לא עוד להגיש להם מים ולשמוע איך הם נפגשו, לא עוד להגיד מזל טוב, לא עוד היומן המלא והמפוצץ משמות של נשואים מאושרים שסופרים את הימים לחתונתם,
המקצוע שאבא שלי מתנדב בו ובעצם כל המשפחה, המקצוע שאבא שלי אוהב אותו יותר מכל לעזור לאנשים להיכנס מתחת לחופה בהרבה האהבה, לא עוד הילדה הקטנה הבת של הרבה שמחכה לו במכונית בשעה שהחתן המאושר מכניס לכלה את הטבעת, והוא עומד ליד שמח להיות חלק מזה, רק נשארה הבת הגדולה, שיודעת שלקחו את האהבתה של המשפחה שלה- להכניס זוגות צעירים לחופה וקידושים. לא עוד.. =[ הארגון שנתנו לו כ"כ הרבה אהבה והוא גם נתן לנו, נסגר. בחיים לא חשבתי שאני יצטער על פעם ששאלתי, "איפה אבא? בחתונה... אוופפ", אבא תחתן, תעשה תזוגות מאושרים, שיתחתנו כמו יהודים.. ועכשיו אבא בערב עומד להיות בבית אני יהנה מאוד, אבל משו יחסר...






לרגל יום הולדתה הממשמש ובא ביום שלישי י"א חשוון יום פטירת רחל אמנו הבא לטובה...
אשריכם צדיקים!!