כבר כמה זמן לא היה...
זה שרשור ממש נחמד, שבאמת יהיה כל יום!
אם אתם רואים שלא פתחו, תפתחו אתם!
משבצת כבר כמה זמן לא היה...
זה שרשור ממש נחמד, שבאמת יהיה כל יום!
אם אתם רואים שלא פתחו, תפתחו אתם!
משבצת פגשתי אנשים ממש חמודים שנתנו לי לעלות ראשונה על טרמפ למרות שהגעתי אחרונה לתחנה (כי אני בת ויש שם ערבים ובלה בלה בלה, אבל זה עדיין משמח)
וקניתי מתנה ליומולדת של חברה שלי
עצמי החביבהראיתי מלך האריות
אוי זה כל כך יפה!!

תקחו בכיף!
אני לא נכנסת כל יום לערוץ, בטח לא דווקא בשעה חמש...
בינייש פתוחלומר דבר בשם אומרו ובכל פעם שפותחים שרשור כזה לפרגן למשבצת האלופה!
ואני הולך היום (כנראה) לישיבה
בת של מלך????
אני הייתי רצה לחדר ונועלת את החדר!
אז מה אתם אומרים על חתונה בשמינית?
נגיד אחרי פורים..
בכל מקרה, כבר לא באמת לומדים, וזה בגרויות וימים מרוכזים כזה.
בנאדם שבאמת הרצון לחתונה מגיע ממקום כלכך אמיתי וטהור.
כולם אומרים כזה, לא צריך להגיע מוכנים, להכיר את החיים, ללמוד, שיש מקצוע. מזה הדבר הזה? הנה בואו. תתחתנו ב- 25.
נבנים ביחד. כן. נקודה.
הרצון הזה להקים משפחה ווא. כלכך גדול.
באמת בראש לחתונה.
יאללה אשמח לשמוע את דעותיכם. באמת אשמח. ישלי המון וויכוחים בנושא עם חברותיי.
רק לשמוע. זהו.
לא לצאת עליי עכשיו. תודה.
צודק, אבל מה שאתה מדבר זה על קווים דיי "מרכזים"...
שמתי לב אצלי שהאחרון בשרשור מקבל כיתוב באדום ליד השם שלו שאוצר שהוא אחרון,
פתאום קלטתי שהכל שם זה אחרונה ולא אחרון,גם לניקים שבכרטיס האישי כתוב בנים
להלן תמונות:



לא זה אצל כולם, אבל לא מדבר על האדם אלא על ההודעה שהיא אחרונה...
![]()
רודף אהבה בימיםאחרונהאני ממש רוצה לגמור עם הבגרויות אבל אני פוחדת לצאת לחיים....אם לא יקבלו אותי למקום שירות שאני רוצה? אם לא ירצו אותי בשידוכים? אני ממש רוצה להתחתן אבל אם לא ירצו אותי ואם לא ילך לי טוב אחרי? ומאיפה אשיג כסף לנהיגה, ללימודים, ולעוד ועוד? זה לא שאני מוטרדת מזה כל היום ואני יודעת שדיה לצרה בשעתה ובעז"ה שהכל יסתדר בצורה הכי טובה בשבילי אבל פתאום אני קולטת שממש אין לי זמן עד אז וזה טיפה מלחיץ...
לצאת מהחממה המוגנת של האולפנה וההורים ולהשיג הכל לעצמך בעצמך...
גם אתם חושבים על זה לפעמים או שזה בכלל לא מעסיק אתכם?
הוא ידאג לך להכי טוב
הכול לטובה!עכשיו לא יודעת למה חלף.....חברות שלי עדין

מצד אחד זה באמת מפחיד (אני לא חושב על זה יותר מידי אבל שאני חושב יש בזה משו מפחיד)
במיוחד שהשנים האלה יעצבו את האופי של השנים אחריהם.
זה מפחיד לדעת ש- במה שאה בוחר יהיו השלכות די קרובות.
אבל מצד שני זה הרגשה שוואללה זהו אין יותר מישהו שיגיד לי משהו.
ואני מונע מבחירה פנימית מעכשיו.
עניין כלכלי זה גם דאגה אבל שומרים כסף בצד עובדים פה ושם
משתדלים לצמצם הוצאות למינימום וחיים 
יאללה להתחיל כבר את החיים
שירה 333אחרונהאני צריכה להתחיל לזרום עם החיים ולהשתחרר מהמחשבה שאני יכולה לשלוט בהם באמת....מה שיהיה יהיה, ויהיה טוב
טוב אז אני מתלבטת אם ללכת לאולפנה או לתיכון/סמינר איך שלא יקראו לזה... מה אתם ממליצות לי וחושבות שיותר עדיף וטוב לי?
אם אם אתם ,יודעים ,שמעתם על משהו. אשמח אם תגידו תודה!!
לא ממש מכיר אבל מכיר קצת
צריך להירשם אליו...
אגב, אתה קשור לישיבה?
חצילוש
ירא שמים!
ישיבה דוסית והדגש הוא באמת על הנחת והחנוך לנער על פי דרכו.
)לא יודע מה הסגנון שלך - אבל אם אתה נוטה לגבעות וכדו' - ארחות מרדכי בכוכב השחר יכולה להתאים.
אם סגנון יותר "ישיבתי" - ישיבה קטנה מורשה היא מקום נהדר, קטן וחמים. אם כי איני יודע עד כמה היא "משוחררת".
יש כמובן גם את שלום בנייך וגימזו וכדו'.
שבי שומרון
שומריה
ופרי הארץ
מה שבערך מכירה..
ישיבות טובות.
שמע אני למדתי בשלומבה ישיבה נמחדה לחברה לחוצים כזה על ה' חסידים בקטע חרדייי יש לי חבר כזה שלמד פעם במעלה חבר הבנתי שלפחות פעם הי שם אחלה חברה אוירה בנחת אבל לאטא לאט החברה האלה עוזבים גם אורחות דומה טיפםה יותר בקטע של גבעות וגםן שם החברה האלה עוזבים
השואל ביקש ישיבה 'לא לוחצת'.
בשלום בנייך אין לחץ של המון משמעת ופיקוח צמוד על כל צעד, אבל כן מציבה רף ציפיות גבוה מהתלמידים, אז שכל אחד יבדוק האם מבחינתו זה "לוחצת" או "לא לוחצת".
למדתי בשלומבה. עד תחילת השישית
קודם כל אחלה ישיבה נשארתי בקשר עם הרבה חברה משם
אין ממש לחץ במובן של משגיחים וכדו
אבל בהחלט יש דרישה לרמה יחסית גבוהה
(מניסיון שלי מי שזה מתאים לו עף על זה שם ומי שלא רק מתרסק מזה)
יש כאלה שזה מתאים להם לי אישית. לא.
יש כמובן (כמו שהרבה הציעו פה)
מעלה חבר (לא ממש מכיר)
אורחות ישיבה פחות לוחצת מבחינת לימוד.
גימזו-מתאים לחברה גאונים יחסית (רמה מאוד גבוהה לפי מה שאני יודע)
(יש שם אפשרות לבגרויות זה ההבדל היחיד)
לא מכיר עוד ישיבות שעונות לגדר ישיבה קטנה
מה שכן יש הרבה ישיבות שהם עם מתכונת של שילוב בגרויות וכמעט כמו ישיבה קטנה
היינו לומדים שלושה סדרים ושעה חול ביום
מתכונת כזו או אחרת.
ישיבות כאלה:
חרשה(אם הבנתי נכון)
דגל"ש(אני לומד בה עכשיו)
ישל"צ-(שלוש שעות אם אני לא טועה. חול ביום)
נוה.(לא ממש מכיר)
בטוח שיש עוד אבל לא ממש נזכר עכשיו
קיצר בהצלחה אם אתה רוצה להתייעץ על ישיבה ביותר פירוט אתה יכול לפנות לפרטי
למה זה משנה לכם כל כך?
אם מישהו מספיק מתוחכם בשביל לחפש אותי ולמצוא אותי כאן אני בסדר עם זה שייראה את מה שאני אומר
אותכם?
(אם הבנתי נכון..)
לי שידעו מי אני ואיך אני נראה
והרבה כתבו שזה רק בגלל שמה הבעיה שיכירו אותי ויראו איך אני נראה וזה, דבר ראשון אתה לא יודע מה בנאדם יעשה עם הפרטים האלה, ודבר שני לי יותר חשוב כי כאילו זה פורומים שאתה כותב בהם כל מיני דברים, ואז גם אם מישו מכיר אותי אני לפחות מעדיפה שזה יהיה אנונימי..
מקווה שהובנתי
הפינה הדו יומית על מרן ר' אברום- תולדות חייו יח. #48הָיוֹ הָיָההפרק הקודם בסדרת תולדות חייו -
הפינה הדו יומית על מרן ר' אברום- תולדות חייו יז. #47 - נוער וגיל ההתבגרות
פרק שמונה-עשר
במשך כל השנים הללו, של כהונתו בישיבה, בבית הדין האיזורי כדיין וכאב"ד, בבית הדין הגדול ובמועצת הרבנות הראשית. הלך שמו של רבינו והתפרסם לפניו כאחד המיוחדים שבדור בכח תורתו וגדלותו.
כמות השאלות שהופנו אליו להכרעתו ולחוות דעתו הלכה וגדלה, ופסקים רבים שהוציא רבינו באותם שנים מתחת ידו מהווים אבן יסוד בפסיקה ובהכרעת ההלכה בנושאים רבים ומגוונים.
מסיבה זו, בשנת תש"מ הגיעה פניה אל רבינו משלוש מוסדות תורניים מחקריים נכבדים בבקשה שיכהן בתפקיד בכיר אצלם - "מכון הרי פישל" (מכון אריאל – ויקיפדיה) שביקשו שרבינו ישמש חבר ב"מחלקת החקיקה" שלהם, מכון "אוצר הפוסקים" (אוצר הפוסקים – ויקיפדיה) שביקשו שיכהן כהמבקר הראשי של כל המפעל הכביר שלהם. ו"מכון מהרש"ל" שעסק בההדרת כתבי רבותינו ה"גאונים" (גאונים – ויקיפדיה) וה"ראשונים" (ראשונים – ויקיפדיה) שביקשו שרבינו יכהן בנשיאות המכון. ורבינו - באהבת התורה שללא גבול שלו - נענה לבקשת שלשתם ונתן שכמו אף לעול זה, בנוסף לכל מה שכבר היה מונח על כתפיו.
כך נמצא, שאדם אחד נשא גם בתפקיד ראש הישיבה המרכזית העולמית, כשהעול של לימודי הגמרא וכו' מונח בעיקר עליו - שהרי רבינו הרצי"ה לא עסק בכך. גם כדיין ואב"ד בבית הדין הגדול, גם כחבר מועצת הרבנות הראשית, גם כמבקר ראשי של מפעל ענק - "אוצר הפוסקים", גם כחבר מחלקת חקיקה של מכון מחקר תורני חשוב ועמוס - הלא הוא "מכון הרי פישל". וגם כנשיא מכון גדול לההדרת כתבי גאוני הדורות - "מכון מהרש"ל".
כל התפקידים האלו - על כתפיו של איש אחד! איש קטן קומה, אך ענק רוח. נמוך בגופו, אך גבוה עד שמים באישיותו. איש שלא היסס מליטול על עצמו כל עול שנצרך לו למען התורה והגדלתה.
תיוגים:
אם יש עוד מישהו שרוצה שאתייג אותו - מוזמן לכתוב כאן.
כמו כן - מי שיש לו סיפורים - מוזמן לשלוח לי לפרטי.
לכל הפרקים והסיפורים - מקבץ- כל הפינות היומיות של הסיפורים ממרן ר' אברום שפירא זצ"ל - נוער וגיל ההתבגרות
אז כדי שמי שלא קרא יכול לקרוא - מקפיץ.
לדעתכם צריך לעבוד על זה או פשוט לתת לזה לזרום?...
היום הרבה פוחת , היום אני כבר מצליחה לשולט בכך , אבל זה המון עבודה קשה!!
בהצלחה!!
איך בדיוק אמורים לעבוד על זה?
כול פעם שעצבנים ללכת לצד לחושב למה אני עצבני ממה זה קרה...
לא מצליח לחושב הראש מפוצץ מעצבים יוצא החוצה ורץ ויושב שאין אף אחד מסיסבך על הכול , על כמה הפרחים מעצבנים\ יפים ככה כול פעם ופעם ולאט לאט זה מתאזן ... וגם לי אישית זה היה מאוד מאוד מאוד קשה!!!!! אז הלכתי גם לטיפול והוא ממש עזר לי ברוך ה'!!
זה כזה מציירים וכזה מרגיע ואתה וזהו.. קורים לזה טרפיה בציור... ככה אצלי זה עבד
אבל אני באמת מאמינה שלכול אדם יש את השיטות שלו!
אז בהצלחה!!!
תודה רבה
שאלה טובה.. נראלי לעבוד על זה אבל לשים לב שלא להדחיק או לברוח..
אתה צריך להתרומם ולשמוח..!!
בימינו התופעה של העצבות והדיכאון נפוצות, והרב זצ"ל מסביר שכיום הדור הרבה יותר צמא לאידיאלים וכו'..והוא הרבה יותר מרומם ולכן כשהוא לא בא על סיפוקו, ומה שהספיק לסבתא שלו לא מספיק לו, הוא הרבה יותר בעצבות.
וכיום הרבה פעמים "משקים את הצמאים חומץ" ולא נותנים לאדם את התרופה האמיתית לנשמה שלו, אלא משהו שבמסווה של אידיאלים, ולכן זה לא באמת מספק את האדם...
מאחל לך שתצליח להגיע לדרך הישר ותבוא על סיפוקך..!!
וכמובן, "חנוך לנער ע"פ דרכו", כל יהודי צריך למצוא את האות שלו בתורה ואת דרך עבודת ה' המתאימה לו...
בהצלחה רבה...
!!
באשמתם הבלעדית- כל עוד לא אובחנה אצלך מאניה דפרסיה ודומיה...
נראלי כדאי אבל לעבוד עלזה וזה...
נעה ונדה
מי שמכיר, אשריו.
יום טוב!
כי אף אחד לא מגיב כאן כבר הרבה זמן יותר נכון כמעט אף אחד לא מגיב כאן
אבל יש מתכנות ובגרויות וכו...
ב"ה הכי טוב כמה שפחות להיות פה, זה ביזבוז זמן. ורוב השרשורים פה הם סתם.
אני חזרתי היום לתיכון ![]()
בת של מלך????שהיא הייתה
את לא יכולה לדעת באמת מה עובר לה בלב ..
מישהי שממש הערכתי ואז גיליתי שהיא הייתה בנאדם אחר לגמרי..
תנסי אולי למצוא מישהי אחרת שתחליף אותה ושתלמדי ממנה
זה באמת כואב, ממש לחטוף "מכה".. "זפתה לפנים"...
אבל האמת היא, שבדיוק לכן חז"ל אמרו "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", הם הכירו דוגמה אפילו יותר נוראית - "שכן יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה 80 שנה ולבסוף נעשה צדוקי", מן הסתם הוא היה דוס יותר מהחברה הזו, והנה מה שקרה... לאף אחד אין עירבון.
מציע לך לקרוא מה שכתבתי כאן על שאלה ממש דומה: לגבי הקונפליקט שהזכרת... - נוער וגיל ההתבגרות
יו נשמה דבר ראשון ![]()
זה באמת דבר לא נעים..
לראות מישהי שהייתה נורא חזקה וחיזקה ופתאום בום נפילה..
אמ אז אינלי כל כך עצות אבל הרבה מה להגיד..
תראי זה נפילה שלה לא בטוח שהיא תשאר במקום הזה
אני מכירה מקרים כאלה לפעמים בנות נורא מתחזקות ועולות ומחזקות כזה את כולם ובתוך תוכן את לא יודעת מה עובר..
איזה מחשבות ..בדיוק ההפך ממה שהן מקרינות החוצה.. כן זה קשה וכואב,
אבל את חייבת להבין שלפעמים בנות עוברות דברים קצת הרבה קשים וקשה להם להתמודד ואז נופלים
ויכול להיות שהיא באמת עדיין מאמינה בכל מה שהיא אמרה לך והיא רק נופלת..
זה כמו שיש סרט מסוים ויש מישהו שיודע שהסרט לא צנוע ולא טוב אבל הוא בכל זאת רואה
הוא יכול לדבר עם חברים כמה זה גרוע לראות דברים לא צנועים ובאמת לאמין בזה אבל בזמן המסוים הזה היצר התגבר
עליו והוא נפל בע"ה הוא יקום אבל כרגע הוא בנפילה וזה לא סותר שהוא לא מאמין בצניעות וכו..
זהו שתדעי שהחברה הזאת כנראה עוברת ממש משבר וקשה ללה.. ותתפללי עליה חזק חזק
ותערכי כי את לא באמת יודעת כמה זמן היא נלחמה עם עצמה בשביל לא ליפול..
ותחשבי עלזה שאפחד לא באמת יודע מה היה איתו בעתיד..
יש רבנים מאוד גדולים שנפלו מאד חזק
ואפילו "חזרו בשאלה" וזה טבעי יש יצר בעולם ואנחנו פה כדי להילחם בו ולפעמים יש תקופות קשות
והוא מצליח להתגבר .. אנלא אומרת שעכשיו זה ככה צריך להיות
אבל צריך לדעת שכל אדם שאתה מתחזק מימנו ומקבל מימנו תורה אתה לא יכול לדעת עם הוא ישאר באותו מקום או יפול..
זהו מחילה על האורך ..
אנלא יודעת כמה זה עזר אבל שויין ...
ואולי תדברי עם זה עם חברה או מדריכה תמיד אומרים שדיבור טוב ..
ועם את כותבת תכתבי עלזה..
ועם בא לך אני זמינה באישי..
וזהו ממש בהצלוחה

שעדיין לא היו תגובות ..
אבל נראלי שהאמונה לא צריכה להיות קשורה לאדם כלשהו, כאילו אפשר להתחזק ממישהו אבל האמונה של כל אחד היא משהו עצמאי
בתור החברה שהייתה ממש דוסית וזה ופתאום...
אבל זה לא אומר שהיא כבר לא מסכימה עם מה שהיא אמרה... בפנים היא יודעת שזה נכון פשוט היא
השתנתה כי היה לה קשה או לא יודעת מה כל אחת והסיבות שלה... אבל זה לא אומר שהילדה הזו חושבת שמה שהיא אמרה כבר לא נכון או לא רלוונתי מבינה?....
מכירה קרובת משפחה שלי שהייתה בשבילי סמל לצניעות ואיך צריך להיות ובאה ממשפחה ממש חרדלית ואז "התקלקלה" ואחר כך שוב חזרה ללכת צנוע ומכירה הרבה כמו לדוגמא שכנה שלי שחזרה בנערות בשאלה ואז חזרה בתשובה.. זה קורה בגיל הזה ולא צריך להתרגש כי זה תקופה שאתה רוצה למצוא את האמת והדרך שלך ויש בדרך הזו הרבה נפילות.... צריך לברר את האמונה ולמה אתה מאמין כדי שלא כל מקרה כזה יפיל אותך. אני אישית כבר מגיל 9 בערך או 10 התחלתי לחקור את העניין ופחדתי לשאול את ההורים ולחקור כי פחדתי שאין תשובות, וגם התשובות הם ממש עמוקות ולפעמים קשות להבנה והכי נוח להתייאש או להחליט שהכל שקר, אבל האמת שלרוב המוחלט מצאתי בספרים שקראתי תשובות ותשובות מאוד מאוד טובות. לצערי שהייתי קטנה נחשפתי גם ל"תשובות" של המיסיון ו"ביררתי" גם על הנצרות (נחשפתי לתוכן מיסיונרי אבל לא ממש חקרי את התיאולוגיה שלהם לעומק), ואין מה להשוות את התשובות שלהם לשלנו.... אבל עד הגאולה תמיד יהיה עוד מקום לספק ועוד מקום לחשוב שאולי אני טועה וזה באמת לא נגמר, לכן לדעתי אם יש שאלה ספציפית חשוב לברר אותה אבל אם יש ספק כללי שלא עוזב צריך לזכור שהשכל שלנו מוגבל ובחיים לא נוכל להאמין במשהו בשכל ב100% ואת החלל הזה צריך למלא ברגש של אמונה ואמונה תמימה בלב. ההסתר פנים של ה' הוא כדי שנאמין בו ונעבוד אותו דווקא מתוך ההסתר שלא הכל ברור, וגם לבוא ממקום של הבנה ולהבין שאם אני לא מבין משהו זה לא אומר שהוא לא נכון ושהשכל שלנו מוגבל ולא יכול להבין את כל דרכי הנהגת ה' בעולם, והלוואי שתבוא הגאולה במהרה וכל הספיקות יפתרו וה'יהיה בגילוי ולא בהסתר." אין שמחה כהתרת ספיקות" וסליחה על החפירות

שירה 333בשמחה
ווואי אבל זה ממש עצוב
גם...
יכול להיות שמה שהיא אמרה היו סוגשל תירוצים לעצמה...? אם היא באמת הייתה כזאת - אנחנו צריכים לקוות שזה תקופה זמנית..
את לא יכולה לדעת מה עובר עליה...
וואיי
ממש מבלבל
את יודעת שבגיל הזה דברים משתנים;)
(ישלי הרבה חברות מהכיתה שהיו דוסות ממש ועכשיו כילוו את לאא תזהיי אותם)
היא בעז"ה תחזור לעצמהה
את רק צכה להחזיק תעצמך ולא ללכת אחריה גם עכשיוו
ואוליי עכשיו אפילו את יכולה לחזקק אותה
רשב"י גילה כבר ש"אין שום רצון טוב שנאבד" ודאי שכל תנועה קטנה לה' יתברך פועלת הרבה ועושה נחת רוח עצום בשמיים גם אם אחרי זה נופלים...
ועוד מגלה רבי נחמן מברסלב שהאור של המשיח הוא התחדשות. מה הכוונה? שלא יעניין אותי שום דבר חוץ מהשנייה הזאת. איך מקרבים את הרגע הנוכחי לה'. בלי עבר ובלי עתיד ובעיקר בלי חכמות. כל העולם הזה בנוי על העבר. כל הזמן מנסים להתקדם. אבל רבנו מגלה דעת משיחית שהשנייה הזאת- אם תחבר אותה לנצח, לתורה, תפילה ועבודת ה'- היא נצחית!
ואם כן מה שחיזק אותי אתמול לא חייב להיות מה שיחזק אותי היום ואין גם שום סיבה להתבאס מהאתמול. מה הבעיה? בא נתחבר לנצח! (אגב נצח גימטריא נחמן ובאמת סגולה בדוקה להתחדשות היא לשיר את שיר שמו של רבי נחמן בצורה של שיר פשוט כפול משולש מרובע דהיינו נ נח נחמ נחמן מאומן כמו שידוע מפורשות מרבנו ש"ברגע שנזכרים בי נהיים כתינוק שנולד" ומסבירים שרבי נחמן היה חידוש דהיינו שהיה כל רגע ורגע מתחדש ואכמ"ל)
בהצלחה רבה! (אמממ כדאי כמובן גם להתפלל על אותה המסכנה שכנראה יצאה בשאלה בגלל שלא גילו לה את אור ההתחדשות, ובאמת בלי התחדשות כמה זמן אפשר כבר לשרוד עם כל המנהגים וההקפדות... שזה אגב כל הסוד של עם ישראל ששורד עם אותה תורה כבר אלפיים שנה!)
קודם כל, את צריכה להפריד...
בדיוק השבת הרב יוני לביא כתב על זה, שצריך להפריד בין הדרך לבין האנשים.
יש דרך מסויימת שאנחנו מאמינים שהיא הדרך הטובה והיא מה שהקב"ה רוצה שנעשה, אבל מצד שני, יש אחוז גבוה של דתלשי"ם והרבה אנשים לייטים שמקיימים מצוות רק מבחינה חיצונית וכו'...
אך לזכור שאנחנו מדברים על הדרך, לא על האנשים...
וזה שיש אנשים שנפלו או שהם לא טובים, זה לא מעיד על הדרך...
ולצערינו, מכיוון שהרבה חילונים/מסורתיים לא עושים את החילוק הזה, אז כשהם רואים איזה מישהו עם כיפה על הראש מתנהג לא בסדר, הם משליכים על הדרך ואומרים שהיא לא נכונה, וזו לא האמת...
אז שתדעי, אסור להעריץ בן אדם.
גם בן אדם גדול מאוד, יש לו פגמים מכיוון שהוא בן אדם, ולדוגמא רבנים גדולים, הם הצליחו להגיע לרמה מאוד גבוהה וכו'.. והפגם שלהם בנושא מסויים(כל אחד ועניינו הוא...)הוא מאוד קטן ומזערי, אבל כשבן אדם יעשה: "copy" לחיים שלו הפגם הזה יהיה הרבה יותר גדול, ולכן לא צריך להעריץ אף בן אדם, גדול ככל שיהיה. מה שכן, בתור טבע האדם, האדם מחפש את מי להעריץ, למי להידמות וממי לשאוב השראה, ולכן בן אדם לא צריך להעריץ שחקני כדורסל או אפילו אנשי תרבות(הוא יכול ללכת למשחקי כדורסל או לאהוב אמנות או תרבות וכו'...לא להעריץ. זה לא אמור להיות "אישו" של אף אחד, זה לא העיקר בכלל), אלא רבנים או אנשים גדולים שילמד מהם וישאב מהם השראה איך להתנהג בחיים, אך לא לשכוח לא להעריץ אותם, לכל בן אדם יש פגמים ויש יצר הרע, ולכן להשתדל לא להעריץ ולזכור שמדובר בבן אדם שיכול לחטוא(ועייני בדברי @נשמה כללית...)
כל מה שאמרתי היה מאוד עוזר לך לפני ש"הערצת"(או שלא הערצת, לא יודע...) אותה, אך גם עכשיו, אם את מבינה את העניין הזה, את יכולה להבין שהיא גם בן אדם ואת לא צריכה להיבהל, למרות שזה מאוד קשה וכואב...
תזכרי שזו הדרך הנכונה, לא איש ספציפי...
מה שצריך לזכור הוא שהיחיד שאת יכולה להעריץ הוא ה': "ואת ה' תעריצי"("לכה דודי
")
בהצלחה ממש...!!!
מקווה שעזרתי...


!!תות"ח!שמח לשמוע...

ב"גילוי דעת", אבל הוא דיבר על הקשר אחר...
לשלוח לך קישור...?
בת של מלך????
!!תות"ח!שמה שכתבת שלא להעריץ גדולים וכו' - זה מדברי הרב זצ"ל.
הרב כותב ביקורת על מה שהחסידות (בפרט ברסלב, כיום גם חב"ד, אבל לא רק) מקדשות את ה"להידבק בצדיק"
הרב כותב על זה - שגם לצדיק הכי גדול - שי פגמים. ולהידבק פירושו - לקחת גם פגמים.
לכן ה"להידבק, האמיתי צריך להיות ב"כנסת ישראל", שאמנם שלכל פרט ופרט בעם ישראל יש פגמים וחסרונות, אבל לכנסת ישראל, השלמה, אין פגמים, "כולך יפה רעייתי ומום אין בך"
הביטחון לעבודת ה' של האדם הוא דביקות בקב"ה- דרך "כנסת ישראל", אל דרך צדיק מסויים כזה או אחר.
ואכן, כפי שכתבת בעבר וממש הוחמאתי, אני קוקניק...
למה אתם בוכות, כאילו למה זה קורה בתדירות כל כך גבוהה, כאילו כל דבר קטן שקורה/ מעליב צריך לבכות.
עכשיו אצל בנים יש את זה אבל בגיל 12 13 זה כבר עובר היום אני בן 16 וחצי ואני זוכר את עצמי אולי בוכה פעמיים בשלוש שנים האחרונות. אני שם לב לאחיות שלי לפעמים (בעיקר אחות אחת) ואני רואה שהם בוכות לעיתים קרובות ואין לי מושג למה, תמיד יש לי רגשות אשם כאילו ואני עשיתי משהו אבל אני לא יודע.
עכשיו גם אם זה לא רציני וזה עובר אחרי שעה איך אני אמור לדעת שזה רציני או לא? זה דיכאון? כאילו מה נסגר?
אני בן יחיד והשיח ביני לבין אחיות שלי הוא לא כזה עמוק אז זה לא דבר שנעים לי לשאול אותן עליו.
בגילאי העשרה הרבה בנות מתפרצות עקב חוסר איזון הורמונאלי.
ובכלל- לרוב אישה יותר רגישה מגבר, אז גם בגילאים יותר מאוחרים הן יכולות לבכות בקלות.
אני פחות כזאת.. אבל אחותי באמת על כל שטות בוכה גם דברים שהיא לא צכה לבכות זה פשוט יוצא לה שהיא קצת עצובה מבואסת ..
אחותי בנאדם שמתעצבן מהר או נעצב מהר קיצור כזאת לא יודעת לווסת רגשות על כל דבר בוכה..
לפעמים לא צריך להתיחס עם זה לא נשמע לך ממש איזה משהו שאמור להעליב או להכאיב..לרוב זה סתם..
יש מקרים יוצאי דופן כמו בכל מצב..
כשילד/ה קטן/ה אז זה לא נראלי קשור... גם בנים וגם בנות יבכו באותה מידה, בהתחלה בגלל שכל תגובה לכל מקרה הוא בכי (זה הדבר היחיד שהם בערך יודעים לעשות) ואח"כ הם פשוט קולטים שעם בכי משיגים כמעט כל דבר... כשמתבגרים אז לומדים להסתדר בעצמנו אז זה קורה פחות. אבל גם מתבגרות בוכות (מלעשות) אבל אני חושבת שזה במצבים אחרים מבילדות.. כשמתבגרים מתחילים להבין יותר מה קורה (לא משנה שכל דבר מתעצם כחלק מהגיל הזה) ומה המשמעויות של דברים, ואז במקרים של פרידה ועצב זה יותר משמעותי מאשר בילדות... לדעתי זה דבר מבורך הרגישות הזאת כי זה מראה שאכפת וזה יעזור גם לצד חיובי לא סתם בנות הן אלה שבסוף יהיו אמא (מקווה שהבנתם אני ממש לא טובה בלכתוב דברים שטוב היו אם הייתי אומרת אותם
גם בת שבוכה כמעט מכל דבר, זה לא שכדאי להתעלם ולהגיד שגם ככה היא בוכה הרבה, זה בטח לא רציני..
זה לא שהבכי אצלה יותר זול, לדעתי..
כמובן שמישהי\מישו שבוכה לעיתים נדירות אז מן הסתם שייתיחסו לזה יותר, אבל לא לזלזל בהפך..
נראהלי כדאי מצד אחד לא להיבהל מהבכי, לדעת שזה נורמלי
מצד שני להיתייחס..
שתאמת אני תמיד תמיד תפסתי את הבכי של אנשים "בכיינים" כמשהו שפחות אכפת לי ממנו
אל תרגיש רגשות אשמה וחוסר נעימות, פשוט תדע שזה הטבע של הבנות, לבכות והרבה מכל דבר קטן! מתסכולים או מאכזבות או כי נפגעו וכו'... אז אתה יכול להיות נחמד ולנסות להתנהג כזה ברגישות ואולי אפילו אם נראה לך מתאים להתעניין בזהירות, אבל תזכור שזה לא קשור אליך (אגב תזכור את זה גם בקשר לאשתך
) אא"כ כמובן אתה יודע שזה כן יכול להיות קשור ושפגעת בהם או משהו..
אה, וממש אשרייך שככה אכפת לך מזה!!!
לא בקטע מאשים, פשוט שהוא אמר איזה משהו לא במקום והיא לקחה את זה קשה..
ואז הרבה פעמים עוזר להגיד סליחה, פגעתי?
או משהו כזה..
זה מאוד מרגיע ומעודד לדעת שאכפת למישו..
ועדין יכול להיות שהוא אמר משהו לגמרי סבבה והיא לוקחת את זה קשה סתם כי היא מידי רגישה, בכל מקרה לא התכוונתי שצריך להיות לגמרי אפאטיים כלפיה אבל כן לקחת בפרופורציות ולא אוטומטית להרגיש שאני לא בסדר..
גם שימי לב שלפעמים מישי שבוכה סה"כ מחפשת קצת שקט ואז אם זה לא קשור אליו אז היא יכולה להתעצבן עליו.. איאיאי מסובכות אנחנו
...
אצל בנים יותר מודגש השכל.
אצל בנות יותר מודגש הרגש.
לכן זה בא לידי בטוי בהרבה דברים קיצונים.
לדוגמא בבכי.
אבל אני ממש בנאדם של שכל קר, ואני שביעיסטית מתבגרת! (עם כל הסטיגמות שיש על הגיל הזה) ויכולה לספור את כמות הפעמים שבכיתי בשנים האחרונות על כף יד אחת
משבצת
נעה ונדהאם האחות הזו בוכה הרבה,
כנראה זה לא דיכאון.. היא רגישה ולוקחת דברים קצת יותר ללב ולכן בוכה יותר..
הסביבה צריכה (לעניות דעתי;) יותר להתחשב ולהזהר לא לפגוע,להיות רגישים אליה, שזה קשה..
היא עם עצמה כן צריכה אולי לעבור עם עצמה תהליך כדי לא להפגע אבל זה פחות קשור אליך..
יכול להיות שבאמת עובר עליה משו, שקשה לה בכללי עם משו..
(לדוג' אולי משו עם חברות ואז כל דבר הכי קטן שתגיד לה קצת בציניות, היא תקח קשה)
אני בוכה פעם פעמיים בשנה וגם זה לא ממש בכי, אלא אם כן אתה קורא לדמעה בודדת בכי.
הפעם האחרונה שבאמת בכיתי זה נראה לי כשהייתי קטנה, בגילאים שעדיין בוכים מכל שטות.
דבר שני, באמת רוב הבנות בוכה יותר מרוב הבנים כי פשוט הבנות רגישות יותר.
לבנות יש רגישות יותר גבוהה מבנים, וזה לפעמיים מתבטא בבכי ודמעות.
אבל לא נראלי שכול הבנות כול יום יומיים בוכות.
הבנות שאני מכירה בוכות מדברים הגיונים לחלוטין!
ואני גם מכירה בנים שבוכים מכול ספר או סרט
וזה יוצא כזה פעם בחצי שנה שבוכים, על איזה משהוא ממש עצוב, פיגוע, מישהוא שנפטר, חורבן הבית, וכו..
בפורים הייתי בבידוד אז בכיתי, כי זה הדרך שלי להראות עצב ואולי גם קצת להתגבר עליו..
לא כל הבנות ככה. אבל ביולוגית זה קשור להורמונים....ורוחנית האישה נוצרה מהצלע של האיש ולא ישר מהאדמה אז היא עדינה יותר ורגישה יותר והתכונות שלה יותר מעודנות. חוץ מזה שזה טוב לבכות.... זה בריא גם לגוף ולנפש. רגישות זה לא חולשה
אבל רק תזהר מלצער בנות, כי שמישהו בוכה בגללך זה לא נעים בכלל
כתוב בדברי חז"ל: "אשה-דמעתהּ מצויה".
זה לא דבר רע במהותו, זה פשוט נובע מעצם העובדה שאשה היא יותר רוחנית ונשמתית-בעלת יותר רגש, לעומת הגבר, שהוא יותר שכלי וקר, ולכן באופן טבעי היא תבכה יותר.
ולבכי יש מלא יתרונות, במיוחד לאור מה שכתוב: "שערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו".
יש גם יתרונות בשכל, כל דבר ויתרונו הוא...
אצלי נגיד זה בערך בפעם בחודש שבת
וכול שבוע פעולה
ממסירות לא חובה
זה תלוי בן כמה אתה, אני עושה הדרכת חוץ..
ושאני שבתות נגיד שם, אניי אוכלת אצל משפחות שם וזה ממש נחמד.
ולפי מה שידוע לי, זה בערך פעם ב4 שבועות שבת שם.
ו
תפילה (אני מתכוונת לא לדיבור חופשי עם ה' אלא לשחרית מנחה וערבית) באמת עושה לכם את זה? אתם מרגישים שאתם מדברים איתו?
כי אני מרגישה כאילו אני מקריאה לו טקסט קבוע כל בוקר,
הרי זה לא באמת בא ממני אלא סתם הקראה קבועה שמישהו כתב, ואני, אולי אם מאוד אתרכז במילים ואלמד פירושים - אצליח להתכוון למה שאני אומרת... בצורה כזו זה מאוד משעמם וחסר תועלת, ואפילו טפשי. מה הטעם בזה?
אז אם יש לכם הסברים למה זה טוב להתפלל מתוך טקסט קבוע או איך להתחבר לתפילה כזו, אשמח.
אני ממליץ לנסות להתכוון במילים. כלומר לא רק לומר את המילים בפה, אלא גם לחשוב על המשמעות של המילים.
אם לא, יש כמה תשובות לשאלה הזאת, כדאי לך לחפש באינטרנט או לשאול רב (לדוג' הרב יוני לביא).
תכווני במילים וכל ברכה על דברים אישיים שלך (וגם של הכלל) ומה שאת רוצה להגיד להשם...
אני אישית גם ביהיו לרצון אמרי פי , אני אומר תפילה משלי, מדבר עם ה', בלשון שלי.... תנסי...
ובקשר ל"למה" מצטרף לליאון, אני מכיר כמה תשובות, אבל לא זוכר בדיוק, ואני לא רוצה לטעות
להוסיף בקשות פרטיות ממך לבורא עולם וכן השאלה איך "קוראים" אם קוראים אם מעמיקים אני אומר לך שששווווווווווה לך פעם אחת לנסות להבין כל פרט ופרט בתפילה גם אם זה יקח לך מלא זמן זה באמת אני לפחות מרגיש בזה תענוג כמה התפילה נוגעת אלי תנסי פעם אחת תביני על מה אני מדבר
דבר ראשון - את מעלה בעיה נכונה וקשה, אכן קשה לאנשים להתרכז ולהרגיש טקסט שהכתיבו להם והם צריכים לומר אותו שוב ושוב.
עם זאת, צריך לדעת שזה אמנם דבר שמצריך פיתרון, אבל הפתרונות קיימים.
אז לגבי למה זה טוב - צריך לדעת שזה לא סתם איזה נוסח, זה נוסח שישבו עליו אנשי כנסת הגדולה, שהיו בחלקם נביאים! ותיקנו נוסח שיתקן תיקונים עליונים ומכוון כנגד העולמות העליונים באופן שאין לנו בכלל איך להבין.... האר"י הקדוש כותב שכל תפילה ותפילה שאנו מתפללים מאז שתיקנו אנשי כנה"ג את הנוסח ועד לעתיד לבא - מכוונת כנגד תיקונים נפקדים ומיוחדים...
לא סתם חז"ל מספרים שכשתיקנו את ברכת המינים חיפשו במיוחד מישהו מתאים לתקן אותה, כי אל כל אחד יכול להקריץ נוסח, זה עניין עמוק מאוד!
ברגע שמבינים את זה - וקולטים כמה פועלים ומשפיעים בתפילה שלנו - זה כבר נותן יותר חשק וטעם בתפילה, זה שלב ראשון.. (לא סתם כרכת בשאלה שלך את שני הדברים האלו יחד - כי באמת הטעם בתפילה מתבסס דבר ראשון על הבנת עניינה)
לגבי הפרקטיקה - ממליץ לך לקרוא מה שכתבתי כאן: אצלי- - צעירים מעל עשרים אולי זה יעזור קצת.
דבר ראשון להבין שהטקסט מכוון אותנו לאיך נכון להתפלל וגם שלא ננטה לפי מצבי רוח..
ודבר שני להוסיף במילים אישיות בתפילת שמונה עשרה אפשר בכל ברכה לפני המשפט שסוגר את הברכה (בד"כ הוא מתחיל במילה "כי")
אמיתי ראיתי היום מישהו שהתפלל ככ"ה יותר מחצי שעה...
גמלי לא עושה את זהה
ואני לומבינה למה צריך להתפללל
עדיפפ כבר במילים שלי וזהוו
כעיקרון,ממש לא.
תפילה לא עושה לי אתזה
אני מנסה כל בוקר לשבת ואשכרה לרצות להצליח להתכוון או להתפלל כמו שצריך בסוף יוצא לי חטוף אומלל כזה..
היא פשוט לדבר על זה עם ה'!
"אבאל'ה איך אני מתחבר? איך יהיה אכפת לי מהגאולה? מעם ישראל? מסלח לנו? מכל הברכות?"
עוד משהו שקשור יותר לפסוקי דזמרא- כשאומרים "הללו את ה'" באמת פועלים! כל המלאכים מקשיבים. וכולם מתעוררים להלל מהתפילה שלך. כן כן. בלי שום ספק. רק נא להאמין בפשיטות. לי זה שיפר את התפילה בצורה שאי אפשר לתאר. בהצלחה.
8פצלשית~אמנם פורים עבר אבל אנחנו עדיין צריכים להיות שמחים ולהתחזק בשימחה
אז אני ימשיך עד שהחיזוקים יסתיימו או עד מתי שיראה מיותר..
טוייב אני עושה שהיה פה את כל החיזוקים בשימחה.. אל תגיבו.. - נוער וגיל ההתבגרות
תגידו בפה שהלימוד לע"נ אפרת בת דוד/נעמי..
חודש פִרגון
אחד הדברים שמשמחים את האדם ביותר הוא מחמאות.
"תודה רבה שעזרת לי, אתה כזה צדיק", "אף פעם לא פגשתי מישהו עם לב גדול כמו שלך",
"אתה ממש חשוב לי, בזכותך התעליתי רוחנית".
מחמאות אינן דבר שלילי ומגונה. אם הן לא מרימות את ה'אגו' שלך וגורמות
לך להתגאות- הן חיוביות וטובות. לפעמים הן נותנות לך משקפיים אמִתיים לדעת מי אתה.
לעתים שוקע האדם בעצבות מכיוון שהוא חושב שהוא אינו שווה כלום.
אף אחד אינו מעריך אותו, והוא אינו תורם לעולם. פתאום נזרקת מחמאה.
"מי? אני?? אותי אתה מעריך?!"
-"כן, אותך! יש בך כוחות וכישרונות, מידות ומעשים שעזרו לי"
-"וואו, לא ידעתי, תודה! "
הלב מתרומם. "יש לי תפקיד בעולם! יש לי משמעות וערך". האדם מתמלא שמחה.
העיניים הכבויות שוב נדלקו. הפנים מאירות.
אל תקמץ במחמאות.
אם מישהו עשה לך טוב, או שאתה מעריך אותו על מידה מיוחדת שקיימת בו - תאמר לו.
אל תשמור את הדברים לעצמך - תחמיא.
ייתכן שתאיר לו את היום,
ותהפוך אותו מאדם עצוב לאדם שמייח!
אז קדימה רוצו לפרגן(:
-סיכום של כל החיזוקים :
מהותה של השמחה: שמחה היא תחושת אושר ועונג בכל אשר עושה האדם;
האדם מגיע אל השמחה כאשר יש שלמות ונחת בחייו, כאשר הוא מלא ביטחון ואמונה שכל מה שעושה ה'-לטובה הוא עושה;
מבט מעמיק יותר הוא להיתקל בדבר המעציב ביותר, ולראות אותו בעין פנימית כמעבר לחיים גדולים יותר.
זה נותן כוחות להתמודד עם הירצחם של חברינו ולהמשיך לשמוח;
לפעמים גם אדם שיש לו שלמות גשמית יכול להיות עצוב- צריך לחפש את הנקודה המרכזית שמחיה את נפשו;
גם שלמות שהיא פסיבית ואינה מתחדשת יכולה להוביל לחוסר שמחה. לכן צריך להתחדש;
השמחה היא טבעית לאדם, צריך רק לגלות אותה.
לפעמים דרושה מחמאה כדי לחשוף את מהותו של האדם ולגרום לו לשמוח.
(מתוך החוברת "בשמחה תמיד" של בשביל הנשמה..)
@תות"ח!
@הכול לטובה!
@עצמי החביבה
@ילדה של אבא
@לראות בטוב
@אנא ה'
מי שרוצה תיוג שיכתוב ..
תודה לך
יישר כוח על הכל..!!
תות"ח!אבל תודה רבה, היה ממש טוב...
!!!
ואני מצפה לעוד אחרי שתחזרי...




כן, כן, ב"ה הייתה הפסקה ארוכה....
בעז"ה בגלל הקורונה אנחנו חוזרים לשבועות שלמים, כאילו מראשון עד שישי, מחר ספציפית אני אהיה בבית(הייתי בשבו"ש...), אבל בשבועות הקרובים כנראה לא אהיה הרבה בפורומים....
תודה רבה...
!!!
בהצלוחה גם לך בכל העניונים...
