הכללים שלו הם שלא יוצאים מאוחר בלילה, אז היא צריכה להשלים עם זה.

אם לא, שלא תהיה...

אף אחד כאן (כנראה...) לא מבין בחינוך יותר מאותו רב. א"כ, אתם יכולים לשאול, להקשות וכו', אבל לא לקבוע שזה לא נכון. קצת ענווה כלפי מישהו שמבין יותר מכם.

אף אחד כאן (כנראה...) לא מבין בחינוך יותר מאותו רב. א"כ, אתם יכולים לשאול, להקשות וכו', אבל לא לקבוע שזה לא נכון. קצת ענווה כלפי מישהו שמבין יותר מכם.

שהמקרה הזה הצטרף לכמה מקרים שהבת עברה על הכללים שלכם באולפנה...

לא יודעת,להעיף מישהי רק בגלל שהיא הסתובבה אחרי 3 בלילה נשמע לי מוגזם!!!

טוב. (להרהור עמוק)

והאדמו"ר מצנעא זה מה שאמרתי שהוא רב והכל אז אין לי טענות. 

אז ביקשתי שיאמרו פה דעות ולא טענות נגד מה שהרב אמר. ונראלי די עשו מה ביקשתי, לא?!

והבהרה אם מישו לא הבין את המצב: היא הועפה מהפנימיה, לא מהאולפנה!! (שזה אומר שכל יום היא הולכת הביתה אחרי הלימודים)

ומעולם לא היה אצלנו כלל רשמי שאסור לצאת מהפנימיות אחרי 3 בלילה. ואני חייבת לציין שהם גם לא פעלו לפי- "אין מענישין אלא אם כן מזהירין".

שוב אין לי תלונות על ההחלטה של הצוות.

אבל זה עדיין תמוה, ולא נראה הוגן בכלל.

את בטוחה 100% שלא הייתה להם עוד סיבה?

אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאת לעצמך כבר ביררת את נושא הצניעות,

שכבר שאלת את שאלת ה"למה לי בכלל להתלבש צנוע? לשמור נגיעה? להפרד מהחבר החמודי שלי?"

ומצאת תשובות שסיפקו אותך.

לא מעבירים הלאה דברים מכוס חצי ריקה. המים צריכים להשפך ממך...

בכל מקרה,

אני חושבת שבנושא הזה אין צורך להעביר פעולות עם מתודות ומשחקים.

הבנות הן בנות בוגרות (אני מניחה... הרא"ה+), שצריך לדבר איתן על הנושא מתוך בירור ורגישות.

ליצור שיח עמוק וכנה.

לשם כך חשוב שהקשר בינך לבינן יהיה עמוק ואמיתי, וגם הקשר בתוך הקבוצה יאפשר פתיחות.

אם לא - אולי כדאי לעבוד על זה קודם...

בתכל'ס, 2 נקודות:

1. כדאי לעשות מערך שלם על "צניעות" (גם במידות הנפש), ולא לדבר רק על ביטוי קטנטן שלה - נגיעה.

אם מבררים את הדברים מהיסוד, מבינים הרבה יותר ומתבשלים עם הדברים כך שיש לזה גם ביטוי במעשה.

2. אני הייתי מעלה שאלה - למה לשמור נגיעה?

נותנת לדיון להתפתח, ודואגת שכל השאלות הגדולות ישאלו (כמו: "אבל אנחנו לא נתדרדר לשום מקום", בני דודים וכו').

אח"כ לומדים משהו ביחד (בנושא הזה, איני מכירה עוד משהו מלבד "מגע הקסם". לצערי).

ודנים עליו.

בסוף הפעולה את, המדריכה, צריכה לאסוף את כל הקצוות שנאמרו, ולהציג בקצרה את דעתך, שהיא יותר מבוררת משל הבנות (וכך יש להן גם מקום לשאוף ולהשיג עוד ידע ובירור).

פעם התחלתי מערך, אני כרגע לא מוצאת אותו .

בהצלחה רבה רבה!

אפשר בשמחה לשלוח מסר.

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=10551&cat_id=3930 תיסתקלי באתר של חברם מקשיבם בטח יש שם איזה משהוhttp://www.makshivim.org.il/ -חברם מקשיבים

דרך רשמי אוכלוסין בערי המוצא של הסבים בחו"ל (מן הסתם...).

 הבעייה היא שלאדם פרטי קשה לעשות את זה...הדרך הקלה, אך היקרה, היא לפנות לחוקר פרטי שיברר לך את זה. אבל זה רק אם זה באמת ממש חשוב, כי אם לא ממש חבל על הכסף...

הבעיה היא שאני לא ישלם לחוקר

והשאלה היא איך משיגים תעודת לידה פולנית מלפני 140 שנה בקרוב

ומקווים שהנאצים לא השמידו סתם מסמכים שלא קשורים לשואה.

כמובן שצריך לפנות לרשויות מינימום באנגלית, בתוספת כל הפרטים היודעים על הסבא רבא ובו', שם מלא באנגלית, מקום מגורים שנת לידה וכו'...

ככה א-ו-ל-י תצליח להתחקות...

ב"הצלחה!

אפילו הוא לא ידע את השמות שלם
חוץ מזה אני בן

http://www.arik.co.il/footstep.html