פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1274)

אימאללה...אחותי..גם לי עולות התהיות האלו מידי פעם!

אבל יאללה, מה נשאר לנו?! עוד חצי שנה...וזהו!!! את קולטת??? זהו!!!!

אני עוד לא עיכלתי....זה יבוא עם הזמן

בינתיים, תשתדלי להיות הכי מלאה שבעולם.

ואני מתכוונת לניצול זמן באופן הכי מוצלח שאת יכולה!

כי משנה הבאה את תחפשי את הדקות האלו שתוכלי לשבת עם עצמך ולהתפנק קצת...

נכון, אין כוח! ודיי..כבר 12 שנה שחנקו מלימודים!

אבל...עוד קצת....ממש עוד טיפה...ואת בחוץ!

סתם חבל שלא תסיימי את מה שהתחלת..או שתסיימי אבל לא כמו שרצית

את מוזמנת גם לאישי...לשתף וכו'..

ב"הצלחה ענקית לכל השמיניסטים באשר הם!

תחשבי על משהו שבסוף היום יהיה טוב ותגידי לעצמך שכל היום זה בשביל סוף היום ככה זה הכי קל

לדעתי.(לא שאני מומחה)

את יודעת מה אני עושה? תלוי לי מעל המיטה באולפנה לוח שנה על עמוד אחד עם ימים פיצים כאלה והתאריכים של כל הדברים באול', וכל יום אני צובעת את היום שעבר. את לא מבינה איזה כיף זה לראות כבר 2 פסים עבים וירוקים על הלוח הפיצקי הזה!! ממליצה

ונשארה לך עוד פחות משנה. אני כולה בט'!!

אה, עוד משו. שמונה שנים לא עשיתי כלום בשיעורים והשתעממתי בטירוף. היום נמרח.עכשיו אני יושבת קדימה ומנסה להשתתף בשיעור כמה שיותר והיום פשוט עף לי.

ודבר אחרון- תחלקי את היום לחלקים. אני נגיד, כשמגיעה ארוחת צהריים אני מזכירה לעצמי שעברתי כבר את רוב היום ונשאר לי עוד טיפה. בהצלחה ממש ממש

מה תגידי לי???אייי יש לי עוד שנה וחצי ואני בשנה הכי קשה...

ולמיטב הבנתי, זה שונה לגמרי ממה שקורה בכיתות א'-י"א.

הסיבות האפשריות:

1. בכל דבר שלא נהנים בו, השלב הכי קשה הוא הסוף.

מה עושים? משתדלים להנות מהדרך.

לאורך השנה יש לך הרבה אתגרים שלא קשורים בלימודים (קרוב לוודאי שהאתגרים יתפסו לך יותר זמן וכוחות נפש מאשר הלימודים...) : למצוא שירות לאומי, לסגור כמה פינות בבירור העצמי שלי, קשר עם חמשושיות, אחריות באולפנא, הכתרה, מסיבות סיום למינהן וכו'...

העיסוק בעניינים אחרים יכול לעזור לך מאוד למצוא כוחות ללימודים.

2. יותר עמוק - משום מה בשמינית נדרשים להתבוננות פנימית עמוקה יותר.

שאלות גדולות עולות וצפות. בירורים נפשיים מתפתחים.

תקשיבי לעצמך.

יכול להיות שהמועקה הגדולה שאת מרגישה, חוסר החשק, חוסר הריכוז -

הם ביטוי חיצוני של חוסר שלמות פנימית.

במקום לנסות לכפות על עצמנו לימודים במשטר ברזל, כדאי להפתח למה שמתחולל פנימה.

זה חשוב בפני עצמו, וגם אולי זה יעזור ללימודים.

(ואולי לא. אבל מה יותר חשוב - התקדמות נפשית ואישית או תעודת בגרות מושלמת?)

בהצלחה רבה.

דבר ראשון תנסי לחשוב אם הלימודים וכל מה שמסביב באמת שווה שתהיי ככה מדוכאת??

בעיקרון גם אני בי"ב..אבל אחרי שב חמישית שישית לא עשיתי בישיבה כלום (וכלום זה ממש כלום)לא נכנסתי לאף שיעור ולא למדתי שום דבר...העיפו אותי בתחילת השביעית ומאז אני לא לומד...אז ככה שאת הבעיה הזו אין לי אבל תנסי רגע לחשוב..מה שאת לומדת עכשיו תכל'ס עוזר לך בבגרויות?? או שבכל מקרה מה שאת חורשת בשעה\יום\שבוע\חודש קודם זה מה שעוזר??אז אם את אחת כזאץ שכן מספיק לה ללמוד רק לפני הבגרות תעשי עם זה משהו...

וחוץ מזה כמו שבל"חית אמרה כבר עוד מעט גומרים...

הערת המחבר-אין בדברים אלו שכנוע לא ללמוד אלא רק המלצה לייעול לאלו שגם ככה לא לומדים...

אני בחמש אנגלית,

ועד סוף שנה שעברה הייתי בחמש מ"מ.

זה עוזר?

אה, ואני בשמינית..

הפעם הזאת אני כנראה לא אוכל להגיע , אבל רק אם אפשר בקשר לפעמים הבאות , להתחשב גם קצת באלה שבפנימיות .. 

לעשות את זה בימי חמישי או משו ..

וכל הכבוד על האירגון והכל ..

תודה רבה ! בהצלחה ! 

בע"ה תהיה התנדבות! [אתמול בצהרים, הייתי בטוחה שלא תהיה מחוסר אנשים ובחסדי ה' תוך 3 שעות התקשרו אלי חצי מבניי הפורום ו..]

אז- כן, בהלם רב אני כותבת ש---

זאת התנדבות בנים!

[אלא אם כן, תוך 3 שעות אתן מארגנות בנות..]

חבר'ה אתם פשוט שפיצים! בע"ה יהיה מוצלח ושמח לפחות כמו הפעם הקודמת!

יישר כח גדול!

בעזרת ה' נוכל גם לחזור עם פידבקים מדהימים. כמו תמיד...

צריך להנציח את זה..

תהנו לכם..

|מקנא בטירוף| בא לי גם!!

אני חושבת שגם אתה יותר נבנה מזה,

וגם זה מחזק את הצד שלך.

אז אם לא גרמת למישהו לחזור עכשיו בתשובה.

עדיין הרווחת.

עוד משהו, יש מצב שעכשיו זה לא באמת יעזור במשהו.

ולא תראה מחר אף אחד הולך בזכותך עם כיפה.

אבל אם תבוא ותהיה בטוח באמת שלך, 

אולי, אולי, זה יגרום לו לחשוב על זה. 

ועוד תקופה יום אחד הוא יתחיל לחשוב על זה מחדש.

אולי אז זה ישפיע.

מכיר את הפס' "שלח לחמך על פני המים"?

זה זה. תנסה. אולי יום אחד תראה שזה עזר.

ב"הצלחה~!

להיבנות-אפשר גם בישיבה, אם רק תרצה, לא צריך חילונים בשביל להבנות.

בשביל זה יש רבנים, והמון ספרים....

בס"ד

לדעתי, אני הייתי הולכת.

לא חייבים לדבר, אתה יכול להקשיב לשאלות ולתשובות של החברים שלך, בעיני, זה נותן המון... זה מחזק ונותן לך תשובות לשאלות שתמיד פחדת לשאול.

הלוואי עלי.

"מלאים זיו ומפיקים נגה...." מוכר...

רק אחרי שאתה מלא, רק אז אתה יכול להפיק, לתת גם לאחרים, להמשיך מהאשיות והתורה שלך לאלו שצריכים...

ברור, זה הרעיון, לתת לכולם, לא להשאיר את זה בגדר תורה מעורפלת אלא למשוך אותה לכל העם ולהביא לתיקונו... כל מילה בסלע...

אבל אסור לשכוח גם את עצמינו....כי לפעמים מסיטואציות כאלו קוראים דברים שהם ההפך הגמור למה שאנחנו רוצים ומצפים שיקרה...

אתה צריך להיות שלם עם עצמך...לדעת שאתה הולך באמת כדי להשפיע...ואפילו רק כדי לבוא ולדבר, אבל מנקודה טובה ואמיתית...לא כי זה נחמד להכיר את השונה...(וזה נחמד...) ולא כי יעריכו אותי אם אני אלך... אלא באמת כי זה מה שנכון לעשות...

ואתה יודע בעצמך שלא תיפול, רק תשפיע ותעזור יותר...תיתן יותר...!!

ואז תהיה שלם עם עצמך...תאמין ביכולות שלך ותרוץ על זה..

ממש בהצלחה!!

הייתי שם, ואין שם בכלל עניין של להחזיר בתשובה או בשאלה, המטרה שלהם בעיקר היא לגרום להכיר את הצד השני ולפתוח את הראש לעוד דעות.

דעות, לא אמונות.

אני הייתי שנה שעברה בעתיד , ו וואו , זה פשוט מדהים .

זה בונה , ומחזק את הצד שלך - כשאתה חוקר ומחפש תשובות ,

אבל, תלך לשם מתוך אמונה , ומתוך אמונה של בנייה ,

בוא חזק, ותתעלה ! 

גם אנחנו עתידים לעשות שבת כזו.

אבל אנחנו לא הולכים להחזיר אותם בתשובה!

זו לא המטרה. זה בלתי-אפשרי במפגש אחד.

זה מקסימום יפתח פתח.

אנחנו באים להידבר, להכיר, להראות להם שאין לנו קרניים וזנב.

שאנחנו אנשים כמוהם ושלא יקחו את מה שמציגים בתקשורת כתורה מסיני.

פעם שאלו אותי וחבר אם אנחנו עושים צבא.

"מה?! אתם עושים צבא?" - ממש ככה.

כמעט שהתפוצצנו מצחוק. אי-אפשר גם כיפה וגם קסדה?

בקיצור,

זה מפגש שנועד לנפץ סטיגמות משני הצדדים. 

גם אנחנו מסתכלים לפעמים על חילונים במבט

סטריאוטיפי או מתנשא.

אני בעד ללכת - בתנאי שתהיה בטוח שאתה עושה קידוש ה'. 

אנ זוכר שגם לנו היה איזה ערב כזה שעשו וכמה חברים שלי הלכו ושאלתי את הר"מ שלי והוא אמר שזה תלוי בכל אחד-אם לפי דעתך אמונתך בנויה מספיק, אז תלך-ככה אמונתך תתחזק עוד יותר...

אך אם הינך מפחד שאולי אתה לא מספיק חזק באמונתך-אז אל תלך...

אני חושב שגם ללכת לרדים לעשות משהו כזה זה אותו דבר...

לפני שנתיים היה איזה מחנה בחופש של שבוע-שחרדים מארגנים והם ומביאים נערים מכל מיני ישיבות (חרדיות,חרדלי"ות,דת"ל...)-ואני זוכר שהתלבטתי אם ללכת והראש ישיבה שלי ענה כנ"ל...

לכן אני חושב שאם לדעתך אתה בנוי מספיק מבפנים-אז לך להוציא החוצה-וכך גם תתחזק עוד יותר...

אך אם אתה לא בנוי מספיק-אז תבנה את עצמך עוד קת-עד שתרגיש יותר בטוח...

בהצלחה...

אני אשמח לדעת אם הלכת בסוף-או לא?ואיך היה...

זה גם בונה אותך!!!

זה סתם בזבוז זמן....

רב אחד אמר לי שאף פעם לא יצא משהו טוב מוויכוחים כל אחד נשאר בדעתו וזה......

לפעמים סתם עושה לבי אדם טוב להתווכח.

ולדעתי- תלך. זה מאוד בונה, זה גם יכול לחזק את האמונה שלך... זה ידוע......

                                                      בהצלחה

כל האווירה שם היא אווירה טובה של הידברות, כל מי שבא לשם בא בשביל לשמוע דעות שונות ולראות שלאנשים שהאמונה שלהם שונה משלך אין קרניים והם לא נושכים, זאת המטרה של עתיד.

אם אתה מרגיש חזק מספיק באמונתך ובדרכך אז לך.

אתה לא יודע למי שם זה ייכנס ללב.

לא צריך להתווכח, צריך להסביר להראות שאנחנו לא חיזרים.

לפעמים הם פשוט לא יודעים דברים ומטרות מסוימות.

מאיפה לך מי מהם יתחיל לחפש בעקבות המפגש הזה?

איך אתה יודע שאף אחד מהם לא יסתכל אחרת על הדברים?

אם אתה חושב שאתה יכול תלך ובהצלחה רבה!

רק אני באמת חושבת שתחשוב בעצמך אם אתה מאמין מספיק וזה לא יהרוס לך.

זה עלול להרוס ממש.

אני הלכתי לכאלה כשהיתה לי הרגשה שאני מספיק חזקה וכו..

וקרו מזה שני דברים:

א. התחזקתי בדיעות שלי

ב. נכנסו לי כל מיני ספיקות...

לכן זה לא טוב ללכת לשם לפי דעתי כי זה לא באמת עוזר למישהו..

אבל, אפשר לומר שמהספקות בסופו של דבר יצאה לי אמונה יותר גדולה (אחרי שלמדתי הרבה בעצמי, כן...)

אז לא יודעת.

אני יכולה להגיד שדבר ראשון זה ממש כייף...

נכון שלא ראינו אנשים שחזרו בתשובה ממפגשים כאלה.. בטח שלא בגיל כזה.. אבל זאת גם לא בדיוק המטרה של עתיד...

עתיד בא יותר כדי לגבש את החברה. לפתוח חלון להכרות.

אחרי המפגש שראשון עשו סבב "מה חידש לי" וכולן אמרו "שבירת סטריוטיפים"... [טוב נו.. אמרו סטיגמות.. אבל הכוונה לסטריוטיפים...]

ועוד דבר, זה לפעמים מעלה שאלות. אבל זא בדיוק הזמן להעלות אותן! עכשיו! בגיל הזה... ותמיד לדעת שיש את מי לשאול... [לי היה ברור שאני יכולה לפנות לצוות באולפנה.. ובכללי האולפנה דיברה איתנו [הבנות שהיו חלק מזה] לראות איך הולך לנו וכו'..]

לא קראתי את התגובות.. מקווה שלא חזרתי על מה שכולם אמרו פה...

שאלות באישי- בכייף...

בס"ד

זה לא כזה שוס..כאילו בסדר באים מדברים מתווכחים..תכלס,שום דבר לא באמת יוצא מזה חוץ מחברויות..זה ממש נחמד והכל אבל לא באמת באמת משנה משהו..

אני מאוד ממליצה! 

הכוונה כאן היא לא להחזיר אותם בתשובה או אותנו בשאלה, הכוונה היא להזכיר (או להראות) לנו שגם אנחנו וגם הם יהודים, אחים, עם, ולגיטימי שכל אחד חי את חייו בדרכו.

הכוונה היא להראות לנו שלא כל החילונים הם מוקצה שלא יודעים שום דבר ביהודות, ולהראות להם שלא כל הדתיים הולכים עם שריימל וזורקים ביצים על שיקצע. 

אני אישית מאוד מכירה את העולם החילוני אז לא הרגשתי שקיבלתי מזה המון. אבל מצד שני, כן ראיתי את חברות שלי נפתחות ומבינות יותר, וגם את הבנות החילוניות שהיו שם.

הן אשכרה היו בהלם שלא שידכו אותנו בגיל 7, ואיך זה שאנחנו כבר בכיתה י' ועוד לא מאורסות/נשואות? 

זה באמת מה שהן ידעות. חשובות שהן יודעות. 

ראיתי במפגשים האלה איך חילונים נפתחים, איך דתיים מבינים ומכילים ולדעתי זה מקסים!

זה גם מפגש חכם, פעם בתקופה (שבועיים? שלוש? לא זוכרת). ככה שזה גם לא אינטנסיבי כמו סמנריון של שבוע או שבת, וגם יש רווחי זמן לעיכול, מחשבה, תהליך..

מקסים מאוד בעיני! כדאי כדאי

גם לכן ביטלו את בעד השנה כי זה מעורב ?!? 

אני לא אהבתי בכלל.. השתתפתי בסמינריון כזה , לא יצא מזה כלום.. היה חילול ה' ובסוף הסמינריון החילוניות אמרו שהסמינריון גרם להן "לדבוק בדרך שלהן.. "  ה' ...!! לא אהבתי.. זה לא הגיל ולא הזמן.. קודם נבנה את עצמנו ואח"כ נלך להחזיר בתשובה.. ( לתקן עולם וכו'... ) 

יותר נכון, עוד לא...
העניין בדיבורים..

איפה היית בעתיד?

מכילה אכילת שקצים ורמסים?

סובלנית לאיסורי דאורייתא?

את יכולה עכשיו לזעוק ולהגיד מה פתאום ושלא נכון, אבל לא תוכלי להתחמק מזה: ה"היפתחות" הזאת וקבלה ללא תנאים שוחקת והורסת את הרגישות בנפש לעבירות ולכפירה שלהם.

אז מה הפיתרון? לשנוא את כולם? ודאי שלא! צריך לאהוב אותם ולרחם עליהם. אבל מתוך מקום נכון. מתוך הבנה שהם תינוקות שנשבו, שהם גדלו על הטעות שלהם, ושלמרות הכל יש להם נשמה יהודית בפנים. כל זה תוך זהירות ושמירת מרחק ראוי מהם (חוץ מכאשר באים לקרב אותם) כדי שלא נתקלקל מהם, וסלידה גדולה ממעשיהם ואמונתם.

לא קשור אם הם מקלקלים או לו פשוט בגיל כזה ובידע מועט כזה אין טעם ללכת

לא מכיר את עתי"ד, אבל בהנחה שזה אותו עניין כמו גשר: אין כאן מטרה של החזרה בתשובה, וגם לא של אחדות סביב התורה. המטרה היא אחדות ללא תנאים, וקבלת האחר כפי שהוא. אם נקלף את כל הכיסויים והמילים היפות נגיע להגדרה הבאה: לגיטימציה לחילוניות.

האם אתה מוכן לתת לגיטימציה לחילוניות?

מה בדיוק קורה?

אוליי קישור לאתר או משו..

חכו לגיל בוגר יותר ובעל כושר ספיגה גדול יותר. לפעמים הדברים שנשמעים במפגשים קשים לאוזן שלא רגילה לסגנון. כדאי להתחסן וללמוד לפני שמתחילים בקירוב לבבות. בינתיים ניתן להסתפק בתקשורת עם לא-דתיים שנקרים בדרכנו- שכנים , קרובי משפחה וכו'.

אני מסכימה ממש שאם יש כאן אמירה של: אנחנו מקבלים  אתכם עם השוני, זה לא נכון ונותן לגיטימציה לחילוניות, אבל אם האמירה היא לא של קבלה אלא שאנחנו פשוט לא שונאים, [ולא,זה כלכך לא ברור מאליו] אבל כן ברור שאנחנו חושבים שדרכם אסורה וטועה- עדיין יש כאן בעיה?

אמנם זה נכון שאנחנו לא שונאים, אבל כשפועלים במיוחד בשביל להראות את זה-זה כבר נכנס לגדר של קבלה, לפחות כך זה נראה, אא"כ בו בזמן שבו אנו אומרים שאיננו שונאים, אנו מזכירים גם את הצד השני של המטבע, ולו ברמז.

אין מילים, פשוט מדהים מדהים מדהים.

ואני מדברת כמישהי שיש לה קשר טוב לעולם החילוני גם ככה, החברות הכי טובות שלי חילוניות גמורות.

הפרוייקט הזה מעולה כ"כ ומומלץ בחום, גם לאחותי אמרתי השנה ללכת.

ואין שום מטרה שמישהו יחזור בתשובה מהוויכוחים האלה.

זה הקטע, זה גם לא וויכוחים.

זה דיבור, זה להכיר את האחר.

פעם אחת כשחזרנו מאחד המפגשים מישהי באולפנא שאלה אותנו "נו הצלחתם?" ולא הבנו מה היא רוצה מאיתנו,אז היא אמרה "הצלחתן להחזיר בתשובה?".

פשוט היינו בשוק, זה כ"כ כ"כ לא המטרה שלזה, ומרגישים אתזה כבר מהמפגש הראשון..

אם אתה הולך, אל תלך במטרה לשכנע. תלך במטרה לשמוע.

תתפלא, גם לחילונים יש הרבה דברים ללמד אותך..

ומה שבטוח, אל תבוא במטרה להחזיר בתשובה.

לא הכרתי מישו שחזר בתשובה אחרי פרוייקט עתי"ד, אבל גם לא הכרתי מישהו שחזר בשאלה מזה.

פשוט תלך, זה פרוייקט מדהים.

אוהב אתכם יהודים יקרים.

רק ככה משתכללים

ממש.

ישנם אנשים, במיוחד נערים, רבים שלא יודעים כמו שצריך מה זה יהדות, וגם בחורים שכן בטוחים שהם הולכים בדרך היהדות, ולא מרגישים שום דבר רע כלפיה, הם פשוט לא יודעים.

אולי ככה כמה אנשים יתחילו להיות קצת יותר ענוים ולא להביא כל מיני הלכות שהשד יודע מאיפה הם באו.

אשרייך אחות..

ב"הצלחה לכולנו!

עד 120!

יש לי תחושה שחצי מהאנשים האלה עזבו מזמן..

מזל''ט ענקי בכל אופן!

תשלח!

ותכל'ס גם אנחנו יכולים!

כל אחד ואחד מאיתנו יכלו לשלוח לראש הממשלה מכתב כזה.

ומרדכי בלי קשר זה ממש יפה

אולי באמת נשלח כולנו מכתבים כנים מבני נוער שמבקשים 

לא לפנות יישובים?

רק מזל שלא כתבתי כאן את הטיוטה הראשונית שהייתה מאוד קיצונית, וזאת המעודנת יותר...

..)

נראלכם שיש לו זמן לזה?

אבל היה לפני כמה זמן איזה אחת שרצתה שישחררו את בעלה (לא זוכר את הסיפור המדוייק)

והיא עמדה בכנסת וכשהיא ראתה את ביבי עובר היא באה וניסתה לדבר איתו. אפשר לנסות ככה להעביר לו מכתב

אני יכולה להשיג אותו על אמת..

אבל אני לא אעשה את זה..

אז למה לא?

(לא מכתב שכתבתי באמת, רק כאילו...) משו בסגנון "אדוני ראש הממשלה- אתה באמת רוצה לגרש אותי מהבית?!" וכל מיני סיפורים על כמה אני אוהבת להתנדנד ולהתגלש בגן המשחקים בהתנחלות המקסימה שלי...

הלוואי והיו מתייחסים למכתבים האלה ברצינו הראוייה להם,בצורה שבה אנחנו רואים אותם. רה"מ יודע את העובדות הטכניות שהצגת פה, הוא פשוט לא הולך בדרך שלך כרגע, אז זה לא מעניין אותו באותה מידה... אבל מי יודע, אולי זה יעזור, להזיק זה בטח לא יזיק. בהצלחה!  

בזמן של גוש קטיחף נולד לי אח אז לא יכולנו ללכת לאיזה שהיא הפגנה אז שלחתי לו מכתב

מן הסתם הוא לא קרא את זה אפילו אבל המזכירה שלו הכירה את דוד שלי ולכן היא שלחה לי תשובה בשמו...

וזה היה משהו כמו "אביגיל, קראתי את המכתב שלך (והציור XD) ואני יעשה כל מה שאפשר כדי לשמור על ארצינו" 

אם אני רק ימצא את זה....אני יסרוק...ושילח לו בחזרה...!

אולי זה במאת יעזור אם נפציץ במכתבים..אבל רצוי מנומסים ומונסחים טוב

והמזכירה שלו החזירה לי תשובה..

בדיוק מתאים לתקופה הזאת. ה' עזרנו .אנחנו חייבים גאולה!!!!!! טאטאאאאאא!!!

רבש"ע שלח רפואה שללימה לכל החולים....אמן!!

כן, הוא נפטר.

עמ"י צריכים הרבה רחמי שמיים.

איש צדיק ומיוחד.

כואב

מה קורה לנו???

אבא של חבר מהכיתה...

בזמן האחרון הפורום מלא ב"ברוך דיין האמת" כל הזמן. כל הקטעים האלו של המוות במיוחד של רבנים אמורים להגיד לנו, כאילו, משהו מיוחד? יש משהו שאנחנו יכולים לעשות? (חוץ מלהתפלל)

ולא, זה היה דומה.. לא אותו דבר

אם אתה תתן אמון בו הוא יתן בך חזרה. ככה זה עובד.

כדי לקדם את האינטרסים שלהם.

כל עוד יש ביניהם אינטרסים משוטפים, הם חברים. אבל מידי פעם האינטרסים כבים ואז נשאר רק כוח ההרגל והרגשת המחויבות.
(והזכרונות הכובלים.)

אדם שאתה משתף אותו בכל מיני דברים שעוברים עליך..

אינטרס.

אני מציעה לך קודם כל לפתוח מילון וקצת לחשוב על זה. (ברצינות גמורה.)

אדם יכול להיות חבר  בכדי לקבל תמיכה נניח.

הוא גם יכול להיות חבר בכדי לתת מעצמו לאחרים. זה אינטרס חיובי,אבל אינטרס.

זה כל כך לא נכון!

יש לי המון חברות מתוקות אחת אחת שאני באמת אוהבת אותן וכשאני עוזרת להן אני עוזרת להן נטו כי אני אוהבת אותן בלי לחשוב בכלל על מה שאני מקבלת מזה!

אם אתם לא מצליחים אז וואו אתם בבעיה, אם אתם לא מאמיניפם שיכולה להיות חברות, שיכול להביות קשר בלי אינטרסים אז אני מרחמת עליכם....

בס"ד לק"י.

את יודעת,

גם אני עד לפני כמה זמן חשבתי שחברות היא עניין אינטרסנטי.

ויודעת מה,

הייתי אפילו יותר גרועה.

חשבתי שבני אדם הם כל כך רדודים וחסרי טעם מסיבות עילאיות, או אפילו מסיבות שכלתניות.
אבל לאחר מכן,

לאחר הרבה מחשבות,

הבנתי שהחברות הזאת, הקשר הזה, יכול להיות כלל לא אינטרסנטי.

תיראי,

אנשים יכולים להיות אינטרסנטים. כי אנחנו גוף.

אנשים יכולים לתת ללא גבול, בלי תמורה. כי אנחנו נשמה.

זה בדיוק השילוב,

של גוף ונשמה.

חברות אמת - 

היא המתנה הכי נפלאה שאפשר לקבל.

אל תפספסי אותה.

או לפחות - 

אל תגרמי לעצמך לפספס אותה.

לא סותר לדעתי.

אינטרס שלך-צורך שלך באהבה ולתת אהבה לזולת.

(צורך בחברה. בשיתוף.)

אפשר לפרש את זה גם ככה.

ברור אבל שיש משהו במה שרשמתם ולפעמים אינטרס בקשר בין אנשים-חברות לא בדיוק במובן המקובל. 

זה בידיוק מה שרציתי לכתוב עליו,והמילים לא יצאו לי.

אנחנו כ"כ אנוכים.

חברות היא בכדי לקבל איזה משהו,או איזה רצון מסוים לתת. אינטרס אחד גדול. ובשל כך עדיף כבר לא ליצור קשרים.

אבל בכל זאת,אי יצירת קשרים גם כובלת.זוהי הרגשה נוראית.

אז למה אתם באמת יוצרים קשר?

ועוד שאלה - למה הגישה שטוענת שחברות היא אינטרס,לא צודקת. ()

ואני אומר בזהירות, שבגלל זה גם כשאת יוצרת קשרים - הם אינטרסנטיים מאוד (ולכן הם גם לא מעמיקים).

למרבה ההפתעה, אני מסכימה איתך שאנחנו יצורים אגואיסטים.

שגם הנתינה והאידיאלים הכי גדולים שלנו, הם אינטרסנטיים.

כל אחד רוצה שיהיה לו הכי טוב, וסיפוק עושה לנו את זה.

אבל כשנכנסת אהבה למשוואה, אהבה אמיתית וחיבור עמוק -

מתחילים לצאת מד' אמות של עצמי, ולרצות בטובתו של האחר.

זה קיים.

תפתחי לזה.

[אם את רוצה לקרוא משהו יפה ועמוק על החברה בנושא הזה, אז "לאמונת עתנו" ז']

בעזהי"ת

אבל אי אפשר להשוות אינטרס של 'את תביאי לי כסף ואני אלמד אותך מתמטיקה',

לאינטרס של 'טוב לי כשטוב לך, לכן אני רוצה שיהיה לך טוב.'

וזה משו שלמדתי מחניכה שלי מהשנה. מואהה כפרעליה.

לפעמים אנחנו מתחברים אל אנשים מתוך אינטרס.

אבל כעבור זמן אנחנו נקשרים אליהם והאינטרס לא מעלה ולא מוריד.

נאמר כבר בהקשר אחר:

"מתוך שלא לשמה - בא לשמה"

(קלעתי לדעתך?)

אבל יותר פעמים אנחנו מתחברים לאנשים כי הם פשוט מוצאים חן בעינינו, גם בלי לספק לנו דבר מה.

או להיפך - שאנחנו מוצאים חן בעיניהם.

כך הרב אומר: "ישנן נשמות הזוכרות אחת את השנייה עוד מירחי קדם, טרם שירדו לעולמנו, טרם שירדו לגוף..." 

אני רוצה לעיין. 

יש קטע מהרמב"ם, שהוא מסביר ממש יפה.

אם מישהו יואיל בטובו להעלות קישור לחוברת קטעים, 

אני אוכל להראות אותו.

בינתיים אני אגיד את דעתי.

חברות זה  קשר של נתינה וקבלה.

אני מצדי נותנת לחברה שלי, לא כי אני חייבת לה,

ולא כדי לקבל חזרה. אלא כי אני רוצה לתת לה.

ומצד שני, אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליה.

אמון נותנים, ומקבלים, זה דו"צ..

וחברות לא חייבת להיות אינטרסנטית. ממש לא.

אפילו לא חייב להיות בסיס משותף.

החברה הכי טובה שלי, היא הבנאדם שהכי הפוך ממני בעולם.

אני בטוחה שמלא שואלים את עצמם מה הקשר בינינו.

אבל פשוט זה עניין של נשמה, כמו שהזכירו. 

אני מקווה שתמצאי/ו (כל מי שצריך) את החברים האמיתיים שלכם.

"עשה לך רב וקנה לך חבר"

ב"הצלחה!

חבר אמיתי הוא זה שרואה את הדמעה הראשונה,

מבין את השנייה,

ומונע את השלישית...

או משהו כזה

אבל מה שאני יכולה לומר זה שני דברים: חברות מאינטרסים זו לא חברות אמת. וזו עובדה נטו.

ואם אתם מרגישים שהחברות שלכם היא מאינטרסים.. תתנו. תתנו כמה שיותר, ואז- תאהבו. וכשאוהבים שוכחים מכל אינטרס אפשרי..

שאני יוכל לספר לו דברים והוא יבין אותי ולא יצחק עלי (לא שקרה אבל..)

ואמון כמו שאמרתם

למה את נמצאת בחברתן של חברות שלך?

את נותנת משהו למישהו? למה? כי את אוהבת אותו ויש לך אינטרס שיהיה לו טוב.

אתם בטח חושבים פתאום שלא השתמשתי נכון במילה אינטרס.

אז זהו, שכן  תחזרו למילון..

את יודעת למה התכונו כשאמרנו אינטרס.

ברור שאינטרס שיהיה לו טוב זה אינטרס אבל זה אינטרס למען האחר ולא אינטרס עצמי.

וכשאמרתי אינטרס התכוונתי לפירוש הטהור שלו. 

אתם רוצים לעוות את המושג אינטרס אל תסתמכו על העיוות כדי לסתור את הדעה שלי.

עכשיו. כשאת יודעת מה ההגדרה לאינטרס, תחזרי לתגובה הראשונה שלי בשרשור ותביני למה התכוונתי. ז"א, כל מי שחשב שאינטרס זה דבר מגונה.

חזרי למילון. 

ועכשיו ברצינות:

"אינטרס" זו מילה שחוץ מהמשמעות שלה, יש לה גם קונוטציה שלילית. כשאומרים אינטרס הרבה פעמים מתכוונים להשגת המטרה אנוכית כשכל האמצעים כשרים, וזה לא שייך כאן כל-כך.

זה בדיוק כמו לנסח הגדרה למילון, משתמשים במשמעויות טהורות.

וכשאני רציתי לכתוב את ההגדרה הזאת, המילה אינטרס זאת המילה הנכונה ביותר. 

המילה אינטרס זאת פשוט המילה. 

יש לכם קונוטציות שליליות תנסו להתנער מהם כדי להבין או שפשוט לא תבינו.

בס"ד לק"י

תגדירי את הדברים איך שאת רוצה.

גם ההגדרה במילון לא בטוח הכי מדויקת, כך זה כשמדברים על הגדרות.

גם את משתמשת בהגדרה שלך כדי לסתור את האחרים.

בכל מקרה,

תאמיני במה שאת רוצה.

בהצלחה.

דיברתי על אינטרסים, אתם רוצים לעוות את זה לאינטרסים אישיים, תהנו.

רק אל תצטטו אותי אחר כן.

לדעתי רק אמון זה הכי חשוב ומשם הכל בא.

אמון מרווחים עם הזמן.

דיבור-שיהיה על מה

הבנה-שנבין אחת את השניה

אימון-....

ננסה לענות (ולא קראתי ת'תג' הקודמות, אז אם אני חוזרת, סליחה..)

אז איך מגדירים אותו> שחשוב לי מאוד מחברה שלי. ולה חשוב ממני. הדדיות. אני לא חייבת להסכים איתה בכל דבר, אבל אני חייבת לקבל גם את הדעה שלה, ולא לגרום לה להרגיש רע איתה.

חברה טובה היא זו שתתן לי את ההרגשה שהיא באמת שם בשבילי. הוא לא חייב להיות כולל חיבוק, או מגע כלשהו בכלל. למרות שככל שיותר קרובים זה יותר קל, זה ברור. אבל אם הקשר מספיק חשוב, אז גם בטלפונים (דיי הרבה) ופעם במלא זמן שנפגשים, עדיין אפשר לשמור על קשר מדהים וטוב, אפילו שזה ממש קשה. (וכן, אני מדברת מניסיון.)

וקשר טוב גם לא מחייב דיבור כל הזמן. זה יכול להתבטא אפילו באימייל פעם בכמה חודשים.

ואיך נוצר אמון> זה החלק הכי קשה. במיוחד אחרי טראומות. ובכ"ז, האמון נבנה. לאט לאט, ויש חרדת נטישה כל הזמן, ואולי יש פה שידור חוזר של מה שהיה אז, אבל בד"כ זה סתם דמיונות, ומהר מאוד אני חוזרת למציאות הטובה שעכשיו. אני כל הזמן נכנסת לסרטים של 'מה יקרה אם' אבל הקשרים האלה חשובים לי. הם בונים אותי. ולכן אני בונה את האמון הזה.

ואו. איזה נושא. הוא קשה. הוא העלה דברים שקבורים עמוק בד"כ, ועכשיו הם יצאו החוצה.

אבל - חברות-

וואוו. ב"ה זכיתי לכמה כאלה מדהימות!

א. אמון- לסמוך אחד על השני - זה גורם לפתיחות. וזה כ"כ חשוב.

[פעם היה איזה פיצוץ קטן ביני לבין חברה ממש טובה שלי. והיא ממש התפדחה לדבר איתי כי זה התקשר לעוד בן אדם שממש חשוב לי ממנו, וכל הזמן הדגשתי לה 'שצריך לדבר, שחשוב שנוציא כל מה שאנחנו חושבות, שאנחנו לא מתכוונות להעליב, שהכל מכוונות טובות ורצון לעזור ולפתור את העניינים'- ובאמת ב"ה דברנו ויחסית פתרנו..]

זה נראה לי הבסיס. אחרי שיש את הבסיס של האמון וההדדיות ("הכל עם רצון טוב כוונות טובות..")

יש את הקטע של הפירגון והדאגה, החברות אמת שלי - החברות הטובות והנדירות האלו - אני דואגת להן.

ואם קשה להן והן צריכות אותי אני אדאג להיות שם בשבילן, יש חברה שאנחנו נפגשות בערך פעם בשבוע וכמעט תמיד אני מביאה לה איזה שוקולד או עוגה- פירגון! זה כ"כ מוסיף ונותן.

איך אמון בא לידי ביטוי?

שאלה טובה, נראה לי זה דבר שמשיגים לאורך זמן, וגם רואים בכל מיני מצבים איך החבר מתנהג..הוא בא לידי ביטוי בדיבור ובמעשים, לא צריך מגע פיזי כמו חיבוק בשביל זה.

בהצלחה! בע"ה שתזכה/י לחבר/ת אמת!

כי כשיש אותם - זה אחד ה-דברים!

הם מיצרים חולצות להרבה ישיבות

דברו עם אדיב, אנחנו באולפנא הוצאנו צמידים מהחברה שלהם

DEGEM, והטלפון: 6951055   זה נראלי 02, לא בטוחה.. (לא כתוב קידומת..)

מישהו יודע על סניף בהוד השרון?

גם לי יש כזה.. (אפילו 2!!)

הצילוו... מה עובר על המדינה הזאת??

ובינהם את החתן והכלה שיתחתנו ביום רביעי!!!

החתן והכלה (הצדיקים שלנו.. לא היו בזמן ההרס!!

ולא נעצרו!!   נעצרה נשואה טרייה אחרת..

לא שרפו לנו אף בית ב"ה!

ובבוקר מייד אחרי ההרס בנו עוד 2 בתים!

נשמח מאוד אם תבואו לבקר..

ותרומות יכולות מאוד לעזור..  (גם של אוכל וציוד וגם כסף..)

לתרומות: 0522622116

תודה רבה..  ושכוייח גדול..

גרעין עז ציון.

"טובה הארץ מאוד מאוד"

וההרגשה יותר קשה בידיעה שהרסו משהו כשאתה בעצמך עזרת לבנות את הבתים...

היא בדודה שלי. (הכלה כאילו..)

באמת הרסו ועצרו את כולם? יאבלה..

איזה תסכול !!! :S

תעזרו לי אנשים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הם פסיידר.

הם גרים עכשיו בפסגות, ויש להם בית חתיכייי.

 מגעילים שיתביישו להם |מקיא| 

ביום ראשון בערך ב-00:00 היה התרעה על פינוי במשך הלילה אז באו חברה והתכוננו (צמיגים תיל וכו...)

במשך הלילה היתה תנועה של כוחות ובין 2:30-3:00 באו 2 רכבים (קרקל ועוד אחד)

לצומת ובדקו רכבים בשביל שלא יבואו עוד חברה ולמרות זאת הגיעו עוד 5 חברה

ובשעה 4:00 שרוב החברה היו בבית כנסת של גבעת אסףהלכו לשתות תה בגלל הקור

הגיעו מכביש 60 כ-40 יסמניקים ועוד קבוצה מכיוון בית אל הצמיגים לא נדלקו משום מה רק הפח נדלק

כולם רצו לעבר הבתים ושעגיו היסמניקים הרוב התפזרו להרים בסביבה היה קצת מכות ועימותים

בספו של דבר הרסו 3 בתים מתוך 4 היו 8 עצורים ו6 עצורות שכבר השתחררו (כלכם כבר באותו7 בוקר )

ובערך ב-5:30 הכוחות זזו מהמאחז לא לפני ששמו צו הפסקת בניה ובבוקר עצרו עוד אחד בתרמפידה

ושוחרר אתמול ונמצא במעצר בית  היה עוד קצת בעיות ובערך ב-7:00-8:00 הכוחות זזו

חשוב לבוא לשם ולגבעת אסף!!!

באמת חשוב לבוא.

וגם לאלו שלא.. (ישראל ערבים זה לזה)

מה שנשאר לעשות זה להתפלל -שעמ"י בע"ה ייעשה תשובה!! והשלטון יהיה שלטון תורני!!

והגויים התנדפו להם.. והבצא יהיה מיועד ומופנה למי שבאמת הוא אמור להיות מופנה.. (אוייב?!)

ליל מנוחה!

להתרים כסף, כמה שרק אפשר.

כדי שיוכלו לבנות מחדש מה שנהרס, וכדי לבנות עוד ועוד,

ולהתרחב.

יש עוד אנשים שרוצים להכנס לגור. משפחות..

זה לא סתם באויר, למי שחשב..

וגם חשוב וכדאי לבוא לשם, לקפוץ אפילו לביקור ל כמה דקות.

זה מעודד ומוסיף הרבה.

ערבים זה לזה? בואו..

בס"ד

מה שנשאר לעשות זה שאנשים ישנו פאזה וישנו קצת את הראש ויבינו שרק תפילות לא עוזרות! תבואו תלחמו תועילו..(אם אתן בנות זה משו אחר..)אבל להגיד שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל? זה שטויות!

לבוא

מצאתי באותו לילה על הכביש כפפה  של חברת outdoor, מי שיודע מי איבד שיפנה אלי

הרס לי ת'מצברוח..

ואח"כ העירו אותי שאני אבוא. אבל המוח שלי היה מחווק...

אז באתי יום אח"כ [אפילו הרב ביקש שנלך!!!] וסידרנו שם וזה.. והמשכנו ת'שביל...

וכמובן התרמנו..

אנשים-- התרמנו בביתאל, לא בהרבה שכונות, יותר מ-800 ש"ח!! [רק איזה 4 שכונות.. ושכונות של ביתאל זה רבע רחוב של ירושלים...]

שיא המרגש (=

מה נשאר לעשות?

לא רק תפילות1!! ברור שצריך גם להתפלל.. אבל צריך להתפלל תמיד...

עכשיו צריך לקום, לבנות, להילחם.

נשבעת לכם, כמעט זרקתי אבן על המגבניקים שבאו לשם בשני בבוקר.. כמה התאפקתי... בלי-עין הרע... 

ואני בחיים לא הייתי צריכה להתאפק כל כך חזק לא לקלל..

לראות את הכל הרוס, עם מג"בניקים שמסתובבים שם כאילו הם היו שם תמיד..

סליחה? זה המקום שלי הרבה יותר משלכם..!!!

הלוואי שהיו באים, אבל כאורחים, ולא להעיף אותי משם..

והעיקר שהם איימו עלינו שאם נחזור לשם ניעצר,

וכשבאנו לשם אחה"צ לא היה שם קצה של מג"בניק..

אח..

קיצור,ף מאד חשוב שיתרימו כסף!!! מי שיכול.. שידבר איתי, או עם מרב, על איך להעביר..