פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1327)

אנחנו צריכים לעשות חשבון ולראות מה נכון, ומה אנחנו בוחרים באותו רגע...כי הרבה פעמים צריך לוותר על משו אחד בשביל לקבל ת'שני, לגבי המקרה הספציפי עם הבן והבת-אם זה באמת הבעל שה' הביא לה, הוא לא יברח לשום מקום. ה' ידאג לזה משמים...אנחנו צריכים לחשוב על כל דבר אם ה' יאהב את זה וככה לעשות. כשנעשה את זה-ה' יראה ת'השתדלות ויעזור לנו! בעז"ה שנצליח בכל הבחירות להשביע את רצון ה'!

סתם ככה, עוד שאלה שקשורה לדוגמא. מה אם זה חילוני?אולי זה הוא?אבל ממש לא בראש שלו לחזור בתשובה.

אפילו שבסה"כ אתם כן מתאימים. מה אתם הייתם עושים?(-עזבו בעיות הלכתיות,בכללי)ממשיכים את הקשר, או עוזבים אותו כי הוא חילוני? ואז, זה ניסיון שלנו, או אולי דווקא הזדמנות..?

ולא הקב"ה יפגיש בינהם, אם זה זה. כי זה לא בדיוק נכון, אנחנו צריכים לעשות את המקסימום שלנו. את ההשתדלות שלנו. עד כמה שאפשר.

למה את חושבת שלהיות חברה שלו עכשיו עוד איזה 5 שנים זה טוב???

ולגבי החילוני...אני קצת חושבת שזה ניצלו"ש גדול...אינלי בעיה לענות, רק אני חושבת שאם אני יתחיל זה לא יגמר...ופותחת השירשור לא רצתה את זה פה...אולי תפתחי שירשור?

מבחנתך, ההשתדלות הכי גדולה זה עכשיו, כי רק כרגע יש לך הזדמנות.

אח"כ, לכי תדעי מה היה..

את יודעת כמה זוגות נשואים עכשיו, כשהם חברים מגיל 15(ואפילו פחות..)?מלא.

וכמה אנשים, היה להם הזדמנות בגיל הזה, ועכשיו הם לא נשואים?יותר ממלא.

ההשתדלות שלנו היא לקיים את ההלכה וההלכה אוסרת קשר כזה בין בן לבת בגילאים כאלה.

אם אותם אנשים לא התחתנו אני לא חושבת שזה כי הם החליטו לא להיות בקשר עם ההוא מגיל 15 אלא כי הם עדיין לא מצאו.

נכון שיש זוגות שהכירו בגיל 15 ועכשיו נשואים אבל זה לא המצב האידיאלי חוץ מזה שאם הכרתי מישהו בגיל 15 והחלטנו לנתק קשר נגיד לעוד שלוש שנים אז עוד שלוש שנים נבדוק את זה מחדש וזה ממש השתדלות! אין מה לעשות היום לא נתחיל קשר אבל מצד שני אנחנו רוצים אז הפיתרון הוא להתחייב ולחכות נכון שזה קשה אבל זה הכררחי ותראי את התגובה שלי למטה.

יש לזה מקור הילכתי באמת שאסור לגמרי חבר בגיל העשרה או שזה פשוט לא המצב האידיאלי בגלל ההשלכות???

אם יש מקור אפשר להביא אותו...?

סעיף א

צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשה כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה.......והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה. והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין.

סעיף ג

מותר להסתכל בפנויה, לבדקה אם היא יפה שישאנה, בין שהיא בתולה או בעולה, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן. אבל לא יסתכל בה דרך זנות, ועל זה נאמר: "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה".

סעיף ו

אין שואלים בשלום אשה כלל, אפילו על ידי שליח, ואפילו כעל ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה:

לא ידעתי שזה כללים כל-כך....(לא יודעת איך להגדיר את זה בסכ"ה אתם אלו שמקיימים את זה...)

פשוט לי זה ברור מאליו אז מעולם לא טרחתי לבדוק מקור.

ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה.

אם מדובר ברווקות [קול באישה] הרי שכל בנות פה צריכות ללכת ממחר עם כיסוי ראש, ואם מדובר בנשות איש [כיסוי ראש] הרי שאין איסור קול באישה לרווקות..

[אני לא רציני, רק רציתי להראות לך שלפני שאתה יורה מקורות, תבדוק אם אתה מבין אותם בעצמך, כי מה שהבאת לא ממש רלוונטי].

אתה מוכן להסביר מה לא רלונטי במה שהוא הביא?

הוא הביא את ההלכות המתיחסות לכך שאסור להיות עם אישה לשם הנאה מה לא ברור?

אז בסדר.

עד שתוכיח שהמקורות שהבאתי אינם רלוונטיים-עליך להסכים שההלכה אוסרת.

שכן אם לא נעשה כך, נעמיד הלכה בחזקתה לפי מנהג ישראל שלא שומעים קול אף אשה, ורוב קהילות ישראל נהגו שלא לכסות את השיער לרווקות (וגם לקהילות שנהגו לכסות - כיום המנהג בטל כיוון שאין רוב כזה בארץ, וזיל בתר רובא).

אז יש לך סברא אחרת? איזו הווא אמינא יש לך להגיד שההלכה לא רלוונטית, והרי הרישא שלה מדברת על כלל הנשים?

כנראה שנושאי כליו של מרן הב"י מחלקים בין השניים ומסבירים את זה. לפני שדוחים את ההלכה בטענת אי-רלוונטיות לנושא, מעיינים במפרשים.

אני יכולה להגיד לך מניסיון אישי שזה קשה לחשוב ככה אבל כן צריך לנתק קשר וזה קשה זה מאוד קשה אבל זה הדבר הכי נכון לעשות ואני שמחה שעשיתי אותו למרות שקשה לי וכואב לי.

אם זה מי שצריך להיות בעלי הוא יהיה גם כשניפגש עוד שנתיים וחצי ואני מאמינה בזה.

אני חושבת שרוב הדברים הם ניסיונות כאילו אם זה משהו שאת רואה שהוא נוגד את ההלכה אז סביר להניח /שזה ניסיון כמו הדוגמה שהבאת שאני באמת חושבת שזה ניסיון ואשרי מי שעומד בו כי זה אחד הניסיונות הקשים לנתק קשר עם מישהו\מישהי שאת\ה אוהב\ת אבל זה הכרחי וזה גם חלק מהאמונה שלנו בה' אני מאמינה באמת ובתמים שאם זה הוא אז הוא יחכה לי אני מאמינה שאם הוא הבטיח לי אז אני סומכת עליו ואני סומכת על הקב"ה.

את צריכה לבחון כל מקרה לגופו אני מדברת על בנים בנות כי זאת הדוגמה שהבאת והיא גם קשורה אלי אישית והיא מאוד טרייה.

אני לא חושבת שה' ישלח לה מישהו כדי שהיא תזרום עם זה כי זה לזרום עם דבר שהוא לא טוב והוא גם לא ממש נכון לפי ההלכה לפי דעתי אני חושבת שבמצב כזה צריך לנתק קשר עם כל הכאב, הצער והציפיה שכרוכים בזה ברור שאפשר לעשות הסכם כלשהו נגיד להבטיחח שלא מדברים סתם עם המין השני ומתחיבים להיפגש עוד שנתיים או שלוש אבל כן לנתק קשר.

טוב חפרתי מדי מקווה שהובנתי אם יש שאלות את מוזמנת לשאול פה או באישי

בת כמה את?

איך הכרת אותו?

אתם נפגשים הרבה?

1.  18(לא 15, בכל זאת...)

2. כאן...

3.לא, מאז שהחלטנו להפסיק לא נפגשנו, אבל גם לפני נפגשנו רק פעם אחת... באופן כללי זה לא ארך הרבה זמן אבל זה נחרט חזק... וקשה להפסיק לגמרי וגם לא לגמרי ברור אם זה באמת הכרחי...

למרות הדוגמא שנתתי שבגללה השאלה עלתה לי חזק, אני גם באמת רוצה לשמוע את הדיעה של אנשים פה על איך מבדילים בין ניסיון לבין משהו אחר... זה מתבטא בעוד הרבה דברים, סתם נגיד הרבה אנשים אומרים כשקורה משהו- זה סימן מה' לעשות כך וכך. איך אתם יודעים?! אולי זה ההפך?! אפילו דברים הכי קטנים- אני עושה דיאטה (זה לא באמת...) ומזדמן לי משו שווה לאכול- אני יכולה להגיד הנה, סימן מה' שאולי אני מגזימה עם זה ואני לא צריכה להקפיד כ"כ וזה גם יכול להיות ניסיון שצריך להתגבר עליו... אני יודעת, זו היתה דוגמא גרועה, אבל יש דברים שבהם ההבדל כ"כ דק ולא ברור...

18 זה גיל מצוין נראה לי לא?

בעיקרון אם אתם לא בראש של חתונה אז לנתק קשר לדעתי אבל אם אתם כן בראש של חתונה אז תהיו ביחד ובעזרת ה' שתזכו לבשר בשורות טובות בקרוב!.

את לא יכולה להכריח אותו להתחייב אליך..או שתמשכי להיות ידידיה שלו ואז יום אחד הוא יצא עם משהי אחרת ותפגעי מאד..(אני מקווה שלפחות אמרתם שכל אחד לא מחוייב לשני)או אפשרות שניה להמשיך וכן לקחת את הסיכון..או לנתק את הקשר..מה הוא חושב בכלל על הקשר??

בעיקרון אני זו שהחליטה להפסיק (בגלל בעיות תזמון, לא התאמה), והוא עדיין די רוצה להמשיך... לשנינו היה ברור שפרידה בשלב הזה היא פרידה בלי מחויבות, ושטכנית בעתיד אם מישהו מאיתנו ימצא מישהו/י אחר/ת מותר לו ללכת על זה... אבל אנחנו מרגישים,שנינו, שאם דבר כזה יקרה השני עדיין מאוד יפגע, כי בכל זאת קרה בנינו משהו לא סתם... אבל לנתק לגמרי זה פשוט בלתי אפשרי וגם מפחיד לחשוב שזה הורס עתיד שאולי נועד להיות משותף לשנינו... ולחזור זה גם די בעייתי כי שנינו לא רוצים להתחתן בעתיד הממש קרוב... קיצור, מבוי די סתום... ):

אפשר להתחייב לעוד שנתיים- שנתיים וחצי נכון זה נראה רחוק אבל אז זה מרגיע קצת.

בס"ד

שזה רק דוגמא?

אני ממש מבינה את השורה הראשונה, הדוגמא לעומת זאת קצת פחות מתחברת לי. ואני חושבת שאפשר לדעת לפי אם זה תואם להלכה או לא ואם זה פוגע בך/בסביבה.

אנחנו צריכים קצת יותר ביטחון בקב"ה. ביטחון זה יותר מאמונה. אמונה זה לדעת שיש ד', להאמין שהוא קיים. ביטחון זה לבטוח בו, לדעת שהוא מנהל את העולם, והוא מסדר את הכל הכי מדוייק והכי מתאים לכל אחת מהבריות שלו.

תלמיד חכם אחד (זצ"ל) מירושלים, שאני לא זוכרת את השם שלו, אמר פעם, שמה שיהיה בעתיד הבנאדם בוחר, ומה שהיה בעבר, ד' כיוון שיהיה ככה. זה נשמע קצת סתירה, אבל זה מדהים לחיות ככה.

אם אנחנו רוצים שד' יכניס את הטוב שלו, ואת הברכה שלו בחיים שלנו, אנחנו צריכים גם קצת להשאיר לו מקום. אם נמלא את הכוס עד למעלה במים, איפה בדיוק הקב"ה יכניס את השפע שלו. אנחנו יותר מדי מחזיקים ממה שאנחנו עושים, כאילו כל העולם מוטל על הכתפיים שלנו. הלו? קצת ענווה! אני עושה את ההשתדלות שלי, באמת מנסה לעשות מה שהכי ישמח את רבונו של עולם, מתפללת, ואת השאר הוא יעשה (הוא מעולה בזה!!).

ואם הולכים לכיוון הדוגמא שלך, אז נכון, צריך לעשות השתדלות, אבל גם צריך להשאיר מקום לקב"ה שיסדר את הענייניןם, ולהתפלל אליו! הכי חשוב! אין לי תשובה חד משמעית- כן. או לא. זה ממש כל מקרה לגופו, אני אישית ממליצה להתייעץ עם רב שמכיר אותך, אבל מה שאתה לא עושה, תשאירי מקום לקב"ה שיכניס את השפע שלו.

ובעזרת ד', שנזכה לחיות ואמונה וביטחון בקב"ה ושד' ימלא אותו בכל הטוב והשפע שלו "והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד שייבלו שפתותיכם מלומר די" (שבת, לב')

ואם בא לך, מותק, את מוזמנת בשמחה לאישי! ממש! בכל נושא.

בהצלחה נשמה! רק טוב! ובעזרת ד' בשורות טובות!

קיבלנו מתנה מהקב"ה - תורה. שבכתב, שבע"פ, ואנשים גדולים שמעבירים אותה אלינו.

נצא מנקודת הנחה שמה שאת רוצה זה לעשות את רצון ה'.

ואם כן, אז זה נורא ברור! כל רב שתשאלי יאמר לך שזה לא טוב. כלומר- רצון ה' הוא שהם לא יתחילו קשר עכשיו. אם הקב"ה ירצה שהם יתחתנו, הוא ייתן להם את ההזדמנות הזאת בגיל הנכון.

כל עוד אחנו הולכים לפי התורה - אין צורך לדאוג. הקב"ה יודע להנהיג את העולם, ואנחנו לא צריכים לעזור בזה..

ואני חושבת שזה פתרון לכל דוגמא שתביאי. מה הקב"ה אומר לנו- דרך התורה? אם היא אומרת שזה לא טוב, אז זה ניסיון שצריך להתגבר עליו. אם היא אומרת שזה טוב, אז זו הזדמנות.

בס"ד

בקשר לקשר עם בחור:

אני לא זוכרת איזה רב ראיתי שכתב את זה (אולי הרב יעקב אריאל?) אבל הוא אמר שאם לא מתכוונים להתחתן בשנה הקרובה - אין סיבה לקשר.

התשובה לשאלה שלך, בשביל בחורה בת 16 לדוג', זה שאם זה הזיווג שלה אז הי"ת ידאג לשלוח לה אותו בזמן המתאים, וכרגע זה רק ניסיון.

בגיל יותר גדול- זה תלוי אם יש לך סיבות רציניות לא להתחתן בשנה הקרובה. ואם כן אז צריך להפסיק את הקשר ולהאמין באמת שד' יתברך ישלח אותו בזמן המתאים.

בהתלבטויות בכלל בחיים:

הרבה פעמים קורים לנו מצבים שאנחנו בשאלה של "זה ניסיון או שזה סימן שמים?"

קודם כל, כמו שכבר כתבו, הולכים לתורה. מה שקצת סותר את התורה - הוא וודאי ניסיון.

אבל אם אילו דברי נייטרלים? אז בודקים האם הכוונות טהורות, מה פה טוב יותר..

(בדוגמא של הדיאטה, למשל, אם אני לא בתת משקל אז דיאטה זה טוב. ואז ברור שהעוגה הנהדרת, ממש פלאי הבריאה! היא ניסיון..)

ב"הצלחה!!

את תיארת מצב שבו את אומרת שיש סיכוי גדול שיצא מהחברות שלכם משהו, אבל מה, רק בעוד שנתיים, אבל מה אם לא? את בת 18 (בטח תעשי שירות..) וזה תקופה שממש משתנים בה, עכשיו זה נראה לך פספוס לא להמשיך את הקשר, אבל יכול להיות שבעוד שנתיים זה יהיה ממש לא שייך, ולהפסיק קשר ארוך זה הרבה יותר קשה ומזיק מלהפסיק קשר קצר גם אם היה בו משהו אמיתי, אז אם את מראש יודעת שאת לא בתכנון להתחתן בשנתיים הקרובות, אני לא רואה טעם להתחיל קשר, (אם כבר יש בניכם קשר חזק וארוך יותר, אז אולי זה שונה, אבל לפי מה שהבנתי לא..)

תלוי קודם כל על איזה גיל שהוא צעיר את מדברת, ועל רמת הבגרות של בני הזוג. בחיים עוברים שינויים אדירים מגיל 15 ל16 ל17 וכן הלאה... ולא סתם נבחר גיל 18 + לחתונה כי זה השלב בחיים שבו הגבר\האישה מספיק מיוצבים בדעתם כדי להבין מי הבנזוג המתאים להם איתם הם הולכים לבלות את שארית חייהם. לכן אם בגיל 15 לדוגמא הכרת מישהו ואת חושבת שזה הבנאדם שאיתו את הולכת להתחתן יש מצב שעוד שנה תחשבי אחרת לגמרי והאופי שלך יתעצב בצורה שונה. אם את מאמינה שזה אכן "האחד",אז אתם יכולים לשמור על קשר מרחוק ותאמיני שאלוקים יסדר את הדברים כך שבייעוד המתאים לכם תפגשו שוב לפיתוח משהו יותר רציני 

הוא אמור להבין אותך..מה הוא חושב?

בבקשה אני חייבת עזרה...

אבל בעז"ה יעזרו לך...!

בהצלחה נשמה!

בס"ד

בטוח, בטוח, בטוח שיש לך! חברות!! תאמיני בזה גם אם זה לא נראה לך!! את בטוח, בטוח מוסיפה להרבה אנשים וחברות והן היו מצטערות אם לא היית!! גם אם הן לא ממש מראות לך אתזה!! וגם אם נראה לך שאין לך חברות את יכולה להתעודד שיש המון אנשים שאוהבים אותך ורוצים בחברתך- משפחה למשל, אבאמא, אחים וכו'!!

קיצור תתעודדי!! ותאמיני שאוהים אותך!! ב"הצלחה מתוקה!!

ריבונו של עולם! אל תיתן להם לפגוע!!!

ה' תביא לנו גאולה!!!!!!!!

נמאס לשמוע על הרוגים ופצועים, כמה אפשר??

אנחנו רוצים גאולה!!

החייל שנהרג

בעקבות הטבח של קוזו אוטומוטו בנת"בג.  אם היינו ביפן זה לא היה קורה!!!!!

מעכשיו יהיה שקט עשינו הסכם עםפ מצרים מוברק ישמור עלינו

יפן רחוקה ממנו ,יפן לא מהווה איום כמו הגורמים בסיני,בסיני מתחילים להיוצר להאחז "קנים" של ארגוני טרור ממש קרוב לגבול ארצנו ועוד...

אני לא יודע מה הפתרון ומה לא אך אני מדבר על ההשוואה .
 

לא ? .

http://www.hiptec.co.il/begin/index.html

את המחיר על פשעיו אנחנו סובלים

בעז"ה רוצה ומקווה להגיע!!

כל יום אפשרי חוץ משלישי

או שאני הבורה היחידה כאן?..

ואני יכולה בכל הימים חוץ מראשון- שני וכנ"ל חברה שלי.

לא מתחייבת..

ולשאלתכם...

אאל"ט שבוע הבא אני יכולה ראשון ורביעי.

אבל אל תספרו אותי בח'ברה שבטוח יכולים. כי אני עוד לא לגמרי מאופסת על עצמי...

דיייאני גם רוצה!

אני בת 13.5 וממש בוגרת

כל מי שמכיר אותי נותן לי 15 לפחות......

אני יכולה????

אשריכם!! איזה שפיצים שאתם!

טוב.. אני אין סיכוי שאני מבריזה שבוע הבא.. יתלו אותי על עץ גבוה אם אני יבריז מהבית לאנשהו.. יש ברמצווה.. צריך לעזור...

אבל תהנו ממש!!

(ופעם הבאה אני רוצה התנדבות כשאין לי משו!! זה לא פייר! תמיד כשיש משו מהפורום, אנלא יכולה לבוא כי יש לי משו חשוב באותו זמן..)

אעע... למה?!??חח.. אוף, באלי לבוא!

[גם אם זה בגיל שלי, לא בטוח שאינ יכולה, אבל אני ממש רוצה!! חח ]

לפתוח פיצריה..[באיזה מושב או קיבוץ נוער פתח פיצריה...] אבל 7 בנות זה קשה...אז לא...

זה גם כיף וגם ממש ממש תורם לישוב וזה.

צריך אישור לדברים הללו מגורמים האחראים עליהם כנראה... במיוחד ארונות חשמל שאולי לא מעוניינים שיצבעו אותם

אוהלים, כיסאות נוח, מדחס אויר ,צינורות השקיה, חתולים, כלבים ערפדי לילה...  

לא נראה לי לצבוע ארונות חשמל גם יהיו בנות שלא יאהבו את זה וגם לא התכוונתי לדבר כזה לא לעשות משו על בתים של אנשים אלא משו בישוב..

וגמ"ח לא יתאים זה אמור להיות משו לחופש!!!! לא לתמיד!

כנ"ל פיצריה- לא נפתח רק בשביל החופש...

אבל בכ"ז תודה רבה!! אני אשמח לעוד רעיונות.

אפשר להכין מלא עוגות לעמוד בדוכן ולמכור כך תוכלו להרוויח כסף ולתרום

דבר נוסף אפשר לחלק לאנשים ברחוב שתיה כדי שהם יגידו ברכה

אנחנו עשינו את זה וזה היה כיף! בהצלחה!

וויח כסף...

תודה!

לא הייתי בה, כי בעיקר החברים שלו באו לשם והוא היה מהערסיאדה של הישוב, אז יצא מזה שהמסעדה נהפכה לאט לאט לזולה, אבל אם אתן רציניות בעניין- מסעדה רק לחופש זה אחלה רעיון~

וגם אנחנו ישוב דיי קטן אז אנשים לא יבואו.. נראה לי..

ואנחנו בעירקון רוצות פרויקט נגיד שנפגש פעם\פעמים בשבוע ולא נגיד לחלק שתיה..

בעצם לחלק שתיה אפשר נגיד בירושלים או באחת הערים!! וואו רעיון טוב!

מוריה- מה את אומרת??

ביחד,

עם דרך- שחושבים ביחד על רעיון

ועם מטרה- הביצוע עצמו...

תודה רבה!!!

לתת לאמהות העמוסות בחופש רגע של נחת

להפעיל את הילדים לשעה/יום

הן יהיו אסירות תודה,אני בטוחה.

חח אם תצליחו זה הכי שווה!

ויש שם אולי 3 ברכות אז אין קטע...

עדיין לא החלטנו העתקתי מה שאולי כן אבל שניפגש שוב נראה אם בנות ירצו את זה...

תודה רבה!!

אצלנו הם צבועים ע"י איזו אשה שגרה בישוב ומציירת נהדר, וזה ממש כיף לראות אותם.

יש עוד רעיונות?

"חשבנו לעשות כל הבנות בשבט[7 בנות סה"כ...] לעשות איזה פרויקט בישוב."

"וגמ"ח לא יתאים זה אמור להיות משו לחופש!!!! לא לתמיד!"

משו רק בשביל החופש? אז מה זה שווה?

תעזרו לאנשים רק בחופש? זה כמו לתת צדקה רק בחודש סיוון.

אני מציע שתיקחו אחד מהרעיונות היפים שנתנו לכן פה,

ותעשו פרוייקט לכל השנים, פרוייקט שגם אחרי שתעזבו את הסניף,

מישהו ימשיך אותו, פרוייקט שיכתבו עליו, פרוייקט שיצטרכו אותו וייעזרו בו.

רוצות דוגמאות?

לעשות בין השעות 2 ל4 פעילויות לילדים קטנים - ההורים יברכו אתכן, הם מתים לקצת שינה וקצת שקט.

לאסוף ספרים ישנים שלא צריכים, בגדים ישנים שלא צריכים ולדאוג להביא אותם לגמ"ח.

להביא חס"כמים ליישוב, צריך קצת אומץ, קצת פירסום - אתן תראו שזה יצליח.

קצת להפעיל את הראש, לצאת מהקופסא.

אם לא הבנת משו,

וכל דבר שאת צריכה, 

את מוזמנת באישי.

ואם באמת אתם יכולות ירושלים אז יש בתי תמחוי ממש ליד המרכזית שממש שמחים שבאים לעזור להם..

כמו חזון ישיעה

לפני שאנחנו יוצאות כל אחת לדרכה...

ולכן אין אפשרות לעשות משהו במשך שנה שלימה,

רצינו לעשות משהו "קצר וקולע" למשך החודש האחרון של החופש...

אם יש עוד רעיונות עדיין נשמח! תודה רבה!!!

אמרו שהיה חשש לפיגוע בב"ש.

נקודות נחמה ביום הזה.

תודה, הצטרפתי שם

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t377718

תלכי לכותל (אחרי רח' יפו..)..

תלכי למוזיאון גוש קטיף..

ואם את צריכה דברים אחרי-תגידי באיזה סגנון..

מקפיצה..

תהני נשמה!!

כמו שאמרו פה, את יכולה להסתובב ביפו, בממילא, בכותל,

ויש בכל חודש אוגוסט חינם לילדים ונוער במוזיאון ישראל...

את יכולה גם להסתובב בתחנה מרכזית/קניון מלחה,

בהצלחה!!

וכמו שקודמי אמרו תטיילי בכל המקומות הנ"ל..

טעיתי בלשוני

סליחה, פשוט המשפחה שלי הולכת לירושלים- ההורים הולכים לטקס של אח שלי (במשך חמש שעות) 
אחות שלי אחת הולכת לבת דודה, ואחרת לבלות עם חברות. 

ואני? בודדה ועזובה לנפשי  

ואני רוצה ללכת, כי אחרי הם הולכים לפיצה ולסבתא שלי. וכ''כ בא לי ללכת!

אנשים. חנויות.  מפגשים. נגני רחוב.

לבקש להכנס לארכיון, יש שם שלא מידע

נראה לי שאני פשוט אקח ספר ואתנחל אצל סבתא שלי.
 

נסתובב במדרחוב, נאכל קרפ צרפתי..
אני בראשון בירושלים! רוצה לבוא לעשות איתי עדשות? יאללה מוזמנת! רציני!!

היית אומרת משהו! ואז כשאתם תלכו לסבתא- אני פשוט אקח אוטובוס למשמר.. ומשם טרמפ'.

סתם סתם, בצחוק.

ולמדרחוב ,, (:

בס"ד

הבעיה שאנשים לא יודעים להיות נקמנים ואלימים כשבאמת צריך ודי לחכימא ברמיזא..

אני לא יודע איפה אתה גר, אבל איפה שאני גר יש נוער חילוני ("ערסים") שיושב ומעשן סיגריות ונרגילה איפה שבא לו. (גם ליד תנועות נוער של ילדים קטנים.).

כשמישהו מעיר להם הם לא רק מסלקים אותו, אלא גם מכים אותו, ולפעמים מתעלקים על אנשים סתם בשביל הכיף.

אני לא שופט, אולי הם סתם קשוחים מבחוץ כדי לכסות על דברים אחרים, אבל יש גם יהודים כאלה...

ואיך אתה יכול לדעת שמי שראית היו ערבים?!

יש היום כ"כ הרבה נשים יהודיות שמתחתנות עם ערבים, שיכול להיות שגם הילדים שעומדים בצומת וזורקים אבנים על מכוניות, הם יהודים!

הם פשוט גדלו בסביבה ערבית, אבל הם באמת יהודים. לך תדע...

בס"ד

אז תפנה ל - יד לאחים : 1800620640

בס"ד

גם יהודים עושים את זה.

פ-ת-א-ו-ם-! [מכירים את הבדיחות האלה?]

טוב, אז בראש ובראשונה תזכרו שכל מי שכתבתי למעלה - יהודי, נוצרי ומוסלמי.

כולם דבר ראשון - בני אדם!

וכל בן אדם נולד עם תכונות, רגשות, תעוות וכ'ו.

ולכן הגיוני שגם ערבי, וגם יהודי וגם נוצרי יעשו כזה דבר כי הם בני אדם!

וגם לכיוון החיובי - הגיוני שנוצרים ומוסלמים יעשו חסד למישהו כי הם בני אדם!

לגבי העניין שיש בעם שלנו אופי עדין ואדיב - ב"ה נבחרנו מכל העמים!

ויש בנו איזה משהו טבעי, אבל בנוסף, צריך לעבוד קשה בשביל שהלב לא יעשה את  דברי יצר הרע..

בסכ"ה יש איזשהי אחוות יהודים, רחמנות  שמתגלה בהרבה מקרים.

אבל צריך לזכור שגם אם עכשיו יש בן אדם שלא על דרך הישר והעדינות והטוב לא כ"כ מתבטאים אצלו יש לו נקודה טובה בלב!

לכל יהודי יש נקודה טובה! רק צריך לחפש

ובסוף בסוף - כולם חוזרים הביתה..בע"ה!

רק שמחה והצלחה בע"ה!

כאן בשביל כל דבר שצריך! בשמחה!

יום טוב!

ואגב, יישר כח שניסת להעיר להם. גם בשביל עצמם -שישמרו על עצמם מסכנות העישון, וגם בשביל הסביבה! צדיק!כל הכבוד!

בס"ד

אז כולם שווים..? לא יודע מה איתך אני ממש לא כמו איזה גוי.. וגם את לא כי את יהודיה..את מבינה?!יש הבדל..

אני באמת באמת מסכימה איתך, אבל היא לא רצתה להגיד שכולם שווים..

היא רצתה לומר שאצל כל עם דברים כאלה יכולים לקרות .. למה אתה ישר תוקף אותה ?!

אני לא משווה אותנו לנוצרים ולערבים, הרי ה' בחרנו מכל העמים ורומם אותנו מכל הלשונות! [אייי תענוג, הקול של אבא מתנגן לי באוזן כשאני כותבת את המילים האלו..]

התכוונתי שמה שמשותף לכולנו אם נרצה ואם לא - זה שאנחנו בני אדם.

ויש דברים שיש לכל בן אדם - תכונות, יצרים, נקודות חזקות וחלשות..

ולכן הגיוני שגם יהודי וגם נוצרי וגם מוסלמי יעשו כזה דבר.

אבל- באמת ב"ה יש לנו תורה והלכה שנותנות לנו כללים איך להיות בני אדם מוסריים וטובים יותר.

לחיות חיים טובים יותר.

וגם אם בן אדם עכשיו לא על דרך הישר, צריך לזכור, שלכל יהודי יש נקודה טובה!

ובסוף בע"ה - כולם יחזרו הביתה..

מצטערת אם הכעסתי. לא היתה כוונתי. ומקווה שהדברים הובנו יותר טוב.

יום טוב!

לא כולם.. (ערבים לדוג')

כתבת-"ערבי,סיני,איטלקי,נוצרי ויהודי הלכו לדשא" זה משפט קצת בעייתי, כי צריך להבדיל בין דת לבין מדינה.

ערבי זה לא מדינה מוגדרת-צריך להגיד "קוראני"/"מצרי"/"סודני" או כל מדינה אחרת אבל ערבי זה לא כ"כ מוגדר.

סיני זה מדינה-סין-פסדר

איטלקי כנ"ל

נוצרי-זה דת. אי אפשר להגיד "נוצרי ואיטלקי הלכו, יכול להיות נוצרי שהוא איטלקי, יכול להיות איטלקי שהוא לא נוצרי ויכול להיות נוצרי שהוא לא איטלקי זה כמו שתכתוב "יש לי שני רכבים-אחד אדום ואחד מהיר" -לא ממש קשור.

ביהודי דווקא אין בעיה- כי היהדות היא גם דת, גם מדינה, גם לאום וגם עם.

עכחהשכקתהרנאעהוזב"ו

או במילים אחרות. סוף .

הוא יענה לך בצורה עדינה.

ואם אתה מעיר לו בצורה יותר ישירה ופחות עדינה, הוא יענה לך באותה צורה וזה לא משנה אם הוא יהודי, טורקי, צרפתי או מקסיקני.

אבל יכול להיות שיהודי יענה בצורה יותר רגועה ממישהו גוי, כי יהודים הם ''בישנים רחמנים וגומלי חסדים''

אוף זה פשוט עצווב><

[לא שהכרתי אותו. אבל ת'בן שלו כן..]

><

הייתי שם בהתחלה וזה היה ממש מפחיד (אני מע"ר, מזל שהאמבולנס כבר היה שם ולא הייתי צריך להתערב )

ברוך דיין האמת

אנחנו קצת קרובי משפחה (דודה שלי אחות של הנפטר).

ברוך דין האמת.

 

אני חושבת שבאמת חשוב יחס טוב.

זה גם מאוד תלוי בילד יש כאלה שיותר חשוב שיהיה להם מקום טוב, תורני עם המון לימוד וכו'

ויש כאלה שצריכים את הסביבה הקטנה שלהם ואת היחס האישי זה רק את והם יכולים לדעת כי הם הילדים שלך ואנחנו לא מכירים אותם או אותך.

יש ישיבות מצוינות עם יחס טוב.

אני יודעת שגם יש ישיבות שנגיד הראש ישיבה לא ממש קשור לתלמידים באופן אישי כי הוא חשוב.

למשל רב שהוא אחד שגם מרצה בכל הארץ ומוכר אז יש יותר יראת כבוד ממנו והרבה פעמים תלמידים נרתעים מלפנות אליו.

אני חושבת שכדאי לך להסתכל על ילדייך ולבדוק מה עדיף להם יחס או מקום טוב כמובן שעדיף לחפש מקום שמשלב את שניהם ולהמלצות את כבר צריכה לבקש פה נראה לי בנים יותר יעזרו לך למרות שגם לי יש כמה. 

רק לא הבנתי מדבריך מה ההבדל בין "מקום טוב" לבין "יחס טוב"?

אם אין יחס טוב, המקום פשוט לא טוב! כי במקום בלי יחס, לא משנה כמה תורה ינסו לדחוס לתלמידים, חסר את האנזים המקשר בין התורה ללב והוא: היחס הטוב!!

תודה

ז"א יש מקום אחר להשוות בינו לבין זה?

או שמא חינוך ביתי?

בקשר למנהל זה באמת מתריד. איפה שלמדתי שנה שעברה הדלת של המנהל הייתה תמיד פתוחה, כל אחת יכלה להכנס בחופשיות והוא תמיד מצא בדיחה (בהומור שאני היחידה שצחקתי ממנו אבל לא משנה) ואני חושבת שזה חשוב.

אבל מה עם המורים ושאר הצוות? הם היו מסבירי פנים?

עד כמה המורים דוגלים באותה שיטת חינוך של המנהל?

תבקשי מה' ותתפללי!!!

מתפללת כל הזמן! אולי לא מספיק.....?

אתמול בעלי היה אצל רשב"י, אז מיניתי אותו שליח לתפילותי.

תמיד אפשר וכדאי להתפלל יותר.

ואולי בכלל כל הסיטואציה שחוויתי במפגש הזה הייתה רק כדי להוליד ממני עוד תפילות, כי שקעתי במין שאננות שכבר מצאנו מקום טוב, ולא צריך יותר להתפלל!!

וואו! תודה לך!! הנה עוד תובנה מרעישת לכת!!

אשריכם ישראל, שאלה הם בניכם ובנותיכם!!

נראה לי שאני עוד אחזור לפורום הזה לעוד התייעצויות!

אתם נפלאים!

תודה

ראיתי מזכירה (כנראה הקבועה) מאירת פנים, קלילה ונחמדה.

פגשתי מחנך צעיר וחמוד מאד, שדיבר בפשטות, עדינות וענווה, היה קשוב לי ולבנים שלי. פשוט בן אדם!

הסיטואציה באותו יום הייתה היום האחרון ללימודים, ואולי זה גם השרה אווירה נעימה ומשמחת על כולם, אבל בכל זאת, יכולתי לראות שהם אנשים נחמדים באמת, ולא רק בגלל היום האחרון ללימודים.

חינוך ביתי, זו אפשרות מאד אהובה עלי, אבל לא מתאימה לנו כרגע.

אני מאד מקוה, וכך הבנתי גם מהמנהל, לאחר ששאלתי אותו, שהיחס בין המורים לתלמידים פתוח ונעים, ושכל הצוות צעירומתחבר ומרגיש טוב את התלמידים. אצל המנהל העצבות לא נראית לי שיטה, אלא מצב ריגשי/נפשי שלא הייתה לו עליה בכלל שליטה... לפחות לא באותו יום ובאותו מפגש... אם זה היה יום נדיר אצלו, אז אין לי בעיה להשלים עם זה, אבל אם זה מצב קבוע אצלו, אין לי ספק שזה משפיע על המורים ועל התלמידים.

הגעתי למסקנה, שאני צריכה לדבר עם תלמידים נוספים מאותו בי"ס ולשאול אותם מה ההתרשמות שלהם מהמנהל ומהצוות.

תודה על שאפשרתם לי "הירהורים עמוקים", זה בהחלט עוזר למצוא כיוון!

אתם חברה' מתוקים

אשריכם!!

ברור שאם יש משהו קיצוני בהתנהגות של הצוות זה לא בסדר וצריך לבדוק את זה, אבל בתקופה הזו ההשפעה על הילד באה בעיקר מהחברים, ולכן כדאי לבדוק שיש שם חבר'ה שיהיה טוב ללמוד מהם...

מעדיף חד משמעית את הישיבה,

אבל מסיבות שונות.

אני שישי מתוך שבעה אחים,

וכל פעם שאני מגיע הבייתה,

אין בו כמעט אף אחד והוא ריק.

בישיבה יש תמיד אנשים לחיות אתם

במלוא מובן המילה,

ובבית רק המחשב חבר שלך .

כל השאר פשוט לא נמצאים.

וזה כולל גם את החברים מהשכונה,

שמשום מה אוהבים יותר את המחשב

מאשר לבלות עם החברים שלהם.

אז בקיצור למי שלא הבין, אין כמו הישיבה,

ואני לא אוהב את הבית.

זה ככה גם אצלי , וזאת אחת הסיבות שאני  בפנימיה 

אבל בכל זאת - בזמנים באמת קשים , לא בשגרה , אני מרגישה הכי טוב בבית . אני לא חיבת כלום לאפחד. אפשר להישאר בתוך עצמי . וזה המקום הטבעי שלי ...

(זה כמו שאם תשאלי מה החלק  שאת הכי אוהבת בעץ ,

אז תגידי פרחים \ עלים וכו' , הם יפים , משמחים , חיים והכל ..

לא תגידי שורשים , נכון? הם באדמה , לבנים כאלה , לא מרגשים במיוחד ... אבל זה מה שנותן לך את הכח , וזה מה שנשאר גם בשלכת , ונותן את היכולת לצמוח מחדש...)

בס"ד

זו^ אמורה להיות אחת הסיבות הגדולות ששמחים בגללה לחזור הביתה. לדעתי אם אפשרי, את צריכה לדבר עם "הבית" שלך על זה. לפחות לנסות..

אני משתדלת להמעיט את השהות בבית אבל מסיבות אחרות אבל תמיד טוב לחזור לפינה ששלך ולמקום המוכר שגם אם לא מקבלים אותך- אתה יכול לעשות מה שבא לך... (לפחות אני)

יש שם מרחב מחיה גדול

(המון שטח ריק להסתובב בו)

אני לא בפנימיה כי אני הקטנה ולא רוצה להשאיר את הורי לבד בבית.

אני ממש מעדיפה את האולפנית כי בבית כל מה שאני עושה זה להיות פה ומתישהו זה מרגיז.

ביישוב אין הרבה בנות וגם כל אחת לומדת במקום אחר אז אין לי חברה.

אבל מצד שני אני דווקא אוהבת יותר את היישוב בגלל מה שאבגדה אמר.

יש לי יותר מרחב מחיה

מקומות ללכת ולחשוב קצת.

מבחינת חברה עדיפה האולפנית, מבחינת לבד, לחשוב וכו' עדיף לי הבית והיישוב במיוחד שאני לבד בבית.

גם לי יותר טוב מחוץ לבית. אני לא בפנימיה... וממש קשה לי..

(ועכשיו אני חיבת לקום, כי אבא שלי כועס עלי שאני במחשב.. אולי אני ימשיך אח"כ..)

אני ממש לא מרגישה שהבית שלי הוא המקום הטוב והתומך שלי..

המונהמון פעמים העדפתי להתרחק מהבית, בזמן שכולם רצו להיות בבית כבר..

במעיינות למשל, לקראת סוף השבוע כולם התגעגעו הביתה, ולי לא הפריע להמשיך עוד שבוע ככה.. לא הרגשתי חסרון של הבית...

ועכשיו איזה 3 שבתות רצופות לא הייתי בבית, ואני דווקא נהנית מהקטע.. חוצמזה שחסר לי קצת השגרה של שבת רגילה.. אבל בקטנה.. הרבה יותר כיף לי בשבת כשאני לא בבית עם המשפחה...

אני בבעיה קצת יותר רצינית, כי ההורים שלי לא מתים על הקטע שאני לא נמצאת בבית ואני לא יכולה להסביר להם למה אני לא נמצאת, ואני נכנסת ללופ מתסכל..

שנה הבאה אני כנראה ידריך בסניף חוץ, מה שאומר שכמעט פעם בשבועיים אנלא יהיה בבית.. ואני חושבת שזה יהיה לי דיי טוב.. בעז"ה.

בגלל זה גם בא לי לחזור לאולפנה כבר.. אפילו שאנלא בפנימיה, עצם זה שאיזה חצי יום אנלא צכה להתמודד עם האנשים שבאשמתם אני פע.. המורה שלי כבר יודעת שכשמגיע החופש אני גם שמחה וגם מבואסת טיליים.. שמחה- כי כמו כל בנאדם שפוי אני לא מתה על הלימודים ומעדיפה חופש.. ומצד שני אני לא מחכה לחופש, כיח זה אומר להיות כמעט כל יום כל היום בבית..

ובבית אין לי חופש. אני מרגישה שאני יכולה הרבה יותר להרגיש חופשיה ובנוח באולפנה.. (אולי זה קשור לעובדה שהשנה עשיתי מה שבא לי כל השנה למשל??) בבית תמיד יהיה אבאמא בסביבה שיעירו ויחפרו, ואחשלי שהתחביב הכי גדול שלו הוא להציק לי.. (קטן ממני בשנתיים..)

וכל העניין שבבית יש מקום שהוא רק שלי>> אז זהו שאין! אין לי מקום שהוא רק שלי.. כדי לדבר בטלפון בפרטיות יחסית אני צכה לצאת החוצה, או לחכות לאמצע הלילה כשאחים שלי כבר ישנים כדי שאני יוכל לדבר כשהם בחדר.. ובעיקרון אנחנו אמורים לעשות שיפוצים בקרוב, ואז יהיה לי חדר שהוא רק שלי... אבל זה כבר איזה חצי שנה נמרח.. והגיע לשלב שיש תוכניות מדוייקות, אבל מעשית אין קבלן..

קיצור>> אני שונאת ת'בית שלי..

חפרתי בטירוווףףף... אבל זו היתה סוג של פריקה..

לפי הרבה בנות שראיתי ואני עצמי - בזמנים רגילים זה מאוד תלוי באופי,יש כאלה שיותר מחוברות לבית,ויש שלא.

אני עדיין מצטערת שלא הלכתי לפנימייה,למרות היתרונות שבבית.

אלא מאי? הבית תמיד יהיה מקום תומך של האדם,מקום שלא משנה מה יעשה - יאהבו אותו.

חברות,כל כמה שהן מתוקות וכיף לי איתן - חוץ מכמה חבירות מאוד טובות - זה דבר חולף..שלא כמו הבית והמשפחה.

בזמנים קשים,לא משנה כמה יתמכו באולפנה - אין כמו תמיכה משפחתית.

מה שכן - בשלב מסויים אתה מקים משפחה,ואז זה המשפחה שלך..למרות שעדיין "גם אמא צריכה לפעמים אמא" [ואחד עם כיפה,שם,שם..]. מגיע שלב בחיים שאתה כבר פחות קשור למשפחה,ואז אתה מגלה אפילו ביתר שאת כמה המשפחה - ההורים,האחים - הם דבר חשוב ומרכזי ותומך הרבה יותר.

גם אני מרגיש יותר משוחרר בישיבה.

בזמן לימודים לפעמים יש לי תחושה שהבית זו רק תחנה לפני שאני חוזר לישיבה.

שם אני פחות תחת עין בוחנת.

אבל סתם ככה בבית אין יחס יותר מדי מיוחד, חוץ מזה שלא נעים לדבר...

אבל אני לא בטוחה איך הייתי מסתדרת שם.. בבית יש לי חדר לבד, יש לי 3 אחים גדולים שכמעט לא בבית,

ושני הורים עובדים- אני די רגילה להיות לבד, לעשות מה שבא לי וכו' יש לזה הרבה היתרונות , אני אוהבת שיש לי זמן של שקט שאני יכולה לעשות דברים רגוע, מצד שני לפעמים זה נורא - למשל לפעמים אני לא מרגישה טוב ואני באה הביתה ואני לבד ואף אחד בכלל לא יודע שאני חולה..יש הרבה הרבה דברים כאלה שלא אמרתי , אבל רק רציתי להגיד לך שזה לא תמיד כיף לי להיות בבית בידיוק כמוך..

אני מרגישה חופשיה לעשות הכל (כמעט.. )

אבל אני יודעת שהרבה יותר כיף לי בבתים של חברות, בסניף,בבצפר..

הרבה יותר כיפלי לא מגבלים בכלום אפשר לעשות פשוט הכל!!..

אבל בחרתי ללכת לפנימיה כי אני חושבת ששם אני יוכל לעשות דברים בלי שהאחים(!!!) יעירו או בלי שההורים יגדו מה דעתם. אני יוכל לפתח ת'אישיות כמו שאני רצה בלי גורמים מפריעים.. חח.. (זה נכתב בהומור קל.. כן?!)