מה? התאבדויות? לא דברנו על זה שזה מעצבן שמדברים על זה פה? 
אני מצטערת להיות זאתי ששוברת את הרצף (יממה בה לא נפתח שרשור בנושא!), אבל אבל אני פשוט חייבת... ואני חייבת לא בשביל 'פעם אחת אחרונה', אלא כדי שעוד אחרים יפתחו כמה שהם רק רוצים.
התאבדות... תמיד זה נראה כל כך רחוק... מה לנו ולזה? נכון, יש קשיים- אבל מתמודדים! ומי שהורג את עצמו- הוא כל כך חלש. יש אצלו משהו לא בסדר... אנשים לא ממש נורמלים, ככה זה נשמע... ועוד על מה אנשים הולכים להתאבד! על זה שחבר שלה זרק אותה! אוי אוי אוי מסכנה... ב"ה יש לה אבא, אמא, אחים בריאים, ציונים טובים.. מה זו הכפיות טובה הזו?! ממש מציק, באיזשהו שלב אפילו מכעיס וא"א שלא לזלזל בהם..
אז סתם, אולי כדאי להתייחס לנושא קצת יותר ברגישות, יותר לבדוק את הנושא לעומק.
גיל ההתבגרות מלא בלחצים, פחדים, מטלות, אחריות, סערות רגשיות, טלטלות...
רוב המתבגרים מרגישים עצובים. בודדים. אבודים.
רוב המתבגרים יודעים שזה נפוץ בקרב הרוב המוחלט של בני הנוער, ובכל זאת בקושי מדברים על זה...
יש מעין 'וטו' בחברה שלנו על זה. אדם שידבר על דכאון, על ייאוש- נסתכל עליו כחולה נפש...
ובאמת, הנפש שלו חולה! היא זועקת לעזרה... ועד שהיא נפתחת אלינו, אנחנו נחסום אותה עוד יותר?! ואנחנו כל כך יכולים לעזור לה להתרפא...
הווטו הזה עוד יותר חזק בחברה הדתית, שבה המוטו המוביל הוא "הכל לטובה" "הכל משמיים"... ומי שמדבר על הכאב שלו הוא כפוי טובה. שילך לקרוא תהילים או משהו כזה.
איך בן אדם יכול לרצות למות?! יש לזה השלכות כל כך... ואו, איך אפשר לרצות את זה?! מסקר שערכו אצל בני נוער שניסו להתאבד (ולא הצליחו... כאילו, אתם מבינים, אם דברו איתם.. 
גילו שרובם בכלל לא רצו ל מ ו ת. הם רצו בסה"כ לברוח. להעלם לזמן מה. לרגע לא להתמודד עם המציאות...
אז ממש בבקשה חברים יקרים שלי!
אין לנו את הכלים המקצועיים לטפל בנטיות אובדניות.
אבל הקצת, הממש קצת שאנחנו יכולים לעשות...
זה להיות פה אחד בשביל השני.
כשמישהו בא ונפתח ומספר על הכאב שלו- לא להשוות את הכאב שלו לכאב של אחרים. ("אומאיגאד אמא שלי החרימה לי את הפלאפון!" 
"תגידי תודה שיש לך אמא!"- לאא! זה הכאב שלה ועם זה היא מתמודדת כרגע! ברור שצריך פרספקטיבה נורמלית על המציאות ולא לפתוח שרשורי התאבלות על הפלא', אבל כן, להבין שזה כואב לה ולהקשיב לה.).
להקשיב. להיות פה. לחבק ולאהוב.
במיוחד פה, שאנחנו חברה יחסית אנונימית- הרבה יותר קל לאנשים להפתח.. ולפעמים מילה אחת טובה, טיפת אמונה בהם- זה מה שהם צריכים כדי להפתח גם בעולם האמיתי ולהתקדם לעבר פתרון הבעיות שלהם.
מאוד מאוד התלבטתי אם לפתוח את השרשור הזה,
כי.. כי אולי זה קצת פוגע באלו שבכלל לא חשבו אי פעם להתאבד. ועכשיו כשהם שומעים על זה, זה קצת מחדיר בהם קצה קצה קצה של מחשבה.
אבל אני חושבת שאנחנו יכולים להתגבר על זה בשביל אלו שצריכים אותנו.
(ובכל זאת, אם אתם חושבים שזה ממש לא מתאים- אפשר לבקש למחוק, אני אבין ממש).
באהבת ישראל,
הסנה.
], או כי את באמת צריכה לדבר עם מישהי, או בגלל סיבות אחרות שבאמת טובות.
עצוב ....
(היא אמרה צהוב נזלת ואני צהוב בננה ...)
ופעם אוטו כחול .. אבל בא תכלת כזה בהיר ולא מה שהתכונתי, אז לא עליתי !!(חוצמיזה שהוא היה לכיון ההפוך אבל לא נורא...