פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1283)

זה קצת דחוף לי..

מישהו יודע את מספר הטלפון של השו''ת בעולם קטן?

אותו לבד תבקשי הדרכה ממישהו או שתילמדי עם פרוש והקדמה

דרך אגב כתבתי את הספר  הזה כחלק מהתוכנית שלי לגרום לכמה שיותר חברה מהפורום להיתאבד<צ>

כל פעם שאני אומרת את זה למורה שלי היא אומרת "נכון"... ממש אחלה...

למה מלמדים את זה סתם ככה? אם יש לזה עומק שיגידו מה הוא... לא שיתנו לנו להסתובב בתסכול...

וב"ה כשהגיע סופו הבנתי את הפונאטה.. אבל זה בעיקר בזכות הפירושים...

מגילת קהלת מזכירה קצת את ספר הכוזרי...

שלמה המלך מחפש את תכלית האדם...ותוך כדי החיפוש הוא מגיע למסקנות ושולל אותן בזו אחר זו עד שמגיע  למסקנה שרק יראת אלוקים היא דרכו הנכונה של האדם

מקווה שהועלתי

ניראה לי ששלמה המלך יתכוון להגיד שבאמת העולם הזה הוא הבל הבלים בסוף כל אדם מת כל ההנאות והכיף כשאדם עושה בעולם הזה זה הבל אבל ככל שהאדם ממלא את חייו בתורה ובמיצוות ובמעשים טובים ככה העולם שלא יש לו ערך. ניראה לי שלמה המלך  לא יתכוון להגיד שהעולם הזה הבל אלה שהמעשים שלך הם הבל. זהוי דעתי.

"סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם. כִּי, אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעְלָם: אִם-טוֹב, וְאִם-רָע" (קהלת, יב, יג-יד)

בלי התורה והמצוות, ואם לא היינו יהודים, ולא היה לנו את הקשר המיוחד שיש לנו עם הקב"ה, אז את באמת צודקת, זה מדכא (אז אולי כדי שנתחיל לעבוד על זה?) אז חן חן לך משה רבינו, בהחלט הוספת קצת טעם לחיים שלנו..

כל העניין של הספר הזה, זה לאסוף דעות שיש בעולם, אבל לא בהכרח נכונות, שלמה המלך מביא את כל הדעות שיש, ומתמודד איתם. ובסוף, מזכיר לנו שלא נשכח שהיהדות זה הדרך הנכונה!

סה"כ, האדם חי כאן 120 שנה, ומת. כן. הוא מת. ואל לנו לשכוח את זה. יש משפט שאומר- תחיה את השניה כאילו היא האחרונה, ותכנן את המחר כאילו תחיה עד 120. יש לנו 120 שנה לעשות כאן את המקסימום, להוסיף טוב, להתחבר לרבונו של עולם, לשמח אותו. אבל שלא נשכח, אנחנו סה"כ איזה יצורים קטנים, לא מנהלים את העולם. יש מישהו הרבה יותר גדול מאיתנו. והוא חכם הרבה יותר ממנו, וכל הזמן מחפש איך להיטיב עם העולם, ועם האנשים שהוא ברא. זה בכלל לא מדכא, זה משמח!  הכל פה מכוון, אין טעויות, ואין על הכתפיים שלי את כל כדור הארץ

תלמדי את זה עם המפרשים, הם כל הזמן מזכירים את זה.

בהצלחה כפרה! יש לך אחלה שאלות! (ואם יש לך עוד, מוזמנת לכתוב..)

את שביעסטית, נכון? כי קהלת לומדים בשביעית (אייי.. היו ימים..)

בשורות טובות!

(לדעתי, כן? לא מדרגת ח"ו)

זאת הזדמנות בשבילך לשאול את כל השאלות שלך וגם לדרוש תשובות.

ועם זאת, להיות בנחת.

יש תשובות.

צריך לעמול כדי להשיג אותן, וצריכה להיות גם סבלנות - כי דברים טובים לא מגיעים בכפית.

אבל בסוף, בעז"ה, תביני יותר ולכן גם תתחברי יותר.

את לא מבינה מילה ממה שאת לומדת!!

את חייבת ללמוד את זה אצל מי שהבין לעומק...אנחנו לומדות בכיתה וזה כ"כ מדהים ונכון!!!

או שהבנתי לא נכון את השאלה?

שתמיד החילונים נראים הכי טוב ומאושרים ולעומת זאת הדתיים מתנהגים בצניעות ולפי התורה ובכל זאת הם מרגישים שהם בצד.

אבל מניסיון שלי, הבנים האלה אולי מסתובבים על בנות האלה, ונהנים מהן וכ'ו ..

אבל הם לא באמת מעריכים אותן, בכלל לא ! דווקא, הם מעריכים אותך, הם מעריכים את זה שאת לא כמו הבנות האלה .. 

אמרת שהן נראות הכי מאושרות בעולם.

אושר כזה הוא לא אושר אמיתי הוא רק נראה ככה ובגלל זה טוב שהוספת את הנראות.

אושר אמיתי בא רק מתוך עבודת ה' יתברך.

לצערנו כיום אנחנו לא מיצגים הרבה מהמדינה הזאת ולכן גם נראים שונה מרוב רובם של האנשים.

לפעמים צריך להיות שונה.

אני לא חושבת שזה שונה רע, זה שונה מיוחד שאנחנו צריכים להיות גאים בו.

הבנים שמסתובבים איתן- לא רוצה לשפוט אבל יש סיכוי שזה רק תחפושת בעצם זה באמת נשמע ככה

למה הם IN?- כי אנחנו חיים היום בעולם המערבי המפותח שרוב רובו קשור בחיצוניות ומין (סליחה על הבוטות) ולכן גם בנות שחצי לבושות יותר מושכות מטבע הדברים.

זאת תפיסה מעוותת שהלואי ובקרוב נצליח לשנותה.

אבל סתם ככה שאלה- למה את צריכה שבנים ישרקו אלייך?

אני חושבת שכשיגיע הזמן אם את באמת כמו שאת מתארת אז בנים דוסים ירצו אותך.

ואני לא חושבת שאת רוצה להיות בקשר עם מישהו שמתיחס לבנות כאל שוק בשר ויוצא עם מישהי רק בגלל חיצוניותה.

ותאמיני לי שיש רבים וטובים מהם שפשוט עכשיו זה לא מעסיק אותם (ובצדק!) אז הם לא שורקים לך וגם כי זה לא ממש דרך צנועה.

כשתגיעי לגיל אני מבטיחה לך שבנים ירצו.

אבל למה לך עכשיו?

זה סתם כאב.

כתבתי על הבנים ש"שורקים" לא כי אני רוצה שישרקו לי.. 

פשוט רציתי להגיד מה היה.. 

ונ.ב. תודה רבה על התגובות 

את הכי לא תקועה!!!!

הן אלו שתקועות! (במחילה, אין לי דרך אחרת להסביר)

כשהן יהיו עם האחד שלהן, הן יהיו תקועות בעבר עם ההוא, ועל מה שהחבר של החבר שלהן פעם אמר להן,

והמבט של זה, והחיוך של האחר....

הן הכי לא IN ֱֱֱֱֱֱֱֱ!!!!!

אולי זה נראה ככה חיצוני, אבל זה ממש לא ככה!!!!

תחשבי רגע למה הם נמצאים איתן...- בשביל הצחוקים, בשביל הפוזה, סורי, אבל בשביל היופי!!!!! (תרתי משמע !)

אין שום משמעות לאושר הזה! זה לא אושר!

זו ההרגשה הכי מגעילה ומזעזעת בעולם!!

"שורקים להם" איכס...מי היתה רוצה שישרקו לה...מה אנחנו כלבים?! שככה שורקים לנו...???

הלוואי וכולן היו "תקועות" ולא מקור רצון לשריקה!

סליחה אם דיברתי בסיסמאות וחזרתי על דברים....

פשוט גם לי זה כואב... אולי ממקום אחר...

ב"הצלחה עם התובנות והלוואי והצלחתי להזיז משהו במחשבותייך!

תעריכי ותאמיני בכוחות שלך ותזכרי "כל כבודה בת מלך פנימה"

שב"ש!

בסופו של דבר התשובה תבוא ממנה.

אבל היא רוצה שנסביר לה מה אנחנו חושבים ואלי ככה היא גם תבין בעצמה דברים.

תמיד אומרים שהבנים באמת  מעריכים את הבנות שלא עושות מלא פוזות...אף פעם לא האמנתי לזה עד ששמעתי כמה זה נכון... חבר של חברה שלי אמר עלי שאני ילדה מיוחדת עם נשמה טובה כזאת.. הוא בכלל לא חשב על החיצוניות שלי!!! ( אין לי שום עניין של גאוה!! סליחה שככה זה נשמע..!!)

בהצלחה רבה!!!

"לתגובות מצד הבנים", לא סתם אמרת את הדברים.
ואם נצליח לעלות על הנקודה - עדיין לא יספיק. יודעת, כמה המרחק מהראש אל הלב?
בערך 30 ס"מ. צריך להכניס את הדברים לראש, עד שמרוב שחזרנו הרבה עליהם, הם יזלו את הלב...
"וידעת - והשבות אל לבבך". ומובטח לך, שאחרי שהדברים ינטפו לך לתוך הלב,
את תרגישי מתיקות. אי, כ"כ כ"כ מתיקות שאת כ"כ קדושה וטהורה, צנועה ולא מתערבבת.

ובואי נתחיל. קודם כל אני רוצה להגיד, שהפריקה שלך הזו,
היא על אמת - של כל אחד או אחת מהחבר'ה הרציניים שאי פעם התחזקו באמת בחיים שלהם.
אנחנו מחליטים להתחזק בנושא הכי קשה היום - צניעות, בינו לבינה - לא לעשות צחוקים עם המין השני,

כי ת'כלס זו ההלכה הפשוטה והכ"כ ברורה, ופתאום --- בום! אוו'ץ, אנחנו כ"כ בחוץ.
פתאום המתגנדרות - הן הכי IN. וכן, אשכרה הן שם. כל הבנים צוחקים איתם, מחייכים אליהן,
והן כ"כ כ"כ מאושרות, ואיזה שמחת תורה (!...) הייתה להם לקיים שקיימו עליהם כל הבנים את דברי חז"ל,
בהידור ממש - "אסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה", וכמעט, ה' ירחם, עד שיחבקנה...
ואת, הצנועה, החסודה, זו שלא רוצה לעבור על ההלכה, זו שמבינה שעירבוב בין המינים, צחוקים וכדו' -
לא בא בחשבון, כי אנחנו לא לייטים, ואו דתיים או חופשיים - דווקא את יושבת ואין מחייך לך, הכל נראה
שקט ולא שמח. ואת צדיקה - לא לבד. גם אני במקום שלך, וגם עוד מלא חבר'ה שבאמת החליטו
שאי אפשר עוד להתפשר, וחייבים לשמור ולהפקיד כמה שיותר, ואנחנו - 'נופלים בין הכאסות'. ארר,
כמה שזה כואב. כמה שזה לפעמים מעלה קצת דמעות בעיניים, ושורף את הלב מבפנים...


אבל פתאום, עולה לנו כמין קול כזה, קול טהור מתוך הלב.
ש - נכון. כל הבנות האלה הן IN, וואלה IN, אבל איפה יש מצווה בתורה להיות אין? ופתאום מבינים
שמי שמוכר ת'אמונה שלו בשביל עוד חיוך של בן מטופש (ואגב, הוא יכול להיות עם ציציות פאות בחוץ,
ואענרף מה. היום כל עבריין הולך עם כיפת סעדו וציציות בחוץ...) הוא לא שווה אפילו לא גרוש. הוא מסכן.
היא מסכנה. רגע, מה מה? היא מסכנה?! וואו, איזה שינוי הסתכלות. היא? המחייכת והנוצצת? היא מסכנה?

כן! היא, המסכנה. ואת - השמחה. ואת החזקה, ואת הגיבורה שלא מוכרת בשביל לוקשים. לא בשביל כל בחור
את תתחילי לגלגל דחקות, כי זה פשוט אסור. ובסופו של דבר, היא זו שתצטרף לעשות 'מחק' על כל הקשרים
האלה שלה בערך, ועל כל חיוך וחיוך של בחור שגנבו את ליבה השבור לרסיסים. ואת? את תוכלי בעז"ה לבנות
בית נאמן בישראל יותר מהר ממנה - למרות שהיא הכירה 24 אלף תלמידי בני עקיבא, ואת לא התעסקת עם אף
אחד מהם ורק נפגשת לקשרי חתונה. ובסופו של דבר, לך יהיה את הילד החמוד והצדיק, שיגדל בעז"ה על טהרת (!)
התורה בלי לנסות להתחכם עם ההלכה - כי פשוט בעלך יהיה אחד כזה שאת הראשונה שהוא הכיר ממש, ואין נחת
יותר גדול מזה. ואת תזכי לטהרה. אין משהו יותר גדול בעולם הזה מהטהרה. זו ראשוניות, זו שמירה על עצמך,

זה לכנס את כוחות החיים בשביל שאח"כ נוכל להוציא אותם בצורה הכי טובה שבעולם.


אז - צדיקה,
אנחנו, לא רוצים להיות IN בתוך חבר'ה כאלה.
לא כל 'אין', הוא טוב. לפעמים ה - 'אין' הוא יחסי, וזה יכול להיות גם IN בזבל.

מה לעשות, לפעמים הזבל מצופה זבל, וזה נראה כ"כ טעים, ורואים את החבר'ה שצחוקים -
כי מסכנים (!) הם פשוט לא קלטו ולא מבינים מה יש מעבר לזה. שיש חיים אחרי המוות,
שאחרי 'כינוס כוחות החיים', יענו שאנחנו 'הורגים' אותם ומכוונים אותם ע"פ התורה,
אחרי הלכאורה מוות הזה - רק אחרי זה יש חיים באמת אמיתיים.

ואני, היום, אחרי שנים של חפירה בתוך הלב שלי פנימה -

ניגעל מבנות שמחייכות לכל בחור מטופש. ואם נלך שלב קדימה? את יודעת מה החלום
של הבחורים עם הציציות בחוץ ששומרים וכ"כ משתדלים לשמור על הלב שלהם נקי?
החלום שלהם, זו אחת כמוך. אז נכון, עיניים לא נעשה לך, ובקושי נבקש משהו אם נצטרך,
אבל תדעי, שמסתכלים עליך. מי? השמורים ביותר. אותם אלה, שגם נראים לא בפנים,
לא צוחקים ומשתדלים כמה שיותר לקדש שם שמיים - אותם אלה היחידים - שרואים אחת כמוך,
מתפעלים. את לא תראי את זה, וגם לא נראה לך את זה, אבל בבוא הזמן, שתקבלי אחד כזה
בעז"ה לחיות איתו לעולמים - אז תביני, אי אבאל'ה, אז תביני כמה היה שווה לחכות.

כמעט ויש לי דמעות בעיניים, שרצות תמונות בראש של האלה שדברת עליהם עם ה - 'ציציות בחוץ',

שאני מכיר אותם, ואל תחשבי שהופעה חיצונית אומרת. גם לא על הבנים, וגם לא על הבנות.


ומה לעשות, גוף מושך - מושך. אז כל מי שרוצה למשוך ת'עיניים,

שתקצר כמה שיותר ת'בגדים, ואם היא רוצה עוד טיפים להכנס מהר לגהנום (תרתי משמע),

נביא לה. אבל אנחנו, נשתדל לדעת, ש - "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' -
היא תתהלל", במה? במה היא תתהלל? בחן וביופי שלה. לא במשיכה שהיא עשתה עיניים לעשרות
בחורים עם איפור מייקאפ ואנערף מה שיכסה לה את כל החצקונים כי אבוי אם הוא יראה אותה ככה,
אלא היא תתהלל - ביופי שלה, בחן. בנעימות הצניעות שהיא שמרה על עצמה עד היום. ולא משנה
איך היא נראית, בעיני בעלה שלקח אותה ובחר אותה מתוך כל הבנות, ושמר על עצמו בשבילה -
היא הכי יפה בעולם. כי יראת שמיים, זה המפתח לכל החיים.
ואת - את שמשתדלת לשמור על עצמך, בדיוק זה נקרא יראת שמיים. והפסוק שם שמדבר על 'שקר החן' וכו',
שם בהתחלה יש עוד משפט חותך, שלא שמים לב אליו הרבה.
"אשת חיל מי ימצא"? כך שואל הכותב. וכולם חושבים ש - נו, שאלה טובה, אבל לא משהו,
מה הבעיה למצוא בחורה טובה. אבל דווקא אחרי מה שכתבת, אפשר כ"כ לראות את המילים זועקות?

אבאל'ה! אשת חיל, מי ימצא?! איפה נמצא את אותם בחורות הכ"כ יקרות שכ"כ שומרות על עצמן ולא יורדות.
נכון, היו הרבה שהתחילו להתחזק, אבל איפה ההיא שלא נשברה למרות שלא עשו לה עיניים? שלא נשברה
למרות שכל הבנים לא הסתכלו עליה? שלא נשברה והייתה מלאת יראת שמיים בלי למכור את האמונה שלה
לשום בן שבא כאילו להכיר וללכת? איפה היא, אבאל'ה, איפה היא?!...
ואת לא יודעת כמה השאלה הזו משמעותית שמגיעים לגיל שקשור כבר לחתונה, וחושבים, באמת,

איפה אותה אחת. אוי, כמה שהיא חסרה. כמה שהיא מוערכת (וסתם שתדיעי, גם בעיני הבנים אפילו החילונים
היא מוערכת - ולמה הם בוחרים את האחרת? כי היא יותר זמינה, יותר מושכת, ויצר לב האדם רע מנעוריו..).


ויש עוד הרבה להרחיב. ואם תרצי יש בכרטיס אישי שלי עוד בנושאים האלה,
ובכל מקרה, תמיד תזכירי, באמת צדיקה - הקב"ה איתך בכל מקום. ואת - הבאמת שווה,
ועלייך (!) מסתכלים אותם אלה שהיית רוצה לבנות עם הפנימיות שלהם את ביתך, מסתכלים ביראת כבוד,
בהערכה עצומה על הגבורה הזו. ואצלך, הקב"ה - 'עושה לך עיניים', אז תחזירי גם, תחייכי,
תרימי עיניים לשמיים ותבקשי ממנו שבעז"ה יעזור לך להתגבר. ועוד דבר חשוב,
"אל תביאנו לידי נסיון". כל העירבובים האלה, לא כדאי להכנס לשם, כי מספיק יש לנו נסיונות.



וכמה יש להאריך. וכמה יש לצמצם את המרחק בין הראש ללב.

ואז - מנסיון - מובטח לך מתיקות. אי, כ"כ מתיקות ששווה על אלפי צחקוקים ועיניים של כמה
בחורים מטופשים (או יותר נכון - מסכנים) שהקשר בניהם לבין יראת שמיים מקרי בהחלט, גם עם הציציות בחוץ...


ולסיום, בואי נתפלל על כל האחים והאחיות שלנו,
שבאמת, יפסיקו להרוס להם את התמימות, את השלמות שבלב.

ואולי, אולי אפשר להגיד שגם לזה התכוון הקוצקר שאמר -

"אין יותר שלם מלב שבור". את, עכשיו עם לב שבור?
תדעי, אליבא דאמת - אין יותר שלם ממנו.


הלוואי שבעז"ה ה' יתן לך ולכולנו כח, להתחזק, להתרקב, ובעז"ה לדעת שיש למה לחכות.
ואנחנו, נמשיך להתפלל לה' - "וטהר (!) ליבנו (!) לעבדך (!) באמת (!)".
מקווה שקצת עזרתי לבחורה צדיקה, שרוצה להטהר ולהתקרב לה' יתברך.

פשוט לקחת לי ת'מילים מהפה...

ובאמת אפשר להגיד - חיזקת לפחות אותי...

אבל...ברור שרוצים יחס...מה לעשות? אני לא יודעת אם זה נכון לעשות ככה אבל יש לי חברה שהיא דוסית בפנים וגם כלפי חוץ אבל- היא מדברת עם בנים חופשי ויוצאת איתם לטיולים..זה עדיף נראה לי,לא?!

וגם -מי שגדל/ה בסביבה נפרדת אחרי כמה זמן בגיל יותר גדול שהוא /היא נפתח/ת לעולם "נפרצים הגבולות".אז...לא עדיף להיות מהאלו שמדברות/ים עם בנים /בנות אבל הדוסים /יות עם כל ההגבלות?

להיות 'דוס אמיתי' + לצאת עם בנים לטיולים,
זה פשוט לא שייך. יודעת מה? בואי נשאל את רבותינו הגדולים.
היית שואלת את הרב אליהו זצ"ל, ר' אברום שפירא, הענקים והזקנים האלה,
עם חכמת החיים שאין לשום אדם צעיר ועם תורה ענקית שמחוברת לחיים,
מה הם היו אומרים? חד משמעית - לא. וגם לא 'דיבור עם הבנים חופשי'. ממש לא.

והכי כואב זה עכשיו האלה שיבואו ויצעקו עלי ש - 'יש מושג כזה חברה מעורבת לכתחילה',

אבל נראה לי שאני ממש אותו יותר מאשר הם, ואני נגד חברה מעורבת כמו כל מורי הדרך
שלנו הענקיים כדברי הרמב"ם (וההגיון) - שאם יש מחלוקת, הולכים אחרי הגדול שבדור וכו' וכו'.
המציאות היא - שיש בנים ובנות, וחברה מעורבת צנועה = שאם צריך משהו מהבת, אפשר לבקש
בנימוס וזהו. בלי שחנשי"ם וכדו', כי אז אנחנו פשוט רואים בעיניים שלנו, כמה הנוער שלנו
נמצא בשפל המדרגה בנושא הזה. ומי שלא מאמין, שיבוא איתי לסיבוב, כי אני מכיר לא קצת.
המציאות צועקת, אז בבקשה, בואו רגע ננתק את הנגיעות אישיות שלנו ונבחן את הדברים הלכתית נטו -
מותר לצאת לטיול עם המין השני? יש דבר יותר מקרב מזה?! והלכה מפורשת (שתקפה גם היום)
"להתרחק מהנשים מאוד מאוד", שזה אומר לא לפתח קשר נפשי עם המין השני (ויש לזה סיבות טובות)
אם זה לא בגיל של נישואין ושמטרת הקשר היא נישואין. "לדבר עם בנים חופשי" -
עם כל הרצון והתאוות שלנו לדבר, זה אסור. חד משמעית, ואין פה שום מקום לחפש היתרים,
לא לצחוק עם המין השני ולא לעשות דחקות. כן נימוס, כן לעזור - ובשיא הצניעות והקדושה, ע"פ ההלכה.


לגבי "נפרצים הגבולות" - אם מחנכים לשיטה הזו, ממש לא נפרצים הגבולות. רק מתמתקת ההלכה
יותר ויותר, ושמתקרבים לגיל הנישואין רוצים כמה חכמים ממש עם חכמת חיים ויודעים.
יש עוד טענה - "מה?! אז איך אני אתחתן?! אני לא ידע לדבר עם בן", ועל זה כבר ענו טובים וגדולים
ממני, שהמציאות - שוב - צועקת, שדווקא בחברה נפרדת מתחתנים הכי צעירים, עם הכי פחות גירושים,
ועם כבוד הכי גדול לאשה, ועם הכי הרבה נחת מהילדים. מה לעשות - זו המציאות. אי אפשר להתכווח.



חברה נפרדת לא אומר להתנתק מהעולם, אלא דווקא לחיות בו ע"פ ההלכה,
בלי לעשות כל מיני דברים שבמציאות יצרו שהנוער שלנו היום מוכה קשות בנושא הזה.
אין שום בחור שיכול להיות תלמיד חכם אמיתי ורציני ממש שימשיך את מסורת אבות,
אם הוא מדבר חופשי עם בנות ויוצא איתם לטיולים - זה פשוט לא זה. ועם כל ההשקפה,
בסופו של דבר המציאות חותכת. ואם כבר השקפה, יש לנו את רבותינו הגדולים, המבוגרים,
שמהם אנו שותים ומתבטלים אליהם. והכי חשוב - בלי נגיעות אישיות שמבלבלות מאוד את כולנו.
(ומומלץ להכנס לכרטיס אישי שלי לראות את ההרחבה למה שכתבתי פה.)
שנזכה בעז"ה, לראות את העולם ברור, ושהתורה תתחבר לנו עם המציאות, לקדש שם שמיים,
להיות צנועים ואנשים נימוסיים, מתוך קדושה וטהרה, אמן!

ממש מסכימה גם עם הקטע של אשת חיל.

ועל המשפט הזה יש לי משהו לספר לך-

מישהי שיצאה עם מישהו פעם שאלה אותו "למה אני? מה מצאת בי דווקא? אני לא צדיקה כמוך, לא חכמה כמוך"

הוא ענה לה: "אשת חיל מי ימצא" "אישה יראת ה' היא תתהלל"!!!!

אין מישהי מושלמת אבל מאלה שכבר יש עדיף את היראת ה' ולא את הזאת שחושבת ש"שקר החן והבל היופי" לא תופס.

אין הלכה להיות מכוערת ונראלי אפילו יש מצווה להיראות יפה אבל עד גבול.

לא להתגנדר וללכת עם בגדים שנוגדים כל הלכה אפשרית.

אפשר להראות יפה גם בלי כל זה.

וסתם שתדעי למרות שאני לא בן כשאני מסתכלת על בנות שלבושות צנוע אני חושבת שהן יותר יפות מכאלה שלבושות עם בגדים.....

ואני גם ממש מסכימה עם מי שאמרה שהם יותר מעריכים אותך.

מטבע הדברים הגוף של הבנות האלה מושך כי אין מה לעשות גוף זה דבר מושך ועם זה לא נוכל להתוכח אבל מבחינת הערכה רוב הבנים שאי פעם תרצי (אני מניחה, מקווה ומאחלת לך לרצות אותם) יעריכו אותך יותר מאשר את הזאת שהולכת כמו הצרות שלי כאילו הרחוב זה חוף הים (וכן הקצנתי).

ו..... סתם המלצה.

תקראי את מגע הקסם.

נכון שזה מדבר על שמירת נגיעה יותר אבל זה גם מדבר על צניעות ואני אביא לך סיפור אחד משם כדי שתביני למה אני מתכונת.

אנדי הוא באמצע שנות העשרים לחייו, נהניתי מנוכחותו בשעור שלי, הוא שאל שאלות נבונות ונראה היה שהוא מפנים הכל ברצינות רבה, דיברנו בקצרה אחרי השיעור, והתרשמתי שהוא רגיש ונבון באופן מיוחד, לאחר מכן, נודע לי שהוא ממשיך ללמוד תורה. ובעלי שגם הוא הכיר אותו, ניחש שהוא כבר בדרכו לקיום מצוות. יום אחד, זמן לא רב אחרי פגישתנו הראשונה, הופיע אנדי בביתנו. "הרגשתי שאני חייב לך את הביקור הזה", הוא אמר, ונראה כאילו משהו רציני מעיק על ליבו, "בגלל שקרה לי משהו די מדהים בשבועיים האחרונים, וזה קשור לדברים שדיברת עליהם".

"נשמע מעניין", חייכתי, "דבר!" "דבר ראשון", אמר אנדי, "אם לא אמרתי קודם, אז רציתי שתדעי שכל מה שאמרת על 'פגישות' וכאלה, נשמע לי מאוד הגיוני. כמובן שאני לא יכול להגיד שהייתי ממש מוכן ליישם את זה, בעיקר בקטע של הקשר הפיזי, אבל אני חייב להודות שהרגשתי את ההיגיון שבדבר". הוא נשם נשימה עמוקה.

"לפני שבועיים, יצא לי להכיר בחורה אחת, שמה דבורה. היא התקרבה לדת בארה"ב, עוד בשנה שעברה, ובאה הנה ללמוד. נראה לי שהיא מאוד נבונה וחברותית, ומאחר שהייתי סקרן בכל מה שקשור לנושא, שאלתי אותה איך ולמה היא התענינה ביהדות. התחלנו לדבר. היא מאוד הרשימה אותי, דיברנו שעתיים, זה היה נהדר, שידרנו על אותו גל.

"אני רוצה להגיד לך משהו. בהתחלה, בכלל לא הייתי מעוניין בבחורה הזו. למען האמת, לא נדלקתי עליה. חוץ מזה שאי אפשר בכלל לראות איך הבנות הדתיות האלה נראות מתחת לשמלות השק האלה שהן כולן לובשות". "אבל היא ממש מצאה חן בעינ י כבן אדם. ומפני שהיא דתית, לא היה כל מגע ביננו. היה לי משונה שאסור לי לגעת בה, אפילו כבדרך אגב- משהו כמו טפיחה על השכם, למשל - אבל כיבדתי את המניעים שלה. בכל אופן, שאלתי אותה אם נוכל להמשיך לדבר למחרת, ודיברנו כשש שעות- על כל מיני דברים. גם למחרת, וגם לאחר מכן.

בסך הכל אני מעריך שבילינו קרוב למאה שעות ביחד בשבועיים האחרונים. בשבת, נשארנו ערים עד חמש לפנות בוקר, נהנינו לדבר ופשוט להיות יחד. וגם אז, שנינו לא רצינו להפסיק. ובמשך כל הזמן הזה, אני נשבע לך, לא נגעתי בה, אף לא בקצה אצבע.

"את יודעת", הוא המשיך, מבויש משהו, " אני לא אומר את כדי להשתחצן, אבל אני חייב להודות שהייתי די מבוקש בין הנערות.

תמיד יצאתי עם הרבה בנות מושכות במיוחד, פחות או יותר עם מי שרציתי. היית צריכה לראות את החברה האחרונה שלי, היא הייתה פצצה. ואני מניח שאין צורך לומר שמערכות היחסים שלי לא היו רוחניות במיוחד, ואפשר גם להגיד שרובן לא היו ממש עמוקות. "אבל עכשיו, בפעם הראשונה, קורה בדיוק הדבר ההפוך, כמו שאמרתי, בהתחלה אפילו לא חשבתי שהבחורה הזו מושכת במיוחד. בעיקר משכו אותי הראש והאישיות שלה. אבל עכשיו אני גם משוגע על איך שהיא נראית. תסתכלי, הנה תמונה שלה שאני צילמתי. אני לוקח אותה איתי לכל מקום. חמודה, לא?"

אנדי הוציא מכיסו תמונה, הסתכל בה בחום, והראה לי, נראתה בה בחורה מחייכת, בעלת מראה רגיל למדי. גם אני לא יכולתי לראות מה מסתתר מתחת לשמלת ה"שק'" שלבשה. "היא חמודה", הסכמתי אתו. הוא זרח באושר, ולאחר מבט נוסף בתמונה החזיר אותה לכיסו.

"אבל לא זה העיקר", הוסיף אנדי, ושתק, כי גם הוא נזקק לרגע כדי לעכל את מה שעמד לחלוק עמי. " מה שהכי משגע אותי בכל זה הוא שמעולם לא כיבדתי אישה כל כך. וגם, שמעולם לא הרגשתי ככה כלפי מישהי, תוך זמן כל כך קצר. אני יכול לומר, בכל הכנות, שאני אוהב אותה. אני יודע.", הוא מיהר להוסיף כדי לא לפגוע באמינותו, "שבטח אין מה להשוות את זה לאהבה שמרגישים אחרי כמה שנות נישואין. ובכל זאת", הוא רכן קדימה והוסיף בהחלטיות, "אין לי ספק שאין כאן סתם התאהבות. זה הדבר האמיתי. כשאהיה- זאת אומרת, אם- אהיה דתי, אני רוצה להתחתן עם הבחורה הזו. ואני עדיין לא יודע איך היא נראית מתחת לשמלה הרחבה הזו. גם לא אכפת לי".

תראו, תראו! חשבתי לעצמי, הלך עוד מאצ'ו! חברותי ואני תמיד הסכמנו על כך שאחת ההוכחות המשכנעות ביותר לאמיתותה של דרך התורה היא יכולתה להפוך בחורים לבני אדם.

"רציתי לספר לך את כל זה", סיכם אנדי, "בגלל שנגנבתי לגמרי מהעניין הזה. יש לכם ביד חומר נפץ רציני. איך אתם קוראים לזה?: "שמירת-נגיעה"? אז אני אגיד לך שזה שיקוי האהבה החזק ביותר שיש",

בדרכו למדרגות, הסתובב אלי ואמר, "את יודעת מה? כדאי לכם לשים את החומר הזה בבקבוקים ולשווק אותו. אני מתכוון ברצינות".

זה הסוף.

אמנם הסיפור מתיחס לשמירת נגיעה אבל הוא מתקשר גם לכאן.

כשאנדי הכיר את אופיה של דבורה כבר לא היה אכפת לו מה היא לובשת ואיך היא נראית.

אם תתני לבחורים להכיר את אופיך לפני מראך מבטיחה אני לך שתזכי לבחורים רציניים שיעריכו אותך בגלל מי שאת.

וסתם בגלל שאמרת על הIN אז שמירת נגיעה נראלי גם נכנס ככה שהסיפור מתאים גם לזה.

אגב, יש שם בסוף פרק שלם על צניעות כדאי לכולן לקרוא!

20111021142956.doc

מי שזה לא פותח לו אז שפשוט יחפש בגוגל מגע הקסם וזה מוצא לו באחת האפשרויות הראשונות את מגע הקסם בתור קובץ וורד

אז תקראו גם את הספר.

אני מדברת אפילו מחברה של בנות....... בלי בנים עכשיו..........

לי נראה, הרבה הרבה פעמים- שהבנות שפחות דוסות,  יותר קולניות(בקטעים הלא יפים) ופחות צנועות- הרבה יותר מובילות, מקובלות, וכו'. אני באופן אישי נקראת ממש דוסית....... הרבה מהשכבה שלי ממש לא........... ולפעמים אני ממש מרגישה דחויה, וצדדית- בגלל שאני ככה!!!!!!!!!!! בגלל שאני דוסית, בגלל אורך החצאית, ובגלל שאני לא ככה, ולא ככה. וזה לאקשור לאופי- כי עובדה שכל, או כמעט כל הבנות "הדוסיות" המועטות שיש לנו בשכבה, הרבה פחות מקובלות, הרבה פחות שומעים אותן, מקשיבים להן..... בכלל מתייחסים למה שהן אומרות. ועוד משהו- כשמתחילים לדבר על דבהרים מגיעילים, ואני מנסה ללכת הצידה אז אני: תמימה, חיה בבועה, חיה בסרט, ומה לא, בעצם?. וגם שאני שואלת איזושהי שאלה, שכולם יודעות את התשובה שלה מזמן, אז: אני חיה בסרט כי אני דוסית.... הדוסים לא יודעים ולא מבינים שום דבר......                                 אז למה להיות דוסים בכלל אם זה היחס? למה אני צריכה סוג של "לסבול" כי אני דוסית, ומקפידה קצת יותר על דברים? סורי... אבל גם לי הנושא הזה מכאיב, אשמח לקבל תשובות...... עזרה....                                  תודה מראש!

אז אני דוסית.

ואנלא מרגישה דחויה או לא רצויה..

כי-אני מאמינה שמה שאני עושה ובדרך שבא אני הולכת, היא הדרך הכי טובה בעולם!! 

אם תלכי ברחוב ותאמיני בעצמך ובדרך שלך את תרגישי שונה..

ובקשר לאלה שמחפשות את הקשר עם הבנים..

כדאי מאוד לשמור לאחרי החתונה את כל האהבות והיריגושים...

לוליש - מטבע הדברים, המצב יהיה ככה.
אבל, אפשר אחרת, והכי טוב אחרת.

ונרחיב.
המילה צניעות = הסתר. וממילא, מי שצנוע באמת - אז זה מתבטא גם בלבוש,
גם בדיבור, וגם בהתנהגות, שהכל יותר בהסתר. לא לבלוט.
ממילא - הצנועים, מטבע הדברים, פחות יהיו 'רעשניים'.
ו - זה טוב. מאוד. הכי שבעולם.

מה לא טוב? שאנחנו מפעילים 'צניעות' או יותר נכון 'בושה טבעית',
איפה שלא צריך. לדוגמא, אם החבר'ה מדברים דברים טובים, מותר, ולפעמים
אפילו רצוי לדבר איתם ביחד. לא טוב להסתתר אז. וזה לא קשור לצניעות בהגדרתה,
אלא בעיקר זה תלוי בתכונות אופי.

קיצור - בואי לא נתלה את תכונות האופי שלנו, ב - 'דוסיות' הרצויה. או בדרך ההלכה.
אני יכול להעיד על עצמי, לדוגמא, שאני משתדל מאוד להקפיד, וב"ה דווקא בגלל זה החבר'ה
מעריכים. ואם פעם היה לי 'חבר ציני' ביותר שהיה צוחק ומעיף כאפות למי שהוא רק יכול,
רק בי הוא לא היה מזלזל וכו', דווקא (!) בגלל שהוא ידע שיש לי גבולות ברורים.
ואז, הם גם לא אומרים 'אתה חי בסרט', כי פשוט הם לא מדברים לידך על הסרטים שלהם,
אלא רק על הסרט שאתה חי בו, על החיים בלי כל השטויות והחופשיות שלהם.

להבין בקללות, בסרטים - אני לא רוצה, לא צריך, ולא מתבייש שאני לא יודע.
להבין בחיים, בכל דבר שמותר - בשמחה, בכיף, נזרום איתם עד הסוף.


אז בואי רק נסכם ת'דברים:
קודם כל לפני הכל נבין, שהדוסיות לא 'מוציאה מהחבר'ה הטובים', ודווקא ההפך -
אם עומדים איתה בלי לפחד, בנועם וברכות, היא דווקא מכניסה פנימה ונותנת הכי הערכה.
לגבי החבר'ה הלא טובים - הדוסיות (או במילים אחרות, ההקפדה על ההלכה) אמורה לצעוק לך לצאת משם,
וטוב מאוד, כי מכאלה חבר'ה, לא צריך 'אישורים' או הערכות. [ואגב, לפעמים שנכנסים עם דוסיות נחמדה
בשביל לחזק ולקרב, דווקא החבר'ה האלה, גם שלא כדאי שיהיו חברים שלנו - מאוד מאוד מעריכים.]


======

אז תהי דוסית, תרימי ת'ראש, ואל תפחדי להגיד -

פססט, אני חיה בבועה, בועת הקב"ה, ולא מתביישת. בסופו של דבר,
זה הדבר הכי מתוק בעולם. [ואם את עדיין לא יודע למה, מומלץ ללמוד בדיוק למה.]
ואם את שואלת משהו שכולן יודעות ת'תשובה -
אז אם הדוסיות שלך תהיה יציבה וחזקה, בלי בושה - ממילא בעז"ה לא יצחקו עלייך,
וגם אם יגידו לך 'בואנה, את ישנה', תוכלי לענות להם בחיוך, שהנושא הזה לא חזק אצלך..


באמת, לא שווה להיות מוגדר כדוס.
שווה ל ח י ו ת דוס.
מה ההבדל? אותם 30 ס"מ שדיברנו עליהם למעלה,
המרחק שבין הראש ללב. וממלאים אותו, ע"י לימוד.



ושמתיקות התורה וההלכה נכנסת לתמונה,
אין שום סרט ששווה יותר מזה.



(ולגבי זה שרוב הדוסיות אצלכן 'בחוץ' גם בדברים רגילים וטובים שכדאי לדבר עליהם,
זה או בגלל תוכנות אופי, או בגלל שלא חיים את הדוסיות, אלא רק מוגדרים ככה -
וממילא חושבים שצריך תמיד לשתוק, גם בדברים שמותר וטוב לדבר עליהם. אז בגלל שרגילים
לשתוק על כל ה - 'בעעע' שהחבר'ה מדברים, לא נעים עכשיו (בדברים טובים) גם לדבר...)


וכנ"ל, הכי טוב זה לא להכנס לנסיון. לקחת - לקנות, חברים בשפה שלנו. שאלו יהיו החברים
הכי טובים שלנו. כי "קנה לך חבר", זה לא סתם. חבר, משפיע מאוד - ומחבר לקדושה או חלילה, לטומאה.

ואחת ששומעים אותה?

מאיפה הבאת את זה?

נגיד פה בפורום יחסית אני נשמעת הרבה (וכן אני יודעת שלפעמים זה ) למה זה אסור?

כי אני בת?

זה נגיד שוביניזם מופלג מדי ולא נ ראלי שזה גם כתוב איפושהו בתורה.

ואני לא פמיניסטית.

גם באולפנה נגיד יש בנות שעושות מועצת תלמידות וכל מיני דברים שזה לכל העיר והן נשמעות הרבה למה נראלך שזה אסור?

כי כל כבודה בת מלך פנימה?

תסלח לי אבל זה קצת שטויות שאסור לאישה להשמיע את עצמה.

ממ, לא יודע, לא אני.

אני אמרתי רק, שמטבע הדברים - מי שלקח על עצמו את מידת הצניעות,
יהיה לו יותר קשה להשתלב בחבר'ה, וצריך ללמוד איך משתלבים.

אדרבה, אמרתי בדיוק ההפך, והיא ציטוט -
"מה לא טוב? שאנחנו מפעילים 'צניעות' או יותר נכון 'בושה טבעית',
איפה שלא צריך. לדוגמא, אם החבר'ה (כמובן כל אחד עם בן מינו) מדברים דברים טובים, מותר, ולפעמים
אפילו רצוי לדבר איתם ביחד. לא טוב להסתתר אז".

ו - כן, איפה שהדברים נוגדים את ההלכה,
אסור לבת להיות פעלתנית - למרות שלבן כן יהיה מותר.
לדוגמא? מורלים, לקפוץ מול הבנים, אסור. לבנים - מותר.
זה לא קשור לשובניזים, אלא זו ההלכה. (שו"ע, רמב"ם וכולם. ומן הסתם את מסכימה בקשר לזה)

===

קיצור, מומלץ לקרוא שוב את מה שכתבתי, שלא יובן אחרת ואז סתם חבל.
ובכל מקרה - פעלתנית, מותר, אם זה לא נוגד את הלכות צניעות. (לא קשור רק ללבוש, אלא התנהגות וכו')
אם זה נוגד, אז כן, אסור לבת להיות פעלתנית. [מה שלבן, כמעט תמיד יהיה מותר מבחינת
הלכות צניעות, אלא אם כן הוא צריך לראות דברים אסורים וכו'. וזה הבדל עקרוני בן בת לבן כמו שיש
בכל הלכות צניעות הבדל, בגלל שאנחנו שונים זה מזה.]

אבל אל תהיי כ"כ בטוחה שהן מרוצות מעצמן.. שי מלא כאלה שהם כביכול בתוך והכל ופנים ריק! ריק!

ישר כח ,צדיק!!

ממש חיזקת.. ותודה רבה על הזמן שהשקעת בתגובות 

ממש תודה.. 

ולכל מי שהגיב ..גם תודה רבה ..

ממש חיזקתם!

הן לא IN.

לפעמים כשבן-אדם נעשה קולני, רעשני ונוטה יותר מדי לצחוק - זה לפעמים כדי לפצות על החוסר בנפש. כאילו שמנסים להשלים קיצוניות אחת (כלום נפשי) בקיצוניות אחרת (המון חומרי).

זה שכולם שורקים להן זה גנאי, לא מחמאה. סליחה, אבל אני ממש נגעל מדברים כאלה. מה הן מאושרות? מקצת צומי?! אם הן באמת כאלה מלאות כל-טוב, למה הן צריכות חוות דעת מבחוץ? 

אני לא מכיר בן אחד שמאמין שהן באמת שוות משהו. ולא צריך להיות דוס עם ציצית צמר ופתיל תכלת וכיפת ברסלב כדי להגיע למסקנה הזאת. גם בן שמתלהב מבחוץ מתלהב רק מהמראה החיצוני. בתוך תוכו הוא בז לה על זה שאין לה עקרונות וסנטימנטים. לא שהשורקים יותר טובים... אם קשה לך לשמור על העיניים, אני מבין. אבל שכולם יראו מה אתה חושב זה מגעיל באותה מידה.

יש שירים, בגדים, פרסומות, סרטים ותכניות שעושות דבר אחד: מחצינות את הפנימי. יש דברים שכשמחצינים אותם הן מאבדים את כל הפנימיות שלהם. נהיים עטיפה בלי מתנה. עטיפה זה דבר יפה, אבל גם אותו קורעים. אם העטיפה שלי תהיה ריקה, מה היא שווה?

הגמרא מספרת על רב חסדא. רב חסדא היה חכם עצום והיו לו רק בנות (אאל''ט). פעם הוא רצה ללמד אותן צניעות. קרא להן, הושיט יד שעליה היה תכשיט יקר וביד השנייה קמץ אגרוף. הבנות, כמובן, התלהבו מהתכשיט, אבל רצו לדית מה אבא שלהן מחזיק באגרוף. מה הוא אמר? "נחשו!". בשלב מסוים הן כבר ממש נעצבו מזה שהוא מגלה להן את הסוד. אז הוא פתח את ידו וחשף... אבן קטנה. רצה לומר שהדברים החסויים מקבלים את ערכם מעצם זה שהם חסויים.

ברור, הן לא רק "אלה-שמתלבשות-לא-צנוע". אולי היו מקומות שהקצנתי טיפה כדי להעביר את המסר. אולי לבנות האלה יש תכונות טובות כמו עזרה לזולת או התנדבות, אבל כשזה מגיע לעניין הצניעות הן דורשות תיקון יסודי. ובלי זה, זה עדיין חסר.

שאר העלים שהיו על העץ התפוצצו מקנאה: " איזה כיף לו! הוא עכשיו חופשי לתמיד ומאושר ואנחנו תקועים פה על העץ הזה".

כעבור יומיים הם ראו את התוצאה: העלה הפסיק לקבל את המים, המינרלים ושאר החומרים, איבד את מקור חיותו, הצהיב, ו---התפורר ברוח.

והנמשל הוא...

מאוד חיזק אותי..

יש בזה משהו נכון...

להרבה אנשים יש התמודדות לא קלה בכלל עם חוסר ביטחון עצמי.
זה מתבטא בחברה, במשפחה, בעבודה ובעצם לפעמים זה קורה כמעט בכל מקום.
דרך אחת להתמודד עם זה - ואולי זה בעצם העיקר, היא ההבנה שאנחנו שווים - שאנשים שמחים לקבל ממנו מחמאות, שאנחנו מבינים שאנשים מעריכים אותנו, ואז באופן מדהים כך המציאות פועלת, כלומר אנחנו במו הדימוי שלנו קובעים איך התייחסו אלינו.
יכול להיות מצב שאדם חושב על מישהו בכיתתו שהוא רוצה להחתבר אליו, אך מה הבעיה לאורך כל הדרך? "הוא לא אוהב אותי, הוא אוהב את כולם - חוץ ממני!".
אז בעצם קבענו עובדה שהיא אכן כך פועלת, באופן לא מודע אנחנו גורמים למציאות הזאת שהיא תקרה, כשהראש שלנו אומר שהוא לא אוהב אותי, אז באופן לא מודע, כל הזמן נגרום לכך שהוא לא יאהב אותנו.
אז יש פתרון - להעריך את עצמנו, ולהבין שגם הוא החבר הזה מעריך אותנו - וראה זה פלא - כשאנחנו מאמינים בזה, שהוא זקוק לאהבה מצידנו, שהוא זקוק שיקישיבו לו, שהוא גם אוהב להחמיא לנו - אז בעצם כך המציאות, פתאום הוא מחמיא לנו, פתאום הוא שמח שאנחנו מדברים איתו.
אז צרו לעצמכם תדמית חיובית - תאמינו שהעולם אוהב אתכם, שהוא זקוק לתמיכה ועזרה שלכם, ותשמחו שמחמיאים לכם!

ת'אמת אני לא יודעת מה להגיד לך, לא הייתי במצב כזה...

אבל הוא רב, והוא אמר...

יש הרבה סיפורים על אנשים שהחליפו שמות וקרו ניסים ברוך ה'! הוא לא אומר סתם... יש לזה משמעות עצומה!!!

ב"הצלחה נשמה!

הרב קניבסקי רב מספיק גדול כדי שתקשיבי לו.

הוא רואה יותר רחוק ממנו.

אין לדעת למה הוא אמר ואין לדעת למה זה יגרום אם לא תחליפי.

הוא לא סתם אמר.

אבל את יכולה לבחור בשם דומה למה שיש לך, ואז זה יהיה פחות קשה להתרגל...

מה את רוצה לנגיד?

אם הוא אמר ואת מבינה שזה נכון (וגם אם לא) אז מה עשות תחליפי!

לא נורא עכשיו יהיה לך להחליף לשם שתמיד אהבת

בס"ד

ובטח הוא לא אמר לך סתם להחליף את השם -כנראה יש דברים שהוא יודע ואנחנו לא.

אני מכירה אישית על כמה כאלה שהחלפו שם והסתדרו להם המון דברים בחיים בזכות זה. 

תבחרי שם יפה וטוב ויהיה לך טוב.

בהצלחה נשמה .

בס"ד

לא נעים לאכזב, אבל הוא אשכנזי. אצלנו זה הולך עם 'הרב', 'הרה"ג', 'הרה"ח', 'רשכבה"ג', וכו'. לא 'חכם'.

נכון שזה קשה ושצריך להתרגל, אבל תחשבי איזה כיף לך שאת יכולה לבחור לעצמך שם, ועוד עם סיבה כזאת טובה! וחוץ מזה שאם הרב אמר הוא כנראה יודע...

בהחלט לא נחמד

בהצלחה!!!

לי היו 2 חברות ששינו את השם,

ועכשיו, (נראלי) שהן מרגישות כיף בשם החדש!!

אענה לך באישי..

מ-שי לשירה, ולא היה לי כ"כ קשה להתרגל, כי הוא שם די דומה, אבל יש לי חברה שהחליפה את השם לשם בכלל לא דומה, והיה מאוד קשה (לי לפחות..) להתרגל.. אבל קחי את זה בקלות, וגם אמרת שאת במילא לא אוהבת את השם שלך, אז תחליפי לשם שאת אוהבת.. בקיצור, זה לא כזה סיפור, ביום שאחרי ההחלפה את כבר תשכחי שקראו לך פעם בשם אחר.

רב פוסק בהלכה--ואז חייבים.. להקשיב לו, אבל זה משהו שאת לא חייבת להקשיב לרב!

[הוא אמר לדוד שלי להחליף את השם גם.. ועכשיו קוראים לו גם בשם הישן (כי כולם רגילים..) וגם בשם החדש..]

זה פשוט קשה לך, לא?

שיהיה לך בהצלחה! ואני מקווה שהחלפת השם שלך יעזור לך!

קרוב שלי, אחרי  חודש בערך מתרגלים פחות או יותר. לא כזה קשה מבחינת הרגלים

סורי שאני לא מחפשת, חייבת לעוף.

בהצלחה.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t328475#4077364

מי שיכול לעזור ולגוון עוד...תודה!

עדיין אתה צריך עוד??

אז בבקשה לא לייבש .תודה!

את יכולה בעיקרון להוריד מהיוטיוב..

ודברי איתי באישי, אני אולי אוכל לשלוח לך כמה שירים..

פשוט העתקתי את הקישורים ישירות משירשור השירים הגדול, של שירים שרלוונטיים...לא משהו מסובך, גם את היית יכולה לעשות את זה. 

איזה טוב ה'- אודי דוידי /Forum/Forum.aspx/t358027#4358026

אם אשכחך – בן סנוף: /Forum/Forum.aspx/t332123#4187858

בס"ד

ובסוף המטמון זה המדריך..

כתבתי כמה רעיונות מפורטים בבלוג.

אפשר להיכנס דרך החתימה.

אם הגעת למסקנה שאת רוצה לעבוד את ה' לגמרי,

אז מה הקשר להגדרות?

כלומר, בוודאי שאת צריכה להגדיר לעצמך.

מה ההשקפה שלך, מה הכוחות שלך, ואיפה את נמצאת עכשיו.

אבל שום דבר מהנקודות האלה לא מתבטא ב"דוסית", "דתי לייט" וכו'.

יש "דתיים לייט" שיש להם שאיפות גדולות וגם מאמץ רב בפועל.

ויש "דוסים" שאין להם שום שאיפה להתקדמות רוחנית. הכיפה שם, לפעמים הם אפילו מאמינים בזה. אבל לדרוש מהם יותר? הגזמת.

קוראים לזה "קטנות".

זאת דרך חיים!

אל תסתכלי על הגדרות, על שמות..

תסתכלי על התורה, על עצמך, ועל רבנים מכוונים כמובן.

תחפשי ותבדקי מה שטוב, מה שנכון.

זה לא שפתאום הניצוץ נופל מהשמיים, אנחנו כל חיינו עסוקים בחיפוש...

תחנכי את הילדים שלך להיות יהודים טובים!

ככה זה לפחות נראה לי...

לא שאני ממש יודעת. אני אוכל לדעת רק אחרי שאני יעבור את זה...

אבל זה נראה כאילו אין ממש רגע אחד של ידיע ברורה של באיזה כותרת אני נכנסת.

עכשיו- ברור. זה משתנה כל שבועיים [במקרה הטוב..] או כל שעתיים [במקרה היותר מסובך..]

בעתיד- לא שאנ ייודעת. אבל נראלי שלאט לאט את מתאפסת על עצמך. פחות או יותר..

בכל נקודה את בוחנת את המצב ומוצאת את הדרך שלך.

ברור שאת לא נשארת במקום. והתזוזה- היא דו צדדית.

בדיוק בשבת יצא לי לדבר עם מישי' על משו' שהתקשר.. לא משנה על מה בדיוק דיברנו, אבל בשלב כל שהוא היא אמרה שפעם היא לא הייתה חושבת על לפתוח ספר תהילים אם היה קורה משו' [ח"ו..]  והיום [אחרי שכבר כמה שנים היא אומרת תהילים קבוע כל יום], היום זה אחרת..

ברור שהיה פה שינויי... ולא מדובר בנערה מתבגרת.. מדובר באישה בת 40+

השינויים קורים. וכל נושא ונושא הוא בפני עצמו. את לא צריכה להגיע למסקנה שאת כזאת או אחרת. "דוסה" או "לייט" או "דוסה לייט"

את לא צריכה לקטלג. בטח שלא את עצמך.

את לא תדעי שאת כזאת או אחרת. את פשוט תהיי עצמך.

[מקווה שלזה התכוונת... יצא לא קצת מסובך..]

בס"ד

חשוב לדעת שכל יהודי חייב לרצות לעבוד את ד' בכל כוחו ולא משנה באיזה צד של המפה הוא.

השלב הבא הוא-אחד יגיד שהוא עובד את ד' בזה שהוא רועה צאן,

השני יגיד שלעבוד את ד' זה להתגייס לצבא ולחיות בתוך עיר חילונית,

ואחר יגיד שמה פתאום,המדינה היא כופרת,ולעבוד את ד' זה לדבר יידיש ולגור ב100 שערים.

כי אמרו שאולי אין...

באיזה חסידות הייתם?

הערב יש בקרלין עד השעה 4:00 בערך - כניסה חופשית לנשים

בתולדות אברהם יצחק יש כניסה לנשים

בתולדות אהרון - אין כניסה לנשים

איפה שוכנת החצר של קרלין?

כי בפעם האחרונה שניסיתי להגיע לשם,

הלכנו לפני זה חצי מירושלים ברגל,

ואח"כ הלוך ושוב את כל גאולה.

חיפשנו וחיפשנו..

בסוף הלכנו לאיזשהי חצר של אחד ה"תולדות" והיה שם נחמד.

אבל החלטנו להמשיך לחפש את קרלין.

בדרך שמענו שירה שאחד הבתים, אז נכנסנו..

זו היתה ישיבה, ואחד אמר לנו (בלי להסתכל)

סליחה, אבל אין כניסה לנשים..

בסופו של דבר, כמעט הגענו לקרלין, 

ואז אישה אחת אמרה לנו שהרבה בכלל לא נמצא,

ואין השבת טיש..!! =/ 

באסה!

אל תבואו בשבת, ועוד בלי לדעת מראש איך להגיע..

(לא לנסות בבית)(לא מומלץ!!)

ואללי מה שהלך שם... וכן אני אישה , ודווקא נתנו להיכנס...

שמה יש צחוקים ובלאגן.!!!.

יש לי פרוטקציה...

יש התוועדות וטיש עם כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א... בואו, יהיה ג'חנון...

חזרתי עכשיו מקרעטשניף מלול גם היה היה פצצה בלנ"ד שנה הבאה נכנסיס אותך מאוחרי כ"ק האדמו"ר שליט"א

זה לא מיכאל איזה פאדיחה!!!!!!!

נקווה שזה ישאר רק ב'צווים' ולא במעשים.

זה הזמן לבוא לשם יותר!

ובאמת כדאי לחזור לשם לחזק יותר...

יש למנהיגים עוד מה לתקן בה..

(וסליחה על הבורות...בדרך כלל אני מעודכן באקטואליה פחות או יותר, אבל בזמן האחרון יש לי הרבה דברים על הראש...)

ביום שלישי שעבר [חול המועד סוכות..],נבנה ישוב חדש מול גבעת אסף.

היום חולקו צווי הריסה,ויש חשש כבד שיהרסו הלילה. (ע"פ ערוץ 7)

אני בכללי לא הייתי בעד המקום הזה. לוידת. לא היה נראלי שזה יעזור בזה שלא יפנו את גבעת אסף. ושלא תבינו לא נכון - אני האחרונה בעולם שרוצה שיפנו מקומות בארץ-ישראל, כמו גבעת אוסף או חלק מהישוב שלי.. (אני גרה בבית אל) וגם כשהיה במגרון ת'עיר אהלים ואת כל הדברים אני הייתי ממש פעילה והכל.. אבל לוידת. עוז ציון לא עשה לי את זה. ונגיד בדודה שלי חגגה שם שמחת תורה. אני לא חושבת שהיאצודקת. ישוב ארץ ישראל זה מווה מאוד חשובה  ובגלל זה אני גם כאן היום, אבל בחגים צריך להיות במקום נורמלי.. בבית.. בישיבה.. משו כזה. ולא באיזה מקום בלי מים ובלי חשמל. זה לא שפוי!! בחיי שאני לא מבינה ת'אנשים שגרים ברמת מגרון.. עם מגרון אי לי בעיה. ממש לא. אני מחזקת אותם בכל דבר שיעשו. אבל הרמה.. אין שם מים, אין שם חשמל, אין שם בכל תנאים לגור. ואפילו כבר לתושבי מגרון זה לא עוזר. ואני יודעת את זה משם. מהאנשים של מגן. הם לא מאוד אוהבים ת'חברה ברמה. קיצצ זה לא שפוי. לחזקאת ארץ ישראל, תמקומות הקימים, להקים ישוביםחדשים - בכיפ. אבל כשאתם הולכים להקים ישוב חדש תעשו משו שיהיה בו תנאים. משו שיבואו משפחות, ולא 3 נערים וחצי. כי אם אתם עושים כאלה דברים, אל תתפלאו אח"כ שמפנים אותכם.. אני עדיין לא אורמת שהמדינה צודקת בקטע הזה. ממש לא!אבל גם כל הנוער שבונה את זה לא. מוזמנים להגיד מה שאתם רוצים. ואם הבנתם לא נכון - אני ממש לא בעד הפינוי. רק לא מבינה במה כל המאחזים יעזרו. כל טוב.

ככה זה תמיד במקום חדש. קל וחומר כשבונים התנחלות שעקרונית אין לה אישור.

גם כשהקימו את בית אל, אני מניח, זה היה בהתחלה בקראוונים ובלי חשמל, וה"תנאים הנורמאליים" כמו שאת קוראת להם, הגיעו רק בהמשך. וגם אם יש מקומות שכבר על ההתחלה היו נורמאליים - רוב ה"התנחלויות הבלתי חוקיות" שמקימים, לא ריאלי להגיד שכבר על ההתחלה יהיה בהם חשמל, מים ביוב וכל השאר. את יודעת איזה תהליך מפרך צריך לעבור די להשיג את כל הדברים האלו? 

ואי אפשר להגיד שבגלל זה יתיישבו רק ביישובים הקיימים כי אז חצי מההתנחלויות לא היו קמות. אלא ש - את נולדת כבר לתוך מציאות קיימת שבו יש מסביבך כל מה שאת צריכה כמעט, ולכן זה נראה לך הזוי - אבל זה המצב בהתחלה של כמעט כל דבר. וככה בונים את ארץ ישראל.

יישוב כזה כמעט אף פעם לא מתחיל ישירות מאיזה עשרים משפחות, חשמל, מים, ביוב, מקווה והיכל תרבות (טוב בזה, הגזמתי)  - כן, הוא מתחיל בחצי מכולה, שלאט לאט מתווספים אליה עוד קרוואנים, בדרך כלל בשקט בשקט בניסיון להצליח להחזיק עוד במקום, ורק אחרי שהיישוב מתבסס מתחילים לדבר בכלל על כל ה"תנאים הנוחים" שאת מציינת. 

זה הכל.

אגב - אם יש לך רעיון לדרך להקים התנחלות בלתי חוקית שכבר על ההתחלה יהיו בה חשמל, מים, ובתי קבע - את באמת מוזמנת להציע את זה לנפשות הפועלות, אני בטוח שהן תישמחנה... (וכן, המשפט האחרון היה בציניות מחוייכת...).

כל טוב וערב טוב!

אז תודה...

אני אמשיך להתעדכן מהאינטרנט...

/News/News.aspx/227595

אתם באים אתי עכשיו לי-ם לתפוס את המחבל?

כל מי שמגיע להתפקד!

נכון לעכשיו עוד לא פירסמו.

(יש לך ביפר או מכק"ש?)

המחבל היה ליד הבית של חברה שלי והיא דיוחה לנו שתפסו אותו.

וגם שאח שלה מתנדב ב"הצלה" או "זק"א" אז הוא גם אמר להם.

אם זה לא נכון-מצטערת.

טוב,אולפנה שלמודת נפגעת מפיגוע באמת עלולה לחשוש..

צילמה?! ואיך יש לו ת'תמונה?!

בדיוק למקרים שגנבו לך את המכשיר...