תלכי לכותל (אחרי רח' יפו..)..

תלכי למוזיאון גוש קטיף..

ואם את צריכה דברים אחרי-תגידי באיזה סגנון..

מקפיצה..

תהני נשמה!!

כמו שאמרו פה, את יכולה להסתובב ביפו, בממילא, בכותל,

ויש בכל חודש אוגוסט חינם לילדים ונוער במוזיאון ישראל...

את יכולה גם להסתובב בתחנה מרכזית/קניון מלחה,

בהצלחה!!

וכמו שקודמי אמרו תטיילי בכל המקומות הנ"ל..

טעיתי בלשוני

סליחה, פשוט המשפחה שלי הולכת לירושלים- ההורים הולכים לטקס של אח שלי (במשך חמש שעות) 
אחות שלי אחת הולכת לבת דודה, ואחרת לבלות עם חברות. 

ואני? בודדה ועזובה לנפשי  

ואני רוצה ללכת, כי אחרי הם הולכים לפיצה ולסבתא שלי. וכ''כ בא לי ללכת!

אנשים. חנויות.  מפגשים. נגני רחוב.

לבקש להכנס לארכיון, יש שם שלא מידע

נראה לי שאני פשוט אקח ספר ואתנחל אצל סבתא שלי.
 

נסתובב במדרחוב, נאכל קרפ צרפתי..
אני בראשון בירושלים! רוצה לבוא לעשות איתי עדשות? יאללה מוזמנת! רציני!!

היית אומרת משהו! ואז כשאתם תלכו לסבתא- אני פשוט אקח אוטובוס למשמר.. ומשם טרמפ'.

סתם סתם, בצחוק.

ולמדרחוב ,, (:

בס"ד

הבעיה שאנשים לא יודעים להיות נקמנים ואלימים כשבאמת צריך ודי לחכימא ברמיזא..

אני לא יודע איפה אתה גר, אבל איפה שאני גר יש נוער חילוני ("ערסים") שיושב ומעשן סיגריות ונרגילה איפה שבא לו. (גם ליד תנועות נוער של ילדים קטנים.).

כשמישהו מעיר להם הם לא רק מסלקים אותו, אלא גם מכים אותו, ולפעמים מתעלקים על אנשים סתם בשביל הכיף.

אני לא שופט, אולי הם סתם קשוחים מבחוץ כדי לכסות על דברים אחרים, אבל יש גם יהודים כאלה...

ואיך אתה יכול לדעת שמי שראית היו ערבים?!

יש היום כ"כ הרבה נשים יהודיות שמתחתנות עם ערבים, שיכול להיות שגם הילדים שעומדים בצומת וזורקים אבנים על מכוניות, הם יהודים!

הם פשוט גדלו בסביבה ערבית, אבל הם באמת יהודים. לך תדע...

בס"ד

אז תפנה ל - יד לאחים : 1800620640

בס"ד

גם יהודים עושים את זה.

פ-ת-א-ו-ם-! [מכירים את הבדיחות האלה?]

טוב, אז בראש ובראשונה תזכרו שכל מי שכתבתי למעלה - יהודי, נוצרי ומוסלמי.

כולם דבר ראשון - בני אדם!

וכל בן אדם נולד עם תכונות, רגשות, תעוות וכ'ו.

ולכן הגיוני שגם ערבי, וגם יהודי וגם נוצרי יעשו כזה דבר כי הם בני אדם!

וגם לכיוון החיובי - הגיוני שנוצרים ומוסלמים יעשו חסד למישהו כי הם בני אדם!

לגבי העניין שיש בעם שלנו אופי עדין ואדיב - ב"ה נבחרנו מכל העמים!

ויש בנו איזה משהו טבעי, אבל בנוסף, צריך לעבוד קשה בשביל שהלב לא יעשה את  דברי יצר הרע..

בסכ"ה יש איזשהי אחוות יהודים, רחמנות  שמתגלה בהרבה מקרים.

אבל צריך לזכור שגם אם עכשיו יש בן אדם שלא על דרך הישר והעדינות והטוב לא כ"כ מתבטאים אצלו יש לו נקודה טובה בלב!

לכל יהודי יש נקודה טובה! רק צריך לחפש

ובסוף בסוף - כולם חוזרים הביתה..בע"ה!

רק שמחה והצלחה בע"ה!

כאן בשביל כל דבר שצריך! בשמחה!

יום טוב!

ואגב, יישר כח שניסת להעיר להם. גם בשביל עצמם -שישמרו על עצמם מסכנות העישון, וגם בשביל הסביבה! צדיק!כל הכבוד!

בס"ד

אז כולם שווים..? לא יודע מה איתך אני ממש לא כמו איזה גוי.. וגם את לא כי את יהודיה..את מבינה?!יש הבדל..

אני באמת באמת מסכימה איתך, אבל היא לא רצתה להגיד שכולם שווים..

היא רצתה לומר שאצל כל עם דברים כאלה יכולים לקרות .. למה אתה ישר תוקף אותה ?!

אני לא משווה אותנו לנוצרים ולערבים, הרי ה' בחרנו מכל העמים ורומם אותנו מכל הלשונות! [אייי תענוג, הקול של אבא מתנגן לי באוזן כשאני כותבת את המילים האלו..]

התכוונתי שמה שמשותף לכולנו אם נרצה ואם לא - זה שאנחנו בני אדם.

ויש דברים שיש לכל בן אדם - תכונות, יצרים, נקודות חזקות וחלשות..

ולכן הגיוני שגם יהודי וגם נוצרי וגם מוסלמי יעשו כזה דבר.

אבל- באמת ב"ה יש לנו תורה והלכה שנותנות לנו כללים איך להיות בני אדם מוסריים וטובים יותר.

לחיות חיים טובים יותר.

וגם אם בן אדם עכשיו לא על דרך הישר, צריך לזכור, שלכל יהודי יש נקודה טובה!

ובסוף בע"ה - כולם יחזרו הביתה..

מצטערת אם הכעסתי. לא היתה כוונתי. ומקווה שהדברים הובנו יותר טוב.

יום טוב!

לא כולם.. (ערבים לדוג')

כתבת-"ערבי,סיני,איטלקי,נוצרי ויהודי הלכו לדשא" זה משפט קצת בעייתי, כי צריך להבדיל בין דת לבין מדינה.

ערבי זה לא מדינה מוגדרת-צריך להגיד "קוראני"/"מצרי"/"סודני" או כל מדינה אחרת אבל ערבי זה לא כ"כ מוגדר.

סיני זה מדינה-סין-פסדר

איטלקי כנ"ל

נוצרי-זה דת. אי אפשר להגיד "נוצרי ואיטלקי הלכו, יכול להיות נוצרי שהוא איטלקי, יכול להיות איטלקי שהוא לא נוצרי ויכול להיות נוצרי שהוא לא איטלקי זה כמו שתכתוב "יש לי שני רכבים-אחד אדום ואחד מהיר" -לא ממש קשור.

ביהודי דווקא אין בעיה- כי היהדות היא גם דת, גם מדינה, גם לאום וגם עם.

עכחהשכקתהרנאעהוזב"ו

או במילים אחרות. סוף .

הוא יענה לך בצורה עדינה.

ואם אתה מעיר לו בצורה יותר ישירה ופחות עדינה, הוא יענה לך באותה צורה וזה לא משנה אם הוא יהודי, טורקי, צרפתי או מקסיקני.

אבל יכול להיות שיהודי יענה בצורה יותר רגועה ממישהו גוי, כי יהודים הם ''בישנים רחמנים וגומלי חסדים''

אוף זה פשוט עצווב><

[לא שהכרתי אותו. אבל ת'בן שלו כן..]

><

הייתי שם בהתחלה וזה היה ממש מפחיד (אני מע"ר, מזל שהאמבולנס כבר היה שם ולא הייתי צריך להתערב )

ברוך דיין האמת

אנחנו קצת קרובי משפחה (דודה שלי אחות של הנפטר).

ברוך דין האמת.

 

אני חושבת שבאמת חשוב יחס טוב.

זה גם מאוד תלוי בילד יש כאלה שיותר חשוב שיהיה להם מקום טוב, תורני עם המון לימוד וכו'

ויש כאלה שצריכים את הסביבה הקטנה שלהם ואת היחס האישי זה רק את והם יכולים לדעת כי הם הילדים שלך ואנחנו לא מכירים אותם או אותך.

יש ישיבות מצוינות עם יחס טוב.

אני יודעת שגם יש ישיבות שנגיד הראש ישיבה לא ממש קשור לתלמידים באופן אישי כי הוא חשוב.

למשל רב שהוא אחד שגם מרצה בכל הארץ ומוכר אז יש יותר יראת כבוד ממנו והרבה פעמים תלמידים נרתעים מלפנות אליו.

אני חושבת שכדאי לך להסתכל על ילדייך ולבדוק מה עדיף להם יחס או מקום טוב כמובן שעדיף לחפש מקום שמשלב את שניהם ולהמלצות את כבר צריכה לבקש פה נראה לי בנים יותר יעזרו לך למרות שגם לי יש כמה. 

רק לא הבנתי מדבריך מה ההבדל בין "מקום טוב" לבין "יחס טוב"?

אם אין יחס טוב, המקום פשוט לא טוב! כי במקום בלי יחס, לא משנה כמה תורה ינסו לדחוס לתלמידים, חסר את האנזים המקשר בין התורה ללב והוא: היחס הטוב!!

תודה

ז"א יש מקום אחר להשוות בינו לבין זה?

או שמא חינוך ביתי?

בקשר למנהל זה באמת מתריד. איפה שלמדתי שנה שעברה הדלת של המנהל הייתה תמיד פתוחה, כל אחת יכלה להכנס בחופשיות והוא תמיד מצא בדיחה (בהומור שאני היחידה שצחקתי ממנו אבל לא משנה) ואני חושבת שזה חשוב.

אבל מה עם המורים ושאר הצוות? הם היו מסבירי פנים?

עד כמה המורים דוגלים באותה שיטת חינוך של המנהל?

תבקשי מה' ותתפללי!!!

מתפללת כל הזמן! אולי לא מספיק.....?

אתמול בעלי היה אצל רשב"י, אז מיניתי אותו שליח לתפילותי.

תמיד אפשר וכדאי להתפלל יותר.

ואולי בכלל כל הסיטואציה שחוויתי במפגש הזה הייתה רק כדי להוליד ממני עוד תפילות, כי שקעתי במין שאננות שכבר מצאנו מקום טוב, ולא צריך יותר להתפלל!!

וואו! תודה לך!! הנה עוד תובנה מרעישת לכת!!

אשריכם ישראל, שאלה הם בניכם ובנותיכם!!

נראה לי שאני עוד אחזור לפורום הזה לעוד התייעצויות!

אתם נפלאים!

תודה

ראיתי מזכירה (כנראה הקבועה) מאירת פנים, קלילה ונחמדה.

פגשתי מחנך צעיר וחמוד מאד, שדיבר בפשטות, עדינות וענווה, היה קשוב לי ולבנים שלי. פשוט בן אדם!

הסיטואציה באותו יום הייתה היום האחרון ללימודים, ואולי זה גם השרה אווירה נעימה ומשמחת על כולם, אבל בכל זאת, יכולתי לראות שהם אנשים נחמדים באמת, ולא רק בגלל היום האחרון ללימודים.

חינוך ביתי, זו אפשרות מאד אהובה עלי, אבל לא מתאימה לנו כרגע.

אני מאד מקוה, וכך הבנתי גם מהמנהל, לאחר ששאלתי אותו, שהיחס בין המורים לתלמידים פתוח ונעים, ושכל הצוות צעירומתחבר ומרגיש טוב את התלמידים. אצל המנהל העצבות לא נראית לי שיטה, אלא מצב ריגשי/נפשי שלא הייתה לו עליה בכלל שליטה... לפחות לא באותו יום ובאותו מפגש... אם זה היה יום נדיר אצלו, אז אין לי בעיה להשלים עם זה, אבל אם זה מצב קבוע אצלו, אין לי ספק שזה משפיע על המורים ועל התלמידים.

הגעתי למסקנה, שאני צריכה לדבר עם תלמידים נוספים מאותו בי"ס ולשאול אותם מה ההתרשמות שלהם מהמנהל ומהצוות.

תודה על שאפשרתם לי "הירהורים עמוקים", זה בהחלט עוזר למצוא כיוון!

אתם חברה' מתוקים

אשריכם!!

ברור שאם יש משהו קיצוני בהתנהגות של הצוות זה לא בסדר וצריך לבדוק את זה, אבל בתקופה הזו ההשפעה על הילד באה בעיקר מהחברים, ולכן כדאי לבדוק שיש שם חבר'ה שיהיה טוב ללמוד מהם...

מעדיף חד משמעית את הישיבה,

אבל מסיבות שונות.

אני שישי מתוך שבעה אחים,

וכל פעם שאני מגיע הבייתה,

אין בו כמעט אף אחד והוא ריק.

בישיבה יש תמיד אנשים לחיות אתם

במלוא מובן המילה,

ובבית רק המחשב חבר שלך .

כל השאר פשוט לא נמצאים.

וזה כולל גם את החברים מהשכונה,

שמשום מה אוהבים יותר את המחשב

מאשר לבלות עם החברים שלהם.

אז בקיצור למי שלא הבין, אין כמו הישיבה,

ואני לא אוהב את הבית.

זה ככה גם אצלי , וזאת אחת הסיבות שאני  בפנימיה 

אבל בכל זאת - בזמנים באמת קשים , לא בשגרה , אני מרגישה הכי טוב בבית . אני לא חיבת כלום לאפחד. אפשר להישאר בתוך עצמי . וזה המקום הטבעי שלי ...

(זה כמו שאם תשאלי מה החלק  שאת הכי אוהבת בעץ ,

אז תגידי פרחים \ עלים וכו' , הם יפים , משמחים , חיים והכל ..

לא תגידי שורשים , נכון? הם באדמה , לבנים כאלה , לא מרגשים במיוחד ... אבל זה מה שנותן לך את הכח , וזה מה שנשאר גם בשלכת , ונותן את היכולת לצמוח מחדש...)

בס"ד

זו^ אמורה להיות אחת הסיבות הגדולות ששמחים בגללה לחזור הביתה. לדעתי אם אפשרי, את צריכה לדבר עם "הבית" שלך על זה. לפחות לנסות..

אני משתדלת להמעיט את השהות בבית אבל מסיבות אחרות אבל תמיד טוב לחזור לפינה ששלך ולמקום המוכר שגם אם לא מקבלים אותך- אתה יכול לעשות מה שבא לך... (לפחות אני)

יש שם מרחב מחיה גדול

(המון שטח ריק להסתובב בו)

אני לא בפנימיה כי אני הקטנה ולא רוצה להשאיר את הורי לבד בבית.

אני ממש מעדיפה את האולפנית כי בבית כל מה שאני עושה זה להיות פה ומתישהו זה מרגיז.

ביישוב אין הרבה בנות וגם כל אחת לומדת במקום אחר אז אין לי חברה.

אבל מצד שני אני דווקא אוהבת יותר את היישוב בגלל מה שאבגדה אמר.

יש לי יותר מרחב מחיה

מקומות ללכת ולחשוב קצת.

מבחינת חברה עדיפה האולפנית, מבחינת לבד, לחשוב וכו' עדיף לי הבית והיישוב במיוחד שאני לבד בבית.

גם לי יותר טוב מחוץ לבית. אני לא בפנימיה... וממש קשה לי..

(ועכשיו אני חיבת לקום, כי אבא שלי כועס עלי שאני במחשב.. אולי אני ימשיך אח"כ..)

אני ממש לא מרגישה שהבית שלי הוא המקום הטוב והתומך שלי..

המונהמון פעמים העדפתי להתרחק מהבית, בזמן שכולם רצו להיות בבית כבר..

במעיינות למשל, לקראת סוף השבוע כולם התגעגעו הביתה, ולי לא הפריע להמשיך עוד שבוע ככה.. לא הרגשתי חסרון של הבית...

ועכשיו איזה 3 שבתות רצופות לא הייתי בבית, ואני דווקא נהנית מהקטע.. חוצמזה שחסר לי קצת השגרה של שבת רגילה.. אבל בקטנה.. הרבה יותר כיף לי בשבת כשאני לא בבית עם המשפחה...

אני בבעיה קצת יותר רצינית, כי ההורים שלי לא מתים על הקטע שאני לא נמצאת בבית ואני לא יכולה להסביר להם למה אני לא נמצאת, ואני נכנסת ללופ מתסכל..

שנה הבאה אני כנראה ידריך בסניף חוץ, מה שאומר שכמעט פעם בשבועיים אנלא יהיה בבית.. ואני חושבת שזה יהיה לי דיי טוב.. בעז"ה.

בגלל זה גם בא לי לחזור לאולפנה כבר.. אפילו שאנלא בפנימיה, עצם זה שאיזה חצי יום אנלא צכה להתמודד עם האנשים שבאשמתם אני פע.. המורה שלי כבר יודעת שכשמגיע החופש אני גם שמחה וגם מבואסת טיליים.. שמחה- כי כמו כל בנאדם שפוי אני לא מתה על הלימודים ומעדיפה חופש.. ומצד שני אני לא מחכה לחופש, כיח זה אומר להיות כמעט כל יום כל היום בבית..

ובבית אין לי חופש. אני מרגישה שאני יכולה הרבה יותר להרגיש חופשיה ובנוח באולפנה.. (אולי זה קשור לעובדה שהשנה עשיתי מה שבא לי כל השנה למשל??) בבית תמיד יהיה אבאמא בסביבה שיעירו ויחפרו, ואחשלי שהתחביב הכי גדול שלו הוא להציק לי.. (קטן ממני בשנתיים..)

וכל העניין שבבית יש מקום שהוא רק שלי>> אז זהו שאין! אין לי מקום שהוא רק שלי.. כדי לדבר בטלפון בפרטיות יחסית אני צכה לצאת החוצה, או לחכות לאמצע הלילה כשאחים שלי כבר ישנים כדי שאני יוכל לדבר כשהם בחדר.. ובעיקרון אנחנו אמורים לעשות שיפוצים בקרוב, ואז יהיה לי חדר שהוא רק שלי... אבל זה כבר איזה חצי שנה נמרח.. והגיע לשלב שיש תוכניות מדוייקות, אבל מעשית אין קבלן..

קיצור>> אני שונאת ת'בית שלי..

חפרתי בטירוווףףף... אבל זו היתה סוג של פריקה..

לפי הרבה בנות שראיתי ואני עצמי - בזמנים רגילים זה מאוד תלוי באופי,יש כאלה שיותר מחוברות לבית,ויש שלא.

אני עדיין מצטערת שלא הלכתי לפנימייה,למרות היתרונות שבבית.

אלא מאי? הבית תמיד יהיה מקום תומך של האדם,מקום שלא משנה מה יעשה - יאהבו אותו.

חברות,כל כמה שהן מתוקות וכיף לי איתן - חוץ מכמה חבירות מאוד טובות - זה דבר חולף..שלא כמו הבית והמשפחה.

בזמנים קשים,לא משנה כמה יתמכו באולפנה - אין כמו תמיכה משפחתית.

מה שכן - בשלב מסויים אתה מקים משפחה,ואז זה המשפחה שלך..למרות שעדיין "גם אמא צריכה לפעמים אמא" [ואחד עם כיפה,שם,שם..]. מגיע שלב בחיים שאתה כבר פחות קשור למשפחה,ואז אתה מגלה אפילו ביתר שאת כמה המשפחה - ההורים,האחים - הם דבר חשוב ומרכזי ותומך הרבה יותר.

גם אני מרגיש יותר משוחרר בישיבה.

בזמן לימודים לפעמים יש לי תחושה שהבית זו רק תחנה לפני שאני חוזר לישיבה.

שם אני פחות תחת עין בוחנת.

אבל סתם ככה בבית אין יחס יותר מדי מיוחד, חוץ מזה שלא נעים לדבר...

אבל אני לא בטוחה איך הייתי מסתדרת שם.. בבית יש לי חדר לבד, יש לי 3 אחים גדולים שכמעט לא בבית,

ושני הורים עובדים- אני די רגילה להיות לבד, לעשות מה שבא לי וכו' יש לזה הרבה היתרונות , אני אוהבת שיש לי זמן של שקט שאני יכולה לעשות דברים רגוע, מצד שני לפעמים זה נורא - למשל לפעמים אני לא מרגישה טוב ואני באה הביתה ואני לבד ואף אחד בכלל לא יודע שאני חולה..יש הרבה הרבה דברים כאלה שלא אמרתי , אבל רק רציתי להגיד לך שזה לא תמיד כיף לי להיות בבית בידיוק כמוך..

אני מרגישה חופשיה לעשות הכל (כמעט.. )

אבל אני יודעת שהרבה יותר כיף לי בבתים של חברות, בסניף,בבצפר..

הרבה יותר כיפלי לא מגבלים בכלום אפשר לעשות פשוט הכל!!..

אבל בחרתי ללכת לפנימיה כי אני חושבת ששם אני יוכל לעשות דברים בלי שהאחים(!!!) יעירו או בלי שההורים יגדו מה דעתם. אני יוכל לפתח ת'אישיות כמו שאני רצה בלי גורמים מפריעים.. חח.. (זה נכתב בהומור קל.. כן?!)

התכוונתי- פשוט כותבים מאמר? מה בדיוק צריך לעשות??

אם לא ניתנו לך פשוט תסקרי את הנושא כמו שאת חושבת שכך יש לעשות.

לפחות ב4 יח"ל..  ב"הצלחה!!

בעזהי"ת.

הנושא שלי היה "חינוך".

אז לקחתי גישה חינוכית מסויימת [ישיבות קטנות לאומיות], וסיקרתי אותה...

פיברקתי ריאיון עם תלמיד מהישיבה, ועם הר"מ, וכתבתי את דעתי, והקדמה וסיכום ותודות...

ולא צריך 14 עמודים אני עשיתי 10 עמודים ב- 4 יח"ל

וב"ה קיבלתי 92...עם איזה בוחן חציל שלא ויתר כלום...

הייתה אמור לעשות איתי אבל בסוף הברזתה לי והמורה תומס היה צריך להכין לי יום לפני הבחינה פרויקט אבל בסוף קיבלתי יותר ממך.

זה די נחמד, בלי לחץ...

המורים אמורים לתת דף (של משרד החינוך) שמכיב בדיוק מה צריך לעשות, אילו פרקים ומה היקף העבודה, אז אם אין לך אותו- כדאי מאוד שתשיגי...

וכן, זה די נושא פתוח- לפי הנושא שנותנים לך, את יכולה להתמקד על כל דבר שבא לך שקשור לנושא, אבל צריך שיהיו לך מספיק מקורות בבליוגרפים.

אם צריך עוד משהו, אשמח בכיף לעזור.

בהצלחה

כי לא מסכימים מתחת...

ומי שיבוא תגידו לו מה הולך בבי"ח (אם הוא לא יודע) כדי שלא יהיה מצב שבמקום שהאחיות יטפלו בחולים-הם יטפלו במתנדבים...

בהצלחה לכם!

אל תדאגי לגיל. הכל מסודר.

לא צריך לעשות מזה איי איי...

כולה מרכז שיקומי לילדים.

מי שרוצה עוד מידע...http://www.alyn.org.il/

ממש!!

מקווה ממש שאוכל לבוא לעשות שמח להם ולי.

יאלה, מי בא?

איזה יום? בבקשה לא שני-שלישי וחמישי!! אני ממש רוצה לבוא!

שני- שלישי -חמישי ?? זה בדיוק הימים שאני יכולה ...

שכל אחד ירשום את הימים שבהם הוא יכול וכככה נוכל לסגור כבר השבוע על תאריך ושעה (וכמובן גם איך מגיעים).

יש ברמצווה לאחשלי..

ואני יכול בכל יום שהכי נוח לכולם,

(לא שאני לא עושה כלום, ח"ו!

אני פשוט יכול להתגמש בהכנת מתנת הפרידה מחניכים שלי)

ורק אשמח למיקום וכדו' בגלל שאין לי מספרים

של אף אחד.

גיטרה רלוונטי?

בקיצור כל מה שמרעיש-רלוונטי.

כל דבר שמתחשק לכם-תביאו.

אם אם אני אבוא זה יהיה רק ברביעי-חמישי. 

יש סיכוי קטנטן שאני אוכל בראשון- שלישי אבל הוא רק קטנטן .

[רק שאם מישו מכיר אותי פה וישלו ת'מס' שלי-- שיסמס לי, כי אני לא אהיה פה השבוע...]

בס"ד

בנתיים מה שבררתי, הרוב יכולים בעיקר שלישי...

ראשון- ממש לא

אנשים הולך להיות כיף ושמח!!

בסיעתא דשמייא!!

"צריך לתת הכל, גם עכשיו וגם בעבר, אם אתה אוהב אז אתה אוהב עד הסוף, אם אתה חבר, אז אתה חבר עד הסוף, ואם אתה בצבא, אז אתה שם ונותן את הכל, וגם אם כל אלו באים על חשבונך האישי. אם זה על יצאות בשבת מהצבא ואם זה לא לישון ולהתקמצן קצת לגבי עצמך בשביל שיהיה לך כסף לקנות משהו לחברה.
זה מה שנקרא במילים גבוהות ולא יודע אם אתה תאהב את זה- מסירות נפש - וזה בא לומר שאתה נותן מהגוף שלך, מהכח שלך, מהכסף שלך, מהלב שלך למען מישהו או משהו אחר שהוא לא אתה!! והמיוחד ביותר זה שאתה לא עושה את זה ידי פעם, אלא כל הזמן מידי יום ביומו, דקה דקה".

אחח.. שנזכה בעז"ה!
שבת שלום ומבורכת, חברים!

בסיעתא דשמייא!!

בפרשת השבוע [ואתחנן] מופיע הפסוק:

"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"
ונשאלת השאלה -  איך זה הגיוני שה' מצווה אותנו לאהוב?!
אהבה זה רגש, לא איזה פעולה טכנית כמו להדליק נרות שבת. 
אז איך אפשר לומר לי פתאום להרגיש אהבה?

השפת אמת עונה לשאלה הזו שאם ה' ציווה אותנו לאהוב אותו - זה אומר שהאהבה הזאת כבר נמצאת בתוכנו!
כי הרי לא יכול להיות שבורא העולם יצווה אותנו משהו שבלתי אפשרי.
אבל המצווה של 'ואהבת' פה היא - שנמצא בתוכנו את הנקודה שבה אנחנו אוהבים את ה', ואז נוכל להגדיל אותה ובאמת להרגיש את האהבה שלנו לה'.

ועכשיו, בואו נתייחס למילים - 'בכל נפשך'.
כולנו יודעים שזה אומר שצריך לאהוב את ה' במסירות נפש.
אבל אפשר לחשוב שהכוונה היא שרק אם אנחנו מתים על קידוש ה' אנחנו יכולים באמת לאהוב את ה' במסירות נפש.

אבל זה לא נכון.
מסירות נפש מתחילה דווקא מכל מעשה קטן שלנו.
מסירות נפש זה בעצם להקריב קצת מעצמי בשביל איזשהו ערך שאני מרגישה שהוא חשוב יותר.
לאהוב את ה' במסירות נפש זה אומר להשתדל תמיד לקיים את המצוות.
ו'תמיד' זה אומר גם כשאין לי כוח, וגם כשיש לי את כל התירוצים בעולם לא לעשות משהו - 
אני דווקא אמסור את הנפש שלי על הדבר הזה ואתעקש לעשות אותו.

וכמו שאהבת ה' כבר נמצאת בתוכנו, ואנחנו רק צריכים למצוא את הנקודה הזאת בתוכנו -
ככה גם היכולת 'למסור את הנפש', כלומר לעשות מה שבאמת צריך, ולא מה שמתחשק לנו, נמצאת כבר בתכונו.
ואם תנסה קצת להיזכר - תראה שגם אתה - כן, כן, אתה - 'מסרת את הנפש' לפחות פעם אחת בשביל איזה משהו שהיה לך חשוב יותר.

יש פה בתגובה קטע שכתב אלירז פרץ הי"ד על מסירות נפש, שממש מתאים. 
אני אישית הצטמררתי כשקראתי אותו, אז באמת כדאי לקרוא 

אחח.. אחים יקרים שלי,
שנזכה בעז"ה באמת למצוא בתוכנו את הנקודה של אהבת ה',
ושנוכל באמת למסור את הנפש בשביל הערכים שחשובים לנו.
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכ--ל עמ"י!! 

זכית וזיכית את כולנו.

שבת שלום מלאה באור ושמחה לכווולם.

בסיעתא דשמייא!!

זה אחד הד"תים שאני ממש אוהבת, וזה יכול ממש לשנות את החיים שלנו -
להפוך אותם לטובים יותר, מועילים יותר וקדושים יותר
יאללה, 2 דקות בשביל הנ-ש-מ-ה!! 
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י בעז"ה! (:

יש גם את המכתב של גד עזרא לגלית חברתו שגם שם הוא מדבר על מסירות נפש:

בסיעתא דשמייא!!

איזה אנשים צדיקים יש בעולם.. 
אחח.. שנזכה, בעז"ה!

בסיעתא דשמייא!!

בפעם הבאה אשתדל בעז"ה יותר.
תודה רבה על ההארה!

ממש יפה!!!

התכוונת ד"ת..

שבת שלום

אשרייך נשמה! לא נסחפת ואפילו לא קצת..

שבוע טוב.

בס"ד

כי אם כן, איך יכול להיות שנצטווינו לאהוב את הקב"ה?

איך אפשר לתת לו?

ההצעה שלי (שמבוססת על דברים חכמים ששמעתי פעם), היא שאהבה זה בעצם להרגיש חיבור למישהו בגלל שהוא חלק ממני, ולכן הנתינה גורמת לאהבה, כי נתתי לו חלק מתוכי...

וככל שהנתינה גדלה האהבה מתעצמת (לדוגמא הורים וילדים).

ובמקרה שלנו עם הקב"ה, הנשמה שלנו היא אלוקית ושייכת לו, והיא היא החיבור שלנו עם הקב"ה. 

לפי זה, הדרך לאהוב את הקב"ה היא לפתח את הקשר איתו =לטפח את הנשמה...

יהודי שבאמת רוצה לקיים את "ואהבת", שיסתכל בהוראות היצרן ...

שנזכה!!

אבל זה מזעזע! למה הוא מת? למה?  הוא לא היה צדיק מספיק? ואולי בגלל זה? 

איך אדם כזה חי פה בישראל ולא זכה לגאולה!? 

הדבר תורה נורא יפה ומאיר! תודה רבה!

השבת בשיחה של סעודה שלישית שמעתי שנותנים לקב"ה... אבל אני לא זוכר איך, זה היה מהלך ארוך...

בס"ד

שהסיבה שהקב"ה ברא את העולם היא שהאלוקות מושלמת ומה שחסר זה רק חסד, שיכול להתבצע רק כשיש משהו חסר, שכל הזמן משתלם, שזה בעצם אנחנו.

כך שהתפקיד שלנו בעולם הוא להשלים את ה"חסר" באלוקות, פשוט לקבל...

וגם אז זה עקיף..

אשמח אם תסביר לי למה התכווונת

בגמ' בקידושין (י: אאל"ט) יש דיון על אשה שנתנה שווה פרוטה ע"מ לקדש, והגבר קידש (הרי את וכו'); האם היא מקודשת?

אז התוס' כותבים שם שישנם אנשים, שקבלתם היא נתינתם, כלומר, הכבוד שהנותן מקבל כשהוא נותן להם את אותו חפץ, הוא קבלה, ולא נתינה. והם מביאים שם דוגמה של אדם עשיר, שאם תתן לו חפץ מסויים, לא תסייע לו מאומה; אך אם תקבל ממנו חפץ, אז תתן לו את הכבוד של הנתינה לך. 

משמע מהתוס' שישנם אנשים שנתינתם שווה יותר מקבלתם, וממילא התהפכו המונחים לדידם. 

מכאן נוכל להבין שאנו נותנים לד' בכך שאנו מקבלים ממנו, הרי אין לנו שום דבר להביא לד', שכן הכל שלו. אז בכ"ז, איך אנו נותנים לו? ע"י קבלה של דברים שהוא נותן לנו.

תנסו לא יודעת אם שווה אבל מעניין אותי לדעת מה דעתכם גם על זה ואם אפשר אז גם על איך שאני כותבת (כן אני יודעת שאני לא יודעת לכתוב יפה כמו דניאלה והבש"א תתמודדו)

שהמורה שלי מספרת לנו איך הילדים הצדיקים שלה שברו את הדיסק של שוואקי..

והיא מספרת את זה בגאוה..

את ממש צודקת.

אם זה בגללו וגם אם לא אז זה בל תשחית...

עליו...  רב גדול ממנו דיבר גם בצורה כזאת.. אני לא אפרט כאן..

אין מישהו בדור שלנו שיכול להרגיש ממש איך זה היה להיות בזמן בית המקדש ומתוך כך להתאבל... אם נלך בראש הזה אז אפאחד לא יוכל באמת להתאבל על חורבן הבית.... כל אחד יודע חלק ממה שהיה בבית המקדש.קרבן התמיד של בוקר שהיה מכפר על העוונות של הלילה.קרבן התמיד של בין הערביים שהיה מכפר על העוונות של היום.. כל מעשה יום הכיפורים ועבודת הכהן הגדול במרכזה.. הכרובים ..המזבח... כל אחד יודע משהו.לפחות חלק ממה שהיה..(לדוג':אני לא יודע מה היתה המשמעות השלימה של הכניסה של הכהן הגדול לבית קדשי הקדשים אבל אני יודע ששם הוא היה עושה כך.. ואומר כך..) וע"ז אפשר להתאבל.. שאנחנו יודעים שזה היה מאוד מקדם אותנו אישית ואת הכלל גם.. חוצמזה אני אישית בתשעה באב חוץ ממה שכתבתי לעיל.. אני מנסה לחשוב על כל הצרות שיש לי בחיים האישיים שלי ובחיי עם ישראל בכלל כיום.דברים שאני אישית קשור אליהם מאוד ואני יודע שאותם דברים (או לפחות השורש שלהם-מה שהביא לקיום הבעיה/צרה/וכו') היו לא קיימים אם היה בית המקדש וסנהדרין וכו'.. (ולא צריך לתת דוגמאות.. לא חסר כאלה לצערנו..) ואני חושב באותו זמן על זה-ומוסיף גם אם הפן (קמץ/פתח ב-פ') הזה להתאבלות על החורבן..

אני אומרת לך בכנות שלי קשה להתאבל למרות שיש צרות כי לא יודעת פשוט קשה לי לחשוב בהקשר כזה על ביהמ"ק.

יותר קל לי להתחבר לעצב כשאני אומרת כמה חבל שאני לא מבינה מה זה היה שאני לא מבינה כמה טוב יהיה לי כשיהיה את זה.

על זה אני אוכל לבכות ולהתפלל שאזכה להבין מה זה אבל אני לא יכולה לבכות ממש על החורבן אני צריכה משהו שיקשר אותי לאבל ונראה לי שיש פה עוד כמה כאלו.

אתה צודק שהסיפור פה הוא על חייל שלא למד ולא יודע בכלל אבל גם אני שלמדתי לא ממש מבינה מה זה עבודת הקורבנות ובמידה מסוימת אני ממש כמו החייל הזה.

דוסית- באמת למה הם שברו? איזה חרם של הרב אמנון יצחק??

על יעקב שוואקי?? מה יש להחרים אותו??

זה נכון שצריך להתאבל על זה שאנחנו לא יודעים על מה צריכים להתאבל ולא מבינים וכו', את רוצה להגיד לי שכל מה שקשור לבנין ביהמ"ק והקרבנות והעשרה הרוגי מלכות והרוגי ביתר וכו' (בתשעה באב לא מתאבלים רק על חורבן הבית אלא גם על דברים מסביב כמו שהזכרתי הרגע) אין לך מושג בזה ואת לא קשורה לזה בכלל?? לא הגיוני בעליל.. את בטוח יודעת משהו.. אפילו החלק הכי קטן.. זה שאנחנו לא יודעים על מה להתאבל ואנחנו יודעים רק חלק קטן ממה שהיה זה לא פוטר אותנו מלהתאבל על אותו חלק קטן.. זה לא סותר מחד גיסא להתאבל על מה שאנחנו כן יודעים שהיה וכו'.. (אפילו אם אנחנו לא מבינים את המשמעות העמוקה שבדבר...) ומאידך גיסא להתאבל על זה שאנחנו לא מבינים לגמרי את המצב שהיה ושיהיה לנו הרבה טוב אם המצב יחזור לקדמותו ויהיה אפילו יותר טוב מקדמותו.. ("גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון..").

בעבודת הקורבנות למשל ככה שאני לא יכולה להתאבל שכבר אין אותה.

למדתי אל תדאג למדתי השנה חומש ויקרא וברור שלמדתי גם דברים אחרים בלי קשר.

אבל עדיין לא הבנתי את המשמעות ולכן איני יכולה להתאבל עליהם.

אם אתה יכול אשריך! באמת!!! אני לא יכולה ולכן הסיפור הזה עוזר לי.

אז אני מאמין לך..

אני לא מבינה מה חסר לי עכשיו ועל זה אני מתאבלת כמובן בתקווה שלא נצטרך להתאבל יותר וביהמ"ק ייבנה במהרה!!!!

המצב קריטי מאוד!!!!!!!!1

אני מכיר אותו אישית.......

בחור ישיבה בן 25 שגילו אצלו סרטן בבטן!!!!

ויש שיפור קל במצב, שעדיין קשה מאוד - אך התייצב מעט...

כולם נקראים להמשיך לעורר רחמי שמים בכל דרך אפשרית ......

בשורות טובות ישועות ונחמות!!!!!! 

זה אומר שגם שנה הבאה כמעט לאע תהיה פע, לא?

וסתם סקרנות>> מה אתה עושה בשנה הבאה?

תגידי, יש לך עיקרון כזה להפוך את הבדיחה על הפיל והעכבר למציאות?

בדיחות לא קורות במציאות.

בדיחה

(נ') היתול, מהתלה, הלצה, הצחקה, התלוצצות, שנינה, סיפור מצחיק, חידוד, מעשה קונדס

אממממ לאכול קירות, נמלים וחצי בקבוק שמפו בחמש ומשו בבוקר זה נקרא חוויה?

בס"ד

זה מסביר הרבה... (גירסה מצונזרת) או: יאללה כבר וויתרו לך על הצבא אתה לא צריך להמשיך לשחקותה משוגע  

זה חבר שלי.

בס"ד

מי מגיע לשם? מה עשו לכם כל השבוע? היה כיף? ..

היה סבבה לגמרי.

 ( חייבים סמיילי טיפש.. רציתי לשים אבל לא היה אז תסלחו לי.....)

גם אני פעם קבעתי לעצמי דבר כזה אבל לא השלמתי אותו.

עכשיו יש לי את לימוד המשניות לפרויקט סיום ש"ס וגם ללמוד תנ"ך כאילו שמות ובמדבר עם רש"י לשנה הבאה.

מקווה שאצליח!

שנזכה כולנו בעזרת ה'!!!

בקרוב אצלי...

גם אני פעם ניסיתי, אבל בסוף זה לא הלך.

ממש יישר כוחך!

את לומדת רציני או שאת סתם קוראת ומה שמובן מובן ומה שלא לא?

כי אני לומדת רק נ"ך שנה וחצי ועכשיו אני רק בישיעהו...אבל אני ממש לומדת רציני ומסכמת הכל...

בכולופן כל הכבוד ותמשיכי לחזור!!

כל הכבוד!

זה הגיע בדיוק בזמן. מקווה שזה יעזור וישפיע.

תודה רבה רבה!

בהצלחה!

זה היה טיפה יותר מקוראת אבל רחוק מללמוד ממש לעומק.

אשרייך!!!

י

שנזכה..

לא חובה לסיים בשנתיים...

אני הייתי באולפנה שקוראים בה תנ''ך, ולא לומדים, ומסיימים הכל תוך שנה.

עשיתי את זה כבר ש ל ו ש פעמים (כשאת הרב אני קוראת, וחלק לומדת)

כדאי לנסות! זה באמת אפשרי!!!

בס"ד

תלוי כמה לומדים

מסופר על הרב קוק אם אני לא טועה שהיה מסיים את התנ"ך פעם בחודש.

על חודש...

הלכה- עמוד יומי במשנה ברורה.

תנ"ך- פרק יומי.

מומלץ לעבוד מסודר עם לוח שנה קטןצ או יומן.

אני כבר ב"ה לומד את הסדר הזה מחנוכה ברציפות.

רעיון..

ומיץ קר..

אולי גם פירות..

ומטגנים על אמגזית.

זה ממש נחמד.

חשבתי היא צוחקת..

אין לי גזיה.. אז זה לא כ"כ רלוונטי

עשיתי בסוף פסטה עם רוטב עגבניות שנחמם בפלטה שבסניף

ואני אביא פירות ושתיה.. ;)

תאחלו לי בהצלחה=)

הרבה אושר!

שושו!!

אין עלייך! שתגדלי ותצמחי!

קצת מאוחר, אבל זה תמיד טוב..

שתזכי לעוד המון שנים מאושרות וטובות, מלאות בעשייה והתקדמות!

תמשיכי לגדול ולצמוח ולבנות את האישיות המיוחדת שלך, ואל תשכחי כל הזמן לשמוח ולראות את הטוב שבכל דבר!

בס"ד

למה להיות גיזען?

למה אין וויט ליבל?

ופרסומות תמיד נמחקות.

מה הבעיה בפרסומת לאלכוהול? אין איסור לשתות על פי ההלכה, אפילו לא חצי איסור.

יש איסור להסחף, ולהפוך את השתיה לעיקר חייך...(או כדי לאבד את הדעת, שמסתמא אם נאסר בפורים לפי המון רבנים)

מה הקשר לפה?

(נו, כוסות ערק)

נ.ב.:גמני בייני"ש (בישיבה תיכונית..)

אחד הדברים !! 

התרמנו ממתקים בכניסה לסופר, היה פשוט מרגש כמה אנשים תרמו!

כל החדשים באים לנסיו"פ

הבת של אבא=)

בשני שלישי [רביעי לא]

ביום רביעי , ואולי שלישי בלילה ..

אם יהיה באלי, אז ביום רביעי..

בימים הקרובים

בשלישי רביעי

ןלא להגיע בגלל שמגיעים המון אנשים לא צנועים אז.................

לא  סתאם צכה לשכנע את ההורים שלי לבוא

כל העולם בא היום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואני לא יהיהה

נכון עצוב???

הבת של אבא=) [מהכינוי של גלדריאל =)]